בתשובה לגיל לדרמן, 17/04/03 13:05
מדיניות חוץ לא הומוגנית - פשלות קרטר וניסיונות התיקון של רייגן 141260
הרשה לי לחדד מעט נקודה זאת. בסוף ימי הנשיא הדמוקרטי ג'ימי קרטר (1976-1980) נעשתה פשלה קשה בנושא איראן, כאשר הממשל ישב בחיבוק ידיים נוכח השתלטות חומייני על איראן והפיכתה לפונדמנטליסטית ומעודדת טרור.

נשיא מוסרני בעל גוון קוויקרי זה פעל בניגוד למדיניות החוץ האקטיבית הקודמת של ארה"ב משנות ה-‏40 ועד שנות ה-‏70בהכניסו גוון בדלני הזכור מעט בהיסטוריה האמריקנית בשנות ה-‏20 וכן מצד חוגים שונים, חלקם אנטישמיים ופציפיסטים (כגון הנרי פורד ה-II ) ערב מלחמת העולם השנייה.

גוון בדלני זה הומתק מעט ברוח השגב המוסרני בעל הזיקה לפרס נובל לשלום, בתיווך במגעי מצרים-ישראל והשכנת השלום, מהלך שהינו בפרטיו בעיקר פרי מוחו של משה דיין (וכמובן מנחם בגין ואנואר סאדאת)

קרטר: קווים לדמותו באתר אמריקני נילהב
בנוסף, כתוצאת-מה ממחדלי ארה"ב החל גם משבר במחירי הנפט והעלאתם הנוסקת, וזאת בנוסף למדיניות כלכלית בעייתית שחוללה האטה במשק האמריקני.

רונלד רייגן הרפובליקני שנבחר לנשיא ב-‏1980 הביא איתו רוח חדשה למדיניות החוץ וערכיות חדשה לבית, במסגרתה יזם גם מדיניות כלכלית שחילצה המשק האמריקני ממשבר והביאה לתנופת פריחה ויזמות וגידול שנתי משמעותי בת.מ.ג. הנמשך עד ימינו.

במסגרת מדיניות חוץ אקטיבית זאת וכניסיון להחזיר לקדמות את תוצרי הפשלה של קרטר בנושא איראן, למזער את מימדי הפונדמנטליזם, תמך הממשל בעיראק בעלת המיליטנטיות החילונית (של הבעת' הפשיסטית) כגורם לוחמני כנגד איראן. אם זכור לכם, הרי לפני מספר ימים אוזכרה רדיפתם של אנשי דת בעיראק תחת סאדאם, וניפתחו מיסגדים לתפילה מחדש בבגדד.

מדיניות זאת היתה אולי נכונה בזמנה, הן בהסגת ותחום הפונדמנטליזם האיראני, והן בכך ששתי מדינות טוטליטריות הקיזו זה את דמו של זה שנים ארוכות במקום "לעשות צרות" במישור הבין ערבי.

ברם, תמיכה זמנית זאת "עלתה לראשו של סאדם" כמו שאומרים, והבעת' החל לטפח תקוות מגלומניות.
וידויים של מוח רענן 141290
"העלאתם הנוסקת"?

ומשהו ענייני - אין קו עקבי שנמתח ממדיניותו הכלכלית של רייגן ועד ימינו, ודאי לא בכל הנוגע לגידול בתמ"ג. שכן, בין שנות השמונים ועד היום קרו מאורעות שאין להם שום קשר למדיניותו הכלכלית של רייגן - ביניהם קריסת השווקים במזרח אסיה, התפתחות אדירה בשוק הטכנולוגיה, התנפחות הבועה הבורסאית ולאחר מכן התפוצצותה.
וידויים של מוח רענן 141463
ברקת, הרי אתה יודע שאתה מטעה את קוראיך. הצמיחה השנתית בת.ל.ג האמריקני נמשכה שנים ארוכות, חרף משברים בשווקים אחרים. זאת כתוצאה מגישה מוטית דה-רגולציה, וכתוצאה מהחזרת דגשים כלפי גישה מישקית ניאו-ליברלית הנשענת באספקטים רבים על גישתו הקלאסית של אדם סמית, שהובלטה על ידי אנשי אסכולת שיקגו כגון חתן פרס נובל הייק, וחתן פרס נובל מילטון פרידמן. הייתי בארה"ב בשנתיים האחרונות של ממשל קרטר והייתי בין אלה שראו הנחיצות בשינוי, בכמה עבודות ליברטריאניות שכתבתי אז, בהם ציטטתי בהרחבה הוגים ליברטריאנים אלה וקידמתי מושגים חדשים, עבודות חדשניות אך כיום כבר קנוניות,

כגון ? Will America green again
וידויים של מוח רענן 141490
1. אשמח אם תפנה אלי בלשון נקבה, מה שישקף יותר את המציאות.

2. לעניין המציאות - דיברת על התקופה שמאז שלטון רייגן ועד ימינו. קרטר משל *לפני* רייגן. אחרי רייגן ובוש נבחר קלינטון, והוא ודאי לא נקט גישה ניאו-ליברלית, נהפוכו. לכל אותם מאורעות בשווקים הפיננסיים שאין להם קשר ישיר לזהות הנשיא, לא התייחסת.
נהפוכו?! 141491
נהפוך הוא!
נהפוכו?! 141660
נהפוך הוא? עוד מעט בטח תגיד גם שצריך לומר "בית ספר" ולא "ביצפר", וש"לבלוס" אין פירושו לאכול כמו חזיר.

פטל, תתעדכן.
נהפוכו?! 141870
למיטב ידיעתי מדובר בצורה תקנית, אבל לא בדקתי את זה.
השפעתו הנמשכת של הניאו-ליברליזם הליברטריאני 141506
ברקת, אתה טועה. ה"דרך השלישית" למשל חדורה השפעות של הניאו-ליברליזם, שאין להתעלם מהאפקטיביות המישקית שלו, תוך ניסיונות אינטגרציה עם יסודות שעברו גלגול צורה של הסוציאל דמוקרטיה הוותיקה.

באנגלייה ה"דרך השלישית" הינה בעצם תגובה תוך רפורמיזם והטמעה של גישתה של "גברת הברזל" מרגרט תאצ'ר שדמתה מאד לזה של רונלד רייגן - שחולל מהפך ניאו-ליברלי בארה"ב.

טוני בלייר בוודאי שלא התעלם מהישגי הכלכלה התאצ'ריאנית שהזניקה באחת את כלכלתה של בריטניה, ממדינה בה הת.ל.ג. צנח בהדרגה מאז הלייבור הקשיח של קלמנט אטלי לרמת הת.מ.ג של ספרד.

ברם, הוא מדבר גם על בעיותיו המוספות של התאצ'ריזם, כגון האגואיזם-הלא אחראי המזניח סקטורים חלשים, הזנחת ואי פיתוח החינוך והכשרה למיומנויות של ההמונים וכד' - קונספציות שבזמן שהייתי באנגליה ב-‏96 בסוף שלטונו השמרני של ג'והן מייג'ור, גלשו גם לאדם הממוצע ברחוב, שלא לדבר על חוגי האינטליגנציה, בעקבות סדרת מאמרים מבריקים ומעמיקים של טוני בלייר ב"אינדפנדנט" שבישרו רוח חדשה, מאמרים אותם קראתי שם בשהייתי בת 7 החודשים בדרום אנגלייה ב-‏96 והתלהבתי למדי.

גם נגיד הפד אלאן גרינשפן שהימשיך לכהן גם בתקופת קלינטון והשפיע מאד על הכלכלה בגישותיו ובמדיניותו הפיסקלית, הינו לא רק ניאו-ליברל, אלא אף תלמיד של איין ראנד (שבארץ הפכו את דמותה בשנות ה-‏70 לקוריוז רומנטי עתיר קיטש של גיל ההתבגרות, מטעמים של שימור ההגמונייה במחשבה החברתית/כלכלית של הזרם המרכזי-סוציאליסטי).

הערה המתייחסת להקשר הישראלי: ועקב מוטות ונחשלות רעיונית זאת באיצלה של הגיון מפוקח ונאור, כך אנחנו גם ניראים:

מדינה בעלת כלכלה מפגרת יחסית וריכוזית למדי, כשהסקטור ה"חופשי" או ה"מופרט" נשלט למעשה על ידי חוג מצומצם הסמוך לצינורות השילטון, וזאת תוך פערי ההכנסה בין העשירונים העליונים והתחתונים הגדולים בעולם המערבי.

שחיתות ביורוקרטית ושילטונית עצימה.

מערכת חינוך ירודה שבירודות, כשחינוך סביר ניתן רק למיעוט אליטיסטי, תוך תת-מיצוי משאבי אנוש עצים;

ומערכת צבאית וביטחונית ענקית הבולעת כ-‏45 מליארד דולר מהתקציב ויותר - כולל בפריפריות שלה, אך חדורה ביורוקטיזציה מסורבלת ובעלת אפקטיביות מערכתית וצבאית שנויות במחלוקת, כפי שגורס למשל הוגה הדעות הצבאי והמומחה בעל השם הבין-לאומי לנושאי בטחון-לאומי (המלמד גם באוניברסיטה העיברית) פרופ' ואן קרפלד וכן גורסים ניתוחים בנושא של אחרים;

ות.ל.ג. *אפקטיבי* לגולגולת בסביבות 7000 דולר (חרף המספר הרישמי של 17,000 דולר, ערך המטעה משום שהמחירים בארץ גבוהים יותר מפי 2 בממוצע מאשר במערב אירופה וארה"ב, אף שהמשכורות נמוכות יותר.

ונחזור לניאו-ליברליזם:
בספרה של
Ayn Rand : Capitalism: The unknown Ideal
משנת 67 מופיעים המאמרים הבאים של אלאן גרינשפאן:

Antitrust
Gold and economic freedom
The assault on integrity

להלן מובא קישור לספר בו תוכלו להציץ לתוכו (בקישור look inside משמאל), ולקרוא פרק מצויין מתוכו.

יש להבין כי תומכי הסוציאל דמוקרטיה בגירסתה הקשיחה נוהגים כבר מזה שנים, להדביק לגישות הליברטריאניות את הביטוי "מיושנות" (בבחינת חזרה מילה במילה על גישת כלכלת השוק חסרת ההתערבות הציבורית של אדם סמית וביטול "ההישגים" הסוציאלים הקינסיאניים, כשבגרסתם המודרנית מונפים המושגים של "סולידריות ואחריות חברתית").

וזאת מתוך התעלמות מכוונת דווקא מהמהפכניות שבניאו-ליברליזם והליברטריאניזם, וגם מרוח החופש - לעיתים בעלת הגוון האנרכיסטי מעט ברוח Walden , המוצאת לראשונה אי פעם, אפשרות יישום מעשי ולא אוטופיסטי. בכך הם מטעים ביודעין, כנראה מתוך חשש מוצדק משהו שעדיין אין להם כלים להתמודד עם המושגים החדשים והסוחפים הללו.
חינוך בין הליברליזם והקונסרבטיזם 141520
כתבת "מערכת חינוך ירודה שבירודות, כשחינוף סביר ניתן רק למיעוט אליטיסטי".

מיכאל,

אני חייב לצטט את תגובתו האלמותית של סר האמפרי בנושא:

"כשיש ממשלת עבודה, משרד החינוך טוען שבעזרת חינוך אינטגרטיבי כולל ניתן להרוס את שיטת המעמדות. בזמן ממשלת טורי שמרנית, אומר המשרד ששיטת חינוך כזו היא הזולה ביותר כדי לספק חינוך לכולם. לעבודה אנחנו מסבירים שחינוך סלקטיבי גורם לפירוד חברתי, ולשמרנים אנחנו מסבירים שזה יקר מדי. כך אנחנו שומרים על יחסים טובים עם ארגוני המורים ואנחנו מחנכים את ילדינו בבתי ספר פרטיים."
Great LOL. 141522
איפה היה העולם בלי האנגלים?
אין כאן רק אירוניה ו''הצביעות של המעמד העליון הבריטי'' 141530
אם תרצה, תוכל לראות כאן פרגמטיקה במיטבה.

אכן, איפוא היינו לולי הבריטים, ורוח האירוניה הנבונה, ההומור היבש המחנך לפרופורציה, האנדר-סטיטמנט המינורי בולם ההתלהמות ומשנע החשיבה המדודה והיסודית;

והפרגמטיזם המאפשר לנוע קדימה בכמה ערוצים סימולטנית, בלי להשתהות לזקק עיקרון יחיד עד סופו בבחינת "ייקוב הדין את ההר".

הלינק למטה מקשר לדיון יסודי, הגם שקצר יחסית, אודות:

ליברטריאניזם ומתודולוגיה מערכתית-סימולטנית לקידום החינוך ונושאים חברתיים/כלכליים בכלל;
ולתאורייה מטא-פוליטית אודות מחסום פער-הזמן הלא ניתן לגישור שברדיקליזם.
ולפריסת מקצת בעייתיות "הדרך השלישית" - שאינה מהווה עדיין אינטגרציה לכידה וחדשנית בין גישות-יסוד.

אלא היא מהווה למעשה שעטנז או מכלול-מעורב aggregate (ולא integration of elements, ראו ניתוח קל לקריאה חרף מורכבותו, בתת-הפרק האחרון של הספר "חלוקת קשב" אודות גישה אינטגרטיבית-מערכתית).

זאת, על הכשלים שבשעטנז אקלקטי בו אין לקיחה בחשבון של ההשלכות הניזקיות של עקרון יסוד אחד במכלול המעורב, כלפי עקרון יסוד אחר.

pretty please 141589
אני מחפש כבר זמן רב אחרי תמלילי הסדרה. בהנחה שציטוטיך הפזורים (כפנינים‏1) באייל אינם נשלפים מזכרונך (המעולה‏1), האם תוכל לספק לינק למקורם?

1 flattery will get me somewhere

pretty please 141590
לא מצאתי תמלילים, אבל הנה ציטוטים נבחרים:
pretty please 141592
מקור הציטוטים
(לא שיש לי)
תם ורשע. 141615
ואני הוא זה שלא יודע לשאול.
השפעתו הנמשכת של הניאו-ליברליזם הליברטריאני 141802
כהרגלך, בנית תזה מקיפה ומסורבלת, שנשענת על צל-צלן של העובדות, ועד איין ראנד הגעת. ובאמת רציתי לשאול: איפה פרנק לויד רייט כשצריך אותו?

הטענה כאילו "התמ"ג האמריקני נמצא בעלייה מאז ימי רייגן (הודות לרייגן!) מופרכת מכמה סיבות:

1. כפי שאפילו עיניך יכולות לראות, ממש כאן:

התמ"ג האמריקני נמצא בעלייה מתמדת עוד משנת 1960, ללא כל קשר לזהות הנשיא.

2. בהמשך לאותו קו, לפני רייגן ואחריו היו נשיאים שפעלו במדיניות מנוגדת - והנה זה פלא, התמ"ג המשיך לעלות! שתי כהונות של קלינטון, והוא המשיך לעלות.

הסחה יפה עשית כשקישרת את קלינטון ל"דרך השלישית", ומייד עברת לדון בדרכו של בלייר. הקישור הזה עוד פחות רלוונטי מזהותי הג'נדרית - שכן, למרות שקלינטון משויך ל"דרך השלישית", בכל זאת הוא אמריקני. רוצה לומר, הוא התחיל מהקפיטליזם וזז צעד אחד לכיון מדיניות הרווחה (בניגוד לעמיתיו האירופיים שעשו צעד בכיוון ההפוך).

3. מדד נוסף למצב הכלכלה, מדד השווקים הפיננסיים, עלה וירד בהתאם להתנפחותה והצטמקותה של בועת ההיי-טק/אינטרנט, ובצמוד למצב השווקים בחו"ל. ניתן לראות זאת גם בדאו-ג'ונס וגם בנאסד"ק:

ואכן, אלן גרינספאן אחראי במידה רבה לתנודות השוק בתקופת כהונתו. זה מפני שהוא הנגיד.
על הבנת נתונים, איתור והשוואת מגמות 141839
את מעט מטריחה אותי עם המחשבון וכל זה, אך מה לא עושים בשביל להמחיש את ממשותם של עקרונות מסתברים מעליהם - או כפי שניסח זאת ג'פרסון:
We hold these truths to be self-evident

עקרונות המסתברים או מובנים מאליהם, בדומה מעט לכך שסכום הזויות במשולש תחת הגאומטריה האוקלידית הוא 180 מעלות. או יותר תואם, כשם שאת יכולה להסיק שאדם המתואר על ידי אנשים סבירים כאיש שמן שוקל יותר קילוגרמים מכזה המתואר על ידם כאיש רזה.

מסתברים מאליהם איפוא, על פי השכל הישר של כל אדם סביר,
(ואינך ניזקקת כאן לסוביקטיביזם אפיסטמי ופרשנויות חילופיות חסרות העדפה ביניהם).

אך דומה לפעמים, שיש בארץ חמדת בעייה כלשהי עם הזן האנושי הנפוץ הזה -האדם בעל השכל הישר הסביר.

ובכן, לא די לאמר שבכל שנה ערך הת.מ.ג. גבוה מזה שבקודמת לו.

שכן אנו עוסקים כאן בהשוואות בין תקופות כהונה של נשיאים ובניתוח מגמות.

ובנוסף אגב, מה לעשות, קיימת גם אינפלציה המורידה מהערך הריאלי של המטבע, כך שגם אם את רואה עלייה אבסולוטית הנראית בעין כלא-שולית (נניח 3 אחוז) משנה לשנה, הרי שבקיזוז עליית המחירים, תתכן עלייה מזערית, או אף ירידה ריאלית.

דבר ראשון שיש לעשות הוא איפוא:

לחשב את שיעור *הגידול הממוצע השנתי לכל ממשל (נשיא) בקיזוז האינפלציה* .

(הערה: ניתן לחשב האינפלציה על פי הכפלה של ריבית דריבית, דהיינו על פי טור גיאומטרי - כש-‏2 אחוז למשל מקבל הערך 1.02 - לא מספיק לצרף - דהיינו לא חלה כאן אדיטיביות לינארית)

זאת עבור הנשיאים קנדי, ג'והנסון (דמוקרטים), ניקסון, פורד (רפובליקנים), קרטר, תוך שימת לב מיוחדת (על מנת לבחון ההיפוטזה שהצבתי) לגידול השנתי הממוצע בתקופת רייגן, בהשוואה לזה של קרטר, קודמו. וכן תקופת קלינטון.

בנוסף, ניתן "לנקות" מהחישוב לכל נשיא, את שנת כהונתו הראשונה (נניח), אותה אגדיר כ-

תקופת חביון (עבור הנשיא החדש) ביחס לשינוי מגמות בכלכלה הלאומית latency period -

דהיינו התקופה לפני ש*אפקט השינוי במדיניות הכלכלית* של הנשיא, או "האפקט הכלכלי של ממשל חדש" מתחיל להנביע תוצאות או תוצאים בכלכלה הלאומית, חיוביים או שליליים.

תקופת החביון הכלכלית של כל נשיא מבטאת איפוא במידה גבוהה מגמות אינרציה (התמדה) מתקופת הנשיא הקודם.

אז קדימה -
בלי צ'אנס להחליף מחברת? 141878
אני רואה שעברנו מפילוסופיה מדינית לכלכלה פיסקלית. תצטרך לסלוח לי ולהמתין עם החישובים הללו עד לאחר החופשה.

בוא אציג לך רק שאלה אחת - כיצד אתה מסביר את השגשוג הכלכלי בימי קלינטון, שגשוג שנרשם גם בקיזוז האינפלציה ותקופת החביון?
על הבנת נתונים, איתור והשוואת מגמות 141886
מיכאל היקר,

האם תוכל לשלול את האפשרות שתהליכים חברתיים בלתי ידועים לנו הובילו את העם האמריקאי לבחור לו את קרטר כנשיא, ושאותם תהליכים - שאינם נובעים מזהות הנשיא - הם שהובילו גם לתופעות הכלכליות שעליהן אתה כותב?
עקרון ''תער אוקם'' מציע להעדיף 141889
בין שני הסברים אלטרנטיביים לתופעה את זה הפשוט ביותר והמסורבל פחות במבנהו.

אתה מציע 2 או יותר משתנים תלויים - אופי הממשל הספציפי הוא אחד, והאחרים הם משתנים כלכליים (או וקטור שלהם).
את אלה לפי הצעתך מסבירה קבוצת משתנים (בלתי תלויים) "בלתי ידועה" המשקפים, ניתן לשער, תהליך מרכזי כלשהו (כלומר נמצאים במתאם מובהקים זה עם זה, או באינטרקציה זה עם זה) או שאינם משקפים תהליך מרכזי כזה.

הנקודה היא שהגורם המסביר אינו ידוע, כלומר במצב של היעדר אינפורמציה המועמדים האפשריים להיות הגורם הזה עשויים לבוא מבין קבוצה גדולה מאד של גורמים או משתנים אפשריים (יש כמובן דברים שיפסלו בוודאות להיות מועמדים סבירים כאלה, כגון כמות הקרנפים בספארי הלאומי ליד ניירובי).

אך עם זאת, קבוצת המועמדים האפשריים נשארת עדיין גדולה מאד, ואולי בלתי חסומה (אין סופית).

אם כך, אתה מציע למעשה מספר גדול מאד של משתנים או ישים המסבירים את התופעה או אתקבוצת התופעות אותה אתה רוצה להסביר.

זאת בניגוד למספר קטן יחסית של גורמים מסבירים בהיפוטזה שלי.

לכן, עקרון "תער אוקם" נותן העדפה חד משמעית לתאורייה שלי. וזאת כל זמן שאינך נותן פרוט ספציפי יותר, דהיינו מסתכן בהיפוטזה המכילה אינפורמציה ולא בכזו הריקה מאינפורמציה לחלוטין.
עקרון הסיפוקים הדחויים 142859
מגמות כלכליות מתפתחות לאורך מספר שנים. רמת הפעילות הכלכלית שנמדדת במהלך כהונתו של נשיא מסוים היא, לרוב, תוצאה של צעדי הממשל הקודם.

כך למשל, הקיצוץ במיסים של בוש יורגש בארנקי האזרחים רק בעוד מספר שנים, על אף שהבורסה מגיבה לו כמעט מיידית.
אפקט מיידי - תחושת שחרור נכסים ותפיסת עליית הערכים הזמינים 142918
צעד כלכלי יכול להיות בעל השפעה מיידית - באמצעות *תיווך ההכרה (של הציבור), כשההכרה משפיעה מיידית על רמת הפעילות המישקית תוך חילול שינוי בדפוסי יזמות וצריכה*.
כך, קיצוץ במיסים יוצר מיידית תפיסה של שחרור נכסים, ומשפיע מייד על ההערכה אודות שיעור הנכסים והערכים הזמינים.

בנקודה זאת, החלק הרלוונטי ביותר בקישור (הראשון) המצורף הוא:

הגורם של פסיכולוגיה כלכלית הינו חשוב למדי, הגם שבוודאי ש"הקהל אינו פראייר", דהיינו מתקיימת כאן במידה מוגבלת הנחת "האדם הכלכלי הרציונאלי" -זה שמגיב באופן הולם כלפי המציאות הממשית.
מכל מקום, הגורם הפסיכולוגי חשוב למשל בכך, שהנחתך ברגע מסויים שהמטבע מגובה יותר מאשר הוא באמת, והמשק נמצא בעלייה, תרתום אצלך מוטיבציה ומשאבי אינטלקט ליזמות ויצור (התמורה שאני יכול לקבל עבור מאמצי היא בעלת ערך אמיתי, ולא משהוא נמוך בערכו האמיתי, כשערך זה עוד קטן והולך). כך עולה סך המוצרים בפועל עקב הגברת הפעילות המשקית, והגיבוי אכן עולה באופן ממשי, גם אם מלכתחילה הנחתך אודות גיבוי היתה מוטעית. זהו תהליך מחזק עצמו self reinforcing . לכך קרא הפילוסוף פהיינינגר "טעויות מועילות".

כך למשל, בימי מודעי (85) נוצרה אוירה אופטימית ויזמית במשק, ועקב שילוב עם צעדים מוניטריים (אם זכרוני אינו מטעני), כולל צעד מוניטרי וירטואלי של הפיכת 100 שקלים ישנים לשקל אחד חדש - שהקנו תחושת יציבות, חזר הציבור לחסכון והשקעות. מאמצע שנות ה-‏80 ועד שנת 95 בערך גדל הת.מ.ג. בשיעור שנתי רב.

כלכלה, פסיכולוגיה כלכלית, צמיחה ונסגנות

אשר לשאלה שהועלתה כאן אודות משק מלחמתי, הרי שכניסה למשק מלחמתי (כדוגמת ארה"ב ב- 1941 ) מקנה תחושה מיידית של העלאה תלולה של הפעילות היצרנית מצד כל אדם סביבך תוך *סינכרון ספונטני וסולידריות של מאמצים*. בעיקר, תוכל להניח אז שלא יטרפדו את מאמציך באופן לא צפוי, ואזי לא תשקיע משאבים רבים בהשמרות מפעילות מסכלת עויינת, הבאה על חשבון מאמץ עצים ורצוף מכוון-יצרנות. גורם זה ניתן לכנות "רמת האמון בש"פ מסונכרן" או The oordinative trust factor . כללית, גם הקטנת תחושת מאבקי סך 0 עוינים בקרב האוכלוסיה וגבור הרוח הספורטיבית תורמים לכך.

רוח הספורט מאספקט משקי: הלוגיקה של עוינות מול ספורטיביות ותחרותיות
1 ש"ח = 1000 שקל 142987
צדקת 142995
1 ש"ח = 1000 שקל? 143163
ואני חשבתי ש- 1000 לירות הן שקל ו- 10 שקלים הם שקל חדש.
1 ש"ח = 1000 שקל? 143165
כל ההיסטוריה על רגל אחת
coordinative trust factor 142993
חובת החישוב עליך 142020
כמי שמעלה את הטענה, ומציג את דרך החישוב, חובת ההוכחה חלה עליך ולא על ברקת. להזכירך, פעם שעברה שהעלית טענה דומה‏1 באותה נחרצות, ישב מישהו‏2 ועשה את החשבון וקיבל תוצאות שונות לחלוטין מהתוצאות שצפית.

ראה ביקורת על תקפות הניתוח למטה 142535
ה''תוצאות'' מטעות שיטתית, לניתוחי . 142536
ראה רשימתי כאן ''על הטעיות בעזרת נתונים'' הנותנת תמונה כוללת כיצד ניתוחים עשויים להיות לעיתים מגמתיים, ולהטות התוצאות לכוון הרצוי.
על הבנת נתונים, איתור והשוואת מגמות 142311
האלו? "Current Dollars", כתוב שם. יעני, החישוב הוא כבר אחרי התייחסות לאינפלציה.
על הטעיות בעזרת נתונים - כיצד להציג נתוני צמיחה מדהימים 142534
בהקשר הדיון הכלכלי שהתפתח אודות קריאת נתונים ומגמות צמיחה או נסיגה, מובא כאן דיון בניתוח נתונים של חשבונאות לאומית (העוסקת בנתונים ובניתוחים בדומה לאלה של צמיחת התוצר בארה"ב תחת הנשיא רייגן בהשוואה לתקופת קרטר, או הצמיחה משנת 1960 ).

מוצגות כאן הטעיות אפשריות שונות בניתוח נתונים והצגת מגמות.

הביקורת, שאני מביא כאן פריסה כוללת ואינטגרטיבית שלה, מזהה בסיס (על פי הלוגיקה של העניין) או לפחות את אחד הבסיסים לשיטות הצגת וניתוח נתונים היוצרים רושם של צמיחה כלכלית תלולה כשהמציאות אפורה הרבה יותר. מוכר המקרה של פרסומים סוביטיים שהיציגו לצרכי פנים ולעיני העולם נתוני צמיחה מדהימים, כאלה שהחרידו מעט את האמריקנים בתקופת המלחמה הקרה ואחריה והביאו לתקציבי הגנה ענקיים.

כך, ניתן היה לזהות דפוס או דפוסים כלליים של הטעייה, ארטיפקט המתקבל מנתוני צמיחה עבור סקטורים משקיים או כלכלות לאומיות המתחילים להתפתח מבסיס-‏0 . ניתן לכנות אפקט (או ארטיפקט) זה "הטעיית (או אפקט) בסיס נקודת ה-‏0 "
The zero-point baseline fallacy

ניתן אגב לטעון שאין כאן ממש ארטיפקט, שכן אכן יש גידול ממשי בפועל בעשרות אחוזים, אך זהו עניין סמנטי.
העניין הוא בדיוק בכך שתהליכי פיתוח מנקודת ה-‏0 בגורם יצור או בסקטור מסויים, מייצרים בהכרח גידול של עשרות אחוזים עבור כל תנודה קטנה למעלה - קטנה למשל ביחס למאגר המשאבים הכללי, או ביחס למעטפת מישקית מקיפה, שמערכת בסיס נקודת ה-‏0 כלולה בה או נמצאת באינטראקציות איתה.
לעיתים, מתוך המגמה להציג נתוני צמיחה מרשימים, ילקחו הנתונים עבור תת-מערכת מסויימת שמתקיים עבורה מצב בסיס נקודת ה-‏0 , תוך הצגתה בבחינת מערכת מבודדת במנותק מהקשרים משקיים רחבים יותר.

- אפקט בסיס נקודת ה-‏0

- להלן המאמר נשוא הביקורת. הנושא הנוגע לעניננו מתחיל להיות רלוונטי יותר עם הופעת הטבלה, הצגת הנתונים, הניתוח והמסקנות שמסיק הכותב.

- פרוט מספר ההטעיות.

- דיון כולל בסוג ההטעיות ובעצם הגישה: מעבר החומק משימת הלב ממשמעות אחת לאחרת (דהיינו השענות על "נקודות עוורון" של הקשב, או עיצום מרחבי עוורון כאלה) ועוד.
ניתן להתחיל את הקריאה מסעיף 4 המתייחס להצגת נתון מרכזי בניתוח. כבר קודם לכן (ראו הקישור הראשון) הוצבע על כך שערך יחסית גבוה זה הינו ארטיפקט, דהיינו תוצאה מלאכותית של גידול רב אחוזים (נאמר, לתקופת צמיחה של 5 שנים), ארטיפקט הנובע ממצב התחלתי של נקודת-‏0 .

המאמר נשוא הביקורת הוא למעשה תגובה למאמר אודות כשליו ההיסטוריים של הזרם המרכזי בציונות. ניתן להעלות גם כאן כמה נקודות בנושא המתודולוגיה של הצגת נתונים.

כך, אחד המשתתפים, גרס : "אין נתונים וניתוחם, ולכן חסר ביסוס." זאת למרות שהובאו מספר נתונים רלוונטיים ועובדות היסטוריות רבות בעלות אספקט כלכלי רלוונטי. יש כאן נקודה מאלפת, הקשורה בכך שאלה לא ניתפסו כביסוס מספק. נוכח אמירה גורפת מסוג זה, יש להצביע על כך שסוג הטענה הספציפית הנטענת (והקשרה) קובעים את אופי ומבנה הנתונים שנועדו לתמוך בה:

למשל:

אם תצביע על כך, שהתוצר הגולמי האמריקני עולה על הישראלי, אינך חייב להביא את ערכי שני התוצרים. הדבר הרי ידוע לכל אדם סביר. אם בהקשר אמירה כזו כן תביא ערכים (הישראלי כ-‏110 מליארד דולר בשנת 2001 , האמריקני - בסביבות 6000 מליארד דולר) הרי שהדבר מהווה עודפות אינפורמטיבית - דהיינו אי הוספת אינפורמציה, ולכן למעשה הוא בבחינת גימיק (העשוי גם להתפרש ככזה) המעניק כביכול לדבריך בהקשר הכולל משקל יתר של "אמירה רצינית".

במקביל לכך, אם אתה אומר בעלמא שהאמריקני הממוצע חי ברמת חיים גבוהה מזו של הישראלי, גם אז אינך בהכרח חייב להביא את נתוני התוצר לנפש. הדבר הרי ידוע לכל אדם סביר.
אבל אם טענתך ספציפית וכיוונית יותר, דהיינו אם תצביע על כך שרמת החיים, או ספציפית, יכולת הקנייה של הדני הממוצע עולה פי 2 ויותר על זה של הישראלי (בהקשר בו אתה טוען למשל שהקביעה אודות רמת חיים ישראלית הדומה לזו של מערב אירופה היא מיתוס) אזי רצוי כבר להביא ערכים - כ-‏17 אלף דולר תוצר לנפש בישראל, וכ-‏32 אלף תוצר לנפש בדנמרק.

אם ברצונך להוסיף ולחדד יותר את הנקודה (דהיינו שמדובר במיתוס הרחוק מהמציאות), ראוי אולי להוסיף כאן נתונים נוספים או סדרי גודל, להדגמת העובדה שגם ערך זה מטעה, שכן הדולר קונה בישראל כ-‏70 אחוז ממה שהוא קונה בדנמרק (היקרה יחסית), ובסביבות 50 אחוז ממה שהוא קונה באנגליה עבור סל קניות ממוצע (ולכן ניתן בהקשר זה לדבר על משהו בדומה ל "תוצר אפקטיבי לנפש" שבישראל לאומדני הינו בסביבות 9000 דולר לשנה).

תלוי אם כן מהי הטענה הספציפית שאתה טוען. לעיתים, ניפנוף בנתונים, ועוד בערכים בדרגת רזולוציה גבוהה (למשל לא הערך 8000 אלא 7981 ), עשוי להוות גימיק שרלטני בלבד, שנועד להמם או לקפד את היריב בדיון או לויכוח.

אם כן, מה שחשוב לצורך הצגת נתונים היא הטענה הספציפית שאתה רוצה לבדוק והקשרה.

כך, לפי הקשר הטענה, מספיק לעיתים עבור המספר 4.88363 להביא הערך 4.88 , לעיתים ניתן לעגל ל - 4.9 או אפילו ל-‏5 - כשלא נידרשת בהקשר הטענה המסויימת "רזולוציה רבה".

המאמר שהביא לפולמוס:

כשליו ההיסטוריים של הזרם המרכזי בציונות
המאמר בצרוף לניספחים בעקבות דיון שהתפתח
ניסיון ליצור אקלים לא אתי 142685
היא שיטה של מר שרון מזה זמן
פיתוח שיטות מניפולטיביות היא לחמו.

כנראה שבזמנו בפקולטה לבילבולים למדו שמחקר
אמין זה לא אתי ויצירת אקלים פסיכופטי ומחקר לא אמין זה לא אתי ופסיכופטי גם כן.

בקיצור הרבה מניפולציות.
שוב הודעות נאצה סביבי? 142699
ניסיון ליצור אקלים לא אסתר 142786
יש פקולטה לבילבולים?
איפה נרשמים?
ועוד לא הבנתי מי זאת אתי, בת זוגו של הפסיכופטי מן השיר "אתי ופסיכופטי גם כן". (האם הפסיכופטי הוא במקרה מי שכתב ידו מנותח בפורום תפוזתגובה 142620)
מי? מה? מו? (או כמאמר הפרפראזה על הסטיבי: אסתר מי? אסתר who? אסתר דיי)
סליחה ברקת -את טועה. לזהותך הג'נדרית 141507
אין בהקשר הדיון הנוכחי רלוונטיות רבה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים