 |
|
 |
||
|
||||
 |
למיטב ידיעתי, הצבע הלבן אמנם מכיל את רוב הצבעים אבל לא את השחור, אני בטוח שאחרים יוכלו להרחיב בנושא ועל המשמעות שלו בנושא. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה מכיון ששחור הוא היעדר צבע. אם אתה מתייחס ללבן כאל קבוצת כל הצבעים אז אתה יכול להתייחס לשחור כאל קבוצה ריקה. ובנושא המאמר: לדעתי המיתולוגיה היוונית, אף על פי שאינה מוסדרת ועקבית, שומרת על מוטיב המעבר מעולם האישה לעולם הגבר בהצלחה. למרות שאין, עד כמה שאני יודע, יד מכוונת או אפילו קשר כלשהו בין מחברי המיתולוגיה היוונית הגדולים, ניתן תמיד להבחין בסיפוריהם ובשיריהם לא רק ברעיון של שלטון הגבר אלא גם במעבר משלטון האישה. (למשל בקוסמוגוניה, תיאוגוניה וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיום אנחנו יודעים שהשחור הוא non-color, כלומר הוא מציין מחסור בצבע. אבל הקדמונים לא ידעו מספיק פיזיקה לשם כך. למעשה, הם התייחסו אליו כאל צבע כהה, ולכן במקומו השתמשו לעתים בכחול כהה, או אולי אפילו בסגול כהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הם ידעו מספיק פיזיקה בשביל להחליט שלבן זה כל הצבעים ביחד? לא, מה שגרייבס פה עושה זה אנאכרוניזם בוטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות שלך היא לראות את ''ידיעתם'' של הקדמונים באותו אופן של ידיעת הפיזיקה כיום. הקדמונים לא ידעו פיזיקה כלל, ולא שום מדע אחר, והם פעלו לפי רגשות ואינסטינקטים אותם קשה לנו להבין היום. הם לא דרשו הוכחות, או ניסויים. את המשמעות של הצבע הלבן אני פירשתי, לא גרייבס, ואין טעם לעשות לו את העוול הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, כשאת כותבת "[גרייבס] רואה אותה בעיקר בדמות "האלה הלבנה", מאחר שהצבע הלבן כולל בתוכו את כל יתר הצבעים" את חוטאת באנאכרוניזם. נו, לא ממש קריטי. אגב, אני מכיר תפיסה תלת צבעית שכזו אצל שבט הנדמבו מזמביה (למרות שכבר אין זמביה, נדמה לי). אצלם באמת ממעיטים מאד בשימוש בצבע השחור. ממעיטים כל כך, עד שאנתרופולוגים מוקדמים שביקרו שם חשבו שיש להם מערכת דו-צבעית (לבן-אדום) בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסוי מהיר בצבעי גואש ילמדך כי צירוף כל הצבעים נותן שחור... האור הלבן מורכב מכל גווני האור, ועבור העין האנושית ניתן לפרוש אותו ע''י אדום, ירוק וכחול. שחור אינו אלא היעדר אור. הצבע השחור מורכב מכל גווני הצבעים, ועבור העין האנושית ניתן לפרוש אותו ע''י ציאן, מג'נטה וצהוב. לבן אינו אלא היעדר צבע. אגב, העין האנושית עושה הטלה של מרחב ממימד אין-סופי לתת-מרחב הצבעים ממימד שתיים. למשל, יש אין-סוף גוונים שונים שנראים לנו כמו סגול חציל או אדום אדום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחבר או לערבב צבעים זה כמו להחסיר אורות. אין צבע שחור - יש חוסר אור. גם אין צבע לבן - יש החזרה מושלמת של האור. אם תאיר על משטח לבן בצבע אדום הוא יראה אדום. אם אין צבע, אין החסרה, ולכן כל אור יוחזר באותו גוון שבו הוא נכנס. ולמה בכלל אתה קורא מימדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מימדים = דרגות חופש, או כמה פרמטרים נחוצים כדי להגדיר כל גוון אפשרי באופן חד חד ערכי. התשובה - אינסוף. מסקנה - אין-סוף גוונים אפשריים נראים לנו כמו כחול, או חום, או סמארק. למען האמת, מספיק שהיתה עוד דרגת חופש אחת כדי שלכל צבע שאנו רואים יתאימו אין-סוף גוונים אפשריים, אבל במקרה הזה יש אין-סוף דרגות חופש לכל נקודה אינפיניסימלית כמעט, כך שיחד עם הרזולוציה האינסופית מסתבר שאנחנו באמת לא רואים כלום מהדרו של היקום. באסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גוון נקבע על פי אורך גל - מימד אחד. מאיפה הבאת עוד אינסוף מימדים1? חוץ מזה, אם מדברים על העין, סביר שהמימד1 הוא שלוש, ולא שתיים. אדום ירוק כחול, למשל, או גוון, אפרוריות ועוצמה. למה בדיוק אתה קורא "גוונים שונים שנראים לנו כמו סגול חציל או אדום אדום"? 1 אולי גם תסביר למה בדיוק אתה קורא מימדים? האם אתה מתכוון לפרמטרים? אז אין ספק שיש שלושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התגובה הזאת כתבתי בצמוד לתגובה הקודמת, אבל לפני ששלחתי חתכתי לשתיים, ושלחתי רק את החלק הראשון, וזאת הסיבה ש1 עדיין מופיע שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שיש שלושה פרמטרים (אדום כחול ירוק למשל), או שיש אחד (אורך גל). אם יש אחד, תם הדיון. אבל אין אחד - כי אתה לא באמת רואה פוטון פוטון אלא ממצע את סך כל הפוטונים המתקבלים מגזרה מסוימת במרחב. אז אם וכאשר תצליח לקלוט פוטון אחד בודד בשבע מאות ננומטר הוא יראה כמו אדום חלש מאד. שלושים פוטונים בשבע מאות ושישים פוטונים בחמש מאות כבר יראו כמו איזשהוא גוון כתמתם כמדומני. ומכיוון שטריליוני פוטונים שוטפים כל מיקרון רבוע ברשתיתך, מגוון הצבעים האפשרי גם בתחום הספקטרום הצר שבין ארבע מאות לשבע מאות ננומטר הוא עצום. אגב, זו באמת שאלה טובה אם התדרים האפשריים בתחום הנראה מתפלגים כמו המספרים הרציונליים או כל המספרים הממשיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם תחליט אתה. בהתחלה אמרת שיש אינסוף במציאות ו*שניים* בעין. האם כשאתה אומר אינסוף אתה מתכוון לכך שאנחנו נראה צהוב מונוכרומטי באותו אופן שבו נראה, נניח, אדום מונוכרומטי מעורבב עם ירוק מונוכרומטי, ושבאותו אופן נוכל לראות עוד אינסוף התפלגויות שונות בתור אותו צבע? אם זה נכון, אולי אתה בכלל מדבר על רזולוציה (ואולי לא, אני אחשוב על זה בינתיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיאגרמת הצבעים המקובלת לראייה האנושית נראית כמו משולש פחוס על גרף דו-מימדי. בקדקדי המשולש נמצאים האדום, הכחול והירוק. בצלעות הנגדיות נמצאים הציאן, הצהוב והמג'נטה. באמצע יש איזור לבן בוהק, וכל הצבעים הנראים נמצאים איפשהוא בתווך. הרי אדום בהיר אינו אלא צבע יסוד אדום פלוס שיעורים זהים משלושת צבעי היסוד, כלומר אדום פלוס לבן. אז כל הצבעים הנראים מתוארים על גרף דו-מימדי - שתי דרגות חופש. אבל במציאות יש אין-סוף דרגות חופש. נאמר שהיו רק שלוש דרגות חופש - אז הצבעים הנראים היו הטלה של מחזות עם שלוש דרגות חופש של צבע על גבי מישור דו-מימדי. כבר אז היה אפשר לומר שאנחנו די מוגבלים, כי (3, 2, 1) ו(19, 2, 1) נראים לנו כמו אותו צבע בדיוק - (2, 1). אבל אנחנו עוד יותר שטחיים, כי בעצם יש אין-סוף פרמטרים חופשיים: (...,23,234,235985,5867498,837958,87349,2,1) נראה לנו בדיוק כמו: (...,342,4556,75,8765,5474,4765,2,1) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פשוט טועה. גם אם השחור נמצא בדיאגרמה שלך (מחוץ למשולש הפחוס?) אני לא רואה איפה אתה הולך לשים שם את האפור (או חצי אדום חצי אפור, למשל)1. לראיה האנושית יש שלוש דרגות חופש. אולי תענה לי ותגיד אם כל העניין עם ה"אינסוף דרגות חופש" מתייחס לצורות הפילוג השונות של הפוטונים שיוצרים צבע מסויים? אם לא, אנא הסבר. אם כן, זה קצת שטחי לקרוא לזה דרגת חופש. זה כמו לומר שלמספרים הממשיים יש אינסוף דרגות חופש בגלל שהן ממוצעים של אינסוף התפלגויות. 1 לדוגמא: גוון מסויים של צהוב יכול להופיע ברצף של דרגות "רוויה" - מה שמודד אפרוריות. זאת אומרת: ברצף שנע בין צהוב בוהק לאפור (בלי לשחק עם הגוון והבהירות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחור הוא בסה''כ היעדר קרינה א.מ. בתחום הנראה. כשלא רואים כלום רואים שחור. אם הלבן במרכז, אז האפור מסביב. אין לי את הדיאגרמה כאן, אך היא אמורה להיות מוכרת לכל מי שלמד אי-פעם משהו על מערכות ראיה אנושיות. אני לא כ''כ מבין מה זה צורות פילוג שונות של פוטונים, ולכן התשובה מן המותן תהיה לשלילה. אני אומר שוב - קרינה בתדרים שונים מתפרשת על-ידי מערכת הראיה האנושית כאותו סוג של צבע. לא מדובר רק ברזולוציה סופית של העין מבחינת יכולת הפרדה בין תדרים שונים - יש אין-סוף צירופים שונים של פוטונים שנראים לנו כמו סגול, אין-סוף כנ''ל שנראים כמו צהוב, אין-סוף שנראים כמו שזיף מטאלי, וכן הלאה. ניסוי לצורך המחשה שכבר סיפרתי לך עליו - עצמו את העיניים והביטו אל השמש. עתה פתחו קמעה קמעה את אחת העיניים, ממש קצת כך שמעט אור יתפזר פנימה מבעד לריסים. אם תעשו זאת בזהירות מספקת, כשעוד לא רואים ממש את השמש כי אם משחקים של אור וצל בין הריסים, תוכלו להבחין בכתמי צבע ליד הפסים השחורים שנוצרו בין הריסים. מצדו האחד של השחור תראו צהוב ומצדו האחר - סגול. עתה נסו להבחין בצבעים נוספים במחזה הזה, קצת ירוק או אולי אדום. אחרי הכל, צבעה הלבן של השמש מורכב בין היתר ממלוא הספקטרום הנראה. אל תעבדו קשה מדי, אתם לא אמורים לראות אפילו קמצוץ של ירוק. שום כלום. התופעה בה אתם מבחינים אינה קשורה כלל לנפיצה של אור, ולכן אינה מאפשרת הפרדה של הצבע הלבן לכל מרכיביו. הפסים השחורים אינם אלא פסי התאבכות בין אור השמש לבין עצמו, בעוברו דרך מערך הסדקים הצרים שיצרו ריסיכם. כל מינימה כזו היא נקודה סינגולרית בפאזת הגל, כך שחזית הגל סביבה מקבלת את כל ערכי הפאזה האפשריים - מאפס עד שני פאי. חישובים משמימים במיוחד מלמדים שכל התדרים הבאים לידי ביטוי ליד מינימה כזו מתמפים לאליפסה מאד צרה על דיאגרמת הצבעים האנושית. קדקדה האחד של האליפסה נמצא מעבר לצלע הצהובה, ואילו קדקדה האחר - מעבר לאיזור הסגול שבין האדום לכחול. וזאת התורה כולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם שוחחנו על המנגנון של העין לזיהוי צבעים בתגובה 17893, כולל התוספת של איזי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המרצה שלנו למערכות ראיה ושמיעה טוען שמנגנון הראיה האנושי מסוגל להפריד בין משהו כמו 10^10 גוונים שונים, ולא רק 10,000 כפי שכתבת שם. עם זאת, איננו מסוגלים לעשות זאת בעת ובעונה אחת, כי אם באופן הדרגתי בהתאם לעוצמת האור במקום. כך למשל, בחדר מואר נוכל להפריד בין הרבה דרגות שונות של אפור בהיר, אך החדר החשוך ליד יראה לנו כמו חושך מצרים. אח"כ נעבור לחדר ליד, ואז נוכל להפריד בין הרבה דרגות שונות של אפור כהה שחור משחור, אך החדר ליד יראה לנו לבן בוהק. וכן הלאה עם צבעים שונים ומשונים. בכל אופן, אני לא יודע מה מן ההסברים ששטחתי בפני ידידנו מאור הם נכונים ומה מהם בולשיט. אני רק יודע שטענת המפתח בדבר אין-סוף דרגות חופש המתמפות למרחב צבעים אנושי דו-מימדי מצוטטת מהרצאתו של פרופ' ברי מאוני' בריסטול בפני סגל הפקולטה לפיסיקה בטכניון. כיוון שברי הוא פיסיקאי משכמו ומעלה ואיש לא סייג את דבריו אלה, אני מניח כי הם נכונים, גם אם זה לא טיעון תקף מבחינה לוגית. אני רק לא בטוח אם הוא אמר תת-מרחב דו-מימדי או תלת-מימדי... מצד אחד יש שלושה צבעי יסוד, מצד שני דיאגרמת הצבעים שהזכרתי היא דו-מימדית כן, זהו ברי מפאזת ברי (Berry Phase), שמקרה פרטי שלה הוא אפקט אהרונוב-בוהם. וכן, הוא יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל המעוניין (שישלח לי אימייל או ישאיר כאן הודעה) אני יכול לשלוח איימייל עם אטאצ'מנט שמראה יפה ובבירור שלושה מימדים אורתוגונליים: - משחור לצהוב ללבן - גוון קבוע, אפרוריות קבועה, בהירות משתנה. - מצהוב לאפור - גוון קבוע, בהירות קבועה, אפרוריות משתנה. - מצהוב וסביב ה"ספקטרום" (המרכאות הן בגלל שיהיו שם גוונים שאי אפשר לייצג על ידי פוטון בודד - הצבעים שבין אדום לסגול) - אפרוריות קבועה, בהירות קבועה, גוון משתנה. מי שרוצה צבע אחר שאינו צהוב ו/או אינו טהור יכול לשלוח לי קוד RGB, ותודה לרון על ההפניה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |