אין לו אופי אפילו במיל 1720
הנעבעך בפזמון הישראלי לדורותיו.

"המצעד קרב", מריע הרמקול.
המצעד קרב, הנה גם הקצין.
כל החיילים דורכים ברגל שמאל,
רק חיימקה שלי דורך פה בימין!
כי כל החיילים
טועים ברגל, בלי בושה!
רק חיימקה שלי
דורך ברגל הנכונה!

עוד בארבעה בתים נוספים מתגאה האם הפולנייה בבנה, שעושה הכל אחרת משאר החיילים, כי הוא יותר טוב; עד הבית האחרון, בו חיימקה צועק, מתוך המצעד, "הי אמא, זה אני" -

כי כל החיילים
שונאים את אמא כל העת!
רק חיימקה שלי
אוהב את אמא באמת!

כך שרה רחל אטאס - 1964, בשיר 'חיימקה שלי' מאת דן אלמגור (הקישורים למילות השירים הם לאתר "שירונט"). הלהיט הגדול בזמנו, שאפשר להיתקל בו ברדיו עד היום, מייצג בגלולה מרוכזת את דמותה של החברה הישראלית דאז, המלוכדת והמגוייסת, ואת יחסה לחריגים. כאן החריג הוא חייל אידיוט קצת, שלומיאל, אולי עולה חדש - אטאס שרה את השיר בחיקוי נלעג של מבטא מזרח־אירופי. אפילו אהבת הבן לאמו מהווה כאן חלק מהנלעגות של דמותו: חיימקה, רכרוכי שכמותו, מקדיש תשומת לב לאמא'לה במקום לחבר'ה.

ייתכן שאלמגור ומאזיני התקופה חשבו כי זו בדיחה טובת־לב. ממרחק השנים, בעידן בו התרגלנו ליחס מבין וסובלני יותר לשונים (במיוחד בתקשורת ובתרבות), הבדיחה נראית די מרושעת, ודי תפלה.

הוא נשאר מבולבל ומחייך

'חיימקה שלי' הוא מייצג נאמן למה שפרופ' עודד זהבי כינה פעם בהרצאה "ז'אנר הנעבעך בפזמון העברי". הדוגמה של זהבי לז'אנר הוא אחד מ"שירי יום הזיכרון" הקלאסיים והאהובים ביותר - 'אליפלט' מאת נתן אלתרמן. ביצועו המוכר הוא בפי 'התרנגולים' מ- 1961 (קודם לכן הוא בוצע על־ידי אחת הלהקות הצבאיות).

נזמר נא את שיר אליפלט
ונגידה כולנו בקול:
כאשר עוד היה הוא רק ילד,
כבר היה הוא ביש גדא גדול.
בו שכנים ושכנות דיברו דופי
ואמרו, שום דבר לא יועיל:
אליפלט הוא ילד בלי אופי,
אין לו אופי אפילו במיל.

אם גוזלים מידיו צעצוע,
הוא נשאר מבולבל ומחייך,
מחייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.

מתואר כאן, אכן, נעבעך לפי הספר, אחיו הרוחני של חיימקה. אולם לכאורה אין מקום להאשים את אלתרמן ברשעות כמו זו של אלמגור. שהרי זה רק הבית הראשון; מייד אחר־כך עובר השיר לספר על הקרב הקשה, בו הפגין אליפלט אומץ לב, ושילם על כך בחייו. התיאור "אין לו אופי במיל" עובר היפוך אירוני: "כיוון שאין אופי במיל לו, הוא זחל כך ישר מול האש". אלתרמן לא בא להלעיג על אליפלט, אלא להלל אותו.

אבל האמנם אליפלט "יוצא טוב" מהשיר? תיאור הקרב משאיר מקום לתהיות:

בליל קרב ברעום אש מזנקת,
בין אנשי הפלוגה קול עבר:
העמדה הקדמית מנותקת,
מלאי תחמושת אזל בה מכבר.
אז הרגיש אליפלט כאילו
הוא מוכרח את המלאי לחדש,
וכיוון שאין אופי במיל לו,
הוא זחל כך ישר מול האש.
ובשובו מהומם ופצוע,
התמוטט הוא, כרע וחייך.

מתקבל על הדעת שזחילתו של אליפלט מול האש היתה אמיצה, אבל חסרת טעם. אלתרמן לא אומר שהיה צריך לחדש את מלאי התחמושת, ואליפלט התנדב, אלא - אליפלט הרגיש כאילו הוא מוכרח לחדש את המלאי, גחמה שכזו. קשה להאמין שאליפלט הצליח להגיע לעמדה הקדמית (אם כן, למה הוא חזר?), או שמלכתחילה היה לו סיכוי לכך; סביר יותר שהוא שב מהומם ופצוע אחרי מטרים ספורים של זחילה (ואיפה היו המפקדים שלו, אפשר לתהות!? היום כבר היתה קמה על כך ועדת חקירה). אליפלט היה נעבעך בחייו הקצרים, ונעבעך גם במותו.

נקודת המוצא של השיר היא גוף ראשון רבים - "נזמר נא". אנו, החברה המרכזית, הסתכלנו על אליפלט מילדותו בשמץ זלזול ורחמים. בגן גזלנו מידיו צעצועים, בבית הספר אולי הצקנו לו קצת, אחרי הלימודים בוודאי השארנו אותו בשולי החבורה, אם בכלל. כשהוא נהרג בקרב, הרגשנו אולי קצת לא נוח, אז כתבנו לכבודו שיר, ואף התנחמנו שבמרום יש ממנו נחת (כך אומר לו המלאך גבריאל לקראת סוף השיר). אבל לא ניסינו - לפחות אלתרמן בשיר לא ניסה - להיכנס לראשו, להבין איך נראה העולם מעיניו, להזדהות עם מצוקותיו. לא פלא שהכל אצלו נדמה "בלי מדוע ובלי כיצד, בלי איך ולמה". אולי כל שנותיו הוא ניסה לשווא להוכיח את עצמו, להיות אחד מהחבר'ה? אולי הניסיון הנואש האחרון היה ההחלטה לזחול מול האש?

הוא נתן לשמש, לרוחות, לאנשים

כידוע, החל מסוף שנות השישים ובשנות השבעים התרככה החברה הישראלית. היא הפכה פחות מלוכדת, פחות צבאית, יותר סובלנית לשונים וחריגים. מהאמנות במיוחד, והפזמונאות בכלל זה, למדנו לצפות דווקא לייצג את החריגים, להתבונן מעיניהם של החלשים והרגישים (למשל, יהודית רביץ ב'איזו מין ילדה'). נראה ששירים דוגמת 'חיימקה' ו'אליפלט', שנכתבים מנקודת המבט של החברה המתבוננת מלמעלה על היחיד השונה, כבר מזמן אינם יכולים להיכתב - וטוב שכך.

מפתיע, אם כן, לגלות את הנעבעך מבליח שוב ב- 1978, ומכיוון לא־צפוי - מפרי עטו של מאיר אריאל. 'ארול' הוא אחד השירים האהובים ביותר על מעריציו, והוא גדוש בלהטוטי חריזה ובניואנסים יחודיים של תחביר.

בסוף מצאו אותו זרוק מתחת עץ אשכוליות אחד,
חשבו כבר, זהו זה, הרי הכל יכול להיות מחד,
מאידך התברר,
זה לפי שעה בסדר,
שתי סטירות הוא התעורר,
אם כי בדרך אל החדר,
הוא חשב שאם ממילא
גוררים אותו שני אלה,
ושקע שוב בתנומה,
נו מה, כל עוד נמשכת הגרירה.
זה רק נגמר בעוד סטירה.

השיר מתאר בצורה חיה ומדויקת אווירה של קיבוץ, פיזית וחברתית. בהספד שכתב על מאיר אריאל הזכיר גידי אביבי את השיר הזה כשיר אוטוביוגרפי אולי (אריאל הוא בן קיבוץ משמרות). בסוף השיר מופיע פתאום המספר בגוף ראשון: "בכיתי גם אני איתה, אני מי שאהב אותה" - את רוחיק, אהובתו של ארול. נראה שהיתה כאן כוונה לפואנטה מפתיעה שתאיר את השיר באור אחר; זה לא קורה, והשורה הזו נשארת שולית בזיכרון מהשיר. הדמות הבולטת בו היא בלי ספק זו של ארול, ולא של המספר. מפתה יותר לחשוב שאריאל כתב על עצמו בדמותו של ארול - אולי לכך התכוון אביבי. מתבקש לדמיין את אריאל כמו ארול: הבחור החריג בקיבוץ, הרגיש, החולמני.

אבל האם יש בסיס לכך? קשה להאמין. כי אין לאריאל משהו מעניין להגיד על העולם כפי שהוא נראה מבעד לעיניו של ארול. השורות הבאות אולי מנסות להתקרב לכך:

כל מיני מראות, ריחות, קולות ולחשים
ניגנו עליו כמו היה אורגן חשמל.
הוא נתן לשמש, לרוחות, לאנשים
אבוד כל כך כמו תינוק שלא נגמל.

אך לא סביר שכך היה ארול מתאר את עצמו. זה אפילו לא ניסיון רציני להבין את הבחור החולמני; לכל היותר זו דרך, חביבה אמנם, לתאר מבחוץ את התנהגותו. אריאל יודע להיות ציני־משועשע גם כלפי החברה, או לפחות חלקה, בתיאור השנון של "כל מיני" האומרים שמדובר בחשיש; אבל פרט לכך, נראה די ברור שאריאל הוא בצד של החברה. הוא מסתכל על ארול מבחוץ, קצת מלמעלה; לא נבהל במיוחד, סקרן בקושי, בהחלט לא מזדהה. יכול להיות שהוא אהב את רוחיק, שאהבה את ארול; אבל הוא לרגע לא מנסה - לפחות לא בשיר - לתהות מה יש בארול שגרם לה לאהוב אותו.

אריאל לא מצטייר כאן כרגיש במיוחד. האם זה מפתיע? במבט על כלל שיריו, נראה שהוא רגיש מאוד למילים, אבל לא כל כך לאנשים ('היכנסי כבר לאוטו וניסע' הוא דוגמה הפוכה, וחריגה: שיר נטול כל להטוטנות מילולית, אך מעביר באופן מדויק ונוגע ללב את הלך רוחו של גבר נשוי ברגע של משבר). ברוב שיריו, אריאל הוא וירטואוז גדול בטיפול בשפה, לעתים מסקרן בתיאורי מצבים, אבל דל מאוד בחדירה לעולמות הנפש.

האמנם ז'אנר?

למרות ששני השירים הראשונים נראים כמייצגים היטב את רוח התקופה, לא קל למצוא דוגמאות אחרות. דוגמה טובה היא 'אחד חולמני' של תרצה אתר, הנשכח מעט ("אוי זה לא נורמלי, יש לי חבר אידיוט"; אבל לא מצאתי את מילותיו המלאות). הדוגמה השניה של עודד זהבי היתה 'יוסי, ילד שלי מוצלח' של ע' הלל, אבל נראה שהיא פחות מובהקת: יוסי הוא רק ילד, ולכן הלא־יוצלחיות שלו טבעית יותר; ויתרה מכך, נראה שהמחבר כאן יותר מנסה ויותר מצליח להכנס לראשו הקטן ולעורר הזדהות עמו. 'בנצי השמן', שוב מאת דן אלמגור, הוא דוגמה בוטה, אבל הוא אינו יותר מאוסף בדיחות סתמיות על שמנים (שאוגדו כלפי דמות אחת). הסתמיות הזו עושה אותו, באופן פרדוקסלי, פחות מרתיע אולי מ'חיימקה שלי'.

שתי דוגמאות מעניינות נמצאות דווקא בתקופת התפר שבין ימי הלהקות הצבאיות לראשית הרוק הישראלי: 'מי מפחד מגברת לוין', של יהונתן גפן, ו'שיר הטמבל' של כוורת. סגנון הכתיבה (כמובן מאוד שונה בין שני השירים) כבר מודרני ויותר הולם רוק. הנושא הוא עדיין מבט קצת מתנשא מבחוץ (גם אם כתוב בגוף ראשון) על מישהו קצת מסכן.

האם מוצדק, בסופו של דבר, לדבר על "ז'אנר הנעבעך בזמר העברי"? איני בטוח. אבל כל אחד מהשירים הללו בפני עצמו מלמד משהו, לאו דווקא מחמיא, על האיש והתקופה שיצרו אותו.
קישורים
שירונט - כמעט כל מה שרציתם לדעת על מילות שירים עבריים
'חיימקה שלי' - דן אלמגור (רחל אטאס)
אליפלט - נתן אלתרמן (התרנגולים)
ארול - מאיר אריאל
היכנסי כבר לאוטו וניסע - מאיר אריאל
יוסי, ילד שלי מוצלח - ע' הלל (התרנגולים)
בנצי השמן - דן אלמגור (להקת הנח"ל)
מי מפחד מגברת לוין - יהונתן גפן (השלושרים)
שיר הטמבל - כוורת
איזו מין ילדה - יהודית רביץ
על מאיר אריאל כמלחין וכמבצע - מאמר קודם באייל
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

אנחנו שנינו לא מאותו הכפר 184463
בשעות שלפני פרסום המאמר נפל לי אסימון בנוגע לארול (וזה אחרי שנים של הכרות אינטימית עם השיר). קצת מביך, כי בעצם זה מאוד ברור - לפחות צריך להיות ברור לקיבוצניקים. ארול הוא לא בחור שגדל בקיבוץ כילד ונהיה קצת מנותק. הוא מתנדב - צעיר מחו"ל, שבא לחיות בקיבוץ כמה חודשים. כל הסימנים מעידים על כך, בעיקר השם הזר (חשבתי קודם שמדובר בשם בדוי-במודגש, אבל אם מדובר בזר אז השם יותר "נורמלי"), אבל גם כל מערכות היחסים שלו עם חברי הקיבוץ ושתי הבחורות.

האם זה משנה ביחס לביקורת שלי כלפי השיר? זה לא אמור לשנות: גם מתנדב הוא בן אדם, אם מדגדגים אותו הוא צוחק, אם צובטים אותו הוא מצטבט. אבל באופן מוזר, ההסתכלות השטחית של אריאל על הבחור נדמית לי, ולו רגשית, יותר נסלחת כשמדובר באורח-לרגע מאשר במי שהוא חלק אינגרלי (אם גם מנותק) מהחברה.
אנחנו שנינו לא מאותו הכפר 184468
אני פעם קראתי בכתבה בעיתון שארול היה חייל שנפגע מהלם קרב במלחמת יום- הכיפורים וחזר לקיבוץ אדם אחר
אבל לא מצאתי לכך התיחסות במקומות אחרים
ארול? נעבעך? 184483
''הוא חשב שאם ממילא
גוררים אותו שני אלה
ושקע שוב בתנומה...''

שיא הקוליות.
שמ''זניק באטרף (תרתי משמע).
וזה עוד לפני שהזכרנו את שובל הגרופיות (פלוס עקיבא).
ארול? נעבעך! 184510
וזה עוד לפני שהזכרנו שלוש סטירות, והרבה נפילות מעצים.
קשתית שני רימונים עגיל גדול שיער קצר 184514
אם מותר להטות טיפה את הדיון: הליצן המשתומם של מאיר אריאל, נעבעך לא קטן בפני עצמו, מככב בשיר "טרמינל לומינלט" עליו שמעתי יותר פרשנויות מאנשים שדיברתי איתם עליו. אז יש איזו גירסה רשמית למהות הביקור בנמל התעופה? סקס? סמים? (רוקנ'רול? טוב, לא).
קצין הביטחון נועץ בה מבט חודר 184520
באתר הרשמי יש כמה הצעות:

קצין הביטחון נועץ בה מבט חודר 184523
הלינק השני יותר הגיוני, אבל נאמר בו ש''לומינלט הוא אנגראמה של טרמינל''. מוזר.
קצין הביטחון נועץ בה מבט חודר 184817
הקישורים לא עובדים, למה?
ומה ההצעות?
קצין הביטחון נועץ בה מבט חודר 184819
הן עבדו קודם. בכל אופן, ההצעה הראשונה היא פרוידיאנית למהדרין (לתיאורי חדירה מפורטים, המתן לעלייתו המחודשת של האתר). השנייה היתה... אה, ובכן, פרשנות רגילה לגמרי.
עובדים. הרגע בדקתי 185144
קצין הביטחון נועץ בה מבט חודר 232417
נסו:

איתי
מה שרק מוכיח שהוא לא סופר את היקום משתי אצבעות. איזה גבר! 184518
אנחנו שנינו לא מאותו הכפר 458893
קשה להתווכח עם הנימוקים שלך, אבל ברור לי שאריאל בעצמו ניסה ליצור את החיבור ארול-אריאל. מבט קצר על עטיפת "שירי חג ומועד ונופל", בו הוא נראה מנומנם על אקליפטוס ענק, מדגים זאת יפה.

שירי חג ומועד ונופל [ויקיפדיה]
אנחנו שנינו לא מאותו הכפר 482725
מתנדב שמתנהג ככה נזרק, לא?
אנחנו שנינו לא מאותו הכפר 482741
תלוי מה מידת מרכזיותן בקיבוץ של רוחיק וגם אביבה (ויש אומרים יסוד סביר לחשוב שגם עקיבא)
אנחנו שנינו לא מאותו הכפר 615892
הנה מאיר אריאל בעצמו מסביר מיהו ארול.
אנחנו שנינו לא מאותו הכפר 615983
מזכיר לי משפט יפה ששמעתי לא מזמן: יש שני סוגי שקרים של משוררים. האחד, כשהם אומרים שהם לא יודעים על מה השיר; השני, כשהם אומרים על מה השיר.
184467
אני תוהה אם בשנים האחרונות אותה דמות "נעבאכית"‏1 לא חזרה להופיע, אבל בגוף ראשון.
אם להתלות באילנות נמוכים בהרבה מאלו שצויינו במאמר, שהרי "אני אפס" של בן ארצי, או כל מיני שירים של החברים של נטאשה‏3, (התגעגעתי, אז באתי. חסר לכם אידיוט?) ובמידה מסויימת גם שלומי שבן ואריאל הורוביץ מתדסקסים עם תחושת הכלומניקיות‏2, אבל מכיוון אחר.

1קשה לי עם המילה הזו.
2עוד מילה שאני לא סובלת
3 דווקא לא אילן נמוך כל כך

_________
העלמה עפרונית, חושבת שיש קשר, אבל בעצם לא בטוחה. (ומנצלת קו כדי לומר ש, הממ, יופי של מאמר!)
חלומות שקיומם ברור מן העולם 184472
אני מצטרף אליך העלמה,בענין יופי של מאמר.
אם מדברים על החברים של נטשה,אז "הבלדה על האיש שהחליף את הירח" גם קופצת לראש,אבל זה לא זה כמו שילד מזדקן זה לא.
ירדן,בקשר למילים של אחד חולמני יכולת לפנות אלי:) אני מנגן אותו לפעמים.

הו מדרכה תכלכלת פנס וקיר אבן יפה,
איזו תמונה נהדרת,פינה של רחוב וקפה.
חלומות שקיומם חזק מן העולם
ושלוותם של החיים הדוהרים אל קץ
איי נתקלתי בעץ.

אוי זה לא נורמלי יש לי חבר אידיוט
כזה קצת מבולבלי כזה שנתקל בקירות
אחד כזה מין טושטוש כזה מן חולמני
תמיד מהר יטוס טוס
תמיד הוא כזה עצבני...

הביטי איזה פרח כה זעיר וקטן ומתוק
שורי עולה ירח בקצה השדרה מרחוק
חלומות שקיומם ברור מן העולם
ושלוותם של החיים הדוהרים בעיר
איי נתקלתי בקיר.

איי זה לא נורמלי...

הביטי טל יורד לו על גג צוצלות כבר עומדות
ילד קטן בוכה לו,ודאי מפחד לבדו
חלומות שקיומם גדול מן העולם
ושלוותם של החיים ומלמולם הרך
איי הפלתי אותך...

אנא סלחי סלחי לי
הכאבתי לך מאוד
אני ממש דבילי,כזה שמפיל בחורות
היום אני מבטיח,להיות אחר בכלל
להיות אדם רגיל
אך טיפה רק טיפה מבולבל.

(הלחינה אלונה טוראל. מיקי שביב עם עוד זמרת,מי הזמרת ומי ביצע לפניהם?)
חלומות שקיומם ברור מן העולם 184474
מיקי שביב עם מיקה קרני. ולפניהם, הרבה לפניהם, שולה חן וטוביה צפיר (לדלעתי לפחות).
חלומות שקיומם ברור מן העולם 184475
אוי, ועשיו ראיתי שאפופידס כבר אמר את זה קודם, לפני, זה לא משנה. תגובה 184470
מעניין ש 184478
לשולה חן יש עוד שני (לפחות) שירים על נבעכים-
איזידור, ו
הוא לא כל כך חכם.
איזידור 184479
הבית הזה :

הם קראו אל ראש ההר
איזידור טיפש הכפר
כה מוזנח ומכוער
איזידור

מזכיר קצת את "השוטה על הגבעה", לא?
חלומות שקיומם ברור מן העולם 184476
תודה על התיקונים לשיר (שתומלל מתוך שמיעת קלטת ישנה).
הודעתי לאימי על הורדה לדרגת דודה עד תום הבירור (:
לא יודע אם יש קשר. 185573
בעיני הז'אנר הבן-ארציי הזה הוא עניין כלל-עולמי, שהועתק בארצנו הקטנטונת, במיוחד אחרי ש- Creep של רדיוהד היה כזה להיט (ויש גם את I'm a loser baby ואת הלהיטים של אופספרינג)
אחד חולמני 184470
ראשית, ברכות על המאמר המלבב.
אני עוד צריך לחשוב על זה, אבל אני לא בטוח שאני מסכים עם הקביעה שבשני השירים הראשונים ("חיימק'ה שלי" ו"אליפלט") יש רשעות או זלזול. כלומר ניתן למצוא זאת שם ובקלות, אבל תחושתי הבלתי מבוססת היא שהם באו לבטא דווקא חמלה על החריג ואהדה למבוזה והדחוי. את זאת יש לראות ברוח הזמנים ההם. אלו היו זמנים של מרכזיות הקולקטיב, שכה היתה נחוצה לתקומה חסרת הסיכוי אלמלא כן, זמנים של בניית זהות עברית חדשה, של לקיחת הגורל בידיים ושלילת הגולה וכל מה שמדיף מריחה. בתנאים אלו, באופן טבעי ואולי אף רצוי*, היתה דחייה חברתית של הרבה סוגי טיפוסים שביטאו ריחוק מאידאלים אלו.

מעל זה ניסו אולי שירים אלו להתרומם ע"י לימוד זכות ויצירת רגישות.
אגב, מצפייה בסרטים בלבד, נדמה לי שהחנונים והחריגים המקומיים, למרות שאכלו מרורים, זכו הם ליחס טוב בהרבה ממקביליהם במקומות אחרים. אולי כי היהודים רחמנים יותר ואולי כי הם כמעט תמיד היו בתפקיד החנון, המוזר והאאוטסיידר לאורך מאות שנות גולה.

אבל את זה כתבתי מבלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה ואיך. אני עוד צריך לחשוב על זה.

אגב, מצאתי לפני שנים מחברת מפעולה בצופים שאותן היה מסכם אבי. היתה שם הביקורת הקבוצתית הנוקבת שאני זוכר גם מן הפעולות בהן השתתפתי אני (ובדיוק על אותם הנושאים) וביקורת אישית על כל אחד מן החברים ובינותיה:
עמי (אבי) - לא רציני.
ראובן (או שם אחר) - גלותי.

* אני כותב זאת למרות שסביר מאוד מאוד שלו חייתי אז, מצבי החברתי היה לא משהו, בלשון המעטה.

לסיום, הנה הבית הראשון, הפזמון והבית האחרון של "אחד חולמני" של תרצה אתר, שהושר ע"י שולה חן וטוביה צפיר בסוף שנות השישים (ותודה לאמא על המאמץ):

כל מדרכה כחלחלת,פנס וקיר אבן יפה,
איזו תמונה נהדרת, פינה של רחוב וקפה,
חלומות שקיומם חזק מן העולם,
הה, ושלוותם של החיים הדוהרים אין קץ..
אי, נתקלתי בעץ.

פזמון: אוי, זה לא נורמלי,יש לי חבר אדיוט,
כזה קצת מבולבלי,כזה שנתקל בקירות,
אחד כזה מין טושטוש,כזה מין חולמני,
תמיד מהר יא,טושטוש,
תמיד הוא כזה עצבני.

בית אחרון:

אנא, סילחי סילחי לי, כי חשתי רע מאוד,
אני ממש דבילי, כזה שמפיל בחורות,
היום אני מבטיח, להיות אחר בכלל,
להיות אדם רגיל אך,
טיפה רק טיפה מבולבל...
אחד חולמני 184473
אפופידס,להקליד את כל השיר ואח''כ לאשר,ואז לקרוא את תגובתך. תתאם חביבי.
תודה רבה על המאמר המעניין! 184481
בעת קריאת המאמר לא יכולתי שלא לחשוב על דמותו של השוטר אזולאי. יותר על דמותו המשתקפת מהסרט, ופחות מזו המשתקפת משיר הנושא שלו (מלים: אהוד מנור).

בוקר אפור באוויר הסמטאות
כבר לא שלו - שוב אומרים
לך - שוב אומרים לו בוא...
גברת לוין נעבעכית? 184484
מסכנה? לא נראה לי בכלל. השיר הזה, לטעמי, מנסה לפצח את אישיותה של גברת "גדולה מהחיים", עם עבר עסיסי ("הרבה אנשים כבר קראו לה אשתי") וחיים בוהמיים (יושבת בבתי קפה, כותבת ביקורות תיאטרון). החידתיות שלה נובעת מהפוזה שהיא עוטה על עצמה, וגם אם יש שם מבט מחויך על המניירות והפוזות, קשה לראות פה מסכנות של ממש.
גברת לוין נעבעכית? 184491
אם כבר, אז השיר "גברת" של טיפקס יותר מתאים לנעבעכית:

"גברת, את לא מסתדרת/ יפו זה לא סרט/ כאן זה החיים/ גברת/ כמה מתאפרת/ כאילו מסתתרת/ כל העולם קמטים..."
גברת לוין נעבעכית? 184974
אם כבר, דמות ה"נעבעכית" הנקבית היא "אנה" של "משינה":

אנה

למה כולם את אנה עוזבים
למה לאנה כולם נעלמים
אנה לא, לא מציאותית

אנה גומרת ברבע שעה
יחסים שצריכים להספיק בשנה
אנה שוב, שוב בודדה

אנה מוכשרת המון פוטנציאל
פעם היא תצליח אם ירצה הגורל
אנה לא גומרת, אנה מאחרת
למקום שאי אפשר אחרת

אנה אומרת קשה לי לגדול
אנה שואלת למה לסבול
אנה לא, לא מבינה

אנה חשבה שמותר לה לבחור
וכך מן הסתם נשארה מאחור
אנה פתאום נבהלה

אנה מוכשרת המון פוטנציאל
פעם היא תצליח אם ירצה הגורל
אנה לא גומרת, אנה מאחרת
למקום שאי אפשר אחרת
גברת לוין נעבעכית? 184512
הרושם שלי הוא של מישהי שעברה כבר מאחוריה‏1, ושהיום היא פאתטית; ראי, למשל, "היתה בת [לא זוכר] עשר שנים רצופות"; והלעג הקל (במקרה הטוב) ב"אומרת פריז בשנה שעברה, לא בן אדם זה ברור". עניין של הרגשה אישית, מן הסתם.

1 לא ביטוי מוזר קצת?
זה לא פתטי, זה מקובל 184515
תגובה 99662. לא, סתם. תגובה שאהבתי.
גברת לוין נעבעכית? 184525
יש נעבעכית גדולה ממנה, ואהובה לא פחות: בטי בם‏1, של אריאל זילבר. ואני לא זוכרת אם הזכרת את "אני שוכב לי על הגב".

1 ביצעתי אותו בקריוקי!
גברת לוין נעבעכית? 184526
וגם דני, זה שיש לו סמפטיה לנשים מבוגרות.
גברת לוין נעבעכית? 482962
זילבר הוא מקור לא אכזב לנעבעכים. רק באותו מיני-אלבום משובח ("החברה להגנת הטבע") יש לפחות שלושה נעבעכים מתוך שישה שירים - דני, גיבורו של שיר הנושא; התמהוני, גיבורו של השיר באותו שם - והמיואשים מ-"הנה אנו המיואשים". דווקא הטיפוס מ-"אני שוכב לי על הגב" לא מקוטלג אצלי בהכרח כנעבעך, הוא רק בטלן. דומני שכדי להגדיר מישהו כנעבעך צריך להראות חוסר הצלחה או חוסר תאימות שלו לחברה.
רינה הזמינה אותו לחדרה 482967
''אבל, חבל, איזה מין מזל, יושב על הספסל ליד הסופרסל'' נשמע לי כמו סוג של חוסר הצלחה לאחר ש''אביה איש ידוע ומקובל בחברה, אולי יש לי סיכוי לקבל איזה מינוי''. כנראה שזה קצת תלוי איך מודדים את זה.
רינה הזמינה אותו לחדרה 482970
כן, אבל באופן כללי, בשיריו של אריאל זילבר, המנגינה מרסנת את הנעבעכיות שהמילים מלבישות על הדמות.
רינה הזמינה אותו לחדרה 482978
כן, דני הוא בהחלט נעבעך. הטענה שלי לא היתה לגביו אלא לגבי זה ששוכב לו על הגב, מביט אל התקרה, רואה כיצד חולפים ימיו בבטלה גמורה.
ואלס עם 482981
אופס, התבלבלתי בשיר :) אני מסכים שהוא לא נעבעך.
488382
מה שאני לא מבינה זה איך לא ציינו‏1 עד כה את נפתלי הדג‏2 של ברי סחרוף.‏3

1ואני מפנה אצבע מאשימה בעיקר כלפי עצמי
3 אולי כי הוא לא נעבאך אלא סתם תלוש?
3 בעצם, לא סתם תלוש. אוטיסט 551805
לפחות זו המסקנה שהגעתי אליה בפעם ההיא כשנפל לי האסימון.
ברקת חוזרת 218872
ומי שפספס את ביצוע הקריוקי הקודם שעשתה ברקת ל"בטי בם", יכול לחזות בתיעוד נדיר (חשיפה! של פרשננו לענייני ברקת) מתוך ביצוע נוסף שלה לאותו השיר‏1.
1 "זה השיר היחיד שמתאים למנעד שלי", אמרה ברקת בתשובה לשאלתו של כתבנו, שהקפיד להנהן בראשו ולעשות קולות של "בטח, בטח".
ברקת חוזרת 218929
האם כבודו קונה בשווקי הגליל?
ברקת חוזרת 218959
כבודו לא בטוח שהוא הבין את השאלה.
ברקת חוזרת 218961
אני חושבת שהכבודו השני התכוון לשאול אם אתה דורון הגלילי.
ברקת חוזרת 218963
ככל הידוע לי - הוא לא.
ברקת חוזרת 219045
למה שהכבודו השני יחשוב ככה?
ברקת חוזרת 219191
שימי לב לשווקים, יהושע.
ברקת חוזרת 219200
אולי תסביר לי את כל הסיפור ואז גם יהושע תבין.
ברקת חוזרת 219225
רגע, מדברים על שוקי גלילי? כי אם כן, גם הוא לא האלמוני המקורי.

ברקת חוזרת 219247
התבעסתי.
ברקת חוזרת 219249
למה?
ברקת חוזרת 219428
כי חשבתי שזה אכן שוקי (יהושע) הגלילי.
ברקת חוזרת 218951
ומה? עכשיו אף מפגש אלמונים לא יקבל אותי :-(
35 184533
וזה 4 שנים רצופות.
אבל השיר אומר: "*עד* שהייתה בת 35 / 4 שנים רצופות / כיסתה את עינייה במשקפיי שמש...", ככה שאני לא בטוח שהכוונה היא שבמשך 4 שנים היא טענה שהיא בת 35. זאת אומרת אני הייתי די בטוח שלא זאת הכוונה, אבל שאלתי מישהי (מאוד תרבותית) והיא טענה שכן זאת הכוונה.
אם כבר מדברים 184666
מישהו הבין מה הלך כאן תגובה 172940, תגובה 172942 ומה הקשר שלהם לזה תגובה 172933?
אם כבר מדברים 184734
יותר חשוב: למישהו אכפת?
גברת לוין נעבעכית? 184534
אם אני לא טועה, השיר ''מי מפחד מגברת לוין'' נכתב במקור על הדה בושס ונועד על מנת להתגבר על ביקורותיה הקטלניות.
''אמרו את זה קודם לפני'' 184536
תגובה 174484
''אמרו את זה קודם לפני'' 184538
וואלה. בדקתי שזה לא נכתב במאמר הזה (והתפלאתי שאף אחד לא הזכיר), אבל לא חשבתי לבדוק באתר כולו.
נו טוב, זה לפחות מסדיר (בעיני בכל מקרה) את עניין הנעבכיות. הדה בושס נתפסה אולי כמרשעת אך לא כנעבכית מהסוג שהוצג כאן.
יהונתן גפן מכחיש 184615
שמעתי או קראתי ראיון שנעשה איתו (לא זוכרת פרטים נוספים). הוא אמר שמדובר באגדה אורבנית, ואין שום קשר להדה בושס.
יהונתן גפן מכחיש 184620
תגובה 174634
יהונתן גפן מכחיש 184662
מצד שני, יהונתן גפן משקר כמו שהוא צורך חמצן, כך שלא צריך להתייחס ברצינות מרובה לא לאישוריו ולא להכחשותיו.
יהונתן גפן מכחיש 184663
דוגמה?
לגבי אליפלט 184494
לא הבנתי למה מצד אחד כל כך ברור לך (ובצדק) שהמשפט ''וכיוון שאין אופי במיל לו, הוא זחל כך ישר מול האש'' הוא אירוני, ומן הצד השני אתה מתייחס אל המשפט שבא לפניו ''אז הרגיש אליפלט כאילו הוא מוכרח את המלאי לחדש'' כפשוטו, כאילו הוא בא להלעיג על אליפלט. לי נראה יותר הגיוני שגם המשפט הזה הוא סוג של אירוניה או של ''התנסחות מרומזת'', שבאה אולי לספר כי אליפלט אמנם התנדב לבצע משימה מסוכנת, אך בהחלט כזאת שהייתה דרושה בשדה הקרב.
אם אתה רוצה לדבר על התנהגות אמיצה וחסרת טעם, יתכן שאפשר לאזכר בהקשר הזה כל חיל חי''ר שאי פעם ציית לפקודה ''קדימה הסתער'', ובוודאי שאפשר לאזכר בהקשר הזה לא מעט מעשים דומים אחרים, שבשירים ובמקורות אחרים קודשו כ''מעשי גבורה'', אבל זה כבר כמובן הרבה פחות רלוונטי לענייננו.
כמה מחשבות אקראיות 184499
מצטרף למברכים - אחלה מאמר. אני מסכים גם לספק שהעלית בסוף: לא השתכנעתי שמדובר בז'אנר.

מעניין לדעתי להשוות את המצב בזמר העברי לזה במקומות אחרים; לשירי-לכת, למשל, דומה שיש בכל העולם נטייה לדון ביחידים שהם, איך לומר, לא מבריקים במיוחד. "ינקי דודל", למשל. וגם שיר לכת צרפתי שאני מכיר במקרה, "En Passant Par La Lorraine", בו הדוברת מצטיירת כאחת כזאת, לא משהו.

הזכירו כבר את כוורת, ונראה לי ששיריהם עמוסים בנעבעכים. המחזר האוויל ב-"ביום ובלילה" ("דפקתי בדלת / ענית שאת לא נמצאת / את בטח זוכרת / קבענו לסרט"), חבורת הטמבלים שמחכים בארון בבית ברחוב מזא"ה‏1, הדוד הבטלן שהתעצל לנוח, ברוך בעל המגפיים, העלמה שככה היא באמצע, ואפילו המוכר במכולת עם הסולת, כולם מצטיירים בעיני כדמויות וודי-אלניות כאלה. אבל זה סנדרסון, הוא בעצמו קצת כזה, וכשהוא כותב על כאלה זה בטח לא מרשעות. קיצוני מכולם, כמובן, הוא הילד המזדקן, שזה כבר חיוורון קיומי עד דכא ("לא רוצה לחיות ומרגיש כמו אף אחד").

ויש גם, אולי, את "מה איתי" של אריק איינשטיין וג'וזי כץ, "מועקה" של אבטיפוס ("אני לא מספיק טובה"), הגיבור מוצץ הגבעול שהחיים עוברים מעליו ב"נשל הנחש" של מאיר אריאל, ושלישיית הנעבעכים (בעיני) כרמלה, גרוס וואגנר שחיים את החיים. בטח יש עוד...

1 תמיד הזכירו לי אלה את ולדימיר ואסטרגון.
העיקר זה הרומנטיקה 184502
"...אני גדול
ומכיר כבר את הטכניקה
ניגשתי
גיששתי
ביקשתי
ת'חננתי
אין לי בעיות
הן תמיד אומרות לי לא!"

(עלי מוהר/יוני רכטר/גידי גוב)
לא ג'ף 184504
"אני לוזר, מותק, אז אולי תהרגי אותי?"
העיקר זה הרומנטיקה 184517
כן, עלי מוהר, במכלול כתיבתו (הטור הנפלא ב''העיר'') בנה לעצמו פרסונת-נעבעך מפוארת - כמו וודי אלן, שהוזכר בפתיל, למרות שחוץ מהנעבעכיות הם שונים לחלוטין.
העיקר זה הרומנטיקה 332739
לא נחשב, זה שיר אידיוטי.
העיקר זה הרומנטיקה 332895
כולם קוראים לי מותק,
מותק, מותק
אבל אחרי גבי
הם קוראים לי האידיוטית
הם קוראים לי האידיוטית
אני אידיוטית
העיקר זה הרומנטיקה 332896
השורה האחרונה בתגובה שלך אינה חלק מהשיר. להיפך, השיר מסתיים במשפט ''אז תגידי מותק, מותק מי משתינו האידיוטית''.
העיקר זה הרומנטיקה 332898
'צטערת זה קופי פייסט משירונט (הפסקה השלישית).
העיקר זה הרומנטיקה 332901
טוב, שירונט עושה עבודת קודש, אבל לא תמיד מקפיד בפרטים.

ואם נורא רוצים שיר לרוחו של י.א., אז שירונט יביא אותנו למבוי סתום: http://shironet.gpg.nrg.co.il/songView.aspx?song_id=... אבל פטור בלא כלום אי אפשר:
"אצלו, שתיים ועוד שתיים הן שלוש,
פרפרים צבעוניים בראש,
החולצה לוחצת לו על הצוואר,
אל תגידו אין דבר - יש דבר."

וגם
"חמש שנים עברו
על מיכאל, או על דן,
אולי תגידו מה שמח כאן?"

___
מפאת רצונה של המחברת, אין לי מקור זמין, כך שהציטוטים הם מהזכרון, ויתכן שחלו שיבושים קלים.
העיקר זה הרומנטיקה 332903
מסתבר שכבר דנו בזה בעבר: תגובה 185613 (למה היה צריך לתקן את המנוע לכל הרוחות?)
כמה מחשבות אקראיות 184507
מי הם ולדימיר ואסטרגון?
נו באמת, ערן 184508
מחכים לגודו, כאילו?
נו באמת, ערן 184509
אה, אוקיי. אני זוכר משם רק את גודו ובוזו.
לא נעים לי, בחיי 184513
אבל אתה כנראה מתכוון ללאקי ופודזו. גודו, כידוע, אינו קיים במחזה כדמות נוכחת.
כמה מחשבות אקראיות 184516
חשבתי על "ילד מזדקן". הבעיה היא שהשיר הזה נראה לי כל כך מפוזר שהוא מאבד משמעות. למה פתאום "ילד דיפלומט, מדבר הרבה, בשבילנו זה מעט"? ומה זה "כשמלווים לך את הבן"? הרבה מהנעבעכים האחרים של כוורת הם לא יותר מרסיסי-דמות לצורך בדיחות קטנות. גם הדוגמה שלי, "שיר הטמבל", היא בדיחה כמובן, אבל בדיחה אחת ארוכה, שכבר יותר קרובה לצייר דמות. "ככה היא באמצע" היא באמת גם דוגמה טובה - אם כי היא והמספר לא מסכנים, סתם מרוצים מבינוניותם.

הדוגמאות של "מה איתי", ונדמה לי שגם "מועקה", הן כבר של אומללים שונים שבבירור מחבר השיר מזדהה איתם. לכך התייחסתי במאמר בדוגמת "איזו מין ילדה" של יהודית רביץ. מהבחינה שעניינה אותי במאמר, זה בדיוק ההפך מ"ז'אנר הנעבעך".
היא בסוף תרגיש שאני עומד בכביש ותפנה את ראשה 184519
בהיא כל כך יפה של סנדרסון/קלפטר מקבלים דמות שלמה וקרובה יותר עם "כל השבוע חלון פתוח-כוכבים מעל ולב מתמוטט-הייתי נותן לה שק של סנטימנטים-אך אני מתבייש לתת.

אלונה טוראל כנראה אוהבת אידיוטים והלחינה גם את "הוא לא כל כך חכם" של יורם טהרלב,אבל זה יותר טיפוס מהסוג של ככה הוא באמצע.

הכי מתאים בעיני הוא הבחור מאגדת דשא (מאיר אריאל/שלום חנוך),שלא יודע מה לעשות עם צרור התלתלים שהוא מגלה להפתעתו כאשר הוא מתעורר:

"...שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא"
ותשובתה אותי קצת מביכה.
שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"
שפתיה לוחשות: "אני איתך."

אני שותק. שפתיים היא נושכת
אני שותק וכה כבדות ידי
פתאום היא מסתובבת והולכת
אבל אני שותק עוד שם, נו די."
אגדת דשא 184521
איוש, נו. לא כל דמות גברית שאינה מסוקסת, שעירה, ומבלה את כל שעותיה בהסתערויות חוזרות ונשנות על הבריטים ובהטרדות מיניות של הפקידה הפלוגתית היא בהכרח נעבעך.
היא אומרת דבר פשוט, אם ביחד אז רק לחוד 184531
בהמשך לשירי "המאוהב-הלוזר-הדחוי-שמתאר-את-אומללותו-בשנינות" של דני סנדרסון, יש גם את "זאת שמעל לכל המצופה"‏1 בביצוע של הגשש החיוור. שיר שאני לא חושב שממש הכרתי עד לפני כמה חודשים‏2, אבל בפעם הראשונה שהקשבתי למילים שלו היה לי ברור שהוא נכתב ע"י דני סנדרסון. נדמה לי שבאותה מידה הוא היה יכול לקרוא לו "ביום ובלילה 2".

____________
1 http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=6076&... לא ידעתי שאפשר לקשר ישירות לשירים ב"שירונט". אני זוכר שפעם ניסיתי וזה לא הלך.

2 נוהגים להשמיע אותו ב"בוקר טוב צה"ל", אבל אין צורך להגזים ולקום מוקדם במיוחד כדי לשמוע אותו‏3.

3 אבל אם מישהו יודע באיזה דיסק הוא יצא (טוב, זה בטח איזשהו דיסק של הגשש. לא נראה לי שאני אקנה), או יותר טוב רוצה לשלוח לי אותו כקובץ mp3 (בזמנו חיפשתי בקאזה אבל לא מצאתי), אני אשמח.
יש לה גוף שמתאר את הרי שומרון 184594
דווקא הכרתי,ושכחתי אז תודה על התזכורת שיר חמוד לאללה.
אם תזמין (לא בטוח שכדאי) את הדיסק של הגששים "יש לי יום יום חג" משנת 2000 ממדיה דיירקט תמצא אותו שם. לצערי אין לי אותו.
אז אולי אני לא יודע מי המלך של בירות 187775
אבל אתמול לאחר לילה מוצלח ב"קאזה", הצלחתי סוף סוף להניח את ידי על שירם של הגששים, ובאותה הזדמנות גם למצוא שם את השיר שרב"י הזכיר לי (תגובה 187626) שפעם גם חיפשתי ולא הצלחתי למצוא. אני חושב שעכשיו אני יכול לפתוח תערוכה מכובדת למדי של שירי לוזרים באמ פי 3.

(אה, ולגבי הפגיעה בזכויות יוצרים רציתי לומר שדווקא שירים מעין אלה הייתי שמח לקנות ב-‏4 ש"ח אם המייזם הזה (http://www.songs.co.il) או דומים לו היו מאפשרים זאת. וגם שבכל מקרה, יצא שהשנה "תרמתי" מכיסי סכומים לא מבוטלים לתעשיית המוזיקה העברית).
אה, 187799
וכששואלים אותי למה הווינדוס שלי גנוב, אני יכול לענות שלתעשיית התוכנה אני תורם במשרד!
כדור הבדולח שלי חזר מתיקון! 187848
וואו, לאחרונה אני ממש מצליח לחזות נכונה התפתחות של פתילים. בפעם הקודמת שזה קרה, עיצומים במנוע החיפוש מנעו ממני מלפעול כפי שתכננתי, אבל הפעם דבר לא ימנע ממני לכתוב את המשפט שהכנתי מבעוד מועד: אין הצדקה עקרונית/רציונלית להורדה של מוזיקה המוגנת בזכויות יוצרים מן האינטרנט, לנהיגה במהירות שהיא מעבר למותרת, ולהקדשת זמן ל"אייל הקורא" על חשבון חובות לימודיים. למרות זאת, אני נוהג בכל זאת לבצע את שלושת הדברים הללו (וזה עוד לא הכל!), מפעם לפעם.
כדור הבדולח שלי חזר מתיקון! 187861
וואו, לאחרונה אני ממש מצליח לחזות נכונה התפתחות של פתילים. בפעם הקודמת שזה קרה, עיצומים במנוע החיפוש מנעו ממני מלפעול כפי שתכננתי, אבל הפעם דבר לא ימנע ממני לכתוב את המשפט שהכנתי מבעוד מועד: אין הצדקה עקרונית/רציונלית להורדה של מוזיקה המוגנת בזכויות יוצרים מן האינטרנט, לדריסת זקנות שלא עוברות במעבר חציה, ולהפלצות בפאבים סגורים בלילות גשומים. למרות זאת, אני נוהג בכל זאת לבצע את שלושת הדברים הללו (וזה עוד לא הכל!), מפעם לפעם.
כדור הבדולח שלי חזר מתיקון! 187885
וואו, לאחרונה אני ממש מצליח לחזות נכונה התפתחות של פתילים. בפעם הקודמת שזה קרה, עיצומים במנוע החיפוש מנעו ממני מלפעול כפי שתכננתי, אבל הפעם דבר לא ימנע ממני לכתוב את המשפט שהכנתי בעוד מועד: אין הצדקה עקרונית/רציונלית להחלפת ניקים מטורפת באייל הקורא, לשימוש ב"האייל האלמוני" ובה בעת, תחת ניקים אחרים, לירוק לבאר שממנה אני שותה ולתקוף את תופעת האלמוניות באייל. למרות זאת, אני נוהג בכל זאת לבצע את שלושת הדברים הללו (וזה עוד לא הכל!) מפעם לפעם.
ושוב הוא התקלקל 187939
(איפה חיים הכט כשצריך אותו?)

ההוכחות להיותך אדם גס רוח ודי דוחה מרוחות כאן בלא מעט פתילים ברחבי האתר הזה, ככה שאני לא ממש בטוח שיש צורך גם במידע על כך שמפעם לפעם אתה נוהג לדרוס זקנות או להפליץ בפאבים סגורים. מצד שני גם כנות זאת תכונה חשובה.
אם יש לך נקיפות מצפון 209629
אולי תשמח לקרוא את זה: http://www.newscientist.com/news/news.jsp?id=ns99994...
קריאה ביקורתית 209633
אין לי את המחקר המקורי, אבל נדמה לי שאפשר לפרש את התוצאות בצורה שונה. לא השתכנעתי שלא הפכו כאן סיבה ומסובב. ראה את הפסקה הבאה:
The most heavily downloaded songs showed no decrease in CD sales as a result of increasing downloads. In fact, albums that sold more than 600,000 copies during this period appeared to sell better when downloaded more heavily.

יש לתמוה על הביטוי "as a result of" ולשאול איך אפשר לבדוק קאוזליות כאן. האם זה מפתיע שדיסקים שנמכרים יותר הם גם אילו שמורידים יותר? ואיך אפשר לפרש את המשפט:
For these albums each increase of 150 downloads corresponded to another legitimate album sale

אם לא כאינדיקציה שעל כל מכירה חוקית יש 150 גניבות?

אני לא אומר שהמחקר לא ניטרל את התמיהות שלי, אבל קשה לי לדמיין איך אפשר לעשות ביקורות על מדידות כאלה.

נגה אדמון, לתשועתך אקווה.
קריאה ביקורתית 209682
בינתיים מצאתי את המקור
בגדול הם בודקים אם שינוי פתאומי "אקסוגני" בקצב ההורדות‏1 משאיר איזשהו חתימה על קצב המכירות של אלבומים, והם אומרים שלא. אני לא סטטיסטיקאי מספיק כדי לבקר אותם, אבל על פניו נדמה לי שההנחה שעליה חדה בכמות הורדות הקבצים בשבוע מסויים תגרום לירידה *חדה* בשבוע כלשהו בהמשך, היא לא בהכרח נכונה. בכל אופן, הם כן ניסו לבצע איזשהו "ביקורת" על המסקנות אז אני חוזר בי מהביקורת המתודולוגית שעלולה היתה להשתמע מתגובתי הקודמת.

1 הידעתם שכיש חופשת תלמידים בגרמניה, ילדי אמריקה מורידים פחות קבצים? מסתבר שהרבה קליינטים של קאזה מתבססים על קבצים במחשבי בתי הספר בגרמניה.
כמה מחשבות אקראיות 184524
וישנו השיר של קלפטר "לוקח ת'זמן":

אני יושב בשקט על ספסל לא ציבורי
ולא שואל את אף אחד מתי תורי
נשען על הירח ומביט
איך העולם מסתובב כמו תקליט
יש טיפוסים שמתייחסים אל החיים כמו אל טיול מאורגן
אבל אני לא נוסע
אני לוקח ת'זמן.
כמה מחשבות אקראיות 482732
בקרב אומות העולם, לפחות במלחמות העולם וקל וחומר לפני כן, איש החי"ר הממוצע, איך להגיד, היה בד"ך לא מבריק במיוחד, וגם מצבו הפיזי בזמן הגיוס לא היה מדהים (במלח"ע 2 איש החי"ר הבריטי הממוצע היה נמוך בכמה סנטימטרים מחיילים בחיילות אחרים).
כאשר הגיוס מתבצע עקב מלחמה. והוא כולל אנשים בני גילאים שונים (ולא כל בני ה-‏18 כל שנה) - למגוייסים כבר יש מקצועות. במיוחד בחברה שבה רבים מתחילים לעבוד בנעוריהם.
מי שיש לו ניסיון הנדסי כלשהוא ישלח להנדסה קרבית. מי שיודע לנהוג יהיה נהג (בחברה שבה אין מכונית לכל פועל). מי שיודע *לתקן* רכב, קל וחומר - יהיה מכונאי. רופאים, אחים, כל מי שיש לו ניסיון כלשהוא עם חולים - יגויסו לחיל הרפואה.
ומי שאין לו מקצוע מעשי - יהיה חפ"ש בחי"ר.
לגבי ארול 184500
אני מכיר ש-''ארול'' הוא על מישהו אפילפטי - זה בנוגע למראות וללחשים שמנגנים עליו, הכוכבים שלו שנמסים, וגם משחק המילים עם ''אקליפט''.
לגבי ארול 184511
מסתדר עם ה"התקפות" (התקפים, מן הסתם) שיש לו. אבל לא ברור לי משחק המילים המשוער שלך ב"אקליפט", ובפרט למה הוא משובץ בהקשר ההוא דווקא.

אני מבין את השורה "הרחק הרחק עומד לו אקליפט ענק" כאמירה, הטיפוסית כאשר המפחדים מסמים (ה"גדולים" בקיבוץ) דנים במה צריך לעשות, שאם ניתן לזה לגדול יהיה אסון נורא בסוף; "אקליפט" כאן הוא פשוט אקליפטוס, אחד העצים החביבים על ארול. כלומר: אי אפשר לשתוק, כי בסוף יהיה משהו כמו עם ארול, אבל הרבה יותר גדול. אבל אני מודה שגם זה לא מאוד חזק. רעיונות אחרים?
לגבי ארול 184731
אם אני זוכר נכון ארול נהג ליפול מעצי האשכולית ולהתעלף (שתי סטירות הוא התעורר) אבל הנפילה מעץ האקליפטוס גומרת אותו.
לגבי ארול 184815
אני לא מבינה - סתם תיאור נוף כבר לא הולך בימינו? זה מאיר אריאל, לא ביאליק ‏1.

1 יאללה, מי עם האבן הראשונה?
לגבי ארול 184820
אוף. החלק עם האפשרות שמדובר בסתם תיאור נוף, זה היה ברצינות או בצחוק?
אם בצחוק - אז סליחה, שלום, תודה, ותראו מה השעה.
אם ברצינות - קראי את השורה בהקשר בשיר. תיאור נוף לא הולך.
לגבי ארול 184824
זה היה ברצינות. עוד לא למדת שאני קצת איטית?

"כל פעם שבחצר היו שומעים מכה
ידעו שארול שוב נפל מעץ התות
ענפיו נתנו לו את בתם דממה רכה
והוא היה תופס איתה מין שוטטות.

את אותו דבר נתן לו עץ אשכוליות
כמעט אותו דבר גם אקליפטוס עוג
זה מה שחשבנו שהכל יכול להיות
כל פעם שהאיש פרח לו ונמוג".

ארול היה נרדם בתוך (או על) עצים, בדרך כלל על עץ התות. לפעמים היה נרדם על עץ אשכוליות או על אקליפטוס. או בקיצור, אני לא מבינה מה השאלה :-)
לגבי ארול 184891
אבל לא דיברנו על השורות האלו. דיברנו על

''כל מיני אמרו שזה העשב המתוק,
אמרו, הוא לא טיפס על עץ אם לא ינק.
חלק גם אמרו שאי אפשר על כך לשתוק,
הרחק הרחק עומד לו אקליפט ענק.''

אם זה רק תיאור נוף, זה בערך כמו ''ואז הזאב התנפל על כיפה אדומה לטרוף אותה, היה יום יפה והציפורים צייצו''.

השילוב הסביר יותר של תיאור נוף הוא בסדר הפוך, משהו כמו

הרחק הרחק עומד לו אקליפט ענק.
לפני טיפוס על עץ, הוא בוודאי ינק,
אמרו האנשים, קצת מן העשב המתוק.
חלק גם אמרו שאי אפשר על כך לשתוק.
לגבי ארול 184908
די, נו, מספיק לצחוק על זה שאני קשת תפיסה.

לגבי שתי השורות האחרונות - אולי חששו שיום אחד הוא יטפס על האקליפטוס הענק וייפול. לא נראה לי שיש טעם לחפור מעבר לזה.
לגבי ארול 185110
לא לשכוח שהבית מושר כאשר ארול שוב נעלם ולא ברור איפוא הוא

הרי ארול נפגע מצרור הכדורים ואת מותו לדעתי מצא לרגלי אותו אקליפטוס ענק שפשוט עומד וממתין למחפשים שיגיעו כבר אליו במקום להתפלמס מה הסיבה להעלמות (עשב מתוק וכו') בעוד הגופה מרקיבה.
לגבי ארול 222310
לכולכם:
אקליפט הוא שם תחליף הנקה שניתן לילדים בשנות החמישים, שבחלק לא מבוטל מהמקרים היה גורם לאותה אפליפסיה או מה שזה לא יהיה
תודה! 222442
לגבי ארול 593099
אולי הם אמרו שאי אפשר על כך לשתוק ואז הם רצחו אותו וזרקו אותו הרחק הרחק ליד אלקליפטוס ענק וכך ביימו תאונה
לגבי ארול 597313
יש למאיר אריאל חיבה לתרופות פגומות. תלידומיד, אקליפט... היש עוד?
One of these days 184532
קודם כל, תודה על המאמר.

השירים שהזכרת, וגם שהוזכרו בתגובות, הזכירו לי מאוד שיר קאנטרי של טים מקרגרו שהיה פופולרי מאוד במצעדי הפזמונים לפני שנתיים (בארה"ב כמובן), למיטב זכרוני.

הבית הראשון עוסק בנעבך האחר:

Used to chase that boy home from school
We called him frekled - faced, red - headed fool
He was different... he wasn't cool like me
Sticks and stones didn't break any bones
But we never left well enough alone
And one day he ran away from home, you see
And I passed him as he walked away
And in his eyes I heard him say

One of these days you're gonna love me
You'll sit down by yourself and think
About the times you pushed and shoved me
And what good friends we might've been
And then you're gonna sigh a little
Maybe even cry a little but
One of these days you're gonna love me

בבית השני יש חילוף תפקידים, והנעבך הפעם הוא הזמר עצמו:

Patty Sue was a small town beauty
I took one look at her and had to pull her to me
Lord knows she should've seen right through me
When I promised her the world
But at 17, you only want one thing
I left her standin' with my high school ring
Innocent tears in the pourin' rain

As I walked away
And I still see her in my dreams
And to this day she's whispering

One of these days you're gonna love me
You'll sit down by yourself and think
About the time you turned from me
And what good friends we might've been
And then you're gonna sigh a little
Maybe even cry a little but
One of these days you're gonna love me

והבית השלישי הוא בעל מאפיינים נוצריים לדעתי,
ואולי כאן ניכר ההבדל בין שירת הנעבך העברית לשירת הנעבך האמריקאית-נוצרית:

Now everybody stands up
The congregation sings
It's a song of sweet forgiveness
And as the chorus rings
The wind blows clear my memory
The pages start to turn
Then suddenly I'm singin'
The moment that I learn

ולבסוף, ברוח הפסיכולוגיה המודרנית-פופולרית-קיטשית של הקאנטרי האמריקאי:

One of these days I'm gonna love me
And feel the joy of sweet release
One of these days, I'll rise above me
And at last I'll find some peace
Then I'm gonna smile a little
Maybe even laugh a little but
One of these days I'm gonna love me

הנקודה העיקרית שלי היא, אני מניח, ששירת הנעבך אינה אופיינית לשירה העברית בלבד.

ובכל זאת, נזכרתי גם בעוד דוגמה ישראלית למהדרין:
"פנקס הקטן" של דן אלמגור (http://www.shirim.net/17/16.htm).
בניגוד לנבעך הנוצרי של טים מקגרו, פנקס הקטן מרים ראש לבסוף במעין נקמה.
אה, אז אתה רון בן יעקב? 184541
אה, אז אתה רון בן יעקב? 184542
אני אקח את זה כמחמאה. אבל לא.
למה רון בן יעקב?
ארוכה הדרך 184563
פנקס הקטן ישראלי למהדרין? אולי מגויר כהלכה. זה עיבוד לסיפור של דיימון ראניון.
פנקס הקטן 184567
פנקס הקטן תמיד עיצבן אותי, בערך מאותן סיבות שהדמות מ"זמר שלוש השאלות" עצבנה אותי (ראה דיון באיזור תגובה 141821).
מילכוד אליפלט 184554
אני מצטרף לשבחים של קודמי.
אותי השיר על אליפלט תמיד הרגיז במובן מסויים:
חברה שאיננה מקבלת חריגים, מבקשת מהם פעמים רבות, בסמוי או בגלוי, ש"יעשו טובה וייעלמו". אליפלט בעצם עושה לחברה את הטובה הזאת, ומתאבד, לתועלת הציבור. בכל המובנים.

אין כמובן מילה אחת בשיר שמתארת את תחושותיו של אליפלט בצורה כזאת של "כוונה להיות אהוב בחברה", אבל הביטוי "הרגיש כאילו הוא מוכרח את המלאי לחדש" הוא עמום מספיק כדי להכיל גם אפשרות כזאת. בהקשר לזה אני נזכר במקרה אחד או שתיים של בחורות שנאנסו אונס קבוצתי בביה"ס, כש"חברותיהן" המגינות על האונסים העידו בעיתון משהו בנוסח זה (עפ"י מיטב זכרוני הלקוי): "זאת בחורה שהיתה מוכנה לעשות ה כ ל בשביל שיאהבו אותה, בשביל להיות מקובלת בחברה". אלתרמן טוב הלב (למרות שמסתבר שגם הוא כמשוררים וסופרים רבים, אדם נחמד לא היה) לא קלט את הלחץ החברתי כדבר שעשוי להיות גורם למעשיו של הבחור לא פחות מכל דבר אחר, או שאולי כן קלט והחליק על זה.
אינני יודע אם אלתרמן קרא את הספר "מחניים" של הסופר ההונגרי פרץ מולנר (תורגם גם כ"הנערים מרחוב פאול") אבל אי אפשר שלא להשוות את אליפלט לנמצ'ק, הנער העני, החלשלוש והדחוי בחבורה ההיא, שמקריב את חייו למען נצחון החבורה במאבק על המגרש.
בכל אופן, מה היה קורה אם אותו אליפלט היה מחליט שדי, עד כאן. גזלו מידיו צעצועים, הרביצו לו, השפילו אותו, עכשיו עליו להציל לעצמו את מה שנותר מהחיים שלו. יתכן שבאותה תקופה לא היתה אפשרית תודעה כזאת, ואם כן, מן הסתם לא די במה שעשו לו החבר'ה עד היום ובמה שריכלו עליו, בנוסף לכל הם גם היו אומרים עליו שהוא פחדן, אגואיסט, ואולי אפילו משתמט ר"ל. אליפלט היה, על פי מושגי אותה תקופה לפחות, נתון במילכוד שאין מוצא ממנו אלא בהתאבדות.
מילכוד אליפלט 184557
אם מדברים על חריגים שמעלימים את עצמם, "הבלדה על פגום" של איפה הילד (http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=970&... ) מציגה גם היא חריג שכזה - גם הוא, כמה מפתיע, בקיבוץ - שמתאבד. אבל השיר הזה לא מציג אותו כנעבעך, אלא הוא הדמות העיקרית להזדהות בשיר (הדובר גם הוא מקור להזדהות, אבל בעייתית: הוא צופה חיצוני, שלא לוקח חלק בהתפתחויות ובסופו הוא פשוט בורח).
מילכוד אליפלט 184565
על היחס של אלתרמן ללחץ חברתי המגבה מעשים פסולים, ניתן (לפחות במידה חלקית) ללמוד משירו המאד-מצוטט ''על זאת'' (הטור השביעי, כרך א').

ועל גדולתו של אלתרמן תעיד (בין היתר) העובדה שהשיר רלבנטי כיום לא פחות (ואולי אף הרבה יותר) משהיה בתקופה בה נכתב.
נעבך של בוטנים 184613
ז'אק ברל כתב וישראל גוריון שר על הבחור המאוהב והמלנכולי שהביא לרינה שקית בוטנים "כי פרחים נובלים בדרך כלל", אבל זה לא עזר לו כי רינה בסוף הלכה עם "החבר שלך חנן". (מי תירגם לעברית?)
נעבך של בוטנים 184780
גם זה שיר שנכנס למאמר שלי, ויצא משם. לפי שירונט, יוסי בנאי תרגם. אני לא בטוח ששירונט נותן את כל הפרטים. אני מכיר ביצוע של יוסי בנאי, אבל בו לא מדובר על בוטנים אלא על בונבונים. אם המקור של ברל הוא בוטנים, אני חושב שבונבונים הוא תרגום בעייתי, כי בונבונים הוא משהו שבאמת יותר סביר, ופחות נעבעכי, להביא לנערה.

בגרסת הבוטנים, שמעתי את ישראל גוריון שר אותו השנה, כאורח בהופעה של סוזן ופראן. הזקנה הברורה של גוריון, יחד עם המרץ שהוא בכל זאת הפגין, עשו זאת נוגע ללב במיוחד. בסוף השיר הוא חידש:

"מאז עברו הרבה שנים,
תחזירי לי את הבוטנים."
נעבך של בוטנים 184790
לא, ז'אק ברל הביא בונבונים:
יכול להיות שהתרגום כאן שיפר את המקור.
נעבך של בוטנים 184916
יתכן שגוריון הכניס את הוריאציה בהשפעת "גירסת 67"
נעבך של בוטנים 184921
ז'אק ברל כתב על בונבונים. ישראל גוריון בגירסא המגוירת הפך את זה לבוטנים (גם המתחרה רינה, והחבר חנן גוירו). יוסי בנאי הוציא גירסא עברית משלו, נאמנה יותר למקור, 20-30 שנים מאוחר יותר, בה הוא מביא בונבונים, למתחרה קוראים ז'רמן, ושמו של החבר זרח מפרחוני.
נעבך של בוטנים 184936
לאון. החבר שלך לאון.
נעבך של בוטנים 184975
אפרופו חבר - ישנו ''גיל נסע לחו''ל'' של אריק לביא. הנעבעך מנסה להתנהג כמו דון ז'ואן, וחוטף חזק.
נעבך של בוטנים 185099
הנעבך של הבוטנים במקור הוא קמצן בסך הכל ולא נעבך כלל .
הפרחים יקרים והבונבונים שמישים וזולים יותר .
נעבך של בוטנים 185105
מה נעבעך, מי נעבעך? רק ההיא אומרת לו "לא", וכבר הוא פונה לבאה בתור בלי לבזבז זמן על שברון לב, ואפילו את הבוטנים לא נאלץ לבזבז על הסרבנית (ומכאן ברור שהשיר הזה הוא לא עברי מקורי, שהרי בארצנו אפילו נורית בגן כבר יודעת קודם לקחת את התפוח ורק אח"כ להגיד "לא" - ולא תמיד כל-כך בחן).
נעבך של בוטנים 185284
יש בזה משהו. אבל בעקבות הפתיל שפתח ירון (תגובה 184826), יכול להיות שהמוזיקה המלנכולית היא הגורמת לי ולאחרים תחושה חזקה שמדובר בנעבעך, שאין לו סיכוי עם הבוטנים והוא סתם משחית את זמנו. בקלות אפשר לדמיין את אותן מילים מושרות בלחן קליל ועליז וחצוף, ואז אף אחד לא היה חושב בכלל לרחם על הנער.
האם יוסי כתקנו? 184618
אם אני זוכר נכון, סיפור יוסי מ''יוסי, ילד שלי מוצלח'' הוא סיפור שנכתב על ילד הסובל מפיגור שכלי.
האם יוסי כתקנו? 184631
if so, then we are all retarded. there are few songs with which i identify as much as i do with Yossi. Here's to all those who could not complete an errand, who never heard the important stuff at school (like at what time the field trip bus is going to pick everybody up) and still, when everybody on the field trip looked at the antiques, those short sighted kids that can't look at the view 'cause it's blurry were the ones to find the most beautiful shining stone and pick it up from the dirt. and an occasional coin too.
האם יוסי כתקנו? 184664
מצטער שקלקלתי לך את הפנטזיה, אבל זה היה יוסי שהיה.
האם יוסי כתקנו? 184706
אני לא מכיר מספיק מפגרים מספיק מקרוב - אבל האם באמת יש ילדים שהפיגור שלהם מתבטא דווקא בסקרנות ובאהבת הפרטים ה"לא חשובים", שמאפיינת את יוסי? לי זה נראה תכונות שיותר מאפיינות ילדים קטנים בריאים.

גם אם יש קשר עובדתי כלשהו בין חיבור השיר לבין ילד מפגר אחד שהיה בעולם האמיתי, אם אין לכך ביסוס במילות השיר אז נראה לי שאין טעם רב להתייחס לכך בפרשנות השיר.
האם יוסי כתקנו? 184712
מי שקרא את ספרו (האוטוביוגרפי?) של ע. הלל "ענן ביד", לא יכול להעלות על דעתו שהשיר יוסי ילד שלי מוצלח נכתב על מפגר, או שיש בו לעג כלשהו לגבור השיר.
האם יוסי כתקנו? 184748
המסקנה שאם השיר נכתב על מפגר יש בו לעג לגיבור השיר היא שלך ושלך בלבד.
האם יוסי כתקנו? 184810
בהקשר של ספרים על נבעכים, הייתי אומרת שדווקא בפרוזה, לעומת השירה, קיבל ה"נבעך", או החריג, מקום של כבוד. ראו לדוגמא ספריו של דויד גרוסמן-יש ילדים זיגזג, למשל- והרבה מספריו של מאיר שליו, שמציגים ילד השונה מכל החברה שסביבו.
גם בספרים על מבוגרים אנשים "נבעכים" מהווים גיבורים להרבה מאד ספרים- של פטר הנדקה, שעולה כרגע בדעתי, ובטח יש עוד. למישהו יש הסבר למה דווקא הספרות מאפשרת לדמות ה"נבעך"להפוך לגיבור עמוק, מורכב ומעניין, ואילו בז'אנרים אחרים היא מתפספסת?
והאם יש גם מקום מכובד לנשים "נבעכיות" בספרות? אני יכולה לחשוב על נשים שהן שונות וחריגות, כמו אבישג של דויד שיץ, אבל היא חזקה ומיוחדת, ולא נבעכית בכלל!
האם יוסי כתקנו? 184750
אני חושב שהמפגר המקורי עבר שינוי כזו שתכונותיו המקוריות נעלמו כמעט לחלוטין לטובת וריאציה – כך נדמה לי – של סיפורי הרשלה ("אמא שלחה את הרשלה למכולת...") עם גוון ארצישראלי. במקום ממזר, הילד טושטוש.

אם מעיינים בתוכן השיר יותר בעיון, עם זאת, עולה שיוסי הוא בכל זאת, למרות הכל, מעט מפגר.

בתחילת השיר, כזכור, השמש זורחת והאם שולחת את בנה לערוך קניות. מדוע היא אינה עושה כן בעצמה? מן הסתם משום שהיא מטופלת בעבודה ובילדים קטנים ואין לה מנוס אלא לשלוח את הילד שוב ושוב להביא מעט אוכל.
כל מי שגדל במשפחה ענייה מאוד יודע שבמשימות כאלו אסור לפספס. האוכל אכן דרוש בבית – יש ילדים להאכיל. כאשר מפספסים, התגובה האופיינית היא להכניס לילד מכות או לצעוק עליו... אלא אם כן הוא אכן מפגר ואינו יכול אחרת. הטון האלגי של השיר, כמו גם הכותרת ("ילד שלי מוצלח" לילד בלתי מוצלח בעליל) מרמזים לכך שעם הילד הזה, אפשר רק לבקש כי הוא אינו יכול אחרת.
האם יוסי כתקנו? 184754
לא מקבלת. אם הוא אינו יכול אחרת, לא מבקשים ממנו. השיר גם לא מניח שיש עוד ילדים בבית, או עבודה רבה. ואולי האם, מנסה להקנות קצת אחריות ועצמאות לילד? ואולי היא גם מן אמא מוזרה כזו - מעמד נמוך, עניה ועם זאת לא מאמינה בכוחן של מכות?

אולי...
האם יוסי כתקנו? 184835
אפשר להניח כך ואפשר להניח אחרת. השיר הוא מה שהוא ואנחנו רק יכולים להניח הנחות ולדמיין דמיונים לגבי מה שלא כתוב בו.
אני יודע שמאוד מפתה לגלגל עיניים ולהתפנק באנכרוניזמים אך בתקופה בה נכתב השיר -- משהו המקביל מעט לימי ילדותי -- ילדים שלא חטפו פליק או סטירה היו יקר המציאות, במיוחד כאשר לא ביצעו את המשימה כמה פעמים ברציפות.
אפשר לא לאהוב את זה, אבל להכחיש שכך היה נראה לי טפשי.
האם יוסי כתקנו? 184836
''ילדים שלא חטפו פליק או סטירה היו יקר המציאות''.

נו, גם לא כתבו שיר על כל ילד. אבל בדיוק בשל אותן ספקולציות עליהן אתה מוחה, אני מעדיפה לראות את השיר כעדין ויפה כמו שהוא ולראות את יוסי כנאיבי וכמרחף ולא כילד מפגר. (הרי לשנינו אין נתונים בנוגע לאחוז הילדים המוכים באותן שנים).

אני גם מוחה על ההכללה הגסה שלך שילדים מוכים היו דבר שבשגרה. איני יודעת בכמה שנים אתה מבוגר ממני, אך גם לי ידועים סיפורים מימי עבר על אופן גידול ילדים. הילדים שבד''כ הוכו היו דווקא השובבים ביותר וה''מופרעים'' ולא הנאיביים והמרחפים. להם, ע''פ רוב היו סולחים ומוותרים, מה גם שבין כה היו נתונים להתעמרות מצד הילדים החזקים יותר בחברה.
האם יוסי כתקנו? 184923
קודם כל, מדוע נראה לך שכשיוסי הוא נאיבי ומרחף השיר הופך עדין ויפה יותר מאשר הוא ילד מפגר? לטעמי האישי, דווקא ההיפך הוא הנכון. חוסר הישע של יוסי מול הגירויים, והשכחה המוחלטת של צו האם ("לך ישר, אך אל תשכח") כמו גם קבלת הדין של האם בסוף השיר נוגעים הרבה יותר ללב כשמדובר בילד מפגר מאשר בעוד חולמן מן השורה.

לגבי ההכללה "הגסה" שלי: כשטיעון הנגד שלך הוא שידועים לך סיפורים מימי עבר (מול מי שחי באותה תקופה) עמדתך מתפוררת עם הצגתה. מכות בשכונת ילדותי חולקו באופן כללי לא לפי מפתח שובבות או נאיביות אלא לפי גישת הילד השקט (זה שעושה מה שאומרים לו ולא נכנס עם בוץ לסלון) והילד שעושה בעיות בבית. אין בהכרח הקבלה בין שובבות לבעיות, כיוון שרוב השובבים ייחדו את שובבותם לענייני חוץ (שהתמצו, כאז כן היום, בהתעללות והכאה של ילדים חלשים).
האם יוסי כתקנו? 184927
מתגובתך (מי שחי באותה תקופה) אני למד כי גדלת, יחד עם עץ הלל, במשמר העמק של שנות השלושים, וידוע לך (מידע אישי!) כי במשמר העמק של שנות השלושים נהגו להרביץ לכל הילדים אשר נכנסו עם בוץ לסלון.
זה בהחלט מסתדר לי עם המעט שידוע לי על שנות השלושים במשמר העמק, אבל לא סותר את ההנחה שלא רק המפגרים לא הוכו, ולו רק מתוקף כך שבשנות השלושים לא היו במשמר העמק "סלונים".
האם יוסי כתקנו? 184980
לא. גדלתי בתחילת שנות השישים, בהן התפרסם השיר. הנחתי, הנחה לא ממש מופרכת, כי האיזכורים לקנייה במכולת ושדרה מרמזים לנוף עירוני דווקא, ולא למשמר העמק בשנות השלושים.
אם אינני טועה, ע. הילל גר בתל-אביב בעת כתיבת השיר.
האם יוסי כתקנו? 184929
שנשווה גישות הוריות ונתחיל לבדוק סטטיסטית מי יותר צודק? :)

בשכונה שלך ילדים חטפו מכות בגלל שהכניסו בוץ הביתה. בשכונות התפר בירושלים, היו הורים שלא החטיפו על בסיס קבוע אלא רק כשהילד סיכן את עצמו (כמו למשל התקרב לגבול). מכאן ועד לקבוע שילדים בשנות החמישים והשישים היו רובם ככולם מוכים, זו קביעה לא נכונה.

האמפתיה שנוצרת אצלי בעקבות יוסי, מתחזקת יותר כשאני חושבת עליו כעל מרחף ולא כעל מסכן. אבל זו אני.
האם יוסי כתקנו? 184983
אם לומר את האמת, אני לא מת על ההתייחסות לילד מפגר כאל מסכן או כאל משהו נחות ופחות. חזרתי וציינתי זאת בעדינות במספר הודעות, אך מן הסתם הציון נתקע במעבה דיעות קדומות בנושא. ואכן, זאת את.

אשר לסטטיסטיקת ההכאה. מבין מאות הילדים שהכרתי בילדותי רק על אחד ידוע לי בוודאות שלא חטף סטירה מעולם (סטירה מבחינתי הופכת את הילד לילד מוכה), אבל מהם הזכרונות שלי מול האין-סטטיסטיקה הענפה שהבאת שמאפשרת לך לקבוע ''זו קביעה לא נכונה.'' אין מה להגיד, הוכחת את טענתך בצורה מושלמת.
האם יוסי כתקנו? 184986
א-הה, והזכרונות שלך הם כן הוכחות סטטיסטיות?

וילד מפגר הוא לא מסכן בעיניך? הוא דמות הוליוודית ומקסימה? דסטין הופמן ב"איש הגשם"? בטוח. כך נראו כל הילדים המפגרים בישראל של שנות ה-‏60, אני אתעלם מההערה שלך בנוגע לדעות הקדומות שהמצאת לי על מפגרים.

ואגב, את הילדים שסבלו מפיגור, באותה תקופה, נהגו לשלוח לגדול במוסדות משום שבמשפחות, לא יכלו להתמודד עימם.
האם יוסי כתקנו? 185083
זכרונותי אינם הוכחה סטטיסטית, ממש כמו שהדברים ששמעת אינם כאלו ולכן אין מקום בכלל לטענות עובדתיות. הנחת הבסיס היא שכל אחד מדבר מנסיונו ומתאר מתוך התבוננותו האישית על השיר. לא ברור לי על מה ולמה את מתגוללת כשנסיוני האישי והתבוננותי אינם חופפים לשלך.

אשר לדיעותיך הקדומות. כתבת קודם:
"אני מעדיפה לראות את השיר כעדין ויפה כמו שהוא ולראות את יוסי כנאיבי ומרחף ולא כילד מפגר“
”האמפתיה שנוצרת אצלי בעקבות יוסי, מתחזקת יותר כשאני חושבת עליו כעל מרחף ולא כעל מסכן.“

מן ההיפוך משתמע לדעתי שאם יוסי הוא ילד מפגר השיר יהפוך פחות ”עדין ויפה“ והאמפתיה שלך ליוסי תחלש אם יתברר שהוא ”מסכן“ (כלומר, מפגר) ולא ”מרחף“. על אמפתיה אין לנו דרך לשלוט – אנחנו נוטים להזדהות עם אלו הקרובים ללבבנו, אבל האמירה שאם יוסי מפגר השיר יהפוך פחות ”עדין ויפה“ מבטאת דיעה קדומה מסוימת.
מפי המפגר 185201
טוב, עכשיו ברור לי הכל.
העובדה שלא חטפתי בילדותי מכות על כל צעד ושעל, גם לא כשטיפסתי על הפסנתר של הבית כדי לקשקש על הקירות, מוכיחה לי שכל הילדים שקראו לי "מפגר" לא קיללו אותי ולא היתה לי סיבה להיעלב מהם. הם פשוט אמרו עובדה, שהוסתרה ממני.
ועכשיו, כשקיבלתי באופן רשמי את תעודת המפגר, חתומה בידי אורי, מותר לי לשאול שאלה שתמיד הציקה לי: אלה המגדירים את המפגר לעומתם, הם, זתומרת המתקדמים, לאן בדיוק הם מתקדמים עם ההתקדמות שלהם?
האם יוסי כתקנו? 185235
נדמה לי שאני מסכים עמך שהכאה מסיבות חינוכיות היו דבר נפוץ ככל שמרחיקים בזמן. אני חטפתי (מעט) וכך גם רוב חבריי, אם כי לא כולם.
ספרות השוואתית 184759
" כאשר מפספסים, התגובה האופיינית היא להכניס לילד מכות או לצעוק עליו... אלא אם כן הוא אכן מפגר ואינו יכול אחרת."

זה הנימוק שלך לטענה המפתיעה שאין ספק שמדובר במפגר?
חשבתי שיש לך לפחות אינפורמציה ביוגרפית כלשהי על "יוסי".
ספרות השוואתית 184833
צר לי, לא מכיר את יוסי באופן אישי. פשוט זוכר את זה. מוכן להתעניין בפרטים נוספים, אבל זאת מעט מאוחר יותר.
אשמח אם תפרט, תודה. 184901
האם יוסי כתקנו? 184776
I was an only child untill the age of 8. My mother used to send me all the time shopping for groceries. it's a skill worth learning. judging by your stereotyping of Yossi's mom, sending him to do the shopping because she has no choice, and not beating him up because he's retarded... well i can stereotype too. a person like you (not you, just like you) must be a tzfonbon, who never enjoyed shopping for himself untill he was 16 and got his mommy's credit card. he was also beat up all the time for being silly or looking at the view and the flowers. sorry man. you have my deepest sympathies.
האם יוסי כתקנו? 184834
בוודאי -- אני מודל הצפונבון הקלאסי. קלעת למטרה. בול. אין לך מושג באיזה צמר גפן מפודר גדלתי בצפון אשדוד האליטיסטית.
האם יוסי כתקנו? 184884
Went right over your head, didn't it?

(ps - I am not pilpilon)
האם יוסי כתקנו? 184924
Went north to the north pole.
I'm not a big fan of stupid ad-hominem.
האם יוסי כתקנו? 184934
אורי, שמת לב למילים " i can stereotype too"? אני לא חושב שהיה כאן אד הומינם, אלא פשוט הדגמה של כמה ה"שיטה האנליטית" שלך נטולת יסוד.
האם יוסי כתקנו? 184985
האמת היא שרוב הכותבים כאן מזכירים לי, כולל הפילפילון-אפו-ארוך-לא-ידע-כיצד-לדרוך, את הדיון המרתק שהתעורר כשהייתי בכיתה ט'. מורנו לספרות, יורם האגדי, החל ללמד את הרופא וגרושתו של עגנון (נדמה לי). הוא ניסה, באמצעות מימיקה קולית ומשחק, להעביר את המסר שהרופא הוא נבל, ואם לא נבל, שטחי להחריד, ואם לא שטחי, לא רגיש לרגשותיה של טוני(?). זה כמובן לא עשה שום רושם על כיתה ט'1 ביולוגית. "תראה לנו איפה זה כתוב?" זעקנו. איפה ההוכחות בטקסט? אתה לא יכול להביא לנו סתם התרשמות אמורפית המבוססת על נוסח ועל נימה ועל איפיון ספרותי! תביא הוכחות ברורות בטקסט שכתוב ש"הרופא, מנוול היה מלידה" ואם לא, דום בזה הרגע.
הודעתי המקורית, כזכור, הייתה וריאציה חופשית על בסיס ידע חלקי ברשותי, בצירוף דימיון (עם שורוק) הסיטואציה הרחבה יותר. מאחר והלל, ארגוב ואולי אפילו יוסי אינם עוד עמנו – נותר לנו רק לדמיין מה היה יכול להיות.
התגובות להודעה נעו בין עלבון אישי (כלומר, עלבון נוכח עזות הפנים שלי לפנטז על משהו אחר משהם פינטזו) לבין נסיון לתבוע את עלבונו של יוסי דנן (כביכול, להושיעו ממלתעות הגדרתו כמפגר – עניין שחשף בדרך כלל את דיעותיהם הקדומות על מפגרים לעניין זה) והכל באותה בגרות אינטלקטואלית של כיתה ט'1 ביולוגית: תביא לנו הוכחות!

אין הוכחות בדברים כאלו. יש רק דיעות. לי יש את דעתי שלי, המבוססת על נסיוני. לאחרים יש דיעה אחרת, המבוססת על נסיונם. זה הכל.
האם יוסי כתקנו? 184988
לא ניסיתי לתבוע את עלבוני או את עלבונו של יוסי, אלא להראות לך שגם דעתך היא בגדר השערה, בדיוק כדעתי.

אבל אתה צודק בכל מצב, גם אם במחיר של עלבונות אישיים והתנשאות שאתה רגיל להטיח בתגובותיך, כנראה מתוך נסיונך העגום כילד אשדודי ולא צפונבון‏1.

1 הרמה מכוונת להנחתה.
האם יוסי כתקנו? 184997
איך בדיוק "לי יש את דעתי שלי" המסוייג מסתדר עם "מצטער שקלקלתי לך את הפנטזיה, אבל זה היה יוסי שהיה" ההחלטי, או אפילו עם "אם אני זוכר נכון, סיפור יוסי מ"יוסי, ילד שלי מוצלח" הוא סיפור שנכתב על ילד הסובל מפיגור שכלי" הרומז לקיומה של עובדה ברורה בנושא? אם זו פרשנות שלך, אז זו פרשנות וככזו עליך להציג אותה, ובוודאי שאין מקום לטעון כי "זה היה יוסי שהיה", שהרי מעולם לא היה שום יוסי שכזה כלל...
האם יוסי כתקנו? 185086
יש כאן שני דברים: עובדת מוצא ופרשנות"
א. משהו שאני יודע. היינו, שהשיר מתבסס על דמותו של ילד מפגר.
ב. משהו שבניתי על פי תחושתי, שמאשש (או שלא, תלוי בהשקפה) את הרעיון המקורי על בסיס הדברים הנאמרים בשיר.

טענת הנגד יכולה להיות שהשיר עבר שינויים כאלו שמהדמות המקורית לא נותר מאום (ויש רגליים מסוימות לטענה) ויכולה להיות שאני לא זוכר נכון או לא שוגה (גם כן טענה לגיטימית).

לגבי "מצטער שקלקלתי לך את הפנטזיה" – הצער כאן נובע מנימת הדברים של הכותב, שהרגיש שאם יוסי היה מפגר, הדבר משנה את אופן התייחסותו לשיר ולדמות.

עכשיו זה מובן יותר?
האם יוסי כתקנו? 185182
נו, אז אתה מוכן לספר לנו מאיפה אתה יודע שהשיר מתבסס על דמותו של ילד מפגר? כי בינתיים הבאת רק השערות, סברות כרס ואסוציאציות פרועות.
האם יוסי כתקנו? 187813
טוני היא גיבורת "פנים אחרות" - אשה על סף גירושין ששני נעבעכים נשרכים בעקבותיה. לגרושתו של "הרופא וגרושתו" קוראים, כך נדמה לי, דינה או יהודית.

אם כבר בעגנון עסקינן, אז עקביה מזל היה גם-כן נעבעך, לא?
האם יוסי כתקנו? 187862
ואללה. טוני הרטמן היא גיבורת פנים אחרות. המלוגלגים הם סווירש וטנצר.
אני לא יודע עם עקביה מזל הוא נעבעך. מילת המפתח, דומני, היא גילוי עריות.
האם יוסי כתקנו? 187886
ושוורצי הענק הסביר לנו באוניברסיטה, שהנבעך האמיתי בסיפור הוא דווקא בעלה של טוני, שלא מצליח לתקשר עם אשתו ולהוציא את עולמו הפנימי הסגור, וכך הנישואין שלו מתפרקים בלי שהוא יודע איך לעצור את זה. גם טוני היא די נעבעכית, שניהם נמצאים בפוזיציה של חוסר אונים ואי יכולת פשוטה להתגבר על קצר בתקשורת, דבר שהיה מונע את הגירושין מלכתחילה.
ז'אנר או טעות במדגם? 184668
האם ייתכן והמדגם שבחרת להדגמת הנעבעכיות של גיבורי הזמר העברי מייצג פשוט מדגם צר למדי של יוצרים שיש להם חיבה אישית למפסידנים, שלומיאלים ושלימזלים מסוג זה?
דני סנדרסון, לדוגמה, בנה את הדמות הזו ומשתמש בה בשניים או שלושה שירים לפחות בכל תקליט שלו מאז היווסדו על במת הזימרה העברית,‏1 ובעקבותיו הלכו במקרים שונים גם אחרים בלהקת כוורת (במיוחד יוני רכטר כאשר הוא שר את עלי מוהר, שאף לו חיבה לסוג מסויים זה של מפסידן (העיקר זה הרומנטיקה הוא הדוגמה המזוקקת ביותר).
גם רוב הדוגמאות האחרות שאתה מזכיר (וכאלו שלא) לקוחות מרפרטואר מוגבל למדי של חובבי-שלימזלים ומוכי-גורל (דן אלמגור, יורם טהרלב, ואהוד מנור) – שימו לב לנוכחות המוגברת של ג'ינג'ים!

1 דוגמאות מהשנים המוקדמות: ביום ובלילה, ילד מזדקן, המגפיים של ברוך, יו-יה, שיר הטמבל, ככה היא באמצע, היא כל כך יפה, משה כן ומשה לא, נתתי לה חיי); אחרי הפירוק פרצה בגזוז מתקפה שלמה של מפסידים כאלו (היא לא תדע, ציפי פרימו, רק עם אופנוע, תקלה מהתחלה וכמובן, קפה בתחתית (פיספסת!); וגם אחרי גזוז לא חסרים כאלו, בין אם בגוף ראשון גבר או אשה.
ז'אנר או טעות במדגם? 184687
אם כבר על נתונים מדגמיים (ג'ינג'ים, וכו') יש לשים לב שכמעט כל ‏1 הנבעכים שהובאו עד כה הם ממין זכר - הן היוצרים והן גיבורי יצירותיהם. כשאני מנסה לחשוב על משהו מעין זה ממין נקבה, הדבר הראשון שעולה לי בראש הוא "אנה" של משינה, זאת ה"מוכשרת עם המון פוטנציאל" אבל שלא הולך לה, משום ש"חשבה שמותר לה לבחור/ וכך מן הסתם נשארה מאחור". תמיד תהיתי אם השיר שנכתב גם ע"י אשה - אורלי זילברשץ בנאי (ואומרים שנכתב על ענת עצמון) מביע אמפתיה לאותה בחורה או לעג מר. מישהו יכול להיזכר בעוד דוגמאות נשיות לנבעכיות?

1 טוב, כמובן, חוץ מאותה גב' לוין.
כמו מסיבה שאיש לא בא 184690
בטי בטי בם, אוהבת את כולם,
אוהבת לבדה, אוהבת אבודה.
ז'אנר או טעות במדגם? 184713
חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי
ומי לא בא? מיכאל.
והוא הבטיח פעמיים
שיבוא אחר הצהריים,
והוא לא בא, מיכאל.
ילדי הוא גיבור ונבון 184761
ויש את השיר ההוא (של תרצה אתר?) על האישה שאצלה כבר"קצת אחרי שלושים" .

ובצוקהרה אני מסיט את הפתיל מנשים נבעך בחזרה לילדים נבעך, והנבעך האולטימטיבי (והמכמיר ביותר, אפילו יותר מ"יוסי") הוא לדעתי "דני" שנתן לנורית פרח ותפוח ונשאר רק עם הדמעות שבוכות מעצמן.
ילדי הוא גיבור ונבון 184778
"תפילת יום הולדת", אכן של תרצה אתר לפי שירונט
(אני הייתי בטוח משום מה שזה של חנוך לוין), הוא אחד השירים קורעי הלב ביותר שאני מכיר. האישה המספרת היא בהחלט מסכנה, אבל לא הייתי אומר נעבעכית - היא פשוט קורבן טיפוסי לתכונה הטיפוסית של בעלה: חוסר תשומת לב.

<רקע חום> תוך כדי העבודה על המאמר, נזכרו בו כל מיני שירים שלבסוף נותרו על רצפת חדר העריכה. נחמד לי לגלות שהם מתגנבים, אחד אחד ובזוגות, לדיון. אח, דני, דני... </רקע חום>

לדעתי האמירה "אינני בוכה אף פעם... זה רק הדמעות זולגות מעצמן" היא התנשאות מבוגרת מאוד מעצבנת על הילד, שמאוד מעצימה את הנעבעכיות שלו. אבל גיליתי שאחרים חושבים אחרת, ושדי קשה לי לבסס את הטענה הזו. עוד מישהו מזדהה, או לרדת מזה?
ילדי הוא גיבור ונבון 184784
אני לא מצליח להבין מדוע דני הוא נעבעך. אפשר הסבר (ממך או ממר נבוך)?
ילדי הוא גיבור ונבון 184785
אולי הוא לא נבעך אבל הוא מייצג את המחזר המשקיע והרגיש (דמעות) שיכול רק להזיל דמעה כאשר מושא אהבתו הולכת אחרי איזה מאצו מצוי. היא אפילו לא העריכה את הפרח. חוץ מזה, המנגינה עושה לי משהו.
ילדי הוא גיבור ונבון 184786
מה רצית שהוא יעשה, אחרי שהוא מנסה (באומץ) להתחיל אתה?
ילדי הוא גיבור ונבון 184897
רציתי שיצליח ולא יכשל.
ילדי הוא גיבור ונבון 184990
אולי אפשר להסתכרן על המונחים, מה זה "נעבעך"? הבנתי את המקרים שירדן הביא במאמר. מאז, ברוב המקרים, אני חושד שאני פשוט לא מבין את הדיון כאן.
ילדי הוא גיבור ונבון 185029
נבעך זה לוזר, עם קונוטציות שלומיאליות.
ילדי הוא גיבור ונבון 185087
לפי מילון בן-יהודה ובן אמוץ:
נבך: מסכן מאוד, עלוב נפש. דוגמה: תראה את הנבך הזה. עושה אלפיים לירות לחודש ולא מפסיק לילל.

======
ילדי הוא גיבור ונבון 185088
לא ברור מההקשר. אלפיים לירות זה הרבה או מעט?
ילדי הוא גיבור ונבון 185506
בתקופת כתיבת המילון אלפיים לירות היו שוות ערך למשכורת ממוצעת ומעלה. כרטיס קולנוע להצגה יומית, לשם הדגמה, עלה 65 אגורות.
ילדי הוא גיבור ונבון 185072
אני חושב ש"לוזר" הוא מונח מעורפל עוד יותר מ"נעבעך", ולכן אנסה את כוחי.

לצורך המאמר בדקתי במילון העברית המדוברת של בן-אמוץ ובן-יהודה. חשבתי לצטט את מה שכתוב שם כמוטו למאמר. שם היה, בערך (מהזכרון):

נֶבֶּך: מסכן מאוד, עלוב נפש. "תראה את הנבך הזה, עושה 2000 לירות לחודש ולא מפסיק לקטר".

לא הכנסתי זאת למאמר, כי ההגדרה נראית לי לא טובה, ולא בגלל הכתיב העברי (להבדיל מהיידי, שבו נקטתי - ולשמחתי הוא מקובל כאן). ראשית, הדוגמה קטסטרופלית. איני יודע כמה היו שוות 2000 לירות בזמנו, אבל מרוח המשפט נדמה שזה לא מעט. לכן גיבור הדוגמה הוא קוטר ולא נעבעך. אבל גם "מסכן" נראה לי לא בדיוק קולע.

"מסכן" הוא לרוב תיאור של מצב, לעתים זמני (הילד נפל, איזה מסכן). נעבעך הוא תיאור אופי. בגדול אפשר לומר שנעבעך הוא מישהו עם נטייה להיות מסכן. אבל בעצם נעבעך לא חייב להרגיש מסכן. מה שנחוץ הוא שלאנשים אחרים תהיה נטייה לרחם עליו.
ונשאלת השאלה 185078
אם נעבעך זה שלומיאל, או שליימזל.
[לפי ההסבר שקראתי או שמעתי מתישהו, איפהשהו, אולי אפילו באייל]- ההבדל ביניהם הוא, ששלומיאל הוא זה שמפיל את צלחת המרק מהשולחן, בעוד ששליימזל הוא זה שעל בגדיו המרק נשפך.]
והתשובה, מפי הסוס: 185081
נזמר נא את שיר אליפלט
ונגידה כולנו בקול
כאשר עוד היה הוא רק ילד
כבר היה הוא *ביש גדא*(1) גדול

___
ביש גדא (ארמית) = חסר מזל, בעל מזל רע.
שלימזל (אידיש) = כנ"ל.

תינוקות שנישבו אינם שולטים באף אחת מהשפות הנ"ל.
ילדי הוא גיבור ונבון 185089
אופס. שלחתי תגובה ולא ראיתי שגם אתה שלחת.

נדמה לי שהתיאור של בן-אמוץ ובן-יהודה משתמש במילה בהקשר אירוני, הקיים באידיש במקרים רבים (מוישה גרויס, א-גיבר, שימשן דער גיבער). מזכרוני, האמירה משמשת גם כסוג של חוצץ בדיבור במשמעות "נו, נו" כמו במשפט: "תראה את המסכן הזה, נעבעך, עושה אלפיים לירות לחודש ולא מפסיק לקטר."
ילדי הוא גיבור ונבון 185198
מישהו, נדמה לי שזה לוי אשכול אך אני לא בטוח, קבע את המושג "שימשן דער נעבעך" כתיאור למדיניות הפוליטית הרצויה לישראל: מדינה הרבה יותר חזקה ממה שהיא מראה את עצמה כלפי העולם. זו בעצם החכמה המפ"אית במיטבה, עד שזה תורגם ל"יורים ובוכים"
ילדי הוא גיבור ונבון 185200
אכן לוי אשכול. אשכול אמר לעזר וייצמן שנסע לארה''ב לדיון בבקשות רכש של מטוסי קרב שיציג את עצמו כ''שמשון דער נעבעכדיקער''. וייצמן כתב את זה בספרו ''לך שמיים, לך ארץ''.
ילדי הוא גיבור ונבון 185287
נו, לפחות הזכרון שלי קיבל מחמאה. רק סטייה אחת.
ילדי הוא גיבור ונבון 185098
נעבעך היא מילה אידישאית. אתם לא באמת מצפים לתרגם אותה בהצלחה, נכון? הרי "באידיש זה נשמע יותר טוב", ואי-אפשר לתרגם את זה, וזהו.

הנה נסיון אחר להגדרה-בעזרת-דוגמאות של המילה ושל שימושיה השונים והמגוונים. שימו לב בעיקר למסקנה בסוף:

This is about the time we made up the "Nebech index." Johnny [von Neumann] had told me the classic story of the little boy who came home from school in pre-World-War-I Budapest and told his father that he had failed his final examination. The father asked him, "Why? What happened?" The boy replied, "We had to write an essay. The teacher gave us a theme: the past, the present and the future of the Austro-Hungarian Empire." The father asked, "So, what did you write?" and the boy answered, "I wrote, Nebech, nebech, nebech." "That is correct," his father said, "Why did you receive an F?" "I spelled nebech with two bb's," was the answer.

This gave me the idea of defining the nebech index of a sentence as the number of times the word nebech could be inserted in it and still be appropriate, through giving a different flavor to the meaning of the sentence according to the word it qualifies. For instance, one could argue that the most perfect "nebech three" sentence is Descartes' statement: Cogito, ergo sum. One can say, Cogito nebech, ergo sum. Or Cogito, ergo nebech sum. Or Cogito, ergo sum nebech. Unfortunately this elegant example occurred to me only after Johnny's death. Johnny and I used this index frequently during mathematical talks, physics meetings or political discussions. We would nudge one another, whisper "Nebech two" at a particular statement, and enjoy this greatly.

Now, if the reader is sufficiently mystified, I will explain that "nebech" is an untranslatable Yiddish expression, a combination of commiseration, scorn, drama, ridicule.

To try to give the flavor of the word, imagine the William Tell story as acted out in a Jewish school. In the scene where William Tell waits in hiding to shoot Gessler, an actor says, in Yiddish: "Through this street the Nebech must come." It is obvious that Gessler is a Nebech since he will be the victim of William Tell. But if nebech had been in front of the word street, then the accent would be on street, indicating that it was not much of a street. To appreciate this may take years of apprenticeship.

(Adventures of a Mathematician / Stanislaw M. Ulam, pp. 194-195).

off-off topic 185151
Stanislaw M. Ulam זה האיש על שם הביניין?
לא, הוא על שם האולם. 185153
off-off topic 185155
אה, לא מכיר בניין כזה... (אלא אם אתה מתכוון לבניין אולמן דווקא?).
לא אולמן ישראל 185156
יש עוד אולמן?
לא אולמן ישראל 185162
(הדיון הזה נסחף למקומות הזויים, מבחינתי). בניין אולמן (שאני מכיר, מהטכניון) אינו ע"ש סטן אולם; כך שאם התכוונת (בתגובה 185151) לבניין אולמן, התשובה שלילית. אם התכוונת לבניין אחר (בניין אולם?), אין לי מושג.
לוזר 185515
עכש''י משתמשים בלוזר גם במין הפוך על הפוך עם תוספת. למשל, אם ילד אומר שהוא עשה שעורים והוסיף עוד משהו שהמורה לו ביקשה, הוא יזכה לתואר לוזר. אם הורה מספר על איזה ''התחכמות של מבוגרים'' שיכולה להביך מעט את הילד, ההורה מיד יהפוך ללוזר.
ילדי הוא גיבור ונבון 220335
ואתמול גילית במילון ש "נבך" זה המילה העברית ל נאדיר (NADIR), מונח באסטרונומיה שמתאר את הנקודה בחלל שממוקמת ממש מתחת לרגלינו ( ההפך מ זנית).
נאדיר האדיר 220351
מה שכמובן מצריך קישור מידי לדיון 1890 מזאת הסיבה: http://www.vandergraafgenerator.co.uk/nadir.jpg
ילדי הוא גיבור ונבון 220366
מעניין. הבן שלי טוען שהמילה העברית נדיר באה מאותו מונח באסטרונומיה שמתאר את הנקודה בחלל שממוקמת ממש מתחת לרגלינו, שכן מאד נדיר לראות אותה...
שיעמוד על הראש, נבך. 220369
ילדי הוא גיבור ונבון 243841
לא הבנתי מדוע זנית ונאדיר הם הפכים. נדמה לי שזנית היא הנקודה בה נופלת קרן השמש בדיוק ב 90 מעלות על כדא"ר.
המושגים הללו מוזכרים ב'ספר הקיסר הצהוב' של הרפואה הסינית ובכתבים של יואל הופמן(כנראה כאיזכור מ'הקיסר הצהוב'). אם מישהו יכול להסביר או לקשר אותי לאתר אסטרונומיה של הדיוטות אודה.

שנה טובה גאל.
ישר נוכח פניך 243842
הזנית הוא הנקודה ממש מעל ראשך והנאדיר הוא הנקודה ממש מתחת לרגליך. כאשר השמש נמצאת בזנית, היא אכן מאירה על ראשך ב90 מעלות.

באשר לאתר אסטרונומיה, יש לי מטה-עצה: הכנס ל
והקש שם את אשר ליבך חפץ לדעת.
לחילופין, נסה כאן
ילדי הוא גיבור ונבון 184791
בעצם אולי לא הייתי בכלל רואה בו נעבעך אלמלא השורות שציטטתי, וגם הצורה שבה אני רואה אותן לא מבוססת. אני עוזב.
תפילת יום הולדת - הפתעה 184854
ע''פ מספר מקורות השיר נכתב ע''י תרצה אתר דווקא כהתרסה כלפי אביה נתן אלתרמן ולא לבן זוג שהיה לא היה.
ילדי הוא גיבור ונבון 184859
הזכירו כבר את "בלדה לנאיבית", נכון? אם לא, אז הנה.

וגם - "הבלדה על חדוה ושלומיק" (כאן הנעבעך הוא קיבוצניק שלא מוצא את עצמו בעיר הגדולה).
ילדי הוא גיבור ונבון 184862
"תפילת יום הולדת" של תרצה אתר מעולם לא נתפס אצלי כ"שיר המסכנה"(1). יותר הוא נתפס כשיר שהקדים את זמנו. יום שני, שנת שבעים ואחת נתפס אצלי יותר כיום חמישי שנת תשעים ושמונה, כמבשר הז'אנר של הרווקה בת השלושים פלוס (אלוהים שלי, כבר אחרי שלוש, ואצלי זה כבר קצת אחרי שלושים) מבית מדרשן של אלי מקביל, סקס והעיר הגדולה, בננות ודומיהן.

___
(1) הזוכה האולטימטיבי, לטעמי, בתואר "שיר המסכנה" הוא "זמר שלוש התשובות", אבל הוא לא עונה להגדרת ה"נבכיות" שבמאמר.
ילדי הוא גיבור ונבון 184866
... אבל "תפילת יום הולדת" מדבר על בעל ששוכח את יום ההולדת של אשתו. איפה הרווקות פה?
ילדי הוא גיבור ונבון 184869
איפה יש כאן בעל? בכל השיר לא מוזכר בעל ולו פעם אחת. מוזכר "הוא", מוזכר איש (טיפש). הבעל הוא בפרשנות בלבד. אני, שמכיר את השיר כבר למעלה משלושים שנה (מה שאומר ש"אצלי זה כבר קצת אחרי ששים") תמיד הבנתי אותו(1) כשיר של אשה בודדה(2), המצפה לחבר, אפילו לא למי שהוא בתקן של "חבר קבוע" (כלומר בן זוג).
___
(1) על דעתי בלבד, מעולם לא שאלתי את המשורר(ת) למה הוא התכוון(ה).

(2) בודדה במובן single, לא במובן lonesome
ילדי הוא גיבור ונבון 184878
"כן יש לי היום יום הולדת
בשנה שעברה הוא שכח
וגם בשנה שלפני שעברה
הוא לא זכר, תמיד הוא מבולבל כל כך".

זה אומר קשר של לפחות שלוש שנים, והיכרות עם אופיו של בן הזוג. ולא כל שכן, השיר מתחבר לקלישאה של "בעלים ‏1 שוכחים ימי הולדת". למותר לציין שחבר חדש לא שוכח ימי הולדת.
והיא לא מצפה לו סתם, היא מצפה שיבוא ויביא מתנה. היא משוועת לתשומת לב רומנטית בתוך מערכת יחסים רבת שנים, שמן הסתם נשחקה.

1 אז אולי לא בעל, אולי ידוע בציבור. אם כי זה לא היה ממש שכיח בתקופה שבה נכתב השיר.
סליחה על הקטנוניות 184881
אבל בשביל השנה שעברה ...וגם השנה שלפני שעברה מספיקות שנתיים.
וברצינות. כמובן שהפרשנות שלך לגיטימית. ייתכן והיא אפילו ה"נכונה" (אם יש דבר כזה). הפרשנות שלי היא שלי, ואין חובה לאמץ אותה. (אגב, את הפרשנות הזאת אימצתי הרבה לפני שעלה על דעתי שאי פעם אהיה נשוי. היום, לאחר למעלה מ20 שנות נישואין אני יכול להעיד על עצמי שלא שכחתי ולו יום הולדת אחד של אשתי).
סליחה על הקטנוניות 184894
אתמול בערב ניהלתי עם החברה שלי‏1 בדיוק את הויכוח שלכם עכשיו. אני נתפסתי, כמו ברקת, לכך שמדובר ברצף של שנים ובקלישאת הבעל הלא זוכר. היא התמקדה בשורה "אצלי זה קצת אחרי שלושים", ובקלישאת הרווקה המזדקנת. אני חושב שפרשנות האב עונה על שתי הדרישות. תודה, מורן.

1 שבמקרה יש לה אותו שם משפחה כמו שלי!
ילדי הוא גיבור ונבון 184887
''יום שני... מה אכפת לך, מה אכפת לך אם הוא יבוא...'' - לפי זה, מדובר במישהו שאמור לבוא, לא מישהו המתגורר איתה באותו בית. כלומר לא בעל ואולי לא ידוע בציבור אלא חבר, בן זוג, או אולי אבא, כפי שנאמר באחת התגובות למעלה.
ילדי הוא גיבור ונבון 184888
נו טוף. בכל אופן מדובר בקשר ממושך ועמוק ולא בפלירט.
אחרון ודי 184896
(כי זה כבר הופך להתנצחות בינינו)
או בשאיפה לכזה.
אחרון ודי 184906
???
..אבל לא עניתי לך.
אין לי מילה 184909
אבל אני עניתי לך
(או במילים אחרות: זה לא את, זה אני).
ילדי הוא גיבור ונבון 184893
ה"הוא" בשיר כזה הוא כל כך עמום, שאפילו לא משתמע מהשורות שאותו "הוא" ששכח עכשיו, הוא אותו זה ששכח בשנה שעברה, וגם בשנה שלפני שעברה.
את לא יודעת כבר שהם תמיד שוכחים?
ואפשר להוסיף גם את 185577
אמרת שהכל יסתדר לך בסדר,
כמו הספרים שלמדת בבית-ספר
כולם לך אמרו: "אתם זוג משמיים"
עכשיו השמיים ריקים ובינתיים -
ארבע בבוקר, השחר מפציע
חושבת אולי הוא בכל זאת מגיע,
שמה קומקום, מדליקה עוד סיגריה,
ברדיו שירים שסוגרים את הלילה...

יום בא ויום הולך,
ואת נשארת נאיבית שכמותך.

(יעל לוי, מלים : יהונתן גפן)
ואולי הן לא מדויקות - זה משמיעה וזיכרון.
מילים מילים... 185578
ילדי הוא גיבור ונבון 185723
ירדן, לדעתי המשפט "זה רק הדמעות זולגות מעצמן" הוא משפט מקסים: הוא חושף את הרגישות של הילד, ואת הפגיעה שהוא חווה, ואת המאמץ שלו להפגין קשיחות... שיר מאוד ישראלי, אם כבר מדברים. אם יש כאן מספר נחבא, שלוחש לנו "הוא דווקא כן בוכה", הוא עושה את זה בחיבה, ולא ביהירות, לטעמי.
עורה עורה אוריה הלילה לא תבוא בת-שבע 184779
הלוזר האולטימטיבי‏1 הוא אוריה החיתי‏2 שכובש עבור מלכו את עמון בזמן שאשתו עם דוד בשושנים.

1אם כבר צוקהרה אז עד הסוף.
2ושעדי סתיו ידע שהנעבעך הזה היה שעיר כמו כל החיתים,מסוקס,ועשה פעולות קומנדו שעד היום לא מדברים עליהן.
שכחת את הפ''פית 184788
המפף. כל מי שהפסיד הוא נעבעך?
מגיני מצדה היו גם-כן נעבעכים?
שכחת את הפ''פית 482735
לא.
אבל ההוא שאכל את אבא שלו לאחר מרד בר כוכבא - כן.
186231
מאיר שטרנברג ומנחם פרי כתבו לפני הרבה שנים מאמר מבריק בשם "המלך במבט אירוני" שמציג קריאה הרבה יותר מענינת של סיפור דוד ובת-שבע, על בסיס טענה משכנעת למדי לפיה הסיפור המקראי תומך גם באפשרות שאוריה *יודע* על ניאופי דוד ובת-שבע כשהוא מזומן בחזרה לירושלים, ושסירובו ללכת לביתו אל בת-שבע מעיד על כך.

מומלץ בחום.
הם לא היו ראשונים 186235
הרעיון שאוריה ידע מופיע אם אינני טועה גם ב''דוח המלך דוד'' מאת סטפן היים.
הם לא היו ראשונים 186238
הענין במאמר אינו *הרעיון* שאוריה ידע, כסיפור אלטרנטיבי, כמו אצל היים, אלא טענה על אודות *הטקסט*, כלומר טענתם של שטרנברג ופרי שהטקסט תומך בקריאה כזו לכל אורך הדרך, ואפילו שמותר לשער עמימות מכוונת של המספר המקראי, שמוביל את הקורא לתהות אם אוריה יודע או לא.
הם לא היו ראשונים 186487
חזרתי אל הטקסט בעקבות ההערה שלך,שמע,יש יותר מעמימות,הרמזים שאוריה יודע בוטים.
קודם כל,בת-שבע מגלה שבעקבות הבילוי הסוער עם דוד היא בהריון. היא שולחת להודיע למלך.
תגובת דוד- להזעיק את אוריה בעלה משדה הקרב.(אם אוריה ישכב איתה יהיה הסבר לתינוק אחרי תשעה חודשים).
אוריה מגיע,מדווח על מצב המלחמה ונשלח לביתו. אז מתחיל הענין:

"וישכב אוריה פתח בית המלך... *ולא ירד אל ביתו* ".
ויגידו אל דוד," *לא ירד אוריה אל ביתו* ".
ויאמר דוד... " *מדוע לא ירדת אל ביתך* ".

ההסבר של אוריה- חברי הטובים בשדה הקרב,Uאתה מצפה שאשכב עם אשתי?
דוד מבטיח KU שישלח אותו מחר חזרה לשדה הקרב,ובינתיים דואג שהמשרתים יתנו לו לאכול ולשתות עד שוכרה. אוריה משתכר.

"וישכרהו ויצא בערב...*ואל ביתו לא ירד*".

בחמישה פסוקים אתה מוצא 4 פעמים שאוריה *לא ירד אל ביתו*,למי שלא מצלצלים הפעמונים...
בקיצור,אוריה מתעקש להראות לדוד שיש לו אופי(במיל),והוא לא ייתן לו אליבי לתינוק האדמוני.

רק שלמחרת,כמו ילד טוב עיר-דויד, ‏1 הוא לוקח *במו ידיו* מהמלך איגרת לרמטכ"ל יואב,שבה כתוב שצריך "לעזור" לאוריה למות בקרב...

1 ומצדי שעדי סתיו ימשיך לטעון שאוריה לא נעבעך {2]

2 למרות שהריסון פורד ידע לצאת מזה ב"סכנה ברורה ומיידית".
הם לא היו ראשונים 186490
או-הו. תודה.
(בקיצור: רק קריאה מאוד-מאוד מכוּונת יכולה להתבצע כך שתצליח לקרוא את הטקסט - _בלי_ לקרוא את הכתוב בו.)
הם לא היו ראשונים 186499
אכן, כל זאת ועוד מעיד שאוריה ידע. ועם זאת, אף פעם לא חד משמעית – תמיד נותרת לנו האפשרות לקרוא את הסיפור ואת אוריה כאיש תמים ומסור לחייליו, שלא רוצה שיספרו עליו אח"כ שבאמצע הקרבות בא לירושלים ושכב עם אשתו. יש עוד כמה רמזים לכך שאוריה *לא* יודע, ועל אף שאיננו רגילים לייחס למספר המקראי אפקטים אירוניים ו"מתוחכמים", באמת נראה שיש כאן כוונת מכוון, ואומנות סיפור דקה.

אני שב וממליץ על קריאת המאמר. ניתן למצוא אותו באחד הגליונות הראשונים של כתב העת "הספרות", בהוצאת אוניברסיטת ת"א. חוששני שאינו זמין ברשת.
מה זה צוקהרה? 186248
מה זה צוקהרה? 186251
תרגיל בהתעמלות, על שם אתלט יפני: http://ablemedia.com/ctcweb/consortium/ancientolympi...
תראו מה מצאתי! 186480
תגובה 148216
עשב עישנתי עם נורית 184823
להקת "שייגעצ" חידשה לפני כמה שנים את השיר והוסיפה לו כמה בתים אלטרנטיביים. משהו שהלך כמו: "עשב עישנתי עם נורית / עשב ירוק מגולגל / לפתע הגיעה המשטרה / כמה חבל(?)". ובסוף היא "הלכה הזדיינה עם ילד, עם ילד אחר".
לינק 184825
לינק לשמיעת ההתחלה 184841
שינוי מדיניות? 184981
מעניין, גם אני זכרתי שב''מומה'' מאפשרים לשמוע רק את תחילת השיר, אבל לחיצה על כפתור ההשמעה של השיר הספציפי(ואח''כ על כפתור ההשמעה של שיר נוסף של הלהקה), הביאה להשמעת השיר מתחילתו ועד סופו.
זה נשמע כמו באג... 185001
אני ממש מופתע שלא שמעתי על הלהקה הזו עד עתה 185021
יש להם שירים מדהימים...

גידלתי זקן ועכשיו אני דוס
ואין יותר מה לפחד
קניתי תפילין וגם אלוהים
ואין יותר מה לפחד
אני עושה כל מה שכתוב בספרים
אני חייל של מאה שערים

ויש לי כיפה כזאתי שחורה
ויש לה רקמה מזהב ויש לי
ויש לי חולצה יפה לבנה
לכל הימים של החג
אני מכיר בעל פה את כל הפסוקים
אני חייל של מאה שערים

אז נכון שלא עשיתי צבא
ונכון שלא שילמתי מיסים
ונכון שחוץ מלהתפלל
לא עשיתי שום דבר בחיים
אבל הדלקתי נרות
ואכלתי מצות
ואשתי לבושה בשמלות ארוכות
אז אני יהודי
אוי, אוי, אוי, אוי, יהודי.

ולא ממזמן עברה בשכונה
אחת עם בגדים קצרים
אפילו כיסוי לא היה לראשה
ולמה הם לא מתחשבים
אני ירקתי עליה ישר לפנים
אני חייל של מאה שערים

אז נכון שלא עשיתי צבא...

אז לפני שתפרוץ פה מלחמת אחים
בואו נשב נלבן עניינים
נקבל החלטות נחוקק גם חוקה
אבל קודם, תחזרו בתשובה.
שייגעצ? 185266
לא מפתיע שלא שמעת.
הם להקה צעירה כזו (הסולן היה בצבא עדיין כשהם הוציאו את הדיסק הראשון, והיחיד שלהם לפני שנתיים-שלוש ככה), אבל אוטוטו מגיע לחנויות דיסק חדש שלהם‏1.

1אם כבר שייגעצ, שווה לבדוק את "ניו יורק -רפיח" בנאלי אך שווה.

________
העלמה עפרונית, אפילו ראתה אותם פעם בהופעה.
185263
"כולם אומרים ימימה כה יפה,
רק רגליה עקומות נורא"‏1

1נו? אז מה אם זה פותח ב"לי בובה ושמה ימימה"? אם יוסי ילד מפגר, אז ימימה נכה.‏2
2ולא, אני לא אומרת שנכות=נעבאכיות. סתם זכרון מעומעם של השיר.

_________
העלמה עפרונית עם חתולה על הרגליים.
185297
"אני בובה ושמי ימימה", אבל לא חשוב.
אם כל אחת שהיא כה יפה, רק רגליה עקומות נורא/ אוזניה בולטות/ שדיה שטוחים (או בקיצור, הכניסי כאן "ליקוי" אסתטי כרצונך) נחשבת נעבאכית, אזי כל שיר בו אדם (בעיקר, אבל לא רק, אם הוא ממין נקבה) שר על עצמו, הוא שיר הנעבך.

ובמעבר חד, תוך כדי כתיבת התגובה, נזכרתי בשירו של מאיר(?) בנאי:
יש לה אף כל כך ארוך, אלוהים!
ואני כל כך נבוך, אלוהים!
ולא נותר לי אלא לתהות מיהו הנעבך: בעלת האף, או בן זוגה הנבוך.
בובה אני ושמי ימימה - מה 185299
בובה אני ושמי ימימה - מה 185300
בובה אני ושמי ימימה - מה 185338
הציטוט בלינק הזה שגוי, בין השאר בשורה הראשונה.
ז'אנר או טעות במדגם? 184715
לא ממש נעבעכית, אבל קצת בעייתית: זו מ"חולשה של אישה" של דן אלמגור,
(תרגום מצרפתית, אבל אני מנחש שזה תרגום יצירתי - שבמקור היא לא קיבוצניקית). יפה וסקסית, אבל מדברת לאט (מגמגמת?). זהירות: סיום שוביניסטי במיוחד.
ז'אנר או טעות במדגם? 184745
:)
הסיום שוביניסטי? זה שמראה את כוחה של הנשיות? ושאר השיר הוא שיר הלל לפיפיפיגורה וחף מכל עליונות גברית?

תותותודה על המילים שלא הכרתי.
ז'אנר או טעות במדגם? 184755
סנדרסון כתב כמה שירים על נשים שלימזליות ופתטיות:
מספרים על ציפי פרימו מחולון-לון-לון
שנמאס מלקום ולשבת...

והסוף:
היום היא מסתובבת, בחולון עובדת,
צומת פה וצומת שם
לחברה מתארת, מספרת
איך כבשה את העולם

ויש אחרים. הבולט ביותר הוא אולי "סיפור חיי" מ"תולדות המים":
ערב אחד יצא לי בפוקס
סיפור על אחד שחוזר לקיבוץ
איש טלויזיה התפעל
יש פונטציאל, אמר, הוא יצלצל
ולא יכולתי לנצור את שמחתי
התרגשתי עד עומק נשמתי
כבר שנה הוא לא חזר אלי...
למה אני מספרת את סיפור חיי?
מאמר טוב מאוד 184671
גם אני מצטרף למברכים. מאמר מהנה מאוד שהאיר לי פינה בזמר העיברי. באיזה שהוא מקום ההתייחסות לנאעבך בשירה מלמדת על שינויים שעברו על החברה הישראלית.

אני לא מסכים לפרשנות לשיריו של מאיר אריאל בכלל. לדעתי, בשיריו יש הרבה מאוד אמפטיה לחריג ולחלש, גם ב"ארול". אני מסכים שלמרות שמאיר אריאל היה וירטואוז לשוני, הוא הצליח לבטא מחשבות יותר מאשר להביע רגשות, ולמרות זאת אני מוצא בשיריו הרבה מאוד מקום בלב לחלש ולחריג. כך גם ב"ארול": אין הוא לועג לארול, למרות שהחריגות של ארול יכולה לשמש חומר להרבה מאוד צהובונים, כמו "חיימקה שלי". תחת זאת מוצאים בשיר הרבה מאוד כאב וניסיון לחדור אל נבכי נפשו של ארול, את מעטה המופנמות שלו.

יותר מכל, הרגישות של מאיר אריאל לחריג ניכרת במספר השירים הרב שהוא מקדיש לחריגי החברה הנמצאים בשוליה השונים: אולה בבו, טיפש חכם, דוקטור התחכמות, שפריץ חרוזים ללואיז, סתם אחד, טרמינל לומינט ועוד רבים.

מאיר אריאל הלך בעצמו על הגבול (לא תמיד ברור מאיזה צד), ומעולם לא שכשך במימיו הנעימים של הזרם המרכזי. לדעתי, זה התבטא מאוד בשיריו.
מאמר טוב מאוד 184739
תודה על המחמאות. באשר למאיר אריאל, אני חולק עליך שיר-שיר (קוראים אחרים שזה מעניין אותם יכולים למצוא את השירים בשירונט):

טיפש חכם, דוקטור התחכמות: לא נראה לי שהם ממש מציירים דמויות בשר ודם, שיש מה לדבר על עולמם הרגשי או החברתי.

טרמינל לומינלט: באופן גבולי כבר יש כאן איזושהי דמות (למרות שאפשר לדעת עליה מעט מאוד, הרבה פחות מאשר על ארול, למשל). אני לא חושב שיש כאן חדירה לעולמה יותר מאשר אצל ארול, ועל כך מייד.

שפריץ חרוזים ללואיז (לדעתי אולי השיר הכי מבריק שלו) הוא מבט מעיניו של איש בוגר ברגע של חשבון נפש (משבר גיל העמידה?). זה יכול להיות כל איש; אני לא רואה שם מישהו חריג דווקא, או משולי החברה.

אולה בבו: (אני לא שש לומר זאת, אבל) נו באמת. ברגע הראשון נראה שזה באמת שיר עצוב על אדם חריג. אבל די מהר כל העניין תופח לממדים של גרוטסקה סוריאליסטית, ואחר כך נהיה סתם בדיחה חסרת יומרות. בסוף יש אפילו פאנץ' ליין, שמבטל סופית כל נסיון להתייחס לשיר ברצינות. ואם מתחת לצחוקים כן מסתתר נסיון לדבר ברצינות על חריגים, אז מה שנאמר עליהם הוא שיא של אכזריות וחוסר טעם.

ארול: את רוב מה שיש לי לומר כתבתי במאמר; עד כמה אריאל מנסה ועד כמה הוא מצליח לחדור באופן אמין לראשו של ארול, זה כנראה עניין להערכה סובייקטיבית. ובכל זאת, אני רוצה להציע ניסוי מחשבה קטן.

דובר כאן על "יוסי, ילד שלי מוצלח", ופילפילון הביע רגשות חזקים של הזדהות עם הילד (תגובה 184631). חבר אחד שלי סיפר לי לא מזמן דבר דומה: איך שהוא גילה את השיר, וההזדהות הנרגשת שהוא חש עם הילד; ע' הלל פיצח את סודות עולמו הפנימי. לדבריו, קריאת השיר הזה היתה בשבילו שקולה לטיפול פסיכותראפי ארוך ומתיש. האם מישהו יכול להזדהות כך עם ארול? אני יכול לדמיין סוג אחר של הזדהות: מישהו שיאמר: "כן, אני כמו ארול, כולם מסתכלים עלי כמו על כלומניק שחולם ומתמסטל ונותן לחיים לעבור לידו (אבל הרי זה בכלל לא כך! יש בי הרבה יותר!)". לעומת זאת - בהחלט יכול להיות שזה רק דמיוני המוגבל - אני מתקשה לדמיין מישהו שיאמר: "כן, אני כמו ארול, אורות קולות ולחשים מנגנים עלי, אני נותן לשמש לרוחות לאנשים. מאיר אריאל פיצח כאן את דמותי". מזדהה מהסוג הראשון מחזק את התזה שלי: מאיר אריאל הוא מתבונן טיפוסי מבחוץ, כמו כולם, רק עם כושר ניסוח הרבה יותר טוב.
מאמר טוב מאוד 587450
(לא ידעתי לאיזו תגובה לקשר)
גירסה רכה ואמהית של נילי פינק ל"ילד שלי מוצלח" - http://nilifink.bandcamp.com/track/yossi
המוזיקה בשירות המילים 184826
מרבית התגובות כאן מתייחסות אל הטקסט כאילו שהמוזיקה לא קיימת, וזה לגיטימי - היחס של המחבר אל הגיבור הוא לפעמים ממילא מספיק מורכב. אבל אם מכניסים למשוואה גם את המוזיקה אפשר לקבל זווית ראיה חדשה.

ל"חיימקה שלי" מוזיקה צבאית, צינית כמובן, אבל היא לא מאפשרת להסתכל על כל העניין כאילו קורה כאן משהו עצוב באמת. וילנסקי אומר לנו שחיימקה הוא חמוד כזה, זיס'לה של אמא, אבל לא מאפשר להרגיש איתו הזדהות.

הגישה ל"אליפלט" הפוכה, וזה מן הסתם כי סשה ארגוב לא נהג להתבדח כשמדובר במלחמות ישראל. הגישה לאליפלט רגשנית הרבה יותר - מאוד מלודית ומעגלית, מלווה באקורדים מפורקים - ואם נרצה או לא נרצה, על אליפלט הרבה יותר עצוב לנו.

המוזיקה של "ארול" (הכוונה כאן בעיקר לעיבוד) שומרת בכוונה על עמדה מעורפלת. בניגוד לחיימקה או אליפלט, קשה מאוד לשייך את ארול לסגנון מוזיקלי ברור. המעבד (נדמה לי ששלום חנוך אבל לא בטוח) השתמש בכוונה בצלילים שאנחנו לא רגילים לשמוע ונמנע מכל קלישאה שעשויה לעזור לנו לגבש עמדה לגבי המשתתפים.

ב"יוסי ילד שלי מוצלח" סשה ארגוב מתרחק מקלישאות ומצליח בכל זאת לגרום לנו לרצות לחבק את יוסי, בעיקר בעזרת שימוש חכם בקצב - שמאיט ("אוי לי!") ומאיץ ("ילד שלי מוצלח") ועושה גם הפסקות פתאומיות, בהתאם למה שיש לאמא להגיד. הוא גם מתפתל מסולם לסולם, תמיד משתמש במעבר מפתיע בדיוק בשניה הנכונה כדי להמתיק את הרגע שבו מגלים מה יוסי עולל.

ב"אחד חולמני" אלונה טוראל נותנת לזמר ולזמרת תפקידים לגמרי שונים. הוא לגאטו והיא סטקאטו, ואם אני זוכר נכון, גם העיבוד ברגע שהיא מתחילה לשיר מקפיץ אותך כאילו שעד עכשיו היית שקוע בחלום.

"ילד מזדקן" קיבל מימדים של שיר פולחן למרות מילים תמוהות ביותר (לדעתי "מלווים לך את הבן" פירושו עושים לו הלוויה). לי אין ספק שזה פשוט בגלל שהפרשנות המוזיקלית (בעיקר העיבוד הקולי) עשתה מהילד הזה משהו הרבה יותר עמוק ומלנכולי ממה שכתוב במילים.

על "גברת לוין" כבר אמרו פה שהיא לא חריגה מהסוג של האחרים. בכל זאת, מעניין בעיני כמה הוא דומה ל"גרה בשינקין" (שתיהן, למשל, לא מורידות את המשקפי שמש), וגם המוזיקה בשניהם צינית מאוד. הקלישאה היא שגישה צינית מתבטאת במוזיקה קופצנית, וזאת קלישאה שעובדת מצוין.

ב"שיר הטמבל" ברור שהוא טמבל בעיקר בגלל שככה קלפטר שר. אם מישהו היה מנסה לרשום על דף את האקורדים הוא היה מבין שמדובר בטמבל עם חוש הרמוני מאוד מפותח.

ב"העיקר זה הרומנטיקה" יוני רכטר מצליח לכתוב מוזיקה מסובכת כהרגלו ועדיין, לשמור על הרגשה מופקרת, וזה פשוט כי הוא ידע שצליל של ביג-בנד (וסקסופונים במיוחד) גורם לנו לצפות לעלילה זולה.
המוזיקה בשירות המילים 184850
יפה מאוד!
המוזיקה בשירות המילים 184902
מצטרף לאפופידס - כל מילה זהב.
רק להוסיף לפרשנות המוזיקלית של "יוסי", ששינויי המקצב (והסולם?) משרתים גם את המבטים ההשונים של אמא ושל יוסי: יוסי יוצא לרחוב, ופתאום הכל מאיט, נפתח ומזמין... יש לו כל הזמן שבעולם. לעומת זאת, אמא עצבנית משהו בסטקטו של "איפה יוסי לחם אין".

באשר לאליפלט, אני מסכים איתך שהמוזיקה עושה אותנו עצובים, אבל אני חושב שקצת מעבר לכך: היא גורמת לנו לרחם עליו. זו מוזיקה שמתרחקת מכל פאתוס של גבורה. אולי בהשפעתה יש לי הרגשה (שרבים כאן חולקים עליה, ואני מודה שאין לי נימוק נחרץ למה אני צודק והם טועים) שגם ברגע הגבורה שלו אליפלט היה מסכן, ומעורר יותר רחמים מאשר הערצה.
יפה אמרת! 185170
ואם כבר בחוש הרמוני עסקינן, הרי של''משה כן - משה לא'' של כוורת, שאוזכר כבר למעלה, יש את אחד מהמהלכים ההרמוניים המהנים ביותר בתולדות המוסיקה הפופולרית הישראלית - או בכלל. נסו ותהנו...
המוזיקה בשירות המילים 185371
צודק בריבוע, "משה כן משה לא" הוא כמעט א-טונלי. אם כי קשה לומר שיש בטקסט של השיר משהו שדורש מוזיקה מסובכת. בכלל, אחרי שהזכירו פה כבר כמה שירים של כוורת הגיע הזמן להודות: למרות ההערצה למוזיקאים הגדולים שהם היו אחד-אחד, קורה אצלם לא פעם שהמילים והמוזיקה לא תפורות לפי אותה מידה.
המוזיקה בשירות המילים 185651
מנצל את הזליגה כדי להוסיף שהמנגינה הזאת בדיוק, לאחר הרמוניזציה קלה, גם שימשה לפרסומת למכונות כביסה (גאלה, גאלה גאלה גאלה, גאלה מכונת כביסה שלי!). השיר הזה, והשיר מ אי-לייק מייק ששימש לפרסומת למצתים ("רק אהבה, אהבה כל הזמן") היו מוכרים לי כילד מהפרסומות ברדיו, עוד לפני שהכרתי את השירים המקוריים. והרי לכם הפוסט-מודרניות בהתגלמותה.
וממשיכים לזלוג 185722
מה צריכה בסך הכל מכונית
בשביל לזוז
מה צריכה בשביל להיות מאה אחוז
... כי איגניס הוא המצת השולט, כי איגניס טוב באמת.

איגניס היתה במשך איזה תקופה גם המאמצת של קבוצת הסלים וארזה, שנקראה אז ''איניס וארזה''.
וממשיכים לזלוג 185749
בהחלט! רק שכחת "קצת שמן במעיים".
מחמאות אפשר גם באיחור? 185923
יופי של תגובה!
מאיר הגבר 184828
גם בשיר כאב של מאיר אריאל המספר הוא איזה סוג של נעבך, כזה שרואה מול עיניו איך אותו ''צעיר ערבי משכיל'' גונב לו את חובבת התיאטרון משכר אותו על המרפסת ומביט לו בעיניים , ולא עושה הרבה ( חוץ מאיזה בדיחה פוליטית )
עוד משהו 184829
אגב שיר כאב ורגישות לאנשים

...'' עם איזו התנשמות עם איזה סומק על הלחי , מבטה החי היה דוקר אותי לבכי''......

או

...'' אפשר להגיע להבנה , היא ניגשת אליו נרגשת '' ....

אפשר לשמוע את ליבו נשבר.
מצטרף לשבחים. 184840
ירדן, אל תסמיק, אבל אתה הכותב הטוב ביותר באייל לאחר גורביץ.

ומהשבחים נעבור לביקורת: לדעתי אתה מפספס את הכוונה של אלתרמן. השיר אליפלט היא שיר הילול ושיבוח לאדם הנמצא בשולי החברה אבל מוכיח את עצמו בשעת צרה. המילה כאילו לא באה להטיל ספק בחוסר מלאי התחמושת אלא להדגיש את תחושת החובה וההתנדבות של אליפלט בצורה של אנדר-סטייטמנט (למעשה כל השיר כתוב באנדר-סטייטמנט). אמירתו של המלאך גבריאל בסוך השיר (במרום יש לנו ממך נחת) הופכת את אליפלט למעין קדוש. הבעיתיות בשיר היא שאליפלט מתקבל לחברה רק לאחר מותו ורק לאחר שהקריב את עצמו במלחמה ברוח התקופה - קידוש ערכים מילטריסטים ולאומיים.
הפרשנות שלך היא ציניות ברוח תקופתנו וכך אכן ניתן לראות את השיר בעיניים מפוקחות אבל לא זו היתה כוונתו של אלתרמן ולא כך הוא ניראה בעיני בני תקופתו.
כמעט, אך לא. 184842
אליפלט לא מקדש ערכים לאומיים-מיליטריסטיים, אלא את ערך החברות (הרעות נשאוך בלי מלים, וכל זה). ''העמדה הקדמית מנותקת, מלאי תחמושת אזל בה מכבר'' - כלומר, אנשי העמדה בצרה, ואליפלט יוצא להציל אותם. לא מיליטריזם ולא נעליים, אנושיות פשוטה. יש גם דברים כאלה בעולם.
כמעט, אך לא. 184843
וחוצמזה-
עיניים פקוחות
מבט מפוכח
הנבעכית מאוסטרליה 185022
כולכם מכירים את השיר הנפלא של ה-Seekers משנות השישים. שמתם לב למילים:
Hey there, Georgy girl
Swingin' down the street so fancy-free
Nobody you meet could ever see the loneliness there inside you
Hey there, Georgy girl
Why do all the boys just pass you by?
Could it be you just don't try or is it the clothes you wear?

You're always window shopping but never stopping to buy
So shed those dowdy feathers and fly a little bit

Hey there, Georgy girl
There's another Georgy deep inside
Bring out all the love you hide and, oh, what a change there'd be
The world would see a new Georgy girl

Hey there, Georgy girl
Dreamin'; of the someone you could be
Life is a reality, you can't always run away
Don't be so scared of changing and rearranging yourself
It's time for jumping down from the shelf a little bit

Hey there, Georgy girl
There's another Georgy deep inside
Bring out all the love you hide and, oh, what a change there'd be
The world would see a new Georgy girl

הנבעכית מאוסטרליה 185031
לא צריך להרחיק עד אוסטרליה. הנבעכית המפורסמת ביותר הגיעה מאנגליה, וקוראים לה אלינור.
הנבעכית מאוסטרליה 185055
הנה השיר מתוך הסרט החביב (בעל אותו השם): http://syllabus.syr.edu/RTN/Awenner/Rtn600/Seekers%2... (איטי - להשתמש בשמירה בשם).
ולוזר אנגלי מוקדם יותר 185093
זה קרה כבר פעם קודם
כשניגשתי לדלתך
אין תשובה!
הם אמרו שזאת לא את
אבל אני ראיתי אותך מציצה דרך חלונך,
ראיתי את האור, ראיתי את האור,
אני יודע שראית אותי,
כי הצצתי וראיתי את פניך.

ניסיתי לטלפן,
הם אמרו שאת לא בבית,
זה שקר!
כי אני יודע איפה היית
ראיתי אותך נכנסת לביתך
חשבתי שאמות! חשבתי שאמות!
כי את הלכת לך יד ביד
עם גבר אחר במקומי.

אם הייתי את, הייתי מבין שאני
אוהב אותך יותר מכל גבר אחר,
ואני אסלח על כל השקרים שאני
שמעתי קודם כשלא נתת לי תשובה.

מצד שני, לנון מבטא כאן כל כך הרבה אלימות וכל כך מעט התייחסות לנערה האומללה שהוא "מחזר" אחריה (היום היו קוראים לזה מעקב טורדני) שלא ברור אם הוא נעבעך או סתם טיפוס ששומרת נפשה תרחק ממנו.
עכשיו, כשאני חושב על זה, זה לא השיר היחידי שבו הוא מבטא סוג של קנאה טורפנית כזו ואפילו אלימות ("הייתי אכזר לאשתי, הכיתי אותה והרחקתי אותה מהדברים שהיא אוהבת..." הוא כתב ב"זה משתפר")
ולוזר אנגלי מוקדם יותר 185107
זה לא בדיוק נעבעך. אי אפשר להכניס ‏1 כל שיר על אהבה נכזבת תחת ההגדרה הזו.

1 אחרת הייתי מכניסה את Mrs. Brown you've got a lovely daughter.

ולוזר אנגלי מוקדם יותר 185108
1 שיר של Herman's Hermits כמובן (או כפי שנקראו בעברית, "מתבודדי הרמן").
רציתי להוסיף כאן 185109
את Return to Sender אבל שרת האייל החזיר לי את ההודעה בטענה שיש יותר מדי מהסוג הזה.
יותר מדי מה ? 185131
הודעות ?
בקשות ?
שירים ?

תגובות של השכ"ג ?
יותר מדי מה ? 185184
שירי אהבה נכזבת, אבל גם האופציה הרביעית שציינת נכונה.
ולוזר אנגלי מוקדם יותר 185509
ייתכן שהנערה היא הנעבעך כאן, ולא חשוב כרגע אם זו הנערה שלנון עוקב אחריה ומטריד אותה או זו שהוא מכה אותה.
ולוזר אנגלי מוקדם יותר 185216
ויש כמובן שיר הנקרא בפשטות: I'm a Loser

שאפילו מופיע (בתקליט Beatles for Sale) מייד לאחר השיר No Reply שאת מילותיו הבאת לעיל.

ואגב, It's Getting Better זה שיר של מקרתני, לא?
ולוזר אנגלי מוקדם יותר 185511
חשבתי על I'm a Loser אבל "אין תשובה" מדגים את הנקודה טוב יותר.
את השיר It's Getting Better כתבו שניהם, אך לנון תרם את השורות הספציפיות הללו.

ויש תרומה נוספת של לנון, מצוטטת מהזכרון: "בחור קנאי":
"חלמתי על העבר
וליבי החל לפעום מהר
התחלתי לאבד שליטה
התחלתי לאבד שליטה...

לא התכוונתי לפגוע בך
אני מצטער שגרמתי לך לבכות
אוה לא, לא התכוונתי לפגוע בך
אני פשוט בחור קנאי

וכו'...
ולוזר אנגלי מוקדם יותר 185222
והנחתום מעיד על עיסתו גם בשיר מהתקופה הפוסט-ביטלסית שלו: "בחור קנאי".
ועוד כמה: 185301
אם כבר יוצאי כוורת, אז גם "נערה במשקפיים" של גידי גוב, שכתב יהונתן גפן (המצטייר כחובב נעבעכים) והלחין (את המנגינה הנעבעכית) אלון אולארצ'יק:

אהבתי פעם נערה במשקפיים
שראתה אותי קצת מטושטש
ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש

היא לא ראתה אותי כמעט שנתיים
יום אחד קמה והלכה
אמרה: "הייתי בלי המשקפיים
והוא היה כל כך דומה לך..."

עם משקפיים, מה לא עשינו...

ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש
ועוד כמה: 185303
ואיך אפשר בלי שיר הטמבל של ארקדי דוכין, שתרגם (עוד פעם הוא?) יהונתן גפן. המילים וגם הלחן שמתאים מאוד לנושא, בעיקר בפזמון, הם של ולדימיר ויסוצקי.

היו היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל
אחד שכבר צבר הרבה שעות של סבל
עד שיום אחד פגש במזל
שהעיף אותו לארץ בחלל
כן תבכה תשפוך פרצוף של עגל
שהולך תמיד הפוך כזה מן טמבל

טמבל, טמבל

באמצע השדה פתאום ראה הטמבל
כיסאות שלושה לכל כיסא יש דגל
כיסא של אורחים כיסא של קצינים
וכורסא רכה למלכים
על הכיסא של האורחים ישב הטמבל
בלי שום כיף כל כך עייף מרגיש באבל

טמבל, טמבל

הוא רק ישב לא הספיק להתרווח
המשרתים מזגו חבית של יין לאורח
אכל מהסיר שתה כמו חזיר
והרגיש חזק כמו פר צעיר
אחרי שהמטומטם שתה עוד ספל
לכיסא של הקצין עבר הטמבל

טמבל, טמבל

על הכסא הזה הרגיש פתאום בכח
גבר עם ביצים אבל בלי מוח
הוא גייס ת'אומה ושידר ת'סיסמא
האידיוט הכריז מלחמה
הצבא שלו כבש לו את הדרך
לעבור לשבת על כיסא המלך

על הכסא המלך הוא דפק עם הרגליים
בשמחת שלטון צרח עד השמיים
תהיו אבירים תהיו חברים
מילה אחת שלי אתם גמורים
אפילו אלוהים נקשר בחבל
הוא החזיק אותם ממש קצר הטמבל

טמבל, טמבל

אבל הטמבל איש טוב לב אכן נראה לו
לחלק לעם את כל מה שהיה לו
ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל
הטיפש התעלף ונפל
הוא התעורר בערמה של קש וזבל
בבגדים בהם נולד עירום וטמבל
ועוד כמה: 185306
ואחרון - מתוך סרט על לוזרים בתיכון (שאינני זוכרת כרגע את שמו, רק את השחקנים - מינה סובארי וג'ייסון ביגס) -
teenage dirtbag.

הנה המילים:
ובכל שלושת המקרים - תודה לשירונט.
"אמריקן פאי"? 185307
לא, הרבה יותר בנאלי - 185309
"אמריקן פאי"? 185310
כן, גם אני חשבתי על דון מקלין המגוחך, עם הציפורן הורוד הנעוץ בדש מקטורנו, נוהג בטנדר שלו למסיבה בתיכון.
אבל לא זה השיר אליו הפנתה אביגיל, מה גם שלא כל מי שנראה מגוחך בעיני המאצ'ו הצבר, הוא באמת נעבעך במקום ובתרבות אחרת
"אמריקן פאי"? 185315
כמדומה לי, שהסרט שערן תהה לגבי הוא זה:
ובו אכן משחקים ג'ייסון ביגס ומינה סובארי. זהו גם סרטם המפורסם יותר.
הסרט שאני התכוונתי אליו הוא סרט של איימי הקרלינג, שגם ביימה את "קלולס", ובו מספר דמויות נעבעכיות מקסימות, שבולטות על רקע הקוליות המופגנת של הגיבורות.

ובשיר "אמריקן פאי" אני לא מוצאת שום רמז לנעבעכיות. פעם ב"הארץ" היתה כתבה שלמה על פרשנויות שונות לשיר הזה, והם בעיקר הזכירו שמדובר בשמות קוד ואסוציאציות לאירועים שונים בארה"ב של שנות השישים.

"אמריקן פאי"? 185317
השיר מתאר את היום בו נהרג הזמר באדי הולי (וכולל אף ציטוט ישיר משיר שלו). אין בו שום נעבעכיות.
רק תארי לעצמך נער ישראלי מגיע למסיבה בבית הספר התיכון כאשר הוא נוהג בטנדר שלו, חנוט בחליפה אשר ציפורן ורוד נעוץ לה בדש. בעיניים ישראליות הוא יראה מעט חריג.
ועוד כמה: 185358
במסגרת מאבקי בזילות הנעבעכיות (-:, נדמה לי שמטרת השיר הזה היא, באופן מאוד מודגש, סאטירה פוליטית (לאו דווקא מתוחכמת). וככזה, כשיר שצוחק על דיקטטורים-עבדים-כי-ימלוכו, קשה לי לחשוב על גיבורו כנעבעך.

אבל זה המקום לשבח את יהונתן גפן על תרגומי הפזמונים שלו. באלבום הזה של ויסוצקי-דוכין‏1, את שאר השירים תרגם מיכה שטרית, וגם במקרים הטובים יוצאים שם כל מיני דברים מאולצים ומוזרים. השיר הזה נראה כאילו נכתב במקור בעברית. דוגמאות אחרות הן השירים שהוא תרגם לדיויד ברוזה מספרדית.

1 לדעתי, הטוב ביותר בקריירה של האחרון.
אכן אני מודעת לכך שזו סאטירה פוליטית, 185476
אבל הבית הראשון הוא דוגמא טובה לנעבעכיות: "טוב לב אבל קצת טמבל".
אם הוא רשע וטמבל הוא לא נעבעך? לא. הוא סתם חרא קטן (סליחה על הצרפתית).
אכן אני מודעת לכך שזו סאטירה פוליטית, 185493
אוקיי, אני צריך לדייק. הבית הראשון בהחלט מצייר תמונה של נעבעך מן השורה. אבל אם אכן הוא הופך אחר כך לדיקטטור, אז מטרת השיר היא לא לספר לנו על נעבעך, אלא לומר שדיקטטור כלשהו - אולי כל דיקטטור - הוא בעצם נעבעך שנקלע לעמדת כוח. אני לא חושב שזו טענה נכונה במיוחד, אבל שורת הסיום:

"הוא התעורר בערמה של קש וזבל
בבגדים בהם נולד, עירום - וטמבל"

מזכירה במשהו איזה דיקטטור מתקופתנו...
ועוד כמה: 185308
בתור אחד שאהב פעם נערה במשקפיים, אני לא מוצא את הנעבעכיות בשיר הזה, אבל מצד שני, אם נורא מתאמצים, כמעט כל שיר יכול להחשב כ"שיר הנעבעך".

ניסוי קטן: יונתן הקטן (נדמה לי שאין צורך להמשיך, כולם מכירים את המילים).
קודם כל, דמותו של הגיבור: קטן וצנום(1), שכל ביריוני השכונה מציקים לו. בנוסף לכך, הילד האומלל, שאין בידו לקנות כלוב עם זוג צפורי אהבה, נאלץ לטפס על עצים ולחפש לו תחליפים זולים, והקרשצ'נדו בסיום: הוא נופל מהעץ, נחבל ובגדיו נשחתים. גם שלומיאל וגם שלימזל. הנעבעך האולטימטיבי.

___
(1)טייפ קאסטינג: דב נבון, עידן אלתרמן, דני סנדרסון.
לגבי הנערה במשקפיים - 185312
קודם כל, אהובתו של הגיבור לא רואה אותו ממש. אם זה היה חשוב לה, אם הוא היה חשוב לה, היא כבר היתה עושה משהו בקשר לזה - הולכת לאופטומטריסט, משיגה משקפיים חדשים, עושה ניתוח לייזר וכו'.
חוץ מזה, נערה במשקפיים, כלומר סתם איזה משקפופרית, במקום שתגיד תודה שמישהו מסתכל עליה, עם התחתיות עראק שלה, עוד מעזה לזלזל בזה שאוהב אותה, לא ממש לראות אותו ועוד ללכת עם מישהו אחר?
ככה שאחד שאוהב נערה כזאת, שלא שמה עליו, והוא אפילו לא מרגיש את זה (שנתיים!), נראה לי די נעבעך.

ובקשר ליונתן -
אני רואה דמות אחרת לגמרי - ליונתן יש מטרה: אפרוחים. בשביל המטרה הזו, הוא מוכן לטפס על העץ, ואפילו להסתכן בנפילה ובקריעת המכנסיים. והנה, בבית השני, הוא מכונה "שובב". שובב הוא בדיוק ההיפך מטמבל. שובב הוא מי שלימים יגנוב תרנגולות בשביל הקומזיץ ויתגייס לפלמ"ח. הוא משלם את המחיר על שובבותו, ואין כאן מזל רע, אלא טעות בשיקול דעת.
לגבי הנערה במשקפיים - 185314
ושוב, אני נכנס לויכוח עם מגיבה, על מה שהוא בעיני המתבונן.
הפרשנות שלי לא רואה את הנערה במשקפיים, כמו גם את מי שמאוהב בה, כנעבעך.
אם ננסה להפריד את השיר מלחנו האוליארצ'יקי, נזהה אותו כבדיחה, ולא כהתבכיינות.
ובכלל, למה שתעשה משהו כמו להשיג משקפיים חדשים, עושה ניתוח ליזר וכו', כאשר הרבה יותר נעים פשוט למשש?
לגבי הנערה במשקפיים - 185318
ממש לא ויכוח - סתם החלפת דעות.
דעתך מעניינת, ולו בגלל שהיא מחדשת לי. שנים ראיתי את השיר הזה, כשיר על פראייר, שלא שם לב שאהובתו לא הבחינה בו כלל.
ובתור משקפופרית, אני יכולה להעיד רק מניסיוני האישי, שאותי זה מאוד מעצבן לא לראות טוב. למעשה, אני אף פעם לא בטוחה אם אני רואה טוב, או שאפשר לשפר עוד (אני מרכיבה משקפיים מאז שאני זוכרת את עצמי, ועדשות - מגיל שבו יכולתי להרכיב אותן לבד).
ככה שהפרשנות שלי לשיר, היא בהחלט בעיני המתבוננת.
לגבי הנערה במשקפיים - 185324
או קיי, כמו שכתבתי(1) בתגובה על הבובה ימימה, אם נתייחס לפגמים שאדם רואה אצל עצמו, כולנו נעבעכים.
___
(1) יהללך זר, וָלא - פיך.
ועוד כמה: 185372
דב נבון, לפחות בדמותו ב"בורגנים", הוא לא נעבעך אלא קומבינטור ארץ-ישראלי מצוי.

אבל אם כבר טייפ קאסטינג, במקום הראשון עומד ג'ורג' מסיינפלד כמובן :-)
ועוד כמה: 187853
גורג' מסיינפלד הוא רק חיקוי של הנעבעך‏1 האולטמיטיבי, לארי דיוויד, שהסדרה שלו מגיעה עכשיו לארץ.

-----
1 אני לא יודע אם נעבעך זה המלה המתאימה לטיפוסים כאלה. נראה כמעט ששם התואר המתאים לטיפוס הוא פשוט "לארי דיוויד" (או אולי "ג'ורג', כי הוא בכל זאת יותר מפורסם).
ועוד כמה: 187887
הוא גם נעבעך וגם קומבינטור.
זה לא ממש סותר.
185320
שנים, שנים שאני אוהבת את השיר הזה‏1ועד היום אני לא מצליחה להבין את "הייתי בלי המשקפיים והוא היה כל כך דומה לך".
כאילו מה, בגדה בך בלי לשים לב?
חוששתני שאיבדתי את הגפן באיזשהו מקום.

1קרוב ל12, לשואפים לדייק. קיבלתי את "אין עוד יום" ליום הולדת תשע.
_________
העלמה עפרונית, נערה במשקפיים
כולה בדיחה 185332
גם את יונתן גפן לא מוכרחים לקחת תמיד ברצינות.
185448
אולארצ'יק בעצמו קצת שינה את המלים, בביצוע שלו:
"הייתי בלי המשקפיים
ומצאתי אחד שהיה יותר חתיך ממך".
פה הוא באמת יוצא נבעך.
אז עכשיו אני מבינה עוד פחות את השורה הזו. 185473
אז עכשיו אני מבינה עוד פחות את השורה הזו. 185507
ביחס לנוסח המקורי:
מכיוון שגם כך ראתה הנערה בבן זוגה רק את מה שרצתה לראות, ירידה נוספת בכושר ההבחנה שלה כבר מחקה לגמרי את ייחודו והתאימה לה כל אחד אחר באותה המידה.
יש כאן משהו מבלבל בשימוש שנעשה במטאפורת המשקפיים. מאחר שהמשקפיים מתוארים כממסכים ומטשטשים, ברור שהם רק מין מטאפורה לציון הסתרה וסינון. אך אז בא צעד ההסרה, שאמור להיות הסרת מיגבלה זו, ומערפל את המטאפורה ע"י קישורה ההדוק למציאות של הורדת משקפיים ממשית ע"י מי שזקוק להן - שרק אז רואה הוא את סביבתו במטושטש - בניגוד לראייתו הבהירה והחדה דווקא טרם ההסרה ומציב בדיעבד את קושיית מקור הטישטוש קודם להסרה.

מאחר שגם כך התברבר לו השיר, השינוי הספונטני שמכניס אולארצ'יק אינו פוגם בשטושטש מלכתחילה ע"י יהונתן גפן.
_______________
אפופידס רועה בשדות לא לו
185528
שזה כבר ממש דבילי. ממתי משקפיים מטשטשות משהו? אם כבר, אז לאנשים מסויימים‏1 הורדת המשקפיים היא שאמורה לגרום לטשטוש וראייה פחות ברורה.

בקיצור,נדמה לי שהאדון גפן לא באמת יודע מה הוא רוצה לומר. זכותו.

1שהם לא אני

_________
העלמה עפרונית, וקור שועלים בחוץ
185620
ויש גם קור חתולים (cool for cats)
דוגמה מהארוויזיון 185388
''הצילו'' (ידוע יותר כ-''מי יציל את הבית שלי'' - דפנה דקל שרה).

שלוש שעות חיכיתי בתור
מסביב כולם נדחקו
דיברתי בנימוס אבל הם צחקו

צלצלתי לך, ענה לי קול זר
הקו בינתיים לא מחובר
ריחמתי על עצמי אך גם זה לא עזר
רק שהשיר הזה לא הופיע באירויזיון. 185428
דפנה דקל הגיעה עם ''זה רק ספורט'' הלא מתמסכן בכלל, וזכתה איתו במקום שלישי בקירוב.
מקום 6 185469
דפנה ערמוני 233095
לא, דפנה דקל. 233096
נכון, טעיתי 233097
דפנה ערמוני 233287
ארמוני.
דפנה ערמוני 233327
גוגל מניב תוצאות לשני השמות. איך את יודעת?
דפנה ארמוני 233330
לפי מומה:
דפנה ארמוני 233399
במה הם שונים מהשאר?
דפנה ארמוני 233471
מי זה הם?
מי זה השאר?
דפנה ארמוני 233472
אמרתי שגוגל מניב תוצאות לשני השמות, ואתה אמרת שאפשר לדעת לפי מומה. למה דווקא לפי מומה?
דפנה ארמוני 233475
כי (חלק ניכר מ) הערכים במומה, ובפרט הערך הזה, נכתבו ע"י יואב קוטנר שנחשב בעיני לבר סמכא בתחום הזה.
חוץ מזה, אם היית קצת משוטט לקישורים, היית מגיע לאלבום הזה:
שכולל תמונה של העטיפה שלה עם שם האלבום שהוא גם שמה.
דפנה ערמוני 233603
812:20 לטובת "דפנה ארמוני".
דפנה ערמוני 243878
וכל זה בשביל זמרת כזאת לא משהו.
נ.ב. 185562
אחד משירי הנעבעך הבולטים הוא "בגינה" של משוררינו הלאומי:
"בערוגת הגינה
מסביב לחבית
עמדו לרקד
כרוב עם כרובית...

רק הפול המסכן
עמד לו בדד...

איך אוכל לשמוח
איך אוכל לרקוד
ותרמילי כולם,
כולם ריקים עוד"

אלא שאם הבנתי נכון את שימושו של יני"ב בביטוי נעבעך, הוא מתכוון פחות לפרוש האידישאי של המסכן, מעורר הרחמים, ויותר לחריג, השונה, אפילו מעורר הלעג (אולי במקום שיר הנעבעך, שיר הoutsider). לקטגוריה זאת מתאים שירה של נעמי שמר "בראשון בספטמבר". חיפוש בשירונט יביא אותנו להודעה שמכל האמנים חברי אקו"מ, שמר היא היחידה אשר סרבה שמילות שיריה יוצגו באתר, אז רק ציטוט קצר (מהזכרון), של הבית החוזר:
"אצלו, שתיים ועוד שתיים הן שלוש
פרפרים צבעוניים בראש
החולצה לוחצת לו על הצוואר
על תגידו אין דבר, יש דבר".
נ.ב.נ. 185563
באותו תקליט בו מופיע "בראשון לספטמבר" - "חפצים אישיים" של משה בקר (אחד התקליטים שהתפספסו, דעתי), יש גם את אחד השירים האנטי=נעבכיים ביותר שאני מכיר - "ילדה ברבור". שיר הלל לילדה הקונפורמיסטית בלי טיפה של ציניות.
כן שירי תהילה נעמי, נעמי אני שלך ‏1 185613
" בראשון לספטמבר
אלף תשע מאות שישים
הולך לבית ספר ילד
חולצה בצבע תכלת
משאיר מאחור את כל החיים היפים

בראשון לספטמבר
אלף תשע מאות שישים
פתאום המורה שואלת
מה יש הלוח ילד
והוא לא קורא,לא זוכר
לא מבין

אצלו שתים ועוד שתים הן שלוש
פרפרים צבעוניים בראש
החולצה לוחצת לו על הצואר
אל תגיד אין דבר
יש דבר

הראשון לספטמבר וכבר שבע ועשרים
והוא מתחפר בכרים שלו
מציץ בגנבה בהורים שלו
רואה בפניהם ענני דאגה

הראשון לספטמבר
יום שונה מאחרים
כולם כבר בתוך הכיתה שלו
רק הוא עוד עמוק במיטה שלו
לא ער,לא שקט,לא חולם,לא נרגע..."

1 מפאת כבודה של נעמי שמר אני מביא רק חלק מהשיר,לפחות עד שיעבור חוק זכויות היוצרים החדש על פיו יולאמו גם שיריה:
כן שירי תהילה נעמי, נעמי אני שלך ‏1 185639
בשל הלקונה שנוצרה מכך שהארנב מיץה את חלקו באייל, אני נוטל (באופן זמני) את תפקיד העומד על משמר זכויות היוצרים:
ציטוט נרחב מדי משיר, עלול להחשב בפגיעה בזכויות היוצרים, מה גם שמדובר בנעמי שמר, אשר אינה ידועה כנוהגת לעשות הנחות בתחום זה.(1)

___
(1) זוהי אותה נעמי שמר שמילות שיריה אינם מופיעים בשירונט (ולא מפאת שוליותם), ואותה נעמי שמר שאסרה על מאיר אריאל, אז האלמוני, לבצע (או להשמיע) את הפראפרזה שלו על "ירושלים של זהב" שלה, שנכתבה בהשראת הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, בה נטל אריאל חלק.
אסור מותר מותר אסור 185922
אז אתה לא מקבל את התיזה בתגובה 169620? חבל, דווקא קיוויתי שכך הוא.
יחי האלמונים 185953
אתם רואים איזה מפורסמים היו פעם אלמונים.
ואל תשכחו לבוא למפגש האלטרנטיבי והאמיתי, לא כמו המפגש של ההם.
כן,לפעמים החגיגה נגמרת 332912
"זוהי אותה נעמי שמר שמילות שיריה אינם מופיעים בשירונט"...

נעשה צדק פואטי.
זוהי אותה נעמי שמר שמפעל הפיס עשה פראפרזה וולגרית על השיר שלה: לקום מחר בבוקר עם חמישים מיליון,

כן,לפעמים החגיגה נגמרת 332921
כן, גם לי היה נדמה ששמעתי חריקות מקצה גן העדן של כנרת.
מצד שני, יתכן שהמשוררת (וודאי שיורשיה) דווקא חיככה ידיה בהנאה. בכל זאת מדובר באותה נעמי שמר מהערת השולים של תגובה 185639 ואין לי ספק שמפעל הפיס לא קמץ ידו כאשר ביקש לעשות פראפרזה וולגרית על השיר. מה הם כמה אלפי שקלים מתוך חמישים מליון?
כן,לפעמים החגיגה נגמרת 332923
ברפי רשף דיברו אם הבת שלה. היא אמרה שמפעל הפיס שילם 30K$ עבור הרשות ה"עקרונית" להשתמש במנגינה, אבל הנוהג (או החוק, לא הבנתי) במקרים כאילו הוא לתאם את השינויים בטקסט עם בעל הזכויות או בא כוחו , וזה לא נעשה.
כן,לפעמים החגיגה נגמרת 332927
אם כבר הוזכרו הפרסומות של מפעל הפיס, למה הן חייבות להיות כל כך וולגריות? צרחות "שלי!!", נהגי מוניות עלגים וחצי עבריינים, ונדליזם, הפרת זכויות יוצרים (הנווד של צ'פלין) והגרוע מכל - פרסומות גם בגלי צה"ל.
כן,לפעמים החגיגה נגמרת 332951
כי זה מוכר?
כן,לפעמים החגיגה נגמרת 333011
בקיצור, זה לא מפעל הפיס, זה המהמרים וולגרים.
כן שירי תהילה נעמי, נעמי אני שלך ‏1 482745
חמש שנים אחרי - השירים שלה נמצאים בשירונט.
מצ"ב לינק לשיר המלא.
התכוונת ל: 482747
כן שירי תהילה נעמי, נעמי אני שלך ‏1 482748
כולל הבית שכאילו נכתב מפי:

יש שיר אחד עצוב‏1
שאני זוכר מזמן
עוד מלפני החופש
עוד מסוף הגן
חמש שנים חלפו
על מיכאל או על דן
אולי תגידו
מה כל כך שמח כאן

___
1 אצל נעמי שמר אפשר להאמין שהיא רומזת כאן ל"רוח עצוב".
כן שירי תהילה נעמי, נעמי אני שלך ‏1 482808
היא רומזת ל''חמש שנים על מיכאל''. אני לא רואה כאן כל קשר ל''רוח עצוב''.
חמש שנים עברו על דן, עברו בריקודים. 482809
היא לא רומזת לחמש שנים על מיכאל (או בגירסא הישנה יותר - חמש שנים עברו על דן). היא מדברת עליהם בפרוש:

יש שיר אחד עצוב
שאני זוכר מזמן
עוד מלפני החופש
עוד מסוף הגן
*חמש שנים חלפו
על מיכאל או על דן*

אבל השיר הזה, אפילו עבור מי שבית הספר היה עבורו חוויה טראומטית (כמוני), אינו ממש שיר עצוב. לדעתי נעמי שמר קורצת כאן לשירו של יצחק קצנלסון רוח עצוב, המושמע באדיקות, שנה אחרי שנה, ביום השואה.
ואת מה שאת לא רואה, נסי לראות כאן: http://www.snunit.k12.il/htbin/bbsnunit/shireshet/bb...
חמש שנים עברו על דן, עברו בריקודים. 482822
מה, על סמך זה שמר קצנלסון היקר כתב את שניהם?
קצת קלוש לי.
במיוחד שאין שום קשר עלילתי או תוכני בין רוח עצוב לבית ספר.

אני חושבת שההדגשה היא "שיר אחד עצוב" משום שבדרך כלל שרים את השיר הזה כשיר שמח, וגם הלחן שלו כזה.
חמש שנים עברו על דן, עברו בריקודים. 482882
"חמש שנים על מיכאל/דן" מאוד עצוב בעיני. שיר על פרידה מחברים, מהתמימות, מאושר וריקודים. כילד הוא העציב אותי, ועורר בי געגוע לינקות נטולת-דאגות.
כן שירי תהילה נעמי, נעמי אני שלך ‏1 482779
ואני מזועזעת בשל הצירוף "הראשון בספטמבר" מפיה של נעמי שמר. "ודייק" קבע במפורש שיש לומר "אחד בספטמבר". הכיצד ייתכן הדבר?
כן שירי תהילה נעמי, נעמי אני שלך ‏1 482781
תגובה 124366
כן שירי תהילה נעמי, נעמי אני שלך ‏1 482783
חרמפפפ בן 5
מוטב מאוחר 587465
באיחור של שמונה שנים אני חייב לזכרה של נעמי שמר התנצלות:
נעמי שמר לא כתבה "על תגידו אין דבר, יש דבר". הטעות כולה שלי.
מוטב מאוחר 587483
קשור קשר ישיר לעובדה שנעמי שמר כתבה, ואילו אתה - מקליד...
הבילויים 185962
עוד כמה שירים
לא מצאת לינקים עם יותר טעויות במילים? 186186
אבל ''הבילויים'' הם באמת להקה מאוד חביבה (עלי לפחות).
אליפות הנעבעכים 186193
מר גוסקין היה איש קטן, איש קטן
החיים עברו מעליו
ראשו הנוטה קצת לצד, קצת לצד
כמעט ונגע ברגליו
כשהיה בן עשרים ואחת,
עוד לא התחלף לו הקול
מר גוסקין היה איש קטן, איש קטן
החיים עברו מעליו

היתה פעם להקה, בשם אחרית הימים, אשר כמעט כל שיר שלה ראוי לתואר "שיר הנעבעך" מה שלא מפתיע, בהתחשב בעובדה שהם הירבו לשיר משירי חנוך לוין.
הציטוט שבפתיח, לקוח מהשיר חייו ומותו של מר גוסקין, לחן של זוהר לוי למילים של חנוך לוין.

שיר נוסף של הצמד הוא התעמלות בוקר:

כפוף ראשך ואל תרים אותו יותר
תן לזרועותיך הכבדות ליפול
שים ידיך על ליבך שכבר עומד להשבר

רד לאט ושכב פרקדן על עפרך
פלוט את האוויר ואל תנשום שנית
תן לעצמותיך להגיע אל המנוחה.

שיריה היותר מפורסמים של הלהקה, שניהם נכנסים בקלות למסגרת של שירי הנעבעך, מילותיהם לא נכתבו ע"י חנוך לוין.
יש לי יום הולדת של יענקל'ה רוטבליט:

יש לי יום הולדת
קנה לי מתנה
יש לי, יש לי יום הולדת
רק פעם בשנה
יש לי יום הולדת
אל תשכח אותי
מה שמתחשק לך לשתות
היום תשתה איתי

ושיר נעבעך אולטימטיבי נוסף, פתחי לי את הדלת של עמוס קינן:

פתחי לי את הדלת
כבר אחרי חצות.
הכל נגמר בעיר
כבר אין לאן ללכת,
כבר אין לאן לבוא
ואין כבר מה לרצות,
העיר כבר נגמרה
רק הבדידות נמשכת.

פתחי לי את הדלת
קר כל כך בחוץ.
הבן אדם צריך
שתהיה לו דלת.
כשאין לאן ללכת
מתחילים לרוץ
ונזכרים פתאום
בדלת הגואלת.

הלחנים כולם של זוהר לוי.
אחרית הימים 187914
כדאי לזכור שבכל ימיה הוציאה "אחרית הימים" בדיוק 8 שירים. כל אחד מה-‏8 חקוק בדברי הימים של המוזיקה בארץ, ובכל זאת, זה לא מדויק שהם "הירבו לשיר משירי חנוך לוין".

לדעתי "אחרית הימים" לא התעניינו במיוחד בנעבעכים (למעט מר גוסקינד שעונה יפה על ההגדרה), אלא באופן כללי בטיפוסים חריגים. בהקשר הזה צריך להזכיר את "אני בדרכי למוסד הסגור", גם אותו הלחין זוהר לוי לפי חנוך לוין, ואת "הנסיכה", שיר הרבה פחות ידוע שלהם למילים של דליה רביקוביץ.
שלאגר בהזדמנות 187626
בסרט שלאגר גברי בנאי משחק אותה סטייל ג'ון טראבולטה מרמלה, המאוהב ביפיפית המועדון המקומי, עופרה חזה (בתו של פולי). כשהיא לא מסכימה לצאת איתו הוא הולך ברחוב החשוך ושר בדיכדוך ורחמים עצמיים (המלים משירונט) את "שיר בהזדמנות":

כל העיר יוצאת קבוע
רק אני יוצא אחרון
...
חוץ מזה אני נמוך
עומד או יושב זה אותו הדבר
...
כל העיר הם עורכי-דינים
ואני בכיוון של עד מדינה
שלאגר בהזדמנות 187683
אבל הנבעך האמיתי שם הוא זילברמן, שיוצא עם עופרה חזה המנוחה.
שלאגר בהזדמנות 187838
כמו שאתה כותב את זה נשמע שהוא לא רק נעבעך, אלא גם נקרופיל.
שלאגר בהזדמנות 187863
גם נקרופיליה היא סוג של נעבעכיות.
איזה קול יש לו זה 587462
לאחרונה נאלצתי להאזין המון ל''חמוריקו'', גם הוא של סשה ארגוב. אולי זה חילול הקודש, אבל שני השירים ממש חופפים (ולא מעט גם בתוכן).
איזה קול יש לו זה 587467
כשאת כותבת "לא מעט גם בתוכן", את מתכוונת שבמוזיקה יותר? אני לא רואה דמיון, בשני האספקטים. את יכולה לפרט?
איזה קול יש לו זה 587476
הפרייזינג שלהם די דומה :-P לא במאה אחוז, אמנם.
איזה קול יש לו זה 587493
אה, שאפשר לשיר את המילים של האחד במנגינה של השני? יפה. זה אתגר מנטלי לא קטן, אבל שווה...
איזה קול יש לו זה 587494
כשחשבתי למה התכוונת, חשבתי על היבט אחד דומה (אולי) בתוכן: "אליפלט", לפחות לפי אריאל הירשפלד, הוא שיר שמאחורי מסווה של קינה נוסטלגית מתריס כלפי החברה. חמוריקו, כך נדמה לי - אבל אני לא בטוח שאני לא קורא לתוכו יותר מדי - מסווה את עצמו כהווי נוסטלגי תל-אביבי, ובעצם הוא שיר תוכחה כלפי החברה (והמקביל לאליפלט הדמות הוא לא החמור, אלא שייע בעליו).
איזה קול יש לו זה 587511
למה תוכחה כלפי החברה? שייע הוא דווקא זה שגורם למטרד רעש סביבתי לא קטן.
איזה קול יש לו זה 587566
השיר הזה מתחיל כשיר הווי עליז, ואז מגיע לסצינה עגומה, שבה שייע שוכב חולה בצריף ואף אחד לא בא. בזה בעצם העלילה נגמרת, ומתבקש לחשוב ששייע לא החלים, אלא מת, ומת כמו כלב. הבית אחר כך, האחרון, חורג מז'אנר ההווי לעבר הפנטזיה - אבל איזו מין פנטזיה? זה קצת מזכיר לי אגדות מהז'אנר שמסביר תופעות טבע כמשהו שקרה בעקבות אירוע (המבול מסביר את הקשת בענן, האגדה שמסבירה את הנרקיס שפורח בביצה, וכאלה) - כאן זה מסביר את קולות הרעם והברק בסופת חורף. קצת מוזר להסביר תופעת טבע שהאדם מכיר מלפני ימיו באירוע שקרה בתל-אביב של פעם, ואולי באמת זה דמיוני הפרוע, אבל בטוח שהבית הזה לא רוצה לעשות לנו גוד טיים. שירי הווי לא נגמרים כך, וגם לא תוכחות על זוטות כמו מטרד רעש. אני נוטה לחשוב שהזעם כאן, תוכחתו של חמוריקו אם תרצי, הוא על איך שהפקירו ושכחו את שייע.
איזה קול יש לו זה 587584
תודה. בכלל לא היכרתי את הבית הזה (השיר נשמע בגרסה סופר מקוצרת ב''ילדי החלומות'', די.וי.די מקסים של שירי אלתרמן לילדים, שהילדים טוחנים פה).

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים