התרוששותו של מידע חוזר ונשנה 494
כיצד קרה שבעלות הברית לא פעלו בשום שלב כנגד מכונת השמד הנאצית? האם לא ידעו על הרצח? האם לא האמינו לידיעות עליו? ואולי פשוט היו אטומים לזעקת הנרצחים?

בתחילת 1942 התקבלה, בגרמניה הנאצית, החלטה ברמה המוסדית על השמדה מסיבית של היהודים והקצאת משאבים רבים לכך חרף, לפעמים אף בניגוד מובהק, למאמץ המלחמה; זאת לאחר שפעולות חיסול התבצעו כבר זה למעלה משנה - פעולות שהתעצמו עם פתיחת החזית הגרמנית מול ברית המועצות, כשהיהודים נרצחו על־ידי יחידות "מיוחדות", אך גם על־ידי יחידות סדירות של הצבא בתורת "פרטיזנים". טענה מקובלת היא כי בנות הברית "החרישו". אך השאלה אינה מה ניתן היה לעשות בשלבים המוקדמים, כאשר בריטניה ובריה"מ נלחמו על חייהן והעדויות על היקף הזוועה היו ספורדיות - השאלה היא מדוע לא נעשה דבר כאשר חלה התפנית ב-‏1943 (סטלינגראד, קורסק, פלישת בנות הברית לסיציליה לאחר מיגור רומל בצפון אפריקה), והתרבו העדויות על אודות ההשמדה, וגרמניה הנאצית היא שנאבקה על חייה (לא כל שכן לאחר יוני 1944).

האמנם לא ניתן היה לעשות דבר בשלבים מוקדמים? האם נעשה מספיק בשלבים מאוחרים? מדהים לראות כי השאלה מתמקדת כמעט אך ורק בלחצים ובפעולות צבאיות (כגון המנעות מהפצצת מחנות ההשמדה). נקודה בולטת לעין שאינה נהנית מהתיחסות רבה היא זו הנוגעת לנעילת שערי רוב מדינות המערב כלפי הגירה יהודית באותה תקופה (או הגבלה למספר פליטים סמלי). זועק לשמים מיעוט האשרות שניתנו כאשר העניין הפך בוער, ומעוררת השתאות זילות החיים היהודיים בקרב האוכלוסיה בכמה מדינות אירופאיות (כגון פרעות ורציחות יהודים ששבו למקומות מגוריהם בפולין, 1946), אפילו זמן מה לאחר המלחמה, חרף רטוריקה רשמית מזועזעת.

האם יש כאן אטימות והתכחשות לרגשות אנושיים פשוטים? אם כן - מה מקורה? האם "מתן דרור לרגשות אנטישמיים" מבטא עד תום את ההיבט הרגשי - "בתשתית הדברים" - של העובדות הקשות הללו?

הגישה הנוכחית מהווה ניגוד מסויים לגישה המדברת על זחילה הדרגתית של האנטישמיות החסלנית הנאצית - החל מחוקי נירנברג, 1935; גלישה לאיון־באמצעות־פרופוגנדה של משמעות התרומה היהודית לתרבות האנושית (כולל ברבריות תיאטרלית כגון טקסי שריפת ספרים); המשך בסילוקם של היהודים ממקצועות חופשיים ומעמדות מקצועיות משפיעות, תוך מעבר לדילדול כלכלי מאסיבי באמצעות החרמת בתי עסק יהודים ומיסוי כבד; דרך ליל הבדולח, 1938 ("התפתחות" הכוללת אתנחתא לצרכים הסברתיים בזמן המשחקים האולימפיים בברלין - 1936); וכלה בחתימה הסופית של "הנושא" בוועידת ואנזה (ינואר 1942). הגישה ההדרגתית מבליטה את ההיבט של הרב־שלביות וההסלמה, ומתווה התפתחות תרחישים־שבדיעבד, כגון:

1. התפתחות הרסנית כביכול בכוח התאוצה, גם אם "הכוונה הראשונית" לא היתה חיסול אלא "סילוק" והגירה (בבחינת "במדרון אין לעצור") - גישה שאדולף אייכמן עצמו דבק בה ברשימותיו בכלאו בישראל ("לאחר שהרשע פצח במחול - אין לעוצרו").

2. התרגלות מושגית הדרגתית לבלתי־קביל, שלב אחר שלב, מצד כל הגורמים הרלוונטיים - הממשל הנאצי, דעת הקהל הגרמנית, דעת הקהל העולמית, ואולי, מבחינות מסויימות, אף היהודים עצמם, שראו בשלבים שונים של התפתחות האנטישמיות ה"דוחקנית" (בניגוד ל"חיסולית") בגרמניה בבחינת "הרע מכל כבר מאחורינו", והבליגו. פרדוקסאלית, הבלגתם הייתה מובהקת לאין ערוך בעירור דעת הקהל במערב ובמחאה אפקטיבית בשנת 1938 - בעת ארועי ליל הבדולח - מאשר בשלב המוקדם של 1935 (חוקי נירנברג), כאשר בארה"ב, לפחות, נאכף חרם מוגבל על סחורה גרמנית.

אלא שבניגוד לגישה ההדרגתית, ניתן לראות בהשתלשלות ההרסנית הזו גם היבט נוסף, משלים: זה של שני שלבים - שלב ה"הכשרה" (או ההתקרנפות), ושלב הביצוע של שאינו־עולה־על־הדעת. גם אם לא נניח כאן בהכרח תכנון חובק־כל בשלב מוקדם, הרי שבכל זאת, בדיעבד, ניתן לראות כאן מבנה דו־שלבי לכיד שכאילו נוצק מראש, בתשתית הדברים.

מה אפשר את התחוללות הבלתי־קביל? מהו הדבר שהקל את ההתעלמות ממה שלמעשה התרחש שם? והרי יש היבטים שונים לאותה התעלמות - "התעלמות" שהנה מונח המאחד תחת גג אחד תופעות שונות כמו דחיית מידע אודות הזוועה המתרחשת תוך הבלטת נקודות הפוגמות באמינות המידע (למשל, מניעים ואינטרסים אישיים או כלליים יותר, אך "שנויים־במחלוקת" של מוסרי המידע). גם אקטים טוטאליים, כגון התאבדות מנהיג יהודי רם־דרג מפולין בלונדון, לא הביאו לשכנוע דעת הקהל כי אכן מדובר במידע תקף. או סלקטיביות בקבילות־מידע - לכאורה, המידע אודות השמדה המונית בגז, רצח־עם המלווה בתאורים אודות "הפלנטה האחרת", מצד אלה שברחו - עצם המוזרות שבו פגם באמינותו. "זה חייב בוודאי להיות מוגזם, לכל הפחות - אין דברים כאלה". אך אותה דעת־קהל עצמה ראתה כתקפים הן גילויים בוטים אודות טבח הארמנים על ידי הטורקים ב-‏1905 והן גילויי אכזריות ורציחות המוניות בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה; כן נראו אמינים תיאורים של שימוש בגז נגד אוכלוסיה חסרת ישע על ידי האיטלקים במלחמתם באתיופיה זה מכבר, שלא לדבר על חיסולי אוכלוסייה המוניים, עקירת והגליית אוכלוסיות שלמות לסיביר תוך סבל רב ותמותה נרחבת; ו-- כן - מחנות הריכוז של סטלין, שתוארו בפרוטרוט בעיתונים ובפירסומים שונים במערב כבר אז. "אך זה לא יתכן בהקשר של מדינה מערבית מודרנית, ארצם של קאנט, גתה ושילר". ברם, ב-‏1942 כבר הגיעו תיאורים בוטים של אכזריות הנאצים בארצות הכבושות, ובפרט בבריה"מ, ודעת הקהל במערב ראתה את תאורי הזוועות שבוצעו בארצו של בן הברית הנאמן והאבהי, "הדוד ג'ו", כקבילים למדי. "אך המתה מתועשת בגז? נו, באמת...". והנה, כבר ב-‏1942 התפרסמה איגרת מחאה של הבישוף של מינסטר שבגרמניה (השלישי במעלה בהירארכיה הקתולית בגרמניה) כנגד חוסר האנושיות המחריד של ההמתות הנרחבות בגז - הממוסדות על ידי המדינה עצמה - של מפגרים וחולי רוח בגרמניה גופה. כך הוא גם מחה כנגד עצם העיוות שבמושגים מסוג "ברירה מכוונת של אוכלוסיה" ו"המתה מתוך רחמים" - מחאה שהכנסיה נתנה לה תהודה גם מחוץ לגרמניה. ובכן, גם גז הנו אפוא "בגדר הדברים המתרחשים שם". ורק בעניינם של היהודים "חייבת להיות כאן איזו הגזמה"?

הבעיה כאן הנה, אפוא, זו של התיחסות למידע; ליתר דיוק - צמצום הקשב כלפיו חרף זמינותו, סבירותו וחשיבותו; חשיבותו, אף לבעלי רגשות אנטישמיים, ואף בהקשר מאמץ המלחמה הכולל, שכן מדובר במעשים בקנה מידה נרחב הנוגדים את עקרונות פעולתה של כל חברה מסודרת מודרנית. סביר כי מתן לגיטימיציה למידע זה מצד בנות הברית חרף חריגותו היה ממקם אותו ב"סדר יום" כלשהו בגרמניה עצמה ובולם במידה זו או אחרת את היקף ההשמדה. הדבר לא הועלה במלוא משמעותו אף על־ידי חוגי האופוזיציה בגרמניה, גם לא במרד ה-‏20 ביולי 1944, שעשוי היה לפרוץ קודם לכן ובהיקף ותושייה נרחבים יותר אילו אכן ניתנה, ובזמן, הלגיטימיציה לאותו מידע חריג. ברם, עקב מסרים חוזרים ונישנים על רדיפת יהודים מאז 1933, באותו שלב "הכשרה" והתקרנפות הקודם להשמדה־בפועל, התרחש מעין "פיחות" בקשב כלפי הנושא; בהירותו, מורכבותו וחיוניותו נתדלדלו תודעתית, דווקא כאשר התחייבה העלאתו על "סדר היום" על מלוא השלכותיו. הבלתי קביל לא נבלם, והתרחש אפוא בפועל כמעט עד כלות.

האם העובדה כי דבר מסוג זה אכן קרה בפועל, ובהקשר של חברה מפותחת, והלגיטימציה למידע/זעקה של המתריעים לא ניתנה - האם עובדה זו נותנת כיום פתח לנאראטיבים משניים המאפשרים זוועות נוסח קמבודיה של החמר־רוז' או בוסנייה? הלקח, מכל מקום, ברור.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ברכות 21399
על הצטרפותך למשפחת כותבי ה''אייל'' מיכאל.
מלבד זאת כדאי לציין שההתעלמות ממעשי הרצח של גרמניה הנאצית היא אולי גם מובנת יותר אם נזכור שיש התעלמות דומה ממעשי רצח המוניים שנעשים היום בעולם השלישי ובעיקר באפריקה . '' נו מה אתה מצפה מהשחורים הפרימיטיביים האלה '' ומשיכת כתף ( ואותו הדבר כאשר שומעים על האסונות ההמוניים הבלתי פוסקים שמתרחשים שם ). רק כאשר דברים כאלה מתרחשים במדינה ''תרבותית '' כמו יוגוסלביה מישהו מתחיל לגלות עניין.
וזה אגב נכון לא רק לגבי האירופים והאמריקנים אלא גם לגבי הישראלים.
אינסטינקט בסיסי 21415
אנחנו כנראה לא יותר ''טובים'' מחיות אחרות , חיות פצועות נידונות לכליה וכך כנראה נראנו אז בשואה,
חוץ מזה על חיות טורפות נאמר שהם הורגות כדי לשרוד ,
ואנחנו כנראה גם נהנים מכך,
אני פצפיסט לא יודע עם הענין היהודי או האנטישמיות מרכיב חשוב בהפניית הכתף הקרה מצד בעלות הברית ,

אבל מצד שני
גם בזוועה היו אנשים ועמים שעזרו וסיכנו את נפשם כדי להציל אנשים ויהודים, האפיפיור הציל בחורה יהודיה ..
Pacifism 21416
Answer me this:

Let's say that your friend was threatened by an armed person. Would you take up arms to defend him?
If not, would you hurl yourself at the assailant, or stand between him and your friend, so that the latter may escape and be saved? And let's say that your pacifism means that your friend dies. Would you still think that your actions were just?
Pacifism 21418
שלום לך ,
כשהמוסר מסיים את תפקידו נגיד בזמן בדוגמא שלך ,אז האינסטינקטים תופסים את מקומו ,

עדיין לא אמרתי שזה עניין ערכי שהוא לדעתי שונה וטבוע אצלינו בצורה שונה אני מניח שהייתי עוזר לו, למרות שאני חייב להודות שבצבא היה לי נשק לא תמיד מחסנית,שוקולד במקום שאותו הייתיי מחלק לערבים,

לחדד את העניין - אני לא בטוח שדווקא מהפצפיזם יכולה לבוא הישועה בזמן משבר, אלה באנשים שהמוסר טבוע אצלהם חזק יותר והאינסטינקטים שלהם חבויים עמוק יותר,
Pacifism 21442
So you're saying that morals are irrelevant in this specific example? Then what use are they? A true pacifist would have responded: "I would have stood in my friend's assailant's path." Why? Because it is the only way to save your friend's life, while preserving your morality. If you are only a capricious pacifist, then don't call yourself a pacifist.
Pacifism 21464
In using the term pacifsm i ment lacking the killing instinct,

What i was saying was that in times of trouble, morals(what ever you're morals may be) take back sit to instincts,

so you may end up doing things you might regret later,

You see pacifism as having certain morals

It's two different things,

I guess pacifist of the first kind can kill without filling sorry for it, i already answered you before,
Pacifism 21465
Pacifism, as I had thought, would be the moral position that violence towards others is intrinsically wrong, not "lacking the killer instinct."
אינסטינקט בסיסי 21423
חיות פצועות נידונות לכלייה? ממש לא בהכרח. תלוי איזה חיה ובאלו נסיבות. אם אתה אנטילופה פצועה ועובר נמר בסביבה, באמת אין לך סיכוי. אבל אם אתה לביאה פצועה, יש סיכוי טוב מאוד שיעזרו לך לעבור את התקופה עד להחלמה. אחוות לוחמים שכזו. מה לעשות שחיות טורפות את במובהק יותר אינטליגנטיות מאוכלי דשא?
אינסטינקט בסיסי 21424
טוב אולי זה העניין ,
אחוות לוחמים אולי יש בין נמרים מאותה הלהקה ,גם אצל פילים אוכלי עשב ,
אבל בין גרמנים ליהודים אפילו בין אנגלים ליהודים לא יודע אים אנחנו מאותו המין בטח לא מאותה הלהקה,
אינסטינקט בסיסי 21425
אריות, לא נמרים. נמרים לא חיים בלהקות, למיטב ידיעתי.
אינסטינקט בסיסי 21426
לביאות, אם להיות קטנוניים. אריות כעקרון לא עושים יותר מידי, ומעדיפים לאכול נבלות על פני ציד ממשי, אם אפשר להמנע ממנו.
אינסטינקט בסיסי 21427
מאחר והלהקה מורכבת מאריה (זכר) אחד לפחות, חשבתי שכדאי להשתמש ב-"אריות". אכן, שימוש ב-"לביאות" היה מתאר טוב יותר את הדינמיקה החברתית בלהקה, אך האם זה תקני לשונית?
אינסטינקט בסיסי 21428
מכיוון שהאריה אינו שותף לציד המשותף כלל (אם הוא צד, אז הוא עושה את זה לבד. אבל הרבה יותר קל לגרש חבורה של תנים מאשר לרדוף אחרי צבי עקשן), אין כל סיבה לדבר על ''אריות'' - מדובר בלביאות נטו.
התנהגות חברתית של אוכלי צמחים 21440
הבדל נפוץ בין אוכלי בשר לבין אוכלי צמחים
הוא שאצל אוכלי צמחים חברתיים הקבוצה מונה
אלפים רבים בעוד אצל הטורפים הקבוצה מונה רק
מאות מעטים אם בכלל. טורף יעדיף אם אפשר להיות לבד בגלל שטורף ישיג כך יותר מזון. הקבוצה אצל אוכלי הצמחים נקראת ''עדר''.
הקבוצה אצל אוכלי הבשר נקראת ''להקה''.
התנהגות חברתית של אוכלי צמחים 21449
מאות? אלפים? על מה אתה מדבר? עדר נורמלי יכלול, במקרה הטוב, מאות בודדות, ובדרך כלל לא יותר מכמה עשרות. להקה של טורפים (אגב, להקה זה גם ציפורים שאינן צדות) תכלול לא יותר מעשרות בודדות, ובדרך כלל הרבה פחות, וזה פשוט משום שקשה מאוד להאכיל כמות גדולה של טורפים באזור מוגבל. כמובן שהטענה שלהיות לבד זה עדיף היא לא נכונה. ליגואר כדאי להיות לבד, כי הוא מהיר יותר ממרבית החיות שהוא צד. אבל לזאבים, תנים או לביאות יותר כדאי לעבוד בקבוצות, וזאת משום שהצייד שלהם מסתמך על איגוף ולא על מהירות.
ראוי לציין שמפאת הדינאמיקה הקבוצתית המתחייבת מכך, לציידים בלהקות יש בינה גבוהה יותר מאשר לציידים בודדים, ואינם זקוקים לכל תאום או תקשורת עם פרטים אחרים.
ההקשר הערכי/טראנצנדנטי 21446
האספקט האתולוגי/ביולוגי הינו מוגבל בהסברת
התופעה המאז'ורית הזאת, של התעלמות מהג'נוסייד המסיבי כלפיו הפנתה מעצמה מפותחת את מיטב משאבי הטכנולוגיה.
במלחמה מודרנית טוטאלית בה נדרשים עמים למאמצים מתמשכים, וכלפיה מתועלים מירב משאביהם באופן מתואם, בולט הצד הערכי/טראנצדנטי בגיוס המאמץ הכולל הזה.

כך למשל היקנתה בריטניה למלחמה מימד ערכי
של מעין מסע צלב כנגד הרשע הגלובלי, מלחמתו של גורג' הקדוש בדרקון השטניות, ומחיצת עריצותם הקמאית של עובדי הכוכבים והמזלות
(Heretics) המאיימים על החרויות היקרות לנו.
הנאצים מצידם הניפו את דגל ההגנה על תרבות המערב כנגד יסודות דמוניים הרסניים (היהודים, הקומוניסטים, המטריאליזם הלא אנושי של וול-סטריט וכד'.) בריה"מ הניפה את דגל המלחמה בפשיזם, והגנה על אדמת המולדת הקדושה. בהקשר הטויית מטרות במישור הטראנצנדנטי, נשאלת אכן השאלה מדוע לא הודגש גם במלוא משמעותו רצח העם המתועש והשיטתי שהתנהל כנגד העם היהודי.
ההקשר הערכי/טראנצנדנטי 21457
אני מניח שלרוב הקוראים אין כלל מושג מיהו ג'ורג' הקדוש...
מי שמעוניין יכול לבקר בכנסיית סנט ג'ורג' בעיר העתיקה בלוד - ב-‏16/11, כל שנה, מתקיים בלוד "עיד ליד" - חג מסורתי של הנוצרים בעיר, במסגרתו פתוחה הכנסייה לקהל הרחב (אזהרה: החג כולל גם שחיטת כבשים.
בכנסייה יש ציורים יפים של ג'ורג' הקדוש הורג את הדרקון.
ג'ורג' הקדוש 21543
אם החלטת להאיר את עיני הקוראים, עשה את המלאכה, והסבר מיהו ג'ורג' הקדוש. היות שאני עצלן, אצרף כאן רק קישור לערך על אודותיו באנציקלופדיה הקאתולית (שצריכה להיות בכל בית) :

או בוי ג'ורג' 21544
ולמעוניינים, עיון קצר בערך הנ"ל העלה את העובדה שמחר (23/4) הוא יום ג'ורג' הקדוש.

חג שמח!
ג'ורג' הקדוש 313399
כה תודה !אני כבר שעה מחפשת מקור מוסך עם אינפורמציה על קדוש זה .שמעתי שהוא מלוד וסוף סוף הצלחתי להוכיח את זה! אומנם חיפשתי חומר על הקדוש של קטלוניה (סנט ג'ורדי)אך זהו ללא ספק אותו אחד.ואכן האנציקלופדיה הקאטולית היא רווח לא מבוטל כשלעמו !תודה.
דוגמא להתעלמות 21522
העובדות - בארה"ב התאמצו להביט הצידה מול זוועות הנאצים למשך תקופה ארוכה.

אפשרויות דיון אחרי -
1. למה? האם מדובר בפאשלה עיתונאית של הרבה עיתונאים? האם מדובר בהשתקה מלמעלה? מי היה למעלה? מה עמד מול עיני השלטון באותם ימים?

2. ממה עוד מזיזה ארה"ב את מבטה? מסאדם חוסיין עד ל'משבר כווית', ממזרח טימור, מהשואה הארמנית, והרשימה עוד ארוכה.

3. האם ישראל היום מסוגלת להסתכל לכיוון שארה"ב לא מוכנה להסתכל? מה זה אומר על תמונת המציאות שלנו? מה זה אומר על מאמרים ביקרותיים כאלו?

4. כמובן - כמה אנחנו יודעים מה קורה בשטחים? כמה יודעים בעולם של ארה"ב?

האפשרות שנבחרה כאן - ביקורת על מישהו שהשחיל את המילה פציפיזם לתגובתו, ומנהגי חיות.

מצער.
מצער אבל נורמלי 21530
לדעתי היה די מפתיע אם בריטניה או ארה"ב היו מחליטות להפציץ את מחנות ההשמדה.
ישנם כל כך הרבה תירוצים למה לא לעשות זאת, ולדעתי במקרים כאלה מספיק ממש תירוץ דל כדי להעלים עין. כיום מתים מליוני איש בשנה בכל מני מקומות בעולם מרעב מחלות ומלחמות. משהו בישראל נוקף אצבע? ואנחנו אמורים להיות רגישים במיוחד לא? תחסכו לי את מבצעי הראווה להודו, יוון, טורקיה, וניירובי, זה נעשה מטעמים פוליטים זולים ולמען תרגול צה"ל, אין לזה כל קשר לאמפטיה אנושית. בקיצור, ללא אנטרס לא נעשה דבר.

יצא לי לשוחח יותר מפעם אחת עם אנגלים, גרמנים, ואמריקאים בשנות העשרים-שלושים לחייהם על הסוגיה הזו. ראשית, התרשמתי שהידע שלהם על השואה דל למדי. אם אסכם את דעתם הכללית אומר שהטענה שלהם היא שבמה"ע II נהרגו כ60 מליון איש, מתוכם כ 6 מליון יהודים. הם רואים בטבח היהודים משהו שלילי , *אך לא מאוד מיוחד*. העובדה שב43 נעשתה תפנית לטובת בעלות הברית ברוב החזיתות, לא הייתה הצדקה לדעתם להקצות משאבים למניעת הטבח על חשבון משאבים לטובת ניצחון המלחמה בזמן הקצר ביותר.
מצער אבל נורמלי 21533
כזכור העמידו בנות הברית לדין את פושעי המלחמה שבצעו את הפשעים האלה, ורבים מהם אף הוצאו להורג בתליה.
אם זה נכון (אגב, בזמנו התנהל באתר זה ויכוח בנושא אם באמת יכלו. אני בטוח שיכלו.), שיכלו למנוע את הפשע בזמן התרחשותו, ניתן להעמידם לדין לפחות בגין ''אי מניעת פשע'', ולהושיבם בכלא יחד איתה . . .
או שאולי מחכים לסיום משפטו של אבישי רביב בגין אותה עבירה כדי שיהיה תקדים נוסף, אבל אם זה נכון יצטרכו לחכות עד בוש.
Nativism 21535
Historical documents on how the American and British leadership purposefully abstained from action:

http://www.pbs.org/wgbh/amex/holocaust/filmmore/refe...

and

http://www.pbs.org/wgbh/amex/holocaust/filmmore/refe...

It seems that World War II was not a war between the humanistic values of western democracies and the Nazi racism. Rather, it looks like the whole world was swept by racism and xenophobia - called "Nativism", in the American case - and thus each nation wanted to win the war and did not care about the fate of non-citizens.

The leaders of western democracies perhaps cynically used the speeches on "freedom" vs. "nazism" as a way to energize their masses and enroll them to the military war effort. Maybe it was an empty rhetoric.
ימים ראשונים במולדת חדשה 21569
ברצוני להודות לידידי אלכסנדר מאן אשר מביתו ומחשבו אני כותב ברגע זה. לאחר תכנון של מספר שנים התאפשר לי סוף סוף לבצע את המעבר וההשתקעות המתוכננת בגרמניה.

אכן היה יום השואה הנוכחי שונה במקצת עבורי, כאשר הפעם ביליתי את הימים הקודמים בהולנד, במחשבות יהודיות שונות ומשונות ובניסיון להבין את המנגנון הקוגניטיבי הגרמני. נדמה לי כי צלחתי לראשונה בהבנת עניין זה בעודי מדמה אדם הזורק עצים לתוך האח. ובסופו של דבר עיקר העניין מבחינת הגרמנים היה הכנסת דברים לאובן (Oven). דיבוק גרמני שלא נפסק גם כשהעצים צועקים.
ברצוני לצטט את ג'ק הנדי שכתב פעם: 'אם עצים היו יכולים לצעוק, האם עדיין היינו כורתים אותם? אולי, אם הם היו צועקים כל הזמן גם ללא סיבה'.
נדמה לי שניתן להסיק ממשפט הומוריסטי זה מעט על תחושת הגרמני המשליך את היהודי לאובן.
יום השואה זכה בגרמניה לסיקור לא מועט וצורתו המסורבלת והפילית של ראש ממשלתנו ביד ושם מילאה את העמודים הפנימיים בעיתוניה של קלן, מספר עמודים אחרי תמונות החיילים הישראלים החמושים.

אכן, הזמנים השתנו.

ובנוגע למאמר עצמו, דומני כי התשובה לשאלה מדוע בעלות הברית לא סייעו ליהודים להחלץ משטח הכיבוש הנאצי היא שבנקודה תת-מודעת קולקטיבית מסויימת, היו שותפים גם הם או לפחות חלקים מסויימים מהאנשים בחלונות הגבוהים, לשאיפות ההשמדה הנאציות.
הצבתו של ממונה ויזות אמריקאי קשה עורף שהקפיד לאשר כניסתם של אחוז מזערי מן היהודים לארה"ב ולמנוע כניסת רובם המוחלט ובתוכו אנשי רוח יהודים ידוע שם והפליג בזאת ככל שנתרבו העדויות לרצח העם המתרחש באירופה, ממחישה את המכוונות קרת הרוח שבה נמנעו בעלות הברית מלסייע בהצלת היהודים. כאן נותרת השאלה, מדוע התעקשו בעלות הברית לשתף פעולה עם רצח היהודים. האם מרצון למנוע הגירה (והרי ידוע שארה"ב היא ארץ ההגירה האולטמטיבית) או שהיו לכך סיבות אחרות? ואם כן, מהן סיבות אלו? ומדוע?

בברכה,

ע. הרטוגזון
רקויאם לבועז הרטוגנזון 21583
חבל לי שמר הרטוגנזון איננו עימנו יותר, בגופו לפחות. הוא תרם כמה מאמרים יפים מאוד לאייל ולמגזין הבמה החדשה של בועז רימר כל זמן שזה המשיך להתקיים.עזיבתו בהחלט פותחת חור. תמהני שהוא החליט אחרי הכל להשתקע בגרמניה אבל אלה הם חייו.
חבל לי שהוא לא יהיה עימנו עוד יותר וחבל לי שיש רבים שחושבים כמותו ומעדיפים להגר לארצות אחרות. אני מבין את מניעיהם אבל מקומי לא יהיה איתם , אני נשאר כאן.
והכוונה היא לעדו ה רטוגזון כמובן 21584
מצטער על הטעות שבילבלה בין הרטוגזון ועורכו לשעבר בועז רימר. אבל הסנטימנטים בעינם נשארו.
מדוע? 21616
אם היו לך את המניעים שלהם היית נשאר כאן בכל זאת?
אודה לבועז הרטוגנזון 21625
הדגמת יפה את המעבר בין הסגירות הדתית היהודית לסגירות הלאומנית הציונית בתגובתך זו.

השימוש בביטויים מורבידיים כמו "רקויאם" ו"איננו עימנו יותר, בגופו לפחות", "לא יהיה עימנו יותר" וכן הלאה מדגים את התפיסה הצרה שיצרה הלאומנות הרומנטית במקומותינו בנוגע למדינת ישראל, תפקידה, תפקיד אזרחיה ביחס אליה, יחסה לעוזבים אותה ("היורדים") ולמגיעים אליה ("העולים").

עידו לא נפטר - הוא עשה בחירה מודעת וקשה(לאחר שיקולים רבים, אני מניח) ופעל בעקבותיה, כפי שראוי לו לכל אדם שיעשה.
מי שמכופף את אושרו ואת רצונותיו למגבלות שמטילה עליו החברה (כל עוד אין פגיעה באדם אחר, כמובן) - מוותר על החופש הבסיסי שלו כבן-אנוש ומכפיף את עצמו לחיים נטולי-ייחוד ומחשבה עצמית.

באופן אישי נהניתי מאוד מכתבותיו של עידו הרטוגזון בעבר ואני משוכנע שאמשיך להנות מהן גם בעתיד (בעקבות מאמרו, ראיתי את הספציאליסט כששודר בערוץ 2, ונהניתי למדי); אני מאחל לעידו כל טוב במקום מגוריו החדש ושמח על כי מצא מקום בו הוא חושב שיהיה מאושר ושלם יותר עם חייו - אינני מבכה את "אובדנו" או חושב במונחים של "כריתת נפש בישראל", מונחים אלו זרים לי, אני רק מקווה כי ימשיך לתרום ולהשתתף בקהילה הקטנה הזו ויתרום לנו את דעותיו הייחודיות והאישיות בכל נושא שיחפוץ, גם ממושבו החדש שבגרמניה.

בהצלחה.
אודה לבועז הרטוגנזון 21632
Yet another person to bury his head in the sand. Oh, well.
אודה לבועז הרטוגנזון 21660
בדיוק להיפך. כשתפרוץ כאן מלחמה (אמצע מאי), או לחילופין כשהחרדים יתפסו את השלטון ותהיה כאן מדינת הלכה, -אתה- ושאר תושבי ישראל יהיו קבורים, בצורה זו או אחרת. מצבם של היורדים יהיה טוב בהרבה.

ירידה מהארץ אינה התעלמות מהמצב, אלא יאוש והבנה שאולי לא ניתן לשנותו (דעתי, כמובן; אין לי מושג מהם מניעיו של מר הרטוגנזון).
אודה לבועז הרטוגנזון 21676
This is what I call "petite strategie."

First of all, using unlikely theoretical cataclysms as any kind of basis for judgement is questionable.

Second of all, think of what will happen to you, if a war kills everyone in Israel. You'll be back where all us Jews were, before we had our own country - persecuted, oppressed, rejected, all without a world power to turn to. And if not you, yourself, then your children.

And forgive me all for responding seriously to such a pathetic attempt at a reparte.
אודה לבועז הרטוגנזון 21738
אני בהחלט לא מעוניין שהעם היהודי יחזור להיות נרדף, אבל עדיף לי שזה יקרה מאשר שאני אמות במלחמה, לא? (אני יודע שהתשובה שלך היא "לא", אבל זוהי דעתי). וחוץ מזה, לדעתי (האישית והבכלל לא מבוססת) העם היהודי לעולם עוד לא יירדף בצורה גורפת כפי שהיה בעבר. אבל זה לא טיעון, אני יודע.

ואין כזו מילה, reparte. מה יהיה?
אודה לבועז הרטוגנזון 21754
זה מה שקורה כשדוברי אנגלית כותבים מילה שאולה מצרפתית על פי כללי הכתיב האנגלי. אז הוא פיספס e אחת בסוף, מה הביג דיל?
אודה לבועז הרטוגנזון 21756
אין ביג דיל. שבעים אחוזים מההודעות כאן עוסקות בנושאים שאינם ביג דיל, לא?
אודה לבועז הרטוגנזון 21784
Hmm... I think you've forgotten one, negligible, yet essential point: you're part of the Jewish people, as well. And so will your children be, I would think.
אודה לבועז הרטוגנזון 21813
No, no, no. I'm not and they won't, God forbid.
אודה לבועז הרטוגנזון 21831
You're not of the Jewish people? How exactly did you manage that?
זכות ההגדרה העצמית 21834
מה קרה לה, לזכות הזו? נעלמה? לכל אדם נשמרת הזכות להגדיר עצמו איך שבא לו. ובעוד שאני מסכים שלקולקטיב יש זכות שלא לכלול אדם זה או אחר כחלק ממנו (אני יכול להצהיר עד מחר על היותי בן לעם האנגלי, זה לא יהפוך אותי לאחד), קשה לי להבין מעין הזכות של הקולקטיב לכפות על היחיד כן להשתייך אליו. אם האדם אומר שהוא לא חלק מהעם, הוא לא חלק מהעם. פונקט.
זכות ההגדרה העצמית 21835
1. I don't think that someone can just choose to become apart of his own people, his own culture. But, again, I'm no anthropologist.
2. I would like to see you convince a neo-Nazi that you're not a Jew anymore.
זכות ההגדרה העצמית 21853
כן, ובכן, בהמשך לדבריו של טל - אני אינני מתכוון לחיות את חיי על פי תכתיביו של איש - לא של מי שטוען שאוהב אותי (או שהוא אחי), ולא של מי ששונא אותי.
זכות ההגדרה העצמית 21855
ראשית, היה נדמה לי שבפתיל הזה כלל לא מדובר על איך אתה "חי את חייך" או על להגיד לך איך לעשות זאת. דובר על עניינים שבמהות ובהגדרה. אני לא מוצא טעם להשתמש בהגדרה "יהודים" כשהיא חופשיה מהקשר, מכיוון שאז היא חסרת-משמעות. עם זאת, עושה רושם שאתה מנסה לטעון שתוך שמירת איזושהי משמעות למושג "יהודי", אתה מסוגל לטעון שאינך כזה, וטענתך צודקת פשוט מפני שהיא מושמעת ע"י אובייקט-ההתייחסות שלה (דהיינו היא "הגדרה עצמית"). כאן אני חושש שאתה טועה (ושוב, בהנחה שאתה פועל באיזשהו הקשר שבו להגדרות יש משמעות), פשוט מכיוון שאם *אני* טוען ש*אני* מוסיקאי מוכשר, למשל, אין זה עושה את הטענה לנכונה, רק מפני ש*אני* הוא הטוען אותה לגבי *אני*.
זכות ההגדרה העצמית 21886
שוב "זכות ההגדרה העצמית", עבור בודדים (בניגוד לקולקטיבים) היא זכות שלילית. משמע: הבודד יכול להוציא עצמו מתוך ציבור מסויים (להגיד "אני אינני פוליטיקאי", לדוגמא*), אך אין באפשרותו לכפות את חברותו על ציבור כלשהו (להגיד "אני מוסיקאי מחונן"). על כן, ביכולתי לטעון "אינני יהודי", ואין ביכולתי לטעון "אני קנדי" (אלא אם קנדה תסכים להגדרה זו. עוד לא שאלתי).

* כמובן שדוגמא זו מעלה את השאלה - וזה שאהוד ברק אמר על עצמו שאינו פוליטיקאי, האם זה באמת הופך אותו לפוליטיקאי? פעולותיו הראו שהוא אכן פוליטיקאי - שכן הוא עסק בפוליטיקה. הבעיה עם התבטאותו של ברק היא שיותר משניסה להגיד מה הוא לא, הוא ניסה להגיד מה הוא כן (ישר, פועל למען העם, וכו'), ולכן הגדרתו את עצמו לא הייתה שלילית אלא חיובית, ומכאן שאי אפשר להתייחס אליה ברצינות בלי להתייחס לדעתם של הסובבים אותו.
זכות ההגדרה העצמית 21894
האם מוסיקאי (נניח שמקובל על הכל שהוא מוסיקאי) יכול להוציא את עצמו מכלל המוסיקאים הבלתי מכוננים ולומר: "איני שייך לקבוצת המוסיקאים הבלתי מחוננים.".
זכות ההגדרה העצמית 21902
עשית את מלאכתי קלה, בכך שסיפקת את התשובה בגוף השאלה: דוגמת ה"אינני פוליטיקאי". אתה טוען שפעולותיו של ברק *הראו* שהוא פוליטיקאי. הראו למי? לברק, המגדיר עצמו כלא-פוליטיקאי? סביר שלא. לדובי קננגיסר, שיש לו הגדרה של "פוליטיקאי" והוא בוחן את ברק מולה? נראה שכן. לכן טענת "אינני פוליטיקאי" אינה שונה מטענת "אינני יהודי" באופן מהותי. כך גם יכול מישהו (שר הפנים) לומר ש"מרשם האוכלוסין *מראה* שדובי קננגיסר הוא יהודי", כי זה ההקשר בו למושג הזה יש משמעות מבחינתו. אחר יאמר "מוצאו ומשפחתו של דובי קננגיסר *מראים* שהוא יהודי", כי זה ההקשר בו למושג הזה יש משמעות מבחינתו, וכן הלאה. לעניות דעתי, טענת ה"יהודי / לא-יהודי" היא חסרת משמעות כשהיא חפה מהקשר. אם אתה טוען אותה לגבי עצמך (בבחינת הגדרה עצמית על דרך השלילה. שיהיה), נותר לי רק לשאול באיזה הקשר אתה משתמש במושג הזה, כדי לצקת לתוכו איזו משמעות.

מובן שאני סומך את אוזניי גם על תגובתו של האייל הקנטרני.
זכות ההגדרה העצמית 21944
דובי, ישנם ציבורים שאינך יכול להוציא את עצמך מתוכם, מסיבות טכניות לחלוטין.

אינך יכול להוציא את עצמך מציבור הזכרים, לדוגמא. אינך יכול להוציא את עצמך מציבור בני האדם, או מצביר המולקולות המקיפות את השמש שלנו.

מובן שליהדות תיתכנה הגדרות שונות, אך אתה נושא מטען תרבותי יהודי, ואינך יכול להיפטר ממנו על ידי ההגדרה שאינך כזה.

וכבר הגדרתי מבחן פשוט לביצוע של "מיהו יהודי":
זכות ההגדרה העצמית 21946
מזכיר לי כיצד דוד אבידן הגדיר מהו שיר, ואני מצטט מהזכרון:

"שיר הוא מה שאני מגדיר כיששיר שהוא שיר"

(אולי משהו יכול לצטט את המקור)

ובקשר למי הוא יהודי, מה רע במי שנולד לאם יהודיה או התגייר כהלכה.
1 אינני מגדיר מהי ההלכה
2 יהודי הוא מושג דתי, הרי סופסוף צריך להחליט
3 יהודי שונה מישראלי ואיננו תלוי לאומיות
4 כמושג המגדיר תחום מסוים, יש לו זכות וחובה לדייק בתיחום המרחב שלו

כל זה בגדר הצעה
זכות ההגדרה העצמית 21949
יהודי אינו מושג דתי, אלא תרבותי.

אני יהודי, אני חש כיהודי, ואינני מאמין באלוהים. התרבות שלי היא תרבות יהודית. אינני חושב שהסוגדים לתמונות של ''קדושים'' הם יותר יהודים ממני, ואינני חושב שיש לי אפשרות טכנית להיות לא יהודי.
זכות ההגדרה העצמית 21951
שים לב שהצעתי הגדרה _מיהו_ יהודי ולא _מהו_ יהודי.
המעטפת הטכנית לעומת התוכן.
זכות ההגדרה העצמית 21954
נניח שגדלתי כיהודי כל ימי, ולפתע יתברר שאינני יהודי על פי ההגדרה הטכנית, כלומר: אולי אמי אינה מי שחשבתי שהיא וכדומה.

האם לפתע הפכתי להיות לא יהודי? האם אני שייך לעם אחר?

המטען התרבותי הוא הקובע.
זכות ההגדרה העצמית 21956
The ugly duckling (habarvazon ha’mechoar) thought all his life that he was a duck, until one day he looked into the lake and saw that he was actually a swan. So is he a swan or a duck?
זכות ההגדרה העצמית 22007
שלמה, אני חושש שאני צריך לזעזע אותך.

חוקרים שבדקו את מקרה הברווזון המכוער הגיעו למסקנה שמדובר באגדת ילדים. כן, כן. לא נמצאו כל שרידים של הברוזון, ולא עדויות של ברוזים או ברבורים שהכירו אותו בילדותו או בבגרותו. מתברר שהנס כריסטיאן אנדרסן בדה את כל הסיפור מליבו כדי להוכיח לילדים הדחויים על ידי החברה שיש תקוה.

לענייננו, ההבדלים בין ברווזים וברבורים אינם רק מורפולוגיים, אלא גם התנהגותיים. אם בעל חיים גדל בתוך להקת בעלי חיים זרה לו, והתנהגותו היא נלמדת ולא אינסטינקטיבית, הוא לא יוכל להסתגל לקבוצה ה"אמיתית" שלו ולהיפך.

אני מוצא את סיפור "הציפור הצבועה" של יז'י קושינסקי רלוונטי יותר: אחד השעשועים האכזריים המתוארים בספר הוא לכידת ציפור, צביעתה בצבעים עזים ושיחרורה. הציפור מנסה להתחבר לבני מינה, אך נדחית ומותקפת עד למותה הבלתי נמנע.

"המטען התרבותי" שלה, כלומר - משיכתה ללהקה (שוודאי היא אינסטינקטיבית ולא נלמדת) לא איפשר לה להיות משהו אחר: ציפור השייכת ללהקה, בכל מחיר, ללא קשר לתחושות הלהקה (שגם אצלם מדובר ביצר התגוננות פשוט ולא ברוע לב).
זכות ההגדרה העצמית 22028
כבר הפילוסוף הבריטי יום הצביע, ובדין, על כך שאין לגזור ought from is. מתאור מצב דברים מסויים אין לגזור "מן הראוי שכך יהיה". דומני שהאסטרטגיה הטעונית המתכנסת לעליבותה והכרחיותה של חוסר אפשרות הבחירה,
עדיין תתקשה להכתיב לנו הכרעות קיומיות.
ואגב, גם אם יצביעו על הכורח בקיום להקתי
אצל ציפורים, נמלים או ג'וקים, עדיין אנו בכל זאת הפרימטים המורכבים ביותר בשכונה, ככל הידוע. ואף אם כן הדבר, מהי בדיוק המקבילה האנושית ללהקה? המצב ההופכי הינו כמובן זה של רובינזון קרוזו - שהסתדר אגב לא רע בבעזרת תושיתו ובחברתו של ששת.
אבל האם אינדיוידואלים שחיים תוך פרטיות מירבית בישוב דליל אוכלוסין באלסקה או בצפון נורבגיה - האם הגדרת להקה חלה עליהם?
ומה בנוגע לזוג אוהב בטקסס, ביורקשייר או בהנובר? האם אין בקיום זוגי דרגה של אוטונומיה? ועוד, האם ללהקת אנוש מסויימת יש מונופול על פרטים? אכן, בבריה"מ או באנגליה הכפרית של המאה ה-‏15 היו מגבלות חמורות על ניידות (שלא חלו אגב במקרה של אנגליה על אנשי ספר, תלמידי אוניברסיטה או שחקנים נודדים). אך כיום אנו נמצאים בעידן של ניידות ופתיחות, ויהיה קשה יותר לקב' אנושית מסויימת לנכס פרטים תוך שטיפת מוח וצורות שונות של כפייה בריונית החוסמות כביכול מציאותן של הוויות חיים אלטרנטיביות.
אכן, מהכתוב עד כה עולה במידת מה, בפראפרזה
על דברי טובייה החולב בכנר על הגג, שלהיות יהודי בישראל, גם אם אין זו בושה, מצד שני, גם אין זו תמיד מציאה כל כך גדולה.
ובכן, האם עלינו לקבל את דבריו של סרטר שהתכנסות, ובמידת מה התאבנות הוויתנו מסביב
ליהדותנו הינה בגלל האנטישמי המאזכר זאת?
כלומר שיהדות ואנטישמיות "הולכים תמיד קומפלט"? עלינו לזכור שחלק מהאתוס הציוני של היהודי החדש הנוצר כאן הינו למעשה ריאקציה הופכית לאנטישמיות, נסיון "להראות לו" לאנטישמי שאנו לא כאלה. כקוריוז מעניין זכור ספרו של ארטור קסטלר האנגלי (ממוצא הונגרי-יהודי) שביקר בפלסטינה בשנות ה-‏30 ותאר את הצבר הטיפוסי - התמיר, השרירי, העז כפלדה, בעל העיניים הכחולות והשיער הבלונדיני. כקוריוז אחר ציינתי לעצמי את נאומו של עיזר וויצמן בבונדסטאג לפני כשנתיים דומני, בו הדגיש שוב ושוב את הצבאיות היהודית, זו התנכ"ית וזו המודרנית, תוך ציטוטים מהתנ"ך. נאום זה אמנם זכה לתשואות חמות, אך דומני שהבחנתי בהבעת תהייה בפני כמה מהצירים (בנוסח, מה בדיוק רוצים מאיתנו?) ואולי אף בתנועת ביטול מבודחת של הקאנצלר קוהל תוך שהוא נפנה לקבוצה כלשהי.
אז מה עושים? סמנטיקה, וטענות על חופש הבחירה? הצחקת את האנטישמי.להיות "יהודי גאה"? גם זה כבר שחוק ומוכר. "הכרת ההכרח" כביכול ודאייה לקראת הגמרא ושולחן ערוך, הקבלה, או להבדיל, מכללת עלמא וארון הספרים היהודי? נו טוב אבל שיהי מתוך בחירה ממשית ולא מתוך "דווקא" בנוסח "הם אומרים שאני כזה, ואף אם בניגוד לברוטוס הם אינם תמיד "אנשים מכובדים", בכל זאת, אדרבא ואדרבא".
אבל מה, מה עושים? נו אז אולי נעזוב לרגע הגדרות נאכפות על ידי קולקטיבים כאלה ואחרים
ננשום עמוק, נשתחרר מעט, ונשאל את עצמנו
משהו על החיים הראויים, אלה שראוי לחיותם.
"אנוכי שכמותך, ומה עם הגורל הקולקטיבי,השורשים, המטען, האם אתה חושב ברהבך שאתה יכול להתקיים ללא אלה? "הקולקטיב זה הכל, אל תהיה תרנגול".
אמנם אני זוכר מישהו שלפני שנים רבות-בדומה
לדיוגנס שהלך עם הפנס וחיפש אנשים דוברי אמת - אותו מישהו בחן אנשים ברוב קשב, אך מעולם לא הצליח להבחין בשורשים מתחתם. נו תגידו, זוהי היתממות. בכל זאת, הזכרון שלנו נע מעבר לקיומנו הפרטי לקראת משהו מחזק ונותן כוח, וכך גם הוויתנו, לקראת השפה, ההווי המשותף, לקראת כל אותם גורמים המאיישים את הוויתנו.
נניח לרגע שאתה נפגע בשעת מבצע או ממכונית תופת, ובשבריר התודעה הבא אתה מוצא עצמך מוטל מתעוות על צידך, ויודע, יודע שאלה רגעיך האחרונים. בשעת שקיעה זאת לאינסוף, כשכל הקולות והמראות סביבך נפוגים, לפתע דומה עליך שאתה שומע בבהירות את ההצעה הבאה: למות לאלתר, או להיות במשך 50 השנה הבאות קבצן בבומביי.
אתה שם לב בצלילות מפתיעה, כשמרחב אפשרויות שלם נגול לפניך, שלא מדובר עיסקת "גילגול"
אלא באפשרות המשכיות של הזכרון והתודעה: הכל יהיה נוכח שם בתודעתך, רק שאתה תהיה לא שם. שנים תמשיך להעסיק את הקרובים עליך האניגמה להיכן נעלמת בלי להשאיר כל עקבות.
ואותך כקבצן המשתרך בסחבות בבומביי בין ההמון הצפוף עוד תמשיך להעסיק שנים רבות האפשרות "לחזור איכשהו" ולהודיע "הייתי חייב לקחת פסק זמן מהכל, אל תשאלו יותר" או משהו בדומה לכך, והכל ישוב להיות כבראשונה.
אבל הגעגועים, הגעגועים האלה לקראת קיום מלא שהיה ואיננו, שיתעצמו עוד יותר בידעך שבאותה שניה בה העניין יופר, למשל בטפסך במדרגות הקונסולייה הישראלית, תתמוטט וזה יהיה הסוף.
ובכן, עשיתי כאן מה שאינשטיין כינה "ניסוי מחשבתי", אך הינחתי הנחות ואילוצים חזקים מדי, נא לשים לב. במציאות איננו זקוקים לדימויים של "עסקות בומבי" בשביל להניח שלא בדין שהמציאות הקיימת היא האלטרנטיבה היחידה וההכרחית לעצמה, בבחינת "הטוב שבעולמות האפשריים". לשום הוויה לא חייב להיות מונופול על קיומך החד פעמי כאינדיוידואל. וברוח אדם סמיט ניתן לדבר אמנם על אותה יד נעלמה, ההופכת אדם המחייב עצמו כאינדיוידואל, בבחינת אדם חופשי, גם לפרט מועיל יותר לקולקטיב.
זכות ההגדרה העצמית 22029
אינני טוען שאינך יכול לחיות במנותק מהקולקטיב. טענתי היא שהקולקטיב יחיה תמיד בתוכך.

אתה יכול לא לספר לילדיך דבר על כך, ואז הם ישתייכו לקולקטיב אחר.
הפיסקה האחרונה 22060
איזו אנלוגיה יפהפיה למושג היד הנעלמה!
זכות ההגדרה העצמית 22030
The case of whether one is a Jew or not is -in my opinion- clear-cut. You either are technically a Jew or you are not. If you are not a technically a Jew then eating falafel and putting on tefilin daily will not make you Jewish. Religion is the only common aspect of Jewish people around the world. Whether one follows all, some or none of its laws is another matter.
זכות ההגדרה העצמית 22032
בוודאי שאפיון היהודי ככזה הוא טכנית חד משמעי. אך כשם שיתכן מתקן אלקטרוני שהוא גם מתקן התקשרות לאינטרנט וגם טלפון סלולרי, כשם שיתכן עץ שהינו בעל שני צבעים ויותר, כך גם יצור מורכב כאדם יכול להתאפיין על ידי יותר מתכונה מגדירה יחידה. השאלה
שנרמזה כאן הינה עד כמה אנו יכולים באופן חופשי ובנסיבות משתנות להדגיש או לעמם, לאמץ הוויתית או להתעלם מהמאפיין החשוב הזה.
ברור שבחו"ל המאפיין היהודי ואפילו דרגה כזו או אחרת של אידישקייט ועסיסיות שורשית יהודית הינה במקרים רבים יסוד מבורך. כגון תחושת סולידריות הדדית ומקור נחת באינטרקציה בין אנשים, האפשרות למצוא אינטרקציות נעימות ותומכות במסעות במקומות שונים וכד'. וכמובן, האיכויות היהודיות היחודיות והמלבבות כמו בסרטיו של וודי אלן למשל. מדובר בפרוש באיכויות העשויות להוסיף גוונים נוספים גם ללא יהודים, ואני נוקט כאן גם עמדה כללית יותר המדגישה את חשיבותו המבורכת של הגוון והפלורליזם נוסח ג'והן סטיוארט מיל (ככל שהגוון גדול יותר וההומוגניות מצטמצמת, כך חשיבתנו עשוייה להיות פורייה יותר). יחד עם זאת, בישראל, השואפת ליצור לכידות בין אנשים ממדינות רבות שאין לכאורה הרבה מהמשותף ביניהם, מודגש מלכתחילה וזמין מאד היסוד היהודי, עד שרבים תוהים עד כמה אימוצו כפוף לאקטים רצוניים.וכך גם התגובות המקוטבות של התנערות טוטלית או יהדות מלאה מאידך, ללא הרבה גווני ביניים ברי השפעה על ההוויה הישראלית. בהקשר זה יש לזכור שלרבים במאה שלנו ובמאות קודמות היהדות היתה גם מקור אסון פרטי וציבורי, עקב חוסר סובלנותם של אחרים. כך אם כן, שאלת האסרציה העצמית של יהדותך אינה תמיד יכולה להנות מנינוחות פרגמטית, בגלל שילהובם ופראותם של אחרים, לצערנו. כל בריונות מחפשת סיבות-לכאורה להתלות בהם ודומה שרדיפת היהודים הינה אמתלה וותיקה במיוחד, בניגוד למשל לרוכבי האופניים, הנעים על הכבישים רק 100 שנה, אבל גם זה עשוי לקרות.
זכות ההגדרה העצמית 22001
ראשית, מצאתי את השיר של דוד אבידן

שיר הוא דבר
שאני קובע שהוא שיר
לאחר שאני כותב אותו
כשיר או כלאשיר
ועכשיו תקבעו מחדש מזשיר

דוד אבידן, לדעתי, תמצת את מהות הגדרה של קבוצה את עצמה.

ובהשלכה לעניננו, קבוצה מגדירה עצמה בפרמטרים מסוימים,
זוהי הפררוגטיבה שלה. הרחבת המושג יהדות לתחום מעורפל
כלשהו - תרבות - איננה עולה בקנה אחד עם הגדרת הקבוצה את עצמה,
עם כל הצער שפרטים מסוימים יכולים לחוש עקב גילויים עתידיים.

אם נזדקק לדוגמא מלמעלה, אני יכול להכריז על עצמי כמוזיקאי אך
עד שלא אוכיח שאני יכול לעמוד בפרמטרים שקובעים מהו מוזיקאי
הרי שזוהי הכרזה ריקה .יוצא מכך, גם אם יש לי כישורים מוזקליים
הרי כדי להתקבל לאגודת המלחינים אני צריך לעבור מבחני קבלה.
ואנא, אל תמתח את ההשוואה יתר על המידה.

את הבעייה הספציפית שלך כבר פתר גראוצ'ו מארקס שכאשר הסכים
מועדון הגולף לקבל כחבר יהודי, הוא סרב ואמר שאיננו מוכן להיות
חבר במועדון שמקבל אנשים כמוהו.
זכות ההגדרה העצמית 22006
"קבוצה מגדירה את עצמה בפרמטרים מסויימים".

נניח שאני מסכים. מהם הפרמטרים עבור העם היהודי? איך החלטת עליהם? מה רע בפרמטרים תרבותיים, ומדוע תרבות היא "תחום מעורפל"?

אגב, דוד אבידן קבע שאתה טועה, שהגדרת שיר אצל כותב השיר אינה שייכת להגדרת השיר אצל הקורא, כלומר - שההגדרה אינה אחידה, בדיוק להיפך ממה שנראה לך.

אבל יתכנו הגדרות שונות למושג "עם". הגדרת היהדות היא מורכבת יותר מהגדרת "קבוצת המספרים הטבעיים" לדוגמא, משום שמדובר במדעי החברה ולא במדעי הטבע.

מכאן נוצר בלבול מסויים. יהדות היא שם של עם וגם שם של דת. ברוב הקבוצות האתניות המצב אינו כזה. לכן יש ערבים מוסלמים, יש ערבים נוצרים ואין ערבים יהודים. לכן גם הויכוח אם לפלשתינאים יש כבר מדינה אחת, 22 מדינות, או שאין להם מדינה כלל. הנקודה היא שיש מה שנקרא "האומה הערבית" הכוללת עמים רבים, חלקם מלאכותיים, כמו העם הפלשתינאי, שגם אצלו ההשתייכות היא תרבותית ולא אחרת.

אגב, ההגדרה הטובה ביותר שאני יכול לחשוב עליה ל"ערבי" היא: אדם ששפת האם שלו ערבית ואינו משתייך לעם היהודי.
זכות ההגדרה העצמית 22025
ראשית בהקשר המסוים של הגדרות אבידן הגדיר יפה
מה זאת הגדרה, או אם תרצה, הסובייקטיביות הפררוגטיבית
להגדרה. אני המשורר קובע מהו שיר, אנו הקבוצה קובעים
מהם הפרמטרים שלנו. אך באותה נשימה מוטלת על הקוראים החובה
,או אולי יש להם את האפשרות, להגדיר מחדש למה הם רוצים להתייחס
כשיר, במנותק מהגדרתו האימננטית-סוביקטיבית של המשורר.

משמע ההגדרה המקורית-פנימית מאבדת את יתרונה היחסי
ברגע האינטראקציה עם הקורא, שבלעדיו בכלל אין שיר.

מה שהצעתי הוא שאם קיבוץ אנשים
מגדיר עצמו בקריטריונים מאד חדים וברורים, רק לו יש את הזכות
לשנותם. אבל המתייחסים החיצונים - למשל חוקי נירנברג - לא חייבים
להשתמש באותם קריטריונים.

תרבות היא יותר מעורפלת משום שלא ניתו לכמת אותה, בניגוד למיהו
יהודי, חד וחלק - מי שנולד לאם יהודיה או התגייר. -

שים לב שאינני בא מכיוון הדת אלא רק מנסה להבין את אופן
התנהגותה, מה עוד שכמובן וישנם פרמוטציות תרבותיות ליהדות
ויהודי זה לא אומר שיש לנהל את החיים לפי איזה שולחן ערוך כלשהו.
זכות ההגדרה העצמית 22026
''...מיהו יהודי, חד וחלק - מי שנולד לאם יהודיה או התגייר.''

זו אינה ההגדרה שבה בחרו להגדיר את עצמם חברי הקבוצה, אלא ההגדרה של המחוקק הישראלי לצרכי חוק השבות.

יהודי הוא כל מי שנושא את מטען התרבות היהודי, בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לא. אם מתברר שאימו אינה יהודיה, אין הדבר מעלה ואינו מוריד להשתייכותו לעם היהודי.

מי שלא גדל כבן לעם היהודי אינו יהודי גם אם אמו יהודיה, אלא לצרכים פורמליים מאד מסויימים.

יכול דובי לטעון עד מחר ''אינני יהודי'' ולא יעזור לו דבר. כל ההתנהלות שלו זועקת יהדות. הוא יוכל לגרום לכך שילדיו לא יהיו יהודים, אם ינתק אותם ממורשתם בגיל צעיר.
זכות ההגדרה העצמית 22040
You say: “A Jew is whoever possess Jewish culture”. And what is ‘Jewish culture’ one may ask? How much of that Jewish culture one has to possess in order to be considered a Jew? What about gentiles who are a scholars in Jewish history, Bible and tradition are they Jewish?

The questioning of ‘who is a Jew’ comes mainly from secular quarters. Many find the whole religious experience meaningless and seek to redefine Judaism on secular terms. That’s fine. People are free to call themselves whatever they like, but that does not transform then to that which they call themselves. As it happens being a Jew has its roots in a religious tradition. For better or worse we are stuck with it. Anything else is ‘like Judaism’; ‘good enough Judaism’; ‘sort of Judaism’; - for some - but not Judaism.

זכות ההגדרה העצמית 22068
This questioning of 'who is a Jew' came from religious quarters, as well. In any case, just because a culture is deeply religious in nature, doesn't mean that one has to be religious in order to stay a part of it, to develop it.
זכות ההגדרה העצמית 22070
I agree. Indeed the majority of the Jews, in Israel and elsewhere are not religious. I was merely questioning the assertion made earlier in the discussion that having absorbed some Jewish culture qualifies one as a Jew.
זכות ההגדרה העצמית 22075
לא סתם הדגשתי את ההבדל בין הגדרה טכנית
להתנהגות מהותית - _מי_ לעומת _מה_

זכות ההגדרה העצמית 22080
התרבות שלך אינה מה שלמדת באוניברסיטה, אלא מה שגדלת עליו. מומחיות בדיני היהדות הדתית אינה הופכת אדם ליהודי, כפי שבורות בדינים אלה אינה שוללת ממנו את יהדותו.
זכות ההגדרה העצמית 22101
מה בהתנהלותי זועק יהדות? אני בור בכל מה שקשור בתנ"ך ובמקורות (ואם זה מה שיציל אותי מהגדרתי כ"יהודי", אז גם אוסיף - לשמחתי), מעודי לא קראתי דף גמרא. התרבות שאני מכיר היא תרבות עברית, בודאי, תרבות ישראלית, ללא ספק, וגם תרבות אמריקאית ובריטית לא מעט. במה אני יהודי? אינני מצטט מן המקורות (ובין כה וכה גם הנוצרים נוהגים לעשות זאת לעיתים מזומנות), אינני עוסק בהגות יהודית, אינני מתעניין במיוחד ביצירה יהודית (להבדיל מיצירה עברית וישראלית, בה יש לי עניין מיוחד, אבל, ראוי גם לציין - גם ביצירה רוסית יש לי עניין רב, מה שלא הופך אותי לרוסי).

אז אנא, ספר לי - מה בהתנהלותי כה זועק מיהדות?
ושוב, זהות עברית 22114
כתבתי זאת פעם, מזמן, והנה אכתוב שוב: התרבות העברית *היתה* תלויה ביהודים, שכן היהדות (הדתית) החזיקה בזיקה לשפה העברית במשך השנים. במאה הקודמת (העשרים, למי שעדיין מתבלבל), הוחייתה השפה העברית ביד חילונית, ומעתה תלויה העברית באנשים הדוברים אותה – היינו הישראלים, בעיקר.

הישראלים עודם חשים, ברובם, זיקה כלשהי ליהדות הדתית (והדיון לעיל מבהיר, לדעתי, את בעייתיות הזיקה דנן), ומנסים למצב עצמם מולה ביחסים דיאלקטיים כלשהם. בעיית הזהות העברית עודה תלויה ועומדת, מתחילת המאה העשרים ועד היום, בין קוטב היהדות לבין קוטב הישראליות. בינתיים, הישראליות מפסידה בגדול. רוב האוכלוסיה בישראל, כמסתבר, לא מעונינת להתנתק מהלגיטימציה של היהדות הדתית (מה טוב ומה נעים וגו') לצורך הגדרה עצמית *קולקטיבית* אשר תבוסס על לאום מתוקן (ישראלי). נוח לאנשים להרגיש כאילו-יהודים, בערך-יהודים, יהודים-כזה, וכו', כפי שציין שלמה באנגלית.

לו היתה מתגבשת זהות ישראלית-עברית (שלא לדבר על כנענות נוסח רטוש), אולי היינו מוצאים את דובי ואת ד"ר רבינוביץ' בכפיפה אחת.

אם אתה בור בכל הקשור לתנ"ך, כדבריך, דובי, אתה בור כאדם מערבי, ולא כיהודי, משום שהתנ"ך הוא אבן יסוד בתרבות המערבית מאז עליית הנצרות. גם הספרות העברית והישראלית, וגם הספרות הרוסית, שבשתיהן, אתה מעיד, יש לך ענין, מנהלות דיאלוגים תכופים עם התנ"ך ועם הברית החדשה. קשה לקרוא את לאה גולדברג בלי היכרות בסיסית עם התנ"ך, למשל.
זכות ההגדרה העצמית 22356
דובי, אני נכנס כאן לשדה מוקשים, משום שאינני מכיר היטב תרבויות אחרות. הכינו את העגבניות!

אתה יהודי משום שאתה מתפלפל כיהודי, משתמש בביטוי "ברוך השם" (ואני מניח שאתה מתכוון לכך לא ברצינות רבה יותר מאשר אני) ובאופן כללי מחשיב את ההשכלה הרבה יותר מאשר את עבודת הכפיים. אולי זה נראה לך טבעי, אבל זה לא (אגב, מבין הערבים, דווקא שכנינו הפלשתינאים מקנים אותה דרגת חשיבות להשכלה הכללית). אין לך שליטה על כך. זה חלק ממך.

קח, לדוגמא, את האייל הקורא. נכון שבמידה רבה זהו מגזין אליטיסטי, אבל נסיון למצוא מקבילה אליו באינטרנט באנגלית העלה חרס. קצת מוזר, משום שאני מעריך שמספר דוברי האנגלית ברשת גבוה פי 50-200 ממספר דוברי העברית.

לא שחסרים פורומים פוליטיים ואחרים ברשת, אבל לך תמצא מישהו המדבר על כך שברק נכשל בגישור בין דתיים וחילונים וגורר 500 תגובות.

חיפשתי ביאהו היכן ניתן למצוא פורום פוליטי באנגלית. חלק מהקישורים היו מתים, חלקם לא רלוונטיים. לבסוף הגעתי ל-
Democrat Discussion Forum בכתובת http://network54.com/Forum/88448
אדרבא, בקר בפורום המדכא הזה. אם האייל יתדרדר אי פעם לרמה הזו, של דיונים ברמת גיל העשרה (מבלי לפגוע בכמה משתתפים בני עשרה באייל), תוכל לסגור את האייל וללכת הביתה. וזהו אחד הפורומים הפופולריים ביותר, אליבא דיאהו.

אז המרת את החדר (או אולי את החיידר) בפורום אליטיסטי, ואנו לא מתפלפלים על דפי גמרא. המלמד אינו צובט באזננו וגם גבול המגדר נפרץ, כיאה וכראוי. ובכל זאת - המהות לא השתנתה. ברוך שובך לעם היהודי.
זכות ההגדרה העצמית 22379
לא הוגן ככה לתת לאייל מחמאות כשאתה מתווכח איתי! עכשיו אני צריך לשלול את טענותיך...

ובכן, לטעון שאני יהודי בגלל שאני משתמש בביטויים שגורים בארץ, זה קצת מופרך, בדיוק כמו שאתאיסט אמריקאי עשוי להפטיר מפעם לפעם איזה "ג'יזוס קרייסט" עסיסי.
בכלל, להגיד שאני יהודי רק בגלל שחלק מהתרבות שלי מתבסס על התרבות היהודית זה כמו להגיד שהאמריקאים הם בריטים מאותה סיבה.

אני לא בטוח שיש הרבה מקומות בעולם דובר האנגלית בהם הפוליטיקה היא דבר כה קריטי כמו בארץ. עצם העובדה שיש לנו כל-כך הרבה משדרי חדשות ביום מדגימה זאת. צריך גם לזכור שבניגוד לארץ, בחו"ל (ובעיקר בארה"ב) התקשורת הקהילתית הרבה יותר מפותחת. על כן, יש לאנשים הרבה יותר מקום להביע דעה, עם תפוצה יחסית הרבה יותר גבוהה מאשר האייל. האינטרנט, במקרה זה, נתפס דווקא כהגבלת התפוצה שלך, ובצדק.
ובכלל פורומים הם מסגרת די עלובה לדיונים, וזה אחד היתרונות (לדעתי) של האייל, שמגביל את הנושאים (או לפחות את מספר השרשראות הראשיות).

על מה דיברנו? אה, כן - אז זהו, שאני ישראלי, לא יהודי. בישראליות יש מן היהדות, ללא ספק, כשם שבאמריקאיות יש מן הבריטיות, אך נהיר לכל כי אמריקאי הוא ממש לא בריטי, אלא אם הוא רוצה להיות, וישראלי אינו בהכרח יהודי, אלא אם הוא מעוניין בכך.
זכות ההגדרה העצמית 22393
Einstein said it many years ago: “It’s all relative”. There are two possible points of view to the debate whether you are Jewish or not.
1. As the world sees you.
2. As you see yourself.
There is no doubt that the world considers you to be Jewish. After all, if your mother was Jewish, then technically you are Jewish too, and there is nothing that you can do about it. In addition, you live in Israel (the Jewish state), and you were educated in Jewish schools. I suggest that you will have great trouble convincing anyone that you are not Jewish (in their eyes).

As to how you see yourself? Well, that’s up to you. Evidently you are a free thinker and entitled to your opinion. After all, no one knows you better than you do.
So that’s it, everyone is right relative to their point of view.

זכות ההגדרה העצמית 22380
יצויין, אגב, שהלינק שנתת לא עובד...
זכות ההגדרה העצמית 22387
The link works quite well for me.
אנקדוטה 22569
מישהו העיר לי פעם הערה דומה לגבי השימוש במטבע הלשון "ברוך השם", אבל התלהבותו פחתה כשהגבתי על כך "הו, ג'זוס, אז זה אומר שאני יהודי למרות הכל?"
אנקדוטה 22650
כן, אבל מה דעתך בסוגיה הנדונה? הרי את "הו, ג'זוס" השמעת כדי לזעזע את בן שיחך, אבל "ברוך השם" ישב אצלך, כנראה, באופן טבעי יותר.

לא שהדוגמא הזו חשובה במיוחד. קריאה בשמו של היהודי הפופולרי ביותר בהיסטוריה במקום קריאה לאלוהים לא הופכת אותך לנוצרי, אפילו אם היא באה לך בטבעיות.

האם אתה חושב שיש מאפיינים תרבותיים, שאינם דתיים, ליהודים?
אנקדוטה 22659
דווקא אני אומר ג'יזוס פחות או יותר באותה מידה שאני אומר "ברוך השם" (למרות שלצערי יש לי יותר הזדמנויות לומר את הראשון מאשר את השני). טבעי לגמרי.

ובאשר לשאלתך האחרונה - אני מסכים איתך, אין מאפיינים תרבותיים יהודיים שאינם דתיים. לכן אני אינני יהודי. הידד!
אנקדוטה 22671
כלומר, אינך מסכים איתי. ניסיון יפה.
הו דארווין 22677
מה צועקת אתאיסטית באורגזמה?
אויש (גוועלד) דארווין 22684
מה צועק הקוף למראה החרדי (נניח) דוחה האבולוציה ?
מה אומר דרווין נוכח האלוהים הטוב?
"מי צריך את ההיפוטזה הזאת"?
מה לוחש האל הטוב נוכח קיברו של דרווין?
"היתה תאוריה? מי כאן לא שרד"?
זכות ההגדרה העצמית 21863
Well, are you also not going to live according to Nature's directives? Will you walk off a cliff, to show your independence of Gravity?
Face it, many decisions one makes in life are in response to pre-existing conditions - if you're going to play the "I want to be independent game," then fine. But leave your hypocracy to yourself.
זכות ההגדרה העצמית 21864
האם זה רק אני או שיום העצמאות hangover גורם פה לאיזו הידרדרות רטורית מסוימת, ולא רק בדיון הספציפי הזה.
זכות ההגדרה העצמית 21869
אפשר לקשור בין המילה "זהות" לבין פעולת הזיהוי:
לא תמיד מישהו אחר יכול לזהות אותך כשונה מאחרים. למשל, בדרך כלל אינני יכול לזהות נמלה אחת ספציפית כאשר אני נפגש איתה שוב. אני רק מבחין שזו "עוד נמלה". לכן, לנמלה הזו אין זהות אינדיבידואלית בעיני - ולצערי לא משנה מה היא עצמה חושבת על זה.

אני מניח שנמלים אחרות יכולות לזהות אותה כ-"אחת מהקן שלנו" או כ- "פולשת". אבל לא סביר שלנמלים יש יכולת לזכור באופן אישי את כל אחת מרבבות חברותיהן לקן. לכן, אפילו בעיני אחיותיה, כהראה שאין לנמלה הזו זהות אינדיבידואלית.

כל זה לא בא לסתור את העובדה שלנמלה יכולה להיות תודעה עצמית וזהות אישית מפותחות מאד. רק שאני (וכנראה גם נמלים אחרות) לא נוכל להבחין בכך. מצד שני, מהסתכלות עליה ניתן יהיה ללמוד שהיא נקבה, פועלת, ואולי עוד כמה דברים שחוקרת חרקים יכולה לזהות מהסתכלות. לכן היא תוכל לזהות נמלה כשייכת למין מסוים, או כממלאת תפקיד מסוים בקן - למשל, לוחמת. גם נמלים אחרות יזהו תכונות אלו ואחרות אצלה, ויתייחסו אליה בהתאם למה שהן יתפסו כזהות שלה.

הזהות, במילים אחרות, היא בעיני המתבונן. ככל שיכולתו להבדיל בין אינדיבידואלים שונים עולה - כך יש לכל אחד מהם יותר זהות אישית עבורו.

לי, למשל, יש בעיה להבדיל בין פרצופים של יפנים. הם כולם נראים לי די דומים. ייתכן שבגלל זה נדמה לי לפעמים ש -"היפנים" זו ישות די אחידה, למרות שברור שהם לא ממש כאלה. אם אחיה ביפן (במציאות או דרך ספרים וסרטים) ואלמד להבדיל ביניהם, אני צופה שגם המושג "יפנים" יהפך לפחות הומוגני בתודעתי.

באותו אופן, גם לגבי יהודים צריך לשאול מי המתבונן. האם זהו יהודי אחר? האם זהו גרמני? הרי זהותי בעיני חברי הטובים איננה זהותי בעיני ברלינאי תמים שמעולם לא שמע עלי, ובוודאי שונה גם מזהותי בעיני עצמי...

אז מה הזהות שלי? האם רק אני קובע אותה? והאם חשוב שגם אחרים יתפסו אותי באותו אופן?
רקויאם לעדו הרטוגזון 21637
רצונו של אדם הוא כבודו.לא לי לאמר להרטוגזון להישאר היכן שהוא אינו רוצה ואינו מרגיש בנוח .
אבל זה עדיין חבל , משום שמבחינות מסויימות לאדם כמוהו היה הרבה מה לתרום לתרבות הישראלית ( הרבה יותר משיוכל כעת משהוא בגרמניה ) ,
אינני רואה כיצד יוכל לתרום באותה מידה בגרמניה בתרבות זרה לו ושהוא תמיד ישאר זר לה.
אני חושב בהקשר זה על אבי נשר אדם שתרם רבות לקולנוע הישראלי ויכול היה להיהפך ל''מישהו '' כאן. במקום זה הוא נסע ללוס אנג'לס והפך לעוד במאי חסר פרצוף אחד מני מליונים של סרטים סוג ת.
מעבר לכך חוששני שמר הרטוגזון ימצא את עצמו שם בתור אאוטסיידר יותר ויותר ככל שיתחזק כצפוי כוחם של הזרמים הימנים הקיצוניים בגרמניה בשנים הקרובות .
רקויאם לעדו הרטוגזון 21662
אם אני הייתי יורד, בגלל סלידה מהחברה הישראלית ורצון להתרחק ממנה, ממש לא היתה מעניינת אותי התרומה שיכלתי לתרום לה. הרי אנשים יורדים מהארץ כי הם מרגישים שהם נולדו במקום הלא נכון, שהתרבות הצעקנית כאן לא מתאימה להם, אז אתה רוצה שישארו בשביל "לתרום לתרבות"?

בדוגמת אבי נשר שוב הבאת מניע שולי ותמוה להישארות בארץ. אני יכול עכשיו לעבוד 10 שנים בישראל ובכסף שאחסוך לנסוע למדינת עולם שלישי זולה, לקנות שם אחוזה עם ארמון ו"להיות מישהו". נכון, המצב שם נורא והאנשים מגעילים, אבל אני אהיה מישהו.

וחיזוק הזרמים הקיצוניים בכלל לא צפוי. הנה, אחרי כל הרעש שהיה עם יורג היידר לפני שנה, מפלגתו נחלה מפלה רבת משמעות לפני כחודש בבחירות לעיריית וינה. רוב תושבי אוסטריה וגרמניה סבלניים ביותר, אך רק על המיעוט הקיצוני שומעים בחדשות, כמובן. אני אישית מודאג יותר מהתחזקות הימין הקיצוני בישראל.
רקויאם לעדו הרטוגזון 21698
חלקים נכבדים של מה שאתה מכנה "האופי הצעקני " של התרבות בארץ הם תוצר כפיהם לתפארת של כמה אינדיבידואלים , טיפוסים כמו דודו טופז , ארז טל וכו' וכו' שהרושם העז שהשאירו בכלי התקשורת גרם לאחרים לחקות אותם כי זה נראה כמו "הבון טון ". נכון יש חלקים גדולים שכבר יהיה קשה לשנות אותם כי הם קשורים באינטרסים מסחריים חזקים כמו ערוץ 6.
אבל לדעתי כשם שאינדיבידואלים הביאו להתגברות הצעקנות והבהמיות של התרבות בארץ כך אינדבידואלים אחרים יכולים להביא לשינוי במגמה , כל מה שצריך זה להתאמץ מאוד ולגלות את אותו כישרון שגילו האינדבידואלים המקוריים. ברור שאי אפשר יהיה לשנות בין לילה חלקים גדולים אבל זה אפשרי בהחלט , וכל מי שיכול צריך לעזור להביא לשינוי המגמה ולא לנטוש ביאוש .
דודו טופז, ברזים וצעקנות 21757
לדעתי אתה טועה. אנשים מפורסמים לא משפיעים עד כדי כך על אופיים של ההמונים, אם בכלל. הצעקנות היתה בישראל עוד לפני דודו טופז. חוץ מזה, אני בטוח שגם בנורווגיה ובאירלנד יש "תואמי דודו טופז", ובכל זאת האנשים שם יותר נחמדים. הישראלים גונבים ברזים ממלונות טורקיה בגלל דודו טופז? הנהגים הישראלים גסי רוח בגלל דודו טופז?
דודו טופז, ברזים וצעקנות 21769
יש כאן שאלה של הביצה והתרנגולת, מה קדם למה? ומה יצר את מה. דעתי היא שאכן היו דפוסי התנהגות מסויימים שהיו טבועים בציבור ושוב בהשפעת אישם מסויימים ותפיסות שונות שנוצרו בידי אישים שונים ( ההשפעה וההשרעה של דפוסי ההתנהגות צריכה להגיע מאיפה שהוא אחרי הכל ). אבל אנשים כמו טופז הקצינו בהתנהגותם המתוקשרת היטב את כל זה ולדעתי נתנו להקצנה הגוברת והולכת לגיטימציה בקרב ציבורים רחבים , לגיטימציה שלא הייתה קיימת קודם לכן.בזמנו זה נראה כשחרור מדפוסי התנהגות והנימוס ו"הסדר הטוב " המקובלים. היום זה נראה כמו בהמיות גוברת והולכת. (ראה תחרות הגרפצים בתוכנית האחרונה של טופז). ואנשים אחרים הלכו באותו כיוון והיקצינו והלכו את התופעה .
רקויאם לעדו הרטוגזון 21770
חוששני שאני אופטימי הרבה פחות ממך לגבי הימין הקיצוני בגרמניה ובאוסטריה. בדיקה מראה שבשנים האחרונות כוחם הולך ומתחזק באופן יציב וקבוע , עם נפילות פה ושם , אבל ההיתחזקות היא קבועה. במה שהיה פעם מזרח גרמניה הימין הקיצוני כמעט דומיננטי וכוחו הולך ומתחזק.חושבני שדוקטור אלכסנדר מאן שנמצא במקום יוכל להעיד על כך ממקור ראשון.
אם אני הייתי במקום מר הרטוגזון , או מר מאן הייתי מוטרד מאוד לגבי המצב בגרמניה בעוד 5 או 10 שנים .
תחייתו המחודשת של עידו הרטוגזון 21780
מר אשד היקר,

ראשית אפתח בהתנצלות כללית על שעד כה נבצר ממני מסיבות עיסוקיות שונות לענות ולהביע דיעה באופן מסודר בדיון מעניין ובהחלט לא-פשוט זה - ובכך מכוון אנוכי אף לדבריו של הקורא האלמוני 'עוקב מקרוב' אשר הביע תמיהה לשתיקתי.

אומנם לשיטתו וכהגדרתו הגיע מר הרטוגזון לגרמניה כ'פליט מלחמה', אך אל לנו לשכוח כי מר הרטוגזון הינו אזרח ונתין גרמני, וכשכזה שב הוא אל מולדתו השניה, אם תרצה.

בנוסף לכך מדבר, כותב ורושם מר הרטוגזון כבר עתה גרמנית ברמה טובה וסבירה, ויש לשער כי לאחר ביקורים נוספים באולפני השפה הגרמנית של אוניברסיטת קלן תלך ותשתפר ידיעתו והבנתו שפה זו, אשר בה עתיד הוא לכתוב ולהתבטא מעל במות שונות בעתיד הקרוב והרחוק - ללא כל ניכור ו'אאוטסיידריות' כטענתך.

מר הרטוגזון נהנה בגרמניה משורה של הטבות אשר מדינת רווחה יכולה להעניק - אשר ברשותך אשאיר למר הרטוגזון לפרטם באם ירצה, וזאת בנוסף לאופציית לימודי חינם במוסדות השכלה גרמניים שונים, אופציה הפתוחה אף בפני זרים מרחבי העולם הגדול.
במילים אחרות: כל איש ואשה ישראלים הנושא/ת תעודת בגרות ישראלית, יכולים להרשם ללימודים גבוהים בגרמניה ללא כל תשלום - כל זאת בהנחה שתעודת הבגרות הישראלית תמשיך ותוכר בעתיד במוסדות אירופאים שונים, ולו מפאת נטייה מסויימת ל'הקלות' שונות ומשונות המבוצעות בה עיתים לבקרים.
התנאי היחידי הנדרש ללימודים גבוהים בגרמניה הינו ידיעת השפה הגרמנית ברמה מסויימת הקבוע בתקנון מוסדות ההשכלה הגבוהה השונים.

החיים בגרמניה נוחים, זולים ונעימים, וזאת בהשוואה למצבם העגום של מדינות שונות - דבר הגורם למליוני אנשים שונים ברחבי העולם לבוא ולהדפק על שערי מקום זה, תופעה המהווה בעייה וכאב ראש לא קל עבור שלטונות גרמניה.
תופעה זו אכן גורמת לגידול מסויים בדיעות ימניות עד ימניות קיצוניות, אך אחוז המצביעים והמשתייכים לתנועות ולרעיונות שכאלו בטל בששים כנגד רובה המכריע של אוכלוסיית המקום הדוחה תפיסה שכזו באופן מוחלט, הגם שרוב זה דורש - ובצדק לשיטתי - הגבלות וסידור נאותים ומתאימים למניעת חדירת מתחזי נרדפי רדיפות פוליטיות ושאר אלמנטים בעייתיים המוחדרים לגרמניה בדרכים שונות ונעלמות.

בהשוואה מקוממת וגסה ניתן לצערי לומר, כי כשם שאנשי ימין מסויימים בישראל שונאים ומתעבים לעיתים ערבים באשר הם, כך מרגישים וחשים חוגים גרמניים דומים לעיתים כלפי מהגרים שונים מקרב באי העולם השלישי - דבר אשר כל אדם יכול להבין או לשלול לשיטתו;
יחד עם זאת שומה עליך לדעת, כי אחוז האוחזים בדיעות ימניות קיצוניות במדינת ישראל עולה בעשרות מונים על אחוז ציבור אוחזי דיעות שכאלו בגרמניה, ולראייה אציין ביבושת כי נציג מסויים של מחנה ישראלי ימני-קיצוני זה יושב אף בממשלת האחדות הנוכחית על תקן שר
תיירות - מצב אשר הינו בחזקת ייהרג ובל יעבור בגרמניה.

לסיום תגובתי זו אוסיף ואומר כי איני נוהג על פי רוב לחזות ולנבא מצבים פוליטיים-היסטוריים עתידיים, אך דומני כי השינויים אותם תחווה מדינת ישראל ב-‏5 עד 10 השנים הבאות עשויים להיות גדולים וגורפים יותר, וזאת בהשוואה לאירופה בכלל ולגרמניה בפרט.

בברכה

א. מאן

נ.ב. חן חן על הענקת התואר 'דוקטור' לשמי, אך מעבר לתואר שני בהיסטוריה כללית אירופאית וגרמנית, כולל תואר שני בלינגוויסטיקה, בלשנות, וספרות אנגלית איני אוחז בתואר אקדמאי נוסף - מלבד תארים אקדמאיים-אינטרניים בתחומי תיאולוגיה נוצרית ויודאיסטיקה.
תחייתו המחודשת של עידו הרטוגזון 21783
תודה על התשובה המלומדת של מר מאן וסליחה על שהענקתי לו בטעות את התואר דוקטור.משום מה היה לי תמיד את הרושם שהאיש הוא דוקטור מסוג כלשהו.
אני שמח לשמוע שלדעתך למר הרטוגזון אין כל עתיד כאאוטסידר בגרמניה, ושהוא מתכנן לכתוב ולפרסם בשפה הגרמנית .
אני מסכים עימך שישראל עומדת לעבור שינויים גדולים וגורפים. ממה שאני כמשקיף מהצד על הגרמניה ועל הסצינה האירופית בכלל אינני מסכים עימך לגבי עתידה של גרמניה. התופעה בעינה נשארת : הימין הקיצוני שם מתחזק ככל שגדל גל המהגרים המגיע לגרמניה ממקומות אחרים בעולם ( והוא גדל כל הזמן). היידר שהיגיע להישגים כה גדולים באוסטריה הוא רק קצה הקרחון.
לא ידעתי שהרטוגזון רואה את עצמו כ"פליט מלחמה" אני מניח שהכוונה לאינטיפאדה כאן של הפלסטינאים כנגד ישראל.
אני מאחל בהצלחה להרטוגזון במולדתו החדשה, ושימצא שם יותר שקט ושלווה משמצא כאן. אנחנו כאן נמשיך להיאבק ולהתמודד בבעיות שמפניהן הוא נמלט.
תחייתו המחודשת של עידו הרטוגזון 21805
המשורר והסופר האנגלי קיפלינג העיר פעם
What know they of England who only England know?

מדוע רק עבור ישראלים ניראית בחירה אישית לעבור ממדינה למדינה ניראית כירידה (תרתי משמע) מוסרית. מדוע מה שמותר לנתניהו, ברונובסקי (איש עסקים, אמן) או לחילופין אזרחי מדינות שונות הגרים בישראל - מדוע זה אסור לסתם אדם שבמקרה מוכר לנו כמשתתף באייל.
תחייתו המחודשת של עידו הרטוגזון 21807
אני מוחה בתוקף על הפיסקה לקראת סוף דבריך: "אנשי ימין מסוימים בישראל שונאים ומתעבים ערבים באשר הם". אני חושב ששנאה ותעוב ערבים "באשר הם" בישראל אינם מתחלקים לפי השקפת עולמו הפוליטית של האזרח הישראלי.
דעות גזעניות כאלה אינן קשורות בכך כלל. אני מעיד על עצמי שהצבעתי בכל מערכות הבחירות האחרונות עבור מפלגתו של אותו "נציג מסוים של מחנה ימני קיצוני". איני חושב שדעותיו יותר גזעניות ושהוא שונא ערבים "באשר הם" יותר מאנשי שמאל רבים (מטעמי נימוס לא אזכיר לצורך השוואה את הראשון מהם שעולה כרגע בדעתי, ואת תחושותיו כלפי הערבים "באשר הם" כפי שהבנתים). הכוונה בתוכנית הטרנספר בהסכמה של חה"כ זאבי היא באמת "בהסכמה" למרות קריצות העין העזות של אנשי השמאל בעת שהם מפרשנים אותה. בהצביעי למפלגתו אף אני מתכוון להסכמה. לא מדובר בתכנית שתתבצע מחר אלא ב "אני מאמין", בדומה ל"אני מאמין" שמקומם של כל היהודים במדינת היהודים. זה שאני חושב כך ורוצה בכך אינו אומר שאני מתכוון להעמיס מחר אותך ואת עדו על משאית כפי שאתם טוענים שזו מגמתו של חה"כ זאבי כלפי הערבים. אינך צריך לדאוג. אני וחה"כ זאבי לא נגרור אתכם לכאן בכוח.
ולבסוף הרשה לי להיות מעט ציני, אבל פשוט איני יכול להתאפק.
ממש נגע ללבי הקטע שבו אתה מספר שהגרמנים לא יקבלו כשרים אנשים כאנשי הימין הקיצוני בישראל. כידוע התנועה הכי ימנית שקמה בישראל היא "תנועת ארץ ישראל השלימה". אישים כשי עגנון נתן אלתרמן פרופ' שפרינצק ואחרים, שהיו עם מקימיה אינם ראויים לשבת באותה ממשלה יחד עם דור ההמשך של מקימי אושויץ וטרבלינקה. הם יזהמו שם את הטוהר הצחור (של הגזע ?)
תחייתו המחודשת של עידו הרטוגזון 21810
שלום לך דוב וחג שמח,

בוודאי תתפלא לשמוע כי אינני שולל את טיעונך הראשון על הסף;
במבט זהיר ופיכח אליבא דמשנת קארל גוסטב יונג ייתכן גם ייתכן שאנשי שמאל קוגנטיביים מתעבים פי כמה וכמה ערבים 'באשר הם' מאשר אנשי ימין אמוציונאליים - ועל כן נוטים הם כמעט תמידית לאופציית ביצוע אלמנט הפרוייקציה הגורפת, כמעין גורם מאזן לסך תחושותיהם השליליות כלפי הדבר האסור עליהם קוגנטיבית, הבאה לידי ביטוי בדמות טראנספורמציית שנאה יוקדת ועזה אל בני עמם ומינם באשר הם.

כמו כן מעריך אנוכי עמוקות את נימוסיך המתובלים בקריצות, אך את דיעותיי השונות באשר לסיכסוך הבעתי לא פעם, ואשמח אף לחזור עליהן בהזדמנות זו;
היותי 'איש שמאל-נטו' מעודה לא מנעה ממני הבעת דיעות קשות ונכונות-אובייקטיבית כלפי הצד הנגדי, ממש כביקורתי החדה כתער באשר לצד הישראלי. מרבית וממשתתפי וקוראי אתר נכבד זה מודעים גם מודעים לרצוני העז להסתלק מיידית ובאופן חד צדדי מסך כל שטחי מריבה אלו אף ללא כל הסכם, תוך חלוקה ברורה וגסה של כלל גבולותיה של מדינת ישראל ללא כל נקיפות מצפון וכאבי בטן מוראליסטיים (ע"ע דוקטרינת מאן).

גם בסוגיית ערביי ישראל נגעתי לא אחת, בהבהירי שחילופי שטחים ותיקוני גבול עשויים גם עשויים להיות אפשריים עד מאוד, במידה וחוקי המשחק הקיימים יעלו על שירטון הלאומניות הפלסטינאית, כיאה לרעיון האירדנטי-אירופאי.

דומני כי רעיונות שמאל-נטו זה מבית מדרשי מציבים בהחלט הבדלים וסייגים משמעותיים הן כלפי גורמים שונים הקורצים ברמיזה לגירוש 'מרצון' של אוכלוסיית ערביי ישראל, והן כלפי אלו השואפים לכבוש מחדש את שטחי A (ע"ע דוקטרינת אנשלוביץ) תוך השלטת חוק וסדר לשיטתם באיזור;
דומה כי היה זה מר עמית אשר היטיב לא אחת לתאר ולנתח בפרוטרוט את תוצאותיהם האפשריות של רעיונות ימניים סהרוריים שכאלו.

באשר לנקודות נוספות בתגובתך - אינני מבין מדוע וכיצד מתכוון הינך לגרור ולסחוב את מר הרטוגזון ואותי חזרה לארץ, וזאת על מנת שלא נחשוש חלילה כי בדעתך ובדעתו של מר זאבי להעלותינו על משאיות...מאוד לא ברור.

גם פיסקתך האחרונה בנוגע לה"ה עגנון, אלתרמן ושפרינצק אינה נהירה לי די צרכי; האם אינטלקטואלים ישראלים ימניים אלו אמורים לשיטתך לשבת בשורות מפלגות ימניות קיצוניות גרמניות, וזאת על מנת להוכיח כי הללו מקבלות יהודים, וכי אפשר כי יהודים לא פחות קיצוניים בדעתם יהיו מאלה האחרונים?

למרבה האירוניה עליי לציין, כי אין כל ספק בליבי שכמעט כל מפלגה גרמנית ימנית קיצונית דהיום תשמח לקבל אל שורותיה אינטלקטואלים יהודיים ימניים דוברי גרמנית רהוטה כשלושת האישים שציינת, ולו לצרכי קישוט התקשטות.

תמהני להיכן הינך חותר.

שלך

אלכסנדר מאן
תחייתו המחודשת של עידו הרטוגזון 21814
למר מאן, שלומות.

דומה שעולה איזו נימה מאד טעונה מחילופי הדברים: טרנספרים, שנאות, וברקע - רוח הרפאים של הגזענות. וגם טרנספורמציות רגשיות מורכבות בהם מתברר שהאוהב הוא אויב או להיפך, או משהו בדומה לכך. אכן, הנוף הפסיכולוגיסטי הינו טעון ביותר, אך האם זה הכלי לדיון מדיני?
האם אין מוצא מהלילה הנצחי הזה שנכנסנו אליו במאה הקודמת? האם איזולדה צריכה לשתות מהשיקוי לגלות שהיום הוא שקר ורק הממשות האקסטטית של הלילה היא אמיתית?
לא חייבים את המילכוד של יחוסם של תחושות כאלו או אחרות, כדי לשלול או להעניק לגיטימציה לשיקולי הבטחון הלאומי של ישראל. יש גם שיקולים של ריאל פוליטיק, דומני, האמורים להיות כפופים לדיון רציונלי, שאינו כמובן אקסלוסיבי בפני שיקולים אתיים שהינם כוח מניע חזק. אך עד כאן. הדיון חייב להיות מתוחם. כפי שאמר למשל הקאנצלר שרדר בהתייחסו
למדיניות האוסט-פוליטיק, מתחייבת מידה של חוסר סנטימנטליות (ואין הכוונה לאטימות דורסנית אני מניח). נראה שאין כתובת אתנית,
לא לרשעות ולא לטיפשות האנושית, ועלינו לאמץ
כללי דיון הרואים את ההקשרים הרחבים ומגמות הגלובליזציה בפלנטה האחת והחשופה הזאת, שהיא היחידה שיש לנו, תוך השענות על מירב התושייה והיצירתיות.
ידידך הנומאדי
רגש המציאות מול מציאות הרגש 21823
מר שרון היקר,

הרשה נא לי לחתום על תגובתך זו בשתי ידיי ולאמצה אל ליבי, ולו מפאת היותה תגובה אסתטית, נכונה ויפה - הטומנת בחובה קריאה אותנטית לשימור נאראטיב המודרניזם.

מרחק המפץ הדק בין תגובת אוהב לתגובת שונא העמיד שורת תיאורטיקנים גרמנים נכבדה מתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה במטריצת הערך המוסף והנלווה להתהוות ה'דברים' (Das Ding an sich) באופן פנימי וחיצוני כאחד - תופעה אשר גרמה תמידית למתח עצום בין שוללי הרמוניית האורגאניות לבין מחייביה, ודומני כי חליפת המיכתבים בין ק. ג. יונג לבין ז. פרויד המחישה לגרמנים ולעולם התרבות המערבי בכללותו את כוחם הרדום של רגשות סוציאליזאציה ראשוניים.

דרישתך, אם כן, לרדוקציית הריאל פוליטיק אומנם טומנת בחובה בהחלט סיכוי לסוג מסויים של פיתרון ראציונאלי-תועלתני, אך אל לנוגעים בדבר לגלות סימני התעלמות מוואקום גלי הרגשות המודחקים בקרב הצדדים הניצים - כפי שאירע הדבר במסגרת השתלשלות אירועי טכנוקרטיית אוסלו, אשר ידידי שמעון גלבץ היטיב לתאר ולבאר באחת מתגובותיו האחרונות בנדון.

בברכה

א. מאן

נ.ב. באם תרצה, אמשיך ואכנך 'נומאדי' ו/או 'נווד', אך תן דעתך לכך כי שמך המלא בהחלט מוסיף משקל של כבוד לדעותיך ותגובותיך השונות, וזאת למרות כביכול אמביוולנטיות השם 'שרון' בתת המודע הקולקטיבי-אזורי.

כמו כן אשמח לפנות אליך בשמך הפרטי בלבד במידה וחשוב ונוח לך הדבר.
תחייתו המחודשת של עידו הרטוגזון 21819
לעניין כבוש הרשות הפלשתינית. נראה לי שמצב שבו מדינה קטנה וחלשה מתעקשת לקיים מצב מלחמה מתמיד עם שכנה גדולה וחזקה (יש אומרים מעצמה אזורית) הוא מצב נלעג ומוזר שאינו יכול להתקיים אלא באזורנו. איני חושב שסן מרינו, למשל, תוכל להתקיים ולו יממה אחת אם תחליט להקדיש את עצמה לירי מרגמות וטילים על איטליה, על שליחת מחבלים מתאבדים לערי איטליה הגדולות כדי לפוצץ את אזרחיה וכדומה.
מה שקורה אצלנו הוא התפתחות מצב בדיוק כזה שיימשך שנים רבות בגלל שאנו בפרוש מרשים לו להימשך. אני יודע שרבים חושבים שהמצב הזה עומד להסתיים בהסדר איזה שהוא. אנחנו נלך עוד קצת לאחור או שאמריקה "תגיד להם" וכו' ופתאום הם יוותרו על זכות השיבה. זו הסהרוריות. לא יהיה דבר כזה, ובסופו של דבר, לא לפני שדווקא אנו נחטוף את עשר המכות, נגיע בכל זאת לבצע את מה שאתה קורה "תכנית סהרורית". פשוט אין דרך אחרת. גם לשיטתך הצורך בנסיגה לגבולות 67 הוא כדי שנוכל לבצע לבסוף "תכנית סהרורית" כזאת או אחרת. אני איני מבין כלל לשם מה דרושה נסיגה מקדימה לשם כך.
לצערי, את עניין המשאיות והאישים לא הבנת כלל, ואנסה להסבירו שוב.
הדברים האלה התייחסו להזכרת חה"כ זאבי בדבריך. התייחסותך אליו הייתה התייחסות של שאט נפש, ואמרת שאישים כאלה מקומם לא יכירם בממשלה גרמנית.
אני ראיתי בדברים אלה פגיעה אישית משום שדעותיו של חה"כ זאבי מקובלות עלי, ובכל זאת איני חושב שלשנינו דעות גזעניות.
ההנחה שלי הייתה ששילובו של חה"כ זאבי בקבוצת אנשי הימין המוקצים, סיבתה תכנית הטרנספר המפורסמת שלו. לכן מצאתי לנכון להסביר שוב במה מדובר, ולהראות שלא מדובר במדיניות גזענית ובלתי הומנית.
לשם כך היה צורך לתקן את הסילוף המקובל אצל יריביו כאשר הם מתארים את תכניתו. זאבי מדבר על טרנספר בהסכמה ומרצון. היריבים רואים במילים "מרצון ובהסכמה" מילים שמטרתם להחליק תכנית שמשמעותה גרוש, משום שהסכמה ורצון אינם מעשיים. לכן באומרם את המילים "הסכמה ורצון", הם קורצים קריצת עין עזה, כדי להבהיר למה לדעתם חה"כ זאבי מתכוון. הסברתי שהדברים אינם כאלה, והכוונה באמת לרצון ולהסכמה. ( קריצת העין אינה של חבר הכנסת זאבי ושלי אלא של אנשי השמאל שמפרשנים אותנו. ) זה נכון שדבר כזה אינו מעשי לטווח קצר, ולכן שלא מדובר על תכנית שעומדת להתבצע מחר, אלא לסוג איזה שהוא של "אני מאמין" שארץ ישראל היא מדינת היהודים ובסופו של דבר הם לבדם צריכים להיות בה. כדי להדגים מה המשמעות של "אני מאמין" כזה הבאתי את הדוגמה שציונים כמוני חושבים שמקומם של כל היהודים בעולם בארץ ישראל. אבל אין הדבר אומר שאני מתכוון להעלות את כל היהודים כולל אלה שאינם רוצים בכך על משאיות ולהביאם לכאן, ממש כפי שאיני מתכוון להעלות את הערבים ללא הסכמה על משאיות ולגרשם. מדובר באמת בשכנוע ליישב ולשקם פליטים במקומות אחרים במרחבי המזרח התיכון הערבי, תוך כדי עזרה כלכלית, תוך הסברה שפתרון כזה טוב לשני הצדיים בסופו של דבר. אני גם לא אומר שמובטחת הצלחה, אבל האלטרנטיבה גרועה יותר מבחינת הסיכוי לקיום מדינת היהודים. תחשוב על כך שבתוך גבולות הקו הירוק בלבד חיו עם תום מלחמת השחרור 150 אלף ערבים, והיום יש בגבולות האלה למעלה ממיליון.
תכנית הטרנספר בהסכמה ומרצון אינה מעשית כמובן לביצוע מחר אבל כדגל ומטרה שאליה שואפים אין היא פחות מעשית ממה שרצה הרצל בזמנו כאשר אמר: "אם תרצו אין זו אגדה."
למרות שהדברים לא נראו מעשיים אז בכל זאת מבחינות רבות הגענו ליותר ממה ששיער.
"תוכנית מעשית לטווח קצר" הייתה זה עתה לשמאל, וראה לאן הביאה אותנו.
ולסיום אסביר שוב על מה הזכרתי את עגנון ואלתרמן. אתה ציינת שמקומם של אנשים דוגמת אנשי הימין הקיצוני הישראלי לא יכירם בממשלה גרמנית. הדברים האלה צרמו את אזני. בפסקה הזאת נקרה הערכה רבה לתרבות הגרמנית ומנגד במיאוס מסוים כלפי אנשי הימין הקיצוני. אני הבאת מספר שמות של אנשים "מהימין הקיצוני הישראלי" שאין ויכוח על ההומניות ואהבת האדם שבהם, ובאותה נשימה גם מצאתי לנכון להזכיר מי ומה הם הגרמנים שכל כך סולדים מאנשים אלה.

ולבסוף אני מאחל חג שמח לך ולכל קוראי האייל הקורא ומשפחותיהם. כמעט תמיד איני מקפיד לפתוח ולסיים במילות הנימוס המקובלות, אבל ראה תמיד את דבריי כאילו המילים האלה נמצאות, גם כשהן אינן.
אוף ! ! ! נקרה=נכרה 21821
''ברצון ובהסכמה'' 21822
נאמר כי מושאי תוכנית "העברת האוכלוסייה" שאתה מציג כאן אינם מסכימים ואינם רוצים לקחת חלק בתוכנית זאת, יותר מכך - הם עומדים על זכותם לחיות במקום בו חיו אבותיהם מזה מאות בשנים ובו הם עצמם נולדו וגדלו, כמו-כן הם מבהירים חזור והבהר כי הם מצפים להיות מטופלים כאזרחים שווי-זכויות במדינה בה הם נמצאים.
ואף יותר מכך - הם תומכים בדרישתם של בני עמם שהוגלו וגורשו, בנסיבות מסוימות שאין טעם לחזור עליהן כאן, לחזור למולדתם כאזרחים מן המניין או לחלופין לקבל פיצוי כספי נדיב.

מה הם האמצעים בהם תשתמש כדי לממש את רעיון הטרנספר מהסכמה במקרה היפותטי שכזה?
הריני להזכירך כי לפי שיטתך חיוני ביותר שרעיון זה ימומש על-מנת שמדינת ישראל תוכל להתקיים.

מצפה לתגובתך.
''ברצון ובהסכמה'' 21824
"...ואף יותר מכך - הם תומכים בדרישתם של בני עמם שהוגלו וגורשו, בנסיבות מסוימות שאין טעם לחזור עליהן כאן, לחזור למולדתם כאזרחים מן המניין או לחלופין לקבל פיצוי כספי נדיב."

נפלא. דיברת איתם, או שהסכמה לפיצוי כספי נדיב זו הברקה שלך?

ואגב - אתה ודב מדברים על שתי אוכלוסיות שונות. אם אני מבין נכון, דב מדבר על טרנספר של פלשתינאים המתגוררים ביש"ע אל מדינות ערב. אתה מדבר על טרנספר של פלשתינאים המתגוררים בתוך תחומי הקו הירוק אל מדינות ערב.

הדוקטרינה הראשונה היא דוקטרינת זאבי. השניה דומה במידת מה לדוקטרינת מאן. שתיהן לא מעשיות.

ניתן להוסיף לאופציות את דוקטרינת שריד הדוגלת בטרנספר של יהודים מיש"ע לתוך תחומי הקוי הירוק. לא בהסכמה, אלא בשיטת המשאיות.

לפחות מבחינת הלגאליות, דוקטרינת מאן דומה במידת מה להמלצות ועדת פיל לאו"ם משנת 1947, שם דובר על הפרדה מוחלטת של העמים, היהודי והערבי, למדינות שונות. לא שהמלצה זו היא מעשית כיום יותר מהאחרות שהוזכרו, אך יש לשים לב לכך שיישומה ידרוש טרנספר דו צדדי.
''ברצון ובהסכמה'' 21826
אם הבנתי נכון את משמעות ה"הסכמה" הנדרשת על מנת לבצע טרנספר כלשהו, הרי שלא מדובר בהסכמה אינדיבידואלית של כל פרט באוכלוסיה המועמדת להעברה אלא רק בהסכמת הממשלות של הגורמים המעורבים. אם אכן לכך הכוונה, מדוע אין "דוקטרינת שריד" (כהגדרתך) עונה על ההגדרה הזאת במלואה? שריד הרי לא מציע לפנות התנחלויות בניגוד לדעת ממשלת ישראל אלא ביוזמתה ובהסכמתה.
''ברצון ובהסכמה'' 22107
ועדת פיל הייתה ועדת חקירה בריטית שפעלה בסוף שנות השלושים. אין שום קשר בינה ובין ועדת האו''ם שהמליצה על תוכנית החלוקה.
''ברצון ובהסכמה'' 91173
אכן. זו הייתה ועדת אונסקו''פ.
''ברצון ובהסכמה'' 21825
שוב באים השמאלנים עם השאלות התבוסתניות להוציא את הרוח ממפרשי הימין רב החזון.

הרי כתב כאן דוב אנשלוביץ בצורה הברורה ביותר שתוכנית הטרסנפר מרצון שלו אינה מעשית מחר (אולי מחרתיים יהיו פה פתאום פלסטינאים אחרים, מי יודע) ושאין בה ערך מעשי מעבר להיותה "דגל ומטרה שאליה שואפים". מה אתה רוצה ממנו? אני כבר נפלתי בפח הזה פעם אחת כשהתעקשתי לחזור ולשאול את יובל רבינוביץ' מה יקרה אם תוכניות הכיבוש הנאור שלו תיתקלנה בעם פלסטינאי קשה-עורף שלא רוצה שימשלו בו באופן הנאור שנציגי הימין הישראלי מתכננים עבורו. התשובה היחידה שהצלחתי לקבל כללה שלל הערות סרקסטיות לגבי חוסר יעילותן המפורסם של "שיטות הקסם של השמאל" ויחד עם זה התעלמות מוחלטת מהתסריט המתבקש ולפיו הצד השני יסרב לאמץ את דרך המחשבה של הימין וימשיך לפעול רק למען הקמת מדינה פלסטינאית עצמאית. סיסמאות נוסח "טרנספר מרצון ובהסכמה", "לאסוף מהם את הנשק" ואפילו "לעודד את הדמוקרטיה בשטחים" (שלא לדבר על "לתת לצה"ל לנצח") מהוות עבור אנשים מסוימים תחליף מלא לפעולה פרגמטית שתתאים למציאות של היום ולא תדרוש מן הצד השני שינויים פסיכולוגיים רדיקליים מדי.

זכותו של פלוני לאחוז בכוח בחלום על טרנספר מרצון כמו שזכותו של אלמוני לחלום על תהליך סטרילי של איסוף נשק ("מהעבריינים") ועל חינוך מחדש של הפלסטינאים לדמוקרטיה לפי מודל ארה"ב-יפן. זכותם אפילו להצביע עבור נציגי החלומות-בהקיץ הללו בקלפי. אין טעם, עם זאת, לצפות שהם יגנו על הסיסמאות הללו כאילו היו תוכניות פעולה רלוונטיות לזמן ולמקום בו אנו נמצאים, פשוט מכיוון שכנראה אפילו לשיטתם הן אינן כאלה.
''ברצון ובהסכמה'' 21832
לפני שאענה ישירות על שאלתך, אדבר על מספר עניינים. בדרך כלל כשאני מגיע לדברים שברומו של עולם אני פשוט מדבר על כך שמדובר בבחירה ובעניינים שבלב. הפעם אחרוג ממנהגי ואדבר בעיקר על עניינים שבשכל, אם כי גם בהם משולבים פה ושם עניני הלב.

1. משמעות הטרנספר מנקודת ראותו של הפרט.

אני נולדתי בתל אביב ושם עברו שנות ילדותי עד גמר השרות הסדיר בצה"ל. כשהייתי סטודנט הייתי מגיע לתל אביב רק בסופי שבוע. אחר כך עברתי צפונה ומאז אני מתגורר באזור הקריות.
איני זוכר שהמעבר הזה גרם לי איזו שהיא טראומה. עברתי מסביבה אחת לסביבה דומה. אותה שפה, אותו מזון אותם שירותים, אותה מדינה, ואותם אנשים סביבי. בודאי שאיני רוצה שיעבירו את תל אביב למדינה אחרת. אבל לא מדובר כאן בפגיעה אישית. הדבר לא ישנה בצורה משמעותית את חיי. התנגדותי לכך תהיה מסיבות לאומיות, אותן סיבון שבגללן אני מתנגד להחזרת חלקים מירושלים, וכשמדובר בירושלים הסיבות האלה בודאי תהינה יותר משמעותיות בגלל שזו ירושלים.
אני לא אומר שמדובר בהסכם שבו יעברו התושבים לגור במחנות פליטים כפי שהיה בעבר, אלא בהסכם מסודר שבו יקבלו תחליף הולם מבחינה כלכלית למה שהיה להם, ואולי כדי לפתותם אפילו יותר.
נכון שרבים מהפלשתינים הם איכרים, ואומרים שאיכרים קשורים הרבה יותר לסביבתם מאשר עירונים, אבל גם אם זה נכון, אני חושב שגם עובד אדמה שיציעו לו תנאים דומים ויאפשרו לו להיקלט כלכלית בסביבה אחרת אבל עם אותה שפה ואותה תרבות ואותו משלח יד ובמדינה שהיא שלו ושבה לא יצטרך לשיר ביום עצמאותה על נפש היהודי, מידת הסבל שלו לא תהיה כזאת שהשיקול הזה יגבר על שיקולים אחרים כבדי משקל.
לכן הצגת עניין הטרנספר כפגיעה אנושה בפרט היא מוגזמת. זה לא חייב להיות כך.

2. "העם הפלשתיני".

חבר הכנסת עזמי בישארה מייצג בכנסת שלנו לאומנות קיצונית ערבית. בעבר הבאתי כאן התבטאויות שלו שבהן קרא בעצם בפרוש לפגוע באזרחינו. עצם הישארותו אדם חופשי אחרי שדיבר כך, מראה על איזו אי שפיות במבנה השלטון אצלנו. מכל מקום אי אפשר לחשוד בו באהבה יתרה של יהודים. והינה אותו בישארה הופיע לפני שנים מספר בטלוויזיה בערוץ השני בתכנית של ירון לונדון ואמר שם בפרוש: "אין עם פלשתיני. ישנה האומה הערבית הגדולה." לשאלת המנחה הנדהם מדוע, אם כך, מדברים הם כל הזמן על "העם הפלשתיני", השיב האיש שבימנו רק ע"י אמירה שקרית זו יכולים הערבים לקבל את זכויותיהם.
אני רוצה להוסיף ש "האומה הערבית הגדולה" חולשת על שטח גדול פי 18 במזרח התיכון מ "ארץ ישראל השלימה".

3. מה צפוי אם לא יהיה טרנספר.

כפי שצינתי בתשובתי לאלכסנדר מאן מספר הערבים בתוך תחומי הקו הירוק גדל בערך פי עשרה מסיום מלחמת השחרור ועד היום. בתקופה הזאת גדל גם מספר היהודים בשיעור דומה, ולכן היחס המספרי בינינו נשמר פחות או יותר. אם נעשה אקסטרפולציה נגיע למסקנה שבעוד חמישים שנה צפוי שיהיו בתוך תחומי הקו הירוק כעשרה מיליון ערבים. קשה להניח שמספר היהודים יגדל בשיעור דומה כי אין עוד מקורות לעלייה שאפשרה את גדול האוכלוסייה היהודית עד כה, והאפשרות שהערבים יהפכו לרוב במדינת ישראל מאד סבירה. לכן, מה שיקרה הוא אחת משתיים: או שמדינת ישראל תסיים את חייה והמיעוט היהודי יהגר ממנה בהדרגה למקומות נוחים יותר, כפי שקורה היום בדרום אפריקה, או שייוצר מצב שבו מיעוט יהודי שולט ברוב ערבי.
אולי הדיבורים על עוד חמישים שנה נראים מעט "מרחפים", אבל כיון שכפי שאמרתי אני חושב על טרנספר כפתרון ארוך טווח, הרי שהוא גם בא לפתור בעיות שיווצרו בטווח ארוך.
זה נכון שמה שיקרה בעוד חמישים שנה לא ישפיע עליי ישירות, אבל אני חושב שתפקידנו לדאוג גם לדורות הבאים, והשקפותיי הפוליטיות בפרוש באות לתת תשובה גם למה שיהיה אחריי.

4. חשיבותה של מדינה יהודית לכלל היהודים בעולם.

נדמה לי שהיה זה חזי שאמר שהוא חושב שמה שהיה לפני ששים שנה לא יקרה שוב. משום מה הצהרתו זו של חזי לא משקיטה את נפשי. תהליכי אבולוציה הם תהליכים רבי שנים וקשה להאמין שתוך ששים שנה חל שינוי גנטי לא בעם הגרמני, לא בעם היהודי ולא בעמים אחרים.
סוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים התאפיינו במערב אירופה ב "קידמה" , ובניגוד למזרח אירופה, היהודים קיבלו שוויון זכויות מלא ולא נרדפו פיזית, אלא נדחו חברתית.
בכל זאת האסון צמח דווקא במערב.
איזו תחושה יחושו לדעתך יהודים כאלכסנדר מאן מבחינת הביטחון האישי אם מדינת היהודים "תימס" לפתע על הנשק הגרעיני שאומרים שיש בה ?
במה יהיה שונה מצבו ממצבם של היהודים בתחילת המאה העשרים, עת ניסה הרצל לפתור את בעיית חוסר היקלטותם החברתית ורדיפתם הפיזית במזרח אירופה, ע"י התבוללות מלאה תחילה , ובהדרגה ע" הרעיון הציוני ?
אני חושב שההבדל המשמעותי היחידי הוא הידיעה הברורה שהדבר הזה שנקרא "שואה", כבר היה, ולכן אין הוא מושג דמיוני תיאורטי. הפרט הזה לא יכול לשפר את הרגשתו אלא להפך.

5. האם הטרנספר מעשי

אני חושב שלנוכח המצב והעניינים שהעליתי הטרנספר הוא מעשה נכון, אולי כמעט היחיד שיוכל להבטיח את קיומה של מדינה יהודית. הזכרתי בתשובתי לאלכסנדר מאן איך נראו הדברים כשהרצל דיבר לראשונה על מדינה יהודית. אז זה נשמע גם כן לא מעשי, ואפשר לומר שבמידה רבה קיבל העניין תנופה ממש מחוסר ברירה.
אי אפשר להיות בטוח. אבל צריך לנסות.

כשחשבתי על כתיבת הדברים הנ"ל וארגנתים בראשי לפי הסדר היו עוד כמה נושאים שרציתי להעלות, אבל עד שסיימתי לכתוב הם נשכחו. לכן בשלב זה אסכם בכך שאשיב לשאלתך, ואם אזכר בדברים אולי אביאם מאוחר יותר.
אתה שואל מה יהיה אם הם לא יסכימו. יהיה לא טוב. לטווח ארוך הברירות האחרות רעות יותר. אני חושב שהסברתי זאת. אבל אם לא נצליח לשכנע בנחיצות העניין קודם כל את הציבור שלנו, בודאי לא נצליח לשכנע את הערבים.
מכל מקום חלילה לי לומר מה שאתה כל הזמן מצפה מ "ימני קיצוני" דמות שיצרת בדמיונך, לומר: "אם לא יסכימו אז נעשה זאת בכוח." לא אומר זאת לא כדי לא לגרום לך נחת רוח אלא בגלל שאיני מתכוון לכך.
האפשרות שמדינת ישראל לא תתקיים לנצח היא אפשרות מאד ריאלית, אבל אין זאת אומרת שאלחם באפשרות הזאת "בכל מחיר". לא תמיד המטרה מקדשת את האמצעים. תלוי מה המטרה. תלוי מה האמצעים.
''ברצון ובהסכמה'' 22388
אני מתייחס לשתי הפסקאות האחרונות של דברייך בלבד בתגובה זו, זאת מכיוון שאין טעם להכנס לדיון מוסרי והמישור הפרגמטי מספיק:
"יהיה לא טוב" - בוא נניח שאין הסכמה ושיתוף-פעולה מצד מושאי התוכנית שלך והמצב "איננו טוב" (לא צריך דימיון כ"כ מפותח כדי לשער מצב שכזה), האם ע"פ שיטתך קיבעון במצב שכזה או דומה לו, בו רעיון הטרנספר מהסכמה איננו מיושם, הינו דרך חד-סטרית לעבר אובדנה של מדינת ישראל?

באיזה שלב מבחינתך "אבדה" המדינה (מבחינה דמוגרפית/רעיונית או ע"פ כל פרמטר אחר)?

אם תגיע למסקנה כי מצב שכזה הוא בלתי נמנע בהתחשב במתודות אותן אתה מציע, באילו מתודות אחרות תהיה מוכן להשתמש? האם תהיה מוכן להתפשר על ערכייך על-מנת להשיג את המשך קיומה של מדינת ישראל ע"פ הפרמטרים שקבעת בשאלה הקודמת?
איפה דעתו של מר מאן 21694
בכל הסיפור הזה?
גם כאן הכוונה לעידו, וסליחה. 21795
חותם על כל מלה 22113
ימים ראשונים במולדת חדשה 21656
יש לי חבר ממוצע יקי גם כן.
סבו היה יהודי שחי בגרמניה ולחם במלחמת העולם הראשונה כקצין בצבא הגרמני. המשפחה הייתה מעורה מאד בחיים הגרמניים, והקשר שלה עם היהדות היה מאד רופף. אחר כך הפך הסב להיות אדם מאוד אמיד, והייתה לו רשת חנויות שם. יום אחד (אולי היה זה בליל הבדולח. איני זוכר כרגע את הפרט הזה.) הגיע לאחת מהחנויות שלו, ומצא עליה כתובת: "יהודי". הדבר הזה גרם לו לעלבון צורב. בהחלטה של רגע, בודאי לא היה יכול לצפות את העתיד הנורא, והמניע העיקרי היה אותו עלבון, סגר את כל ענייניו בגרמניה, ועלה ארצה.
כאן התיישב בכפר והפך להיות חקלאי. הוריו של חברי זה חיים עדיין באותו כפר, ואביו עדיין חקלאי. חברי היה אף הוא חקלאי בנעוריו, אחר כך למד בטכניון והחל לעסוק בהנדסה.
לפני זמן מה פגשתי את החבר הזה. הוא סיפר לי, שיש לו אפשרות לקבל אזרחות גרמנית, והוא מטפל עתה בעניין זה. הדבר הזה, לדבריו יפתח אפשרויות לבנותיו לקבל עבודה באירופה, אם ישהו שם בעתיד, ויש לו עוד יתרונות.
הקשבתי לסיפור החדש, ולבי נחמץ. לא הגבתי, אבל חשבתי על הסב הרגיש והנוטה להיעלב של חברי, ומה הוא היה חושב על האקט הזה של בקשת האזרחות הגרמנית, לו חי היום.
ימים ראשונים במולדת חדשה 21663
היי דב. ליבי דווקא בכלל לא נחמץ. שישים שנה זה הרבה זמן; בשנת 1935 עדיף היה ליהודי גרמניה לעלות לא"י, אבל כעת בהחלט יכול להיות שעדיף לחיות בגרמניה מאשר בישראל. נחמד לדעת שדווקא אחרי כל מה שקרה יהודים יכולים היום שוב להיות אזרחים גרמניים; והפעם עתידם בטוח, לדעתי הצנועה.
ימים ראשונים במולדת חדשה 21668
אני לא הבאתי נימוקים לכך שלבי נחמץ.
אתה בניגוד לי כן מנמק מדוע לבך לא נחמץ.
עצם הבאת הנימוקים מוציאה את העניין מתחום הלב.
ימים ראשונים במולדת חדשה 21669
ועוד משהו.
אני טרחתי להדגיש בסיפור שהבאתי את הפרט שבמיוחד הרשים אותי: המניע לצעדו של הסב היה העלבון (כך זה סופר לי ואני יוצא מנקודת הנחה שזה נכון.) ולא "מה עדיף".
אתה מדבר על "מה עדיף".
זה משהו אחר.
ימים ראשונים במולדת חדשה 21670
לדעתי זה קשור למדי. הסב החליט לעזוב את גרמניה כי לדעתו היה עדיף לחיות במדינה בה לא יעליבו אותו בשל היותו יהודי. גם המניע הרגשי ביותר והכי פחות חומרני מתבטא בסופו של דבר ב"מה עדיף", לא?
ימים ראשונים במולדת חדשה 21671
אני בטוח שאותו חבר ממוצא גרמני שקל והגיע למסקנה שהמנעות מפגיעה בסבא לא מצדיקה ויתור על דבר שעשוי להקל משמעותית את חייו וחיי בנותיו.
אני בטוח שאם אבא של סבא שלי שהיה רב, שוחט ומנהיג רוחני (לכל יהודי יש איזה גדול בתורה אי שם למעלה באילן היוחסין, לא?) היה יודע איזה כופר יצא מהנין שלו ליבו היה נחמץ בקירבו ויותר מזה הוא היה מתהפך בקברו (למעשה מהסיפורים ששמעתי עליו הוא היה נותן לי שתי סטירות מצלצלות או יורה בי איזה ברק מהשמיים) אבל מה לעשות, בחיים יש עוד כמה שיקולים חוץ מריצוי האבות הקדמונים.
ימים ראשונים במולדת חדשה 21684
למרות שכתבתי "מה היה חושב הסב", מה שהחמיץ את לבי לא היה כלל הפגיעה בו, אלא צער על השתנות צורת החשיבה שהפכה שוב למה שהייתה גם אצלו רגע לפני כתיבת הכתובת "יהודי" על חנותו.
(חזי - עד כמה שידוע לי אירוע קל כזה יכול להתרחש בגרמניה גם כיום, למרות ששים השנים שעברו.)
אבל אני דברתי על תחושות שלי.
מדוע אתם כל כך טורחים לנמק את תחושותיכם ההפוכות ? הרי יהיה זה טפשי מצדי לומר למישהו שעליו לחוש כמוני.
היש לכם בעיות עם עצמכם ?
ימים ראשונים במולדת חדשה 21741
אני לא מנסה לנמק את תחושותיי ההפוכות. אני בסך הכל רוצה לדעת -מדוע- את חש צער על השתנות צורת החשיבה. מה רע, בעצם, בלרצות לחיות בגרמניה כיום? האם כל אדם שנמאס לו מישראל ורוצה לרדת צריך לשים את החשש מהתנכלויות אנטישמיות לנגד עיניו? האם כדאי לאנשים להימנע מלעבור לסן-פרנסיסקו (בגלל שיש שם לפעמים רעידות האדמה) או למיאמי (סופות טורנדו)?
ימים ראשונים במולדת חדשה 21763
כל אדם לבסוף מת. הוא בוחר בדרך איזו שהיא, מחליט ללמוד או לעשות דברים אחרים, בוחר את דרכו הפוליטית, מעצב לפעמים השקפת עולם איזו שהיא, אבל לבסוף ללא תלות בדרך בה בחר הופך להיות מזון לתולעים.
אתה יכול לשאול מדוע התאמץ לבחור בדרך שבה בחר, שהרי הסוף הוא אותו סוף. אולי בכלל כדאי לקצר את הדרך ליעד הזה ? למה להתאמץ ?
אין תשובה לשאלה הזאת. אדם בוחר את דרכו הרבה מאד בהשפעת הסביבה והחינוך שקיבל, ומעט אולי בגלל הגנטיקה שלו. זו מהות האדם.
ספר קהלת מציג את העניין הזה בצורה מאד קולעת. בכל הספר מוסבר ש "הכל הבל", ולשום דבר אין יתרון על דבר אחר, ובכל זאת בפסוק האחרון נאמר:
"סוף דבר, את ה' ירא ומצוותיו שמור." למה ? "כי זה כל האדם".
האדם בוחר דרך. דרכו של מחבר קהלת היא קיום תורה ומצוות, אבל בחירת דרך היא במהותו של כל אדם, גם חילוני, והשאלה מדוע בחר בדרך זאת היא חסרת תכלית ואין עליה תשובה.
כל אדם בוחר מה חשוב לו ומה לא חשוב לו, ולכן כל שאלות ה "למה" שלך חסרות תכלית. אצלי ההתרחקות מאלה שבזים לי ושונאים אותי, הקושי לסלוח, ואי הרצון להיות בקשר קרוב אתם, אלא להסתדר ככל הניתן במדינה שלי חשובים יותר מדברים אחרים. לי חשוב שתהיה "מדינת היהודים", ואני רוצה לחיות בה ושגם צאצאי יקימו את משפחתם בה.
איני מטיף לאחרים שילכו בעקבותיי. אם לך חשוב יותר, נניח, שתהיה במקום שבו רמת החיים שלך תהיה גבוהה, ולכן אתה בוחר לעזוב איני כועס. אבל זה מצער אותי. למה זה מצער אותי ? ככה. כזה אני.
השאלה פשוטה 21696
יש או אין לנו במה להתבייש מול התרבות האירופית?
השאלה פשוטה 21697
התשובה ברורה, אני מניח, תלוי למי מאיתנו ...
השאלה פשוטה 21717
הנושא שהעלית אולי מאד מעניין. השאלה אינה פשוטה והתשובה לה בודאי מאד מורכבת.
מכל מקום אין הנושא הזה קשור בשום דרך לדברים שלי.
אם תעלה את הנושא במאמר ראשי, ותסביר בדיוק למה אתה מתכוון בשאלתך אשמח לענות.
השאלה פשוטה 21718
כדי להיות בטוח שאכן אין קשר קראתי שוב את דבריי, ואכן לא מצאתי קשר.
אבל מצאתי שם שהחבר שלי ממוצע, ולא זה מה שהתכוונתי להגיד.
הוא ממוצא יקי. לא ממוצע. . . .
האתר 184226
320832
על מחקר חדש, מנקודת המבט של מפענחי הצפנים. Ynet: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3120516,00.h...
320921
>הרמז היחידי לפיו יכלו אנשי המודיעין הבריטי להבין את המסר המזעזע שפיענחו הוא שם המבצע - "ריינהארד" - מחווה נאצית למפקד האס.אס ריינהארד היידריך, האחראי לארגון התוכנית הנאצית להשמדת יהודי אירופה. אנשי המחקר הבריטים אמנם לא יכלו לדעת מיהו אותו ריינהארד באותם הימים, אך הם כנראה הבינו בכל זאת את חשיבות המסר. לראייה - הם קיטלגו אותו תחת הסיווג "סודי ביותר". בנוסף הם הוסיפו כי "יש לשמור נעול. לא להוציא מהמשרד".

רק לי זה נשמע כמו קישקוש? סיווג הידיעה סביר שנקבע לפי המקור (אניגמה?) ולא לפי חשיבות הידיעה.
320939
לא רק לך. הפסקתי לקרוא את הידיעה בדיוק בפיסקה הזו.
בטלן 320991
אני הלכתי לראות מה כתבו ב-NYT וגיליתי שאין הבדל מהותי. לעומת זאת המתרגם כן טרח להזכיר לנו שהתאריך 11/9 הוא "מצמרר" למרות שאין שום קשר:

NYT:

He also quotes a memorandum from a British cryptologic official, dated Sept. 11, 1941, that takes account...

ynet:
...מזכר שהגיע ממומחה הצפנה בריטי בתאריך מצמרר - ה-‏11 בספטמבר 1941, שעוסק...
מיכאל שרון הלך לעולמו 569109
מיכאל שרון, מחבר המאמר לעיל ומשתתף פעיל באייל הקורא באותה תקופה, נפטר לאחר מחלה.

דף לזכרו בפורום ארץ הצבי

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים