 |
|
 |
||
|
||||
 |
רעש התופים והחצוצרות מבליע קצת את העובדה שהניצחון הטקטי הזה הוא כישלון אסטרטגי, די דומה למה שקרה ב"מכת ברק" עם ה"השמדנו את המטרו של עזה" שרק "מלטה יוק" עולה עליו בחוסר דיוק. אני משער שהרעיון היה להפעיל את הפיצוצים בתור השלב הראשון במתקפה הגדולה על לבנון, ואז היתה להם השפעה דרמטית על יכולת השליטה של מפקדי החיזבאללה על מה שקורה בשטח. אם הידיעה בטמקא נכונה, התזמון נכפה על צה"ל בגלל החשש שהעסק עומד להתגלות, אבל ההצלחה לא נוצלה להישג של ממש ע"י פתיחה במבצע גדול. בימים כתיקונם הייתי מעריך שיש סיבה טובה לאי ניצול ההצלחה, אלא שעם הממשלה הנוכחית וראשה לא אתפלא בכלל אם ביבי קילל בשקט את התזמון אבל החליט בלי יותר מדי לבטים שגלנט לא ינהל שום מבצע גדול שעלול להצליח כך ששום "סדין אדום" לא נשמע בקשר. I could be wrong there, but I don't think so Cause it's a jungle out there
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך, זה מסוג היכולות שהן ברמת "האמצעים המיוחדים", שאתה אמור להפעיל אותם רק כשיש להם השפעה ישירה על מלחמה מיידית. קל לחשוב שאכן יכולה להיות לשימוש כזה השפעה אסטרטגית או כפתיחה למלחמה מאסיבית, או למשל תוך כדי מלחמה, אחרי יום-יומיים, כשאתה זורע כאוס מיידי בכוחות האויב ויכול לנצל אותו להישגים משמעותיים של כיבוש/התקדמות כוחות/השמדה אינטנסיבית של יכולות שיגור משמעותיות. זה, כמו רוב ניהול המלחמה הזו, לא ינוצל לשום אסטרטגיה אמיתית. חוץ מהאסטרטגיה הידועה של "נמשיך להילחם בצפון ובדרום לנצח1". (ויש כאן גם הישג טקטי של למסמס זמנית לפחות את כניסתו של סער לממשלה). 1 לָנֶצַח, למען הסר ספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר כוונות להישגים טקטיים - מה חשב חיזבאללה שישיג מהתנקשות בבוגי יעלון? באותו זמן לא היה לא כבר שום תפקיד חשוב המערכת הבטחון או השלטון. (הציניקנים יאמרו שאפילו להיפך - הוא היה ממובילי המחאה נגד הממשלה, אז אפשר לומר בשקט שפגיעה בו לא היתה מעציבה או משפיעה על ממשלת ישראל כהוא זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהוא היה סמל שלטון סמלי מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הישג תודעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי הוא שמרגע שצה"ל פותח בהתקפה מלאה על החיזבאללה, יכולת השליטה של המפקדים (ועוד יותר מכך, יכולת השליטה שהיתה להם ערב ההתקפה) פחות משנה; הם עוברים למוד גרילה (כולל שיגורי טילים לעורף ישראל לפי החלטות ספוראדיות). מה שקובע עד כמה חיי צה"ל יהיו קשים זה עד כמה היטב הם הכינו מראש את עצמם למוד הזה. ואם כך, הבזבוז הוא לא נורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"ז הטקטיקה של חיזבאללה היא להביא את מערכות ההגנה למצב של רוויה, וזה מחייב תיאום בין הרבה מפעילים. אמנם אפשר להתגבר על הבעיה בעזרת טיימרים אבל גם זה מחייב רמה מסוימת של תאום ומגדיל בהרבה את פרק הזמן שנדרש בין קבלת ההחלטה לביצוע, ואני לא יודע כמה רקטות וטילים מצויידים בטיימרים ו/או כמה זמן לוקח להתקין כאלה. מעניין אם העלי הזריז נרשמו כבר הזמנות לכמה מאות אלפי טיימרים (הה, הה, ושנאסראללה יבדוק טוב אם הם לא מהסוג שמתפוצץ בעצמו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מה שאתה רוצה זה שהרבה טילים ישוגרו יחד, עדיף בהרבה פרוטוקול קבוע מראש שכל אחד מפעיל עצמאית, מאשר שנסראללה יודיע בביפרים לכולם "שלוש, שתיים, אחת, ש-גר" לא? בפרט לנוכח עליונות ישראל בלוחמה אלקטרונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרוטוקול קבוע מראש עלול להיחשף, ואם בחדשות יגידו "בשעה 9:00 נפסיק את שידור האח הגדול כדי שכולכם תגיעו בניחותא לממ"ד, כי החמאס עומד לשגר 23,365 טילים בשעה 9:05 בדיוק" פחות אנשים ייפצעו בריצה למקלט, ובכך מספר הנפגעים מירי יצומצם ב90%. מעבר לכך, פלישה ללבנון בלי שלפיקוד החיזבאללה יש דרך נוחה לקבל בזמן קצר מידע על מי/מה/איפה/כמה ("למה" הם בטח יודעים) מעניקה לפולש יתרון גדול. מישהו שעשה עלי רושם רציני טען ביוטיוב שאחת הסיבות להצלחה של אוקראינה בכיבוש חבל קורסק היתה שהגנרלים הרוסיים פחדו לדווח לפוטין את המצב לאשורו. לומשנה. אני מקבל את דעת רוב הפרשנים שההחלטה נעשתה משיקולים סבירים של חשיפה אפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב שזה מקרה שדקה לפני שהבעל של גאולה אבן נסנכ לממשלה ומציל את נתניהו הבעל של שקמה ברסלר הורס לו את התוכניות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. הזוג הזה הורס את המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למניעת אי הבנות: אני מתכוון כמובן לזוג ברסלר/שוורצמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שה - Tit fir tat זה כשלון אסטרטגי של הממשלה, אבל פעולת הביפרים לוותה בפעולות נוספות (מכשירי הקשר וחיסול הצמרת שהתאספה לדיון פנים מול פנים) ולפעולות הללו יש כבר משמעויות אסטרטגיות (שאולי צה״ל יצליח לנצל למרות שיש לנו את הממשלה שיש לנו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמצעי הטוב ביותר להגן על המחשבה האנושית מפני ציניות ניהיליסטית המאיינת כל שריד של חשיבה פוזיטיבית ומפני אובר-חוכמיות עקרה והתנשאות אינטלקטואלית חסרת בסיס היא לחפש את העקרונות הפשוטים שבבסיס הדברים מבלי לאבד את הפרספקטיבה של מציאות מסובכת באמת. מנקודת מבט כזו אפשר לומר שכל ה"פעולות" שציינת אינן בעלות משמעות איסטרטגית בכלל. בסופו של דבר, קובע העיקרון הקלאוזביצי לפיו המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים. כל עוד אין לך מדיניות (תוכנית מדינית כוללת וארוכת טווח), כל המהלכים הללו אינם אלא טקטיקה שלא יובילו לשומדבר מלבד המשך הכרסום בכוח הלוחם של צה"ל שהוא סיבת הקיום של המציאות הספארטנית שלנו (חברה מקולקלת מוסרית הנסמכת על קאדר מצומצם של לוחמי עילית). אי"ה והבריאות אנסה לפרט בעתיד את עמדתי לפרטים. ברגע זה, שבו הדי השיגורים של כיפת ברזל הולכים ומתקדמים לעברי כמו Déjà-vu לארטילריה המבשרת את התקדמותו של הצבא האדום, אנסה לצמצם עמדתי לעניין הבא: ידידי, אנשי תנועת ההתנגדות, אל תזדרזו להגן על אותו גנרל בלימפ אויל המכונה שרהב"ט. עקרון האמונה המנחה את דרכנו הוא הפלת ממשלת הרשע והאיוולת של בנימין ובנחמין וקואליציית ה-64 שלהם. ההתנגדות שלנו קשורה באופן בסיסי לכך שציר הרשע הזה אינו יכול להימנע מעשיית כל טעות הנקרית על דרכו. זה לא שהפנאטיות האדוקה להקריב לעולה את החטופים או הניסיון להחליף במשרד הביטחון גנרל באזרח דווקא ברגע זה, אינן טעויות חמורות. הן לגמרי זה. רק שלנו, אסור ברגע קריטי זה להסתיר את הדגל שלנו מאחורי כל מיני מסכי עשן של אחת מאינסוף הטעויות של ממשלה זו. זה לא שהאנטישמיות, השחיתות והגזענות של הממשלה הזו אינן סיבות מספיקות להתנגד לה. העניין הוא שלא חשוב מה יעשה השלטון הזה, הוא לעולם לא יפעל ע"פ עקרונות האמונה שלנו. השלטון הזה לא יכול להיות אנושי, ליברלי או פלורליסטי. המאבק אינו למען כמה עשרות חטופים שכבר עכשיו חשובים כמתים או למען גנרל נפוח המנסה לאיים במוות על "אוכלי מוות" מושבעים. המאבק הוא למען ציבור שלם שעשוי למצוא עצמו בלי עם ומולדת, אלא כיהודי הנצחי של עמהארץ הרודה בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"העניין הוא שלא חשוב מה יעשה השלטון הזה, הוא לעולם לא יפעל ע"פ עקרונות האמונה שלנו." מצד אחד- מלים כדרבנות. מצד שני- מאז 1996 אין לי שלטון שפועל על פי עקרונות האמונה שלי. מהצד הראשון בחזרה - אבל בן גביר בממשלה זו כבר היתה הגדשת הסאה, ולכן אני איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו בדיוק העניין. ישנו הבדל מכריע בין ממשלה שאינך מסכים עם חלק ממעשיה לבין ממשלה שאינך יכול להשלים איתה עצמה, גם אם פה ושם היא עושה משהו נכון. ממשלה זו שלמרות ענני הסערה של האיום החיצוני, העדיפות שלה היתה לדחוף אצבע בעיני המיעוט האופוזיציוני וממשיכה לעשות זאת גם בעיצומה של המערכה (ע"ע תעלולי היריב לוין) היא פסולה מכל וכל. הבעיה אינה שמעשה זה או אחר שלה הוא פסול ו/או מזיק, אלא התכחשותה והזרתה לכל מה שהוא אנושי, סובלני, פלורליסטי או סתם אמיתי. אני במצב קצת מוזר מכיוון שמלכתחילה התנגדתי לחסימת כבישים והפרת החוק והסדר כאמצעים ליצור תהודה ציבורית. אבל לטעון שהכול כשורה ומצויין ורק הפרת הסדר המינימלית של מפגיני קפלן היא הסכנה המאיימת על העם בציון זה ראוי לפרס ישראל באוילות וחוצפה, אם היו מחלקים פרס כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר קל לזכות בלוטו מאשר ב''פרס ישראל באוילות וחוצפה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, כאשר קבוצת שוליים של העדה החרדית הקיצונית במאה שערים גורמת ל-70 מיליון שקל לתיקון נזקי הרכבת הקלה מהפגנות החרדים, להיטפל לכמה צעירים שהציתו צמיגים בקפלן, ברור מנין מגיעות הטענות האלו. חסימת כבישים והבערת צמיגים הפכה לבילוי פנאי אופייני של האזרח הישראלי. כולם מבלים כך: נכים, אתיופים, מפגיני קפלן ואפילו מתנחלים ותלמידי בתי הספר הממ"דתי שמוסעים להפגין נגד מפגיני קפלן, אבל הו הו הו, האנרכיסטים מקפלן, הם הם הדבר האמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך בנושא זה. ובכלל כל דיון אודות המחאות של קפלן - וכל מחאה אזרחית אחרת ו'מכובדת' - במובן שבו המפגינים לא פוגעים פיזית באף אדם או ברכוש פרטי (או ציבורי?) - לדעתי אמורות 'להשפט' בהתאם למיקום המחאה. מחאות מקיימים רק בערים הכי מרכזיות ובצמתים הכי מרכזיים ולא במדבר או על פסגות ההרים. ולכן אני אתנגד למחאה שבה מפגינים יקבלו שיגעון ויחליטו להפגין דווקא בעפולה. אני לא נפגע אישית מהאירועים בקפלן, ולרוב ובמידה מסוימת גם לא מהאירועים בעזה וזאת בדומה לרוב תושבי ירושלים שפתחו עור של פיל בכל הנוגע לחסימות כבישים וצירים מרכזים ופקקים של שעתיים בשביל לעבור חצי ק"מ וחצי שעה בשביל כל ביקור של אישיות מדינית זרה וזאת בנוסף לבניית רכבות קלות שהרסו את חיי התושבים כבר מעל 25 שנה. יש כאן הרבה תושבים שנולדו לתוך תעלת בלאומליך עד עצם היום הזה. אני מניח שגם אלו שגרים בסמוך לקפלן, מורגלים בחסימות ופקקים אין סופיים וגם הם יודעים איך לברוח ממוקד האירועים ולהשלים עם החסרונות והיתרונות של מגורים במיקומים מרכזיים בערים מרכזיות. אני חושב שלגור בעיר מרכזית וגדולה זה המקום למי שרוצה לחיות חיים מלאים וצבעונים ולכן המחאות הן רעש קטן - בטל בשישים - לעומת הרעש הגדול והאמיתי של העיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי על מה או על מי אתה מדבר. אחרי שאריק הסביר שאלו מילים כדורבנות שהוא לא מסכים איתן אבל הוא בכל זאת איתך, אני מבין אפילו פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות. אני מנסה למצוא לעצמי צידוקים למה אני לא רוצה לפתוח במרד מסים ולשבת בכלא למען האמונות שלי. טבעי שאני אמביוולנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע שאין לי בעיה עם אמביוולנטיות. הבעיה שלי היא עם הכתב נוסטרדמוס או איזו דמות של זרטוסטרא הזועם שבפיסקה הראשונה. נגד מי יוצא בדיוק כל הקצף והרעל הזה? מי הם אותם ניהיליסטים, פסאודו אינטלקטואלים ומתנשאים ללא הצדקה? מישהו מהכותבים פה באתר? אנשי הממשלה? נסראללה? אנשי קש בראשו של שוקי? חוץ מלפזר רעל, לא ברור (לי) מה הטקסט הזה רוצה וממי. אנסח את שאלתי בצורה קצת יותר מרוכזת שכוללת את כל מה שרציתי להגיד, אחרי שקראתי את תגובתו (ואין לי מה להוסיף על כך): WTF? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקשת, קיבלת. הנה הנהיליסטים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושב שזכותך למנוע ממני להתרגז. יחד עם זה רוגז בלבד לא מוביל לשומקום. אנסח את מה שכתבתי בדרך נוספת: חה"א וזרועות המודיעין עושים עבודה מצויינת. אבל צריך לזכור שחה"א אינו אלא ארטילריה עם הרבה יותר מדי כסף ופקידות יותר בלונדיניות. כל האפקטים הללו אינם המערכה ואינם הכרעה כשם שפיגועים לא יכולים להכריע את ישראל. הם משמשים גם כלחישת הנחש המזהיר את מי שמסכן אותו לסגת ולהתרחק. מאחר ואני וכנראה 90% מן הישראלים מאמינים שההרתעה לא תעבוד, המערכה תהיה כרגיל על הקרקע עם טורי שיריון והרגלים המלווים אותם. ישראל פותחת את המערכה הזו במצב לא טוב, כאשר המצב בחזית הדרום הוא לכל היותר stand still של התשה הדדית, כאשר החמאס ממשיך לשלוט ברוב שטח הרצועה ויכול להמשיך לרתק כוחות אליו. שעון המדיניות דורש מצה"ל דבר שעד עתה לא ראינו סימן שהוא מסוגל לו. לחה"א כנראה לא יהיה מספיק זמן לפורר את המערכת של חזבאללה בדרום וצבא היבשה ידרש לתפיסה מהירה מאד של השטח ועקירת החמאס מרובו, גם אם ישארו כמה מוקדים של התנגדות מזויינת בשטח. כל הדבר הזה אולי! לפנינו. מה שאנו רואים עכשיו זה כותרות הפתיחה, לא הסרט עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הניתוח הזה אני מסכים ובטח שאפשר להתרגז. לא הבנתי על מי אתה מתרגז ומי הם כל אותם ניהיליסטים עליהם אתה מדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה לי התפרצות של רוגז על הקוראים לפטר את כולם בנוסח defund the IDF. צה"ך הוא ארגון הירארכי ולפטר את כולם ולפרק את הכל, זה הדבר הכי טפשי לעשות. אם מצליחים לזהות מחדל או כשל, יש מי שנושא באחריות. לפטר את כל אלו שגם אם רצו, לא היה בסמכותם לאשר את המעשה, זה סתם אובדן עשתונות, וזה לא שבחוץ עומדים כל מקופחי העולם ברוכי הכשרונות להחליף אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה אני כמובן יותר ממסכים. אני משווה ואף מוסיף - התוכנית לנקות את הצמרת הצבאית ולהחליף ב״אנשים מטעם״ זה לא רק מעשה לא אידיאלי, זה ממש חלק מהפרוגרמה של קואליצית ה-64 לשנות את שיטת המשטר בישראל למשטר הכלאיים. הם מזיזים את כליהם כדי לכבוש את כל מוסדות השלטון בישראל - משטרה, שלטון החוק, בתי המשפט וגם, מן הסתם, צה״ל. להציג את צה״ל ככזה שמפריע לנהל את המלחמה עם ״פי אלף עוצמה לישראל״ זה לא סתם אובדן עשתונות. זה חלק מתוכנית (זדונית) סדורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא יודעים אם התזמון של המבצע נכפה על מקבלי ההחלטות מסיבות מבצעיות או שהוחלט בכוונה. ממה שראינו בשבועות האחרונים אני רואה כמה התכוננו למלחמה עם חיזבאללה, לעומת כמה לא התכוננו למלחמה עם חמאס. אני רואה גם את התוצאות המרשימות של ההתכוננות הזאת. המודיעין העמוק שאפשר גם את מבצעי הביפרים ומכשירי הקשר, וגם את חיסול בכירי הארגון בזה אחר זה, עד שעץ הפיקוד של חיזבאללה נראה כאילו הגנן לקח ספידים. לדעתי מבצע הביפרים החזיר הרבה מההרתעה שאבדה בז' באוקטובר. אילו אני איראן, אחרי דבר כה הייתי חושש מאוד מה יש לישראל עוד בשרוול. הבעתי את דעתי לפני חודשים רבים שאי אפשר להחזיר את מפוני הצפון לבתיהם בלי הסדרה, ורוב הסיכויים להגיע להסדרה הם רק אחרי מלחמה. לכן אנחנו צריכים לברך על העצמת הלחימה בצפון, כי זה הדבר שמקרב יותר מכל את שיבת המפונים לבתיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אומר - גם אחרי כל התוצאות המרשימות האלה, כל מה שעומד בין אלפי הרוגים בגוש דן ושיתוק תחנות הכח של ישראל לבין החיזבאללה1 זו רק החלטה שלו. צריכים להיות אופטימיסטיים ברמת הפנטזיה כדי לחשוב שחיסלנו ולו חמישית מיכולות השיגור שלו בשבוע האחרון, מה שאומר שהאיום מכיוונו עדיין גדול פי עשר מזה של החמאס בשיא כוחו. ביפרים זה מגניב, אבל גם אם זה ניטרל לזמן מה 4000 לוחמים, יש לו עוד 40,000 כאלה. ולא נראה שזה משהו שתוכל לחזור עליו בקרוב. אני קצת מתקשה להבין את האופוריה השבועית (למרות שזה תמיד נחמד לראות הישגים וגנרלים וטילים של האויב מושמדים), בייחוד לאור נסיוננו המר בחזית הדרום, אפילו בניכוי ה-7 באוקטובר עצמו. בינתיים אכן נראה שחיזבאללה *ממש* לא רוצה מלחמה כוללת בעת הזאת. עדיין היחידים שישמחו למלחמה כוללת אלו סינוואר ונתניהו. 1 (ואולי גם פלישה של אלפי רדואנים וטבח ביישובים כאלה או אחרים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחיר של עימות מלא מול חיזבאללה ידוע מזמן. גם המחיר שלנו וגם שלהם. לכן אף אחד לא מיהר. אבל איך תחזיר את המפונים הביתה? רק אם יהיה הסדר. ואיך תגיע להסדר ללא עימות עצים? אילו היינו מכים בחמאס בעוצמה המלאה של צה"ל חודשיים-שלשה ואז מגיעים איתו להסדר של שחרור החטופים והפסקת הלחימה, אולי אפשר היה להגיע להסדר גם בצפון. אבל זו לא האג'נדה של הממשלה. אז הלחימה בצפון הולכת ומעצימה. לא נראה לי שלמי מהצדדים יש אינטרס להגיע לעוצמה מלאה, אבל בינתיים זה הולך ומתגלגל. בכל מקרה בלי החלפת השלטון באיראן כל פתרון יהיה זמני (ותשקוט הארץ ארבעים שנה סטייל) ולנצח נאכל חר(א)ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''איך תגיע להסדר ללא עימות עצים'' - כידוע לכולנו, היו שלוש או ארבע הזדמנויות להגיע להסדר מול החמאס בחודשים האחרונים, שהיה מביא להפסקת אש גם בצפון, ללא עימות עצים שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האין כל הסדר בצפון ללא עימות מלא (אמפירית גם עם עימות מלא) בבחינת kick the can down the road? ומה זה "הסדר"? שימשיכו לטפטף נ.ט. מפעם לפעם? אילו אני חלילה הייתי מפונה, האם הייתי חוזר עם פחות מהסכם שלום מלא עם לבנון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסוגריים שלך אומרים הכל. בסוף צריך הסדר, האם מאות או אלפי הרוגים שלנו ב"עימות מלא" לשיטתך שווים את התמורה הזו שממילא סיכוייה דומים גם בלי הקרבתם? המשפט האחרון שלך אומר שלא תחזור לעולם. והידד להישג האסטרטגי המפואר הזה שגרם לך ולעוד מאות אלפים להגיע למצב הזה לגבי חבל ארץ שלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, זמנים עצובים הם אלה, כאשר כל פושטק חולף יכול להגיד ני! לנשים זקנות... לא, לא, התכוונתי כאשר שאיפה לשלום עם מדינה שכנה לא נמצאת בכלל בטווח האפשרויות. ואני חוזר- היעד המרכזי חייב להיות החלפת השלטון באיראן. העימותים עם הפרוקסים מעולם נתנו רק שקט זמני. בדרך לקואליציה נגד איראן מן הסתם חייבת להיות הסלמה. האם זו מטרת העימות הנוכחי מול חיזבאללה? מסופקני. אז השאלה של כמות השקט שקונה עצימות העימות כנראה רלבנטית. מצטער, אני לא יודע לכמת את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב מתבלבל בין מה שאתה צריך ורוצה לבין מה שהממשלה שלך צריכה ורוצה. זה נכון שאין ״פתרון״ מלבד הפעלת הצבא בצפון. יש מסמר ואתה צודק שצריך להשתמש בפטיש. הצרה היא לא הפטיש אלא האוחז בו. אם אתה מצפה שהממשלה הזו תסתפק בהשגת יעדים בצפון והחזרת המפונים לבתיהם, לדעתי אתה (שוב) טועה. אם אתה חושב שהמטרה של הממשלה הזו היא לחימה באויב עד להשגת שקט וביטחון, לדעתי אתה טועה. לצהל ולשירותי הביטחון יש כרגע הישגים בלתי מבוטלים מול החיזבאללה. זה משום שיש לנו פטיש טוב ואפקטיבי. אבל תכין את עצמך מראש לכך שהמפגרים שאוחזים כרגע בפטיש ימשיכו לדפוק בו כאחוזי אמוק, גם אחרי שבנק ההצלחות של צהל יתרוקן ותתחיל לקבל את שלב השקיעה בבוץ והכשלונות בצהל. אתה שוב תופתע מכך שהממשלה תנצל את כשלונות צהל כדי להצביע על צמרת הצבא ולסמנם כדרדלה וכ״שמאלנים״. המטרה של המהלך היא לא הבסת המשטר באיראן אלא שינוי שיטת המשטר בישראל. הלחימה לא תסתיים אחרי הצלחות של צהל. הממשלה הזאת רוצה וצריכה לסיים את הלחימה אחרי שיאספו מספיק כשלונות של צהל. כיבוש שלטון החוק, המשטרה, בתי המשפט, צהל ושירותי הביטחון. זו (תרצה או לא תרצה) המערכה שאתה נמצא במרכזה, חוץ מהמערכה מול האויב. כמו שהלבנונים תקועים במצב ביש של חזית מול ישראל, אבל גם חזית שלהם מול עצמם, גם אתה בסופו של דבר חי בעוד מדינה מזרח תיכונית מפגרת שהיא בתהליך התפוררות. התאקלמנו יפה ברוח המרחב המקולל וחסר האל הזה. הממשלה הזאת לא תשתמש בצהל באופן שיוביל להכרעת האויב. המטרה תהיה גרירת רגליים ולמתוח את מצב החירום ככל שרק אפשר. מצב win win עבור ה power grabbers ו loose loose עבורך. הצלחות נקודתיות של צהל - ביבי חזק. כשלונות של צהל - את ביבי צריך לחזק ולתת לו לתקן ולהחליף את הפיקוד באנשים מטעם. אתה באמת לא רואה את המט ב - x מהלכים שעושים לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא הממשלה הזאת, אז הממשלה הבאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין את הקשר. זה סוג של תפילה? בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות הפונז דיבר איתך על האירועים עכשיו. אלו אשר מובלים על ידי הממשלה הנוכחית בזמן הזה. לא על תקוות לגבי עתיד רחוק בתנאים אחרים שמי יודע מתי ואם יתקיימו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. כל עוד ברור שכל עוד הליכוד בשילטון (עם או בלי הבן גבירים והסמוטריצ׳ים), זה לא משנה אם תרצה (וכמה חזק), זו אגדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הברדק יימשך נספור ציפורים בודדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אנו עדים לעוצמתן האדירה של מערכות הבטחון הישראליות. יש לנו כנראה את הביון וחיל האוויר הטובים בעולם. שוב אנו עדים עד כמה קריטית ההכנה המוקדמת. כמו מול החיזבאללה רואים שנים של הכנה מדוקדקת שמלווה במודיעין עמוק. מבלי להפחית מההערכה למיומנות ולתעוזה של הסוכנים והטייסים, הצלחתו היא לדעת בעיקר משום שאליו התכוננו שנים. דו"ח הוועדה לאנרגיה אטומית היה הקאזוס בלי, או שמא ההזדמנות להוציא אותו לפועל. כמו מבצע הביפרים יש כאן תכנון ובניה ארוכי טווח שיוצאים לפועל ברגע אחד. ואז מסתכלים לאחור על הז' באוקטובר ורואים אירוע שפשוט לא התכוננו אליו בכלל. ההבדל הוא בהגדרת האיומים האסטרטגיים. איראן הוגדרה כאויב המסוכן והתכוננו בהתאם. חמאס לא הוגדר אויב מסוכן (אפילו הוגדר כנכס) ולא הוקדשו המשאבים המתאימים להתכונן מולו. לא היתה בניה במודיעין עמוק, בתכניות ובאימונים למקרה פלישה של חמאס דרך הגדרות. לא ידוע לי שצה"ל נהג לתרגל תרחישים של השתלטות של חמאס על בסיסים בעוטף עזה. לכן היה כאוס. הצבא שלנו מצויין, אבל הוא חייב להתכונן לתרחישים ולתרגל אותם מראש. אודה שאני הייתי במשך שנים (ועדיין!) שותף לתפיסה האסטרטגית הזו. האיום הקיומי החיצוני היחיד שראיתי למדינת ישראל היה מצד הגרעין האיראני, ולטרור של אש"ף, חמאס וחיזבאללה התייחסתי כעקיצות יתוש. האסטרטגיה של הגדרת האיומים, מה שנקרא "הקונספציה", היא של כל הצמרת המדינית והבטחונית, ובראשם כמובן נתניהו. לכן מגיע לו כל הקרדיט על תקיפת איראן, אבל גם כל המארה על הז'. לא שאני חושב שראש ממשלה אחר היה נוהג אחרת, אבל ככה זה- הראש אחראי ומקבל את הקרדיט על הצלחה ואת האשמה והבוז על כשלון. ועדת חקירה ממלכתית על ארועי הז' ודאי תעסוק בהגדרת האיומים ולכן ברור מדוע נתניהו לא מעוניין בהקמתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ענינו כאן כמה פעמים איך ולמה (כל) ראש ממשלה אחר היה פועל אחרת. אין טעם לחזור על הדברים שוב ושוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת הגדרת האיומים האסטרטגיים? הרי המועמדים הראשיים היו רמטכ"לים בעבר הלא כל כך רחוק והיו שותפים להגדרת האיומים האסטרטגיים. ולא שראיתי מישהו מתוך ומחוץ למערכת הבטחונית שהגדיר אותם אחרת. במלים אחרות- כולם היו שותפים לקונספציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשים את זה פה. מסקנות ועדת החקירה האזרחית לחקר הז' באוקטובר בדף יש קישור לתחקיר המלא. כשלון הממשלה הממשלה לא עמדה במשימה הכי חשובה שלה. לשמור על הבטחון שלנו. זה התפקיד של כל ממשלה. על העומד בראשה ועל השרים שלה לקחת אחריות. יהירות מסוכנת היהירות של מקבלי ההחלטות והצבא גרמה להם להתעלם מהמציאות ומאזהרות האחריות של נתניהו ראש הממשלה נתניהו היה אחראי על מדיניות "כסף תמורת שקט". הוא דכא ביקורת, לא הקשיב לאזהרות והתעלם ממידע חשוב. בנוסף הוא תרם לקרע בחברה ולכאוס במנגנוני קבלת ההחלטות. כשלון המודיעין גופי המודיעין - שב"כ ואמ"ן - כשלו במשימתם. הם לא זיהו את הסכנה בזמן, וגם כשקיבלו אזהרות הם התעלמו אחריות הצבא שר הבטחון, הרמטכ"ל והפיקןד הבכיר אחראים על המצב סביב עזה. חיילים לא היו מוכנים, התצפיניות הופקרו ואזהרות זכו להתעלמות. חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית באופן מיידי כדי להבין מה קרה ולמנוע אסונות דומים בעתיד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה של עמית סגל. הדגשים שלי. """ פרסום ראשון: כמעט שנתיים אחרי טבח 7 באוקטובר, וכשרוחות של בחירות מנשבות באוויר - ראש הממשלה בנימין נתניהו מעלה הילוך במאמצים להקים ועדת חקירה למחדל, אך כזאת שלא תיקבע בידי נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית - כך פרסמנו הערב (שלישי) ב"מהדורה המרכזית". נתניהו חושש מאפשרות שיפסיד בבחירות, ואז תקום ועדת חקירה ממלכתית בלי שתהיה לו שום שליטה עליה1. לכן, המסלול שנבדק על ידי ראש הממשלה ברצינות - הוא הקמת ועדת חקירה ממשלתית, עם סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית. בוועדה צפויים להיות חברים חמישה חברים. ראש הממשלה כבר החל לבדוק שמות לאנשים פוטנציאלים שיכהנו בוועדה. בין היתר נבדקו על ידי נתניהו הדמויות הבאות: שופט מחוזי בדימוס, ואלוף במיל' שמזוהה עם חוגי הימין. בקואליציה יש חשדנות גדולה כלפי הנשיא עמית. הם משוכנעים שבמידה והוא ייבחר את חברי הוועדה, יושבת הראש תהיה נשיאת בית המשפט בדימוס אסתר חיות - ומעוניינים למנות בעצמם את חברי הוועדה 2. הסיכון בדרך הזו מבחינת הממשלה - אפשרות שבג"ץ יפסול את הקמת הוועדה, בשל הטענה כי מחדל חמור כל כך דורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית. התקדים לזה הוא דיון שהתנהל בבג"ץ בשנת 2006. אז אולמרט הקים ועדת חקירה ממשלתית לאחר מלחמת לבנון השנייה - ועדת וינוגרד. אז, בסופו של דבר, בג"ץ אישר את הקמת הוועדה על חודו של קול - ברוב של 4 מול 3. למרות שבית המשפט כיום נחשב לשמרני יותר, המחדל גם הוא גדול לאין שיעור - והחשש בממשלה הוא שוועדת חקירה ממשלתית לא תעבור את מבחן בג"ץ. ... תגובת מועצת אוקטובר: "מדובר בהצעה מסוכנת שתפגע בביטחון ישראל. לא נאפשר לאחד הנחקרים למנות בעצמו את החוקרים. משפחות מועצת אוקטובר נאבקות על האמת - רק ועדת חקירה ממלכתית, עצמאית ובלתי תלויה, תוכל להגיע לכל התשובות ולמנוע את האסון הבא". "באוגוסט 2006, עם סיום מלחמה לבנון השנייה, דרש בנימין נתניהו להקים ועדת חקירה ממלכתית ואמר כי ועדת חקירה ממשלתית לא תוכל להגיע לחקר האמת. הפרסום לפיו נתניהו מקדם ועדת חקירה ממשלתית, כדי שיוכל למנות בעצמו את החוקרים, היא חציית הקו האדום ממנו הזהירו משפחות 'מועצת אוקטובר"'. """ --- 1 מה שווה ועדת חקירה אם אנחנו לא שולטים עליה 2 חשדנות? עמית סגל מבלבל את השכל. כזכור נתניהו גם דחה את ההצעה שהשופט נועם סולברג ימנה את חברי ועדת חקירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה זה אני חושב שהבעיה של נחקר הממנה את חוקריו ברורה לכל מי שאינו ביביסט מושבע. במקרה זה, כמו מקרים אחרים, יש פיתרון פשוט. אני חושב שכדאי שיצחק עמית ימחל על כבודו ויניח למשנה נועם סולברג למנות את הועדה (תהליך שהוא בודאי עדיף על התקדים של ועדת וינוגרד). א. בעיני המשנה הוא מינוי פוליטי. כמוכן הוא מתנחל ולכן ע"פ הסטנדרטים שהייתי מצפה משופט בג"ץ, הוא עבריין ביחס לחוקים בינלאומיים ולא היה צריך לשבת בעליון. מצד שני, אני מניח שהמינויים שלו יהיו ענייניים. הוא לא ימנה את ואטורי ופלורה או שווי ערך. ב. אני לא חושב שהמאפייה המכונה ממשלת ישראל תסכים למינויים של סולברג ולכן זה לא ממש חשוב מי בדיוק ימנה את הועדה. ג. גם עניינית אני חושב שועדת חקירה ממלכתית או לא, היא לא מאד מועילה. יש לה ערך מסויים בקביעת האשמים במחדל באופן רשמי כלשהו, אך אני לא חושב שהיא אפקטיבית בתיקון הליקויים ובמניעת המחדלים הבאים. ד. ועדות חקירה משפטיות משתבללות בלגליסטיקה פורמלית וזכויות משפטיות, לוקחות לעצמן זמן רב מדי עד לפרסום המסקנות, כאילו כלום לא קורה בינתיים. ה. בסופו של דבר, מי שצריך לבצע את התיקונים והשיפורים, הם הגופים הבטחוניים. ואם בתוכם לא תהיה פרוצדורה ומוטיבציה לרפורמות, שומדבר לא יקרה. ו. ועדות כאלו הן בד"כ לפרוטוקול ההיסטורי. הן עוסקות במחדלי העבר ולא במחדלי העתיד. מה בדיור הועילו הועדות שחקרו את עסקאות ג'יבריל ושליט? כמה הועילו ועדות אגרנט ווינוגרד או ועדת נאור-ברלינר (מירון)? למציאות הפוליטית יש נוהג לעקוף החלטות של ועדות משפטיות. ז. אם מתמקדים במחדלים בטחוניים, יש לי ספק עד כמה ועדה של גנרלים מסוגלת לנתח אותם נכון. אני זוכר את שני האלופים שמינה אייזנקוט, כדי לחקור את טענותיו של האלוף בריק. שניהם קבעו שהוא טועה כאשר ה7.10 הוכיח שהוא דוקא צדק. על אחת כמה וכמה, אני בספק אם שופטים ללא רקורד בטחוני יכולים לנתח הליכים, קונספציות ומהלכים בטחוניים. ח. אני חושב, כי נכון לעכשיו, מחצית מהציבור קבעה את דעתה לגבי האחריות למחדל והמחצית השנייה כלל אינה מסוגלת או מעוניינת לקבוע דבר כזה. ועדה משפטית לא תשנה הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה. הרעיון לגבי השופט סולברג כבר נוסה בחוסר הצלחה. הבט על הערת הרגל. לגבי כל הנקודות שלך, אני מרגיש שהן מחמיצות את העניין לחלוטין. אני ארדד את התגובה שלך ל"ועדת חקירה ממלכתית לא תשנה הרבה". אותו דבר אפשר להגיד על החטופים. להציל כ 20 אנשים לא ישנה הרבה (והמחיר גדול). גם אם מקבלים את זה (ואני לא) - עדיין חובתה הבסיסית של המדינה היא להחזיר את החטופים ולהקים ועדת חקירה. מתוך איזשהי אחריות בסיסית לקורבנות. ועדת חקירה ממלכתית לפי הספר, בלי שטיקים ובלי טריקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני וועדת החקירה הממלכתית של סברה ושתילה מנעה אישית מאריאל שרון להיות שר בטחון. אז יש להן סמכות אמיתית לסנקציות על האחראים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
“Power resides where men believe it resides. It’s a trick. A shadow on the wall." הזמנים ההם היו זמנים שונים.הועדה המליצה ושרון התפטר. למה? כי זה מה שהיה מקובל לעשות כשועדה ממליצה. האם זה סמכות? לא ממש. אפשר לנחש מה אנשי הממשלה הזאת יעשו עם המלצה של ועדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון סירב להתפטר למרות החלטת הועדה. יותר מזה, כששלום עכשיו ניסתה להפגין בדרישה שהמממשלה תקבל את החלטות הועדה נזרק עליהם רימון (אמיתי). שרון היה משתלב בממשלה הנוכחית בלי יותר מידי בעיה (ז''א, לא בעיה עקרונית, רק תן לו את התיק שהוא רוצה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שר אפשר להיות גם בלי תיק (זה גם מה ששרון עשה אחרי שהתפטר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ״התפטר״ אלא ״הועבר מתפקידו״ (בניגוד לרצונו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. I stand corrected. אך התשובה למעלה עדיין תקפה. זה לא בדיוק שלועדה היתה סמכות. הממשלה קיבלה את המלצות הועדה ושרון הוזז מתפקידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ואולי זה עוד משהו שרצוי לתקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הערת הרגל, לא ידעתי, אבל א. מה שהיה בהצעה המתוארת זה לא ממש. "יתייעץ עם סולברג", לא נראה כויתור אמיתי. תן לסולברג למנות את הועדה וזהו. ב. גם אני לא חושב שהביביסטים יקבלו את הועדה של סולברג. אבל זה יחשוף לעיני כל את הבלוף שלהם. הועדה היחידה שתהיה מקובלת עליהם, זו ועדה שאיש לא יתייחס להחלטותיה ברצינות. ג. לפי מה שאתה כותב, הועדה זה מעין קש שמחלקים לציבור הרחב על מנת שירגיש שנעשה משהו בנוגע למחדל הגדול. אם כך, יש לי בהחלט הצדקה לא לקחת את כל העניין ביותר מדי רצינות. קול המון בד"כ אינו קול שדי. לרוב זה להיפך. ד. אני גם לא חושב שמחאת משפחות החטופים היא בעלת חשיבות מדינית או אתית. במה אותם 20 חטופים שונים ממאות האזרחים והחיילים שכבר נהרגו? למשפחות יש צורך פסיכולוגי להרגיש שהם עשו כל שביכולתם כדי להציל את בני משפחתם (בפועל הם בעיקר מעלים את המחיר). במקרה זה, מחאתם גם אפקטיבית, מפני שהם מאפשרים לBB לפעול לשחרור החטופים בניגוד לעמדת המתנחלים-המשיחיים. ובפועל זה מה שקרה. ה. לזכות משפחות החטופים יש לומר שנוצר איזון בין הנזק ארוך הטווח שנגרם למדינת ישראל בגלל שהיא נכנעת לסחטנות של כנופיות לבין הנזק האדיר שכבר נגרם לרצועת עזה שמאזן את החשק לחטיפות חדשות. לפחות בעניין החטופים, משיכת הזמן של BB, עשוייה למקסם את מספר המשוחררים בסופדבר. אבל זוהי טקטיקה ולא איסטרטגיה. זה מרגיש ונשמע נורא כאשר BB מתמקח על מחיר החטופים וגם כך ההישגים שלו בנושא לא משהו. אם בסופו של דבר הוא יצליח לשחרר חלק משמעותי של החטופים החיים, יהיה קשה לבוא אליו בטענות. ו. האופציה של כניעה לחמאס, שחרור החטופים והמשך הלחימה בחמאס אח"כ, שאותה מציעים משפחות החטופים, אכן נראית ריאליסטית ועדיפה. אבל המציעים נוטים להתעלם מן הנזק שיגרם לישראל מהמשך החיכוך עם החמאס במשך חודשים ושנים. ישראל לא מצליחה במלחמות ארוכות והמלחמה הזאת אינה יוצאת דופן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> לפי מה שאתה כותב, הועדה זה מעין קש שמחלקים לציבור הרחב על מנת שירגיש שנעשה משהו בנוגע למחדל הגדול. לא, זה לא מה שאני מתכוון. זה ההיפך ממה שאני מתכוון. להקים ועדת חקירה ולהחזיר את החטופים - כי זה חובתה הבסיסית של המדינה כלפי האזרחים. מתוך ערכים, לא מתוך פופוליזם. כל הרעיון בערכים זה שמקיימים אותם גם שזה לא נוח. אחרת הם לא ממש ערכים אלא סתם תרוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> חובתה הבסיסית של המדינה כלפי האזרחים. מתוך ערכים, לא מתוך פופוליזם. - אני כבר שנים מחפש את ספר ׳חובות המדינה לאזרחיה׳ ולא מצאתי. לדעתי אין ספר כזה. >׳כל הרעיון בערכים זה שמקיימים אותם גם שזה לא נוח׳. - ערך המבקש להתקיים שלא באזור הנוחות - ראוי להחליף אותו בערך אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הבעיה היא שחיפשת לפי כותרת ולא לפי תוכן. אני מציע את הספר מר הפקרה, מורשתו של מפקיר החטופים. מתוך ויקיפדיה. """ עינב צנגאוקר, אימו של מתן שנחטף מביתו בניר עוז, כתבה כי פעולותיו של ראש הממשלה "נעצו חץ בליבי – כאמא של מתן – וחידדו לי את מדיניות ההפקרה המתמשכת" והוסיפה כי היא מרגישה נבגדת על ידי ההנהגה שבה בחרה. פרופסור דן אריאלי כתב כי רבים מהעם חשים כי המדינה בגדה בהם ובחוזה איתם. עדינה משה, שנחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז לעזה ושוחררה מהשבי לאחר 49 ימים, סיפרה כי החטוף חיים פרי, שנרצח בשבי החמאס, אמר לה "ביבי לא ימהר לשחרר אותנו, אנחנו שמאלנים" ומדברת על "בגידה של ראש הממשלה שלי". עמוס מלכא, ראש אמ"ן לשעבר, כתב כי נתניהו מסכן את ביטחון ישראל. דן נתניהו, בן דודו של בנימין נתניהו, כתב כי ראש הממשלה מפקיר ומחרב את המדינה לאורך שנים בביטחון ובכלכלה. אפרת (כהן) מצ'יקווה, מומחית לדיפלומטיה תרבותית ואחייניתם של גדי ומרגלית מוזס, דנה בנושא לקיחת אחריות וערכים כגון מחויבות ודוגמה אישית בתרבות היפנית, ותוהה לגבי מחויבות ההנהגה הישראלית להחזרת וזניחת הערכים של לקיחת אחריות, הנהגה ויושרה. עו"ד אבי כאלו, לשעבר ראש מחלקת שבויים ונעדרים באמ"ן, דן בנושא בריחת האחריות של ההנהגה הישראלית ובעיקר של נתניהו העומד בראשה, ובמאמציו למנוע את הקמתה של ועידת חקירה ממלכתית. הסופרת שהם סמיט מציגה דו-שיח דמיוני בין ראש הממשלה לבין אזרחית שאומרת בין היתר: "ציפינו מהמדינה שתשמור ותגן עלינו. אחרי הכל, לשם מה קיימות מדינות?". אפרים סידון כתב את השיר 'לילה בחוף קיסריה'. הסופרת שירי ארצי כתבה על ילדתה שזעקה 'איך לא מחזירים אותם, תסבירי לי אמא?'. פרופסור דוד הראל כתב כי 'איננו רוצים מלך, אלא מנהיג אמיתי'. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> "ציפינו מהמדינה שתשמור ותגן עלינו. אחרי הכל, לשם מה קיימות מדינות?". זה הבסיס של המחשבה הליברלית: התכלית העליונה של ממשל מדיני היא לשמור על חייהם, חירותם וקניינם של האזרחים כדי שיוכלו לחיות יחד בבטחה. לצערנו חל פיחות בכוחן של ההסכמות הללו. לקבוצות שונות בישראל יש רעיונות אחרים לגמרי לגבי התכלית העליונה של מדינת ישראל. לדוגמה עבור הד"ל תכלית המדינה היא קרוב הגאולה (ראשית צמיחת גאולתנו [ויקיפדיה]) ועבור חברי מרכז הליכוד תכליתה העליונה היא מקור לג'ובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרה מה שחששתי. שאיזה מתחכם (סליחה אריק) יגיד שזה המצאה שמאלנית. והאמת אני מבין, הספר הזה הוא: 1. חדש. 2. כותבים שם פרופסרים, רחמנא ליצלן. 3. זה ספר. כידוע פטריוטים לא קוראים אלא רק רואים ערוץ 14. אז יש לי עוד ספר, אולי אתה מכיר. וְאָמַרְתָּ֣ שְׁמַ֗ע דְּבַר־יְהוָה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הַיֹּשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֑ד אַתָּ֧ה וַעֲבָדֶ֛יךָ וְעַמְּךָ֥ הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִֽים הָאֵֽלֶּה׃ כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עֲשׂ֤וּ מִשְׁפָּט֙ וּצְדָקָ֔ה וְהַצִּ֥ילוּ גָז֖וּל מִיַּ֣ד עֹשֵׁ֑ק וְגֵ֣ר יָת֤וֹם וְאַלְמָנָה֙ אַל־תֹּנ֔וּ אַל־תַּחְמֹ֔סוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה. ומשפט אחרי: וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה--בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה, כִּי-לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה. (ירמיהו פרק כ"ב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי, במחילה, הפסוק מירמיהו מצחיק; אלוהים צריך להשבע כדי שיאמינו לו? הוא שם את היד על ספר תנ"ך או אולי הוא נשבע באמא שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳זה הבסיס של המחשבה הליברלית: התכלית העליונה של ממשל מדיני היא לשמור על חייהם, חירותם וקניינם של האזרחים כדי שיוכלו לחיות יחד בבטחה׳. > זאת אחת מכמה מחשבות ליברליות קלאסיות שהצליחו להקים ולקומם את ׳המדינה׳ ותהומות בינה לבין יצירתה המודרנית העכשווית. --------- טרוצקי יכול לטעון שמדינות כשהן מאוחדות הן יותר חזקות באופן שאף אחד לא ינסה להזיק להם או לחטוף אותם וכך הם יוכלו לחיות בבטחה ובשלום ולכן כדאי להתאחד. מאחר ואנחנו מדינה חלשה, אז ברור הוא שמדינה יחידה ובודדת כמו ישראל לא יכולה לשמור על כולם ובמיוחד כאשר יש עימות מדיני צבאי ארוך ומתיש. טוב עשה דב״ג שהעדיף להיות ווסיל של המעצמה האמריקאית על זאת הסובייטית, וככל שהאדון יגיע לכפר אלינו וינחית כאן את ספינותיו על רצועת עזה כדי לבנות קזינו ושדרות עם מותגים לעשירי המזרח התיכון, מוטב לנו ולעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברלין 1945 - עזה 2025. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> תהומות בינה לבין יצירתה המודרנית העכשווית. מסכים. אבל אם אתה שואל את אזרחי המדינות המערביות מה תכלית המדינה, אני חושב שזה עדיין מה שהם יענו. גם הסינים, לדעתי. רק שאצל הסינים האמצעים המקובלים לתכלית הזאת שונים מאשר אלו המקובלים במדינות המערב. יש כמה פילוסופיות חיים (קרי- אידאולוגיות) מתחרות. כמו הדתית (המדינה קיימת במטרה להגשים צווי אלוהי כלשהו) והפשיסטית (המדינה קיימת במטרה לשפר ולהאדיר את הלאום). אחרי קריסת חומת ברלין היה נראה לרגע שהאידאולוגיה הליברלית ניצחה (קץ ההיסטוריה אלק), אבל האידאולוגיות המתחרות צוברות מומנטום בעשורים האחרונים, גם אצלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. באם תשאל את אחד מסוכני הב״מ מהו ׳שוויו׳ של שבוי/חטוף ישראלי לעומת חטוף ממדינות מערביות וליברליות אחרות, תקבל תשובות שיהוו תמונת ראי של הסיטואציה הישראלית. אין חולק שמדינת ישראל שילמה ומשלמת מחירים מופקעים על כל חטוף שלא שולמו מעולם ע״י אף מדינה/חברה דמוקרטית וליברלית ובכללן מדינות שיש להן מחויבות גבוהה יותר מישראל לדמוקרטיה ולליברליזם. החריגה הישראלית בנוף הדמוקרטי-ליברלי מוסברת, בין היתר באמצעות פוליטיקת הזהויות הישראלית שכיוונה צד פוליטי מסוים לעמוד בראש המאבק בשחרור החטופים במקום שזאת תהיה מוסכמה חברתית כוללת לפחות בקרב המגזר היהודי. הנימוקים הרווחים לתמיכה זאת הן נימוקים אזרחיים ותאולוגיים. נימוקים אזרחיים - כאלו הקשורים ליחסים בין האזרח למדינה, לפיו ישנו חוזה כלשהו בין המדינה לאזרח שבמקרה שהוא יחטף, המדינה תעשה ׳הכל׳ כדי לשחרר אותו. מאחר ואין תשובה ברורה לשאלה ׳כמה זה הכל׳, ואין באמת חוזה כזה בין המדינה לאזרח הרי שלרוב מגיעים למבוי סתום כמו כל מבוי שהחברה הישראלית נקלעת אליו ברוב שנותיה. נימוק אזרחי נוסף הוא האתוס הצבאי בישראל, לפיו צה"ל - והחברה הישראלית - נבנו סביב ערכים של רעות, ערבות הדדית, ואמונה שהמדינה לא תנטוש את לוחמיה. האתוס הצבאי מקדש את הערך החילוני ומוביל לנימוקים תיאולוגים שמקבלים הבנה אזרחית לאור הנסיבות אנושיות כדוגמת הטרגדיה הנוכחית וככאלו הן מובילות לסצנת ׳צלם האלוהים׳ מבראשית המקראית והקמאית , או לפרשנות הפרושית/אורתודוקסית אודות מצוות פדיון שבויים [ויקיפדיה]. 2. תשובת האזרח המערבי - שסומך ידיו על עקרונות הליברליזם - לשאלה :׳מהי תכלית המדינה ?׳ תהיה קשורה לזכויות הפרט וחירותו ומה האזרח יקבל מהמדינה בתמורה למה שהוא האזרח חייב עפ״י חוק לתת לה. הציפייה היא להוגנות באופן שבו אני אקבל פחות או יותר את מה שנתתי. אני מניח ש׳חירות׳ כשמה כן היא ובכללה מניעת המציאות לפיה האזרח נחטף ובכך חירותו נשללת. יחד עם זאת ובהתאם להדדיות במערכת היחסים בין המדינה לבין האזרח, הרי שאם העלות של שחרור החטוף יחרוג מ׳השווי׳ הריאלי של אותו אזרח יש שיטענו למה על החטוף המדינה מוכנה לשלם כל ׳מחיר׳ ועל חולה הזקוק לתרופה היקרה שאין לה כיסוי בסל התרופות, המדינה אומרת לו ׳מצטערת, תחכה לדיון הבא׳ ? למה מי שאין לו ביטוח פרטי כי אין לו כסף ולא כי הוא אדם רע חלילה, לא יקבל מהמדינה שירותי בריאות מתקדמים בכל מחיר ולא יניחו אותו למות בהעדר תקציב? מה הוא באמת המחיר של האזרח בישראל? 3. פניתי לאורים ותומים של החברה המודרנית כדי ליישב את תהיותי האמורות בסעיף 1,2 לעיל. ג׳ימני טוען ש׳אפליה׳ זאת מדגימה היטב׳ שהמדינה פועלת על פי היגיון שונה במצבים שונים. שחרור חטוף נתפס כפעולה ביטחונית ומוסרית שנועדה להגן על יסודות החברה, ולכן אין לה תג מחיר. לעומת זאת, החלטה על סל התרופות היא שאלה של הקצאת משאבים ציבוריים, והיא מתנהלת במסגרת של מגבלות תקציביות ידועות מראש. ג׳פטו לעומתו מציג זאת אחרת שכן לשיטתו מדובר בשאלה שמבקשת לאתגר את ההיגיון של מדיניות ציבורית הרואה בחיי אדם ערך עליון – אבל רק בנסיבות מאוד מסוימות. חטיפה = דרמה ציבורית וסמלית: היא ממחישה פגיעה ישירה בריבונות, ב"כבוד הלאומי", וכוללת ממד של כבוד צבאי וביטחוני. חולה = עניין פרטני, שקט, לא סימבולי: למרות שלעתים מדובר באותה פגיעה בדיוק בזכות לחיים, היא לא נתפסת כאירוע שמאיים על המערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה זה ב"מ? לא מכיר. ב. משבח אני אותך על התיחסותך המעמיקה לסוגיית פדיון החטופים שראוייה לכך. אבל ... אני חושב שמטבעך אתה מתרחק מקיצוניות, אלא שכאן, לאמירות קיצוניות, יש מקום הכרחי. לאמירות קיצוניות שהן אמת יש תפקיד קרדינלי בהיותן מסמנות גבולות גזרה. הגבולות האלו מסמנות אמירות אמת אחרות החוצות את הגבולות האלו כחלקיות ולא מכריעות. ג. אמירה קיצונית ראשונה היא שהמוסכמה לפיה, חובת המדינה לביטחון אזרחיה היא פונדמנטלית וכמעט ללא גבולות היא נפוצה אבל שגוייה מיסודה. האמת הפונדמנטלית היא שאזרחים נדרשים להקריב את בטחונם ולפעמים את חייהם למען ביטחון המדינה (כקולקטיב) ולא להיפך. אפילו מעצמות עם כוח גדול מאד, עושות די מעט למעט ביטחון אזרחים פרטיים וחיילים הנתפסים כבני ערובה ע"י האוייב. פשוט קשה לשמוע את הטיעון הפופוליסטי הזה: אם חייהם של 20 חטופים קודמים לביטחון מדינת ישראל, אז קל וחומר שלא היה צריך לפלוש לרצועת עזה שעלתה בחייהם של מאות חיילים ואזרחים ישראליים. ד. האמירה הקיצונית השנייה מתייחסת למופרכות של התכנית המדינית-בטחונית בשמה רוצים להמר על חיי העשרים. אחרי שבלבלו את המוח בהבטחות שווא על חאן יונס, רפיח, צירי פילדלפיה ונצרים, שוב מבלבלים ומטעים עם כיבוש עזה (שכבר נכבשה לפחות פעם אחת). לדעתי כל מי שאינו לקוי בדעתו מבין שההישג הוודאי היחיד של כיבוש עזה יהיה מות החטופים והכשרת הקרקע לחטיפות הבאות. אם זו האלטרנטיבה שמצאה הממשלה לכניעה לדרישות החמאס, אין מנוס מן המסקנה שסיבת היסוד להקרבת החטופים היא שיקולים פליליים ומפלגתיים. ה. איך הגיעה ממשלת ישראל לעמדה המופרכת שהיא דבקה בה בנואשות התאבדותית? נקודת הלידה היא המושג חסר הבסיס של "ניצחון מוחלט". הממשלה הזו פשוט מסרבת להכיר במציאות ולהודות שאין בכוחה לכפות על החמאס כניעה מוחלטת. זה לא קרה באיראן. לא קרה עם הח'ותים והחזבאללה ולא יקרה גם עם החמאס. האם העשרים צריכים להקריב את חייהם מפני שממשלת הBB הבטיחה למצביעיה הבטחות שווא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינה מלאכותית. כאמור בדבריך בשיא הזהירות. זאת לא ביקורת אלא בקשה לדיון תיאורטי. להלכה יש לשלם עבור החטופים הרבה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אכן אי-ידיעה פרוידיאנית מצדי בעניין הב"מ. ב. תמצית תגובתי הקודמת היא שאני חולק עליך. אסור לשלם על השבויים יותר מכפי שווים (כמו בהלכה היהודית), אבל לא זה העיקר. הסירוב להיכנע לסחיטת החוטפים שיכול להיות מוצדק, הופך לשפלות נפשעת כאשר האלטרנטיבה המוצעת היא מופרכת. אם זה מה שיש, אז הממשלה המכהנת צריכה לפנות את מקומה ואז לא יכנעו לחמאס (לפחות לעת עתה) ולא יבטיחו לציבור הבטחות ששוב אי אפשר לקיים (לשחרר את החטופים ו/או להכניע את החמאס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
??? נשמע שאתם מתפלפלים על כמה מלאכים יכולים לעמוד על קצה סיכה. הרי לא פעם ולא פעמיים בוטא כאן הסנטימנט האומר שעניין החטופים הוא הסחת דעת לממשלה. כל עניינה בקיומה... יש הבורח ממשפטו ונהנה מכוחו, יש השקוע בהזיות משיחיות, יש הנהנה ממשרה קבועה ומאיזה מנעמים... אם יואילו החטופים לחזור מבלי להפריע למלחמה, סבבה. אם לא... שיישארו שם. המלחמה טובה לקיום הממשלה ולכן היא נחוצה ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
+1 והראיה: לא פעם שהחמאס מקבל את הצעת *ישראל* ישראל היא שממהרת לסגת ממנה, או, ליתר דיוק, להוסיף "הבהרות" שאינן אלא הגשת הצעה חדשה גרועה מהקודמת (עבור החמאס) או פשוט לא דנה בה בכלל, כמו מה שקורה לאחרונה. למי יש זמן להתעסק בזוטות כאלה בשעה שסבסוד אלפי עריקים במסעם לאומן עוד לא נסגר סופית, וגם האבטחה על משפחת נתניהו עוד לא נותנת תשובה טובה לאפשרות שאסטרואיד יפגע בבית נהיגנו הדגול (אבל עובדים על זה - מה לדעתכם הסיבה האמיתית לפיתוח "מגן אור"?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמת המחויבות הקהילתית לפרט, כמו רמת הסולידריות בין קבוצות המשנה בחברה, נבחנת מחדש בעיתות שבר ומשבר. המאמץ הקהילתי לשחרור שבויים והמחויבות האישית של פרט בקהילה היה דבר מקובל בחברה היהודית ומתואר עוד בספרות החיצונית בראשית תחילת תקופת החשמונאים. עוד בשלהי בית שני הוטל מס פדיון שבויים שכונה ׳סרך הרבים׳ ומפורט בספר ברית דמשק [ויקיפדיה] לפיו כל חברי הקהילה היהודית מחויבים במס שלא יפחת משיעור שני ימי עבודה לכל אדם. תיעודים מהמאה הראשונה מראים על התמורה שהשבוי שילם לקהילה בגין שחרורו וזאת בעבודות שירות שביצע למען הקהילה ששחררה אותו. התלמוד דן בשאלה הקדימות בשחרור בין השבויים : האישה קודמת לגבר, הרב על האב והאם על כולם. ובתאור הקשיים : חרב קשה ממות, רעב קשה מחרב, שבי קשה מכולם. במסגרת ביטול הייחוס והמעמדות בחברה היהודית לאחר החורבן, פעל ריב״ז בין היתר כדי לשלול את מעמד הכהונה מהטעם שחורבן בית מבטל את פריבילגיות בעלי הבית. קשרים אישיים פעלו כמו במקרה שבו יוספופ שניצל את קשריו עם אשת הקיסר כדי להציל כהנים שבויים מבני משפחתו. הספרות התנאית המאוחרת לאחר מרד בר כוכבא עוסקת בנסיבות החריגות של ריבוי השבויים. עליונות המטרה שונמכה על פי תקנות שווי פדיונו של שבוי לא יעלה על שווי עבד בשוק העבדים - אין פודין את השבויים יתר על דמיהם מפני תיקון העולם. זילות שווי השבוי נובעת מאשמת הציבור לאותם פרטים שבויים מטעמים שונים, כמו טעמים כלכליים הנובעים מהטלת מיסים. פגיעה בביטחון האישי של הפרט מטעמים של עידוד חטיפות על רקע מחירים מופקעים, וכן מנימוקים של אחריות אישית של הנחטפים על חטיפתם. במרד בר כוכבא, יישובים שלא נכללו במרד, התנגדו לשלם עבור פדיון שבויים של יישובים מורדים 2. ------------ 1 ׳בהיותי בן עשרים ושש נפל בחלקי לעלות לרומא בגלל הסיבה הבאה . בזמן שפליקס כיהן כנציב יהודה הוא שלח לרומא כבולים בגלל סיבה קטנה ומקרית כמה כהנים ממקורבי אנשים מתורבתים, כדי שיתנו דין וחשבון לפני הקיסר. ברצותי למצֹא דרך להצילם, ובמיוחד מכיוון שנודע לי שגם בהיותם בתנאים קשים הם לא זנחו את היראה, ובאמצעות קשרי ידידות הגעתי לאליטורוס - שחקן יהודי לפי יחוסו אשר היה אהוב מאוד על נירון ; אחרי שבאמצעותו נודעתי לסבינה פופיאה [ויקיפדיה] אשת הקיסר, הקפדתי תכף ומיד לזרז אותה להביא לידי כך שהכהנים ישוחררו׳ 2 הרחבה - שגית מור - שבי קשה מכולם : שבויים, שבי ושיח השבי בספרות חז"ל. הקיבוץ המאוחד: 2019 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבן אדם שאין לו ׳אמונה׳ ביצירה המדינית -גם כשהיא זוכה לחסד האלוהי- אך באותה מידה ׳נאמן׳ לחוקיה הכתובים, אני מבקש לקרוא את החוק ולא לחוש/להרגיש/להאמין/לצפות 1. אריק מפנה אותנו לספרות המחשבה המדינית/הפילוסופיה הפוליטית, יש כאלו המפנים אותנו למקרא או למסורת היהודית-נוצרית אודות מצוות ׳פדיון שבויים׳ או תובנות דתיות חברתיות סוציאליות, יש כאלו המבקשים לראות את הסוגיה כעוד אביזר פוליטי בפוליטיקת הזהויות. כל אלו וכיוצא בהם אין בהם - לדעתי ומיטב הבנתי - כדי להמציא לאזרח את האסמכתא הכתובה שתנחה אותו מה הוא ערך השבת חטופים/שבויים בעיתות מלחמה או שלום ותבהיר לו במילות של קידוש לבנה מהי מידת מחויבותה של המדינה ובאילו אמצעים חקיקתיים המדינה נוקטת כדי לממש מטרה זאת. מחויבות המדינה לא אמורה להסתכם בהצהרות או במימוש בפועל בהתחשב בנסיבות והעלויות, אלא בחקיקה ראשית כדוגמת ׳חוק החטופים - 2026׳ לפיו באם הממשלה לא הצליחה להחזיר חטופים או את שבויי מלחמה בתוך 12 שבועות מיום חטיפתם, היא נופלת בדומה להצבעת אי אמון וכל חבריה לא יוכלו לכהן יותר בתפקידי שר. -------- 1 עינב צנגאוקר - ׳מרגישה נבגדת על ידי ההנהגה שבה בחרה׳ ; דן אריאלי ׳רבים מהעם חשים כי המדינה בגדה בהם ובחוזה איתם ; שהם סמיט "ציפינו מהמדינה שתשמור ותגן עלינו. אחרי הכל, לשם מה קיימות מדינות?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יותר פשוט - ממשלה אשר לאחר מחדל לא הקימה וועדת חקירה ממלכתית בתוך 4 חודשים מהמחדל, תפוזר מיד וייקבע תאריך לבחירות. בנוסך לשאר היתרונות, על הדרך זה גם היה מביא את החטופים הביתה הרבה יותר מהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה. ח״כ הפונז מתכבד להוביל את המהלך בוועדת שרים לחקיקה. עכשיו נותר רק לקבוע ולהגדיר מה זה ׳מחדל׳. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעת חוק יסוד: המחדל ושברונו הגדרות: מחדל- אירוע אסוני שיתכן והתרחש עקב תפקוד לקוי של מערכות המדינה ונהרגו בו יותר מ 40 בני אדם. 1. בהתרחש מחדל רשאי נשיא המדינה, בהתיעצות עם נשיא בית המשפט העליון, להורות לממשלה להקים ועדת חקירה על פי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969. 2. הממשלה תכריז על הקמת ועדה כאמור לא יאוחר מ 60 יום מהוראת הנשיא. 3. אם לא הכריזה הממשלה על הקמת ועדה עד המועד הנקוב בסעיף 2 רואים את הממשלה כאילו התפטרה במועד הנקוב, ויחולו עליה ההוראות המתחייבות מחוק יסוד: הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח והיה חוק כזה, אתה חושב שהנשיא הנוכחי שלנו היה אכן מורה לממשלה להקים ועדת חקירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעלה נקודה טובה מאד. נניח והיה חוק כזה. הממשלה הנוכחית מצפצפת על החוק. חוק זה בשביל בני תמותה, לא בשביל ראש הממשלה. פורסם בערוץ 12: השר דרמר: ראש הממשלה יכול לעשות מה שהוא רוצה. שר הבטחון: ראש הממשלה יכול לקבל את כל ההחלטות ויכול גם להחליט להוציא להורג את כל החטופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מה כל הצעדים המיותרים באמצע? לא עדיף להעביר את הסמכות ישירות לנשיא המדינה/נשיא העליון/היועמ״שית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח הזה נשמע תפור לאסון הכרמל. שריפה אדירה שהפכה לאסון כזה לנוסח החוק שלך רק בגלל המחדל הצדדי של האסון של אוטובוס הסוהרים. מה היה צריך לחקור שם: את שריפת האוטובוס או את שריפת הכרמל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת תפרתי את המספר לאסון מירון. הנשיא רשאי, לא חייב, זה לשיקול דעתו, וההתיעצות עם נשיא בית המשפט העליון מביאה עוד דעה. השריפה בכרמל כמעט הגיעה לועדת חקירה אבל נתניהו הצליח לסכל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר אנחנו כאן - מה לעזאזל מונע מוועדת החקירה לענייני הצוללות לפרסם את ממצאיה, כבר יותר משנה אחרי שהוציאה אזהרות למשתתפים? למה וועדות כאלה נגררות כל כך הרבה זמן? או שרק אצל נתניהו הן נגררות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן זה העניין (לדעתי). הם מ פ ח ד י ם. בדיוק כמו בגרירת הרגליים של בתי המשפט, גם תהליכי הוועדות נגררים (או מוסתרים) מאותה סיבה. כבר כמה שנים טובות ששלטון החוק, האיזונים והבלמים והביקורת על הממשל הוכנסו אל המשחק הפוליטי (והמשחק הפוליטי הוכנס אליהם). כל התהליכים כבר מזוהמים. אנשי הוועדות, כמו שופטי בית המשפט, מתנהלים במצג שווא של כאילו עסקים כרגיל, אבל רק בכאילו. כאילו ישראל היא עדיין אותה ישראל שהיתה פעם בה לשלטון החוק יש שיניים, כאילו מסקנות של ועדות חקירה זה משהו שפוליטיקאים צריכים לקחת ברצינות, כאילו מוסד מבקר המדינה ממשיך להתנהל כרגיל... הכל בכאילו כזה. גם אם יושבים אנשים טובים עם כוונות טובות ואידיאלים על חשיבות הסדר הציבורי ושלטון החוק על כסאות השופטים או בוועדת חקירה ממלכתית זו או אחרת, הם בכל זאת יודעים שבמצב המשטרי של ״משחקי הכס״ שישראל נמצאת בו, הם צריכים להזהר במה שהם עושים והם צריכים תמיד ללכת על ביצים. לא להגזים. שחס וחלילה לא יואשמו בהטיה פוליטית או שהקריירה האישית שלהם תהיה בסכנה. אז גוררים, מסתירים, מתפשרים ועוסקים בעיקר במצגי שווא - ממשיכים לגעגע כמו דמוקרטיה, ללכת כמו דמוקרטיה, להכות עם פטישים, לכתוב המלצות ולנפנף בגלימות כמו בדמוקרטיה אבל מסתפקים בזאת. אם אף אחד לא מעז ללכת ראש בראש עם ממשל שעובד על לפורר את שיטת המשטר, אפשר להתנחם במיצגי השווא של יענו-כזה-כאילו של דמוקרטיה. המון כזה כאילו - זה בדיוק הלחם והחמאה של משטר הכלאיים. ארדואן זה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה צינית: איפה כתוב שכל דבר צריך להיות מחוקק בחקיקה ראשית? לא מכיר חוק כזה. תשובה רצינית: במטותא, אתה חי בחברה אנושית. אז כן - בחברה אנושית יש גם עקרונות כללים, ערכים, ציפיות, רגשות וכו שלא מעוגנים בחקיקה ראשית. אני בטוח שגם אתה יודע את זה. אני מאמין שאתה לא תעשה סקס על השולחן במשרד עם המנקה1 - גם אם זה לא נאסר בחקיקה ראשית. אתה עונה לי בעברית, למרות שלא כתוב בחקיקה ראשית שצריך לענות באותה שפה. המציאות היא שלאנשים יש ציפיות ואם המדינה בוגדת בציפיות הם חשים אכזבה. יתרה מכך, זה לא חד סיטרי. המדינה נהנית מכך שרוב האנשים מתנהגים בצורה נורמטיבית ויש ערבות הדדית. גם אם לא כתוב בחקיקה ראשית "בהשמע אזעקה הכנס אנשים זרים לביתך" או "יש לעזור למפונים" או "יש להתגייס לקרבי". זה רק מחדד את עומק השבר. 1 קונסטנזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה הישראלית מעולם לא התמודדה ברצינות עם הסוגיה הנוכחית. אמנם הקדימון באירועים שקדמו לעיסקת שליט ועיסקאות אחרות היה אמור לעשות משהו בקרב קובעי המדיניות ולקבוע מדיניות ברורה בנושא לרבות חקיקה ראשית ומשנית וכן לימוד ערכים אלו בבתי הספר ובמוסדות החינוך. מאחר וכולנו יודעים מה אופיו העצלני של בנימין נתניהו בכל הקשור לתחום הבטחון בנוסף ליתר מגרעותיו כאדם שאמור להוביל מדיניות, הרי שאת תוצאות האי ההבנה בין האזרחים על אותה סוגיה, אנחנו רואים ברחובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה את שתי מסכתות על ממשל מדיני [ויקיפדיה] (ג'ון לוק, 1689) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון ברור: צריך למנות ועדה שתבחר את חברי הועדה, כי הממסד "הוכיח" שאין קונצנסוס ולזה נועדו ועדות. אני מתפלא על הממשלה שעוד לא עלתה על הרעיון הזה; אומן (האיש, לא המקום) היה יכול לגלות להם מהי אינדוקציה ואיך היא פותרת את הבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר מציע מזה זמן, שאם מישהו רוצה לכמת את ה"הישגים" בהחזרת חטופים1, יחידת המדידה היא ימים בשבי ולא כמה חטופים חזרו אחרי שנים של עינויים בעזה. וכמובן שככל שהמספר הזה גדול, ההישג קטן. לסבר את האוזן - באנטבה שוחררו כמאה חטופים ישראלים אחרי מאה ימים. ז"א שהם בילו כאלף ימים במצטבר כחטופים. בעסקה הראשונה בנובמבר 23 שוחררו כמאה חטופים אחרי כ-50 ימים, שזה 5,000 ימי שבי. בעסקה בתחילת 25 שוחררו כ-30 חטופים, אחרי כ-500 ימים בשבי, שזה 15,000 ימי שבי. את ה-42 שנרצחו בשבי - חלקם הגדול בגלל טרפודי עסקאות ו"לחץ צבאי" - כל אחד מוזמן להעריך לפי טעמו האישי. 1 למרות הקטע המופרך שמראש מי שאחראי למחדל שבחטיפתם אמור להיות באוברדראפט, ככה שתמיד הסכום הסופי הוא שלילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> לסבר את האוזן - באנטבה שוחררו כמאה חטופים ישראלים אחרי מאה ימים. ז"א שהם בילו כאלף ימים במצטבר כחטופים. "אחרי מאה ימים"? הם שוחררו תוך שבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ולפי זה עשיתי את החישוב שהגיע כמעט לאלף. בהחלט לא מאה ימים. תיקון ראוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: בערך 700 ימים. עברנו את אנטבה לכל חטוף בנפרד ממי שעדיין שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני חייב להודות שאיני מבין לאן מוביל הקריטריון שלך. אולי זה משום שאני חושב שהצהרה מעין "חובת המדינה לדאוג לשחרור שבויים בקדימות מירבית" היא כוזבת. זה נכון שזה מדד טוב לטיבה של המדינה, אבל דרכו של עולם היא שרוב המדינות עושות מאמץ די מוגבל לשחרר חטופים. ב. הצביעות והזדון של ממשלת הBB היא כזו שהיא מחסלת באיבה כל אפשרות לתמוך בה. במסגרת המדיניות הדו-ראשית שלה, אלמלא היתה זו גם ממשלת שתוקים, יכלה הממשלה לטעון כי בלתי הגיוני לנהל מו"מ בלתי נגמר עם כנופיית חוטפים, שלא לדבר על ויתור על אינטרסים בטחוניים ומדיניים. בנקודה מסויימת ה"משטרה" צריכה להיכנס ולחסל את הפושעים, גם אם זה יעלה בחיי בני הערובה. אני, כנראה, הייתי מקבל עמדה כזו. ג. אלא שבמקרה הזה לא מובן את מי נשאר לחסל? מה יושג בכיבוש הזה של עזה שלא הושג בכיבוש הקודם ומה תרויח ישראל ממות החטופים? ד. מכאן שאין הסבר לראש הזה של ממשלת ישראל וצריך להאזין לראש השני שלה. המזבח שעליו מקריבים את החטופים הוא המזבח של טראנספר של הפלשתינאים והתנחלות של יהודים חובשי כיפות ושביסים בעזה. תואיל ממשלת הזדון ותצהיר על כך ותיתן את הדין על כך בפני הבוחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני שומע שוב ושוב את שרי הממשלה מתגאים ש"החזרנו 200 חטופים" כאילו זה איזה הישג כמותי להתגאות בו. מולו אני מציב קריטריון כמותי שמשקף יותר את המצב. אין הן החזרת חטוף אחרי שבוע כהחזרת חטוף אחרי 700 ימים. וחטופים שנמצאו 700 ימים (וגם 500 ימים) אצל החמאס, כל אחד מהם צריך להירשם ככשלון חמור של הממשלה. כשהייתי בקורס קצינים בבה"ד אחד, למדנו חזור ושנן היטב שכשאתה מגדיר מטרות לפעולה, אתה מצמיד להם לוח זמנים להשגת הפעולה. ומי שלא עומד בלוח הזמנים, מורידים לו בציון הרבה מאד, גם אם עמד במטרה בשלמותה. ממשלה שהצהירה בעצמה, שחור על גבי לבן, שהחזרת החטופים היא חלק ממטרות המלחמה באוקטובר 23, היתה צריכה לעמוד במטרות האלה מזמן מזמן. לא אחרי שנתיים. לא עמדה - שתצהיר על כשלון ותיתן למישהו טוב יותר לנהל את המלחמה1. 1 בין השורות מה שסמוטריץ' ובן גביר אומרים זה בדיוק את זה - שהממשלה *נכשלה* בהשגת מטרות המלחמה "עד עכשיו"1. 2 ולכן *עכשיו* צריך להיכנס לעזה3 כדי לעמוד במטרות. לשיטתם. 3 שוב, אבל מי סופר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזרמת הכספים לחמאס, בשביל ״קצת שקט״, היתה תמיד קונספציה שהגיעה מהקונצנזוס הישראלי. מסוג הדברים שהיית יכול למצוא הסכמה נדירה לגביהם בכל הקשת הפוליטית מדב אנשלוביץ ועד לשמאלני הממוצע. גם איילים שכותבים פה באתר מהמחנה השמאלי תמכו במדיניות ה(לדעתי שהיתה תמיד) פסיכית הזאת. עד כדי כך שהטענה המקובלת אפילו אחרי ה-7 באוקטובר היא שהטענה שזו תמיד היתה מדיניות נפסדת/מטומטמת/נפשעת/פסיכית/חולנית/לא מוסרית היא ״חוכמה בדיעבד״. אני מסכים עם הטענה שביבי (וממשלותיו) הוא האחראי הראשי ולכן האשם הראשי במעש1 של ישראל מול הסרטן החמאסי, שרודה בשתי האוכלוסיות (הישראלית והפלסטינית). אני לא מסכים שביבי לא נהנה בעבר מקונצנזוס רחב של תמיכה במדיניות הפסיכית שלו (גם בקרב חוגי המרכז/שמאל). גם לא למדו שום דבר - את אותה ״קונספציה״ ניתן לראות גם היום בכך שישראל מזרימה כלי נשק לגורמים נוספים בעזה כדי שילחמו זה בזה. למישהו יש ספק שהנשק הזה ישמש לרצח הן של פלסטינים והן של ישראלים? אחרי שגם זה יקרה, כנראה יטענו שגם זו חוכמה בדיעבד. _______________ 1 הלוואי שאפשר היה להאשים את ישראל רק בחוסר מעש וחוסר מוכנות מול החמאס. אבל זה לא היה רק חוסר מעש. זה היה מעש. החמאס היה בן טיפוחים של הימין הישראלי (אבל בתמיכה של השמאל הישראלי והקהילה הבינלאומית מכל מיני סיבות שקר כלשהן). מכונת ענק של טפשות אנושית משולבת עם רשעות (סתם רשעות או רשעות מהסוג של הבנאליות של הרוע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזרמת הכספים לחמאס בשביל שקט היא בגלל ההנחה שאין אפשרות לסלק משם את החמאס. לבני ואולמרט הגדירו כמטרה לסלק את החמאס. נתניהו החליט שחמאס הוא נכס ונמנע מכך בכמה אפשרויות שהיו לו. אם אין אפשרות לטפל בו, אז לפחות נכיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעונים מוכרים וידועים. לצורך העניין נכנה אותם בחירה ב״רע במיעוטו״. אף פעם הבנתי איך הם שכנעו מישהו לפני השביעי באוקטובר. עוד יותר אני לא מבין איך יש מי שמשתכנע מהם אפילו אחרי השביעי באוקטובר. אם לא היתה אפשרות לטפל בחמאס בגלל מדיניות מרושעת של נתניהו וחבריו שהחמאס הוא נכס, העמדה של אופוזיציה לא מרושעת/רופסת היתה צריכה להיות להתנגד למדיניות של נתניהו בכל הכוח ולא לבחור ברציונליזציות של ״הרע במיעוטו״ ולעזור לשלטון (בתמיכה או באי התנגדות / שתיקה) לקיים מדיניות חצי גרועה (לשיטת המשתכנעים מטיעוני הרע במיעוטו). אופוזיציה צריכה להציג ולהציע אלטרנטיבה לשלטון, גם אם היא לא מסוגלת להחליף את השלטון או לממש את המדיניות שהיא מציעה. ה-״אז לפחות נכיל״ בשיטת מזוודות הדולרים היה לא פחות מאשר פשע מלחמה נגד ישראלים ופלסטינים כאחד. כסף דמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבור לא מעט ממקבלי ההחלטות הישראליים, מדובר על אילוצים ולא על שיקולים. הדרגים שמעליהם החליטו שזה מה שיהיה. ממשלת השינוי החליטה לא להתעסק עם זה כי פלסטינים זה נפיץ מדי (לפיד ניסה לפחות לחדש את היחסים עם השכנות), אבל לפחות לא להעביר להם מזומן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על עניינים טכניים של התנהלות אנשים בתפקידים תחת השלטון או ממשלת בנט (שאפשר להתיחס אליה היום כאל ממשלת מעבר זמנית). אבל זה היה רחב מזה. היה קונצנזוס ישראלי *מנומק ואידיאולוגי* סביב כסף לחמאס. זה משהו שבאמת היה קיים בעולם. לדעתי, זו פיסת היסטוריה שהשמאל הישראלי מנסה לשכתב. היתה גם היתה תמיכה אידיאולוגית (עם נימוקים) לאנשי מרכז ושמאל ל״למה ומדוע צריך להזרים כפסים לחמאס כי-מה-האלטרנטיבה-להכנס-לעזה?!״. ביבי אחראי. אין ספק. צריך ללכת. אין ספק. אבל בפשע המלחמה שהוא הכסף הקטארי לרצועת עזה שותפים רבים ולא רק ה״ימין על מלא״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני, ותקן אותי (עם קישורים בבקשה) אם אני טועה, מה שאתה מתאר היה הקונצנזוס במרכז ימין (וגם שם היו יוצאים מהכלל כמו ליברמן), העמדה של השמאל הישראלי, לפחות ככל שאני רואה במצע מרץ והעבודה היתה קצת יותר מורכבת12. 1 מצד אחד: ״מרצ רואה בשטחי עזה חלקי משטחי המדינה הפלסטינית ואינה רואה בשלטון המפוצל בין הגדה המערבית לעזה אינטרס ישראלי.״ ומצד שני: ״כל עוד מתנהלת עזה כישות עצמאית ונפרדת מן השלטון המרכזי ברמאללה, יש לקיים יחסי שיתוף פעולה מעשיים ותכליתיים, זאת על מנת לאפשר את פיתוחה של רצועת עזה לרווחת תושביה, בלי קשר לגורם השולט בה.״ 2 ״מדינת ישראל תפעל להכרעת תשתיות הטרור של החמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה ... תוכניות לפיתוח כלכלי בעזה ולהטבת מצבם של תושבי עזה תבוצענה בתיאום ובשיתוף הרשות הפלסטינית, מדינות ערב הרלוונטיות והקהילה הבינ"ל.״ |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |