בתשובה לערן בילינסקי, 18/09/00 15:44
Political system 9723
I think my usage of the words "good" and "bad" causes confusion. Instead of "good" please read "efficient" and instead of bad - "inefficient".

An efficient political system is one where the people under its rule are, in general, satisfied with the way it works and this situation is sustainable for the forseeable future.

When saying that Israelis "deserve" an efficient political system I mean that they will eventually change the present system if they are not satisifed with it. The french revolution is an extreme example of a change in a political system.

I don't care what are the goals of individual politicians. I care about the structure of the political system as a whole. A well-structured political system should force a politician to do lots of good things for the public if he (or she) wants to rise to power.

An exmaple for a system that doesn't have this property is a monarchy. A prince who heirs his father rises to power without having to do anything for the benefit of the public. This can work well when the masses have very little understanding of public affairs.

For more educated nations, democracy is a more efficient system because power depends on the approval of the people. But the people can still be partially manipluated by ideology, as you mention.

As people get wiser (and postmodernist), they start seeing beyond ideologies. This would probably lead to a change of the political system - but I will leave my speculations for later...
Political system 9924
שוב, אתה מדבר על מה *שראוי* שיהיה. "ראוי שמערכת פוליטית ראויה לשמה תכריח את הפוליטיקאים לפעול לטובת הציבור" (תרגום חופשי שלי)

אני איני עוסק בשאלות אתיות כאשר אני מנתח את התנהגותם של פוליטיקאים אלא שואל שאלות אונטולוגיות - "מה יש?" "מה קרה?". באותה מידה, מדען לא שואל את השאלה "האם ראוי שהחלקיק יפנה ימינה או ראוי יותר שיפנה שמאלה?"

מה יעשו האנשים? לא יודע, כנראה שצריך ממש לעצבן אותם לפני שהם עושים משהו כי מהפכות עממיות באמת הן די נדירות. אפרופו, אני חושב שרוב ה"הפיכות העממיות" במדינות מזרח אירופה נתמכו באיזושהי דרך (שאין בידי להוכיח) ע"י גורבצ'וב או שלוחיו. קל לראות שמדיניות הגלסנוסט והפרסטרויקה שלו הובילו להפשרת היחסים עם המערב ולפירוק הדרגתי של השיטה הקומוניסטית בבריה"מ לשעבר ובשאר מדינות מזרח אירופה.
Political system 9933
I hope you will stop ascribing to me any moral arguments. All I am saying is that if people judge their political system to be inefficient, they will aspire to reform it. One exmaple is the law for direct election of the prime minister - a recent change in the Israeli political system. These changes happen all the time, because people compare their country to other countries and try to draw conclusions. If enough people can benefit from a change, it may actually happen.

Of course politicians make mistakes. They often act against their own interest by ignoring crucial elements of the situation. After all, they are only human. Particles, on the other hand, don't have any interests, so they cannot be wrong.

And to end with a question: If we take the "rational politician" point of view, is democracy superior to monarchy? If all politicians will choose the same action, given the same information and the same national goals - what's the use of having an opposition?
Political system 9934
כן? אני חושב שהדגמתי בתגובה הקודמת שאנשים הם סך-הכל די פלגמטיים כאשר צריך לעשות משהו באמת. המקרים של "מהפכה עממית" אמיתית הם נדירים מאד. לעומתם, מי שכן מנסה לעשות משהו כדי לשנות את המציאות הם הפוליטיקאים. הבחירה הישירה למשל הייתה אינטרס גם של ביבי וגם של ברק כיוון שהם רטוריקנים גדולים שלמדו מהתרבות האמריקאית כיצד להתבטא. בפועל לשניהם היו ויש מתנגדים רבים במפלגות האם שלהם אבל על ידי הרטוריקה הם מצליחים לגרור את ההמונים אחריהם, אפילו לרעיון (שבעיני אחדים הוא טיפשי, ובעיני אחרים הוא מבריק) כמו "בחירה ישירה". ברור לי גם שהם הבינו מראש שאופצייה שכזו תחזק את ראש הממשלה אבל תחליש את המפלגה וכך יוכלו להסתמך יותר על בני בריתם במפלגות אחרות.
יתר על כן, גם תנועות מחאה ש"צומחות מהשטח" לכאורה, מייד מאומצות לחיקו החם של פוליטיקאי זה או אחר - בדיוק כמו מה שקרה לחוק הבחירה הישירה. תנועות מחאה שלא התחברו לגופים קיימים - נדירות מאד. אני יכול לחשוב כרגע רק על "הפנתרים השחורים" ואולי גם על ד"ש (אע"פ שבסערת מוחי המעורפל, נדמה לי שגם סיעת ד"ש אומצה על ידי מישהו מוכר - מצטער, אני לא מרוכז). גם תנועת כך בשיאה ראויה אולי גם להכלל ברשימה הנ"ל באיזשהו אופן שלא חביב על במיוחד.

אשר לטעות, ובוא ננסה לסגור את זה סופית. אני מסכים שפוליטיקאים טועים, אבל לא בכמות שמייחסים להם, במיוחד לא בהחלטות עקרוניות. החלטות שכאלו מתקבלות אחרי דיונים ממושכים, משחקי סימולציה, הערכות, דוחות מודיעין, סקירות כלכליות - תבחר. לראות את כל הנתונים, עם כל מנגנוני הבקרה מסביב, ועדיין לטעות - זה פשוט לא הגיוני. צריך לשתות כוס גדושה של אי-רציונליות כדי לקבל את זה. אבל יותר מזה. ההבדל ביני לבינך שאתה מניח שאתה יודע מה המטרה של הפוליטיקאי. כעת אתה מסתכל על המעשה וקובע "נכון" או "טעות". אני, בניגוד לך, לא מניח שאני יודע מה המטרה של הפוליטיקאי, אלא גוזר אותה מהמעשים שלו, לאור המציאות הידועה באותו זמן. אני חושב שהתיאוריה שלי עדיפה כי אני מניח פחות הנחות יסוד - אני לא מניח שמי שבליכוד הוא נגד חזרה לגבולות 67 ומי שבמר"ץ הוא בעד - אני מסתכל על *המעשים* של אותו פוליטיקאי ורק מהם גוזר את המטרות שלו. ולכן, אני מגיע הרבה פעמים למסקנות שמפתיעות אנשים במקרה הטוב או מעלות גיחוך אצל אנשים במקרה הרע. אבל אני טוען שאני קרוב יותר ל"אמת" מהשיטה ה"לא-מדעית" שבה אתה ורוב האנשים מתייחסים לפוליטיקה. ולכן, העובדה שגם לפוליטיקאים יש רצונות ומטרות היא בדיוק העיקר אצלי - אותם אני מנסה למצא. בניגוד לך שמניח אותם מראש.

ואשר לשאלה, התשובה, כתמיד, היא: "זה תלוי בנסיבות" כאשר אתה הולך למשא ומתן למשל, כפי שאהוד ברק הלך בקמפ דיויד, חשוב שדווקא תהיה לך אופוזיציה חזקה מבית, כדי שתוכל *להימנע* כמה שיותר מויתורים. כל ויתור מבחינתך יכול לעלות בשלטונך. לעומת זאת. ה"חזק" נדרש לוותר ולהתפשר. הוא לא כפוף ללחץ מבית ויכול "להרשות לעצמו" להגמיש את עמדתו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים