בתשובה לAdi Stav, 25/09/02 15:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אנצל את התגובה הזו כדי לענות לכל מגיבי הפתיל. ההבדל בין זיוף לחיקוי, הוא במודעות הצרכן1. ההבדל הוא שהצרכן אינו יודע שהוא קונה לא-עלית. בכך ודאי יש הבדל ניכר בין סיטואציות הדיסקים לבין סיטואציית הקפה2. אבל אם מסננים ומפרידים את הגנת הצרכן (כלומר את אלמנט ההטעיה), עדיין נשארת השאלה האם הזיוף הזה מפר זכות של "עלית", ולא רק של הצרכן. וכולם מסכימים שעלית זכאית ליהנות משירותי אכיפת החוק על מזייפיה, כדי להיות המוכרת הבלעדית של תוצרתה ולהגן על רווחיה. אותו רעיון בדיוק אינו קיים בתודעה המקובלת לגבי מוסיקה ותוכנה: אנשים אינם מכירים בזכותה של חברת התוכנה להיות המוכרת הבלעדית של מוצריה ולהגן על רווחיה. ---- 1 המונחים האלה, שהאשמתי אותם ב"דיוק משפטי", הם אכן מדויקים, אלא שהם אינם מן הטרמינולוגיה הסטטוטורית. הם מקובלים במחקר של הקניין הרוחני. 2 אם כי בשני התחומים, קיימים מקרים בהם הזיוף נמכר במחיר הנמוך במידה כזו שהצרכן חייב להיות מודע לאי-המקוריות. כמו דיסק של עפרה חזה בעשר שקל, או קפה עלית בשלושה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד זה מתעוררת השאלה אם הזיוף מפר זכות של עלית - כאשר כולם מסכימים שעלית זכאית לשירותי אכיפת החוק נגד מזייפיה ? כלומר, אם אין מחלוקת על כך שעלית זכאית להנות משרותי אכיפת החוק נגד מזייפיה - על כורחך אתה אומר שהזיוף מפר זכות של עלית. הלא כן ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כולם מסכימים" = אינטואיטיבית נראה לכולם שזכות של עלית מופרת, שהיא זכאית לאכיפת החוק וכו'. ומנגד אינטואיטיבית נראה לאנשים רבים שאין לזכות את מפיקי המוסיקה והתוכנה באותה הגנה בדיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי לא ברור מספיק לאנשים שקניין רוחני הוא קניין. על מוצר פיזי, זה כבר הרבה יותר ברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא. כי הם יכולים. אם טכנולוגית היתה לאנשים אפשרות לייצר קפה בעצמם בעלות אפסית, הם היו עושים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לייצר קפה עלית בעצמם, כמובן (ובהנחה שהם אוהבים לשתות אותו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאינטרס הציבור - למרות האינטואציה שלו - מחייב דווקא לחזק את ההגנה על מוסיקה, תוכנות וכו' בהשוואה להגנה הניתנת ליצרנים דוגמת עלית. וזאת למה ? אכן, יצרנים כמו עלית מצד אחד, ויצרני מוסיקה ותוכנות מצד שני נהנים מהגנות על פי דיני הקניין הרוחני. בהקשר זה יש לחלק את ההגנות לשני סוגים: 1. הגנה שמטרתה שמירה על אינטרסים כלכליים גרידא (כמו במקרה של עלית) המעוגנת בעיקר בפקודת סימני המסחר. 2. הגנה על זכויות יוצרים למיניהם המעוגנת בחוק זכויות יוצרים וכן בחוק הפטנטים והמדגמים. יוצרים למיניהם ראויים להגנת יתר כיוון שפגיעה כלכלית בהם (באמצעות העתקות לא חוקיות) פוגעת במוטיבציה שלהם ליצור ולפתח רעיונות מקורייים. הרי הדברים ברורים: יוצר מקורי יירתע מהשקעה של זמן ומאמץ אינטלקטואלי אם יתברר לו שלמחרת המצאתו כל העולם מעתיק אותו בלי חשבון. העתקה לא חוקית של יצירות מקוריות - באשר הן - מדכאת את הרצון ליצור, והדברים ברורים. וכאשר מדכאים את היוצרים המקוריים, מי שנפגע בסופו של יום הוא הציבור הזקוק ליצירות הללו. בהקשר זה כדאי להביא כאן קטע קצר מדבריו של בית המשפט העליון: "בבסיס זכותו הקניינית של היוצר ביצירתו מונחת המגמה לתמרץ את הביטוי ואת המאמץ היצירתי...מושם הדגש.. על האינטרס הציבורי להעניק ליוצר תמריץ כלכלי, וכך לעודדו להוסיף וליצור". מה שאין כן במקרה של עלית. אם לא נשתה קפה עלית נשתה קפה אחר. אבל ליוצר מקורי - לא תמיד יש תחליף. אגב, לטענתך בעניין אינטואיציה של הציבור לתת פחות הגנה למפיצי מוסיקה וכו', נראה שהאינטואיציה הזו (אם אכן קיימת) - נעוצה בנגישות הקלה של כל אחד מאיתנו ליצירות המקוריות (תוכנות וכו') ולאפשרות להעתיקן באין מפריע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמובן מסכים לרוב הדברים. במיוחד לאור מה שאתה אומר מפתיע שלדיני קניין רוחני יצא כזה שם רע -- אלא כשהם מגינים על קפה עלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן מפתיע, אבל נדמה לי שהקהל הרחב לא טורח להבדיל בין דיני הקניין הרוחני ובין התנהלות החברות שיש להן אינטרס לאכוף את הדינים האלה. במקרה של תעשיית המוזיקה, לו החברות הגדולות היו נוהגות בשום שכל ובחשיבה רחבה יותר, הן לא היו פותחות במלחמה משפטית מרה כזו על תוכנות שיתוף הקבצים, אלא מוצאות דרך לבצע שיתוף קבצים משלהן, בצורה חוקית שהיתה מביאה להן רווחים. הן יכלו בקלות למכור שיר יחיד בדולר, השמעה בודדת בכמה סנטים ועוד כהנה וכהנה - ולהעביר לאתרים שלהן אלפי משתמשים, שהיו ששים לשלם טיפ-טיפה וליהנות מאיכות גבוהה יותר ומשירות אמין יותר מאשר אלה של התוכנות הפיראטיות. השתלבות כזו של החברות הגדולות בשיתוף הקבצים ברשת היתה משנה את המפה הקיימת לחלוטין. אבל הן לא עשו את זה, והחלו מלחמה של טוב מול רע. בקרב הזה הן מנצחות בטווח הקצר, אבל תדמיתית מפסידות כל רגע ורגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה עם התיאוריה הזו, כי לכאורה עכשיו הם היו צריכים לפתוח בשיווק רשת נרחב, בהעדר מתחרים. העובדה שהם לא עושים את זה עשויה להצביע על כך שזה לא רווחי עבורם כפי שמנסים להציג את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכולה לחשב *בדיוק* כמה זה רווחי. אבל נראה לי הגיוני, שההוצאות הכרוכות בשיווק קבצי מוזיקה ברשת נמוכות מאלה של הדפסה בפועל של דיסק ושיווקו לחנויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מתכוון לנתק את עניין ההטעייה ממושג הסימן הרשום? הרי אין לו מטרה אחרת. לסימן אין כל ערך כלכלי פרט למוניטין שלו (וברגע שכבר אין לו מוניטין ספציפיים ממילא בעליו אינו זכאי להגנת החוק, ראה מקרה קלינקס). אם לא היה לאליפסה האדומה שום מוניטין (=ערך הכרתי) בפועל או בכוח, כל הדיון הזה היה נראה מגוחך, מכיוון שערך כלכלי בפני עצמו בוודאי ובוודאי שאין לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההטעייה (העולה כדי גניבת עין או תרמית) היא לגרום לזולת לחשוב שדבר הוא X בעוד שלמעשה הוא Y. הערך הכלכלי נובע מכך שהחשבתו של דבר ל-X גורמת לכך שמייחסים לו ערך נוסף, מעבר לתכונות "האנונימיות" שלו. ערך מוסף זה הוא שווי ה"נכס" הקרוי מוניטין. גניבת העין משתלמת כי הגונב זוכה בפירות אותו נכס; כאשר הנכס הוא תוצאת עמלו וממונו של בעליו, כך שגוזל המוניטין גונב למעשה את העמל והממון האלה. הערך הכלכלי הזה, הוא דומה לכל קניין רוחני אחר, כגון מוסיקה. בה בעת, מעבר להתעשרותו של הגונב על חשבונו של בעל המוניטין, מתרחש גם ניצול של טעות הצרכן. לו ידע הצרכן כי הוא אינו קונה את המוצר המקורי, היה נותן ביטוי לכך בהעדפה אם לקנות ובאיזה מחיר. אמור מעתה: בסיטואציה של גניבת עין, נוסף על גניבת הקניין הרוחני, יש גם אלמנט של עשיית רווח לא-כשר באמצעות גרימת טעותו של הצרכן. והזכות שמופרת כאן היא זכותו של הצרכן, ולא של עלית. זה האלמנט שניסיתי להפריד, כניסוי מחשבתי. הרי "במציאות" יש בגניבת מוניטין את שני הרכיבים; אבל ההכרה בכך שזכותה של עלית היא שמופרת, ולא רק זכותו של הצרכן, היא ההכרה בזכותה של עלית למונופול על המוניטין של קפה עלית. זה המונופול שאנחנו לא מוכנים להניח לאומנים ולחברות תוכנה ליהנות ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגיל מחשבתי אקדמי כמובן, אבל אני חושב שגם לא קביל. קודם כל, "מתעשר על חשבונו" הוא טיעון בעייתי למדי, ואינו, כשהוא עומד בפני עצמו, צידוק לחוק אלא במערכת ערכים פיאודלית. האם מקדונלד'ס מתעשרת על חשבון בורגר-ראנץ' בעוד שבורגר ראנץ' היא זו שבעצם פתחה את השוק הישראלי למזון מהיר של המבורגרים? יכול להיות. האם יש מקום להעניק לבורגר ראנץ' חסינות מסויימת בשוק שלה? אולי, לא יודע, יכול להיות שיש טעמים מעשיים לכך. אבל *לא* מהצידוק של "מתעשר על חשבונו". ואם בורגר ראנץ' היו טוענים אחרת2 הייתי קורא להם בכיינים. דבר שני, "מונופול על מוניטין" קצת חוזר על עצמו, אם תחשוב על זה: מוניטין אינו מוניטין אם הוא אינו של בעל המוניטין, ממש כפי שאינני עדי סתיו, ת.ז. 035781509, אם אין לי מונופול על היותי עדי סתיו, וגופי אינו שלי אם אין לי מונופול על הזהות שלי עם קיומי הפיסי. מוניטין אינו יכול להתייחס *אלא* לזהות המחזיק בו משום שמשמעותו *היא* זהות, בהקשר החברתי. כאשר אני מדבר על מונופול בהקשר של עלית אני מתכוון למונופול על הסימן הרשום עלית, שאינו אלא כלי תקשורתי המשמש את עלית בתקשורת עם צרכניה על-מנת לתקשר את הזהות (=מוניטין) שלה. מוניטין יש לה *בכל מקרה*, ואילו איכות המוניטין היא עניין פרטי של עלית. מטרת הסימן הרשום אינה להגן על המוניטין הטוב של עלית כלל וכלל: אם זה היה המצב, היה ערך לאיסור על כתיבת תגובות בנוסח "קפה עלית אינו טעים" באייל1, ולעומת זאת, לא היה ערך לפסוק פיצויים לטובת עלית בתביעתה נגד הזייפנים אם יוכח שאיכות הקפה שלהם טובה יותר מזו של הדבר המקורי ולכן המוניטין שלה השתפר. לא: מטרת הסימן הרשום היא למנוע הטעייה בזהות ותו לא. ומכיוון שעלית היא צד בעניין (אחרי הכל, מדובר בתקשורת *שלה* עם צרכניה), נוח יותר לתת לה לתבוע מאשר לצרכנים. אין כאן הכרה בזכויות של עלית מעבר לזכות שלה שלא ישבשו באופן אקטיבי את התקשורת שלה, בניגוד למקרה הנפוץ במוסיקה או תוכנה. 1 גם תביעת דיבה אינה קבילה אם אין בה מידה של הטעיה. 2 אאז"נ הם מעולם לא טענו כך, הם יצאו גדולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה על טעמו של הקפה אינה קשורה לפגיעה במוניטין. בפרסומים שלה, עלית לא טוענת שהקפה הזה טעים - אלא שהוא מוכר, מעורר נוסטלגיה, מבית טוב וכו' 1. מעבר לזה, פגיעה במוניטין היא סעיף תקף רק במקרה שהמוניטין באותו עניין היו טובים מלכתחילה. כך למשל, אם אומר שחוה יערי רוצחת, זה לא יפגע במוניטין שלה, כיוון שהיא רצחה וגם הודתה, ואין על זה ויכוח. 1 טוב, הטענה הזו התחילה כחצי בדיחה, אבל אני מתחילה לחשוב שיש בה משהו. בפרסומת של קפה פלטינום אולי מדובר על טעם, בפרסומת לקפה הנמס הרגיל של עלית לא מוזכר הטעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. אגב, לומר ''חווה יערי רוצחת'' זה לא הוצאת דיבה רק בגלל שאין כאן פגיעה במוניטין, אלא גם בגלל שזה נכון. אם תפרסמי בעיתונות ''עדי סתיו רוצח'' זה כנראה יפגע במוניטין שלי חבל על הזמן, אבל לא תהיה כאן הוצאת דיבה, כל עוד את יכולה להוכיח זאת (ולכן אצטרך להשתיק אותך בדרך אחרת). העניין הוא שאפשר לתבוע בתביעה אזרחית רק על נזק, אבל עדיין יש פעולה לא-חוקית ספציפית שעליה צריך לתבוע. הנזק שנגרם או לא נגרם לעלית מ''גניבת מוניטין'' לא רלוונטי לשאלת מה חוקי ומה לא מבחינת סימן רשום. אלע''ד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאמת, במדור השאלות הנפוצות כדאי להוסיף את ראשי התבות הנהוגים כאן, כמו תטל''א, אלע''ד, עמ''ז, אא''ט וכד'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? ואני אומרת נואש. תוספת גרשיים = רחמי שמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו אימץתי את זה כתרגום לא מילולי ל Ignoratio elenchi, כאן: http://techst02.technion.ac.il/~sgiladb2/logic.htm#I... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה טובה לשאלה אחרת. ושמיץ יפתח עמוד לר''ת האלה. הוא המציא אותם. ובלצ''ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת סליחה, דוברת רהוטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להפריד בין התחומים: גניבת מוניטין - כשלעצמם - פוגעת בבעל המוניטין בלבד. בגניבת מוניטין - כשלעצמם - לוקח ראובן, שלא כדין, את המוניטין של שמעון ומספק באמצעותו שרות (או מוצר) ברמה או בטיב שאינם נופלים מאיכות מוצריו של בעל המוניטין המקורי. במקרה כזה, הצרכן לא נפגע למעשה. מתי הצרכן כן נפגע ? כאשר גונב המוניטין מספק שרות או מוצרים ברמה נמוכה מרמת מוצריו של בעל המוניטין. במקרה כזה נפגעים שניים: 1 הצרכן שהוטעה ורכש מוצר ברמה ירודה למרות ששילם תמורתו מחיר גבוה יותר מערכו (היינו מחיר המתקרב או זהה למחיר המוצר האמיתי). 2.בעל המוניטין שנפגע כאן פעמיים: א. גניבת המוניטין שלו. ב. פגיעה במוניטין שלו ע"י מכירת מוצרים באיכות ירודה בשם המוניטין הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם אלמנט של פגיעה במוניטין של המוצר המקורי - אם הזיוף הוא ברמה נחותה, והצרכן אינו מודע לכך שהוא צורך זיוף, עלולה להיות פגיעה ארוכת טווח במוניטין של החברה המקורית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |