יש עתיד 1265
"לפעמים זה אחרת" מאת ורד טוכטרמן, הוצאת אופוס, 223 עמ'.
"חלומות באספמיה: כתב עת למדע בדיוני ופנטזיה", הוצאת חלומות באספמיה, עורכת ראשית: ורד טוכטרמן, גיליון ראשון (56 עמ') ושני (144 עמ').

גילוי נאות



מבוא

משהו טוב קורה למדע הבדיוני בישראל. בשנים האחרונות עלה פלאים מספר הספרים המתורגמים (אם כי, למרבה הצער, במקרים רבים איכות התרגום אינה עושה צדק עם המקור); ובמקביל החלה קהילת חובבי המד"ב המקומית להתגבש ולהכיר בעצם קיומה.

מה הוביל לכך?

ניתן, לדעתי, להצביע על שתי סיבות עיקריות. הראשונה, הקמתה של "האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה" לפני יותר משש שנים תחת חסותו של עמנואל לוטם, מבכירי מתרגמי המד"ב (והמתרגמים בכלל) בארץ. והשניה, כמה בנאלי, רשת האינטרנט. מספר לא מועט של פורומים ואתרים המוקדשים לנושא הוביל את החובבים לפגוש זה את זה, לגלות שאינם לבד, ובסופו של דבר אף לעשות מעשה.

ההיכרות שלי עם מדע בדיוני עברי, או ישראלי, מצומצמת יחסית - בעיקר בשל ההיצע הדל. "2020" של חמוטל שבתאי אפילו לא הוצג כספר מד"ב, למרות שהוא שייך לסוגה זו באופן מובהק. "הכל מהתחלה", ספרו של טייס בחיל האוויר שפורסם תחת שם בדוי, היה קליל ונחמד, אך לא יותר מכך. "עתידות", אוסף סיפורי מד"ב קצרים שנכתבו בידי תלמידי תיכון במקום בחינת סיום לשיעור בפילוסופיה של הביולוגיה, ונערכו בידי עמנואל לוטם, היה בוסרי ומאכזב; רוב הסיפורים בו נדמו כהקאה של חומר הלימוד, למעט סיפור או שניים שהיו למעשה פלגיאט. הייתי רוצה להמשיך את הרשימה, אך הדבר נבצר ממני: מד"ב עברי אחר לא קראתי, לפחות לא בעשור האחרון.

אולם נדמה כי כל זה משתנה כעת, וכאמור קיימת התעוררות המובילה להופעת מד"ב מקורי בארץ. שלושה מפירותיה של התעוררות זו מונחים כעת לפני: "לפעמים זה אחרת", ספר הביכורים של ורד טוכטרמן ("Boojie"); ושני הגיליונות הראשונים של "חלומות באספמיה", כתב־עת חדש המוקדש לנושא (עורכת ראשית: ורד טוכטרמן; עורכים: אביגייל גרייף, ניר יניב, חמוטל לוין, ש. רדין, רמי שלהבת ושרון בן־דוד).

לפעמים זה אחרת



הספר הוא אסופה של סיפורים קצרים (ואף קצרצרים), שחלקם הגדול פורסם בעבר במסגרות שונות (קרי, באתרי החובבים השונים שנזכרו לעיל). למרות שלפעמים הכתיבה די בוסרית, ולמרות שניכר כי טוכטרמן ראויה לעריכה טובה יותר מזו שזכתה לה, קריאת הספר מהנה ובהחלט מצדיקה את המאמץ.

הספר נחלק לשלושה שערים: "מלכודות", "שינויים", "לפעמים זה אחרת". אין לחלוקה לשערים הצדקה מובהקת, ויתכן שהיא מיותרת: כמה מהסיפורים בשער הראשון, "מלכודות", נפגמו במידת־מה משום שלקורא ברור מראש כי תחבולה כלשהי אורבת לגיבור.

רמת הכתיבה אחידה למדי, ובדרך־כלל טובה מאוד. בהתחלה היה לי מוזר מעט למצוא סיפורים חסרי ייחוד ישראלי על רקע ישראלי דווקא, ועם שמות עבריים. פעמים אחדות נתקלתי במהלך הקריאה בתופעות שנדמות כתרגום גרוע מאנגלית, שקשה להסבירו בסביבה הישראלית של העלילות - למשל, איש הביטחון הפונה לקצינה במשפט: "זה טופל, רס"ן" (עמ' 17). זה נשמע מצוין באנגלית, אך בעברית היה סביר יותר לסיים את המשפט ב"המפקדת".

לא אנסה לסקור את כל הסיפורים כולם - יש בהם טובים יותר, ויש טובים פחות; יש כאלה שלא היו ראויים לפרסום, לדעתי, ויש לפחות סיפור אחד שמן הראוי לפתח אותו ולפרסמו כספר בפני עצמו. אתמקד בטובים דווקא. מי שמעוניין בסקירה פרטנית של כל הסיפורים, יוכל למצוא אותה בגיליון השני של "חלומות".

נדמה כי טוכטרמן חובבת "סיפורי פואנטה", סוג של סיפורי מד"ב שפעם שלט ברמה בתחום. דווקא הסיפורים שלא כללו "פואנטה", ולפעמים אף לא כללו פתרון לתעלומה או לאנומליה המופיעה בהם, בלטו לטובה. בקטגוריה זו נכללים הסיפורים "ואלס עם מתילדה", "מחר הוא היום הראשון של שארית חייך", "נוכחים נפקדים", ו"אבן גלם". ראוי לציון במיוחד הסיפור "בן האדם". זהו אחד הסיפורים הארוכים שבספר, ולעניות דעתי המשובח שבהם. בסיפור, נשלח צוות חוקרים אל מושבה רחוקה בעקבות דיווח על מוטציה אנושית. כמובן שבשל הזמן הנדרש למסעות בחלל, הם מגיעים מאות שנים לאחר הדיווח הראשוני. במבט ראשון הכל נראה תקין במושבה, אולם לפני שהם מספיקים להבין מה קורה סביבם, הם מוצאים את עצמם שקועים עד צוואר בליבה של מלחמת דת. לסיפור יש נטייה קלה אל הצד הקומי של הדברים, אך יש בו הפוטנציאל להפוך לספר בזכות עצמו, אם יושם דגש על הצדדים הדרמתיים בעלילה (כדאי לזכור שסיפורים קצרים שהפכו לספרים הם מסורת ארוכה ומכובדת בעולם המד"ב). בעזרת עורך שייתן יד מכוונת, ולא רק יתקן שגיאות כתיב, יכולה טוכטרמן להשתמש בהבטחה הגלומה בסיפור זה ולפרסם את מה שעשוי להיות ספר המד"ב הישראלי הטוב ביותר מאז ומעולם.

לעומת זאת, מרבית סיפורי הפואנטה היו נדושים או שלא הצליחו להפתיע, וחלקם היו מיותרים ממש, הגם שאחרים היו איכותיים ואף מצוינים. בין אלה האחרונים אזכיר את "לאור השקיעה", "הרופא, רפא לעצמך", ו"לתת מעצמך", סיפור על "שידור מחשבות" שמצליח לשעשע למרות הנושא הקלישאתי. סיפור הפואנטה הטוב ביותר הוא "לצוד חד־קרן", שזכה בתחרות הסיפורים הקצרצרים של "האגודה"; אגדה בגוף ראשון על צייד שלומד את עובדות החיים בדרך הקשה.

שני סיפורים בספר מתבססים במידת־מה על היכרות של הקורא עם סיפורי מד"ב אחרים, קאנוניים. הסיפור "שני רוכבים" ( שנשמט משום מה מתוכן העניינים) עושה זאת באופן משעשע, למרות שאינו מחדש דבר; ולעומתו הסיפור "מגשש במרחב־זמן" הלך לאיבוד, ממש כמו גיבורו.

חלומות באספמיה



כתב העת המהודר "חלומות באספמיה" אמור היה להיות, על־פי תוכניתם המקורית של הוגיו, הרבה יותר פרטאצ'י: הדפסה במדפסת ביתית, כריכת ספירלה סטודנטיאלית... תחת זאת זכינו למוצר מכובד על נייר כרומו.

אין זה כתב העת הראשון בישראל שעוסק במד"ב ופנטזיה. המפורסם מבין קודמיו הוא "פנטזיה 2000" האגדי, שהחל להופיע בשנות השבעים וגווע באמצע שנות השמונים, לאחר כמה עשרות גיליונות. כיום, גיליונות "פנטזיה 2000" הם פריטי אספנים. אך בעוד ש"חלומות" מתבסס על מד"ב עברי מקורי (עם סיפור מתורגם מדי פעם), הרי ש"פנטזיה" התבסס על מד"ב מתורגם, והגיש לקורא העברי את סיפוריהם של "הכותבים הגדולים". וישנו כמובן גם "המימד העשירי", שהוא ביטאון "האגודה", אלא שזה ממעט בפרסום יצירה מקורית. במאמר מערכת באתר ISF מציג עורך האתר, אלי הרשטיין, תלונה כבדה אל פתחה של "האגודה": "[ב]שתי החוברות הראשונות שלו פרסם [חלומות באספמיה] יותר סיפורים מקוריים מאשר פורסמו בחמש שנותיו של 'המימד העשירי"' - עובדה שאכן אומרת דרשני, אם נזכור כי "בסעיף השני של מניפסט ההקמה [של "האגודה"] כתוב כי מטרתה: לטפח כתיבת מדע בדיוני ופנטסיה מקוריים", וכי האגודה מקבלת תמיכה ממשרד המדע, התרבות והספורט כדי להוציא לאור את ביטאונה.

היוזמה אפוא מתבקשת. השאלה היא, כמובן, מה איכותו של המד"ב המתפרסם ב"חלומות" - האם המאמץ למצוא כתיבה איכותית מצליח, או שהקוראים נתקלים בערימת סיפורים שאינם ראויים לנייר הכרומו האמור?

התשובה - שלי, לפחות - אינה חד משמעית. אחדים מהסיפורים מצוינים, אולם מדובר במיעוט. מצד שני, גם הסיפורים הגרועים ממש אינם רבים. מרבית הסיפורים סתמיים, או בנאליים, אם כי חלקם מהנים לקריאה למרות מגבלות אלה. השורה התחתונה היא כי קריאת הגיליונות שווה בהחלט את המאמץ (ויש לזכור שגם בירחוני מד"ב ותיקים ומכובדים לא כל סיפור הוא פנינה).

עם זאת, בעיות אחדות הפריעו לי:

1. אורכם, או בעצם קוצרם, של הסיפורים. רוב הסיפורים הם בני ארבעה עמודים או פחות. מעל 10 סיפורים מתוך ה-‏25 המופיעים בגיליון השני הם בני עמוד אחד או שניים בלבד. לשם השוואה, הסיפור המתורגם "סוג שני", מאת פיליפ ק. דיק (עברית: ורד טוכטרמן; נכלל בגיליון 2) נמשך לאורך עשרים עמודים תמימים.

2. תחושת ה"ביצתיות" - כולם (כמעט) מכירים את כולם; כולם (כמעט) הגיעו מאותה ביצה. אולי התחושה נובעת מכך שחלק ניכר מהסיפורים כבר פורסם בעבר, אם באתר האגודה, או באתר ISF, או אתר אחר כלשהו מתוך מבחר האתרים העוסקים במד"ב ברשת הישראלית. לא מפתיע, אם נזכור כי כתב העת נועד במקור לאסוף סיפורים שפורסמו במקומות אלה ממש. כפי שכבר ציינתי, נדמה כי אחד הגורמים לפריחה המפתיעה של המד"ב העברי בתקופה האחרונה קשור בהחלט לרשת, שאפשרה לחובבי המד"ב הישראלים לגלות כי אינם לבד. ניתן ללמוד רבות על תחושת הבדידות שלקו בה מכך שסיפורו של גיא חסון ("שיהיה במזל", גיליון 2) נכתב במקור באנגלית ותורגם לעברית, משום שהכותב "היה משוכנע שאין יותר מעשרה קוראי מד"ב בארץ. הוא קרא בעברית, דיבר בעברית, חלם בעברית, ופרסם באנגלית".

שיאה של תחושת הביצה היכה בי בסיפור "איך לגנוב מכונת זמן", מאת איתי שלמקוביץ' (גיליון 1). זהו סיפור מסע־בזמן שבלוני ונטול מקוריות, שכל ייחודו בא לו מהבדיחה המשעשעת המופיעה בסופו; אלא שלמרבה הצער, הבדיחה תובן כיאות רק על־ידי קוראים ותיקים של האתר "עין הדג". אולי מתוך תחושה כי "כולם מכירים את כולם", הניחו העורכים שכולם גם גולשים באתר האמור?

יש לקוות שבגיליונות הבאים יופיע יותר ויותר חומר מקורי, שטרם פורסם על במות אחרות, כמו גם חומר מאת כותבים חדשים, שיגיעו מחוץ לגבולות הביצה.

3. לפני כל סיפור מופיעה אקפוזיציה קצרה, פרי עטו המושחז של ניר יניב. אלא שלמרבה הצער, האקספוזיציות, במקום לעסוק בסיפור, עוסקות במחברים (ובעיקר בקשר שלהם עם מר יניב. ביצתיות, כבר אמרתי?). נכון, האגו של ניר הוא גדול ורחב ודבר לא ימנע ממנו לפרוץ למחוזות חדשים, ובכל זאת עדיפה היתה פתיחה שתעסוק בסיפור, ולא במחברו; ובדעתו של העורך על הסיפור, ולא על המחבר. אגב, מותר גם להביע דעה רצינית, ולא רק להפריח בדיחות קלילות. הפתיחה שצורפה לסיפורו של פ. ק. דיק עסקה בהתלוצצות קלושה על ה"אמריקניזציה המיותרת" של הסיפור, במקום לספר לנו היכן פורסם לראשונה ומתי, למשל.

אלה החסרונות. והיתרונות? סיפורים ישראליים מקוריים. ולפעמים אפילו סיפורים ישראליים מקוריים וטובים. ולא רק סיפורים: דפי "חלומות באספמיה" מעוטרים ביצירה גראפית ישראלית מקורית, חלקה מרשימה ממש. בניגוד לסיפורו של דיק, הסובל מ"אמריקניזציה מיותרת", הישראליות ב"חלומות" ניכרת לא רק במחברים אלא גם בסיפורים עצמם. בגיליון השני מופיע דבר המו"ל (רון יניב, אם פענחתי נכון את החתימה; אין קשר משפחתי לניר), והוא כותב: "אחדים חושבים כי חללית עם חייזרים 'צריכה' לנחות בניו־יורק ולא בתל־אביב, כי מכונת זמן 'צריכה' להתגלות בבוסטון ולא ברחובות, וכי ערפדים 'צריכים' להגיח מטרנסילבניה ולא מראש פינה. אין לכך, כמובן, שום בסיס. מדע־בדיוני ופנטזיה אינם חייבים להתרחק מארצנו כדי לקרום עור וגידים". כמה נכון. יש משהו מרענן בסיפורי מד"ב המתרחשים בקיבוץ על רקע הגלבוע, כשבפינג'אן שעל האש מתחמם קפה תורכי עם הל; או להבדיל, סיפור על רקע פיגוע באוטובוס. וטוב לראות כי הרקע הישראלי נוצר, בדרך־כלל, בטבעיות גמורה.



הגיליון השני של "חלומות" מגלה בגרות שהיתה חסרה בראשון. מעבר לסיפורים, נוספו גם מספר מדורים קבועים - סיפור אחד מתורגם, מאמרים, ביקורות, עדכוני חדשות ואף מדור חידות ותשבצים. שינוי מבורך נוסף הוא שיפור ניכר ברמת ההגהה, שהיתה מתחת לכל ביקורת בגיליון הראשון.

סיכום

"חלומות באספמיה" הוא יוזמה ברוכה וראויה לכל שבח. למרות כל הביקורת המופיעה לעיל, אני רוצה לחזק את ידי העושים במלאכה. אישית, כבר רכשתי מנוי (בכסף מלא, משום שאינני חבר באגודה); וכל חובב מד"ב או יצירה מקורית בארץ שיעשה כך גם הוא, רק ירוויח. נדמה כי לאחר אלפיים שנות, למדע הבדיוני בישראל יש, סוף־סוף, עתיד. ואם אני טועה, הרי שלכל הפחות תהפוכנה חוברות "חלומות באספמיה" בעוד כמה עשורים לפריט אספנים יקר - ממש כמו חוברות "פנטזיה 2000" הזכורות לטוב.
קישורים
לפעמים זה אחרת - אתר הבית של הספר
חלומות באספמיה - אתר הבית של המגזין
סחיטה באיומים - איך קיבלתי עותק של "לפעמים זה אחרת", עם הקדשה אישית מהמחברת
האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה
ISF
מאמר מערכת על "חלומות באספמיה", באתר ISF
פנטזיה 2000
עין הדג
לפעמים זה אחרת - לרכישת הספר במיתוס
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

על פנטזיה 2000 111631
לא נכון שפנטזיה 2000 התבסס רק או בעיקר על חומר מתורגם.
פורסמו בו עשרות סיפורים מתורגמים.

לרשימת ספרי המד"ב הישראלים אפשר להוסיף את "מלחמת המינים" של הילל דמרון ו"צבוע בקונקורדי" של דוד מלמד, חלקים משניהם פורסמו בפנטזיה 2000.

ועוד אתר מד"ב ישראלי מצוין הוא "בלי פאניקה" הכולל חומר רב מקורי ומתורגם.
על פנטזיה 2000 111634
אה, אני מניח שכוונתך "פורסמו בו עשרות סיפורים מקוריים"? נכון; אבל הם היו "דובדבן בקצפת", ולא עיקר המגזין. ממש כמו הסיפורים המתורגמים ב"חלומות".
על פנטזיה 2000 111644
ההבדל כנראה נעוץ בשוני בין התקופות: בעבר היה צורך להציג בפני הקהל הישראלי את הסופרים ויצירותיהם.
כיום ניתן לקרוא הרבה סיפורים באינטרנט או לרכוש ספרים באנגלית דרכו והשאיפה היא הקמת שוק מד"ב ישראלי קבוע, כולל ספרים.
למעשה, היו כמה וכמה ספרי מד''ב ישראליים, 111641
כמו למשל צמד ספריו של רם מואב ז"ל, "זרמת חכמים" ו"לונה" (אני מזכירה אותם שוב ושוב בכל אתר אפשרי, כי בעיני, למרות בוסריות מסוימת, הם בין הנציגים הטובים ביותר של הז'אנר בארץ, וישראליים מאד), כמו למשל, מהזמן האחרון, קובץ הסיפורים של גיל הראבן, "הדרך לגן עדן", שהוא נהדר, כמו ספריו של יבשם עזגד (עבודת נמלים ומעוף כלולות) ועוד (כן, היו עוד, סתם לא בא לי לפרט עכשיו. לאלי אשד היו מאמר או שניים בנושא, אם כי הקריטריונים שלנו ל"מד"ב" לא בהכרח זהים).
בזמן האחרון אנחנו רואים באופן כללי פריחה של המד"ב המקומי - בהוצאת אופוס יצא ספר מקור נוסף בסדרת "הספריה הפתוחה" (הסדרה החדשה שהספר שלי גם נמנה עליה) - "ללא מילים" של אדי בן מיור, שהוא מומלץ בהחלט, ב"ביתן" עומד לצאת או-טו-טו "הצד האפל" של גיא חסון, רז קולר הוציא על חשבונו את "היינץ' האט - הבוגד ממנדגן" (שיש השגות רבות על איכותו, אבל אי אפשר לשלול את העובדה שהוא ספר בז'אנר) ועוד. אני מקווה שזה סימן טוב לבאות.
הנה ביקורת שלי על "ללא מילים":
והנה ביקורת של השועל בכרם, שגרסתה המלאה התפרסמה בגליון 2 של חלומות באספמיה:
למעשה, היו כמה וכמה ספרי מד''ב ישראליים, 111645
גם אוספי סיפורים עבריים מקוריים לא חסרים -
הדרך לגן עדן - הראבן גיל - כתר 1999
לפעמים זה אחרת - טוכטרמן ורד - אופוס 2002
צבוֹע בקוֹרוּנדי - מלמד דוד תמוז - 1980
צחוקו של צבוע ועוד סיפורי כשפים - פלד גדעון - הד ארצי 1997
בכלוב הזמן - אורעד יורם - דפוס חן 1993
הרפתקאות בחלל - ג'ול דיימונד - דור - קוראים
עתידות - סיפורי מדע בדיוני "מקוריים" - כתר 1994

(ועכשיו אני רואה שחסר כאן ברשימה "ביצה של שוקולד", של מנואלה דבירי. מעין סיפורים בעלי ניחוח קבלי חזק.)

האיכות? משתנה, בהחלט. מרבית סיפוריה של ג'ול דאימונד (רויטל יהלום) רחוקים מלהקרא משובחים, וגם מסיפוריו של יורם אורעד לא שאבתי הנאה מירבית.
וכמובן שמבנה השורות השתבש. סליחה. 111647
למעשה, היו כמה וכמה ספרי מד''ב ישראליים, 111655
היה גם קובץ סיפורים של עמירם פאל (לא זוכר את שמו, אולי ''מסע במרחבי הזמן'') שסיפור שלו (שלא נכלל בקובץ זה) הופיע ב''קוסמוס - המבחר של אסימוב''.
וקוריוז לא ידוע 111814
נתן אלתרמן כתב מחזה מד''בי בשם ''משפט פיתגורס''.
(הוא היה חובב מד''ב ומנוי על גלאקסי.)
ועכשיו יש גם 111857
ספר מד"ב ישראלי חדש:
אני ממש תוהה למה הכוונה שם 111862
ב"תורתו של דארווין הופרכה", כי אני אישית לא שמעתי על זה. מישו יודע במה בדיוק מדובר?
אני ממש תוהה למה הכוונה שם 111871
זה מד"ב או חוברת החזרה בתשובה?
אני ממש תוהה למה הכוונה שם 111884
לי עולות בראש רק שתי אופציות (בהנחה שאנחנו שוללים מניעים דתיים של כותב המאמר) - הניאו-דארוויניזם ‏1 והתיאוריה הפון-דאניקנית.

1 הניאו-דארוויניזם הוא לא בדיוק דארוויניזם, הוא כולל התאמות קלות, וייתכן שלזה הוא התייחס כשכתב ש"תורתו של דארווין הופרכה".
אני ממש תוהה למה הכוונה שם 111887
הניאו-דארוויניזם לא מפריך את הדארוויניזם אלא משנה אותו, והתיאוריה הפון-דאניקנית המגוכחת בודאי שלא מפריכה דבר.
אני ממש תוהה למה הכוונה שם 111890
הוא שכתבתי! "התאמות קלות" - שינוי, לא הפרכה.
כיוון שאנחנו שוללים את פון-דאניקן על הסף, נראה לי שלזה כיוון המשורר (ניאו-דארוויניזם), והמילה "הופרכה" פשוט נפלטה לו.
או שמא, כפי שהציע דובי, אכן מדובר באתר החזרה בתשובה במסווה של ביקורות ספרות.
אני ממש תוהה למה הכוונה שם 112719
אולי הכוונה היא למאמר הזה?

דיון 425
אני ממש תוהה למה הכוונה שם 112766
השמועות על מותה של תורת דארוין מרחפות בעיקר בקרב חוגי המחזירים בתשובה, ומתבססות על בורות השומעים והמרצה. האמת היא שתורת דארוין מופרכת כבר בבראשית א' (או ב' - בחרי את הנוסח החביב עליך) וכל השאר הוא רק תוספות למה שברור ממילא למי שקורא את הכתוב שם כפשוטו. בקרב חוגים קצת פחות נאורים יש ביקורת - לא רחוקה מרוח הדברים של דיון 425 - אבל רק מיעוט זניח מקרב הביולוגים סבור שהתיאוריה מופרכת. תוכלי למצוא קצת ביקורת וקצת תשובות למשל באתר של ריצ'רד דאוקינס ובפרט בדף הזה:
צודק. תודה. 111865
למעשה, היו כמה וכמה ספרי מד''ב ישראליים, 111684
לגבי ה"מקוריים" - אני עדיין מופתע מכך שאיש לא גילה את הפלגיאט (פלגיאטים?) ב"עתידות" לפני שהגיע לדפוס. ניחא, אם היה מדובר בסיפור זניח של סופר לא מוכר; אבל אחד מסיפוריו המוכרים ביותר של אסימוב...
''מקוריים'' 111687
ועוד אחד: הסיפור "2100" שבקובץ הוא תרגום לעברית של "אל מכתש שיקאגו" של ריי ברדבורי.
עתידות 111697
אני דווקא מבכה את אובדנו של "עתידות" ממדפי (משאיל יקר: החזר ציוד לצה"ל!).
ביחוד זכור לי לטוב הסיפור "אלי בבל", שהוא נפלא ומקור השראה ממש.
אל תגיד לי שגם הוא בפלגיאטים..
לפחות בפעם האחרונה שבדקתי 111704
אפשר היה להשיג אותו יחסית בקלות בחנויות ספרים משומשים, שששו להיפטר ממנו במחירים המגוחכים ביותר שיכלו לחשוב עליהם.
עתידות 111718
לא פלגיאט שאני מודע לו (מצד שני, אני לא גיליתי לבדי אף אחד מהפלגיאטים האמורים). סיפור נחמד, אבל "נפלא ומקור השראה ממש"?

(להלן ספויילר, למי שלא קרא את הסיפור)

הרעיון של גזע מתפתח, מתאחד והופך להיות "אלוהים", שיצר את הגזע האנושי, חזר קצת יותר מדי פעמים לדעתי. אחת הגרסאות המוקדמות (או לפחות וריאציה קלה) היא כמובן הסיפור של אסימוב, בו "מולטיואק" הופך בסופו של דבר לאלוהים ("השאלה האחרונה").
כן, אבל הוא דווקא היה אחד מהמעטים בספר 111910
שהתעלה מעבר לדרגה של ''רעיון בלבד'' והפך להיות סיפור סביר ביותר ועומד בפני עצמו, גם אם ההשפעות של ''השאלה האחרונה'' הן די ברורות.

בסך הכל, רואים שהסיפורים שבספר הם פרוייקט בית ספרי בקורס שעוסק ברעיונות של מד''ב (ביולוגיה ופילוסופיה, במקרה הזה)- יש לא מעט סיפורים עם רעיונות טובים, אבל מעט מאד שהופכים רעיון טוב לסיפור טוב.
למעשה, היו כמה וכמה ספרי מד''ב ישראליים, 111646
גם ''ארוחת צהריים עם אמא'' של הראבן, ולא לשכוח את ''מלאכים באים'' של בן-נר שכבר הוזכר בעבר באייל.
ויש עוד 111664
''הדרך לעין חרוד'' של עמוס קינן. ספר מצוין (הסרט קצת פחות אבל גם לא רע).

ויש את ספר הילדים ''כתר הדרקון'' של אוריאל אופק, שהוא נציג טוב מאוד למשהו שבין מד''ב לפנטסיה.
ויש עוד 111779
כתר הדרקון הוא לא של אורי אורלב?
ויש עוד 111796
אכן כן.
ויש עוד 111799
אופס.
לגבי ''בלי פאניקה'' 111653
כעורך מגזין הרשת הנ''ל, אזכיר גם שעד ''חלומות באספמיה'', ''בלי פאניקה'' היה הבמה העיקרית לסיפורי מד''ב ופנטסיה מקוריים, והוא עדיין המקור הכמעט בלבדי כרגע לסיפורים מתורגמים - עשרים ואחד מאלה שפורסמו בשנה האחרונה מתחרים כעת על ליבם של הקוראים במשאל השנתי שלנו.

ובכל הנוגע ל''חלומות באספמיה'', אני חייב להודות שאני מסכים עם חלק גדול מדבריו של טל - הסיפורים שנכתבים נכון לעכשיו נוטים להיות קצרים מדי, חלקם בוסריים, ואפילו את תחושת ''הביצה'' שהוזכרה במאמר אני מזהה לפחות בחלק מהסיפורים. דוקא ההקדמות של ניר יניב לא ממש שייכות לסוגיה הזאת - באופיין ובסגנונן, ההקדמות האלה מזכירות יותר מכל את ההקדמות שכתב אסימוב בקבצי הסיפורים שערך, המוכרים לרוב חובבי המד''ב בארץ. הסגנון ''הפמיליארי'' הזה מאפיין את קהילת חובבי וכותבי המד''ב בכלל, לא רק בארץ, ויש בה (לפחות לטעמי הקלוקל) חן רב.

''חלומות באספמיה'' הוא כתב עת עם נקודת מוצא טובה, ועם פוטנציאל להתפתח למשהו מצוין. כולנו מקווים שהבמה שהוא מספק לסופרים מתחילים בתחום לפרסם את כתביהם ולהגיע לציבור הרחב תפתח את ניצוצות המצוינות שקיימים כאן כבר כעת ותתן ליצירה המקורית בתחום דחיפה נוספת וחיונית.
לגבי ''בלי פאניקה'' 111661
ראשית, תודה על ההסכמה (וכל הכבוד על העבודה המצוינת ב"בלי פניקה"). שנית, לגבי הפתיחות של ניר: כן, אני מודע היטב למקור ההשראה. אבל גם אם נתעלם מהיומרנות (אסימוב יכל להציג את עצמו בתור "הסבא הטוב של המד"ב". ניר, לעומת זאת...), הרי שתמיד העדפתי את הפתיחות הרציניות יותר (של וולהיים, למשל, באוספים המצוינים שלו) על פני אלו ה"פמיליאריות", כלשונך. עניין של טעם, אני מניח.
מה שגיליתי לגבי פתיחות 111668
זה שאין ממש כלל קבוע לעניין הזה.

במסגרת בחירת הסיפורים ל"בלי פאניקה", יוצא לי לעבור על עשרות רבות של קבצי סיפורים ושל מגזינים למיניהם, מודפסים ואינטרנטיים. לא חושב שיצא לי לראות שניים זהים. גרדנר דוזואה באסימוב'ס נוהג לתת מידע ביוגרפי מינימלי על הסופר וקידום מכירות לספר הבא שלו או שלה, גורדון ון-גלדר ב"פנטסיה ומדע בדיוני" משתמש בהקדמות לתת קצת הקשר לסיפור מתוך הביוגרפיה של הסופר, אסימוב חיקה בעזות מצח את הסגנון של ניר יניב וכך הלאה. כל עורך והבחירה שלו. אני, בהקדמות שלי לסיפורים, נוהג פשוט לתת רקע ענייני לכיסוי פערי ההשכלה של הקוראים, היות שברוב המקרים מדובר בסופרים שלא תורגמו קודם לכן לעברית.

אגב - כבר הצבעת במשאל של "בלי פאניקה"? תוכל לזכות שם במנוי ל"חלומות באספמיה. לא עוד רכישת גליונות בכסף מלא (-;
? 111667
אה, יש קהילת אוהבי מדע בדיוני בישראל ?!

שיט. שוב.

--
אבירי, שואל את עצמו מה עוד הוא פספס בעשור האחרון.
? 111669
את אלו, בין השאר -
(אגב, אף אחד לא מקשיב לי, ואני רגיל, אבל המילה "קהילה" רומזת על הרבה יותר מאשר תחומי ענין משותפים. לאט לאט זה נבנה, אבל עוד לא הגיע היום.)
? 111673
וזו הסיבה שהשתמשתי במילה הזו. זה שיש חובבי מדע בדיוני בארץ זה לא סקופ גדול.
הו 111693
היית הרבה יותר נחרץ ממני:

את הגיליון השני עדיין לא ראיתי.
בקשר לקוצרם של הסיפורים 111717
לטעון שהסיפורים באספמיה קצרים מדי זוהי תלונה לגיטימית (ובתור כותב, הרבה פעמים הייתי רוצה שיהיה משהו נוסף לכתוב בסיפור, אבל לפעמים אין). אבל אחרי הכל, מדובר בסיפורים *קצרים*, כלומר בסיפורים בהם לא צריך למלא עשרות דפים בעלילה. זה בולט במיוחד בסיפורים קצרצרים- סיפורים של עמוד אחד, שניים לכל היותר- שהם סיפורים שמלכתחילה אמורים להעביר רעיון (ואם אפשר, עלילה) במינימום מילים. אפשר לא לאהוב סיפורים קצרים, אבל זהו סגנון לגיטימי (וכשרוצים לחשוף את הקוראים לכמה שיותר סיפורים טובים, הכרחי).

ומשהו אישי- כן, אני הכותב של "איך לגנוב מכונת זמן". שמחתי לשמוע שלא מצאת את הסיפור מקורי- הוא לא נועד להיות מקורי אלא משעשע. ובקשר לביצתיות שבסופו? במקור הוא נכתב כסיפור פנימי שנועד להקרא ע"י אותה ביצה (ומכיוון שהוא נועד להופיע בחוברת פנימית, עם כריכת ספירלה והכל- לכן הוא גם נשלח). הבדיחה שבסוף היא בונוס לחברי הביצה, לא הסיבה לכל הסיפור (אחרת, הייתי עוצר שם ולא מוסיף את אחרית הדבר. ובכל מקרה, הוספתי בסוף הסיפור לינק לערך המתאים, כך שגם אנשים שמחוץ לביצה יבינו, ואם הוא נפל בעריכה אני מצטער)
בקשר לקוצרם של הסיפורים 111722
הקישור לא נפל בעריכה, ובכל מקרה, התלונה שלי לא היתה כלפיך. ברור שהוא נכתב כ''סיפור פנימי'', וככזה, הוא מצויין (כמי שכן קורא את ''עין הדג'', מאוד נהניתי מהסיפור). התלונה שלי הופנתה לעורכים (או ללקטורים, שאחראים על בחירת הסיפורים), שלא התייחסו לכך שמדובר ב''סיפור פנימי'', שמקומו לא ימצאנו בחוברת המיועדת לקהל הרחב.
הלקטורים גם הם שייכים לביצה 111741
ולכן לא מודעים לחיים מחוץ לה :-)
במקור, שוב, זה גם לא היה מיועד להיות משווק לקהל הרחב, אלא לבאי אייקון, שחלק גדול מהם נמצא בביצה.

שלמקו כבר אמר משהו לגבי אורך הסיפורים, אבל אולי יש גם סיבות נוספות:
כבר הזכרת שהאינטרנט היא אחת הסיבות לתחיה המחודשת של המדב בארץ. ואני אוסיף, שהרשת היא גם הבמה העיקרית לפרסום סיפורי מדב בכמה השנים האחרונות. לא נוח לקרוא מעל גבי המחשב כתבי יד ארוכים. אז אולי זו סיבה שלא נכתבו הרבה סיפורים באורך של יותר מכמה עמודים וכפועל יוצא מכך, לא נשלחו לפרסום באספמיה.

עוד - חלק מהסיפורים (לפחות מהגליון הראשון, אבל מליקטורי אני מנחש שגם בגליונות הבאים) הם כאלו שנכתבו עבור מה שקרוי "סדנת כתיבה של פורום הסיפורים של האגודה", בה היתה מגבלת אורך של עד 2000 מילים.

לכתוב סיפור ארוך דורש הרבה הרבה יותר זמן והשקעה מאשר סיפור קצר. זה לא קל .
יש לי סיפור שאני עובד עליו כבר יותר משנה ואני מקווה בסופו של דבר שיהיה באורך של כ10-12 קילומילים.

המו"ל כבר הודיע שהוא ישמח לסיפורים ארוכים יותר. העובדה שהחל מגליון 3 גם ישלמו לכותבים, לפי מילה, בהחלט תעזור כאן :-)

אה, ועוד משהו: זה "אגודה ישראלית וגו"" ולא *ה*אגודה..."
''האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה 111744
שמה המפורש והמלא של האגודה מופיע בתחילת המאמר, מודגש בכחול עם קו למטה + קישורית לאתר האגודה.

היות ש"האגודה" נזכרת פעמים אחדות בהמשך המאמר, וברור למה הכוונה, מיותר לחזור על השם המלא בכל פעם. (וגם מיותר להוסיף ניסוח של עורכי דין בתחלת המאמר, ש"האגודה הישראלית למדע ופנטזיה" תקרא להלן "האגודה"). בקצרה, הניטפיקינג הזה היה די מיותר.
''האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה 111747
אה, יכול להיות שמה שהפריע לך זה הא הידיעה לפני המילה 'אגודה'? נו, מה לעשות שהעברית היא לא רוסית ודורשת יידוע בהקשרים תחביריים מסויימים.
''האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה 111749
נדמה לי שהוא ביקש להדגיש שאין זו "האגודה", אלא "סתם" אגודה ‏1. ללא ה' הידיעה.

1 מבלי להוריד בכבודה של אגודה זו.
הלקטורים גם הם שייכים לביצה 111748
רק לגבי משפט הסיום - נכון, "אגודה" וגו' (בשל דרישות רשם העמותות, אם הבנתי נכון?), אבל קשה לכתוב משפט כמו "[הסיבה הראשונה היא] הקמתה של "אגודה ישראלית למדע בדיוני ופנטזיה" לפני..." ולהשאיר אותו ללא יידוע.
אכן, דרישה של רשם העמותות 111753
למה קשה? הנה כתבת... :-)
אגב זה " אגודה[...] ו*ל*פנטסיה"
מה איכפת לרשם העמותות? 111754
מה איכפת לרשם העמותות? 111767
אם הבנתי נכון, הסיבה היא כזו: "האגודה" - מרמז שהיא אחת אחת ואין בלתה; עשוי ליצור רושם מטעה. אם הרישום הוא כ"אגודה", מחר יכולה להרשם "אגודה אחרת".
הלקטורים גם הם שייכים לביצה 111787
הסיפורים הקצרצרים הם מחלה שקיימת גם מחוץ לתחום המד''ב. אני מסכים שלאי-הנוחות שבקריאת טקסטים ארוכים באינטרנט יש השפעה, כמו גם לסיפור הקצרצרים של אתגר קרת (וגם סופרים צעירים אחרים, כמובן), שהשפיעו על דור שלם של יוצרים - ולו בלגיטימציה שהם נתנו לסיפורים שאורכם אינו עולה על עמוד אחד.

אני עצמי גם לוקה במחלה הזו, ומנסה להאבק בה, בחוסר הצלחה משווע.
סיפורים קצרצרים 111793
דווקא במד"ב קיימת נטיה לסיפורים קצרים/קצרצרים, ובהתחשב בטבעו הייחודי של התחום, הנטיה מובנת. סיפורי מד"ב רבים מתארים "סצינה", חתיכה מסיפור, והקורא משלים סביב אותה סצינה את הספר המלא. הסצינה יכולה להיות שיחה, אירוע, שבוע בחייו של מישהו וכיו"ב, כשהיא משמשת רק "תירוץ",או המחשה, לעולם בדיוני שלם (וכאן הייחוד של המד"ב). במקום לכתוב ספר שיתאר את העולם הבדיוני שהגה הסופר, הוא מתאר לקורא סצינה בודדת, שדרכה יוצר הקורא לעצמו בראש את אותו עולם שהגה המחבר. לדעתי זוהי דרך נהדרת להעביר רעיונות מד"ביים בצורה לא טרחנית. דמיינו את הספר הדמיוני המקיף סיפורים מד"ביים קצרים שקראתם. די משעמם, לא?
מה שניסיתי לומר הוא שהדגש בסיפורי מד"ב הוא לאו דווקא על העלילה, אלא על העולם הבדוי בו ממוקם הסיפור, מה שנותן לגיטימציה לסיפורים קצרים בהם העלילה לא מפותחת לעומק.
סיפורים קצרצרים 111794
טוב, מד''ב זה לא ממש ספרות. יש יצירות מופת בתחום המד''ב, אך אין מה להשוות בין העניין והסקרנות שמעוררים ספריו של א.ס. קלארק בעושר התיאורי של 'הערים הסמויות מעין' או 'עיין ערך אהבה'. וקלארק הוא מן הספרותיים שבסופרי המד''ב.
יוצא הדופן בהכללה גסה זו הוא ראי ברדבורי שכתב ספרות יפהפיה ובכ''ז מד''בית.
סליחה, אבל זו שטות מוחלטת. 111805
בשיא הרצינות - זו אחת ההודעות הרחוקות ביותר מן האמת שקראתי באייל אי פעם.
על מנת להבהיר את הנקודה עד תומה:
א. מד"ב הוא, בין השאר, ז'אנר *ספרותי* בו ניתן לעשות שימוש, כבכל ז'אנר אחר. באותה מדה היית יכול להגיד כי ז'אנר המערבון או ספרות הבלש אינו ממש ספרות. ניתן לכתוב מערבון זבל, וניתן לכתוב מערבון מפעים, מלא תובנות על אופיו של המין האנושי ושאר ירקות. עצם הסיווג כ-"מערבון" אינו קשור לכך במאומה.
ב. רואים כי הכותב אינו מעודכן בשדה המד"ב העכשווי, ההולך ונוטה עוד יותר לכוון הספרות. אפילו כותבי המד"ב של שני העשורים הקודמים ניפקו פרוזה עשירה - ראה את וויליאם גיבסון כמקרה מייצג, ולא רק הוא. דוגמה עכשווית טובה היא דן סימונס, אגב.
ג. גם בשדה המד"ב הותיק, כנראה, לא טרח המחבר לעשות שיעורי בית. פיליפ ק. דיק, סופר שפעם בין משנות החמישים ועד תחילת שנות השמונים, כתב טקסטים מורכבים ומעוררי מחשבה לא פחות מבורחס. למעשה, בדרך כלל הראשון מעניין יותר מהאחרון. אלפרד בסטר, שפעם משנות הארבעים עד שנות השמונים, כתב עלילות ששדה הספרות ה"רגילה" פשוט לא יכול להתחרות בהן - אין לו את הכלים. קורדוויינר סמית' (שנות החמישים והשישים, כמדומני) כתב סדרת סיפורים המתארת היסטוריה עתידית שלמה ומפעימה, מרגשת לא פחות מכל ספר זוכה פרס נובל שתוכל לחשוב עליו - אולי אף יותר. ספר המד"ב הבדיוני היחיד שכתב, "נורסטריליה" (השייך גם הוא לאותה היסטוריה), הנו דוגמה ומופת לכתיבה באשר היא.
אלה לא דוגמאות בודדות. נכון - הרבה סופרי מד"ב כתבו סיפורים וספרים פשטניים, אך - הפלא ופלא! - המון סופרים "רגילים" עשו כך גם הם!
בקיצור - כדאי לכותב מלמעלה לחזור לדיון בעוד כמה שנים, אותן כדאי שיבלה נעול בביתו, קורא.
את'ה לא נחמד'ה 111808
לכ'י תקרא'י את פרימו לוי, אומברטו אקו, צ'ארלס בוקובסקי, קורט וונגוט, אנטון צ'כוב, דוד גרוסמן ומאיר שלו. אח''כ בחר'י באקראי את אחד מספרי המד''ב החביבים עליך ותראה'י על מה אני מדבר.
ואם זה לא יעזור, שמאור יעזור לי.
אתה לא מעודכן. 111812
כמו שניר אמר, במהלך השנים התפתחה והשתפרה כתיבת המד''ב, וכיום, במיטבה, היא ''ספרותית'' לא פחות מהספרות הכללית.

לדוגמאות שהוא נתן אני יכול להוסיף את תאודור סטארג'ון מהתקופה הקלאסית של המד''ב ואת ג'ין וולף מתקופתנו.
כמובן שניר לא נחמד. 111819
מצד שני, הוא צודק ואת/ה טועה.
ואם מותר לי להעיד על עצמי, מרוב הכותבים שציינת קראתי לפחות ספר אחד (מחלקם יותר), ואני מעדיפה ספר מד"ב טוב. לא שהם סופרים רעים (ממש ממש לא - אומברטו אקו הוא מהסופרים האהובים עלי, יש לי פינה חמה בלב למאיר שלו וכנ"ל גם לאנטון צ'כוב), אבל סופרי מד"ב מעזים להתמודד עם שאלות הרבה יותר גדולות וקיצוניות בכל הנוגע לטבע האנושי, ולא מושכים ידם גם מהעיסוק המינורי והאישי. לטעמי, זה עושה ספרות הרבה יותר טובה.
אמרתי לך לחכות לי בארון! 111823
אני קראתי. ואתה?
מתוך הרשימה שלך קראתי את וונגוט (שהיה, אגב, סופר מד"ב, גם אם סרב להצהיר על עצמו ככזה), אקו, שלו, גרוסמן. קראתי גם סרוונטס, נאבוקוב, סאראמגו, מלוויל, בורחס, דוסטוייבסקי, סלינג'ר, פירסינג, אירווינג, ג'ויס, קסטנר, ועוד רבים וטובים.
עכשיו לך *אתה* ותקרא את ספריהם של אלה שהזכרתי בהודעתי הקודמת. לאחר מכן, חזור לכאן בבושת פנים והתנצל.
סיפורים קצרצרים 111821
אז ככה: מד"ב זה כן ספרות. היסטורית, בעבר, סיפורים קצרים ואף קצרצרים היו נפוצים מאוד במד"ב, ולמעשה היוו את מרבית הטקסט בז'אנר זה. אבל כבר לפני כמה עשורים, ספרים הפכו לחלק לגיטימי ומכובד במד"ב. ניר הזכיר (תגובה 11805) כמה שמות - אלו דווקא לא החביבים עלי, מנקודת מבט של "ספרות יפה". אבל הכתיבה של אורסולה לה-גווין, למשל, לא נופלת במאום מזו של קאלווינו.

קלארק דווקא אינו מה"ספרותיים" שבסופרי המד"ב. בד"כ הגרעין הרך נחשב ל"ספרותי" יותר (למרות שזוהי הכללה גסה, כמובן), וקלארק אינו ממש סופר של "גרעין רך". הזכרת את הדוגמה ההפוכה הקלאסית - ריי בראדבורי, שהמד"ב שלו היה הרך ביותר שניתן להעלות על הדעת (למעט פנטזיה).

הנקודה החשובה, מבחינתי, היא שגם הסיפורים הקצרים (שגם כיום, הם עדיין חלק חשוב מהמד"ב) הם בד"כ ארוכים יותר, משמעותית, מאלו שנכללו ב"חלומות". מרבית הסיפורים ב"חלומות" יסווגו כ"קצרצרים" - גם זהו סוג מוכר ומכובד של סיפורים, אך ברוב הירחונים/אסופות הוא אינו מהווה את הרוב המכריע.
אם כי יש לציין ש-PKD מעולם לא 111827
היה מהמקצרים, והסיפור שלו, למיטב זכרוני, ארוך משהו מהממוצע.

לדעתי (שהיא אולי דעת מיעוט, בנושא זה) בראדבורי הוא סופר פנטסיה ואימה, לא מד''ב (כולל ''רשימות'', למעט ''פרנהייט'').
באשר לאורך הסיפורים ב''אספמיה'' - רומא לא נבנתה ביום אחד. פרט לכך - אני אישית מעדיף סיפור קצר וממוקד מאשר ארוך ומלא קישקושים מיותרים. כתיבת סיפור ארוך יותר שישאר ממוקד ומעניין דורשת, לדעתי, כישורים מושחזים יותר. אלה, לדעתי, יבואו גם יבואו, בהנתן התמריץ המתאים. אספמיה, למשל.
סיפורים קצרצרים 127859
בלאעחס.
מד''ב הוא ז'אנר מכובד. מאוד.
כמו בכל ספרות אחרת, יש בו יצירות מופת. וגם בפנטסיה.
אנא הרגש חופשי ללכת ולתחוב את ראשך בדלי מים.
סיפורים קצרצרים 127862
ברוך הבא בצל קורתנו.
להלן קורס מזורז למתחילים בהלכות-האייל: בתגובה שלך יש הרבה יותר מדי מן השורות הראשונה והאחרונה, והרבה פחות מדי מהשורות שביניהן.

[כדה"ב, אם זה מה שמקובל להגיד במקרים כאלה]
סיפורים קצרצרים 111809
אני לא חושב שהטענה שלך מבוססת במציאות. העובדה היא שסופרי המד"ב הגדולים, גם כשכתבו סיפורים קצרים, לא כתבו סיפורים קצרצרים, אלא סיפורים, כפי שציין טל, של 10-20 עמודים.

דווקא לסיפורת הבלתי מד"בית יש יתרון בתחום הקצרצרים - אין תאור של העולם הסובב את הדמויות משום שאין צורך בו. כשאני כותב "ירושלים, 2002", אני לא צריך לתאר איך היא נראית, מה עושים בה או איך אנשים מגיעים ממקום למקום. זה ברור מאליו. דווקא במד"ב צריך לעצור ולהתעסק בפרטים הקטנים שאינם מוכרים, ואינם יכולים להיות מוכרים, לקורא.
פרדריק בראון. nuff said. 113388
פרדריק בראון. nuff said. 113421
נכון, בראון היה אשף הקצרצרים (מסוג הסיפורים שגורמים לכל אחד לטפוח במצח ולקרוא, "איך לא חשבתי על זה בעצמי!"). אבל הוא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל, לדעתי.
דומני שגם אסימוב כתב כמה קצרצרים 113439
לפחות שניים שעולים לי בראש - much ado about something שאורכו כ-‏500 מילים, ו"הכנס בורג א' לחור ב"' (נדמה לי שאלו כותרות הסיפורים, אבל יתכן ששיבשתי אותם קמעה).
ה''נטיה'' לכתוב סיפורים קצרים במדב 111810
נובעת, בין השאר, מסיבות היסטוריות -
בתחילת דרכו (שנות ה-‏30 וה-‏40 של המאה שעברה), השוק הכמעט יחיד למדב היה פרסום במגזינים.
כמובן, אי אפשר לפרסם ספר בתוך מגזין. או שבעצם, אפשר: סופרים פרסמו ספרים בחלקים. אני חושב שהנוהג הזה הפסיק, אבל אני יודע לבטח שזה עדיין רווח בשנות ה-‏70.
רק החל מסוף שנות ה-‏40 החלו להתפרסם גם ספרים (וחלק גדול מהם פורסמו קודם לכן כסדרה במגזין). הספרים האלה, בחלקם הגדול, הם קצרים למדי (פחות מ-‏200 עמודים לבטח), שוב מכיוון שהם פורסמו בחלקים ויש גבול גם לאורך הפרק שאפשר להכניס לגליון וגם לסבלנות של הקוראים להמשכים.
זכור לי המקרה של הסופר רוברט היינליין, שכתב ספר של 220 אלף מילים, ולאחר שכתב אותו, קיצץ כ-‏60 אלף מילים כי לדעתו ולדעת העורך שלו, אין שוק לספרים "ארוכים" במדב (זה היה בתחילת שנות ה-‏60). הספר, אגב, הוא גר בארץ נוכריה, שנחשב לטובים ביותר של היינליין, ובכלל במד"ב.
כמובן, מאז קיבלנו סדרות כמו כיור הזמן או להבדיל אלף הבדלות, שיר של אש ושל קרח שכל כרך בהן מכיל מינימום 400 עמודים.
ה''נטיה'' לכתוב סיפורים קצרים במדב 111818
כיור הזמן נשמע כמו אחלה שם לספר.

(דובי, גם הוא בניטפיקרים)
כיור הזמן הוא שיבוש ידוע ומוכר בביצה 111844
לסדרה הבלתי גמורה ''כישור הזמן''.
כיורים זה קאלט 111869
חפשו סרט סקוטי משובב לב משנות השמונים בשם ''שודדי הכיורים'' (לא קשור למד''ב).
ה''נטיה'' לכתוב סיפורים קצרים במדב 111838
ועל כך נאמר כמה שיותר ארוך יותר טוב.
כפי שאומרים, זה לא האורך, זה הטכניקה. 111852
אז נכון, בדרך כלל התגובה המקובלת על זה היא "הנה עוד אחד שיש לו קצר", אבל בכל זאת.
סיפור ארוך יכול להיות טוב או רע. סיפור קצר יכול להיות טוב או רע. ראיתי דברים מקסימים בשלוש מאות ובאלף מאתיים מילה (בחירת האורכים מבוססת על האורכים המקובלים בתחרויות הסיפורים של האגודה), ראיתי תפלצות גראפומניות בעשרת אלפים מילה.
התחושה שלי לגבי הסיפורים שלי, למשל (וכן, אני יודעת שאני לא אובייקטיבית), היא שהכתיבה שלי השתפרה לאין ערוך כשהתחלתי לקצר (בהתחלה נטיתי להאריך, אם כי גם בלי הגזמה - נגיד עד כ-‏6000 מילה לסיפור). נכון, זה יכול גם להיות פונקציה של עצם הזמן החולף, ולאו דווקא של קיצור הסיפורים, אבל התחושה שלי היא שהרבה פעמים סיפור קצר יותר הוא טוב יותר. למעשה, אחוז גבוה מהסיפורים שמגיעים לחלומות באספמיה ונדחים נוטים גם להיות ארוכים מדי (והם לא נדחים כי הם ארוכים, הם נדחים כי הם לא מספיק טובים).
אני לא יודעת למה זה. אני לא יודעת למה רוב הסיפורים הטובים שאנחנו מקבלים הם דווקא הקצרים יותר. אולי זה קשור, כמו שרמזתי בתחילת דבריי, לגראפומניה - הגראפומנים שאוהבים לשפוך מילים על גבי מילים נפוצים בהרבה מהכותבים הטובים שבכל זאת כותבים סיפורים ארוכים. ואולי, כפי שכבר אמרו בדיון הזה, מדובר בהשפעת מדיום האינטרנט והאתגר-קרתיזם שפושה כיום בכתיבת הסיפורים ההקצרים. ויכול להיות גם שמדובר בהשפעה של תחרויות הסיפורים של האגודה (שתמיד מעודדות כתיבה, וחלק ממה שאנחנו מקבלים לליקטור הוא תוצר של אותן תחרויות). לא יודעת. אבל בתכל'ס, נדירים הסיפורים הארוכים שמגיעים אלינו ושהם גם טובים.
כפי שאומרים, זה לא האורך, זה הטכניקה. 111867
לא יודע יתכן וזה אני אבל אני מאוד אוהב את הפרטים הקטנים גם כן . אני אוהב את הפירוט שכאילו לא משאיר מקום לדמיון.

ספרים שהם כאלף עמ' מועדפים עלי מסיפורים של חמישה עמ' .
אני אומנם קורא גם כאילו אבל אני אוהב את זה שיש מעבר לרעיון גם מעין משחק ברעיון מבט יותר פנימי בו .

סיפורים שלי כמו שציינתי גם כן קצרים כיוון שהסיפור הארוך שכתבתי הגיע ל200 עמ' ואז נמאס לי , הבעיה במקרה הזה הייתה שהוא התפתח כל כך שהתחושה שלי הייתה שהוא יכול להגיע בקלות גם לאלף מה שלא כל כך מצא כן בעיני.

מבחינת הביקורת האישית שלי על מה שאני כותב זה אחד הדברים היותר מעניינים כיוון שדווקא סיפורים שלא ממש אהבתי את מה שכתבתי ופורסמו בפורומים שונים היו מועדפים ובלי תגובות טובות יותר מאחרים שאותם אהבתי יותר.

החלק הכי משעשע שלא פעם אני קורה סיפור ישן שלי ולא מבין מאיפה בכלל הגיע אלי הרעיון.
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 111876
זה ספר.
או שזוטות כאלו לא מטרידות אותך?
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 111904
זה ספר המכיל סיפור אחד.

לא ידעתי שיש חוק כנגד זוטות שכאילו.
זוטות? מה פתאום? 111909
בפתיל שמתייחס להבדל בין סיפורים קצרים לקצרצרים, אפילו אורך של 200 עמודים (מן הסתם אלו עמודי מחשב, כך שבדפוס זה עוד יותר) נחשב לספר ממש. ספר (או רומן), מבחינת האורך, בניגוד לנובלטה או סיפור קצר, ולא משנה כמה עלילות יש בו.
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 111925
ספר המכיל סיפור אחד הוא ספר (או נובלה, רומן, איך שתרצה לקרוא לזה. מרבית האנשים יקראו לו ספר, ולא סיפור). ספר המכיל מספר סיפורים אינו אלא קובץ סיפורים (הפתעה הפתעה). פשוט, כשאדם מתיימר לכתוב סיפורת, יש הנחה שיש לו שליטה כלשהי ברזי השפה בה הוא כותב, והעובדה שאתה קורא לרומן בן 200 עמוד "סיפור" קצת מטרידה מהבחינה הזו. עבורי, לפחות, היא הטילה ספק באיכותו של הספר עוד לפני שקראתי מילה אחת מתוכו.
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 111984
נשמע לי מוזר. "ספר" הוא עצם (דפים כרוכים באופן מסויים, לא?), ובהרחבה, מדיה להעברת תוכן בדיוק כמו עיתון, רדיו וכולי. "סיפור" הוא תוכן, והוא לא תלוי במדיה.
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 111991
מכיר תחנות רדיו באינטרנט? יש הרבה כאלה. הן לא באמת משודרות בגלי רדיו, אבל המילה "רדיו" קיבלה משמעות לא רק כמדיום, אלא גם כסוג מסוים של תוכן - במקרה זה, תוכן קולי בשידור רחב (broadcast) (בניגוד, למשל, לתקליט‏1 שהוא תוכן קולי שאינו משודר).
ספר הוא דבר דומה. בעברית (וגם באנגלית, למעשה), המילה "ספר" קיבלה גם משמעות של "נובלה".

1 תקליט הוא עוד דוגמא - הרי אנחנו כבר (כמעט) לא מאזינים לתקליטים, אלא לדיסקים.
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 111997
אז לדעתך, אם יש לי תקליט (אמיתי, כמו פעם) זה יהיה לא נכון לקרוא לו תקליט?
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 112030
הפוך. מה ש''לא נכון'' זה לקרוא לדיסק תקליט.
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 112033
ומה ש''לא נכון'', אלא אם כן אני מפספס משהו עקרוני מאוד, זה לקרוא לסיפור ספר.

בעיניי, אגב, כשרועי אומר שהוא כותב סיפור זה נשמע הרבה פחות יומרני מאשר להגיד שהוא כותב ספר. ספר מניח היבט מוסדי של הוצאה לאור וכולי. סיפור הוא דבר אישי. אני לא יודע על מה יצא קיצפו של דובי.
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 112068
לא. מה שלא נכון זה לקרוא לתקליט "שיר" (כמו שזה לא נכון לקרוא לספר "סיפור". איך הלך לך בפסיכומטרי, תגיד?)
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 112110
מעולם לא ניגשתי לפסיכומטרי.

אבל מאחר שאתה הוצאת ציון כה גבוה, ואף היית בכיתת מחוננים (!!), אני אודה לך אם תוכל להשכילני ולהסביר לי היכן אני טועה:
אתה אומר (תגובה 111991) שהמילה ספר קיבלה עם הזמן גם משמעות נוספת על המשמעות המקורית - משמעות של נובלה. זאת בדומה לרדיו ולתקליט, שגם הן קיבלו משמעויות נוספות. המשמעות הנוספת היא ששם של מדיום הופך גם לכינוי לסוג תוכן.
אני שואל (תגובה 111997), באמצעות שימוש בהשוואה שלך, האם משמעות נוספת גרמה לאובדן המשמעות המקורית?
ואתה עונה (תגובה 112068) שלא. מה שלא נכון זה לקרוא למדיום ככינוי לתוכן.
היותר לי להזכיר לנוכחים 112103
שהשפה שבה משתמשים (ולא רק בנושא הזה) תלויה בקונטקסט?
אם מדברים על אורך של סיפורים, למילה "סיפור" יש משמעות אחת, ואם מדברים על עלילה, לעומת זאת, למילה "סיפור" יש משמעות אחרת.
מכיוון שהדיון כאן היה על אורך של סיפורים, הרי שכדי שכל הנוכחים יבינו זה את זה, הם אמורים להשתמש במילה "סיפור" על פי משמעותה המקובלת בקונטקסט זה - הווה אומר, דבר שנבדל באורכו מ"ספר". (ו"ספר" אינו אוסף דפים כרוך שעשוי להכיל תוכן הנוגע לתולדות שושלת מייג'י או לכדים אטרוסקיים עתיקים, כי אם מה שקרוי באנגלית Novel, ולעיתים קרוי בעברית "רומן").
כל מי שמנסה להשתמש בהגדרות מקונטקסט אחד בקונטקסט אחר (הווה אומר, לקרוא ליצירה בת אלף עמודים "סיפור" בדיון שעוסק באורכם של טקסטים) פותח פתח לברדק תקשורתי, בדיוק כמו שקרה כאן.
בקונטקסט הנוכחי, אלף עמודים אינם "סיפור", אפילו אם בקונטקסט אחר אפשר לומר שמה שיש בהם הוא סיפור מעניין. אלף עמודים הם "ספר".
היותר לי להזכיר לנוכחים 112118
אני מסכים שבקונטקסט הנוכחי המילה "סיפור" אינה מתאימה במיוחד (אבל אני לא חושב שהשימוש בה הוא בהכרח טעות).
לעומת זאת, אני חושב שלמילה "ספר" בהחלט יש היבט מוסדי, ואם (למשל) רועי כותב 1000 עמ' למגירה, בלי כוונה להוציא משהו מזה לאור - זאת טעות להשתמש בה.
נו, ובזאת אני לא מסכימה אתך. 112135
המילה "ספר" מציינת סוג מסוים של אובייקט, והיא מציינת גם אורך מסוים של טקסט בעל מבנה סגור ומסודר. ועל כך יעידו עשרות הגראפומנים המעידים על מרכולתם ברחבי האינטרנט: "כתבתי ספר מעולה, אפילו רם אורן אהב אותו. בקרוב המהדורה השוודית והפיניקית". אדם יכול לכתוב ספר בלי שהספר אי פעם ייצא לאור (כפי שהוא יכול לכתוב מחזה בלי שזה יוצג אי פעם על במה, קונצרט בלי שהוא יועלה אי פעם על ידי תזמורת, ומצע בחירות בלי שתהיה לו מפלגה בכלל. אה, הפריט האחרון בעצם לא קשור).
וסתם בתורת דוגמה אישית: אוסף הסיפורים שהיו מפוזרים אצלי על ההרדיסק לא היו ספר עד ש"אופוס" באו ואיגדו אותם לספר. לעומת זאת, אילו הייתי כותבת, נגיד, את "שיר של אש ושל קרח" (הגירסה הישראלית. כרך ראשון: "משחקי הפלייאוף"), אפילו אם הוא היה נותר כקובץ מנופח על ההרדיסק שלי, זה עדיין היה ספר. למה? האורך. האורך קובע.
נו, ובזאת אני לא מסכימה אתך. 112148
נראה לי שאת יכולה כבר להישאר כאן.

האורך הוא בוודאי לא המשתנה היחיד שקובע. לדעתך צריך גם "מבנה סגור ומסודר". לדעתי צריך גם *כוונה* להוציא לאור.
נדמה לי שיש מקרים שיש הבדלים לגיטימיים (ולא כל-כך חשובים) בפרשנות של מילים, שהם תוצר של סביבת גידול ומחיה שונה.
אולי זה אחד מהמקרים האלה.
מזה אני מבינה, 112151
שאדם שיכתוב את ''החטא ועונשו'' שלא מתוך כוונה לפרסם, אלא רק למגירה, לא כתב ספר, כי אם סתם ערימה של דפים.
מה אני אגיד לך, הגדרה מוזרה. קשה לי מאד לקבל אותה. קשה ברמת הבלתי אפשרי. לדעתי, ספר הוא ספר, גם אם אין כל כוונה להוציאו לאור. גם אם הוא נכתב אך ורק למחבר עצמו (או כדי לשעשע את הילדים הקטנים של שכניו, או כדי להסתיר במגירה מתוך כוונה שיישרף לאחר מותו).
מזה אני מבינה, 112157
נראה לי די מטופש לכתוב את ''החטא ועונשו'' למגירה, כשאפשר לקנות אותו בסטימצקי ולהכניס למגירה, אבל מה אני מבין.
אני לא חושב שהאפשרויות הן ''ספר'' או ''ערימה של דפים'' כפי שהצגת זאת. אדם שכותב את החטא ועונשו כותב רומן. אני לא מקבל את חוסר ההבחנה בין מדיום, ז'אנר ותוכן.
חברה, בשביל זה יש מילון. 112351
זה לא עניין של חוסר הבחנה, זה עניין של מילה אחת שאימצה כמה משמעויות. בפרט, ע"פ מילון "רב מילים", עבור "ספר" מופיעות כמה וכמה הגדרות, ובהן:

1. יצירה ספרותית כתובה המודפסת על דפים שכרוכים יחד; תוכן היצירה, הסיפור או העלילה

2. שם כולל ליצירה או לקובץ יצירות המתמקדות בנושא מרכזי אחד ("ספר מלחמות ישראל כולל ארבעה כרכים עבי-כרס")

(ועוד אפשרויות אחרות לא קשורות).

-- בדוגמא האחרונה, שים לב להבדל בין "ספר" ל"כרך". כלומר: המילה "ספר" משמשת לפעמים במשמעות אחת (מדיום) ולפעמים במשמעות אחרת (תוכן).
חברה, בשביל זה יש מילון. 112403
אין לי בעיה עם השימוש במילה "ספר" לציון תוכן. הדיון הוא באילו תנאים שימוש זה הוא נכון. Boojie טוענת שהאורך בלבד קובע. אני טוען שיש תנאים נוספים, שציינתי למעלה.

ובאופן כללי יותר, אני חושב שמילון הוא לא הפוסק המתאים בשאלה. המילון מנסה להקיף את *כול* המשמעויות. בין המשמעויות שאבן-שושן מציע למילה: אגרת, מכתב שלוח אל מישהו כתוב על לוח של חרס, לוח של חומר, מגילת קלף, גליונות נייר מכורכים יחד בתבנית ספר לרשימות משרדיות שונות ועוד. זה לא ממש עוזר.
מה מה מה? מה בוג'י טוענת? 112426
בוג'י לא טענה שום דבר כזה. בוג'י טענה שמשמעותה של מילה נקבעת לפי הקונטקסט. ''פרי'' בבוטניקה אין משמעותו כמו ''פרי'' בשוק או בפורום מתכונים. בבוטניקה, עגבניה היא פרי. בשוק (או במתכון), עגבניה היא ירק. ולאף אחד אין בעייה עם זה.
אנא, לא לייחס לי דברים שלא אמרתי. מה שאני אמרתי, הוא שכשהדיון עוסק באורכם של טקסטים, המינוח שיש להשתמש בו הוא זה שרלוונטי לנושא אורכם של טקסטים. בדיוק כמו שכשהדיון עוסק בבוטניקה, כשאומר את המילה ''פרי'' כל הנוכחים יידעו שזה כולל גם עגבניות, ולעומת זאת, כשהדיון עוסק בבישול, כל הנוכחים יידעו שלא כך הוא הדבר.
אוף, איזו הקלה. 112434
קבלי את התנצלותי הכנה.
מה, בלי צ'ק? 112442
(כל כך הרבה נסיונות, כל כך הרבה נסיונות אני עושה לאחרונה לשכנע אנשים ברשת לתרום לי צ'קים. כאלה עם כיסוי שכתוב עליהם סכום נחמד. לא עובד.)
ואם נחבר הרבה צ'קים יצא ספר? 112448
פנקס. פנקס צ'קים. 112457
או לפעמים, פנקס הקטן. תלוי כמה צ'קים חיברת ביחד.
היותר לי להזכיר לנוכחים 112162
האם סיפור לא יכול להכיל בתוכו מספר סיפורי משנה? למשל סיפור שבו אב מספר סיפור לבתו?

לכל מקרה כמו שציינתי ישנם גם ספרים בעלי שלושה עמ' בעיקר לגיל הרך מאוד.

ספר הוא דבר שניתן להחזיק אבל אי אפשר לקרואאותו אלא את מה שבתוכו סיפור ניתן לקרוא אבל לא ניתן להחזיק מקסימום אפשר לשים אותו בתוך ספר.
היותר לי להזכיר לנוכחים 112272
אתה מתכוון ל''עלילות משנה''. שוב בלבול מושגים.
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 112041
סיפור יכול להכיל גם שני עמ', גם ספר יכול בעיקר סיפרי ילדים קטנים מהווים דוגמה מהסוג הזה.

אני כתבתי אז והוא אומנם עדיין אצלי סיפור, שמתאר התרחשויות אילו ואחרות.
אני לא הרגשתי ככתוב ספר.

יכולתי להכניס את הסיפור הזה של 200 העמ' ועוד שני סיפורים דומים (כמותית מבחינת העמ') לאותו הספר ואז הם עדיין היו ניקראים סיפורים ולא ספרים בתוך ספר.

ספר הוא משהו מוצק, סיפור הוא תאור של משהו.
אני יכול לספר סיפור ארוך מאוד שיכיל בתאוריה 200 עמ' . אני לא יכול לספר ספר, אלא מקסימום לקרוא או להקריא מספר.

זה בערך כמו שמסבירים מה ההבדל בין חומרה לתוכנה. ספר זה דבר שאתה יכול לבעוט בו, בסיפור לא ניתן לבעוט.
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 112062
מה קרה להגדרות הישנות והטובות, נובלה/רומן/סיפור קצר וחבריהם הקטנים? (או במילים אחרות: אתה כותב רומן, נראה לי).
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 112161
ראשית כתבתי כמו שציינתי כאשר עברתי את העמ' 200 והגעתי למסקנה כי אני לא עד כדי כך טוב בזה הפסקתי למרות שהסיפור - ספר - רומן או כל דבר אחר היה בתחילתו. (מבחינה רעיונית)

לכל מקרה אני חושב שרומן במושג קרוב יותר לסיפור מאשר לספר. (מבחינת סגנון הדיבור)
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 112164
נראה לי שכולכם מבלבלים כאן בין שני מושגים - book וnovel.(עברית קשה שפה)

הראשון הוא החומרה - הפורמט שבו יכולים להיכלל סוגים שונים של כתיבה - סיפורים, שירים, מאמרים, רומנים וגם תמונות.
השני הוא התוכנה, וכמו שבוג'י אמרה הוא יכול גם להיות במגירה או על גבי פורמט דיגיטלי ועדיין הוא רומן.
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 112216
בדיוק מה שאני אומר
אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 112276
סגנון דיבור??

רומן הוא צורה ספרותית בעלת כללים, אתה יודע. לא רומן רומנטי.

אלף עמוד זה כבר לא סיפור. 112551
באמירה סגנון הדיבר, הייתה המשמעות של המילה כאשר אנו מדברים עליה, לא משמעות מה כתוב במילה.
ה''נטיה'' לכתוב סיפורים קצרים במד''ב 111861
תודה על המידע. התגובה המקורית שלי לא התבססה על כלום חוץ מאשר מוחי הקודח, ועדיין נדמה לי שעד היום סיפורים קצרים במד''ב נפוצים יותר מאשר בתחומי ספרות אחרים. אם לפתח את התזה המומצאת שלי, אולי זה גם יסביר (''זה'' הוא חשיבות העולם הבדוי על חשבון פיתוח דמויות לעומק וכו') למה קיימים הרבה ספרי מד''ב בהם רמת הכתיבה היא בינונית. דנו כאן בהשוואה של בורחס או שלו לסופרי מד''ב, ואני מסכימה עם הכותב (נדמה לי שזה היה ניר) - סופרי מד''ב, ברוב המקרים, לא מפגינים יכולות כתיבה מדהימות, אולי בשל החשיבות של רעיונות טובים על-פני יכולת כתיבה טובה.
ד''א, אני לא משוכנעת שזו בעיה, כיוון שמד''ב הוא התחום היחיד בו אני יכולה ליהנות מכתיבה בינונית או אפילו מתרגום קלוקל לעברית, כי ההנאה מהרעיונות מחפה על האכזבה מהשפה.
חוק סטורג'ן. 111868
ציטוט ידוע של תיאודור סטורג'ן, סופר מד"ב בעצמו - "כמובן ש-‏90% מהמד"ב הם זבל(*) - 90% מכל דבר הם זבל".

מאחר ולא נוח להגיד את כל זה כל פעם, חוק סטורג'ן קוצר לתבנית קצרה ונוחה יותר - 90% מכל דבר הם זבל.
וזה נכון, אלא שמהזבל בספרות המיינסטרים אנשים למדו להתעלם. את בורחס, קלוינו, שלו, ואקו אין להשוות לכלל ספרות המד"ב. זאת השוואה לא הוגנת. השווי אותם עם העידית, עם עשרת האחוזים העליונים, עם חמשת האחוזים העליונים, ואת עשוייה להתפלא על התוצאה.

-----------------------------
(*) - Crap, במקור.
וזוהי, דרך אגב, 111908
הסטיגמה שנגדה מתמודד המד"ב כל הזמן. סטיגמה, שלפעמים היא מוצדקת אבל יש מספיק דוגמאות שלא, שבמד"ב יש רק רעיונות טובים ואין כתיבה טובה. מד"ב מבוסס על רעיונות טובים. אבל בהחלט יש בו גם ספרים מאד טובים על פי כל קריטריון שהוא.

זאת, אם להכניס לפה גם פתיל אחר, זו הסיבה שסיפורים קצרצרים מאד נפוצים בז'אנר (ובנימה אישית, הסיבה שרוב הסיפורים שלי הם קצרצרים). בסיפור קצרצר, מספיק שיהיה רעיון טוב. מכיוון שבכל מקרה אין הרבה מילים לפיתוח העלילה, עלילה טובה וטכניקות ספרותיות בכלל הופכות להיות פחות משמעותיות- יש תמצות שאומר בדיוק את מה שצריך, ולא יותר. למעשה, סיפור מד"ב קצרצר (ואפילו טוב) יכול להיות בדיוק מה שדובי (תגובה 111809) אמר- תיאור של מקום מוזר ותו לא. אני בטוח שיש כאלו שמוצאים את זה הרבה יותר נוח להשתמש במקום שמוכר לכל הקוראים ולבנות עליו עלילה- אני מוצא את זה הרבה יותר מעניין (וקל) לבנות מקום חדש, ולהתאים את העלילה אליו.
לא מסכימה אתך לגבי קצרצרים. 111939
לטעמי האישי, סיפור קצרצר דורש שליטה עוד יותר טובה בטכניקת כתיבה מאשר סיפור ארוך. קשה מאד לכתוב סיפור קצרצר שלא יהיה דחוס מדי, שהאינפורמציה תעבור בו בצורה סיפורית, שיעורר מחשבה ושבאמת ייצא טוב. כלומר, משהו שהקורא יהיה מוכן באמת לקרוא לו ''סיפור'' ולא רק ''בדיחה'' או ''אנקדוטה''.
מספיק להציץ בשלל הזוועות הגראפומניות שהופיעו בתחרות הקצרצרים הראשונה והשנייה כדי להבין כמה שזו אשליה אופטית, ש''לכתוב קצרצר זה קל''. זה אולי נראה קל אצל אתגר קרת (מודל החיקוי של יותר מדי כותבים, אויה) או אצל פרדריק בראון, אבל זה ממש לא. נדירים מאד שם הסיפורים שיש להם איזשהו ערך, הרבה יותר נדירים (ביחס מתוך מספר הסיפורים הכולל) מאשר בתחרויות שבהן הסיפורים ארוכים יותר, לדעתי.
מזכיר לי 111953
איזה חכם סיני ששמו נשמט מזכרוני שכתב: אין לי זמן לכתוב לך מכתב קצר, לכן אני כותב מכתב ארוך.
למה תדבר קצרות אם אפשר ארוך? 112082
לקראת תומו של יום מפרך בו הקשיב למצוקות רבים וסייע ככל יכולתו, נוכח המורה הרוחני כי עדיין כ-‏30 אנשים עומדים בפתח דלתו, מייחלים למוצא פיו בטרם ישובו לבתיהם.

ביודעו כי הזמן קצר להדאיב, שכן אנשים אלה צריכים לשוב לכפרם טרם רדת החשיכה,
ומתוך רצון כן להקדיש לאיש איש מהם את פרק הזמן לו הוא זקוק,

פרש המורה לחדר המדיטציה להתבודדות בת שעה.
נכון, שכחתי את קרת. 111807
הלקטורים גם הם שייכים לביצה 111833
מעולם לא הצלחתי לכתוב סיפור של עמ'
תמיד משום מה זה הופך לפחות ל4 עמ' אם לא יותר.
לעזזל 111839
איך הלך לך בבגרות בספרות ?
לעזזל 112043
בתור אוהב קריאה מאז ומתמיד וזיכרון מדהים פעם לספרים טוב מאוד.
ואילו אני, לפחות עכשיו, 111907
צריך לירוק דם בשביל להגיע לארבעה עמודים, כאשר כבר אחרי עמוד אחד אני מגלה שאנמרתי את כל מה שיש לי לומר.

כמו שאתה בטח מבין, זה עניין אישי.
ואילו אני, לפחות עכשיו, 112046
בהחלט אישי
ניסיתי לו פעם לכתוב עמ' אחד וזה היה מאוד קשה תמיד אני חש שחסר משהו.
סחה על הכינוי החדש, מתאים לך. 111820
מצאת לך כינוי שמאפיין אותך היטב ובנוסף גם נשמע כמו שמו של איזה סופר גיבור/ארכי רשע. :-) עכשיו, אם רק תמצא דרך להכניס לשם גם "שמרים"...
לטעמי, מתוך היכרות עם הסיפורים שנבחרו בינתיים גם לגליון 3, האיכות הולכת ומשתפרת. זה בין השאר נובע מכמות גדולה מאד של סיפורים שמגיעים אלינו, עד שהלקטורים המסכנים כבר כורעים תחת העול. כמובן, ככל שנקבל יותר סיפורים (טובים! טובים!), כך יהיו לנו יותר סיפורים טובים לבחור מתוכם.
ואני גם סבורה שהחל בגליון 2, כמו שציין השועל, לא הייתה ולו גם טיפה של ביצתיות, בגלל שכתב העת שינה את ייעודו ואת אופיו.
והלקטורים המסכנים יכרעו עוד יותר תחת העול, 111856
כאשר יתחילו להגיע הסיפורים הארוכים...

ואולי יש שיפור ברמת הסיפורים הנבחרים, אבל מבחינת הסיפורים שנשלחים ללקטורים לא מצאתי הרבה הבדל מאז הגליון הקודם. יש טובים ויש נוראים. אני מאוד מקווה שכמות הנוראים תפחת עם הזמן, אבל אני לא אופטימי.

-----
והנה, הכנסתי שמרים לניק :-)
ייטס? מה רע בו? 111859
הוא ליקט סיפורי עם אירים ובכלל היה בעל חלק בלתי מבוטל בשיחזור הפולקלור האירי בהתעוררות הלאומית.
מי אמר ייטס? 111860
תגובתו של המו''ל 111766
שמחתי לקרוא את התגובה, את ההערות ורשמתי לפני את החסרונות עליהם הצבעת.

הגליון הראשון היה גליון של "החבר'ה". ככזה, הוא כלל סיפורים שכבר ראו אור היכן שהוא, ותחושת ה"ביצתיות" אכן מוצדקת. לא היה בה כל רע, אגב. היא נועדה לחברי הביצה בעיקר.

בבואנו להפיק את הגליון השני ולעבור להפקה מסודרת של גליון אחד מדי חודשיים, נתקלנו בבעייה מוכרת וידועה - מהיכן נוכל להשיג סיפורי מקור "חדשים". מהיכן נוכל להשיג סיפורים עיבריים שטרם ראו אור, נייר, או מסך מחשב. עמדו בפנינו שתי אפשרויות.
האחת, לפרסם קול קורא ליוצרים באשר הם, לשלוח לנו סיפורים פרי עטם, לחכות עד אשר נאסוף כמות ראויה של סיפורים כאלו, ואז לצאת בהפקה. ייתכן שהיינו נאלצים לחכות חודשיים כדי להגשים מטרה זו. דומני כי חצי שנה תהיה הערכה ריאלית יותר. הפסימיים, אגב, יאמרו שגם שנה לא היתה מספיקה.
האפשרות השנייה, להוציא לאור גליון, ואחרי חודשיים להוציא לאור גליון נוסף וכן הלאה, ובכך לומר לכל היוצרים באשר הם, 'הנה! זה כתב העת החדש למדע בדיוני ופנטסיה. אלו הסיפורים הטובים ביותר שמצאנו עד כה. נסו להתעלות מעליהם. נסו לכתוב סיפורים טובים יותר, ארוכים יותר. כדאי לכם להתאמץ. ההבטחה כי כתב העת ייצא לאור איננה ערטילאית. הנה הוא לפניכם. אם תשבו לכתוב סיפור, הוא לא ייגנז במגירות המו"ל. אם תשלחו לנו סיפור, לא תשמעו מאיתנו בעוד חצי שנה תשובה שמפאת סיבות כאלו ואחרות ההחלטה להדפיס את כתב העת ירדה מהפרק. כתב העת כבר הודפס, מודפס ויודפס.'

האפשרות השנייה, על אף היותה קשה יותר, מתווה דרך פעולה שכל אחד יכול לראות. אני אהיה הראשון שישמח לעבות את הגליון בסיפורים ארוכים יותר. אבל עדיין אין לנו. אני אהיה הראשון שישמח שכל הסיפורים בגליון יזכו לציון המקסימלי של צוות הלקטורים. אבל עדיין אין לנו *רק* סיפורים כאלו. אני אהיה הראשון שישמח אם סיפור מקורי חדש שיתפרסם בגליון ייחשב לטוב יותר מאשר סיפור מתורגם שיתפרסם בו. אבל עדיין אין לנו סיפור כזה.

חלומות באספמיה מיועד בראש ובראשונה לקדם את יצירת המדע הבדיוני העיברי בישראל. אני מאוד מקווה כי למרות ההתחלה ה"קשה", ההמשך יצדיק את המאמץ וההשקעה מצד כל הלקטורים, העורכים, המאיירים והעורכת. וכן, גם את ההשקעה הכספית שלי. אני מאוד מקווה כי רמת הסיפורים תעלה במשך הזמן, ואהיה מאושר אם למעגל הכותבים יצטרפו אנשים חדשים, מחוץ לביצה, באופן שירחיב את מעגל חובבי המד"ב בצורה ניכרת.
ולאחר הקול הקורא הזה... 111999
לאן שולחים סיפורים?
איך שולחים (באיזה פורמט וכד')?

ושאלה נוספת: האם כתב-העת החדש מחליף את 'המימד העשירי' אן משלים אותו?
למידע, נא עיין באתר המצורף. 112015
למאמר. לא להודעה זו.

ואנצל את ההזדמנות, לטובת אלה שלא הבינו את מהות הקשר בין "חלומות באספמיה" ל"מימד העשירי", לתת שתי תשובות לשאלה:

א. אין קשר. נקודה.

ב. לאלה שלא הבינו את א', הנני להביא, בשינויים קלים, הודעה שפרסמתי בזמנו באתר האגודה:

-----

"המימד העשירי" ו"חלומות באספמיה" הנם שני כתבי עת שונים, נפרדים, בלתי תלויים.

*המימד העשירי* הוא כתב העת של אגודה ישראלית למד"ב ולפנטסיה, שכתובתה נתונה במאמר ולכן לא אעתיק אותה לכאן. הוא מכיל מאמרים, ביקורות, סיפורים (מתורגמים ומקוריים), טור אישי אחד (של עבדכם הנאמן) ועוד.
מידע נוסף על המימד נתן למצוא בכתובת http://www.sf-f.org.il/story.php3?id=185 , שלא ניתנה במאמר ועל כן הבאתי אותה כאן.
המימד העשירי מופץ *חינם* לחברי האגודה ונמכר בכנסים ובשאר אירועים הקשורים באגודה.

*חלומות באספמיה* הנו כתב עת עצמאי *שאינו* קשור באגודה (אם כי רבים ממשתתפיו חברים בה). הוא מושתת, כאמור במאמר, על סיפורי מקור, אך כולל גם כתבות, מאמרים וסיפורים מתורגמים. עוד מידע - בכלל זה הוראות כיצד לשלוח חומר, לעשות מנוי, לחפש בחנויות וכו' - ניתן למצוא באתר כתב העת, שרשום גם הוא, בשם אלוהים ושרפיו, בקישורים של המאמר למעלה, ולכן לא אביא אותו כאן.

-----
ואפשר גם לשלוח ישר אלי. 112106
לאימייל שמצויין כאן בהודעתי. (ממילא הכל מגיע אלי, לא משנה אם דרך האימייל ההוא או דרך האימייל הזה...)
אה, כן, וכפי שניר אמר, חלומות באספמיה והמימד העשירי הם בלתי תלויים לחלוטין. המימד העשירי הוא כתב העת של האגודה, וככזה נושא אופי מסוים. חלומות באספמיה הוא יוזמה פרטית, וככזה נושא אופי אחר.
אנחנו מעודדים את כל מי שרק שומע לעשות חברות באגודה (ולכן נותנים הנחות משמעותיות לחברי אגודה ברכישת חוברות/מנוי ומפרסמים טופס הצטרפות לאגודה בסוף כל גליון), כי אנחנו מאמינים בחשיבותה ובתרומתה הגדולה של האגודה למד"ב בישראל. מי שעושה חברות באגודה, כמובן, זוכה גם למימד העשירי בתיבת הדואר שלו, דבר שמכפיל את ההנאה. :-)
הווה מקפיד וגו' 111770
טל,

לפני כמה ימים התדיינת עם נגה בנושא נימוסין, הליכות ופרוטוקולים שונים להתנהגות בחברה. (ראה תגובה 110991 והלאה).

במאמר שלך השתמשת כמה וכמה פעמים בתואר "ביצה" לתאר את התחושה שלך שכותבי סיפורי המד"ב מהווים במידה מסוימת חוג סגור. השימוש החוזר והנשנה במושג הזה צרם לי, בנוסף לעובדה שאתה מכיר אישית חלק מהכותבים ונמנה עם חוג מכריהם של עורכים מדבי"ם.

האם לדעתך השימוש החופשי ב"ביצה" מראה שהקנקן לפעמים יכול לקבוע את טעם הקפה, ושיש פרוטוקולים שונים (ושאפשר לדרג אותם) להתבטאות פובמית ואפילו פרטית?

הרי יש מספיק חלופות "גבוהות", דקות או סתם שמות נרדפים, כמו חוג סגור, יודעי ח"ן, מדמנה (סתם לשם גיוון), קליקה ועוד.

ברור שאי אפשר לעשות השוואות כוללניות מהדוגמא הקטנה הזו, אבל האם זה מראה על סף רגישות שונה* לרמת האגרסיה, שיש לחברות שונות?

*כתבתי "שונה" להדגים שיטה של דיבור מוקטן (אנדרסטייטמנט) שפחות מקובל בשיח בין ישראלים (ע"ע עוצמת טפיחות השכם ומשמעותם בחברות שונות), למרות שדיבור כזה לא מאבד את עוקצו (בתנאי כמובן שכולם משתמשים בו פחות אות יותר).
הווה מקפיד וגו' 111790
מה קרה שכולם מתקטננים על טל היום?

"הביצה הישראלית" הוא כינוי מוכר, נפוץ, ובלתי מעליב בעליל. כך "ביצת האינטרנט הישראלי" (וזכור לטוב המגזין "מוניטור" שהלוגו שלו היה צפרדע - מלך הביצה), וכך גם "ביצת המד"ב הישראלי", "ביצת הפוליטיקה הישראלית" וכל תחום אחר של עיסוק פרובינציאלי ישראלי. חיים קשים.
מלך הביצה הוא לא הנרקיס? 111922
הווה מקפיד וגו' 111825
מעבר להערתו של דובי, לפיה לא מדובר בעלבון אלא במינוח מקובל, הרי שהיו שתי סיבות לשימוש ב"ביצה", דווקא: ראשית, האסוציאציות הנלוות. צר לי, אך אף אחד מהביטויים החליפייים שהצגת לא נותן את תחושת ה"דביקות" שכיוונתי אליה (למעט כמובן "מדמנה", שאינה אלא מילה נרדפת ל"ביצה"). ושנית, העובדה שאני עצמי, במידה מסוימת, נמצא עמוק בתוך ביצה זו. חלק מהסיפורים הכרתי עוד לפני שקראתי את החוברות, הבדיחות הפנימיות היו מצוינות לדעתי, וניסיון למנות את מספר המשתתפים שאני מכיר (אישית או דרך הרשת) היה גורם ל"גילוי הנאות" שבראש המאמר להיות ארוך פי כמה.

האם זוהי עדות אנקדוטלית ל"חיספוס הצברי"? אינני בטוח כלל וכלל.
ואני שואל: 111831
האם אני היחיד בו מעלה המלה "מדמנה", ברגע השמעתה, חזיון רב עוצמה של ד"ר דוליטל, על סוסו וכרעיו וביתו וחזיריו?
בואו נשיר את השיר על האיש הקטן הזה 111836
ואם מישהו יודע היכן אוכל להשיג 111879
את השיר *הזה*, תבוא עליו הברכה!
פורמט מועדף? 111880
היינו אומרים MP3, אבל אתה יודע... 111911
ואם מישהו יודע היכן אוכל להשיג 111881
לא 112801
גם בי, עד היום. חטאי ילדות...
הווה מקפיד וגו' 113666
שני אירועים דומים שמדגימים צורות שונות של התמודדות עם פוליטיקאים שמשמיעים הערות , אההמ, שנויות במחלוקת.

מנהיג סיעת הרוב הרפובלוקנית בסנט, טרנט לוט, אמר, במסיבה לכבוד יום הולדתו המאה של הסנטור הרפובליקאי סטורם טורמונד, שמצבו של העם האמריקאי היה טוב יותר לו טורמונד היה נבחר לנשיא ב 1948. טורמונד רץ אז לנשיאות על מצע מפלה, סגררטיבי. ההערה הזו התחילה לגלגל כדור שלג של תגובות נגד ציבוריות ופוליטיות נזעמות. לוט התנצל, אבל המפלגה הרפובליקנית, כולל הסנטור הבכיר דון ניקלס, מעדיפים שלוט יוחלף.

השר בניזרי הוזהר על ידי יו"ר ועדת הבחירות על הערה בה הוא אמר שהוא מתכוון להעדיף מינויים של ספרדים על פני אשכנזים. ההערה באה בעקבות עתירה משפטית.

במערכת אחת, הויכוח מתנהל במסגרת משפטית ובשניה במסגרת פוליטית-ציבורית. (בלי לדון בכלל אצל מי הטיפול בבעיה יניב תוצאות כלשהן...)
הווה מקפיד וגו' 113668
במערכת אחת האמירה הייתה בעלת גוון גזעני ובעייתית מבחינה ציבורית, בעוד שבמערכת השניה האמירה הייתה בעלת גוון פלילי ובעייתית מבחינה משפטית. הטיפול בהתאם.

רוצה לראות אמירה שטופלה בכלי הלא נכון? חד"ש-תע"ל הוציאו פוסטר שבו מצוטטת אמירתו של הרב עובדיה כי "הערבים הם נחשים" ומצורפת תמונה של עובדיה מחטט באף. ש"ס פנתה לועדת הבחירות בטענה שמדובר בלשון הרע, הסתה, פגיעה ברגשות הציבור ועוד כמה דברים שהיועץ המשפטי שלהם אמר להם שעשויים להשמע טוב. אני מקווה שהוועדה תשלח אותם לאלף עזאזלים, אבל עצם הפנייה היא בעייתית. לא שזה מפתיע בעימות בין קבוצות קוטביות כל-כך.
אממ...טל, יש לי בקשה 112029
תוכל לפרט בבקשה איזה סיפורים חשבת למצויינים ואלו לגרועים באספמיה (לפחות מהגליון השני)?
ולגבי הגרועים -תוכל לפרט למה אתה חושב שהם כאלה?

בתור לקטור, זה מעניין אותי
אממ...טל, יש לי בקשה 112042
זה לא הוגן. אתה מבקש ממני לעשות בדיוק את מה שניסיתי להמנע ממנו.

האמת היא שזו שאלה לא קלה בכלל - בעיקר משום שאני חושש להשמע יומרני. אבל אנסה בכל-זאת. אין כאן התייחסות לכל הסיפורים, אלא לחלקם בלבד; ואין כאן כוונה לפגוע באיש, אלא להעביר ביקורת בונה בלבד. סיפורים שלא התייחסתי אליהם לא שייכים לקבוצת המעולים, ולא לקבוצת הגרועים במיוחד.

"חיים יבין בלי נזק באף" היה בינוני, אבל יכול להיות הרבה יותר טוב בסינון ההתיחסות לגייטס. כאן אני מאשים את העורכים דווקא: עורך טוב צריך לא רק לתקן טעויות כתיב, אלא גם לדעת להחזיר סיפור לכותב ולהציע דרכים לשיפור.

את "הסתנקפות" לא אהבתי. יותר מדי ג'יבריש מדעי שגוי מכדי שאפשר יהיה להתייחס אליו ברצינות (אני בור בפיזיקה, ובכל זאת זה כאב); וגם... הסיפור ארוך מדי. זה אולי נשמע מוזר, הרי בדיוק על *חוסר* האורך התלוננתי, וזהו הסיפור המקורי הארוך ביותר. אבל סיפור צריך מסגרת סיפורית ואיכות כתיבה שתחזיק אותו; אלה חסרים כאן, לטעמי.

"כבשה" אינו סיפור גרוע, אבל הוא לא יגיד כלום למי שלא קרא את DADoES, ולא יחדש כלום למי שכן קרא אותו.

"שולית"' היה ילדותי. (היי, אתה ביקשת!)

ולקינוח, כמה הסיפורים הטובים, לדעתי:

"תפסנו אותו" הוא הלצה משובחת. אבל... דווקא כשניר מחליט *כן* לכתוב משהו על הסיפור, הוא כולל ספויילר נוראי!? אולי בכל זאת עדיף שימשיך לברבר על הכותבים.

"שיהיה במזל" מצויין; סיפור חובה לכל מי שקרא את סדרת המאמרים של ירדן.

"סיפורה של ילדת-הינשוף" סתמי למדי, אבל כתוב מצויין. כך גם "קול ברמה נשמע". לעומתם, "המוות הקטן" מציג רעיון מצויין, אבל כדאי היה לפתח אותו (אורכו פחות מ- 300 מילה, בהערכה גסה).

אהבתי גם את "ילדים".

והערת סיום: "הכללים שנשברו" מאוד משעשע, אבל... חסר קרדיט. הניחוש שלי הוא שנכתב בידי ניר. מישהו יכול לאשר/להכחיש?

ועכשיו, כדי להיות הוגן (או במילים אחרות - כדי שלא ירביצו רק לי): מה דעתך-שלך על הסיפורים?
היי, תראו! יש מכות!! 112045
נתחיל מהכללים שנשברו - 112066
את הסיפור כתבה יעל פורמן, במקור כתגובה לפרסום לקסיקון טרקי סיטי בפורום הסיפורים של האגודה. את הביאורים כתב, כפי שנחשת, ניר.

ולגבי השאר (בקצרה, כי אין לי במעבדה עותק של אספמיה לרענן את הזכרון, וחלק מהסיפורים קראתי די מזמן):

את העלילה של חיים יבין אני לא זוכר , אבל אני זוכר שלא חיבבתי אותו יותר מדי. לא אהבתי את ההומור.

דווקא את הסתנקפות אהבתי מאוד והטכנובבל לא ממש הפריע לי (אולי כי אין לי בכלל רקע בפיזיקה?). גם את סגנון הכתיבה אהבתי.

לגבי הכבשה אני מסכים בהחלט.

שולית' - תוכל לומר מה ילדותי בו ? אל תחשוש להעליב אותי. אתה פשוט הראשון שאומר לי את זה ואני סקרן לדעת למה.

לגבי הטובים שציינת - לא יודע מה זה אומר "סתמי" - אבל את כל אלו שציינת חיבבתי עד אהבתי מאוד, למעט המוות הקטן. עכשיו שאני חושב על זה, אולי באמת זה מכיוון שהוא קצר מדי.

הסיפורים הטובים ביותר, לדעתי, הם רסיסים ואחד וזוהרת.
רסיסים הוא פאןפיקשן במיטבו וזוהרת - פשוט נגע לי ללב.

את שדה שעועית בכלל לא אהבתי. כל הקטע ל הסמים וזה לא ממש דיבר אלי.
והיאחזות כתוב יפה, אבל לא הבנתי מה המחבר רצה להגיד.

טוב, אני אפסיק כאן, כי אני מאוד רעב ואוכל במעבדה אין. אז אני אלך לי הביתה לאכול ומי שרוצה להרביץ לי יוכל לעשות זאת מחר בבוקר.
לילה טוב :-)
ביקורת בונה 112088
קחו את טל כלקטור!

(ואז תוכלו גם להחזיר לו את הכסף על המנוי)
נתחיל מהכללים שנשברו - 112098
כן... יש שם כמה סימני ניר שאין לטעות בהם.

הרעיון ב"חיים יבין" לא רע בכלל; ההומור הוא באמת מה שגורע ממנו.

לגבי שולית' - לא יודע; את הקטע של "ואריאציות על Jabberwocky" עברתי, אישית, לפני עשור בערך, והוריאציה הזו לא היתה מהטובות שראיתי.

בתואר "סתמי" כוונתי למשהו אינו מציג רעיון מיוחד, או חידוש, ואינו מעורר מחשבה; סתם סיפור ללא מטרה. אבל כפי שאמרתי, הסיפורים הללו כתובים היטב, ונהנתי לקרוא אותם.

בתיאבון.
יפה! הנה דוגמה משובחת 112099
של מה ששועלנו חוזר ואומר: המטרה שלנו היא לכוון לקשת גדולה של טעמים.
כמי שמרכזת את תגובותיהם של הלקטורים, אני יכולה להגיד לך שיש קשת מרשימה של תגובות לכל הסיפורים שמתפרסמים בגליון (וזה להבדיל מאלה שלא מתפרסמים, שבדרך כלל קשת התגובות עליהם נעה בין "שיחזור עוד כמה שנים" לבין "אסור לתת לו לכתוב"). נדירים מאד הסיפורים שכל הלקטורים אוהבים (נדירים פחות, אגב, הסיפורים שכל הלקטורים שונאים, ולאחרונה גיליתי את התופעה הנדירה והמרשימה - סיפור שקיבל מ*כל* הלקטורים את הציון המינימלי. אני שוקלת לפרסם אותו בתור קוריוז...)
אז למשל, מבין הסיפורים שלא אהבת, היו לקטורים שממש אהבו. היו גם קוראים שממש אהבו. וטוב שכך. אמנם הייתי שמחה אילו יכולנו להפיק חוברת שעל כל סיפור וסיפור בה יהיה קונצנזוס שהוא שוס אמיתי, אבל אני מסתפקת בכך שנפיק חוברת שבה לכל קורא יהיו כמה סיפורים שממש ימצאו חן. למיטב זכרוני, זה בדיוק מה שקרה לי, אישית, עם פנטסיה 2000.
אה, כן, ולגבי הספוילר ב"תפסנו אותו" - ה"ספוילר" הנ"ל הופיע בגירסתו המקורית של הסיפור, כפי שהוגש לנו לליקטור, בשורה הראשונה, והורד בגירסה המודפסת אל סוף הסיפור. כך שכנראה ניר לא חטא יותר מדי למחבר...
המוות הקטן היה קצר מדי? 113911
במקור הוא היה ארוך פי שניים, אבל *מישהו* אמר לי לקצרר אותו... אני די מסכים. אין בו הרבה חוץ מהרעיון ה"מצויין", למה להעמיס עליו דברים אחרים?
המוות הקטן היה קצר מדי? 113940
כי בכתיבה כה קצרה, אין כמעט הבדל בין הסיפור לבין: "יש לי רעיון, והוא: ...". כלומר, הרקע ה"ספרותי", או "סיפורי", להצגת הרעיון כמעט ונעלם.

מלבד זאת, בכתיבה ארוכה יותר ניתן היה, למשל, לדון ביתרונות ובחסרונות הרעיון, בדעתו של הכותב על הרעיון, בהשפעת הרעיון על החברה, וכן הלאה.

קח, למשל, את "פני מועדות לכוכבים": יש שם רעיון - יתכן ש*אילוץ*, מקרה חירום, יוביל לגילוי האפשרות לטלפורטציה בכוח המחשבה ("jaunting") לכל מקום שכבר ראית בעבר. וחלק נרחב מהספר הוא, בעצם, דיון על השפעת הגילוי על החברה האנושית (למשל, העלמות החלונות מהבתים; לא תזמין הביתה מישהו שאינך סומך עליו לחלוטין, כי ברגע שראה את המקום, יוכל לחזור לשם כשירצה; השינויים בבתי-הכלא; וכן הלאה).

כמובן שיש לספר גם רבדים נוספים (סיפור מתח, למשל) - אבל חלקם לפחות משמשים בעיקר כדי לתת תירוץ לתיאור אותו רעיון והשלכותיו האפשריות, לדעת המחבר.
תירוץ? 113953
קשה לומר ש'פני מועדות לכוכבים' עוסק רק בשינוי הזה. הספר מכיל כל-כך הרבה, שמוזר לי מאוד שאתה מתמקד בדבר אחד (שאמנם פותח את הספר) והופך אותו למסר היחיד והמרכזי.
הידד לבסטר!
תירוץ? 113957
בוודאי שאינו היחיד, אבל לעניות דעתי, בהחלט המרכזי.
ממש לא. 114117
הרעיון שעמד במוחו של בסטר, כשהחל לכתוב את הסיפור, הוא ליצור מעין גרסה מודרנית ל"הרוזן ממונטה כריסטו". הגניטה, גם אם יש לה מקום נכבד בספר, אינה אלא מוטיב מניע (אחד מני רבים) לגיבורים. ולראיה - בכל שאר ספריו של בסטר אין גניטה, והפלא ופלא - הם תזזיתיים ומופרעים לא פחות, והחברה שונה רדיקלית מזו המוכרת לנו כיום, ועם זאת מזכירה אותה במדה רבה.
למעשה, גם בספריו של בסטר שאינם מד"ב (The Rat Race ו-Tender, Loving Rage) נמצא את התזזיתיות והייחודיות האופייניות כל כך לסיפורת המד"ב שלו. ספרים אלה מדגימים יותר מכל עד כמה המד"ב אצלו, על כל מופרעותו, הוא רק ציפוי.
ממש, לא? 114133
ספרים אלו מדגימים יותר מכל עד כמה המד"ב אצלו הכרחי - כי אחרת אין לכתיבתו צידוק: Tender, Loving Rage, לפחות, הוא פשוט ספר גרוע.

"פני מועדות לכוכבים" הוא אכן "רוזן ממונטה כריסטו" חדש; אלא שלתפיסתי, העלילה לבדה לא היתה מחזיקה את הסיפור (אחרת היה זה סתם שכתוב של קלסיקה קיימת). דווקא הצגת הרעיונות המד"ביים המיוחדים היא שמעניקה לספר זכות קיום. נכון, הגניטה (ככה תרגמו את זה!?) היא רק רעיון מד"ב אחד מני רבים בספר; ובספריו האחרים אין גניטה - אבל בספריו האחרים יש רעיונות מד"ביים אחרים... כאמור, ספריו נטולי המד"ב לא היו שוס גדול, בלשון המעטה.

בכל מקרה, בחרתי ב"פני" רק כדוגמא בתשובה לשאלה של שלמקו, לגבי היתרונות שבסיפור ארוך על פני קצר בבואך להציג רעיון מד"בי. ברור שברגע שהופכים לסיפור ארוך, קל וחומר לספר, הרעיון לבדו לא יחזיק את הכל, ויש צורך ברעיונות נוספים, בפיתוח דמויות, בעלילה מוצלחת וכיוצ"ב.
ממש לא. II. 114135
אני לא מסכים אתך לגבי טיבו של Rage, עם כי הוא בהחלט לא פסגת יצירתו של בסטר. The Rat Race, אגב, טוב בהרבה.
אגב, שים לב כי כמעט כל הרעיונות ה"מד"ביים" של בסטר הם למעשה בדיחות על הז'אנר. ראה את ההסבר המצוין שהוא מספק בנוגע למהות הגניטה, למשל (כן, כך זה תורגם), או האלמוות ב"אקסטרו", או כמעט כל דבר אחר. הוא ממש קורא תגר על הקורא - "זה מגוחך ומטופש, אבל אתה הולך להאמין לי!" - וזה עובד.
בעלילה של "פני מועדות" יש כל כך הרבה אלמנטים לא-מד"ביים-בהכרח, עד כי אני מעז לשער שהוא היה יכול להיות ספר לא פחות טוב גם אם בסטר היה בוחר, משום מה, לכתבו כ-Mainstream.

באשר לשלמקיה: נכון, סיפור ארוך מאפשר לפתח רעיון, עולם, דמויות והכל, אך לדעתי עדיין לא נאמרה המלה האחרונה בשדה הסיפור הקצר או הקצרצר. אלה האחרונים הם הכלי היעיל ביותר להציג רעיון בודד. אמנם אפילו אני, מקפד הראשים הידוע, מעדיף מעט יותר בשר רעיוני על הסיפורים שלי, אך הסיפור של שלמקו קצר ומגובש, וללא שלושה-ארבעה-עשרה רעיונות נוספים אין מה לדבר על הארכתו.
אני ערכתי את הסיפור ההוא, אגב, וכמדומני שקיצרתי אותו עוד יותר.
סיפור מדב''י של סביון ליברכט 113504
הסיפור האחרון בקובץ של ליברכט "מקום טוב ללילה" הוא עתידני ביותר. בצורה מרתקת הוא מתרחש בימינו אלה ובה במידה הוא מתרחש גם בעתיד. הוא מאיר את ההווה, נסמך על העבר ונותן תחושה מרפרפת של היסטוריה ופרה-היסטוריה. הסיפור הזה מצליח להיות דמיוני וגם אפשרי-מיידי במידה מבהילה(*).

(*)מבהילה היא המילה הנכונה, ואני לא ארחיב כדי שלא לקלקל למי שעוד לא קרא.
בורות? 116599
לא קשור ישירות למאמר, אבל זה מד"ב, אז נכתוב את זה כאן:

זה רק אני, או שזה ממש עלוב לכתוב ביקורת על ספר המשך ל"חולית" ולא לציין בשום מקום שזה אחד מסדרה שלמה של ספרי המשך?
שלא לדבר על זה שלהגיד שהסרט "חולית" נעשה לקראת סוף המילניום זה הגדרה קצת רחבה של המילה "לקראת"...

בקיצור, מי נתן לבחור הזה לכתוב ביקורת?
אכן בורות משוועת. 116602
הוא חושב שבית קורינו הוא המשך ישיר ואחד ויחיד של חולית המקורי.
בורות? 116636
א. הלוחמים לא נעו על תולעי חול כפי שאנו נעים בתחבורה ציבורית. תולעי חול לא היו דבר יום יומי, אלא משהו מקודש, נאצל.
ב. חולית, כסרט, היה רחוק מלהצליח. הוא גם היה רחוק מלהיות סרט טוב. הוא גם היה רחוק מסוף המילניום.
ג. "הופעתו של ספר המשך היתה בלתי נמנעת."
לא בלתי נמנע, אך למזלנו הדבר קרה בימיו של הרברט, ועל ידיו. חמישה שישה המשכים. קורינו עצמו לא קשור כאן. בטח לא בתורת "מתעלה על קודמו".
ד. תוספות של פנטסיה למד"ב היו ענין של שגרה החל מתחילתו, למשל סדרת המאדים של אדגר רייס בורואו. הדוגמאות לאחר מכן רבות ממנות.

ולענין קורינו.
הוא השלישי בסדרת ספרים מקדימים לחולית, שנכתבו ע"י בנו של הרברט. הם נופלים מחולים בהרבה ברמתם, ונופלים ברמתם גם כמעט מכל ספר אחר.
מדוע כתב אותו מבקר מה שכתב? לא ידוע לי. בורות, כנראה, כפי שכבר הוצע.
בורות? 116658
ג. וזה אולי המקום לציין שגם ההמשכים שהרברט כתב לא היו, לדעתי, מציאה גדולה. (לא קראתי את כולם; התייאשתי מוקדם יחסית).
בורות? 117048
לטעמי גם חולית הוא לא מציאה גדולה‏1.
זה בסה"כ סיפור הרפתקאות עם הרבה פילוסופיה בגרוש שתפס את האופנה בשנות ה60.
לפחות יש שם כמה דמויות שתפסו אותי - אנשי בית הארקונן ועוזרו של הקיסר. (שכחתי את שמו.)

1 אתם מוזמנים לצלוב אותי.
נזכרתי. 117060
פיטר דה-פריז.
בורות? 117062
לא הפילוסופיה (רובה, אכן, בגרוש) היא שעשתה את הספר למה שהוא, אלא איכות טווית הסיפור, והעלילה שמצליחה לרתק; ומבחינה מסוימת, גם העולם שהרברט יוצר, אם כי נדרש די הרבה suspension of disbelief כדי להכנס אליו – אולי אפילו יותר מדי.

איזה מעוזריו של הקיסר - ת'ופיר האוואט? דאנקן איידהו? גורני האלֶק?
בורות? 117088
אלה עוזרי הדוכס.
כבר נזכרתי למי התכוונתי - תגובה 117060
בורות? 117097
נו טוף. נדמה שאתה זוכר את הסיפור הרבה יותר טוב ממני...
ארתור וירמיה? 117206
מחקר מרתק בנ ושא נדב בישראל 117779
ענבל שגיב כתבה עבודת מא מרתקת על מדב בעברית
מומלץ
תזה של תשעה עמודים?! 117784
17 עמודים, בהם 8 עמודי ביבליוגרפיה. עשה לך מאסטר...
בעוונותי רק עכשיו מצאתי את הזמן 117811
לקרוא את החוברת השניה של "חלומות ".
מרשים מאוד , העיצוב הוא מרשים ביותר וכל גם הגרפיקה והסיפורים הם שיפור משמעותי לעומת אלה שבחוברת הקודמת .
כל הכבוד למוציא לאור ולצוות העורכים וכמובן גם לכותבים.
נקווה שיהיו גליונות נוספים , בקצב הזה הם ישתוו מהר מאוד עם הרמה של "פנטסיה 2000 " הישן ויעברו אותו.
תזה של תשעה עמודים?! 117988
אהם. אתה הסתכלת על תוכן העניינים שם? גם העבודה שהכותרת של עמודי הטקסט היא "סיכום" הייתה צריכה לרמוז לך שמדובר לא בכל העבודה, אלא רק בסופה. העבודה עצמה היא בת כ-‏100 עמודים לא כולל סיכום.

(וללא-מקליקים - מדובר בעבודה של נטלי רוטמן על מוסיקה בצבאות הגרמניים בעת החדשה המוקדמת)
מדע בדיוני בישראל - התזה 126215
למעשה, 240 עמודים, ואפשר לקרוא את כולה באתר שלי.
לשמחתי, הרבה מאוד השתנה בתחום המד"ב בארץ מאז כתיבת התזה בשנת 1999, כפי שמעידים בין השאר המאמר הזה והתגובות עליו.
מדע בדיוני בישראל - התזה 126434
הי ענבל, ד''ש לאורן.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391127
לכבוד
שגיב ענבל
שלום לך .
אנני יודעת כיצד עוד אפשר להשיג אותך. לכן אני כותבת לך כאן ,בתקווה שתעני לבקשתי.
שמי אלמוגית לייב ואני לומדת הוראה בהתמחות סיפרות אני בחרתי לנתח את הספר שתירגמת " החיים הסודיים של הדבורים" / סו מונק קיד.
אך לצערי נתקלתי בקשיים רבים: אנני יודעת מה המניעים לכתהספר, מידע על הסופרת ,מי היא מתי נולדה? היכןהיא מתגוררת? על הדמיות בספר? האם לילי היא סו מונק קיד? מי הוא טייריי ועוד,,,
תעזרי לי בבקשה .
מחכה לתגובה
אלמוגית לייב
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391128
אלמוגית, האם את יודעת איך מבצעים חיפוש גוגל?
יש די הרבה חומר באינטרנט בעברית על הספר הזה.

את יכולה גם לחפש לפי התעתיק המקורי (האנגלי) של שם הסופרת או הספר ב- http://www.google.com

בהצלחה.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391162
הסובלנות שלך ראויה לכל שבח. הלוואי עלי.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391204
עמדתי לכתוב תגובה בסגנון תגובה 391161 ואז נשמתי עמוק חמש פעמים... :-)
אותי הקפיצה לא רמת ההתבטאות בכתב אלא רמת המיומנות הנמוכה בשימוש במשאבי מידע.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391206
אה, זה כבר לא מפתיע אותי. ראיתי כבר אנשים מסתכלים בי בפליאה כשאני מוצא להם מידע רלוונטי על נושא על ידי הקלקת *המילים שהם אמרו כדי לתאר את הנושא* ו"I feel lucky"...

(שלא לדבר על שימוש בחלונית החיפוש של פיירפוקס לחיפוש בוויקיפדיה. זה בכלל גומר אותם)
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391211
דווקא אצלנו באתר חוזרת מדי פעם התופעה של משתמשת צעירה וחסרת נסיון השואלת שאלות טכניות - איך מחפשים לינקים, איך מסמנים, איך מדביקים אותם בתגובות וכולי (משהו כזה הופיע כאן ממש עכשיו, בימים האחרונים).

לעיתים קרובות משתמשת כזו היא מרשימה בכושר הביטוי, בידע הכללי שלה וכו' - ואת העניינים הטכניים היא תמיד תוכל ללמוד. לעומת זאת, רמת התבטאות ירודה וחריקות לשון וסגנון בגיל של "סטודנטית" (?) (ה"סטודנטית" מופיע לא כאן אלא בתגובה של המגיבה הנ"ל באתר אחר, באותו נושא) - ספק אם זהו עניין הניתן לתיקון.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391246
היכולת לדעת כיצד ואיפה לחפש מידע מסווגת אצלי תחת הכותרת "תושייה" ולא "ידע טכני". ר"ל, אני לא מלקה אותה על שאינה מתמצאת בהיבטים שונים של האינטרנט, אלא על כך שהיא לא מסוגלת להעלות בדעתה איך מוצאים מתי נולדה הסופרת שאת ספרה בחרה לסקור (זה לא חייב להיות אינטרנט - מצידי שתלך לשאול בספרייה ציבורית, שתתקשר להוצאת הספר או למתרגם ותשאל...).

קיבלתי בחיי לא מעט אימיילים מאנשים ששואלים תחת איזה סימול נסחרת חברת סטארט-אפ X או Y שכתבתי עליה. נו באמת, אדם רוצה להשקיע בבורסה ולא יודע איך מחפשים סימול של חברה? או גרוע מזה: קורא בטקסט בפירוש שהחברה יושבת בחממה טכנולוגית, או גייסה לאחרונה כסף מקרנות פרטיות, ועדיין מניח שהיא ציבורית?
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391291
נו, אז היא יצרה קשר עם המתרגמת. מה את רוצה?
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391294
אה. טוב, אז כלום.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391216
איך את חושבת שהיא הגיעה לתגובה 126215?
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391244
או שמישהו שלח לה לינק, או שהחתול שלה שיחק קצת במקלדת.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391247
חיפוש בגוגל אחרי ענבל שגיב מביא את תגובה 117779 כתוצאה שלישית, אחרי דף הבית שלה (שכתבוב באנלית http://www.tasgiv.com/inbal/) ודף הכותב שלה בבלי פאניקה (שלא עולה http://www.blipanika.co.il/?author=188).
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391249
אם כך המצב עוד יותר גרוע :-) תגובה 391246
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391250
אלמוגית פרסמה תגובות עם אותו סיפור (''לומדת הוראה'', וכו') ועם אותן בקשות עזרה בכמה אתרים העוסקים ב''החיים הסודיים...''. זה לא שהיא ממש לא יודעת איך להשיג מידע, היא כנראה פשוט קיוותה לקבל את כל התשובות מבלי לקום מהכסא ובלי להתאמץ יותר מדי, בלי ספריות וכל זה - וזה לא הלך (בינתיים).
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391251
(אנחה).
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391253
הקלה או כאב?
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391257
(עייפות, עייפות גדולה).
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391255
היא קצת מזכירה את הילדה מהפתיל מתגובה 282518, עם המוגבלות אבל בלי החוצפה. אם זה הפוטנציאל של המורות שילמדו את הילדים שלנו, הגיע הזמן למאמר תחת הכותרת "אין עתיד".
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391161
הדוא"ל של ענבל מופיע באתר שלה, אליו קישרה לעיל (רמז: באתר יש קישור בשם "email").

תנחומי לתלמידיך בפוטנציה. לפחות בפעם הבאה שמישהו יתאונן על חוסר היכולת של הנוער כיום להתבטא כראוי בכתב, אני אדע את מי להאשים. מותר לשאול באיזה מוסד את לומדת?
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391163
אם זה אמיתי, בכלל, אלמוגית נשמעת לי כנערה שעלתה ממדינות חבר העמים (גם לפי השם) ולומדת בפנימיה דתית.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391172
למה זה צריך לעניין אותי? מדובר פה על בחורה שמתעתדת, ביום מן הימים, להיות מורה לספרות. מבחינתי, תנאי קבלה אלמנטרי צריך להיות יכולת בסיסית להתבטא כראוי בכתב בעברית. אם אדם לא הצליח להגיע ליכולת הבסיסית הזו, לא משנה עד כמה מוצדקת הסיבה, אין הוא ראוי להיות מורה לספרות, בדיוק כשם שאינו ראוי להיות מורה ללשון. וזה, כמובן, עוד לפני שדנו בניתוח המעמיק שצפוי לספרה של הגברת קיד אם נתבסס על השאלות שנשאלו.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391173
תהיה רציני. המורה שלי לספרות בבי''ס יסודי לא הייתה יותר מוצלחת מזה. ואני למדתי בתקופה שהמורים היו קצת יותר מוצלחים מהיום.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391176
המורה שלך לא ידעה לאיית או למקם סימני פיסוק כראוי? תנחומי. שלי כן. קרא לי מיושן, אבל אני חושב שזו דווקא מסורת שכדאי לשמר.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391177
שמע, ודאי שמוטב היה שמורים יידעו את מלאכתם קצת יותר. ובהתאם - שמורים לספרות יידעו לאיית כראוי ואולי גם יבינו דבר או שניים בספרות. אבל צריך להסתדר עם המצוי, לא?
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 391198
אני לא חושב. לפעמים עדיף לוותר מראש, על פני חשיפת ילדים לגורמים שרק יגרמו נזק.
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 499267
שלום לענבל שגיב,
ניסיתי לאתר אותך גם באמצעות המו"ל. והנה אני מנסה שוב.

א. באשר לספר הקסום על הדבורים:
ביקשתי להסב את תשומת לבך,שיש קרבה בין חבצלת לשושן,
שתיהן בנות משפחת השושניים (מלשון 6: למשל: 6 עלי כותרת), אבל השושן הצחור הוא סמל הטוהר בנצרות ומכיוון ששם הגיבורה לילי = שושן ונשמתה זכה, לכן,נראה לי שהשושן הצחור הוא מטאפורה איכותית גם מעבר לדיוק הבוטאני.

ב. בינתיים קראתי גם את "האפיפיורית יוהנה" ואם תרצי יש לי גם מה להאיר על התרגום אם וכאשר תוציאי מהדורה נוספת.

כל טוב,
שולה לויטל
מקיבוץ מעוז חיים
''החיים הסודיים של הדבורים'' סו מונק קיד 499298
אוי ואבוי.
פרסום עצמי 325-ב' סעיף קטן 7 120328
ביקורת על הגיליון השני של "חלומות באספמיה":

הלינק המדויק 120432
אוי... תודה :-) 120517
קיבלתי היום את הגליון השלישי מידי המו''ל בכבודו ובעצמו 125254
ואכן, האיכות הולכת וגדלה:
סיפורי מקור מאת משתתפי גליונות קודמים ומשתתפים חדשים, סיפור מתורגם, המדורים הקבועים, מכתבי קוראים, מדור חדש על סופרים-הפעם פיליפ ק. דיק ומאמר על המד"ב בישראל.
''גלובוס '' פירסם מאמר גדול 133438
על ''חלומות באיספמיה ''.
יש שם ראיון עם המולית הגברת יניב , שמדווחת בפירוט על יצירת כתב העת ועל הקשיים השונים בהוצאתו . בין השאר היא מתלוננת שם על חוסר רצונן של חברות שונות לפרסם שם בגלל שזה נראה להם מגזין יותר מדי ''נישאי ''.
מן הסתם יש את זה גם באתר של גלובוס אבל אין לי כוח לחפש עכשיו.
למי יש כוח 133529
למי יש כוח 133548
האתר אינו נגיש למשתמשי מקינטוש ולינוקס :-(
מישהו יכול להעלות לכאן תמצית?
תודה
למי יש כוח 133619
לי הוא היה נגיש, אבל צריך הרשמה.
למי למי תמיד למי 133645
נסה להכניס koko99 גם בתור שם משתמש וגם בתור סיסמא.

(בכלל, מישהו עם טיפה חזון ויוזמה, כבר מזמן היה מעלה לרשת איזה דף עם סיסמאות כניסה לכל האתרים המעצבנים שדורשים רישום).
למי למי תמיד למי 133646
שם משתמש/סיסמה הסטנדרטיים למטרות כאלו הם cipherpunks ו-cipherpunks, ה-John Doe של אתרי חשבון-חינם. זה אותו דבר בכל האתרים, ולכן אין צורך להפיץ רשימה פרטנית. זה כבר הפך לכזה סטנדרט, שאם אתה נתקל האתר שהחשבון הזה לא קיים בו, אתה פשוט יוצר כזה למען הדורות הבאים וממשיך הלאה.
למי למי תמיד למי 133676
תודה, אתה איש טוב.
למי למי תמיד למי 133677
ומה רושמים באתרים שדורשים כתובת דואל בתור משתמש?
למי למי תמיד למי 313338
ומה עושים עם התגובה נכתבה לפני שנתיים והשם משתמש כבר לא בתוקף?
למי יש כוח 133691
דף הכניסה עם שם וסיסמא אינו עובד למי שלא משתמש עם אקספלורר, מה שמונע גישה לחלוטין למשתמשי לינוקס ומקינטוש )כן, יש לי שם משתמש וסיסמא).
ראו פרטים:
נו טוב, כנראה שאצטרך להמשיך לוותר על התכנים שלהם...
למי יש כוח 135208
גילה יניב, שחולקת את תפקיד המו"ל עם בעלה ניר, חובב מד"ב מושבע? ניר, אתה רוצה לספר לנו משהו?
למי יש כוח 135302
כן, התבלבלו שם בין ניר יניב ורון יניב.
כמה מילים על גליון 3 133775
גליון 3 של "חלומות" הופיע לפני כחודש. כמה הערות:

1. סקירה של הגליון באתר "האגודה הישראלית למד"ב ופנטזיה": http://www.sf-f.org.il/story.php3?id=398&NewOnly...

2. הופתעתי למצוא את שמי (פעמיים) בחוברת - בתחילתה ובסופה. בתחילתה, במכתבו של קורא – שקורא גם שורות אלה, אני מניח – שהתלונן על הביקורת שלי. (היי! קראת את הסיכום? "יוזמה ברוכה וראויה לכל שבח", וכאלה?). ובסופה, בדברי תודה של ניר יניב, שלפני כמה שנים עזרתי לו מעט בכתיבת הסיפור שנכלל בגליון זה.

3. "לפני כמה שנים". עורכים יקרים, כעת כשאתם משלמים לפי מלה, האם אתם מודעים לכך שניר ממחזר סיפורים ישנים? :-)

4. כמה מילים על הסיפור המתורגם – "הדרך הארוכה הביתה". אינני מעורה בעולם המד"ב המודרני, ומעולם לא שמעתי על המחבר, שיין טורטלוט. אולי הוא אכן "מהסופרים הצעירים והמבטיחים בתחום", אבל הסיפור הספציפי הזה היה פשוט גרוע. ראשית, ברמה הרעיונית - התחרות בין הספינות מתייחסת לשאלה מי יביא את המידע הביתה, ויזכה לתהילה... אבל מדוע לא *לשדר* את המידע? מדוע לא שודר המידע מיד עם גילויו?
שנית, ומה שקצת יותר עקרוני, הרעיון המרכזי סביבו נסוב הסיפור – חללית נמצאת במשימה, שאמורה להמשך שנים, אבל חללית חדשה ומשופרת משיגה אותה – מועתק מהספר Mayflies של קווין או'דונל (זכרון עמום מספר לי שהספר תורגם כ"מייפלוור").
אז הנה תגובות לחלק מהסעיפים: 136268
לגבי שמך בחוברת - אייתו אותו נכון? תגיד תודה ותשתוק... :-) אז נכון, את השם שלך הרבה פחות קשה לאיית כראוי מאשר את השם שלי, כך שלאיות נכון של השם שלך מן הסתם לא מתלווה אותה תחושת הישג שיש לי כשאני רואה את השם *שלי* מאויית נכון, אבל בכל זאת.
לגבי מר ניר יניב - ניר יניב ידוע בנלוזותו מאז ומעולם, כך שאיננו מצפים ממנו ליותר מזה. במיוחד כשהסיפור מוצלח. :-)
ולגבי "הדרך הארוכה הביתה" - אני מרשה לך לא לאהוב אותו. אני אהבתי אותו, רמי שלהבת שהמליץ לי עליו אהב אותו, עוד שניים שלושה אנשים אהבו אותו, כך שמן הסתם הוא יצליח להתגבר על העלבון הקשה. :-)
וברצינות - אני לא חושבת שלשדר את המידע זה פתרון. קודם כל, שידור של כמות גדולה כזאת של מידע לכיוון כדור הארץ (ארבע שנות אור, להזכירכם) ידרוש תגבור גדול מאד של השדר כדי שהאלומה לא תדעך יותר מדי עד שתגיע לכדור הארץ. אני לא יודעת עד כמה זה מציאותי בטכנולוגיה שמתוארת בסיפור (להזכירכם, ניבן המציא מכשירי קשר שמבוססים על לייזר כדי להתגבר בדיוק על הבעייה הזאת). וכשמדובר בנפח גדול של מידע, מן הסתם מדובר בזמן שידור ממושך, ובוודאי גם צריך עודפויות בשידור כדי לוודא שגם אם תהיינה הפרעות בקליטה החומר יגיע, כך שאנחנו מדברים על כמות גדולה של אנרגיה לצורך השידור. אני לא בטוחה שהם יכלו להרשות את זה לעצמם, אפילו אם הייתה להם הטכנולוגיה.
ובל נשכח נקודה חשובה: חלק חשוב מהממצאים שלהם היו בצורת *דגימות*. את זה אי אפשר לשדר.
ולגבי הספר שהזכרת: אני מעולם לא שמעתי את שמעו, כך שאני מניחה את האפשרות שעוד אנשים בעולמנו לא שמעו את שמעו, ואולי אפילו מר טורטלוט לא שמע את שמעו. כך שבהחלט ייתכן - שים לב, אמרתי "ייתכן" - שבניגוד להאשמה המאד לא נעימה שלך (אנחנו, האנשים שנוהגים לכתוב מדי פעם, רגישים לדברים כאלה), מר טורטלוט לא *העתיק* את הרעיון שלו, כי אם השתמש ברעיון מקורי לחלוטין שעלה בדעתו לגמרי בנפרד מספר עלום אחר. למעשה, בצורה משעשעת ביותר, בתקופה קרובה למדי לפרסום הסיפור, הגיע למערכתנו סיפור אחר בעל רעיון דומה, של אדם שאני בטוחה למדי שלא קרא את הסיפור של מר טורטלוט או את ספרו של מר או'דונל קודם לכן. שנאמר, "פילים עגומים".
וכל זה, בלי להתייחס בכלל לשאלה אם אותו ספר טיפל בזווית שבה טיפל טורטלוט, הווה אומר, התחרותיות בין מגלים והערך היחסי שביסודיות לעומת מהירות.
בקיצור, חבל שלא אהבת. היו אחרים שאהבו. אני מקווה שאת רוב מה שאתה קורא אצלנו, אתה אוהב, וזה כבר מספיק טוב בשבילי. :-)
אני חוזרת אל העבר הרחוק 174713
כדי להשוויץ קצת. (מה יש?)
אני מאמינה שרבים מאלה שהגיבו במאמר הזה מודעים לכך, אבל לטובת אלה שלא, הריני להזמין את כולכם לטקס הענקת פרס גפן לספרות מד"ב ופנטזיה (אהמ, בהנחה שעוד יהיו כרטיסים...), שייערך במסגרת פסטיבל "אייקון", הכנס השנתי למדע בדיוני ופנטזיה, ב-‏16 לחודש זה (יום חמישי בעוד שבוע) בשעה 17:00, ושבו "חלומות באספמיה" יהיה המנצח הגדול של התחרות.
איך אני יודעת את זה מראש? כי *כל* חמשת הסיפורים המועמדים בקטגוריית הסיפור הקצר התפרסמו ב"חלומות באספמיה". לא משנה מי יזכה, "חלומות באספמיה" לוקח בגדול.
בכנס אפשר יהיה לרכוש חוברת שמכילה את חמשת הסיפורים המועמדים, במחיר של חמישה ש"ח שיועברו כתרומה ל"בית הגלגלים" (פרטים בתוך החוברת).
אתר הכנס:
(ואני מתנצלת בפני אנשי האתר על הפרסום הבוטה.)
מהו "בית הגלגלים"? 174736
במקום תשובה: 174744
אני חוזרת אל העבר הרחוק 174777
האם מי שלא יוכל להגיע, יוכל לרכוש את החוברת בדרך כלשהיא?
עוד מד''ב ישראלי 222230
והנה תוספת טריה לעשרות ספרי המד"ב הישראלי שהוזכרו בתגובות למאמר: "ויהי בוקר" מאת סייד קשוע. מד"ב פוליטי עכשווי שהזכיר לי את בן-נר ואת סאראמאגו.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים