The child not taken 114893
ירדן ניר יום א', 22/12/2002, 0:57
"כמובן שאין שום מקום לערוך בחינות להורים. זה אולי הדבר הנכון לצעוק כשקוראים על הודיה פימשטיין..."
כתבה גילית למעלה את מה שרבים, בוודאי, חושבים. היא הוסיפה, ובצדק, שסביר להניח שהוריה היו עוברים ללא קושי את הבחינה. אבל אני חושב שטמונה כאן בעיה יותר קשה, ומפתיעה כשחושבים עליה.

נניח אפילו שהיתה לנו כזו בחינה מופלאה להורים, שהיא היתה מצליחה לעלות על הצפוי להודיה מאביה. מה היינו עושים אז? התשובה הנוחה היא שהיינו מוסרים אותה לאימוץ (או מונעים מאביה גישה אליה), אבל זה לא לעניין; תומכי הבחינה להורים רוצים שמי שנכשל בבחינה לא יורשה להביא ילדים לעולם. ובמקרה של הודיה, האם זו המסקנה הנכונה, ולו בדיעבד?

ברגעיה האחרונים חוותה הודיה, יש להניח, בעתה נוראה (וכמה ימים אחר-כך חוותה כל המדינה בעתה). אבל לפני כן עברו עליה שנתיים מאושרות, אפשר להניח, כמו של כל ילד. האם זה כלום? האם ברור כאן שמוטב היה לה שלא נולדה משנולדה?

את הבעיה הזו הציג הפילוסוף ג'ון פארפיט (Parfit), ואני בספק אם נמצאה לה תשובה טובה. הדוגמה שלו היא כזו: נערה בת 16 נמצאת בשלב מוקדם של הריון. היא מתייעצת איתנו, ואנו חושבים שמן הראוי שהיא תעשה הפלה: היא לא מוכנה עדיין להיות אמא, כך נראה לנו, ותהיינה כאן בעיות נפשיות וכלכליות קשות, לה ולילד. נראה לנו שההמלצה שלנו היא מוסרית, אבל נשאלת השאלה - אם אנו עושים כאן טובה, אז למי בדיוק? לילד שלא יוולד? לטעון שבכך אנו "עושים לו טובה"‏1 דורש, כך נראה, שנוכל לומר שחייו יהיו כנראה כה איומים, שמוטב לו שלא יוולד בכלל. וזה קצת מרחיק לכת; גם אם לידה לאם בת עשרה היא לא נקודת ההתחלה המוצלחת ביותר לחיים, לא מן הנמנע שהוא יהיה מאושר בחייו (או יגדל להיות אלבר קאמי).

אגב, גם מי שמתנגד עקרונית להפלות לא נמלט מהדילמה: עוד לפני שהיא נכנסת להריון היא יכולה להתייעץ איתנו בקשר לרצונה להכנס להריון מהחבר שלה.

אולי נאמר לה שמוטב שהיא תחכה כמה שנים; עדיין, זה לא משנה מבחינת הילד שלא נולד; שהרי זה שיוולד לה אחר כך הוא כבר ילד *אחר*, ומה הוא קשור לעניין?

מה המסקנה כאן, קשה לומר; אם אנו מגיעים למסקנה שדווקא טוב שהיא תלד את הילד, נתגלגל די מהר למסקנה שכולנו צריכים לעשות ילדים כמה שיותר, כל הזמן; כל רגע שאנחנו לא עושים ילד, שללנו מילד פוטנציאלי את חייו. זה, כמובן, אבסורד. המסקנה היותר זהירה היא שמסובך מאוד למצוא מסגרת מושגית לדיון מוסרי בסוגיה שהמאמר מעלה.

‏1 המרכאות, כי לא טריוויאלי שאפשר בכלל לדבר *עליו*; אבל זו הבעיה היותר קטנה כאן.
חבל על מי שמת 114902
מיץ פטל • בתשובה לירדן ניר יום א', 22/12/2002, 1:14
נראה לי שאיפשהו החליק לך הכדור למרזב: "מה המסקנה כאן, קשה לומר; אם אנו מגיעים למסקנה שדווקא טוב שהיא תלד את הילד [נגיע ל]אבסורד". בהמשך ציפיתי לקרוא, בהתאמה, מה יקרה (ולאיזה אבסורד אחר נגיע) אם אנחנו מגיעים למסקנה שדווקא טוב שהיא לא תלד את הילד. אתה מוכן לנסות לפתח את הכיוון הזה? (יכול להיות שעשית את זה בפסקאות הקודמות או בהערת-השוליים, אבל אני לא מזהה את האבסורד).
חבל על מי שמת 114993
ירדן ניר • בתשובה למיץ פטל יום א', 22/12/2002, 14:41
המסקנה שטוב שהיא לא תלד את הילד היא לא אבסורד, היא האיטואיציה שלנו (כאנשים רציונליים מערביים חילוניים, נניח, למרות שדתיים לא בהכרח נמלטים מהמלכוד). עיקר הטיעון שלי הוא שקשה מאוד להצדיק אותה, במונחים של ''טובת הילד'' (שלא יוולד), ולא ברור באילו מונחים כן אפשר להצדיק אותה (אם נשים בצד את שיקולי ''טובת האנושות'' של ניר יניב ושל אביב, שהם מאופרה אחרת).
חבל על מי שמת 114996
מיץ פטל • בתשובה לירדן ניר יום א', 22/12/2002, 14:50
בכלל אי אפשר להצדיק אותה במונחים של "טובת הילד", וברור שאפשר להצדיק אותה באותם מונחים בהם אנחנו מצדיקים את הדרישה מאנשים שהמכוניות שלהם לא יפלטו יותר מכמות מסויימת של פחמן חד-חמצני: לא צריך לגייס את כל האנושות בשביל זה. לפעמים מספיקה כל השכונה.
חבל על מי שמת 115194
ירדן ניר • בתשובה למיץ פטל יום ב', 23/12/2002, 10:04
במקרה של הגבלת ילודה, אני לא חושב שהשכונה תספיק לך; לפחות במדינת רווחה, אני בספק אם תוכל ללכת על פחות מהמדינה. אבל זה, כמובן, לא העניין. לפחות המאמר שלמעלה לא מדבר על תועלת הכלל. הוא גם לא מדבר *במפורש* על טובת הילד (בניסוח כזה האבסורד יותר ברור), אבל זו רוח הדברים: אנשים רואים אמא צועקת על בנה ברחוב ונותנת לו סטירה (או, להבדיל, שומעים על אב שרצח את ביתו), וחושבים "צריך רשיון להורות". זה כיוון המחשבה שאני מפקפק בו.
חבל על מי שמת 115249
אביב י. • בתשובה לירדן ניר יום ב', 23/12/2002, 13:17
השאלה היא אם אתה ממשיך לפקפק בכיוון מחשבה זה, לאחר שאתה מודע למקרה בו אם נתפסה והואשמה בכך שהיא מכבה סיגריות על בנה, מתעללת בו מינית ומרעיבה אותו באופן שיטתי. על פי החוק הקיים: ההורות תשלל מאם כזו ע"י שהילד ילקח מרשותה. האם האיסור עליה להביא ילדים נוספים לעולם (שאיתם היא תוכל להמשיך את המסיבה), לפחות עד שתשוקם, הוא דבר כל כך בלתי מתקבל על הדעת? מדוע?
חבל על מי שמת 115420
ירדן ניר • בתשובה לאביב י. יום ג', 24/12/2002, 0:19
מקרה כזה, אם אני מנסה (ללא הצלחה מרשימה) לדמיין את חייו של הילד, כבר מתחיל להיות על גבול ה"חיים בעלי ערך שלילי". עדיין, אני לא מרגיש בטחון באמירה כזו. אינטואיטיבית אני אכן מרגיש שנכון לאסור עליה להביא ילדים לעולם. אני בוודאי לא חושב שזה בלתי מתקבל על הדעת. מה שמציק לי הוא ה"מדוע?". כל עוד אין לי תשובה - ולא סתם אין לי, אלא שמערכת המושגים שיש לי‏1 אומרת ההיפך - אני לא מרגיש נוח עם האינטואיציה. אם *אתה* יכול לענות על ה"מדוע?", אני אשמח.

‏1 ליתר דיוק, כל מערכות המושגים שאני יכול לחשוב עליהן; ממילא כולן מעורערות (אני מתכוון לתורות של מוסר).
חבל על מי שמת 115749
אביב י. • בתשובה לירדן ניר יום ג', 24/12/2002, 23:45
מדוע? מאותה סיבה שאנו נאסור על מדען להנדס גנטית יצור אנושי חרש, עיוור, אילם, שחי חיי סבל ושימות לאחר שנתיים.

"הטבעיות" של דברים לא מורידה אותם מסדר היום המוסרי. האם מחליטה החלטה מודעת שתוצאותיה רעות בודאות. את הבעיה בלהגיד שאין הדבר ראוי, אינני מצליח להבין.
חבל על מי שמת 115793
ירדן ניר • בתשובה לאביב י. יום ד', 25/12/2002, 2:39
ועכשיו אתה נותן לי מקרה שבו עוד יותר מתבקש לומר שלילד יש "ערך חיים שלילי". ואני מתעקש איתך דווקא על מקרה כמו זה של הודיה קדם, אילו היינו יכולים לדעת לפני שנולדה על הצפוי לה. האם החלטה ללדת אותה, בהנחה ההיפותטית הזו, היא החלטה רעה? למי?
The child not taken 114916
יהונתן אורן • בתשובה לירדן ניר יום א', 22/12/2002, 2:22
בעיניי, מה שעשית פה הוא פשוט להעביר את השאלה הרגילה של "הזכות לחיים" של העובר למושגים תועלתניים של אושר ואומללות. קצת מטעה, אבל אני לא רואה למה השאלה הזאת יותר תקפה מכזאת שמנוסחת במושגי זכויות.

נדמה לי שההטעיה בשאלה נובעת מהניסוח שמתייחס לעובר (ואפילו לעובר ההיפותטי) כישות קיימת. למשל: "האם ברור כאן שמוטב היה לה שלא נולדה משנולדה?" – סליחה,מי נולדה? בין אם אנחנו מדברים על זכות לחיים, ובין אם על תועלתנות, הן מתייחסות לאנשים קיימים. במקרה של הזכות לחיים זה ברור (זה יכול להיות משעשע מאוד אם לא), גם במקרה של תועלתנות זה נשמע הגיוני: "מרב האושר למרב האנשים" ולא למרב האנשים ההיפותטים.
The child not taken 114917
כליל החורש נאורי • בתשובה ליהונתן אורן יום א', 22/12/2002, 2:23
אם צריך להתחשב בדיעותיהם של אנשים שכבר מתו, מדוע לא להתחשב בדיעותיהם של אנשים שתרם נולדו?
אתה ציני, או שאני סתם לא מבין? 114919
יהונתן אורן • בתשובה לכליל החורש נאורי יום א', 22/12/2002, 2:24
The child not taken 114997
ירדן ניר • בתשובה ליהונתן אורן יום א', 22/12/2002, 14:52
הערה צדדית: לא להתייחס בכלל לזכויות (או לאינטרסים) של מי שלא נולד, מושך את השמיכה מצד אחר (גם זה של פארפיט): נניח שכור גרעיני רוצה להטמין פסולת במיכלים מסוימים, ומתברר כי אחרי 150 שנה הם צפויים להתפרק ולגרום לזיהום סביבתי חמור. רובנו נאמר שזה לא מוסרי, למרות שאין כאן שום פגיעה באדם שחי היום.

אבל זה לא משנה לענייננו: כתבתי בהערת שוליים שיש בעיה בלהתייחס אל מישהו שלא נולד. אבל זו לא בעיה *שלי* דווקא - אם אתה שולל התייחסות כזו, אדרבא - מה הנימוקים שלך לכך שזה לא מוסרי מצד בת ה-‏16 ללדת, או להכנס להריון (אם היא רוצה בכך)? ובשם מה יכולים לטעון מצדדי "הרשיון להורות"?‏1

‏1 כמו בתשובתי למיץ, אני שם בצד את טיעוני "טובת האנושות" (או החברה המקומית) של אביב ושל ניר; הגישה היותר נפוצה של "רשיון להורות" (כמו במאמר לעיל) טוענת זאת בשם טובת הילד.
The child not taken 115120
יהונתן אורן • בתשובה לירדן ניר יום א', 22/12/2002, 21:17
אני לא רואה בעיה מוסרית בכך שבת 16 תיכנס להריון, לפחות לא מצד הילד שעשוי להיוולד מהריון זה. יש כאן בעיות מוסריות מבחינות אחרות: האם היא כבר אדם בוגר שיכול להחליט כזאת החלטה, השפעה על הסביבה הקרובה, האם הילד ייפול לנטל על החברה ועוד כאלה. אין לי כל כוונה לשים את עצמי או את החברה במצב שבו אנחנו שופטים אם הילד יהיה מאושר או לא. או בניסוח אחר: מטרת המוסר (התועלתני) היא להביא אושר לאנשים בעולם, ולא לדאוג להביא לעולם אנשים מאושרים.

אני לא בטוח מה יכולים לטעון מצדדי הרישיון להורות. לא כל-כך אכפת לי, כי אני לא נמנה עליהם. אני נוטה לחשוב, כמו גילית, שהורות היא זכות טבעית. נקודת המוצא של תפיסת הזכויות הטבעיות היא הבעלות של אדם על הגוף שלו, היות הגוף "חלק מעצמיותו" באופן טבעי, ללא תלות בהסכמה של שאר בני האדם. זה הבסיס למשל לתפיסת לוק את הקניין הפרטי כזכות טבעית: הוא נוצר כתוצאה מהשקעת העבודה של האדם, שהיא "משהו משלו" שנוצר באמצעות גופו, ולכן היא מגיעה לו באופן טבעי. אם נקבל את התפיסה, קל וחומר שהריון נכנס לקטגוריה של זכות טבעית, כמו גם הפלות.

השאלה של פארפיט יפה, אבל האם היא באמת משקפת את הדילמה? אם ההנחה היא שבעוד 150 שנה אנשים יתקיימו, אנחנו צריכים לדאוג במידה מסוימת לאושרם. זה לא דומה לדילמה שלפנינו: הבאת ילד לעולם אינה השפעה על מידת האושר שלו, אלא תנאי-מוקדם לכך שנוכל בכלל להשפיע על האושר שלו. לכן, בעיניי הזווית הזאת היא חוץ-מוסרית.
The child not taken 115193
ירדן ניר • בתשובה ליהונתן אורן יום ב', 23/12/2002, 10:01
מסכים (לפסקה הראשונה והשלישית; לא בטוח על השניה).
The child not taken 115128
אביב י. • בתשובה לירדן ניר יום א', 22/12/2002, 22:11
מסכים שכרגע (ברמת המיקרו) הכי חשובה היא טובת הילד.

אך האם אנו לא מתעלמים ומדחיקים בעיה חמורה שגודלת ותופחת במימדיה (ברמת המקרו), של גידול טבעי כפונקציה מעריכית?

לא מדויק, אבל טוב לשם המחשה.
The child not taken 116455
דובי קננגיסר • בתשובה לירדן ניר יום ו', 27/12/2002, 11:06
הדוגמא שלך מטעה: יש הבדל בין השאלה האם מוטב שאדם שעדיין לא קיים יפגע מאשר לא יתקיים, לבין השאלה האם מותר לנו לפגוע באנשים (שאנחנו יודעים בסבירות גבוהה שהם כן יתקיימו, אבל פשוט לא יודעים מי הם) בעוד 150 שנה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות