לאן נעלם דן? 908
לאחר מותו הואשם דן בן אמוץ בבעילת קטינות ומעשים בלתי מוסריים אחרים. לאחר מותו גם נגזר עונשו - תרומתו של בן אמוץ לתרבות הישראלית הייתה כלא הייתה.

בהיותי חובב ספרים ישנים אני מזדמן לעתים לחנויות ולמחסנים המתמחים בסחורה מסוג זה. לפני מספר שבועות, לאחר רחרוח שנמשך זמן מה, הבחנתי בספר שלא היה בלתי־מוכר לי. נטלתי את הספר לידי, נשפתי עליו קצת כדי להפיח ממנו את האבק, ובידי היה, לא פחות ולא יותר, "איך לעשות מה" שכתב דן בן אמוץ לפני כמה עשרות שנים. ספר הומור וחידודים שהיה במשך שנים ארוכות אוסף מבוקש ביותר של מערכונים, פיליטונים ושאר הברקות. שעה ששילמתי תמורת הספר, שאלתי את המוכר אם הוא מוכר אותו לעתים קרובות. הלז משך בכתפיו כמי שאינו מאמין למשמע אזניו, הסתכל עלי בתימהון ושאל: "מה, לא ידעת שאף אחד לא מוכן היום להדפיס יותר את הספרים של דן בן אמוץ"?

ובכן, התשובה לכך אינה פשוטה. לא, לא ידעתי על חזית סירוב שכזו, אבל כמובן ששמתי לב לכך שיצירותיו של האיש, שבמשך עשרות שנים היוו חלק אינטגרלי מרקמת הצחוק של העם היושב בציון, כבר אינן עוד בדפוס. ולא, זה לא רק ההומור ("זיונים זה לא הכול", "ילקוט הכזבים", "המילון העולמי לעברית מדוברת", "סיפורי אבו־נימר"). גם "לזכור ולשכוח", רומן מסע העוסק בטראומת השואה, וגם "לא שם זין", המברר את קשייהם של נכי מלחמה, וגם "קריעה תמה" ו"יופי של מלחמה" ו"ארבעה וארבעה" - כל אלה אינם עוד בדפוס. ולא שאין להם ביקוש. דווקא יש, אבל כנראה שיש בעיה כלשהי המונעת ממאן דהוא להדפיס אותם.

דן בן אמוץ מת ממחלה ממארת בשנת 1989, בהיותו בן ששים וארבע שנים. טרם נאסף אל אבותיו, ערך מסיבת פרידה בחמאם ביפו, מקום שהיה מאז שנות החמישים מבצר של הומור, מוסיקה, תיאטרון וסאטירה, בה נכחו עשרות חברים, העידית שבעידית של הבוהמה הישראלית. האירוע הזה, שבדרכו היה מרגש למדי, אף צולם לטלוויזיה ושודר בערוץ היחיד דאז. זמן מה לאחר מכן הלך האיש לעולמו. כעבור שנתיים, פרסם העיתונאי אמנון דנקנר את הביוגרפיה של דן בן אמוץ, מסמך צהוב ושערורייתי שכלל פרטים חודרניים במיוחד על חיי המין של הנפטר. בין השאר, סופר שם שלא זו בלבד שבן אמוץ נהג לבעול קטינות בשנות העשרה המוקדמות שלהן בניגוד לרצונן, אלא שאף הפעיל לשם כך חברים וקרובים שעסקו באיתור הילדות הללו ובשידולן לשכב עימן; ואם לא די היה בכל אלה, נוסף בספר זה הסיפור שדן בן אמוץ אף בעל בצעירותו לא פחות ולא יותר מאשר את אימו יולדתו.

דנקנר טען אז - טענה שאין לה שום סימוכין אחרים - כי בן אמוץ ביקש ממנו לכתוב את הביוגרפיה הזו. מעבר לשאלה אם טענה זו נכונה ומדוע סיפר דנקנר את הרפש הזה על בן אמוץ דווקא לאחר מותו ולא הביא אותו מולו עוד בחייו, הביא אותו ספר לתוצאה אחת בלתי מפוקפקת: דן בן אמוץ נודה ממדף התרבות הקולקטיבי שלנו. יצירתו כמעט ואינה מוזכרת או מושמעת; ספריו אינם נדפסים; מערכוניו ("הקללות", "ההספד") אינם משודרים; במידה שהם איכשהו כן משודרים, זה משום שהם אינם מזוהים עימו ישירות (כמו "ספרים, רבותי, ספרים", בביצוע הגשש החיוור). מבחינת האנשים המעצבים את סדר היום התרבותי שלנו, הוא הפך כמעט לטאבו. דומה כאילו השתררה כאן נורמה בלתי כתובה, אבל ברורה מאוד: מי שהתעסק בבעילת קטינות חייב להיענש. מאחר ומותו בא טרם שנודעו פשעיו, יוטל החרם על יצירתו. וכך, נראה כאילו גרפה יד גדולה ונעלמה את כל שכתב במשך השנים והטילה אותן אל מגרסת השיכחה של ההיסטוריה.

אפשר לטעון, כמובן, שדן בן אמוץ הוא נציגו הבולט של ז'אנר הומוריסטי שהתיישן ואינו פופולרי עוד, כזה ששם דגש על משחקי לשון ועל זן של צבריות שאופנתיותו חלפה עברה לה. אפשר. בהחלט יתכן שרבים מהצעירים כיום אינם צורכים אותו יותר (ורובם בכלל אינם יודעים מי הוא היה), אבל בקרב המבוגרים יותר, בני ארבעים ומעלה, יש לו ביקוש לא קטן. אצל האנשים האלה יש חיבה רבה לרבים מההומוריסטים בני אותו דור, אנשים כאפרים קישון, חיים חפר, יוסי גמזו, שייקה אופיר, נתיבה בן יהודה ואחרים. הטענה הזו, שנגזרת מתפישת עולם שמתייחסת לתרבות במונחים של היצע וביקוש בלבד, אינה אלא אטימות לשמה. אם נמשיך להתנהג על פי העיקרון הזה, אפשר כבר למחוק מהמפה התרבותית שלנו גם שמות אחרים שכיום אינם כה "מוכרים" (ויסולח לי, אני מקווה, על שלא אזכיר אותם כאן במפורש).

השאלה אם אכן עשה בן אמוץ את הדברים שייחס לו דנקנר היא נושא שאפשר וגם צריך לדון בו. יצירת הזיקה בין טענות אלה לבין מכלול יצירתו, כמו גם ההחרמה הטוטאלית שלה - אלו הם מעשים שלא יעשו. מדובר בדבר שאינו חמור פחות משריפת ספרים. גם אם ביצע בן אמוץ את שיוחס לו, הכתיבה שלו אינה הופכת בשל כך לשנונה פחות. חבריו לאותה מסיבה מפורסמת, אלה שיחד איתם בחר לסכם את חייו, שותקים כבר שלוש עשרה שנה. בעודו בחייו, הם לא העלו על דעתם לבנות חומת השכחה סביב יצירתו. לא ברור מדוע הם נותנים לכך יד עכשיו.

מי שקורא את בן אמוץ אינו נותן יד למעשים מגונים בילדות יותר מכפי שמי שקורא את ספריו של לואיס קרול, שהאשמות על ניצול מיני של ילדות דבקו גם בו, נותן לגיטימציה למעשים דומים. מי שיקנה ספר של בן אמוץ לא יתרום בכך לרווחתו הכלכלית של האיש; הוא הרי כבר לא עימנו. את החרם הזה יש להסיר, ומייד. את יצירתו של בן אמוץ ישפטו ההיסטוריה והקוראים - ולא אנשי אליטה שהחליטה לפורר את זכרו לאחר שהלך לעולמו.
קישורים
דן בן אמוץ - ביוגרפיה
לא שם זין - הספר היחיד שעוד אפשר למצוא ב"מיתוס"
לזכור ולשכוח - עדיין בתוכנית הלימודים לחטיבה העליונה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

הספר של דנקנר אינו צהוב 59324
דנקנר מספר על תולדות חייו של בן-אמוץ ולא מסתיר גם את הדברים הלא סימפטים שלו, אבל זה חלק קטן מאוד מהספר.

כיום הפך דנקנר למצדיקם של דרעי ונמרודי, אבל ספרו הנ''ל כאמור אמין ואיכותי.
צפירות-עולות-ויורדות... 59345
דובי/טל- יש סיכוי טוב שתצטרכו למחוק את השורות הבאות. אם זה כך- please go ahead.לא הייתי רוצה לסבך את איילנו בתביעות משפטיות...

אז: דנקנר עצמו הוא דג מעניין הרבה יותר מדב"א. שמתם לב איזו עריפת ראשים הולכת ב"מעריב" מאז שהוא קיבל את המושכות לידיו?
מעניין מה יכתבו בביוגרפיה שלו...
צפירות-עולות-ויורדות... 71243
בהחלט נכון דנקנר הוא שפל ומעצבן אני מחכה לביאוגרפיה לאכר מותו של האיש השפל הזה
אסתי כול מילה שכתבת ממש נכונה
גידי
צפירות-עולות-ויורדות... 72404
מדוע אתה כל כך משוכנע שדנקנר משקר?
רבים העידו שדנקנר צדק, ביניהם גם כאלה שזעמו על כך שפרסם את האמת. לדוגמה, חיים חפר, שהעיד כי ידע על אונס הילדות בידי דב"א (וכבר ציינתי כי לדעתי יש להעמידו לדין באשמת אי מניעת פשע).
צפירות-עולות-ויורדות... 72432
היי
כשהיתעניינתי בנושא דיברתי אם אלכס אנסקי נטיבה בן יהודה ריבקה מיכאלי ואם עוד כמה שאמרו לי שדנקנר משקר
אני יודעה שדנקנר היה צריך ליכתוב דברים על קריים אני לא זוכר את שמו הפרטי מר קריים היה עורך סיפרותי והיה חבר של דן ולאחר שמישפחתו של קריים זל אימה בטביעה מישפטית כנגד דנקנר הוא הסיר את הקטעה מהספר

גם נתן זהבי אמר לי שהדברים לא ממש היו נכונים
האמת שזאת באמת סוגיה מעניינת אבל לא אני וכניראה שלא אתה נדעה מה היה שם
אבל אולי הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה להניח את כול הזבל הזה בצד ולהוריד את ספרב של דן מהכוננית וליקרוא וליקרוא ולהיתגעגעה לאיש שאינו עוד

גידי
גידי אולי למד לכתוב מאז... 126632
לפני שאתה כותב על דנקנר אז תלמד לכתוב נכון...
גידי אולי למד לכתוב מאז... 126641
דיון 1033
גידי אולי למד לכתוב מאז... 126644
לפני שאת שולחת אותו ללמוד לכתוב, אולי את תלמדי לשיר
גידי אולי למד לכתוב מאז... 531449
תעצמי עיניים, ותתחילי להקליד.
אחרי זה, תפתחי אותן ותבדקי איך יצא.
יצא מדוייק? או שיש כמה שגיאות הקלדה?
סביר להניח שהשני.
יפה.
אז הוא גם לבדוק לא יכול.
אני עצמי אחד האנשים שיחסם 59328
ליצירתו של בן אמוץ ואליו עצמו עברו שינוי כתוצאה מהספר של דנקנר.
ומילא כל הסיפורים על אורגיות המין הפרוע וכו' , אבל היחס של בן אמוץ לנושא גילוי העריות ( ולא רק עם אימו בין שהיה ובין שלא היה ) היה ככל הנראה של הצדקה ושל תמיכה והוא אף אומר זאת במפורש באחד מספריו.
כיום כל אב שאונס את בתו (למשל אותו ברקובר שהופיע פעם באתר האייל והתרברב שהוא מקייל יחסי מין עם בנותיו והן אוהבות את זה) יכול להיתלות בדן בן אמוץ כאב רוחני וכמצדיק אינטלקטואלי. .
ושוב - השכחה ס-פ-ר-ו-ת-י-ת 59334
הנושא שאליו התייחסתי כאן, היה העובדה שברמה הספרותית יצירתו של דן בן אמוץ אינה מוזכרת עוד במכלול היצירה התרבותית שלנו. אינני בא לקבוע כאן מסמרות באשר להרגליו המיניים של בן אמוץ, בין אם מקובלים עלי ובין אם לאו. דבר זה, מן הראוי היה שיישאר בגדר צנעת הפרט, ובמקרה שמדובר במעשים פליליים - שיידון בבית המשפט.

מה שאני יוצא נגדו הוא העובדה שבקרב קבוצה מסוימת, שחשיבותה רבה בקביעת ההעדפות האסתטיות והספרותיות של הקורא הישראלי, התגבשה מייד לאחר פרסום ה"ביוגרפיה" של דנקנר הסכמה שבשתיקה שלא להזכיר עוד את בן אמוץ ויתירתו - בגלל מעשיו המיניים, כביכול. יצירת זיקה כזו היא בעייתית, משום שהיא פותחת פתח לצנזורה גם במקומות נוספים.

לואי פרדיננד סלין, שכתב את יצירת המופת "מסע אל תוך הלילה", היה אנטישמי מוצהר. האם עלינו להימע מקריאת ספריו? רואלד דאל, שכתב את "צ'רלי והשוקולדה" ואת "ג'יימס והאפרסק הענקי" ויצירות נפלאות נוספות לילדים, היה אנטי-ישראלי מובהק, שנחשד לא פעם באנטישמיות של ממש. האם עלינו להחרים את יצירתו? מיקיס תיאודורקיס,
מלחין יווני שכתב אופרות ויצירות לסרטים שזכו בפרסים קולנוע ומוסיקה בינלאומיים, הלחין בראשית שנות השבעים את המנון אש"ף, ארגון טרור שאחראי לרצח מאות חפישם מפשע. מה עלי לעשות עתה? לכבות את הרדיו בכל פעם ששמו מוזכר? להחרים את הופעותיהם של גליקריה ודאלאראס השרים מיצירותיו? אולי, בעצם, כדאי להפעיל לחץ מאורגן היטב על כלי התקשורת הישראליים להימנע משידור היוצרים הללו, כל עוד מדובר ביצירות של תיאודורקיס? כן, גם אם פוליקר מבצע אותם, למשל. למה שנכניס כסף לכיסם של האנטישמים האלה? אפשר לחשוב שהם תרמו משהו לתרבות העולמית.

הדוגמאות הללו יכולות להמשיך לא גבול. לואיס קרול הואשם בחיבה לנערות צעירות, אם לא לילדות קטנות, מה שמכונה כיום פדופיליה. תשכחו מאליס בארץ הפלאות - לא בספרים ולא בסרטים. אפשר גם לשכוח מ"צייד הסנרק" ומיצירות דומות. הורים ומחנכים החרדים להטרוסקסואליותם של בני הדור הבא (והרי גם נטייה מינית זו נחשבה לא פעם - ולצערי, בחוגים מסוימים גם כיום - לסטייה מסוכנת ואסורה) מוזמנים להרחיק אותם ממכמני יצירותיהם של וולט ויטמן ומיכלאנג'לו, אלן גינסברג ואוסקר וויילד.

המסקנה המתבקשת היא שהטלת חרם ספרותי על מאן דהוא עלולה להיסחף למקומות שלא היינו רוצים להגיע אליהם. אם יש למשהו טענות אל סופר או יוצר כלשהו בשל דברים שאינם נוגעים ליצירתו - שיבבר נא אותם עימו במשטרה,בבית המשפט או בפולמוס ציבורי מעל גבי העיתון. אבל השכחה של יצירת חייו של אדם אינה מעשה שתרבות המתגנדרת בפלורליזם ובפתיחות יכולה להתהדר ולהתגאות בו. להיפך. היא מעשה אנטי-דמוקרטי במובהק.
ושוב - השכחה ס-פ-ר-ו-ת-י-ת 59336
הדוגמה הטובה ביותר שיכולת לתת היא של וגנר , הקומפוזיטור ששימש כמקור השראה להיטלר ( אבל גם להרצל בזמן שכתב את "מדינת היהודים") ושהיה בעצמו אנטישמי קיצוני .עד היום הוא נאסר להשמעה במדינת ישראל גם בין השאר משום שיש אנשים שעצם השמעת יצירותיו תיגרום להם כאב אמיתי , היא תזכיר להם את מוראות השואה.
איך זה קשור לדן בן אמוץ ? בעצם אינני יודע . יתכן שאתה צודק בטענה שיש קשר השכחה סביב בן אמוץ, ושאין לקשר בין יצירתו ואישיותו. .אבל אנשים אינם רוצים לעסוק ביצירתו יותר בגלל האסוציאציות שהיא מעוררת . לא כולם . חיים חפר קרא לא מזמן להחזיר את יצירתו של בן אמוץ לתודעה.
נראה שיקח זמן עד שהאסוציאציות האלה ישכחו . ומעבר לכך דן בן אמוץ ייצג אידיאולוגיה של נהנתנות מופקרת ואדישה לזולת , וזה הדבר האחרון שאנחנו צריכים היום , וגם זה לא ישכח לו כל כך מהר.
ואגנר בישראל 61346
למיטב ידיעתי, אין כל איסור על השמעת ואגנר בישראל. רבות נכתב לפני שנה ושנתיים בפולמוס ואגנר בישראל, בעיקר סביב יוזמתו של דניאל בארנבוים, מוסיקאי דגול בעל עבר ישראלי, לנגן בפומבי מיצירתו הנפלאה של ואגנר בישראל. עד כדי כך צמח הפולמוס, עד שראו לנכון להוציא ספר, ''טבעת המיתוסים'' שמו, אם אינני טועה, הדן בתופעת החרם הספונטני על יצירות ואגנר בישראל. אך איסור אין.
ואגנר בישראל 61402
האם יש איסור להשמיע יצירה מוסיקלית של *מישהו* בישראל? האם יש בכלל תשתית חוקית לקביעת איסור גורף שכזה?
ואגנר בישראל 61576
אם אפשר לאסור אנשים על הפצת ציורים, אפשר למנוע גם ניגון יצירות, תחת חוק ''איסור פגיעה ברגשות דתיים''. (לא השם המדויק, כנראה)
ואגנר בישראל 61587
אם כוונתך למקרה טטיאנה סוסקין, אז אני חושב שיש בכל זאת הבדל אחד עקרוני. היא לא ניסתה להציג את הציור שלה בתערוכה, אלא פיזרה עותקים רבים שלו בין המתפללים בהר הבית, אם אני זוכר נכון, וכך היא למעשה כפתה עליהם לצפות בו. השאלה שלי לעומת זאת היא לגבי היכולת לאסור למשל ניגון יצירה מסוימת באולם סגור שכל הנוכחים בו עושים זאת מרצונם החופשי.

אם יש תקדימים אחרים לאיסור כזה (מהשנים האחרונות, לא אנקדוטות משנות החמישים של המאה הקודמת), אז הם פרחו לרגע מזכרוני. אנא פרט.
ואגנר בישראל 61619
היא לא פיזרה עותקים אלא ציירה את הציור. לא היא הפיצה אותו.
ואגנר בישראל 61624
האם כוונתך לטעון שהגב' סוסקין סתם ציירה ציור להנאתה ויום אחד דפקו שוטרים על דלתה ולקחו אותה למעצר כי מישהו אחר הפיץ את הציור הזה בין המתפללים בהר הבית? אתה גם זוכר מה היו סעיפי האישום נגדה ומה היתה תוצאת המשפט?
ואגנר בישראל 61629
טטיאנה סוסקין הורשעה בגזענות ובתמיכה בארגון טרור, משום שציירה את כרוז החזיר. התביעה טענה שגם הפיצה את הכרוז, בחברון (ולא בהר הבית) והיא הכחישה זאת. בשל הספק, היא זוכתה מפגיעה ברגשות דת והורשעה בניסיון לפגיעה ברגשות דת.
נגזרו עליה שנתים מאסר.
ערעורה לעליון נדחה. בערעור טענה סוסקין כי יגאל תומרקין הביא לכיכר מלכי ישראל חזיר עטוף בתפילין, ולא הועמד על כך לדין. השופטים לא התרשמו ופסקו כי מידת הפגיעה ברגשות הציבור שגרמו כרוזי החזיר, מצדיקה פגיעה בחופש הביטוי.
ואגנר בישראל 61635
תודה על הפירוט.
האם ידוע לך באיזה ארגון טרור מדובר?
ואגנר בישראל 61641
נדמה לי שמדובר בארגון ''כך'', אך בכל מקרה היא הורשעה לפני מתן פסק דין ג'בארין, שקבע כי הרשעה בתמיכה בארגון טרור מחייבת תמיכה בארגון טרור. עד לפסק דין זה ניתן היה להאשים בסעיף זה כל תומך באלימות (כדוגמת דוד אקסלרוד, ששיבח את רצח רבין).
ושוב - השכחה ס-פ-ר-ו-ת-י-ת 61426
חיים חפר העיד כי ידע על אונס הילדות בידי בן אמוץ. לכל הפחות, יש עילה להעמידו לדין באשמת אי מניעת פשע.
ושוב - השכחה ס-פ-ר-ו-ת-י-ת 173822
ואולי דוקא אפשר להשתמש בהתייחסות הציבורית/חינוכית אל דן בן אמוץ לצורך הבהרה חינוכית? הנה, כך היה האיש וכך לא יאה במקומותינו כי...
ושוב - השכחה ס-פ-ר-ו-ת-י-ת 59340
אשחק קצת את הקטגור של השטן: הדוגמאות שלך אינן תופסות.

היוצרים ההומוסקסואלים הם בוודאי לגיטימיים מכל בחינה (שהרי דומה שאתה מסכים איתי שהומוסקסואליות היא לגיטימית).

באשר ליוצרים האנטישמיים והאנטי-ציוניים, הרי שהאיבה שלהם הופנתה כלפי כולנו כקולקטיב, ומשום כך אנו יכולים להיות חזקים מספיק כדי להנות מיצירותיהם. אין בינינו אנשים שנפגעו *אישית* מסלין, ואפילו לא מתאודורקיס.

כפי שציין אלי, הדוגמא הקרובה יותר היא ווגנר. אבל אפילו ניצולי הנאצים שמרגישים נפגעים מווגנר אינם יכולים לומר שווגנר פגע בהם אישית.

אם דן בן-אמוץ אכן אנס קטינות (והתאורים של דנקנר, עפ"י מאמרך - לא קראתי את דנקנר בעצמי - גובלים באונס), אזי אותן קטינות (שבגרו) הן קורבנות אישיים של בן-אמוץ. אם יצירותיו מוצגות בפומבי, אפשר להבין אותן אם יראו בכך פגיעה אישית חוזרת בהן, בכך שמהללים את האיש - המפלצת - שהתאכזר אליהן. ההשוואה הנכונה יותר היא למלחין גאון שהיה בעצמו סוהר במחנה ריכוז.

להתחשבן במשטרה ובבית המשפט זה כמובן לא אפשרי, כאשר האיש כבר מת. המינימום שאפשר לעשות כדי להזדהות עם הקורבנות ולא עם הפושע הוא להחרים אותו.

מימד נוסף מהווה ההרגשה האנושית שהמעשים (לכאורה) של בן-אמוץ מטילים באופן בלתי-נמנע כתם של יצירותיו. אתה יכול להתענג על מערכון שלו, אבל אז אתה נזכר במעשיו ונהנה פחות. גם כאן, קל יותר להתנתק רגשית מדעותיהם האנטישמיות של יוצרים עתיקים מאשר ממעשיו המרושעים של אדם שקורבנותיו עדיין בינינו. אם, כפי שאתה אומר, דווקא המקורבים לו שותפים לחרם, ייתכן שפשוט גם הם מרגישים אי-נוחות קשה מדי עם כל העניין.

עד כאן קטגוריה. אישית, אני לא בטוח שדי בכל זה כדי להצדיק חרם על יצירות; אני רק חושב שמקרה בן-אמוץ הוא בכל זאת קשה יותר מהדוגמאות שהבאת.
איפה דב"א ואיפה וולט ויטמן?! 59342
אילו יצירותיו של דן בן אמוץ היו גאוניות כמו יצירותיהם של האישים האחרים שהזכרת, אולי היה מקום להתלבט בעניין השכחה והמחיקה של האיש ויצירתו.

אבל כשמצד אחד האיש היה מנוול, ומצד שני ההתעלמות מיצירתו אינה אבידה גדולה לאנושות, ולא תהווה חור בהשכלה של אף אחד, למה בכלל להתלבט בעניין?

מסקנתי: אם אתה מנוול, תדאג לפחות להיות מנוול גאון.
איפה דב"א ואיפה וולט ויטמן?! 61255
את רוצה לומר משהו בגנותו של וולט ויטמן?
אם כן אז אנא ספקי הסברים וראיות.
מפי הסוסים 59333
דבר האופורטיוניסט:

"איזו דיאטה איומה זאת היתה, חומר הקריאה שלנו...איזה עלגי לשון...[כרקע ל]תדהמה הנעימה, לגאווה...[למשמע] הקול של דן בן אמוץ...שדיבר כמו שדיברנו, וניפץ בבת אחת את מעטה הקורים העבש...פתאום קבלנו את הבשורה שהשפה שלנו היא לגיטימית..."

דן בן-אמוץ:

"באחת המסיבות שמעתי את הווידי הבא. היא רצתה נשיקה משיר השירים אבל אני נתתי לה נשיקה מהדקמרון" (דבר השבוע, אי אז)
דן בן אמוץ 59344
אני מסכים הסכמה מלאה עם דבריו של הכותב אולם לראותי הבעייה סבוכה יותר מכך. במקרה של דן בן-אמוץ לא ניתן לראות קשר ישיר בין יצירתו לבין הסיבה להחרמתו.
מאידך גיסא, נשאלת השאלה מה יש לעשות באנשים אשר הסיבה להחרמתם קשורה קשר הדוק ליצירתם (למשל היטלר ו- ''מיין קמפף''). אם עלינו להכיר את גאונותו של יוצר למרות הסתייגותינו ממנו כבן אנוש אזי חובה עלינו להכיר בגאונותו של יוצר גם כאשר תכניה של אותה יצירה מערערים את אושיות קיומינו.
דן בן אמוץ 59350
אפשר להכיר בגאונות של מישהו ועדיין להחליט לא לצרוך את האמנות שלו.

ומה על יוצר לא גאוני? נאמר שנוסע כי סופר בינוני, מלא קלישאות, היה אנס סדרתי. אותו מן הסתם יהיה קל הרבה יותר להחרים. אבל איפה אתה מציב את קו ההחרמה? הקו הזה יצטרך להיות תלוי בסולם ביקורת איכות כלשהו (מעליו "מותר, כי האיש גאון", מתחתיו "אסור, מסיבות מצפוניות, ואפילו לא חסר לי". באמצע "מתלבט"). סולם אישי מאוד - או שמא קולקטיבי?
שלושה אנסים 59355
פטישי, מחבר "מאמי מאמי די".
יובל מסנר, שעירית תל-אביב מסדרת לו פרנסה.
זוהר ארגוב.

דרך אגב, דנקנר האשים את דב"א באונס. לפי החוק הישראלי, בעילת קטינה מתחת לגיל 14 היא אונס, בהסכמתה או שלא בהסכמתה. תמוה בעיני שהמשטרה לא טרחה לחקור את מקורבי דב"א, שידעו, שתקו ולטענת דנקנר אף סייעו (חיים חפר לעיתון: "אמרתי לדן שזה גועל נפש, מה שהוא עושה עם הילדות").
דן בן אמוץ 59359
מיין קמפף זה טקסט גאוני? ממתי?
מיין קמפף. 59398
ממה שהבנתי, זה די משעמם. אפילו נאצים אסלים לא קראו אותו.
מחריד. פשוט מחריד. 59704
הוא כותב איום ונורא - על כל פנים, כך בתרגום האנגלי שקראתי. זוועה. משעמם תופת.
פשוט נודניק.
האשמות שהוטחו בלואיס קרול 59347
ההשערות שהוטחו בלואיס קרול, אם אני לא טועה, הוטחו כלפיו זמן רב לאחר מותו בידי חוקרי ספרות שתהו על פשר הידידות בין גבר מבוגר לבנות צעירות בגילאי העשרה המוקדמים ואף מתחת לגיל זה. האשמה זו דבקה בלואיס קרול ללא הוכחות אחרות או נוספות (ושוב, אם אני לא טועה - זה לא חבר או ביוגרף שהאשימו - אלא חוקרים אלו ואחרים).
בשנים האחרונות יש ניסיון לשקם את שמו של הסופר. באחת הכתבות ב''הארץ'' קראתי שחוקרים חדשים טוענים שידידות בין גברים מבוגרים לילדות צעירות היתה נפוצה בזמן שבו לואיס קרול חי וכתב. בניגוד לימינו אלו - שבהם כל קשר בין אדם מבוגר לאדם צעיר בהרבה ממנו נתפס כפדופיליה וכסטייה לשמה.

ולגבי דן בן אמוץ, כיוון שיש לי חסך רב בקריאת ספרות עברית, קשה לי לחוות דעה בעניין זה - למעט העובדה שלפני כמה שנים קראתי כמה מספריו ולמרבה הצער השתעממתי נורא.
"חמורות לא פחות משריפת ספרים"? 59349
אפשר לדון בשאלה אם המורשת של סופר/יוצר חשובה יותר מחייו הפרטיים, או להיפך. אבל ההשוואה שהצבת פה מופרכת. מי שמרגיש רתיעה מקריאת ספר כלשהו - האם דינו כמי ששורף ספר? כמעט אפשר לחשוב שהממשלה אסרה לקרוא את ספרי בן אמוץ. הרי הם מוצגים, כמו שכתבת, בכל חנות ספרים ובכל ספרייה ציבורית.

ושוב, השאלה העיקרית שלך לגיטימית. ההקבלה שאתה עושה להשמדה תרבותית פשוט לא מחזיקה מים. גם כך, בישראל יש מספיק מקרים של הזנחה תרבותית שנובעת פשוט מרשלנות וטיפשות (כמו הזנחת הארכיון ההיסטורי של הערוץ הראשון, כמו הדפסת אלבומים ישנים של מוזיקה עברית חשובה).
אי-הדפסת אלבומים, כמובן 59352
בפרוש כן 59386
ברק, בתשובה לטענותיך: אני סבור שאת מורשתו של סופר - לועניין זה אין זה משנה אם מדובר בסופר גרוע, בינוני או קלאסיקן - חייבים לשפוט הקוראים והזמן. שני אלה מציבים אמות מידה שהן מעל לכל קריטריון אחר. אם טקסט ספרותי משפיע באופן שהוא חוצה דורות, כי אז מקומו על מדף הספרים לאורך זמן מוצדק.

אבל לא זו הבעייה כאן. אולי יש צורך במקחר ובפרספקטיבה כדי להבין מה קרה בפרשת דן בן אמוץ. בן אמות היה כותב פופולרי במשך למעלה משלושים שנה. בניגוד לכותבים אחרים הוא לא נעלם בהדרגה ולא שקע בערפל הזמן כמעין סמל לדור שהיה, פעל וגווע לאיטו. לא. המקרה של דן בן אמוץ הוא של חידלון פתאומי. וזה המוזר והמרגיז כאן.

ספריו של דן בן אמוץ אינם מצוגים בחנויות ובספריות. הם נמכרים כסחורה משומשת בלבד. לא טענתי שהממשלה אסרה לקרוא את ספריו. אמרתי שלדעתי יש קשר הדוק בין ה"חשיפה" של דנקנר על בן אמוץ לבין העובדה שמייד לאחר אותה "חשיפה" חדלו להדפיס, ךפרסם ולמכור את ספריו ויצירותיו. זה הכל. ובעיני זה חמור, משום שלא זו בלבד שאיש לא העז להטיח בבן אמוץ את ההאשמות הנוראות הללו בחייו, כשעוד יכול היה להתגונן, אלא שאף שופטים אותו לאחר מותו על האשמות שהוא אינו יכול להתגונן בפניהן.

אני מקבל את דעתך לחלוטין בעניין ההזנחה התרבותית, אבל בעניין המוסיקלי יש לפחות מי שטורח לתקן. סדרת "תפוז" של הד-ארצי וחברת "מדייה דיירקט" מפרסמים אלבומים של יוצרים ותיקים ואף משפרים, לעתים, את איכויות הסאונד שלהם. גם יואב קוטנר עושה עבודה היסטוריונית בהקשר זה, ואילו ד"ר מוטי רגב כתב כבר מזמן ספר מרתק על הסוציולוגיה של המוסיקה הפופולרית בישראל. אני עצמי מרצה על ההיבטים החברתיים של טקסטים של רוק, במסגרת שירות המילואים שלי, כך שאני קצת מתמצא בנושא.

אבל ההזנחה קיימת: איש אינו יודע היום מה תרומתם לתרבות של אנשי רוח כיעקב פיכמן, שמעון פרוג, מנדלי מוכר ספרים, שלום אש, מילא אוהל, עודד אריכא ואחרים. התרבות הישראלית חסרה כל חוש היסטורי, ומשום כך היא אינה טורחת לשמר את מורשתה שלה.

ובכל זאת, המקרה של דן בן אמוץ הוא מיוחד במינו. מעולם לא התאמצה אליטה תרבותית רחבה כל כך להשכיח בקפידה רבה כל כך את יצירתו של מי שסימל פעם את הצבריות המתחדשת במיטבה ושתרומתו לעולם ההומור שלנו לא תסולא בפז. וזה בדיוק המצב כאן.
זמנים חדשים, זמירות חדשות 59388
טעמים משתנים, זה העניין.

דב"א הוא תוצר ויוצר של תקופה מאד מסוימת. שנות השמונים ומעלה גרמו לשינויים טקוטניים רציניים במפת ההומור והז'ורנליזם בישראל. אני חושב שהרבה כותבים היום, שרידי הניו-ז'ורנליזם לא יודעים עד כמה גדולה ההשפעה הבן-אמוצית עליהם, כמו שהבאתי את הציטוט של דנקנר למעלה.

לראות את הסבא דב"א מסתובב יחף בגלביה לבנה בדיזינגוף של שנות השמונים (יחד עם אילי גורליצקי) היה מראה פתטי. מי נהנה היום מציטוטים משלושה בסירה אחת או מהגשש החיוור? ההומור הנוכחי רחוק מרחק אור מהסחבקיות הפלמחניקית והמתריסה של דב"א, וזו, לדעתי, סיבת העלמותו.

מי שינסה לקרוא את קישון היום, בפעם הראשונה, יזרוק לפח את כל הסיפורים על פודמניצקי וארבינקא, כי ברור שחסרות בהם הטיות רבות של הפועל ז.י.ן. ועוללות סארלמללו מירושלים (דב"א) נקראות בערך כמו סיפורי אז"ר או מנדליי - ירחמיאליות עד מוזרות.
זמנים חדשים, זמירות חדשות 59389
אני, אישית, מאוד אוהב את הגשש החיוור, ונהנה לצטט אותם כשיש הזדמנות. גבעת חלפון אינה עונה, לדוגמא, הוא עדיין סרט אהוב מאוד, גם בקרב מי שסרטי בורקס אינם כוס התה שלהם‏1. הדבר נכון גם לגבי מערכונים רבים של הגשש. אגב, די הטריד אותי לגלות שאל-על הסירו מהרפרטואר של ערוצי השמע בטיסות שלהם את ערוץ המערכונים.
אני לא מכיר את הסיפורים שציינת, אבל למה חסרות בהם הטיות רבות של הפועל ז.י.ן?

1 אין כוונתי כאן לטעון שחלפון זה סרט בורקס, רק שיש אנשים שיאהבו כל קומדיה ישראלית ישנה מתוך קאמפיות תמוהה בלבד.
זמנים חדשים, זמירות חדשות 59400
אחד, דובי קננגיסר לא נחשב כקבוצה סטטיסטית מייצגת.

וברצינות, האם אתה חושב שיש הרבה שיצחקו מהומורסקות של קישון, מהקשבה לקללות של נהגים של בן-אמוץ או לכותב הבקשות של הגשש? מהכרותי המצומצמת ממה שקורה היום בעולם ההצחקות, התשובה היא די שלילית.

אני לא מלין על זה, באותה מידה שאני חושב שבאמריקה לא תמצא הרבה (יחסית) שיצחקו מאבוט וקוסטלו Who's on first, או באנגליה מהתוכנית הרדיו של ה goons.
זמנים חדשים, זמירות חדשות 59402
צעירים אולי לא, אבל בני 40+ עדיין נהנים מההומור הזה (כמו שציינה בצדק הכתבה).
La forza del [abitudine] 59404
מסכים, מה שמוציא קצת את העוקץ מהטענה שיש השכחה מכוונת בגלל מה שהפיליטוניסט הכושל דנקנר כתב (מהרהירי ליבו? מעובדות בדוקות?) על דב"א. בדיוק כמו שכתבת למטה.
נכון 59421
למרות שאני חייבת לציין שהטענה הזו גורמת להירהורים. הרי קישון זכה לסיטקום ("ייסורי אפריים"), הגשש זכו לאוספי מערכונים מהודרים ואפילו לנתיבה בן יהודה יש תוכנית משלה (שוס היסטרי. מומלץ להעברת הזמן בנסיעות בינעירוניות בשעות לא מקובלות). ודב"א?

מצד שני הגשש וקישון נחשבים בעיני כיוצרים שהצליחו להתגבר על מחסום הזמן. אם צולחים את האזכורים התקופתיים והסלנג המיושן, אפשר למצוא חוכמת חיים שתקפה גם להיום. לגבי דב"א - לא נראה לי.
נכון 59424
אני חושב שרוחו של דב"א מרחפת מעל מה שקרוי כתיבה אישית. הוא פרץ את הדרך מהכבדות והמכובדות הפובליציסטית וגם של הרומן שנכתב בשפה רגילה ולא גבוהה. הניו ז'ורנליזם העברי אולי התחיל איתו (אני חושב שהוא היה מעדיף עברי על ישראלי, מצד הגכחת המכובד). נסי לקרוא את רשימותיו בספר מה נשמע. האם "זיונים זה לא הכל" לא נכנס לשפת היומיום כמטאפורה אלמותית?

השאלה כמובן היא מי וכמה קונים את אוסף הגשש או מקשיבים לנתיבה (שהיא בכלל לא באותה ליגה כמו בן-אמוץ).

העניין הוא ששמו אינו הולך לפניו (על קביים, כמו הקללה הספרותית שלו)
La forza del [abitudine] 519459
ספריו של בן אמוץ נמכרים עדיין בחניות יד שניה ונמצאות בחלק מהספריות העירניות.

אדם בפני עצמו היה דן בן אמוץ .היה מאוד ישיר וניראה לי שדנקנר לא העיז לספר ולפרסם את כול הענין בעודו חי.
הוא ושאר חיכו בסבלנות עד שימות ועד פירסמו? סימן שלא יכלו להביט בפניו ולהתווכח על כך.

יש להפריד בין האשיות לבין ספריו

יש סופרים רבים שאני מעריכה ואוהבת את הספרים והיצירה שלהם אבל לא מסכימה עם דעותיהם או מעשיהם. וזה לא גורע מן ההנאה שלי.

בהחלט יש השכחה ! וזה ניראה לי כה צבוע.

מספיק להקשיב מידי פעם לשעה היסטורית ולשמוע את הרכילות ההיסטורית של האנשים הבכרים ביותר בהיסטוריה כדי להזדעזע ולהזדעק אבל עדיין הם דמויות מוכרות ומוערכות.

זו ניראת לי צביעות והחלטה שרירותית לא להדפיס את כתביו.

מי היה האיש לטוב ולרע?
באמת שזה לא מענין אותי כקוראת. אלפי פעמים קראתי ספרים שלא ידעתי דבר וחצי דבר על הסופר והביגרופיה שלו וזה לא מה שיאדיר או יקומם את הספר בעיני.

להזכריכם נשותיו וילדיו עדיין חיים וגרים בעולם הזה.

יצירותיו מונחות אצלי במדפי הספרות ובבלוגים וזה המעט שאני יכולה לתרום כדי למנוע שיכחה.
זמנים חדשים, זמירות חדשות 59560
מאחר ולפני יומיים ביליתי משמרת שלמה בעבודה מוקפת בשישה אמריקאים נודניקים ממוצאים אתנים שונים (טווח גילאים 23-28) שחזרו ודקלמו בתורות את Who's on first והתגלגלו מצחוק (שמונה שעות!), הייתי סותרת את טענתך זו.

אני אגב, מכורה לגשש, ופוצחת כל בוקר שבת בהשמעת לופים של דיסקים שרכשתי מבעוד מועד. בן זוגי האומלל, עולה חדש מסכן שנשללו ממנו אושיות התרבות של ישראל עד שהתערבב עם ישראלים בצבא, מכסה את ראשו בכרית ומבקש נפשו למות (או לפחות להתגרש). אני לעומת זאת בורחת מהבית כל פעם שמשדרים מרתון צ'יץ' וצ'ונג בקומדי סנטראל.
היתכן כי דמות נפש אדם כדמות קומדיות ילדותו - או לחילופין, קומדיה זה ענין של גאוגרפיה?
זמנים חדשים, זמירות חדשות 264514
אני דווקא מייצגת את בני העשרים שלא יכולים להוריד את דן בן אמוץ מהיד, לצערי רק בעותקים מהספריה כי כבר לא מוציאים אותו לאור..

אם יש למישהו את זיוניוני הדרך שמוכן להעביר הלאה ולמכור אני אשמח..
זמנים חדשים, זמירות חדשות 203511
קישון? סליחה???????
דן בן אמוץ והספריות 59493
דן בן אמוץ לא רק אנס קטינות . הוא גם , בחוצפה שלא תאומן, פירסם בכל ספר שלו ( וספרי מורו וידידו משה קרוי שאותם הוציא לאור) הודעה ש''ספריות ההשאלה שודדות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומשוררים''.
מיותר לדון אפילו בטימטום וברשעות של הצהרה זאת שפוגעת במוסד שאין להגזים בחשיבותו לחברה וגם לסופרים ולמשוררים שרוצים שיצירותיהם ימשיכו להגיע לציבור הרחב.
ואחר כך עוד באים ומתלוננים למה אין את ספריו של בן אמוץ בספריות שאותם הרבה כל כך להתקיף. האמת היא שברוב הספריות הגדולות כן מחזיקים את ספריו למרות שהוא אינו ראוי לכך מבחינת יחסו אליהם.
מו''לים, לא משוררים 59504
מין מקאמה כזאת: ספריות ההשאלה / שודדות בעזרתך / את פרי עמלם / של סופרים ומו"לים.
ועכשיו תסביר. 59563
מה חצוף בטענה זאת?
מוסד הספריה הוא אחד מהמוסדות 59593
החשובים ביותר של התרבות האנושית. ולמרות זאת מתיחסים אליו ואל אנשיו בזלזול . והנה בא אדם שבכל ספר שלו קורא לקוראים לתקוף עוד יותר את המוסד הזה שנועד לשרתם . אבל אתה צודק כאן אין המדובר בחוצפה אכן הייתה טעות מבחינתי בבחירת המילה. כאן המדובר בנבזות ובטמטום.
מי שרוצה ספריה, שיתגמל. 59691
המצב הנוראי כרגע הוא שאנשים לא מקבלים תמורה לעמלם. נקודה.
רוצה לפרסם בספריה שלך את הספרים שאני כתבתי? דאג לי לתגמולים.
לרוע המזל החוק הפשיסטי בארץ מחייב מכירה גם לספריות.
מי שרוצה ספריה, שיתגמל. 59697
ידוע לי שלפחות לספריית בית אריאלה בתל אביב, יש הסדר במסגרו הם משלמים תמלוגים להוצאות הספרים/סופרים. החוצפה האמיתית בארץ זה שגובים כסף על מנוי. אגב, ישראל היא המדינה היחידה בעולם שעושה את זה
מי שרוצה ספרייה- שישלם. 59709
מה כל כך חצוף בזה? מישהו הרי צריך לשלם על הספרים, על הניקיון, על הנשים הממורמרות שלוחשות _שששששש_ רועם בכל פעם שמישהו מצפצף... שיט, חטאתי בהכללה גסה.

בכל אופן- בספרייה שלי זה לא באמת ככה. הספרנית היא אחת הנשים הכי מקסימות שאני לא מכירה באמת אבל מתעקשת לספר לי כל פעם על הספרים הכי חדשים שהגיעו, ואף אחד לא משתיק אותי בקול רעם- בעיקר כי מלכתכילה די שקט שם.
מחיר מנוי לספריה הוא שווה ערך לשניים שלושה ספרים, או לארבעה וחצי כרטיסי קולנוע. מה חצוף בזה? אני מוכנה לשלם בשביל שיהיה לי מבחר גדול מספיק של ספרים, ושיהיו במצב טוב, ושיהיו מעודכנים, ומעניינים, ושהמקום יהיה נקי ומזמין...
בקיצור- בשביל שירות אני מוכנה לשלם. לא ברור לי למה יש בעיתיות במשוואה הזו.
גם בארצות אחרות גובים 59712
תשלום על מנוי לספרייה, אבל הוא סמלי ביותר. משהו כמו 80 שקל לשנה, להשאלת 2-3 ספרים בכל פעם.

מצד שני, ישראל לא חזקה בכלל במתן אפשרויות גישה עממית למוסדות תרבות, וזה ניכר גם במחירי הכניסה והמנוי למוזיאונים. בעצם, כל מוסד כזה מקבל סיוע ממשלתי, תרומות כספיות, תרומות והשאלות של היצירות המוצגות, ולפעמים גם הסכמי מימון שונים עם חברות (אם לאוסף יש איזשהו הבט מסחרי). בנוסף, הוא מוכר מרצ'נדייז שנלווים לכל תערוכה (פוסטרים, חולצות, ספרים) - ויחד עם זאת הוא גובה תשלום גבוה יחסית בכניסה.

ולהשלמת הסטייה המוחלטת מהנושא - בימים רחוקים של שהות באירופה, הבילוי השבועי במוזיאון והקפיצה השבועית לספרייה היו מרכיבים קבועים בשבוע שלי ושל חבריי המקומיים. וזה היה בתקופה של השתכרות סכום רצפה. כאן צריכת התרבות הזו הרבה פחות מובנת מאליה.
גם בארצות אחרות גובים 59715
וזו בדיוק הבעייה. העלות של התרבות בישראל היא מדהימה, ונוצרת "צריכת תרבות לעשירים". מה שלא ממש עוזר למצב שתואר בכתבה "פרולטריון בעל כורחם". נולדת עני? אז אל תשתתף בתרבות השלטת, אפילו אם אתה רוצה...
גם בארצות אחרות גובים 59716
כפי שאמרתי קודם, לא מדובר רק במחיר המופקע של שירותי התרבות, אלא גם במיקום שלהם, אשר מעדיף את המקומות בהם גרים העשירים, בניגוד להיגיון, שכן לעשירים קל יותר לנוע רחוק כדרך קבע.
גם בארץ גובים 59717
בערך מאה לשנה. לא סיפור גדול.
גם בארצות אחרות גובים 59757
תלוי באילו ארצות.
כשגרתי בסקוטלנד, עשיתי מנוי לספריה העירונית של אדינבורו וכל שהיה עלי לעשות הוא להציג תעודה מזהה (דרכון לצורך הענין) ולספק כתובת קבועה ומספר טלפון. בלי פיקדון ובלי דמי מנוי קיבלתי את כל מבחר הספרות האנגלית וכן ספרות מתורגמת מכל העולם, (כולל עמוס עוז ואפריים קישון) כמו גם תווים ופרטיטורות.
מצד שני, אחרי כל מה שמספרים על הסקוטים, מי היה בא לשם אם היה צריך לשלם...
גם בארצות אחרות גובים 59766
הסקוטים שיצא לי להכיר היו דווקא נדיבים. אלה סתם השמצות אנטיש..אנטיקלטיות.

גם באנגליה הספריות לא גובות כסף. ובספריה "שלי" הרשו לקחת עד 8(!) ספרים בבת אחת. והיו גם קלטות וידאו (אלה אמנם בתשלום סמלי), וקלטות אודיאו של מוסיקה.
גם בארצות אחרות גובים 59795
נו בחייך, זה היה בצחוק.
אני יכולתי לשאול עד 6 ספרים מכל אגף בו זמנית ובהחלט ניצלתי את זה היטב.
נראה לי, שבבריטניה נגישות לתרבות נחשבת "כמצרך יסוד" ושרות בסיסי של השלטון לעם. (אפילו בימי תאצ'ר הלא-כל-כך-עליזים)
גם בארצות אחרות גובים 59798
לרגע לא חשבתי שזה היה ברצינות. רק רציתי להגיד (לאו דווקא לך) שדווקא הסקוטים, בניגוד לבדיחות, נראו לי נדיבים (וחמים) יותר מהאנגלים.
ובעניין התרבות כמצרך יסוד- יש עכשיו גם מהלך של ביטול דמי הכניסה לכל המוזיאונים הציבוריים בלונדון, וזה באמת אדיר!
מי האדיוט שגרש מכאן את האנגלים? 59861
וגם אני חושב, שהסקוטים יותר נחמדים מהאנגלים.
מי שרוצה ספריה, שיתגמל. 59713
לא זוכר בדיוק איפה אבל קראתי פעם מאמר שהסביר שיש בארץ
חוק, והוא חוק ספריות צבוריות או משהו דומה.המסדיר את כללי התקצוב למוסדות הללו במסגרת השלטון המקומי.
בכל אופן נטען שם שראשי השלטון המקומי אינם ממלאים אותו ואינם מעבירים לספריות את המגיע להם על פי החוק, כתוצאה מכך הם נאלצים לגבות כסף בשביל לשרוד.
מי שרוצה ספריה, שיתגמל. 59714
הנה לינק:
אדון אייל אלמוני יקר 59731
כל סופר צריך להגיד תודה על כך שהספרים שלו מגיעים בכלל לספריה.כיום ספר אם אינו רב מכר , צפוי לו אורך חיים של שבוע -שבועיים -חודש חודשיים במקרה הטוב במדפי חנויות סטימצקי ,לפני שהוא נשלח לגריסה.
ובכך יורד הלוט על כל המאמץ והעבודה העצומה שהסופר הישקיע בספר.
הודות לספריה ,צפוי לספר אורך חיים רב יותר של שנים ואפשרות לקוראים שאליהם לא היה מגיע לעולם אילולא הספריה.
כל סופר שחושב שהוא הולך להרוויח כסף ממכירת ספריו ( להוציא בודדים מאוד כמו רם אורן ו3-4 אחרים ) טועה. וזאת גם לא הכוונה : הכוונה היא להביא את מחשבותיו ויצירתיותו של הכותב למספר רב ביותר של אנשים , וזה מתבצע בראש ובראשונה דרך הספריה.
אותו מוסד שהוא היחיד שמשמר כיום את זכרו ויצירתו של אחד , דן בן אמוץ.
וזאת הגישה הפשיסטית עליה דיברתי. 59815
"תגיד תודה שבכלל מרשים לך להוציא כאן ספרים."

צעד אחרי צעד -
א. האם קיימת לדעתך הזכות לקניין אישי?
אם כן, המשך הלאה.

ב. האם זכות הקנין מכילה את היכולת לעשות עם רכושך מה שתרצה (כל עוד אינך מפר חוקים אחרים?)?
אם כן, המשך הלאה.

ג. אם הבאתי לעולם עצם חדש (שאינו אנושי), בניתי, יצרתי, הרביתי - האם אותו עצם הוא שלי, וזכות הקנין עליו נתונה לי?
אם כן, המשך הלאה.

ד. האם אותו הגיון מסעיף ג' תקף לדעתך גם ליצירות מופשטות? אמנות, למשל?
אם כן, המשך הלאה.

ה. אם כתבתי ספר, האם זכות הקנין עליו שלי היא? האם יש ביכולתי לקבוע מה יעשה בו?
אם כן, המשך הלאה.

ו. האין חוק המחייב אותי לתרום את יצרתי עליה עמלתי לספריות שונות הוא חוק פשיסטי מיסודו?

לצורך הענין, פשיזם מתבטא בשימת המדינה ככלל מעל היחיד.
אתה מניח שמותר לפגוע בזכויותי, ולרמוס את סיכויי להרוויח, כדי לתרום עוד למדינה. אם על אחת השאלות קודם ענית בתשובה שלילית, הרי שיש בך מן הפשיסט.

מר אלי יקר, איני יודע מי משלם לך את המשכורת (התאגדות הספריות, אולי?), אך יש אנשים שמרוויחים כסף מהכתיבה שלהם.
אל תפגע בהם.
וזאת הגישה הפשיסטית עליה דיברתי. 59829
לצערנו, פשוט לקרוא למשהו "פאשיסטי" זה לא מספיק כהוכחה לכך שהוא רע.
אין שום דבר פאשיסטי בניסיון לתת לאנשים גישה שיוויונית למידע ולתרבות. אולי יש מקום לקבוע תקופת זמן מינימלית לפני שספריות רשאיות להחזיק עותקים של ספרים - כמו מה שעושים עם פטנטים: יש לך כמה שנים שהפטנט שלך מאפשר רק לך להשתמש בו, ואחרי זה מותר לכולם להעתיק את הרעיון. אבל למנוע לחלוטין את קיומן של ספריות הוא פגיעה קשה מאוד בתרבות.

אבל בסופו של דבר, אני מסכים שזכותו של אדם לדרוש שהספר שלו לא יוכל להרכש על-ידי ספריות. אני אישית לא אקנה ספר של אדם כזה.
בעייתי 61349
אם ארכוש ספר כזה, האסור במכירה לספריות, אקנה לי בעלות על *העותק* שרכשתי. מקץ שבוע, אתרום אותו לספריה העירונית.

בקיצור, קשה מאוד לאלץ אנשים לרכוש ספרים. תמיד יימצאו אנשים שיסייעו לספריות לרכוש ספרים, לטובת הציבור.
פשיסטית? הנה לי כמה שאלות אליך 59833
האם יש צורך בשעטנז הזה שנקרא "רכוש אינטלקטואלי?" האם יש לאדם זכות להגביל את השימוש במידע, אם הוא כבר פרסם אותו? האם נכון לראות במידע כרכוש?
כן. 59837
כשם שמכוניתי שחונה ברשות הרבים היא עדיין שלי, כשם שהאופניים שהשאלתי לחבר, הם עדיין שלי, למרות שהם אצלו.
מדוע לטמעך אין צורך כזה?
כן. 59838
האם כשמישהו משתמש במכונית שלי, אני יכול להשתמש בה גם כן? האם כאשר אני משאיל את האופניים שלי לחבר, אני יכול עדיין לרכב עליהם?
לא. כי הם רכוש גשמי. לעומת זאת, ב"רכוש" אינטלקטואלי, אני יכול להשתמש גם כאשר כל אדם באשר הוא יודע עליו. אם רק אני יודע משפט כלשהו במתמטיקה, האפשרות להשתמש בו לא נעלמת אם אני מפרסם אותו חינם לכל דורש. אם כתבתי ספר, ופרסמתי אותו באינטרנט, הספר עדיין נמצא אצלי. איך אתה יכול להשוות בין הדברים בצורה כל כך באנאלית?
59839
מה מבדיל בין השאלת ספרים בספריה, ובין הורדת מוזיקה מהרשת?

מישהו אחד הרי קנה את הדיסק, והעלה אותו לאיזושהי תוכנת חלוקה. באופן דומה, הספריה קונה את הספר, ומשאילה אותו למי שמשלם *לה*.

אני תומך נלהב של ספריות, וגם של נאפסטר וחברותיה. ההבדל הוא, אולי, באופי המוצר - לא באופי השירות שנעשה.
לא מדוייק.. 59841
העניין הוא, שבעוד שמספר העותקים של כל ספר בספריה מוגבל, ניתן ליצור מספר בלתי מוגבל של עותקים של יצירות דיגיטליות, במחיר זניח.

קבצי מוסיקה הם אף יותר שימושיים מאשר דיסקים שלמים: שהרי, אדם יכול פשוט לצרוב לעצמו דיסקים עם השירים האהובים עליו, במקום להיות תקוע עם דיסק שלם, בו יש שיר אחד או שניים בהם הוא מעוניין.
לא מדוייק.. 59843
המלבן שלמעלה היה פרובוקציה. אני לא באמת מאמין שהפעולות כל כך דומות - אבל אני חושב שההבדל הוא רק בהרגלים ובדעות, ובסוג המידע המופץ.

אסף עמית בתגובתו http://www.haayal.co.il/reply.php3?rep=59842 היטיב להסביר את הבעיתיות שיש בכל צורה של הפצת עותקים מסוג זה, ואני מבין אותו וחושב שהוא צודק לגמרי.

אז מה? תוכנות לא, ויצירות אומנות כן? או שתוכנות וספרים לא, ומוזיקה כן?

הערך המוסף שקיים להרד קופי של מוצר לא קיים בהקשר של תוכנות - מה שנותן אולי סוג של הבחנה.
תיקון ללינק: 59844
תגובה 59842
60236
הבדל גדול.
האנלוגיה להורדת מוסיקה מהרשת היא צילומו (או סריקתו) של ספר מהספריה (או מחבר).
האנלוגיה להשאלת ספר (ע''י מי שמחזיק בו כדין) היא להשמעת מוסיקה מדיסק שנקנה כדין.
כן. 59842
תאר לעצמך שהקדשתי את רוב חיי הבוגרים לפיתוח אלגוריתם מהפכני כלשהו, נניח לצורך זיהוי של שטויות שנכתבות באינטרנט, ואחרי 45 שנה של התעסקות בכללי יוריסטיקה מתוחכמים הצלחתי לפתח משהו שבאמת עובד. האם לא אמורה להיות לי בשלב זה הזכות להרוויח קצת כסף ממפעל חיי? גם במקרה הזה תוכל לטעון שאני לא מפסיד כלום ממכירת האלגוריתם לחברה כלשהי, כי גם אחרי המכירה האלגוריתם נשאר אצלי, אני יכול להשתמש בו לצרכים אחרים, ואני יכול אפילו למכור אותו שוב ושוב לעוד חברות. אז מה, רק בגלל שהמצאתי אלגוריתם כבר לא מגיע לי להתפרנס?

לצורך מיסוד העניין קיים מנגנון הפטנטים שמאפשר לי מצד אחד לטעון לקניין רוחני על האלגוריתם הזה ואף להיות מסוגל להוכיח זאת בבית-משפט אם אדרש לכך, ומצד שני הוא חוסם אותי כך שלא אמשיך למכור את אותו נכס אינטלקטואלי במשך יותר משני עשורים, כי בכל זאת יש גבול לכל תעלול.
מר עמית, תכיר, מחקר אקדמי. 60234
דברים כמו שתיארת, כלומר, אנשים שעובדים כל חייהם על אלגוריתם, או על משפט, או על תהליך פיסיולוגי מורכב, ולא מרוויחים כסף על מחירה של הרעיון עצמו, קורים כל הזמן בעולם האקדמי.

ובכל זאת, תאמר, הרי אנשים יוצאים ממחקרים כאלה ומקימים חברות וכדומה. נכון. אבל לא משלמים להם על הרעיון עצמו - משלמים להם על שירותי ייעוץ שלהם. אתה מבין, אף אחד לא מכיר תהליך, או משפט, או אלגוריתם, כמו זה שתכנן אותו. הדבר בעיקר נכון במדעים ה''מלוכלכים'' יותר, כגון כימיה, ביולוגיה, וכדומה, בהם יש צורך עקרוני בהבנה והפנמה של תהליך חדש, דבר שלאדם שחדש לתחום ייקח שנים לפתח.

זהו הרכוש האינטלקטואלי שאני, אישית, מוכן להכיר בו.
מר נאורי, תכיר, מציאות 60245
אני כופר בטענה כאילו מחקר שנערך באוניברסיטה צפוי לייצר נכסים אינטלקטואליים בעוד מחקר שנערך במעבדה מאולתרת שמישהו בנה לעצמו במרתף במימון עצמי לא צפוי לייצר נכסים כאלה, אבל יותר מזה אני בכלל לא מבין מה הרלוונטיות של הצהרתך "זהו הרכוש האינטלקטואלי שאני, אישית, מוכן להכיר בו". נכס אינטלקטואלי הוא מושג שמוגדר היטב בחוק, והטענה שרק מחקר שהתבצע במסגרת אקדמית יכול לייצר נכסים כאלה משולה בעיני לטענה שרק באופנוע אפשר לנסוע במהירות מופרזת. בשני המקרים ישמח בית המשפט לערוך עבורך היכרות מזורזת עם לשון החוק במידה שתחליט לעבור עליו מתוך חוסר הכרה בקיומו.

בנוסף, קביעותיך משקפות חוסר בקיאות בנעשה בשטח. היום ניתן להגיע להסדרים עם מוסדות אקדמיים (גם עם הצבא, אגב) ולהקים חברות פרטיות על בסיס IPR שהוא תוצאה של מחקר שהתבצע באותו מוסד. לא יעוץ ולא נעליים, פשוט העברת IPR רשמית וחוקית מהמוסד אל הממציא שמאותו רגע רשאי לעשות בו כרצונו. אני מכיר אישית מספר רב של אנשים שעשו זאת, כולל למשל שני פרופסורים מהפקולטה להנדסת חשמל בטכניון שהקימו את חברת Omegon העוסקת בפיתוח מערכות לבדיקת רשתות נתונים. למרות שהאלגוריתמים שעל בסיסם פותח המוצר של אומגון הומצאו בפירוש בטכניון, הועבר הנכס האינטלקטואלי במלואו אל שני הממציאים והם רשמו עליו פטנטים והקימו מעליו חברה מבטיחה שלטכניון אין בה יד ורגל.
תן לי להבהיר, ואז, נסה שנית. 60248
את המחקר האקדמי נתתי כדוגמה לתסריט שהבאת.

הנכס האינטלקטואלי שהתייחסתי אליו הוא זה שהזכרתי בסיפא של דברי, דהיינו, ההבנה של תהליך, אלגוריתם או משפט מסויים לעומק. זה דבר שאי אפשר להעתיק, זהו דבר שהוא חלק מן האדם המסויים, ולכן, נראה לי שקביל לראותו כרכוש.

יתכן שהייתי צריך להשתמש בהבדלה בין מידע לידע - מידע צריך להיות חופשי, ידע עולה כסף.
לא חושב שהצלחת להבהיר... 60254
נכס אינטלקטואלי הוא לא הבנה של רעיון אלא הוא הרעיון עצמו, וזאת כאשר הרעיון (או התהליך, או האלגוריתם, לא חשוב) מוגדר כבסיס להמצאה ברת-יישום בתחום כלשהו וכאשר הוא מנוסח בכתב באופן שבעל מקצוע סביר אשר מצוי באותו תחום יוכל לשכפל את ההמצאה. המצאה שלא ניתן להעביר אל הכתב באופן שכזה, לא ניתן לרשום כפטנט כלל ומכאן שאין לה אפשרות להפוך לנכס אינטלקטואלי.

נראה לי שהאלמנט החמקמק שאתה מנסה לתאר הוא לא מידע ולא ידע, אלא פשוט נסיון מקצועי. נסיון מקצועי הוא באמת דבר שקשה להעתיק, אך הדרך לתרגם אותו להכנסות איננה באמצעות הגדרתו כנכס אינטלקטואלי אלא ע''י מכירת שירותי ייעוץ כפי שכתבת.
אגב, 59846
לפי אותו הגיון יש לי זכות קנין על הפחמן הדו חמצני שאני מייצר (בתהליך הנשימה), ואני דורש ממך (ומכל שאר בני האדם) לשלם לי שכר שימוש בו (לא יותר מדי, שקל עבור כל מולקולה, ללא קשר לשימוש). לצורך הדרישה, שימוש בפחמן דו חמצני כולל כן השאר, שימוש לראיה (קריא, ראיה של קרן אור שעוברת דרך מולקולה שייצרתי) ולנשימה (קריא, נשימה של חמצן שנוצר כתוצאה מתליך פוטוסינטזה שכלל מולקולה שייצרתי, או שהאור לתהליך עבר דרך אחת מהמולקולות שייצרתי).
בגלל שאני הראשון (?) שהעלה את הדרישה הזו, יש לי זכות קנין גם על הדרישה הזו, ואני אוסר להשתמש בה (כלפי).
נובמת :-) 59851
אתה גונב חמצן מהאוויר בשביל מפעל הפחמנדוחמצני שלך, מפזר את התוצרת הירודה ברשות הרבים, ואח"כ עוד מצפה שישלמו לך?!

No oxygen for you!
נובמת :-) 59857
האם ל"אויר" יש זכות קנין על החמצן (שאני כביכול גונב ממנו)?

בכל מקרה, אני מוחה על ההצהרה שלך שהתוצרת שלי לקויה, אם הייתי יודע מי אתה, הייתי מכפיל את הגביה ממך...
נובמת :-) 59860
התכוונתי שהחמצן שאתה גונב מיוצר ע''י שיחי הפטל שלי.
חמצן בזול! רק היום! 60235
בספרו של היינלין, "עריצה היא הלבנה," (מהתקופה שלפני השבץ), הוא בין היתר בונה את המושבה על הירח ככזו, בה אדם חייב לשלם על חמצן ומחיה. משם בא הביטוי:
There ain't no such thing as a free lunch.
(tanstaafl)
שימוש הוגן. 59859
אני מניח שנוכל להתקזז ביננו. מאחר ואני כבד גוף, אני מייצר אפילו יותר מולקולות ממך.
אם הסכמי עודפים אינם מקובלים עליך, אאלץ לדרוש כי תסמן את המולקולות שאתה מייצר.

אגב, מאחר ואני מבוגר ממך, הרי שאני מייצר מולקולות שכאלו יותר זמן, ולפיכך גנבת את התכנון ממני.

ובנימה רצינית יותר, השימוש שלך במונח ''יצירה'' לתיאור יצירת מולקולות הוא פוגע במקצת. אין כאן יצירה מבחינתך, אלא שימוש בתבנית אינטר-צ'יינגאבילית. אין שום הבדל בין מולוקולה אחת למשנה, אפילו לא הבדל בקישורים הרגשיים שהיא מעוררת בך.
אם אתה מעשן 60059
המולקולות שלך גם פחותות במספרן וגם ירודות באיכותן. מעבר לזה, אני דורש התחשבות במגזר חולי האסטמה והסי.אף לעניין זה.

והדוגמה כולה אינה רלוונטית - ייצור מולקולות, או כל פעולה אחרת של חילוף חומרים טבעי, אינו דומה לקניין רוחני. ברישום פטנטים שואלים קודם כל האם ההמצאה/רעיון הם גילוי חדש, או מחדשים משהו לאנושות. או: האם הם מגיעים לתוצאה מסוימת, אפילו מוכרת, בדרך שלא נצפתה קודם. שתי הדרישות הללו לא מתמלאות במקרה זה.

עוד דוגמה: ניוטון גילה שתפוחים נופלים מעצים בגלל כוח המשיכה, ואכן הגילוי נזקף לזכותו, אבל הוא לא היה יכול לרשום פטנט על כוח המשיכה (ואפילו לא על נפילת תפוחים מעצים). התופעה היתה קיימת לפניו, ואינה תלויה בו.
שימוש הוגן. 60268
לא נוכל להתקזז ביננו, משום שיש לי זכות קניין על הרעיון, ולכן אין לך זכות להשתמש בו. אין לי סיבה לסמן את המולקולות אותן אני מייצר, זכות הקניין שלי עליהן כלתי תלויה בסימון זה או אחר, וחובתך להמנע מהפרת זכותי אינה קשורה למידת הגנתי על זכות זו.

איך הגעת למסקנה שאתה מבוגר ממני? בכל מקרה לא גנבתי ממך, משום שלא הייתה לך זכות קניין על המולקולות האלה...

ובנימה יותר רצינית, הגדר יצירה (לפי המילון, יצר "ברא, עשה משהו חדש שלא היה קודם", מולקולת הפחמן הדו חמצני לא היתה קודם, ולכן יצרתי אותה). חשוב להדגיש, אין שום הבדל בין מכונית אחת לשניה שמיצרים בחברת פורש (http://porsche.com/), אפילו לא בקישורים הרגשיים שהיא מעוררת בבעלי המפעל, אבל עדיין, יש לחברה זכות קניין על המכוניות.
שימוש הוגן. 60292
בהתחשב שבמהלך חייך המולקולות בגופך מתחלפות כליל כמה וכמה פעמים.. קצת קשה לדרוש בעלות עליהן.
שימוש הוגן. 60298
לא דרשתי בעלות על המולקולות בגופי, רק על המולקולות שאני מייצר, וכל זה לפי ההגיון של תגובה 59815 .
אבל, אם נחשוב על זה, אפשר לדרוש בעלות על המולקולות של גופנו, כי הרי "יצרנו אותן" (הן לא יוצאות בצורה בה הן נכנסות...). לדעתי יש לך start-up ואם אפשר לבקש, יש לי קשיי נזילות החודש (עוד אף אחד לא שילם על הפחמן הדו חמצני, בושו והכלמו), לכן אני מציע לך, שימוש חופשי החודש תמורת דחיית תשלום (אתה יודע שיש לי את האמצעים הפוטנציאלים לעמוד בתשלום, לא)...
האייל האנטי פשיסטי 59865
הגישה הפשיסטית שעליה מדבר אדוני האייל האלמוני ( אגב למה אתה מסתתר באנונימיות ,אתה מפחד שהפשיסטים של האייל ירדפו אחריך ? ) של כפיית הסופרים ומוציאים לאור לתרום ספרים לספריות , איננה קיימת אלא בדמיונך . ספריות משלמות עבור הספרים שהן רוכשות להוציא אתה ספריה הלאומית שלפי חוק צריכה לקבל עותקי חובה מכל ספר שיוצא לאור במדינה.
ואין בכך העמדת המדינה מעל הפרט , המדינה איננה תומכת כמעט כלל בספריות, והיא אדישה להן לחלוטי. , רובן נמצאות על סף השיתוק כתוצאה. אם כבר יש כאן העמדת החברה מעל הפרט שזה דבר שונה לחלוטין. מתוך ההנחה שלכל פרט בחברה, גם לאלה שאין ידם משגת מגיעה הזכות להגיע למידע חינם אין כסף, וגם כאמצעי להעשיר ולשפר את חייהם.
אבל כנראה שהתפיסה הזאת של שיויונות נראית בעיני אדוני האייל האלמוני ( כמו גם בעיני דן בן אמוץ המהולל ) כפשיסטית מעצם טבעה.
פשיזם? נסו קפיטליזם. 60107
כל הדיון כאן הוא אקדמי לחלוטין, שכן לא הסופר הוא המרוויח על הספר שלו.
כסופר שפרסם כבר ספר אחד אני יכול לחשוף כאן את התחשיבים שלפיהם מקבל סופר תמלוגים על יצירתו.
הם די מגוחכים.
מספיר לומר שברוב המקרים, מתוך 79 ש"ח שאתה משלם על ספר, משהו באיזור ה- 3 ש"ח מגיעים לכיסו של הסופר.
הסיבה היא לחצים כספיים שונים ומשונים (והעובדה שסטימצקי מקבלים 55% ממחיר הספר).
ספריות, למיטב ידיעתי, משלמות על הספר אותו מחיר שמשלמות עליו החנויות, או מעט פחות. ההפסד שנגרם לסופר הוא מינימלי. לעומת זאת, הרווח לסופר מאותם קוראים שמתנסים ביצירתו דרך הספריות (ולאחר זמן, אם התלהבו ממנה, גם קונים אותה בחנות) הוא גדול בהרבה מהפסדו.
אם כבר,, צריכים היוצרים להילחם במו"לים ובחנויות הספרים.
פשיזם? נסו קפיטליזם. מאוד נכון מה שכתבתה 519462
ספרים שנשמרים בספריות יחיו לנצח כמעט
ספרים שרק נמכרים בחניות אורך חייהם יכול להיות קצר למדי אם לא תורגמו לכסף רב.

מאוד נכון.
תחיי הספריות וחניות יד שניה שמסקרנות ומפתות לקניה הרבה יותר.
חלק מספרי דן בן אמוץ נקראו בספריה וחלק האחר נרכשו בחנות יד שניה.
מי שרוצה ספריה, שיתגמל. 531451
לא אמת.
משום שההוצאות יכולות לבנות על הספריות כלקוחות שבטוח יקנו את הספר, יהיה אשר יהיה. והן קונות את הספר מיד כשהוא יוצא, במחיר מלא, ולא במכירות של 4 ב-‏100, שמהן הסופר מרוויח אגורות.
דן בן אמוץ והספריות 203513
למה מיותר לדון? ספריות ההשאלה הן אכן שוד מאורגן של פרי עמלם של סופרים ומשוררים שאינם רוצים להיות שם. כל שדב"א טען הוא שזכותו, אם אין רצונו בכך, שלא להיות מושאל בסכום מגוחך לחלוטין (אם בכלל) לקהל הרחב.
דן בן אמוץ והספריות 203514
נכון, חברות השכרת הרכב הן אכן שוד מאורגן של פרי עמלם של יצרני מכוניות שאינם רוצים להיות שם. כל שGM טוענת הוא שזכותה, אם אין רצונה בכך, שלא להיות מושכרת בסכום מגוחך לחלוטין (אם בכלל) לקהל הרחב.
דן בן אמוץ והספריות 203527
וגם הקבלנים ממש עצבניים על משכירי הדירות.
דן בן אמוץ והספריות 203649
המשל אינו דומה לנמשל.

ספריות ההשאלה רוכשות מספר מצומצם של עותקים ומחכירות אותם לכל דורש תמורת סכום פעוט, כאשר רק אפס קצהו, אם בכלל, מגיע לידיו של הסופר. כך יוצא הסופר מפסיד פעמיים: גם נמנע ממנו הסיכוי שאנשים רבים יותר יקנו את ספרו וגם נמנע ממנו תשלום אפילו בעסקת הגזל הזו.
דן בן אמוץ והספריות 203661
חוששני שאינך רואה את הטווח הארוך כאן : כל ספר בא יומו והוא אוזל מהחנויות אלא אם כן הוא רב מכר נצחי וכאלה יש רק מעטים . ואז לכל מי שמעוניין לקרוא בו פתוחה האפשרות לחפש אותו בחנות ספרים משומשים או בספריות . אם הסופר דואג לכך שזכר כל שהוא ישמר מספרו עליו לדאוג שהוא יגיע אליהן .אני מבין את השיקולים קצרי הטווח של טובתו ההחומרית של הסופר , אולם אם זה היה כל מה שהוא היה מחפש לא היה עליו להיכנס לעסקי הספרים מכלתחילה שכן שם לא ימצא רווח חומרי רב עם או בלי ספריות . אם הוא רוצה להגיע לכמה שיותר אנשים עליו להניח לספריות לעשות את עבודתן .
דן בן אמוץ עם הטיעונים המשונים שלו נגד ספריות רק הזיק לעצמו וליצירתו בטווח הארוך
דן בן אמוץ והספריות 203809
סופר הרוצה שספרו יעמוד לרשות הציבור הרחב בספריות רשאי לעשות כן.
אמי, לדוגמה, ברגע שכיסתה את הוצאותיה בהוצאת ספרה טרחה ושלחה את ספרה למגוון רחב של ספריות (לרובן אין תקציב של ממש לרכישה).

הנקודה היא שהדבר לא צריך להתבצע בכפייה אלא מרצון – ירצה, ישלח. לא ירצה, לא ישלח. מדוע הספריות צריכות לעשות זאת כנגד רצונו?
דן בן אמוץ והספריות 203812
כלומר, אם הבנתי נכון, ההבדל הוא רק כמותי ולא איכותי? הבה נחזור אם כך לדוגמת חברת השכרת הרכב של דורון בתגובה 203514 , שם הפערים קטנים יותר. למרות שמלכתחילה אם הפער הוא כמותי ולא איכותי, הרי שמבחינתי תקפותו של הטיעון יורדת לאין שיעור.
דן בן אמוץ והספריות 203881
קודם כל, שתי הדוגמאות אינן נוגעות כלל בסוגיה העקרונית של זכויות הסופר וחירותו המוחלטת לברור איך למכור את ספריו, בכמה ואלו תנאים הוא רשאי להציב בעת המכירה. הקונה חופשי שלא לרכוש את ספריו, אך אינו חופשי לרכוש את ספריו ואחר כך לסרסר ולספסר בהם בניגוד לתנאי המכירה.

לעניין השכרת רכב או דירה כאנלוגיים לספריות השאלה: עבור קבוצה מסוימת של יוצרים יש כאן מקבילה, במיוחד ככל שנוגעים הדברים לספרי עיון יקרי ערך שסיכוייהם להמכר בחנויות דלים ויוצריהם מייעדים אותם מראש למכירה בעיקר לספריות. בנקודה זו, הם דומים ליצרניות רכב המוכרות חלק גדול מרכביהן לציי רכב להשכרה או לתוכניות ליסינג; ולקבלנים הבונים (לצערנו, בעיקר בחו"ל) דירות המיועדות מראש להשכרה.

עבור 99 אחוז מהסופרים, עם זאת, זו אינה מקבילה נכונה משום שהם מעוניינים למכור את מרכולתם לצרכנים פרטיים, עותק אחד לאדם אחד. מבחינתם, ספריות ההשאלה הן מכשיר של גזל מאורגן, כפי שכבר אמרתי, גם משום שהן מקזזות משמעותית במכירותיהם וגם משום שאינן משלמות להם.
דן בן אמוץ והספריות 207352
אולי ראוי גם לאסור על אנשים לספר בדיחות כי בכך הם מקטינים את הסיכוי שהשומעים ילכו למופעים ששם סופרו הבדיחות לראשונה, והיה אם חשקה נפשו של מישהו לספר סיפור או בדיחה יש לחייבו לשלם תמלוגים ...
דן בן אמוץ והספריות 207359
וללמוד לפזם ניגון יעלה מאה רובל, כמו ב''בלדה על הסוס עם כתם על המצח''.
דן בן אמוץ והספריות 207363
ניגון זה בחמישים. שני ניגונים - במאה.
דן בן אמוץ והספריות 207367
אהמ... נכון.
לפיכמן תהיה (אולי) עדנה 61347
לא מזמן, הגיעו שני אנשים למסקנה דומה לשלך (היעדר חוש היסטורי תרבותי בחברה הישראלית), והחליטו לעשות דבר-מה בנדון. הם הקימו הוצאת ספרים קטנה, והוציאו לאור מספר יצירות ישנות שטרם אבד עליהן כלח, בהן נובלה של אשר ברש, וספר שירים של יעקב פיכמן. זה האחרון לא מספיק לצבור אבק על מדפי, משום שאני קורא בו שוב ושוב בענין. מדובר בקובץ שירים בשם ''רזי נוף'', בו התגלה לי פיכמן כוירטואוז לירי ומרגש.

אינני ליד ספריתי כרגע, ואיני זוכר לצערי את שם ההוצאה או את שמות היוזמים, אך ברצוני לחלוק להם כבוד ויקר מעל דפים אלו. אשלים את הפרטים במועד מאוחר יותר.
אחד היזמים האלה הוא הסופר רן 61415
יגיל , סופר צעיר שהוא יוצא דופן בקרב בני גילו ( שידיעת רובם לגבי הספרות העברית של העבר אינה חוצה את יונה וולך במקרה הטוב, ואת אתגר קרת ברוב המקרים ) בחוש ההיסטורי שלו ובשאיפתו לשמר ולפרסם שוב את יצירות העבר.
יגיל עובד אגב במכון ''גנזים'' שתפקידו הוא לשמר את כתביהם וארכיוניהם של סופרי ישראל וחומרים עליהם לתועלת החוקרים. לרוע המזל מקום חשוב זה סגור מזה חודשים כתוצאה משביתה של העובדים שמזה זמן רב לא קיבלו שכר . תוצאה של המאבקים הפנימיים שמתנהלים כעת באגודת הסופרים. עוד מכה קשה לתרבות העברית.
דב''א 59397
ברשותנו כל הספרים של דן בן אמוץ, שכן אימא שלי העריצה אותו מאוד בנעוריה. לפני מספר שנים ניסיתי לראות על מה כל המהומה ונטלתי לידי את "זיונים זה לא הכל". למרות נסיונותי העיקשים לצלוח את מאות עמודי הספר, נאלצתי לזנוח אותו באמצע. דן בן אמוץ אולי היה יוצר משפיע בשנות ה70 המשוחררות והעליזות, אבל הוא חסר אותו ניצוץ שיהפוך את ספריו לחסיני זמן. מעניין לקרוא אותו כמשקף הלך רוח של דור מסויים, אבל לא מעבר לכך. וזה לא קשור אם הוא אנס ילדות או שכב עם אימו.
תנסי את ''לזכור ולשכוח'', 59737
זכור לי שכילדה מאד אהבתי את הספר, ועד היום אני זוכרת קטעים ממנו. הספר מתאר מסע של ישראלי לגרמניה, לקבל את ''כספי השילומים'' עבור הוריו, לבטיו בנושא, והתאהבותו באשה גרמניה. זה ספר שמכיל הרבה. וזה שקראתי אותו כילדה, פשוט מעיד על מה שהסתובב בבית, לא על כך שמדובר בספר ילדים... (למרות שיש סיכוי גדול שהיום הוא היה נקרא על ידי שונה).

בכל מקרה, אני חושבת שמידע על יוצר לפעמים שופך אור על הבנת היצירה שלו, אבל הרבה פעמים הינו בחזקת מידע מיותר. הידיעה שדן בן אמוץ עשה מעשים פליליים ומגונים, תשאר בזכרון שלי בין אם ארצה ובין אם לאו. כאשר אקרא ספרים שכתב, מן הסתם אנסה, גם אם לא ארצה, למצוא ''רמזים'' לכך. לי הרבה יותר נח לדעת מעט על החיים האישיים של יוצרים, למרות הסקרנות הטבעית.
תנסי את ''לזכור ולשכוח'', 515139
ב''לזכור ולשכוח'' חוטא ד.ב.א בפלגיאט, סיפור של מופאסאן נגנב אחד לאחד (האלמנה והחייל), הסופר ענה למאשימיו וטען בזכות החופש ליצור ובזכות ניכוס אוניברסלי של רעיונות.
רק על עצמי 59491
לא נראה לי שיש החרמה מכוונת של דן בן אמוץ. יחד עם זאת, לגבי לפחות, (ואני בן הדור ה"נכון" מבחינת דן בן אמוץ), דב"א הפסיק להיות רלוונטי, לא עם פרסום הביוגרפיה שנכתבה ע"י דנקנר (לא קראתי אותה, אבל קראתי עליה. היא לא רלוונטית לעניין), אלא כאשר התברר לדב"א כי גם הוא, כמו כולם, עומד למות יום אחד. ולמה כוונתי:
דב"א קנה את שמו, לא רק בשל שליטתו ברבדיה השונים של השפה העברית, והמעברים, שלא היו מקובלים עד אז, ביניהם, וגם לא רק בשל חוש ההומור שלו. דב"א קנה את עולמו בעיקר כמי שלא היסס לירות את חיציו המושחזים לכל כוון. הוא לא היסס לשחוט פרות קדושות ולא דפק חשבון (או בשפתו - לא שם זין).דב"א הציב עצמו כמעין נביא של דור מסוים. אלא שכאשר התגלגלה הבדיחה אל פתחו הוא סרב לקבלה. כאשר התברר לדב"א כי ההספד לזכרו עומד להפוך בקרוב לרלוונטי, כלומר ימיו ספורים, הוא הפעיל את כל כוחו, כשריו וקשריו על מנת לגנוז את ההספד המפורסם אותו כתב כאשר הנושא נראה לו לא רלוונטי. (אוך יא דן, דן, דן דן, איך הלכת מאיתנו יא דן...). באותו רגע יצא האויר מהבלון שנקרא דן בן אמוץ, והוא חזר להיות מוישה תהילים-זייגר.
ולמרות הכל 59492
לא נשכח מה השאיר לנו. (חובות. לא הרבה, אבל גדולים).
המממ... 59510
תוכל אולי לפרט קצת על ההספד הנ"ל?
למה שאין לי מושג על מה מדובר ואהיה המאושרת באדם למשך שלוש דקות תמימות (חצי זמן סיגריה מטכלי לא הולך ברגל! ואני אפילו לא מעשנת) אם תוכל להאיר את עיני

_____
העלמה עפרונית, חולה, ולא ממש מבינה מה היא רוצה.
המממ... 59516
לצערי, אין לי אסמכתאות כתובות (או מוקלטות), כך שעלי להסתמך על הזכרון בלבד, שבגילי הוא לא מה שהיה (או כמו שאמר המנוח: עם הזכרון אין לי בעיה, הבעיה היא במה שאני שוכח).
בכל אופן את ההספד העצמי נשא דב"א לזכרו הוא בתכנית הרדיו שלושה בסירה אחת, ואם אינני טועה, הוא התפרסם בכתובים בספר איך לעשות מה, כל זאת אי שם בשנות הששים, עוד לפני שהן הפכו להיות הסיקסטיז.
כיוון, שכאמור, אני מצטט מזכרוני, הציטוט יהיה חלקי, משובש, ואולי אף בהפיכת סדר הדברים. למרות הכל, לטובת הדור שלא ידע את יוסף, להלן מספר פנינים:
"אוך יא דן, דן, דן, דן, איך הלכת מאיתנו יא דן... את מי תפרנס האשה והילדים...לא נשכח מה השארת לנו יא דן (חובות. לא הרבה, אבל גדולים)...רק אתמול ישבנו ככה, אני פה והוא שם, ועכשיו - אני פה - והא שם. רק אתמול היית ברמן, ועכשיו אתה בר מינן..." ועוד כהנה וכהנה, ולסיום "אני סיימתי. להוריד את הארון, לסגור את המגירות."
דן בן אמוץ בעיניי 59623
די אהבתי את חוש ההומור של דן בן אמוץ, ואני זוכר אותו עוד מילדותי כשהקשבתי לתוכנית הרדיו "שלושה בסירה אחת". המערכון שעשה עם שייקה אופיר: ראיון עם ערבי זקן שומר בחמאם, שמתבלבל בין אברהם פשה המפיק ובין המושל התורכי, כמעט הפיל אותי מהכסא.
קובץ "ילקוט הכזבים" שהוציא יחד עם חיים חפר הוא אחד ממהשורשים עליהם אני בנוי, וקראתיו כמה פעמים. קראתי קצת מסיפורי אבו נימר (ככה ככה), וספרים אחרים שלו לא קראתי.
אני זוכר תכנית רדיו עם הגרפולוג ד"ר אריה נפתלי שבה ניסה לפענח את אישיותו על סמך כתב היד שלו מבלי לדעת מי לפניו.
הגרפולוג (איני יודע הרבה ואין לי דעה על גרפולוגיה), נתן לדן בן אמון הערכה די נמוכה, ואני זוכר שדן בן אמוץ ששמע את הדברים די התעצבן וניסה "לעמוד על המקח", דבר שלא עשה עליי רושם טוב במיוחד. (אגב, באותה תכנית הופיעו גם פרופ' ישעיהו ליבוביץ וגם עוד איזה פילוסוף מפורסם אז ששכחתי את שמו, והם קבלו שבחים מעל ומעבר. ליבוביץ קצת כעס בגלל שהגרפולוג אמר שלפניו אדם טוב ונעים יותר ממה שהוא מנסה להיראות . . .)
האם דן בן אמוץ הוחרם ? האם זכה לפרסום פחות ממה שזכו אחרים במעמדו בני דורו כפי שמניח המאמר ? איני בטוח בכך.
מטבע הדברים אנשים נשכחים. גם איני בטוח שהמעיטו בהבלטתו בעקבות אותה ביוגרפיה מפורסמת.
אבל אני מודה שהביוגרפיה הזאת (קראתי רק את החלקים הפיקנטיים שצוטטו בתקשורת) עשתה עלי רושם לא קטן, וכרסמה חזק מאד באישיותו. מלבד הסיפורים הנוראים על יחסיו עם הקטינות היה שם גם סיפור על קיצוץ זנבו של חתול בעזרת אבן.
גם העובדה שכל הסובבים חיפו על מעשיו הרעים מאד הכעיסה אותי בזמנו.
דן בן אמוץ ומשה קרוי 59649
בין שאר פעליו בן אמוץ היה זה תלמיד והיחצ"ן של ד"ר משה קרוי ושל תורת האוביקטיביזם שלו מבית מדרשה של איין ראנד, שלפיה כל אדם צריך לדאוג רק לעצמו.
לפי הביוגרפיה של דנקנר ,בן אמוץ היה מופיע בהרצאות של קרוי , מקשיב בקשב רב כאשר לידו השפוטה התיכוניסטית התורנית שלו שהייתה מקפידה לרשום כל מילה שאותה אמר קרוי במחברת. בן אמוץ דאג להביא את קרוי להרצאות ביפני שואי המדינה כמו יצחק רבין ואחרים,
אין ספק שללא דן בן אמוץ קרוי לעולם לא היה משיג את ההשפעה והפרסום שהיו לו ( לזמן קצר לפחות ) בשנות השבעים בן אמוץ גם הוציא לאור את ספריו.
בסופו של דבר הם נפרדו ככל שתורותיו של קרוי נראו מוזרות ואיזוטריות אפילו בעיני בן אמוץ , אבל זה נשאר כנראה נאמן לטענות המקוריות של קרוי. דנקנר מעלה את ההשערה שהייתה זאת תורתו של קרוי שגרמה להקצנה בהתבהמות של אישיותו של בן אמוץ ככל שזה הזדקן.מן הסתם הייתה אחד הגורמים.
עוד על קרוי יש כאן :
השליח של כוחות האור : חלק א'
דיון 581
חלק ב' :
דיון 584
דן בן אמוץ ומשה קרוי 59673
אינני מכיר ומעולם לא הכרתי את דן בן אמוץ באופן אישי. ברם, בדקתי וחפרתי לא מעט בתולדותיו הסוערות של האובייקטיביזם מבית מדרשם של איין ראנד ונתניאל בראנדן (הלא הוא אותו מאהב צעיר - אגב, פסיכולוג בהכשרתו - שהזכרת) והדברים מורכבים קצת יותר.

הסיבה העיקרית שהמודל הפילוסופי של איין ראנד סחף אחריו בשעתו תומכים רבים קשורה לטענה המרכזית שלה שלפיה חברה ממוסדת מקטינה וממסמסת כמעט תמיד את הישגיו של היחיד. התוצאה היא שמתקיימות אחת משתיים: או שההישג הזה מופקע ממנו - או שהשימוש בו נעשה באופן שמקטין את יעילותו כד למינימום מסויים. אם תרחיב את הטענה הזו מאדם בודד אל מודל חברתי, תקבל את המשוואה הבאה: אידיאולוגיה טהורה היא בלתי ניתנת ליישום משום שתמיד יהיו כוחות פוליטיים ואידיאולוגיים נגדיים שינסו לבלום אותה. התוצאה, משטר של פשרה אידיאולוגית, הוא אולי דמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותה, אבל דמוקרטיה זו נגועה תמיד בחוסר יעילות, בביורוקרטיה ובמידה כלשהי של אי-רציונליות. בעניין זה, אגב, אפשר לפנות אל ספרה של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת" ולהיווכח כיצד ממסדים ביורוקרטיים שלמים מקבלים החלטות המנוגדות לאינטרס של המדינות אותן הם מנהלים.

עד כאן באשר לראנד. צעירים רבים נהו אחר הרעיונות המגולמים בתפישה הזו, משום שרעיונות רדיקאליים קלים יותר לעיכול בגיל צעיר מאשר חיפוש פשרה זרמים מרכזיים. קרוי, אגב, היה אדם צעיר מאוד כשהחל להתפרסם: את הדוקטורט שלו קיבל כבר בגיל 27. הוא נחשב למטאור בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב, הוא ידע לדבר אל תלמידיו בצורה שפנתה אל הלוגיקה הבסיסית שלהם והתמודדה עם תפישות פילוסופיות בסיסיות (למשל, עם תפישת המציאות אליבא דעמנואל קאנט ועם חוקי הזהות של דייוויד היום) באמצעות הדגמות פשוטות של מצבים מחיי היומיום. הוא לקח את האובייקטיביזם של איין ראנד רחוק עוד יותר, כינה את האידיאל הרדיקאלי שלו "אגואיזם" ובספרו "החיים על פי השכל" ניסה לבנות מודל של מדינה על פי תפישותיו. קרוי, וזו עובדה, היה מפורסם עוד לנפי שהחל בן אמוץ להתעניין ברעיונותיו.

דב"א, וגם זה נכון, סייע בהוצאתו לאור של "החיים על פי השכל". ברוח האידיאות הללו, גם נכתב בראשו המוטו המזהיר כי "ספריות ההשאלה גוזלות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומו"לים". הרעיון העומד בבסיס המשפט הזה הוא פשוט: הספר נוצר על ידי רעיונותיו ומילותיו של הסופר ועל ידי עבודת הדפוס, הגרפיקה, הכריכה והעימוד של המו"ל. מכאן, שבמודל הקיומי הנכון, יש לקנות את הספר ואת התמורה יש לחלק בין הסופר לבין המו"ל. במודל זה, המבוסס על כלכלה חופםשית חסרת מתווכים, הספריות נוטלות מהתמורה חלק שאינו מגיע להן משום שלא סייעו בהפקת הספר. אגב, דב"א כתב את המשפט הזה גם בעמודים הראשונים של ספריו שלו.

לאחר שקרוי החל לסטות לשבילים אידיאולוגיים אזוטריים למדי, נפסק הקשר המקצועי בינו לבין דב"א. כנראה שלא היה ביניהם כל קשר בתקופת שהותו של קרוי באוסטרליה וגם לא לאחר שובו ארצה. קרוי עזה את הארץ בסוף שנות השבעים. דב"א הלך לעולמו 12-13 שנה מאוחר יותר, כאשר בציבוריות הישראלית כבר התקבל האגואיזם הקרויאני ביחס שנע בין זלזול לסלחנות. כך שקשה לראות כיצד השפיע הקשר קצר הימים הזה על "התבהמותו" של דב"א, כפי שאתה מכנה זאת.

ולעניין ה"ביוגרפיה" של דנקנר. יש בעייה בסיסית בפרסום הזה, משום שהוא אינו מאומת ואינו מעומת מול מושא הספר (שהרי בן אמוץ נפטר טרם שהספר יצא לאור) ואף לא מול ביוגרפיה נוספת שלו. כך שגרסתו של דנקנר, במקרים רבים, היא הגירסה היחידה לאירועים שבם מדובר. עד כמה השפיעה גירסה זו על חשיבת מקריו של דב"א אפשר לראות ולו מעיון מקרי בתגובות שמתפרסמות כאן. יתר על כן, דנקנר עצמו טען בראיונות שהתפרסמו לאחר הוצאת הספר לאור, כי דב"א, כשהיה מוטל על ערש דווי, ביקש ממנו להיות הביוגרף שלו. איכשהו, קצת קשה לי לקבל כפשוטה טענה שאומרת שהמנוח פירט באוזני הביוגרף שלו, לפרסום ולייחוס, כל התנהגות בהמית שעולה על הדעת, החל מביזוי חבריו בפומבי וכלה בשיגול אימו יולדתו. אדם גוסס שחשוב לו לפרוש את סיפור חייו בפני מיליונים אינו מדבר כך, בדרך כלל, על חייו. להיפך: חשוב לו לשמור על שמו הטוב גם לאחר מותו.

ואולי בכל זאת כך עשה בן אמוץ. אין לי מושג, משום שמעולם לא פגשתיו. ואולי לא. ואם לא, נשאלת השאלה מה היו מקורות המידע של דנקנר. הרי אימו של בן אמותץ לא יכלה לדבר על כך - היא כבר לא הייתה אז בין החיים.

ועוד: דנקנר סיפר אז כי היה חברו של דב"א. אם היה חברו, סביר להניח שהיה לו גם יחס כלשהו לאישיותו וליצירתו. אם כך הדבר, מדוע הוא נמנע מלאזכר אותם בכתיבתו ובדבריו במדייה האלקטרונית?

שאלות קשות. צריך לחשוב עליהן טרם שלוקחים דברים אלה כמובנים מאליהם.
Ayn Rand Institute וישראל 87860
מישהו יודע במקרה האם יש קשרים מענינים בין ה- Ayn Rand Institute וישראל?
פשוט, נתקלתי במקרה באתר תמיכה שהם בנו לישראל:
וזה נראה לי מוזר משהו...
שש שנים היית צריכה לחכות לתשובה... 493622
המנהל של ARI הוא ירון ברוק, יליד ישראל. אבל באופן כללי, איין ראנד הביעה תמיכה בישראל בעבר, והARI רואה בישראל ככוח המוסרי והצודק במזרח התיכון.
(כן, בשביל שש שנים זו תגובה די קצרה, אה?)
הכל קצר יחסית לנצח 493623
ותודה על התשובה :-)
דב''א 59679
ראשית, אני רוצה לציין שה-goons מצחיקים אותי עד היום בטירוף.

שנית, בנעורי הייתי מנויה של הסינמטק בת"א. יום אחד הקדמתי להקרנה (אורפאו נגרו, כמדומתני), ישבתי על מדרגות הכניסה וקראתי את Atlas Shrugged לא זוכרת איך קוראים לו בעברית. מה לעשות לכל אחד יש בנעוריו תקופת איין ראנד. בעודי קוראת ראיתי לידי כפות רגליים יחפות מלוכלכות, גלביה לבנה מטונפת ופנים מוכרות מזוקנות. המדהים היה שהוא ניחש איזה ספר קראתי (הספר היה מקופל ובאנגלית). הוא ניסה לפתח שיחה ואני התעלמתי. בהתחשב בדברים המצמררים שכתב דנקנר (מבחילון בפני עצמו), מי יודע ממה ניצלתי.

ולעניין אלה שהזכירו את לואיס קרול, אני רוצה להזכיר את אדגר אלן פו ששירו הנפלא אנבל לי נכתב על ילדה שהתאהב בה בעודה בת 12 ומאוחר יותר אף נשא אותה לאשה.
דב''א 59698
את בטוחה שזה לא היה מנשה קדישמן?
דב''א 59782
ידידה שלי, משוררת בשם מירי בן שמחון, ישבה בכסית, כאשר דן בן אמוץ ניגש אליה, גלביה וכל זה. הוא היציע לה לבוא לביתו ביפו לסוף שבוע: "יהיו לך אורגזמות משגעות". תודה, השיבה בנימוס, אך יש לי כבר סידור כזה לסוף השבוע.

לאחר מכן, בעודה אוכלת סברס, שוב פגש בה ד.ב.א. לפני הרמזור בפינת גורדון/דיזנגוף:
אוכלת סברס? אפשר לקבל מזה עצירות קשה, היתרה בה.
כן, אבל לא בגילי, השיבה.

ויש גם שמוליק קראוס "אני אהיה האחרון, שיכבה את האור בלוד", הלוטש עיניים, בחולצת מלחים, יפה כמו אלוהים, בבת זוגי, אי אז בתחילת שנות השמונים.
ואחר, כשזזתי לרגע, "רוצה זיון, בובה"? אבל נעזוב את זה. האיש הלך מכות עם נהגים אלימים, ואושפז ב"ברבי".
דב''א 59783
אגב, מירי היתה בזמן הצעת האורגזמות של דן בן אמוץ כבת 30 , כך שלגבי טענת אקסלוסיביות הקטינות מבחינת העדפותיו של המנוח, אינני יודע. היה גם איזה קטע הכרוך בשרותו הצבאי, דומני, בו ירה צרור בגמל, לראות "איך הוא מת" פרט לעניין החתול, כך שעניין זה קשה עלי, למרות הקסם של רוח שנות ה-‏70 שבספריו, שסימפטתי למדי אז (היה קליל וחביב, לא שם זין, ויופי של מלחמה, דומני.
אשר לזיונים זה לא הכל, הספר, כשמו לא כן הוא, נטלתי, אך טרם הספיקותי לעיין בו, ספר עבה כזה).

אשר לספרו של דנקנר, המשחזר, פרט לקטע המסויים, את האיש והתקופה לא רע, הרי שאנשים
חשבו שהוא מתמצה בקטעים הסנסציונים שפורסמו בהרחבה. וכפי שניתן היה להתרשם, פשוט לא קנו את הספר, כיוון שהיניחו שהם יודעים כבר על מה מדובר שם, כך שהספר הופיע במבצעים מוזלים ב- % 60 אך -כלום. איך אומר שיקספיר:
כולם נענשו.
דב''א ודנקנר 59787
מיכאל, דומני שספרו של דנקנר על דב"א נמכר בשעתו לא רע בכלל, בעיקר בזכות פרסומם של פרקים נבחרים (כמובן, הפרקים שעסקו בסצינות הסקס שבחיי מושא ה"ביוגרפיה" הזאת) בעיתוני הצהריים. הנושא גם עמד בראש סדר היום הציבורי במשך לא מעט זמן. כך שבאמת שאני לא דואג לצד הכספי של הנושא.

הסיבה שאם הספר נמכר עדיין בחנויות הוא נמכר בהנחה היא אחרת לגמרי, ומחזירה אותנו שוב אל הטענה המרכזית שבמאמר: בני הדור הצעיר אינם יודעים כיום מיהו דן בן אמוץ. השם פשוט נעלם - או הועלם - מעולם התרבות שלנו. המבוגרים יותר, שמחפשים את יצירתו, אינם מוצאים אותה. ובאשר ל"ביוגרפיה" - הרי אנחנו כבר יודעים זה מכבר מה עומד במרכזה. כך שברור שבהיעדר עניין במושא ה"ביוגרפיה" הזאת קצת קשה למכור אותה. ומכאן, כאמור, מבצעי ההנחה המרשימים הללו.
דב''א 59999
כשפרצה מלחמת כיפור שהיתי מזה זמן רב באנגליה. בין השאר עבדתי בחברה לטיסות שכר לסטודנטים (כמו איסתא, שלא שזו שלי היתה איטלקית). הוצפנו במבול של ישראלים, מצרים וסורים, כולם מנסים לעלות על טיסה כדי לחזור הביתה להילחם. היה משעשע למדי לראות אותם עומדים זה לצד זה. מובן שאיש מביניהם לא כיבד את מסורת התור האנגלי המפורסם.

לי עצמי נודע על פרוץ המלחמה כשנסעתי לעבודת סוף השבוע שלי (מוזגת בפאב). מולי ישב אדם שקרא את ה- Evening Standard וראיתי כותרות כמו תל-אביב מופצצת ובוערת. הקליפה הדקה של האיפוק הבריטי שרכשתי לעצמי נשרה כלא היתה וחטפתי מידו את העיתון. כשלטש בי מבט נדהם התנצלתי והסברתי שאני ישראלית.

עם הגיעי לפאב ה-bouncer יעני סלקטור (איזו מילה איומה ומעוררת צמרמורת), שהיה ענק חביב להפליא, עבד במשך השבוע כמורה לספורט ופירנס חמישה ילדים שאשתו נטשה, העיף כל בעל חזות מזרחית שניסה להיכנס, לאות הזדהות איתי. גם כשהפצרתי בו לא חדל.

ולעניין דב"א: חברתי הטובה ביותר שלחה לי את לא שם זין יחד עם מכתב פטריוטי נזעם על כך שאיני חשה להגנת המולדת. היום היא עצמה לועגת למכתב. ובעצם כן ניסיתי לחזור, הגעתי עד רומא, אבל רק אל על טסו והעדיפות היתה ללוחמים ואנשי סגל רפואה. כך שכבר נשארתי באיטליה לעוד שנתיים, אבל כבר באמת לא קשור.
דב''א 60006
Those were the days, my friend
We thought they'll never end
כבר לא דב''א 60223
ועוד מספר דברים משעשעים (אותי) שזכורים לי מאותו זמן:

בחברה לטיסות שכר שהזכרתי היינו ערב רב של צעירים מארצות שונות. האוירה היתה כיף אמיתי, כמו איזשהו קומזיץ ענק, עם מתיחות, בדיחות, רומנים חטופים, מה לא. המבוגרת ביותר היתה בת 29. היא נראתה לכולנו כמו גרוטאה מהמאה הקודמת. היא הבטיחה לעצמה שאם תגיע לגיל 30 ולא תמצא גבר היא תהפוך לנזירה, ואכן כך היה.

אחת מן העובדות היתה בת אצולה איטלקית שלאביה היתה חברה שסיפקה את האוכל לאליטליה וחברות תעופה נוספות. תוכלו להסיק מכך על מצבה הכלכלי. אותה בחורה, אירמה שמה, לא הצטיינה ביופי, בשכל או בכל דבר פרט למזג זועף. היה לה חבר שהיה נסיך איראני (מדובר בתקופת השאה) יפהפה ומרושש. לכולנו היתה ברורה הסיבה להיותו איתה, מה גם שלא חדל לפזול לכל הבנות האחרות.

יום אחד הצניחו עלינו מנהלת חדשה, מישל שמה, צרפתיה סקסית ודורסנית שלא הבינה דבר בטיסות שכר. לכולנו היה ברור שנפיל אותה בתענוג. בעת שהוצגה לפנינו בלשכתה הגדולה הבחנתי בצילום ענק שהיה על הקיר מאחוריה. הגברת המיניאטורית יושבת על גמל על רקע חומות ירושלים. מכירים את הבדווי שהיה משכיר את הגמל לצילום תמורת משהו כמו לירה? טוב, שאלתי אותה בנוכחות כולם מה הסיפור והיא הסבירה שתחביבה הוא רכיבה על גמלים במדברות. בחוץ סיפרתי לחברה' את האמת ומאותו רגע גורלה נגזר.

עוד סיפור: עבד איתנו בחור מאחת הרפובליקות הדרום אמריקניות שהיו נתונות לשליטת הולנד, כך שהיתה לו אזרחות הולנדית. הוא קיבל צו גיוס לשרת בצבא הולנד, משהו כמו 10 חודשים בתנאי 5*, אבל הבחור פחד. הוא חיפש דרך להשתמט מן השרות ע"י החלפת אזרחות ומכל הנערות שהיו שם בחר דווקא בי להציע לי נישואים כדי לקבל אזרחות ישראלית. מובן שהשתבץ ברגע בו הסברתי לו את משמעות השרות בארץ.

לאחר שה-Home Office גילה שאני לא סתם סטודנטית בקימברידג' אלא גם עובדת ללא רשיון, חיפשתי בקדחתנות פתרון. כל שאר העובדים היו חברי הקהיליה האירופית כך שאני הייתי היחידה בבעיה. נודע לי שאירלנד נותנת אזרחות לאחר שהייה של 6 חודשים, כך שביקשתי העברה לסניף החברה בדבלין. נשברתי אחרי חודש וחצי כי למרות שהאירים באמת מקסימים, לא יכולתי לשאת את הערבים שהסתיימו תמיד בהקאה ובשולחנות מכוסי כוסות ובקבוקים ריקים. אגב, גינס היא הבירה הכי מרה בעולם. בנוסף, זכור לי ששאלתי בתמיהה אמיתית שני אירים חביבים (מאירלנד האחרת, הכבושה) איך הם יכולים לחיות במדינה עם מצב בטחוני כל כך מעורער.

זה הכל להפעם. אם שיעממתי - סליחה. אם לא - עוד יש באמתחתי קוריוזים למכביר.
דב''א 60155
היית יכולה להציע לישראלי ומצרי, שרוצים לחזור הביתה להלחם, להתקזז ולהישאר באנגליה...
תיזהר 60157
שmtw לא יכתוב גם עליך
רגע של יהירות 60579
נראה לי שהיחס הנכון אינו אחד לאחד (לפחות ככח לוחם), דבר שיקשה על הסכמה הנחוצה לקיזוז.
סיפורים מן הגולה. 60237
כאשר אמי הייתה באוסטרליה לשבתון, הציעו לה המארחים ליצור קשר עם עירקי ואשתו הירדנית. ''ודאי תשמחי לפגוש עוד אנשים מן האיזור שלך.''

אני חייב לציין שהרעיון של מצרים, סורים וישראלים מחכים בתור לטיסה, על מנת להלחם אחד בשני משני צידי המטרס, משעשע מאד.
סיפורים מן הגולה. 60742
הו, זה בהחלט מזכיר את הפגישה העיוורת שסידרתי פעם - בין בחור קרואטי ובחורה סרבית. שניהם היו מאוד מנומסים, אבל משום מה לא יצא מזה שום דבר.
דב''א 59810
קראוס גם הרביץ מכות באשתו. הוא לא מוחרם כלל.
דב''א 60643
קראוס היה בן דוד של חברה טובה שלי שאף הכירה לי את בעלי. בהכרות אישית, הוא היה אדם מקסים. אותה חברה, אגב, חיה עם דיגלי המפורסם שנפטר לא מכבר. להבהרה: שתינו היינו בנות 20, דיגלי היה מעל 40. לחתונה של בת דודה שלי, מאחר ולא היה לי בן זוג, שאלתי ממנה את דיגלי כמלווה. הוא היה מרשים מאוד ולאחר שהיצגנו את נוכחותנו בארוע (בית החיל בת"א) ומסרתי את המתנה, עפנו משם. למותר לציין שדיגלי כמעט אנס אותי באותו ערב ולא סיפרתי דבר לחברתי. מאוחר יותר, בטיול לסיני, לאחר שדיגלי נטש אותה, היא ניסתה להתחיל עם מי ששידכה לי. החברות בינינו תמה באותו רגע. אגב, בשק השינה בסיני באותו טיול, נוצרה בתי הבכורה. השנייה נוצרה ערב הפגנת 1 במאי 4 שנים מאוחר יותר. אולי לכן שיערה אדום.

ואשר לבעל - מצבו טוב, תודה. מצבי טוב אף יותר מאחר ולפני שבוע עזבתי אותו.

וההחלטה גמלה בליבי עקב הספר 'חמסין וציפורים משוגעות' של גבריאלה גור רותם, הוצאת קשת, 78 ש"ח. מסע כזה לגילוי עצמי לא חוויתי מעולם. אנשים, רוצו לקרוא.

וסליחה על התשפוכת האישית. פשוט, מי שחי בקיבוץ ומנוע מלדבר על עצמו מחמת דיני נפשות, חייב למצוא לעצמו במה כלשהי.
קוראים לך ריקי מאן? 60748
דב''א 60764
סתם כדי לאזן את התגובה שמעלי, אספר לקוראים שקרובת משפחה מבוגרת יחסית (60?) שלי, כשהייתה בת 17 או שש עשרה, הייתה "מיודדת" מאוד עם שמוליק קראוס שהיה אז בן עשרים ומשהו וכבר די מפורסם. אביה, שמת כבר, ומוצאי מזרעו, לא סבל את הבחור, למרות שאני חושב שהם היו משחקים שח-מט מדי פעם (מה היה לו לחפש ברחובות, לשמוליק?). בכל אופן, לא יצא מזה כלום. אבל היא התחתנה עם סוחר נשק, אני חושב.
ש''ק 61611
ואחותי שכנה שלו...

היא מתלוננת קשות על הרעש.
בן אמוץ הרוויח ביושר את השיכחה 59924
אני מודה שבחייו אהבתי את דן. הערצתי את חוצפתו, שובבותו הפרובוקטיביות שלו ואת ההומור המיוחד שלו. קראתי רבים מספריו, אך כשנאלצתי לפני חודשים אחדים לדלל את ספרייתי המתרחבת והתעכבתי שוב ושוב על כל ספר שקיבל צו גירוש, אחזתי את ספריו של דן בתערובת של נוסטלגיה ופיכחון. הנה אני אוחז כמה מספרי נעוריי שהתפוגגו - מה נשאר מהם ? ניסיתי לקרוא ולמצוא את הקסם של אז, אבל לא מצאתיו. הקסם פג. הלהטטנות הלשונית, הקריצה המתמדת, הנהנתנות והגרגרנות - סר טעמם, אולי הזדקנתי ודן נשאר צעיר.איני יודע.
אודה ולא אבוש גם דנקנר אשם קצת. הפן המכוער של דן לא הניח לי לתת לו הנחות לאחר מותו. נהנתנותו והאגואיזם שלו
עוררו בי דחייה. לא ידעתי שהוא כזה, עד כדי כך כזה.
אפילו את הספר החתום שדן מכר לי בכסית (תמורת תוספת של חמש לירות) - מסרתי. אבל השארתי את "לזכור ולשכוח" - ספרו הטוב ביותר.
נשוב, ברשותכם, אל הנושא המרכזי 60051
הנושא שעליו נכתב המאמר במקור הוא הטענה שלי כיום קיימת נורמה חברתית שפוסלת את יצירתו של דב"א בשל הקונטקסט המיני המאוד מסויים שאליו קשר אותו אמנון דנקנר.

אין לי כל ספק שבמדינות מתקדמות אחרות דבר מעין זה לא היה יכול לצאת אל הפועל. ישראל, בהקשר זה, היא מקרה מיוחד, משום שהיא חסרה מסורת תרבותית וזכרון היסטורי. ולפני שיספיגו אותי כל שוחרי התנ"ך במטר של תשובות בנוסח "על מה אתה מדבר בכלל" - אסביר את עצמי.

הזיכרון ההיסטורי שלנו הוא קצר טווח. בשל סיבות מסיבות שונות (קצב התרחשויות מהיר, רדידות של דיון ציבורי באירוע פרטני, הנטייה לצרוך סאונד-בייטס במידה מוגזמת, זיהוי רדידות עם "עממיות, וכדומה) אנו מתקשים לזכור דברים שאירעו לפני תקופתנו. יתכן שהאשם כאן הוא גם המשטר שאינו טורח להחדיר את הדברים הללו בעוצמה יתרה אל סדר היום הציבורי שלו, אבל זו אינה התשובה היחידה.

נער אמריקני שנשאל היום לגבי האישים שעיצבו את ארצו בראשיתה, יסביר לנו מייד שמדובר באישים כוושינגטון, המילטון,ג'פרסון, אדמס, מדיסון, המרקיז לפאייט, פול ריוויר, ג'ון ג'יי, תומאס פיין וכדומה. נער ישראלי לא יזכיר את השמות הרלוונטיים אצלנו משום שהוא אינו יודע כלל על מרביתם. למעט בן-גוריון, גולדה מאיר וכמה אחרים, ספק בעיני אם ידע את שמותיהם של משה שרת, יצחק טבנקין, אברהם הרצפלד, א.ד. גורדון ואחרים. ושוב: הכוונה אינה בהכרח לשוחרי האיל הקורא דווקא.

בדומה לכך, קשה לילראות ישראלים שיוצאים ממערכת החינוך הפורמלית ומעולם התרבות הסביבתי, הבלתי-פורמלית, כשהם מצויידים בידע על שירה ישראלית קלאסית, על טקסטים אידיאיים ופילוסופיים שהותירו אחריהם גדולי האומה, על אנשי הבימה והתיאטרון הגדולים שלנו מלפני עשרות שנים בלבד (רובינא, ברטונוב, מסקין, רודנסקי), על הציירים הגדולים (רובין, כץ, זריצקי וכן הלאה) או על הפסלים שעיצבו את מפת החיטוב באבן במדינה שלנו. מעולם לא בנינו לנו היכלי תהילה, ולו גם חשיבתיים בלד, משום שתהילה אצלנו היא תופעה חולפת. היא אינה תלויה ביצירתו של האמן אלא באישיותו בלבד. אם יוכל לסדר לעצמו יחסי ציבור הולמים, מה טוב; אם לא - דינו להישכח שנים ספורות בלבד לאחר מותו.

היכולת לייצר מסורת היא היכולת לשמר את הזיכרון הקולקטיבי שלנו ולהוסיף אליו, מדי פעם, שמות ויוצרים נוספים. כך בונים פנתיאון של גדולה. אצלנו, לעומת זאת, מעדיפים את הרגעי והשטחי. כך, למשל, זכתה הלמבדה בתואר שיר היובל במצעד שנערך לפני כמה שנים. מי זוכר אותה היום? באותה שנה עצמה (אי שם בראשית שנות התשעים), בחרו מאות נסקרים את אירוע העשור. האירוע הזה לא היה התפוררותה של מעצמת על כברית המועצות; הוא גם לא היה מלחמת המפרץ; או סיום האפרטהייד בדרום אפריקה. לא ולא. האירוע הזה היה, שימו לב, טקס שנערך חודשים ספורים קודם לכן: חתונתה של הדוגמנית לשעבר ואשת העסקים דהיום פנינה רוזנבלום. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.

זה בדיוק מה שקורה גם עם בן אמוץ, ולא רק איתו. המיוחד כאן הוא שכאן, כך אני סבור, קיימת הסכמה שבשתיקה להשכיח את זכרו ואת יצירתו. אבל אמרנו כבר שלא רק בדב"א מדובר. אפשר למנות כאם עשרות ומאות סופרים שנשכחו זה מכבר. העובדה ששמם מוזכר לעתים הוא בשל אירוע שאינו קשור ליצירתם הכרח (כמו דבורה ברון, שהצגה אודות חייה הועלתה בשנה שעברה). אבל מקדיה מולודובסקי ועד ימימה טשרנוביץ ומשמעון פרוג ועד אליעזר שמאלי, שוררת עלינו עננה כבדה של שכחה. לא בשל זדון, אלא בשל חוסר שימת לב וסגידה למיידי ולא לקלאסי.
הולך וסובב 60060
לפני כ 70 שנה התלונן ברל כצנלסון בדיוק באותם הטונים ועל אותה בעיה, של שיכחה, זיכרון היסטורי קצר טווח ועוד.
יש משהו במה שאתה אומר 60065
ואחת התשובות לכך היא באנשים כמוך שמנסים להעלות את מושאי עניינם שנשכחו בידי הציבור , מחדש על הבמה של הדיון והעניין הציבורי.
אנשים אינם נשמרים ונזכרים בתודעה הציבורית לאחר מותם סתם ככה. הם נשמרים כי יש סוכנים מטעם עצמם שדואגים להזכיר את זכרם לציבור.
חנוך לוין זכור כי טורחים להעלות את הצגותיו שוב ושוב ובכל שנה מתפרסם עליו ספר חדש. אבל אתה מתלונן שלעומת זאת גאיש לא טורח לזכור את הרצפלד או את יוסף אריכא הסופר ( דומה שלי ) וכו'. ובכן אין ברירה : צריך לקום מישהו שמתעניין באנשים הנ"ל ולחזור להזכיר אותם לציבור. מעצמו זה לא יבוא.
טיעון בעייתי 60121
אלי, יש לי בעייה עם הטענה שלך שלפיה סוכני הזכרון הם בעלי עניין אישי ביוצרים הללו. אם כך, הרי דינם של אנשים שיצרו יצירות מופת להישכח ולהיזרק אל פח האשפה של ההיסטוריה, משום שבחייהם לא נמצאו להם מספיק חברים או מעריצים שיזכירו את קיומם לציבור לאחר מותם.

המצב מורכב יותר. אנחנו, כמדינה השואפת לבסס לעצמה מסורת של יצירה תרבותית, מחויבים לשימור הזכרון הזה. כמדינה, כקולקטיב, ולא כפרטים. לא ידוע לי, למשל, שמ-‏1616 ואילך, השנה בה הלך ויליאם שייקספיר לעולמו, מפעילים צאצאיו קמפיין אינסופי להכללת יצירותיו בתכנית הלימודים הבריטית. גם לא ידוע לי שצאצאי חיים נחמן ביאליק עושים כן בישראל. ובכל זאת, זכרם של אלה השתמר ויצירתם מוערכת על ידי הקולקטיבים שבתוכם פעלו, גם שנים הרבה לאחר מותם.

אישית, אגב, אני מאמין שכל סופר, למשל, שהקסים אותי אי פעם ביצירתו, ולו פעם אחת בלבד, הוא סופר שיצירתו שווה שימור וזכירה. ההבדל הוא שברמה האישית, זה יכול להיות תקף לגבי סופרים שיצירתם מקסימה אך שטחית ועמוסת סטיגמות, כמו אבנר כרמלי ותמר בורנשטיין-לזר. אבל ברמה הלאומית, הפנתיאון מורכב יותר וגדול יותר. ועובדה היא, לצערי, שרבים מבני הדור הנוכחי שלנו אינם מודעים לשמות (שלא לדבר על יצירות) שאך לפני דור או שניים היו מסמלי האיכות של היצירה המקומית. להבדיל, אפשר לפנות למידגם מייצג של נערים באנגליה, למשל, ולבקש מהם לנקוב בשמות וביצירות של קלאסיקנים בני ארצם. האמת היא שכבר עשיתי אתזה כמה וכמה פעמים. שמות כמו ג'ון מילטון, אלפרד טניסון, אלכסנדר פופ, בן ג'ונסון, אן האת'אוויי (אגב, אשתו של שייקספיר), כריסטופר מארלו, תומאס קרי, ויליאם פטיסון ואחרים - שטפו מפיהם מיד. כולם הלכו לעולמם כבר לפני מאה שנים ויותר.

עשיתי ניסיון דומה עם צרפתים. אותה תוצאה: הם פלטו מייד שמות ויצירות שאינם מוכרים כאן כמעט. לא רק ויקטור הוגו, אלכסנדר דיומא וז'ון ורן, אלא גם שארל בודלר ופול ורלן וארתור רמבו ופרנסואה ראבלה ופול ואלרי ולואי פייר ואפשר להמשיך ברשימה הזו עוד ועוד. הקדום שבין אלה הלך לעולמו ב-‏1945.

בסופו של דבר, כמו בכל דבר, אנחנו מגיעים כאן אל חולי יסודי של החינוך כאן. לא החינוך הפורמלי בלבד, אלא גם זה הבלתי-פורמלי. שהרי הבורות אינה שוררת בקרב תלמידי תיכון בלבד, כי אם אצל שכבות רחבות יותר. זו תוצאה ישירה של הסגידה למולך הרייטינג ולאופנות אקטואליות חולפות. אבל היום בו יקדיש ערוץ טלוויזיה גדול שעתיים בפריים טיים למורשתו הפואטית של טשרניחובסקי טרם הגיע; ממש כפי שכיום אין איש טורח עוד לפרסם בעיתון יומי גדול פניני חריזה של משוררים גדולים המתייחסים למצב האקטואלי מנקודת מבט אחרת - מקורית, שנונה ואמנותית. ימי "הטור השביעי" של אלתרמן פינו את מקומם לכותרות המדממות והיסטריות של התקופה הנוכחית.

וזה, בפרפראזה על נמרוד לב, כל החולי.
טיעון בעייתי 60140
מה שכתבת מתקשר לאיזה דיון ישן שנערך באייל על גוויעתה של הוראת התנ"ך בבתי הספר. הוראה במסגרת תרבותית ולא דתית, לימוד שעשוי להשביח את השפה ואת עולם ההכרה.

מוסד הספריה הוא חשוב מאד בתור סוכן ספרותי. עד כמה שאני יודע, רוקפלר, או אולי קארנגי, היה זה שתרם המון כסף לייסוד ספריות השאלה ציבוריות בכל עיירה אמריקאית. אפילו תושבים של עיירות עשירות משתמשים בשרותי הספריה.

אבל נושא השכחה וההזנחה איננו חדש. בספר ישן של ברל כצנלסון מצאתי את הדברים הבאים שהוא כתב, במסגרת מאמר ארוך הנקרא קודמי-קודמינו:

"התנועות המודרניות שמניתי נתברכו החוש הסטורי. הן יודעות כי לא צצו כקצף על פני המים... לא כן חלקה של הצבוריות היהודית. היא חיה, מקצתה מרצון ומקצתה מאונס, חיי-רוח קיקיוניים, כאילו חסרנו 'ספר-יוחסין' רעיוני, כאילו לא היתה לנו שום 'שלשלת קבלה' של נפתולי רוח ודל קניני תרבות"

לפני כמה חודשים הממשלה הקדישה ישיבה לשירה, שזה יפה מאד. אבל זה היה, על פי מה שאני מתרשם מהעיתונות, למוקד להתהדרות פוליטית ולא נסיון להקים מנוף תרבותי. האם היה לזה המשך?
סך 0 או מורשת אינטגרטיבית? 60160
אכן, חיי רוח קיקיוניים ומוכווני הווה.
הדבר נעוץ בכוחניות האוביקטואלית המפולשת לחיינו, לפיה התגברות כוחנית של הגמוניית ב' מוציאה החוצה את מורשת א'. כך היה למשל בפוטש שערך נתן זך לאלטרמן ב-‏1959 שנתפס כזמנו כרצח אב. כך, הנוף התרבותי ולמעשה כל מורשת ניתפסים כאן כלאטיפונדיות ממוגנות עם חילייהן, הנלחמות זו בזו (או המשמרות בתעצומות כוח את נוכחותם), וכמשחק סך 0. זאת כתחליף לתפיסה אינטגרטיבית יותר של דיאלוג והתפתחות תוך שימור יחודיות.

ראו קישור לתפיסת הזמן הסינכרונית הרווחת כאן:

Synchronic time-perception - social/organizational collapse and "Post-Zionism"

http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=674&rep=33...
Notes: תגובה 33669
סך 0 או מורשת אינטגרטיבית? 60161
אבל בכל זאת, י. אריכא ארכני ומשמים, ואברהם ברוידס אינו בדיוק בודליר.
סך 0 או מורשת אינטגרטיבית? 60163
וגם חיים הזז, למשל בספרו על חיי ישו, תזזיתי במקצת, בלא שיש לו בדיוק מה לאמר.
אמנם לא רק דן בן אמוץ נשכח 60187
איני מכיר את כל יצירותיו של הזז, אך בעצם האם לא התכוונת בהזכירך ספר על חיי ישו ל"במשעול הצר" של אהרון אברהם קבק?

קראתי ספר זה בגיל 16 כך שאני זוכר ממנו מעט, ובוודאי לא יכול להעיד על איכותו הספרותית אך אני זוכר שהספר ודמותו של ישו כפי שעלתה ממנו הרשימו אותי.

חיפשתי כעת בחנויות הספרים ברשת קצת פרטים על הספר והסתבר לי שאין להשיגו. חיפוש בגוגול העלה 2 פריטים: שורות ספורות של קבק בהן הוא מספר שהחליט לכתוב את הספר בעת שהיה חולה ובודד ולפתע היתה לו הארה שאין הוא גלמוד בעולם כי יש לו אב בשמים. הפריט השני, היתה המלצה של משרד החינוך, בשנות החמישים, לכלול את הספר בתכנית הלימודים בבתי הספר. זהו. ובכן, כפי שנאמר פעמים אחדות בדיון זה, לא רק דן בן אמוץ נשכח.
אמנם לא רק דן בן אמוץ נשכח 60202
Wirklich, sie sind recht

Kabak, Bamishol Hazar
Not bad at all, and well written
אמנם לא רק דן בן אמוץ נשכח 60203
חלק גדול מאוד מכלל היוצרים שפעלו בתרבות העברית לאורך השנים מאז נניח תקופת ההשכלה ולפני נשכח. ואין המדובר רק באלה שהיו בזמנם ידועים כחלק בלתי נפרד מהספרות התיקנית כמו מאפו , הזז , קבק , אלא גם באלה שהיו חלק מהתרבות הפופולארית הלא תיקנית , אנשים כמו שרגא גפני , , עמוס אריכא וכו' ( שעדיין בחיים עהינם , אבל נעלמו למדי מהתודעה הציבורית ) הרשימה היא כמעט אינסופית.
נשאלת השאלה את מי כן זוכרים ?
התשובה היא כמה סופרים שאנשי האקדמיה מקפידים להמשיך ולדון בהם , ואלה הם ש"י עגנון , חנוך לוין ( שממשיך להיות מוזכר , בכל פורום אפשרי ועליו אין סכנה שישכח כל כך מהר) ועוד כמה כאלה.
מה אפשר לעשות בעניין ?
פעילות ציבורית תעזור תמיד. אולם לדעתי סופר כמו דן אלמגור שמעורר עניין בכל אותם דמויות שכוחות לזמן מה בלבד הוא אחד התשובות. דן אלמגור פירסם לאורך השנים בבמות פופולאריות שונות כל מיני מאמרים פיקנטיים על משוררי שירת ימי הביניים בעברית שבהם יצר עניין בכל אותם דמויות שכוחות, על ידי כך שהראה שהנושאים שבהם עסקו ( סקס, נשים אהבה) נשארו רלבנטיים גם לקהל המודרני.
עוד סופר משוגע לדבר שתרם תרומה מקבילה כזאת היה אוריאל אופק שעורר עניין בכל סופרי הילדים העבריים השכוחים של העבר. ואפשר להזכיר את יעקב וזוהר שביט שלמשך זמן מה לפחות עוררו מחדש את העניין בחוברות הבלשים שיצאו בארץ ישראל בשנות השלושים.
נכון זוהי תשובה חלקית ולזמן מה בלבד , אולם עצם יצירת העניין והחזרתו של המושא אל הבמה של העניין הציבורי , כבר יש בה התחלה ויצירת תקווה שגם אנשים אחרים שעניינם התעורר באותו הנושא ימשיכו לדאוג לשמרו.
מזור חלקי 61455
בנוסף לאותן יוזמות, אני מפנה את תשומת לבך (ולבכם) ליוזמה משלי: פרויקט בן-יהודה.

כל הכבוד אסף 61464
ההיתי שמח הצטרף אליכם לפרוייקט אבל כידוע כישורי בהקלדה מדוייקת של מילים אינם מהמזהירים...
מזור חלקי 61579
אני מצטרפת להערכתו של אלי. הפרוייקט אכן מדהים וראוי לתשומת לב רבה ביותר. מכיוון שאני גרה בחו"ל יש בעיה בהשתתפותי בפרוייקט בן-יהודה (מה גם שכישורי להבין באיזה פורמט מבקשים ממני להקליד די נמוכים).
האם יש סיכוי שכל שירי שלמה אבן-גבירול יעלו בקרוב?
מזור חלקי 140472
קצב הקלדת שירי רשב''ג תלוי בכמות המתנדבים העוסקים בדבר. כרגע איש אינו מקליד משירת רשב''ג, כך שהדברים מתעכבים.
פרוייקט בן יהודה 61857
והנה מאמר שפורסם בוינט על הפרוייקט :
אני מציע שיותר מאמץ יושקע גם בפירסום הפרוייקט באינטרנט ומחוצה לו משנעשה עד כה.
פרוייקט בן יהודה 140473
החלטתי בשעתו להימנע מפרסום הפרויקט מעבר להמלצות מפה לאוזן, משום שסברתי שכדאי להשקיע בפרסום כשהפרויקט יקבל נפח משמעותי יותר. לשמחתי, היום התכנים בפרויקט כבר משמעותיים דיים, ואנחנו מתעתדים לפרסם את הפרויקט באופן פעיל יותר מעתה. תעסוק בכך בעיקר שותפתי החדשה בעריכת הפרויקט, הגב' שחר רדין.
במשעול הצר 60209
מצאתי את הספר הזה מזמן, בחנות ספרים יד-שניה, וקניתי וקראתי. הוא היה כ"כ יפה שאני זוכרת אותו די טוב- הקו הכללי הוא, שיהודה איש קריות הוא חברו הטוב ביותר של ישו, ורק בו יכול ישו לבטוח לחלוטין. שאר התלמידים נוטים לסגוד לישו עצמו, במקום להאזין למסר שלו. ישו מחליט שעליו למות כדי שלא לחצוץ בין האנשים והמסר, ויהודה עוזר לו בכך. כלומר כל ספור ה"בגידה" נרקם בין השניים.

גם עליי השאיר הספר רושם עז( עד כדי פרץ ההתלהבות הפתאומי הזה שלי, שנים אחר כך).
אולי זה באמת ספר טוב במיוחד.

הספר כבר לא אצלי, אני לא יודעת איפה הוא,וחבל...

(משרד החינוך המליץ ללמד ספר על ישו?)
במשעול הצר 392715
גם אני קראתי את הספר לאחרונה ואהבתי אותו מאד.
האם ידוע לך במקרה אם הספר תורגם לגרמנית?
קבק והזז 61454
ייתכן שמר שרון חשב על קבק בדברו על הזז, אך אם עשה כן, לא מדמיונו הקודח ייחס כתיבה על ישו להזז; הזז כתב כמה רשימות ואף נובלה או רומן על אודות ישו. לצערי אין עמי הפרטים הביבליוגרפיים, אך ניתן למוצאם באנתולוגיה המענינת שיצאה זה מכבר, "אותו האיש: יהודים מספרים על ישו", בעריכת אביגדור שנאן.
טיעון בעייתי 274456
ואכן, נמרוד לב מצביע על כל החולי הזה השכם והערב. בשירו ''וגאס'' ובהרצאתו בפקולטה למשפטים באונ' חיפה ''תעשיה של קומבינות''.
לאורי קציר-סופר גדול לא נעלם! 61858
דן בן אמוץ השתייך לקבוצה נכחדת של נרציססטים ישראלים,שבשנות החמישים והשישים התאהבו בעצמם והקימו חצרות חנופה ומלכחי פנכה.
ההומר שהעלה את ד.ב.א לעמודי המוספים,תכניות רדיו,לא היה נחלת יחיד.למעשה הוא תרם עם אחרים להתבהמות השפה והחברה הישראלית,התלוצץ "על חשבון" זולתו וטען לחברות עם "נחותים נחמדים" כמו הצדיק סוראמללו זצ"ל,איש ירושלים שהיה יעד לחיזורי ד.ב.א ,כדי שזה שיוכל לצטט מסיפוריו,בדרך כלל בלי לתת "קרדיט"....כך עשה גם עם גבריאל גרוסי מקולנוע אוריון,יוסף מזרחי-קוקה ויצחק מימרן "אבו קירש"
בחצרו הזמנית של סורמאללו כיכבו באותה עת אחרים כמו האחים בנאי,שלמעט יוסי, עזרו בפועל ועל הבמה להרוס שפה ותרבות,בעוד יוסי מביים בלבד ומסייע לחטא קדמון)ד.ב.א ניסה לחקות ללא הצלחה גדולה את הגדול ממנו- שייקה אופיר ז"ל,שלא הזדווג עם קטינות אלא בעל את מרלין דיטריך האגדית,כל זה בזמן שמרלון ברנדו,שסביבו נע ד.ב.א בתקופת הסרטת "חשמלית ושמה תשוקה" הגדיר את חנפנו הבהמי מתל-אביה "כפראזיט".....
כשחזר לארץ והזדקן ואת מקומו תפסו עלובי נפש ועט כמו רון מייברג ,יהונתן גפן והבוס הנכחי שלהם אמנון דנקנר,לא היה לד.ב.א מקום בצריף המפורסם,שם הזדווגו אורי זהר וחצרו,אך למזלו מצא ד.ב.א פינה "להתנחלות יפואית" הקים חצר חדשה והזדקן בלי שמץ כבוד או הדר פשוט כ...זיין קטינות.
בין לבין העלאת תרומות בינוניות לספרות ולקולנוע (???) הישראלי,עסק ד.ב.א בצעקות למען הפלסתינאים ולא הניד עאפעף כשהעירו לו שביתו-ארמונו היפואי היה נחלת "נגזל".....לחצרו של ד.ב.א התגנב צבוע בכסות פודל,הלא הוא אמנון דנקנר,ששתה ממעיין הביוב של ד.ב.א והבין יפה שהערך העיקרי בהכרות עם הנואף המזדקן והיחף, שהתאמץ "להרים" את שרביטו בכוון אחורי קטינות -טמון לא במשנתו הספרותית (שאינה חשובה!) אלא במילוי יצר הסקרנות והסנסציה של הציבור הישראלי-מציצני,מה עוד שד.ב.א התפגר ומקברו לא יכל לצעוק חמס....
סופרים גדולים,אמנים גדולים וגדולי עולם בכלל לא נשכחים במהירות בה התפזר אבק האדם מיפו....הם משאירים חותם,משנה,עדות להצלחה או ליכולת.....אך ד.ב.א נעלם בדיוק כמו להקות הבידור הצבאיות שהשתמשו בז'נר הבהמי שלו.... את "סרט מסיבת הפרידה" לא יצליחו למכור,אלא אם לאחדים ממעריציו המעונינים לראות את עצמם.
העם,הקוראים והמעונינים בעיצוב תרבות ולא אונטר-קולטור,מבין הייטב שד.ב.א היה קוריוז ותו לא....זקן אשמאי ולא טוב לב, שבעל קטינות ורץ לספר לחבר'ה עד שגם אלה סרבו להקשיב ואו אז,בשיא התפלשותו בצואה עצמית- המציא ד.ב.א את הארוע המגלומני באמצעותו ניסה לסתום את חור הסרטן שבאחוריו,הכל עם חיוכים צבועים ובדיחות "סחבקיות" מםפני שעד לרגע האחרון הוא לא הצליח לגלות תכונה אנושית כנה כמו פחד מוות....מי שהכיר את החלאה הנימפומני יודע שהוא פחד ועוד איך!
ד.ב.א מת והעולם לא עצר נשימה....מול"ים לא מתקוטטים להדפיס מהדורות חדשות של ספריו ומשנתו,פשוט מפני...שלמעט מספר מעריצים שוטים,הנוברים בערימות ספרים ישנים,אף אחד לא שם זין....
לא יודע מי כתב את זה 61865
אבל מהשינאה התהומית ומהידע בפרטים אולי זה מישהו שהיכיר את דן בן אמוץ וחבורתו?
האם מוכן הכותב לספק פרטים נוספים?
ולא זו בלבד 61958
אגב, כדאי לדייק בכמה עובדות: שייקה אופיר אמנם הכיר את מרלן דיטריך מקרוב, אבל ככל הידוע מעולם לא נכנס איתה למיטה. לפחות מרלן אמרה שהיא לא זוכרת דבר כזה.

שנית, יש סתירה פנימית בדברים: אם חבריו של דב"א כה תיעבו אותו, מדוע מילאו כל סנטימטר פנוי במסיבת הפרידה שארגן? ואם יצירתו אינה חשובה, מדוע נעשה מאמץ כה מרוכז להשתיקה? שהרי אם לא הייתה חשובה היתה, כנראה, גוועת בעצמה, ללא כל סיוע מצד אחרים.

אגב, בין דב"א לרון מיברג, אמנון דנקנר, יונתן גפן ואחרים הבדיל לפחות דור שלם. דב"א, לידיעתך, נולד ב-‏1926. האחרים שהזכרת הם ילידי שנות הארבעים המאוחרות. גם אנשי חבורת לול צעירים ממנו לפחות בעשור עד שניים (והוא קיים קשר קרוב עם כמה מהם, ובהם זוהר ואיינשטיין). כך שלא הם היו סביבתו התרבותית הטבעית. אלה היו אנשים כחיים חפר, חיים גורי, עליזה רוזן, שייקה אופיר (אגב, אין בושה בללמוד מקומיקאי גדול ומוערך כל כך), עליזה קאשי, רחל אטאס, שמואל בונים, גדעון זינגר, נעמי פולני ואחרים.

וכאן אני מצטרף לשאלתו של אלי: מניין הבקיאות הזו בהליכותיו של דב"א? האם גם היא נטולה מאותה "ביוגרפיה" של דנקנר שהפכה ברבות הימים להיות מקור המידע היחיד שמזוהה עם הדמות אותה היא כביכול באה לתאר?
האחים בנאי, למעט יוסי ... 62169
אתה מתכוון לגשש החיוור? אבל יוסי בנאי היה בין אלה שכתבו להם חומר. וזאת בלי לדון בהנחה המפוקפקת שהם "עזרו להרוס שפה ותרבות".
יפה ואמת כתבת ! הקונצנזוס=מכה ! 62749
שנים רבות בחיי בת"א-ישראל,נחשבו ספריו של דן בן אמוץ
לספרים פופולריים ומקובלים,ותוכנם אכן לא השתנה מאז-היום
תופעת הליכלוך,וקניית הפרסום על ידי הבאשת אחר= מגונה !
דנקנר,עשה כמעשה ההומואים למאיר אריאל,וכמעשה עפר נמרודי
שיצא חלק ואבל קהלני ואח' שנתנו חייהם למולדת מוכתמים !
ואף אחד לא משלם על זה-כמו שדנקנר נהיה פופולרי בזכות
החנופה לממסד,פופליטיקה/ש"ס/ושאר מלככי פינכה - והיום:
הוא קובע לנו מה נראה כל יום בעיתון !. מתחייבת אזהרה
לציבור,ומתחייב עונש על פגיעה בשמו של אדם ! "בישראל"
טוב שם טוב-משמן טוב ! ושם טוב רוכשים בעמל ובעבודה !
חבריו של דן בן אמוץ וכל קוראי ספריו-העריכו את כשרונו
וכמעשה יהונתן גפן לאחרונה-לחיים.נעשה בזמנו שלא בפניו
מעשה הרמיה של דנקנר,שבמקום לשלם מחיר-קיבל פרס על זה..
יפה ואמת כתבת ! הקונצנזוס=מכה ! 413121
אני שמחתי לגלות הבוקר ערב יום הכיפורים ה"תשס"ז 1/10/2006
שישנם אחרים שחושבים בדומה,ולא מתביישים לכתוב ולהגיד את זה

כמו למשל העיתונאי האמיץ יואב יצחק שבז למסע הליקוקים של:
אמנון דנקנר שמנסה להגן על ידידו ראש הממשלה אהוד אולמרט.
וחוטא לאמת ולתפקידו כעיתונאי ועורך בעיתון רציני בישראל.

משעשע לראות את דנקנר ואת טומי לפיד שהופיעו שלוחי רסן שנים
בתוכניות הפופוליטיקה ! והשתלחו בכל מי שרק אפשר ויש בנימצא
ובלהט של "חושפי-האמת" ו"מוקיעי-השחיתות" בדומה ל "קולבוטק"
משנים את דעתם ואישיותם חליפות לבקרים והאמת רחוקה מלבבם !

דן יא דן איך הלכת 71242
בראשית דבר ברצוני להיתנצל על שגיאות הכתיב אני עיוור ואני לא יכול ליקרוא את מה שאני כותב אלה ר את מה שאני מקבל
איתכם השליחה

אני כיום בן 27 ובערך מגיל 13 אני קורא וקורא את כתביב של בן אמוץ
תמיד היצטערתי שלא יצא לי ליפגוש אותו כי אני בטוח שהוא היה איש מאוד מעניין פתוח וליברלי.
לאכר קריאת המאמר הוצאתי מארון התקלטים הישנים את הטקלית של דן בן אמוץ שלושה בשירה 1 ניגבתי את העבק
ובין החריקות הקשות האזנתי לקולו של האיש המצחיק הזה אדם כול כך לבבי ומשעשעה
דן אף פעם לא תדעה כמה אני מיתגעגעה אליך לכתיבה שלך אני קראתי את הביאוגרפיה של דנקנר ואני חושב שזה ממש מזעזעה ליכתוב על אדם שלא חי בינינו ולא יכול להגיבץ
דנקנר פשוט הלך על הקו הכי מישחרי שיש בואו נוציא ספר אם המון השמצות ר רכילות וסקס וזה בטח ימכור.
וזה מכר ומכר ושמו של האיש הזה הוכפש והוכפש
יכול לההיות שהוא באמת זיין בכמויות אוקי הוא גם לא השתיר את זה אבל מי כאן עד לאנוס קטינות
בצבא שרתתי בגלי צהל ולצערי לא לכחתי מהסירטיה את דן בן אמוץ מיתראין בשנות ה70 על ספרים שהוא כתב אבל זה היה ממש מרטק לישמועה אותו מדבר על ספרים
בסיפריה לעיוורים יש די הרבה ספרים שלו ואני ממש נההנתי ליקרוא אותו
עוד שאלה שנישאלה היא למה לא מעלים את הקלטותיו על דיסק שלושה בשירה 1 אחת ועוד
האיש ממש היה ניפלא אני חושב שהוא גם כתב את שוק הספרים המשומשים של הגשש החיור
דן בן אמוץ תמיד יזכר אצלי לטובה וחבל שהכפישו את שמו בצורה הזאת יצא לי לדבר אם מיספר אומנים וחברים קרובים של דן והם החפישו את הביאוגרפיה דיברתי גם אם יואב קריים שהוא יושב על כיסא גלגלים והוא סיפר לי שכשהוא היה בן 8 דן ראין אותו ביגלל שהוא כתב אז את הטסרית
ללא שם זיין
ויואב סיפר לי שדן היה פתוח מאוד ורגיש באופן יוצא מין הכלל
ואני הבנתי עד כמה דנקנר שקרן ושמעתי המון סיפורים מאחורי הקלאים
אז לסיום אם ברשותכם האלבום של דן בן אמוץ זה הזמן להוציא לנגב את העבק מהמחט ולהקשיב לאיש הניפא הזה
ואם אתם רוצים עוטק של הטקלית אני שוקל להעביר אותו לדיסק
גידי
זכויות יוצרים 71244
אל תחלק עותקים של התקליט, זו הפרת זכויות יוצרים.
זכויות יוצרים 71250
אכרי שדנקנר זיין לדן בן אמוץ את הצורה אני חושב שבביאוגרפיה ההיא הוא חילל את יצירתו של דן הרבה יותר מאשר אם אני אפיץ עותקים של התקליט שגם לא נדבר על זה שאני לא מוכר את זה וזה כימעט כמו להלבות ספר
אני לא אשם שחברות התקליטים בארץ דפוקות ולא מוציאות את ניכסי צון הברזל שבידיהם מהארכיונים לחנויות ולכן אנשים עוזרים לאנשים אחרים להשיג חומר נדיר
לסיכום כול עוד זה לשימום אישי ו לא למטרת רבח וזה גם לדעתי מציל את התקליט משיחכה אז למה לא?
גידי
זכויות יוצרים 127259
האמת היא שגם הלוואת ספרים (אלבומים, תוכנות, וכו') הינה הפרה של זכויות היוצרים - זה כתוב באותיות הקטנות בעמודים הראשונים, או מאחורי המארז, בד''כ.
זכויות יוצרים 127351
זה שזה כתוב באותיות קטנות או גדולות לא הופך את זה ללא חוקי. רק חוק של הכנסת יכול להפוך משהו ללא חוקי, לשמחתנו. אלעו''ד, אבל חוק זכויות יוצרים מגביל למיטב ידיעתי רק העתקה ופרסום -- האייל הזקן מתבקש למערכת...
זכויות יוצרים 127496
לא יודע לגבי חוק זכויות יוצרים, אבל שימוש בדיסק, ספר, וכולי כמוהו כהסכמה לאותיות הקטנות הללו - כמו חוזה כתוב.
זכויות יוצרים 128124
מה פתאום. שימוש אינו שקול לחתימת חוזה. יש "חוזה משתמע" מסויים שנוהגים להשתמש בו בתוכנות בעיקר, אבל יש הרבה מאוד מגבלות על מה הוא יכול להכיל. השימוש בו בפועל כולל בד"כ סעיפים שאין להם שום כיסוי חוקי ושלא יעמדו במבחן בבית-משפט (הדוגמה הקלאסית – אם אתה משתמש בתוכנה אתה מתחייב לא לפרסם עליה ביקורת שלילית), סתם, כדי לכסות את התחת. על אחת כמה וכמה טקסט שמודפס באותיות קטנות על הכריכה הפנימית של ספר. אם לא חתמת על חוזה, יש הגבלות משמעותיות מאוד לגבי הכוח שלו עליך. [על-ידי קריאת תגובה זו אתה מביע את הסכמתך להעביר לעדי סתיו 50% מהכנסותיך במשך שלוש השנים הקרובות. תודה].
זכויות יוצרים 127396
השאלה שלא לצורך מסחרי (כלומר, לא בתשלום) היא חוקית לחלוטין, וקשה לי להאמין שיש דיסק שכתוב עליו שאסור להשאיל אותו ללא תמורה לאחר.
האיסור על השאלה מסחרית נועד למנוע דברים כמו חנויות להשאלת דיסקים (הייתה כזו פעם בהרצליה, וסגרו אותה עד מהרה).

(דובי, שלא משאיל לאנשים דיסקים לפני שהם מתחייבים בפניו שלא יעתיקו אותם)
זכויות יוצרים 127397
במה שונה השאלת דיסק למטרות מסחריות (מבלי לשכפלו), מהשאלת ספרים בספריה, מהשאלת קלטות וידאו או דיסקי דויד, או מהשכרת מכוניות?
זכויות יוצרים 127474
ההבדל הוא שהסיכוי שמישהו שואל דיסק מבלי להעתיק אותו הוא מזערי, בימינו. במקרה של קלטות וידאו ודוידים - א. על קלטות וידאו (ואודיו) יש מס שנועד לפצות יוצרים על השימוש בהן להעתקה פיראטית. ב. אני חושב שברוב המקרים, אנשים לא מעתיקים אותם (בשל חוסר נוחות טכנית במקרה של וידאו, וחוסר ידע טכני במקרה של דוידים). למרות שאני מכיר אדם אחד שבאופן קבוע יוצר עותקים של דוידים שהוא שואל מבלוקבסטרז. הבעתי את מחאתי בנושא בפניו. ג. אם אינני טועה, ספריות סרטים משלמות תמלוגים לאולפנים על השאלות. או משהו כזה.

לגבי ספרים - אני בדילמה. מצד אחד אני מכיר בחשיבות מוסד ספריית ההשאלה, ומצד שני ברור לי שמדובר כאן בפגיעה ביוצרים. אין לי תשובה לנושא זה. אבל אין מקום להשוואה בין ספרים שקשה מאוד, ולא כלכלי, ליצור עותק שלהם, לבין השאלת דיסקים.
זכויות יוצרים 127561
צא מהדילמה‏1.

אתה חי בחברה של גנבים, וגם הוצאות הספרים חיות בחברה כזאת, והמחיר שאתה משלם עבור ספר מגלם בתוכו את הידיעה שאת הספר הזה יקרא יותר מאדם אחד. פעם אתה שואל ופעם אתה משאיל כך שהנטל מתחלק בין קהל הקונים-קוראים והכל בא על מקומו בשלום. במקום לנסות להלחם מלחמה אבודה בתופעה ולהעמיד כל אדם במבחן לא סביר, היד הנעלמה כבר סידרה את זה.

זה מזכיר לי את הדרישה שהיתה (הווה?) בספריות ההשאלה של קלטות, להחזיר את הקלטת לתחילתה בתום הצפיה. בארה"ב היו אפילו קנסות למי שהחזיר קלטת לא מגוגלגת בחזרה, כשבמקום זאת אם הכלל היה שאתה תמיד מקבל קלטת כשהיא במצב של תום צפיה, עדיין כל אחד היה צריך לגלגל אותה פעם אחת בדיוק, בלי לעשות טובה לאף אחד ובלי לשלם קנס.
_____
1- אלא אם כן אתה טהרן מוסרי מהסוג של נגה.
זכויות יוצרים 127563
Be kind - rewind!
בדיוק 127566
ואני אומר: don't bother, brother.
זכויות יוצרים 127668
ונראה לך שבחו"ל לא משאילים ספרים אחד לשני? או מספריות? ושם המחירים לא מאמירים לגבהים כאלו.
יותר חשוב - בארץ מוציאים רק מהדורה אחת של ספר: בכריכה רכה. ועל המהדורה הזו, לוקחים ממך 60-90 ש"ח. בארצות מתורבתות, מחיר כזה לוקחים על ספר בכריכה קשה. ספרים בכריכה רכה מוכרים בשלושה עד עשרה דולרים, והיחס אליהם הוא בהתאם - לקרוא ולזרוק.
מה הקשר? 127687
המחיר הוא, כמובן, גם פונקציה של גודל השוק. כל מה שאני אומר זה שהוא מגלם בתוכו גם את העובדה שהספרים מושאלים, ולפיכך אפשר לישון בשקט.

מצד שני, אם אתה מתעקש, מצידי אתה יכול להמשיך להתלבט. ממילא הסיכוי שתשאיל *לי* ספר הוא זניח.
זכויות יוצרים 127625
וספריות לא משאילות גם דיסקים? לפחות באירופה אני יודע שהן כן (לפחות חלקן), ולמעשה, אני מכיר מישהו שעושה בדיוק את זה. שואל דיסקים מהספריה, ומעביר אותם למיני דיסק שלו.
זכויות יוצרים 127670
דיסקים שיש עליהם זכויות יוצרים? אני לא יכול להגיד שראיתי הרבה ספריות בחו"ל (שתיים, ליתר דיוק - אחת בלונדון, אונטריו, ואחת בעוד איזו עיירה שאינני זוכר את שמה), ולא ראיתי שם דיסקים להשאלה. מצד שני - לא ממש חיפשתי.
באוניברסיטה העברית יש מחלקת מוזיקה (כולל תקליטים!), אבל ההאזנה היא במקום בלבד.
זכויות יוצרים 128026
בית אריאלה! בית אריאלה!
מישהו יודע 128042
מי זאת היתה האריאלה הזאתי?
מישהו יודע 128096
ביתו או אשתו (אני לא זוכרת) של אחד, גיטר. לא יודעת שם פרטי...
מישהו יודע 128120
ומי הגיטר הזה?
זכויות יוצרים 128030
יש לי חבר שלמד בארה''ב.
בתקופת למודיו הם (קבוצה של מספר סטודנטים) שכרו מכונת צילום, וצילמו את כל ספרי הלימוד להם נדרשו.
זכויות יוצרים 128044
כמובן. באוניברסיטה העברית (ואני מניח שגם באחרות), זה כל-כך מובן שסטודנטים מצלמים ספרים במקום לקנות אותם, עד שזה הגיע לאבסורדים מוחלטים - זאב שטרנהל, למשל, שאחד מספריו (במלואו) היה קריאת חובה בקורס שלו, שלח אותנו למשרדי אגודת הסטודנטים שם ניתן לרכוש צילומים כרוכים של הספר שלו במחיר עלות (הצילום).
החמוד הוא שבספרייה של משפטים תלויות מעל מכונות הצילום הזהרות בנוגע לפגיעה בזכויות יוצרים. (:

העניין הוא שקצת קשה לצפות מסטודנט לקנות את עשרות הספרים להם הוא זקוק במהלך השנה, מה גם שמרובם הוא זקוק רק למאמר או פרק אחד. קשה גם לצפות מהסטודנטים לקרוא את כל החומר בתוך הספריה, ובלתי אפשרי לבקש מכל הסטודנטים לקרוא את החומר בזמן שהספר מושאל להם, משום שיש מעט מדי ספרים ויותר מדי סטודנטים. ישנו גם מוסד הספרים ה"שמורים", אותם ניתן לקבל רק לשעות ספורות ואסור להוציאם מתחום הספריה. משמעות הדבר היא שאין לך אלא לצלם אותם.
אבל טוב לדעת שצילום בכמויות מסחריות אינו סימן היכר רק של הלימודים בישראל.
זכויות יוצרים 128047
לי זכור מלימודי באוניברסיטה העברית קורס, שחומר העזר המותר בבחינה היה המחברת וספר שכתב המרצה. פניה לאגודת הסטודנטים הביאה להפצת הספר הנ"ל מצולם במחיר העלות (20 ש"ח או משהו כזה) ע"י האגודה. טוב שיש מי שידאג לנו.
זכויות יוצרים 128100
בטכניון יש את "ספריית הדיקן". כל סטודנט יכול לשאול למשך סימסטר ספרי לימוד, במחיר סמלי יחסית (13% מערך הספר אא"ט). יש לא מעט עותקים מהספרים הנחוצים (סדר גודל של עשרות בד"כ) אולם הדגש הוא בעיקר על ספרים הנחוצים לקורסים של השנים הראשונות.
זכויות יוצרים 129451
גם אצלנו (אותה אוניברסיטה) היה משהו דומה - המחלקה המליצה לנו לקחת עותק של החוברת מהשנה שמעלינו ולצלם אותו כי באקדמון החוברת עולה יותר מדי. החסרון שבזה היה שבצילום של צילום של צילום (מי יודע כמה דורות אחורה) התמונות יצאו לגמרי לא ברורות.

למען האמת, באחת מהשיחות על כמויות הצילומים עלתה גם האפשרות לקנות מכונת צילום (בקבוצה, כמובן). זה לא יקרה, אבל אני די בטוחה שזה היה יוצא לנו זול יותר בסיכום הכללי.
זכויות יוצרים 129453
מדפסת הזרקת דיו שהיא גם מכונת צילום (וסורק), של חברה מובילה בשוק, עולה כ- 1000 ש"ח (יש גם יקרות יותר). כעת צריך לשקלל את מחיר הדיו. אולי כדאי לכם להשקיע?
זכויות יוצרים 129454
כדאי? אני די בטוחה שכן. במיוחד בגלל השילוב של המדפסת (הסורק לא כ"כ רלוונטי, אבל המדפסת גם חוסכת את מחירי ההדפסות השערורייתיים).
מעשי? אני די בטוחה שלא. חבל...
זכויות יוצרים 129455
שאלת רשות: למה לא מעשי?
זכויות יוצרים 129463
אפילו הסיבה הכי קטנה כמו העובדה שחלק מהמשתתפים הפוטנציאליים גרים במעונות והשאר מפוזרים בירושלים מה שיגרום לכל העסק להיות קצת לא נוח.
האמת היא שאולי אפשר להתגבר על זה. צריך לחשוב על זה עוד קצת.
זכויות יוצרים 129466
אולי כדאי לאחד מכם (עשיר יותר) לקנות מדפסת כזו לשימושו (מתוך חישוב כלכלי של העלות לאורך כל התואר) והשאר ישתתפו בהוצאות הדיו.
זכויות יוצרים 129468
כשאני אמצא את המישהו הזה אני אציע לו. ;)

זה יפתור את רוב הבעיות, אבל הבעיה של הספרים השמורים עדיין תהיה קיימת...
אחד הספרים מהם היה חומר קריאה לאחד הקורסים שלי נמצא בסרפיה בארבעה או חמישה עותקים, אבל משום מה העותק היחיד שנמצא בספריה הוא העותק השמור. כל האחרים מושאלים באופן כמעט קבוע. זה בעייתי גם מהבחינה הזו שכשרוצים לצלם כמויות גדולות של עמודים גם ההבדל של בערך 8 אג' לעמוד (אני לא זוכרת מחירים מדוייקים) שיש בין צילום בספריה לבין צילום באגודה יכול להיות משמעותי.
זכויות יוצרים 129495
גם ספרים שמורים אפשר להוציא לערב אחד, לא?
זכויות יוצרים 129496
לא יודעת - לא יצא לי לנסות. אבל אני אבדוק את זה אם וכאשר אני אקנה את מכונת הצילום-מדפסת-סורק. :)
הערה אוף טופיקית לגמרי 129508
כל פעם שאני רואה את הניק שלך תוקפים אותי געגועים לחלבה.

(סליחה על ההפרעה, זה יקרה שוב)
הערה אוף טופיקית לגמרי 129510
יופי, תודה רבה. עכשיו גם לי בא.

(ולא - זאת לא הכוונה של הניק.)
עלווה? 129516
עלווה? 129521
לא, גם לא.
עלווה? 129524
אולי נעביר את זה למדור "שאל ת'אייל", חלי ואסרשמידט?
קשור לשוויץ? 129604
קשור לשוויץ? 130036
לא, אבל אם תגיד לי למה יש סיכוי לא רע שאני אחליט לשנות את המשמעות.
קשור לשוויץ? 130098
helvetia הוא שמה העתיק של שוויץ. זה גם מה שרשום להם על המטבעות (או אולי Federatia Helvetica).

(ההבטחה שלך הזכירה לי את חזי משמעון וחזי מניקור פדיקור, מ"שמונה דקות ביום" (ולפני כן מהשער האחורי של העיר), שסיפר יום אחד לאחיו שמעון שהוא החליט לשנות את מקור שמו: מהיום לא קוראים לו חזי על שם הנביא יחזקאל, אלא על שם חזוס, שככה קוראים לישו הקובנים מבואנה ויסטה. אחר כך התברר שהוא סתם עבד על שמעון).
CH = Commune Helvetica עוד מימי הרומאים 130121
קשור לשוויץ? 130144
אני היחידי, שחושב ש"שמונה דקות ביום" הן שמונה הדקות המיותרות ביותר בטלויזיה הישראלית? אפילו יותר מדודו טופז.
קשור לשוויץ? 130154
הקטנת לי שני חורים בהשכלה בבת אחת - אני לא רואה "שמונה דקות ביום" ואת העיר אני לא יכולה לקרוא (אני יודעת שיש מקומות בירושלים שבהם אפשר להשיג את העיתון, אבל עוד לא הצלחתי למצוא אותם). תודה. :)
קשור לשוויץ? 130156
תנסי בכניסה הדרומית לשוק מחנה יהודה (הרחוב הראשי). קניתי שם פעם-פעמיים.
קשור לשוויץ? 130158
תודה. אם אני אהיה באיזור אני אבדוק.
הערה אוף טופיקית לגמרי 129550
גם אותי.
רק שכואבות לי השיניים עכשיו.
זכויות יוצרים 129961
כן. לפחות בבר-אילן זה ככה.
ביהמ"ש העליון: מותר לספריות להשאיל דיסקים 145481
לספריות *ציבוריות* 145503
לספריות *ציבוריות* 145516
נכון.
לא שזה משנה מאוד למי שרוצה להעתיק את הדיסק.
לספריות *ציבוריות* 145535
מרבית הספריות הציבוריות באירופה מחזיקות ספרייה עשירה של תקליטורים הניתנים להשאלה למספר ימים תמורת תשלום מסוים.

התעריף הוא כ-‏2 אירו (כ-‏10 שקלים) עבור תקליטור למשך שבוע.
זכויות יוצרים 128527
נשמע לי מוזר, איסור ההשאלה הזה. האם מותר לפתוח חנות למסחר בדיסקים יד-שניה? האם מישהו יכול למנוע מהחנות להתחייב לקנות בחזרה כל דיסק שנקנה בה, תמורת 90% ממחיר המכירה? מה ההבדל בין זה לבין ספריה (למעט רעיון ה"מנוי")?
זכויות יוצרים 128715
שאלה טובה. לא יודע. אני באמת לא יודע איך בית המשפט יתייחס לתחמנות שכזו. אתה מוזמן לפתוח חנות שכזו ולראות כמה זמן הטריק יחזיק.
זכויות יוצרים 128780
אאל"ט בחנויות "האוזן השלישית" מוכרים דיסקים יד-שניה.

זכויות יוצרים 128786
מכירת דיסקים יד שניה היא דבר מוכר ונפוץ. והגיוני. וחוקי, למיטב ידיעתי. אבל טל דיבר על ספריית השאלה במסווה.
זכויות יוצרים 130224
אני אמרתי דבר כזה? אני רק שאלתי מה ההבדל.
היכן יש ספריית קלטות או CD באיזור המרכז? 418367
שלום לכם.
ברצוני לדעת היכן ניתן להשאיל קלטות או CD להשמעה כמו בספריית ספרים?
אני מתגוררת בפתח תקווה ועובדת בתל אביב - לכן אשמח לדעת על מיקום ספרייה כזו באיזור המרכז. אפשר גם ברעננה או בכפר סבא.

תודה,
קמינה
היכן יש ספריית קלטות או CD באיזור המרכז? 418378
ישנה הספריה לעוורים, אבל היא מיועדת רק לכבדי ראייה. אולי תוכלי לקבל מידע נוסף דרך האתר שלהם: http://www.clfb.org.il
היכן יש ספריית קלטות או CD באיזור המרכז? 418675
מדור המוזיקה בספריית בית אריאלה בת''א משאיל תקליטורים (ויש שם כמה ספרים מדברים)
דן יא דן איך הלכת 71253
איך אתה קורא את מה שאתה מקבל?
דן יא דן איך הלכת 71258
יש לי צג בראיל שמחובר למחשב ואני יכול ליקרוא את מה שאני מקבל
הבעיה שכשאני כותב הוא מראה את העיברית משובש
ולכן אני לא יכול לטקן את מה שאני כותב
גידי
דנקנר עשה מעשה אשר לא יעשה 78227
מה שדנקנר עשה הוא חשיפה עיתונאית קרה של חדרי חדריו של דן בן אמוץ, אותו הדבר יכול היה להעשות על כל פוליטקאי או רמטכל או כל אדם בעולם. זו בושה.
לאור מעשיו של דנקנר בהמשך הדרך 126638
אפשר לחשוד בכתיבת הספר שהיא תחילתו של מסע צלב כנגד כל המגזר הליברלי-שמאלני.
דרך אגב 165328
לאחרונה הוצא מחדש ''זיונים זה לא הכל'', והיום רואים ערימות שלו בכל טאואר רקורדס או סטימצקי.
דרך אגב 165492
לא נכון. זאת אומרת, יצא לאור, אבל אף חנות לא מחזיקה ''ערימות''.
הנוד והשיכחה 165715
משהוא סיפר לי שיש לדן ספר נדיר בשם הנוד והשיחכה או הפלוץ והשיחכה משהוא יודע על זה משהוא?
אמנם היתה הדפסה מחודשת 173840
אז המאמר הזה לא ממש תקף ברגעים אלה.
אבל בהחלט היה חרם ארוך על דן בתקשורת הישראלית, אני מניח שהרבה קינאו בדומיננטיות שהיתה לו בתקופה ההיא ורצו לנצח להוכיח שידם על העליונה, לדעתי עוד יחזור הכל (רטרו ספרותי שכזה) כמו שאפרים קישון חזר אחרי שנים שהוא התלונן שמחרימים אותו בארץ (אני מדבר על הספרים לא על הסרטים) אז הרבה מזה קשור לחרם או להתחסדות ציבורית והרבה קשור לשכחה ולהחלשות הז'אנר הסאטירי הספציפי שדן התמקד בו.
לזכור את מה שצריך, לשכוח את דב''א 203529
שני תנאים נדרשים כדי להוכיח את התזה שלך בדבר השכחה מכוונת, באמצעות התעלמות ושתיקה, של מורשתו הספרותית של דן בן אמוץ:
א. כי מורשתו הספרותית של דן בן אמוץ אכן ראויה לשימור וזכירה.
ב. כי ישנו קשר השתקה שעילתו אישיותו ומעשיו של דן בן אמוץ כפי שהוצגו בספרו של דנקנר.

בסעיף הראשון, דומה כי לא הצלחת להוכיח את טענתך. אם להתמקד בתחום ההומור בלבד, אפשר לראות כי דן בן אמוץ אינו מקרה יחיד של יוצר שהיה פופולרי מאוד בזמנו, אך עם חלוף השנים נשכח לחלוטין מלב. כמה אנשים זוכרים את מערכוני הקומקום של אביגדור מאירי? מישהו שמע בשלושים השנים האחרונות על צדוק סביר, החקיין המפיל? האם ישנו צבא קוראים הממשיך לעיין בלקטי ההומור של "עוזי ושות." של עמוס קינן? האם המערכונים של גדי יגיל – כוכב-על בשנות השישים והשבעים – עדיין זכורים בכלל למישהו? ומישהו זוכר את הלהיט הכביר בומבה צור?

מטבעו של עולם שבדרן או הומוריסטן שיצירתו אינה בעלת ערך רב מתפוגגת ונעלמת עם חלוף השנים. הדברים נכונים פי-כמה להומוריסטנים שעיקר יצירתם הייתה כתיבה עיתונאית התלויה בזמן כתיבתה ונעלמת עם חלוף העתים.

לדן בן אמוץ ארע מה שקרה לרבים וטובים (לזמנם) לפניו ואחריו – הוא נעלם כי מה שכתב לא היה מספיק טוב כדי לשרוד לאורך זמן. למעשה, השכחה החלה כבר בחייו. ספריו המוקדמים לא המשיכו להדפס ויצירות המופת האהובות שלו, כמו "איך עושים מה" היו כבר בשנות השבעים והשמונים פריט חנויות-יד-שנייה. גם "לֹא שם זין" ו"קריעה תמה" לא הודפסו בהדפסות חוזרות לאורך שנות השמונים ואפילו ספרים שהוציא מאוחר יותר, כמו "סיפורי אבו-נימר" או "ספר הפלוץ והשכחה" (עם דנקנר) הצליחו בעת פרסומם, אך נעלמו במהירות רבה. הספר היחידי בתחום ההומור שזכה להד מתמשך היה "מילון עולמי לעברית מדוברת", וגם הילתו של זה התמסמסה כאשר בחר להוציא כרך שני ("מילון אחול מניוקי") שהיה חיוור וממוסמס.

התחושה כי דן בן אמוץ הוא יוצר חשוב הייתה תעתוע דמיון שנוצר משום שבן אמוץ היה אדם מרשים, מקושר ומעורר מורא. שותפות לפרקים ביוגרפיים כאלו ואחרים וכן אישיותו הדומיננטית סיפקו לו מקבץ משפיע של חברים ו"חברים" שסייעו לו ביצירתו ובשימורו של תעתוע החשיבות בזמן תהילתו. בן אמוץ גם הקדיש זמן רב – וככל שהזדקן כן החריפה התופעה – לווידוא מקומו והדגשת חשיבותו באמצעות "עימותי-דירוג" מול מי שנתפשו בעיניו כקונקורנטים. במדורו ב"חדשות", לדוגמה, הוקדש מקום נרחב – לעתים משך חודשים שלמים – לעימותים חוזרים ונשנים מול הדה בושס, עמוס קינן, ואחרים; לעג לאחרים ושפע דברי חנופה לתומכיו השונים. במודע או שלא במודע, הוא חש כיצד הוא הולך ונשמט, הולך והופך למה שהוא באמת: פיליטוניסט סוג ג'. "מסיבת הפרידה" שלו, שזכתה בזמנו להד עצום (גליון שלם של "העיר" הוקדש לתעתיק מלא של בצק השמרים התפל הזה) הייתה האקט הגרנדיוזי ביותר בנסיונו לקבע את עצמו בכוחות עצמו כאדם בעל חשיבות ויוצר מקורי.

אשר לסעיף השני: ישנן שתי דרכים בהן יכולה יצירתו של סופר לשרוד לאורך שנים – אם יש לה "נושאי זכרון" פעילים לאורך שנים ודורות; או אם יש לה איכות וכוח מספיק משל עצמה כדי לשרוד גם בלי סיוע פעיל של נושאי זכרון. כאשר יש שילוב בין השניים, היוצר זוכה גם לתהילת הקנוניזציה (מחקרים, עיסוק ביצירה, דיון אקדמי מתמשך) וגם לפופולריות בקרב הקהל הרחב. דוגמה קלאסית לכך יכולה לשמש יצירתה של ג'יין אסטן, הזוכה להערכה גדולה אצל מומחי ספרות וסופרים ובמקביל עדיין ממשיכה להמכר ולהקרא ולשמש מקור השראה לעשרות סדרות טלויזיה וסרטי קולנוע.

יצירתו של דן בן אמוץ לא זכתה לנושאי זכרון פעילים. ברגע שנעלם נושא הזכרון הראשי, דן בן אמוץ עצמו, התפוגגה כמעט באחת גם הילתו וגם תהילתו. מורא לשונו – ואכן היה מורא מפני לשונו – גרם לכך שמעטים העזו לבקר אותו באופן ישיר ומקיף בחייו. כאשר מת וניטל מוראו, לאף אחד לא היה עניין אמיתי לעסוק בו.

דוגמה טובה למקרה דומה אפשר למצוא במשורר אלכסנדר פן. כל עוד חי, נשאו אותו יפי תארו, אישיותו המרשימה, וסיפור חייו המרתק אל מעלת "משורר חשוב". משפגו חייו והחוקרים ניצבו מול שירתו (הבינונית להפליא) כשלעצמה, התפוגגה גם תהילתו.

דוגמה יפה למקרה הפוך אפשר למצוא בנתן אלתרמן. המשורר היה אדם קשה, אלכוהוליסט נאלח, שהתעלל בצורה מחרידה ברעייתו, פילגשו, ביתו ולמעשה כל מי שבא במגע איתו. אבל משהסתלק מוראו ואופיו המחריד הלך ונחשף, נמצאו בכל זאת לא מעט נושאי זכרון נלהבים הממשיכים לחקור ולעסוק בדמותו וביצירתו ולשמר את מעמדו. זאת ועוד, כמה וכמה יצירות שלו – לדאבון לבו, דווקא בתחומים ה"שוליים" מבחינתו כמו יצירותיו לילדים או שירים ופזמונות – ממשיכות להיות פופולריות מאוד גם בקרב הקהל עד היום.

דוגמה לסוג השני של יוצר יכול להוות אפרים קישון ‏1. למרות שמעולם לא נהנה מתפנוקי האקדמיה או הביקורת, ואף שלא הפיק יצירה חדשה לציבור בישראל כבר 27 שנה (מאז "חיוך בבצורת" ו"השועל בלול התרנגולות"), נהנית יצירתו מפופולריות עצומה ומתמשכת בציבור כבר יותר מחמישים שנה. עדות לכך ניתן למצוא בפופולריות המתגברת והנמשכת של סרטיו, מחזותיו ויותר מכל, ההדפסות החוזרות, הלקטים והאוספים של יצירתו המודפסים שוב ושוב. "ספר משפחתי" שלו, לדוגמה, הוא הדפסה בעדכונים קלים של לקט יצירות העוסקות במשפחה שהופיעו מאמצע שנות החמישים ואילך. למרות שיצא לאור לראשונה בשנת 1989, הוא זוכה כבר חמש עשרה שנים להדפסות חוזרות ונשנות ונמכר במהלך השנים בקרוב למאתיים אלף עותקים (כמדומני). לפי קטלוגי דיבוק ואי-בוק הוא עדיין ממשיך להמכר.

איך קורה שיוצר שבמשך שנים רבות היה כמעט מוחרם, זכה לקיתונות של גינויים ובוז מטעם מבקרים ויוצרים, הוכרז "לא רלוונטי" והושמץ פעמים רבות על אורח חייו נותר כל כך פופולרי? תשובה אפשרית אפשר למצוא, אולי, בדנקנר עצמו. אף שזה טרח להביע מספר פעמים את זלזולו בקישון, כאשר נדרש לכתוב מדור אישי ב"הארץ" בשנות התשעים, בחר דנקנר עתיר המקוריות דווקא בקישון כמקור השראה. השראה אמרתי? העתקה! האיש פשוט נטל את המבנה, הרוח ולעתים גם את העלילה ישירות מההומורסקות של קישון. וכל זה, מדוע? כי יצירה מעולה טיבה שהיא כופה עצמה אף על אלו המתכחשים לגדולתה.

את זה אי אפשר לומר על שום דבר שכתב דן בן אמוץ. אין אדם היושב לכתוב הומורסקה או סאטירה בישראל היום שקישון אינו יושב על כתפו, אם ישירות (כמו במקרה דורון רוזנבלום) ואם בעקיפין. אין אדם היושב לכתוב הומורסקה או סאטירה בישראל החש דברים דומים ביחס לדב"א.

1 לטעמי האישי גם דודו גבע הוא דוגמה טובה לסוג זה של יוצר, אך נדרש עוד זמן כדי לראות אם אכן יצירות המופת שלו (שירת הברווז, דרדר במדבר, יומן הפקיד וכן סדרת "מגוחך" ו"אהלן וסהלן במערב הפרוע" יצלחו את מבחן הזמן מעבר לעשרים השנים הראשונות.
קישון רלוונטי 203546
כי הסביבה עליה הוא כתב לא השתנתה מי יודע כמה. ואני מסכים שדנקנר גנב מקישון את הטורים ההומוריסטיים (נניח) שהוא היה כותב בהארץ, כמו בתגובה 46581
קישון רלוונטי 203620
אם מדברים על הטור ''החיים בעיר'', הרי שאני הייתי תחת הרושם שקורבן הפלגיאט הוא דייב בארי.
קישון רלוונטי 203621
דייב בארי:
קישון רלוונטי 203650
ראשית, תודה על ההפנייה לתגובה. לא הייתי מודע לה (ונמצאתי שונה את טענותיך שלא במכוון).

לגבי הסביבה עליה כותב קישון: שאלה היא האם הסביבה היא שלא השתנתה או שבני האדם – על תאוותיהם ושנאותיהם הקטנות – לא השתנו או אינם מסוגלים להשתנות. קישון, מכל מקום, איבחן תאוות ושנאות אלו בעין חדה וזו, מן הסתם, גדולתו.
מסכים אתך 205316
שלום
רציתי רק להגיש לך שאני בהחלט מסכים אם דבריך.
באותה הזדמנות גם רציתי לשאול אותך אם אתה יודע באם הכתבות של דן מ''מה נשמע'' נאספו ופורסמו כספר

בברכה
אפרים אפשטין
דעתי בעניין 210045
הכרתי קצת את דן בן אמוץ,אחרי הרבה שנים שנהניתי מספריו
עד האחרונים מלווי מעשי ההוללות שלו !.התרנגול-שבדרכים.
לבד מזה שהם היו כלכליים,העיז דן לעשות מעשה שלא ראוי,
ולפברק ולפרסם ברבים מעשים ועלילות שהיו או לו עם נשים
שלא בטוח שהתנדבו למסור את המידע האישי הזה,ו/או לעשות
בו שמוש מיסחרי ברמה נמוכה למדי. ואבל איש לא התרברב !
בגלל שדן בן אמוץ היה הצבר הרצוי לכולם,עושה ואומר את
מה שבראש שלו וזוכה לתגובות מצד המאמינים..ולך תצא נגדו
מה גם שהאיש כתב אכן הרבה ניכסי צאן בדרכי רבים/ות ....
אבל כפי שאמרו עליו רבים-היה אגואיסט בצורה מעצבנת גם !
וככל הנראה יש משובות נעורים,והרפתקאות של עולם הצעירים
וכשמזדקנים כבר אסור להשתחץ בהם,והרושם שנוצר ובצדק גרוע
מה גם שיש אכן בעיה לדון ג'ואן להזדקן בעולם רווי נשים..
לגבי מר אמנון דנקנר,החבר של דרעי,ושל נמרודי,ושל לפיד,
אכן משונה שעיתונאי כה משכיל,מגלה את האמת ופקח עיניו,
אחרי שנים שהוא בחברת חבריו,ולא שם ליבו להתנהגותם !...
ושלא נשכח את הקריירה בתחום אחר שהייתה לאיציק מורדכי,
ואת שעשתה לו התנהגות שאינה הולמת את הגיל והמעמד..
בושה וחרפה 246244
ההאשמה לאחר המוות המבוססת על עדותו של אדם אחד אינה קבילה. מן הסתם כל צנזורה פסולה; גם את Mein Kampf של היטלר מותר לי לקרוא.
חבל שאי אפשר לתבוע אדם על הוצאת שם רע למי שהלך לעולמו.
צודק 270304
יפה מאוד
בהחלט! 326185
לדעתי זה פשוט שטויות,אדם שפוחד מאמת של אדם אחר,כתב את אותה ביוגרפיה .כמו שהכניסו את גלילאו גללי על כך ששבר מוסכמות כך גם עשו לו.
ואם רוב הצעירים לא קוראים אותו,זה חבל מאוד! יש בו משהו כל כל אמיתי,מרתק פשוט.וגם אני נהנית מספריו למרות היות בת 17 בלבד.
בכל זאת ,איפה אוכל למצוא עוד מספריו?
בוש לך דנקנר 327637
כמי שחיתה וחוותה את פולחן דן בן אמוץ על כל היבטיו, וקראה את כל ספריו, כערך להתפתחותנו באותו עידן. תמוהה בעיני על החרמתו בעיני מו''לים שקשרו יד אחת לטעמי עם דנקנר שנידחק לדן ונשא כיליו ע''מ להשתייך לחבורה האליסטית ההיא, ובהנף קולמוסו מחק
את הגיגיו של ד.ב.א - ומה חבל...
איך הלכת יא דן?" 386279
דן בן אמוץ האיש לא ממש מוכר לי. זכור לי שהוא עשה לעצמו מסיבת פרידה מהמוות בערוץ 1 ודי נדהמתי , שמישהו חוגג את המוות שלו, . הייתי אז קטנה מאוד.

מה שדנקנר עשה ניראה לי ממש "חזק על חלשים" למה הוא כתב את כול הדברים שכתב שנימשעים כמו רכילות עסיסית וזהו, הוא לא הצהיר על כך אפיל במילה אחת שדן היה בן החיים.

זה נשמע לי דרך זולה מאוד להרויח כסף על גב שאדם שלא יכול להגיב. מהסיבה הפשוטה שהוא כבר מת.

בחנות ספרים חדשות אכן לא ניתן למצוא אפילו ספר אחד שלו.

או בחניות ספרים יד שניה או בספריות ציבריות עם עותקים משנות השבעים המאוחרת. ספרים מתפרקים ומצהיבים.

אישית אני מאוד אוהבת את הכיתבה שלו
היא שנונה היא לא מתיימרת לכלום מלבד מה שהיא מספרת

הזמן לא מעוות אותם הם עדיין אקטאלים

יופי של מלחמה זה ספר שקראתי לפני יותר מעשר שנים והוא חקוק בזכורני אני לא מצאתי מישהו שכתב תפנית כזה לא מתקבלת על הדלת באמצע הספר משחק התפקידים של הסופר והקורא ממוצא בכללים אחרים לגמרי.

לזכור ולשכוח לא עזבתי לרגע אחד מהרגע שעילעלתי בו( ספרים ישנים מאוד נכרכים בעטיפה פשוטה מקרטון ללא פירוט העלילה מאחורה.

בהחלט לא ברור לא הוא נעלם מהתודעה שלנו

איזו סוג של יומרנות וצביעות זה שהפסיקו להדפיס את ספריו

למישהו אלמוני בענף הספרים וההוצאה לאור בארץ נהיה לא נעים מכול הענין של דן בן אמוץ וממש לא ברור למה.

כול ספריו ממולצים בחום, ויש לשים בצד את כול הרכילות שנאמרה בצד בין אם היא אמת לאמיתה ובין אם לאו.

לא ניראה לי שרובנו היונו רוצים לפגוש ולדעת יותר מידי על האנשים הנערצים עלינו ,

לא?

"איך הלכת יא דן איך הלכת? "

מתוך מערכון שאם זכרוני עדיין טוב, הוא עצמו כתב

לא יזיק לכולנו מעט אירוניה עצמית
גילויים באיחור על פגיעה מינית לאחר מותו של אדם 492384
לגבי בן אמוץ, אנחנו לא יודעים בודאות מה היה שם. יש להזהר.
אף אחד כמובן לא תומך בפדופיליה, אבל אסור להרשיע על פי שמועות ללא חקירה מעמיקה של העובדות המדויקות.
חברו חיים חפר טען בכתבה שמדובר היה בתלמידות תיכון בנות 16 שהעריצו אותו ושכבו איתו בהסכמה. גם זה ניצול וגם זה לא מוסרי ולא תקין, אדם מבוגר עם נסיון חיים ומניפולטיבי לא צריך לנצל את התמימות של נערות צעירות וחסרות תיכחום שלוקות בהערצת המפורסם והנערץ.
אבל אי אפשר להתעלם מהקונטקסט החברתי שעד לפני כ 20 שנים דברים כאלו נחשבו נורמטיביים.
שחקן הכרורסל המפורסם, עבדול כרים ג'באר כתב בספרו האוטוביוגרפי שהוא שכב עם 10,000 נשים, לפני ואחרי כל משחק היו נערות צעירות מעריצות שבאו אליו בלי שהוא היה צריך להתאמץ. היום יש ובצדק, מלחמה נגד הדברים האלו. אבל לא נראה לי שאפשר רטרואקטיבית לשפוט אנשים שחיו לפני הנורמות שהיו מקובלות בזמנם.
לכן יש הבדל בין מצב שבן אמוץ ( לשם דוגמה ,אין לי מיושג מה היה באמת) היה אונס באלימות ותוך שימוש בכח ילדה בת 8 לבין מצב שבו הוא בהיותו בן 45 שכב עם נערה בת 16 בהסכמתה.
גם הדבר השני הוא לא מוסרי ואף לא חוקי, אבל בכל זאת יש הבדל.
כיוון שמעולם לא נערכה חקירה והעובדות לא התבררו, אני מציע לא להתלהם ולא לראות במקרה הזה בסיס להוקעה מוסרית. נא להתרכז בביעור נורמות שליליות שקיימות עד היום.
אין טעם בנאומים חוצבי להבות תוך התעלמות מהקונטקסט של אותה תקופה ומזה שאנחנו יודעים רק שמועות ולא יודעים בדיוק ובאמת מה הוא עשה, אפילו שזה נראה ונשמע מאד לא טוב.
מתרחש ב 20 השנים האחרונות שינוי חיובי, ההבנה שאונס או מעשה מיני שראוי לגינוי אינו רק כשזר לחלוטין מתנפל על אשה זרה בסימטה חשוכה ותוך שימוש בכח פוגע בה, אלא גם סיטואציות שיש בהן לכאורה הסכמה הן פוגעניות. זה קורה כשיחסי הכח בין הצדדים הן בפערים בלתי נסבלים , עקב הפרש גילאים וקטינות או עקב סמכות פורמלית ( בוס, מפקד, מרצה, מדריך,מורה בעל מקצוע, כל בעל סמכות) או עקב ניצול מצוקה אישית ונפשית של האשה. במסגרת זו גם פער בתיחכום עקב הפרשי גיל מוכר בדבר המהווה ניצול,זה הכל שינוי שאני מברך עליו, וגם בדור של בן אמוץ היו אנשים שלא התנהגו כמוהו כי רמתם המוסרית היתה גבוה יותר, אבל בהעדר יכולת לברר בדיוק מה היה שם, לא ברור לי מה הטעם לעסוק בזה בכלל עכשיו רטרואקטיבית. לא חסרים לצערנו מקרים עכשווים שכן ניתן לבררם ששוה להתעסק בהם. וגם להרשיע אדם שכבר מת על סמך שמועות כלליות זה נראה לי דבר שגם הוא לא בריא לחברה שלנו.
גילויים באיחור על פגיעה מינית לאחר מותו של אדם 492388
(וילט צ'מברליין, לא כארים עבדול ג'באר)
גילויים באיחור על פגיעה מינית לאחר מותו של אדם 492395
גם ג'ורג' סימנון.
גילויים באיחור על פגיעה מינית לאחר מותו של אדם 514301
וגם 20,000, לא 10,000.
גילויים באיחור על פגיעה מינית לאחר מותו של אדם 514304
אלה לא היו נשים והוא לא שכב איתם.
גילויים באיחור על פגיעה מינית לאחר מותו של אדם 514306
אתם מוכנים להסביר לאיילות מאותגרות תולדות-הספורט שבינינו על מה אתם מדברים? (יהיה נחמד בלי הפניות, בכמה משפטים שלך/שלכם, ככה זה ילך הכי מהר, תודה)
גילויים באיחור על פגיעה מינית לאחר מותו של אדם 514313
תחילת הפתיל בהנדרסון שסיפר על כארים עבדול ג'באר ששכב עם כך וכך נשים, השם תוקן ע"י ערן בילינסקי, המספר תוקן ע"י זהריקו, מצאתי עצמי כפוי להמשיך.
הומאז' לבדיחה עממית.
"פראבדה" מודיע: אחד יאשק יאשקוביץ זכה בפרס הגדול בפיס בחצי מיליון רובל.
למחרת פורסם תיקון:
א. זה לא היה יאשק יאשקוביץ, אלא יוסיפ יוספוביץ.
ב.זה לא היה בפיס, אלא בפוקר.
ג. לא זכה אלא הפסיד.
ד. לא חצי מיליון רובל, אלא את האופניים שלו.
כאן מקבלים תשובות לכל השאלות? 514319
אהא.

ה. אז מה עם האחות? האחות, נו, האמא של מכבי חיפה הקטן (איזה מתוק) - היא לא אמורה להגיע כבר, לפי חוק כל-הדרכים-מובילות-לרומא?
כאן מקבלים תשובות לכל השאלות? 514322
עכשיו תורך להסביר.
כאן מקבלים תשובות לכל השאלות? 515143
האם מי מן הקוראים יכול לנחש למה התכוונה המאותגרת? (בתגובה מעלי)
כאן מקבלים תשובות לכל השאלות? 515147
עזוב, בדיחה פרטית שיצאה לא מוצלחת. לא שווה את הפיקסלים (וסליחה, אם צריך - לא התכוונתי להתעלם בגסות, פשוט חשבתי שהתגובה תישכח ולא תיארתי לי שתחזור אליה).
כאן מקבלים תשובות לכל השאלות? 515154
טוב.
גילויים באיחור על פגיעה מינית לאחר מותו של אדם 514345
אני מכיר את הסיפור בגרסא שונה קמעה, ולדעתי מעט יותר מצחיקה, שראיתי בהרצאת וידאו של פרופ' עודד רגב מהטכניון:
גילויים באיחור על פגיעה מינית לאחר מותו של אדם 492449
יחסי מין של אדם בוגר עם בת 16 הם לא פדופיליה (הם הרבה דברים אחרים, אבל לא זה).
גילויים באיחור על פגיעה מינית לאחר מותו של אדם 492453
אפבופיליה?
הסופר כתב בעצמו באחד מספריו על מקרה בו שכב עם נערה מתחת לגיל הנ"ל.

לדעתי היה ידוע מספיק על מעשיו של דב"א (גם עם נערות קטינות) לפני שעבר לעולם הבא, ולפני שדנקנר כתב את הצהובון שלו.

לא רק שהמהפך ביחס הציבור לאותם מעשים היווה אינדיקטור לשינוי בסטנדרטים, התרעמה שרבים פתאום ביקשו לחוש כלפי אותם מעשים במסגרת אירוע פומבי (פרסום הביוגרפיה) היה אחד מאותם מנופים לשינוי.
גילויים באיחור על פגיעה מינית לאחר מותו של אדם 513392
זה היה ווילט צ'מברליין ז''ל ולא קארים עבדול ג'באר יבדל''א
זה לא עבירה על החוק לשכב עם בת 16 531442
די כבר עם ההתחסדות והבערות.מותר לפי החוק לשכב עם בת 16 .ואם היא נהנית זה גם מצווה,ולא משנה אם הוא מפורסם או לא.די עם דחיפת האף לחדרי המיטות.
ראיון עם אשתו לשעבר של דן בן-אמוץ 493759
תגובתו של אמנון דנקנר 493951
פולישוק 514353
מי שלא מכיר את הסדרה החביבה שבכותרת, יוכל להתרשם ממנה כאן: http://www.mako.co.il/vod-index/drama-polyshuk .

פרט מעניין בסידרה הוא הופעתו של אמנון דנקנר. הוא משחק שם את "חומי שליט" - על משקל "טומי לפיד", ראש מפלגת "מל"ל" - המייצגת את מפלגת "שינוי" הי"ד, שעליה נאמר שלו באמת לא היה אלוהים, הוא לא היה נותן לה להיעלם ככה.
דנקנר משחק שם את לפיד המוצג כגזען וציניקן נטול ערכים, חסר יושר ורודף תענוגות, המוביל קבוצה של גרועים ממנו. בכך, לוקח הוא חלק מרכזי בהכפשת הדרך בה האמין ופעל חברו המנוח ובהכפשתו כאדם הגון. זאת בדומה למקרה דב"א.

מסקנתי האישית מכל זה היא שאם יהיה בכוונתי למות בעתיד, אשמר מפני התחברות עם דנקנר.
פולישוק 514390
דנקנר טוען שקיבל את ברכתו של לפיד

פולישוק 514401
הוא לא טען משהו דומה גם במקרה הקודם?
פולישוק 514425
הוא לא השמיע את הטענות הללו כאשר דן בן־אמוץ היה בחיים.

הכתבה הזו נכתבה כחצי שנה לפני פטירתו של לפיד.
פולישוק 514426
אכן, אבל גם לפני שהסדרה שודרה בפועל.
אוציא אותו זכאי מחמת הספק.
פולישוק 514603
הכל קונספירציה - במטרה לתת ליאיר לפיד עוד כתבת 6 עמודים במוסף (כותרת: "אבי, ידידו").
פולישוק 514458
איך אפר להוריד פרק? (אין לי חשק לצפות דרך המחשב).
פולישוק 514483
נא לשים לב שהאתר הנ"ל לא תומך בהורדת תכנים בעלי זכויות יוצרים ולכן הוא אינו מכיל תכנים מסוג זה (מה שלא מפריע לו כמובן לשים קישור לאתר שכן תומך וכן מכיל).
פולישוק 514485
ניסיתי פעם להוריד סרט של ז'אק טאטי מאימיול, קיבלתי פורנו משעמם.
בטח היגיע לי.
פולישוק 514486
עוד לא נתקלתי בתופעה כזאת בקישורים של האתר הנ''ל.
פולישוק 514489
איזו, פורנו משעמם?
פולישוק 514496
סרט הפורנו היחיד שהורדתי אי-פעם התברר כדובר צרפתית. מאחר שאיני דובר את השפה וגם תרגום לא היה, מחקתי אותו אחרי כמה דקות צפייה.
פולישוק 514509
צודק. תימכו ביצירה עברית!
פולישוק בארץ הפלאות 514517
כנראה שזה אותו הסרט, היתה שם בחורה אחת ש*****? ועוד אחת ****,
ובחור אחד ש******?
(אני מבין קצת צרפתית, דיאלוגים מחורבנים ועלילה לא הגיונית).
פולישוק בארץ הפלאות 514541
כן, בדיוק הסרט הזה.

(אבל זה לא היה צרפתית, אלא גרמנית).
פולישוק בארץ הפלאות 514553
זה בדיוק בסרט שהתחלתי להפיק לא מזמן!
אבל איני פלגייטור, אז אבטל את העניין, אבל לא לפני שאחרונת המועמדות תסיים את מבחני הבד - זה המינימום שאני חייב להן.
פולישוק בארץ הפלאות 514856
הוא מתקן לה את הכבלים?
פולישוק בארץ הפלאות 514860
לא כבלים, אזיקים (עם פרוות ניילון ורודה).
פולישוק בארץ הפלאות 514866
(BIG LEBOWSKI - מומלץ עם ג'וינט ו וויט-רשן)
פולישוק בארץ הפלאות 514872
זה סרט שהחמצתי, אני מאוד אוהב את האחים כהן.
פולישוק בארץ הפלאות 514883
אוההו! נסה ותיהנה

מעבר לכך שהאחים ממציאים כתמיד דרכים חדשות לספר סיפור (בקולנוע)
מדובר בדמויות (ובדמות) הכי כיפיים בסביבה.
פולישוק 514917
להזהר מחברים כמו דנקנר? אחרי הביוגרפיה של דב"א זו ממש לשון המעטה.
לגבי טומי לפיד, אני חושב שאתה מגזים. סה"כ דנקנר משחק את עצמו ומאחר שהוא די דומה למנוח אפשר לעשות השלכה מן הדמות ללפיד. שליט קרוב ללפיד לא הרבה יותר משפולישוק קרוב לחה"כ לשעבר מצומת או שינוי (מה שזה לא היה).
כדרכי ברצוני להגניב השוואה קלישאית עד עבשה, לסדרה "כן אדוני השר". יש שחקנים לא פחות טובים. סדרות כאלה אינן דורשות תקציב חריג (בפולישוק הקאסט הרבה יותר גדול), אבל התסריט, אללי התסריט. לעומת השפה העילית, המשתבללת והמתחכמת של התסריטאי היהודי-אנגלי, התסריט העברי הפרחי מתכתב עם שפתו של בסטיונר לא מפותח במיוחד. "פולישוק, פולישוק הולך לשוק". מי שצופה בסדרה מקבל את הרושם שבמקום כנסת שחלקה עורכי דין והשאר שואפים להידמות להם, יש לנו כנסת של מתווכי דירות מנתניה.
פולישוק 514921
מלי פולישוק-בלוך [ויקיפדיה] היא דווקא עורכת־דין מרעננה.
פולישוק 514928
במקום כנסת שחלקה עורכי דין והשאר סתם שודדים, הייתי מעדיף כנסת של מתווכי דירות מנתניה, שהאחרונים משתכנעים מרימון יד או מטען, והראשונים גם מורא הקדוש ברוך הוא לא ייראו.
פולישוק 517738
לאחר שצפיתי בכל פרקי הסידרה (בהנאה גדולה) השתכנעתי שאין כאן ביזוי משמעותי של לפיד. הוא אינו עומד במרכז הסידרה וגם מידת עיוות הדמות נראה לי סביר עבור קומדיה מסוג זה. לגבי הרושם על פוליטיקאים שיוצרת הסדרה – הוא מעוות לרעה בכוונה כבכמעט כל סרט או סדרה בה מתוארים פוליטיקאים. כנראה שזה עונה על איזה צורך. במקרה זה, אכן הם נשמעים קרובים יותר לסוחרים בשוק ומתווכי דירות מאשר לבוגרי אוניברסיטה/עורכי דין.
האם הורשע דב"א? 535411
על פי התגובות במאמר המקושר ובמקומות נוספים ברשת (תגובה של יובל רבינוביץ', למשל), דב"א הורשע במעשה מגונה בקטינה, עוד בחייו. בויקיפדיה זה לא מוזכר. למישהו יש פרטים?

למה נשכח דן בן אמוץ 605692
"הוא היה אחד המנסחים הבולטים והמשפיעים על הישראליות, אבל מאז מותו נעלם כמעט לחלוטין מהתודעה. לוי זיני, שביים סרט תיעודי חדש על דן בן אמוץ, מספר מה גרם לו להתחקות אחר המיתוס שלו" - הארץ
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 615218
עכשיו כשנפטר העולם מדנקנר, אני אשמח להקים איזו תנועה (אני לא בפייסבוק אז לא יכול להקים קבוצה שם) שתחזיר לתודעה את עבודתו של דן.

נכון שהוא לא היה דוסטויבסקי ולא כל מילה שכתב היתה שווה זהב.

אבל הוא כתב כמה דברים לא רעים, ובעיקר יצר רוח ישראלית מאד מיוחדת - ואת כל זה מחק דנקנר אחד בספר אחד.

צריך איכשהו, איפשהו, מתישהו לעשות משהו עם זה - ולהחזיר את דב''א הרוחני לחיינו.

להקים אתר שירכז דברים שלו, יש מעט מאד סרטונים ביוטיוב. מישהו צריך לקחת על עצמו להיות האוצר של כתבי דב''א.
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 615220
דב''א הרוחני היה אוסר עליך להעלות סרטים שלו ליוטיוב. רק מהבחינה הזו מגיע לו להישכח.
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 615230
עונש קצת חמור למי שחושב אחרת ממך באשר לזכויות יוצרים, הלא כן?
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 615236
זה לא עונש. זו תוצאה של בחירותיו (בעניין הפצת יצירותיו). אבל כמובן שאנחנו יכולים להתעלם מבקשתו (כמו במקרה של קפקא).
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 615240
הוא בכל מקרה כבר לא יהנה מתמלוגים כלשהם, אז למה להעניש את הציבור?‏1

____
1בהנחה שיש מי שמעוניין לצפות באותם סרטים.
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 615244
מה עם יורשיו? זכויות היוצרים על יצירותיו יפוגו, לפי החוק הנוכחי, בראשון לינואר 2060.

יש לא מעט חומרים שבעליהם כנראה לא יהנו מתמלוגים אבל בכל זאת אנחנו מנועים משימוש בהם.
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 616259
מהבחינה הזו אין שום הבדל בית דן בן־אמוץ לנעמי שמר.
גם היא אמורה להישכח?
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 616262
נעמי שמר אסרה כל פרסום ללא תשלום (אני לא בטוח שההגדרה נכונה) של יצירותיה כמו דן בן אמוץ?
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 616263
אסרה לחלוטין.
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 616265
התכוונתי בשאלתי גם לספריות.

אני רוצה לקוות ששמר הייתה משנה את דעתה לו הייתה ממשיכה לחיות כמה שנים נוספות, אבל זו כנראה סתם אופטימיות.
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 616271
כן. אבל נעמי שמר מולחנת. וכך היא מושמעת ברדיו.
ונעמי שמר אמנם אסרה על פרסום מילות שיריה באינטרנט, אבל השירים האלה חופשי מועלים ליוטיוב, בין אם היא רצתה בזה ובין אם לא.

וזה שונה קצת מדן בן אמוץ.
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 616278
"מועלים חופשי ליוטיוב" חל באותה מידה גם על דן בן אמוץ.

כמוכן, דן בן אמוץ "נעלם" (ר' המאמר הנוכחי) מהתרבות הפופולרית ולכן לא מושמע ברדיו. על השמעות ברדיו בעלי זכויות היוצרים מקבלים תמלוגים (ואקו"ם: תמלוגים כפולים, אם הרדיו פתוח בכל מני מספרות).

ולעניין הכותרת: יוחזר דב"א, ויפה שעה אחת קודם! ליתר דיוק: הכוונה היא, כמובן, ל:
http://web.archive.org/web/20071224030122/http://davar-acher.com/zope/home/he/1
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 616291
מזלה של נעמי שמר, שיש את ארבע אחר הצהריים, השירים ביום שישי בין 7 ל-‏8 בערב ברשת ג', ואת הסופשבוע העברי ב103 FM...
קוראת להקים את התנועה להשבת דב''א לתרבות הישראלית 616716
היעלמותו של דב''א מהתודעה והשיח הציבוריים אינה רק תוצאה של הספר של דנקנר אלא גם של הערך הנמוך יחסית של כתיבתו. אפשר בהחלט להמשיך לחיות בנחת בלי יצירתו של דב''א, מבלי שזה יהווה חסך תרבותי או בידורי בלתי נסבל.
האם מישהו מכיר? 709816
אם זכרוני הרעוע אינו מטעה אותי, באחד מסיפורי אבו נימר מתאר דן בן אמוץ מסורת ערבית ישנה של עולם מראה תת קרקעי של ג'ינים (Djinn) לעולם שלנו. ולפי המסורת יש לכל ילד תאום תת קרקעי מהמין הנגדי. ואם נופל ילד על הרצפה תאמר לו אימו "נפלת על מישהו טוב ממך", ותשפוך מים על מקום הנפילה כדי לפייס את אם התאום הג'יני.

האם מישהו מכיר מקורות נוספים למסורת הזאת? (פעמיים כי טוב אם מישהו מכיר מקור מחקרי)

תודה מראש!

___

ובהקשר לדיון - מעניין לראות ששאלת הפרדת האמן מיצירתו החלה הרבה לפני ה #MeToo. זה לא שההיסטוריה חוזרת, היא פשוט לא הלכה לאף מקום.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים