נפטר עמוס עוז 3906
הסופר עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות נפטר היום (שישי) בגיל 79 לאחר מאבק במחלת הסרטן.

עמוס עוז, מן הבכירים והמשפיעים בסופרי ישראל, כתב 33 רומנים, קובצי סיפורים וספרי עיון והגות, החל מ"ארצות התן" - קובץ סיפורים שהופיע בשנת 1965 ועד קובץ שיחות אישיות עם שירה חדד: "ממה עשוי התפוח?" שהופיע השנה. ספריו הופיעו ב-‏45 שפות הוא הסופר הישראלי המתורגם ביותר. כמה מספריו עובדו לקולנוע והוא זכה בפרסים רבים בישראל ובעולם.

עוז נמנה על אישי הרוח המובילים בישראל. הוא החל את פעילותו בשמאל הישראלי בראשית שנות ה-‏60 והשתתף בעריכת "שיח לוחמים", שהשפיע רבות על השיח בישראל. מאוחר יותר ייעץ עוז למנהיג מפלגת העבודה, שמעון פרס ונמנה על מנסחי יוזמת ז'נבה.

נשיא המדינה ראובן רבלין ספד לעוז: "נפיל ספרותי, תפארת יוצרנו וענק רוח". ראש הממשלה בנימין נתניהו כינה את עוז "מגדולי הסופרים שקמו למדינת ישראל" והוסיף: "הוא תרם רבות לחידוש הספרות העברית, שבאמצעותה ביטא בכשרון וברגש חלקים חשובים של ההוויה הישראלית."
קישורים
ידיעה בהארץ
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ככה זה. 703172
נפרדנו השנה כבר מחיים גורי, אורי אבנרי ובועז עברון ועכשיו גם עמוס עוז. אכן, הולך ופוחת הדור ואנחנו נשארים עם הצעקנים ונמוכי המצח. יהי זיכרו ברוך.
ככה זה. 703180
דחילק ארז, אל תקשה כל כך עם עצמך. אנחנו מחבבים אותך למרות החסרונות.
ככה זה. 703185
מה אתה אומר? אחרי שצעקת על מי שיצא נגד החזירים וקראת לבחון אמנות אך ורק דרך טעם הקהל אתה לא רואה את עצמך חלק מהעדר?
ככה זה. 703203
אורי אבנרי בחיים לא היה אומר את מה שאמר עוז בראיון לדויטשה וולה בזמן מבצע צוק איתן:

"עמוס עוז ביקש לפתוח את הריאיון בשתי שאלות לקוראים ולמאזינים. המראיין ניאות לכך.
עמוס עוז: "שאלה ראשונה, מה היית עושה לו השכן מעבר לרחוב שלך, היה יושב על המרפסת, מניח את בנו הקטן על ברכיו ומתחיל לירות אש מקלעים לעבר חדר הילדים שלך?"
"שאלה שנייה, מה היית עושה לו השכן שלך מעבר לרחוב היה חופר מנהרה מחדר הילדים שלו לחדר הילדים שלך במטרה לפוצץ את הבית שלך או במטרה לחטוף את המשפחה שלך?"

איבדנו עכשיו את אחד הקולות האחרונים של ציונות שמאלית שפויה. ונשארנו עם אנשי הקנאות השמאלנית הדוגמטית, שהיא הרבה פעמים לא שמאל ישראלי אלא ימין פלסטיני.
עוז יחסר לנו, גם בגלל הספרות וגם בגלל השפיות.
ככה זה. 703204
אורי אבנרי נלחם במלחמת העצמאות וכמעט שילם בחייו. כמוהו גם ארגון שוברים שתיקה המהווה חלק ממה שאתה קורא לו "אנשי הקנאות השמאלנית הדוגמטית" שהם הפטריוטים האמיתיים בימי כיבוש וחולירע.

ועמוס עוז גם אמר: "אנחנו כאן מפני שיש מקל גדול, אבל פצע לא מרפאים במקל. מאה שנה כל מיני חכמים אומרים לנו 'עוד מכה חזקה אחת ודי והכול יהיה בסדר'. לא. פצע צריך לרפא. לא מרפאים אותו ביום, לא בשבוע, אבל מתחילים באיזה מקום. מחפשים התחלה לריפוי פצע.
קודם כל מאמצים שפה של ריפוי פצעים, לא שפה של הכנעה ולא שפה של הרתעה ולא שפה של לימוד לקח, ולא שפה של 'פעם לתמיד', ולא שפה ש'הם יחטפו ככה שהם לא ידעו מאיפה זה בא להם'. שפה של ריפוי פצעים. שפה של ריפוי פצעים מתחילה בזה שאתה אומר ליריבך, כן, לאויב שלך, את המילים הפשוטות, 'אני יודע, כואב לך מאוד, אני מבין'. אלו מילים פשוטות, קלות. לא צריך להוריד בשבילן אפילו קרוואן אחד באיזו התנחלות. צריך להגיד אותן, ולהגיד אותן כמו שצריך".

ועוד אמר בנאום ב1989: " "כת קטנה, כת משיחית, אטומה ואכזרית שהגיחה מתוך פינה אפלה של היהדות והיא מאיימת להחריב את כל היקר והקדוש לנו, ולהשליט עלינו פולחן דמים פראי ומטורף". כמה נכון, כמה צודק וכמה עצוב.
הגרסה הנכונה 703212
הרבה שנים קודם לכן, עם ראש ממשלת שוודיה, מתוך ראיון עם ידידו ובר הפלוגתא שלו, דרור אידר:
"הייתי במקרה בשבדיה בימי מלחמת לבנון הראשונה. היה קשה מאד להיות ישראלי בשבדיה באותם ימים. היה לי אז ספר שנקרא "פה ושם בארץ ישראל" ותרגמו אותו לשבדית. הופעתי בטלוויזיה, תשע בערב, כל הרשתות מתלכדות. המראיינת שואלת אותי, 'תגיד, אתה לא מתבייש להיות יהודי בזמנים כאלה?' אמרתי, 'למה?' והיא אמרה, 'אנשים שלך, עמךָ, מעורבים בהריגה, זה נגד הדת שלכם'. אמרתי, 'יש לי חדשות בשבילך' – בטלויזיה אמרתי את זה - 'ישראל היא לא ארץ נוצרית, למרות שקשה לכם לחיות עם זה, ואנחנו לא בעניין של הושטת הלחי השניה'. אמרתי והלכתי לישון.

בעשר בבוקר הגיע טלפון למלון שראש הממשלה, אולוף פלמה רוצה לדבר איתי. לא הכרתי אותו. הלכתי, זה היה קרוב. ברגל. משרד צנוע מאד. אמר שהוא ראה בטלוויזיה והיה המום, איך יכולתי להגיד שלהרוג זה לא מנוגד ליהדות, מה עם עשרת הדברות? השבתי: Prime minister, there is no such commandment in the whole bible (אין ציווי כזה בכל התנ"ך). הוא אמר 'מה?' חזרתי: 'אין'. הוא לחץ על האינטרקום ותוך דקה רצה פנימה המזכירה שלו עם ספר בכריכת עור ירוקה מרופטת. זה היה כנראה התנ"ך של הקונפירמציה שלו. פתח מהר, כנראה ידע ספר, וקרא: Thou shalt not kill. אמרתי לו, 'אני יודע שזה בתנ"ך שלכם; זה אצל מרטין לותר בגרמנית ואצל המלך ג'יימס באנגלית; זה רק לא במקור'. 'מה כתוב אצלכם?' אמרתי: כתוב 'לא תרצח' Thou shalt not murder. ואין שום קירבה אטימולוגית בעברית בין הפועל להרוג לבין הפועל לרצוח. להרוג הורגים אצלנו. לא רק מותר, זה אפילו מצווה, הקם להרגך. פלמה היה כה המום שאמר לי משפט שלא אשכח לעולם: 'מר עוז, אתה בטוח שהגרסה שלכם היא הגרסה הנכונה של התנ"ך?"'

פלמה, אגב, נרצח שנים מעטות לאחר מכן.
הגרסה הנכונה 703219
ויחד עם זה עמוס עוז ידע לבקר את עצם אי-צידוקה של מלחמת לבנון עצמה.

ולגבי השאלה של פלמה, יש בה שמץ של אמת. לא לגבי תוכן הדברים כמובן אלא עצם העובדה שאת מרכזיות התנ''ך קיבלה תנועת ההשכלה היהודית ואחריה הציונות מהפרוטסטנטים. ביהדות התנ''ך לא נחשב כלל חוץ מהתורה וספרות ההלכה היא שעומדת בבסיסה.
הגרסה הנכונה 703223
השקפת עולמו של עמוס עוז (באדיבות עדה רבון):

"איפה העולם זקוק לקנאות ואולי אפילו לאלימות"?
עוז ... חיקה בקולו את דוד בן גוריון שואל "על מה נהרגים"? ואז השיב: "על החירות ועל חיי אדם". הוא הבדיל עצמו מהפצפיסטים האירופאים שמבחינתם "הרע העליון בעולם זה האלימות, המלחמה", ואמר: "אני לא משם. בעיניי הרע ההחלטי בעולם איננו האלימות אלא התוקפנות. התוקפנות היא אמא של כל האלימות... שם נעצרת הסובלנות שלי... התוקפנות כרוכה תמיד בסוג של קנאות". בהמשך אמר: "חירות. אני רוצה שהעם היהודי יהיה אדון לעצמו, אבל אני רוצה שהוא לא יהיה אדון לאנשים אחרים שאינם העם היהודי. אני רוצה שנהיה עם חופשי בארצנו, ואני רוצה שגם אחרים יהיו עם חופשי בארצם. אינני רוצה להיות מיעוט תחת שלטון זר, גם לא תחת השלטון הזר הנאור ביותר בעולם".

"שני הדברים האלה", סיכם עוז, "החיים והחירות – על זה אני מוכן להיהרג, על זה אני מוכן להרוג בני אדם אחרים. אבל אני אסרב פקודה ואלך לכלא אם יתנו לי רובה וישלחו אותי להילחם על זה שהמדינה הזו תוסיף לעצמה עוד שני חדרים וחצי על חשבון השכנים, או שהיא תנהל מלחמה למען משאבים או למען רווחה או למען תועלת או אפילו למען יתרונות אסטרטגיים. החיים והחירות, זה הקו האדום שלי, בדברים האלה אני פנאט."
הגרסה הנכונה 703220
זוהי באמת המשמעות של המילה „רצח״ בעברית תנכית? לדוגמה, בבמדבר ל״ה, כחלק מהחוקים שעוסקים בערי מקלט:

וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:
הגרסה הנכונה 703222
אני רק מנחש שהוראת פועל זה תלויה בטיב הטקסט, וכאשר מדובר בלשון החוק היא ספציפית יותר ומתייחסת לרצח כאל הוראתו המודרנית - הריגה בניגוד לחוק. אחרת לא ניתן היה ליישב בין ''לא תרצח'' לבין עונש המוות המיועד בתנ''ך לעבירות מסויימות.
ככה זה. 703227
התשובה שלי לשתי השאלות של עוז: עובר דירה, כמובן.
ככה זה. 703228
בכל הדירות הקודמות המצב לא היה יותר טוב.
ככה זה. 703237
בכל שנה אני נתקל בפייסבוק במשפט בסגנון: שני ימי זיכרון באותה תקופה, כדי להזכיר לנו כמה עולה לנו המדינה וכמה עולה היעדרה.
ככה זה. 703238
שני ימי זיכרון סמוכים כל שנה, לטובת החשבון הכללי: כמה עולה לנו עם מדינה, וכמה עולה לנו בלי.
(צור ארליך)
ככה זה. 703244
אכן. תודה.
ככה זה. 703211
בעשור האחרון יצר הגאווה הרסה בו כל חלקה טובה. שמעתי אותו לא אחת בטקסים של קבלת הפרסים מחמיא לעצמו בצורה מעוררת מחשבה פילוסופית על מהות החיים בצל הפוזה והדאויין.

לא הזלתי והוזלתי דמעה.
מסיפורי עמוס עוז: 703173
"אני מכיר את נתניהו מאז שהייתי בן 12 והוא בן שלוש, הוריי היו לוקחים אותי לדוד הפרופסור וגם הזוג נתניהו היו אורחים קבועים לתה של שבת. לילד הקטן היה מנהג שהיה זוחל מתחת לשולחן ומתיר את שרוכי הנעליים של האורחים. פעם אחת נמאס לי והכנסתי לו בעיטה. עד היום אני אוכל את עצמי מרגשי אשמה: או שבעטתי חזק מדי והכל באשמתי או שלא בעטתי מספיק חזק וגם הכול באשמתי."
מסיפורי עמוס עוז: 703179
לפני הדעות הפוליטיות שלו, ובוודאי לפני הביקורת האישית על ביבי - כבודה במקומה מונח - לזכות עמוס עוז עומדות עשרות שנים של יצירה ספרותית חשובה ומשפיעה.
מסיפורי עמוס עוז: 703181
מכל הסיפורים היפים על ושל עמוס עוז, דוקא את ההתנשאות המחליאה הזאת בחרת לשים בראש הדיון לזכרו?

האם אתה עיוור למשמעות של בן שתים עשרה הבועט בפעוט בן שלוש (ועוד מתחכם על כך שלא בעט מספיק חזק), או שבחרת להציף דוקא את הסיפור הזה כי אתה ממש לא סובל את עמוס עוז?
מסיפורי עמוס עוז: 703186
מה היינו עושים בלי תו התקן של האייל? בחרתי את הציטוט בגלל ההומור העצוב שבו והתקשרותו לאקטואליה היומיומית.
מסיפורי עמוס עוז: 703187
אתה מוזמן לזרוק דוגמה מוצלחת יותר.
מסיפורי עמוס עוז: 703209
שנמוך מצח כמוני ידבר על עמוס עוז?
תראה, אהבתי לקרוא את הספרים שכתב (למרות להטוטי העברית שלפעמים התישו, כי נהגו לחזור על עצמם, לחזור ולשנות, הלוך והערב, כגלי הים המתנפצים על מזח השפה הגבוהה של מורה לעברית עם פנים מוארות כקלף מגילה גנוזה). את סיפור על אהבה וחושך קראתי כמסמך אנתרופולוגי.
מסיפורי עמוס עוז: 703221
אני חושב על התיאור של אמא שלו בסיפור מהספר ארצות התן, אאז"נ. האמא, שלא התרגלה לסביבה הפיזית הקשה של א"י, היתה נוהגת לסגור את הוילונות בקיץ ולפתוח את המים באמבטיה כדי לשמוע את פיכפוך המים האירופאי. לי זה מזכיר קצת את מה שויזלטיר (או הורוביץ?) אמר שת"א חולמת בלילה שהיא על ההדסון ומתעוררת בבוקר ליד הג'יפה של הירקון.

מעין אנלוגיה על פן בסיסי של המצב הישראלי.
מסיפורי עמוס עוז: 703464
רק אתמול גיליתי שהספר סומכי - שהוא עבורי זכרון ילדות משובח במיוחד - נכתב על ידיו.
מסיפורי עמוס עוז: 703207
אני חושב שזה בסדר גמור. לא צריך לעשות מעוז קדוש חילוני. הייתה לו איזה טינה סמוייה לרביזיוניסטים. כנראה מורשת משפחתית ממשפחתו אוהדת הימין, משפחת קלאוזנר. סיפור מוצלח יותר יש בסיפור על אהבה וחושך, שם מספר עוז על מנחם בגין שנסחף בנאומו וקורא "לו אני הייתי ראש הממשלה כעת – כולם, כולם היו מזיינים אותנו! כולם!". למשל פה https://books.google.co.il/books?id=bn128v_3UGsC&...
תמיד היתה לי הרגשה שדבר כזה לא קרה מעולם, אלא היה יציר דמיונו המרושע של עוז או מישהו אחר.
עוז היה אדם מורכב שפחד מקנאות ובכך אולי יסוד דעותיו וספרותו. ספרו מיכאל שלי הוא יצירת ספרות קנונית של הספרות העברית בדור לאחר עגנון. עוז הוא אולי הגשר שעליו עברה הספרות העברית מעגנון וברנר אל הספרות הישראלית המקומית.
הסיפור של ארז מזכיר לנו כי על אף ההספדים של נתניהו ורגב, עוז היה אדם בעל עמדה פוליטית ברורה ולא מחמיאה לקונצנסוס הישראלי הנוכחי.
מסיפורי עמוס עוז: 703208
תזכורת: תגובה 647813.
מסיפורי עמוס עוז: 703210
נכון. תודה.
אני לא אערוב בראשי לכך שהסיפור אינו נכון, אבל אני מתקשה לראות את הקלאוזנרים הולכים לאסיפת בחירות של חירות. ההימור שלי הוא שעוז שמע את הסיפור מליצני ירושליים והכניס עצמו לסיפור. הוא לא היחיד שעשה כך. גם המינגווי עשה זאת יותר מפעם אחת.
מסיפורי עמוס עוז: 703235
דוש סיפר פעם שבאספה באילת של מנחם בגין, נפתחו לו הכתפיות והמכנסים צנחו למטה. דוש צייר קריקטורה בה נראה בגין מאחור (השיער המסורק לאחור) עם המכנסיים למטה. כל העיתונאים הבכירים במעריב אמרו לו שאסור לפרסם קריקטורה כזאת על המנהיג. כנראה שכל הרויזיוניסטים העריכו את בגין כמנהיג. כנראה לאתה מתקשה לראות את הקלאוזנרים רוויזיוניסטים. אל תתקשה.
הדיבר האחד עשר 703177
בנאום שנשא עוז לפני שנתיים, הוא חושף מה קדוש בעיניו, ומדוע הוא מסתייג מאהבה אוניברסלית.

עמוס עוז היה הסופר האהוב עלי. את "סיפור על אהבה וחושך" אהבתי במיוחד, גם כסיפור הכתוב באופן מופלא, גם כמיקרוסקופ אל התפתחות הנפש היהודית המודרנית, וגם כהצהרת זהות יהודית חילונית ליברלית עמה יכולתי להזדהות. כל כך אהבתי את הספר שלאחר שסיימתי והחזרתי אותו, רכשתי עותק משלי, שיצא במהדורה מיוחדת.
''ונמנה על מנסחי אמנת ז'נבה'' 703182
אפשר קישור?

אמנת ז'נבה [ויקיפדיה] הרביעית נחתמה ב 49, האם הכוונה למשהו אחר?
''ונמנה על מנסחי אמנת ז'נבה'' 703183
הכוונה היא ל"יוזמת ז'נבה". תוקן, תודה.
''ונמנה על מנסחי אמנת ז'נבה'' 703201
ואולי כראוי - והרי דה-פקטו, ''יוזמת ז'נבה'' היא יותר יצירה ספרותית בדיונית מאשר מסמך מדיני בעל משמעות מציאותית.
''ונמנה על מנסחי אמנת ז'נבה'' 703202
גם הדת שאתה נמנה על מאמיניה מבוססת על יצירה ספרותית אחת או שתיים.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים