 |
סדרה על הרבה מאוד | 168 |  |
|||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
החיים הם כלום. זו ההצלחה של התרבות האמריקאית עסוקה בעצמה,מדברת על עצמה, עושה בשביל עצמה אבל בעיקר מנוכרת לעולם ועסוקה בהפיכת העולם לעוד פיסת אמריקה בכל מקום. איזו שמחה בליבנו התעוררה ,עוד מחזור של שידורים חוזרים נוסף לשידורי הכבלים. מה שהפסדת היום, אתמול אין דבר תראה מחר. החיים הם כלום. החיים הם המון. החיים הם היכולת שלנו לא רק להיות קרובים אל עצמנו אלא לראות מעבר לים למשל במוזמביק ובצ'צ'ניה ולא בניו יורק של אמריקה. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה, גם במוזמביק וצ'צ'ניה משדרים את סיינפלד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סתם מישהו שנתקל בכתבה הזאת פתאום. וקראתי גם כמה כתבות אחרות שלך, מאוד מעניין. יישר כח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעוד 38:06 שעות ישודר הראיון שקיימתי עם רביע' אבו-חליל ברדיו במה חדשה... כבוד! פרטים מזהים: בשנת 1978 היגר רביע' מביירות למינכן בעקבות מלחמת האזרחים בלבנון. מאז הספיק למכור למעלה מחצי מיליון אלבומים של ג'אז אתני משובח בגרמניה לבדה, לקטוף חמישה פרסי ג'אז גרמני ולפרוץ את זירת הג'אז העולמית עבור היצירה הערבית האותנטית. הקלטנו שלוש שעות בהן שוחחנו על הא, דא, מוסיקה, תרבות והרבה יותר מדי פוליטיקה. הראיון מתנהל באנגלית נינוחה ומתפרסם כאן: קטעים נבחרים ממנו יפורסמו באייל, במגזין במה, במותר האדם ובעוד מגזין או שניים. לצערי לא עומד לרשותי די זמן לתמלל ולתרגם 3 שעות של ראיון, ולכן נדרשת עזרת הקוראים בבחירת הקטעים שיתומללו. בכל אופן, ביום ראשון הבעל"ט בשעה 21:00 ישודר הראיון ברדיו במה: אבל למה כאן? שאל אותי הזקן אמרתי לו, כי יש כאן מאמר מעניין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למאמר הישן והמצוין הזה, חשבתי מיד שמישהו הכניס לכאן את הקישור הזה (כותרת שלישית "סיינפלד") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אחד הדברים המוצלחים הוא שלמרות שאיליין הייתה האשה היצוגית, היא לא הייתה אשה יצוגית- היא הייתה מסובכת, אסרטיבית עד רשע, מתחסדת אבל אלימה, ועוד ועוד. לא ''אשה יצוגית'' קלאסית בשום מובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן, תודה על המאמר. כשקראתי אותו חשבתי על חברים שלי שהיו מכורים ל"סיינפלד", בעוד שאני חיבבתי, אבל בפירוש לא התמכרתי (אל חשש, יש לי ההתמכרויות הטלוויזיוניות שלי. אחת מהן היתה "חשיפה לצפון"). והשאלה היא, כמובן, אילו יסודות צריכים להיות בסדרה כדי שהיא תהפוך לסדרת פולחן, או לסדרה ממכרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותה נשימה הייתי מוסיף את השאלה המשלימה- אלו אנשים יש להם נטיה להתמכר לסדרות או "לסגוד" לסדרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סדרות אנשים אוהבים? אני למשל, אוהב במיוחד את דאלאס, אני קלודיוס, כן אדוני השר/ראש הממשלה, המלון של פולטי ובלאק אדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה ערוץ מראים אותם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עוד תקוע בשנות ה70. (-: 1 למעט בלאק אדר, היום בבי.בי.סי פריים שלושה פרקים ברצף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום שלישי שעבר היו שלושה פרקים ברצף של ''המלון של פולטי''. יבורך הבי.בי.סי. פריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הסדרה ניתנת להשכרה בדויד בבלוק באסטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החל משבוע הבא ביום שני, כל יום בתשע וחצי בערב פרק של סיטקום המופת של כל הזמנים - כן אדוני השר. (וכמה צובט בלב שפול אדינגטון ונייג'ל הותורן כבר לא איתנו.) חבל רק שהראו שתי עונות בלבד של בלק אדר מתוך ארבע עונות + ספיישלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בכלל לא סיטקום המופת של כל הזמנים :-( מקסימום סדרה סאטירית לא רעה. יש שם קצב איטי, סטטיות 1, רקע אפור-חום משעמם לעין. נכון, הדיאלוגים אלגנטיים מאוד, אבל זהו בערך. 1 כל סיטקום מצלמים בעיקר בדירה אחת, פלוס לוקיישן חלופי (משרד/באר) שהגיבורים שוהים בו הרבה. בגלל זה רוב הסיטקומים מזכירים תיאטרון מצולם. גדולתו של במאי כאן תימדד בין היתר בכך שיעשה שימוש נכון בחלל, כך שהצפייה בסדרה לא תגרום לקלסטרופוביה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון! (ואני כותב את התגובה הזו רק כי נדמה לי שזו דעה מאוד לא אורתודוקסית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החל מהיום, במהלך כל שבת בחודשים אוגוסט וספטמבר יוקרנו פרקים נבחרים מסיטקומים בתחרות שבה ייבחר הסיטקום הטוב ביותר. אין ספק שכן אדוני השר/ראש הממשלה היא הסידרה החכמה והשנונה ביותר, המלון של פולטי המשעשעת והמטורפת ביותר ובלק אדר המיוחדת ביותר, אבל הבחירה שלי היא בסידרה שגיליתי רק לאחרונה - Porridge, קורותיו של האסיר נורמן סטנלי פלטצ'ר. הצבעה כזו כבר הייתה בBBC המקורי וכן אדוני, פולטי וPorridge הגיעו למקומות מאכזבים. עכשיו אפשר לתקן את העוול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מספיק שהצבענו כולנו עבור רבין במשאל של "טיים", ושיבשנו את תוצאות הסקרים באתרים של מעריב, וואלה וחדשות הודו המזרחית, עכשיו צריך לתקן עוד עוול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בשעה תשע ושלושים בערב, עיזבו את כל עיסוקיכם, כנסו את כל בני המשפחה, הביאו גם את הכלב, החתול והתוכי, ושבו לצפות בפרק הפותח של Porridge בBBC Prime. (לאחר מכן יש גם פרק כפול של כן אדוני השר.) אם כבר צפיתם בסידרה, ולו רק בפרק אחד, הרי שאין צורך בהמלצה. אם לא, חוויית הגילוי היא כולה שלכם. תיזכו להכיר את נורמן סטנלי פלטשר, בגילומו של רוני בארקר המצוין (שגם הסידרה השניה שלו - פתוח ברציפות, מתמודדת בתחרות וראויה לקולותיכם), הדמות שמיתחרה על תואר הדמות הטלויזיונית המרשימה ביותר עם ג'יי. אר. יואינג, סיר המפרי אפלבי, קליגולה מ'אני קלואדיוס', בזיל פולטי, אדמונד בלקאדר וקוזמו קריימר. תיזכו להכיר גם את לני גודבאר שמגולם ע"י ריצ'ארד באקינסייל המצוין שנפטר מדום לב בטרם עת כשהוא בן 32 בלבד. (ביתו היא השחקנית קייט באקינסייל.) ודרך אגב, ב5 בספטמבר (ממש אוטוטו) מולאים לסידרה הנפלאה הזו 30 שנה. ובתקווה שתדעו למה להצביע. (קריצה רבת משמעות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חוצמזה, יש ווידאו, לא?) | |
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא הסתבך עם איזה בן אצולה ונידון למאסר. כשנתנו לו אופציה לצאת לגלות באנגליה הוא קפץ על ההצעה משום שהיתה לו חיבה והערצה גדולה לאנגליה. אבל, כשהוא הגיע לאנגליה הוא במקום למצוא את הפתיחות והקדמה החברתית והאינטלקטואלית, הוא ניתקל בשנאת הזרים האנגלית הטיפוסית. הם לעגו לפאות ולפודרה שלו, למנהגיו המשונים ובמיוחד לעובדה שהוא לא דיבר אנגלית. בכל אופן, אחרי שנתיים הוא חזר מלא התלהבות לאנגליה וכתב ביומן שלו שצריך להמציא לזה מלה חדשה, אנגלופיל. (אבל, לא נראה לי שהוא ''ענד את זה על שרוולו'', כמאמר האגלי, וד''ל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערב מורט עצבים היה אתמול והתוצאות אינן חד משמעיות. מצד אחד זכתה סידרה ראויה במקום ראשון ומצד שני סידרה חשובה מאוד וראוייה מאוד נעדרה לחלוטין מהעשירייה הפותחת. עוד נחזור לכך. למקום עשירי הגיעה רגל אחת בקבר המשמים שזכתה במקום זהה גם בסקר הBBC המקורי. בחירה תמוהה בשני המקרים. במקום תשיעי מישהו מטפל בך החביבה שנעדרה לחלוטין בסקר המקורי. נקודת זכות לטובתנו. מקום שמיני - על שוטים וסוסים. מקום נמוך למדי ומאכזב לסידרה שזכתה במקום ראשון בסקר הBBC במידה לא מועטה של צדק. המקום השביעי נתפס ע"י זיווגים החמודה שגם היא נעדרה מהעשירייה הפותחת בסקר המקורי. ושוב נקודת זכות לטובתנו. במקום השישי מתחילה להתכער התמונה - מה שנקרא בעין הדג 'אפקט שרק' פעל גם כאן כמו בסקר המקורי: הכומר מדיבלי תופסת מקום זה. סידרה בינונית לחלוטין ובהחלט לא מצדיקה את מיקומה בעשרת הגדולים. לפחות כאן היא לא במקום שלישי כמו בסקר הBBC. המקום החמישי כולל את כן אדוני השר. מאכזב למדי, מכיוון שזהו מקום נמוך מדי לסידרה שנונה ומצוינת זו ועלייה של שלב אחד בלבד לעומת BBC. במקום הרביעי פשוט נהדרת. שוב אפקט שרק אבל לפחות מדובר בסידרה טובה יותר מהכומר מדיבלי. בסקר הBBC היא לא נכללה כלל בעשירייה הפותחת. במקום שלישי שוכן בלקאדר. סידרה מצוינת וירידה של שלב אחד לעומת BBC. בחירה מוצדקת. במקום שני שוכנת הסידרה מה יגידו השכנים. סידרה חביבה אבל בהחלט לא מצדיקה מקום גבוה כל כך. הדעת נותנת שהיתה צריכה להיות תחלופה בין מקום שני לשמיני. במקום הראשון סידרה שבהחלט ראויה להישגה - המלון של פולטי. בסקר הBBC המקורי היא הגיעה למקום החמישי המאכזב למדי. כאן היא זוכה בכבוד הראוי לה. וכאן אנחנו מגיעים לפאשלה הגדולה של הסקר. השחקנים המצוינים רוני בארקר ודיוויד ג'ייסון הזוכים לכבוד רב בבריטניה, אינם מוכרים כל כך מחוצה לה. לכן פורידג' ופתוח ברציפות לא נכללו כלל בעשיריה הפותחת ועל שוטים וסוסים זכה במקום נמוך מדי. דבר שלא היה עולה על הדעת בשום סקר בריטי. בעיני רבים בבריטניה פורידג' היא סידרת הסיטקום הטובה ביותר בכל הזמנים. בזמנו היא הייתה פופולרית גם באירופה ובמדינות חבר העמים הבריטי וזכתה גם לגירסה אמריקאית. כיום היא אהודה רק בבריטניה ומחוצה לה רק ע"י משוגעים כמוני. ההפסד כולו שלנו. סקר סיטקומים בריטים שפורידג' לא נכללת בעשירייה הפותחת שלו שקול לסקר סדרות דרמה שאני קלודיוס לא נכללת בעשירייה הפותחת שלו, סקר סרטים של כל הזמנים שקזבלנקה לא נכלל בעשירייה הפותחת שלו, סקר מוזיקת רוק שג'ימי הנדריקס ולד זפלין לא נכללים בעשירייה הפותחת שלו, סקר מוזיקת ג'אז שמיילס דיוויס וג'ון קולטריין לא נכללים בעשירייה הפותחת שלו, סקר בלוז שג'ון לי הוקר ומאדי ווטרס לא נכללים בעשירייה הפותחת שלו, סקר מוזיקה ישראלית ששלום חנוך ומאיר אריאל לא נכללים בעשירייה הפותחת שלו. הלוואי שאלה יהיו הצרות היחידות שלנו. ובכל זאת, פיספסנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שהסתכל אתמול חלקית, ומכיר ארבע וחצי מהסדרות שהגיעו לעשירייה, אני חושב שההחלטה לתת את הפרס ל''מלון של פולטי'' היא יותר מתן פרס למונטי פייטון, או יוצא מונטי פייטון, ופחות לסדרה. ''המלון של פולטי'' היא קומדיית טעויות חביבה מאוד, אבל היא הרבה יותר מדי מאומצת בנסיונות שלה להצחיק מכדי להיות משובחת באמת. מבחינתי, מתוך העשירייה, ''כן אדוני השר'' ו''זיווגים'' בוודאי מנצחות אותה, ואולי גם ''מישהו מטפל בך'', שלמרות אינפנטיליותה יש בה משהו הרבה יותר זורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לא לאהוב את המלון של פולטי, אבל לאמר שחשיבותה היא רק בגלל מונטי פייטון או השחקן הראשי שלה היא אמירה מוגזמת ומופרכת. רק 12 פרקים יש בסידרה הזו, אבל כל אחד הוא פנינה שניתן לראות שוב ושוב ולהנות כל פעם מחדש, דבר שאי אפשר לאמר על סיינפלד למשל. וכבר היה מי שהסביר את גדולתה: http://www.bbc.co.uk/sitcom/advocate_fawltytowers.sh... . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיינפלד אתה יכול להנות מכל פעם ש קריימר נכנס לדירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באופן אישי מאד נהניתי מ- Game on (נדמה לי ששודר בערוץ 1 תחת השם "שחק אותה"). הקטעים שבהם הג'ינג'י מבכה את אהבתו האבודה, משעשעים לטעמי לא פחות מתוכניותיו הערמומיות (סר) של בולדריק. ואם כבר מדברים, יצא לי לראות בשבוע שעבר איזו סדרה טריה יחסית שמשודרת ביס פלוס (השם תורגם לעברית כ"מחלקה אלטרנטיבית", אאז"נ) ומאד צחקתי. לגבי פולטי, דעתי דומה לדעת האלמוני שמעלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זיווגים'' אינה סתם חמודה - מעבר לבדיחות החוזרות על עצמן, יש שם כמה פנינים של תסריטאות. במסגרת הסדרה הזו נכתבו כמה פרקי מופת של תזמון עלילה לפרטיה הקטנים ביותר ועיתוי מדויק של גאגים (פרק המסך המפוצל הוא רק דוגמה אחת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהניתי רק משלוש העונות הראשונות של ''זיווגים''. הרביעית היתה מאכזבת למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל שהחליפו את השחקן הכי מצחיק שם עם איזה דביל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
debilit, if i'm not wrong
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה, החליפו את ריצ'רד קויל - בריצ'רד מיילן - http://www.google.co.il/search?hl=en&source=hp&a... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התרשמתי דווקא מהפרק הנבחר של בלאקאדר (בהנחה שלא שגיתי וגם לפרק ששודר יש משמעות). מצא חן בעיני שברצף הקומדיות הבריטיות הטובות ביותר נמצא גם הקטע העצוב ביותר שראיתי אי פעם על המסך הקטן. הקטע המדובר מורכב מרצף הסצינות האחרונות של הפרק האחרון בעונה הרביעית של בלאקאדר, שמתרחשת במלחמת העולם הראשונה בחפירות. במהלך הרצף מבין הקצין הצעיר ג'ורג' שהוא האחרון מבני כיתתו ששרד (ברצף מצחיק מאד של כינויים יחודיים - מהם יזכר תמיד לטובה סטריינג'לי בראון), ויחד עם כל האחרים (פרט לבלאקאדר עצמו, שהוא הרבה יותר מדי ציני מכדי לחשוף רגשות) מביע את חששו מן המוות העומד לבוא, לכשיאיר היום והיחידה תצא להסתערות אחרונה (חמושים במקלות) אל מול התותחים הגרמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי "רגל אחת בקבר" היא סידרה שנונה ביותר ובעלת עומק, אבל זה כנראה עניין של גיל ושל נטיה לתת משקל לשימו שבשפה. כי אתה אוהב את "זיווגים" שלטעמי היא שבלונית ופלקטית, חסרת חן בה השחקנים *מתאמצים* לשחק ולא משחקים. גם הכומר מדיבלי היא סידרה שנונה ומהנה שמשחקת בשפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבעה למשהו שהיה לאחרונה ולכן הרושם ממנו טרי יותר, למרות שאינו בהכרח טוב יותר מדברים ישנים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה כמו שכשבחרו את כדורגלן היובל או משהו כזה שכחו את מלמיליאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמו שג'ון לנון (ג'ון מי?) אמר שהחיפושיות יותר פופולריות מישו. בינתיים עשו איפה שהוא את רשימת "הלהקות החשובות". במקום הראשון - פינק פלויד, במדלית הכסף זכתה לד צפלין ובארד ה"סטונס". הביטלס הגיעו למקום השביעי המכובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושיר היובל (או המילניום, אני לא בטוח) היה ''מקרנה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא למבדה? משום מה זכור לי ששיר המילניום היה one של יו2. אבל למבדה מנקרת לי בראש מסיבה לא ברורה. (נו, אחד היה של העשור, השני של המאה, בכל אופן, יש איזה משהו עם תאריכים עגולים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה תחרות של MTV ונדמה לי ששם נבחר השיר של יו2. למבדה נבחר בגל"צ, מקרנה כמה שנים טובות לאחר מכן (כ"א בשנה שבה דרך כוכבו, להראות כמה טיפשיים וקצרי ימים הדירוגים האלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלו, בלי להעליב. למבדה נבחר ע"י רשת ג', מה שסייע מאוד לגל"צ לצחוק עליהם נורא. אני זוכר היטב את רגעיו האחרונים של מצעד העשור של גלי צה"ל בהגשת מי שמאז הפך להיות "רפיק", ושודר בערוץ 2 הנסיוני דאז. לצערי, חוץ מרגעי הסיום (כולל ריקוד בטן מגרה של רפיק) אני לא זוכר כולם, כולל את השיר הזוכה... אבל עכשיו כשאני חושב על זה, אני די בטוח שזה היה "עוד לבנה בחומה חלק 2". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למבדה ומקרנה זה לא אותו שיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנתיים עברו ומרק צ'פמן רוצחו של לנון ינסה היום שוב לקבל שחרור. מעריצי הביטלס מבטיחים לנקום בו אם ישוחרר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני, אבל מי זה מעריצי הביטלס ומה זה מבטיחים לנקום? איך בכלל אפשר לנקום? מה יעשו? יירו בו? ביג דיל. הוא יחסר לאנושות כמו לי אוסוולד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יירו בו אולי המשוגע הבא שרוצה לעשות רושם על ג'ודי פוסטר יבחר אישיות פחות אהודה לעמוד בין כתפי האתנך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט התבלבלת. האיש שרצה לעשות רושם על ג'ודי פוסטר היה ג'ון הינקלי, שירה ברונלד רייגן ב1981. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הינקלי זה לא ההוא שירה ברבין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הינקל זה לא צ'רלי צ'פלין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנקום נוסח התפוז המכני. קושרים את צ'פמן ומשמיעים לו בלופ את השירים של יוקו אונו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השירים של יוקו אונו? מעריצי הביטלס אינם אכזריים עד כדי כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לינק: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא מדובר על מעריצי הביטלס, מדובר על "Lennon fans" (אוהדי פול מקרטני לא בעסק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפירת הרגעה, נדחתה בקשת החנינה של מארק צ'פמן, שהתנקש בלנון: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4 באוקטובר 2005, ניפטר רוני בארקר בגיל 76. גאון קומי שעיקר פעילותו היתה בתוכנית המערכונים "The Two Ronnies" יחד עם רוני קורבט וכן בסידרת הסיטקום "פתוח ברציפות" ייזכר לנצח כמגלמו של נורמן סטנלי פלטשר, אחת הדמויות הטלויזיוניות המענינות, המהנות והאהובות ביותר בטלויזיה בסידרת המופת "Porridge". יהי זיכרו ברוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי גם להזכיר שבשנת 2004 זכה בפרס מיוחד מטעם האקדמיה הבריטית לקולנוע וטלויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ששיחק בתור קאלאן הבלתי נשכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ששש... אתה לא יודע שאסור לתת לינקים לעיתון האנטישמי הזה, אחרת אסתי תתעצבן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השחקן האלמותי שגילם את הדמות הטלויזיונית המרשימה ביותר של ג'יי. אר. יואינג נפטר בסוף השבוע האחרון. מלבד תפקיד זה ראוי להזכיר גם את תפקידו כקולונל אמריקאי במלחמת העולם השנייה המוצב בבריטניה ומגלה מזימה לחטוף את צ'רצ'יל בסרט The Eagle Has Landed (film) [Wikipedia] . הגמן היה שחקן של פעם בחיים ודמותו של ג'יי. אר. תחסר מאוד בסדרה שחזרה בשנה האחרונה. יהי זיכרו ברוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<זהירות ספויילר>...מעניין לקשר לפרק הראשון של הסדרה המחודשת משנה שעברה. ג'יי.אר. נמצא בקטטוניה מוחלטת ומאושפז עם דכאון עמוק. אבל כשהוא שומע שהחווה עומדת להימכר הוא "שב מן המתים" וג'יי.אר. הישן והמוכר חוזר לתחייה. אבל מסתבר שזה היה רק לשנה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן קטע מעולה. ולמען הנוסטלגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, הם כל כך צעירים, ומסורקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא זוכר אותו בתפקיד אסטרונאוט שיש לו ג'יני. למרות נושא הסדרה , ממרחק השנים והגיל אני לא זוכר שזה היה כל כך שובניסטי כמו שזה היה צריך להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הזכירו את הסידרה הזאת לא מעט אבל אני אוהב מהסיטקומים של שנות ה60 את Bewitched [Wikipedia]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוני קורבט נפטר בגיל 85. (הופתעתי לקרא ששמו האמצעי היה בלפור). עם רוני בארקר במערכון "ארבעה נרות", או אולי ידית לקלשון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החל מהשבוע, ימי שני ושלישי ב14.30 בBBB Prime. לא להחמיץ! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר. כמה שאני אוהבת אנשים ששמים את האליטיזים שלהם על שרוול החולצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דאלאס זה אליטיזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטרם מותי אהבתי לצפות בטלהנובלות הישראליות. מצער אותי שלא אוכל לגלות את כיצד יוכלו ירון וליה לממש את אהבתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימה נחמדה, אבל איך הגיעה לשם "דאלאס"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זו סידרה שאני מאוד אוהב. ראיתי את כל הפרקים שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*כל* הפרקים? זה 357 פרקים לאורך 14 עונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו 13 עונות וראיתי את הסידרה כאשר היא שודרה באופן יומיומי לפני כמה שנים בערוץ 3. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה לעומת 3654 פרקים של "הגבוהים והחסונים"1 1וואטאבר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי למה זה יקנן בך ועונת הקינון של האלמוני המצוי חלפה לה, הלוא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דפוס התגובה הוא דפוס נאור אך תוכנה הוא רב תבונה. לכן אתבלבלה. אך עתה אתה אמור להבין בין השיטין... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו יגיד לי שהוא ראה את כל 5645.8 הפרקים של "השמנמוכים והחמצמצים" אומר Yikes פעמיים. לראות באדיקות את כל הפרקים של סידרה (כל סידרה, אפילו מהסוג החיובי) לאורך 10 עונות ויותר, נראה לי כמו יכולת התמדה ראויה לציון. אפילו בתור ילד חובב טלוויזיה, תמיד הגיע הרגע בו נמאס לי מסדרות אין-קץ ("פינוקיו" או "הלב" הן דוגמאות לסדרות ילדים מציקות במיוחד מבחינה זו). מתישהו מבינים את הרעיון וזה סתם הופך לחסר טעם, לא? היום המכשיר הזה נמצא אצלי במצבו המהנה יותר (off), חוץ מבמקרים מסוימים שבהם יש סיינפלד, שי ודרור, Futurama או איזו סידרה בריטית חביבה ב-BBC (תוחזר "who's line" בגירסה הבריטית וישא"ק!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפינוקיו והלב היו 52 פרקים לכל אחת. הרגשת האורך נבעה מכך שהם שודרו פעם בשבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלב שודרה בחופש הגדול (לפחות באחד מסוים) יום יום. אני הייתי הבייביסיטר האומללה שהילדים לא היו מוכנים לצפות בלעדיה או לוותר על הצפייה. ושעת השידור היתה שעת בוקר מוקדמת (שמונה, תשע כזה) ופיהוקיי העצומים איימו לבלוע את שני הדרדסים פלוס המירקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, הרגשת האורך נבעה מהתוכן דווקא, שהוא די דומה בשתי הסדרות. הייאוש. הכיסופים. החיפושים. הבדידות. ''רוצה את אמא''... ''רוצה להיות ילד אמיתי''... שוב ושוב, פעם בשבוע, כל שבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק! שכחת להוסיף גם פחדים קפקאיים של חוסר שליטה (המטמורפוזה של פינוקיו לחמור, למשל). הפרק הכי מצחיק ב"הלב", היה זה שבו מרקו חולם שהוא בים עם אמא שלו והוא מתחיל לטבוע. בעודו טובע, אימו אומרת לו שוב ושוב בקול רגוע - "אבל מרקו, אתה הרי יודע לשחות!". אולי בעצם לא הייתי צריך בתור ילד לחשוב שזה מצחיק. נו שוין. ואז הגיעו הרובוטריקים. כל פרק בפני עצמו. אפשר לפספס פרק פה, פרק שם וכמובן סוף סוף אלימות בריאה שהיתה כה חסרה בשתי הסדרות האחרות. הרבה יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מסכים לחלוטין1 2. ונשאלת השאלה כיצד אנשים בוחרים סדר ספרות באופן אקראי. כלומר, שים לב שגם אתה וגם אני בחרנו רצף ספרות אבל בחרנו להביאן שלא כסדרן. היש מחקר בנמצא בעניין זה?3 ____ 1 גם עם מרבית התוכניות2 2 אפרופו - הגרסה העברית (עונה שניה) ל- who's line עולה אוטוטו בערוץ 2. 3 נראה לי שצריכים להיות מחקרים בנושא. איך שהוא זה מתקשר לי ל"פסיכולגיה של צופי קסמים לחשים וטלפטיה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אתה מתקתק "באקראי" כשכל אצבעותיך קרובות זו לזו כברירת מחדל? ככה יוצאים מספרים עוקבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די כבר, רחמים. מעתה אמור whose, דהיינו - "של מי", ולא who's, דהיינו - "מי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת. מגיגול קל, עושה רושם שהטעות הזאת מאוד נפוצה גם בקרב דוברי אנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגה - אולי תגלי עניין ב- Apostrophe Protection Society (אני חבר ותיק). פרטים ב- http://www.apostrophe.fsnet.co.uk . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיחה, נכון? הם לא יכולים להיות רציניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא בדיחה, אבל גם לא משהו לגמרי רציני. את ה"אגודה" הקים עורך משנה בגמלאות שבדומה לך (אני מנחש), לי, ולעוד רבים אחרים, היה מתעצבן שוב ושוב כשהיה נתקל בשימוש שגוי בגרש. לא נראה לי שהחבר'ה האלה עושים הרבה (אני לא באמת חבר באגודה), פרט להצבת הכללים הנכונים ברשת, הוקעת שגיאות, ועריכת דיונים נוקדניים על מקרי קצה נידחים (למשל, האם צריך לכתוב masters degrees, masters' degrees או master's degree ?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הפעם הראשונה שאני רואה אתר פעיל המצהיר שאין לו כתובת אימייל פעילה בגלל ספאמינג: http://www.apostrophe.fsnet.co.uk/examples.htm למקרה שההצהרה האלמותית הזו תיעלם ביום מן הימים: Due to the receipt of huge amounts of 'spam' and virus emails, the address previously used for the submission of examples has been withdrawn. We will continue to update this site from time to time but we can no longer receive pictures due to our email address being clogged by unsolicited mail. We apologise for any inconvenience caused. (27 August 2003)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול ראיתי בקפיטריה בחור מסתובב עם חולצה של "האגודה העולמית לאבן, נייר ומספריים". שועשעתי, וחיפוש קל העלה חיש-מהר את אתר האינטרנט שלהם: http://www.worldrps.com . מתוך הצהרת העקרונות של האגודה: "האגודה העולמית לאנ"מ שמה לה למטרה לקדם את אנ"מ כדרך מהנה ובטוחה לפתרון סכסוכים... האגודה עוסקת במספר תחומים של הספורט, כגון: מחקר, סדנאות, טורנירים הן ברמה האזורית והן ברמה הבינלאומית, הוצאת ספרים ועוד." לא להחמיץ: הוידאו של משחק הגמר באליפות העולם האחרונה ב- http://homepage.mac.com/grahamwalker/.Movies/TheRock... . (והקשר הקלוש לתגובה שמעלי: עוד אגודה על נושא אדיוטי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה זה המקום ללינקים על אבן-ניר ומספריים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי לציין שאנ"מ נלמד בשיעורים הראשונים של תורת המשחקים, ומדובר במשחק פסיכולוגי מורכב מאוד - זאת בהנחה שמשחקים אותו מספר רב של פעמים ברצף עם אותו יריב, כמובן. (הודעה זו ניתנת לקריאה עם/בלי טון סרקסטי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת זאת, אם אתה משחק אותו פעם יחידה עם יריב אקראי, הסכוי הגדול ביותר לזכות הוא אם תשלוף ניר. למרות שלוגית ''שרשרת המזון'' היא מעגלית, והסכויים לכאורה שווים, פסיכולוגית (ולא בהכרח במודע), השליפה הראשונה היא של אבן, שנתפסת כחזקה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אזכור את זה, יש לי הרגשה שזה יציל לי את החיים יום אחד. יש לך טריקים גם לזוג/פרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינסטינקט שלי הוא דווקא לפתוח במספריים. כלומר, זה מה שבד''כ עשיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה בצעד אחד יותר משוכלל ממני... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החסרון הידוע של אנ"מ הוא שבהסתברות שליש המשחק נגמר בתיקו, וצריך לערוך סיבוב נוסף. איך ניתן לצמצם את הבעייה? הנה הצעה. כל אחד מהמתמודדים פושט יד, ומציג מספר אצבעות בין 1 ל- 5. המנצח הוא זה שההפרש (מודולו 5) בין המספר שהציג למספר שהציג האחר הוא נמוך יותר. למשל, 4 מנצח את 2, כי 4 פחות 2 זה 2, ו- 2 פחות 4 זה 3 (מודולו 5). השיטה הזו משמרת את הסימטרייה המושלמת בין השחקנים והאסטרטגיות, אבל מורידה את הסיכוי לתיקו לחמישית (זה בגלל ש- 5 הוא מספר אי-זוגי). שיפור טריוויאלי: להשתמש בשתי ידיים, כולל האפשרות להציג אפס, כך ש"מרחב האסטרטגיות" של כל שחקן הוא בגודל אחת-עשרה. יש למישהו רעיונות לשיפורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוג-או-פרד הוא המשחק האולטימטיבי. אין סיכוי לתיקו, וכל שחקן יכול לכפות הסתברות הפסד של לכל היותר חצי. (שיפור לשיטת האצבעות: כל אצבע ביד ימין שווה שש, אבל אסור להציג אפס; הטווח עולה ל- 35). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה שהייתי צריך לשאול לפני 25 שנה: איך משחקים זוג-או-פרד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמים ידיים מאחורי הראש. אחד אומר "זוג!" השני אומר "פרט!" אומרים ביחד "אן דה טרו-אה"! שולפים אצבעות. אומרים "ניצח-" אם סכום האצבעות זוגי, זה שאמר "זוג" אומר "תי" וזה שאמר "פרט" אומר "רימית! הוצאת לפני הזמן!". אם סכום האצבעות לא-זוגי, אז להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר. אבל שאלה בכל זאת: מה קורה אם שני המתחרים מתעקשים להיות ה"זוג"? אני כמובן יודע שזה אידיוטי, אבל עקרונית, הצורך להכריע מראש מי הזוג ומי הפרט (פרד?) הופך את המשחק למשחק מ"סוג" אחר מזה של אנ"מ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט, משחקים משחק של זוג או פרט, והמנצח הוא זוג :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו הבנתי מה המשמעות של "אנדטרואה". איך הגיעה הספירה הצרפתית למשחק הזה? ועוד תהייה - למה, בעצם, ילדים משתמשים ביותר מאשר שתי האופציות 1 ו-2? באיזה שלב מתחוור לאדם שאין שום סיבה להתאמץ ולהוציא 3, כאשר הרבה יותר קל לזקוף אצבע אחת, או לפחות לפרוש את היד כולה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לך להוציא 2 כשאפס עושה אותה עבודה בפחות מאמץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אם אתה מוציא אפס ומנצח, הצד השני תמיד יגיד שאפס זה לא חוקי, ואסור לך להוציא אותו, וידרוש סיבוב חוזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רואים מיד שאתה טירון פוליטי. כשאתה מוציא אפס, היד שלך מאוגרפת למשעי. במצב הזה, כל טענה על אי חוקיות נענית בתשובה ציונית הולמת (בחוזקה), והצד השני נאלץ להכיר ביתרון המוסרי שלך תוך שהוא מצמיד מטפחת לאפו שותת הדם. למה אתה חושב מתכוונים כשמדברים על היתרון שבהמצאת האפס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כנראה המקום1 לשאול האם מישהו יכול להתחקות אחר שורשי התמליל של דקלום/משחק הילדים (בעצם, בעיקר ילדות) שמילותיו נשמעות בערך כך: א-קווקה דה לה אומה קוא קוא קוא אסתי ופסטי וטריקו טריקו טרא ולא ולא ולא ולא ולא אחת שתיים שלוש "דה לה" מרמז על מוצא איטלקי. "cuoca" באיטלקית זה "טבחית". עד כאן הגעתי. --- 1 למרות שלא הזמן - איחרתי בכמה חודשים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"א-קווא-קווא דה לה או-מה קווא, קווא, קווא, (קווא, קווא קווא) אסתי מהטריקו, אבאש'ך קופיקו, אמאש'ך היפופוטם ואתה חמור קטן. ולא, וכן, צולע ומסכן ז-קן! 1 1, 2, 3,... 1 יש את אלו שמסיימים ב"ולא, ולא בתחת של פרעה, ולא", אבל הם, ללא ספק, לא משחקים את זה נכון.2 2לחבר'ה של הנח"ל החרדי יש גירסה משל עצמם, ופעם אפילו הכרתי אותה. אבל כבר לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע עם החמור וההיפופוטם זה דוגמא להכלאה של שירים. הגרסא שאני מכיר ( והיותר קדומה מן הסתם) היא יותר ברוח מה שהמגיבים האחרים נתנו. לעומת זאת, מה שהבת שלי מדקלמת נשמע יותר כמו מה שאת מביאה, אבל את עניין ההיפופוטם וכולי היא שרה במנגינה שזכורה לי כשיר ''איפא -היפו'' של אחד מפסטיבלי הילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה נאמר ''לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שגם הזקן צולע ומסכן לקוח משיר אחר, הרוחש כבוד והערכה לעמי האזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטיול הגדול הכבוד וההערכה לעמי האזור קיבלו שידרוג כאשר הזקן צולע ומסכן הוסב לזקן חכם ומסכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו פספסתי. למה הכוונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנוחה סרבה להתיר את פירסום שיריה ברשת, אז הציטוט הוא מהזכרון, ויתכן שאני קצת מבלבל, אבל באופן כללי: "יצאנו בבוקר אלול לצעוד ארבעים קילומטר... ... וככה המשכנו ללכת עם כל ידידנו כולם ועדר עיזים - מהר כורזים ועם איילה - נאוה וקלה(?) ועם החמור - שתקן ואפור ובדואי זקן - חכם ומסכן..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...המשכנו לפי המפה לצעוד ארבעים קילומטר בצל תאנה ענפה חכה לנו בדואי זקן חכם ומסכן עשינו לו תכף כסא-שבת אפינו לו פיתה חמה אחת וככה המשכנו ללכת עם כל ידידינו כולם ובדואי זקן חכם ומסכן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבוצי עמק זבולון, סביבות 1980-83: "א-קווא קווא דה לה עומר1 קווא קווא קווא אסתי פטרינו טריקו טריקו לה2 אסתי פטרינו ולא, ולא, ולא ולא ולא ולא 1, 2, 3". 1 ואולי אמרו או-מה ורק אני שמעתי לא נכון? 2 וקולקל כעבור שנה-שנתיים: טריקו טריקו טרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצוין - זה נשמע כמו גרסה מוקדמת יותר משלי (קל לראות איך "אסתי פטרינו" תהפוך ל "אסתי ופסטי", אבל לא להיפך). "פטרינו" נשמע איטלקי - אבל לא מופיע במילון שלי. הכי קרוב שמצאתי זה "patrono" - (קדוש פטרון). אולי בכל זאת יש משהו בתיאוריה עם האפיפיור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יכול להניח ש''פטרינו'' היא מילה בפני עצמה. יכול להיות שמדובר בחלוקה אחרת למילים (אס טי פט רינו... או כל צירוף אחר), אבל העובדה ש''אסתי'' הוא שם ישראלי מוכר גרמה לחלוקה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת לגמרי - הייתי צריך לחשוב על זה. אלא שזה מגדיל את מרחב האפשרויות לכזה שקשה לחפש בו (למי שאינו דובר איטלקית), בהנחה שלא רק החלוקה למלים משובשת, אלא גם חלק מהעיצורים ו/או התנועות. יש דוברי איטלקית בקהל? (כל זה בהנחה שהשערת האיטלקית נכונה בכלל. צריך לשמור על ראש פתוח גם בעניין הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי, אם רוצים לעבוד בצורה רצינית, צריך להתחיל ממשהו יותר אינווריאנטי מאשר ה*מילים*. זאת אומרת- המנגינה. אני לא מוסיקאי ולא יכול לתרגם לתווים את הנעימה, אבל אם אפשר יהיה, ואם יש גוגל למנגינות, יש סיכוי יותר טוב לפלטר החוצה כל מיני מילים שבורות ופונטיקה משובשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעננה, 1979-81 בערך: דֵריקו דה לה או-מה קווה, קווה, קווה דנסי מטריגו טריגו טריגו טרה ולור, ולור, ולור ולור ולור ולור 1, 2, 3, 4, 5. ייתכן שגם אני שמעתי לא נכון. אני מסכים עם ראובן שכדאי להיעזר במנגינה, ואני אנסה לעשות זאת איכשהו. בכל אופן, אצל כולם זה היה אותו משחק? עומדים במעגל, מעבירים כדור בלתי-נראה לפי הקצב, ומי שאומר "חמש" מנסה לחבוט בכף ידו של העומד לידו, ואחד מהם יוצא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו זה היה קצת אחרת (אבל דבילי באותה מידה). יושבים במעגל, יד ימין על יד שמאל של היושב מימין (או ההפך, מה זה משנה) ופשוט חובטים בכף היד של מי שלצדך, לפי המנגינה. כשמגיעים ל"9, 10", האחרון צריך להזיז מהר את היד שלו, שלא יצליחו לחבוט בו. אם הוא הצליח להזיז אותה בזמן- זה שנכשל בחבטה יוצא. אם הוא לא הצליח- אז הוא בעצמו יוצא. הגירסה אצלנו, אגב, היתה זהה לחלוטין לגירסה שבתגובה 242510 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירושלים, 1995 ועד היום - אותו הדבר בדיוק (גם המשחק, גם השיר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, זה כבר נשמע שונה לגמרי. אולי אפילו עוזר להשערת האיטלקית (ואולי לדינו?) וכן, אצלנו זה היה אותו משחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל ה''דה לה'' נראה לי שגם הצרפתית מועמדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוגמא: נניח שמשפט הפתיחה היה פעם quoi quoi de le homme et quoi quoi quoi de feminin? (מה? מה של הגבר ומה (מה, מה...) של הנשיות?1)1 מזכיר את קרקר נגד קרקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצירוף de le אינו מופיע בצרפתית. הוא מוחלף בקיצור du, אלא אם כן ה-le נבלע בתנועה. Quoi בא במקום que כאשר יש מלת יחס בצורת שאלה. לכן, המשפט הזה בכלל לא נראה כמו צרפתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה מפספס את הרעיון. במקום הטרחה שבמציאת שגיאות במשפט שמגבב חצי מכלל המילים שאני מכיר בצרפתית, נצל את הידע שלך להרכבת משפטים הגיוניים שיזכירו את אחת מגירסאות השיר. משיהיה לך אחד כזה ביד (רצף של שלוש או ארבע מילים עשוי להספיק), נסה לגגל עליו בתקווה שיתר מילות השיר תופענה בעקבותיו. ושתי הערות בכל זאת: 1. כמה מהגירסאות המושרות בארץ מכילות את הצליל "de la", כמו בקרם דה לה קרם. לכן אני עדיין סבור שהצרפתית היא אופציה. 2. גיגול על "de le" דוקא מוצא כל מיני משפטים בצרפתית. נסה ותווכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ניפוי של אופציות שגויות שווה משהו, לדעתי. 1. זה באותה המידה יכול להיות איטלקית או ספרדית. 2. וואלה. מסתבר שיש לי עוד מה ללמוד על צרפתית (או שלכותבי האתרים האלה יש עוד מה ללמוד על צרפתית). דוד גוגל ממליץ לי, אגב, לחפש de la במקום. חוץ מזה, איך שאני זוכר את זה, זה: A quoi quoi de la Roma, quoi quoi quoi. זה כבר יותר הגיוני, אם משמיטים את ה- de la Roma, כי à quoi זה בערך "על מה" או "למה," או משהו כזה.על מה אני חושב? À quoi est-ce que je pense?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי הרבה וריאציות על הגיגול הזה, וגם קפצתי ל-www.name-this-tune.com, ובינתיים - שום כלום. מתסכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואו, איזה אתר מעניין. ניסית לשרוק את המנגינה ולחפש לפי זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך לשרוק, מספיק לרשום urrdudduurdrudurrrr. העיקרון העומד מאחורי האתר הוא שאפשר לאתר נעימה לפי מה שהם מכנים ה"Parsons Code" שלה, שזו סדרת אותיות המתארת את העליות (u) והירידות (d) של הטונים, כש-r מציין rest (דריכה במקום). הם מציעים את מנגנון השריקה כדי לסייע למתקשים. הבעייה היא שבסיס הנתונים שלהם אינו גדול, והוא מוטה למוסיקה קלאסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהגרסה שאני זוכר שונה מעט. הנה ההתחלה: קווה_קווה_דה__לה__או-מה__קווה_קווה_קווה דו___דו___סול_סול_לה_סול_מי___סול__דו דו סול סול לה סול סול דו דו סול סול לה סול אולי כדאי שבדומה למילים ננסה להתחקות אחר הלחנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגרסתי צריך להיות שם עוד סול, ממש בהתחלה, לפני הדו-ים (*א* קווה-קווה). אבל גם ככה לא מצאתי התאמה מדויקת ב musipedia. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שונה מעט, שונה די הרבה. אצלי זה: רה סול סול סול רה מי _ רה _ סי _ רה _ סול _ _ _ סול _ רה רה מי _ רה _ סול סול סול סול סול... (אני מקווה שלא טעיתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אתה לא יכול לצפות מילדים דוברי עברית שיקפידו על הגיית du ולא de. כל שיבוש אפשרי כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא שזה משנה כאן עניינית, אבל למען הדיוק) קל להחליף בין du ל- de, אבל קשה בין du ל-de la. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתם אולי זה גבב של מילים שנבע פשוט מילדים שלא הצליחו להגיד את המילים? אחרי הכל זה שיר ילדים ויכול להיות שזה סתם צירוף מצחיק. או אולי זה סתם ניסיון לחכות תינוק לא חייבת להיות לזה משמעות. לדעתי זה פשוט ג'יבריש או חיבור של כמה שפות. לכן גם יכול להיות שכל אפשרות כאן היא נכונה, זה כמו ניבים בשפה, לא בכל מקום מדברים באותו ניב אבל זה על אותו בסיס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר. הרצליה של סוף שנות השמונים הייתה הרבה יותר קרובה לגרסאות אחרות שהוצגו פה... (יש גרסאות של מתחילות ב"קווה קווה דה לה אומה"?!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די בטוח שזה לא התחיל בקווה קווה. מצד שני, 25 שנה זה הרבה זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל מי אם לא אצל אלון עמית נמצא "טריגו"? (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר שזה היה wishful hearing? (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שנהג לשיר ''בשמלת טריקו'', לא הייתי שולל את האפשרות על הסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זיהיתי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהמילים אינן עושות שכל, כל אחד שר את מה שהוא שומע או את מה שהוא חושב שהוא שומע (שזה די אותו דבר). איפה שאתה שמעת ''דנסי מטריגו'', אני הלכתי על ''בשמלת טריקו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ממש ב"שיר" הזה. ואללה. חשבת שדיברת על איזה שיר אחר. אולי אתה מוכן לדמיין שזו חידה ב"אייל ששאל"? תוך יום זה יהיה פתור, ואני די סקרן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה-תודה, אבל חוששני שהשיטה הרגילה שלי, דהיינו: רכישת תשובות מהבוכבינדרית 1 במחיר ח"י שקלים החתיכה, לא תעבוד הפעם. 1 מה שמזכיר לי: ירדן, חבל שתטרח לפתוח דוא"לים המגיעים אחת לחודש ונושאים את הכותרת "חריש בעגלה". זה בטח סתם ספאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צב"ר, אבל דומני שנפל שיבוש בסדר המילים אצלך: צ"ל "רכישת תשובות במחיר ח"י שקלים מהבוכבינדרית החתיכה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנות שלי וחברותיהן שרות ''דה סימטריקו'', ועד לאחרונה באמת חשבתי שמדברים שם בספרדית או באיזו שפה אחרת, על איזה שהוא עניין שקשור בסימטריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניה, סירקה 1980 - כמעט זהה: קווא קווא דה לה עומר קווא קווא קווא אסתי פטרינו טריקו טריקו לה ולור, ולור, ולור ולור ולור ולור 1, 2, 3. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות יש עוד חסיד לאסכולת ה''ולור''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ולור" נשמע לי קרוב יותר למקור מאשר "ולא" (שאולי הושפע מהמלה העברית). valore באיטלקית הוא "ערך" (value) וגם "אומץ" (valour). אני מנחש שהמלה קיימת גם בצרפתית, ונהגית שם כמו בשיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצרפתית זה valoir, ונשמע מאוד שונה. גם valore האיטלקי נראה לי שקשה מאוד לשבש ל"ולור", כי במנגינה ממש אין לאן לדחוף את ההברה הנוספת. מישהו פה יודע רומנית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה שיר-ילדים בלטינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או ספרדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלך! שיחקת אותה! אפילו המשחק אותו משחק. ככה מצאת? אה, ואונה לכם, כולם. זה לא מתחיל בקווה קווה ולא בקלאפ קלאפ (טוב, גם לא "דריקו", אבל למה להתקטנן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפוש קצר מראה שלענף "Stella Ella Ola" יש לא פחות גרסאות מאשר לענף "קווה קווה דלה אומה", כך שלא הייתי ממהר לחגוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חגגתי, פירגנתי (ואח''כ קצת התבדחתי). די ברור שזו לא איזו גירסה קנונית. מצד שני, זו ההתקדמות המשמעותית הראשונה בתחום... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפרסם תוצאה משותפת? אביב, זו ההזדמנות להקטין את מספר ארדש שלך (אלא אם אני טועה והוא כבר קטן משלוש...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא תרמתי כלום... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגום? אני חוץ מאנגלית ומעט מאוד עברית :) לא יודע שפות אני. עפ"י הדוד, stella זה "כוכב" באיטלקית, ella זה "היא" ו-OLA זה שם של בת שמשמעותו מקור/חיים. אולי זה אומר "אולה היא כוכב", אין לי שמוץ של מושג. אולי זה סתם משהו שנשמע כמו לה לה לה וזה כל העניין. נראה לי שלמשחק הזה יש כל מיני גרסאות, עם מילים שונות ומשונות, בשפות שונות ומשונות. למרות זאת, עפ"י המשקל של המילים, זה נראה כי כולם שרים במשחק הזה עפ"י אותו לחן נדבק (במין גישה של "לעזעזל עם המילים", אנחנו משחקים עכשיו!). מצאתי בדיוק כמו שאלון אמר - ראיתי שכולם מחפשים מילים מתוך השיר, אז פשוט ניסיתי לחפש משהו על המשחק עצמו (ילדים, ישיבה במעגל, שירה וזפטות הדדיות). יש עוד אפשרות לתרגום: OLA השתרללה לה וקיבלה ת'ה clap, clap, clap... ________ עבור מי שאין לו כוח לגגל, אחת הגרסאות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אז מצאת את מקור השיר! חברים, אפשר ללכת הביתה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח. אפרופו clap, נראה לי שהשיר של המשחק הזה זה כמו STD. זה נפוץ ומופץ בכל מיני מקומות, זה מדבק, זה בא בכל מיני צורות משונות וממש, אבל ממש, קשה לדעת מי בדיוק המקור של כל זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ברור שזה לא המקור-המקור, אבל זה בהחלט המקור לגרסה הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה ברור? האם את עדיין חושבת כך לאחר שקראת את תגובה 244861 (שלי)? זאת לא שאלה קנטרנית - אני באמת תוהה האם יש לך מידע כלשהו שהוביל אותך למסקנה הזאת ושנעלם מעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך השנייה, לא. אבל הגיוני שהגרסה האמריקנית הקדימה את זו הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ella זה "היא" במובן she ולא במובן is ועל כן זה לא "אולה היא כוכב". גם סדר המילים לא מתאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים נוסף ערך לדודה, עם המון גרסאות אבל בלי היסטוריה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי! תודה רבה! זה בלי ספק המידע הכי מעניין שקיבלתי עד עכשיו. אבל בכל זאת, מבחינתי לפחות, זה עדיין לא פתרון התעלומה: - כל התוצאות שמתקבלות מחיפוש השורה הזאת הן באנגלית (לא בספרדית!) ומקורן, ככל שאני מצליח לזהות, בצפון אמריקה (אולי אפילו ספציפית בקנדה. קשה לדעת). - המתרגם האוטומטי של גוגל מתקשה (מאד) לתרגם את המלים (בהנחה שהן בספרדית). - כפי שצוין למטה, מקוון הגרסאות של stella הוא כמעט כמו זה של קוא-קוא. מכל זה אני מסיק שלמרות שלשני השירים (האמריקאי והישראלי) יש בלי ספק מקור משותף (ממוצא לטיני), הרי שאי אפשר להסיק שאחד מהם הוא המקור לאחר (או אפילו שאחד מהם קרוב יותר למקור מהאחר). למשל: ייתכן שהמקור של ארבע ההברות הראשונות היה דומה ל "קוא-קוא דה-לה", ובגרסה האמריקאית חל אותו תהליך הידמות שיצר (בגרסה שאני מכיר) את "אסתי ופסטי" (ואח"כ גם את ארואסטי). מה שכן, בהנחה ששני השירים התפתחו באופן בלתי תלוי מאותו מקור, אפשר למצוא את המשותף להם, ולהניח שהוא הגיע מהמקור: - בשורה הראשונה: ella (ה-d שלפני כן אולי מקורית ואולי לא) - בשורה השניה: qua (אני מנחש שה quack הוא פיתוח אמריקני). - בשורה הרביעית: iko או igo ("טריגו/טריקו" בגרסה הישראלית ו chicko/chigo באמריקאית) - velor או valor שמופיעים בחלק מהגרסאות האמריקניות ובחלק מהישראליות. כלומר, די הרבה. מה שמותיר בי תקווה שבאמצעות עוד מחקר ניתן יהיה לאתר גם גרסה בשפת המקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוספת קטנה: שני הוריי (ילידי שנות החמישים) לא שמעו מעולם על המשחק הנ"ל. אולי נצליח כך לגלות את שנת העליה של השיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שזה מקדם הרבה (או במשהו) את החקירה, אבל מארגני האירוע הזה (http://img229.exs.cx/my.php?loc=img229&image=178...) החליטו לאיית את שם השיר כך: "אקווקוודלהומה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מעניין. חיפוש בגוגל על "l'acqua della" (עם או בלי qua לחיזוק) מעלה הרבה תוצאות - אבל ככל שראיתי, אף אחת מהן איננה הפתרון לחידה הזאת. ויש אפילו תוצאה אחת ל-"acqua della Roma", שלמרבה הצער גם היא ממש לא קשורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לה קווה קווה דה לה עומר קווה קווה קווה. אסתי בטרינו לה טריקו טריקו טרה. למו, למו, למו למו למו 1,2,3 כמה שנים אח"כ, באזור אחר בחיפה (כנראה אחוזה) למו הפך ל - ולור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרסת 2004, נשמע מפי ילדה בת שש בערך במלון על חוף הכנרת; אזור מגורים לא ידוע. קווא קווא דה לה אומה קווא קווא קווא אומה ואומה קווא קווא קווא (... וההמשך היה מוזר, לא קשור לאף גרסה שהוצגה פה, ובלתי זכיר בעליל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התביישתי להציג את הגרסה שלי עד עכשיו, כנראה שילדי ת"א היו מושחתים... ת"א, איזור 1988: קווא קווא דה לה עומר ("אומה"?) קווא קווא קווא (קווא קווא קווא) אסתי מטריקו אבא'שך קופיקו אמא'שך היפופוטם ואתה חמור קטן ולא, וכן, ולך להזדיין! 1,2,3... הספירה נהגה להימשך לרוב עד 10 ומי שיצא לו 10 חטף סטירה - כל זמן השיר נהגו לתת כיפים כשאחד בא מלמעלה ואחד מלמטה. אני חושב שמי שהיה צריך לבוא מלמטה היה זה שחטף ב-10, כי זה שבא מלמעלה, במקום לתת כיף נתן סטירה. אח, ימי ילדות מאושרים. (בקריאה חוזרת של הגרסאות אני רואה ששלי מאוד דומה לזו של העלמה עפרונית תגובה 242510. עפרונית, ממתי ואיפה זה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הזכרתי את זה קודם, אבל בתקופתי הקווא קווא וההיפופוטם היו שני שירים *שונים*. השני היה וריאציה על "הי הו היפו" המעצבן שהופיע אז באיזה פסטיבל ילדים (מייק בורשטיין?). במקור זה היה "הי הו היפו, היפו היפו היפו, היפו היפי הו-פה פה, היפי היפי הו פה פה" או משהו דומה לזה, והילדים שיפצו זאת ל"הי הו היפו, אבש'ך קופיקו" וכו', עד החמור הקטן. כנראה שמתישהו אירע איחוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 242660 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''היפו'' היה שיר על היפופוטמית (''זו אני היפופוטם, וקוראים לי גברת תם'') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה שיר על היפופוטמים. האדון הופיע בבית הראשון, הגברת בבית השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה שיר על היפים ולא על היפופוטמים. ב. הפוך. התחיל עם גברת היפו שמקטרת על ההיפו הקטן שלה. זו אני היפופוטם וקוראים לי גברת פם גברת היפו היפופה יש לי יש לי בעיה לי נולד היפופוטם קצת שמן וקצת חכם רק שובב יותר מדי היפו היפי בחיי. היי הו היפו היפו היפו היפו היפו היפו היפופה היפי היפי הופפה (היפופוטם, היפופוטם) זו אני היפופוטם וקוראים לי גברת פם ולגדל היפופוטם זה בכלל לא ככה סתם שערות הוא מגדל את המוח מבלבל ת'גיטרה מקמט היפו היפי באמת. זו אני היפופוטם וקוראים לי גברת פם ופתאום בקיץ חם היפו היפי נעלם הוא פגש בהיפופה היפופה כזאת יפה הם חזרו עם היפופון היפו היפי שגעון. (באדיבות אוסף פסטיבל הילדים לדורותיו. כל הזכויות שמורות למחברים ולאקו''ם). ואפרופו ורסיות על שירי ילדים, גם לזה היה משהו עם היפו אבא'שך קופיקו, אמא'שך היפופוטם ואתה חמור קטן. או שאולי זה רק בירושלמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 244468 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, גם אני (ילד צפון תל-אביבי מהלך שנות ה80 וה90) כתבתי כאן את הגירסה הזאת בדיוק מתישהו, עם ה"לך להזדיין", ואח"כ לא מצאתי את התגובה שלי. וחשבתי שמחקו לי את ההודעה בגלל השימוש במילים הגסות, למרות ש- מה לעשות- ככה הלך אצלנו השיר. אז למה אצלך לא מחקו (לא שצריכים למחוק, אני סתם שואל)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפני שבשיר שלך המילה ''להזדיין'' מופיעה במובן של קיום יחסי מין, בעוד אצל גדי מדובר בחימוש או הצטיידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי לא נמחקה תגובה שכזו. כנראה הייתה תקלה בהעלאת התגובה למערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי? לא יודעת. אני מניחה שמתישהו בין השנים 1986 ל2003? למרות שגם אני מכירה כמה וכמה גירסאות. איפה? בעיקר אזור הנגב, אבל אחרי יצא לי לשחק את המשחק המטופש הזה בכל מקום שהוא. הדרומי ביותר, באילת, והצפוני ביותר ברמת הגולן, ללא שינויים מהותיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא דסי מטריקו??? בתודה, יעל {אבא שלי היפופוטם} |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקונסנסוס היה שזה מבוסס על השיר הזה:תגובה 244812. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה של החרדים: הקווה קווה של הדוסים קווה קווה קווה קווה קווה קווה אסתי ומושיקו אבא ש´ך צדיקו אמא ש´ך יסוד עולם ואתה תלמיד חכם ולא, וכן והדרת פני זקן א-מן! הושיע את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם...[זה החלף לספירה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו השתרבב מוטי ארואסטי במקום הטריקו. חוץ מזה, אני משוכנע כי מקור השורה הראשונה הוא פאפא דה לה רומא, דהיינו האפיפיור, אבל אולי זה רק אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מכיר את הגרסה עם ארואסטי. אני מניח שהיא נמצאת שלב אחד במעלה הסולם האבולוציוני, אחרי הגרסה שהבאתי (שהיא מתחילת שנות השמונים). יכול להיות מעניין אם אנשים יתרמו כאן איש-איש את גרסתו (אולי בצירוף תיארוך ומיקום) וכך נוכל לצייר את עץ ההתפתחות של השיר - אם לא אחורה מהגרסה "שלי" אז לפחות קדימה, עד לשנות האלפיים (הגרסה של העלמה עפרונית, כנראה). בקשר ל-"Papa de la Roma": רעיון מעניין, אבל אני מפקפק בנכונותו. חיפוש מהיר בגוגל על הביטוי מעלה הרבה תוצאות, שרובן ככולן ברומנית. באיטלקית (ובספרדית), ככל שאני יודע, רומא איננה מיודעת, ולכן מה שמוצאים בגוגל הוא "Papa di Roma" (איטלקית) או "Papa de Roma" (ספרדית). אי אפשר לפסול את האפשרות שהמקור הוא ברומנית, אבל לפחות לפי התוצאות מגוגל, אין שום תווית יידוע לפני ה-Papa - מה שמותיר את ההברה הראשונה בלתי מוסברת. לעומת זאת, אם נניח שהמקור הוא באיטלקית, הרי שההברה הראשונה בהחלט יכולה היתה להיות במקור la (מה שמסתדר עם סיומת הנקבה של המלה השניה), וה la השניה בשורה מסתדרת עם סיומת הנקבה של המלה האחרונה בשורה. מצד שני אני לא ממש יודע אף אחת מהשפות לעיל - כך שיכול להיות שאני סתם מקשקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שנות האלפיים, הגירסא של העלמה עפרונית, כנראה"? בת כמה לעזאזל אתה חושב שאני?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממם... נראה שפיספסתי בעשור, עשור וחצי. ככה זה כשמזדקנים, כל הילדים נראים ... ילדים. ___________________ איפסילון, מנסה ללא הצלחה לצאת בכבוד ממצב בלתי-אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולחשוב שכשכתבתי את ההודעה ההיא ביליתי איזה דקה במחשבה האם תיעלבי אם אני אקצר את שמך ל"העלמה", "עפרונית" או "העפרונית", ובסוף כדי להיות בטוח, נשארתי עם הנוסח המלא. טוב. אני מבטיח לא לערב אותך יותר באופן אישי בהודעותיי (ולא להשתמש לך בקו), ואת בתמורה תשכחי ותסלחי על מה שהיה כאן. סגרנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סולחת, כמובן. בעיקר כל עוד אתה לא משתמש לי בקו. 1בחיי שלא התכוונתי אליהם.2 2נו, סרבני הגיוס ו/או השירות בשטחים. זו הסיסמא שלהם. ________ העלמה עפרונית, לא יודעת איך להתמודד עם מחשבות של אנשים אחרים אודותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לגמרי (כשכתבתי את ההודעה לעיל) שבאיטלקית אין "de la" - זה מתקצר ל- della. חיפוש על "della Roma" דוקא כן מעלה הרבה תוצאות, אבל "Papa della Roma" לא. ככה שאנחנו פחות או יותר באותו המקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי מחפשת della roma פלוס מילה אחת "בטוחה" מתוך השיר (הצרה שאין כאלה כמעט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא ש Roma בעצמה רחוקה מלהיות בטוחה - מה שהחזיק אותה זה בעיקר השילוב עם papa בהתחלה. בכל אופן, ניסיתי כמה חיפושים מהסוג שהצעת, ולפחות בינתיים העליתי חרס (ערימות שלמות של חרסים, למען האמת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לשאול את זה קודם, אבל חששתי לעשות רושם תבוסתני - מאין הציפייה שמילותיו של כל שיר ילדים או שיר עם נשכח שמקורו אירופי (כנראה) יופיעו ברשת? ועוד בחיפוש גוגל דווקא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשת מלאה בפרטי מידע אזוטריים. המילים המקוריות של השיר הן פרט מידע אזוטרי. => המלים נמצאות ברשת. וברצינות: אל"ף - את כמובן צודקת, ולמען האמת אותה מחשבה עברה גם בראשי. כלומר ייתכן בהחלט שהמקור *איננו* ברשת (או שהוא ברשת אבל לא מכוסה ע"י גוגל - שזה לצורך העניין בדיוק אותו דבר). בי"ת - את מניחה שמדובר בשיר עם נשכח. אבל לפחות בישראל - הוא לא נשכח בכלל (כמעט כולם כאן מכירים אותו בגרסה זו או אחרת). מכאן אפשר *לקוות* שאולי הוא גם לא לגמרי נשכח במולדתו1. וגימ"ל - לקוות תמיד מותר, נכון? וחיפוש מתחת לפנס הוא לא בהכרח רעיון רע כל-כך, בפרט כשהפנס מאד גדול, ושבשאר המקומות שורר חושך מצרים. --- 1 מצד שני, ייתכן ששיא הפופולריות של השיר מחוץ לישראל היה בכפר בדרום צרפת, למשך שלוש-ארבע שנים בשלהי המאה ה-19 (וילדיו של אחד מפקידי הברון רוטשילד הביאו אותו איתם לראשון-לציון). במקרה כזה, הסיכויים למצוא אותו ברשת קטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא התכוונתי להרפות ידיים לגמרי. מצד שני, אולי ההערה שלי תסייע לחשוב על שיטות חיפוש טובות יותר - מנוע ייעודי, אנתולוגיה כלשהי (ספר העשוי מנייר!) וכולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שחשבתי כבר על שיטת חיפוש טובה יותר: לשאול את השאלה בפורום שמסתובבים בו אנשים משכילים וסקרנים (ושלא נרתעים מלהתעסק בשטויות), ולקוות שמישהו מהם ידע את התשובה. בינתיים השיטה הזו לא הניבה את התוצאה המקווה, אבל בהחלט סיפקה אינפורמציה נוספת וכמה כיווני חקירה. --- פינת הנוקדן: "לרפות ידיים" (כלומר לעשות אותן לרפויות), ולא "להרפות ידיים" (כלומר לעזוב אותן). --- עבודה נעימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון לשניהם. ואולי זה בכלל לא שיר עם - אולי זה מארש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרתי בצרפת לפני כמה שנים טובות, וגיליתי שבצרפת הם שרים ''אן-דן-דינו (סוף על הקטינו וכו')'' בתור ''טריקו טרה, טריקו טריקו טרה'' (השורה השניה - כמו בשיר שלנו). מקווה שזה יתן עוד קצה חוט למי שינסה לבדוק את הנושא הלאה. יוסי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין וודאות שהן תופענה ברשת, אבל ציפייה? מאוד סביר בעיני. שירי ילדים באנגלית יש המון ברשת; די ברור שבשפות אחרות המצב יהיה פחות טוב, אבל יש מקום לתקווה. בקשר לדוד, באמת חבל שהוא לא מאפשר לחפש regular expressions... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קווה קווה דה לה-אומה (שהפך לעומר) - הברווז של סבתא קווה קווה קווה אסתה / אסתי - este זה, כמו is באנגלית מטריקו- אין לי מושג. אולי עיוות של matricu, מלשון matriccula, רשימה. קשה לדעת בלי להכיר את המילים במקור, אבל זה בטוח בלדינו או בהקיצ'יה (השפה של היהודים יוצאי גיברלטר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעברית: לסבתא של אפרים לסבתא ברווזיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יפלו המכנסיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעל 24,000 אזכורים אצל הדוד וזה הולך ככה: Aquaka delle oma quak quak quak,
dscheslowa triko triko triko trak. Balu balu, bala, balu, balu, balu, eins, zwei, drei, vier, fünf |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אתה יכול לזהות בודאות שזו לדינו (לעומת "סתם" ספרדית)? מהעדויות שהצטברו בפתיל נראה שהשיר מוכר ברחבי העולם לאו דוקא אצל יהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמצאתי כיוון מעניין הגרסה הקרובה ביותר לעברית שמצאתי הינה הכלאה בין אנגלית וספרדית: Quack a dilly oh my quack, quack, quack בתרגום חופשי זה הולך כך:Say cinco cinco, cinco cinco seis Follow follow, follow follow follow One, two, three, four, five האליל שלי בעל הסגולות הו האליל שלי האליל שלי (אנגלית) אומר חמש חמש חמש חמש שש פעמים (ספרדית) חוזר (האליל שלי חוזר על עצמו) חוזר חוזר חוזר חוזר (אנגלית) אחת שתיים שלוש ארבע חמש (האליל שלי חוזר חמש פעמים על המספר שש (אנגלית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אצלנו הגירסה המובהקת שהיתה במהלך השנים הנ״ל: אסתי ופסטי ומוטי ארואסטי ואלי אוחנה שהחליק על הבננה ולא וכן צולע ומסכן וכן 123... לא הכרתי בכלל את הגרסה של מטריקו עד הויכוח עם אישתי שגרם לי לחפש בגוגל ולהגיע לפה חחח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא זו החולשה הגדולה של המשחק - זה הופך אותו לתלוי לחלוטין במזל, לעומת אבן נייר ומספריים, שבמקרה של תיקו נכנס בו האלמנט הפסיכולוגי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום מזל? בד"כ זה שאומר זוג גם מוציא זוג, ולהיפך. לכן תמיד כדאי להיות פרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את זה כמובן חקרו על סריג ( שים לב גם למקור 16) וגם פה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד היום שודרו 4038 (4039?) פרקים של "היפים והאמיצים". התחלתי לצפות בסידרה החל מפרק מס' 82, והפרקים היחידים שפיספסתי הם פרקים ששודרו בשבת (כלומר ביום שישי אחרי כניסת השבת), ושניים-שלושה פרקים שהוידאו החליט שהוא לא רוצה להקליט אותם, מסיבות השמורות עימו. אגב, ליפים והחמציצים מעולם לא היתה פואנטה, ואם היתה, הרי שמעולם לא הצלחתי לגלות אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובשורה למי שרואה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא ישן אף פעם? (דובי, שלא ראה אף פרק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין העונות, הוא חוטף תנומה קצרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא ראיתי אף פרק, ורוצה להבין: אמרו שתיכף מתחילה העונה השלישית. אם עברנו כבר 24 שעות, מה זה יהיה עכשיו? שלושה ימים וילד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העונה השלישית לא "תיכף מתחילה". היא כבר התחילה. בין "24 שעות" של עונה ל"24 שעות" של העונה הבאה, עובר פרק זמן של כמה חודשים לפחות. אם בעונה הראשונה דייויד פאלמר הינו מועמד לנשיאות העומד לקבל את מינוי המפלגה (ומנסים לרצוח אותו), העונה הבאה היא לפחות חצי שנה אח"כ, כשהוא כבר נשיא וגרוש. במהלך העונה השניה מתחיל באואר לפתח מערכת יחסים עם מישהי, הפרק הראשון של העונה השלישית מוצא אותו לאחר שכבר נפרדו, והנשיא מתמודד על קדנציה נוספת, כך שהעונות עד כה נמתחו על פני כמעט ארבע שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה מורדים המורדים? (אלון, שגם לא ראה אף פרק, אבל הוא סקרן ומקווה שמישהו יענה בלי להתבייש למרות שהסדרה זוכה לרייטינג מקסימלי בגילאי 8-12) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברה, בהורים ובסמכות. הם יוצרים לעצמם את גבולותיהם החוצפניים בכל הנוגע לאלכוהול, מתירנות מינית, תכתיבי אופנה, סגנון דיבור וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממממ. הבנתי. תודה. אז היום ילדים בכיתה ג' צופים בחבר'ה שותים ומתמזמזים? איפה, איפה "זהו-זה"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בכיתה ג' המורה כעסה שאנחנו רואים את דאלאס ואמרה שיש דברים טובים יותר לראות או לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואצלינו בכיתה ג' עוד ראינו את סמי וסוסו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואצלנו בכיתה ג' עדיין לא היתה טלויזיה בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואצלנו בכיתה ג' בגולה, הינו קושרים את הנעלים על הכתף בשביל לא לשחוק אותן ורוכבים לבית הספר על הטלויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא להאמין, יש כאן יותר זקנים ממני ממה שחשבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפיתי במקרה לאחרונה באחד הפרקים הנחמדים בשידור חוזר (בפעם האלף), ועלה בדעתי שזו בכל זאת סדרה על משהו - המוטיב שחזר בכל הדיאלוגים היה יחסי כוח ושליטה. ג'רי מקווה שבחורה חדשה שהכיר, שבאה מחוץ לעיר, תתקשר אליו. לג'ורג' יש תיאוריה מפותחת על כך שמעשיה ודבריה של הבחורה מעידים שהיא רק שומרת את ג'רי כ"אופציה נוספת", רק אם יתפקששו לה תוכניות אחרות. לבסוף היא מתקשרת וממש מזמינה את עצמה לישון אצל ג'רי, והופ - התיאוריה מתהפכת וג'ורג' וקריימר מנסים לשכנע את ג'רי לתת לבחורה רק אופציה אחת לישון: במיטה שלו. ג'ורג' משרטט בעצם הירארכיה ברורה של מערכות יחסים הדומות למשחקי כוח - יש צד אחד שמעוניין יותר וצד שני שמעוניין פחות, יש אובייקטיזציה של הצד השני. ויש גם מערכת שלמה של סמלים שאנשים אמורים לשדר, לקרוא או לפרש בהקשר הזה - מה שמוליד הירארכיה נוספת, בין אלה שמבינים את הסמלים ואלה שלא מבינים. כנ"ל הפרק הקלאסי על איליין והספוגית - יש מידור ומדרוג של הבחורים שהיא פוגשת, האם הם "שווים ספוגית" או לא שווים אותה. יש החפצה (מתוך הרגישות לערכו של החפץ שהפך נדיר, הספוגית, יורד ערכם הרגשי של בני האדם). ויש מערכת סימנים שאמורה לשדר אם האדם שווה או לא, להעביר אליו את המסר הזה ולקוות שיקלוט אותו. הרבה פעמים הסיטואציות הקומיות נוצרות מתוך אי-הבנה של מערכת הסמלים הזו (כאשר דמויות חיצוניות או זרות נכנסות לחייהם של הגיבורים ויוצרות את הפער). העיסוק בכלום-לכאורה אינו כזה בעצם: הגיבורים עוסקים כל הזמן בפרטים קטנים, כיוון שאלה אבני הבניין של אותה מערכת סמלים וסימנים שהם מנסים לפענח. מי הזיז את הכרית לאיזה צד, מי עוסק בפעילות X בתדירות מסוימת בשבוע ומה זה אומר עליו, וכולי. לא מדובר רק ביחסי כוח, אלא גם ברצון לשליטה כלשהי במציאות (מציאות אורבנית כאוטית כמובן). כמו ילדים שממציאים לעצמם כללים "אם לא אדרוך על הקווים במדרכה לא יגישו אפונה לארוחת הערב", כך שלושת הגיבורים האורבניים הללו, שלכאורה הם טיפוסים מתוחכמים, מתנהלים בעלטה מוחלטת ומנסים כל הזמן להמציא את הכללים, לבדוק אם הם פועלים. מוכנים גם להחליף את כל מערכת הכללים כשהמצב דורש זאת, ופתאום לדגול במערכת ערכים שונה לגמרי. נסו להוציא את הפאנץ'-ליינים מהסיטואציות - תקבלו סדרה עגומה, קארברית שכזו, על אנשים שמוטרדים מאוד מחיי היומיום שלהם, מתאמצים כל הזמן להבין אותם ולעשות בהם סדר, מצליחים לרגע להבין סימן מסוים, ואז שוב מגששים בעלטה לגבי מאה סימנים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא בטוח שאני מקבל את הכל, אבל בכל אופן רציתי להגיד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות שלך מזכירה לי את אחת השיחות של קובלאי חאן ומרקו פולו בספר ''הערים הסמויות מעין''. השיחה היא על הסמלים והסימנים שבהם מתוארת המציאות שאותה מנסה להבין החאן. החאן שואל את מרקו פולו אם ביום שיבין את כל הסמלים הוא ישיג שליטה מלאה בממלכה שלו ומרקו פולו עונה שביום הזה הוא יהפוך בעצמו להיות סמל בין סמלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם, נדמה לי אצל נועם יורן, הבחנה שדומה לזו שבשתי הפסקאות האחרונות שלך. את מוסיפה הבחנה יפה בדגש שיש בסדרה על יחסי כוח. אני מסכים ולא-מסכים. אני מסכים שיחסי כוח, ופענוח סמלים ומוסכמות חברתיים, הם מוטיבי-על בסדרה, כנראה החשובים ביותר. אבל אני לא מצליח לראות בגיבורים אבודים ונבוכים בעולם הסמלים הזה. בוודאי אני לא מרגיש רחמים או אפילו סימפטיה כלפיהם. גם כי החוסר המשווע באמינות דרמטית מכשיל כל אפשרות להזדהות רגשית, אבל יתרה מכך - אני חושב שהגיבורים מצטיינים יותר מרובנו בהתמצאות בעולם הזה, והם מומחים גדולים יותר מרובנו בפענוח סמלים חברתיים. כשמערכות היחסים שלהם נכשלות ומתפוצצות בפרצופם זה לא נובע מפענוח לא נכון, אלא אם כבר - כשזה לא סתם מחוסר מזל או נתונים טבעיים לא מספיקים - מפענוח-יתר. נכון שהם מציגים לפעמים קצת התלבטות באשר לפענוח הנכון - אבל זה תמיד בשיחה ביניהם, ותמיד יש לזה אופי כמו לדיון אקדמי של מומחים שמנסים לשכנע זה את זה (ולא של הדיוטות שחושבים מה היו המומחים אומרים), ודי מהר מישהו מהם באמת משכנע את חבריו, ואותנו, ולרוב הוא גם צודק. זה חוזר למה שכתבתי במאמר למעלה: העיקר בסדרה, לדעתי, הוא ניסוח מפורש, העלאה על השולחן לצורך חקירה אנליטית (תוך קריקטוריזציה), של מה שביצירות אחרות (ובחיים) הוא מובלע, ונתפס לרוב כמובן מאליו, למרות שבפועל (בחיים) הוא באמת לא תמיד ברור לכולנו. אגב, השורה שקופצת לי לראש מהסדרה בנוגע ליחסי שליטה בזוגיות - שוב, קריקטורה שמתמצתת את הנושא הזה למשפט אחד - היא כשג'רי מחטט בארון האמבטיה של הבחורה שהוא יוצא איתה, ומגלה שם משחה נגד פטריות. הוא מזועזע, אבל גם מרוצה: From now on, I'll be making the calls in this relationship!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא הבנתי את הבדיחה של ג'רי :-P (כלומר, במה המשחה מביאה את הבחורה לעמדת נחיתות?) 2. חשבתי על עוד משהו: העובדה שהסדרה תמיד נתפסה כ"סדרה על כלום" - בעצם הוצגה כך מראש בידי יוצריה, אבל הראייה הזו תמיד התקבלה כפשוטה - אומרת אולי שעניין יחסי הכוח כל כך שקוף לאמריקנים, או לצופים המערביים בכלל, שפשוט לא שמו לב שזה הכוח המניע.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב עפ"י סולטן אל-קאסמי סיינפלד הוא ממוצא ערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההומור של סיינפלד הוא מזרח-אירופי. הוא לא יכול להיות יהודי ממוצא סורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם כמובן השם האשכנזי. לעומת זאת, שמעתי שניל סדקה הוא יהודי ממוצא סורי ששמו המקורי הוא צדקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דבר כזה "ההומור של סיינפלד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ההומור של היידעלך הניו-יורקים שסיינפלד ווודי אלן הם הנציגים הבולטים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה גם נותן מבחן בסוף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אימו של ג'רי היא יהודיה ממוצא סורי (http://en.wikipedia.org/wiki/Jerry_Seinfeld). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה הופך את סיינפלד לערבי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוונתי לכוונת הכותב בhttp://www.haaretz.co.il/hasite/spages/984120.html שהיא ככל הנראה שכפי שישנם ערבים מוסלמים ונוצרים כך יהודי המזרח הם ערבים יהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לה פטריות, שזה חיסרון, ואולי עילה לסיום היחסים, ובכל מקרה עכשיו הוא יותר עושה לה טובה שהוא ממשיך לצאת איתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 הסדרות הקומיות החדשות יחסית הטובות ביותר שראיתי לאחרונה: peep show קשה לקרוא לסידרה "קומית" למרות שהיא מצחיקה (אותי) מאוד, זו סידרה כואבת וחושפנית במיוחד, על גברים דפוקים, אני לא בטוח שנשים יהנו ממנה.spaced פשוט כיף
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לעשות דירוג של עשרת הבריטקומים הטובים: 1.http://en.wikipedia.org/wiki/Porridge_(TV_series)
2. http://en.wikipedia.org/wiki/Yes_Minister 3. http://en.wikipedia.org/wiki/Blackadder 4. http://en.wikipedia.org/wiki/Fawlty_Towers 5. http://en.wikipedia.org/wiki/Only_Fools_and_Horses 6. http://en.wikipedia.org/wiki/Jeeves_and_Wooster 7. http://en.wikipedia.org/wiki/The_New_Statesman 8. http://en.wikipedia.org/wiki/%27Allo_%27Allo! 9. http://en.wikipedia.org/wiki/Coupling_(UK_TV_series) 10. http://en.wikipedia.org/wiki/Open_All_Hours |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכירה את פורידג', אבל הרעיון שיש סדרה שיותר טובה מ"יס מיניסטר" *ו*מ"בלאקאדר" נראה לי שווה לפחות בדיקה. a bit of Fry and Laury לא נכנסה כי זו רשימה רק של סיטקומים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בקשר ל"ג'יווס וווסטר"? כשהייתי צעיר יותר הייתי רואה את התוכנית הזו בשידורי ערוץ 2 הניסיוניים, מאז יו לורי הפך לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בטלוויזיה האמריקאית ואני לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר 6 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן גאונות צרופה. אדגיש שאין בכוונתי לזלזל חלילה ביו לורי, שהוא שחקן רב כישרונות ושופע חן, אבל בעיני הכוכב האמיתי הוא בכל זאת סטיבן פריי*. _______ *בעולם הקטן והעצוב שבו אני חייה סטיבן פריי הוא ראש וראשון לאלים. אני צולחת עכשיו בעונג את האוטוביוגרפיה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לך לראות את פריי ב absolute power? אם כי לטעמי גרסת הרדיו של התוכנית (גם עם פריי) יותר מוצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. יש מעט מאד דברים שהוא עשה ולא ראיתי, אם כי בשנים האחרנות אני מתקשה לעמוד בקצב של הדוקומנטרים. וכמובן QI, שהוא שעשועון הנפלא ביותר בעולם, ונכתב בפרוש לטעמם של גיקים צוברי מידע לא נחוץ לחלוטין כמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ''ל ''שהוא שעשועון הטריוויה הנפלא ביותר בעולם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, גם הסדרה הנחמדה השפה האנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על הסידרה שלו על המדינה מספר אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והקונטרה האמריקאית על האי הקטן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי תרצי לדעת שנכון ל 10/3/2010 13:42 שעון גרינוויץ', 103000 אישה ואיש עוקבים אחרי סטיבן פריי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני בהם. נרשמתי לטוויטר לצורך העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע בקשר לדרוגים, אבל הייתי רוצה לראות ברשימה גם את are you being served ולו בזכות מולי סגדון, או the office וגם chef ואיך אפשר בלי פנלופה קית to the manor born ואם אנחנו כבר שם אז מה עם פטרישה ראטלג' ב, נו, keeping up appearances ,ובגלל שיש לי חולשה לקומיקאיות אז חייבים לכלול גם את דואן פרנצ' הלא היא vicar of dibley. על coupling הייתי מוותר, בכלל לא בליגה של שאר הסדרות (אם כי הפרק עם הישראלית היה ככה בסדר ודי חכם, מסיבות מובנות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיחסתי כבר לסדרות האלה בתגובה 248938 ובתגובה 516010 ואתה התיחסת לכך בתגובה 249024 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה אולי הקטע המצחיק ביותר בתולדות הטלויזיה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן חביב, אבל יש אי אלו קטעים שעולים עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נו, לא ברור שאני בדיוק מחפשת לינקים ביו טיוב בטירוף?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחרון שגוי (ולא שהוא לא נפלא). התכוונתי לשים את זה: מתוך תוכנית שהבי בי סי עשו לכבוד יום הולדתו ה-50. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחרון השגוי זה עם ההוא ששיחק ב"ספרים של שחורי" (או איך שלא תירגמו, אם תירגמו, את שם הסידרה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לו גם תפקיד נמחד ב"רוץ איש שמן רוץ" שכתב סיימון פג מSPACED וביים דווקא דיויד שווימר מ"חברים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרתי את הסדרה הזו. אני אתעמק קצת ואחליט מה דעתי. תודה, תמיד נחמד להכיר מדהו חדש, מה גם שממרום שתי העונות של QI שהספקתי הוא אכן איש מצחיק מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחתי את זה. על אף שהוא מסדרה אמריקאית, ודוקא בגלל שזו התנגשות של הציניות הגברית הפרקטית האנגלית עם הנטיה הנשית ואמריקאית לחפור דברים למוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הבחור השני מ''ספרים שחורים'', כמובן, הייתי צריך לפתוח את הלינק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה מן הסתם סגנו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן! איך שכחתי אותו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5.1 Rock & Chips http://www.youtube.com/watch?v=orC87TPOwKA
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הלינק. רק שוטים וסוסים היא הסיטקום האהוב ביותר על הבריטים כפי שמתבטא שוב ושוב בסקרים ולפי מה שקראתי בפורום טלויזיה בריטי, הם לא אהבו את הרעיון של קדימון לסידרה מחשש שזה לא יעמוד בציפיות. מאותה סיבה נכשלה גם סידרת הספין אוף Green, Green Grass (מקום 59 בנעימות הטלויזיה) שאני אישית מאוד אהבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
only fools and horses מוצגת עכשיו בלונדון כמחזמר. מהנה ומומלץ מאוד לכל חובב הסדרה שמגיע לעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדרת המשך. אמנם ללא רוני בארקר לצערנו, אבל דייויד ג'ייסון עושה עבודה טובה בשיחזור רוח הסידרה המקורית (לפחות בפרק הראשון שראיתי). גם לידיעת הקורא יהונתן אורן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על העיזבון. רוני בארקר תמיד נצור בלבבנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם Porridge חודשה בשנה האחרונה לאחר פרק פיילוט בשנה שלפני כן. לא עם השחקנים המקוריים כמובן אבל עדיין כיף גדול עם תסריטים של הכותבים המקוריים. פרק הפיילוט פרק 1 פרק 2 פרק 3 פרק 4 פרק 5 פרק 6 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן אלטון, שכתב קומדיות אלמותיות כמו The thin blue line או Blackadder (שתיהן בכיכוב רואן אטקינסון), היה המרצה הראשון בארוע השנתי ע"ש רוני בארקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפיתי בפעם הראשונה בסדרה הזו. זאת סדרת ההמשך של Porridge (עונה אחת בלבד, לצערי) בה פלטש משתחרר ומתאמץ להיות אזרח ישר. לטעמי הסדרה מעט שנונה יותר מפורידג', כנראה גם בגלל שהיא נכתבה בשנים קצת יותר מאוחרות. אנקדוטה מעניינת - נורמן פלטשר מקבל בחזרה את החפצים שלו ביניהם היומן שלו מלפני המאסר. הוא הפסיק לכתוב בו אחרי היום הטרגי בו המשובעים שלחו אותו לכלא. התאריך: 11 לספטמבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הפתיל התעורר בעקבות פטירתו של לארי האגמן, אני רוצה להמליץ על סדרונת קטנה של סיינפלד שגם בה שום דבר לא קורה למעשה. הסדרה כוללת מפגשים קצרים בני לא יותר מרבע שעה של סיינפלד עם חברים מעולם הבידור. כל פרק נפתח כשסיינפלד לוקח את החבר (שניים בפרק אחד) במכונית קלאסית עתיקה, לבית קפה או דיינר ושם הם משוחחים ומעלים זכרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, חלק גדול מן הפרקים בסידרה מבוסס על סיפורים אמיתיים. הפרק הזה קצת פחות, אם כי הוא עלה בראשם של סיינפלד ודייויד תוך כדי שהם מחכים לקבל שולחן במסעדה סינית בלוס אנג'לס. כאן מספר ג'ייסון אלכסנדר על האופן בו התקבל הפרק ע"י נציג NBC ועל האופן בו הגיבו ג'רי ולארי. שתי הדקות הללו כומסות בתוכן את יחודיות הסידרה ויוצריה ואת ההתמודדויות להן נדרשו הם, הרשת והצופים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |