 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי, מהפן ה"אבולוציוני", אין הבדל מהותי בין תרבות המאמינה בקיומו של אלוקים ובמחוייבות למצוותיו (כגון הדתות השונות), לזו שאינה מאמינה בקיומו כגון התרבות הליברלית). בשני המקרים יש שורה של ערכי יסוד המייצרים שיטת חיים שלמה. המערכות התרבותיות השונות מצויות במאבק אבולוציוני מתמיד, כאשר כל אחת מהמערכות נוקטת אסטרטגית השרדות שונה: המערכת הליברלית נוקטת בשיטת הפיתוי- ועיקר התפשטותה והשרדותה נובע מיכולתה לגייס "מאמינים חדשים" תוך שהיא מציעה להם מילוי צרכים וסיפוק מאוויים מיידיים. המערכת היהודית שורדת בעיקר על ידי שמירה אנכית- קרי יצירת הדור הבא- וחינוכו המהודק. המערכת הנוצרית- מקדישה אמנם מאמצים לחינוך הדור הבא, אבל נוקטת גם בשיטת התפשטות אופקית- מיסיונריות. המערכת המוסלמית- כנ"ל, כאשר גם החרב היא אמצעי לגיטימי להתפשטות האופקית של הדת. מה שקרה הוא שלאחר כמה עשרות (מאות) שנות ליברליות אתאיסטית, התגלה "באג" במצע האנושי עליו מתחרות התרבויות הללו. ביצור האנושי התגלתה אי נחת מהחיים המסופקים באופן כלכלי ופיזיולוגי בלבד. הסתבר שיש לאדם צרכים נוספים, שהמערכת הליברלית אינה מסוגלת לספק מתוך עקרונותיה. ואז, באופן מרשים יש לומר, היא מבצעת "ירידה לצורך עלייה". חוזרים להכרה במציאותה ונחיצותה של הרוחניות לאדם, אבל זו מוגשת להמונים רק כתחפושת החדשה של העקרונות הליברליים, כפי שמתואר יפה במאמר. מעניין מה יהיה השלב הבא- האם היצור האנושי יחזור לאי הנחת המקורי ו"יברח" מהתרבות הליברלית אל תרבות אחרת, שנותנת ערך רוחני לחייו, או שיסתפק בגרסה ה"רוחנית" שהתרבות הליברלית מציעה לו, לאורך זמן. ניחוש שלי- האופציה הראשונה (כצפוי...) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את בטוחה שאת לא א. פז? ליברליזם והומניזם הם לא בדיוק "מילוי צרכים וסיפוק מאוויים מיידיים", גם אם "פרו ורבו" הם לא מאבני היסוד המקודשות שם. ערכים רוחניים, תתפלאי לשמוע, אינם נמצאים רק בקמיעות של הבבא סאלי ובתרנגול הכפרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן ולא. אדם חילוני ליברלי יכול עקרונית ליצור ולחוש הרבה דברים שהם גבוהים יותר מסיפוק הצרכים הפיסיים הפשוטים. זה יכול להתבטא באמנות, בעשייה ציבורית, וגם באייל הקורא. אבל בפועל, כמה מקום כל אלה תופשים בחיים של החילוני הממוצע? ודווקא המילה "רוחני" בהקשר זה היא בעייתית במיוחד, כי מה בעצם משמעותה בהקשר חילוני? האם הומניזם הוא "רוחני"? האם עשייה בשביל האחר היא "רוחנית"? לצערי הרב אני די פסימי לגבי יכולתו של האתאיסט הממוצע לחוש ב"רוחניות" באותה עוצמה שחש בה האדם הדתי. על זה נאמר - אשרי המאמין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין גדול בחילונים ממוצעים וגם לא בדתיים ממוצעים, וגם ''רוחניות'' היא לא הצד החזק שלי. לעומת זאת, בדיכוטומיות מופרכות וניכוס ערכים אני דוקא מומחה עולמי בזכות הנסיון העשיר שלי בתחומים אלה. די מעצבן אותי לשמוע על העגלה הריקה שלי מפיהם של כל מיני מלחשי לחשים עם הקמיעות שלהם, הקברים הקדושים והפתקים שהם דוחפים בחריציו של קיר ישן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחשי לחשים וקברים קדושים וכיו''ב הם בדיוק מרכולתם של הרוחניים החדשים, דווקא - סוכני הקפיטליזם, כפי שקורא להם שפריר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, לא שפריר, פרסיקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו נראה לי שאתה הופך ביצה ותרנגולת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שסוכני הקפיטליזם לא המציאו את הקמעות וקברי הצדיקים, וגם אנשים שאינם חובבי הקפיטליזם ומטיפים על עגלות ריקות עוסקים בהם. *בנוסף* יש גם קפיטליסטים שקפצו על העגלה הזו ודופקים את הבוחטה שלהם, אבל להם אף אחד לא מקשיב ממילא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוכני הקפיטליזם לא המציאו אותם אבל הם סוחרים בהם. מדוע אתה טוען שאין מקשיבים להם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי ששכ''ג לא מקשיב להם, כשהוא מתעצבן מ''לשמוע על העגלה הריקה שלי מפיהם של כל מיני מלחשי לחשים עם הקמיעות שלהם'' (כלומר, שלא עליהם הוא דיבר בהודעתו המקורית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו קצת התבלבל כאן, או שסתם לא הבנתי. השוטה האיילי לא דיבר על סוכני הקפיטליזם דווקא, לפחות לא בשמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. הוא לא. הוא יצא נגד העמדה של ניצה, לא של הקפיטליסטים. בא מישהו וגרר את הקפיטליסטים לעניין שלא לצורך. מכיוון שניצה נגד הקפיטליסטים ושכ''ג נגד ניצה, ניתן לשער שהגרירה של הקפיטליסטים לעניין היא נגד שכ''ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני באמת כבר לא מבינה. אתה "*בנוסף* יש גם קפיטליסטים שקפצו על העגלה הזו ודופקים את הבוחטה שלהם, *אבל להם אף אחד לא מקשיב ממילא*" - וכששאלתי מדוע לדעתך לא מקשיבים להם אמרת שהתכוונת לשכ"ג שאינו מקשיב להם.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, כי שכ''ג יוצא נגד ניצה, ולכן הקפיטליסטים לא רלוונטיים לטיעון שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב. זה מתחיל להיראות כמו שיח חרשים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לפנות אלי במייל ולנסות להתחיל את זה מהתחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען שהעגלה האתאיסטית ריקה. למעשה היא עגלה אמיצה שניצבת מול האתגר להתמלא בערכים שאינם מבוססים על בריחה מהאמת. אני רק חושש שבכל הקשור ל"רוחניות", זהו אתגר גדול מאד, ואולי היא לעולם לא תיתן את אותו סיפוק רוחני כמו העגלה הדתית. תגיד לי אתה - איזה ערכים רוחניים יש בעולם החילוני? מהם הערכים הרוחניים שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להגדיר מהו ערך רוחני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר בדתי, אלה ערכים הקשורים לאלוהים, התקרבות לאלוהים, או לאמת האלוהית ולמוסר האלוהי, כפי שהדת רואה אותם (זו גם התשובה לאיציק ש.). בהקשר החילוני, זה מאד קשה. אפשר להשתמש במושג הזה כדי לתאר דברים הרחוקים מסיפוק הצרכים הפיזיים, אבל אני חושב שהוא לא הכי מתאים. את השאלה הזאת אתה צריך להפנות לשכ''ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי האמת האלוהית, המוסר האלוהי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני מפנה אותה אליך כי אתה מחפש ערכים כאלה. אלא שהתשובה שלך בכלל לא מספקת. היא תטל''א הרמטי בו אתה מגדיר ערכים רוחניים במונחים רליגיוזים ואח''כ מחפש אותם אצל מי שאין לו סנטימנט דתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שהשכ"ג השתמש בביטוי הזה ראשון, ולא ברור באיזו משמעות. בוא נניח שאין ערכים "רוחניים" בעולם החילוני וכולם עוסקים שם רק בסיפוק היצרים הפיזיים. מה רע? למה ההתרפסות הזו מול הדתיים שעוסקים בדברים "נעלים" יותר? אגב, יש מרחק גדול בין "סיפוק מאוויים מיידיים" של השכ"ג ובין "סיפוק הצרכים הפיזיים" של גילי - אולי זה שורש הויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כאן נכנס למיגרש הדתי ומשחק בכלים ובאקסיומות שלהם. אני עדיין מחכה שם לתשובה מהי רוחניות. הדתיים מגדירים רוחניות בצורה שתתאים להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הסכמתי לאף אקסיומה דתית, בפעם האחרונה שבדקתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ניהלתי לא ויכוח אחד עם דתיים. כשנותנים להם להשאר בשם העצם המופשט-רוחניות- הם חזקים בטיעוניהם. כשנכנסים לפרטים וכופרים באקסיומטיות שלהם, הויכוח מתאזן. האקסיומה שרק חברה דתית יכולה להביא רעיונות כמו השבת או החוקים בעלי הרוח הסוציאלית ביהדות ניתנים לויכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אבל מתי קיבלתי משהו מהאקסיומות הללו? אגב, נראה לי שאתה בעצמך לוקה באקסיומטיות כלשהי - למשל, מניח שחוקים בעלי רוח סוציאלית הם דבר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מניח שחוקים סוציאליים הם דבר טוב. הגישה הבסיסית שלי לאנשים מובילה לתפיסת עולם שרואה גם בעניים בני אדם. כדי שארגיש יותר טוב, אני רוצה לנסות ולמתן את הפערים בין בני האדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניכנס כאן לדיון שוקחופשיסטי (אתה באמת חושב שקפיטליסטים לא רואים בעניים "בני אדם"?) - רק רציתי לציין שאולי הסיבה לחלק מההתבטלות כלפי הדת נובעת מכך שאתה והיא רואים עין בעין עניינים מסויימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך אני חושב. הרבה מהם רואים בבני אדם אחרים תשומות ייצור. לא צריך ליפול בפח המילים החלקלקות. יש יותר מדי קאפיטליסטים היום שאינם מפטרים בני אדם אלא מקטינים את עלויות העבודה. הם אינם רואים בעובדי הממלכה שלהם בני אדם כמוהם אלא כוח עבודה שהם שוכרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בין זה ובין "עניים"? תגיד, הם לא רואים בעובדים שלהם בני אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה שואל אם זה טוב או רע, צריך קודם לקבוע אם זה קיים. מהתגובה הנעלבת של שכ''ג לא ניתן היה להבין זאת (אפשר להיות ''עגלה מלאה'' גם בלי רוחניות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. אני עניתי לניצה והיא זאת שדיברה על רוחניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. ואני אמשיך אותה ואקשה: מי אמר שסיפוק מאווים פיזיים הוא לא חלק מהותי מהתפתחות רוחנית ומערכים רוחניים? ומי אמר שהנפש חשובה יותר מן הגוף? ולמה הוא צודק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שערכים רוחניים הם ערכים שלא קשורים בהנאה פיזית מיידית (אם כי, למען האמת, נראה לי שאין דבר כזה ערך לא רוחני). כוונתו של שכ''ג, אני מניח, היתה לערכים כגון חירות, שיוויון, כבוד האדם, ערך העבודה וכו', שקיימים גם בעולם החילוני. אני מסכים איתך, מכל מקום, שהחילונים תמיד מרגישים צורך להתנצל על הריקנות לכאורה בחייהם, ולהוכיח שגם הם רוחניים. זוהי בעיני חולשה, ולכן גם חילונים שהם חלשים ערכית סביר יותר שיפלו ברשת הדתית (ע''ע אורי זוהר). דובי קננגיסר כתב כאן פעם (אני מצטער, לא אטרח לחפש את התגובה) בהקשר אחר שנמאס לו מנזירים, דתיים או צימחונים שמונעים מעצמם הנאה פיזית כלשהי ועקב כך מרגישים אנשים טובים יותר ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי נמאס. וגם לי נראה שאין דבר כזה ערך לא רוחני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עבור החתול שלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת רוצה תשובה רצינית לזה? התשובה הלא רצינית תלויה בשאלה האם הוא חתול צ'שייר או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ולא. ובכל זאת, אני מוצא שהפרדה בין קטגוריות שונות של ערכים מועילה לעתים מזומנות; אם תרצה, זה מתקשר קצת לסולם של מאסלו. מה שנראה לי מופרך הוא הטענה שהדתיים אוחזים ביותר "ערכים רוחניים" מהחילונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל הדתיים אוחזים ביותר ''ערכים רוחניים'' מהחילונים. רק אלו מהם שבבעלותם חנות מאווררים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרדה בין קטגוריות היא יעילה. הצרות מתחילות כשההפרדה היא גם ערכית, ומסווגת ''רוחני'' כעדיף על ''גשמי''. אם תרצה, אתה יכול לתקן את הודעתי לשלילה של הסיווג הערכי הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, כי זו ההגדרה הקלאסית שאני מכיר. לכן אני טוען שהמונח אינו מתאים כשמתכוונים למשהו שאינו דתי. אבל בפועל הוא כן משמש לפעמים לתיאור תחושות של התעלות, התחברות לעולם או התרחקות מהצרכים הפיסיים, שאפשר לחוש גם בלי להאמין באלוהים. זוהי אולי גרסתו החילונית של הרגש שמספקת הרוחניות הדתית. "רגש רוחני" שכזו אני בהחלט מבין ומקבל, והיא משהו שאפשר לסחור בו. אבל זו לא דת. העירפול בהגדרת המושג רוחני הוא בדיוק מה שמאפשר לנו לפעמים לא להודות שיש תהום פעורה בין החילוניות לבין הדת, הנובעת מקיומו/אי קיומו של אלוהים. ניצה דיברה על תחושות, על "סיפוק רוחני". ומה שאני טוען הוא שקשה לאתאיסט לחוש "מסופק רוחנית" באות מידה של האדם הדתי, מבלי להאמין באלוהים. את הסיפוק הרוחני, לא רק אני אלא כל המין האנושי מחפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ.ל. רגש רוחני שכזה וכו' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפער איננו נובע מהאמונה בקיומו או באי קיומו של אלוהים. הפער נובע באמונה במסגרת הפולחנית המחייבת שבאה כביכול מפי האלוהים. אם אני מאמין בקיומו של איזה כוח מנהל בלתי ברור, בעיקר בגלל מוגבלויות תפיסה מובנות של האדם, אז אני דתי או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לכוח הזה יש תודעה, אז כן. והמסגרת הפולחנית היא מה שהדתיים רואים כרצון האל. גם בהיעדרה של מסגרת כזו, אדם דתי מגדיר טוב ורע לפי רצון האל, הוא רואה כל דבר שקורה בעולם כרצון האל, וכל תפיסת העולם שלו נובעת מכך, כולל האמונה בחטא ועונש במובנם הקלאסי (צדיק וטוב לו, רשע ורע לא). באופן כללי, עולם ששולטת בו תודעה אמור להתנהג אחרת לגמרי מעולם ששולטת בו פיסיקה. זהו הפער האדיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אדם יכול להאמין בקיומו של אל בורא עולם ובעל תודעה, שבכל זאת איננו דומה לאלוהי הדתות הממוסדות ואינו מכתיב ענייני טוב ורע וכיו''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לבעל תודעה ורצון. אם יש לו רצון, ואם הוא מושלם/נכון/אבסולוטי וכו', אז רצון האל הוא הטוב, ע"פ הגדרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי. כלומר, התכוונת בהכרח ללאלים של דתות ממוסדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לאלים''. נא להתעלם מהגמגום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל הוא ישות בעלת תודעה ורצון. אם לאל אין רצון, אז הוא לא מתערב בעולם, ואז אין שום משמעות מעשית לקיום שלו. אם אין לו בכלל תודעה. אז בוא נקרא לו פיזיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל הוא תלוי הגדרה. יכול להיות שיש לו רצון, אבל רצון זה איננו מתייחס לאנשים פרטיים, למעשיהם או מחדליהם. יכול להיות שאין אפשרות לדעת מהו אותו רצון. רק אם אתה מאמין באת הדתות הממוסדות ברור לך שלאל יש רצון הידוע לבני אדם, ועליהם למלאו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה הרצון מתייחס? הוא מפעיל את העולם, נותן לו חופש ומכוון פה ושם לאן שהוא רוצה? הוא מתערב בפסקי זמן קבועים? במצבים קיצוניים? הוא שולט בעולם רק באופן חלקי? כל זה נשמע לי כקיום חלקי של אותה התופעה. נכון שככל שהאל מתערב פחות, כך האופי של העולם אמור להיות דומה יותר למה שהוא באמת, לדעתי. אבל אל ששולט או מתערב באופן חלקי נשמע לי לא יותר הגיוני מ100% אלוהים, וממילא צריך להוביל לכל אותן סתירות/התנגשויות עם המציאות, רק במינון קטן יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאולוגיה איננה התחום שלי, אבל נראה לי שכל שאלותיך מתייחסות לאותו אל כאל ישות אמתית. קצת יותר קשה לשאול אותן על ישויות פיקטיביות תלויות הגדרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם תגדיר את הצרכים ''הרוחניים'' בלי להזדקק לאלוהים, בתור כל אותם צרכים שאינם נוגעים לשום הנאה פיזית או תאווה מיידית, אז הרוחניות החילונית יכולה להיות הצורך באמנות, בתרבות, בהרחבת הידע האנושי גם בתחומים שאינם נוגעים לתועלת אנושית וכיו''ב. ואז יש לחילוניות הרבה מה להציע בתחום זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם תוסיף לדברי האייל האלמוני את ההנאה שאתה יכול לחוש, אם אתה מסוגל לחוש, ממפגש ומיחסי גומלין עם אנשים, את הנאה כשאתה תורם (לא כסף) ועושה טוב לאנשים והם מחזירים לך. הדת קושרת את זה לעצמה אבל זה אינו מחוייב להיות דתי. אנשים ''רעים'' גם אם הם מאד דתיים, ההתעלות הרוחנית שלהם אינה משכנעת אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוחני הוא מה שניתן להעביר על קוי טלפון. "רוחני" הוא מה שדובר מסויים לא מסוגל לתאר במילה פחות סתמית. מכאן שהשימוש ב"רוחני" עומד ביחס הפוך ליכולת ההבעה של הדובר. לתאור מפורט יותר, ע"ע "break wind" במילון החביב עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואילו ערכים רוחניים יש בעולם הדתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי אליך, ואין בדעתי לפרוש כאן את תקציר המשנה ההומניסטית-ליברלית. הגותם של הפילוסופים מ"עידן ההארה" ואילך אינה נופלת ב"רוחניות" שלה מפלפולי האדמו"ר מכתריאליבקה על סוכה שבנאה על גמל (כשרה! כשרה!) ועמיתו מיהופיץ על דיני פרה אדומה (שוקולד! שוקולד!). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע במה עמוסה עגלה אתיאיסטית, מי שמעמיס על עצמו משכיות התרבות יש לו עגלה, מי שמנהל חיים ריקניים עגלתו ריקה. בטעות מניחים כי לדת יש עגלה עמוסה ערכים אנושיים ולא כך הדבר במציאות. המסרים המרכזיים המוקנים על ידי התורה הם גזענות, חוסר סובלנות, התרת דם, הפלייה של נשים, רצח והשמדה של אוכלוסיות בני אדם ללא הבחנה בין אשמים לחפים כולל עוללים, כל זאת במו ידיה או במצוותה של הסמכות העליונה. כבר במעמד הר סיני, עם קבלתה של התורה, נרצחים אלפי בני אדם באופן אקראי, על כך שרקדו סביב עגל, שארגן אהרן אחיו של משה. שמות לב 27"ויאמר(משה רבנו) להם כה אמר יהוה אלוהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והירגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו: 28 ויפל מהעם ביום ההוא כשלשת אלפי איש:". מסקנות: 1. ההרג בוצע מתוך חוסר סובלנות לאמונה אחרת. 2. ההרג בוצע סתמית ואקראית ללא בדיקה מי באמת רקד. 3. מארגן האירוע אהרן מקבל פרס ומתמנה לכהן גדול. הטענה כאילו הדת והתורה יכולות לשמש מאור מוסרי בתקופה המודרנית, פשוט לא מחזיקה מים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. משונה. מצד אחד אתה לוקח את הסיפור בתורה כפשוטו. מצד שני, הבנאדם חזר הרגע מפגישה עם אלוהים בכבודו ובעצמו - ואתה מצפה שיגלה "סובלנות לאמונה אחרת"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צרי למד אצל ניצה ומצפה ממנו לקצת רוחניות בלי הגושמיות של החרב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון מנקודת מבט של החברה של היום. יחסית לתקופה בה נכתבה, אני לא חושב שדווקא זה מה שמאפיין את התורה. מעניין לראות אם הציווי ''לא תרצח'' מופיע כ''חוק יסוד'' גם בתרבויות אחרות מאותה תקופה. האם הרעיוות של ערי מקלט, לקט שכחה ופיאה, ''מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה'' מופיעים גם בתרבויות אחרות. וכדאי לזכור שגם הרעיון האכזרי של גאולת דם יסודו ברצון לבנות מערכת ענישה שתמנע רצח. אין לי ספק שהחבר העברית המתוארת בתנ''ך היא לא חברה שמישהו מאיתנו היה רוצה לחיות בה, אבל אני ממש לא מבין את הייחוס של כל החטאים האנושיים לתורה דווקא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חבל על הדקות שאתה מגיב בשטויות מתחכמות. אני מתכוונת להתייחס לעניין ברצינות וכנות, אל תבזבז את האופציה ליהנות מיריות בתותחים, על אקדחי קפצונים) אסביר יותר טוב את כוונתי כדי שלא תעלב. (אתה מתקרב לאחרונה לאסלם?) ב"מילוי צרכים וסיפוק מאוויים מיידיים"- כוונתי היא שבליברליזם המטרה היסודית היא האושר של ה*אדם הפרטי* כמה שיותר *כאן ועכשיו*. "צרכים" זה גם צרכים אינטלקטואליים ואמנותיים, ו"מאוויים" זה גם ליצור דברים חדשים ויפים. בליברליזם אין הכוונה עקרונית תרבותית של הצרכים והמאוויים של האדם, כפי שזה למשל בדת. העקרון הוא שלכל אדם יש זכות להחליט מהם מאווייו ורצונו הפרטיים, וכן זכות לפעול למילויים-במגבלת הפגיעה באחר- כדי לזכות באושר. (זו מן אכסיומה ליברלית- האושר הוא מילוי הצרכים והגשמת הרצונות). זו אסטרטגית ההשרדות וההתפשטות של התרבות הליברלית. ובאמת, קשה לאדם לעמוד מול "דת" פלאית כזאת שהדרישות היחידות שלה ממך הן שתעשה בדיוק מה שאתה רוצה ומה שמתחשק לך. אלא שלהתנהלות התרבותית הזאת יש מחיר לא קטן. בין השאר היא משאירה כר נרחב לכל מיני "מכוויני רצון" תאבי כוח או כסף, ש"עוזרים" לעדר האנושי ליצור רצונות, צרכים ומאוויים, שגם יתאימו לאינטרסים הפרטיים שלהם. יש עוד הרבה "תשלומים" שהאנשים החיים בתרבות הליברלית משלמים, במודע ולא במודע. אבל כדי לא להרגיז עוד יותר לא אפרט אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...בין השאר היא משאירה כר נרחב לכל מיני "מכוויני רצון" תאבי כוח או כסף, ש"עוזרים" לעדר האנושי ליצור רצונות, צרכים ומאוויים, שגם יתאימו לאינטרסים הפרטיים שלהם". הא? והדתות לא עושות זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדת מכווינה את רצון האדם במודע, ולמען מטרה שאפשר לדון בה להבין אותה. המטרה הדתית אינה כפופה לאינטרס של איש זה או אחר, אלא לאינטרס הכללי. נכון שאפשר שיהיו אנשים שינסו להרוויח באופן פרטי, דרך הכוונת הרצון הציבורית הזאת. אבל בגלל האוטונומיה האישית, כלומר המחוייבות הישירה של האדם לאלוקיו המצויה בחלק מהדתות, יש לאדם הפרטי משענת חיצונית דרכה הוא שופט את המציאות, כולל את אלו שמשמשים כ''אנשי ביניים'' בינו לבין בוראו. (שלא יובן שיש לי דבר נגד ''אנשי ביניים'' אלו. הם פעמים רבות נחוצים ועוזרים מאוד. אבל בדת יש לאדם קריטריונים חיצוניים על פיהם הוא יכול לשפוט את טיבו ואינטרסיו של ''איש הביניים'' הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תנמק/י קצת? "בולשיט" כשלעצמו, מעבר לזה שזה לא יפה - זה גם לא לגמרי משכנע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי כך משום שנראה לי מגוחך להתייחס ברצינות לגיבוב כזה של הבלים. א. איך "הדת מכווינה את רצון האדם *במודע*? ומהי "המטרה שאפשר להבין אותה"? ב. "המטרה הדתית אינה כפופה לאינטרס של איש". ממש כך. לא ייאמן. ג. "אבל בגלל האוטונומיה האישית... יש לאדם הפרטי משענת חיצונית דרכה הוא שופט את המציאות". היא מדברת על היהדות? אוטונומיה אישית? משענת חיצונית? ד. וכל זה עוד אמור לבוא כניגוד לחילוניות, שבה עלולים לסחור ברוחניות ולתעלה לאינטרסים אישיים... אז בחייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הדת מכוונת את האדם לרצות ב"טוב" כפי ש*היא* מגדירה אותו באופן מפורש ומודע. אפשר להבין וללמוד מהו ה"טוב" בעיני הדת, והרבה אנשים משקיעים הרבה מזמנם בלימוד הזה. בליברליות אין הגדרה ברורה של "טוב", מלבד אי הפגיעה באחר. אין הכוונה מודעת של רצון האדם, ולכן יש אפשרות לכל מי שמגיע לעמדת השפעה על דעת הקהל לכוון את הקהל לרצות מה שהוא רוצה. ב. תסביר לי איך המטרה הדתית, כלומר הגדרת ה"טוב" שלה, כפופה לאינטרס של איש פרטי זה או אחר. זה לא אומר שאין שרלטנים שהופכים את התורה קרדום לחפור בו, ומרוויחים ממנה לכיסם הפרטי, אבל הם מגונים ונחשבים לעושי רע. (הדת הרי אינה מבטלת את הבחירה החופשית, אלא להיפך, תמיד יש לאדם את האופציה לעשות רע). ג. אני ממש מדברת על היהדות. ביהדות האחריות של האדם היא אישית ולא קולקטיבית. האדם הפרטי צריך להצדיק את מעשיו והחלטותיו כלפי בוראו, ולא כלפי שום מתווך אחר. זה אחד החידושים העתיקים ביותר של היהדות. ב"משענת חיצונית" אני מתכוונת לכך שהתורה פתוחה בפני כולם וכולם יכולים ללמוד בה באופן ישיר ללא הזדקקות לתיווך, וכך לשפוט את התנהלותם של אנשי הביניים (קרי הרבנים ופוסקי ההלכה). כל פסק הלכה, כל אמירה וכל מעשה של רב, יכולים להיות נתונים לויכוח. זה מפני מפני שחלק גדול בציבור מבין בדיוק על מה הוא מדבר ועל מה הוא מסתמך, וברור לכולם שהרב מחוייב לערכים המוחלטים של היהדות. לכן כאשר יש רב ש"מזייף" יש לאנשים אמצעים להבחין בכך. ד. הליברליות ביטלה את ערכם המוחלט של הערכים על פיהם אדם פרטי יכול ליצור יחס של טוב/רע, אמת/שקר, והכפיפה אותם לסובייקטיביות. כך, למשל, נוצר מצב בו אדם אחד (נניח נשיא בית המשפט העליון) יכול להחליט באופן אוטונומי (ושרירותי) לחלוטין מה נראה בעיניו "מידתי" ומהי "רוח החוק" וכו', כאשר לאדם מן השורה אין שום קריטריון לשפוט או להתווכח אתו, מלבד הטענה "לי זה לא נראה כך". זה גורם לאנשים להיות עדר צייתן לעצם השררה, דבר שמבטל את האוטונומיה המוסרית שלהם. כלומר- בתרבות הליברלית לא ייתכן מצב שאנשים ימרדו או יסרבו לבצע משהו שהשררה מצווה, מפני שאין הגדרה אחרת של מוסר אובייקטיבי מלבד ה"חוק", קרי השררה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברייך חלקלקים ותאורטיים לחלוטין. סמכותו של ברק מינורית לעומת סמכותם של אלישיב, שך ועובדיה יוסף. כמו שהם מבטלים את עצמם וטוענים שזו אינה דעתם אלא דעת תורה ורוח התורה, גם אהרון ברק טוען שהוא מבטא את החוק ורוח המישטר הדמוקרטי. ההבדל הוא שבכל זאת ברק כפוף לריבון שהוא העם ולחוקים שהכנסת מחוקקת. עובדיה יוסף, אליישיב ושך אינם כפופים לאיש. הריבון שלהם הוא הקדוש ברוך הוא. הם אינם מפרשים את התורה. הם שותים את התורה ישר מלמעלה. אף אחד מהם לא יאמר: "זו הפרשנות שלי". הם אומרים :"זו התורה". לידיעתך הרבה, הניכור שבקפיטליזם איננו המוטיב הראשי בתרבות המערב. בתרבות המערב יש הרבה מאד מרכיבים- ביניהם "ואהבת לרעך כמוך". במה שנקרא "התרבות הליבראלית" יש מגוון עצום של גישות. את לוקחת מתכונת מסויימת ומלבישה אותה על כולם. בדיוק כמו שאומר שאליישיב הוא התפיסה היהודית, או דב ליאור מבטא את היהדות. או שהרב כהנא ביטא את היהדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל בין סמכותו של ברק, לזו של הרב אליישיב והרב עובדיה יוסף, זה שאת הפסיקה של ברק אוכפים שוטרים, בעוד שאת הפסיקה של הרבנים אנשים מקבלים מרצונם. לומר שברק (וממשיכתו) כפוף לריבון ולחוקים שהכנסת מחוקקת, זה ממש לא לחיות במדינה הזאת בשנים האחרונות. כאשר אתה לוקח לעצמך סמכות לבטל חוקים של הכנסת, אתה לא צריך להפעיל אותה הרבה פעמים כדי שתכפיף את המערכת המחוקקת לסמכותך. הרבנים יכולים להגיד עד מחר ''זו התורה''. אם אין לאמירה שלהם בסיס, הציבור, שהתורה פתוחה בפניו והוא מכיר אותה היטב, לא יקבל את אמירתם. שהרי אין להם שום כלי אכיפתי כדי להכריח מישהו לקבל את פסיקתם. רב הופך להיות פוסק מקובל רק אם הציבור, הידען והמבין, בוחר בו ''ברגליים'' ומגיע אליו לשאול שאלות. את הרבנים לא בוחר ממסד או ועדה, אלא הציבור עצמו ובאופן ישיר. מה שאני טוענת הוא שהניכור הוא המקום אליו מתכנסות בסופו של דבר הגישות הליברליות השונות. זו תוצאה הכרחית של עקרונות היסוד הליברליים לפיהם אין סמכות מוסרית שהיא מעבר לאדם עצמו, ושמילוי רצונו ומאווייו של האדם הוא זכות עליונה (במגבלה הנ''ל), ומטרת חייו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את אולי יכולה לתת לי רשימה של חוקי הכנסת שברק ביטל? לא יהיה לך קל למצוא כי חלק מהדברים הוא תעמולה ימנית-ימנית/דתית. לא פעם וכך גם שופטים אחרים, דיברו שהפסיקה שלהם בעניין הכנסת היא שחברי הכנסת אינם פועלים על פי החוקים שהם עצמם חוקקו. בית המישפט העליון נזהר בענייני הכנסת כמו ברותחין. בית המישפט העליון נזהר בענייני ביטחון עוד יותר. הוא פסק בענייני הגדר, כשהאחראי במערכת הביטחון איבד כל שמץ של זהירות, והפסיק לשמור אפילו על שמץ של מראית עין של גישה הוגנת. בית המישפט העליון אישר הריסת בתים של מחבלים, דבר שבבוא הזמן שופטיו יתביישו בו בדיעבד. בית המישפט העליון בראשות ברק מאד קואופרטיבי. אבל מה? הבעיה שלו שהוא בכלל קיים. אני מניח שלדעתך היה צריך לשרור במדינת היהודים דין תורה ודיינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מה שמייחד מאד את המיגזר הדתי לגווניו היא סגירת בעיותיו בפנים. לא מוציאים כביסה מלוכלכת החוצה- ואני בשבילם ''החוצה''. יש רבים מאד שעוזבים את הדת. שוחחתי עם יותר מאחד מהם. הם מציינים שחסר להם משהו מהמסורת אך הם מספרים גם על גישה טוטאליטרית, על עריצות החברה כלפי השונה, על ניכור , רק ניכור שונה מזה שישנו בחברה החילונית. אני מזכיר לך ניצה, שרבים מאד עוזבים את הדת, אבל לא מדברים עלים-שו-שו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ניצה כהנא דתייה, גם פרופ' לייבוביץ' ז"ל היה דתי, גם פרופ' שלוי תבדל"א דתייה, גם פרופ' רביצקי - נקווה להחלמתו המהירה - דתי, גם החרדים שהלכו לאחמדינג'ד הם דתיים. אם הטוב בדת הוא מוחלט, וכל אלה שציינתי הם יהודים (כלומר, בני אותה דת), איך אפשר שכל אחד מהם רואה את הטוב הזה בצורה אחרת? ב. גם הרב עובדיה הוא דתי, גם האדמו"רים הגדולים, גם הרבי מלובביץ' וגם הבאבא סאלי. לכולם היו ויש מאמינים רבים ובהתאם גם כספים רבים. לכל אחד מהם מטרות אישיות ופוליטיות שונות. האם אין זה נכנס לכיוון שהם מתווים למאמיניהם? ג. מה כאן ה"אחריות האישית" ללא מתווכים? מדוע דתי אחד יכול לאכול בשר בהשגחת הרבנות הראשית, השני בהשגחת בד"צ, השלישי בהשגחת הרב הגאון בידי והרביעי בהשגחת הרב האיינשטיין סידי? איך זה שדתיים רבים זקוקים לרב שיאמר להם עם מי להתחתן, לאיזה רופא ללכת, ומתי הם רשאים לחטט באפם? ד. נשיא בית המשפט העליון קובע את קביעותיו באופן אוטונומי על פי מיומנותו בחוקי המדינה. שום עדר לא הולך אחריו, משום שקביעותיו אינן מיועדות לעדרים אלא ליחידים, ומשום שאין לו "מאמינים" אלא רק סמכות חילונית לדון בעניינים המובאים בפניו. רבנים קובעים את קביעותיהם באופן אוטונומי על פי מיומנותם בחוקי הדת, וחסידיהם הולכים אחריהם כעדר משום שאין הם רואים את עצמם רשאים לערער על דברי רבם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה שיהודים אינם מפרשים את התורה באותה דרך בדיוק, זה עניין כמעט מובנה בדת היהודית. מה שמשותף לכל היהודים זה שהם מקבלים שיש סמכות מוסרית מחוץ להם (אלוקים), ושהתורה היא התבנית המוסרית שנמסרה על ידו ליהודים לחיות לפיה. את אותו טוב אובייקטיבי אפשר לראות מזויות סובייקטיביות שונות, וזה יראה קצת אחרת. המסתכל הסובייקטיבי, ואין לנו ברירה- כל אחד הוא מסתכל סובייקטיבי- מתייחס לכך שיש אמת אובייקטיבית מולו, שאינה נובעת ממנו ואינה תלויה בו, ומנסה בכלים שלו להבין בכנות את הטוב הזה. ככה אפשרי שיהיה עולם מגוון עם ריבוי דעות, על אף שהאמת אחת. ב. כשם שאפשרי (אני רוצה לקוות) שיהיה ראש ממשלה לא מושחת שיפנה את הכספים והסמכויות שיש לו כראש ממשלה לטובת המדינה שהוא מופקד עליה, ולא לטובת האינטרסים האישיים שלו, כך אפשרי שתהיה מערכת רבנית גדולה שמשאביה יופנו למען האמת הישר והטוב, ולמען טובת הציבור המגיע אל הרב. ג. האחריות האישית ללא מתווכים זה שכל יהודי, בסופו של דבר אחראי כלפי בוראו על מעשיו. הוא יכול לבקש עצות, אבל הוא בסופו של דבר אחראי על מוסריותו וקיום מצוותיו. זה שיש אנשים ששואלים רבנים מחוט ועד שרוך נעל, עדיין לא פוטר אותם מהאחריות שלהם למעשיהם. אישית, ליבי לא נוטה להתנהלות הזאת. לגבי ההכשרים השונים- יש עניין של אמון בנותני ההכשר, וגם עניין של ההחלטה האם להקפיד על חומרות אלו או אחרות, (מכיר את המשפט "מותר, וכל המחמיר תבוא עליו ברכה"?). לכל הכשר יש דרגת חומרות מסויימת, וכל אדם מחליט מה הוא רוצה. ד. ראה לעיל את תשובתי לאיציק ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם כך, אמרי מעתה: "*בדת* אין הגדרה ברורה של "טוב"... אין הכוונה מודעת של רצון האדם, ולכן יש אפשרות לכל מי שמגיע לעמדת השפעה על דעת הקהל לכוון את הקהל לרצות מה שהוא רוצה". ב. "אפשרי שתהיה מערכת רבנית גדולה שמשאביה יופנו למען האמת הישר והטוב, ולמען טובת הציבור המגיע אל הרב". נכון מאוד. אבל *בלתי* אפשרי שרבני המערכת הזאת יהיו נטולי אינטרסים אישיים. ג. בואי ואגלה לך סוד שמור: החילוני אחראי בפני מצפונו. זו אחריות אישית חזקה בהרבה מאשר בפני אלוהים. ד. "הציבור, שהתורה פתוחה בפניו והוא מכיר אותה היטב, לא יקבל את אמירתם". נו באמת. כבר סיכמנו שבפני כל אחד בציבור הזה פתוחה תורה קצת אחרת (ה"קצת" הוא בלשון המעטה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא נכון. בדת יש הכוונה מודעת של הטוב. יש טענה לטוב אובייקטיבי. אמנם, יש גם מודעות לסובייקטיביות של האדם וליכולת המוגבלת שלו לקלוט את הטוב האובייקטיבי בצורה מלאה. לכן זה מצב בו אין מקום לטענה "שרק אני צודק", משום שבהגדרה, כל אדם רואה את הטוב דרך מסננת סובייקטיבית. מצד שני, לכולם יש מושג לגבי מהו ה"טוב" משום שגם להם יש קשר ישיר (סובייקטיבי אמנם), אליו. לכן יש לכולם אפשרות לאמוד את הסבירות של כל אמירה של מנהיג. זה לא מצב שבו: "יש אפשרות לכל מי שמגיע לעמדת השפעה על דעת הקהל לכוון את הקהל לרצות מה שהוא רוצה". ההכוונה הזאת חייבת להיות קוהרנטית, ברמה סבירה, עם תמונת "הטוב" אצל סובייקטים אחרים. מצב כזה של יכולת שפיטה של הציבור את המוביל אותו, אפשרית רק אם יש טענה לקיומו של טוב אובייקטיבי, המחייב את כולם. ב. לכולם יש אינטרסים אישיים. אבל ביהדות יש דרישה להפרדה בין האינטרס האישי לזה הציבורי. "את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי..." (שמואל הנביא). האם כולם מצליחים לעמוד בזה? כנראה שלא, אבל הדרישה הידועה גם לציבור וגם למנהיג היא, שתהיה הפרדה כזאת, ובזה מנהיג נבחן. כלומר לכתחילה ובמודע, המטרה הדתית נפרדת מהאנטרס האישי, ולא בנויה מסביבו. ג. כנראה שיש סודות השמורים גם מפניך: *כל* אדם אחראי בפני מצפונו. השאלה הגדולה היא כמובן מהו המצפן של המצפון. האם זו הגדרת "טוב" חיצונית לאדם, או הגדרת "טוב" שרירותית פנימית, לפי התחושות של האדם הניתנות לשינוי לפי דעת הקהל, מצב הרוח וכישרונותיהם של היחצ"נים למיניהם. ד. ראה לעיל א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הדת מכווינה את רצון האדם במודע, ולמען מטרה שאפשר לדון בה להבין אותה'' בודאי. תחיית המתים, ביאת המשיח, שכר ועונש בעולם הבא, ניסים, גלגולי נשמות- כולן מטרות ועקרונות שאפשר להבין,לקבל בצורה מודעת וללא טקטיקות הפחדה של מחזירים בתשובה למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר להבנה, ישנם המאמינים ברשימה שפירטת בלי טקטיקות הפחדה של מחב''תים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שיש כאלה שמאמינים ברשימה שפירטתי בלי טקטיקת הפחדה של מחבת"ים. ברוב המאמינים "הוטמע" פחד כזו או אחר באם לא יישמרו עקרונות דת כאלה ואחרים ( רוב המאמינים מאמינים בקשר בין שמירת מצוות לגאולה עתידית, בין קיום מצוות למקומם בעולם הבא וכו...,)- בנוסף, אי אפשר להתעלם שהמחזירים בתשובה שמצליחים להחזיר בתשובה (או "לקרב לדת") הכי הרבה אנשים אלה האמנונים יצחקים למיניהם . בביקור מהיר באתר של הגורו אפשר להתרשם מהשיטות ההגיוניות והמודעות שגורמות לאנשים לבחור בדת: לקב"ה לא מכתיב שום ראש ממשלה. לקב"ה לא מכתיב הקמת ממשלה חדשה. לקב"ה לא מכתיב רוב חברים בכנסת... וגם לא אמריקה, וגם לא ארצות ערב גם אם יאספו כולם יחד... ומי הוא באמת המכתיב האמיתי??? אשה נכבדה, את בלבושך והנהגתך הצנועה! "בלבוש צנוע גורמים להשרות את השכינה בישראל, וכשיש שכינה בישראל- יש שמירה. אם שמענו: נתפס, ברוך ה', מחבל טעון 5 ק"ג חומר נפץ; אם שמענו: מחבל התפוצץ עם המטען שעליו; ועוד כאלו וכאלו ניסים שאנו יודעים ושאין אנו יודעים- זהו בזכות איזו אשה אי שם שהחליטה לשנות לבושה ללבוש צנוע, וזהו המכתיב האמיתי לקב"ה במיגור ובהכנעת האויב. אם אנו עושים כחוקות הגויים ומחקים את לבושם הלא צנוע, הזהירה אותנו התורה (ויקרא יח): "ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר בקרבכם". מהו ההבדל אם הארץ מקיאה את יושביה, או בלית ברירה יושביה מקיאים אותה, ונמסרת הארץ לאויבנו שכנינו" ( סתם דוגמא אקראית, יש עוד עשרות דוגמאות כאלה באתר שלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, הזכרת לי שגם אני תרמתי פעם להעלאת קוים לדמותו של הדגול, תגובה 257990. ובכל זאת, ולמרות שכל מה שאתה מתאר, תיאור בסלע - יש גם אמונה הבאה ממחשבה, שקלא וטריא, שלא מלחצים חיצוניים - אני עצמי זכיתי ופגשתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין השאר, יש גם כאלה. אין ספק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה קורא לו ''פחד'', אחרים קוראים ''יראת שמיים'', וזו מידה רצויה בדתיות (חופש מסמכות חיצונית וחוסר פחד שורשם במחשבה חילונית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סותר את רוח הדברים (''הוטמע בהם פחד'' לא דומה ל''מגלים יראת שמיים'', למרות ששני הביטויים מתארים אותו מצב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני משער שזה שאלה של נקודת מבט ( אני- מגלה יראת שמיים. בך- הוטמע פחד. ההוא- עבר שטיפת מוח ) . תקראי לזה איך שתקראי, אבל למרות יש לדת לא מעט יתרונות ולגישה הליברלית יש לא מעט חסרונות היה לי מוזר לשמוע שדווקא נקודת התורפה המשמעותית ביותר של הדת- שהיא הכוונה *לא* מודעת למטרות ש*לא* ברורות למאמין מופנית דווקא כנשק נגד התפיסה הליברלית . המטרות של רוב הדתות הן התמודדות עם הפחד מהמוות ע"י קבלה של אי אלו עיקרי אמונה, מתן תוקף אובייקטיבי לתחושת עליונות של קבוצות אנשים ( אנחנו העם הנבחר כי אלוהים *בחר* בנו מכל העמים וכצ"ב), והעובדה שבעבר היה יתרון אבולוציוני לקבוצות שקיימו פולחני הקרבה. ( כתבתי על זה בפירוט בתגובה 417283 תגובה 417454 ותגובה 417618). אם רוב המאמינים מודעים למטרות האלה{1} את יכולה לקרוא לי מרקו. ----------------- 1. לפני הקמבקים- כשאני כותב "רוב המאמינים" אני לא מתכוון לרוב המאמינים שכותבים באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המטרות של רוב הדתות הן התמודדות עם הפחד מהמוות ע"י קבלה של אי אלו עיקרי אמונה" אולי זה חלק מהמהות הדתית, אבל וודאי לא ה-מהות הדתית. מה עם "הסדרת חייהם של בני אדם בחברה," הגדרה שכל ליברל יכול לסמוך ידיו עליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי ש''בעבר היה יתרון אבולוציוני לקבוצות שקיימו פולחני הקרבה'' התכוונתי לכך שבעבר קבוצות שנקטו בפולחנים כאלה תיפקדו בצורה טובה יותר מקבוצות שלא נקטו בפולחנים כאלה ( שוב, כתבתי על זה בפירוט בתגובות המקושרות וגם כתבתי למה היתרון כתוצאה מההקרבה לא רלבנטי לחברה שאנו חיים בה היום) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ציטטתי משפט משלך שנראה לי די ברור וישיר. בתגובה התייחסת למשפט אחר בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, לא הבנתי אותך. בתגובה המקורית אני התייחסתי לשלוש מטרות שונות של המאמינים הדתיים שהראשונה ביניהן היא ''התמודדות עם הפחד מהמוות ע''י קבלה של אי אלו עיקרי אמונה''. ''הסדרת חייהם של בני אדם בחברה'' מתקשרת למטרה השלישית שציינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלק הזה עם ההקרבה בעייתי בעיני. גם אם נקבל לרגע את ההנחה ש"ברירה קבוצתית" אפשרית, למה שההקרבה תהיה קשורה דוקא לאל עליון ולא, נניח, לשליט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה גם סעיף 29 בתגובה 417618 בוא ניקח לדוגמא שבט באפריקה שמאמין שהקרבה של חזיר עוזרת לחולים במחלות קשות להחלים. נניח ובאותו שבט אחד החברים חלה וראש השבט החליט להקריב את החזיר לשליט. לרוע המזל, למרות הקורבן החולה מת. השליט, בשלב כלשהו ייצטרך לתת דין וחשבון וסביר שבשלב מסוים חברי השבט יפסיקו להאמין שהפולחן באמת עובד. לעומת זאת, קורבן לאל עליון הרבה יותר עמיד בפני הפרכה. כי במידה והקרבתי את החזיר לאל עליון ואותו חולה מת. לא נוכל לקבוע שהפולחן לא עבד משום שדרכי האל נסתרות ואין לנו אפשרות לדעת למה בדיוק זה לא עבד. (אגב, למה ההנחה ש" ברירה קבוצתית אפשרית" חיונית לטיעון שלי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, הנקודה מובנת. היתרון של אל הוא בכך שלא מצפים ממנו לעקביות בהגשמת התפילות (אבל כן בכל מה שנוגע לעולם הבא...). ניחא. אני לא מכיר יותר מדי דתות, ולא יודע עד כמה הקרבה היא אוניברסל תרבותי. לדעתי (להרגשתי יהיה יותר מדויק כאן) כל העניין החברתי פחות חשוב לאמונה עצמה, ונכנס בעיקר בעניין הדת הממוסדת. (כי אתה מדבר על יתרון הישרדותי לקבוצות שמקיימות טכסים כאלה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברובן המכריע של הדתות יש הקרבות. הכוונה להקרבה היא לאו דווקא הקרבה של בע"ח או בן אדם- גם צום, או הימנעות מהנאה גופנית אחרת הוא הקרבה. ( התזה תקפה גם תחת קבלת ההנחה של ברירת פרטים או ברירה של גנים . מפני שיתרון הישרדותי לקבוצות שמקיימות טכסים משמעו יתרון הישרדותי לכל אחד מהפרטים בקבוצה, ומטבע הדברים יתרון לגנים של כל אחד מהפרטים {1}). ------------ 1. בממוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבנתי. עפ''י התפיסה שלי ההקרבה היא במסגרת רדיפת השליטה, מתוך העקרון הכללי של ''טובה כנגד טובה''. (זאת בדיוק ברירה קבוצתית. ברור שבשורה התחתונה מי שמתרבה הוא הפרט והגנים שלו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המטרה של דת" היא צרוף מלים חסר משמעות. לאנשים יש מטרות, למושגים אין. ניסוח יותר מדויק, אולי, של מה שאתה מנסה לומר הוא: "מה שמנסים רוב המאמינים להשיג בבחירתם באמונה הדתית (או במעשה הדתי) הוא התמודדות עם הפחד" וכן הלאה. טיעון שני שלך הוא שיש פער בין התודעה של אותם מאמינים (כלומר: הם סבורים שהם מאמינים בדת מפני שהיא מבטאת את רצונה של ישות עליונה וכיו"ב) לבין מה שהם מנסים בפועל להשיג דרך אמונתם (יתרונות פסיכולוגיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן. ניסחת בדיוק את מה שרציתי לומר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |