מה מסתתר מאחורי המסכה? 1397
בשביל היהודים פורים הוא הזדמנות להשתטות ולהתבדר בעזרת תחפושות, אבל היו וישנן תרבויות שבהן תחפושות הן עסק רציני הרבה יותר.

השימוש במסכות ידוע ונפוץ למדי בעולם החי, ומטרותיו רבות ושונות. מערכת הפסים של הזברה משמשת להסוואה ולהסתרת הבהמה מעיניו של טורף; הרעמה הנאדרת של הארי מגדילה את נפח ראשו וגופו ולכן מרתיעה; העיניים המפחידות המצויירות על כנפיו של פרפר "גולגולת המוות" מרחיקות ממנו את טורפיו; והקישוטים על גבו של הנחש הבלתי ארסי "זעמן המטבעות" מדמים אותו לצפע הארסי.

מטרות ההתחפשות האנושית שונות לעתים קרובות מאלה של בעלי־החיים. במהותה, המסכה היא אמצעי להסתרה ולגילוי בעת ובעונה אחת. היא מסתירה ומשנה את דמותו החיצונית של הנושא אותה, ובו בזמן מגלה את טבעו החבוי, האמיתי, של האדם. מבחינה סמלית מייצגת המסכה צורך בהגנה ובהסתרה, במעברים ממצב אחד למשנהו, בהתעלמות מהסביבה, בהפגנת זהות מסויימת או בשינוי צורתה, בסימול אופי ואישיות שונים, או בייצוג של אלוהות כזו או אחרת. יש מסכות המשמשות להזדהות עם עולם החי, עם אופיין של חיות מסוימות או עם מה שהן מסמלות. לדוגמא, הנמר מסמל כוח, הטווס מייצג היבט של יופי והבז את מהירות המעוף. המסכה עשויה להעניק כוח או לעורר פחד מוות.

מסכות, תחפושות, ותלבושות שונות שימשו תמיד את האדם במעשי פולחן שונים. מימים קדומים ועד היום אפשר למצוא אותן בטקסי ריפוי, או בלבושם המיוחד של הרופא והמנתח בבית החולים; בבית המשפט - בפיאתו של השופט ובגלימתם של עורכי הדין; בטקסי חניכה שונים - בצבעי המלחמה, למשל, שבהם נצבע החניך; בלוויות - בלבישת שחורים באירופה או בגדים לבנים במזרח הרחוק. המסכות המביעות מטמורפוזה פולחנית נחשבות לאחד הביטויים הבסיסיים של הטבע האנושי. מסכות ותחפושות מצאו את דרכן גם לאמנות, והן מופיעות באיורים של סיפורי מיתוס והיסטוריה, ומציגות דמויות לא רק של חיות אמיתיות אלא גם של יצורים דמיוניים, שדים, רוחות רפאים והורים־קדמונים.

בדרך כלל מכסה המסכה את הפנים, כי זהו חלק הגוף האנושי המייצג בצורה בולטת ביותר את אישיותו של האדם, והיא יכולה להסתיר את הפנים בחלקם או בשלמותם. המסכה עשויה לשנות את זהותו של האדם, את גילו ומגדרו, את מעמדו בחברה ואת הופעתו היומיומית - להציג את דמותו כיפה יותר או מכוערת יותר מהרגיל. הפסיכולוג יונג העניק את הכינוי 'פרסונה' לפני היומיום של האדם הבוגר, המציגים את דמותו כלפי העולם כפי שהוא מעוניין שיראו אותו ולאו דווקא את אישיותו כפי שהיא באמת. במקור, כוונה מלה זו לדמות אותה "לבש" השחקן בתיאטרון היווני הקדום. מסכה כגון לבוש מיוחד או מדים המשתייכים למקצוע מסוים, מעניקה לאדם 'פרסונה' חדשה, שונה מזו היומיומית, אותה הוא עוטה על פניו רק במצבים מיוחדים ומסוימים ביותר. זה כוחה של המסכה - לשנות ולהחליף את האישיות שמאחורי הדמות המוצגת. פותרי החלומות, למשל, רואים בחלום על לבישת מסכות ביטוי להסתתרות מהמציאות - החולם מסווה את אישיותו בעזרת פניה של אישיות אחרת.

אחד ממופעיה של המסכה הוא צביעת הגוף והפנים. הצביעה, כמו נשיאת מסכה, מביעה שינויים וחילופי זהות, משמשת לייצוג דמויות שונות הלוקחות חלק בטקסים פולחניים או לקישוט ולהתייפות. מדים מסוגים שונים, בגדי עבודה, תלבושת נשף וכדומה, יכולים גם הם להיחשב כהרחבת מושג המסכה ותפקידיה.

שימושים קדומים ופרימיטיביים

שימוש קדום ביותר במסכה מצוי בציור במערת "שלושת האחים" שבצרפת, המתוארך לתקופה שלפני 32,000 שנה. נראית שם דמות אדם, המחופש לחיה בעלת קרניים. המסכה מכסה את הגוף כולו. ההשערה היא שההתחפשות סייעה בידי לובש המסכה להגיע אל עולם הרוחות. החיה שבדמותה התלבש האיש היא הכלאה של בעלי חיים שונים, וההגזמה שבה מתוארת המסכה אמורה להוסיף כוח לפעולת הקסם שלשמה נלבשה. המסכה העניקה ללובש סוג חדש של פרסונה, והחליפה את אישיותו האנושית הרגילה בעת הפולחן בדמות על־אנושית רבת עוצמה כגון אלוהות, שד, חיית טוטם, או רוח רפאים של הורה קדמון.

פולחן המסכות ביטא את המיתוס הפיוטי בצורה גשמית. בעת היציאה לציד, כאשר לבש הצייד את דמות החיה אותה ביקש לצוד, הוא הביע מצד אחד את מאמציו להשתלב בסביבתו הטבעית, ביער או בערבה; מצד שני, סייעה לו הזדהותו עם החיה במאבקו נגד הצורך הקיומי להרוג אותה. אפשר לראות בפעולה זו את הצעד הרציני הראשון של האדם להיות מודע לעצמו כיישות נפרדת מסביבתו, בניגוד לבעלי החיים שביניהם הוא חי. נשיאת מסכת החיה הניצודה גרמה לו להתאחד עם יישותה; במקום להשמידה, הוא מצליח כך להמשיך את קיומה בתוכו.

צורות רבות ושונות של מסכות שימשו בפולחנים של ציד חיות. מסכה אסקימואית מאלסקה, המורכבת מעץ ומנוצות, שימשה בציד הסלמון וייצגה את נשמתו; מטרת מסכה זו הייתה הגברת השליטה בנפשו ובגופו של הדג הניצוד. מסכת ציד אחרת מאותו איזור עשויה בדמות לוייתן. האסקימואים מאלסקה לובשים מסכות המייצגות יצורי כלאיים - אנושיים וחייתיים גם יחד. בקרב האינדיאנים מצפון מערב אמריקה, הקרובים מבחינה אתנית לאסקימואים, ניתן למצוא לעתים ראש חיה שבתוכו נמצאת מסכה עם פני אדם; יצירה זו מסמלת את קיומה של הנפש האנושית בתוך גופה של החיה.

לא לכל מסכות בעלי החיים בעולם הפרימיטיבי היה שימוש בציד דווקא. במקומות רבים בעולם שימשו מסכות ותחפושות של חיות בטקסים פולחניים שונים, שהיו קשורות באופיה של החיה. באיי האוקיאנוס השקט נמצאו מסכות גוף מעשב עם פני ציפור משונים ומסכות אבל שונות בדמויות של דגים בעלי פיות ענק, שיניים רבות ואוזניים עצומות. בסין נמצאה מסכת ברונזה המסמלת את רוח הנמר המגן על האיש המשתמש בה. אנשים בלבוש עור זאב השתתפו בטקס הגנתי שנהגו לערוך ילידי אמריקה הצפונית, ומשערים כי המסכה הביעה את רוחה של החיה, לאו דווקא למטרות ציד אלא לשם הזדהות עם אופיה, עם כוחה ועם תכונת הנאמנות שלה.

למטרה שונה מזו שימשו ומשמשות עד היום מסכות אנושיות אצל שבטים פרימיטיביים. המסכות הללו מסייעות בידי האדם להעלות ולייצג את רוחות הרפאים של הורי השבט הקדמונים, כדי שיופיעו וידברו בפני הדור הנוכחי. נראה שהשימוש במסכות של פני אדם התפתח במקרה זה מהמנהג לשמר את ראשיהם המכווצים של המתים - של זקני השבט או של אויבים שנהרגו בקרב - למטרות הגנה על השבט ולהתנבאות. פולחנים רבים, בארצות המרוחקות זו מזו דוגמת אלסקה, מלזיה, קונגו, מקסיקו וקנדה, כללו מחולות של רוחות ההורים הקדמונים, שבהם הופיעו מסכות בצורת גולגולת, שתפקידן היה להגן על בני השבט החיים. המסכות בצורת פני אדם היוו תחליף פולחני לכיווץ ושימור הגולגלות לאחר ביטולו של מנהג זה. התפתחות נוספת באותו כיוון היא יצירת קישוטי קעקע על הפנים וצביעתם בצבעים שונים, הבאה לעתים במקום חבישת מסכות.

מסכות טקסיות רבות שימשו למטרות פולחניות כמו הורדת גשמים, ריפוי מחלות, סילוק שדים ורוחות רעות. לעתים קרובות היו למסכות כאלו דמויות של שדים או אלוהויות שונות.

בתמונת מוות היירוגליפית ממצרים העתיקה מופיעים אלים שונים כשגופם גוף אדם העוטה את מסכת פני האל: התן סימל את דמותו של אל המוות או הקבורה, אנוביס; התנין את דמותה של אמית, אלת הנילוס; תות, אל החכמה, הופיע בדמותו של עוף המגלן; ולהורוס, אל השמש הצעיר, היתה דמות של בז.


האל המצרי אנוביס



לעתים מתעורר קושי במציאת והבנת משמעותן ומטרתן של מסכות עתיקות, לאחר שפולחנן אבד בנבכי הזמן. מסכות כאלו נמצאו בבורות ששימשו להקרבת קרבנות בסין של ממלכת שו הקדומה, מתקופת הברונזה (לפני יותר מ- 3000 שנה). למעלה מאלף חפצים שונים עשויים ארד, זהב, ירקן וחומר היו קבורים מתחת לשכבה של שיני פילים ועצמות חיות חרוכות בחפירה שנעשתה בשנת 1986; ביניהם נמצאו כמאה מסכות בדמות פני אדם וצורות מואנשות שונות, ששימושן נותר כתעלומה.

שימושים קלאסיים

בניגוד למסכות הקדומות ואלו הנמצאות בשימוש אצל שבטים פרימיטיביים, שמטרתן פולחנית מעשית וכוונתן להשפיע על חיי היומיום של השבט, הרי שבתקופות התפתחות תרבותית מתקדמת יותר שימשו המסכות למטרות של בידור ברמה רוחנית גבוהה. כאלו הן המסכות ששימשו את השחקנים ביוון ורומא הקדומות וכונו 'פרסונות', והמסכות המשמשות עד היום בתיאטראות של המזרח הרחוק.

מבחינה מסויימת, השימוש במסכות תיאטרליות ממשיך את השימוש במסכות האלים. האל שתחת חסותו נמצא התיאטרון ביוון העתיקה, ולאחר מכן גם ברומא ושלוחותיה, היה דיוניסוס היווני או בכחוס הרומי, והיתה לו מסכה מיוחדת בדמותו כאל היין. מלבדו היו מסכות מיוחדות להופעתם של האלים השונים כמו זאוס־יופיטר, הירה־יונו, ואתיני־מינרווה. כמו כן, השתתפו גם דמויות אנושיות במחזות השונים, ולכל אחת מהן היתה מסכה מיוחדת, כגון לוחם או פילוסוף וכו'. בנוסף לכך נעשה שימוש במסכות כלליות יותר שייצגו את מצב רוחה של הדמות או את אופיה, כמו מסכות עצובות או כועסות לשחקני הטרגדיה, ומסכות צוחקות או שמחות לשחקני הקומדיה.

הדמויות בתיאטרון נו היפני שונות מאוד מאלו של התיאטרון היווני או הרומי. רק לעתים רחוקות היתה לדמויות אלו צורה אנושית. הדמויות בתיאטרון היפני הן בעיקר שדים בצורת בעלי חיים המייצגים כוחות טבע שונים: 'יה' הוא שד בדמות חיה מוזרה בעלת קרניים וניבים; 'יאקאן', בעל הקרניים הקצרות, מופיע כשועל המייצג רוח מרושעת שוכנת סלעים; 'מאנאקובו־אקוז'ו' הוא שד בעל זקן ושפם ארוך; ו'קארורה' מופיע כציפור אגדית העשויה מזהב ואבנים טובות, שעפה מעל להרים וטרפה דרקונים.

הדמויות היפניות הללו שימשו השראה לאמנים יפניים שונים שציירו אותן בין השאר גם בצורת מסכות. דמות פופולרית כזו המופיעה בצורת מסכה היא זו של השדה הקנאית והמרושעת המכונה 'האניה'; השד־השועל הנזכר לעיל מופיע בציור כשהוא מחופש לנזירה.

בעוד שאת אומנות המסכות היפנית אפיינו הרשעות והפחד, הרי שאצל הקלטים הקדומים, הדמויות הפופולריות ביותר שהופיעו כמסכות היו פיות, והן הביעו יופי וכמיהה ליופי.



(צילום אילוסטרציה: באדיבות morgueFile)



שימושים מודרניים

בימינו, חזרו המסכות במקרים מסויימים לשימושן המעשי במקצועות שונים: מנתחים, מתאבקים, תליינים, מחבלים, שודדים וגנבים, סייפים, נהגי מירוצים, אופנוענים, ושחקני פוטבול עוטים לבוש מיוחד המכסה על דמותם הרגילה ומבליט את חלקם בעיסוק שבו הם נוטלים חלק. במזרח הרחוק משמשת המסכה מגן נגד זיהום אוויר; באנגליה, בעת מגפת הדבר שאירעה על סף העת החדשה, חבשו אנשים מסכות כדי להגן על עצמם מפני הידבקות במחלה. כהמשכיות פולחנית, בדומה לשימוש המסכות בתיאטרון, אנשים מתחפשים בימינו בחגים שונים בכל רחבי העולם - במיוחד בתהלוכות המכונות 'קרנבלים' - לעתים כחיקוי לשימוש במסכה שעשו השבטים הפרימיטיביים. מלבד זאת, רב השימוש בתחפושות במסיבות ילדים. שני חגים ידועים במסכותיהם הם חג המתים שמוצאו אירופי, המכונה ליל־כל־הקדושים (Halloween), וחג הפורים, ששאל, כנראה, את השימוש במסכות מאחד החגים האירופיים (תאריך המארדי־גרא, למשל, אינו רחוק מזה של פורים). שימוש רב נעשה בחגים אלה בדמויות של חיות, בעיקר טורפות, ובדמויות של יצורים על־אנושיים כמו אלים ושדים. עם זאת, פורים בימינו מצטיין דווקא בפרוזאיות של תחפושותיו.

אחד הקרנבלים הידועים במסכות בעלות משמעות עונתית הוא זה המתנהל כל שנה ברפובליקה הדומיניקנית שבאיים הקריביים. הקרנבל נחוג בפברואר בתהלוכות עממיות, והדמויות הפופולריות המופיעות בתמונות כאן הן של גונב תרנגולות, איש דוב, קבצנית, שור, והשטן. למעשה, רוב הדמויות המרכזיות מייצגות את השטן בדמויות של חיות שונות הקשורות בחג פגאני קדום, המביע, כפי הנראה, את מלחמת החורף באביב המתפרץ. שתי צורות בסיסיות מאפיינות כאן את השטן: קרניים, וחרטום או מקור.



המסכה היא אחת מצורות הייצוג המקובלות ביותר באמנות; יש אמנים המשלבים מסכות ביצירתם האמנותית, וישנם אמנים היוצרים מסכות כיצירות אמנות העומדות בפני עצמן.


מסכות כיצירות אמנות (צילום: באדיבות morgueFile)



בשנת 1996 אירגן הנסיך צ'ארלס מבצע של ציור על מסכות בידי ידוענים רבים מכל העולם, למטרת צדקה. בהקדמה לספר המציג מסכות אלה מציין האחראי על המבצע, טים שביר, כי "כמו במסיבות של ילדים, הייחודיות של המסכה, בסופו של דבר, היא כוח שינוי הצורה שהיא מעניקה ללובשיה. המסכה הופכת ילדים למבוגרים, זקנים לקדמונים, מעבירה אנשים לזמנים שונים, מסתירה פרסונה אחת ומגלה פרסונה אחרת."

אחדים מבין האמנים שהשתתפו בציור המסכות היו פתוחים לחלוטין בפני ציבור הצופים, וגילו "פרסונה" המבטאת את עצמם או את מקצועם כפי שהציבור מכיר אותם: אלק גינס צייר ליצן בוכה־צוחק; יאיר גרבוז צייר את המסכה בסיגנון האופייני לציוריו; ופלסידו דומינגו צייר פני שחקן צבועים. אמנים אחרים הציגו דמות שנראה כי היא משקפת את הדרך בה הם רואים את עצמם; לרוב לא קשה לצופה להזדהות עם ראייה זו של דמותם: קירק דוגלאס צייר פיראט שתום עין; ג'ין הקמן צייר פנים צבועים בצבעי המוות של שחור, אפור וכחול; סוזן המפשייר ציירה פנים בשחור ולבן, העשויים לסמל את אופיה של השחקנית; אורי גלר צייר פנים המורכבים מסמלים מיתולוגיים. לעומת זאת, אמנים אחרים התבטאו בדרך שלא הביעה כלל את דמותם כפי שהיא ידועה בציבור אלא הביעו רגשות נסתרים החבויים לרוב מעין הצופה. שרון גלאס ציירה ים כחול; יצחק פרלמן צייר פנים המורכבים מכפתורים, חרוזים ועוד חפצים צבעוניים; ג'יין סימור ציירה נוף מופשט צבעוני וג'ין סימונס - פנים בכחול כהה; הגדיל לעשות מכולם דייויד בואי, שמסכתו נותרה חסרת פנים, מונחת בסל כשמספר השטן, 666, כתוב על מצחה.

מכל אלה נראה בבירור כי המסכה שימשה לגילוי תכונותיו העלומות של האמן כאדם, ובלעדיה לא היינו מודעים להן ולרוב גם מתקשים לפענח את משמעותן.
קישורים
צביעת הגוף והפנים
מסכות רב־תרבותיות - הורה קדום, מסכת חלום, מסכות מגאנה
צביעת פנים וגוף אצל היאנומאמי מהאמזון
מסכות תיאטרון יווניות - דמויות אלוהויות שונות
מסכות תיאטרון יווניות - דיוניסוס, לוחם, פילוסוף
ליל־כל־הקדושים - מסכות
מארדי־גרא - מסכות
ברפובליקה הדומיניקנית - הקרנבל
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

וקיים בימינו סוג חדש של מסכה 136113
זו המסכה הוירטואלית, הבאה לידי ביטוי נהדר באתר זה, בניקים אותם עוטים כותבים על גוף זהותם הנסתר. (כלומר, הגוף שנוצר ע"י תעודת הזהות).
בתור "הצעות לתחפושות" יש כאן מגוון לא רע: עפרונית, קריבו מקוטב, שוטה כפר (מהי התלבושת הסטנדרטית לשוטה כפר?), אלל איימוני (מה זה לעזאזל?), כמה דובים (אה, אצלם זאת לא תחפושת? סליחה), ארנב אחד, סמיילי אחד, ובלי סוף איילים.
וסליחה על כל "בעלי התחפושות" ששכחתי.
סליחה, הא? סליחה, הוא אומר לי 136120
הצעה למשחק איילים פורימי - כל אחד ינסה לכתוב הודעה שמתחפשת להודעה של אייל אחר.

למשל:

נכון שעל פי שטרן-גארלך, ספין A = ספין B. אבל זה רק בתנאי שהאלקטרון ניצב בזווית של 90 מעלות לחתול, שלא ממצמצים באמצע ושמכפילים את הגאוסיאן הכפול בגאוסיאן הצר.
אני שמח שהצלחתי להבהיר לך את הנקודה.

(התשובה היא ירדן ניר כמובן, אבל זה היה קל).
לא, תודה. 136127
את תנצחי בהליכה, עם הנסיון הרב שצברת לך בעשרות ניקייך באתרים השונים!
ניצחוני בני? 136137
חבל, חבל. כל כך רציתי לארגן פעילות.
סליחה, הא? סליחה, הוא אומר לי 136219
ארז לנדוור מתחפש לקריבו המקוטב, אבל מפקשש בשורה האחרונה:
תגובה 136213
והקריבו עצמו התחפש לקרמבו! 136220
זה לא דומה לירדן ניר, אולי לגלעד ברזילי 136230
כבר ניסיתי לעשות את זה בתחילת החודש, תגובה 133114 ולמי התחפשתי ב תגובה 133711 אף אחד עוד לא גילה...
לאלמוני המקורי 136237
בתקופה שהוא היה יותר תוקפן.
אבל 136239
התחפשות של אלמוני לאלמוני אינה מחזיקה מים, כיוון שאלמוני הוא "דרגה אפס בזהות", ואין לו זהות מובחנת. רעיון ההתחפשות גורס, שמאחורי המסכה תהיה דמות ידועה ‏1 ומוכרת, וההנאה מושגת מכך שברור לנו הפער בין הפנים למסכה.

1 או דמות מסתורית, אבל צר לי - רוב האלמונים כאן עדיין לא בליגה של פנטום האופרה.
אינה מחזיקה מים? 136294
התחפשת לשלמה בן עמי? (הסבר: פעם קראתי איזה מישהו שהזדעזע משימושו של בן עמי במונח הזה, באיזה ראיון בטלוויזיה).

את מגדירה גם את עצמך כמישהי ב"דרגת זהות אפס" נטולת זהות מובחנת‏1? כי אם לא, אז אני לא רואה במה שונה מצבך, ממצבו של אחד, "האלמוני המקורי"‏2.

__________________
1 אצלך כמובן, בעיית המובחנות בזהויות עלולה לנבוע מסיבות אחרות.
2 גילוי נאות: זה אני!
והריהי כקש וגבבה, יותר טוב? 136318
טוב, נכון שהבנת אותי בעצם? כיוון שיש לי דואל, אני המסכה של ברקת, שהיא דמות ידועה לקוראי האתר ‏1. ואילו אלמוני לא מזוהה, נטול דואל, הוא "דרגה אפס בזהות".

אז אפשר לומר שגם אלמוני כזה הוא בעצמו המסכה של כותב ידוע. אבל כשאלמוני כזה טוען שהוא מתחפש למישהו אחר, אין ערך לתחפושת - שהרי תיאורטית הוא יכול גם להתחפש לעצמו הוא (לכותב המקורי), ולא נדע את זה.

1 ועמם הסליחה על כך.
לא. 136322
לא הבנתי אותך בעצם (וגם הזה עם הקש והגבבה לא יותר טוב).
את דיברת, בהודעתך המקורית, על "התחפשות של אלמוני ל*אלמוני*", כשאת מתייחסת לאייל אלמוני שהתחפש לההמ"ה. מהמשוואה הזאת יוצא שההמ"ה הוא אלמוני ולכן ב"דרגת זהות אפס" וגו'.
עכשיו את מסבירה למה, לטענתך, אלמוני "לא יכול" להתחפש לאף אחד. זה אולי נכון, אבל על פי העקרון הזה אותו אלמוני גם אינו יכול להתחפש לדובי קננגיסר, ו/או לחמדה בן יהודה‏1.

1 וזה בלי להזכיר בכלל שתיאורטית (ובוודאי אם אנחנו מדברים על כותבים באינטרנט) יכול להיות שכל אחד הוא כל אחד, ככה שאני לא ממש מבין מה זה מוכיח, או מה זה שייך.
לא. 136359
אני אחדד: "התחפשות של אלמוני (לאלמוני) אינה מחזיקה מים, כיוון שאלמוני הוא "דרגה אפס בזהות". אם נשמיט את מה שבסוגריים לא יקרה כלום, כיוון שהדגש הוא על זהות המתחפש ולא על זהות התחפושת.

האלמוני שהתחפש לך הוא "דרגה אפס". אתה לא דרגה אפס -כיוון שיש לך ניק קבוע (גם אם הוא כולל את המילה אלמוני), וכיוון שיש לך דואל. אתה מובחן, ייחודי, אישי וחד-פעמי. למעשה אתה דרגת משמעות בפני עצמך. עכשיו קפיש?
לא. 136361
למה אלמוני (שהוא "דרגה אפס בזהות") אינו יכול להתחפש לפרסונה ידועה? מה שמשנה בתחפושת הוא למי מתחפשים, ולא מי מתחפש. כל אחד, מזוהה או לא יכול להתחפש לברקת, עפרונית, סמיילי, או מי שמתחשק לו,כולל הח"מ‏1.

___
1 שזאת ממש לא בעיה: כל מה שצריך זה לכתוב תגובה קצרה במשפטים ארוכים, מרובי פסיקים והסגרים (וגם איזה זוג או שניים של סוגריים לא יזיקו), לשרבב איזה בדיחה עבשה שלא מצחיקה אף אחד, אפשר להוסיף איזה איזכור של נושא הקשישוּת, סימון ניקוד או שניים גם הוא מתאים, ומומלץ לקנח בהערת שוליים (המכוּנה באייל הערת רגל).
לא. 136373
ההנאה מההתחפשות ‏1 יכולה להיגזר משני דברים:

א. מידת הדמיון למושא התחפושת, מה שנגזר בדרך כלל מהכישורים הטכניים של המתחפש.

ב. ידיעת הפער/דמיון שבין המחופש לתחפושת, והפקת הנאה מהיחס שבין שתי הפרסונות. זה תופס גם אם המחופש דומה מאוד למושא התחפושת (מכאן ההנאה שבצפייה בכפילים), וגם אם הוא שונה ממנו מאוד. השוני, אגב, מכניס לתחפושת ממד הומוריסטי ו/או אמירה חתרנית (גבר שמתחפש לאשה, אשה לגבר, מבוגר לתינוק וכדומה).

להרגשתי, פרמטר א' חשוב יותר בסביבות אנונימיות יחסית - למשל, בדיסנילנד מסתובבים השחקנים שמחופשים לדמויות דיסני. לא מעניין אותך מי השחקן בפנים, אלא עד כמה התחפושת מרשימה. כי אם התחפושת תהיה עלובה טכנית, ומיקי מאוס לא יהיה דומה למיקי מאוס, אתה פשוט תבקש את הכסף שלך חזרה. כנ"ל בכל קרנבל.

פרמטר ב' משחק תפקיד גדול יותר בסביבות לא-אנונימיות. כמו בהילולה כפרית, כולם ידברו על "מי התחפש למה", וישאבו עונג מהפער - "מה, הפחדנית הזאת התחפשה לז'אן ד'ארק?. או: "איך מתאים לו להתחפש לדון קישוט, איזו הברקה".

אז בוודאי שאלמוני *יכול* להתחפש, אין חוק נגד זה, ואף נוכל להפיק מזה את חוויה א'. אבל חוויה ב' היא החשובה יותר בעיקר בסביבה לא אלמונית - והאייל הוא סביבה לא-אלמונית ‏2.

מעניין יהיה לבדוק את חווייתו של מושא התחפושת. אני מניחה שהיא תיגזר ממידת העור העבה/אגו שביר שלו.

1 אני בכוונה לא מתייחסת לחווייתו של האדם המתחפש עצמו, אלא רק לחווייה של הצופים בו.

2 וניקים, לפחות לצורך העניין הזה, הם זהויות ככל זהות. לא משנה שאני לא יודעת מה השם ומספר הזהות של רובם - בשבילי הם דמויות מובחנות, קבועות יחסית, שיש להן מאפיינים.
אמת או אגדה אורבנית 136375
מספרים שבתחרות צילומים של המתחפשים לאלביס, זכתה במקום השלישי תמונתו של המנוח עצמו.

____
ועל כך אומרים האנגלים שהתאומים ג'ון וג'ק היו מאד דומים, אבל בכל זאת, ג'ון היה דומה יותר.
אמת או אגדה אורבנית 136380
יפה, אני רואה שהפנמת‏1 אחדים מהטיפים שנתתי להתחפשות מוצלחת, ותמהני אם מישהו הבחין בהתחזות.
____
1 אלא שאין צורך להגזים, לא התכוונתי לבדיחה בלתי מוצלחת עד כדי כך.
אמת או אגדה אורבנית 136384
חביב, אפילו עלית על נקודה נוספת, שלא נתתי בטיפים המקוריים, אלא שמרתי אותה לקורס ב' (גלילי למתקדמים), קרי שילוב של מילים אשר אינן נמצאות בשיח היומיומי (אם כי אני הייתי כותב "תמהתני האם" וגו'), אלא שכשלת בפרק הראשון למבוא: המשפט לא היה ארוך ומורכב דיו.
אמת או אגדה אורבנית 136396
וקרה גם ששני סוסים היו דומים מאד, וכדי להבדיל החליטו לקצץ לאחד את הזנב, אבל המקצץ היה שיכור וקיצץ לשניהם. ואז שמו לב שהסוס השחור קצת יותר גבוה מהסוס החום.
שוב את מחרפת ומגדפת אותנו 136403
האייל הוא כן סביבה אלמונית.
את מכירה רק כמה שמגיבים בניקים קבועים, ונדמה לך שאת חיה ב"סביבה כפרית" ומכירה את כולם. את לא מכירה את כל קוראיו הפאסיביים הקבועים של האייל.
וגם לא את כל האלמונים המגיבים, שמספרם שמור בסוד במרתפי המסדר (את תכירי אותם, אם תמשיכי ללכת בדרכי א. הראשון).
האייל הוא לאלמונים!!!
שוב את מחרפת ומגדפת אותנו 136405
אני מתערבת איתך שאתה לא אלמוני באמת.
פורים עבר כבר.
תקרא מה שאתה רוצה 136407
לא התכוונתי לתקוף אלמונים, לפחות לא במסגרת הדיון הזה, וסליחה מטלה בר.

הקוראים הפאסיביים, כן ירבו, הם קוראים ולא כותבים, צופים ולא משתתפים. זה הבדל גדול. מי שמשתתף במשחק הזהויות באייל הוא הכותבים בניק קבוע ומולם האלמונים, ימנו כמה שימנו.
לא. 217390
מיכאל בקטין
לא. 136395
ואם אני "האייל האלמוני" אבל יש לי דוא"ל? אני עדיין "דרגה אפס"?
לא. 136397
אם אתה כותב בקביעות תחת אותו שם *ודואל*, "האייל האלמוני" הופך לניק מזוהה בפני עצמו (אם כי תהיה בעיה טכנית להתייחס אליו בתגובות, בין האלמונים חסרי הדואל).
לא. 136400
ומה עם מי שכותבת תחת שמות שונים ואותו דוא"ל?
בסדר 136458
>>> "אני אחדד: התחפשות של אלמוני (לאלמוני) אינה מחזיקה מים, כיוון שאלמוני הוא 'דרגה אפס בזהות'. אם נשמיט את מה שבסוגריים לא יקרה כלום, כיוון שהדגש הוא על זהות המתחפש ולא על זהות התחפושת".
בסדר. לא שאני בהכרח מסכים, ולא שאפשר היה להבין את זה מההודעה הראשונה, אבל כרגע נשאיר את זה ככה.

>>> "אתה לא דרגה אפס -כיוון שיש לך ניק קבוע (גם אם הוא כולל את המילה אלמוני), וכיוון שיש לך דואל. אתה מובחן, ייחודי, אישי וחד-פעמי. למעשה אתה דרגת משמעות בפני עצמך".
נכון.
ברקת, גם את מתחילה איתנו? 136302
תגובה 135231
תיזהרי, אנחנו יודעים את הדוא"ל שלך!
אבל 136412
1. כשאת מדברת על "אלמונים" האם הכוונה היא לכאלו שמזדהים באופו חלקי או באופן מלא? ראי למשל תגובה 112545 או תגובה 66565.
2. האם בהיותך בעלת דואל את מחזיקה מעצמך כיותר בעלת זהות מאלמונים אחרים? האם זה לא סותר את היותך אלמונית?
3. האם בהתייחסותך ל'רעיון ההתחפשות' את מתייחסת להצעה של ברקת תגובה 132434 או לרעיון כללי של התחפשות? ההבדל הוא קריטי, וכדאי שתבהירי את המושגים בהם את עוסקת.
4. האם הטענה 'רוב האלמונים כאן עדיין לא בליגה של פנטום האופרה' היא התנגחות אישית כלפי?
5. במשפט הראשוני שלך (תגובה 54371) השתמשת בביטוי 'חסרי שם וזהות'. האם כוונתך לאותו מושג כאשר את משתמשת במושג 'אלמוני'?
אבל 136415
1. כוונתי לכל מי שחותם בשם "האייל האלמוני", ללא דואל, ואליו בלבד.
2. כן. הניק "אלמונית עם דואל" הוא פרדוקס, אבל השימוש בו נעשה כך שיבינו שזו ברקת, ואני שמחה שהבנת.
3. ו- 5. ??? (הלינקים לא קשורים).
באמת?; 136435
1. א. כלומר את מדברת על הקבוצה הסגורה של האיילים האלמונים, וטוענת לחוסר יכולתם להתחפש. עם זאת, הרי חלק מאותם אלמונים אינם אלא זהויות של כותבי האתר, והשאלה היא האם הכוונה לקבוצת הניקים או שמא לקבוצת הכותבים?
ב. עפ"י מולין אבן שושן שבידי, "אלמוני" פירושו:1. מי ששמו אינו ידוע וזהותו אינה מוכרת. 2. אדם כלשהו, שאין חשיבות לזיהוי ככזה.

אם תשימי לב, טענתך היא בעצם ההגדרה הראשונה, כאשר ההגדרה השניה אינה נלקחת בישבון (כפי שכבר כתב 'משה פלמוני' ב תגובה 111233 )
2. גם אני שמח שאת מעריכה את כישוריי הניתוחיים, ומקווה שהערה זו לא כוונה באופן ציני וארסי אלי. בסך הכל אני מנסה להבין את בסיסו של הדיון המתרחש כאן.
3. א. האם הכוונה היא ש'הלינקים לא קשורים' במובן של היותם 'קישורים' האמורים לקשר אותנו לאנשהוא, או במובן אחר?
ב. שימי לב כיצד בתגובתי הקודמת הבהרתי כבר שאין בעניין הלינקיפ אף טענה שעד כה לא עניתי עליה. ראי למשל דיון 567, < תגובה 645> ו- תגובה 136414.
4. תחושתי לגבי עניין 'פנטום האופרה' הולכת ומתחזקת, שכן עדיין לא נענתה שאלתי בנדון.
5. לצערי לא התייחסת עדיין למשפט הראשון שלך, הסותר כל הגדרה מוכרת של המושג 'אלמוני', כולל הגדרה שסיפקת.
6. למי התחפשתי?
רמז? מתחיל בס. נגמר בי. 5 אותיות (כתיב חסר) 136442
1. רודי, מה יהיה? הקישורים שלך לא מוליכים לשום מקום.
2. שמתם לב שמישהו התחפש לברקת תגובה 136405 נראה שהיא בעצמה לא שמה לב.
חיקוי ירוד(י) 136460
1.נו, אבל בעצמך אמרת שהוא התחפש לסמיילי. האם הקישורים של סמיילי כן מוליכים לאיזשהו מקום?

תשובה: לדעתי כן, אבל (כנראה ש)אמריתה החתרנית של התחפושת היא - שהם לא.
ירוד? 136463
נו, מה לעשות, לא ניחנתי בסבלנות הסמילית.
למה זה מגיע לי? 136488
די, די ודי! אתה טוען טענות כוזבות ותורם להידרדרות תרבות הדיון באתר! הייתי שמח לראות אותך סוף סוף כותב בבננות, או באתר אחר שאינו מקפיד על רמה נאותה של הודעות!

המפפ.
התחזות 136502
את בעצמך המפפ. תעברי לטוקבק של ויינט, אם יקבלו אותך שם.
התחזות 136511
טוב, סרגיי דנקנוב זה סיכול אותיות של דובי קננגיסר, אבל מה זה: אנא גרמה?
התחזות 136512
גילית שזה סיכול אותיות, אבל לא הבנת מה זה אנאגרמה?

(דובי, שלא שם לב שזה סיכול‏1 אותיות עד שאמרת)

1 סיכול? יש לי הרגשה שזה לא מאויית נכון
שיכול אותיות 136515
''וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, ואת שמאלו על ראש מנשה, שכל את ידיו כי מנשה הבכור''.
אנא כורדי 136519
הבנת מה זה אנאגרמה, אבל לא הבנת מה לא מאויית נכון ב"סיכול אותיות"?

ולסיכום מתוך הלקסיקון הלועזי שברשותי:
"אנגרמה - שיכול אותיות (במילה, כדי ליצור מילה חדשה או משמעות חדשה כגון תלש - שתל שמלה - שלמה)".
אנא כורדי 136562
היי, אני בסך הכל העתקתי את השגיאה שלך. היה כבר לילה, הייתי שקוע בכתיבת הטור שזה עתה התפרסם, ולא הייתי מרוכז בתגובה שכתבתי. לא יקרה שוב, בוס.
זה בגלל שהסיכול שלך לא היה ממוקד 136534
אבל 136416
מומלץ ללחוץ על התגובות שאתה מקשר אליהן *לפני* שאתה לוחץ על "אשר" בפעם השניה, כדי לראות אם קישרת אל התגובות הנכונות...
נכון 136240
סמיילי? 136243
סמיילי? 136247
ככה סתם סמיילי? בלי סעיפים, ותתי סעיפים, בלי סעיף משנה י.17 ובלי סעיף קטן ח'? סתם ככה סמיילי? צר לי, לא
קונה.
סמיילי? 136250
חשבתי על שוטה.
אבל שוטה הגיב לו. למרות שאין לשלול את האפשרות שזה ב''הפוך על הפוך''.
הארשת הקבועה של המסכה 136173
טלה,

ראשית, ברכותיי על המאמר.

ציינת כי "בדרך כלל מכסה המסכה את הפנים, כי זהו חלק הגוף האנושי המייצג בצורה בולטת ביותר את אישיותו של האדם", וברצוני להדגיש כי הפנים מייצגים גם את רב-גוניות אישיותו והבעתו של האדם, זה חלק הגוף היחיד המשתנה ללא הרף. משחק תווי הפנים של האדם הוא עשיר מזה של כל בעל חיים אחר. בפני האדם מתחוללים בשעה קצרה שינויים רבים, הארשת שלו מחליפה צורה כל העת ומביעה שלל רגשות (עד כי דומה שהטענה כי יש לנו אישיות קבועה היא במובן ידוע פיקציה; ואכן ניטשה טען כי האני שלנו הוא למעשה מדומיין, אנחנו רוצים להיאחז בזהות שלמעשה אינה בת-קיימא). מה שהמסיכה עושה היא קיבוע הזהות, שכן למסכה יש ארשת שאינה מתחלפת.

יש תרבויות שבהן מוגבל חופש ההבעה של הפנים; בתרבות האנגלו-סקסית הפרוטסטנטית, למשל, די מקובל שלא נאה להפגין כאב ועונג בגלוי, יש לכלוא את הרגשות ולהשאר בפנים שלווים וחתומים. הדבר נובע מהתביעה לאוטונומיה אישית - אסורה החדירה לרשות הפרט, והפנים החתומות מסמנות את הגבול.

אפשר שהביטוי העברי "העמדת פנים" (ובאנגלית putting on a face) מרמז שעצם הנוקשות בהבעת הפנים הקבועה היא הסוואה, מסכה. כזהו, למשל, החיוך שאינו מש מפניהם של אנשי מכירות מסוג מסוים - הן מסכה. המסכה מפגינה רק הבעה אחת, חד-משמעית, בעוד שפני האדם הכנה והמשוחרר עוברות כל העת שינויי צורה.
הארשת הקבועה של המסכה 136274
"הכנה והמשוחרר" = האותנטי?

בהקשר הזה שווה להזכיר את ספרו הנהדר של יגאל בורשטיין, "פנים כשדה קרב". שם הוא מנתח את הבעות הפנים והקלוז-אפים של דמויות בקולנוע ישראלי. אבל הקו אצלו נמתח בין הבעות מחפיצות או מנכסות (למשל, ארשת הזחיחות על הפרצוף של אורי זוהר ב"מציצים", בסצינה עם דינה וצינור המים), מול הפנים האותנטיים (האמת, אני לא זוכרת מה היו הדוגמאות הרלוונטיות). בורשטיין קובע שהישראלי, כפי שהוא משתקף בקולנוע לפחות, מציג הבעה בוטה, כמעט לא אישית, של בעלות ואדנות - גם על חפצים כסחורה וגם על אנשים כחפצים. את המבט הלא מחפיץ והאמפתי, הוא אומר, כמעט שאין למצוא - וזה נגזר גם מהיות החברה חומרנית וצרכנית.
הארשת הקבועה של המסכה 136277
מוזר, דווקא נדמה היה לי שהמבט האמפתי רווח מאוד בקולנוע הישראלי. מהשרוול - ''חסד מופלא'', ''חתונה מאוחרת'', ''השוטר אזולאי'', ואפילו בסרט נעורים כמו ''בלוז לחופש הגדול''. בכולם קיימת דמות גברית שנותנת למסכות ליפול וחושפת פנים פגיעות.
הארשת הקבועה של המסכה 136317
הספר יצא לאור לפני עשר שנים בערך, כך שהוא לא מתייחס ל"חתונה מאוחרת" ‏1. כאמור, אני לא זוכרת את הדוגמאות החיוביות, אבל הגיוני מאוד ש"השוטר אזולאי" ו"בלוז לחופש הגדול" יוכלו להיכלל בהן. אבל הם כמעט הולכים לאיבוד בין שפע הסרטים שמציגים את ההפך - רובם סרטי מלחמה ו"ישראליות חדשה", שמציגים את הצבר השחצן והבעלתני.

אה, ועוד מושג מפתח שם, מעבר לאמפתיה, הוא ה"תום", המבט הלא מתוחכם, שאינו דורש דבר.

1 ואפשר לכלול גם את "החברים של יאנה".
הארשת הקבועה של המסכה 136474
מאז שפשו בקולנוע הישראלי אותן ''שתיקות מלאות משמעות'' מעיקות, אין לבמאים הישראלים מספיק זמן מסך כדי להציג את כל ההבעות מלאות האמפתיה שהיו רוצים להראות...
הארשת הקבועה של המסכה 136695
אכן, ההשפעה של אנטוניוני וברגמן על הקולנוע הישראלי בשנות השבעים היתה בעיקר אומללה, בערך כמו ההשפעה של הריאליזם הסוציאליסטי בשנות החמישים. השתיקות האירופיות האלה, שהיו יפות לזמנן, פשוט לא עוברות מסך בעברית.
הארשת הקבועה של המסכה 136281
תודה על התוספת המעניינת.
דרך אגב, אני רואה בתנועות הגוף תוספת משמעותית ביותר להבעות הפנים, ולמעשה לפעמים אני מכירה אנשים טוב יותר לפי תנועת גופם מאשר מתווי פניהם. אולי באמת מפני שהם משתנים יותר. אבל תנועת גוף מסוגלת להביע גם רגשות שונים, אפילו כאשר הפנים נשארים קפואים, ואני לא בטוחה שלא קשה יותר לשלוט בגוף מאשר בפנים.
הארשת הקבועה של המסכה 136667
"בפני האדם מתחוללים בשעה קצרה שינויים רבים, הארשת שלו מחליפה צורה כל העת ומביעה שלל רגשות (עד כי דומה שהטענה כי יש לנו אישיות קבועה היא במובן ידוע פיקציה ...)" - אבל לדעתי עצם שינוי הארשת הוא-הוא האישיות (הקבועה). ארשת שאינה משתנה אינה מגדירה אישיות: היא מגדירה רגעיות. אישיותו של אדם אומרת, למשל, מתי יתחיל לכעוס אם מרגיזים אותו, מה יצליח לשעשע אותו, וכן הלאה. ארשת קבועה פרושה שהפנים לעולם לא יביעו כעס (ולא משנה כמה ירגיזו אותו), לעולם לא יגיע חיוך (ולא חשוב כמה ינסו להצחיק אותו), וכו' - כלומר, חוסר אישיות מוחלט.
הארשת הקבועה של המסכה 136676
אני מסכים, כמובן, עם הסיפא של דבריך, שארשת קבועה, מסיכתית היא חוסר אישיות מוחלט, שכן, זה בדיוק מה שרציתי להדגיש, שהאישיות היא תמיד רב-פנית.

לא בכדי ההערה, שהזכירה את ניטשה ואליה התייחסת, היתה בסוגריים ונפתחה בהסתייגות ("דומה ש.."), שכן אני לא סגור בעניין זה. החכמה המקובלת היא שיש לנו אישיות קבועה שמשתנה לפי הנסיבות, כפי שתיארת: ירגיזו אותנו נתרגז, ישעשעו אותנו נשתעשע (זה מזכיר קצת את האסכולה הביהוויוריסטית ז"ל). ניטשה כשהתבונן לתוך עצמו לא הגיע כדקרט למסקנה שהוא קיים, במובן שיש לו "אני" קבוע. הוא גילה רגשות ורצונות מסוכסכים שכל אחד מושך לכיוון אחר, וכל אחד רוצה להשתלט על האחרים, והגיע למסקנה שה"אני" הוא אשליה, שכן מתוך כאוס וחוסר יציבות שכזה לא יכול להיוולד דבר קבוע.

אשליית ה"אני", לפי ניטשה, נתמכת וניבנית על ידי השפה. הדקדוק שלנו שולט בדרכים שבהן אנו מארגנים את מחשבותינו, והוא גם קובע מהם סוגי המחשבות האפשריים לנו. דקדוק הנושא-נשוא, שבאמצעותו אנו חושבים מביא לכפיית מסגרת של סובייקט-אובייקט על העולם, וזה מה שמעודד אותנו להאמין שיש "אני" (סובייקט), הקיים בתוכנו כיישות קארטזיאנית טרנסצנדנטית, בנפרד מקיומינו הפיזי.

פרויד (שהכיר את ניטשה) החזיר ל"אני" מידה מסוימת של "ממשות" בכך שחילק את האישיות ל-‏3: אני עליון, אני, איד (החלק הלא מודע באישיות), ואת כל המכלול הכאוטי, שעליו דיבר ניטשה, סילק אל האיד, וכך השאיר לנו "אני" מגובש ויציב יותר.
עכשיו הבנתי את... 136692
כל עניין הפרסונה כסוג של מסיכה ע"פ יונג נותן לי הארה חדשה במקצת על הסרט של ברגמן "פרסונה". שגם מומלץ ביותר לצפייה. בקיצור מסופר שם על שחקנית מפורסמת-מישהי שאמורה להחליף ולהקרין זהויות ששותקת וגם שפת הגוף שלה והפנים שלה קופאות כמעט לגמרי. אחות שמטפלת בה מספרת לה סיפורים מחייה ומתחילה להתחרפן כשהיא לא מקבלת את התגובה אותה ציפתה לקבל. טוב אני קצת עושה פה עוול לסרט-לא ספויילר או משהו סתם רדוקציה. בכל מקרה שווה צפייה-ניתן להשיג בעיקר באוזן השלישית.

http://www.p-files.org חרת ביקורת תרבות
עכשיו הבנתי את... 136696
סחה על המגזין החדש שלכם. קצת אבדתי בנבכי ההפוך על הפוך, אבל העיצוב יפה.
עכשיו הבנתי את... 136717
אבדת? לי העיצוב הזה מקריס את האקספלורר כל פעם שאני מנסה להכנס לאתר...
אכן, הפוך על הפוך 136973
ומה אנחנו רואים לנגד עינינו אם לא את גליון אפריל-מאי? כמו מגזינים מסויימים בחו"ל ששולחים למינויים את הגליונות חודש לפני שהם מופיעים על הדוכנים, או מוסף סופ"ש שמצורף לעיתוני יום חמישי.
האתר בהרצה 137133
האתר בהרצה-ואתם גולשי האייל נבחרתם כדי לבחון אותו (טוב נו, סוכנת מכירות אני כבר לא אהייה...:)
בכל מקרה הגיליון הסופי ייתגבש בתחילת אפריל ומכאן יהייה דו-חודשי בצורה סדירה. עדיין אנו סובלים מבעיות טכניות ובעיות הגהה-יותר מדי דיסלקטים במערכת אחת.
האתר בהרצה 137246
ביקורת ראשונית על כתב העת שלכם:

א. המאמרים קצרצרים, ביקורת תרבותית צריכה להיות קצת יותר מעמיקה. בינתיים ההרגשה שלי היא שאתם נשארים בתחום הדאחקות.
ב. אתם תל-אביבים להחליא. די, צאו מהבועה. אתם לא מקומון, אתם באינטרנט. תתחשבו גם באלו שהם לא חלק מהסצינה המאוד מסוימת שלכם.
ג. יש מאמרון אחד על מדריכים "איך להיות ... בעשרה שלבים פשוטים" - נראה כי המדובר במדריכים בדויים, אבל אין אינדיקציה לכך בשום מקום. לכתוב ביקורת על ספרים לא קיימים זה טריק חביב ומוכר, אבל במגזין תרבות שטרם פרסם ביקורת על ספר שכן קיים - זה בעייתי, ואי קיומה של הבהרה בשום מקום היא בעייתית עוד יותר.
ד. אחת לחודשיים?! זו אמנם שיטה נהדרת לדאוג שתעברו את חצי השני הראשונה, אבל זאת חרא של שיטה להיות מגזין באינטרנט. גם אחת לחודש זה הרבה (למרות שאוקפי ודג אנונימי ז"ל מתפרסמים באופן הזה), אבל אחת לחודשיים זה פשוט בלתי נסבל. במיוחד שאין שום אינטראקציה בין המגזין לקוראיו (כמו, למשל, תגובות קוראים). אני ממליץ לכם לשקול מחדש.
ה. אללי - תחליפו את העיצוב הנורא הזה!
ו. יופי של לוגו, אבל ה"חתרנות" (הממסדית משהו) שלו היא די יומרנית, ויקשה עליכם לעמוד במשימה הזו. לתשומת ליבכם.
האתר בהרצה 137390
מצטרפת לדברי חברי.

ובמחשבה שנייה: לא ברור לי למה מישהו יוציא כל כך הרבה אנרגיה על יצירת פארודיה פוסט מודרנית על הפוסט מודרניזם, שהוא בעצמו פארודי.

הרבה קטעים, כמו למשל הסיפור על המלחמה בחרמנות, ארכנים ומייגעים. יותר חשוב מללמוד לכתוב זה ללמוד למחוק.
האתר בהרצה 137430
וכאן הגעת לנקודה העיקרית שבעייתית בפוסט-מודרניזם - אסור למחוק.
PM 157323
אבחנה יפה שמזכירה את המאפיין העיקרי של הNew Age, אחיו הקטן והעוד יותר מופרע של הPM: גם אסור להתווכח.
מבריק, לא רגיל. 137315
בתערוכת ''להתאבד ביום שמש בהיר'' התגלגלתי מצחוק.
וגם ביקורת הרב-מלל הלקניאני-אנליטי היא דגולה 137318
וביקורת האסנציאליזם והגזענות - 10 בסולם קארל פופר.

ומלא חן ואסטטיקה מעודנת ויפהפיה, וטקסט מדוייק ובהיר.

ישר כוחה.

הלאה האון המסרס castrative potency

און הבנייה והחסד המפוייס/לוחמני לשילטון המאיין עצמו
תודה לכולם על התגובות 138612
תודה תודה, ובכן כנראה שהיינו צריכות לציין מראש שמדובר על פארודיה\\סאטירה. רוב האנשים לא הבינו זאת ובצדק (קו אירוני מעודן וכו'..) כבר יש לנו פורום וניתן להגיב. כמו כן ישנם מספר ליקויים ידועים שאנו עמלות לתקנם. וכן אנו תל-אביביות מחליאות, אך אנו מודעות לכך וצוחקות על זה...
p-files.org
תודה לכולם על התגובות 138613
מדובר על=מדובר ב

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים