 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם השוק צמא ל"בעלי מקצוע מעולים – חשמלאים, כרסמים, חווטים ושאר מקצועות נדרשים" הדבר ההגיוני הוא להכשיר מבוגרים מחפשי עבודה. ככה גם משאירים לנערים את הפתח להחליט איך הם רוצים שייראה עתידם, וגם מרווים היום (ולא בעוד שבע-שמונה שנים) את הצמא של השוק.1 1 שאין לי מושג אם ובאילו תחומים הוא קיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם השוק צמא לבעלי מקצוע מעולים, שיציע להם הכשרה ושכר גבוה יותר. הם יבואו לבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה אנשים שעשו תארים - הכשרה, ומתלוננים שהשכר שהם מרוויחים נמוך מאוד. דבר נוסף שחשוב הוא לא רק גובה השכר, אלא איך האדם הממוצע מסתכל על בעלי מקצוע. האם הוא מסתכל עליהם כאנשים שמתפרנסים בכבוד וביושר מעמל כפיהם, או שהם מבטלים אותם בבוז כפחחים/שיפוצניקים/שרברבים וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני נמנע מלהגיב לתגובותיך בטרם תבהיר את עניין החתולים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר היחיד שאני מבהיר לך הוא שאין לך סמכות לדרוש ממני הבהרות. בעיקר כשזה לא קשור לדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי סמכות להימנע מלהגיב לך, וכך אעשה. נראה לי שאתה אשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שאיני נהנה לראות אותך מגיב כאן, ואני מצר כאשר אני רואה דיונים בינך ובין מגיבים החביבים עלי. תקוותי שיחדלו מכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אָמְרוּ לוֹ לְבֶן עַזַאִי: יֵשׁ נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם, נָאֶה מְקַיֵּם וְאֵין נָאֶה דּוֹרֵשׁ, וְאַתָּה נָאֶה דּוֹרֵשׁ, וְאֵין נָאֶה מְקַיֵּם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתייחס לפתיל זה, הוא יוצא דופן; אני מוכן לדון איתו בנושא זה עצמו אבל לא בנושאים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להתגבר על סלידתי מר' החתולים ולהגיד לך שעברת את הגבול. אתה יכול להחליט (כמוני), החלטה אישית שהנ''ל אינו בר שיח לגיטימי מבחינתך, ושאי לכך אתה לא מגיב לשום אמירה שלו. אתה גם יכול להחליט (כמו רבים באתר) שאתה מנתק את הקשר בין מעשיו בעבר לבין דיון איתו. אבל להפוך את ההידיינות איתו לזירת זריקת בוץ בנוסח ''אין לך זכות להגיב (על פחחים) כי התעללת בעבר בחתולים'' על כל אמירה שלו - קשורה או לא, זו כבר אינה תרבות דיון אלא טיעוני אד הומינם בזויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ניתן לטעון "טיעוני אד הומינם בזויים" כלפי מי שמעשיו בזויים? לדעתי אין בכך טיעוני אד הומניזם אלא חיווי דעה המגובה במציאות. טוב וחשוב שהיא נאמרת, כך כל אחד עושה את בחירתו ויש סיכוי שהאייל ישוב להיות מקום נעים כפי שהיה לפני שהורג החתולים הצטרף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעשיו (ואני מקווה שהוא נגמל מהם) אכן היו בזויים. הברירה היא או להכריז עליו כמי שאינו בר שיח ולא להגיב לו (כך אני עושה) או כן להגיב - אבל לעניין. "נעימות" האתר תלויה בתרבות הדיון של המידיינים, לא במה שהם עושים מחוצה לו - האם אתה יודע מי מהמידיינים (בעיקר אלו שבחרו בכינוי - כמוני, או "איילים אלמונים" - כמוך) בוגד באשתו/מעתיק במבחן/מעלים מסים/מעשן סמים? במקרה שלו, הוא עשה את הטעות הקרדינלית וחשף את האימייל שלו ברישום, ובכך איפשר למגיבים אחרים לפגוע בפרטיותו - מעשה בזוי בפני עצמו. -- ואחרי התגובה הזו, אני מרגיש צורך דחוף לחטא את המקלדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעשים שהזכרת לא היו מונעים ממני מלדון עם העבריין. לו היה ר' החתולים מכחיש או מודה ועוזב, ניחא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היית מטיח בו את המעשים הנ"ל במהלך דיון שאין קשר בינו לבין המעשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום, זה לא מנומס ולא תורם לדיון. במקרה של ר' החתולים אני מבקש *למנוע* את הדיון. תקוותי היא שאף אחד לא ידבר איתו והוא ילך מכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק ההבדל: חרם אישי הוא לגיטימי, קריאה לחרם קולקטיבי על מגיב אינה לגיטימית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הטעם בחרם אישי? אני לא מחרים אותו מפני שהוא מגיב גרוע וההידיינות איתו לא מעניינת (אף על פי ששני אלה נכונים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי להנאה מתחושת הצדקנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב הנאה מתחושת הצדקנות אצל מישהו שהתחושה הזאת שלו היא מוצדקת במידה, מן ההנאה האחרונה שכנראה עוד נותרה לך עצמך: הנחמה העצמית העלובה שבחזרה, בהודעות שונות, בניסוחים שונים, לפעמים אולי מול הראי, על המנטרה - "הם לא כאלה קדושים, בסך הכל הם נהנים מתחושת הצדקנות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אצל מישהו שהתחושה הזאת שלו היא מוצדקת במידה''. צפוי שהצדקנים יצדיקו את עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדומה לפושעים מורשעים ממוצעים, כל מה שיש לך להגיב זה להאשים אנשים אחרים. ההבדל בינך לבין הפושעים הממוצעים הוא באופי המעשים - אלו שלך מעוררים גועל וסלידה יותר ממישהו שגנב מכונית או היה שותף באיזה קטטת שיכורים בפאב. אתה מזכיר את בני סלע ואת יגאל עמיר שמעולם לא הביעו חרטה על מעשיהם ואת משה קצב שמעולם לא הביע חרטה וגם לא הודה בדבר. משה קצב מעולם לא הביע חרטה וגם לא הודה בדבר. על עמי פופר יש לומר שכן הביע חרטה, בכתב ובע''פ, על מעשיו הנפשעים - זה מזוויע לחשוב שבהקשר המצומצם הזה, בהקשר החרטה בלבד - הוא, רוצחם של בני אנוש, הוא טוב ממך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול אני מסכימה, בקטן אני לא מכירה מספיק את תחום השימוש במחרטות כדי לדעת אם סביר לצפות ממסעיק להעסיק אדם מוכשר וחרוץ אך חסר ידע בתחום ולהכשיר אותו מאפס (להבדיל מלהעסיק אדם עם הכשרה קיימת ולהכשיר אותו בהתאם לניואנסים הספיציפים של המפעל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השכר של חרטים יהיה גבוה דיו, יהיו מי שירצו לעבור הכשרה בתשלום ויהיה מי שישמח לספק את השירות הזה. ממש כשם שקרה בתחום המחשבים. במקרה הזה, המעסיקים מעוניינים בחרטים זולים ומנסים לשכנע את המדינה (אותך) לדאוג להכשרתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק, ואולי אם השכר של חרטים יהיה גבוה דיו לגרום לאנשים להתגבר על מחסום הסטטוס ועל עלות וזמן ההכשרה אז התוצאה תהיה שלא יהיה כדאי לייצר בארץ באמצעות החרטים האלה. קשה לדעת זאת בלי שיש לפנינו מספיק נתונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו. בכל אופן, הנקודה שלי היא שאם כבר המדינה דואגת להכשיר חרטים, אני משמעותית מעדיפה שהיא תכשיר אנשים בוגרים דרך משרד הכלכלה, מאשר נערים דרך משרד החינוך. נכון שאני בעיקר רואה את זה מהזווית של הנערים, אבל לדעתי זה עדיף גם מהזווית של התעשיינים/שוק העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות, בתור אחד עם נסיון בחרטות ובכרסום (לומדים את שני המקצועות בשנה א' בטכניון, וגם בעבודה הראשונה שלי כמהנדס הייתי אחראי על מכונת ה CNC המשרדית). אני תמיד אומר שאם חס וחלילה אאבד את מטה לחמי כמהנדס (ומהנדסים רבים מוצאים עצמם בלתי רלבנטיים בגילאים מבוגרים), תמיד אוכל לחזור להפעיל מכונת עיבוד שבבי למחייתי. 1. אין שום דבר מבזה או רע במקצועות הנ"ל. הם מקצועות מכובדים ומתגמלים (ואפילו לא מלכלכים במיוחד, לא משהו שאי אפשר לנקות בלחץ אויר. החסרון היחידי הוא הרעש - ועל זה מתגברים בנקל עם אטמים) 2. יש מחסור גדול בתעשייה, הן בחרטים והן בכרסמים. בעלייה הגדולה מרוסיה הגיעו "מייסטרים" רבים בחרטות, והם מהווים את "עמוד השדרה" במפעלים רבים. הבעיה היא שהם יוצאים לפנסיה ואין מי שיחליף אותם. 3. מפעלים קטנים (ורוב מפעלי העיבוד השבבי הם כאלה, בניגוד לחברות המחשבים) לא יכולים להרשות לעצמם להכשיר חרטים וכרסמים. הכשרה כזו עולה הרבה יותר מאשר לימוד תכנות (מכונת CNC עולה מאות אלפי עד מליוני דולרים, בעוד מחשב עולה כמה מאות. מאותה סיבה גם לא יקומו "מכונים פרטיים להוראת ה CNC"), ואין להם שום יכולת לוודא שהחרט החדש לא יעזוב יום אחרי סיום ההתמחות בשביל המתחרה שיציע 1000 ש"ח יותר, והשקעתם תרד לטמיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני סוקר תקופתית את מודעות הדרושים ושמח לראות שעדיין מחפשים מפעילי CNC, רק למקרה שמתכנתים בשפות תיכנות כלליות יהפכו מיותרים לפתע. אוסיף גם לדיון שלמטה שלימודי הטריגונומטריה מהתיכון היו לי לעזר רב בעבודתי כמפעיל CNC. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למה שכלכלנים מנסים להגיד לנו, היצע וביקוש אינם הפרמטר היחידי או אפילו הכי מעניין על בסיסו נקבע גובה השכר במקצועות השונים. גובה השכר נקבע גם על בסיס הקשרים תרבותיים וערכיים. שכר של עבודה שנחשבת בזויה באופן זה או אחר נוטה להיות נמוך, גם במקרים בהם ההיצע קטן מן הביקוש וגם אם העבודה דורשת הכשרה מסוימת ולא כל אחד יכול לעשות אותה. כן, זה קצת לא רציונלי (עפ״י הפירוש הפשטני/כלכלי הצר של המילה רציונלי). בני אדם הם יצורים לא רציונליים וההנחה תחת המודלים הכלכליים היא אולי נוחה כשרוצים לתאר מודל פשוט, אבל זו הנחה חסרת קשר למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השכר של פועלי זבל הוא בין 9000 ל25,000 ש"ח, כשהממוצע הוא 16,700 ש"ח. השכר של מצילים (בים) הוא בין 25,000 ל45,000 ש"ח בחודש בקיץ (בין 18,000 ל35,000 ש"ח בחורף) סוור בנמל מתחיל אמנם בשכר מינימום, אבל שכרו מטפס ל45,000 ש"ח בחודש עם הוותק כל הנ"ל אינם מקצועות כעלי סטטוס גבוה, או דורשים לימודים גבוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(גם לסקה) היצע וביקוש יקבע את גובה השכר כשאין התערבות ממשלתית שתטה אותו. מובן שגם לסטטוס חברתי וודאי שלקושי של העבודה יש מחיר, אבל בהינתן אלו כקבועים, ההיצע והביקוש ישפיעו על השכר. (מעניין אם עליה בשכר היתה משפרת את הסטטוס, ומכאן אולי היה התשלום בסטטוס ממתן את הצורך בעליה בשכר. לא חשוב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בעניין הסוגריים) כשמדובר בעבודה ש''מתגאים בה'' הסטטוס המרשים (או המרשים לכאורה) שומר על ביקוש גבוה גם כשמדובר בעבודה בתנאים פיננסים לא מלהיבים. ראה את שוק התקשורת (ובכלל שוק ''התוכן'') לדוגמא - עיתונאים ותחקירניות לא מרוויחים שכר גבוה, אין להם בטחון תעסוקתי, והרבה פעמים מדובר בעבודה שוחקת ומתישה, ועדיין לא חסרים מי שרוצים למלא את השורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בדיוק לזה התכוונתי בחלק השני של הסוגריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כי בעניין עיתונאים, נראה לי שלא רק לסטטוס יש ערך אלא גם לרצון להשפיע. הייתי מוכן בשמחה להיות העורך של חדשות ערוץ 2 - בחינם! - אילו יכולתי להחליט מה יעמוד על סדר היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו שהעורך של חדשות 2 מרוויח יפה, ואילו הפועלים השחורים בדרך כלל - לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין חולק, העורך גם משפיע יותר וגם מרוויח יותר, ועורך יש רק אחד. אבל גם לפועלים השחורים יש השפעה שהיא חלק מהתמורה לעבודתם. כמובן, זה נכון לא רק בתחום התקשורת. במקצוע עריכת הדין, אני מניח, תחום ההגנה על זכויות אדם הוא רווחי פחות מטיפול ברכישה ומיזוגים של חברות. הסיפוק האידיאולוגי שבתחום הרווחי פחות הוא חלק מהתשלום שזוכים לו העוסקים בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציעה בזהירות (והזהירות נובעת מכך שאני לא מכירה אותך ואת קורות החיים שלך ואולי אני טועה בגדול), שאולי אתה לא מכיר את עולם העיתונות בצורתו היום. אני מתכוונת בעיקר לעיתונות הדפוס ופחות לכלי תקשורת אחרים שבהם זה פחות דומיננטי/אני פחות מכירה. עורכים יש הרבה (גם אם עורך ראשי יש אחד), ולכתבים יש אפשרות מוגבלת לכתוב על הנושאים שמעניינים אותם, ועל הדרך שבה הכתבה/ידיעה מתפרסמת בסופו של דבר. ממש לאחרונה פורסם מקרה שבו כתב בידיעות אחרונות טען בכל תוקף שכתבה שפורסמה תחת שמו (בפרט, הפתיח שלה) הייתה שונה ממה שהוא כתב - http://ice.co.il/article/view/395044 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי היכרות אישית עם התחום, אני ניזון רק מקריאה ב"עין השביעית" ומקורות דומים. אשמח לשמוע. היכרתי את סיפור סניור. הוא דווקא מחזק את הקייס שלי, לא כן? העורכת היא שיצרה את הרושם בקוראי הכתבה. במקורות שונים (אולי העין ואולי ולווט?) קראתי טענה שב"ידיעות" יש לעורכים כוח רב מלכותבים, בניגוד ל"הארץ", למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלובס מלפני שלשה ימים המצב קטסטרופלי, הסיכוי למצוא התמחות בראיית חשבון אפסי בגלובס מ 2012 מקצוע החשבונאות עובר משבר: הגידול הניכר במספר המוסדות ללימודי המקצוע הנחשק הציף את השוק במאות בוגרים בגלובס מ 2010 רו"ח מתמחים: 6,000-5,000 שקל בחודש, 15-12 שעות ביום כנראה שראיית חשבון זה מקצוע ש"מתגאים בו" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאתה רואה השכר של פועלי תברואה, סוורים ומצילים אינו גורר עמו סטטוס חברתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני לא בטוח שהמשכורות גבוהות באופן יוצא דופן. שנית, גם הסטטוס החברתי ודאי מושפע ממידת ההתערבות הממשלתית שהולידה את גובה השכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם שכר חודשי ממוצע של מציל הוא בין 21,500 ל-40,000 ש"ח זה לא גבוה? זה מתחיל מפי שלושה מהשכר החציוני במשק. אפשר לטעון שהשכר הנמוך יחסית של אחיות או מורות גם הוא תוצאה של "התערבות ממשלתית". האם אתה סבור שגם כאן הסטטוס מושפע ממדת ההתערבות הממשלתית או שהוא תוצאה של רמת השכר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה שכר גבוה. מהיכן הנתונים? איך מתקבלים? ;-) אני חושב שבלי התערבות ממשלתית היתה זיקה הדוקה יותר בין הסטטוס ובין השכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות עבור פועלי זבל ושרברבים, יש משהו אנטי-סטטוסי בעצם העבודה שהם עושים - זה פויה. לא היית רוצה לספר בדייט ראשון שאתה כל היום עובד עם ביוב, וגם לא במסיבה מעל שולחן הכיבוד. אני מניח שהם מקבלים הכנסה גבוהה יחסית בין השאר כפיצוי על הסטטוס. לפחות במקרה של השרברבים, שפועלים בשוק מאוד חופשי, אני מניח שהאופי של העבודה מרתיע רבים, ולכן פועל להקטנת היצע השרברבים, ולשמירת הכנסה גבוהה לאלו שמוכנים ללכלך את הידיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה אתם מדברים? אתם בוחנים את הסטטוס של המשרה דרך משקפיים של אקדמאים מעונבים שלא יודעים איפה הם חיים. במדינת הערסים להיות מציל, עובד נמל, עובד במקצועות ״תברואה״ או נובוריש עם גורמטים במתחם הבורסה ברמת גן שעוסק בכל מיני עניינים אפורים, זה סטטוס. כל המקצועות הנ״ל קשורים ביצירת קשרים עם מקושרים ומלוכלכים למיניהם, כולל בקרב הלכלוך שיש במועצות מקומיות ובמשחקים עם כספי ציבור. לא כל אחד יכול להיות מציל או קבלן שמרויח 40K בחודש. צריך עוד סוג של ״כישרון״ ואני לא מדבר על יכולות מופלגות בשחיה. אנשים שעובדים פה בזבל או מרויחים מעט או לא עובדים רק בזבל. המעבר משכר נמוך לשכר גבוה קשור לעוד כל מיני דברים שהם זבל רק במובן המטאפורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השכר של פועל זבל הוא כפי שציינת בגלל ההתאגדות שלהם. במקומות שהצליחו לסגור את מחלקות התברואה ולהעביר את הפעילות לקבלנים, "שכר פועל הזבל" נעלם. דוגמה קלסית של כניסת מתחרים בגלל מחיר גבוה. הבעיה שבתהליך הזה ראו כי טוב, והחליפו עבודה עם שכר סביר ולא גבוה במיוחד בעבודת קבלן. לגבי הסוורים: יש עכשיו דור ב'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממשרד החינוך מגיבים. כמה נקודות משם: * רוצים של־50% מבוגרי התיכונים תהיה תעודה מקצועית ושאף אחד לא יצא מבית ספר ללא תעודה משמעותית. * אחד הגופים שרוצה בוגרי תיכון מקצועיים הוא צה"ל. מה שלא נכתב שם: זה יאפשר אולי להפוך את המגמה של הפיחות בערך תעודת הבגרות כדי להנגישה לחלקים גדולים והולכים מהאוכלוסיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאד עגום בעיני שצרכים צבאיים משפיעים על מערכת החינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה לגיטימי בעינייך שצרכי התעשיינים ישפיעו על מערכת החינוך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא.1 צרכי התעשיניים אמורים להשפיע על הכשרות שעורך משרד הכלכלה למשל. 1 אם כי רגשית יותר קשה לי עם השפעת הצבא, כי פרנסה היא חלק מהחיים ולחימה לא אמורה להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן מעניין, הצבא רוצה בוגרי חינוך מקצועי כדי לעשות מהם לא-לוחמים (על-פי שיקוליו). לפחות פרקטית, זה נראה טוב לכולם: הצבא מקבל אותם מוכשרים-חלקית, והם בצבא מתקדמים במקצוע. יכול להיות שאת מדמיינת כאן (אולי גם אני, גם לי פחות נוח עם התערבות שיקולי הצבא) מדרון חלקלק בדרך ל"מגמת לוחמים" בתיכון? אבל במשך שנים ארוכות היו בתי ספר מקצועיים, והצבא השתמש בהם, ולא יצר מגמות לוחמים. בעצם חוץ מהפנימייה הצבאית בחיפה. ואלו של החינוך הדתי(?). ובית הספר לקציני ים בעכו. ובית הספר מבואות ים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שתי פנימיות צבאיות - בריאלי בחיפה ובישיבה התיכונית אור עציון במרכז שפירא. הצבא יכול, אם הוא רוצה בכך, להקים בתי ספר נוספים כמו הטכני של חיל האוויר - שיוכלו להכשיר טכנאים לתפקידים הספציפיים לו ובה-בעת יאפשרו להם לקבל תעודה של הנדסאי, שתאפשר להם בהמשך השלמה למהנדס. הוא גם יכול להכשיר טכנאים במסגרת העתודה הטכנולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך שנים ארוכות היתה גם פנימייה צבאית בגמנסיה הרצליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין יש פנימיה צבאית לחיל החימוש (אני חושב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפנימיה שליד הגמנסיה (וזו שנשארה בריאלי) שילבו לימודים עיוניים (מה שנקרא בזמנו) עם הכנה לפיקוד בצבא. הן לא מכינות מקצועיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה לא "טוב לכולם" כי בזמן שאני למדתי בבית ספר כך וכך נושאים, דני למד חרטות. ובזמן שאני בצבא רכשתי כישורים חדשים, דני שיפר את כישורי החריטה שלו. ובזמן שאני למדתי באוניברסיטה הרבה קורסים שישמשו אותי בעתיד לפרנסה ולא מעט קורסים ש"סתם" הרחיבו את אופקיי, דני עבד כחרט. אז אולי בגיל 30 דני ירוויח כפול ממני ויהיה עם 13 שנות נסיון בתחום שלו לעומת 3 שנות נסיון מקצועי שלי, אבל בגיל 40 אני אהיה עם 13 שנות נסיון במקצוע שבחרתי כאדם בוגר שבחן כיוונים שונים ועם אפשרות סבירה לעסוק בנושאים אחרים בהנתן צרכים משתנים של שוק העבודה ושלי, ודני יהיה עם 23 שנות מומחיות בנושא אחד בלבד. וכל זה ביחס לענייני פרנסה בלבד. נניח שדני ואני נעבוד עד גיל 65 ונחייה עד גיל 80. כשלעצמי, אני מעדיפה 20 שנות הרחבת אופקים כללית (חלקם נטולי תכלית ישירה), 40 שנות רכישת מקצוע+עבודה ו-15 שנות מנוחה בפנסיה1 על פני 10 שנות לימודים כלליים, 50 שנות רכישת מקצוע+עבודה ו-15 שנות מנוחה בפנסיה1. ב. המחשבה על "מגמת לוחמים" אפילו לא עברה לי בראש, האמת. לצורך העניין, זו אותה חוסר נוחות מכך שלימודי הערבית נעשים היום במידה רבה2 באוריינטציה לחיל מודיעין. זה חוסר נוחות שנובע מהמקום הדומיננטי שתופסת מערכת בטחון ובפרט הצבא בחברה הישראלית. 1 פחחחחחחחחח 2 כך שמעתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אבל לא מדובר כאן רק על כך שלדני יש בסך הכל עשר שנים לפנייך בקריירה. מדובר על כך שדני משיג עצמאות כלכלית "עשר שנים" לפנייך. 1 פחחחחחח? חרטא! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם, לדעתך, לא כדאי שיהיו בתי ספר כאלה כדי שלדני (או לדנה!) תהיה ההזדמנות לבחור ביניהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאב לנערים, אני לא חושב לילדי בני 13 (או 15) יש יכולת לקבל החלטות כאלה גורליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר, מישהו מחליט; אם לא הנערים אז הוריהם. השאלה היא אם כדאי שתהיינה שתי אפשרויות או רק הנתיב העיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה, לדעתי, היא לא רק מי מחליט, אלא בעיקר מתי. אני לא חושב שתחילת התיכון זה זמן טוב, הייתי מעדיף שההחלטה תתקבל לקראת סוף התיכון, או אפילו אחריו, ושבזמן רוב התיכון שני הנתיבים ישארו פתוחים בפני כל התלמידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה ילמדו בינתיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתמטיקה, לשון, היסטוריה, אנגלית, מחשבים, כלכלת בית, נהיגה, התעמלות, גיאוגרפיה, אמנות, חיבור, ספרות, כלכלה, תנ"ך, מדעים... חסר מה ללמוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד אין לתלמידים אפשרות להחליט, שני הנתיבים חסומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאנחנו מדברים על אותו הדבר. באיזה מובן הנתיב העיוני חסום בפני תלמיד שלומד את המקצועות בתגובה 644878 עד כתה י"א? באיזה מובן הנתיב המקצועי חסום בפני אותו תלמיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לומדים עד שמתקבלת ההחלטה? האם אפשר להתחיל לימודים מתמחים לפני שמתקבלת ההחלטה? האם שתי שנות לימוד בתיכון (ונהיה אופטימיים לגבי הבגרויות) הן זמן מספיק ללימודים המקצועיים או שחייבים להתחיל אותם מוקדם יותר? למיטב ידיעתי גם לימודי מגמות עיוניות מתחילים בכיתה י'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה לומדים עד שמתקבלת ההחלטה?" הרשה לי לצטט את עצמי: "מתמטיקה, לשון, היסטוריה, אנגלית, מחשבים, כלכלת בית, נהיגה, התעמלות, גיאוגרפיה, אמנות, חיבור, ספרות, כלכלה, תנ"ך, מדעים... חסר מה ללמוד?" "האם אפשר להתחיל לימודים מתמחים לפני שמתקבלת ההחלטה?" לא, אבל למה ילד בן 13 צריך להתחיל להתמחות במשהו שהוא יעשה כל החיים שלו? תוחלת החיים בישראל הולכת ועולה, גיל הפנסיה בישראל הולך ועולה,עם פעם דיברנו על קריירה של 30-40 שנה, הילדים שמתחילים תיכון היום יכולים לעמוד בפני קריירה של 50 שנה, 50 שנה של להיות חרט, 50 שנה של להיות פחח, תן להם שנתיים לרכוש את הכלים שיאפשרו להם להנות מספר טוב במשך כל הזמן הזה. "אם שתי שנות לימוד בתיכון (ונהיה אופטימיים לגבי הבגרויות) הן זמן מספיק ללימודים המקצועיים" תלוי איזה מקצוע - יש מקצועות שאפר ללמוד בקורד של שלוש חודשים - יש מקצועות שלומדים הרבה יותר משנתיים או מחמש שנים - אבל בהנחה שיש לך את הבסיס העיוני ("מתמטיקה, לשון, היסטוריה, אנגלית...") אז שנתיים מספיקות להתחיל, ואם צריך להשלים אפשר לעשות את זה אחרי התיכון (בצבא, בקורסים מקצועיים, בכתה י"ג-י"ד, במכללות, בהתמחות במקומות העבודה...). זה, פחות או יותר, המצב הקיים במדינות רבות בעולם (ארה"ב, קנדה, בריטניה...) ולא נראה לי שחסרים להם אקדמאים או חרטים. יש לי בעיה עם הרעיון של מיון ילדים לשואבי מים וחוטבי עצים בגיל כל כך צעיר, יש לי בעיה עם הרעיון של מערכת חינוך שמשחררת במכוון לעולם אנשים שלא יודעים דברים אלמנטרים ("מתמטיקה, לשון, היסטוריה..."), יש לי בעיה עם הרעיון של מערכת חינוך שמכוונת לרצות את הצרכים הרגעיים של התעשיה/צבא/ממשלה ולא את הצרכים העתידיים של ההורים/ילדים/אזרחים. אלה האזרחים העתידיים שלנו, אלה מי שיממנו את הפנסיה שלנו, אלה מי שיבחרו את ראש הממשלה העתידי שלנו, אלה השכנים, הרופאים, הנהגים, הגננים, הטבחים והשומרים איתם ניפגש כשנהיה זקנים מכדי לטפל בעצמינו, אלה החברים, הנשים, הבעלים והקולגות של הילדים שלנו. אלה המורים והמחנכים של הנכדים שלנו. אם לא בשבילם, לפחות בשבילנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה הזמן לקרוא שוב את "תגובת" משרד החינוך שקושרה במעלה הדיון (תגובה 644822) והתגובה עדיין קרויה על שמה. העובדות שמוצגות שם שונות ממה שמוצגות בתגובתך. מה דעתך על העובדות והתוכניות שמוצגות שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה עובדות שונות? דעתי, דעתי שמדובר בתוכנית גרועה, שמנוגדת לאינטרס שלנו (התלמידים, ההורים והאזרחים) ותואמת לאינטרס של הצבא, המעסיקים והפוליטיקאים (בדרך כלל אני מאמין שלמעסיקים ולעובדים יש אינטרס זהה, אבל לכלל הזה יש יוצאים מהכלל, למשל, כשהמעסיקים דורשים התערבות ממשלתית על מנת להצר את חופש הבחירה של המועסקים הפוטנציאלים). (לפחות קיבלת תשובה לשאלה שלך, או שאתה הולך לשאול אותי שוב "מה לומדים עד שמתקבלת ההחלטה"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין בגרמניה נהוגה שיטת ה''שוליה'' (וגם בשוויץ ובריטניה רוצה לאמץ את השיטה), אבל זאת שיטה שנתמכת ע''י כל המערכת, חינוך, מעסיקים, וועדי עובדים, חקיקה וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודות די טובות. אגב, כשאני הייתי בתיכון שהיה מה שכונה 'תיכון מקיף', בתוך בית הספר בעצמו היו בכל שכבה, החל מכיתה יו"ד כמדומני, כיתות עיוניות, וכיתות מקצועיות. ובכיתות המקצועיות, היו כאלה שהכשירו גם לבגרות מלאה, וכאלה שהכשירו לבגרות חלקית. איכשהוא נראה לי שזאת איזה דרך ביניים שעדיפה על ההפרדה המוחלטת בין בתי ספר מקצועיים לעיוניים. מבחינה חברתית זה נראה לי עדיף בהרבה, וכמובן שיש לא מעט אינטראקציה בין המסלולים השונים, וזה הרבה פחות משדר (ובצדק) תחושה של מוסד נפרד לתלמידים ה'פחות ראויים'. גם זה שסגל המורים איננו נפרד בין המסלולים (ז"א כמובן שהמורה לאמנות פלסטית ממסלול האמנות כמעט לא מלמדת במסלול העיוני1, אבל המורות להיסטוריה ותנ"ך של המסלול העיוני כן ילמדו במסלול המקצועי), נראה לי עדיף. 1 ואולי קצת חבל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני למדתי בבית ספר "מקיף" (של רשת אורט) עם אותו מגוון מסלולים: עיוני, מקצועי עם בגרות מלאה, מקצועי עם בגרות חלקית ומקצועי ללא בגרות. החלוקה נעשתה בכיתה י' על פי הציונים של כיתה ט'. מכיוון שעד לכיתה ט' הלימודים היו אחידים לכולם, זכיתי ללמוד: שרטוט, פלסטיקה, ריתוך, עיבוד שבבי, תפירה ובישול. עוד בונוס של בית הספר: רשיון נהיגה על טרקטור כחלק מהלימודים. מכיתה י' המסלול המקצועי התמקד במיכון חקלאי לבנים (ולבנות שרצו) ועיצוב אופנה (מגמת תפירה בפי התלמידות) לבנות (לא היו בנים שרצו). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |