5451
יבשם,
אינני פילוסוף יווני ואף לא מתמטיקאי אבל נדמה לי שיש שיבוש בתיאור שלך את הפרדוקס של זנון.

אתה כותב כך: "זנון טען כי הסכום של הרבה מאוד אפסים הוא עדיין אפס. ולכן החץ אינו יכול לנוע." האם הוא טען בפירוש שחלוקה אינסופית של ישר יוצרת קטעים בעלי אורך אפס או שזו פרשנות שלך?

טענה מעין זו שקולה לטענה הבאה: אם ניקח עוגה במשקל קילוגרם ונחלק אותה בסכין (חדה לאין שיעור) לאינסוף חלקים הרי שנקבל לבסוף פירורים חסרי משקל והעוגה תשקול אפס קילוגרם (כי כל פירור שוקל אפס), לאמור, פעולת החיתוך העלימה את מסת העוגה. נשמע מופרך ובצדק. אין פה כל פרדוקס אלא אבסורד.

המעניין בפרדוקס של זנון בגירסה שאני מכיר הקרויה "אכילס והצב" הוא שהקטעים שואפים לאפס, הם אינפיניטיסמליים ככל שנרצה, ובכל זאת אכילס אינו משיג את הצב (המטרה של אכילס).

למי שאינו מכיר את הגירסה הזו: אכילס וצב עושים תחרות ריצה. היות ואכילס רץ פי עשר מהר מהצב הוא נותן לו "פור" של קילומטר.
האינטואיציה אומרת שאם הם ירוצו מספיק זמן אכילס ידביק את הצב ויעבור אותו. אבל זנון מציע את הפרוצדורה הבאה: אכילס רץ קילומטר עד לנקודת המוצא של הצב אבל הוא עדיין לא ידביק את הצב כי הצב הספיק להתקדם 100 מטר. אכילס רץ את 100 המטר שביניהם אבל הצב הספיק להתקדם בינתיים 10 מטר. אכילס רץ 10 מטר אבל הצב הספיק להתקדם מטר וכו'.
ע"פ הפרוצדורה הזו המרחק ביניהם מתקצר כל העת אבל "דווקא משום שהחלוקות הבאות לא יביאו לקטע באורך אפס" (כי כל חלוקה של קטע ל-‏10, קטן ככל שיהיה, עדיין תשאיר אורך מסויים) - דווקא משום כך אכילס לעולם לא ישיג את הצב.

לאמור, הפרדוקס בגירסה שאני מכיר (והיא מפורסמת למדי) מבוסס בדיוק על ההנחה ההפוכה לזו שציינת במאמרך (זו שציטטתי למעלה).

אשמח לקבל את תגובתך.

בברכה,
ג. שמעון.
שנים 5455
ג. שמעון שלום,
אלו שני פרדוקסים שונים.
שני פרדוקסים 5458
כאמור, זינון הקדיש את חייו למטרה של הוכחת הטענה כי התנועה היא אשליה, וכמובן שהוא הוציא תחת ידיו כמה וכמה פרדוקסים. אכילס והצב הוא אחד מהם, ופרדוקס החץ הוא פרדוקס לא פחות מוכר. אכילס והצב מראה דוגמא לכך שהחלוקה לאינסוף היא בלתי אפשרית, שכן כל פעם שנחלק, עדיין יהיה אורך מסויים. פרדוקס החץ תוקף את העניין מהכיוון השני - בו נניח שכן אפשר לחלק - ונראה שאם ניתן לעשות כן, הרי שהתנועה היא בלתי אפשרית.
אם נחלק קו (לצורך העניין - מסלולו של החץ) לאינסוף, הרי שנקבל אינסוף נקודות אפס-ממדיות (לנקודה אין ממדים, לקו יש ממד אחד, למישור שניים ולנפח שלושה, כמובן). מכיוון שאין ממדים - לא ניתן לנוע, ועל כן על כל נקודה בקו הזה, החץ נמצא במנוחה. השאלה ששאל זינון היא - מתי, בדיוק, החץ מבצע את התנועה מנקודה א' ל-ב'? אין זמן בין הנקודות, כי כבר חילקנו אותו לאינסוף מקטעים. על כן - התנועה בלתי אפשרית, והיא אינה אלא אשליה.
שני פרדוקסים 5467
סלח לי אם אני טועה בצורה מחפירה, אבל הפרדוקס לא מתבטל לנוכח העובדה שבעצם אי אפשר, פיסית, לחלק קטע נתון לאינסוף קטעים?
אלא אם נחלק אותו לאינסוף, אורך הקטעים לא יהיה שווה לאפס, אלא רק ישאף לאפס ככל שנתקדם. זה יכול להדמות לנו כאפס, מאחר ויש תמיד עיגול כלפי מטה במקרים כאלה, אבל לעולם לא נגיע לאפס אמיתי.

אינסוף הוא הפשטה מתמטית. למיטב ידיעתי, אף אחד לא "ראה" אינסוף, וגם לעולם לא יראה - האומדן לנפח היקום עומד על מוגדר לחלוטין שהוא סופי לחלוטין, ולמיטב ידיעתי אינשטיין כבר אמר לפני (וכידוע, כל מה שאינשטיין אומר הוא נכון) שגם תאוריות שעוסקות במהירות אינסופית הן חסרות משמעות, מאחר ולא ניתן לעבור את מהירות האור (עד כמה שאני זוכר, כי בשלב מסוים גרף המהירות/אנרגיה מגיע לאסימפטוטה, בסביבות מהירות האור). אם אתה מערב מספר שלא בהכרח קיים במשוואות מתמטיות, אתה מבטל את כל המשמעות שלהן, כך שאין זה משנה כמה אבסורדית התוצאה שמתקבלת, מאחר ואין לה בסיס בעולם האמיתי.

אגב, לכותב המאמר - אוכל לקבל ממך באימייל הסבר יותר מפורט לגבי אותו ניסוי שדיברת עליו, או הפניה למקור אחר שבו אוכל למצוא עוד פרטים?
שני פרדוקסים 5469
החלטתם לשגע אותי, תגידו לי? כולה פילוסוף מלפני 2500 שנה. איזה אינשטיין? מה אינשטיין? הוא שמע על אינשטיין? כפי שכבר כתבתי - קו, תאורטית, מורכב מאינסוף נקודות. נכון? זו ההגדרה של קו (בדיוק כפי שמישור מורכב מאינסוף קווים ונפח מאינסוף מישורים). בא זינון הנכבד ואמר - אה, כן? אפשר לחלק אותו לאינסוף? אז אם אפשר לחלק אותו לאינסוף, הרי שאי אפשר לזוז, ונתן את פרדוקס החץ כדוגמא.
השימוש במילה פרדוקס מראה שמדובר פה במשהו שלא יכול להיות - איפהשהו יש טעות. טענתו של זינון הייתה שהטעות היא בהגדרה של קו כאינסוף נקודות.
שני פרדוקסים 5474
אינך טועה - למעשה, הפרדוקס של זנון (שניהם, גם אכילס והצב) ניתן לפתירה (למרבה האוקסימורניות) בדיוק בעזרת ההסבר שנתת בזה הרגע: למעשה אורכם של כל הקטעים לא יהיה אפסי אלא ישאף לאפס, כלומר האסימפטוטה של האורך הקטע לזמן היא 0.
כמובן שבעת הגיית הפרדוקס בידי זנון, לא היה מוכר מושג האסימפטוטה במתמטיקה, ולכן לא היה לאל ידו להשתמש בו ע"מ לפתור את הבעייה שהעלה.
"פרדוקסים פתירים" הם למעשה נפוצים יותר ממה שמקובל לחשוב, בעיקר כתוצאה מהתפתחויות מתמטיות או לשוניות.

ובנוגע לקישור - אני משוכנע שישנם עוד אנשים שהיו מעוניינים לקרוא הסבר שכזה, אם הוא קיים באינטרנט, ולכן הייתי ממליץ לפרסמו באתר (עדיף כמובן היה במאמר המקורי...)

גלעד
קישורים 5478
הסבר להדיוטות של המאמר המקורי
אתר חביב של פיסיקאי בריטי השולל מכל וכל את מכניקת הקוואנטים, ולא משיקולים זרים
כל טוב
שטויות! 6150
משהו חלקי אינסוף הוא לא שואף לאפס הוא לא כמעט אפס הוא אפס אמיתי!!!

מצד שני אפס כפול אינסוף שוה לאורך הקטע (במקרה הזה)
מקווה שזה יעזור... 131357
תגובה 131355
זנון - קטעים איתו 5482
נדמה לי שפרדוקס חלוקת הקטע של זנון הוא פשוט חץ דו-כיווני. את הניסוח להלן שמעתי בקורס "פילוסופיה ומתמטיקה" בטכניון, מפי ד"ר פידלמן, ונדמה לי שהוא עונה לפחות לחלק התמיהות כאן.
ובכן, מחלקים את הקטע לאינסוף קטעים שווים, ואז יש שתי אפשרויות: אם אורך כל קטע הוא אפס, אז יש סכום של אינסוף אפסים, ואורך הקטע המקורי הוא אפס. אם, לחילופין, כל קטע הוא גדול מאפס, ונסמן את אורכו ב- X, אז אורך הקטע המקורי הוא אינסוף כפול X, כלומר אינסופי. בשני הכיוונים מקבלים סתירה.
באשר לפתרון - ראו תגובתו של דובי.
זנון - קטעים איתו 5487
אם מישהו יוכל להפנות אותי למקור (ספר או מאמר במתמטיקה) שטוען שאין סוף כפול אפס הוא תמיד אפס, אשמח לראות.
אני חושב שאין הגדרה בסיסית כזאת בשום שטח של המתמטיקה. נכון שאם תכפיל אפס בכל מספר סופי אפילו גדול מאד תקבל אפס. אבל ההגדרות של המושג אין סוף לא דומות למספר סופי גדול מאד. זה בכל זאת משהו אחר. ההנחה הזאת שמדברים עליה כאן כמובנת מעליה , ובלעדיה לא קיים הפרדוקס של זנון, אם איני טועה, פשוט אינה אפשרית, כי תוביל מיד לסתירה פנימית, וזה אסור במתמטיקה.
זנון - קטעים איתו 5490
בחשבון אינפיניטסימלי לומדים שלפעמים אינסוף כפול אפס אכן יכול להיות מספר כלשהו, אולם החישוב הזה יכול להטעות.
כשמדברים על אורך אפס בקורס הזה מדברים על משהו ששואף לאפס (כלומר מאד מאד קרוב לאפס, נתעלם כרגע מההגדרה המדויקת), ואז כאשר כופלים אותו במספר גדול מאד (אינסוף), אזי התוצאה באמת יכולה להיות רחוקה מאפס.
אולם, כאשר לוקחים קטע שהאורך שלו הוא באמת אפס, כמו שהסביר ד''ר פילדמן מהטכניון, אז לא משנה במה כופלים אותו, האורך שלו עדיין יהיה אפס.
זנון - קטעים איתו 5501
איך ייתכן שזה קטע שהוא באמת אפס ?
הרי הוא התקבל ע"י חלוקת קטע סופי באינסוף. לא זו הטענה של זנון ?
אם כך יש להניח שאם תכפיל את אותו אפס באותו אינסוף שהוא חלק מהגדרת האפס הזה, תקבל בדיוק את אותו קטע סופי שממנו התחלת.
זנון - קטעים איתו 5502
זה בדיוק העניין שזינון ניסה להראות. הרי למדת גאומטריה כמו כולנו (ואף יותר, אם אני זכור נכון אתה מהנדס) - ואתה יודע טוב מאוד שתאורטית, כל קו מורכב מרצף של אינסוף נקודות. זינון ניסה להוכיח שהמושג הזה של אינסוף הינו נוגד את ההגיון ואת המציאות.
זנון - קטעים איתו 5516
איני זוכר (זה היה לפני המון שנים) שהמורה שלי הגדיר קו כרצף של אין סוף נקודות, אבל לו עשה זאת, והייתי אז פחות ביישן, בודאי הייתי שואל אותו למה כוונתו.
בכלל, דווקא ההגדרות הבסיסיות והאקסיומטיקה הן הכי בעייתיות במתמטיקה. הן בנויות על תפישה בסיסית ועל שפת דיבור רגילה ולא על שפה מתמטית (בבסיס אין ברירה), ושפת דיבור רגילה מביאה הרבה פעמים לדבר והיפוכו ולסתירות. הגיאומטריה האוקלידית בנויה בהגדרותיה הבסיסיות על הבנה בסיסית וטבעית של הסובב אותנו. הגדרת קו כרצף של אין סוף נקודות אינה דרושה לבניית המשפטים שמהן בנויה התורה הזאת. די בכך שאומרים קו. אין צורך להגדיר מה הוא בעזרת מושגים כאין סוף שהם עוד יותר מסובכים ובעייתיים מהמושג הפשוט והבסיסי "קו".
בעניין זה, אני נזכר בהגדרה משעשעת שנתן המורה למתמטיקה שלימד אותי בתיכון, למושג אקסיומה.
הוא אמר שאקסיומה היא סטירת לחי. מדוע ? ילדים קטנים נוהגים לשאול הרבה פעמים את אביהם את השאלה "למה". כל פעם שהאב מסביר להם משהו הם שואלים "למה" וכשהוא מסביר להם מושג בסיסי יותר, הם שואלים שוב "אבל למה".
בשלב מסוים העניין הזה נמאס לאב, הוא מתעצבן ובמקום לענות מפליק לבן השואל סתירת לחי. זו אקסיומה . . .
אז בסופו של דבר אני מגיע למסקנה שבעצם זינון היה בסדר גמור. אם בזמנו השתמשו במושג "אין סוף" ובעזרתו הגדירו קו, ומטרת הפרדוקס שלו הייתה להראות שיש בעיה בהגדרה כזאת, אין לי שום וויכוח אתו. ההפך הוא הנכון. לצערי, לא כך הבנתי את הכוונה בקריאת הדברים במאמר המקורי.
הכוונות של השמונה השוכב 5511
הרשה לי לחלוק עליך. בחשבון האינפיניטסימלי שאני למדתי (הטכניון, חדו"א 1 מ') לא דיברנו בכלל על אינסוף כפול אפס. לצערי הרבה מרצים בקורס מחמיצים את אחת הנקודות היפות ביותר בו, ובעקבותיהם הרבה סטודנטים. זה כולל את המרצה שלי, ועל הנקודה הזו עמדתי רק אחר כך (כך שזה על אחריותי).
הניסוח שלמדנו של החשבון האינפי' (ככל שהבנתי, פורמליזציה שפותחה רק במאה ה-‏19, כלומר הרבה אחרי הפיתוח הראשוני של האינפי') בכלל לא מתייחס למושג האינסוף. הכיצד, תאמר, הרי כל הזמן רשמנו שם את השמונה השוכב? זהו, שזה רק *סימון*. שים לב שבהגדרות הגבול (במובן הרחב, זה שמתייחס לכאורה לאינסוף) בכלל לא מופיע האינסוף. במקומו מופיע כימות - "לכל X שגדול מ 0M...". וזו בדיוק הגדולה. המתמטיקאים הבינו (למיטב הבנתי) שהפרדוקסים של זנון מראים שיש בעיה בהבנה שלנו את מושג האינסוף, ואם המתמטיקה יכולה להסתדר בלעדיו, עדיף כך.
(זהירות: הפסקה הבאה טכנית במיוחד, ואינה מומלצת לילדים)
כשדיברת על "אינסוף כפול אפס", אולי התכוונת ל"פונקציה השואפת לאינסוף כפול פונקצית האפס", וזה אכן אפס (בגבול), כפי שאפשר להוכיח מתוך הגדרת "שאיפה לאינסוף". שוב, ניתן להתייחס ל"שאיפה לאינסוף" כאל סימון בלבד, ועדיף להזהר מביטויים חלקלקים כמו "אינסוף כפול אפס".
זנון - קטעים איתו 131074
אם נחלק קטע באורך X לאינסוף חלקים, נקבל חלקים בעלי אורך X חלקי אינסוף. נשאלת השאלה האם X חלקי אינסוף שווה אפס. התשובה הינה לא. ישנה שאיפה לאפס. (כפי שהוזכר כבר)
כמו שאוסרים לחלק באפס, יש לאסור חלוקה באינסוף.

דרך אגב, עושה רושם שזנון (על משקל חנון ?!) הינו מאבות העתודאים. (לפחות לפי דבריו)
זנון - קטעים איתו 131094
אם X סופי, X חלקי אינסוף הוא בפשטות אפס, הוא לא שואף לכלום‏1.
______________.________________.____________
1- ככה לפחות המורה שלי היה טוען: "אפס שכמוך, אין לך שום שאיפות"
זנון - קטעים (קטנים) איתו 131298
הבה ניקח קטע סופי באורך X ונחלקו לאינסוף חלקים שווים, את אורך כל קטע שכזה נסמן ב Y.
אתה טוען שאם נבצע סיגמה של אינסוף חלקים באורך Y נקבל את אותה התוצאה שנקבל בסיכום אינסוף פעמים אפס ?
במקרה של אינסוף פעמים Y נקבל את האורך המקורי X. במקרה של סיכום אינסוף אפסים נקבל אפס.
זנון - קטעים (קטנים) איתו 131303
למה "סיגמה" אם אפשר פשוט "סכום"? אבל בלי קשר - האם אתה אומר שיש מספר חיובי Y שאם נכפיל אותו באינסוף יתקבל מספר שאינו אינסוף?

אבל זהו הרי הפרדוקס כולו, ומטרתו היא להראות שלא יכול להתקיים המספר אינסוף. אין לו משמעות, והוא לא יכול לתפקד במערכת אלגברית סבירה - לא יחד עם מספרים אחרים, בכל מקרה.
אם פתרו את הפרדוקס הזה או לא, אינני יודע. אני לא מתמטיקאי. אבל על פניו הפרדוקס נראה לי ברור, והמשמעות היחידה שניתן להפיק היא שלא יכול להיות שקו מורכב מאינסוף נקודות.
זנון - קטעים (קטנים) איתו 131333
לא קיים מספר חיובי יחיד שכזה, אבל קיימות סדרות של מספרים שכולם חיוביים - והן מסתכמות לאינסוף.
זנון - קטעים (קטנים) איתו 131336
למה אני טיפש?
היה צריך להיות "מסתכמות לאפס באינסוף".
זנון - קטעים (קטנים מאוד) איתו 131355
בנוסף למה שכבר נאמר ב:
תגובה 5474

ניתן ל"פתור" את כל הפרדוקסים של זנון (אני מכיר שלושה אבל יודע שיש יותר) ע"י הפסקאות הבאות:
- הבעיה: החץ, בכדי להגיע למרחק חצי המסלול, חייב לעבור ברבע המסלול, בכדי להגיע לנקודה זו הוא חייב לעבור בנקודת שמינית המסלול, וכו'
- הפרדוקס: החץ לא יזוז כלל מכיוון שעליו לעבור באינסוף נקודות
- הפתרון: בצע סיגמה... סתם, סתם.

- הפתרון: יש לתקוף את ההנחה הסמויה כי סיכום אינסוף מרחקים, לא חשוב כמה קצרים, יתן מרחק אינסופי. הנחה זו נכונה כל עוד המרחקים שווים בגודלם, אולם, בדוגמת הפרדוקס המופיעה כאן, מדובר במרחקים ההולכים וקטנים. החלוקה אינה על כל המרחק לאינסוף קטעים שווים.
המרחק שעל החץ (הצב, הגוייבה, שאול יהלום) לעבור בתחילה הינו חצי, לאחר מכן מדובר בנקודת הרבע, שמינית, וכו'. המרחקים הולכים וקטנים.
ולכן ההנחה כי איסוף/סיכום/סיגמה אינסוף המרחקים, קטנים ככל שיהיו, יתן מרחק אינסופי אינה נכונה. תוצאת הסיכום נותנת מספר/מרחק סופי.
זנון לא הכיר את קושי (צרפתי גאה שהתעסק עם סדרות מתכנסות אינסופיות בתחילת המאה ה 19 (אני משוכנע שהיה עתודאי)). קושי התבסס על היסודות שהניחו ניוטון ולייבניץ (עוד עתודאי ?) במאה ה 17.
ולפיתוח המתמטי: נניח ש S יהיה הסכום של המרחקים שעל החץ לעבור ונניח ש A1 יהווה את המרחק הגדול (חצי במקרה שלנו), A2 את המרחק השני (= רבע מהמרחק הכולל) וכו'. נרשום:
S = a1 + a2 + a3 + ... + an
כאשר An מהווה את המרחק האחרון. כאשר נשאיף (לא לריאות) את N לאינסוף, S ישאף למספר לתוצאה המבוקשת.
סדרה שכזו קרויה מתכנסת כאשר יש לה גבול ומתבדרת כאשר אין לה גבול.

ועכשיו לשורת הפאנץ'. במקרה שלנו הסדרה נראית כך:
S = 1/2 + 1/4 + 1/8 + 1/16...
(אני מקווה שההמרה תראה את שלוש הנקודות אחרי השש-עשרית)
ניתן לראות, נסו זאת במחשב פשוט, כי סכום סדרה זו אינו אינסופי, כפי שסברו החברים הנכבדים, אלא מתכנסת לאחד. המספר אחד מהווה למעשה את אורך המסלול (זוכרים? הנקודה הראשונה היתה חצי המסלול. ניתן היה לסמן את אורך המסלול ב M ולהראשות כי הסדרה, בתוספת כל ה M-ים מתכנסת ל M)

מקווה שאלו שלא נרדמו מבינים כי הפרדוקס (ים) של זנון הופרך/נפתר.

בקיצור: החץ לא יקפא באוויר, הוא יגיע למטרה, אכילס (או שהיה זה אטלס) כן יעברו את הצב ואולי אף יכינו ממנו מרק.
זנון - קטעים (קטנים מאוד) איתו 131366
<נד בראשו מצד לצד> אנשים לא מקשיבים.
ראשית, לא סיפרת לי שום דבר שלא ידעתי כבר.
שנית, לא זה הפרדוקס עליו מדובר. אתה מדבר על פרדוקס אכילס והצב, בעוד שאני מדבר על פרדוקס החץ, שהוא שונה לגמרי.

פרדוקס החץ, שים לב, הולך ככה: יורים חץ מנקודה A לנקודה B. עכשיו אנחנו בוחנים את הדרך שעושה החץ - המדובר בקו (נניח לצורך השאלה) ישר. קו, כידוע, אינו אלא רצף של אינסוף נקודות - פר הגדרה, נכון? יפה, אז נחלק את דרכו של החץ לאינסוף נקודות. אם חילקנו את הדרך לאינסוף, אז צריך לחלק גם את הזמן שלקח לו להגיע לשם לאינסוף, נכון? אז בואו נעשה את זה יחדיו. חילקנו את הזמן לאינסוף נקודות זמן. אחלה. אז מה קורה עכשיו? יש לנו אינסוף נקודות שונות בהן נמצא החץ, ויש לנו אינסוף נקודות זמן שבכל אחת מהן - אויה! - החץ נמצא *במנוחה* (שהרי בנקודת הזמן נ' הוא נמצא בנקודת מרחק נ', ולא בשום נקודה אחרת, פר הגדרה). אז מתי החץ זז?! אין זמן בין נקודה נ' לנקודה נ+1 - כי כבר חילקנו את הזמן לאינסוף נקודות. אם נמצא את נקודת הזמן שבין נ ל-נ+1, אז פשוט נמצא עוד נקודה שבה החץ נמצא במצב נייח.
מכאן - אין תנועה.
עכשיו לך תפתור לי את הפרדוקס הזה עם סדרות מתכנסות.
זנון - קטעים (קטנים מאוד) איתו 133011
<מצקצק ומנתר מרגל לרגל> לך אולי לא חידשתי, אך מה עם אולי הקוראים האחרים ?

אתה מדלג בקלות על עניין חלוקת הקטע לאינסוף. כיצד אתה מציע לחלק את הקטע לאיסוף קטעים שווים ?

בכל רגע נתון בחלוקה שתציע, ניתן לעצור את הזמן ולראות מה יש לנו ביד: שתי נקודות, שני זמנים שונים ושני מקומות שונים בהם שרוי החץ

יש שתי אופציות:
1) להמשיך לחלק את הקטע והזמן ולשוב למצב הקודם
2) לעצור

מכיוון שאתה מעוניין להמשיך עד אין סוף (זהו סוף בר-מניה) ניתן בכל רגע נתון לבדוק את המצב ושוב נקבל שתי נקודות, שני זמנים שונים ושני מקומות שונים של החץ (בתנאי שאנו מניחים שאין חלקיקים שלא ניתן לחלק וכן כי הזמן רציף)

כאשר אתה לוקח כל שתי נקודות (לאחר החלוקה שביצעת) ובודק אותן. יהיו שוב שני מקרים:
1) המרחק בין שתי הנקודות = 0
2) המרחק אינו אפס

במקרה הראשון, סתירה להנחה שלקחנו שתי נקודות שונות. במקרה השני, נחזור למצב שתואר למעלה, שתי נקודות שונות (לכן המרחק אינו אפס, שני זמנים שונים ושני מקומות של החץ.

לכן, בכל בדיקה שכזו, ישנה תנועה ברורה של החץ.

ולגבי עניין חלוקת הקט לאינסוף. שוב, הצע שיטה והפעל את סיכום הסדרות המתכנסות שרשמתי קודם.
זנון - קטעים (קטנים מאוד) איתו 133069
אבל הרי זו בדיוק טענתו של זינון - שאין משמעות למושג האינסוף. אי אפשר לחלק קטע לאינסוף חלקים, ולפיכך לא ניתן לטעון שקטע אכן מורכב מאינסוף חלקים (או אינסוף נקודות).
זנון - קטעים (קטנים מאוד) איתו 134312
המשפט "לא ניתן לחלק קטע לאינסוף חלקים (בזמן סופי)" אינו מוביל למסקנה כי "לא ניתן לטעון כי קטע מורכב מאינסוף חלקים/נקודות"

כל קטע מורכב מאינסוף חלקים/נקודות אך לא ניתן לעבור על כולם/ן ולהציג את החץ על כל נקודה ונקודה.

זנון הציג פרדוקס נחמד, די מזמן, אשר נפתר, די מזמן ומהווה תרגיל מחשבתי משעשע ותו לא. מכן ועד הוכחה כי התנועה היא אשליה ו/או למושג אינסוף אין משמעות המרחק גדול.
וכל שאיפה היתה אוי 131367
להרחיב קצת בעניין הפונדמנטליסטי ("יסודות המתמטיקה", קוראים לתחום): נראה שכמה מכותבי התגובות כאן נפלו למלכודת (בחברה טובה עם רבים מגדולי המתמטיקה, מזנון ועד ניוטון ולייבניץ), של נסיון הפעלת כללי הגיון פשוט על מושגים כמו אינסוף. מה שאפשר לראות כאן הוא שצריך להיות זהירים, כי האינסוף קצת מותח את ההגיון הפשוט שלנו.

מה שקושי וויירשטראס עשו, בסוף המאה ה-‏19, היה להוציא את האינסוף מהמתמטיקה. סטודנטים לחדו"א אמנם רושמים ללא הרף שמונה שוכב, אבל חשוב לשים לב שזה *סימון* בלבד. אותו דבר עם שאיפה לאינסוף ושאיפה לאפס (וכל שאיפה): סימונים. למיטב ידיעתי, מתמטיקאי היום צריך לסרב לענות על שאלות מסוג "מה סכום אורכם של אינסוף קטעים קטנים מאוד".

אין ארוחות חינם: את האינסוף החליפו קושי ושות' בכמת כולל (כך שהסימון "שואף לאינסוף" מוגדר במשפט שעיקרו "כל המספרים ש..."). יכול להיות שגם זה בעייתי, אם מגרדים מספיק, אבל במאה ומשהו שנים מאז נראה שההכללה בכל זאת עושה עבודה יותר טובה מהאינסוף, בתחום יכולת השכנוע הקונסנסואלי.

לקריאה נוספת (כבר המלצתי על הספר באייל, אבל לא אלאה מכך): "משפטי גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה", ארנון אברון. למרות שמו (הלא מוצלח) הוא קטן, ידידותי גם למפחדי מתמטיקה (יצא באוניברסיטה המשודרת), ואולי הספר המחכים ביותר פר מילה שקראתי (ואחד המחכימים ביותר אבסולוטית).
ול-dx הייתה עדנה 131375
בשנות ה-‏60 נולדה האנליזה הלא-סטנדרטית, שמשיבה לאינפיניטיסימלים את כבודם האבוד כאובייקטים מתמטיים ולא סימנים גרידא.
קושי וירשטראס 131597
קושי-וירטראס היתה אשתו של קושי. מהפמינסטיות הראשונות. חברתה הטובה היתה גברת בולצאנו-שוורץ
זנון - קטעים (קטנים) איתו 131402
אני לא מדבר מהיכרות טובה של החומר, אבל ישנה דרך לשלב מושגים כמו "אינסוף" ו"קטן עד כדי אפס אבל לא ממש אפס" במערכת אלגברית, הכוללת מקבילים למספרים הממשיים - המספרים הסוריאליסטיים (אכן כך).
יקשה עלי לתת הסבר פורמלי להם, אבל הם מאפשרים מספר כמו אינסוף, אינסוף ועוד אחד, וכן הלאה, והם עצמם גם מפרמלים את תורת המשחקים הקומבינטוריים, כאשר כל מספר מייצג מהלך במשחק, וכן הלאה.
עוד מידע יתן לכם דוד גוגל: חפשו surreal numbers.
זנון - קטעים (קטנים) איתו 131531
ולמי שיש גישה לספריה ראויה לשמה (של מחלקה למתמטיקה), אין כמו המקור: On Numbers and Games, של J.Conway, מ- 1976.
זנון - קטעים (קטנים) איתו 131370
חוששני שלא קל לחלק קטע סופי לאינסוף חלקים שוים. הסיבה היא בדיוק מה שכתבת אח"כ: אם אורכו של כל קטע כזה גדול מאפס סכומם יהיה אינסופי, ואם גודלו של כל קטע כזה הוא אפס בדיוק סכומם יהיה אפס, ובכל מקרה הסכום הזה לא יהיה Y.

עוד כמעט קט יתעורר מר ו. משנת השבת שלו ויבוא להעמידני על טעותי.
זנון - קטעים (קטנים) איתו 131378
לא בטוח שמר ו. מגיע למאמר הזה. הוא היה לפני זמנו.
אני מקדים את זמני. 131380
שבוע טוב 131379
1. אפשר לחלק קטע סופי (למשל, המספרים בין 0 ל- 1) לאינסוף חלקים שווים באורכם: כל מספר ממשי בקטע ישב בחלק משל עצמו. האורך של כל קטע כזה הוא 0.

2. את האורכים של הקטעים האלה אי-אפשר לסכם, משום שהם רבים מדי. אפשר לסכם מספר סופי של מחוברים. אפשר, במאמץ מסויים, לסכם סדרות של מחוברים (לפעמים). אי-אפשר‏1 לסכם קבוצת ערכים שאינה בת מניה.

3. אי-אפשר לחלק קטע סופי למספר *בן-מניה* של קבוצות (מדידות) באורכים שווים.

1 "אי-אפשר": אף אחד לא הציע פירוש שיתן משמעות לביטוי "סכום" בהקשר הזה.
שבוע טוב 131547
תגיד, אפשר לסכם סדרת מספרים אינסופית מתבדרת? (-:
שבוע טוב 131571
כתבתי ''לפעמים'', והתכוונתי לכל מלה.
תודה 131587
מן הספרות... 5488
בספר ''פירמידות'' מאת טרי פראצ'ט מתוארים שני פילוסופים יוונים היורים חצים על צב ומתווכחים כיצד ייתכן שהצב נפגע.

מומלץ בחום...
מן הספרות... 5494
בקטע ענק באותו מקור מתוארת החיה שנעה במהירות העולה על מהירות האור, המכלה את כל שנותיה במרדף אחר בנות זוגה שכבר אינן במקום בו הן נצפות. גם עקרון אי הודאות משולב בקטע בשנינות.
ב''פירמידות'' גם מתואר אדם ששילמו 5515
לו כדי שיקשיב לכל הוויכוחים הפלספניים שלהם.

אני מרגיש קצת כמוהו. נדמה לי שמגיע לכל מי שקרא עד הסוף איזה תשלום על זמנו :-(

כפי שהגדיר זאת פראצ'ט בגאוניותו:
"תפקיד המקשיבים לא תמיד הוערך במלואו. אולם ידוע שרוב האנשים אינם מקשיבים. הם משתמשים בזמן שבו מישהו אחר מדבר, כדי לחשוב מה יאמרו הם בהמשך. מקשיבים אמיתיים זכו תמיד לכבוד רב בתרבויות אורליות, ולרוב הוקרה על תכונתם הנדירה; פייטנים ומשוררים ניתן למצוא בכל פינה, אך מקשיב טוב הוא פנינה נדירה."

המלצה לכולם - קחו איזה גמל שיפתור את הוויכוח הזה סופית :-(

שאלה לליאור: היכן בדיוק הקטע שדיברת עליו בספר?

ותמיהה לסיום: היכן תגובתו של כותב המאמר יבשם עזגד?
לא זוכר 5529
נראה לי מתישהוא כשהם במדבר

ובאשר לחדו"א 1 מ', אני זוכר את המתרגל מדגיש את ההבחנה בין 0 ממש הנכפל באינסוף, אז הגבול הוא כמובן אפס, לבין פונקציה השואפת לאפס הנכפלת בפונקציה השואפת לאינסוף, ואז צריך להפעיל את הכלים הכבדים
יותר כדי לדעת מה הגבול, אם קיים בכלל.
עוד דבר שמדגישים המרצים לרוב הוא שאינסוף אינו מספר אלא מצב לא מוגדר, ולכן נדרשת ההתפלפלות של "לכל אפסילון חיובי קיים.. כזה שלכל.. מתקיים..."וכו'
וזאת מבלי להיכנס לסוגיה הלא-רלבנטית של אינסוף בר-מניה ואינסוף שאינו בר-מניה

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים