בתשובה לאח של אייל, 24/03/25 19:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמר של אלי בכר לשעבר היועץ המשפטי של השב"כ. """ באירוע לזכרם של חללי השב"כ שנערך בליל ה-28.4.2025 הודיע רונן בר כי בכוונתו לסיים את תפקידו ביום 15 ביוני 2025. למחרת היום קיבלה הממשלה, במשאל טלפוני ובהליך מהיר במיוחד, החלטה המבטלת את פיטוריו של בר במטרה ברורה להימנע מפסק דין. בו ביום פנו באי כוחה לבית המשפט בבקשה למחוק את העתירות שהוגשו בעניין ולבטל את הצווים שהוצאו, בטענה כי העתירות "הפכו תאורטיות". בית המשפט העליון ביקש מהעותרים את תגובתם לבקשה וזאת עד ליום 7.5.2025. פסק דינו של בית המשפט העליון אכן אינו נחוץ עוד לדיון בעניינו האישי של רונן בר. עניינו הפרטי של רונן בר לא היה נושא העתירות ולא בכדי הוא לא עתר כלל נגד פיטוריו. בהודעתו ובתצהיר שהגיש לבית המשפט חזר רונן בר וציין כי מדובר בעניין הנוגע לעצם יכולתם של ראשי השב"כ שיבואו אחריו להוביל את השירות ולממש את ייעודו ותפקידיו בהתאם לחוק ולהביע ללא מורא את עמדותיהם המקצועיות. הדברים הללו לא נותרו כאמירה בעלמא, אלא לוו על-ידו בהודעה ובתצהיר מפורטים, שחשפו לציבור יותר מטפח, ולבית המשפט את מלוא התמונה של מסכת הלחצים והדרישות שהופנו אליו על-ידי ראש הממשלה לטובת קידום ענייניו האישיים ונגד יריבים פוליטיים. בהיבט הזה עשה בר שירות ציבורי מהמעלה הראשונה. האם ניתן לומר כי מדובר ב"עתירה תאורטית"? האם ניתן לטעון, בישראל של 2025, כי מהלך הפיטורין שיזם נתניהו נגד רונן בר, באישור צייתני של ממשלתו, הוא עניין "שאינו אקטואלי", ולכן על בית המשפט העליון לחדול מלעסוק בו? דומה שאין עניין אקטואלי ואין עניין פחות "תאורטי" ויותר חיוני ונדרש מאשר פסיקה ברורה מצד בית המשפט העליון בהיבטים העקרוניים שצפו ועלו בעתירות אלה. """ |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. הכל נכון. ב. מישהו מבין מה בער לראש השב"כ חהכריז על התפטרותו לפני שבג"ץ ישב לדון בעניין? זה לא המהלך המטומטם ביותר של החודשים האחרונים? הנתניהוז בטח נפלו מהכסא מרוב הפתעה איך שוב הליצנים שהם נלחמים נגדם עושים טעויות של טירונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא המאמר לא מסכים שזהו מהלך מטומטם: """ מעל לכול עומדת פה למבחן שאלת הגבולות בין הממשלה לבית המשפט. בהיבט זה התפטרותו של בר מקילה דווקא על בית המשפט לחוות דעתו באשר לקביעות העקרוניות החיוניות ומבלי שתהיה להם תוצאה קונקרטית על בר עצמו ויחסיו עם הממשלה והעומד בראשה. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לא מסכים עם המאמר. המאמר אופטימי (כמו רוב העיתונאים) באמונתו בבג''ץ ובכך שהנ''ל לא יתחמק כמנהגו מלדון בבעיות תיאורטיות ו''עקרוניות''. הישארותו של בר היתה מחייבת אותם לקיים את הדיון לעומקו, וכתוצאה יכלו להוציא פסיקה עקרונית וכללית לעילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לאבחנה הכללית שלך לגבי בג"צ. נחיה ונראה. נחמא פורתא (אם תרצה) היא שגם נתניהו לא רצה שדברים יגיעו לבג"צ ובטח לא שהתצהיר של רונן בר יתפרסם. לא חושב שהמהלכים של נתניהו מבריקים במיוחד, נראה לי שהוא בעיקר נגרר ומגיב. מה שבטוח, רונן בר פספס הזדמנות להגיד: "היו שלום, אני חייתי בינכם כמו רונן בר" (בדיחה לחובבי חווה אלברשטיין, מה קרה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציפור קטנה לחשה לי שהלחץ הגיע מתוך כמה מבכירי השב"כ, לדעתם המצב מחליש את הארגון ולטובת העניין צריך לסגור את הפרשה. אישית אצטער מאד אם בג"ץ יבחר בדרך הקלה יחסית (ואולי נכונה מבחינה משפטית גרידא) להמנע מלהכנס בעבי הקורה, כי למרות ה"אקטיביזם" בו הוא מואשם חדשות לבקרים הוא מנסה להמנע מעיסוק בשאלות פוליטיות ככל יכולתו. אלא שהוגשו לו שני תצהירים שעומדים בסתירה זה לזה, כלומר לפחות צד אחד שיקר לבג"ץ, ולדעתי אסור לעבור על זה לסדר היום. אם נתניהו אכן ביקש הצהרה על תמיכה בו במקרה של התנגשות עם בג"ץ זה לא משהו שאפשר לטאטא מתחת לשטיח, ואם רונן בר הוא ששיקר בעניין, זה חייב להיות ברור לציבור. מישהו ידוע אם שב"כניקים יודעים לרמות את הפוליגרף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה זאת אחרת. לא צריך להיות סגן הנשיא סולברג כדי לחשוב שהדבר הראוי לבג"ץ לעשות הוא להעיף את עתירת "רונן בר" משולחן הבג"ץ, מהר ככל האפשר. כל עניין התצהירים נולד, לענ"ד, מרצון הבג"ץ, למנוע מBB ו"עוזריהם" המשפטיים, את התרגיל הקבוע של לסבך את העניין עד אינסוף. וכך לחזק את דעת הציבור הנוטה גם כך לחשוב ששופטים מקבלים שכר רב מדי ונותנים עבודה מעטה מדי. הבג"ץ חשב שהתצהירים יתמצתו במהירות את עמדות הצדדים וביה"מ יפסוק על פיהם. עכשיו משנתייתרה העתירה, אפשר להעיף גם את התצהירים אל פח האשפה של הדיון הציבורי וחסל סדר עתירה. ועוד, בלי תלות בפוזיציה שלנו, הכל יודעים שנגענו אל קו ההגנה האחרון של מערכת המשפט והוא מה שקרוי בלשון הזהב של BB "המשבר החוקתי". הקו הזה יפול כאשר המצשלה תפעל באופן רשמי בניגוד לפסיקת הבג"צ. ברגע זה נראה ששני הצדדים נמנעים מלהגיע לקו הזה. ולמה לביה"מ העליון להתגרות באוייב ללא כל עניין משפטי עומד? הרבה יותר מעניינת לדעתי התופעה שאקרא לה (פרפראזה על סופר חביב עליי) "הדלדלותו של רא"ל גנץ". יכלתי להחליף את הגנץ בשוואנץ, אבל חוששני שהחידוד הזה ילך לאיבוד בין הרוב הגדול שלא יבינו לבין המיעוט הקטן שיבין יותר מדי טוב. ןבכן הזירה הציבורית כמרקחה. אנו בעיצומה של מלחמת אזרחים, בה הלהבות יכולות להתפרץ בכל רגע. ומי נאלם דום ונעלם מן הזירה לפתע? מועמדנו לרוה"מ. אין לו שומדבר להגיד על כלום. ובכלל נראה שהמחאה היא לטורח עליו. אני מניח שבדרכה ה-self-destructive של האופוזיציה,המדלדל, יעלם מן הזירה הציבורית רק כאשר יהיה כבר מאוחר מדי להחליפו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |