צ'יקי צ'יקי בנג בנג 876
צ'יקי ארד, איש ''פינג-פונג'' לשעבר, יוצא בתערוכת ציורים שניה, ומסביר שהמסר שלו קצת יותר מורכב מנפנוף דגלי סוריה באירוויזיון.
"אפרים סנה" (כל האיורים: צ'יקי ארד)
בבית־קפה תל־אביבי, כשסביבו מוזיקה קופצנית, יושב רועי צ'יקי ס. ארד, יוצא להקת האירוויזיון פינג־פונג, ולוגם קפה, כשמידי פעם הוא עוצר לנופף לשלום לבחורה שנכנסת לחדר. ארד, מיני־סלבריטי בישראל, הוא אדם רב־פעלים. אחרי שלהקת פינג־פונג הצליחה לגרום לרשות השידור להתנכר להם בעקבות הביזיון באירוויזיון, ארד לא נח על זרי הדפנה. פרט לעבודתו כסגן־עורך במוסף התרבות של עיתון "גלובס", ארד הספיק גם לפרסם ספר ("הכושי"), להמציא את ההייקו העברי ("קימו"), להציג תערוכת ציורים ולהיות שותף פעיל במפעל "האקדמיה החופשית". עכשיו הוא יצא בתערוכה שנייה, תחת הכותרת "יופי וזעם: עבודות בעקבות האינתיפאדה האחרונה", והוא גם עובד על אלבום סולו ראשון וספר נוסף.

- צ'יקי, אתה אדם עסוק.

"כן, אני עושה הרבה דברים. באופן עקרוני, בישראל זה באמת בעיה. באמת. אנשים לא מתייחסים אלי ברצינות בגלל זה. בכל תחום - כשאני מוזיקאי, למשל באירוויזיון, אז אנשים אומרים שהוא בכלל עיתונאי. כשאני מוציא ספר, אז אני זמר. כשאני עושה תערוכה, אז אני עיתונאי זמר וסופר. אבל אני לא שם על זה זין. מה אני יכול לעשות? אני מצייר, אז אני אפסיק? אני כותב, אז אני לא אכתוב? למה זה בכלל מעניין מה עוד אני עושה? זה נורא קטנוני."

בכלל, לא לשים זין הפך לאחד מעיסוקיו העיקריים של ארד, לפחות בכל מה שזה קשור במגע עם התקשורת והממסד. כששאלתי אותו אם הוא מקווה למכור ציורים מתוך התערוכה החדשה שלו, הוא השיב שבתערוכה הראשונה הוא אמנם מכר, אבל הכסף לא מעניין אותו.

"אני מרוויח כסף מגלובס בסדר. יש לי משכורת. לא מעניין אותי למכור. אבל איפשהו יש בזה מעט אישור. לא שאני צריך את זה כבר. אני במצב של עור פיל, אחרי האירוויזיון. לא כל־כך אכפת לי מה יכתבו עלי. אני אספר לך סיפור שקרה בתקופת האירוויזיון, ותבין למה אני עם כזה עור פיל: היינו בשוודיה והיה יום הזכרון. אנחנו ידענו עוד לפני רשות השידור שהמסיבה החשובה תיפול על יום הזכרון. אז הודענו להם שאנחנו לא נגיע - אתה לא יכול להגיע למסיבה ביום הזכרון, כי אתה מייצג את ישראל. אז תכננו לשלוח נציגה מההפקה שלנו עם זר פרחים והתנצלות. סיפרנו על זה דרך אגב למשלחת, וראש המשלחת, חיים מלובן, אמר שבגלל שהוא ראש המשלחת, אז הוא רוצה להביא את הזר, ואנחנו הסכמנו. למחרת הייתה ידיעה בעמוד האחורי של ידיעות אחרונות - שזה מוסד בישראל, איפה שיש בדרך־כלל דוגמניות עם שיבולים - "פינג־פונג רצו לבלות ביום הזכרון והמשלחת הצליחה לעצור אותם". אז אני פיתחתי עור פיל בגיל צעיר. הרבה ידיעות כאלו נערמו לדימוי של פינג־פונג. פשוט העיתונות כל פעם מתבייתת על אישיו מסוים ויורדת עליו עד הסוף כמו שהיא עשתה לש"ס, כמו שהיא עשתה למתנחלים. עכשיו היא עושה את זה על ערפאת."

צ'יקי ארד, חשוב לציין, לא שונא אף־אחד. זה לא שהוא אוהב את כולם - הוא לא רואה בעצמו אדם תמים - הוא פשוט מאמין שפוליטיקה של שנאה לא תוכל להוביל אותנו לשיפור.

"התערוכה הראשונה שלי הייתה ממש לפני האינתיפאדה, בספטמבר. בגדול זו הייתה התקופה של דור שלם דורש שלום ושל תנועת הטי־שירט התעוררות. התערוכה ההיא צחקה על הפוליטי. היא דווקא תקפה את השמאל, לא משמאל או מימין, אלא את הציניות של האנשים האלה. הביקורת הזו התבררה אחר־כך כנכונה, כי הם באמת ברחו בהזדמנות הראשונה. אתה רואה את תנועת התעוררות, הם עשו לא מזמן הפגנה מול שגרירות דנמרק, כשהדנים עשו בעיות לכרמי גילון."

- התעוררות היא תנועה מיליטריסטית מעצם הגדרתה.

"כן, היא תנועה מיליטריסטית. זאת תנועה מעניינת, תנועת הטי־שירט התעוררות, כי אתה גם ראית יום־יום בעיתונות את התמונה שלהם. אני יכול להראות לך מהתקופה בה בערך הייתה התערוכה שלי, שבמקביל לה, יום־יום היו תמונות של החבורה של התעוררות עם טי־שירט, או במעריב או בידיעות או בהארץ או בערוץ 1 או בערוץ 2. יש להם את הטי־שירט, אז נורא קל לראות את הלוגו שלהם. זה היה קצת כמו פרסומת לדנונה. הם נפגשו כל הזמן עם בעלי עסקים שנתנו להם כסף, כי השמאל הישראלי מאוד שונא את ש"ס. למעשה הוא שונא גם את הערבים, אבל באותה מידה הוא גם שונא את ש"ס - שנאה לאחר, שהיא גזענות לא פחות מהגזענות של הימין בישראל. על רקע זה היו גם הפעולות שלי, יצא גם ספר של יהושע סיימון בשם אזרחים לאומיים. באותה תקופה, ביולי 2000, צולם גם הסרט "הקיצונים" שמוקרן כיום. באופן כללי, זה היה מעין "לצלוץ" על הפוליטי."


"קפיטליזם"



"אני לא כל־כך איש שמאל. אני מאוד לא טיפוס מגויס, ויש לי המון בעיות עם השמאל הישראלי. למעשה, הימין הישראלי יותר מעניין אותי. הם יותר מעניינים - באסתטיקה שלהם. זה המקום הטבעי שלי מבחינה אסתטית. אני אדם שאוהב שיהיה לו מעניין. השמאל הישראלי מובן מאליו. הטענה שלו היא פשוטה, והיא גם נכונה - ברגע שנצא מ- 67, יגמר הסכסוך, ויהיה שקט. אני מאמין בזה. אבל כאמן, כסופר, בכל מה שאני עושה וכותב, אני רואה שישראל בעצם מכורה לסכסוך, וגם הערבים.

"יש לי ידידה שחבר שלי יצא איתה, שהיא ערביה מחברון, ועכשיו היא קיבלה מקלט מדיני באירלנד. בגלל שהיא הלכה בשמלות קצרות, רדפו אחריה המוסלמים הקיצוניים בחברון, וגם בישראל שנאו אותה כי היא ערביה. אז היא נאלצה לברוח לאירלנד, ועכשיו היא מתקשרת שנורא משעמם לה שם. היום בעיתון אתה רואה ראיון עם סייד קשוע שהוא לא רוצה לעזוב - גם הוא מכור לאדרנלין.

"אז השמאל מתייחס אל הסכסוך הישראלי־ערבי באופן נורא חד־צדדי, ולכן גם מעניינת האסתטיקה של הימין. אני עכשיו, כסגן עורך בעיתון, נלחמתי כדי להכניס ראיון עם אדיר זיק, שהוא איש ימין. מאוד חשוב לי שיהיה את כל הדעות. אני נראה לי שמאל בהגדרה הישנה - באמת חשוב לי הדעה של האחר. נורא כעסתי אחרי רצח רבין שהשתיקו את הימין, והוא לא יכל להרים ראש. גם כתבתי על זה מאמר ב-Ynet, נגד השתקת הימין. אבל עכשיו המצב השתנה.

"אם פעם היינו הולכים על היבשה, עכשיו אנחנו שוחים בים. אנחנו נמצאים במצב צבירה אחר. כרגע מדובר על מצב שבגלל כל מיני החלטות לא נבונות, שהן ציניות ופוליטיות, אנשים מתים ומגיעים לאזורים יותר גרועים ממוות - אני מדבר על הפלסטינים - מצבים של רעב, של השפלה. כמובן ישנם גם הפיגועים בישראל, שנובעים מהמצב הזה. אני מאשים את ישראל כי ישראל עדיין כובשת. ישראל לא ביצעה את הסכמי אוסלו: אין מדינה פלסטינית, הוכפלה כמות ההתנחלויות ולא הורדה אפילו התנחלות אחת. עשינו להם תמרונים. אבל זה לא מעניין כל־כך. מעניין אותי כרגע מה שקרוי ישראליות, האווירה הישראלית. לכן אני נאלץ לזנוח את ההתייפיפות המפונקת שהייתה בתערוכה הקודמת שלי. באופן מוסרי, אף שאני אמן סוג ב' וסופר סוג ב', אני חושב שיש לי מעין עבודה כרגע. כמו שמכבי אש, כשהם רואים שריפה הם צריכים ללכת, להחזיק זרנוק ולהלחם בשריפה, אני מאמין שהמצב כרגע מאוד קיצוני, מאוד מיוחד, ואני נאלץ לעזוב את הדברים שאני מתעניין בהם, החיבה שלי לימין, לתל־אביביות, לנושאים שאני מתעסק בהם באופן עקרוני, ובאמת להתמקד בלהגיד את דעתי, בתקווה שזה יועיל במשהו, למרות שזה לא יועיל, בנושא הזה.

"בתערוכה יש ציור שנקרא מרצ. הציור הוא ביקורת על מרצ, שהיא תנועה מאוד בעייתית - היא תנועה של שנאה, שהפילה את הממשלה של ברק בגלל הארבעים מיליון שקל לשיפוץ שירותים של ש"ס. זה התחיל את ההתדרדרות של אהוד ברק, ובסופו של דבר שרון הפך לראש ממשלה. לא שזה יותר נורא בעיני מאהוד ברק. הוא לא ראש ממשלה גרוע יותר מברק. אין לי בעיה אישית עם שרון, בניגוד לרבים בשמאל. נורא קל להגיד ששרון פושע מלחמה, או המתנחלים הם רעים, אז בוא נהיה נגדם. אני מאוד נגד פוליטיקה של שנאה. המתנחלים הם אחלה אנשים, שהם פשוט איפשהו לא צריכים להיות בשטח שלא שלהם. אבל הם אנשים בסדר גמור. מסכנים. קורבנות.

"כשבישראל אומרים משפט חיובי, זה נחשב תמיד ציניות. כמו שאנחנו, בפינג־פונג, אמרנו שאנחנו בעד שלום עם סוריה. זו הייתה ההצהרה הכללית שלנו, וכולם חשבו שזו פרובוקציה וציניות, או איזו מהתלה, כשלדעתי דווקא אנשים שאומרים "אני נגד שלום עם סוריה", יש בזה משהו מצחיק - שאתה לא רוצה שלום עם האויב שלך."

- אם אתה לא ציני אז מה אתה? תמים?

"אני לא תמים בכלל. אני מודע לכל הכוחות, ואני בוחר את הדרך שלדעתי היא המוסרית והנוחה לי. באמת דבר ראשון שחשוב לי זה ישראל. אני אפילו לא איש שמאל, אני איש מרכז, פשוט המרכז נורא זז ימינה. הדבר הראשון שחשוב לי זה ישראל, ואני פטריוט. כמה שזה משפט נאיבי, אני פטריוט. כשאני בחו"ל, אני מתגעגע לישראל. אני שר את השיר של השוטר אזולאי - כל הרחובות כאן ריקים. אני גם פטריוט תל־אביבי, אבל אני חושב, כישראלופיל, שלמען ישראל טוב שלא נשלוט על מדינה זרה. אני נורא אוהב מה שעשו בצ'כיה, שנפרדו מסלובקיה. כל־כך בקלות. אנחנו צריכים להגיד להם - פשוט קחו את השטח הזה. תעזבו אותנו.

"אתה רואה איך האמנים בישראל לא מתעסקים באינתיפאדה. יש לך מעט מאוד תערוכות שעוסקות באינתיפאדה. יותר מדי עוסקים בכל מיני שעשועים אסתטיים. צריך לעצור את המגמה הזאת, שהיא חיובית, אמנם, וגם אני השתתפתי בה בתערוכה הקודמת שלי. כאן צריך להלחם על משהו חשוב, אחרת הם יהיו אשמים במצב. סך־הכל אתה רואה גם ביציאה מוויאטנם של ארה"ב, גם ביציאה מלבנון, שהייתה יציאה חכמה ואינטליגנטית - היא לאו דווקא הגיעה מהפוליטיקאים. יוסי שריד התנגד לה. אין לי בעיה אישית גם איתו, אם נמשיך בנגד פוליטיקת השנאה, הוא היה שר חינוך טוב, והוא גם פוליטיקאי טוב. אבל הנסיגה הגיעה מכמה נשים מבוגרות. וויאטנם גם הגיעה מהאמנים. גם אחרי סברה ושתילה, הנסיגה הראשונה מלבנון, זה היה כי חלק מסוים בעם החליט שזה מוגזם. אז עומד לבוא דבר כזה - אתה יכול לראות את זה לפני, וזה טיפשי. אותו חלק למעשה אשם בזה שהוא לא גמר את זה לפני סברה ושתילה. אתה כובש מדינה לידך, ברור שיהיו לך שם צרות. אז אני אומר את זה כבר עכשיו: ברור שאם אנחנו לא מנצלים את המומנטום הזה, אז יהיו צרות. כמו שמלחמת יום כיפור הייתה יכולה להמנע אם היו נפגשים. הם רצו לסגור איתנו לפני זה. פשוט הבינו שגולדה לא רוצה שלום - ובאמת היא לא רצתה שלום. זה הרבה גם אי־הבנה של הצד השני. יש ציטוט של אדם בשם קראוס, שאמר שמלחמות קורות בגלל גנרלים שמתקשרים לעיתונאים ומאכילים אותם שקרים, ואז כשהם קוראים את זה בעיתון הם מאמינים לזה. אני חושב שזה המצב בישראל. זה באמת אינטרס של המדינה להראות שערפאת הוא מניאק, כי יש לך שני צדדים. אם הייתי פקיד של משרד החוץ אני גם הייתי מראה את הצד של מדינת ישראל. אבל בסוף הם גם קוראים את זה, וצריך להסתכל על זה בצורה תבונית."

מדבקות משרדיות ותוכנת Paint

התערוכה "יופי וזעם" כוללת תשעה ציורים פלוס מצגת וידאו. הציורים נוצרו בשני אופנים - חלקם צוירו בתוכנת Paint המצורפת לכל עותק של "חלונות", והשאר הם אוסף של מדבקות משרדיות בצבעים וצורות שונים. כל הציורים הוגדלו לממדי ענק - בין ארבעה לשניים־עשר מטרים רבועים הציור. הציור הקוהרנטי מכולם, לעיני הבלתי־מקצועית, נקרא "ישראל". מדבקות עגולות בירוק, כחול וצהוב הרכיבו צורת דגל־ישראל. לצוות הצילום שבא לערב הפתיחה של התערוכה אמר ארד כי את התמונה הזו יצר "בסערת רגשות". יצירות אחרות נקראו, בין השאר, "דרורים" (שלושה וחצי מלבנים שחורים), "חיילים פחדנים" (קווים ונקודות צהובים) ועוד.

מצגת הוידאו נקראת "ASCIIMATION", וזה פחות או יותר מה שזה נשמע. על מסך Qtext מהדור הישן מצויירות דמויות בתווי ASCII (אותיות, מספרים, סימני פיסוק וסימנים אחרים שהיו בשימוש בימי ה-DOS העליזים). מישהו מחוץ לתמונה לוחץ שוב ושוב על מקש ה-Page Down, וכך נגלל בפני הצופה סיפור קצר. בסוף הסיפור, המצלמה מתרחקת ממסך המחשב ומתגלים צ'יקי ארד ושתי בחורות, כשהם רוקדים ריקוד קטן ומוזר.


- ניקח את היצירה "מרצ" כדוגמא. בתור אדם שאין לו מושג קלוש באמנות - מה המחאה ביצירה הזאת?

"היצירה מרצ עשויה מכמה מלבנים עכורים בצבעים דהויים, שנמצאים אחד ליד השני בלי קומפוזיציה, ויוצרים תחושה של חוסר נוחות. אני אמן בעייתי מהבחינה שבישראל, אם למשל תסתכל באתר "במה חדשה", 99 אחוזים הם אמנים פיגורטיביים - כלומר, אתה לוקח אדם ומצייר אותו, לוקח כסא ומצייר אותו. אבסטרקט זה אדם שלא מאמין שיש תועלת בציור כזה. יש לך כסא יפה, למה לצייר אותו בכלל? זו תיאוריה מאוד עמוקה. אותי לא מעניין הכסא. אותי לא מעניין לצייר תפוח שדומה לתפוח. למעשה, אני לא מאמין שאני אצליח לצייר תפוח שדומה לתפוח, אבל זה לא קשור לזה. לא מעניין אותי לעשות את זה. זה לא מועיל לעולם - בשביל זה יש מצלמות. זה לא מרגש אותי גם לראות ציור שדומה. אותי מרגשים אמנים כמו מונדריאן, שמתייחסים למציאות. סך הכל, צא החוצה ותסתכל על הבניין בחוץ, מה תראה? תראה קווים וריבועים. למעשה, יכול להיות שזה קשור לזה שאבא שלי מודד, אז אני נורא נמשך לקווים. היה איזה ריב פעם בין מונדריאן לואן־דושברג, על זה שואן־דושברג התחיל לעשות קו אלכסוני אז מונדריאן אמר - לא! רק ישר!

"זה דבר אחד שיש לי בעיה בישראל, שרוב האמנים הם פשוט פיגורטיביים. זה יותר נמכר. אם תלך למכירות פומביות, שמצחיק שהן נמשכות אל תוך האינתיפאדה והמחירים הולכים ועולים, שים לב שהציורים שעולים הכי הרבה הם ציורי פרחים וכדים. אין לי בעיה עם זה, זה הזרם המרכזי. אולי בגלל שאני טיפוס דווקאי, אז אני מתעסק במופשט. לא רק שאני מתעסק במופשט, אני מתעסק במינימליזם. שים לב למצב בישראל. תמיד שאתה פותח עיתון אתה מקבל כותרות של 80 טון - כמו האנייה של ה- 80 טון. כולם בטירוף. אין לך אדם של אנדרסטייטמנט בישראל, הכל בטירוף ובלהט. תמיד הצד השני שנוא לגמרי והצד שלך הוא טוב לגמרי. על רקע זה, המינימליזם שלי זה לא דבר שקיים בישראל. יש לך מעט מאוד אמנים מינימליסטיים, גם בהיסטוריה של היצירה הישראלית. אדם רבינוביץ' עכשיו הוא אמן מינימליסט שאני מאוד אוהב, אבל גם הוא לא מצליח למכור, נראה לי."

- אתה רואה את המסר שלך כקודם לאמנות, או שלאמנות יש ערך אינהרנטי?

"באופן עקרוני, כבן־אדם, הרבה יותר חשוב לי השלום מאשר האמנות שלי. שלום זו גם מילה בעייתית. שלא יהיה שלום, מצידי. זה שאני לא אשלוט בעם זר - זה קודם לכל דבר אחר. ושלא אהיה אשם בהרג ילדים. זה יותר חשוב, חיים של בן־אדם. לכולנו קשה לתפוס מה זה פחד ממוות. פחד מרעב. בתל־אביב השבעה או בירושלים, או אפילו בבאר־שבע שאני נולדתי בה, אין מה להשוות לשטחים. אבל כשאני עושה תערוכה, אני רוצה שתהיה תערוכה, כמובן. בגלל זה חילקתי את העבודות ל"על היופי" ו"על הזעם". שני אזורים של התערוכה - שתהיה כמה שיותר תערוכה. אבל באופן אישי, כשקיים לך מצב קשה כמו זה, הרבה יותר חשוב המסר הפוליטי."


"אינתיפאדת אל־אקצה"



- אתה לא חושב שהמסר ביצירה שלך, לדוגמא נפנוף דגל ישראל באירוויזיון, הוא פשטני מדי?

"ואם זה היה "צאו מהגולן"? זה לא מסר שאתה יכול לבוא איתו לאירוויזיון."

- מבחינת רוממה גם סוריה וישראל זה לא מסר שאפשר לבוא איתו.

"בהצהרת העצמאות כתוב שישראל מושיטה יד לשלום לכל שכנותיה. אתה רואה עד היום שיכול להיות שישראל לא בשלה לשלום. היא רוצה בזה, אבל אולי היא לא בשלה לשלום. אתה רואה את זה גם בהתייחסות שלה לאירוויזיון. עכשיו היה מצב שהיה יחסית שקט (הראיון נערך לפני גל הפיגועים האחרון, ד.ק.), ואנחנו פשוט מפחדים שאנחנו נאלץ לעשות שלום.

"באופן עקרוני אני לא מרגיש את הפחד הזה, כמי שלא התחנך על ברכי מלחמות ישראל. אבל בישראליות יש את הפחד משלום, למרות שאני מאמין שרוצים שלום - אבל לא בשלים לשלום. יש סוג מסוים של פרנויה בישראל. כמו שכשסאדאת הגיע לישראל, אז כיוונו אליו נשק, כי פחדו שאולי הוא ירה באנשים. יש איזה פחד מסוים שאפשר למצוא לו סיבות. השואה, למשל. אני לא מאשים אף־אחד. אולי אחת הסיבות שלא מבינים אותי זה שאני לא מדבר נגד. אני כמעט אף־פעם לא מדבר נגד משהו פוליטי. אין לי בעיה עם ש"ס, אין לי בעיה עם המתנחלים, אין לי בעיה עם הצבא. קונקרטית אין לי גם בעיה עם שרון, עם המינוי של שרון. אני לא אוהב להתלונן. בישראל כשאתה לא מתלונן אתה נחשב ציניקן. אם עכשיו הייתי הולך ואומר "המתנחלים אשמים שאין כסף לעיירות הפיתוח" - שזה לא נכון, אגב, בקטן זה לא נכון, אולי בגדול זה נכון שאם לא היו מתנחלים אז היה שלום ואז היה יותר טוב - אבל השבעה אחוז שהם מקבלים, אני חושב, לפי הנתונים שחנוך דאום כתב בעיתון, הם לא אשמים בזה שאין כסף בעיירות פיתוח. אבל אם הייתי אומר את זה היה לי הרבה יותר קל למצוא אוהדים, כי ישראל לגמרי פועלת מתוך פוליטיקה של שנאה. תנועת התעוררות, ש"ס, כמעט כל מפלגה בנויה לא על תמיכה, אלא על זה שהם מייצגים שנאה. נגיד, מראים את אריה דרעי בטלוויזיה, אז סבתא שלי מאוד עצבנית - אוי אוי אוי אריה דרעי, איזה מגעיל. או אם מראים את ביבי, אז היא תגיד - אוי אוי אוי איזה מגעיל. אז המצביעים האלה זה מצביעי שינוי. עכשיו גם מרצ נלחמת נגד אותם מצביעים, כשהם מראים איך יש התנחלויות ריקות. יש כמובן גם שונאי ערפאת. כשהראו את פרס וערפאת הולכים יד ביד - מה זה אומר? אנחנו שונאים את ערפאת, האיש הזה הולך יד ביד עם ערפאת - אל תצביעו לאיש הזה! זו אותה נוסחא. אז זה קולות הליכוד, וכו' וכו'. הכל כאן בנוי על פוליטיקה של שנאה. זו בעיה גדולה בישראל, לדעתי. ואני לא מוכן לעשות את זה."

- אבל גם המסר שלך בעד נשאר עמום. חשבתם שיש סיכוי שהמסר שלכם באירוויזיון יצליח?

"באופן עקרוני, תחשוב על המסר "give peace a chance" של הביטלס, תחשוב על רוב המסרים שמובעים בשירים או באמנות. אתה לא ממש יכול לעשות איזו מאסה מסוימת שתגיד כאן יש בעיה אחת־שתיים־שלוש, וכאן יש פתרון אחת־שתיים־שלוש, כי אז זה יהיה דרשה או מאמר. איפשהו, אתה כאמן לא יכול לעשות דבר כזה. בראיונות, כמו איתך עכשיו, אני מעביר את המסר שלי. מה הפואנטה? אין אדם אחר שיעשה את זה. זו הסיבה לדעתי שהמצב כל־כך גרוע כרגע. כשהתחילה מלחמת לבנון, הייתה לך שתיקה עצומה של השמאל, עד שהיה את סברה ושתילה. אני אומר לך באופן מוחלט - אם המצב נמשך, בשנה הקרובה יהיה לך סברה ושתילה בשטחים, ואז בעקבות זה השמאל יתעורר, ואז יפתרו הבעיות, כולן, מיד. כמו שהיציאה מלבנון הייתה מאוד פשוטה. בסוף כשיצאו, יצאו בקלות. בקלות. בלי הרוג אחד. סתם הפחידו אותנו מהחיזבאללה, שהייתה תנועת שחרור לגיטימית. כל אדם אחר היה מתנהג כמו החיזבאללה.

"אז אתה מנסה להעביר את המסר, ולפעמים אתה נכשל. אני לא פוליטיקאי, במובן הזה של המילה. ואם אני פוליטיקאי, אז אני כשלון כפוליטיקאי. העברתי דעה יחסית פשוטה, ולא הצלחתי להעביר אותה. יצרתי אנטגוניזם. אלפי קונספירציות עלו בראש של אנשים."

מצחיקושיר

- בספר שלך המצאת את הגרסא העברית להייקו - "קימו".

"עכשיו בדיוק קראתי שיוצא ספר של תרגומי הייקו בהוצאת כרמל. בדיוק אני תרגמתי משורר, אבל מאנגלית. האהבה שלי להייקו קצת מזכירה את האהבה שלי לאמנות המינימליסטית. קשה לי להסביר למה אני אוהב הייקו. שירה זה דבר מאוד בעייתי. למשל, אצלכם, במדור השירה עם דג אנונימי, ההתייחסויות נורא מוזרות רוב הפעמים. באופן עקרוני גם לי הייתה בעיה מסוימת עם שירה, אולי בגלל שאני פרעח מבאר־שבע. עד שגיליתי את ההייקו, שזה השירים שמרגשים אותי, השירים שאני אוהב. ואני לא יפאנופיל מטורף, אני לא הולך עם מניפות, ואני ישראלי - אני אוכל שקשוקה בבוקר."


"יריחו"



- מה ישראלי בקימו שלך?

"השירים שלי מאוד ישראליים. השירים בספר הם יחסית רק התחלת הפעולה. מאז כתבתי איזה 4000 שירים כאלה, נגיד, ומתוכם 300 טובים. הנושאים שהם עוסקים בהם הם ישראלים - יש לי שירים שכתבתי על האינתיפאדה."

- אבל יש משהו אינהרנטי עברי בפורמט?

"קודם כל שהוא הומצא בישראל. מספר ההברות הוא עשר־שבע־שש, שנוח יותר לכתיבה בעברית. והנושאים שלו הם החיים שלי כצעיר בתל־אביב, הנופים שלי. הנוף העירוני שלי, או נגיד כשאני נוסע לחיפה, או לאשדוד שם הייתי לפני שבוע והרציתי לילדים בבי"ס. הרציתי לילדים בכיתה ד' באשדוד, מקסימים. בי"ס בשם נעורים. אז הסברתי להם על השירים. לא קראתי לזה קימו, קראתי לזה "מצחיקושיר", סתם כדי לגרום להם לאהוב את זה יותר. הוצאתי להם שירים יפנים מלפני מאתיים שנה, והם פשוט נורא התרגשו מזה. זה כמו שבגלל שהתרבות הישראלית היא תרבות שהגיעה מרוסיה, אז השירים של טשרנחובסקי מתאימים לתרבות הזו - הוא כתב על שוק בירושלים, אבל הוא בכלל לא היה מעולם בירושלים, הוא היה ברוסיה. כל המשקל הישראלי הוא משקל שמבוסס על המשקל הרוסי של השירה, אחר־כך גם נעשתה אנטי־תיזה אליהם - אז גם האנטי־תיזה יוצרת ריאקציה פרו-, או לפריז או לאמריקה. אני חושב שצריך לקחת פוס מהעניין הזה - אפילו לא לקרוא לזה שירה - ולהתעסק בשירה יפנית, שזה הרי אסיה, בסופו של דבר - אותה יבשת! קצת פטריוטיות, קצת פרגון לאסיאתים.

"באשו המציא את ההייקו לפני בערך 400 שנה, והוא עבר הרבה גלגולים, אבל הוא אפילו מצליח להכנס לקאנון העולמי. שזה דבר מאוד פוליטי, כי כל דבר שנכנס בא על חשבון משהו. צריך להבין ששוק הספרות או האמנות, הוא פוליטי. יש לך חבורות וזה לא רע או טוב. אני חושב שאף משורר הייקו לא זכה בפרס נובל, ובישראל לא מלמדים שירת הייקו, כי מלמדים ביאליק. יותר קל ללמד את זה - יש לך מטאפורות, ויש לך אמצעים אמנותיים. לדעתי צריך ללמד ילדים הייקו. שירה זה דבר לא נגיש - שימוש במילים קשות, זה מראש דבר שיותר קשה. לעומת זאת הייקו הוא נורא פשוט, זה כמו שיר ילדים. למשל יש שיר הייקו שאני נורא אוהב: 'גם למחרת הסערה אדום הפלפל'. שיר מדהים - התמונה שבשיר, נקודת המבט שבשיר, האופטימיות שלו. אבל להרבה אנשים שלמדו שירה זה יכול להראות שזה לא שיר בכלל. באשו התחיל מז'אנר בשם טאנקה, שהוא ז'אנר קצת יותר ארוך, יותר רגשי, שמתייחס בהתחלה לתיאור מצב רוח של האדם, ואז לתמונת נוף. ואז הוא מחק את מצב הרוח של האדם והשאיר רק את תמונת הנוף שאמורה איכשהו להעביר את הלך הרוח של האדם. אז הוא עשה מהפכה והמציא את ההייקו. אחרי זה בא איסא, שהיה ילד בכפר ואז קיבל ירושה על חשבון אחיו, וכולם שנאו אותו אז הוא נאלץ לעזוב את הכפר - הייתה לו ילדות מאוד עצובה - ואז הוא התחיל לכתוב שירים מאוד עצובים ומאוד אקספרסיביים, שיכולים אולי להזכיר יותר את השירה המערבית, שיש לך שם גם דכאון של האדם וכאב. תרגמתי עשרה שירים שלו, וקיבלתי ממישהי תגובה, והיא חשבה שהמצאתי את זה, שאני צחקתי והמצאתי את זה. אלה שירים שנחשבים לקלאסיקה עולמית - איך אנשים יכולים להיות כל־כך לא רגישים שהם רואים דבר כזה ולא להבין שזה קלאסיקה רק בגלל החשדנות שלהם? אולי בגלל החינוך הישראלי לאמנות שהוא נורא אקספרסיבי."

- הייתה השפעה כלשהי של הקימו על יוצרים אחרים?

"יצאו אחרי עוד שני ספרים של שירה שהיא פוסט־הייקו, של ליאת קפלן ושל דנה פרץ - מעניין ששתיהן נשים. חלק מהשירים אהבתי וחלק לא. עכשיו ראיתי שיצא ספר של משורר הייקו שאני לא מכיר שתורגם על־ידי איזה מנתח לב בהוצאת כרמל, ויוצא ספר של שירה סינית, על־ידי מישהו שאני מכיר טוב, פרופסור דן דאור. באופן כללי, המתרגם הכי חשוב של הייקו בישראל הוא יואל הופמן, שלדעתי הוא בכלל אחד הסופרים הכי טובים בישראל. אני מאוד ממליץ לקרוא את הספרים שלו, למרות שהספרים שהוא כותב בכלל לא מזכירים הייקו - הם מאוד עמוסים במילים והתעסקות במילים. גם נפגשתי איתו והראיתי לו שירים שאני כותב, והוא נורא חיבב אותם.

"בשנות ה- 90, ולא ידעתי את זה כשהתחלתי לכתוב קימו, הייתה בחורה בשם טווארה מאצ'י, שהוציאה ספר בשם "יום השנה לסלט". היא השתמשה בסגנון של טאנקה, ופשוט סיפרה על החיים של בחורה ועל אהבות נכזבות בשירים שלה. היו לה תיאורים של סרטנים בשוק, וחיים בטוקיו, דרך שירת הטאנקה. זה ספר מרגש בטירוף. הוא מזכיר את מה שאני עושה, כי זה מודרני. אבל הסיפורים שלה מאוד יפנים, ואצלי זה נוף מאוד ישראלי - שקית עפה באוויר, או בחורה שנופלת לה תעודת־הזהות, והיא מתכופפת להרים אותה אז רואים לה את התחתונים.

"לאחרונה, בגלל האינתיפאדה, אני כותב המון שירים על האינתיפאדה. ועל האכזבה שלי. אם יש לך הרבה אנשים שהתאכזבו בעקבות האינתיפאדה מהערבים, אני התאכזבתי מהישראלים. אם יש לך את הרגע שבו השמאלני מחליט שהוא עובר לימין - שאין לי בעיה עם זה באופן עקרוני, כולם נורא כועסים על דנקנר אבל האדם שינה את דעתו, ואני מעריך אנשים שמשנים את דעתם - אז הרגע החשוב ביותר בחיים שלי היה כשאני שיניתי אותה לכיוון יותר שמאלי. זה היה היום שבו חטפו את שלושת החיילים, ובאותו יום היה גם ארוע בשטחים וגם הטלוויזיה דיברה על ערביי ישראל כגיס חמישי. הטענה הייתה שאנחנו מותקפים בשלוש חזיתות, שזו הייתה ממש הסתה שהכריזה על ערביי ישראל כעל אויב. באותו יום אמרו ברדיו ששרפו עובדים בהתקווה. אז הגעתי להתקווה, וכבר היה הריח של אנשים שרופים ומכוניות שרופות. הם כל הזמן חיפשו ערבים שם כדי להצית. היה ריח של בשר חרוך ופלסטיק חרוך ומכוניות שרופות שטענו שהן של ערבים, הם חיפשו גם מכוניות של ערבים. זה קרה בתל־אביב, ליד כל האינטלקטואלים לכאורה, ואתה לא ראית שם אף־אחד. זה הזכיר לי קצת, אתה יודע, שאם הייתי עכשיו נוצרי זה היה כאילו שורפים יהודים לידי. באופן טבעי, כי כל דבר מתקשר לשואה. אני לא משווה שום דבר לשואה, שהייתה האירוע הכי חמור בתולדות האנושות, אבל גם בימין וגם בשמאל - זה החינוך שלנו: השואה. גם ערביי ישראל. קראתי את הראיון שהיה עם סייד קשוע, שהוא, לדעתי, הכותב הישראלי הכי חשוב. הכאב שיש בו, הוא עבר מהלך מלהיות היהודי שחי בחו"ל - כמו היהודים שניסו להיות מומרים, ואז גילו שהם יהודים, וגם הערבים שונאים אותו, אגב, כי הוא מתנהג כישראלי לגמרי - הוא כתב ספר בעברית, הוא צוחק על ערבים. יש לו מלא הומור מריר. אז, בהתקווה, חשתי שאני חייב לעשות משהו. ובאמת, בתערוכה הראשונה שעשינו אחרי זה מטעם האקדמיה החופשית, כתבתי גם פואמה על העסק הזה. אבל מאותו רגע עשיתי איזה שינוי. בכלל, הקשר של האנשים עם המצב הוא דרך מתווך, דרך התקשורת. אתה לא סומך על שום דבר שכתוב בעיתון, ובצדק. אבל העיתונות גם כשהיא שמאלנית היא מוטה וגם כשהיא ימנית היא מוטה, כי זה מדיום שצריך להיות מעניין. אבל כשאתה מריח את הריח בעצמך ורואה אנשים שמחפשים אנשים לשרוף וחושב אנה פרנק וכל מיני כאלה, אז אתה לא יכול שלא להשתנות. ואני לא משווה, כאמור, כי לא עשינו מחנות ריכוז ולא נעשה..."


"השריפה באווזי"



- אתה רואה את עצמך כיהודי?

"יש בזה בעיה. השאלה אם בכלל קיים יהודי בישראל. יש לך אופי יהודי, עם כל מיני מאפיינים, כמו שזכינו בהמון פרסי נובל. איזה עוד תכונות יש ליהודים? אף ארוך? מה זה יהודי? איך נראה יהודי?"

- מה זה בריטי?

"בריטי אוהב פיש'נ'צ'יפס, הוא קריר - באמת - יש לך איזו תכונה מסוימת ליהודי, קווי אופי ליהודי. וכשאין אותם אז בכלל זה לא קיים. אז אתה רואה יהודים בחו"ל שהם יהודים - סוג מסוים של הומור, של כתיבה. יהודים התנהגו באופן מסוים הרבה זמן. היו יותר אינטלקטואלים, עסקו בכל מיני דברים - "עם הספר" - ואני יכול להגיד שמבחינת זהות, ישראלים הם לא יהודים, הם מנצלים את היהדות שלהם להישגים פוליטיים."

- אז מה זו יהדות?

"יהדות זה הקלישאה של יהדות. אנשים משכילים, רוחניים יותר מהגויים, טובים עם כסף, סוחרים, שאוכלים אוכל יהודי, מדברים יידיש, וזה דבר מסוים. מצד שני, הוחלט בישראל שאנחנו לא רוצים להיות יהודים - החלטה של בן־גוריון - שאנחנו ישראלים, שאין יידיש. לא הייתה אהבה גדולה לניצולי השואה, כידוע, בימי קום המדינה. יש לך כור היתוך, ובסופו של דבר באמת נוצר ישראלי. יש טענה של צורקמן שאין דבר כזה תרבות ישראלית. אני חושב שיש, שיש כאן מדינה מדהימה. אני ישראלי, מעריץ את ישראל. יש לי את קובץ הזכרונות שלי כישראלי. חלק מהפעולות לקחת כיהודי, אבל בעצם יש לך פה עם חדש. ולכן אני ישראלי. אבל יש לי אזורים יהודיים - למשל בזה שאני מתעניין בעובדים זרים. זה הופך אותי ליהודי. יש לי קשר מאוד עמוק עם העובדים הזרים בתל־אביב. העובדים הזרים חיים חיים כמו של יהודים שהיגרו מאירופה לברוקלין. עובדים בעבודות חרא ויוצרים איזשהו גטו - זה גטו, אתה הולך לתחנה המרכזית וההגדרה של זה זה גטו. אין שם ישראלים באזור הזה."

- זה נכון גם לגבי השחורים בארה"ב.

"השחורים הם לא חברת הגירה, הם חברת עבדים."

- אז ההיספנים.

"בגדול, אתה קורא את התיאורים של היהודים כעם נודד שרוצה להרוויח יותר כסף, עוד מאברהם אבינו במצרים, אז אני מתחבר לזה כיהודי. היחס שלי למיעוטים, כמי שהיה מיעוט הרבה פעמים בעולם, נובע מכך שאני יהודי. הטענה שלי היא שרוב האנשים בישראל הם לא יהודים. לא שזה רע. זה תיאוריות מאוד ארוכות ופתלתלות. בסך־הכל אני חושב שבי דווקא יש הרבה מאפיינים יהודיים - אף ארוך, והנודניקיות. וודי אלן, למשל, הוא ממש יהודי. אבל תסתכל על האנשים מסביב - הם תל־אביבים, חלקם, חלקם ישראלים. גם תל־אביבי זו זהות. ככה לא נראה בית־קפה בעיירה יהודית בפולין. אבל ישיבה בבית־קפה היא דבר מאוד יהודי. ז'בוטינסקי הקים את כל הימין בבתי קפה בפריז. לעומת זאת, הסוציאליזם, והיחס המטורף שאדם חייב לעבוד, זה נורא לא יהודי. אינטלקטואלים יהודים תמיד נהנו מהעצלנות שלהם.

"אדם שלא עובד בישראל נחשב סוטה. היה לי חבר שהוא בן 50, שהאמנות שלו היא לשלוח מכתבים לחברות היי־טק ולאסוף את התשובות שלהן. הם תמיד לא מקבלים אותו כי הוא רווק בן 50. הוא בכלל לא רוצה לעבוד. נתנו לו פעם להרצות כמרצה אורח ב"אקדמיה החופשית". הוא אדם מאוד מעניין, מאוד לא טיפוסי לישראל ומאוד סוטה חברתית בכך שהוא לא עובד ולא רוצה לעבוד. אנשים פשוט קמו וצעקו עליו - איך אתה מעז לא לעבוד?! יהודים תמיד היו אינטלקטואלים, יושבים בבית קפה. חלק מהיהודים, לפחות, שישבו וכתבו. זה עם של רוח, לא עם של עבודה. ערך העבודה הוא בישראל קונצנזוס, אבל אדם לא חייב לעבוד. זה לא כיף לעבוד. באמת. מי שכיף לו שיעבוד, אני אומר, אבל אם אתה יכול לחיות יפה בלי לעבוד, ואתה לא מתלונן ולא רוצה תקציבים - מעולה. עבודה היא לא מימוש עצמי. אתה לא מממש את עצמך בעבודה. אתה מממש את עצמך אם אתה עושה פעולות - אם אתה עושה תערוכה. אני, למשל, עובד בעיתון - יש לי עבודה במשרה מלאה - אבל בסופו של דבר, אני מוציא עיתון, ולמחרת, אין סיפוק. העיתונים של היום עוטפים את הדגים של מחר. זה לא הסיפוק שיש כשאני מוציא תערוכה או כותב ספר. אלו פעולות אמיתיות. ההחלטה מה פעולה אמיתית ומה לא - הרבה בוחרים את הפעולה הלא נכונה. גם הרבה אמנים נורא מתגאים בכך שהם עובדים נורא קשה. יש לי חבר באקדמיה, יהושע סיימון, שעושה אמנות מלגו. מישהי באה ושאלה אותו אם הוא עושה את הלגו הזה בעצמו. אבל למה לבנות בעצמך לגו? יש לך לגו כל־כך מוצלח. היא אמרה שהיא מכירה מישהו שעושה את הלגו בעצמו, אבל, בעצם - בשביל מה? קצת כמו הסיפור על אמן דאדא שכל פעם לפני שהוא הלך לפגוש קונים הוא היה שם קצת צבע מאחרי האזניים, כדי להראות עובד. אני חושב שערך העבודה בישראל הוא לא דבר מוחלט. הוא לא דבר רע או טוב."

- מהי "האקדמיה החופשית"?

"האקדמיה החופשית היא גוף לא־ממשלתי ולא־פוליטי. עשינו דיון על האסתטיקה של אינתיפאדת אל־אקצה, אז היו שם שניים מהימין ואחד מהשמאל: נער אינתיפאדה ישראלי שמפיל אתרים של החמאס והרשות, ראש מועצת יש"ע לשעבר אהרון דומב, שהיה ממש נחמד, כבן־אדם, והייתה פלסטינית, קאוטר סלאם, עיתונאית מחברון.

"הנוף האמנותי בישראל, הנוף האקדמי בישראל, הספרותי, הוא נורא אפור, הוא נורא זקן, לא במובן הכרונולוגי - החברים שלי באקדמיה הם מעל גיל 50 - אלא במובן אחר. היה לך למשל את מרד הסטודנטים לא מזמן, שלא דיבר על מוסר, אלא על כסף. והאנשים שם הם בדרך־כלל אנשים מהעשירון העליון בחברה, או שעל־ידי לימודים הם יגיעו לעשירון העליון בחברה. אחת הסיבות שאנשים הולכים לאקדמיה זה כדי לשמור על השדרה המעמדית שלהם, ואני לא סוציאליסט מבחינה מעמדית. אם אבא שלך הוא אדם שבשני העשירונים העליונים, אז תעשה תואר ראשון כדי להשאר בשדרה הזאת, או שני כדי להגיע לגמרי לעשירון העליון. עוד סיבה שאנשים הולכים לאוניברסיטה, במיוחד ללימודי תקשורת, שהם אגב פיקציה בדיוק כמו לימודי דוגמנות, זה כי לא נעים מאמא.

"כל פעם שאני במגע עם מישהו מהאוניברסיטה, מכל מיני סיבות, אז הם אומרים לי שהם מזועזעים מהרמה. שהם באמת לא מתעסקים בדברים החשובים ולא מנסים להגיע לעשות דברים מעניינים, ואיפשהו מאשרים את הקיים. ההווה הוא תחום שלא מכוסה מבחינה אוניברסיטאית, כמעט. אז האקדמיה החופשית עוסקת בזה, מצד אחד. מצד שני, היא עוסקת בהרצאות, במחקר ההווה, וגם בלגרום לארועי התרבות להיות יותר מעניינים. ובעיקר היא עוסקת.

"אנחנו עושים הרבה פעולות, בלי לבקש כסף מהמדינה. אנחנו גוף שהוא בעיקר אנרגיה, לא מאסה. ובעיקר לא מתבכיינים. תמיד יש כל מיני גופים שמתבכיינים. נגיד המוזיקאים שמתבכיינים שמזייפים להם את הדיסקים. עכשיו ישראל מחסלת אנשים וזה אשמתנו - אם היינו נלחמים נגד זה זה היה נפסק - והפעם היחידה שהאמנים הישראלים הופיעו בטלוויזיה ונלחמו נגד משהו, זה היה כדי שאנשים לא ישמעו את המוזיקה שלהם, כדי שהדיסקים שלהם ישארו יקרים ואז אף אחד לא יוכל לקנות אותם. זה מזעזע - קצת סדר עדיפויות!

"אני בקרוב מוציא דיסק - והלוואי שיזייפו, שיהיו בריאים. אתה יודע שאם פינג־פונג היו מצליחים, וכידוע הלהקה מאוד נכשלה במכירות, אז היינו עדיין מרוויחים כסף רק אחרי 15,000 עותקים או 20,000 עותקים? 20,000 עותקים היו הולכים לחברת התקליטים... ככה זה בנוי."


"דרורים"



"את התקליט החדש אני עושה יחד עם רם אוריון, מנושאי המגבעת ומהפה והטלפיים. אז מראש עשינו את זה לא באולפן אלא אצלו בבית, מראש לא ניסיתי אפילו ללכת לחברות תקליטים, ומראש אני לא שולח את השירים לאנשים בגלגל"צ, כי אנשים שם נגעלים ממני. באמת. יש להם איזה פחד עצמי מעצמם."

- יש לך איזה מעמד של סלבריטי שיקל עליך את הכניסה.

"אני לא חושב. הם לא אוהבים אותי שם, אני יודע את זה. אני מייצג עבורם את האויב שלהם. זה עניין פוליטי פנימי. אני גם לא אוהב אותם, אתה יודע. אני לא שומע גלגל"צ. אני שומע easy listening, שזה מוזיקה תזמורתית משנות השבעים, ומצד שני אני שומע לו־פיי אמריקאי, וסוגים מסוימים של גרוב ופאנקי. אם אני אוהב משהו בישראל, אני אוהב את אייל גולן, ובכלל אוהב מאוד מוזיקה מזרחית, שזה גם לא בצד שלהם. וגם אני אוהב נורא את צביקה פיק להם הכי קל זה ללעוג לו, הם נהנים ללעוג לאנשים שהם צבעוניים והם נורא אוהבים את המוזיקה האפרורית בגלגל"צ, האנדרדוגית. אני לא מוכן לשחק לפי הכללים שלהם, למרות שאני יכול. לא מעניין אותי למכור, כי אני לא צריך את הכסף הזה. אני עושה תקליט שאני אוהב, ושכמה אנשים יאהבו גם."

- איזו מין מוזיקה זו תהיה?

"אפשר להגדיר את זה כשילוב בין יהורם גאון ללו־פיי אמריקאי, עם טיפה השפעות של זוהר ארגוב בטקסטים, אולי בגלל שהגעתי מבאר־שבע, אז אני קשור יותר למוזיקה המזרחית. למרות שזה לא מוזיקה מזרחית. יש השפעות. כל אחד חושב משהו אחר. אם מישהו אוהב, אז הוא אומר שם של להקה שהוא אוהב. אני לא עובד בצורה של סינגלים, אני מכין הרבה קליפים."

- ואיפה יופיעו הקליפים?

"ערוץ 9, שאני מת עליו. זה ערוץ שיותר מעניין מהרדיו, שמים דברים שהם יותר מעניינים, יותר פתוחים מבחינה מחשבתית, יותר צעירים, יותר סימפטיים. אבל אין לי בכלל טלוויזיה. אני לא צרכן, אני רק יצרן. גל"צ הם אנשים מאוד מרירים ולחוצים. גם לא מעניין אותי להיות מספר אחד במצעד הפזמונים. גם בספרות. עכשיו אני גומר רומן בשם "אירובי". הוא מאוד עמוס - אני לא יודע אם אני אנצח את באדולינה, אתה יודע. גם העיסוק שלי בשירה. אין טעם להוציא ספר שירה בישראל."

- בכלל, נראה שאתה אוהב להגביל את עצמך. גם בציורים שלך אתה מאוד מוגבל בצבעים וצורות.

"בכוונה, כן. תשמע, עכשיו הייתה פה בחורה שאמרה שהיא התרגשה מציור שלי. גם אני חושב שכל דבר שאתה עושה, 80 אחוז לא יאהבו. יש לי טעם מסוים. אני אדם יחסית אלטרנטיבי, באופן הבסיסי שלי. היה לי את הניסוי של להיות במרכז באירוויזיון, ניסיתי לעשות דברים מרכזיים. עשיתי - אני אוהב את ישראל, אני רוצה לעשות דברים גדולים עבור ישראל. אבל אני לא טוב בזה. אני לא איש של מרכז. המרכז הקיא אותי החוצה. ענת גוב כתבה, בזמנו, שהדבר היחיד שאיחד אז את מדינת ישראל זה השנאה לפינג־פונג. בסדר, אז אני לא ענת גוב. היא עושה מחזות ומצליחה למכור אותם יפה. אני לא מכיר אותה אישית. אני קורא את הקטעים הפובליציסטיים שלה בעיתון ואני לא אוהב אותם. היא מאוד פופולארית - היא כותבת בידיעות אחרונות ויש הרבה שקוראים את זה, והיא מאוד פופולארית כמחזאית, אבל אני לא טוב בזה. אני מתעסק באמנות, שגם בתחום האמנות הרבה אנשים לא אוהבים. אני בטוח מראש שהרבה אנשים לא יאהבו אותי, ואני מוכן לזה, אבל חלק מהאנשים כן יאהבו אותי."

תל־אביבופוביה

קשה לנהל שיחה עם צ'יקי ארד בלי שהמילה "תל־אביב" תשוב ותעלה פעמים רבות. עבור אדם פרובינציאלי כמוני, הפתיחה של תערוכתו של ארד חיזקה את כל הסטריאוטיפים שאפשר להעלות על הדעת על תל־אביב ועל התל־אביבים. עשרות אנשים בבגדים שאני יכול רק להניח שהם אופנתיים גדשו את הגלריה, שהו שם מספר דקות, ומיהרו לצאת לחצר, שם לגמו 90 בקבוקי יין ומי יודע כמה בקבוקים של מים מינרליים. מניין המפורסמים, אגב, היה מאכזב. היחידים שזיהיתי היו שרון קנטור וגל אוחובסקי. אבל הברנז'ה התל־אביבית אינה תחום ההתמחות שלי.

- יש יציאה מחוץ לתל־אביב ביצירה שלך?

"אני מתייחס לתל־אביביות באופן שונה ממה שתל־אביב נתפסת בעיני רבים מהקוראים. החיים שלי בתל־אביב הם לא שונים, נגיד, מהחיים של לוין קיפניס בתל־אביב הישנה. אין לי מכונית, אני הולך מבית־קפה לבית־קפה וכותב שם, החברים שלי גרים במרחק חמישים מטר ממני. נהוג להתייחס לאורבניות כדבר מנוכר, אבל זה לא באמת ככה."

- אבל במקרה הזה היחס הוא ההפך - דווקא בגלל שאין לך מכונית, ובעצם אתה סגור בתוך תל־אביב. להרבה אנשים יש הרגשה שהתל־אביבים, בגלל שמערכות העיתונים נמצאות כאן והכל נמצא כאן, הם סגורים בתוך עצמם והם לא מודעים למה שקורה בחוץ.

"אני טבעתי מושג - "תל־אביבופוביה". השנאה לתל־אביב היא כבר מעבר למציאות. סה"כ אנחנו אנשים. אין הבדל בין תל־אביבי לירושלמי בגדול. או בין ערבי לישראלי. אין שום הבדל."

- אין הבדל בין תל־אביב לנצרת עילית?

"צעיר בנצרת עילית, בממוצע, אין הבדל. אין הבדל בין האנשים. כולם אנשים. זה פרנויה של אנשים מהאחר, כמו שאנשים חושבים שאנשי ש"ס הם מוזרים ורוצים רק כסף. כולם רוצים את אותם דברים. יכול להיות שיש הבדל ביני לבין משה ממעלות, אבל יש הבדל גם ביני לבין משה מתל־אביב.

"קיימת שנאה גדולה לתל־אביב. משה קצב אמר בזמנו שהוא יהיה נשיא של כל המדינה חוץ מבתי הקפה בשינקין. והוא נשיא המדינה, הוא צריך להיות גם נשיא של שינקין. אין טענה שישראל לא שולטת בתל־אביב. יש לך את ישראל, ויש תחושה שתל־אביב היא בועה. זו תחושה לא נכונה. לי יש בעיות בתל־אביב שהן בעיות מג'וריות יותר: מה שארה"ב עושה לעולם, אתה רואה שתל־אביב עושה לישראל. זו טענה מרקסיסטית, שבאמת כאן נמצאות המערכות של העיתונים אבל לא רק זה - כאן נמצא, למשל, המטה של חברת עלית, אני חושב, או שמנכ"ל חברת עלית גר במרכז. הכסף הולך לכאן. אנשים קונים בירוחם פריגורט, וזה מגיע לתל־אביב, ואחר־כך הוא יושב גם בבית־קפה בתל־אביב. אבל, מבחינה תרבותית, אני חושב שהטענה שתל־אביב היא בועה היא לא נכונה. בתור בן־אדם שמאוהב בתל־אביב, והספר שלי עוסק כמעט כולו בתל־אביב, אני קודם כל מסביר שתל־אביב היא משהו אחר ממה שחושבים, ולכן היא בסדר. אם תל־אביב הייתה בועה, הייתי מסכים עם הטענה שיש בעיה עם בועה. אבל זה קלישאה להגיד שתל־אביב היא בועה. זאת אמירה כללית, כמו אמירה כללית שאני פרובוקטור."


"מלחמת לבנון"



- לא רק הספר שלך עוסק ברובו בתל־אביב, אלא כמעט כל היוצרים הצעירים בארץ, אם הם מציינים עיר - זאת תהיה תל־אביב. או שזה מקום כללי, או שזה תל־אביב. גם הרבה שירים, מוניקה סקס כדוגמא בולטת. יש הרגשה שערים אחרות, חוץ מירושלים בהקשר הפוליטי, בדרך־כלל, או ההיסטורי - או שזה תל־אביב או שזה משהו אחר כלשהו. אין לך משהו ספציפי אחר בישראל.

"יש את העיסוק, אם ננסה להתמקד, בעניין של צעירים בדירות שכורות בתל־אביב שמעשנים סמים. יש את הדימוי הזה בספרות ובקולנוע, וזה באמת דימוי בעייתי, כי זה באמת לא כל העולם. אבל את הסיפורים האלה, כותבים בדרך־כלל אנשים ירושלמים. אני לא צוחק איתך - הגיע אלי תסריט. משום מה החליטו שאני שחקן כשראו אותי בבית־קפה, והיה כתוב שם על להקה צעירה שכל הזמן מעבירים ג'וינטים. תסריט של דף אחד, עם כל מיני סלנגים שלא קיימים כמו "אני סחי בלאטה", "מאיה תתדרדר ללבן", ובאמת אתה גם רואה שיש סופרים שפשוט לא היו אף־פעם בתל־אביב, אבל הם כותבים על תל־אביב כי הם חושבים שהוצאות הספרים ירצו את זה יותר. כשהם מדברים על תל־אביב הם מספרים על מקומות כמו למשל קפה תמר. קפה תמר, למי שגר בתל־אביב, זה מקום של קשישים. נחמד, הייתי בו פעם לפני שנה. אבל זה מעין תל־אביב מדומיינת. גם התסריטאי של הפוך הוא, אם אני לא טועה, איזה צעיר מראש־פינה. זה המון אנשים מראש־פינה שבנו את האגדה הזו של תל־אביב, שהם מעריצים אותה, מרגישים אליה תחושה מינית, ומצד שני שונאים אותה - כמו אלו שצועקים לך "הומואים", וזו פשוט התרגשות מינית עבורם, של פחד, של אהבה, של כמיהה.

"כמו שלתל־אביבים עצמם, למשל, ישנה השנאה שלהם למתנחלים, והיא גם כמיהה. יש להם שנאה־הערצה. יש הרבה פעמים שנאה־הערצה, כמו אנשי ימין לערבים - הם מעריצים, למשל, את זה שהעיתונות הפלסטינית היא מאוד חד־צדדית. הם היו מתים שיהיה להם דבר כזה. אז פשוט תל־אביב שאצלך בראש היא מאוד שונה. אצלי בספר, למשל, אין לך סמים, או אורגיות. הדמות שחיה בתל־אביב היא בת 50. העיסוק שלי בתל־אביב הוא בנופים. אני רואה בה עיר מלאת טבע, עצים. את תל־אביב הזאת אני אוהב."

כשיצאתי מבית־הקפה, התחיל לרדת גשם. טפטוף, למעשה. הגשם הזה ליווה אותי כל הדרך לירושלים. בדירה שלי, כשכבר הורדתי את המעיל הרטוב ותליתי אותו לייבוש, הבטתי מהחלון על הנוף הירושלמי, על המבנים מאבן ירושלמית ועל השכונות הערביות ממזרח, ועל הענן הכבד מעל לכל אלו, וחשבתי לעצמי: "וואלה. אין הבדל".



התערוכה "יופי וזעם" מוצגת בגלריה טל אסתר, יהודה הלוי 101, תל־אביב, עד לתאריך 8.2.02.
קישורים
האקדמיה החופשית
פיצה - סינגל ראשון מתוך אלבומו החדש של צ'יקי ארד
צ'יקי ארד - העמוד באתר "במה חדשה"
במה חדשה
הכושי - לרכישת ספרו של צ'יקי ארד
גלריה טל אסתר
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

דיאגנוזה: 55629
diarrhoea of the mouth
תגובה נרגשת 55656
ליבי רוטט. דובי, אני מעריץ אותך. לקחת אדם עם כל כך מעט לומר, ועוד פחות מזה כדי לגבות את זה, ולהצליח למלא מזה מאמר שלם! ואפילו לנסות להוציא ממנו פואנטה! אין מה להגיד. מרשים. אני לא יכול לחכות למאמר הבא בסדרה. "יאסר ערפאת והתפתחות המבנה הצבאי של גורמי הביטחון ברשות הפלסטינית - ראיון עם צביקה פיק".

וברצינות - דובי, הצלחת לגבש לאייל מוניטין מכובד. אולי (עדיין?) מצומצם, אבל מכובד. חבל לבזבז אותו על ראיונות עם מיקרו סלבריטאים שחושבים שהם יודעים יותר על כלום מכל אחד אחר. בשביל זה יש את פנאי פלוס.
תגובה נרגשת 55788
הבעיה המרכזית בראיון הזה (הארוך מדי) היא חוסר העריכה. אולי מצא העורך טעם בהעברה של כל הציטוטים בדיוק כפי שנאמרו, עם כשלי הלשון הקטנים, עם חזרות מייגעות על נושאים ואמירות. זה קורה כשיושבים בבית קפה ומדברים. אבל זה לא לעניין כשהדברים הופכים לטקסט. עם קצת יותר תשומת לב היה אפשר לערוך, לקצר ולסגנן קצת, ואז היינו יכולים להתייחס גם לתוכן עצמו.
לזכותו של ארד אפשר לזקוף 55660
את המפעל של האקדמיה החופשית ( לו ולכמה שותפים ) שהוא מפעל חשוב. אבל מראה בסופו של דבר בעיקר על כישורים ארגוניים.
קראתי ספר שלו והוא לא עשה עלי רושם מיוחד ,לפחות אינני זוכר ממנו כמעט דבר.
אינני מכיר את ארד אישית אבל הרושם שנוצר מהראיונות איתו ( שיתכן כמובן שאינו נכון , אינני יודע) לא דווקא זה של דובי אבל של אחרים הוא של תוצר מושלם של התרבות הפסוט מודרניסטית . איש הפוך על גבי הפוך על גבי הפוך, שמרוב קריצות ציניות לקהל אי אפשר להבין למה הוא בדיוק מתכוון, ואת מה בדיוק הוא לוקח ברצינות עם בכלל.
אם זאת אכן גישתו של ארד הרי שזאת אולי פוזה נחמדה ומתאימה בחוגים מסויימים ,מצומצמים מאוד, אבל חוששני שהקהל הרחב יאבד בה עניין מהר מאוד. בסופו של דבר ובמיוחד בימים קשים אלה אנחנו מחפשים אחרי מישהו שיש לו משהו להגיד ולא רק לקרוץ לנו בשתי העיניים .
הצעתי לארד שעושה עלי רושם של אדם אינטליגנטי ומוכשר היא לחפש גישה אחרת במקום זאת , אבל מן הסתם יהיה לו קשה לשכנע את האנשים ברצינותו.
עצוב 55665
עצוב לראות מוח אנושי מתדרדר לדרגת הפרשת מילים סרבראלית.

הפוך על הפוך: והאיש הזה מייצג מינימליזם ישראלי ברוח הזן. כל מורה זן היה זורק נעל בישבנו, בטרם היה מסמן לו שהוא ייגע אותו עד לזרה.

כנראה קל יותר לייסד כאן איזו אגודה עם החבר'ה, מאשר להקדיש את המאמץ להשתלט על תוכנה מורכבת יותר מ-Paint .
מה שכן 55666
הציורים מעידים על טעם וחוש אירגון מרחבי.
מה שלא 55689
טעם וחוש ארגון מרחבי לא עושים מאף אחד צייר ואפילו לא דקורטור, ואת מונדריאן לא צריך להמציא, כי הוא כבר המציא את עצמו מזמן. הכאילו ציורים האלה יכולים לעבוד אולי בתור הדפסים לטקסטיל, אבל עכשיו שהענף בכאלה צרות לא כדאי לקחת סיכון עם דוגמאות שנראות כמו סחורה ישנה ומשומשת.

חוץ מזה מר ארד סתם מקשקש שבמכירות פומביות של אמנות קונים רק פרחים וכדים. ציורים קיטשיים מוכרים בגלריות בצפת ויפו ובבסטות בתחנה המרכזית אבל לא במכירות רציניות. אז למה מר ארד אומר את זה? בשביל לעשות דאווין של אמן אוונגרדי. אבל הוא לא אוונגרדי ולא מודרני ולא פוסטמודרני, הוא שום כלום, הרבה אוויר חם, זה הכל.
בכל זאת 55978
יש לי את ההרגשה שראיתי כבר הדפסים כאלו על רהיטים...
תודה לאייל 55790
התראיינתי מספר פעמים בחיי. וזו הפעם הראשונה שראיון מופיע בלי טעויות ובלא להוציא דברים מהקשרם.
כל הביקורות לגיטימיות ומתקבלות באהבה (גם השליליות). אם יש שאלה ספציפית, שאיננה הטחה, אשמח לענות כמיטב יכולתי.

קוראי האייל מוזמנים לתערוכה עד יום ו', ביהודה הלוי 101, טל אסתר, תל אביב.
תודה לדובי, לא לנו 55792
כל אחד אחר במקומו היה גונז את הראיון הזה.

אז זאת אומרת שיש לך משהו נגד הטחות? כי בראיון אין לך בעייה עם כלום. ממש כל המדינה עשר. למה האפליה הזאת נגד הטחות?
תודה לאייל 55794
(בקשה משותפת לך ולדובי) האם אפשר לצרף את שמות הציורים שמופיעים במאמר?
תודה לאייל 55797
לפי הסדר:

אפרים סנה
קפיטליזם
אינתיפאדת אל-אקצה
יריחו
דרורים
השריפה באווזי
מלחמת לבנון.
? 55799
במאמר כתבת ש''דרורים'' זה שלושה וחצי מלבנים שחורים. לפי הרשימה שאתה נותן פה המלבנים השחורים הם ''שרפה באווזי''.
? 55827
צודקת. קודם השריפה באווזי, אח''כ דרורים.
לוטומניה 55926
אילו השמות הללו היו מוקצים לציורים באופן אקראי, האם הדבר היה מוסיף או גורע? אתמהה.
הכה את האמן 55931
להלן הצעה למשחק שיגרוף את המדינה: בכל יום א' תתפרסם רשימת ציורים חדשה פרי ה-paint ועזוזו היוצר של האמן, כשהשמות נתונים בנפרד, כגון:

אליעזר שוסטק;
הגלובליזציה;
הכשרת הישוב;
מלחמתה של גולדה;
גן סאקר;
קריסת גשר המכביה;
לנין בסן-פטרסבורג;
הסתדרות המורים;

וכיוצא בזה. כמובן, זה שיביא את הצרוף הנכון ביום ה' יזכה בפרס הגדול, לא קודם שיצטרך לתת הנמקה סבירה לבחירתו.
שאילתה 55929
מקור שם משפחתו של מר אפרים סנה נהיר לי. אביו נקרא משה סנה, איש עתיר זכויות, כידוע, מפקד ההגנה, חסיד שמש העמים ומייסד מק"י.

אשר למר יהודה אווזי, הנושא סתום משהו.
כלומר, האם בעקבות שמו החל בהכנת שיפודי האווז המפורסמים? או שבעקבות שיפודי האווז הללו בחר גם בשם ראוי?
או ששתי הדברים רצו במקביל, כך שלגמרי במקרה משורר שיפודי האווז נקרא גם אווזי, ללא כל קשר בין השניים?
שאילתה 56374
המקור הוא ''קליינבוים''.
לחיי הפשטנות 55855
בהזדמנות זו אודה לך אם תשיב לי על שתי שאלות:

1. אתה טוען שמאז הסכמי אוסלו מספר ההתנחלויות הוכפל. האמנם? אשמח לראות נתונים המציגים את מספר ההתנחלויות
ב1993 לעומת מספרן ב2002.

2. האם אתה באמת חושב שחזרה לגבולות 67 תביא את השלום? תסיים את הסכסוך? זוהי עמדה של אדם חושב או הרהורי לב של מי שצריך לספק שורה בראיון?
נתונים 55856
האתר חשוד בפשטנות
אבל הנתונים הם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (שם יושבים מדענים)
לא קראתי בין השורות אבל הטענה המרכזית היא שחל גידול של 62%
נתונים 55865
1) יזהר שאל על מספר ההתנחלויות. הנתונים (המעניינים!) שהבאת מדברים על התחלות בניה, וזה לא אותו דבר.

2) האם הנתונים הנ"ל כוללים את הבנייה במרחב ירושליים (גילה, רמות וכו')? גם אם בעיני הפלשתינאים אלה התנחלויות, לרוב הישראלים יש עמדה אחרת בנקודה זו.
(אם הנתונים אכן כוללים את הבנייה בי-ם, האם יש לך את הנתונים בלי בנייה זו?)
נתונים 55869
1) מה זאת התנחלות חדשה? קארוון שלושה כבשים גמל ושני חילים (הייתי פעם בהאחזות כזו שהמתישבים הגיעו כל יומים להראות נוכחות)
בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יושבים סטטיסטיקאים שמנסים להאחז בנתונים מוחשים.
אני מעשר שעל כל התחלת בניה ניתנו אישורי בניה וסופרים שם אישורי בניה (מן הסתם גם לא כול אישור בניה ממומש, ולא כל בניה מלווה באישורים)
זהו איזשהו נסיון למצוא מדד אוביקטיבי הבודק את כמות הבניה בשטח (אפשר לחשוב על משהו מדויק יותר אני משער אם כי כל מדד יהיה בעיתי)
2)הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היא משרד ממשלתי .ממשלת ישראל סיפחה את מזרח ירושלים (שכחתי מתי) כך שהנתונים אני משער הם רק לגבי השטחים.החישוב לגבי ירושלים רבתי מתבצע במחוז ירושלים או משהו דומה.
נתונים 55871
''התחלת בנייה'' מתייחס למבנה אחד, לא להתנחלות. ואז השאלה היא איפה המבנה נמצא- האם זו אכן התנחלות חדשה, או שזו הרחבת שטח של התנחלות קיימת, או שמוסיפים מבנה במגרש ריק בין שני בתים קיימים בלב התנחלות. (התחלת בנייה מהסוג האחרון לא מהווה אובדן אדמות נוסף, מבחינת הפלסטינים).
נתונים-תרגיל בגאוגרפיה 55930
השאלה היא מה המדיניות של ממשלות ישראל לגבי עתיד השטח?
אני מניח שרישמית לא הוקמו יותר מידי התנחלויות חדשות מאז 93/94 (נעזוב לרגע את נושא המאחזים שאני משער שרובם בלתי חוקי) .המספרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מרמזים שאכן ממשלת כן ממשיכה בישוב השטח.
היפותזה אפשרית מדיניות הישוב של השטח השתנתה (בוא נקרא לזה שינוי בפרישה הגאוגרפית הישובית).אין פרישה מרחבית רחבה של נקודות בודדות אלא יצירה של מתחמים מיושבים בצפיפות רבה יותר לאורך אזורי מפתח.
דוגמא המרחב של דרום ירושלים -גוש עציון- (מערבית לבית לחם).גוש עציון חובר לירושלים בפרויקט הנדסי מורכב (כביש המנהרות).בתוך נוצרה עיר חדשה (אני משער שב93/94 היה שם ישוב זעיר) ב"יתר עילית בין דרום ירושלים לגוש עציון.יש לצין שהישוב הוא ישוב חרדי, אוכלוסיה שקל למדינה לנוט אותה לטובת קולוניזציה של השטח ,בשל התלות שלה ההולכת וגוברת במדינה ובשל הגידול הדמוגרפי המתמיד שחל בה.(נו טוב אני משער שחלק הגיעו מתוך אידיאולוגיה)
דה פאקטו נוצר כאן גוש התישבותי שמחבר את גוש עציון לירושלים, מערבית לבית לחם, ומכניס לתוכו גם אוכלוסיה ערבית ניכרת שכל הסכם עתידי יצטרך להתיחס אליו.וכל זאת בלי להקים אף ישוב נוסף.
הבעיה המרכזית היא המדיניות הסכיזופרנית של המדינה הישראלית.יד שמאל מנהלת מ"ומ מדיני על עתיד השטח ומקוה להשיג איזשהו הסדר עם הפלסטינאים בעוד יד ימין ממשיכה בתהליך קולוניזציה של השטח שמשמעו דחית כל אפשרות להסכם עתידי.
נתונים-תרגיל בגאוגרפיה 55942
מהי מדיניות הממשלה היא אכן שאלת השאלות. אבל לא רק שברור שיש הבדל בין ממשלות ליכוד לממשלות מערך, אלא גם בתוך שני הגושים
לא נראה שיש עמדה אחידה.
ההיפותזה שלך בדבר יצירת גושים הגיונית.
מה שאומר שלא נכון שהוכפל מספר ההתנחלויות, אלא אולי הוכפל מספר הבתים. (נחמה פורתא לצד השני?)

לגבי הנתונים הסטטיסטיים, הגיוני שהלמ"ס אכן מנהל שני רישומים נפרדים- שטחים, ומרחב י-ם.
אבל תיאורטית יכול ארגון, שחושב שמרחב י-ם הוא חלק מהשטחים, לחבר את שתי הרשימות של הלמ"ס, ולפרסם זאת כ"שטחים". ועדיין זה יהיה עפ"י הלמ"ס. אני לא אומרת שזה מה שנעשה פה. אבל הייתי רוצה לדעת בבירור מה בדיוק כוללים הנתונים שבלינק הנ"ל.

האם מישהו יודע?

(איפה סמיילי, דנבום, ארטנשטיין ושות' כשצריכים אותם?)
נתונים-תרגיל בגאוגרפיה 55946
עובדה - לא הוקמו התנחלויות חדשות מאז 1992.
עוד עובדה - חל גידול במספר התושבים בשטחים. חלקו בשל ריבוי טבעי וחלקו בשל הגירה פנימית. כמובן שאם כוללים את השכונות הירושלמיות אז הגידול ניכר יותר.
ועובדה שלישית - אנשים אוהבים לזרוק לחלל האויר משפטים כמו "הוכפל מספר ההתנחלויות" מבלי שיהיה להם צל של מושג על מה הם מדברים.
נתונים וחלל האויר 55959
1)כתוצאה מההסכמים עם הפלסטינאים ב1993 לא הוקמו בשטח התנחלויות חדשות.בפועל ישנם עשרות נקודות ישוב לא פורמליות שמגובות ע"י הצבא
(שרות מילואים אקרעי בשטחים יגלה ארץ לא נודעת)

2)מדובר כאן על מדד של התחלות בניה לא על גידול באוכלוסיה.כלומר על אקט המאושר ע"י רשויות המנהל של מדינת ישראל.
אני משער שבתוך הקו הירוק זהו מדד כלכלי הבודק את הפעילות בשוק הבניה.בתוך השטחים הוא מצביע על פעילות רשויות המדינה בתהליך ההתישבות.
2א)הממשלה מצפה שאני יפתור את בעיות הריבוי הטבעי שלי בעצמי דרך השוק החופשי.בשטחים הצפיות קצת אחרות.
כמו כן היא אינה מעודדת הגירה פנימית לגבעתיים.
כך שלא פועלים כאן כוחות שוק "אוביקטיבים"
2ב)גם ירושלים הוא מושג לא ממש ברור (מחוץ לעוטף או בתוך העוטף-הכוונה לעוטף ירושלים)
הר חומה זוהי שכונה ירושלמית לגטמית או התנחלות לגיטימית - מבחינת ההטבות שניתנו לתושבים הקריטריון שוה לזה של התנחלות
אני סבור שהל"מס לא מכליל את נפת ירושלים בתוך השטחים (משום שהוא פועל תחת החוק הישראלי)
והתחלות הבניה בהר חומה נכללות באותו סל של רמת בית הכרם
אך זה טעון בירור.

3)אנשים אוהבים להכליל הכללות ,ואנשים לא ניגשים לנתונים מבלי לעשות איזו שהיא מניפולציה.
מהבחינה הזו אין כל הבל בין ימין ושמאל.זה החיים.
4)עוד לינק של אתר החשוד בפשטנות
נתונים וחלל האויר 56046
רועי ארד עושה מאמץ ניכר בראיון הנ"ל להוכיח שלא ניתן לתייג אותו כאיש שמאל או כאיש ימין, וכי הוא אדם חושב ואינטיליגנטי וכו' וכו'. אני לא טוען שהוא אינטיליגנטי פחות מאחרים (אם כי הרקורד שלו ב"פינג פונג" קצת מחשיד אותו), אבל כאשר הוא פולט מבלי משים קלישאות מהסוג שנוגע להתנחלויות ולהסכמי אוסלו אני מבין שאין לפנינו אלא עוד איש שמאל טיפוסי ללא בדל של מחשבה מקורית. בכלל, בזמן האחרון השמאל גילה עוד כמה קלישאות חדשות, כמו "הנשים הפלסטיניות שמפילות את עובריהן במחסומים" (ראה מאמרה של יהודית קציר ב"הארץ" מיום חמישי 7.2). כאילו שכל הסכסוך הערבי ישראלי נולד אתמול. אבל כשאדם מבוגר ובוגר טוען שרק אם נחזור לגבולות 67 יבוא לכאן השלום והכל יהיה בסדר זה ממש מגוחך.
תודה לאייל 55895
כתבת כך: "ישראל לא ביצעה את הסכמי אוסלו: אין מדינה פלסטינית, הוכפלה כמות ההתנחלויות ולא הורדה אפילו התנחלות אחת".
אנא ציין היכן מתחייבת ישראל בהסכמי אוסלו לפעול להקמת מדינה פלסטינית או לאפשר הקמתה, היכן היא מתחייבת שלא להכפיל את כמות ההתנחלויות והיכן היא מתחייבת להוריד התנחלויות.
הקימו- 56919
זה לא היה אמור להיות איזה תורת פסאודו-ניו אייג'-פוסט-מודרניסטית-תאואיסטית-מסחרית?

מה נסגר עם זה בסופו של דבר?
סתם סקרנות 55859
מה העניין הגדול לנפנף בדגל הסורי?
הרי הדבר דומה למנפנף בדגל קולומביה. מדינת סחר סמים מזרח תיכונית בקנה מידה גדול, רק שהכסף הולך לבני הכת העלאווית המצומצמת בהיקפה השולטת שם. אחת המדינות היחידות שחוקיה הינם היעתק של החוקים הנאצים והפשיסטים האוסרים על איגודים מיקצועיים.
בעניין זה, מדינה שנתנה מקלט לפושעי מלחמה נאציים. מארחת אירגוני טרור המוקעים על ידי הקהילייה הבינלאומית.
עריצות ומעשי טבח כלפי פלשתינאים, וקבוצות אחרות באוכלוסייתה.
אז מה פתאום באירווויזיון הנינוח, לנפנף בדגלי מדינת שמצה זו?

נ.ב., מי מכיר בכלל את דגל סוריה? איך סברתם שיזהו את הדגלים של דיקטטורת הסמים הזאת?
אני! 55863
דגל סוריה (מלמעלה למטה)
שליש אדום
שליש לבן
שליש שחור
שני כוכבים ירוקים במרכז השליש הלבן

ולמי שלא מאמין: http://www.geographic.org/flags/new1/syria_flags.htm...
וגם מזהמת אקולוגית 55872
למי שרוצה להווכח:

אבל חברה במועצת הבטחון 55874
אבל חברה במועצת הבטחון 55875
יחד עם סין, צרפת, אנגליה, רוסיה וארה"ב אני מבין? כנראה שלאחר פרוק S.S.S.R מישהו מבלבל RUSSIA עם SYRIA או משהו כזה. או שסתם החליטו שיהיה שם גם נעבעך תורן.
אבל חברה במועצת הבטחון 55877
שם המשחק הוא שיתופיות במחיר של סרחון .מה האינטרס בצרוף סוריה למועה''ב בראיה גלובלית. (שיתופיות לא אומר השתתפות אלא קוניוקטורה אינטרסנטית ,לא שזה רע כל כך.)
חברה זמנית לא קבועה 55879
http://www.un.org/Docs/scinfo.htm#MEMBERS יחד עם מאוריטניה, מקסיקו, נורוגיה, סינגפור, בולגריה, קמרון, קולומביה, גאנה ואירלנד.
חברה זמנית לא קבועה 55880
נו, אז גם קולומביה שם? כנראה לצרכי הסתודדות בין עמיתים לסחר.
חברה זמנית לא קבועה 55881
זה לא שהן בחרו את עצמן, או שחסרים להן מקומות הסתודדות...
חברה זמנית לא קבועה 55883
אולי הקבצה על פי מכנה משותף בולט?
אני! 56189
כוכב אחד באמצע יספק את דגל תימן ושלושה את דגל עיראק (שמאז מלחמת המפרץ נוסף לו גם המשפט "אללה הוא אכבר").
נשר באמצע יהפוך לדגל מצרים, ואם תוסיף משולש ירוק תקבל את דגל אש"ף.
יש בעיה בדגלים יצירתיים במדינות ערב?
על צבעים ואנשים 56203
לא, יש בעיה עם הבורות האיומה של ישראלים נפוחים בנוגע למרחב התרבותי בו הם נמצאים.

משמעותם של הצבעים הפאן-ערביים היא:
(מסיר מראש אחריות לדיוק של המושגים בעברית ובתעתיק לעברית. כל תיקון יתקבל בשמחה.)

אדום - מסמל את השבטים הערביים שכבשו את צפון אפריקה ואנדולוסיה (דרום ספרד) בשנים 756-1355.
כיום, מסמל הצבע את השריפעים של החיג'אג' וההאשמים, צאצאיו של הנביא מוחמד.

ירוק - השושלת של פאטימיד (909-1171) שנוסדה במרוקו בידי עבדאללה אל-מהדי, ושלטה בצפון אפריקה.
הירוק מקורו בתכריכים הירוקים שעטה עלי, בן-דודו של מוחמד, כדי שיחשבו שהוא הנביא, ויכוונו אליו את נסיונות ההתנקשות.

לבן - שושלת עומייד (661-750) ששלטה באזור דמשק וירושלים, ובחרה בצבע הלבן כצבע האבל שלה, במקום בשחור, כדי להבדיל עצמה מהעבסידים.
הלבן מציין גם את הקרב הראשון של מוחמד בבאדר.

שחור - מסמל את הנביא מוחמד (570-632).
השושלת העבסידית (750-632), שמקום מושבה היה בבגדד, אימצה את הצבע השחור כאות אבל על רצח בני משפחתו של הנביא, וכאות זיכרון לקרב בקרבלה.

המהפכה המצרית של 1953 נתנה לצבעים משמעות נוספת וחדשה:
השחור מסמל את העבר של הדיכוי הזר.
הלבן הוא העתיד הבהיר והשלום.
האדום מייצג את הקרבן שיש לעשות במאבק המעבר בין השחור ללבן.

גם לכוכבים יש משמעות. (הם לא סתם תוצר של עצלות מחשבתית אוריינטלית. מפתיע, מה?)

שבעת החודים של הכוכב בדגלים של השריפעים (ירדן, למשל) מסמלים את שבעת העמודים של הסורא הראשונה של הקוראן.

הכוכבים בעלי חמשת החודים נמצאים בדגליהם של המדינות החברות ברפובליקה הערבית המאוחדת, בעוד בדגליהם של המדינות החברות בפדרציית הרפובליקות הערביות מופיע הנץ (לא נשר) שמייצג את שבטו של מוחמד.
על צבעים ואנשים 56232
מדוע אתה מייחס חשיבות כה עמוקה לדגלים? הרי המדובר בפיסת בד על
מקל ‏1, אשר למענה אנשים לעיתים מוכנים להרוג ולהיהרג.

אקח לדוגמא את נושא הדגל הישראלי: אני אישית חושב שהיה עדיף שישראל היתה מאמצת צורת דגל אחר בתור דגל לאום ‏2, נטולת סימבוליקה מחייבת. בשיחה שקיימתי בנושא זה עם ערבי ישראלי גיליתי חיש מהר כי הוא מקבל הצעה זו ללא הינד עפעף, אך בבואי לדון ביצירתיות הדגל הפלסטינאי ובדמיונו הכללי לדגלי הפאן ערביזם רגז בן שיחי עד מאוד, ושיחתנו עברה לפסים עלובים במיוחד.

שלך בברכה

אלכס

1 אגב אורחא, הפילוסוף הירושלמי ליבוביץ נהג לכנות את תופעת הדגל כ'סמרטוט על מקל'
2 ראה דיון בסוגייה זו:
תגובה 21767
על צבעים ואנשים 56235
אינני מייחס לדגל הלאומי כל חשיבות, גם בעיניי הוא חתיכת "סמרטוט על מקל" - עוד סממן לאומי מיותר המנציח את המפריד בין בני האדם, ומשמש כמושא גאווה פטישיסטית ללאומנים למיניהם.

יחד עם זאת, כוונתי בהודעה זו הייתה למחות על הבורות האוריינטליסטית המרוצה-מעצמה של אותו אלמוני שנהנה ללעוג לחוסר היצירתיות של העמים השוכנים במרחב גיאו-פוליטי, ולפסול את מומו שלו לעיני כל.
אני חושב שכל הזדמנות להציג קצת מהתרבות המוסלמית והערבית העשירה, על צדדיה החיוביים והשליליים, שנמצאת סביבנו, היא מבורכת.
ובכלל, הסגירות הישראלית הטיפוסית כלפי הדת הנוצרית והדת המוסלמית הן רעות חולות שמביאות לפיתוח דעות רדודות ופשטניות, ובכך אני נלחם בהנאה רבה.

ובהקשר זה, אני עדיין ממתין לתשובה...
תגובה 12540
על צבעים ואנשים 56241
מבחינה זו רוב (רק כדי לא להסתכן ולכתוב - כל) הסמלים הם פטישיזם המורכב מסמרטוט ומקל. האם לא מה שחשוב זה המשמעות הניתנת להם במסגרת של ציבור אנשים מסוים? בזמן מסוים תוך התחשבות בעבר ממשי או דמיוני.
על צבעים ואנשים 56242
כמובן. כמו כל מיתוס, מה שחשוב הוא לא הערך הממשי (המופרך בוודאות כמעט גמורה) שלו, אלא הכוח המגייס (שנפרט לפרוטות פוליטיות וחברתיות) בקרב אוכלוסיית היעד בזמן ובמקום מסוימים.
סיפורו של זייגנבאום המפקיד 56247
סיפורו של זייגנבאום המפקיד:

אני כפקיד עברי, נושא אמנם בגאון את סמל מדינתי. אבל, תאמינו לי, אישית, רק ואדוז ופנמה: היכטה שלי נושאת את דגל פנמה, ואילו חברת הקש שלי רשומה בודוז.
מידי פעם, כשהבוס שלי נוזף בי, אני שולף לאחר מכן בהצנע ליד שולחני עמוס התיקים, דגלון פלסטיק קטן של ואדוז מכיס חולצתי, ונזכר מייד שמצבי עדיף בהרבה על שלו.

מאידך, אשר לסמלי ישראל, מה אתם יודעים.
פעם נשדדתי בלוזאן שבשוויץ על ידי טורקי אלים, בהיותי עם ידידי אבוטבול בדרך לבורדל בשעת לילה, לאחר שבמשך היום הפקדנו שם מה שהפקדנו. בגלל אותו אבוטבול נקלעתי להרפתקה
הזאת.
שכן למה לוזאן דווקא? אני אישית מעדיף את ציריך, אך אבוטבול, היושב אף הוא באותו חדר, הזכיר לי שבתור דובר עברית ורומנית אתקל בקשיי שפה בציריך, ואילו הצרפתית הים תיכונית שבפיו תהפכנו לבני בית בלוזאן.

כאמור, בדרכנו לבורדל ברחובות לוזאן השוממים בשעות ערב מאוחרות לאחר ההפקדה המוצלחת, ניתקלנו באותו בריון טורקי.
אבל לאחר שסמל המדינה המתנוסס על הפספורטים שהוגשו ביד רועדת יחד עם הארנקים, הבריק לאור פנס הרחוב, אורו פניו: "ישראל וטורקיה, חברים טובים", רטט בהתרגשות שפמו של האיש בשעה שלחץ את ידינו. כמחווה מיוחד לידידות בין העמים החזיר לנו שתי שטרות של 50 פרנק, לאחר שלקח את 2780 הפרנק הנותרים.

כמובן שפרט לרגשות החמים שדגל שוויץ מעלה בליבי, גם דגל טורקייה עושה לי משהו מאז.
על צבעים ואנשים 56253
באשר לשאלתך הספאציפית - הרי שלשיטתי מדינת ישראל זקוקה לדגל אחר, אשר ישחררה מקיבועה לסמלים דתיים מסוג סמל מגן הדויד.
הבעייה הנעוצה בסמל זה מורכבת מבדלנותה המוצהרת של הדת היהודית, אשר במקרה זה משפיעה ישירות על הבנתו הפנימית של הלאום היהודי עצמו, וזאת מעצם התהוותו והגדרתו המלאכותית-ראשונית.

במילים אחרות: סמל מגן הדויד ניתן לפירוש דתי בלבד, באם נבדוק את היסטוריית סימבול זה. הניסיון הלגיטימי להעניק משמעות חילונית-לאומית לסמל זה כשל בעבר ואף יכשל בעתיד, היות וסמל זה טומן בחובו משמעויות בדלניות מובהקות, המורכבות משלילת הגוי ומרעיון העם הנבחר. שילוב לא בריא זה יוצר מתח קשה במדינת ישראל דהיום, אשר נוטה יותר ויותר לכוון הפירוש הדתי בהוויתה.
מסיבה זו לא ניתן להשוות בין סמליהם השונים של מדינות מערביות שונות בדמות הצלב לבין סמל מגן הדויד; הצלב אינו ספאראנטי במהותו, כי אם פארטיציפאנטי.
מבחינה זו דומה הדגל הישראלי לדגל צלב הקרס, אשר גם הוא היה פארטיציפאנטי מטבעו, אולם בתוספת הבדלים וסייגים מתבקשים.

לנושא זה כבר נדרשתי לא פעם בעבר, ולכן אוכל להמליץ להתבונן ולנתח את תגובתי זו באשר למאמר נושן של מר גורביץ, אשר ערך השווות גורפות ופזיזות בין האלמנט הציוני והנאציונאל סוציאליסטי.
תגובה 12534

שלך

אלכס
על צבעים ואנשים 56349
מידע טריוויה בלבד (בי"ס, עיתונים, וכאלה):

שריפים, חיג'אז, פאטימה(?), בית אומייה, בית עבאס, כרבלה.
גם השם מוחמד מסמל משהו 56439
(את האישיות ההיסטורית הכי חשובה של העולם המוסלמי כמובן) אבל זה לא אומר שכל הילדים הערבים צריכים להיקרא מוחמד. יש גבול לכל תעלול.
אני! 56223
אפשר לחשוב איזו מקוריות הפגינו, לדוגמא, גרמניה, איטליה וצרפת בדגלים שלהן.
אני! 56239
והולנד... שדגלה הוא הדגל הצרפתי בסיבוב של 90 מעלות.
אני! 56384
שלא לדבר על הונגריה VS איטליה.
אני! 56385
והוריאציות על ה"יוניון ג'ק" + כוכבים באוסטרליה, ניו-זילנד ושאר מדינות האוקיינוס השקט.
אני! 56397
כמו במקרה של הדגלים הערביים, לא מדובר בעניין של חוסר מקוריות (ואלה גם לא מדינות האוקיינוס השקט בדיוק): אלו היו והינן חברות ב-Commonwealth הבריטי. גם לקנדה אהובתך הרחוקה היה דגל כזה.
אני! 56401
אתה מבלבל ביני לבין הדוב. קנדה זה השטח שלו, אני קיווי גאה.
אני! 56409
ותן לי, בהזדמנות זו, להכות בראשי במבוכה.

מאד מצטער. (שאלת תם: האם טעיתי?)

קיווי?
אני! 56415
לא, יצרת תנאים.

קיווי - בעל כנף שאינו מעופף, הציפור והסמל של ניו-זילנד.

דודמא:
(נו טוב, וגם זה: http://www.aeb.org/recipes/desserts)
אני! 56556
או צ'אד מול רומניה, או אינדונזיה מול מונקו (דגלים זהים, בשני המקרים).
בגישה כל כך שונה... 55892
כמה חבל שהראיון לא היה דומה יותר למאמר הבא מפרי עטו של רועי ארד.

מנוסח טוב, בעל מסר חשוב, בהיר, ולעניין.
ברברת מיותרת 55900
הייתי שמחה לשמוע מהעורך מה היו השיקולים שהנחו אותו בפרסום הראיון עם ארד. ובפרסומו בצורה כזאת- קשקשת מתמשכת ומשעממת למדי.
הראיון, גם אם יש בו ערך כלשהו (מה שמוטל בספק) היה צריך לעבור קיצור ועריכה רציניים.

לא פלא שארד מודה לאייל על כך שזו הפעם הראשונה שלא נפלו טעויות ודבריו לא הוצאו
מהקשרם. ככה זה כשמביאים את כל מה שאדם אמר, בלי לקצץ אף מלה.

ארד עצמו מעורר רחמים בנסיון שלו להיות בסדר- אין לו בעייה עם אף אחד, ושום דבר.

"האמנים בישראל... יותר מדי עוסקים בכל מיני שעשועים אסתטיים... צריך לעצור את המגמה הזאת, שהיא חיובית אמנם...
(אם היא חיובית, למה לעצור אותה?)

"זה דבר אחד שיש לי בעייה בישראל, שרוב האמנים הם פשוט פיגורטיביים... אין לי בעייה עם זה, זה הזרם המרכזי...
(תחליט- יש לך בעייה עם זה, או לא?)

"אין לי בעייה עם ש"ס, אין לי בעייה עם המתנחלים, אין לי בעייה עם הצבא..."
(כל כך אין לו בעייה עם הצבא שהוא כתב על זה מניפסט שלם, ראה הקישור של דנבום).

הייתי אומרת שיש לו בעייה.

והתפיסה שלו את המצב במדינה-

"לכולנו קשה לתפוס מה זה פחד ממוות. פחד מרעב. בתל אביב השבעה... אין מה להשוות לשטחים...
(והימים ימי פיגועי התאבדות. באמת אין מה להשוות לשטחים.)

"אנשים אומרים "אני נגד שלום עם סוריה"...
(אין אדם אחד בארץ שיאמר דבר כזה!)

"אנשים מתים ומגיעים לאזורים יותר גרועים ממוות- אני מדבר על הפלסטינים- מצבים של רעב, של השפלה...
(האם באמת רעב והשפלה גרועים ממוות?)

ויש גם הגיגים כלליים יותר כמו

"ישיבה בבית קפה היא דבר מאוד יהודי.. יהודים תמיד היו אינטלקטואלים, יושבים בבית קפה...
(על מה לעזאזל הוא מדבר?)
(ולמה צריך להביא במלואו כל גיהוק שלו?)

מה שכן, הציורים של ארד דווקא נחמדים. אז אולי שיצייר יותר, וידבר פחות?
תודה על כל התגובות 55962
1. מספר המתנחלים הוכפל, לפי מאמר אינפורמטיבי של הלמ"ס (שקראתי בגלובס) מאז הסכמי אוסלו, כמובן שלא מספר ההתנחלויות. יכול להיות שליפססתי בראיון. לצערי, איני מאמין שהדבר קשור לאיזה הורמון מכפיל אוכלוסיה שנפוץ במי הברז של קדומים.

2.אני מאמין שחזרה ל67 תסגור את הבאסטה עם הפלשתינים, כמו שהחזרת סיני הביא לשלום עם המצרים. זה משהו שעדיין לא נוסה. כי כולם עסוקים בפתרונות יצירתיים.

3. לאסתי, אפרש את כוונתי בשבילך. אני תומך בכך שהאמנות תהיה יותר עולצת אבל לא בתקופה הזו, ולכן השניות.

4. כפי שהזכרתי, אדם שאינו כועס נחשב בישראל לתחמן וציניקן. באמת אין לי דבר וחצי דבר נגד ציירים פיגורטיבים או מתנחלים (כל עוד הם מתלבשים חם בחורף). ואהיה עצוב ביום שהמתנחלים יאלצו להתפנות. מה יותר עצוב מילד שעוזב את ביתו?

5. שוסטק חמוד. הייתי בלווייתו. ראיינתי אותו בזמנו והוא היה אדם מקסים. אולי כדאי לפרסם שנה למותו את הראיון שלי עמו.

6. לאחד הראשונים: אני מודרניסט, לצערי.

7. חבל שאתם מתבטאים בתוקפנות שכזו. בסך הכול אני אדם שכותב שירים ומצייר ציורים, עם שק מסויים של דעות, - זהו. אינני הגאון בדורי ואינני אוויל שלא היה כדוגמתו.

8. אשמח אם תאזינו לשירים מאלבום הסולו שלי, ותאמרו את דעתכם. יש למעלה לינק נסתר.
תודה על כל התגובות 55967
4. ילד שנהרג מכדור גומי.
מכבסת המילים 55968
בואו לא נשכח - כדור מתכת מצופה גומי.
אבל שיא העצב הוא... 55969
ילדה נכה שזוחלת על הרצפה כדי להמלט ממחבל, והוא יורה בה והורג אותה.

אתם התחלתם.
איך, איך שכחת לאזכר את השואה? 58505
שישה מיליון יהודים במשרפות, אז שלא יבלבלו לנו את השכל אח''כ על כדורי גומי.
כדורי מתכת מצופים גומי 58507
סתם, כדי שנזכור.
איך, איך שכחת לאזכר את השואה? 58542
באמת איך. מה לעשות שלא כולם חכמים כמוך.
באמת מה? 58631
תודה על כל התגובות 55971
2. אתה בטוח?
ידעת שפייסל חוסייני, בראיון האחרון שנתן (כמה ימים לפני מותו) אמר שההסכמים עם ישראל הם "סוס טרויאני" (ביטוי שלו), ושהמטרה הסופית של הפלסטינים היא פלסטין מהנהר ועד הים?
הנה תשובתו לשאלה על המטרה האסטרטגית של הפלסטינים:

If you are asking me as a Pan-Arab nationalist what are the Palestinian borders according to the higher strategy, I will immediately reply: "From the river to the sea." Palestine in its entirety is an Arab land, the land of the Arab nation, a land no one can sell or buy, and it is impossible to remain silent while someone is stealing it, even if this requires time and even [if it means paying] a high price."

"If you are asking me, as a man who belongs to the Islamic faith, my answer is also "From the river to the sea," the entire land is an Islamic Waqf which can not be bought or sold, and it is impossible to remain silent while someone is stealing it …"

"If you are asking me as an ordinary Palestinian, from the "inside" or from the Diaspora, you will get the same answer and without any hesitations. However, what I am able to achieve and live on right now, due to [constraints of] the international system, is not, of course, Palestine "From the river to the sea." In order for us to fulfill all of our dreams regarding Palestine, we must, first of all, wake up and realize where we are standing. On the other hand, if we will continue to behave as if we are still dreaming, we will not find a place to put our feet on..."

"As I once said in the past: our eyes must continue to focus on the higher goal. The real danger is that I might forget [it], and while advancing towards my short-term goal I might turn my back on my long-term goal, which is the liberation of Palestine from the river to the sea…"

הראיון היה ב24 ליוני 2001, לעיתון המצרי "אל ערבי". ואת הטקסט המלא תמצא באתר "ממרי".

8. הלינק למוסיקה שלך כל כך נסתר, שלא מצאתי אותו. איפה הוא?
והלינק: 55972
(אפשר גם להירשם לעדכון קבוע באימייל)
והלינק: 55973
הלינק הזה מביא אותך לדף הבית של ממרי. לא מצאתי דרך להביא את העמוד הספציפי עם הראיון של חוסייני.אבל אם עושים שם search למלים Trojan Horse מגיעים לעמוד הנכון.

לעומת זאת- האם הלינק לסינגל הוא "פיצה", למעלה? אם כן, אז מצאתי (רק לא יודעת להפעיל....)
למה הוכפל מספר המתנחלים 56050
כמה אפשרויות משעשעות:

א. שיקולים כלכליים / הגברת הביטחון האישי: החיים בהתנחלויות היו מלווים מאז ומתמיד מחשש מפני האוכלוסיה המקומית מחד, מול יתרונות התמיכה הממשלתית מאידך. יתכן כי לאחר הסכמי אוסלו חשו רבים כי החשש קטן - והתמיכה הממשלתית דווקא לא.

ב. הרצון להפריע: "הולכים להחזיר את השטחים. אזורים מיושבים בצפיפות יהיה קשה יותר להחזיר".

ג. הרצון להרוויח: "הולכים להחזיר את השטחים. המפונים יקבלו הרבה כסף. גם אני רוצה".
ברברת מיותרת 56323
מסכים עם כל מילה.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56048
בבקשה, החלו את הגידופים---

תרבות, והכחדתה מצד אלמנטים שהפנימו את החרב המופנית נגדם:

פרספקטיבות דמוגרפיות 56053
לחיוב יצויין שהוא מחשיב את היהודים כ''אדם הלבן''. בתור ברירת מחדל, הפכנו מה''זר'' השנוא ביותר, לבן-ברית. תודה לאל שיש מוסלמים.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56357
השתתפתי פעם בקבוצת דיון נגד גזענות. אחד המשתתפים האחרים, אמריקאי ממוצא היספני תושב קליפורניה, שלח טקסט שבו צויין שהשחורים לא מבינים למה האדם הלבן קורא לעצמו לבן בעוד שהוא בעצם ורוד, צהוב משנאה, ירוק מקנאה וכו'.

כשהגבתי על כך באי נוחות על היותי לבנה, ציין בתשובתו שמעולם לא זיהה את היהודים כמי שנמנים על הלבנים.

להזכירכם, פורום נגד גזענות!
פרספקטיבות דמוגרפיות 56547
בטח נורא רצית להיות לבנה.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56072
לגבי תחילת מאמרו - בכל העולם המערבי צועקים הימנים שהתקשורת ליברלית מדי, מתנגדת לערכים המסורתיים והעיקר, מלאה סקס. איכם.
אותה ביקורת תשמע גם מהרב עובדיה יוסף וגם מבן-לאדן. שמרני כל הארצות, התאחדו!

ביוקנן מבחין בין המערב לאוריינט לפי גיאוגרפיה, אני מבחין בצורה אינסטרומנטאלית: העולם הדתי מול העולם החילוני, שמרנים מול ליברליים. כמובן למרות המתאם הגיאוגרפי, ישנם תנודות: חתאמי מתמערב, ואילו עובדיה הוא סוכן של האוריינט. האיום עלינו, המערב, אינו לפי כוח; מספר האנשים של המערב אולי נעצר, אך כוחו עולה. האיום הוא תרבותי: ככל שפארחאן/עובדיה יהיו חזקים יותר, כך אנו נהיה מזרחיים יותר. אכן, טול-כארם כבשה אותנו.

מה שביוקנן רוצה לעשות הוא להעביר אידיאולוגית את המערב למזרח, "למזרח" אותו. הוא גיס חמישי.
פרספקטיבות דמוגרפיות/קוגניטיביות 56079
דומני שסטטיסטית אתה מוצא בעולם השלישי ריבוי של עריצות, בנוסף לאחיזה בערכים קוגניתרבותיים המסמנים תפקודים עיליים פחות:
מיעוט של הומור וגמישות, כבדות גמלונית האוכפת מעין הקפאה ואי שינוע מחשבתי, מידה של היעדר סקרנות בונה, ודוגמטיות יתר. זאת בצרוף למיעוט אינדיוידואליזם ואוטונומיה של הפרט, ודגש על הקבעותו על ידי יחידות חברתיות גדולות יותר.

כל אלה מאפננים את הדת ונותנים לה גוון מדביר חיים , לעיתים ברוטלי, בניגוד למונוטאיזם החי, הנושם, האמונה בחסד ובחירה חופשית וכד' במערב.

ניתן לסבור שדפוסים קוגניתרבותיים מאפננים את כל תצורותיה של תרבות מסויימת.
פרספקטיבות דמוגרפיות/קוגניטיביות 56081
כל מה שציינת נכון עד הפסיק האחרון לגבי הכנסייה הקתולית בימי גדולתה, ימי הביניים. אז, המזרח האסלאמי היה מרכז ההשכלה העולמי ובו פרחה התרבות ולא במערב (הגיאוגרפי) שכרע תחת עולה הדוגמתי של הכנסייה. אז, המערב היה דווקא במזרח, ואילו המזרח הגיאוגרפי היה אוקיאנוס של ליברליות (יחסית). 'תרבות המזרח', ו 'תרבות המערב' אינם פונקציה של גנטיקה או גיאוגרפיה, הרעיון מגוחך בטיפשותו.
פרספקטיבות דמוגרפיות/קוגניטיביות 56082
המזרח בימי הביניים לא היה ליברלי, אלא התקיים בו מעין מודל של "עריצות נאורה".
בפילוסופיה ובמטימטיקה (למשל באלגברה האלמנטרית שהותוותה במזרח) רווחו מבנים לינאריים דו מימדיים. זאת בניגוד למבנים תלת מימדיים נוסח לייבניץ ואלו שהתפתחו עם המהפכה המדעית, או אף הרינסנס קודם לכן (למשל תפיסות הפרספקטיבה והאופטיקה של הריננסנס).
היוונות והתרבות הרומית היו אכן אי של נאורות במרחב שומם ומדביר תרבותית וחברתית (למשל פרס במאה ה-‏5 לפה"ס). מושג האינדיוידואל והאוטונומיה של הפרט לא היה מוכר כלל מחוץ לחברות המערביות, עם כל הכבוד.
פרספקטיבות דמוגרפיות/קוגניטיביות 56084
"המזרח בימי הביניים לא היה ליברלי, אלא התקיים בו מעין מודל של "עריצות נאורה"" - בדיוק בגלל זה כתבתי את המילה 'יחסית' (לאירופה).

לאחר זמן, החזיר לעצמו המערב את מעמד "הצד הליברלי". וכך קופצת לה התרבות המערבית (לפחות על חלק מערכיה) מאזור גיאוגרפי כזה לאחר. מטרתנו היא להילחם בפרימיטיביות בבערות בדת ובשנאת השונה, ללא תלות במיקומם (ברגע שהמדינה הליברלית ביותר בעולם [הרפובליקה הויימארית] הפכה לשמרנית [או יותר נכון, ריאקציוניסטית], וכדרכה של מדינה שמרנית, ניסתה להחריב את הליברליזם השנוא, חובה היה להילחם נגדה ולהשמיד את הגיס החמישי השמרני-ימני בלב אירופה).
פרספקטיבות דמוגרפיות/קוגניטיביות 56085
אני מסכים עם דבריך לגבי תנודות. לכן, תרבות מסויימת צריכה להבחן לאור תקרת הביצועים שלה, ממש כשם שה-IQ הגבוה ביותר הנמדד במדידות חוזרות הינו המשקף הנאמן ביותר לאינטליגנציית הפרט המסויימת הנמדדת במבחן זה. אכן אמרתי כבר כי בכל חברה ותרבות פועלות במקביל מגמות רגרסיה שיש להלחם בהם כל העת, ועל כן הישגי תרבות מסויימת אינם מובנים מאליהם ולא יתמידו, אלא אם נעמוד על המשמר.

אשר להבדל בין מבנים דו ותלת מימדיים, לשם הדגמה השווה את ציורי מושא המאמר לאלה של מונדריאן. בעוד אצל מונדריאן התלת מימד נראה בעליל מבעד לדו מימד, הרי שכאן אין כל עומק, ממש כבציורים אתיופיים, מה שמעיד על דרגת מורכבות מבנית הנמוכה במדרגה.
פרספקטיבות דמוגרפיות/קוגניטיביות 56088
ההבדל בינינו הוא, שבעוד שאתה רואה תרבויות ש "עולות" או "יורדות", אני רואה תרבויות מתחלפות.

אנחנו, על האוניברסיטאות ומכוני המחקר שלנו, מגדירים עצמנו כחלק (יהודי/ייחודי, אומנם) של התרבות המערבית. אבל,אם, נניח, גרסה קיצונית של ש"ס (טליש"ס?) תשתלט על המדינה, תבטל את הדמוקרטיה על זכויות האדם שלה, ותכיל על הארץ את השריעה (אופס... סליחה... חוקי ההלכה), *לא תהיה זו יותר התרבות הישראלית-מערבית שלנו*. זו תהיה תרבות *אחרת*, אוריינטלית.
אם ב 'צעדת המיליון' הבאה של פארחאן יהיו 250 מיליון, כבר לא תהיה זו אותה מדינה מערבית (למרות היותה ממוקמת ביבשת אמריקה). זו תרבות אסלאמית-מזרחית, הממוקמת במערב.
פרספקטיבות דמוגרפיות/קוגניטיביות 56091
אני רואה קודם כל פורמציות מבניות בדרגות מורכבות שונות, בתשתית הדברים, מעבר לטרנספורמציות שונות.
קבוצה כלשהי אכן יכולה לגרום לדגרדציה של תרבות.

אך בתרבות בעלת צמצום מבני מלכתחילה, מוכתב גג מסויים שיקשה להעלותו. אולי עלייה שטחית וברת חלוף כזאת עשוייה להתרחש באמצעות חיקוי פני השטח של דברים: זאת ממש כמו שאמן מסויים עשוי לחקות באופן ליטראלי את מונדריאן בלי באמת להיות מסוגל לשחזרו (ולהבינו) מבנית בגלל גג מבני ברמת האינטגרציה.
פרספקטיבות דמוגרפיות/קוגניטיביות 56104
נו, אבל אם אחרי אותה 'הידרדרות' של התרבות אל עבר משטר שמרני קיצוני וביטול זכויות האדם הליברליות שהושגו תוך מאמץ אדיר במשך מאות שנים, אנו ניצבים פתע מול מדינה שונה לחלוטין (טליש"ס), באיזו מידה ניתן לומר שזו "אותה תרבות, רק מדורדרת"?? בייחוד אם "התרבות המדורדרת" דומה שתי טיפות מים לתרבות שמרנית אחרת??

לסיכום, 'תרבות מזרחית' ו 'תרבות מערבית' הן הרבה יותר מסתם ציונים גיאוגרפיים; אלו מאפיינים כלליים ומאפיין של תרבות מזרחית יכול בהחלט להתקיים באזור מערבי-גיאוגרפית. מדינות בהחלט יכולות להחליף צד, ולהפוך ממדינה 'מערבית' ל 'מזרחית', ואף ההפך נכון, (טורקיה המודרנית, שהפכה ל 'מערבית' ושכמעט חזרה והפכה ל 'מזרחית', או אלג'יר או אירן, או טליש"ס). מטרתנו היא להיאבק באילו הזוממים להופכנו לאויבינו, ע"י אימוץ תרבות האויב הדתית/כוחנית. הם, הגיס החמישי.
פרספקטיבות דמוגרפיות/קוגניטיביות 56089
שים נא לב כי במדה שיש אצל האומן הנוכחי רמזי תלת מימד (כמה רבדים), הרי שבניגוד למונדריאן אין זה תלת מימד משכנע ובעל משקל בקומפוזיציה כולה. סיבת הדבר בכך שההיבט שלו הוא לוקלי (גלישה סריאלית מאובייקט לאובייקט) בניגוד להיבט אינטגרטיבי החובק מתוך מבניות מורכבת את המערך כולו, כאצל מונדריאן. הצייר הנוכחי ''מייצר'' תלת מימד במעין אלגוריתם מכני, ולא תוך שיקול מורכב.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56135
"...בכל העולם המערבי צועקים הימנים שהתקשורת ליברלית מדי, מתנגדת לערכים המסורתיים והעיקר, מלאה סקס."

האם בכל העולם נוהגים השמאלנים להכליל, או שזה פטנט מיוחד שלך?
פרספקטיבות דמוגרפיות 56202
לא כל הכללה היא שגויה פר-הגדרה. זו למשל, נכונה כמעט תמיד.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56225
לא, היא נכונה עבור השמרנים (תאצ'ר, רייגן), היא לא נכונה עבור הליברטריאנים.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56226
מסכים, יש יוצאים מהכלל.
בהכללה כל-כך רחבה, שכוללת מספר מיליארדי בני-אדם, המספר המועט (באחוזים ובכוח פוליטי) של היוצאים מהכלל בהכללה הזאת הוא לא רע בכלל.
יש באייל תופעה משעשעת, שכל מי שיאמר איזו הכללה, אפילו נכונה (במובן של נכונותה של הכללה, כלומר בד"כ), תמיד יהיה זה שיקפוץ ויאמר, "אבל זה לא נכון לגבי X". תמיד טוב לדייק, אבל חבל לוותר בכך על אינפורמציה סטטיסטית חשובה. אין היוצא מן הכלל מעיד על הכלל.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56258
מיכאל שרון, יכול להיות שלא הערכתי מספיק את התמצאותך ועל כך צר לי. ברם, אני עדיין טוען שאינך עומד מאחורי גבב האינגליזמים שלך - שהוא מרשים כשלעצמו, עלי להודות, ולו בתור מילים שאינן קשורות זו בזו.

דיברת על תלת מימדיות אצל מונדריאן וכעת זה הפך ל"אינטגרטיביות". עניין שאני יכול כבר לקבל כביקורת אפשרית.
אבל נחזור אחורה: דיברת על שטיחות אתיופיות בהקשר שלילי, בעוד ההשפעה הגדולה של מונדריאן היא בניסוח פרימיטיבי של יחסים בין מאוזן ומאונך (המסמלים חיים ומוות) ו3 צבעי היסוד הקשור לתיאוסופיה ולזרם דתי נוצרי בשם פלסטיציזם.
נוסף על כך, ההשפעה מרכזית על הדאדא (של ימי "קברט וולטייר") שהיתה השפעה עצומה על המודרניזם, באה ממסכות אפריקאיות (ראה: הנס ריכטר, "דאדא"). דיבור נגד תרבות אפריקאית נובע מבורות וגרוע מכך, סטודנטיאליות. התערוכה החשובה ביותר של השנה בישראל היא "הלנה" שנסתיימה זה עתה ועוסקת באפריקאיות.

מוקי קרוקי נוסף: על ההערה שנשמעה פה בנוגע למכירות פומביות. איני הולך למכירות פומביות, כי אני עסוק בבית המשפט, אך לפני שלושה ימים קראתי בעיתון "הארץ" שהציור היקר ביותר שהועמד למכירה פומבית בתירוש במכירה השנתית היה עם שם של פרח, ששמו השתכח מזכרוני. אבל המחיר זכור לי: 220 אלף דולר.
העובדה שאינך הולך למכירות פומביות אינה נקודה לרעתך, דרך אגב.

שמח תמיד להתדיין עם חבר'ה צעירים.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56259
כל זה טוב ויפה, דן אבי יצחק של האמנות יקר,

אבל ענית לי!

(אין בזאת לומר שאינני מעוניין שתענה לי, ההיפך הוא הנכון)
פרספקטיבות דמוגרפיות 56270
I talked about structural complexity as related to overall integration
Integration, as opposed to juxstaposition of elements, can be mapped onto 3D structure, but not to 2D structure.
I have not talked about symbols and what they signify.

Thanks for your notes

פרספקטיבות דמוגרפיות 56277
מערכותיו המשפטיות של עורך הדין הדגול מתאפיינות בברק ובנימה אנושית כאחת. אך בעיקר, טעוניו ברורים ובהירים כבדולח.

הנושא שאני מפתח כאן הינו מורכבות מבנית מהיבט האינטגרציה הכוללת (בנבדל מסיבוך מבני
ומערכות יחסים המכבירות סרבול מתימטי/פורמאלי נוסח קלוד לוי שטראוס למשל).

איני עוסק כאן כלל בתימטיקה (תכנים) וסמלים, החשובים לכשעצמם, בפרט בתחום המיסטיקה.

אי הבהירות מתיחסת ל"ניסוח פרימיטיבי של יחסים בין מאוזן ומאונך"

האם הניסוח הינו פרימיטיבי, וקיימים ניסוחים עדיפים?
האם היחסים הינם פרימיטיביים? מה פרוש יחסים לא פרימיטיביים?

אני יכול להבין שמאונך מורה כך (ומסמל כך) ומאוזן - אחרת.
אך אתה מדבר על היחסים ביניהם. כלומר, דרגות שונות (או רצף) של אינטרקציות בין שני הווקטורים הללו. כלומר מעין מטריצה של יחסים.

הערה: פול קלי למשל עושה כך בספרו הנהדר "על היפה באמנות" שהשפיע עלי רבות ב-‏1972.
בהשפעה עקיפה, חוויתי באותה תקופה תובנה משמעותית לגבי צבעים קרובים לטורקיז, התחלתי להתעניין שיטתית בארכיטקטורה ומבנים ים תיכוניים, ופיתחתי גוף תאורטי (1972) אודות אלמנטים סטרוקטורליים ורכיבי מעטפת (צבע, טקסטורה) נוגדי כוחניות ומנחמי-כוחניות (power-countering; power-consoling), תוך הצבת סטרוקטורות מבזרות, בחברות כוחניות וריכוזיות.

ונחזור: האם תוכל לפרט, אף במספר מבעים מעבירי מהות, כמה מיחסים אלה מתוך סט היחסים? או שהשתמשת בביטוי "מערכת יחסים" באופן אנלוגי להתבטאות סטרוקטורליסטית, מבלי שיהי לזה "גיבוי" ממשי?
שלב בסולם או כסא נוח? 56284
יתכן ששיפוטי את האמן היה מעט לחומרה ולא לקולא, אך מגמתי פרוגרסיבית.

פיקסו צייר פעם את גרטרוד שטיין בדמות אשה מבוגרת למדי.

זו אני?
כך תראי בזקנתך.

הרגרסיה הלא נמנעת של השנים: "כך תהיי".

ואני, נאמנכם, כל חפצי לאמר "כך מן הראוי שלא תהיו. ועוד זמנכם בידכם".
לחדד יתכן שפרושו לעיתים אולי להגזים, לידי קריקטורה המבליטה גרוטסקית מספר קווים.
אבל החדות, בניגוד לעמעום הזחוח, אינה נשכחת, ועשוייה להוביל לשיפור נוסף בעתיד, אף אם אנו נזעקים להגנתנו בשם ההווה.
כבר דיברתי על הטעם וחוש האירגון המרחבי הניכר בציורים. יש לראות זאת כשלב בסולם ולא ככסא נוח להתרווחות.
שלב בסולם או כסא נוח? 56360
לא יודעת למה, אבל הסיפור על גרטרוד שטיין מזכיר לי:
'אני הולכת אלי בפנים שביקשת לשווא כשהלכתי אליך'. לאה גולדברג, כמובן.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56282
אם כך, ודאי לא יקשה עליך להוכיח זאת. אני ממתין.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56302
ראשית, אתה מסכים שזה המצב בישראל ובארה"ב?
כאן, בד"כ הימין הדתי, ושם הימין ה... דתי (נוצרי).
פרספקטיבות דמוגרפיות 56303
כלומר, לא הימין, אלא רק הימין הדתי?
פרספקטיבות דמוגרפיות 56305
ובכן, ישנו קשר הדוק בין ימין לדת.
כמובן, שפעמים רבות הוא אינו מתקיים, אך בסופו של דבר, זו הסיבה שימנים נקראים ''שמרנים'', וזה גם יחסם לנושאים הנ''ל.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56306
לא ממש הבנתי.
פעמים רבות הקשר בין ימין ודת אינו מתקיים, אך בכל זאת הימנים הם שמרנים ומתייחסים לתקשורת כשם שהיו מתייחסים אליה לו היו דתיים?

האם באייל הקורא אתה מוצא קשר בין מגיבים ימניים לבין דת?
פרספקטיבות דמוגרפיות 56308
''פעמים רבות הקשר בין ימין ודת אינו מתקיים'' - וודאי. ופעמים רבות ימנים אינם מעלים קול זעקה ש ''התקשורת ליברלית מדי, מתנגדת לערכים המסורתיים והעיקר, מלאה סקס. איכס'' - אבל יש מתאם. נראה שזה קשור למבנה נפשי הגורם לשמרנות ועוין ליברליות. ישנו גם קשר הפוך להשכלה (שגורמת בעצמה לליברליות).
פרספקטיבות דמוגרפיות 56310
יש איזו הוכחה למה שאתה אומר?
כלומר, אתה מזהה ניגוד בין ימין לליברליות, אך נראה לי שאתה שבוי בטעות אופטית. אתה רואה אנשים דתיים וחושב על אנשים ימנים.

בערך כמו שכשאראה שמאלני אחשוב מייד על הטיהורים של סטאלין.
תאולוגיה שמאלנית 56312
וכי אין קשר בין שמאל לדתיות? הרי מדובר לעיתים בדת לכל דבר, פרט לשם (תרתי משמע).

השם "אלוהים" או "יהווה" מוחלף ב"שמש העמים" או פול פוט (מאו ולנין כבר אמרנו?).

טבח בשם הדת? ראה את תצוגת הגולגלות בקמבודיה. ואילו הדוד ג'ו, הוא יוסף דז'וגשווילי השמיד כ-‏20 מליון רוסים, פולנים, ובני הרפובליקות הבלטיות.

ראה גם את הפראות והרג ההמונים בתקופת "המהפכה התרבותית" (איזה כינוי נשגב) של מאו טצ'ה טונג.

לאון טרוצקי הכריז בשנות ה-‏20: במהפכות הקודמות חוסלו עשרות אלפים לכל היותר. ואילו יחודינו בכך שאנו נשמיד מליונים רבים,
מעמדות שלמים.

משיח וגן עדן? ראה האוטופיה של התגשמות הקומוניסם.

בעייתיות ואי מאחז במציאות מבחינה אמפירית?
ב-‏1944 בשעה שמליוני אנשים גוועו בגולגים ואחרים היו צפויים בכל רגע משעות טרם-הבוקר המוקדמות להגרר מבתיהם על ידי אי אלה עבדקנים לא ידידותיים הכריז סטלין:
"שלב הדיקטטורה הסוציאליסטית ההכרחי היגיע כעת לסיומו. עתה אנו נכנסים לשלב הקומוניזם האידיאלי וביטול עריצותה של המדינה".
וזאת בשעה שברוטליות המדינה הכתה בכל רשעותה לתפארת.

המשיח הממשיך לחיות לאחר מותו נוסח הלובביצ'ר? ראה "צ'ה גווארה חי".

מדובר, שים נא לב, לא באל הפילוסופים נוסח אפלטון ושפינוזה (הטורח להדגיש "אלוהים, או הטבע") אלא בפרוש בהשגחה פרטית נוסח האח הגדול.

אינקוויזיציה וטכסי טהור ווידוי קודם המתת הקורבן?
ראה את משפטי מוסקווה בשנות ה-‏30 ומשפטי פרג בתחילת שנות ה-‏50 על מרתפי העינויים, תהליך הווידוי וההלקאה העצמית הפומבית ("חטאתי לעם") טרם ההוצאה להורג.
תאולוגיה שמאלנית 56315
אהמ... יפה דיברת.
אני אינני מכליל את הקומוניזם כשמאל, ממש מאותה סיבה שאתה מחשיב אותו כדת.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56314
תמוה בעיני מדוע השמאל מתכנה על ידך "ליברלי" בעוד התשתית המרכסיסטית בפרוש אינה ליברלית.
וכי אין מדובר בשימוש בכוחה האלים של המדינה
למניעת יחסים וולונטריים סבירים (שאינם מפירים את זכויות הפרט)?
וכי אין מדובר תכופות בהפקעה עודפת של זכויות הקניין ושאר חירויות שהאנושות השיגה בעמל?
ואני לתומי סברתי שהימין החדש על גווניו, הפועל כנגד כוחניות זאת, הינו ליברלי בהרבה מאיש השמאל, אף הסוציאל דמוקרט.

האם התנגדותך לחופש הדת הינה ליברלית?

דומה שגישתך חדורה ברצון לאכוף הפרת חירויות ליברליות שונות, ולאכוף, איך אפשר אחרת, באמצעות אמצעי האלימות הממוסדת שלדעתך
על המדינה להעניק לך או לקבוצתך.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56316
ראה תגובתי לתגובתך הקודמת. הדברים שאתה אומר הם כמובן חיזוק לעמדתי.

"האם התנגדותך לחופש הדת הינה ליברלית?" - אני התנגדתי לחופש הדת??

"דומה שגישתך חדורה ברצון לאכוף הפרת חירויות ליברליות שונות, ולאכוף, איך אפשר אחרת, באמצעות אמצעי האלימות הממוסדת שלדעתך
על המדינה להעניק לך או לקבוצתך" - והלא ההיפך, הוא הנכון! כמה התווכחתי פה באייל על כל שאותן חירויות (ליברליות?) הן בלתי ניתנות להפקעה?! בחייך! אתה נובח מתחת לעץ הלא נכון.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56458
אבל לא מדובר באותו ימין. הימין האמריקאי הוא ימין כלכלי. הימין בארץ הוא ימין מדיני. כפי שודאי שמת לב, לדתיים בישראל אין שום בעיה עם מיסים חדשים, או עם ''חלוקת רכוש'' (כל עוד זהו רכושם של החילונים שמחולק לדתיים).
פרספקטיבות דמוגרפיות 56476
לדעתי, זווית הראיה שלך סטריאוטיפית מדי. הימין האמריקאי הוא ברובו יותר מאשר רק ימין כלכלי. ישנה אג'נדה שלמה. אבל ראשית, צריך להסכים למה אנו קוראים "רוב". האם רוב מבחינת מספר מצביעים, או רוב מבחינת קולניות וכוח השפעה? נכון, שרוב האמריקנים הימניים (רפובליקניים) הם מתונים מבחינה שמרנית (אבל לא ליברליים, לא צריך להגזים), אבל החלק המשפיע (והצעקני) ביותר במפלגה הרפובליקנית הוא בפירוש "הרוב המוסרי", כלומר הימין הנוצרי. "רוב" זה (עם או בלי מירכאות) סוחף אחריו את הימין המתון בארה"ב. כשניקסון זעם על "הליברלים המנוולים הללו" הוא ביטא את דעתו של רוב הימין בארה"ב, אז, ואפילו היום. הדבר נכון גם כשדנים בבוש הצעיר, ובעיקר ברספוטין האידיאולוגי המפעיל אותו כמריונטה, על משנתו הנוצרית הקיצונית.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56531
לא ברור לי איך מה שאתה כתבת סותר את מה שאני כתבתי. אבל זה לא חוכמה - אני לא לגמרי בטוח מה אמרת...
פרספקטיבות דמוגרפיות 56560
די פשוט (אנסח שוב, למרות שהניסוח הקודם עדיף בהיותו מלא יותר). אתה טוען שהימין בארה"ב הוא כלכלי בלבד, ואני טוען שלמרות שזה נושא עיקרי, יש בו בפירוש עוד נושאים (זכות האישה על גופה, שיעורי אבולוציה/תפילות בבתי הספר, חינוך מיני, פורנוגרפיה, זכויות אדם ועוד). למרבה הצער, ישנה אנומליה בה הרפובליקנים קיצוניים יותר (לכיוון הנוצרי) ממצביעיהם, עקב הדומיננטיות של "הרוב המוסרי" (דבר הנובע מכך שהאמריקני הרפובליקני הממוצע אינו נאבק באותו הלהט כמו נוצרי פנאט. אנחנו מכירים את זה מאיפה שהוא...), כך שהימין בארה"ב (בפועל) בהחלט אנטי-ליברלי.

ההמשך, אני מקוה, ברור יותר.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56581
אני לא אמרתי שהימין בארה''ב כלכלי בלבד. אני אמרתי שלהגיד ''הימין בארה''ב והימין בישראל הם שניהם שמרניים ופנאטיים, ומכאן שכל ימין הוא פנאטי'' זו אמירה קצת תמוהה, מכיוון שאין שום קשר בין הימין שלנו לימין שלהם. הימין שלהם מוגדר כימין בגלל הדעות הכלכליות (למרות שברור שיש להם עוד דעות), והימין אצלנו מוגדר על פי דעות בטחוניות. במילים אחרות - אין שום קשר מחוייב המציאות בין ביטחוניזם לדת, או בין כלכלה לדת. יש קשר רק בין שמרנות לדת.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56602
אמירתך שאין שום קשר בין הימין הישראלי לימין האמריקני אינה מדויקת. מבחינת השורשים האידאולוגיים הימין הישראלי אכן אינו בעל רקע אמריקני, אבל כאשר לוקחים את שני "הימינים" בנקודת זמן עכשווית מוצאים הרבה דמיון ביניהם, בעיקר בכל הקשור לשמרנות.
בסופו של דבר אנו רואים כיום ממשל ימני בארה"ב תומך בצעדיה ובמדיניותה של ממשלה ימנית בישראל. האם זה מקרי? האם הדמוקרטים והליברלים בארה"ב יכלו לתמוך כך בשרון (וזאת כמובן בקיזוז השיקול הפוליטי של האלקטורט היהודי - בוש תומך בשרון כאשר הוא יודע שמרבית היהודים יצביעו בבחירות נגדו)?
פרספקטיבות דמוגרפיות 56605
הימין האמריקאי אינו תומך בחזון ''ארץ ישראל השלמה''. הוא אינו תומך בטרנספר, והוא לא חושב שקיימת ''בעיה דמוגרפית''. לימין האמריקאי יש אינטרס ברור להשתיק את האזור שלנו, והוא עושה מה שהוא חושב שנכון לעשות כדי להשיג מטרה זו. ההתאמה הזמנית המקרית עם (חלק מ)מהלכיו של שרון אינה מוכיחה דבר.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56738
חלקים גדולים בימין האמריקני רואים את הסכסוך הערבי-ישראלי מהזוית בה רואה אותו הימין הישראלי: מלחמה בין תרבויות ודתות, כאשר העם המוסלמי-הערבי אינו מוכן להכיר בזכות קיומו של העם היהודי בארץ ישראל (לא חשוב אם שלמה או חלקית).

לעומת זאת, חלקים גדולים בשמאל האמריקני, כשמורידים מהם את הצורך להתחנף לקהל הבוחרים היהודי, מסתכלים על הסכסוך במשקפיים שמאלניות: עם מערבי תוקפן שכובש עם מזרחי אומלל, ומפר את זכויות האדם שלו.

מעבר לכך, החלק הנוצרי דתי בימין האמריקני תומך בישראל גם מתוך החזון הפרוטסטנטי המנחה אותו, זה הרואה בשליטת היהודים בארץ ישראל שלב מקדים לקימתו של ישו לתחייה.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56742
בענין המשקפים:
עם ששאף להיות עם "מערבי" בעבר ועתה כחלק מהטרנספורמציה הדתית לאומית שהוא עובר ,מנהל מאבקים תרבותיים דתיים חלקם לצרכי הגדרה עצמית.
פרספקטיבות דמוגרפיות 56534
מי הרספוטין?
פרספקטיבות דמוגרפיות 56634
האיש:
ופועלו:
הערה אומנותית 56196
הערה שהיא אמנותית נט לדיון המעניין:
המקשרים בין העבודות המוצגות כאן לאלו של מונדריאן, קצת אינם מבינים באמנות.
מונדריאן נראה אכן כהשפעה ברורה על העבודות, אבל הוא רק הסבא של הסגנון, ההשפעה העיקרית של העבודות, גם מבחינת הגישה הפילוסופית בראיון וגם מבחינת הדמיון המסוים בעבודות, היא סגנון הנאו-גאו של שנות השמונים (פיטר האלי).

הדיבורים על כך שמונדריאן יצר תחושה תלת מימדית להבדיל מהעבודות פה שלא מצליחות לפרוץ מדו המימד - גם הן דיבורי בוקי סרוקי. קודם כי מובלעת ההנחה שתלת מימד עדיף על דו מימד - טענה שצריכה הוכחה.
שנית, מונדריאן איננו הצייר אשר - העבודות שלו הן כתב כניעה לדו מימד, הו אינן מנסות לצאת מהמסגרת המרובעת של התמונה. אם כבר, העבודות פה (והעבודות של האלי) הרבה יותר תלת-ממדיות משל מונדריאן, אבל זה לא חכמה: כמעט כל אמן יותר תלת מימדי ממונדריאן.
אני חושד שאינכם יודעים מיהו מונדריאן, או מתבלבלים עם אמן אחר, אם אתם כותבים את שאתם כותבים. על כל פנים, ממליץ על ביקור בחנות הספרים והצצה בספרי האמנות של קליי, קנדינסקי ומונדריאן, ללכת לתערוכה של קופפרמן, או לגלוש לאתר האינטרנט ארטציקלופדיה.
לך בכוחך זה 56213
אין לי דבר במיוחד כנגד הבזאר הדמשקאי הנעשה כאן ממונדריאן, תיאו ואן דוסברג ופול קלי. והרי לא התכוונתי לחווית העומק בתמונה לכשעצמה, אלא לכך שהקומפוזיציה אינה מגובשת לכלל לכידות: כללי ההנבעה כאן מציבים את האובייקטים זה בצד זה, במעין משמש לינארי, במקום להביאם לכלל אירגון אינטגרטיבי.
פשוט, אנשים כמו הפילוסוף ההולנדי שינמיקרס, אחד המשפיעים התיאורטיים המרכזיים על המודרניזם, היה מתגלגל בקברו נוכח נושא דגל המודרניזם התל אביבי הנוכחי:
"הרגולריות הפלסטית האבסולוטית והקונסטרוקציות הפנימיות שבתשתית המציאות"
נו, באמת.
"ניתן קורטוב של ביזור בריא נוסח קלי, קצת קונסטרוקטיביזם, קמצוץ ואן דוסברג, והעניין מסודר".
כל העסק היה נראה לי כמהתלה פוסט מודרניסטית
עם מעין הצבת דהקונסטרוקציה, אילולי הרצינות התהומית בה מדבר היוצר אודות הקהל המעדיף ציורי ואזות קונפיגורטיביים.
הערה לשונית 56219
הביטוי הנכון הוא, כמדומני, ''בוקי סריקי''. בוקי סרוקי הוא שיבוש לא-מודע שהשריש איזה איש ציבור, לא מזמן.
הערה לשונית 56240
נדמה לי שמצאתי את האשם- בכתבה של חנה קים (שבלינק שבמאמר של א. פריד) מצוטט אביגדור ליברמן כאומר ''בוקי סרוקי''. (אלא אם כן גם הוא רק המשיך שיבוש של מישהו אחר).
הערה לשונית 56375
אני לא יודע אם ''דן אבי יצחק'' שלמעלה הוא עורך הדין המפורסם, אך עורך הדין הוא זה שהטמיע בתודעה הציבורית את הביטוי ''בוקי סריקי''.
הערה אומנותית 67702
לי הוא דווקא מזכיר את רותקו. אבל גם זה וגם זה לא התעסקו בפוליטיקה, וככל שאני צופה בציורים, אני לא מוצאת בהם קשר לפוליטיקה או לכל נושא אינטלקטואלי אחר - רק חווייה אסתטית.
הערה אומנותית 67736
האם הכותבת אחראית לתרגומו המכפיש ל'תמונתו של דוריאן גריי'?
מיכאל שרון, תודה בטעותך 56260
הנה לינק לבית מכירות פומביות. תראה מה מופיע ראשון משמאל.
צפת זה כאן.
אסוסיאציות מעורפלות ואי סובלנות 56318
היעדרה של חשיבה סיבתית, היעדר הבחנות, וערפול סינקרטי (הממזג לאחדות אחת דברים שאינם קשורים) עשויים להביא לחוסר סובלנות גובר, תוך טעויות מחשבתיות קשות.
אחת מהם הינה הזיהוי המוטעה, פרי אסוסיאציות הנראות בחלקן מבולבלות, בין דת, וימניות.

איש השמאל, לגווניו השונים, מציב לרוב לפניו אוטופיה חברתית כלשהי (סוציאליזם, שלום קבוע ושריר) אליו מתכנסים אופקיו, מעבר לתכנים השונים.
מצב סופי זה end-state הינו נייח, וכרוך בהרפיית מאמץ נמשכת ועלייה ברת קיימה במפלס האושר, מבלי שיהיו עוד איומים וצורך במאמצים נוספים.
לשם אכיפת מצב עתידי זה מוכן לרוב איש השמאל להשקיע מאמצי אכיפה רבים בהווה.

איש הימין, לעומתו, לרוב אינו מציב אוטופיות נייחות. ראייתו את המציאות הינה הובסיאנית יותר (כפי שהתמסדה על ידי הפרקטיקה האנגלו-אמריקנית הפרגרמטית), וברור לו שהמציאות הינה דינמית, משתנה, מחייבת תכופות למאמצים וחישול, ואף דבר אינו בר קיימא לאורך זמן. שכן מגמות הפראות, העצלות, העירפול, הקנאות הכפייתית והרגרסיה האנושית הינן תכופות בפתחנו.

הישג אנושי מחייב מאמץ גם לשמרו ולהעפיל דרגה נוספת בסולם ההתקדמות האנושית. האופק הינו תהליך מתמיד והרה מאמץ הדורש את המיטב שבנו, ולא מצב נייח של רביצה באוטופייה גן- עדנית, על צורותיה השונות.

כמובן, הקנאות המובנית תכופות באיש השמאל, אף המתון לכאורה, מונעת ממנו לראות באופן לא מעורפל ובלתי אסוסיאטיבי מדוע דתיים רבים נוטים לימין ולא לשמאל.

סיבת הדבר היא שאיש הימין אינו מנסה - לרוב באמצעות המדינה - לאכוף את השקפותיו על איש הדת ולפגוע בחירויותיו.
שכן מטבע הדברים שאיש הדת מקבל מרות אלוהית וצו מצפון דתי הרבה יותר ממרות חברתית וצו השליט.

זהו קונפליקט עתיק, בין מרות האדם, לבין מרות עקרון האוטונומיה הפנימית, ומופיע למשל במלוא בהירותו ב"אנטיגונה" של סופוקלס. ואילו בתנ"ך נמצאת אחת המופלאות שבאלגוריות העוסקות בנושא, בדמות "משל יותם". במשל זה מובלטת אפסותה של הכוחניות הפוליטית/חברתית, בהשוואה לכוח היוצר ולאוטונומיה האישית.

איש השמאל, הוויתו פוליטית/כפייתית בתשתיתה ללא כל קשר אם מדובר בסטליניסט, בטרוצקיסט, או בסוציאל דמוקראט (הגם שהדרך השלישית של טוני בלייר יוצאת דופן במדה רבה בפרגמטיותה המשלבת את הובס עם אדם סמית ועם ברנשטיין, בהקשר זה).

כך, איש הימין הדתי, חפץ במדה רבה להיות חופשי מחטטנות וכפייתיות בשם הקולקטיב הפוליטי, ולפעול בשם עקרון וולנטריסטי ובכפוף לשכל הישר ולאינטואיציות הטבעיות הנובעות מפנימיותו.

מסיבה זאת, חוגים דתיים נרחבים בישראל סולדים מהותית מאיש השמאל המנסה לשכנעם בצדקתנות "מהי דת" ואיך להיות דתי טוב, וכיצד ראוי, ולמה.
מסיבה זאת, יצחק שמיר, זולל שרימפס וחזיר בפומבי זכה לתמיכת רוב החוגים הדתיים, בעוד אנשי שמאל פוליטיים המצהירים השכם והערב על שמירת הדת, שבת, כשרות וכיוצא בזה, זוכים לבוז מחוייך.
אי סובלנות, כתלות בשמרנות 56356
"איש הימין, לעומתו, לרוב אינו מציב אוטופיות נייחות" - נראה לי שבפועל, השמאל הליברלי מציג "פחות אוטופיה" ויותר "כללי התנהגות מנחים" מאשר איש הימין הקלאסי, שאם הוא דתי, בהחלט נוטה להיות אוטופי, קרי: משיחי.

"סיבת הדבר היא שאיש הימין אינו מנסה - לרוב באמצעות המדינה - לאכוף את השקפותיו על איש הדת ולפגוע בחירויותיו" - עוד לא ראיתי מקרה אחד בו השמאל ניסה לפגוע בחירויותיו של איש הדת! אולי ניסה לפגוע במה שהדתי רואה כחירותו לפגוע בזכויות האדם של החילוני.
אסוסיאציות מעורפלות ואי סובלנות 56831
כל ההתתיחסות הזאת לשמאל/ימין כאל מושגים קבועים ומוחלטים היא קצת לא במקום. אפילו במציאות המקוטבת יחסית של ישראל של שנות השמונים והתשעים לא היתה משמעות רבה לטענה כי קיימים שני גופים נפרדים וקוהרנטיים של תפיסות פוליטיות וערכייות. קראתי בזמנו מאמר משכנע למדי מתחילת או אמצע שנות התשעים שבדק עמדות של ישראלים לגבי סוגיות פוליטיות שונות ומצא מתאם נמוך למדי בין עמדות כלפי שש (נדמה לי שזה המספר) סוגיות שונות הנחשבות באופן קלאסי כחלק מאותו עימות שמאל/ימין.

נראה לי אפילו פחות סביר שמציאות זאת קיימת היום (וראה את המאמר המצוין על בודריארד שפורסם היום לגבי הדרך בה תפיסות מעין אלו נוצרות). זוהי חלוקה נוחה בעלת שורשים היסטוריים עמוקים, אולם אין זה הופך אותה לנכונה.

ולעצם הדברים שנכתבו על השמאל, יש להבדיל (לפחות) בין שמאל אוטופיסטי (מרקסיסטי או אנרכיסטי), פרגמטי (סוציאל דמוקרטי) ופוסט מודרני (תרבותי או רב תרבותי, אנטי אוטופי וכדומה).
English Version? 57304
Hi All,
We enjoy the site very much, and , rumor has it that there is an English version, that was the inspiration for this one...apologies if we're mistaken, but, could anyone recommend a site as cool (or nearly as cool)as this one , but in English?

Regards, Menashe
והרי החדשות 64889
והנה המיזם החדש של מר ארד. האם מישהו הופתע? כמה טוב לראות שישנם דברים שלא משתנים אף פעם. http://forums.nana.co.il/showmsg.asp?id=1027336
שתי נקודות 64890
1 המיזם המתארגן הוא "מסיבה נגד הכיבוש ותוצאותיו". האם זה לא אוטיזם חברתי מדושן עונג?

2 בדומה ל"גוש שלום" גם "אובייקטיבי" אוספים כתובות אימיל ושולחים SPAM ללא הפסק. אצל גוש שלום ישנם ימים שמגיעים כחצי תריסר ויותר הודעות ליום.
מדוע מרובעים? 67699
מדוע מרובעים? 67737
נסי את לצייר ב-Paint...
מדוע מרובעים? 67850
אתה מתכוון שזו אמנות ממוחשבת - ניסיתי פעם ולא הצלחתי. אני מעדיפה צבע (אקרילי) על לוחות עץ.
האחד באפריל כבר חלף 139159
אבל תמיד יש עניין בבדיקה של הז'אנר היחודי שצמח בישראל , ז'אנר סרטי המתיחות. ובימים אלה עם הקרנת הבכורה של הסרט הדוקומנטרי של רואי ארד שעוסק במייסד ז'אנר זה , יש בכך עניין רב אף יותר .
ראו :
לעבוד על העולם כולו.
האחד באפריל כבר חלף 139162
מכיוון שגם הביקורת שלך לא נכתבה באחד באפריל, אלא ימים ספורים לפני כן, אני נאלץ לתהות האם יתכן כי באמת אינך יודע כי מדובר לא בסרט דוקומנטרי, אלא מוקומנטרי - טונה שרייבר לא היה מעולם - טונה הצעיר מגולם בקטעי ה''ארכיון'' על-ידי צ'יקי ארד עצמו.
הביקורת שלך התייחסה לכל הסרט ברצינות תהומית, ואין לי אלא לתהות אם הצטרפת לבדיחה של צ'יקי ובצר, או שנפלת קורבן לה...
האחד באפריל כבר חלף 139177
אני משאיר את הניחוש בעניין לקוראים .
רועי ארד 149287
נתן אתמול הקרנה מחודשת של סרטו החביב "זהירות מצלמה " בפאב קטן ועמוס עד אפס מקום בידידים מקורבים וידידות אי שם בתל אביב.
לאחר ההקרנה הוא נתן מופע עם להקת "החביתות " שלוש תיכוניסטיות בלתי מזיקות למראה ובעלות יכולת שירה נסבלת שאיתן שר את שיר הסרט .
מסמר הערב מבחינתי הייתה הרצאה שאותה נתן הבמאי הצעיר והמוכשר איש קבוצת "בבון" יהושע סימון על הדמות שבה עוסק הסרט , יוצר סרטי המתיחות , מקס "טונה " שרייבר. יהושע סימון ניתח בבקיאות רבה את סגנונו הפילמאי המיוחד של שרייבר ואת ז'אנר סרטי המתיחות בכלל ותרומתו הגדולה ( אם כי הלא ידועה עד כה ) לתרבות הישראלית בפרט.
עכשיו כבר מותר לגלות : מקס שרייבר הוא דמות פרי דמיונם של יוצרי הסרט , רואי ארד ועמיתיו . ועל כך הייתה לי שיחה מעניינת לאחר מכן עם יהושע סימון . יהושע ניתח את ה"מתיחה " של הסרט ומתיחות מקבילות כמו הדמות שנוצרה בידי רועי רוזן הציירת הדמיונית ז'וסטין פרנק ודיבר על המשמעות והחשיבות האסתטית שיש במתיחות מסוג זה.
אני הערתי בתגובה שמתיחות כמו זאת של רועי רוזן , הן למעשה חסרות משמעות , שהרי רק כמה מומחים גדולים בתולדות האמנות יוכלו לדעת שהדמות של ז'וסטין היא דמיונית . מבחינת הקורא הממוצע המדובר בדמות ראליסטית לחלוטין שיכלה להתקיים ואם לא ינתנו לו רמזים ברורים לא יוכל לדעת שזאת הייתה מתיחה .ולמען האמת גם אם יגלה שהמדובר בדמות דמיונית זה לא ישנה לו כלל וכלל.
לשם השוואה המתיחה של רוזן מקבילה למתיחה של אחד באפריל שבה עיתון כותב שאיראן ביצעה ניסוי גרעיני , אם כי לא ביצעה ניסוי כזה. ובכן האם יש כאן מתיחה אמיתית ? התשובה היא שלילית שהרי בהחלט יתכן שאיראן תבצע ניסוי כזה ואין כאן דבר שהוא בלתי אפשרי . יש כאן הטעיה ,לא מתיחה.
מתיחה אמיתית היא כאשר מוצגת לפני הקוראים ידיעה לא סבירה מעצם מהותה שמוצגת כאמיתית , למשל שהתגלה נפט מתחת לבניין העיריה בתל אביב , או שחייזרים נחתו בצלחת מעופפת לפני בנין הכנסת וביקשו להיפגש עם ראש הממשלה.
מבחינה זאת יש לדעתי כשל אסתטי מסויים בספר של רוזן שבו סיפור החיים שהיציג של הדמות הדמיונית היה יותר מידי ראליסטי ואמיתי ולמעשה חסר משמעות, שכן לא הרבה קרה לאותה הדמות שיכול היה לשנות הרבה מבחינת הקורא . אז מה אכפת לו אם המדובר בדמות אמיתית או לא?
דווקא ב"זהירות מצלמה " יש משום "מתיחה אמיתית " בגלל חייו המוזרים באמת של מקס שריביר וסרטיו המוזרים באמת שכללו מתיחות של פוליטיקאין ידועים כמו בן גוריון וכו' שעימם ניכנס "טונה " ל"היסטוריה " שידועה לכל ולא רק לכמה חוקרי אמנות בודדים . זאת בניגוד לפראנק שנשארת תמיד בשוליים של השוליים של האמנות ללא השפעה כל שהיא על סביבתה ועל העולם .ואין זה משנה כלל אם אנו מקבלים את סיפורה כאמת או לא. סיפורה אינו מוזר מספיק כדי להוות "מתיחה ".
לעומת זאת אם מישהו מקבל את סרטו של ארד כאמת , כי אז המדובר במתיחה מוצלחת באמת ולא רק בהטעיה.
מבחינה זאת הסרט של רואי ארד עולה לטעמי כמתיחה מוצלחת בהרבה על ספרו של רועי רוזן.כמובן השאלה היא אם אכן הייתה זאת כוונתו של רוזן רק למתוח .
''אירובי '' 174584
צ'יקי ארד פירסם לאחרונה ספר בשם "אירובי" על חוויותיו המיניות והאחרות של מאמן אירובי לא מצליח מראשון לציון.
על ספר זה ועל צ'יקי ארד באופן כללי ראו :
קזאנובה מראשון לציון
''אירובי '' 174605
וגם באוקפי:

המופע של טונה והגולם 176245
ביום רביעי ה-‏22 לעשירי בשעה 9 וחצי בערב יוצג במועדון כלל ברחוב גליקסון 5 מאחורי כיכר דיזינגוף , המופע של מקס טונה שרייבר והגולם.
במסגרת המופע יוצג סרטם המוקומנטרי של רועי ארד ושאול בצר "זהירות מצלמה" על חייו של אבי סרטי המתיחות בישראל , מקס טונה שרייבר, לאחר מכן תוצג פרזנטציה על ספרם החדש של אלי אשד ואורי פינק "הגולם " שיצא לאור בימים אלה בהוצאת מודן על תולדות סדרת הקומיקס המפורסמת של אוריאל רשף ותושמע הרצאה על המתיחות של שרייבר שהיו קשורות ישירות לגולם .
את האירוע תכבד בנוכחותה גם זמרת העבר הידועה מרגלית הדרי .
כולכם מוזמנים , הכניסה חופשית.

על מקס טונה שרייבר ראו :
על הגולם ראו :
אם מותר פרסומת, מותר גם ביקורת 180673
אם מותר פרסומת, מותר גם ביקורת 180726
ועוד אחת:

צ'יקי בכינור, דיוויד בתוף 186957
אחרי רועי ארד ב-Paint, דיוויד ביירן ב-PowerPoint.

איסא 289135
איסא הוא משורר הייקו נהדר.
הספר הראשון (והיחיד) שקראתי של שירת ההייקו:
"עולם הטללים" מאת איסא.
מגיב באיחור של כמה שנים טובות 416813
אהבתי מאוד את הראיון. דווקא העובדה שהוא לא ערוך, לא מקוצר, לא אקדמי, ולא עונה לסטנדרטים החמורים של כל המתלהמים המתורבתים למעלה, עושה אותו כה נהדר ואמיתי.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים