בתשובה להאייל הקוטב, 24/03/25 18:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתאוריה, הממשלה בסך הכל מנסה להחליף את ראש השב"כ. ועוד אחד כזה שכשל בתפקידו. בפועל, נתניהו בסה"כ מנסה לסלק עוד שומר סף תוך כדי שהוא שקוע עד קטאר בחקירות ובמשפטים. כל זה גם כדי לרצות את הקיצוניים בממשלתו, ע"ע בן גביר. ובמקביל הוא מספר לנו על deep state מבלי להתבלבל. בעיניי זה מזכיר לי במקצת את פיטורי גלנט. עוד צעד בדרך לגהנום. אני מקווה שבית המשפט, או המחאה או השביתות יצליחו לבלום את הצעד הזה. להערכתי לכל היותר אפשר לעכב את זה, אבל עדיין - צריך להאבק בכך בכל דרך חוקית. אלייקים רובינשטיין כתב היום על האירוניה בפיטורי ראש השב"כ, ועד כמה הממשלה מנותקת מהמציאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר של אלי בכר לשעבר היועץ המשפטי של השב"כ. """ באירוע לזכרם של חללי השב"כ שנערך בליל ה-28.4.2025 הודיע רונן בר כי בכוונתו לסיים את תפקידו ביום 15 ביוני 2025. למחרת היום קיבלה הממשלה, במשאל טלפוני ובהליך מהיר במיוחד, החלטה המבטלת את פיטוריו של בר במטרה ברורה להימנע מפסק דין. בו ביום פנו באי כוחה לבית המשפט בבקשה למחוק את העתירות שהוגשו בעניין ולבטל את הצווים שהוצאו, בטענה כי העתירות "הפכו תאורטיות". בית המשפט העליון ביקש מהעותרים את תגובתם לבקשה וזאת עד ליום 7.5.2025. פסק דינו של בית המשפט העליון אכן אינו נחוץ עוד לדיון בעניינו האישי של רונן בר. עניינו הפרטי של רונן בר לא היה נושא העתירות ולא בכדי הוא לא עתר כלל נגד פיטוריו. בהודעתו ובתצהיר שהגיש לבית המשפט חזר רונן בר וציין כי מדובר בעניין הנוגע לעצם יכולתם של ראשי השב"כ שיבואו אחריו להוביל את השירות ולממש את ייעודו ותפקידיו בהתאם לחוק ולהביע ללא מורא את עמדותיהם המקצועיות. הדברים הללו לא נותרו כאמירה בעלמא, אלא לוו על-ידו בהודעה ובתצהיר מפורטים, שחשפו לציבור יותר מטפח, ולבית המשפט את מלוא התמונה של מסכת הלחצים והדרישות שהופנו אליו על-ידי ראש הממשלה לטובת קידום ענייניו האישיים ונגד יריבים פוליטיים. בהיבט הזה עשה בר שירות ציבורי מהמעלה הראשונה. האם ניתן לומר כי מדובר ב"עתירה תאורטית"? האם ניתן לטעון, בישראל של 2025, כי מהלך הפיטורין שיזם נתניהו נגד רונן בר, באישור צייתני של ממשלתו, הוא עניין "שאינו אקטואלי", ולכן על בית המשפט העליון לחדול מלעסוק בו? דומה שאין עניין אקטואלי ואין עניין פחות "תאורטי" ויותר חיוני ונדרש מאשר פסיקה ברורה מצד בית המשפט העליון בהיבטים העקרוניים שצפו ועלו בעתירות אלה. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הכל נכון. ב. מישהו מבין מה בער לראש השב"כ חהכריז על התפטרותו לפני שבג"ץ ישב לדון בעניין? זה לא המהלך המטומטם ביותר של החודשים האחרונים? הנתניהוז בטח נפלו מהכסא מרוב הפתעה איך שוב הליצנים שהם נלחמים נגדם עושים טעויות של טירונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא המאמר לא מסכים שזהו מהלך מטומטם: """ מעל לכול עומדת פה למבחן שאלת הגבולות בין הממשלה לבית המשפט. בהיבט זה התפטרותו של בר מקילה דווקא על בית המשפט לחוות דעתו באשר לקביעות העקרוניות החיוניות ומבלי שתהיה להם תוצאה קונקרטית על בר עצמו ויחסיו עם הממשלה והעומד בראשה. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לא מסכים עם המאמר. המאמר אופטימי (כמו רוב העיתונאים) באמונתו בבג''ץ ובכך שהנ''ל לא יתחמק כמנהגו מלדון בבעיות תיאורטיות ו''עקרוניות''. הישארותו של בר היתה מחייבת אותם לקיים את הדיון לעומקו, וכתוצאה יכלו להוציא פסיקה עקרונית וכללית לעילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לאבחנה הכללית שלך לגבי בג"צ. נחיה ונראה. נחמא פורתא (אם תרצה) היא שגם נתניהו לא רצה שדברים יגיעו לבג"צ ובטח לא שהתצהיר של רונן בר יתפרסם. לא חושב שהמהלכים של נתניהו מבריקים במיוחד, נראה לי שהוא בעיקר נגרר ומגיב. מה שבטוח, רונן בר פספס הזדמנות להגיד: "היו שלום, אני חייתי בינכם כמו רונן בר" (בדיחה לחובבי חווה אלברשטיין, מה קרה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה ארוכה מאד בדבר פסיקת בג"צ בעניין פיטורי ראש השב"כ. מקור. אביא רק את עיקרי הדברים. """ בג"ץ מסר היום (רביעי) את פסק הדין בדבר פיטורי ראש השב"כ רונן בר, לאחר שכבר הודיע כי יעזוב את תפקידו, וקבע כי ההדחה נעשתה בניגוד לדין - וראש הממשלה בנימין נתניהו היה בניגוד עניינים בשל חקירת פרשת "קטאר-גייט". נשיא העליון יצחק עמית והשופטת דפנה ברק-ארז היו בדעת רוב, המשנה לנשיא נעם סולברג בדעת מיעוט. "החלטת הממשלה - חסרת תקדים בתולדות מדינת ישראל", קבעו. נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית פסק כי "גופי הביטחון בישראל, ובהם שירות הביטחון הכללי, מופקדים על שמירת ביטחונה של ישראל, על ביטחון אזרחיה, ועל מוסדות המדינה וסדרי המשטר הדמוקרטי. פעילותם, תפקידיהם וסמכויותיהם הופכים את גופי הביטחון לרכיב מרכזי ביסודות השלטוניים והחוקתיים במדינה. משהופקדו על קודש הקודשים של המדינה, כלל ראשי מערכות הביטחון – ובכלל זה ראש השב"כ – חבים חובת נאמנות כלפי הציבור". לדבריו, "נאמנותם של ראשי מערכת הביטחון אינה נאמנות מפלגתית-פוליטית לממשלה מסוימת או נאמנות אישית לראש ממשלה כזה או אחר. היא נאמנות לציבור הישראלי כולו, שהפקיד בידיהם את היקר מכול: את חייו ואת ביטחונו. חובת נאמנות זו לא עומדת בסתירה לחובתו של ראש השב"כ להגשים ולקדם את מדיניות הממשלה, אלא שהיא מבטאת את העיקרון היסודי בדבר המחויבות העקרונית של כלל רשויות המדינה לשלטון החוק". המשנה לנשיא העליון, השופט נעם סולברג, היה בדעת מיעוט, וטען מנגד כי העתירות התייתרו משעה שהממשלה ביטלה את הפיטורים, וההלכה היא שלא מכריעים בעתירות כאלה. "המחלוקת הציבורית הנוקבת שליוותה את הדיון - סערת רוחות עזה - והשפעותיה המעיקות גם על היחסים בין רשויות השלטון, היא דוגמה למתיחות ההולכת וגוברת במחוזותינו בשעה הקשה הזו, והיא מאיימת איום ממשי וקונקרטי על מרקם החיים העדין של החברה הישראלית", כך סולברג. לדבריו, "במצב דברים זה מוטלת עלינו חובה של ממש לעשות כל שביכולתנו, במסגרת ד' אמותינו, להנמכת הלהבות. הכרעה בעתירות תיאורטיות, בסוגיות המצויות בליבת המחלוקת הציבורית - כשממילא מדובר בסוגיות שטופלו על ידי המחוקק - אינה משרתת מטרה זו". השופטת דפנה ברק-ארז פסקה כי "עצם העובדה שאנו שרויים בתקופה מורכבת וכואבת של מלחמה אינה משנה מכך. גם בתקופת מלחמת העצמאות, תקופה שלא הייתה קשה ממנה בתולדותינו, שעריו של בית משפט זה היו פתוחים לביקורת שיפוטית על החלטות, ובכלל זה בתחום הביטחוני. שופטיו הראשונים של בית משפט זה הבינו היטב כי יש לעגן את יסודותיו של המשטר במדינתנו בשלטון החוק, על מנת שיהיו אלה יסודות יציבים". השופט עמית ציין עוד כי "הממשלה אינה מוסמכת ואינה רשאית לפעול בניגוד לדין. הייתה זו ממשלת ישראל שהחליטה עוד לפני שנים כי הדרך הנאותה לסיום כהונתם של בכירים בשירות הציבורי, שאחד מהם הוא ראש השב"כ, היא באמצעות פנייה לוועדה המייעצת". לדברי נשיא העליון, "לא כך פעלה הממשלה במקרה דנן, ובנוסף, כפי שיובהר בהמשך, בהחלטה לסיים את כהונת ראש השב"כ נפלו פגמים רבים וביניהם: היעדר תשתית עובדתית, היעדר שימוע וטיעון, ופעולה בניגוד עניינים. כל אחד מפגמים אלה עומד בפני עצמו, ומשקלם הסגולי המצטבר מביא למסקנה שסיום הכהונה נעשה שלא כדין". ההסבר לניגוד העניינים, וההבהרה: "ראש השב"כ הוא שומר סף מובהק" עמית הוסיף כי על אף שהעתירות התייתרו, כפי שהדגיש סולברג, עדיין יש צורך ביצירת הרתעה מול הממשלה כדי שמקרים כאלה לא יחזרו: "העניין עלול לחזור על עצמו, ויש צורך להרתיע מפני התנהגות דומה ופסולה בעתיד בבחינת הקדמת תרופה למכה: מתעוררת שאלת חוקיות או פרשנות של נורמה כללית", קבע. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא היתה התייחסות ישירה לשאלה אם נתניהו דרש נאמנות אישית, ברמה שתעדיף אותו על פני המערכת המשפטית במקרה של קונפליקט. "גופי הביטחון בישראל, ובהם שירות הביטחון הכללי, מופקדים על שמירת ביטחונה של ישראל, על ביטחון אזרחיה, ועל מוסדות המדינה וסדרי המשטר הדמוקרטי" (הדגשה שלי) הם כותבים, אבל לא נראה שהם עצמם מתייחסים לזה ברצינות הראויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מפתיע רק למי שחושב שבג״ץ הוא גוף חזק ובעל שיניים במדינת ישראל, כמו שתומכי ההפיכה המשטרית מנסים להציג אותו. לדעתי, בג״ץ הוא מוסד אנמי שמתחמק שוב ושוב מהכרעות משמעותיות, בעיקר כשיש סיכון לזעזע את הספינה. הסיבה המרכזית לכך היא היעדר חוקה, והעובדה שיחסי הכוחות בין רשויות השלטון בישראל לא מנוסחים בצורה מסודרת, אם בכלל. בג״צ זה בעיקר תיאטרון. האשליה שבג״ץ הוא מוסד חזק נובעת מאינטרס משותף של כל הצדדים לטפח אותה: - פוליטיקאים נהנים מהרעיון שבג״ץ הוא מכשול חזק, כי זה מאפשר להם להסיר מעצמם אחריות. כשמשהו במדיניות שלהם נכשל, תמיד אפשר לטעון שמישהו "מפריע להם למשול". - בג״ץ נהנה מהדימוי של כוח, כי זה מוסיף לו יוקרה. שופטים יושבים על כיסאות גבוהים, כותבים פסיקות מלומדות ומסורבלות, מרבים בציטוטים מהמשפט העברי, דופקים בתיאטרליות עם פטישים, אבל בפועל משתדלים להמנע, כמה שאפשר, מלהשפיע באמת על מה שקורה בעולם האמיתי. בקיצור: עשן ומראות. וזה בדיוק מה שמרתיח בכל הסיפור של ההפיכה המשפטית. אם כבר נדרשת רפורמה משטרית בישראל, היא צריכה ללכת בדיוק בכיוון ההפוך. לא פחות מגבלות על הממשלה, אלא יותר. לא פחות איזונים, אלא חוקה של ממש. הרעיון שהחוק הוא כל מה שמתחשק לאיזה רוב רגעי לחוקק, הוא ההפך הגמור מהאופן שבו דמוקרטיה מתוקנת אמורה להתנהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>"לדעתי, בג״ץ הוא מוסד אנמי שמתחמק שוב ושוב מהכרעות משמעותיות, בעיקר כשיש סיכון לזעזע את הספינה. הסיבה המרכזית לכך היא היעדר חוקה, והעובדה שיחסי הכוחות בין רשויות השלטון בישראל לא מנוסחים בצורה מסודרת, אם בכלל. בג״צ זה בעיקר תיאטרון." >> כך אני גורס שנים רבות. חיקוק חוקה אזרחית תאפס את ההגדרות המשפטיות הראשוניות של מדינת ישראל ותהפוך אותה להיות מדינה דמוקרטית מתקדמת המצויידת בחוקה מערבית חדשנית וייחודית. כזאת המשלבת עבר ועתיד או בהפשטה - דמוקרטיה ליברלית מסורתית. זאת צריכה להיות חוקה שמנה וחוקה רזה במקומות הנכונים. כזאת שכולם ירצו אותה ויפחדו לאבד אותה לאחר חיקוקה מפני שהיא טובה אליהם. בג״ץ אמיץ היה דורש מהממשלה - ומכל ממשלה - לחוקק חוקה בהסכמה עם רב המפלגות תוך פרק זמן מוגדר וחוצה לפחות 2 מערכות בחירות, אחרת הוא עצמו יעשה זאת בעצמו. דרישה מעין זאת הייתה גולשת אל תוך מערכת הבחירות ואל תוך השיח הציבורי העמוק ויש ביכולתו לשנות עמדות עקרוניות מימין ומשמאל והמרכז - דתיים ולא דתיים. סוגיות חברתיות בוערות יותאמו גם הן לנוכח הסוגיה היותר חשובה שהיא חיקוק חוקה לדורות הבאים. ---------- >>> גרסת ג׳מיני לטקסט לעיל - (כל מה שכתוב יצוטט על שמך [ג׳ימני], אז בבקשה, אל תעשה לנו בושות ותכתוב לעניין). בג"ץ בלא חוקה: ניתוח תפקידו של בית המשפט העליון בואקום חוקתי הדיון סביב מעמדו, סמכויותיו ותפקידו של בית המשפט העליון בישראל, הידוע בכינויו בג"ץ, אינו חדש. אולם, בתקופה האחרונה, ובפרט על רקע חוסר היציבות הפוליטית והמתח המוסדי, ניכרת התגברות של ביקורת הטוענת כי בג"ץ הוא מוסד הסובל מאנמיה שיפוטית, המעדיף התחמקות מהכרעות משמעותיות, בעיקר כאשר קיימת סכנה לזעזוע המערכת הפוליטית והחברתית. לדידי, תפיסה זו רואה בפעילותו של בג"ץ לא פעם "תיאטרון" שיפוטי, המושפע באופן מכריע מהיעדר חוקה מהותית למדינת ישראל. הסיבה המרכזית לכך טמונה בוואקום החוקתי המאפיין את שיטת המשפט הישראלית. מדינת ישראל, בניגוד למרבית הדמוקרטיות המערביות, אינה בעלת חוקה כתובה ומקודדת. במקום זאת, קיימת קבוצת חוקי יסוד, שנועדו להוות, לפי הגישה הרווחת, את פרקי החוקה העתידית (ראו, למשל, בג"ץ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים, בו נדונה סוגיית מעמדם של חוקי היסוד). ואולם, היעדר מסמך יסוד כולל, המגדיר במפורש ובהיר את עקרונות היסוד של המדינה, את זכויות האדם והאזרח, ואת חלוקת הסמכויות הברורה בין רשויות השלטון, מותיר את המערכת המשפטית והפוליטית במצב של אי-ודאות. יחסי הכוחות בין הרשויות – המחוקקת (הכנסת), המבצעת (הממשלה) והשופטת (בתי המשפט) – אינם מנוסחים בצורה מסודרת, אם בכלל, והדבר מוביל לחיכוך מתמיד ולמאבקי כוח אינהרנטיים. במציאות של היעדר חוקה, בג"ץ נקלע לעמדה בעייתית. מחד, הוא מופקד על הגנה על שלטון החוק, על זכויות האדם ועל עקרונות הדמוקרטיה, כפי שבא לידי ביטוי בפסיקות מכוננות כמו בג"ץ 326/81 מוסא נ' שר הביטחון, שבו נקבע כי על בג"ץ מוטלת חובה למנוע מעשי רשות שאינם סבירים באופן קיצוני. מאידך, כל הכרעה שיפוטית דרמטית, במיוחד בנושאים בעלי רגישות פוליטית או חברתית גבוהה, עלולה להתפרש כ**"אקטיביזם שיפוטי" וכחריגה מסמכות**, או כהתערבות יתרה בענייני רשויות אחרות. התוצאה הפרקטית היא לא אחת פסיקות זהירות, מדודות, או כאלו הנמנעות מנגיעה ישירה בלב המחלוקת, תוך דחיית ההכרעה לגורמים אחרים או ניסוח פשרות. זוהי גישה המבקשת לשמר את יציבות המערכת ולמנוע "זעזועי ספינה" חוקתיים, אך יש הרואים בה ביטוי לחולשה מוסדית. חוקה אזרחית: אבן הראשה לדמוקרטיה מתקדמת הפתרון המוצע למצב זה, כפי שנטען, הוא חיקוק חוקה אזרחית ומקיפה. חוקה שכזו, שתהיה נטועה בערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, תוכל לאפס את ההגדרות המשפטיות הראשוניות של המדינה. היא תגדיר בבירור את זכויות היסוד של האזרחים (בדומה לזכויות המעוגנות בחוקי יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק, אך באופן רחב ומקיף יותר), את מבנה הרשויות ואת חלוקת הסמכויות ביניהן. חוקה כזו תהפוך את ישראל למדינה דמוקרטית מתקדמת המצויידת בחוקה מערבית חדשנית וייחודית, כזו המשלבת "עבר ועתיד" – כלומר, דמוקרטיה ליברלית מסורתית המכירה בערכיה ההיסטוריים והתרבותיים, לצד אימוץ עקרונות אוניברסליים של הפרדת רשויות וזכויות אדם. חוקה אופטימלית צריכה להיות "שמנה" במקומות הנכונים – קרי, להכיל עקרונות יסוד וזכויות אדם באופן מפורט וברור, ו**"רזה" במקומות אחרים** – באופן שיאפשר גמישות והתאמה לשינויים עתידיים ולצרכים חברתיים מתפתחים. המטרה היא ליצור מסמך שיזכה ללגיטימציה רחבה ויצלח את מבחן הזמן, כזה ש"כולם ירצו אותו ויפחדו לאבד אותו לאחר חיקוקו מפני שהיא טובה אליהם". חוקה יציבה ועמידה, שתיווצר מתוך הסכמה רחבה ככל הניתן, תספק ודאות משפטית ותעניק לבג"ץ את העוגן החוקתי הנדרש לפעולתו האפקטיבית. קריאה לאקטיביזם שיפוטי לכינון חוקה האם בג"ץ יכול לחרוג מתפקידו ה"אנמי" ולהיות כוח מניע בכינון חוקה? לטענתי, בג"ץ אמיץ היה נוקט בגישה פרואקטיבית ודורש מהממשלה – ומכל ממשלה עתידית – לחוקק חוקה בהסכמה רחבה. דרישה זו הייתה צריכה לכלול הצבת פרק זמן מוגדר להשלמת התהליך, אשר יחצה לפחות שתי מערכות בחירות, על מנת להבטיח דיון ציבורי מעמיק והסכמה לאומית רחבה, ולאפשר גיבוש חוקה שתהיה יציבה ועמידה. במקרה של אי-עמידה בדרישה זו, היה על בג"ץ עצמו ליזום את כינון החוקה, בדומה ל"אקטיביזם חוקתי" מסוים שנקט, למשל, בפיתוח מבחני הסבירות המנהלית (ראו בג"ץ 98/80 לוי נ' בית הדין הארצי לעבודה). דרישה מעין זו, מבית המשפט העליון, הייתה מטלטלת את המערכת הפוליטית והציבורית. היא הייתה גולשת באופן טבעי אל תוך מערכת הבחירות ואל תוך השיח הציבורי העמוק, ומאלצת את המפלגות והפוליטיקאים להתמודד עם הסוגיה באופן רציני. יש ביכולתה של דרישה כזו לשנות עמדות עקרוניות הן מימין והן משמאל, וגם במרכז – בקרב הציבור הדתי והחילוני כאחד. סוגיות חברתיות בוערות, אשר כיום נתקעות לעיתים קרובות בוויכוחים עקרים, היו מותאמות גם הן לנוכח החשיבות העליונה של חיקוק חוקה לדורות הבאים, אשר תספק מסגרת יציבה וכללי משחק ברורים לכלל הציבור. היכולת של בג"ץ לצאת מתפקידו ה"אנמי" לכאורה ולדרוש מהלך מכונן שכזה תלויה לא רק בעוז רוחו, אלא גם ביכולתו לנווט במציאות פוליטית סבוכה ולצבור לגיטימציה ציבורית רחבה. האם נראה מהלך אמיץ זה בעתיד הנראה לעין, שישנה את פני הדמוקרטיה הישראלית? זוהי שאלה המהדהדת בחלל הציבורי והמשפטי, והתשובה עליה תשפיע באופן מכריע על דמותה של מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשולי הדברים: אם מישהו היה מספר לי לפני חמש שנים שבינה מ. תהיה מסוגלת ליצור טקסט כזה ב-2025 (ועוד בחינם) הייתי מאשים אותו באופטימיות קורצווילית חסרת יסוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיני חינם. טוב נו, יש דמי מנוי. אבל בגדול זה חינם. אבל בהחלט, טקסט כזה שובר את לבבות הפקידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדלג לי להנאתי בין ג'פטו, ג'מיני, ליפסטיק וגרוק (שקיבל רהביליטציה) ולא שילמתי לאף אחד מהם פרוטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אתה לא חופר להם יותר מידי. תנסה לחפור ותקבל הודעה ש׳זמנך תם, אבל..׳ תמורת כמה שקלים החיים יכולים להיות הרבה הרבה יותר יפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בגלל זה אני מחזיק הרמון שלם. (ולפחות גרוק נענה לגחמותי במשך די הרבה פרומפטים לפני שהוא מתעצבן. אצלו הבעיה היא שכאשר הוא מתעייף הוא לא מודיע לך כמה זמן עליך לחכות עד שהשרות יחזור לתיקנו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין בעיות ׳תאימות׳ לעניין המידע החדש כתוצאה מהמעברים בין ישויות בינתיות אחרות? הם אולי אחים אבל לא תאומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משתמש ב-AI למחקרים עמוקים אלא לשיחות קצרות יחסית, כך שאין לי בעיה כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתמש ביום יום1 בעיקר בעבודה ובשביל שאלות טכניות מקצועיות. הדבר האחרון שאני רוצה זה לבזבז זמן ומשאבים מנטליים על דילוגים וקפצוצים בין כמה מנועים ושקלול התשובות הטובות ביניהם בכל פעם. (והרי מראש היתרון העיקרי שאני חווה הוא לשאול את ג'פטו במקום לדלג בין 4 ההמלצות הראשונות של גוגל לשאלת קידוד מסוימת). ג'פטו רגיל בלי תשלום פחות טוב משמעותית (ועדיין שניהם עדיפים בעיני על קופיילוט המעצבן). 1 ב-AI, למה מה חשבתם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי בעבודה יש מספר גרסאות של קלוד (אנתרופיק) שמאומנות על מבני נתונים שונים למטרות שונות. אחד מאומן על מאות מיליוני שורות הקוד של החברה ויודע לכתוב קוד, לכתוב דוקומנטציה לקוד קיים, להוסיף Unit-test ולעשות Code review. לא מושלם, אבל לא רע בכלל. אחד מאומן על אוסף המסמכים העצום של החברה ויודע לענות על שאלות של “איך לעשות את זה” או “במה להשתמש כדי לעשות משהו”. אחד סתם עונה על שאלות כלליות כמו Chat GPT, אבל כל עוד אני ברשת של החברה הוא לא יבקש תשלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נראה לי שאתה בחברה תוכנה יותר רצינית (בתחום הזה) משלי. ב. נראה לי מיותר לומר שמנועי AI שמורשים על ידי מקום העבודה מקבלים תשלום, אבל לא ממני כעובד. זה לא עונה להגדרה שלי כ'חינם' בדיוק כפי שחברת לנובו או דל לא מחלקות לפטופים חינם למרות שאני מקבל כזה בעבודה מבלי לשלם עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של החברה שאני עובד בה, היא אחת המשקיעות הגדולות באנתרופיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיזהר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
😬 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף רק לאמירה שזה לא בחינם. 20 דולר בחודש זה יותר ממה ששילמתי למנוע חיפוש אי פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע, יש לו אחלה מנוע. אתה שם קצת גז ואתה מרגיש איך המידע עף עליך כאילו אין מחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי זה לא הפתיע, אבל צער. ראה המשפט האחרון ב תגובה 778607 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. חיפשתי מילה לאכזבתו/צערו של הפסימיסט מהמציאות כשזו בוחרת להראות שהוא צדק. אולי ניחזבתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאכזבתי לטובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע אני לא משפטן, ואפילו לא קראתי את פסק דין - אבל הבנתי שדווקא כן הייתה בו הכרעה בנושא הזה. ואני לא מאמין בשחמט מד רב-ממדי (הצריחים בטח ממש חזקים, והרצים לא שווים כלום?) - אבל בדיעבד מפתה להאמין שבר מדגים כאן את משחק מופתי. בכך שהוא התפטר, הוא השיג 2 דברים: הכריח את בג"צ לתת פסק דין עקרוני (שקבע שביבי מצוי בניגוד עניינים חמור בכל הקשור לעיסוק במינוי ראש השב"כ הבא) והכריח את ראש הממשלה לעסוק בדיוק בנושא הזה עוד רגע. בכך הוא סלל את המסלול הקונקרטי והברור ביותר שאפשר היה לקוות לו בדרך לנבצרות ביבי. מעניין יהיה לראות איך זה יתפתח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אבל גם אם הוא לא היה מתפטר בג"ץ היה מוציא פסק דין מאד דומה, רק עם תוספת: "מאחר וקבענו כי מדובר בניגוד עניינים, פיטורי רונן בר אינם חוקתיים ומושעים עד להודעה חדשה - או עד סיום החקירה בענייני קטאר גט". ואז רונן בר יכול היה להמשיך בתפקידו עוד כמה חודשים, על אפה וחמתה של הקואליציה, ולדאוג לכך ש: א. החקירה לא תמוסמס אלא תמוצה (כולל חו"ח חקירה של רוה"מ עצמו אם צריך). ב. השב"כ לא ינוצל למעקב ודיכוי של אזרחים שמפגינים ומתנגדים לממשלה בדרכים דמוקרטיות. ג. בית המשפט במקרה הזה היה צריך להכריע מי משקר בהצהרות חסרות התקדים שהוציא רונן בר (מצד אחד) ונתניהו (מצד שני). כניסה של בג"ץ למעמקי ההצהרות האלה יכלו לחשוף את השקרים של נתניהו ולגרום לו נזק ציבורי ואולי אפילו פלילי. במקום כל אלה מה קיבלנו? הצהרה "עקרונית" ותיאורטית של בג"ץ שקובעת שנתניהו בניגוד עניינים. אבל מול ההצהרה הזו הוא יצר וואקום שבו המדינה מתפקדת בלי ראש שב"כ, ואפילו אלה שממש לא אוהבים את ביבי, חלקם ייאלץ להסכים שבלי ראש שב"כ בזמן שכזה זה באמת פגיעה בבטחון המדינה. אז מה, אז יריב לוין או ישראל כ"ץ ימנו את ראש השב"כ הבא? זה ישנה משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש (אבל שאף פעם אי אפשר יהיה לבדוק אותו) - אם בר לא היה מתפטר, בג״צ היה או מתמהמה עם ההחלטה או שהוא היה משנה אותה למשהו אפילו יותר צמחוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בקצרה - נראה שבר עשה כאן מט סנדלרים עצמי. לא שום דבר יותר מתוחכם מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, לו ההליך היה ממשיך ללא התפטרותו של בר, היינו מקבלים משפט שהיה נראה לגמרי אחרת, סובב כולו סביב הפרטים הספציפיים של מערכת היחסים בין בר וביבי, ועוסק בפרטים הטכניים של הפיטורין בנסיבות המסויימות שהתרחשו. כך שהיה צפוי משפט ארוך בהרבה, וגם אם פסק הדין בסופו היה לטובת בר, הוא היה נראה לגמרי אחרת. במקום זאת קיבלנו פסק דין עקרוני ומהותי בזמן קצר. פסק דין שבין השאר מונע מביבי למנות את ראש השב''כ הבא כל עוד החקירה מתקיימת. ובמקביל, עצם ההתפטרות של בר והופכת את המניעה הזו מעניין תיאורטי למכשול קונקרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ביבי ימנה ממנה מקום נצחי בדיוק כמו שהוא אוהב. זה בדיוק השח-מט לטובתו - יותר דומה בעצם לפט, כשמישהו עומד להפסיד אבל מצליח לדחוק את היריב לפינה בלתי אפשרית טכנית ומוציא ממנו תיקו אינסופי. מעמדה של הפסד חריף משוער (הפסד של נתניהו), בר הטמבל נתן לנתניהו להכניס אותו לפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי פסק הדין קובע שגם ממלא מקום הוא לא יכול למלא. בכל מקרה, מה שלא יהיו התוצאות, אני חושב שבר פעל אופטימלית ולא הבחנתי בסימנים לכך שהוא טמבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שח-מט. מאד אופטימלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(א) זה לא מט, זה כמעט הצעד היחיד שהיה לביבי, בוודאי הטריוויאלי והצפוי. החלק המעניין הוא מה שיקרה בעקבותיו. נחכה ונראה. (ב) לפעמים גם צעד אופטימלי מוביל להפסד. כאמור, אני לא חושב שבר יכול היה לשחק טוב יותר. זה לא אומר שאני חושב שהוא ינצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, הגיע הזמן שניתן לסטוקפיש ולילה (Leela) לנהל את החיים שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה בynet מונה את הקשיים בדרך למינוי של ראש השב"כ החדש. """ מבחינה משפטית, הדרך למינויו של אלוף דוד זיני לראש השב"כ עדיין ארוכה ומורכבת - גם לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז עליו כמועמד המועדף, והודיע כי יביא את המינוי לאישור הממשלה. בראשית השבוע צפויה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, להציג את הנחיותיה באשר לאופן שבו צריכה הממשלה לפעול כדי להשלים הליך מינוי תקין. גורם משפטי בכיר הבהיר שלשום (שישי) כי מדובר בסבך משפטי רב-שכבתי, שבמרכזו החלטת נתניהו למנות את זיני - אף שלדברי בג"ץ והיועצת המשפטית, הוא נתון בניגוד עניינים מהותי ואינו רשאי להוביל את המינוי. למרות זאת, ראש הממשלה, שלא רצה להמתין להסדר ניגוד העניינים שיוצג לו על-ידי היועצת המשפטית, בחר לערוך לעצמו הסדר שכזה: בהודעת לשכתו נמסר כי זיני לא יעסוק בחקירת "קטאר-גייט" - שבה נחקרים שלושה מיועציו הקרובים של נתניהו: יונתן אוריך, ישראל (שרוליק) איינהורן ואלי פלדשטיין. פרשה זו, שעל פי בג"ץ עומדת בליבת ניגוד העניינים, הייתה מלכתחילה אחת הסיבות להטלת המגבלות. גורמים בסביבת נתניהו אמרו אמש ל-ynet כי ראש הממשלה "נחוש מאוד להעביר את המינוי של זיני. לא מסתכלים לאחור, והולכים בכל הכוח. לא רואים משהו שיעצור את המינוי". ההערכה בקרב גורמים פוליטיים היא שנתניהו ביקש להסלים את ההתנגשות עם המערכת המשפטית גם כהכנה לקראת חקירתו הנגדית הצפויה בעוד שבועיים. בליבת ניגוד העניינים עומדות שתי חקירות שעדיין מתנהלות - פרשת ההדלפות לעיתון הגרמני בילד, ופרשת "קטאר-גייט". אף שראש הממשלה לא מוגדר כחשוד בפרשות הללו, נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית כתב: "אין צורך להרחיק עדות כדי להבין שלנתניהו יש אינטרס אישי בתוצאות ההליכים. בין ראש הממשלה ובין לפחות חלק מיועציו החשודים בפרשות - קיים קשר קרוב, שמקים חשש ממשי לניגוד עניינים". עמית גם הזהיר כי "התעלמות מאזהרות הגורמים המשפטיים המוסמכים מגבירה את החשש שניגוד העניינים אכן מתקיים". מעבר לניגוד העניינים, הליך המינוי עצמו נתפס בעיני גורמים משפטיים כבלתי תקין. לדברי אחד מהם, זיני נפגש עם נתניהו לפגישה קצרה במכוניתו, שם סוכמה מועמדותו - ללא כל עדכון לרמטכ"ל אייל זמיר, מפקדו הישיר. בנוסף, כישוריו וניסיונו המודיעיני של זיני הועמדו בסימן שאלה, כשלא הוצג נימוק פומבי לבחירתו. ... בין יתר האפשרויות שנבחנות, בהרב-מיארה צפויה להמליץ גם על קביעת מגבלות ברורות - מעין "חומה סינית" - בין נתניהו לבין ראש השב"כ המיועד, במידה שייכנס לתפקיד, על רקע החקירות שעדיין מתנהלות, והחשש מהשפעה לא ראויה על ראש הארגון הרגיש ביותר במדינה. ... אל תוך הסבך הזה נכנסת גם סוגיית ועדת גרוניס - הוועדה המייעצת למינויים בכירים - שאמורה לאשר את טוהר המידות של המועמדים לשבעה תפקידים רגישים, בהם ראש שב"כ, רמטכ"ל, נגיד בנק ישראל ומפכ"ל. במערכת המשפטית מעריכים כי הפעם, בשל המצב הרגיש, ועדת גרוניס לא תסתפק בבדיקת טוהר המידות בלבד - אלא תידרש לבחון גם את כשירותו, התאמתו ואי-הפוליטיות של המועמד. אלא שבפועל, הוועדה אינה יכולה להתכנס - הרכבה חסר: אין כיום נציב שירות מדינה, לאחר שבג"ץ פסל את השינויים שהובילה הממשלה במינויו, ופרופ' טליה איינהורן אינה יכולה לקחת חלק בדיון - מאחר שבנה, ישראל איינהורן, מבוקש לחקירה בפרשת קטאר-גייט. המשמעות: יידרש מינוי של חבר ועדה חדש לצד נציב שירות מדינה חדש - שני תהליכים שצריכים לעבור את אישורה של היועמ"שית. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר של דרור ימיני """ אנחנו זקוקים לכל פעמוני האזעקה. משום שדוד זיני, המועמד של בנימין נתניהו לראשות השב"כ, מתנגד לעסקת חטופים, בין השאר, משום שזוהי "מלחמת נצח". ונתניהו, רק בשבוע שעבר, השאיר בערפל את שאלת קיום הבחירות. "אנחנו במלחמה", הוא אמר, "אתם רוצים בחירות עכשיו?". "ואם המלחמה לא תסתיים במועד הבחירות?", נשאל נתניהו. הוא לא ענה. כשמחברים את "מלחמת הנצח" של זיני למלחמה הבלתי נגמרת של נתניהו – המסקנה מפחידה. נתניהו, יש חשש, מהרהר בדחיית הבחירות. נכון שצריך רוב של 80 חברי כנסת כדי לדחות את מועד הבחירות. אבל מי שרומס את הלוחמים בזמן מלחמה על-ידי קידום חוק נכלולי לקידום השתמטות – מסוגל לכל דבר. ומה אז? האם יהיה לישראל ראש שב"כ שישמור על "סדרי השלטון הדמוקרטי"? וזה מחמיר. האלוף דוד זיני הוא אחיו של שמואל זיני, נציגו של המיליארדר סיימון פאליק, שהוא לא רק "מיליונר הבית" של בנימין נתניהו, אלא גם תורם לעמותות ימין קיצוני. אחת מהן קשורה לבנצי גופשטיין, מהימין האנטי-ציוני והאולטרה-קיצוני. ייתכן שגופשטיין נמצא במעקב קבוע של השב"כ, גם משום שרק לאחרונה חביבו של פאליק הורשע בהסתה לטרור. שמא נאמר, שאין קשר אידיאולוגי בין האח דוד לאח שמואל ולימין הקיצוני. אלא שדוד זיני, לפי פרסומים רבים, היה מועמד לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. נתניהו פסל אותו. משום שמתברר שגם לפי נתניהו, מדובר באדם "משיחי". הוא גם הוכנס לרשימת המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל, כנראה בלחץ של שרה נתניהו. גם שם זה עבר. לנתניהו יש קווים אדומים? כל יום שעובר נתניהו מזיז את הקווים. ויש חשש רציני שנתניהו של אתמול הוא אדם ממלכתי לעומת נתניהו של מחר. יכול להיות שדוד זיני הוא איש נפלא. אבל השילוב בינו לבין שרה ובנימין נתניהו, לבין אחיו שמואל, המיליארדר פאליק והימין האנטי-ציוני – הוא שילוב שמבשר רק רעות. יש בעיה גם בעצם העובדה שזיני מוכן לקבל את המינוי. הרי ראש השב"כ הוא אחד משומרי הסף הבכירים ביותר בישראל. סעיף 7 (א) לחוק שירות הביטחון הכללי קובע ש"השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו". נניח שכל מה שנאמר על זיני לא מדויק. נניח שהוא איש יוצא דופן. איך בדיוק הוא מוכן להתמנות לתפקיד, באמצעות הליך שכל כולו פגיעה בסדרי המשטר הדמוקרטי? הוא היה קונה את כל עולמו אם היה מודיע לנתניהו: "אני מוכן ומזומן לקבל את התפקיד, ובתנאי שתעביר אותו בהליך תקין". וזה מפחיד, משום שאם זיני מציית עכשיו לנתניהו, ולא להליך תקין, מה יקרה כאשר בג"ץ יקבל החלטה שנתניהו יסרב לציית לה? למי זיני יציית? כל זה קורה על רקע מפולת מדינית. נתניהו חי בעולם אחר. הוא דוהר. האירופים מאיימים שהמשך המלחמה יגרור סנקציות? הוא מצפצף על אירופה בדיוק כפי שהוא מצפצף על מִנְהָל תקין. בדיוק כפי שהוא מצפצף על רוב אזרחי ישראל. רוב ארצות אירופה כבר הטילו חרם על משלוחי נשק לישראל. זה פוגע בצה"ל. זה לא מספק את נתניהו. הוא רוצה עוד. מינוי ראש שב"כ, תוך כדי צפצוף על החוק, פוגע בחיילי צה"ל בזירה נוספת. הרי המינוי הזה, אם יתממש, ישמש כהוכחה לכך שבישראל אין שלטון חוק. זה בדיוק מה שעלול לחסל את טענת המשלימות, שמשמשת כל מדינה דמוקרטית מול רדיפה של טריבונלים בינלאומיים, ולא רק בתי הדין בהאג. בהתחשב בסדרת המהלכים של נתניהו, אפשר להניח שהוא בעידן ה"דווקא". הוא דווקא לא יענה על שאלה בנוגע לבחירות במועדן. הוא דווקא ימשיך את הלחימה גם במחיר של סנקציות ופגיעה בישראל. הוא דווקא לא יגנה את החוליגנים מהצד הפוליטי שלו. וייתכן שמינוי זיני לראש שב"כ לא היה בא לעולם ללא השינוי שנתניהו עובר. הוא איבד את הבושה. הוא נגד כל העולם. גם נגד ישראל. גם נגד משפחות החטופים. גם במחיר של פגיעה בחיילים. סהדי במרומים שיש לי ביקורת קשה, נוקבת, על האקטיביזם השיפוטי והמשפטי, ובימים רגילים היה גם מקום לביקורת על הנחיית היועצת המשפטית לממשלה – נגד כל מינוי. ונדמה שדעת המיעוט של השופט נעם סולברג, בעניין פיטורי ראש השב"כ, הייתה סבירה יותר. אבל ראשית, חובת הציות לא תלויה בדעתו של הח"מ ולא בדעתו של ראש הממשלה. אפשר לערער. אפשר לבקר. אבל חובה לציית. ובנוסף, אלה לא ימים רגילים. אלה ימים שבהם כל חטאי הגורמים המשפטיים ילבינו כשלג אם ראש שב"כ חדש, שתומך ב"מלחמת נצח", שאמור לשמור על הדמוקרטיה, ייכנס לתפקידו על-ידי ראש ממשלת הדווקא, שרוצה מלחמה ללא הפסקה, בהליך שכל כולו פגיעה בדמוקרטיה. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להפסיק את הצביעות. מה שהולך כמו אווז, מגעגע כמו אווז, הוא כנראה אווז. דוד זיני הוא כנראה כהניסט בדיוק כמו כל משפחתו. BB עצמו כינה זאת בלשון נקייה "משיחי מדי". גם ההשערה שBB הציע אותו רק כדי שלא יבחר היא סבירה. מה שהיה צריך להדאיג זה שאדם כזה הגיע להיות אלוף בצה"ל. הסיטואציה בה ממנים אחד כזה לראש השב"כ היא רק אחד מן הסימנים שעידן המחאה והמאבק הציבורי מאחורינו. יש להבהיר היכן אנו עומדים: לא לביביזם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע היסטורי - שלילה כפולה בכותרת הראשית ב ynet : "המרטכ"ל עוקץ את ראש השב"כ המיועד: זו אינה מלחמה אין סופית, נפעל לקצרה" מקור אני בטוח שזה מתואם עם רוה"מ והוא חותר לנצחון מוחלט כמה שיותר מוקדם, ייתכן אפילו לפני בוא המשיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמטכ''ל כמובן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות דוקא מדייקת. המרטכ״ל החדש הוא אכן המטה של הראש הכללי (כלומר, של ראש הממשלה) בצה״ל. בקרוב יהיה לנו גם, במקום ראש השב״כ, את שב״כו של הראש. בהמשך יהיה את עורף הפיקוד (הכינו את הגיליוטינות), המינהל למר ביטחון, את החל״ר (חירום לטובת ראשנו) ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש בחודשים הראשונים של הרייך השלישי מונה הרמן גרינג הטייס המהולל ממלה"ע ה-I לשר המדינה (הפנים) של פרוסיה (הגדולה והחשובה במדינות המרכיבות את גרמניה). בתפקיד זה הקים גרינג את הגסטפו שהפך מאוחר יותר למשטרה הפדרלית של גרמניה כולה. ממינוי זה המשיך גרינג והתמנה לקנצלר של פרוסיה עד שהפך למספר 2 בהרארכיה הנאצית. המשטרה הכללית והחשאית הם תמיד נקודות מפתח במיטוט הדמוקרטיה. עם אוחנה כיו"ר הפרלמנט, בנגביר שר המשטרה, זיני ראש השב"כ ו-BB בתפקיד המופתי,האם ישראל היא עדיין דמוקרטיה ליברלית? האם הבחירות של 2026 יוחלפו במשאל עם על עקרון הסבירות/המנהיג? (ונחשו מי ילוהק לתפקיד של אוסקר פון הרצוג?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הרטורית הזאת קצת משונה. השאלה צריכה להיות אם ישראל היא עדיין דמוקרטיה. ישראל היא אכן (עדיין?) דמוקרטיה, אבל היא אף פעם לא היתה דמוקרטיה ליברלית. היא תמיד הסתובבה לה בין היותה דמוקרטיה מינוס עם בעיות מהותיות לבין היותה דמוקרטיה דה-לה-שמאטה. אני בספק שיהיו בחירות ב-2026. מלחמה איזורית (ארוכה) כדי למנוע בחירות זה לגמרי מהלך צפוי ובכלל לא מפתיע אם וכאשר הממשלה הזאת תלך אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיטר גריפין לא יסכים לשנות את החוקה כדי שטראמפ יבחר שוב, וגברת כהן מחדרה לא תסכים לדחיית הבחירות למועד לא ידוע. ישראל תמיד אחזה בשני הסטים של הערכים - הליברל דמוקרטי והדתי לאומי, וזה עוד מלפני קום המדינה. לדוגמה- הרב קוק שהיה הרב הראשי האשכנזי לישראל 1921-1935. בן גוריון עצמו לא היה ליברל גדול. את דגל חרויות הפרט נשא בשנים הראשונות לקום המדינה דווקא בגין. סטאלין היה לוחם החופש המהולל עבור המפלגה השניה בגודלה שדתה היתה סוציאליזם. היום אמנם הגזענות הקנאית שהיא הפן האגרסיבי של הלאומנות הדתית, זוכה לתמיכה רחבה, אך סט הערכים הליברלי לא ננטש. הוא רק איבד את הקדימות. אני לא פוסל את האפשרות שישראל תהפוך לדמוקרטיה חלולה בעתיד, אבל לא תחת נתניהו. רבים מתומכיו כבר מבינים שהוא איבד את זה, גם אם לא יגידו זאת בפה מלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה גברת כהן מחדרה יכולה לעשות בעניין? כמו שראינו, כם אם יצאו חצי מיליון כמוה לרחוב זה לא ישנה הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הדמיון שלך (הנוטה לאופטימיות ותמונות מבוססות תקווה) עדיין לא מצליח להפנים את המוכנות של ביבי והמיניונים שלו להמטיר גופרית ואש על מדינת ישראל כדי להמשיך לאחוז בשלטון. גברת כהן מחדרה בהחלט תסכים לדחיית הבחירות למועד לא ידוע. בעיקר אם היא תהיה עסוקה בלארגן את יומה בין ריצה אל המרחב המוגן לבין הנסיעה לבית הקברות כדי לקבור עוד כמה בני משפחה. כשישאלו אותה על מועד הבחירות היא לא תבין על מה אתה בכלל מדבר. אם תשאל, היא תסביר לך ש״זו לא השעה״ ו-״זה לא הזמן לפוליטיקה״. מלחמת הנצח שהשלטון הזה שואף אליה לא הולכת להסתיים בגלל איזה סעיף טכני שטותי כמו ״מועד בחירות״ או ״סוף כהונה״. ״רבים מתומכיו כבר מבינים שהוא איבד את זה, גם אם לא יגידו זאת בפה מלא.״ אם לא יגידו זאת בפה מלא (ולדעתי הם לא יגידו), לאף אחד לא יהיה אכפת מה הם מבינים ומה הם לא מבינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמפולת של שלטון הימין כבר פה. א. זה התחיל כאשר טראמפ ביטל את הפעולה בתימן. למי שזה לא היה ברור עד עכשיו, צריך להיות ברור שאי אפשר לבסס שום מהלך מדיני חשוב על תמיכת ממשל טראמפ. זהו ממשל אינסולארי שלא יעשה שום דבר שלא יזרים כסף ישירות ומיד לקופת הפדרל ריזרב. מי שאינו חושב שישראל היא מעצמה אזורית, מבין שכל "איסטרטגיות עוגת הגבינה" של BB נכתבו על קרח. ב. זה ממשיך כאשר ה"מדיניות" של BB, מאבדת את הלכידות הפנימית שלה. אם המטרה היא להוציא פלשתינאים מעזה (וזו כרגע המטרה הסמי-מוצהרת אאל"ט), מדוע לחלק מזון בעזה? ג. ההסבר הביביסטי שצריך לחלק מזון כדי ליצור לישראל לגיטימציה להמשך הלחימה ברצועה, אינו מחזיק לא מים ולא אבקת חלב, מהרבה סיבות. ראשית, כי הלגיטימציה כבר עבר זמנה. שנית, כדי לאפשר חלוקת מזון מסודרת בעזה, ללא מעורבות החמאס, יש לפתוח באש חיה על בוזזים ומתפרעים. אחרת מערך החלוקה יתפרק ויבוטל בזמן קצר. ירי כזה בודאי לא יספק לגיטימציה מסוג כלשהו לצה"ל. האמריקנים לא יירו כפי שהסברתי למעלה. ד. אני לא חושב שיש אפשרות לכבוש את עזה ללא נזק אגבי מחריד ופגיעה נרחבת באוכלוסיה אזרחית. לראיה דרך כזו, לא נמצאה עד עכשיו. בתחילת המלחמה היתה בפני BB בחירה בין שתי אופציות. הוא יכל לבחור באופציה של השתלטות מהירה על השטח, תוך התעלמות מעניין החטופים. מנגד הוא יכל לבחור באופציה של כיבוש זוחל, עקב בצד אגודל, כאשר מתעלמים מן העובדה שישראל לא בנוייה ללחימה ממושכת, הן מבחינה פנימית והן בינלאומית. BB עשה את הבחירה שלו ועכשיו הוא מגלה את המחיר. ה. המחיר? בחרת בדרך האיטית? אתה צריך ללכת על מחזור של פשרות הפסקות אש ופרצי לחימה קצרים. את זה ספינת השוטים של בנגביר, סטרוק, עמית הלוי וסרן אלמוג מלרע כהן, לא יאפשרו לו. לפחות לא בלי לזנב בו באופן קבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל הסעיפים ובכל זאת לא הייתי עוצר את נשימתי עד לנפילת ממשלת פח הזבל הזו. כבר אין ממש קשר בין כישלון או מדיניות כושלת לבין איבוד שלטון בישראל (אם היה, הממשלה הזאת היתה נופלת בתאריך בה היה ראוי שהיא תיפול - בשמיני באוקטובר). אם החרדים יבחרו להפיל את הממשלה, למרות שהם צריכים להסתכן בסגירת ברז הכספים, הממשלה תיפול. אם לא, אז לא. יכול להיות שהממשלה תיפול, אבל נראה לי צפוי שהם ינסו בכל הכוח וכצעד נואש אחרון את המהלכים של שינוי משטר + ינסו לגרור את ישראל למלחמה איזורית כדי לעזור להצדיק זאת. אם זה הכיוון, אז אי אפשר לדעת אם הם יצליחו ליצר את האסון הנחוץ להם או לא. זה זריקת קוביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זריקת קוביות זה תמיד נכון. איך כתב מקיאבלי ב"הנסיך": האלה של השליטים היא פורטונה (המוזה של המזל). בכל רגע יכולות ההורדות הטטריות של הולגו חאן, נתמכים בכוחות של נוצרים נסטוריאנים, לפרוץ מן המזרח ולהכריע את האימפריה האיסלמית של בני עבאס. וכך להעניק לאימפריה הביזנטינית שלנו עוד כמה מאות שנות חיים. אני לא הייתי שם את כספי על החרדים והדתיים. צריך לזכור כי בליכוד עצמו יש גרעין די גדול של נבחרים שיודעים שבכל תסריט, את הכנסת הבאה יראו בערוץ הכנסת (גלנט, אדלשטיין, ברקת, ביתן, קיש, גוטליב, דיכטר, ביסמוט) והם עשויים לנטוש את הספינה למען סידור עבודה. נראה לי שחוטובלי כבר עשתה מספיק נזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. מצטט מעצמי [...] "כדי לאפשר חלוקת מזון מסודרת בעזה, ללא מעורבות החמאס, יש לפתוח באש חיה על בוזזים ומתפרעים. אחרת מערך החלוקה יתפרק ויבוטל בזמן קצר. ירי כזה בודאי לא יספק לגיטימציה מסוג כלשהו לצה"ל. האמריקנים לא יירו כפי שהסברתי למעלה". הירי שהרג עשרות עזתים ליד מתחם הסיוע ברפיח בוצע על ידי צה"ל. המהירות שבה ה"איסטרטגיה" של BB משתבללת והורסת את עצמה ובתהליך גם מכרסמת ביסודות הקיום של מדינת ישראל מפליאה גם אותי לפעמים. א. כל הסיפור הזה של ישראל שמשקיעה 700 מ' ₪ כדי להאכיל את יושבי עזה ואח"כ חייליה יורים בפליטים מבקשי הלחם ואח"כ דו"צ מגיב בטענות המתבררות כמעט מיד ככוזבות, הוא המחזה לעיני כל של תוצאות המדיניות הדו-ראשית והדו-פרצופית של ממשלת הBB. ב. השאלה שצריך לשאול היא איך מגיע דו"צ למסור גרסאות שקריות שאינן משרתות בשום צורה מובנת את האינטרס של צה"ל וישראל? ג. ממשלת ישראל מטילה על כוחות הביטחון משימות חשאיות, ללא הנחיות עקביות, ללא גיבוי מלא ובאופן שמטיל את כל האחריות לכישלון על מבצעי ההוראות. מפקדי צה"ל עושים אותו דבר לפקודיהם. וכעת בכיוון ההפוך: חיילי צה"ל פועלים באופן חסר אחריות וחסר משמעת. אח"כ משקרים למפקדיהם ואז דו"צ מסתבך בהפצת גרסאות כזב הפוגעות במדינת ישראל. ד. תוסיפו את זה למינוי מפקדים שאינם אלא אנרכיסטים כהניסטים והפיכת צה"ל למקום בלתי אפשרי לשליש פלוס של המלש"בים ותבינו שהתואר הנכון לזה שתואר כ"מר ביטחון" הוא מהרס ומחריב. בדיוק כמו יחריב לוין למערכת המשפט כך נתניהו למערכת הביטחון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. בדיוק כמו יחריב לוין למערכת המשפט כך נתניהו למערכת הביטחון. זה בדיוק העניין. זאת לא טעות. זאת מדיניות. המאפיה הליכודית צריכה מוסדות מדינה כושלים כדי לבצע ״רפורמות״ ולשבץ בהם אנשים מטעם. לאט ובטוח, הם עובדים על זה. ככל שישראל ומוסדותיה יהיו במצב גרוע יותר, כך יש יותר קש בו הליכוד יכול להאחז כדי להישאר בשלטון ולעצב את שיטת המשטר בדמותו. צה״ל הוא רק אחד ממוסדות המדינה ואת המלחמה (נגד מדינת ישראל) הם מנהלים בכל החזיתות. כמובן שהליכוד משחקים משחק מסוכן - הם בו זמנית מערערים את ישראל וגם קצת את ממשלתם. יכול להיות (אולי) שהם יובילו לנפילת הממשלה לפני שהם יצליחו להוביל לנפילת שיטת המשטר (למרות החדשות והמשבר עם החרדים, אני עדיין בספק שלשלם הולכים), אבל זה המשחק היחידי שנשאר להם לשחק ונראה שרובם (בהובלת ביבי) כבר מזמן מוכנים לשחק את המשחק הזה. לכן, התסריט בו הממשלה תגרור את ישראל למלחמה איזורית, את צה״ל לשקוע בעוד איזה בוץ או שניים ואת העורף הישראלי לעוד איזה אסון, עדיין על השולחן. הממשלה הזאת צריכה מצבי חירום כאוויר לנשימה. הם לא יכולים להרשות לעצמם לתת לזמן שמוגדר ״זו לא השעה״ לעבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שזמנו של BB תם והיד כבר רושמת על הקיר "וּדְנָה כְתָבָא דִּי רְשִׁים מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין. דְּנָה פְּשַׁר מִלְּתָא מְנֵא מְנָה אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ. תְּקֵל תְּקִילְתָּה בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר". אני לא יודע אם BB יצליח לשרוד את הדמנציה והאילוזיות של מועצות הרבנים החרדיות. מצבו מזכיר לי את מצבו של רובספייר, רגע לפני שחברי המועצה שלו החליטו שעדיף להם בלעדיו. יש לו במפלגתו תומכים ואנשים השותפים לדרכו המדינית. הבעיה היא שתומכיו אינם שותפים לדרכו ושותפיו לדרך אינם תומכיו. איני יודע במה תבחר נשמתו המסוכסכת של BB כאשר תאלץ לבחור בין חברתם של יושבי כלא מעשיהו לבין להשאר לבד עם גוטליב, ואטורי, אמסלם, מאי גולן, גד"א ורעייתו. בכל אופן, הנזק שנגרם לכוחות הביטחון הוא כבר מפושט מאד וגם אחרי לכתו נשאר מול הבייס היודונאצי ששתף אתו פעולה. כך שהליכתו של הBB אינה תחילת הסוף, אלא במקרה הטוב סוף ההתחלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופטימיות מוקדמת לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם עוד לא מחר, אז מחרתיים. במדינת ישראל שבועיים זה נצח, אבל בראייה היסטורית שנתיים זה הרף עין. אם אתה חושב שהתחזית שלי אופטימית, אנא צא וראה מה קורה בפולין. לצרפת לקח שנים להתאושש מפולמוס דרייפוס ואותה צרפת ששרדה את הפרשה כשלה שלוש פעמים במלחמות עם הארכי-אוייב הגרמני שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנתיים זה הרף עין? ראה כמה נזק נגרם למדינה בשנתיים האחרונות. ההבדל בין חודשיים לשנתיים עבור המדינה יכול להיות דומה להבדל בין תחילת טיפולי כימותרפיה עכשיו או עוד שנתיים לחולה סרטן דרגה 3. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, כל מה שיש לאינדיבידואל זה החיים שלו גם כאשר מדובר בחודשיים או פחות. לי, לכל הפחות ברור, שהמפולת הישראלית שהתחוללה ב-7.10.23, לא יכולה להיות נקודתית. מדינת ישראל עשתה טעויות מבניות מאד קשות בדרך ל-7.10. זה לא איש כזה או אחר, לא מוסד כזה או אחר ובטח לא בגידה של הקפלניסטים האשמים בהכל. משהו מאד רע קרה למדינת ישראל בדרך שהובילה לכאן ועכשיו. התיקון, אם בכלל יקרה, לא יהיה החלפת איש כזה או אחר או הצבעה של המון לא-מודע בקלפי שיצביע היום כך ולמחרת ההיפך. תדרש אישיות או אישים כריזמטיים ואנשי חזון, כדי להוביל את הגטו האנטישמי והכהניסטי שצמח כאן בחזרה אל דרך המלך של אור לגויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא טוען שהחלפת האיש היא פתרון קסם ולכן לטעון את ההיפך לא באמת סותר משהו שאמר הפונז. החלפת האיש באחר היא לא יותר (אבל גם לא פחות) מהפאנצ׳ליין ההוא של הבדיחה ההיא על אלף עורכי דין בתחתית הים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם העניין ההוא עם תנאי הכרחי מול תנאי מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון, אבל זה אומר שהחלפת האיש על הסוס ללא שום אג'נדה סדורה של שינוי כיוון ספינת המדינה, אינה מספיקה. ללא חזון ברור של עתיד אחר, נתפסים פעם אחר פעם אחרי כל מיני מקסמי שוא שתמורת מציאת מכנה משותף עם שבטים אחרים, מאפשרים לספינה להמשיך לשוט לשומקום. פעם זה שחרור החטופים ופעם זה גיוס החרדים. מתי נגיע לעסוק בעיקר: אין לנו שום רצון להיות חלק מן הגטו הדתי-לאומני שרוב הציבור היהודי הקים כאן. שת"פ עם הגטו הזה משמעותו הוא יצירת גלות יהודית חדשה בתוך המדינה היהודית. "הם" צריכים להחליט בין ממלכתיות שתכיל גם אותנו ו"אנחנו" צריכים להחליט בין מרי אזרחי ומאבק על חרויותינו כאן לבין אקסודוס וחירות במקום אחר. הפאנצ'ליין של הבדיחה הזו הוא שלמלחמה די בצד אחד. לשלום נדרשים שני צדדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם'' צריכים להחליט בין ממלכתיות שתכיל גם אותנו לבין עריצות הרוב שתדחוק אותנו מחוץ למחנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב. אף אחד לא טוען (חוץ מהאיש הדמיוני איתו אתה מנהל ויכוח) שלהוריד את האיש מהסוס זה מספיק. כולנו מסכימים שחשוב שהישראלים יחזרו לעסוק בעיקר. השלטון הנוכחי הוא מחסום אחד (יש עוד) בדרך בה צריך ללכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מנהל ויכוח עם אף איש, דמיוני או אמיתי. אני מנהל ויכוח עם קונספט שאומר שאנחנו הרוב שאיזושהי קלפי תחזיר לנו את הגה השלטון. האמת היא שאנחנו מיעוט שרק ילך ויקטן בגלל מימון הילודה החרדית והרילוקיישן. אנו צריכים להתחיל לחשוב כמיעוט ולהתחיל מהגנת זכויות המיעוט שלנו. גיוס חרדים אסור שיהיה הבעיה שלנו. זו צריכה להיות הבעיה של BB, בנט או מי שיבחר. הבעיה שלנו צריכה להיות שיפסיקו לסחוט אותנו ולהעביר את הכסף לחרדים. צריך להפסיק לשלוח את צה"ל לפתור את בעיית החרדים. צריך פשוט להחביא את הארנקים שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו. צריך להזהר מאד מלהטיל את כל יהבנו על הבחירות הבאות. המאבק ימשך גם אחריהן. ובבחירות עצמן קשה מאד להעריך מה יהיו התוצאות. הביביסטים משקרים בסקרים ולכן תוצאות הסקרים הם לכל היותר הערכה סטטיסטית עם הרבה מניפולציות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקונספט של "אנחנו הרוב" הוא שלי, והויכוח שלך הוא איתי. אני הולך לארוג כאן יריעה רחבה ומקווה שלמרות ריבוי העצים עדיין אוכל להראות את היער. ראשית, מי זה "אנחנו"? אם "אנחנו" זה חילונים שדוגלים בפתרון שתי המדינות, אין ויכוח. אתה צודק- זהו מיעוט קטן היום. זה שהמיעוט הזה משרת בצה"ל ותופס עמדות בכירות במשק, באקדמיה ובשדה התרבות לא נותן לו זכויות יתר. זה אותו מיעוט שהפופוליסטים בליכוד הפכו לעמנואל גולדשטיין עבור הקבוצה שלהם. אבל אם "אנחנו" זה ציונים ליברליים בלי קשר למידת הדתיות ולעמדתנו בשאלת הסכסוך היהודי פלסטיני, הרי שאנחנו הרוב. רוב מוחלט ואולי גם מיוחס. אבל מה זה "ציונים ליברלים"? זה מה שנקרא "יהודית ודמוקרטית". מחזיקים בשני הסטים של הערכים. סט הערכים הציוני שיש בו לאומנות ואתניות, וגם סט הערכים הליברלי שמקדש זכויות אדם. שני הסטים שמתוארים להפליא בהכרזת העצמאות. אני מציע שבמקביל לחלוקה שאתה עושה, בה "אנחנו" מיעוט, יש את החלוקה שאני עושה בה "אנחנו" הרוב. אחרי הז' הרגשות הלאומניים הציפו את המדינה. ראינו כל מיני שמאלנים "מתפכחים" או "מתפקחים" ושמעתי יותר מפעם אחת "אין יותר שמאל" ו"אין יותר שמאלנים". אותו מיעוט "אנחנו" לשיטתך הפך לשוליים. אבל ב"אנחנו" שלי לא השתנה הרבה. הפיקחות הפוליטית של נתניהו1 יצרה זהות מדומה בין הערכים הלאומניים (המתקראים ימניים) לבין ערכי הדת והמסורת. זהות שמתודלקת על ידי רגשות הקיפוח של המזרחיים ו/או הפריפריאליים. הצלחת הסימון של בעלי עמדות נציות למדי כמו בני בגין וליברמן כ"שמאלנים" עבור הליכוד הפופוליסטי מעידה על כך שהחלוקה בין "אנחנו" ו"הם" אינה על פי העמדה בשאלת הסכסוך היהודי פלסטיני. לשיטתי החלוקה הזו היא על פי הנכונות לוותר על ערכים ליברליים. מהו חוק הלאום אם לא קריעה של הכרזת העצמאות לשניים- מנופפים בחלק אחד ומחביאים את השני? ומדוע בית המשפט העליון הוא שנוא נפשם של השמרנים- מהרב עובדיה ועד אחרון הביביסטים? מה עשה אהרן ברק שמגיעים לו כל קיתונות השנאה שנשפכים עליו? בחלוקה שאני עושה התשובה קלה- בג"ץ הוא לא שמאלני בגלל עמדתו בשאלת השטחים. הוא שמאלני כי הוא המוסד המופקד על האיזון בין הערכים הליברליים והלאומניים במדינה. בין חופש העיסוק לשמירת שבת, בין שמירה על הבטחון לשמירה על זכויות אדם, בין שמירה על צביון המדינה לבין זכויות אדם (בעניין המסתננים). וכאשר הקואליציה שואפת לנטוש את הערכים הליברליים אז מי שהוא נושא הדגל שלהם הוא האויב. בג"ץ שקבע ב 1953 שישראל היא מדינה דמוקרטית. בג"ץ שהכניס את ערך השוויון לתוך עקרונות היסוד לפני שהופיע בשום חוק. אהרן ברק הפך לעמנואל גולדשטיין לא כי הוא אשכנזי מרחביה ולא בגלל דעתו על השטחים. הוא גולדשטיין בגלל בג"ץ בנק המזרחי שמימש את המהפכה החוקתית שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כנראה החוק הליברלי ביותר בספר החוקים. ואם זו החלוקה- מצד אחד ציונים ליברליים ומצד שני לאומנים שמרנים שנטשו את הערכים הליברלים, אז אנחנו הרוב. לכן מבחינתי כשאתה אומר שאתה במחנה הנגדי למסורתיים אתה משחק לידיו של נתניהו, ואכן מוצא את עצמך במיעוט. אותה ברית ארבע הפינות שאתה מתאר היא בין שלוש פינות שחסרות לחלוטין את הערכים הליברליים- - החרדים, זה ברור. - המשיחיים של עליונות יהודית3 - לאומנים פשיסטיים כדוגמת הצל ולה פמיליה. ובין פינה רביעית שעדיין אוחזת בערכים ליברליים- המזרחיים/מסורתיים/פריפריאליים. עבורך הפינה הרביעית הזאת היא "הם" ועבורי היא "אנחנו". רב המשותף בין הציוניים הליברליים מכל הסוגים3 מאשר השונה. הסקר האחרון ב"מעריב" תומך בכך- יוצא שגם ליברמן באפשרות אחת וגם בנט באפשרות השניה שותים לא מעט קולות מהקואליציה הנוכחית. מה הקשר בין ליברמן לבנט? האחד דתי והשני אנטי דתי. נניח שניהם אוחזים בהשקפה דומה לגבי עתיד השטחים, אבל מה הופך את שניהם לבוגדים בעיני המתקראים ימניים? אותו הדבר שגורם להם לשתות את המנדטים מהליכוד- שהם אוחזים גם בערכים הליברליים. הח"כים הפופוליסטים מהליכוד נטשו גם הם את הערכים הליברליים לטובת הערכים הדתיים-לאומניים-שמרניים (או לטובת שלשת הכ"פים, אם תרצה. מבחינתי זה אותו דבר אם אתה נוטש ערכים או מעמיד אותם למכירה). התעלמתי עד כה ממה שמשמאל למחנה "שלי"- השמאל הלא ציוני. שם ההבדל מבחינתי הוא ששמאל לא ציוני מוכן, אפילו מעוניין, לוותר על הצביון היהודי של המדינה, ואילו שמאל ציוני אינו מוכן. ירדן, לדוגמה, ככל שאני קורא בתגובותיו, מוכן ואף מעוניין לוותר. גם אביב, ככל שהבנתי מתגובותיו, לא יתנגד למדינה שתוותר על צביונה היהודי. עוצמת הערכים הליברליים שלהם אינה מאפשרת להם להחזיק ולו מעט מהערכים הלאומיים, האתניים והדתיים שנמצאים בקונפליקט מולם. משום שאני חולק ערכים ועולם מושגים ליברליים עם ירדן ואביב קל לי למצוא איתם שפה משותפת. אבל אין זה אומר שאנחנו שייכים לאותו מחנה. אני קודם כל ציוני ורק אחר כך ליברל. ובתוך הציונות, מה לעשות, חבויים גם ערכים לא ממש ליברליים. השיוך האתני בציונות חזק מהערכים הגלובליים. אילו ערכים גוברים אצלך? האם הדגל הראשון במעלה אצלך הוא הציוני או הליברלי? אם הליברלי- שוב אין ביננו ויכוח כי אנחנו לא שייכים לאותו מחנה. ויכוח הוא עניין בתוך המחנה ובין המחנות לא יכול להתקיים ויכוח אלא רק התנצחות. גם לא יכולה להיות הסכמה אלא רק הסכמים תועלתניים. אם הציוני- אז אתה במחנה הרוב המשתרע מגולן ועד גלנט. במחנה זה יש חילוקי דעות קשים אודות הפתרון לבעיה הפלסטינית, אבל אף אחד לא יקרא לשני בוגד במדינה משום שדעתו בעניין זה הפוכה. זה נייר לקמוס למי נמצא ב"אנחנו" שלי הציוני ליברלי ומי במחנה הנגדי הלאומני-דתי-שמרני. הוא יקרא לשני מטומטם ואידיוט, עיוור, או גרוע מזה- תמים. אבל לא בוגד. כי בוגד הוא מי שהולך נגד ערכי הליבה, נגד ציפור הנפש. בוגד בערכים. לכן אני טוען ש"אנחנו" הרוב. כי "אנחנו" כולל גם ימנים וגם שמאלנים (מבחינת הפתרון לסכסוך), גם חילונים, גם מסורתיים וגם דתיים שאינם מעוניינים לכפות את דתיותם על אחיהם. _____ 1 בעצם של בגין, ונתניהו לקח את זה לתהומות של רעל. 2 במקור- ערכי תנועת החרות. 3 הרב קוק כתב שנשמה של גוי קרובה יותר לנשמה של בהמה מאשר לנשמה של יהודי. 4 אני סופר מיאיר גולן וגלעד קריב דרך לפיד, גנץ, ליברמן, גלנט, ועד בנט ואדלשטיין. אני לא סופר את החרדים והמשיחיים כמו סמוטריץ', סטרוק וסון הר מלך, ואני גם לא סופר את עופר כסיף ואחמד טיבי. לגבי ש"ס קשה לי להחליט- אם להסתכל על הנבחרים אז לא, אבל אם להסתכל על הבוחרים אז כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות שלך לדעותי היא יותר מלא מדויקת. אפשר אפילו להגיד שפשוט לא נכונה. אני מתנגד בתוקף לביטול הצביון היהודי של מדינת ישראל. זה ההיפך הגמור מהדעה שלי. אי ההבנה בינינו נובעת מאי ההסכמה על מה זה צביון יהודי ומה מקומה הראוי של הדת היהודית (בכלל והאורתודוכסית בפרט). אנחנו גם לא מסכימים על מה הציונות והקמת מדינת ישראל אמורים היו לעשות לגבי היחס שבין היהודי/ישראלי לבין מוסדות השלטון לבין מוסדות הדת לבין האורתודוכסיה (ולמה לדעתי הנסיון הזה נכשל באופן שגם אלו שקוראים לעצמם היום ציונים ליברלים נטשו את כוונת האבות המיסדים הן לגבי תפקידה של הציונות והן לגבי ליברליזם). אם נתעלם מסוגיות הסכסוך הישראלי-ערבי, בסיווג האידיאולוגי שלך אני הייתי אומר שאני יהודי-ציוני-ישראלי-ליברלי (אבל עם לב שבור ושאיבד אמון בישראלים אחרים שמכנים את עצמם ציונים ליברלים). לכן, היום אני יותר ציני, פחות ישראלי (עם מגמה להיות אפילו פחות) ופחות ציוני. פחות ציוני לא בגלל שאני מאמין פחות בציונות, אלא כי אני חושב שהרוב המוחלט של הציבור (גם אלה שמכנים את עצמם ציונים) נטש את הדרך (או הלך לאיבוד בתוך נרטיב הסטטוס קוו, בלבול האילוצים הקואליציונים בחזון המקורי, חיבה לתאור הגם וגם שלדעתי הוא הבעיה ולא הפתרון, קבלה של קיום אקס טריטוריות וכל הג׳ז הזה). אני תומך בקיום בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. אידיאולוגית אני מחזיק באותן דעות שהיו להרצל ולדב״ג בעניין זה. אני אפילו מסכים עם ה״אם תרצו אין זו אגדה״. הדבר שאני יותר ויותר לא מסכים איתם הוא שאני לא שותף לאופטימיות שהיתה להם לגבי העם הזה - אני חושב שאתם לא באמת רוצים ולכן זו, לצערי, בכל זאת אגדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שאנחנו באותו מחנה! מהו אותו "צביון יהודי" שאתה מוכן לשמור? 1. האם אתה מסכים עם החלטות בג"ץ שלעתים חוק שעות עבודה ומנוחה (1951) האוסר על יהודים לעבוד בשבת גובר על חוק יסוד: חופש העיסוק? ראה בג"ץ "הנדימן נגד מדינת ישראל" מ 2003 (רק 5 עמודים שמתמצתים ענין שנדון באריכות קודם)? נכון שהשופט אגרנט היה יותר ליברלי (בג"ץ מירון נגד שר העבודה [ויקיפדיה]) והרבה יותר אקטיביסט בטרם חוקק חוק יסוד: חופש העיסוק. איפה אתה עומד? 2. האם אתה מוכן שחיילים ייענשו על אחזקת חמץ בבסיס בפסח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מהו צביון יהודי דיברתי ועניתי וחפרתי בלא מעט תגובות (חלק מהן ישירות לך) וכבר תארתי את העמדה שלפרש את ״צביון יהודי״ כ״צביון האורתודוקסיה היהודית״ זה לא ציונות אלא ההיפך הגמור ממנה (כי יהדות זה הרבה יותר דברים ואנשים מאשר היהדות-האורתודוקסית). גם עניתי (עם עמדות סופר שמרניות/מתונות/על סף המשעממות) על השאלות הספציפיות לגבי חוקי שבת בישראל ולגבי הסוגיה עליה מדינת ישראל תעמוד או תיפול - מה לעשות עם חייל שנתפס עם סנדוויץ עם פסטרמה וגבינץ או על נושא כשרות המטבחים בצה״ל. לשים את השאלות בסעיף 1 ו-2 במרכז המטא-ויכוח הפוליטי בישראל, לדעתי, זה התחלת הדיון מקבלת ההנחות של הנרטיב שלך (הגם וגם / הסטטוס קוו / האיזון בין דתיים/מסורתיים לחילוניים, האיזון הקדוש של משיכת החבל לכאן ולשם, כמן איזה עמוד תווך של מדינת ישראל) וניהול הדיון של חיפוש דרך האמצע תחת ההנחות הללו. אני לא מסכים עם ההנחות וטוען שמה שאתה חושב שהוא עמוד התווך של מדינת ישראל (By design) הוא הבאג במימוש (Tech debt וטעויות מתכנת שלא פעל על פי ה-Specs בגלל אילוצים ב-Sprintים). זה בדיוק מה שמיאש: בתוך המחנה ״שלנו״ מתנהלים הויכוחים שאמורים היו (ולדעתי אכן היו פעם) להיות הויכוחים של הציונות עם סמוטריץ׳, בן גביר, החרדים והציונות הדתית. בגלל זה, אני ממש לא שמח שאנחנו באותו המחנה. המחנה הזה רוצה לשים את בנט ראש ממשלה. זה מחנה זה? זה מחנה דמיקולו. לא תודה. אתם לא רוצים ולכן זו אגדה. לא רוצים? לא צריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בן גוריון טוב לשנינו אנחנו באותו מחנה. את הבאג/פיצ'ר הזה אתה כבר לא יכול להוציא כי הוא בליבת המערכת ומספיק אנשים מתייחסים אליו כפיצ'ר יסודי. הוא לא עיקר העניין אבל הוא תנאי יסודי בכך שזו הפרשנות של בג"ץ ל"יהודית ודמוקרטית". כלומר הפרשנות של הצד הליברלי יותר, הצד שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, ממש תודה על ההתייחסות. לדעתי, כמעט כל שורה בתגובתך ראוייה לתגובה מעמיקה. אני ממש מקווה שלא רק אני אגיב לתגובה המרתקת הזו, בבחינת "היכן אנו עומדים?". אתחיל מן הסוף. אתה ואני ולדעתי גם אביב וירדן לגמרי באותו מחנה. ההוכחה לכך טמונה בחלוקת הציבור היהודי לשלוש גושים ולא שניים. לשם הפשטות והקירוב הגס, יש לדבר על שלושה שלישים ולא על שני חצאי העם. ישנו מחנה תומכי הממשלה, הימין על מלא, דתי-לאומני ('הימין'). ישנו מחנה האופוזיציה, שאליו אנו משתייכים, השמאל-מרכז הליברלי ('השמאל'). וישנו המחנה השלישי, המחנה הא-פוליטי, מחנה שאינו מוגדר ע"י עקרונות אידיאולוגיים אלא ע"י בחירה יומיומית, פראגמטית ואופורטוניסטית. א. החלוקה הזו מסבירה מדוע איננו הרוב. בעצם אין בכלל רוב. יש רק אוסף של חלוקות וקבוצות ה"מוקפות" ע"י המדינה. ב. מסורתיים, תמצא בכל שלוש המחנות ולדעתי כלל לא מהווים, פרמטר של המחלוקת. ג. גם סוגיית שתי המדיניות הפכה לפרמטר משני במחלוקת. ולראייה, הגבול שמייצג הפרמטר הזה עובר בתוך המחנה השמאל. לדעתי לפחות מחצית משליש השמאל מעדיפה את המשך האוטונומיה על פני מדינה פלשתינית. ד. נקודת ההסכמה, שלי לפחות, אתך, היא הנאמנות להכרזת העצמאות של מדינת ישראל. את הגט של מחנה הימין מן ההכרזה הזו, מסמנים חוק הלאום והנאום של בא כוח הימין עוה"ד בומבך בדיון בבג"ץ על עילת הסבירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אני במחנה של אריק, שלך ושל אביב? כן ולא, יש כמה מאבקים ובכל אחד מהם מחנות שונים. אריק אומר נכון שאני במחנה אחר (שאני לבד בו עכש"י בפרלמנט האייל) - אבל זה בשאלת חזון אחרית הימים למדינת ישראל. ברור לי שהמשחק הזה לא רלוונטי כרגע. במשחק של "איפה אתה בבחירות הבאות", אני אשמח לקואליציה עם כל מי שיותר טוב מהקואליציה הנוכחית, בפרט בנט וליברמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חזון אחרית הימים למדינת ישראל'' הוא אוקסימורון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יריעה רחבה אבל מוגדרת ומוסברת היטב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מציע שבמקביל לחלוקה שאתה עושה, בה "אנחנו" מיעוט, יש את החלוקה שאני עושה בה "אנחנו" הרוב." הציטוט הזה ממך, נראה גם לי מרכזי. נשמת אפו של החיבור בין דמוקרטיה לבין חברה שבטית ומפולגת (ע"ע ארה"ב) היא היכולת לעשות פשרות ולבנות קואליציות. א. מחלוקת מרכזית בינינו, היא תאור ה"שליש" המכונה בפי א-פוליטי. כמו בגנטיקה, ההרכב של השלישים הוא עניין סטטיסטי ולא מבני. אבל, אני מסכים שהשליש הא-פוליטי נוטה ברובו למסורתיות ולתפיסת עולם ימנית (במובן לאומי-בטחוני). ולכן קואליציית הימין בין הימין המלא לימין הא-פוליטי היא טבעית וגם יוצרת רוב ברור של כ-70%. במובן הזה אנו מיעוט "טבעי". ב. אני לא מסכים למשתמע ממשנתך, כאילו השליש הא-פוליטי מחוייב לדמוקרטיה ליברליזם והומאניזם. בעיניי השליש הזה מאופיין במחוייבות חלשה לאיזמים למיניהם והעדפת שיקולים דינמיים, תועלתניים ומזדמנים. אני חושב שמחנה השמאל מחוייב למה שהייתי מתאר כערכים אנטי-נאציים. למשל מוסכם עלינו שמדיניות של "ניקוי אתני" אינה יכולה להיות משאת נפש באידאה הפוליטית שלנו. מוסכם אצלנו שהרעבה והריגה של ילדים אינה משמחת אותנו. את הנאמנות לעיקרון הזה הייתי מתאר כעקרונית ודתית. בשליש הא-פוליטי העיקרון הזה קיים אך הוא כפוף לשיקולים אחרים וזמניים. נכון לעכשיו העיקרון הזה "מושתק" ע"י שיקולים רגשיים, בטחוניים ולאומיים. וזה מה שיוצר את הרוב הגדול בציבור היהודי האדיש לסבל האזרחים העזתיים. ג. אם להיות אופטימי ולהאמין לסקרים, הכשלונות, הקיצוניות והקקיסטוקרטיה של הימין המלא, עשויים להתבטא בקואליציה של הימין הא-פוליטי עם השמאל וליצור רוב זמני אחר. אשרי המאמין. אני רוצה להתייחס ולתקן גם לגבי ברית ארבעת הפינות בראייתי. ד. ברית ארבעת הפינות שניסחתי היתה מבנה תיאורטי שנועד לתאר את האידיאולוגיות שמרכיבות את קואליציית ה-64. הקונסטרוקציה הזו מטיבה לתאר את הדעות במחנה והיא נועדה בעיקר לתאר את ההרמוניה בקואליציה: העדר חילוקי דעות קריטיים בתוך המחנה. זה מתבטא גם בעובדה שרוב תומכי הברית השתייכו ליותר מפינה אחת. ה. הפינות המקוריות שלי היו החרדית, הדת"לית, המזרחית-צוא"ש (צוררי אשכנזים) והרויזיוניסטית-לאומית (לוין, הנגבי וכאלו). על הצל ולה-פמילייה בכלל לא חשבתי. הללו הם חוליגנים פוליטיים ש"מקלקלים" את התבניות שלי. נכון שחוליגנים פוליטיים בד"כ נדבקים לרדיקליות אידאולוגית. אבל מנהגו של עולם הוא שהם לעיתים מחליפים את האידיאולוגיה שלהם בקיצוניות ההפוכה, אבל החוליגניזם נשאר אותו הדבר. גם בשמאל יש מיני גידולים של שמאל קיצוני, עובדי השטן וסלבים צוררי יהודים. הכל זה שאלה של מספרים וגודל. כפי שציינתי התבנית של ארבעת הפינות מטיבה לפרוש את הדעות. היא פחות טובה בפרישת המרחב האנושי של הבייס. ו. וגם ההרמוניה האידאולוגית שהמבנה הזה נועד להסביר כבר אינה קיימת. חילופי הדעות וריבוי הכיפות הסרוגות בין נפגעי פעולות האיבה, הפכו את שאלת גיוס החרדים שהיתה בעבר עניין שולי (של טהרנים וטרחנים משפטיים של שיוויון וזכויות) הפכה בצוק העיתים למחלוקת קריטית. ז. מעניין בעיניי איך המחלוקת האידאולוגית הזו, חלחלה בדרך לא דרך לכנסת (כאשר לאף ח"כ קואליציוני אין אינטרס לקצר כהונתו) ומסכנת את המשך הקדנציה. זוהי הסיבה שאני מאמין, בניגוד לכל חישוב הגיוני, שהממשלה עומדת ליפול. ומי יודע אם היא לא תיפול בגלל רגשי הקיפוח של אריה דרעי הרואה כיצד הליכוד מוכן להפר את דבר הבג"ץ כדי להדיח את היועמ"שית, מה שלא היה מוכן לעשוץ כדי להחזיר את דרעי לכס המיניסטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם החרדים חושבים שבקואליציה אחרת מצבם יהיה טוב יותר- לדעתי הם טועים. כיוון שאני לא מייחס להם טפשות פוליטית כנראה הם רק עושים קולות. אם בליכוד חושבים שבלי נתניהו מצבם האלקטורלי יהיה טוב יותר- לדעתי הם טועים. כאן אני לא יודע מה דרגת החכמה הפוליטית שלהם. נתניהו דאג שלא יהיו בליכוד אנשים בעלי כריזמה של ראש ממשלה מלבדו. הליכוד ללא נתניהו יכשל בקלפי. בוחרי הליכוד צריכים מלך. "ישראל המלך"? לא עובד. "ניר המלך"? גם לא. "יולי המלך"? אולי, בקושי. "דודי המלך" או "מירי המלכה" יכול לעבוד אבל עם זה יש לך רק את הגרעין הקשה והתבוסה בקלפי מובטחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שכרגע לא נראה שנתניהו הולך לשום מקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רק עניתי למה ששוקי העלה, ובפסקה הראשונה בעצם לכך התכוונתי. החרדים עושים קולות, נתניהו משלם, והקואליציה שורדת. הפסקה הראשונה התכוונה לכך שיפתיע אותי אם זה לא יהיה העתיד הקרוב. יש דד ליין, ועד הדד ליין כל אחד משתמש במנופי הלחץ שלו. אותו דבר גם בשיחות הסחר בין ארה"ב לסין- עד הדד ליין עוד יהיו "משברים" בשיחות, וברגע האחרון תסגר עסקה. אני זוכר את זה מהשיחות בין האוצר להסתדרות בשנות השמונים. שני הצדדים הפעילו את מנופי הלחץ שלהם לאורך כל הדרך וסגרו עסקה ממש ברגע האחרון. הכותרת בעיתון תמיד היתה: "האורות במשרד האוצר דלקו עד השעות הקטנות של הלילה". כל צד צריך להראות לתומכיו שהוא עשה את כל המאמצים והגיע לעסקה הכי טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> לא יעשה שום דבר שלא יזרים כסף ישירות ומיד לקופת הפדרל ריזרב לא מעניין אותו הפדרל ריזרב. רק הכיסים שלו ושל המשפחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב שוכח בערך שליש מן הציבור שהוא הגוש הא-פוליטי. ערכים ליברלים-דמוקרטיים מעולם לא היו גבוה בסדר העדיפויות שלו. למעשה, לאור הזלזול והתדמית הירודה של כלל חה''כ, בעיני רוב הציבור, רבים עשויים להשתכנע שמשאל עם על רפורמה כזו או אחרת, תהווה תחליף טוב לבחירות מלאות. בפרט, כשכל כך רבים בציבור, שכנעו את עצמם שזה תפקיד הציבור לחוקק חוקים ולקבוע הלכות. (ע''ע ועדת חקירה ''מאוזנת'' פוליטית במקום ועדת חקירה ממלכתית). נ.ב. עושה רושם שבישראל רבים שכחו שהחוק מחייב גם את הרוב ולא רק את המיעוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה מדאיגה בכאן 11 רכזי שטח בשב״כ שאחראים על גזרת ירושלים ויהודה ושומרון אמרו בשיחות סגורות שהם שוקלים לפרוש מהארגון אם האלוף דוד זיני ימונה לתפקיד ראש הארגון, כך פורסם הערב (ראשון) במהדורת כאן חדשות. הרכזים אמרו כי הם מאמינים שמדובר במינוי פוליטי שיפגע בממלכתיות של הארגון, וכי הם חושבים שזיני מחזיק בדעות "משיחיות" שאינן תואמות את ערכי הארגון. הדברים נאמרו בשיחות סגורות בסוף השבוע האחרון ונכון לעכשיו הרכזים לא הניחו מכתבי התפטרות בפני הממונים עליהם בשב״כ. בארגון סירבו להתייחס לדברים, וביקשו לציין כי שב״כ הוא ארגון ממלכתי אשר פועל וימשיך לפעול למען ביטחון אזרחי ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה של רונן ברגמן """ עם ההודעה על מינויו לראשות השב"כ, שלף נתניהו מסמך סודי שנועד להוכיח שהאלוף מתאים לתפקיד הרגיש. נתניהו טען כי חצי שנה לפני הטבח הזהיר דוד זיני מ"פלישה קרקעית שנופתע בה", והדגיש: "הצטערתי שהדוח לא הגיע אליי". אלא שהמסמך עוסק רק בבדיקת ביטחון שוטף לאורך הגדר, ולא מתריע מפני מתקפה כוללת. עמיתיו של זיני: "הוא יודע שזה שקר גמור, למה הוא שותק?!" "האמת היא שהיה לי ברור שזיני יתעשת, ולפחות בנושא הזה יגיד לנתניהו שיחדול, או שידאג שדובר צה"ל יוציאו הודעה מטעמו שאלו כתרים שאינו קושר לעצמו, והשמצות שאף פעם לא יצאו לו מפה. אבל הימים עוברים, ושום דבר לא קורה. אני לא מבין את זה, הרי הוא יודע שזה שקר גמור. מילא הניסיון להשתמש בקשקושים האלה כדי לתפור לו דימוי כאילו הוא מתאים להיות ראש שב"כ, אבל נתניהו מנסה באותה נשימה לתקף עוד שני שקרים: גם שהיה מי שהתריע וצה"ל לא עשה דבר עם ההתרעה שלו, וגם שהיה מי שהתריע והמידע החיוני שהוא הציף לא הגיע לידיעתו של ראש הממשלה, כי אז, כמובן, הכול היה אחרת". במילים האלו התבטא אמש (ראשון) קצין בכיר לשעבר בצה"ל, שאף שירת חלק מהקריירה שלו בסביבתו של האלוף דוד זיני - שאותו מייעד ראש הממשלה בנימין נתניהו לראשות השב"כ. הוא אחד מכמה קצינים בכירים בהווה ולשעבר שכועסים מאוד על זיני, שלא יצא חוצץ נגד מה שהם מגדירים כשימוש שקרי ומניפולטיבי של נתניהו במסמך שכתב האלוף עצמו כחצי שנה לפני מתקפת 7 באוקטובר. "קראתי את ההודעה של לשכת ראש הממשלה, והבנתי את השימוש השקרי והזדוני שהם עושים במסמך הזה, שמוצג כמו כל דבר חוץ ממה שהוא באמת. אחר כך ראיתי את הסרטונים האלה של נתניהו, שבהם הוא כל פעם מנפח את החשיבות של המסמך. הכול כדי להאדיר אותו, ולהקטין את כל השאר. למה הוא לא קם ואומר משהו?" תוהה הקצין הבכיר לשעבר לגבי זיני, "מנתניהו אין לי ציפיות אבל מזיני בהחלט יש לי. אם הוא לא מבין שנתניהו מקריב אותו כדי להשיג משהו במלחמה שהוא מנהל, זאת בעיה שלו. אבל למה הוא צריך לאפשר לטנף את כל צה"ל על הדרך?". """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות של הקצין הבכיר זה שיש לו ציפיות מזיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את המאמר של רונן ברגמן בטמקא ואם הבנתי נכון, העיוות של BB הרבה יותר גרוע. לטענת ברגמן עיקר הטענות של זיני היו כלפי מדיניות הממשלה ולא כלפי הצבא. נ.ב. בינתיים הולכים ונחשפים הקשרים של זיני עם מפלגת נעם, חה"כ צבי מעוז והרב צבי ישראל טאו. כפי שכבר כתבתי כהניסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהיינו צעירים דומני ש"שכתוב ההיסטוריה" תואר כאחד מעמודי התווך של דיקטטורות במאה ה-20. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה בעצם אומר שאתה נוסטלגי ל-1984? O cruel, needless misunderstanding! O stubborn, self-willed exile from the loving breast! Two gin-scented tears trickled down the sides of his nose. But it was all right, everything was all right, the struggle was finished. He had won the victory over himself. He loved B.B.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כשימיני צודק (וזה די נדיר), הטיעונים שלו כל כך חלשים השפה שלו כל כך נפוחה שזה לא נעים להסכים איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה ב ynet """ היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה הבהירה הערב (שני) במכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא מצוי בניגוד עניינים, "ואינו יכול לעסוק במינוי ראש שב"כ". לפיכך קבעה בהרב-מיארה כי נתניהו לא יכול לעסוק במינויו של האלוף דוד זיני, שעליו הודיע כראש השב"כ המיועד. "ספק ממשי אם ניתן יהיה למנות את האלוף זיני לתפקיד", הדגישה. היא הבהירה בהודעה כי ראש הממשלה "היה נגוע בניגוד עניינים חמור בהתייחס למינויו של ראש השב"כ החדש", וכי נתניהו "פעל בניגוד להכרעתו של בית המשפט העליון - תוך הפרה מודעת של הנחיות משפטיות מחייבות". היא סיכמה כי ההחלטה בעניין האלוף זיני, "שהתקבלה במצב של ניגוד עניינים", פסולה ובלתי חוקית. היא הוסיפה כי "במבט צופה פני עתיד, על ראש הממשלה להימנע מלעסוק בכל דרך שהיא - בין ישירות ובין בעקיפין - במינויו של ראש השב"כ הבא או ממלא מקומו, לפחות עד לסיום החקירות הנוגעות לפרשות הרלוונטיות". לדבריה, "כדי לאפשר את הרציפות התפקודית של שב"כ, ואת מינויו התקין של ראש השירות בעת הזו, הפתרון המשפטי המתבקש הוא העברת סמכות המינוי לידי שר אחר, שיביא מועמד בפני הממשלה – שהיא הגוף הממנה". עם זאת, הבהירה לנוכח "הפגמים המשמעותיים שכבר דבקו בהליכי הפיטורים והמינוי, ולנוכח החשש הכבד כי השר שיסמוך עליו המינוי ישמש בפועל כ'ידו הארוכה' של ראש הממשלה", כי יש לכך שתי השלכות משפטיות מהותיות: "ראשית, יש לקיים את הליך המינוי מחדש, מראשיתו, תוך החלת כללים קפדניים שיבטיחו כי לא יוזרמו אליו שיקולים זרים. שנית, עולה ספק ממשי אם ניתן יהיה למנות את האלוף זיני לתפקיד". עוד כתבה בהרב-מיארה: "על רקע המצב הביטחוני הנוכחי, קיימת חשיבות לאומית עליונה למינוי ראש שב"כ קבוע בהקדם האפשרי, עוד בטרם תסתיים כהונתו של רונן בר. משום כך, נדרש להקפיד הקפדה יתרה על קיומו של הליך חוקי, תקין ובלתי נגוע. פעולה בניגוד עניינים, בניגוד לפסיקת בג"ץ ותוך התעלמות מהנחיות משפטיות מחייבות, לא רק שאינה חוקית – אלא גם מעכבת את השלמת ההליך ופוגעת בהשגת המטרה הביטחונית והמדינית החשובה". """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה היא שהיא הכניסה את הממשלה למבוי סתום. לא ברור איזה הליך כן יעמוד בתנאים האלה ואיך יעשו אותו בלי מעורבות (או מעורבות בובה של) ראש הממשלה. זה בדיוק המבוי הסתום שאי-ההתפטרות של רונן בר יכולה היתה למנוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי איפשהו דיעה שהאופן שבו נתניהו הכריז על המינוי מעיד על זה שהוא מעוניין בהתנגשות עם מערכת המשפט, לאו דווקא במינוי ראש שב"כ חדש. 1. בהפתעה. 2. בלי לעדכן את הרמטכ"ל. 3 מיד אחרי שהיועמ"שית אמרה שהוא לא יכול לעסוק בזה. אני לא חושב שיש פה באמת מבוי סתום. אם ראש הממשלה רוצה, הוא יכול לסגור בכמה ימים הסדר ניגוד עיניינים כמו שהוא סגר עם מנדלבליט ב 2020 או כמו המתווה שהפושער בן גביר סגר לאחרונה עם מיארה. והרי ראש הממשלה הוכיח שהוא יכול תוך 24 שעות גם למצוא ראש שב"כ וגם להתחרט על הבחירה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שזו אצבע בעין של בג"ץ אחרי הפסיקה, והז חשוב לו לא פחות מעצם המינוי1. זה לא חדל לזעזע איך ממשלה שמפרה את החוק ואת צווי בית המשפט ברגל גסה מדי שבוע לא נותנת על כך את הדין. אם אתה היית מפר צו של בית משפט היית מוצא את עצמך בקלבוש תוך שעות. 1 שהוא של איש מסוכן בפני עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה כשאין חוקה, נורמות שלטון מקובלות /או כבוד לשלטון חוק. כשמוציאים מהם את האוויר ואין להם שיניים ו/או גיבוי, בתי משפט זה סתם תיאטרון. מה אמור לעצור את נתניהו? דפיקות פטיש? גלימה? הצהרה לתקשורת? אולי מישהו עוד עלול להתרעם (חס וחלילה) אבל לא נראה לי שנגיע כל כך רחוק. זה כבר נחשב (בישראל) להתנהגות מאוד קיצונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היוהמ"שית באמת סבורה שבמצב העניינים אליו נקלענו ניתן "להקפיד הקפדה יתרה על קיומו של הליך חוקי, תקין ובלתי נגוע" היא כנראה לא למדה כלום בשנים בהם היא בתפקידה. סביר יותר שהיא מבינה בהחלט מה בעצם היא אומרת: הגענו לנקודה בה צרכי הביטחון מחייבים להחליף את ראש הממשלה או שנישאר בלי ראש שב"כ קבוע בעיצומה של מלחמה. רונן בר אולי יכול למשוך את התפטרותו (אולי גם לו יש עקרונות ברזל נכונים לשעתם) אבל במצב העניינים בינו לבין הממשלה גם המשך כהונתו מהווה סיכון בטחוני. כרגיל, אני כאן כדי להצביע על המובן שאליו שנמצא מול עינינו אך איש אינו מבחין בו: יש עימנו אישיות רבת הישגים ומעלות, עם נסיון עשיר בפוליטיקה, במודיעין ובביטחון, ואפילו נטיות פוליטיות נכונות. אדם ישר, נעים הליכות, מבית ציוני טוב, דמוקרט בכל רמ"ז1 אבריו ובעל בלורית שיער עבותה, והמינוי כל כך טבעי עד שאין שום צורך שנתניהו יהיה מעורב במינוי. המנקה בלשכה יכולה למנות אותו (אם מממניה מקטאר יאשרו, כמובן). צחי הנגבי2 לראשות השב"כ! ___________ 1 חוץ מהמוח. 2 האיש שזיהה את מסוכנותו של עזמי בשארה עשרות שנים לפני השב"כ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המינוי החדש (והזמני, אם מותר לקוות) של דוד זיני, מינוי שהתחיל בצורה מבטיחה עם חריגה מהוראות הצבא לגבי פגישות עם פוליטיקאים בלי אישור הרמטכ''ל, הבנתי שיש לו קשרים טובים עם המשפחה המלכותית, כך שמן הסתם דעותיו מוכרות ומקובלות עליה ולא התעורר צורך לשאול אותו ישירות מה הוא חושב על הסוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע עליו משהו ענייני, אבל אומר מה שאחרים חוששים לומר. בא ממשפחה כהניסטית (דוד שלו היה רב הטכניון שקשקש על דין רודף לרבין), 11 ילדים. את הציפורים מן הלהקה הזו, אנו מכירים. במצב העניינים הנוכחי, חובת ההוכחה עליו. יתכן שהוא עצמו כשר, אך אין לכך שום עדות פוזיטיבית. עילוי מיוחד, כנראה שאין כאן, לאור המהירות בה הרמטכ"ל נפטר ממנו. בצבא שאלו מפקדיו, איננו יכולים לשרת. גם לנו יש עיקרי אמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה הראשית במעריב כרגע אומרת בדיוק מה שאני טוען: נתניהו עשה מט של טירונים לרונן בר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. מט סנדלרים למי שלא מנע מאלו עם הסנדלים להכנס לכאן, כך לפחות לפי נאומו. לו היה - בר - פונה לבית הדין לעבודה, עד היום הוא היה ראש השב״כ והיה מוציא לביבי את המיץ. אבל זה לא קשור לביבי. ביבי הוא לא שחמטאי טוב. יש לו פשוט מזל שיש לו יריבים שלא יודעים איך משחקים. יתכן ומישהו הטעה את בר ולא הסביר לו שבית הדין לעבודה בקרן היסוד יותר קשוח מבית הדין לצדק בקריית הממשלה או תחושת החיבוק של המחאה ברחובות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |