בתשובה להאייל הקוטב, 24/03/25 18:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתאוריה, הממשלה בסך הכל מנסה להחליף את ראש השב"כ. ועוד אחד כזה שכשל בתפקידו. בפועל, נתניהו בסה"כ מנסה לסלק עוד שומר סף תוך כדי שהוא שקוע עד קטאר בחקירות ובמשפטים. כל זה גם כדי לרצות את הקיצוניים בממשלתו, ע"ע בן גביר. ובמקביל הוא מספר לנו על deep state מבלי להתבלבל. בעיניי זה מזכיר לי במקצת את פיטורי גלנט. עוד צעד בדרך לגהנום. אני מקווה שבית המשפט, או המחאה או השביתות יצליחו לבלום את הצעד הזה. להערכתי לכל היותר אפשר לעכב את זה, אבל עדיין - צריך להאבק בכך בכל דרך חוקית. אלייקים רובינשטיין כתב היום על האירוניה בפיטורי ראש השב"כ, ועד כמה הממשלה מנותקת מהמציאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר של אלי בכר לשעבר היועץ המשפטי של השב"כ. """ באירוע לזכרם של חללי השב"כ שנערך בליל ה-28.4.2025 הודיע רונן בר כי בכוונתו לסיים את תפקידו ביום 15 ביוני 2025. למחרת היום קיבלה הממשלה, במשאל טלפוני ובהליך מהיר במיוחד, החלטה המבטלת את פיטוריו של בר במטרה ברורה להימנע מפסק דין. בו ביום פנו באי כוחה לבית המשפט בבקשה למחוק את העתירות שהוגשו בעניין ולבטל את הצווים שהוצאו, בטענה כי העתירות "הפכו תאורטיות". בית המשפט העליון ביקש מהעותרים את תגובתם לבקשה וזאת עד ליום 7.5.2025. פסק דינו של בית המשפט העליון אכן אינו נחוץ עוד לדיון בעניינו האישי של רונן בר. עניינו הפרטי של רונן בר לא היה נושא העתירות ולא בכדי הוא לא עתר כלל נגד פיטוריו. בהודעתו ובתצהיר שהגיש לבית המשפט חזר רונן בר וציין כי מדובר בעניין הנוגע לעצם יכולתם של ראשי השב"כ שיבואו אחריו להוביל את השירות ולממש את ייעודו ותפקידיו בהתאם לחוק ולהביע ללא מורא את עמדותיהם המקצועיות. הדברים הללו לא נותרו כאמירה בעלמא, אלא לוו על-ידו בהודעה ובתצהיר מפורטים, שחשפו לציבור יותר מטפח, ולבית המשפט את מלוא התמונה של מסכת הלחצים והדרישות שהופנו אליו על-ידי ראש הממשלה לטובת קידום ענייניו האישיים ונגד יריבים פוליטיים. בהיבט הזה עשה בר שירות ציבורי מהמעלה הראשונה. האם ניתן לומר כי מדובר ב"עתירה תאורטית"? האם ניתן לטעון, בישראל של 2025, כי מהלך הפיטורין שיזם נתניהו נגד רונן בר, באישור צייתני של ממשלתו, הוא עניין "שאינו אקטואלי", ולכן על בית המשפט העליון לחדול מלעסוק בו? דומה שאין עניין אקטואלי ואין עניין פחות "תאורטי" ויותר חיוני ונדרש מאשר פסיקה ברורה מצד בית המשפט העליון בהיבטים העקרוניים שצפו ועלו בעתירות אלה. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הכל נכון. ב. מישהו מבין מה בער לראש השב"כ חהכריז על התפטרותו לפני שבג"ץ ישב לדון בעניין? זה לא המהלך המטומטם ביותר של החודשים האחרונים? הנתניהוז בטח נפלו מהכסא מרוב הפתעה איך שוב הליצנים שהם נלחמים נגדם עושים טעויות של טירונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא המאמר לא מסכים שזהו מהלך מטומטם: """ מעל לכול עומדת פה למבחן שאלת הגבולות בין הממשלה לבית המשפט. בהיבט זה התפטרותו של בר מקילה דווקא על בית המשפט לחוות דעתו באשר לקביעות העקרוניות החיוניות ומבלי שתהיה להם תוצאה קונקרטית על בר עצמו ויחסיו עם הממשלה והעומד בראשה. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לא מסכים עם המאמר. המאמר אופטימי (כמו רוב העיתונאים) באמונתו בבג''ץ ובכך שהנ''ל לא יתחמק כמנהגו מלדון בבעיות תיאורטיות ו''עקרוניות''. הישארותו של בר היתה מחייבת אותם לקיים את הדיון לעומקו, וכתוצאה יכלו להוציא פסיקה עקרונית וכללית לעילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לאבחנה הכללית שלך לגבי בג"צ. נחיה ונראה. נחמא פורתא (אם תרצה) היא שגם נתניהו לא רצה שדברים יגיעו לבג"צ ובטח לא שהתצהיר של רונן בר יתפרסם. לא חושב שהמהלכים של נתניהו מבריקים במיוחד, נראה לי שהוא בעיקר נגרר ומגיב. מה שבטוח, רונן בר פספס הזדמנות להגיד: "היו שלום, אני חייתי בינכם כמו רונן בר" (בדיחה לחובבי חווה אלברשטיין, מה קרה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציפור קטנה לחשה לי שהלחץ הגיע מתוך כמה מבכירי השב"כ, לדעתם המצב מחליש את הארגון ולטובת העניין צריך לסגור את הפרשה. אישית אצטער מאד אם בג"ץ יבחר בדרך הקלה יחסית (ואולי נכונה מבחינה משפטית גרידא) להמנע מלהכנס בעבי הקורה, כי למרות ה"אקטיביזם" בו הוא מואשם חדשות לבקרים הוא מנסה להמנע מעיסוק בשאלות פוליטיות ככל יכולתו. אלא שהוגשו לו שני תצהירים שעומדים בסתירה זה לזה, כלומר לפחות צד אחד שיקר לבג"ץ, ולדעתי אסור לעבור על זה לסדר היום. אם נתניהו אכן ביקש הצהרה על תמיכה בו במקרה של התנגשות עם בג"ץ זה לא משהו שאפשר לטאטא מתחת לשטיח, ואם רונן בר הוא ששיקר בעניין, זה חייב להיות ברור לציבור. מישהו ידוע אם שב"כניקים יודעים לרמות את הפוליגרף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה זאת אחרת. לא צריך להיות סגן הנשיא סולברג כדי לחשוב שהדבר הראוי לבג"ץ לעשות הוא להעיף את עתירת "רונן בר" משולחן הבג"ץ, מהר ככל האפשר. כל עניין התצהירים נולד, לענ"ד, מרצון הבג"ץ, למנוע מBB ו"עוזריהם" המשפטיים, את התרגיל הקבוע של לסבך את העניין עד אינסוף. וכך לחזק את דעת הציבור הנוטה גם כך לחשוב ששופטים מקבלים שכר רב מדי ונותנים עבודה מעטה מדי. הבג"ץ חשב שהתצהירים יתמצתו במהירות את עמדות הצדדים וביה"מ יפסוק על פיהם. עכשיו משנתייתרה העתירה, אפשר להעיף גם את התצהירים אל פח האשפה של הדיון הציבורי וחסל סדר עתירה. ועוד, בלי תלות בפוזיציה שלנו, הכל יודעים שנגענו אל קו ההגנה האחרון של מערכת המשפט והוא מה שקרוי בלשון הזהב של BB "המשבר החוקתי". הקו הזה יפול כאשר המצשלה תפעל באופן רשמי בניגוד לפסיקת הבג"צ. ברגע זה נראה ששני הצדדים נמנעים מלהגיע לקו הזה. ולמה לביה"מ העליון להתגרות באוייב ללא כל עניין משפטי עומד? הרבה יותר מעניינת לדעתי התופעה שאקרא לה (פרפראזה על סופר חביב עליי) "הדלדלותו של רא"ל גנץ". יכלתי להחליף את הגנץ בשוואנץ, אבל חוששני שהחידוד הזה ילך לאיבוד בין הרוב הגדול שלא יבינו לבין המיעוט הקטן שיבין יותר מדי טוב. ןבכן הזירה הציבורית כמרקחה. אנו בעיצומה של מלחמת אזרחים, בה הלהבות יכולות להתפרץ בכל רגע. ומי נאלם דום ונעלם מן הזירה לפתע? מועמדנו לרוה"מ. אין לו שומדבר להגיד על כלום. ובכלל נראה שהמחאה היא לטורח עליו. אני מניח שבדרכה ה-self-destructive של האופוזיציה,המדלדל, יעלם מן הזירה הציבורית רק כאשר יהיה כבר מאוחר מדי להחליפו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה לכך שבג"ץ ביקש תצהירים אינה מעלה ואינה מורידה בעיני. מה שחשוב הוא שלפחות אחד משני אנשים בכירים שיקר במצח נחושה לבג"ץ, ומי שמערכת המשפט יקרה לליבו - אולי דווקא בשעה ש"הזירה הציבורית כמרקחה. אנו בעיצומה של מלחמת אזרחים, בה הלהבות יכולות להתפרץ בכל רגע" - לא יכול ל"להעיף גם את התצהירים אל פח האשפה של הדיון הציבורי" יותר משכבאי האש והמשטרה יכלו להעיף לעזאזל את אזהרות השרות המטארולוגי לפני שבוע. "ברגע זה נראה ששני הצדדים נמנעים מלהגיע לקו הזה" (הדגשה שלי) גם הוא משפט תמוה בהקשר הנוכחי, כי אחת השאלת המרכזיות להכרעה עוסקת בדיוק בזה: האם הפיטורים נובעים, בין השאר, בגלל שצד אחד לא רק שאינו נמנע מזה, אלא עוסק בהכנות פרקטיות לקראת הביצוע. ל̶ה̶ע̶ב̶י̶ר̶ ̶כ̶̶̶ס̶̶̶פ̶̶̶י̶̶̶ם̶̶̶ ̶̶̶ק̶̶̶ט̶̶̶א̶̶̶ר̶̶̶י̶̶̶י̶̶̶ם̶̶̶ לטאטא את זה מתחת לשטיח כדי לשמור על שקט מדומה לא נראה לי מדיניות נבונה במיוחד. "להתגרות באויב"? האויב כבר בעיצומה של המלחמה, גם אם בעצימות לא מכסימלית, ואם צעדי הגנה הם התגרות, אפשר פשוט להניף דגל לבן ולהודות בתבוסה1. ̶ כל מילה על גנץ מיותרת. שמישהו כבר יקנה לו אלונקה פרטית ושיזחל2 מתחתיה שלוש פעמים ביום ויעזוב את חיינו הציבוריים בשקט. ____________ 1- למען הדורות הבאים של ג'פטו (רעיון מעניין יהיה להשליך אותו על האייל ולבקש ממנו לצייר את דיוקני הפילוסופי ואת זהותי האמיתית), עמדתי בעניין היא שהקרב אמנם אבוד, אבל גם החיים עצמם הם קרב אבוד, וכמו שאמר לי אבי ז"ל: "כולם יודעים שבמשחק החיים נפסיד בסוף, ומה שנשאר זה רק להפסיד בכבוד" (ג'פטו ימצא בטח קשר להערת הרגל ב תגובה 393448). אי לכך, בחוסר רצון ניכר אני מוסיף ללכת להפגנות חסרות הטעם בעיר מגורי כאשר הגב שלי מאפשר זאת, וזאת למרות שאני חוזר מהן מדודכך יותר משהגעתי (בין השאר בגלל תופעות כאלה). 2- זאת הדרך היחידה להיכנס תחתיה עבור רכיכות חסרות עמוד שדרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במושב הנוכחי הקואליציה ממשיכה במלוא המרץ בחקיקה שהיתה במוקד ההפיכה המשטרית. 1. חוק פיצול תפקיד היועמ"ש של גדעון סער 2. חוק היועמ"שים של המשרדים - פוליטיזציה של התפקיד 3. חוק חיסול העמותות שלא באות טוב לממשלה הכתבה ב טמקא עוסקת בשניים הראשונים. סרטון של משה רדמן על השלישי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה, לדעתי, רק חלק מתאור האירועים. יש הטועים לחשוב שהממשלה הזאת פועלת בשני צירים במקביל: ציר אחד הוא ההפיכה המשטרית והציר השני הוא ניהול הלחימה. כאילו שני הדברים הללו הם עולמות נפרדים. לדעתי זה לא המצב. עם כל האתגרים, צה״ל עדיין לא ״הצליח״ לספק לממשלה הזאת (אחרי השביעי באוקטובר) את הכשלון הקולוסאלי אותו הממשלה צריכה כדי לקדם ״רפורמות״ מרחיקות לכת בצה״ל ושירותי הביטחון (כדי להפוך אותם לצבא פרטי וסקוריטטה של הליכוד). משום שצה״ל לא הצליח עדיין להכשל מספיק, הממשלה תמשיך לעבוד קשה כדי ליצר את הסיטואציה בה משהו יהיה חייב להישבר. את המשך הלחימה בכל הזירות (באופן בו היא מתנהלת) צריך להבין בקונטקסט הזה. הצפי שלי הוא שהממשלה הולכת להוביל מהלכים שיוביל את צה״ל אל אירוע שיגרום לשביעי באוקטובר ואף למלחמת יום הכיפורים להראות כמו Footnote באינצקלופדית ה-FUBAR של ישראל. אחרי האירוע הזה, זו תהיה יוזמה של הממשלה עצמה להקים איזו ועדת חקירה לא-ממלכתית-מטעם כדי שהם יוכלו לסיים את ה״תהליכים״ שהם רוצים להעביר בשירותי הביטחון וצה״ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מעניין. הבעייה שיש לי איתו: א. יש מספיק כשלונות של צה"ל בשנה וחצי האחרונות. החל מכשלונות לכל אורך הגזרה ובמשך שעות ארוכות ב-7 באוקטובר, וכלה בזה שאחרי מלחמה ארוכה צה"ל לא עמד בשום מטרה שהוצבה לו אחרי ה-7 באוקטובר. (כמובן שהוא לא עמד כי הדרג המדיני וגו', ובכל זאת). מטרה נוספת שבה צה"ל מציג אחוזי הצלחה של ~7% מתוך מאה - כשלון חרוץ להפליא - היא משימת גיוס החרדים. ב. קטסטרופה כמו שאתה מציג יכולה לאיים גם על מעמדה של הממשלה. קשה להאמין מתוך הבור בו אנחנו נמצאים1, אבל בכל זאת. 1 ותמיד יש את גנץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זאת שיטה ולא טעות. אני טוען שאי העמידה של צה״ל ב(חלק מה)יעדים זה כי יש לממשלה אינטרס לתת לצה״ל יעדים שהוא לא יכול/מתקשה לעמוד בהם. עומד צה״ל ביעד כלשהו? בעיה שהממשלה תמצא לו פתרון מיד בהוספת יעד נוסף בו צה״ל יתקשה קצת יותר. הם כרגע במצב בישול איטי של הצפרדע והסנטימנט שאת צה״ל ושירותי הביטחון ״צריך לתקן״. אבל עבור מה שאני טוען שהם רוצים/עושים (שינוי שיטת משטר, הקמת סקוריטטה ומליציות פרטיות חמושות) הם צריכים יותר מסתם סנטימנט ש״צריך לתקן״. לכן אני צופה שאנחנו בדרך למלחמה איזורית של ממש שתביא את צה״ל אל קצה היכולת1 ודחיפה של צה״ל לכיוון של כשלון קולוסאלי. כמו חמאס חזק ומרופד דולרים, גם כשלונות צה״ליים קולוסאליים זה מבחינתם ״נכס״. ב. יכולה. כמו כל מהלך התקפי בשח מט, מהלך התקפי צריך להיות משולב בצעדים רבים אחרים שתומכים במהלך (אתה לא יכול ישר לקפוץ עם המלכה לשורות האחרונות בהתחלת המשחק בלי לסכן את עצמך). זאת הסיבה שההפיכה המשפטית מתקדמת צעד צעד במקביל להכנסת צה״ל לבוץ עמוק יותר ויותר בשיטת הצפרדע במים. הם אכן לוקחים את הזמן כי המהלכים הללו בהחלט יכולים גם להכשל. לכן אני טוען שהכל זה חלק מאותו המשחק (ואנחנו עדיין לא ב-Endgame) וזה הקונטקסט שבו צריך לנתח את האירועים (ולא בעיית ההפיכה המשפטית לחוד ואופן ניהול הלחימה לחוד). _____________ 1 מעורבות ביי פרוקסי של טורקיה זה לא משהו שהוא ״לא יעלה על הדעת״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחתי: חוק הפוליטיזציה של נציב תלונות הציבור על השופטים - של חה"כ רוטמן. החוק עבר במרץ. כזכור, שר המשפטים לוין עכב במשך יותר משנה את איוש התפקיד וכעת הוא מאייש אותו על פי המנגנון החדש, הפוליטי. המועמד המוביל הוא השופט אשר קולה. אם ייבחר, זו תהיה הפעם הראשונה שלא ייבחר שופט עליון לשעבר. """ נציגי השופטים בוועדה, אליקים רובינשטיין ו-ורדה וירט-לבנה, ביקשו "למזער" נזקים – אם לא שופט עליון אז לפחות נשיא בית משפט מחוזי. שלושה נשיאים לשעבר הסכימו, אבל לוין בחר בסגן הנשיא ששבה את לבו בזכות הלעומתיות הרועמת שלו כלפי מערכת המשפט, בעיקר הפרקליטות, אבל לא רק. גם היותו שייך לציונות הדתית הועילה. אגב, את התנגדותו לספי אלון, חובש כיפה אף הוא, נימק לוין בפסיקותיו בזמן ההתנתקות שעוררו התנגדות אצל הדתיים. """ המאמר הבא של המכון הישראלי לדמוקרטיה מסביר את הבעיה בחוק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |