בתשובה לאח של אייל, 20/05/25 16:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתוך פוסט בפייסבוק סרטונים לא נעימים לצפייה, שכנראה לא שודרו בערוץ 14. """ משנה לשנה מצעד הדגלים לכבוד יום ירושלים הופך למופע פשיסטי וגזעני מחריד. ניר חסון: "עשרות נערים יהודים מתפרעים מאז שעות הבוקר (שני) בעיר העתיקה בירושלים, תוקפים סוחרים ועוברי אורח פלסטינים, מקללים, בועטים בדלתות ושרים שירי שנאה. בעקבות ההתפרעויות, רוב החנויות ברובע המוסלמי נסגרו. הנערים סיירו במקום במסגרת אירועי יום ירושלים, שעות לפני הפתיחה הרשמית של מצעד הדגלים. הם תקפו בין היתר עיתונאים ופעילים של ארגון עומדים ביחד שניסו לחצוץ בינם לבין התושבים והחנויות. במקביל בנגביר, צבי סוכות, עמית הלוי ורבי-מחבלים אחרים מבעירים את הר הבית. יום ירושלים 2025 בצלמו ובדמותו של נתניהו מחריב ישראל." (צילומים: ניר חסון - הארץ, אלון לי גרין - עומדים ביחד) """ |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתמול ה ai שלכם עבד בחצי כח, דעו לכם שאלמוג כהן, סגן השר לענייני ai היה עסוק בעניינים אחרים (עליהם הוא בין היתר כתב בעמוד הפייסבוק שלו). פוסט בפייסבוק של אבי דבוש, הפוסט כולל סרטון של אלמוג כהן מתנהג (כהרגלו?) כמו ערס. """ אלמוג כהן הוא כהניסט. אתמול השתתף במצעד השנאה והגזענות בירושלים – שבו צעקו “מוות לערבים”, היכו והשפילו פלסטינים. היום, בכנס שדרות, ארגן פעילים שיקראו “בוגד” לעבר יאיר גולן – סגן רמטכ”ל וגיבור השבעה באוקטובר, ודחף אותי שוב ושוב – לעיני מצלמות. זה לא אירוע חריג. זו שיטה. שנאה, הסתה ואלימות – זו תמצית הכהניזם, וכשנותנים לו כוח – הוא פועל בלי בושה. אני לא נבהל. אנחנו לא נבהלים. נמשיך להיאבק בו – ובממשלה שנותנת לו גב. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמוג במלרע כהן הוא סרן במיל. במקום לקשקש על קונספציה וקצינים התקפיים, אני מציע מחקר פנים-צה''לי על המנגנון והתהליכים שהביאו את ה''טמבל'' המצוי הזה לדרגת הסרן ומה היו התועלות והנזקים של מקומו במערכת הצבאית-משטרתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היה לי שקל על כל סרן טיפש שהיכרתי הייתי יכול לקנות שוארמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיתה או לאפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו סרן ... מחסנית שלא נגמרת הראשונה בעולם תחייתו של מיירט הלייזר ניוטון אמר על מאמר על תורת האינפי' "מכיר אני את טביעת כפו של האריה"(לייבניץ). ואני הפרשן מטעם עצמו, מרשה לעצמי לומר כי מכיר אני כאן את טביעה הכף של מפא"ת. לכן עד שיתבררו העובדות אני מרשה לעצמי לדבוק בתזה שלי שמערכת "מגן אור" נקהרה קבורת חמור. והרי החדשות והעובדות תחילה א. מפא"ת יכולה לפתח מערכת יירוט בערך כמו ישיבת פוניבז'. ב. מהפרסומים האחרונים לא ברור כלל על איזו מערכת מדובר. אומרים שלא מדובר ב"מגן אור" אלא במערכת אחרת שגם היא מבית רפאל. כנראה איזה וריאציה של מגן אור. ג. 30-40 יירוטים מתוך כאלף. וכשאומרים יירוט, לא בהכרח נטרול. אני כולל זאת בסעיף עובדות, מפני שמי שלא הבין עד עכשיו, צריך להבין שחה"א יודע שהוא יירט. בד"כ אינו יודע אם פגע. ד. להפעיל מערכות לייזר כאשר השמיים מלאים בכלי תעופה עמיתים זה רעיון רע מאד. ה. יש הרבה מאד תעודים אמינים של הפלת כתב"מים. אפאחד מהם אינו באמצעות לייזר. ו. מפקד כל המערך של הנשק העתידני הזה בחה"א הוא סרן. ז. מתקפת הטילים הראשונה של איראן כללה נחיל כתב"מים. כולם יורטו ע"י מטוסי קרב. זוהי ראיה ברורה להערכה של יירוט הלייזר בחה"א הישראלי. רשימת העובדות הזו הובאה כדי להוכיח שגל הידיעות החדש מריח יח"צנות ולא מידע. עד כאן העובדות. הפרשנות שלי: כל היח"צ של מערכת מגן אור התבסס על פיתוח אחד חשוב שהצלחתו נופחה. עדיין, נכון להיום, מיירט שהטווח שלו 7-10 ק"מ (וזה כולל את וולקן-פלנקס) אינו יכול להחליף את כיפת ברזל ומערכות טנ"ט אחרות. לכל היותר הן יכולות לשמש כמערכת עזר (וזו המשמעות של החוזה האחרון שחתמה רפאל עם חה"א). להערכתי כל עוד לא תוצג מערכת עם טווח של 50 ק"מ לפחות או מערכת שניתנת להתקנה על כלי טיס קטן, לא מדובר בחדשות משמעותיות. הערכה נוספת שלי: הכתבות האחרונות שפורסמו מטעם מפא"ת הן סוג של פרסומת מסחרית. מערך ההגנה האוירית של צה"ל מחזיק בכמה מערכות יירוט לייזר ניסויות. זה שניסו להשתמש בהן 30-40 בשנתיים האחרונות, זה לא באמת חדשות. הרושם שאני ורבים אחרים קבלנו היה שיש להגנ"א שלנו בעייה עם כתב"מים קטנים ונמוכים והיא מתקשה להתמודד איתם. זה שמדי פעם כיוונו עליהם כמה קרני לייזר, לא משנה את התמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. אבל זו בערך אותה בעיה של מיירטים, לא? בשביל זה יש מערכת בקרה אווירית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. מסוג השאלות שאני שונא: שאלה קצרה וממוקדת שמצריכה תגובה ארוכה ומתפזרת. התשובה היא בערך כך: זהו ההבדל בין מערכת יירוט ראשית לבין מערכת עזר. נניח שמחליטים שכלי היירוט העיקרי שלך נגד מטח טילים בליסטיים הוא מערכת חץ (2 או 3). אזי מגדירים אמ"ט (אזור מוגן טילים) שמתוכו מפנים את כל כלי התעופה האחרים ולתוכו משגרים את מטח המיירטים. את זה קצת מסובך לעשות עבור פקאקטע סרן שרוצה לנסות את הצעצוע שלו. זוהי הסיבה שהיו רק 30-40 יירוטי לייזר ולא 100 או 500. נוסף לכך, כל מנגנון הבקרה האוירית הפרוש מקזרטה באיטליה ועד הים האדום והשאט אל ערב בעיראק, משועבד לטובת היירוטים של הגנת שמי המדינה בחה"א. אותו פקאקטע סרן יכול רק לחלום על מערך סיוע כזה. להערכתי, אפאחד מנתוני הזיהוי והעקיבה שקבל מערך הלייזר ממקור חיצוני לו, לא נועד במיוחד עבורו. יתכן שמערך העקיבה של מערכת הלייזר היא אוטונומית ותחומה הוא היקף של 10 ק"מ מסביב למערכת עצמה, שממילא אסור לשום כלי טיס להתקרב אליו. (המשמעות היא שלמערכת אין ניידות טקטית אמיתית. זה חיסרון גדול למערכת מסוג זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסוללות הללו ממילא לא ניידות1. אז מתישהו מרכז הבקרה יודע להגיד שיש איזור אסור בטיסה. ואפשר תמיד גם לפקוד על הסוללות לא לירות כי יש מטוסים שלנו בשטח, לא? הבעיה בעיקרון פשוטה ויש מספיק דרכים לממש את הפתרון. 1 לא מופעלות באמצעות סוללות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה סיבה טובה שלייזר באויר יהיה מסוכן יותר מטיל יירוט באויר (למטוסים אחרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטייסים של הכתב"מים? לא הבנתי אותך. (ואולי אתה לא הבנת אותי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו שמועות שבמלחמת פולקלנד עשו משהו כזה, אם כי כמובן לא נגד כטב"מים. Dazzler (weapon) [Wikipedia] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבדחתי, כיוונתי לתופעה בארה''ב שבני טיפש עשרה מסנוורים בפנסי לייזר אזרחיים טייסים מנמיכי טוס בהמראה או נחיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיל יותר מסוכן אבל מעטפת מרחב הסיכון קטנה. קרני הלייזר (ברבים) הרבה פחות מסוכנות, אבל המעטפת הרבה יותר גדולה. הלייזר בדרך, לא מאד מסוכן. אבל לעומת הקליע, נקודת הפגיעה שלו הרבה פחות מבוקרת. (רוצה לומר, אם ננעלת על מטרה שגוייה, יש לך הרבה פחות דרכים לדעת זאת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך: החישוב יותר קל כאשר לא צריך לקחת בחשבון את המהירות של הפוטונים שהיא, לכל צורך מעשי בטווחים המדוברים, אינסופית. תועלת נוספת: אין צורך להזהר מנפילת שברי מיירטים (לפחות עד פיתוח טילים מחזירי אור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מערכת הלייזר היא ניידת. זה שהיא טקטית לא ניידת (יש משמעות למילה טקטית) היא בעיה עצומה. ב. כפי שכתבתי, אילו מיירטי הלייזר היו מערכות קריטיות, הנהלים, פרוצדורות והבקרות היו נקבעות בצורה כזו שהחבר'ה עם הלייזרים, לא היו מסכנים עמיתים ובעיקר את עצמם. במצב הנוכחי אני לא חושב שמישהו מתחשב בצרכים ובדרישות שלהם. כפי שגם אתה רמזת, הם צריכים להתאים עצמם לסדרים הקיימים. תאורטית, המעטפת של אזור הסכנה מלייזרים היא לאין ערוך יותר גדולה מזו של קליע מיירט ותחומי אי הודאות יותר גדולים. אבל אני מוכן ללכת לקראתך ולהסכים שיתכן שההבדלים בסיכון לצד המפעיל אינם כל כך גדולים. זה ששיש פיתרון פשוט, זה לא נכון. כפי שגם אתה כתבת, זה הכאב ראש של המתכננים והבקרה. אפילו במלחמה הלא מאד סימטרית הזאת, הצד השני הצליח, לפעמים, ל''עוור'' סנסורים ומתקנים של הבקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין למה המעטפת גדולה יותר. הלייזר טס לאן שאתה מכוון אותו. גודל כתם הלייזר קטן לאין ערוך מגודל טיל מיירט, והמסלול שלו ישר כסרגל 1 בניגוד לטיל מיירט שמתמרן ויכול לסטות לכיוונים לא צפויים מראש. לאור כל אלה הסיכון הסטטיסטי שלייזר יפגע במטוס קטן בסדרי גודל מזה של טיל מיירט. אם נוסיף לזה את ההנחה הסבירה (מהעיתונות) שהלייזר צריך להתמקד על נקודה למשך שנייה ויותר כדי לגרום נזק משמעותי, לעומת טיל מיירט שפגיעתו רעה מייד, והסיכוי היחסי צונח בעוד סדר גודל או שניים לרעת המיירט. 1 גיאודזי, נו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. הצצת בסרטון שמופיע בשני הקישורים שהבאת? לגבי הטווח: ראשית, אל תמהר לקבוע אם התינוק שעדיין יונק יגדל להיות וילהלם טל. גם עם הלייזרים בהספק העכשווי (100 עד 300 kw - תלוי למי אתה מאמין) אני מאמין שפיתוחים של המערכת צפויים לשפר מאד את הטווח כבר בעתיד הלא רחוק (דומני שכבר הזכרתי את זה אבל לא מצאתי את התגובה), שלא לדבר על כך שתחום הלזירה עצמו טרם אמר את מילתו האחרונה. שנית, גם אם "חוצב להבות" (ושיפסיקו לעצבן אותי עם השמות השבלוניים שלהם) ישמש רק לטווחים קצרים עדיין הוא יכול להביא תועלת רבה בהגנה על נקודות חיוניות - ואני לא מתכוון רק למעונות ראש הממשלה אלא גם לשדות תעופה, למיכלי אמוניה, למפעלי טקסטיל ואפילו למוסדות שלטוניים סמליים כמו הכנסת, ישיבת שובו בנים ובית המשפט העליון (אופס, לצערנו התקציב בדיוק נגמר) וכיו"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. טעות שלי. יתכן שאני טועה. נצטרך פשוט להמתין עוד כמה שנים כדי לדעת בודאות. א. הלוז של טענתי הוא שמפא"ת לא מסוגלת לפתח מערכת נשק, בפרט לא מן הסוג הזה. בד"כ אנשי מפא"ת מלווים ומסייעים לתעשיות הבטחוניות שמפתחות את המערכות. אתה יודע על מערכת נשק אחת שמפא"ת מוכרת לחו"ל למשל? ב. ההצגה של הפיתוח של מערכת מיירט הלייזר נראית לי קמפיין שיווק של מפא"ת ומוזר שאנשי רפאל לא מובילים את הקמפיין. ג. הלייזר בו משתמשים אינו פיתוח ישראלי ואפילו הרכבתו היתה גדולה על רפאל (נעשה ע"י אלביט). קל וחומר אני מתקשה להאמין שמפא"ת יכולה "לפתח" מערכת לייזר. ד. כשיש מערכת נשק ניסיונית, תמיד יש שיפצורים, תיקונים התאמות ושינויים. קוראים לזה מבצוע. זה רחוק מאד מסיפורי הפיתוח והדורות החדשים של דני גולד ופורצי הדרך של מפא"ת. ה. שמת לב לעמימות לגבי שם וזהות המערכת המיירטת? ו. הסרט מורכב משני קטעים שאינם קשורים. הקטע הראשון לקוח מסרטונים של רפאל המציגים את מערכת מגן אור. הקטע השני מראה רחפן שהכנף שלו עולה באש ללא ציון תאריך או זיהוי אחר. לאור ההיסטוריה של המערכת, זה לא מופרז לטעון שיש משהו מעורר חשד בקמפיין הזה. המסקנה אליה אני מגיע, מתאימה למה שראיתי יותר מפעם אחת במאמרים העוסקים בתחום: מדובר במערכת הנמצאת בשלב ניסיוני מוקדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לגבי עניין הטווח, תחושתי היא המציאות מאוד שונה ממה שציינת. אני ממליץ לחפש מאמרים המתארים את התרומה הייחודית של רפאל בפיתוח המערכת. אאז"ן רפאל ומי אם לא מפא"ת קשקשו הרבה יותר מדי בנושא, כך שזה נמצא במידע גלוי. למערכות יירוט לייזר יש היסטוריה ארוכה מאד. כך שבאופן עקרוני מדובר בבעיה לא פשוטה. בעיה כזו שלא נראה לי ש2-3 עתודאים ממפא"ת יכולים לפתור. ב. יש עוד עניין שבו אני צריך לחזור בי וזה עניין קבורת החמור של מגן אור בשילובה כמערכת עזר בסוללות כיפת ברזל. כאן הלכתי שולל טחר קונספציה שלי שראתה מערכות יירוט לייזר קומפקטיות נישאות על גבי כלי טיס קלים או רק"מ שנלווה ליחדות שיריון. נראה שהמערכת הקיימת עדיין אינה מתאימה לניידות טקטית כזו. אם זה כך, הרי שזה אומר דרשני בפני עצמו. נכון שהצמדת מיירט לייזר כמערכת עזר לסוללת כיפת ברזל, עשוייה להתגלות בטווח הבינוני כקבורת חמור של המערכת מסיבות מנהליות. יחד עם זאת, חובתי לציין שההמךצה לשלב את מערכות הלייזר בסוללות עם מערכות יירוט אחרות, מופיעה בהרבה מאד מן המאמרים אותם הזכרתי. ג. כעת אני עובר לתחום הספקולטבי לגמרי. לתחושתי, הבלתי מבוססת, מערכות יירוט בל"א (מערכות המשבשות או משתלטות על הפיקוד האלקטרוני של מערכות נשק אוטונומיות) הן בעלות פוטנציאל גבוה יותר לעתיד (וגם לדעתי נמצאות בשלב מתקדם יותר של פיתוח). אבל, הי, בעניין זה, דעתי טובה בדיוק כמו כל קורא עיתונים אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדכון מרפאל. סופסוף מידע קצת יותר משמעותי: עד סוף השנה יסופקו מיירטי לייזר מבצעיים לצה"ל. מדובר ב-3 וריאציות של מערכת מגן אור שהיא בעצם לייזר מצב מוצק הפועל עם אופטיקה אדפטיבית. זה פחות או יותר מה שידעתי. החדשות הטובות הן הוריאציות עם ניידות טקטית. 1. הדגם הגדול, 100KW, יוצמד לסוללות כיפת ברזל וכדומה. 2. דגם 50KW M, מין תק"ש על טריילר שיהיה אפשר להציב ליד מתקנים מוגנים. 3. דגם 10KW L, יותקן על טנדרים. בניגוד למה שחשבתי, זו כבר אינה מערכת ניסיונית, אלא יותר סוג של דגם ראשוני של כלי נשק חדש. עכשיו אני מבין גם את השתיקה של רפאל ביחס להודעות חסרות האחריות והמזיקות של משהב"ט ומפא"ת. מה שצריך לשים לב בהודעות האחרונות הוא למידע הלא מקצועי והרשלני היוצר רושם ברור של יחצ"נות וחוסר רצינות. מסתבר כי בזמן המלחמה בוצעו פחות מ-40 ניסיונות יירוט. לא ברור מה היה סוג המטרות שיורטו וכמה מהן נפגעו. צריך לצרף לכך את הרושם הכללי שהתקבל בציבור שלצה"ל אין פיתרון טוב לכתב"מים קטנים מנמיכי טוס. בתור דגם ראשון של כלי נשק חדש הביצועים של המערכת רחוקים מאד ממה שמסופר בסיפורי המדע הבדיוני. הבעיה המאד סבוכה של הסיכון לכוחותינו נפתרת כאן חלקית בגלל שמדובר במעטפות קטנות יחסית מסביב למיירט. וזוהי גם המגבלה הכי גדולה של המערכת. הנבואה שנבאתי למערכת (קבורת חמור) אמנם התגלתה כמוקדמת ואולי מוגזמת, אבל היא עדיין כאן. יהיה צורך לעקוב בשנים הקרובות, אחר הביצועים בשטח ואחר הדגמים הבאים. ללא פריצת דרך בנושא ההספק-טווח, ברור שמדובר באבטיפוס ניסיוני שאינו מערכת נשק מרכזית (כמו כיפת ברזל) ויתכן שגם לעולם לא תהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמצות התגובה הקודמת: חוו"דעתי על הסרטונים של דני גולד והסרן שאולי הוא כבר סא"ל מיחידת ההגנ"א הטקטית וכו' היא שמדובר בסרטוני יח"צ שצריך לקחת עם טונה מלח. מה שעורר מיד את חשדי הוא העדרות רפאל מן הסרטונים והצגת מפא"ת כמפתחת הראשית. ניסיתי לחפש התייחסות יח"צ רפאלית להשלמת התמונה. להלן הגרסה האלטרנטיבית שלי לדברי הרהב של גולד ודו"צ. מתבססת על מאמרים של יואב אזולאי בכלכליסט מ-28/5/25 ו-11/4/25. במהלך מלחמת חרבות ברזל בוצעו ניסויים מבצעיים עם מערכות מגן אור המוצבות בצה"ל. גרסה חדשה ומעודכנת של המערכת תמסר לצה"ל עד סוף השנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> ניוטון אמר על מאמר על תורת האינפי' "מכיר אני את טביעת כפו של האריה"(לייבניץ). למיטב ידיעתי, זה לא ניוטון שאמר על לייבניץ, אלא יוהאן ברנולי שאמר על ניוטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצער גדול, אודה שגרסתך נשמעת מדוייקת. חידודים מסוג זה אכן מתאימים יותר לחידות מתמטיות שמתמטיקאים מציגים זה לזה. ויש עוד סיבה שאגיע אליה בהמשך. מדוע "בצער גדול"? מפני שאתה הורס סיפור שהוא הרבה יותר מוצלח מן הסיפור שלך. את החשבון האינפיניטיסימלי (בסיס מרכזי של המתמטיקה והפיזיקה) המציאו שני אנשים באותו זמן ומבלי שהיו מודעים זה לעבודתו של האחר. ניוטון כהרגלו כתב טקסט ושלח אותו למישהו (החברה הבריטית למדעים?) ולא הזכיר אותו לאיש. רק כאשר הוצגה העבודה המקבילה של גוטפריד לייבניץ בחברה הבריטית, נזכר ניוטון שהוא היה קודם. ע"פ המיתוס (כך מגלה לנו יובל), ניוטון העיר בהערכה על עבודתו של לייבניץ “tanquam ex ungue leonem” (כף רגלו של הארי). ביידיש זה נשמע ממש מחוכם, מפני שאריה-לייב זו המקבילה המז' אירופאית של אריה-מכלוף. בדיעבד, לא נראה לי שניוטון יכל לדעת זאת. אאז"ן, היה זה ראשית של "סכסוך" בין השניים על מי היה קודם. כך שמחמאה ללייבניץ מניוטון נראית מחוץ להקשר. בהרמז אקטואלי אזכיר את המכתם האומר "להצלחה אבות רבים" (המשפט הלטיני ממשיך ומספר שרק הכישלון הוא יתום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו עדיין לא על אותו גל... :) למיטב ידיעתי, הביטוי עם "רגל האריה" בכלל לא קשור ללייבניץ, ובפרט לא קשור למחלוקת בין לייבניץ לניוטון בעניין הקרדיט על המצאת הקלקולוס. כפי שכתבתי, זה היה ברנולי שאמר אותו על ניוטון (בהקשר של בעיה מתמטית מאד ספציפית), ולא ניוטון על לייבניץ. לכן לא ברור לי מדוע כתבת "ע"פ המיתוס (כך מגלה לנו יובל), ניוטון העיר בהערכה על עבודתו של לייבניץ “tanquam ex ungue leonem” (כף רגלו של הארי)." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך, פשוט ניסיתי להמנע ממשפטים יתרים. התכוונתי לומר שעכשיו אני רואה שהסיפור כפי שהכרתי על ניוטון, לייבניץ והאריה, הוא מיתוס, כפי שכתבת. אבל זה היה מיתוס יפה וחבל שהוא לא נכון. אגב, גם "הרחקתי לראות כי ניצבתי על כתפי ענקים" אינו של ניוטון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל ששאלת על כתפי הענקים, הנה מיתוס לפיצוי! לניוטון הייתה יריבות עם רוברט הוק [ויקיפדיה] לגבי הגרביטציה. הוק גם עסק בנושא, ניוטון והוא התכתבו בנושא שנים וניוטון לא הכיר בשום תרומה של הוק. המיתוס אומר שניוטון אמר שניצב על כתפי ענקים לא כהרכה בתרומתם של אחרים אלא כשלילת התרומה של הוק. זאת בגלל שלפי המיתוס הוק היה לא גבוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שזה לא ההסבר הנכון לאמירתו של ניוטון, כי אילו זה היה נכון זו התחכמות מאוד חלשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה ההסבר הנכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי כיוון ניוטון את המשפט? המשפט כוון לכל קודמיו וגם לחבריו בני תקופתו שעל בסיס עבודתם הוא בנה את תגליותיו. באופן ספציפי: קודמיו: ניוטון התבסס רבות על עבודתם של ענקי מדע שקדמו לו, כמו יוהנס קפלר (שחקר את תנועת כוכבי הלכת), גלילאו גליליי (שחקר תנועה ונפילה חופשית), רנה דקארט, ואחרים. עבודתם הניחה את היסודות שעליהם הוא בנה את תורת הכבידה שלו והחישוב הדיפרנציאלי והאינטגרלי. רוברט הוק: אף על פי שהמשפט מביע ענווה כלפי תרומות קודמות, ישנה פרשנות הטוענת שבמקרה הספציפי של המכתב להוק, הייתה לו גם נימה סרקסטית או עוקצנית. הוק עצמו היה מדען מוכשר ובעל מגוון רחב של תחומי עניין (אנטומיה, פיזיקה, אופטיקה), והיה לו סכסוך ארוך וידוע עם ניוטון, במיוחד סביב טענות של הוק על תרומתו לחוק הכבידה. גובהו הפיזי של הוק היה נמוך, ולכן יש המפרשים את "כתפי ענקים" כהתייחסות צינית לגובהו של הוק, תוך רמיזה עדינה על כך שהוק לא תרם מספיק כדי להיחשב "ענק". עם זאת, הפרשנות המקובלת והנרחבת יותר היא שהמשפט משקף את ענוותנותו של ניוטון והכרתו בתרומת הדורות הקודמים למדע. הרעיון של "עמידה על כתפי ענקים" לא היה חדש לניוטון; ביטויים דומים הופיעו כבר בימי הביניים, למשל אצל ברנאר משארטר (Bernard of Chartres) במאה ה-12, שאמר: "אנו גמדים, אבל אנו יושבים על כתפי ענקים, וכך אנו יכולים לראות יותר רחוק מהם." בסיכומו של דבר, ניוטון כיוון את המשפט לכל מי שהניח את היסודות למדע, ובמיוחד לאותם הוגים ומדענים שפתחו את הדרך לתגליותיו פורצות הדרך. ג'מיני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וידועה גם הגרסה (השחצנית) של מארי גל-מאן: “אם הרחקתי ראות, הרי זה משום שהייתי מוקף בגמדים.” | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניוטון היה אדם מאוד מעניין. לדעתי רב הנסתר על הגלוי בנוגע לאישיותו ולראיה אין הרבה ביוגרפיות שלו. ניוטון גדל בתנאים קשים מאד ופיתח אופי מוזר וחריג מאד. אאל''ט הוא היה גם הומוסקסואל בעידן שזה יכל לעלות לו בחייו. מסיבה זו קשה לחוות דעת על האותנטיות של הסיפורים עליו. יש עוד סיפור (שלצערי גם הוא כנראה מיתוס) שטוען שההתבטאות היחידה של ניוטון בפרוטוקול החברה המדעית הבריטית היא בקשה לסגור את החלון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השילוב הזה של גמד העומד על כתפי הענק וממקסם את הפוטנציאל הגלום בהם, מזכיר את משל הפיסח והעיוור ממסכת סנהדרין צא' ואת משל העיוורים והפיל [ויקיפדיה] הבודיהסטי מעלה את התהייה איך רק במאה ה-12 רעיון השילוב/השותפות נולד רק אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלא רבים יודעים הוא שלא ניוטון המציא את המשפט הזה, שהיה ידוע לפחות מהמאה ה-12. פילוסוף צרפתי בשם Bernard of Chartres כתב כבר אז: We are like dwarfs on the shoulders of giants, so that we can see more than they, and things at a greater distance, not by virtue of any sharpness" of sight on our part, or any physical distinction, but because we are carried high and raised up by their giant stature." (ייתכן שגל-מאן הכיר את הציטוט ומשם עלה לו הרעיון עם להשתעשע עם הגמדים).
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די עם הבוגד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ניוטון אמר על מאמר על תורת האינפי' "מכיר אני את טביעת כפו של האריה"(לייבניץ)" - הלו? המשפט שציטטת נאמר ע"י יוהאן ברנולי על ניוטון שפרסם באנונימיות פתרון לבעית ה- brachistochrone curve [Wikipedia] שברנולי הציב כאתגר בפני המדענים באירופה בכדי להשוויץ בכך שהצליח לפתור אותה - מנהג שרווח בזמנים ההם. דומני שאגב כך ניוטון המציא את הטכניקה שקרויה היום "חשבון וריאציות" או משהו שומה. מה שנכון הוא שגם ניוטון וגם לייבניץ שיבחו זה את זה בהזדמנויות נדירות למרות היריבות המרה ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחכה בסבלנות לחרמפפפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרמפפפ. בהחלט. (חשבתי שכבר אתמול שלחתי משהו כזה, אבל מסתבר שלא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משהו שומה" זה משהו שונה ודומה כאחד? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |