 |
|
 |
||
|
||||
 |
מישהו כאן ביקר בכותל, נגיד, בשלושת החודשים האחרונים? ואם כן, מישהו עלה שם על קו 1 או 2? עומד שם אדם חביב למראה, ומבקש מכל הנשים לעלות לאוטובוס מהדלת האחורית. זה התפקיד שלו- הוא לא עולה על האוטובוס, הוא פשוט עומד שם, בתחנה, ומבקש מהן לעלות מהדלת האחורית ולשבת מאחור. כל-כך מושפלת2 לא הרגשתי כבר הרבה זמן. זה הזכיר לי את הסרט ההוא עם וופי גולדברג (ארוכה הדרך הביתה?), שכל הנשים השחורות יושבות בסוף האוטובוס. (זה לא כ"כ שייך לידיעה, אבל אני חייבת לפרוק את זעמי איפושהו.) 1- מוקדש לאורי פז. 2- מושפלת מעצם הבקשה- כמובן שעליתי מהדלת הקדמית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקש, זה לא חרדים, האדם החביב למראה הוא ''אלמוני''. הכותרת צריכה להיות ''אלמונים פרימיטיבים, ברברים, בעלי יחס מחפיר למין הנשי שגובל בטמטום תהומי ומעיד על פחד קיצוני מפני קדמה ומחצית מאנשי כדור הארץ אם לא יותר, החליטו שנשים צריכות לעלות לאוטובוס מהדלת האחורית''. כולם יבינו שזה חרדים גם ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוקדש לעדי: עדי היקרה, לא ולא אכנס איתך כאן לפולמוס תיאולוגי אינסופי על מעמדה של האישה בקהילה היהודית לדורותיה. רק אציין במישור הסמלי, את ביאורו של דון יצחק אברבנאל מן המאה ה-15. בתקופה שבה מעמד האישה לא היה מושג נורמטיבי מקובל בשיח התרבותי, הסיק אברבנאל ממעשה בריאת האישה דווקא מן הצלע, את ההפך הגמור – סמל לשוויון בין המינים: "והנה, לא ברא את האישה מן הרגליים, שהוא החלק היותר שפל – כדי שלא תהא בעיניו כשפחה. ולא בראה מן הראש כדי שלא תהא בעיניו כגברת הבית. אבל, בראה מן הצלע, שבאמצע הגוף, שתהא בבית כמותו".1 מבחינתי, בשיטת האקסטרפולציה נהפך מקרה שלילי יחיד וחמור לדיוקן רשמי של חברת החרדים כולה. מאיש אחד את בוחרת לשפוט את כל העדה כולה. באמת, זה נשמע לך היגיוני? ואולי באמת אין כל מקום לצפות להיגיון ביחס לחרדים ובצדק, כי הכול דשים בעימות עם חברה לא מובנת זו. כנסים על הנושא החרדי ממלאים אולמות. המתח וחוסר ההבנה (כמו זו שלך) גורמים להתעניינות עצומה במתרחש מאחורי הקלעים של החברה החרדית הסגורה. כל בדל ידיעה, בייחוד אם היא לא מחמיאה, זוכה להגדלת ענק. ספרים ומחזות על החברה שלנו מטפסים מהר מאוד לרשימות רבי המכר ורייטינג של צפייה גבוהה. על פי התרחישים שפירסם מכון פלורסהיימר 2 אנו צפויים בצורה זו או אחרת בעשרות השנים הבאות לעימותים קשים ביותר בין שני הציבורים. לכן, לעניות דעתי, עלינו לנסות להבהיר את עצמנו, בתקווה שההבהרה אולי תוביל להבנה, וההבנה עשויה אולי לסייע להרגעת הרוחות ולמציאת פתרונות לדו-קיום כלשהו. ואני מודה שלצערנו הרב, כעומק כישלון ההסברה הישראלית בעולם כך עומק כישלון ההסברה הפנים חברתית-ישראלית. ---------------- 1 לפני שאת מתיימרת להסיק מסקנות מכלילות ומוטעות בנושא זה, אמליץ לך לקרוא את ספרו של ד"ר אבי ויינרוט, "פמיניזם ויהדות", בהוצ' ידיעות אחרונות, 2001. וכמובן שגם את ספרו של הפרופ' יהודה לוי, "איש אישה ומשפחה - מודרנה מול מסורת, שיחרור מול חירות", בהוצ' ספריית בית אל, 2001. 2 "יחסי דת חברה ומדינה, תסריטים לישראל", עורך: שלמה חסון, יוני 2002. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי היקר, הערה 1 היתה צינית (ומסתבר שלא ממש מוצלחת), וכמו-כן הכותרת. אין לי דבר נגד *כלל* הציבור החרדי (אני חוזרת: הכותרת היתה צינית, והתייחסה לדיון שלך עם ערן וברקת, בקשר לכותרת של העידכון הנ"ל). יש לי הרבה נגד כל מיני גחמות קטנות ופוגעניות של אנשים- חילוניים, דתיים וחרדים כאחד. צר לי אם הבנת את דברי כאילו כוונו כנגד כל הציבור החרדי- כפי שציינתי בתגובה 200194 , אין לי מושג מי יזם את הדבר המגוחך הזה. כמו כן, חסוך ממני את ההסברים - ידוע לי שלדת יש כבוד לנשים- אני דתיה בעצמי, נעים להכיר. דווקא בגלל זה מקרים כאלו עולים לי על העצבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מאיש אחד את בוחרת לשפוט את העדה כולה''. למרות שמדובר בתחבורה ציבורית, על פי עדותה של עדי, לא מדובר במקרה חד פעמי של תמהוני, אלא במנהג שחוזר על עצמו ושרוב האנשים לא מתווכחים איתו. פרט לכך, הסיבה היחידה שחברת אגד לא מפעילה תחבורה ציבורית בשבת הם החרדים והחרמות שהם מפעילים כנגד בתי עסק שונים. אני לא חושבת שיש כאן מקרה של חוסר הבנה אלא דרישה לא מוסברת של קבוצה א' לוויתורים של קבוצה ב'. אני גם לא בטוחה שיש כאן ויכוח ג'נדריאלי, משום שאני כן מאמינה לדבריך (וגם יודעת מידע אישי) שישנה הערכה לתפקידי האישה ביהדות. אני ממליצה לך לקרוא את ספרו של אפרים סידון ''ספור מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון'', הוצאת כתר, לפני שאתה מניח שאתה מבין טענות חילוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את אכן משכילה להבין ש"ישנה הערכה לתפקידי האישה ביהדות", תשכילי נא להבין שאין בהפרדת הנשים מהגברים באוטובוס ציבורי כל מקום להפליה בין המין הראשון למין השני (אם להישתמש בפראפרזת שם ספרה של סימון דה בובואר בנידון). ואת מניעי ההפרדה בין נשים לגברים בבתי הכנסת את כן משכילה להבין? והאם את משכילה להבין מדוע כה אפקטיבי מבחינת המפרסמים להציג מעין ארוטיקה נשית בפרסומות בחוצות הערים ובכלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית? תסמכי עליהם שהם לא פראיירים המוכנים לשלם הון עתק עבור פרסומות מסוג זה, שיכול לפרנס בכבוד רב אלפי משפחות עניות בישראל. (האם יש למישהו בקהל מושג בכלל באיזה סכומים מדובר?) ואם טרם השכלת להבין, הרי שמדובר ביצר המין הגברי, המתעורר לתחייה מראיית *המין השני*. ואני סבור שאתם, *המין השני*, לעולם לא תבינו את עוצמת התשוקה המינית הגברית, כי *זר - לא יבין זאת*.1; 2 ואגב, מעולם לא התיימרתי לטעון שאני מבין לעומק את הצד השני של המתרס. {אלון עמית, איכה? אתה לא בא להעיד כאן על עיוורוני? אהו כן, שכחתי שנדרת על עצמך *תענית דיבור* כלפי, שכבר הפור-הופר}. -------- 1 ולא אתפלא על מי מבין הגברים שבקהל, שבעצם יבואו כעת להעיד על ליקויי התשוקה של עצמם... 2 את הקשר בין גירויי התשוקות המיניות למוצרי הצריכה אני משאיר לדימיונך ולעשרות מחקרים שפורסמו בנידון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, אתה לא מבין. הבעיה (שלי, לפחות), היא לא עם ההפרדה עצמה, אלא: 1. עם החוצפה לבקש הפרדה כזו באוטובוס ציבורי, שאינו שייך רק לעדה החרדית. 2. למה *הנשים* צריכות לעלות מאחור? "זר לא יבין זאת"? נו באמת. יש לגברים בעיה? יתכבדו הגברים ויעלו בעצמם לאוטובוס בדלת האחורית- מצידי גם שיקחו מונית הביתה, כדי להתגבר על יצרם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אף אחד לא ניסה לכפות עליך הר כגיגית לעלות דווקא בדלת האחורית, והראיה שלא צייתת לבקשה. על "חיה [כהשקפת עולמך] ותן לחיות [כהשקפת עולמי]", שמעת? 2. אני לא יודע איך זה אצלך, אבל אצלי העיניים לא נמצאות בחצר האחורית של גופי (על הגב) ואני יודע להביט קדימה, אלא אם כן מוחי מחליט לסובב את גופי רברס. והאמיני לי שלוּ החרדים היו מקבלים כל חודש 17 אלף שקל מקופת המדינה (כפי שטוען העיתונאי הנאלח שחר אילן תחת כל מיקרופון רענן) - הם היו מרשים לעצמם לנסוע לתפילה בכותל המערבי רק במוניות ספיישל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היית רוצה להיכנס למסעדה, והיו מבקשים ממך להיכנס מהדלת האחורית- איך היית מרגיש? אנא, ענה לי בכנות- בלי כל קשר לשאלה האם תציית לבקשה או לא. לא הבנתי מה רצית להגיד בקטע על העיניים (כן, גם אצלי הן מקדימה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את תשבי לפנים, והחרדי החרמן מאחור, הוא לא יוכל שלא לראות אותך (את חלקך האחורי, אמנם), וייצא שהוא מקיים ''והגית בה'' במקום ''והגית בו''. העיניים שלך, לעומת זאת, אינן רלוונטיות לעניין. ראשית, אינך גבר כך שתשוקתך היא רק ''אל אישך'' ולא לסתם אדם זר שיושב לפנייך באוטובוס, אפילו אם הוא אברך נאה ומטופח(ואני רציני למדי בעניין זה), ושנית אינך מחוייבת ב''והגית בו'' בכלל, כך שאין לך מה לדאוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) כבר היו דברים בעבר, שאישה שהייתה "חשופה" מדי לטעם יושבי האוטובוס זכתה לאיומים ואולצה לרדת. כרגע, תודה לאל, אנחנו בשלב ביניים שבו עדיין מותר לנשים לעשות כרצונן ורק "מייעצים" להן. אנחנו חוששים מפני היום שבו זה יהפוך לחובה. 2) אני לא יודע איך זה אצלך, אבל אצלי העיניים נמצאות בחלק בר סיבוב של הראש, כזה שמסוגל, למשל, להסתכל מחוץ לחלון או אל הנעליים שלי במשך כל הנסיעה. יש להן עוד מנגנון מחוכם שמאפשר את עצימתן. חשוב לציין שכל המנגנונים הללו דורשים דבר קל להפעלתם: כוח רצון. האם אתה רומז שלאנשים שבשמם אתה מדבר אין את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אורי, קראת לי? ולמה לי דווקא? איך אני יכול לעזור לך? שמא דרושה תזכורת ל*מדוע* אני מדיר אצבעותי מהגיגיך? או אולי תרצה רשימת תגובות ששלחתי לך ואתה נותרת דומם ומחריש, מותיר אותי לפענח באיזו מבין האפשרויות מתגובה 190660 בחירתך הפעם? ומה בצע לי לנסות שוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלון היקר, פשוט טענה כאן מישהי שאני מתיימר להכיר היטב את הצד השני של המתרס, נו, ההוא, "החילוני". וקראתי לך על מנת שתעיד בפניה שאני ממש לא מיטיב להכיר חילונים יוצאי דופן שכמוך. כפי שהיטבת להבהיר לי כאן תגובה 179466 ובעוד מקומות. קלטת? ואגב, אם כבר אתה מעורר כאן תהיה, על התגובה הזאת שלך: תגובה 198255, החלטתי לא להשיב מהסיבה שראיתיך מקניט, ואולי באמת טעיתי והנה, חשבתי לעצמי לבדוק אצל חברות הקבורה (חברה קדישא כלל-ארצית, וזו הקיבוצית) מהו אחוז האנשים שרוכשים לעצמם קבר בעודם בחיים. אני יוצא מנקודת הנחה שרבים מאוד, ואם כן, הרי שהנתונים עשוים להפריך את כל התיאוריה הפסיכואנליטית שלך בדבר משמעות המוות. אבל, כאמור, טרם היה לי את הזמן להרים אליהם טלפון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן, תן לי להבין, יש פה לוגיקה סבוכה שהיא סתומה לי: "מישהי" (איילת) טענה שאתה מתיימר להכיר את החילוניים, ואתה רוצה שאני אעיד בפניה... מה? שאתה באמת לא מכיר חילוניים, ושאתה באמת מתיימר להכירם (כפי שהיטבת להבהיר בתגובה 179459 לה עניתי בתגובה אותה הזכרת)? משמע, זימנת אותי לעדות כדי לשכנעה שהצדק עימה. הלכך כיוונת? קלטתי? אולי יש פה פלפול שכזה: אני חילוני יוצא-דופן, ואינך מכיר אותי, ומכאן שאתה כן מכיר חילוניים שאינם יוצאי-דופן, משמע אינך סתם מתיימר. יפה! (לתגובה שהזכרת, אגב, עניתי מיד בתגובה 179479. נחש מי בחר להחריש? רוצה עוד דוגמאות?) פסקתך השנייה אף היא מופת של חשיבה מסודרת. התוכל להפנותני ל"תאוריה הפסיכואנליטית שלי בדבר משמעות המוות"? התוכל להאיר את עיני, אם נניח ותגלה שלא פחות מ-100% מתושבי הארץ רוכשים לעצמם קבר בעודם בחיים, איזו תאוריה שלי זה יפריך בדיוק, ואיך? שמא זה יצדיק את התיאוריה הלוגית *שלך*, שתקצירה: "הטעם וההיגיון מופיעים רק כאשר אנחנו מודים, שמעבר לגבול הזה יש עוד משהו. היהודים קוראים לזה *נשמה* ויש הקוראים *נפש*. אבל אם מודים בקיומה של *הנשמה*, יש להסכים שמלבד העולם החומרי קיים גם עולם רוחני, בו יש קיום מסוג אחר מזה שאנו מכירים. אם הגוף מת ונעלם והנשמה נשארת, כי אז העולם הרוחני נעלה על העולם החומרי, ומשם מתנהל עולמנו." כיוון שאתה מרבה להתנאות בפלפולים הלוגיים הסבוכים שיש ביהדות, בטוחני שאתה לוגיקאי מצויין ושכל הנ"ל הם מעידות חד-פעמיות. מה עם איזו התנצלות קטנה, בשביל חלק לעולם הבא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משכילה להבין את ההבדלים מהיום בו שמעתי לראשונה את אבי מהלל את אימי בערב שבת במזמור "אשת חיל". גם אני, כמו רעיה ואם יהודיה טובה, יודעת שבלעדי, ביתי היהודי לא יהיה שלם וכשר 1. אני מבינה גם את ההפרדה בין נשים וגברים בבית הכנסת. יחד עם זאת, בבית הכנסת בירושלים שהקים סבי 2, ממוקמת עזרת הנשים באותו המפלס של עזרת הגברים ומופרדת ע"י חלון גדול, ללא מסך וללא קומות עליונות המיועדות להסתיר את הנשים מעיני הגברים. משחר ילדותי הבנתי שהמתעמק בדברי תורה ותפילה, צריך לעשות זאת בכוונה ואמונה שלמה שאפילו יצר הרע והתאווה לא יסיטו דעתו מן העיקר. אני גם מכירה פרסומות המיועדות לקהל החרדי, ולעיתים, הן נאות וברורות יותר, למרות שהתכנים והצילומים בהם הם של ילדים חובשי כיפה ולא של דוגמניות מעורטלות. יחד עם זאת, אני לא מוצאת פסול בפרסומות מכובדות שכן מציגות תמונות נשים. ובנוגע ליצר הגברי המתעורר - לפני כשמונה שנים, הלכתי עם אבי ושתי אחיניותי הפעוטות (שהיו אז בנות שלוש ושנתיים) לבריכה בפאתי ירושלים. לאחר כשעה, ניגש אלינו בעל הבריכה והסביר שהואיל ומגיעים אוטובוסים של אברכים למקום (מדובר היה בבריכה פתוחה), הוא מבקש שאכסה את עצמי, בקשה שנשמעה לי לגיטימית במידה מסוימת, משום שלא רציתי לעורר פרובוקציות. בקשתו השניה היתה שהילדות יצאו מן המים. אפעס בקשה זו צרמה לי מאוד, משום שאם אדם אינו יכול להתגבר על יצרו בראותו פעוטה בת שלוש שנים בבגד ים, מקומו הוא לא בבריכה אלא במוסד סגור. כלומר, שיש גבול גם לאותה תאווה מסמאת עיניים ויש גבול גם לחרמות ולנידויים שמוטלים ע"י האוכלוסיה החרדית על עסקים שלמים ומביאים לאפליה ותחושת חוסר נוחות הגובלת באשמה לא מוצדקת של קבוצת הרוב. ונקודה אחרונה - המלצתי לך על הספר, לא כדי שתבין את הצד השני, אלא שתקבל מושג על נקודת המבט החילונית ללא התלהמות ואלימות. 1 כשר מבחינת תקין ולא מבחינת הלכות כשרות. 2 מדובר בבית כנסת אורתודוקסי ספרדי בשכונת נחלאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה שבעל המקום (שיש להניח שאינו חרדי) ביקש ממך להוציא את הילדות מהמים - אינו אומר שהוא התבקש זאת מהאברכים כתנאי מוקדם לבואם לבריכה. בהחלט ייתכן שהאיש, מרוב שחשב את האברכים לקיצוניים שזועקים ''שחור-שחור'', החליט על דעתו שלו לבקש ממך להוציא את הילדות מהמים. כך בכל אופן אני רואה את הדברים מנקודת מי שעד לא-מזמן היה אברך שביקר וממשיך לבקר בבריכות שכאלה. אין לי כל בעיה לקרוא את הספר שהמלצת לי עליו, ראי את זה כסגור, (הגם שמדובר בספר לילדים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאשימה אותך ואני לא מכלילה על כל החרדים, אבל דווקא הבקשה הזו הגיעה לבעל הבריכה ממי שהגיע ברכב פרטי רגע לפני, על מנת לוודא שהבריכה מוכנה לקראת המבקרים. אבל ניחא, לדעתי אין בינינו ויכוח בנקודה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה משכיל להבין שביום חם נוטה גוף האדם להזיע, וכן משכיל להבין אתה שכאשר גוף האדם מזיע הוא מדיף איחות לא נעימים, ובנוסף מבין אתה שכאשר אדם לובש שכבות רבות של בגדים עבים ושחורים, הוא נוטה להזיע הרבה יותר, הרי שתבין שלא לחינם מרגישים אנשים חילוניים מחנק, בחילה, חולשה וסחרחורת כאשר הם נמצאים בקרבה יתרה לחרדים במקום צפוף. מכאן שלא תתנגד אילו יעמוד אדם חילוני בפתחו של אוטובוס ויבקש בנימוס מכל אדם חרדי שמבקש לעלות על האוטובוס, לעלות דרך הדלת האחורית, ולשבת מאחור במרחק שני ספסלי ישיבה לפחות מכל אדם חילוני באוטובוס, על מנת שלא יפגעו הריחות הנודפים מהם בבריאותם של החילוניים היושבים בקדמת האוטובוס. בתודה מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך תתקלח! ואל תשכח לצחצח שיניים, כי מסריח לך מהפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זיעת גברים - אכן מאוד מסריחה. לזיעת נשים אמיתיות, אין שום ריח..זה כמו מים.(אלא אם כן מדובר באישה טסטוסטרונים..אבל גם אז היא לא מסריחה כמו גבר). וגברים חרדים מסריחים מאוד כמובן _אך מעולם לא הרגשתי סרחון מנשים חרדיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, תשוקה "עזה" למראה שלטי הפרסומת וכדומיהם מתעוררת בעיקר אצל מי שאין לו מישהי משלו, או שהוא אינו מסופק איתה. מאחר שלחרדים יש שידוך מגיל צעיר, הייתי מניח שדווקא הם מוגנים הרבה יותר מפני היצר המתפרץ וגועש למראה זוג שדיים חשוף. נכון, התלהבות יצרית עזה מפרסומות שכאלו אופיינית מאוד לנערים מתבגרים שוצפי הורמונים, אבל כולם מתבגרים בשלב זה או אחר, לא? שלטי פרסומת עטויים נשים מטרתם לא לגרום להתעוררות יצרים מיניים עזים, אלא למשוך את העין ולרתק את הצופה אל השלט לפרק זמן מקסימלי. הייתי מציע שלא תגזים, אני מתחיל לפחד מהאנשים שאתה מדבר בשמם. אם ההתעוררות המינית שלכם גדולה כל כך, הרי שהצגת אישה לא צנועה בפניכם עלולה להוביל לפשעי מין חמורים. ליקויי תשוקה שלי עצמי? לא, דומני שבעניין התשוקה, האנשים שבשמם אתה מדבר הם אלו שרצוי שיעשו בדק בית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מי שגדול מחברו, יצרו גדול הימנו'' (אופס, כרגע פרח לי מאיפה זה. עוזי ו. או אורי פז בטח יידעו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אומר שבני סלע הוא הגדול מכולם? או אולי המרקיז דה סאד? קזנובה? מעניין, אולי חיי הוללות פרועים הם הדרך להשיג הערכה בגדולתך התורנית. (תגידו לי שהציטוט הזה הוא בדיחה, בבקשה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא בדיחה, ואני עדיין מנסה למצוא את המקור. אני *בטוחה* שהשניים שהזכרתי יוכלו למצוא ביתר קלות ממני. אולי אפשר לייחס לרקע הזה את תופעת הרבנים שהואשמו בהטרדות מיניות, ההולכת ונחשפת במימדים שאולי לא שיערנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מאיפה המקור, אבל משתמשים בזה לא כבדיחה, אלא כהסבר איך ייתכן שכל מיני צדיקים גדולים מהדורות שעברו, הנפילים הרוחניים שלעומתם אנחנו כחגבים, מאבות האומה דרך כל ההיררכיה שעוזי הביא כאן, איך זה שגם הם נכשלו פה ושם ביצרם. היצר שלהם, מסבירים לנו, היה גדול פי כמה משלנו, ולא סתם גדול אלא שהיחס לא לינארי בכלל כלומר הוא היה גדול-גדול-גדול. עם יצר כזה עצום אפילו לצדיקי הצדיקים היה קושי, ואם אתה לא מאמין תשאל את אוריה החיתי. אגב, היצר שמדברים עליו הוא לא בהכרח יצר המין. היה גם ''יצר'' לעבודה זרה, לפחות עפ''י האדמו''ר מרחלין שקראתי קצת מדבריו הרגע באדיבותו של הדוד ג., אבל את היצר הזה החכמים הצליחו להרוג. לי זה נשמע קצת כמו זילאזני, אבל מה אני מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שהדבר הכי יפה בתנ''ך הוא שגם גדולים כמו דוד המלך נכשלים ועושים חטאים של הנקלים בבני האדם. הפך אותם לאנושיים יותר, אמינים יותר ומעניינים יותר. נו שוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בגלל שאתה לא דתי-חרדי. אתה צריך להבין שבהיררכיה שלהם הדור הולך ופוחת, וכל בור-ועם-הארץ שחי בימי אברהם אבינו היה בעל זרת עבה יותר ממותניך. על הרקע הזה הצורך להצדיק כשלונות יצריים של חכמים שונים הוא צורך אמיתי. (ואל תשאל אותי מה הולך לקרות לדורות הבאים, שלעומתם אפילו אנחנו ענקים. אולי עוזי יודע אם העניין שואף אסימפטוטית לאיזה גודל חיובי או לאפס, אבל הוא עסוק מדי באכילת הליפתן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי המהר"ל זה ציטוט מ- (סוכה נ"ב א) אלא שכל מסכת "סוכה" שמצאתי בכתבי הקודש אינה מכילה יותר מחמישה פרקים. עיק"ו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה עיק"ו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עם ''עוזי'' במקום ''תשבי''. וכדי לחסוך עוד שאלות של עמרצים כמוך, תיק''ו הוא ''תשבי יתרץ קושיות ובעיות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שנאסר עליך מדאורייתא לענות לי. שלא תתבלבל, חלילה. הרעבעצין מוסרת ד''ש והשעון דופק תיק-תק, המים רטובים והעצב עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליצן, נ"ב זה העמוד (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת חשבת ש"סוכה נ"ב א" מתייחס לפרק החמשים-ושתיים במסכת סוכה? אפילו התינוקות-שנשבו של היום זה כבר לא מה שהיה פעם... מדובר כמובן בדף נ"ב עמוד א', ואכן אפשר למצוא שם את המקור "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו". כשבע-עשרה מאות מאוחר יותר קראו לזה "הכח משחית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, מאיפה אני אמור לדעת את זה? אל תשכח שכשאני התחנכתי בבית הספר האזורי סדום קצת לפני שנהרס, כל אלה טרם באו לעולם בכלל. לעומת זאת למדתי היום כמה דברים מעניינים: הידעתם שלרב יוחנן (בן זכאי, אני מניח, למרות שתיכף תבינו שהשם הזה קצת אירוני) היו גבות סבוכות וארוכות במידה שלא היה יכול לראות דרכן, והיו צריכים לסרק אותן במכשיר מיוחד כדי להשיב לו את ראייתו? ושאותו מכשיר היה חד בקצה אחד ורחב בשני "כמו המכשיר שאיתו מוציאים זוהמה מהאוזן"? והאם שמעתם מימיכם שאותו יוחנן הסתכסך פעם עם - עצרו נשימתכם! - הרב כהנא והמית אותו? כן, כן, הרי לכם יצר גדול באמת: יוחנן התבעס ממה שפירש בטעות כלגלוג של כהנא, והרג אותו, כדרכם של צדיקים גדולים. ואל תחשבו לרגע שזה היה כשל חד-פעמי, אותו גורל ציפה לגדול אחר בתורה, ריש לקיש שמו, מידיו (נכון יותר: ממוחו) של יוחנן שלנו. כשלימדו אותי על בן-זכאי השמיטו, משום מה, את החלקים הפיקנטיים האלה מהביוגרפיה שלו, כנראה כדי לא לתת לי רעיונות על פתרון קונפליקטים בדרך ישראל סבא. מעניין אם הגרפיטי שקישט אז את ארצנו הקדושה אמר "ב.. בן.. בן זכאי... בן זכאי זכאי". חכו, זה עוד לא הסוף. אחרי שהמיתוֹ, הובררה לו הטעות (מסתבר שלרב כהנא היה איזה מום בפניו שעיוות את פיו כך שנראה מחייך בניגוד לרצונו. נשבע לכם.) והוא עשה בו מעשה ישו והשיבו לתחיה, פשוט כך. כהנא, מצידו, אף הוא לא היה פציפיסט בניגוד לשותפיו לשם מהעידן המודרני, והרג - או גרם למותם של, הדעות חלוקות - שני ליצנים שלגלגו עליו. מסתבר שחוש הומור לא היה מוערך כבר בימים ההם, או שמא הבדיחות היו חסרות "פינס". אחרי המעשה הזה, כהנא נקט בשיטת אייכלר-קננגיסר וירד מן הארץ, תוך גילוי חוסר התחשבות מזעזע באחת שתישא את שמו כעבור כמה מאות שנה. אין מה להגיד, יצרים השתוללו שם יותר מאשר בערוץ ויוה פלוס, וליד גדולי התורה האלה יצריו של מר פז שלנו נראים תמימים כמו אלה של חמורו של בן-יאיר. אה, כן, זה חמור שסרב לאכול מזון שלא הופרש ממנו מעשר. שככה יהיה לי טוב. הגזמת, שוטה, אתם ממלמלים שם באי נחת. כל הסיפור ההזוי הזה אפילו לא מבדח, ואם יש בו אפילו קורטוב אמת אנחנו מקוים בשבילך שלא תיתקל פנים אל פנים בשום כהנא. אתם צודקים, הוא לא, ומי שלא מאמין שכל מה שאמרתי אמת לאמיתה הוא, גם אם לא זכרתי את חמשת ה"מם"ים המפורסמות, מוזמן להכריז על הסכום שהוא מוכן לסכן כדי שאוכיח לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה קרח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כי כן. אני די הופתעתי לגלות שהמנהג הנאה הזה שרד עד ימי המשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוטנו כתב: "חכו, זה עוד לא הסוף. אחרי שהמיתוֹ, הובררה לו הטעות (מסתבר שלרב כהנא היה איזה מום בפניו שעיוות את פיו כך שנראה מחייך בניגוד לרצונו. נשבע לכם.) והוא עשה בו מעשה ישו והשיבו לתחיה, פשוט כך. כהנא, מצידו, אף הוא לא היה פציפיסט בניגוד לשותפיו לשם מהעידן המודרני, והרג - או גרם למותם של, הדעות חלוקות - שני ליצנים שלגלגו עליו. מסתבר שחוש הומור לא היה מוערך כבר בימים ההם, או שמא הבדיחות היו חסרות "פינס"." ואני נזכרתי בנביא אלישע תלמידו של אליהו: "ויעל משם, בית-אל; והוא עלה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן-העיר, ויתקלסו-בו ויאמרו לו, עלה קרח עלה קרח. כד ויפן אחריו ויראם, ויקללם בשם יהוה; ותצאנה שתים דבים, מן-היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים. כה וילך משם, אל-הר הכרמל; ומשם, שב שמרון." (מלכים ב' ב' ) שווה בנפשך, מכיוון שלא יער ולא דובים היו ביריחו שני ניסים לפנינו. מכאן גם הביטוי "לא דובים ולא יער". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי קריאה באתר ה''פנדה'', ברור לי שגם מאחורי סיפור זה עומדות הפנדות הזוממות להשתלט על העולם ועשו יד אחת עם מחתרת הנביאים הקרחים. אני חושב שגם גיל חובב בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מפספס, כמובן, זה את החפיפה המלאה בין איגוד הדובים הלאומי למחתרת הנביאים הקרחים, ודי לחכימא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד טוב לדעת על עוד נביא נסתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 173665 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוחנן בן זכאי אינו יוחנן בעל האנרגיה המוחית היתרה. יוחנן שעליו הסיפורים נקרא יוחנן הסנדלר, ועפ''י כמה סיפורים עליו, חברים קראו לו ''יוחנן היפה''. אותו ריש לקיש שנהרג בסוף על ידו, היה בעברו טיפוס פלילי ביותר ובעל כוח רב, שראה יום אחד את יוחנן שוחה בירדן, חשבו לבחורה וקפץ עליו... המפגש ביניהם הסתיים בעיסקה שבה סידר יוחנן ללקיש את אחותו, שהיתה לדבריו יפה ממנו, ולקיש חזר בתשובה, וכנראה שהיא באמת היתה יפה גם כן. עפ''י הסיפור, איש המוח ואיש החוח הפכו לחברים טובים מאד אח''כ, עד שנפלה ביניהם אותה מריבה שבה הרג איש המוח את השני. לאחר מכן הוא התחרט אבל במקרה הזה שלא כמו מקרה כהנא המסופר מעלי, זה לא עזר לו ובסופו של דבר מת גם הוא, מצער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה עמודים יש בדף? (שאל הבור) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל יש לדף שני עמודים, על דף מביוס עוד לא שמעתי. וסתם בשביל הידע: נב. זה דף נ"ב (52) עמוד א' נב: זה דף נ"ב (52) עמוד ב' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה שבכל ההוצאות של הש"ס, בדף נ"ב עמוד ב' של מסכת סוכה כתוב אותו דבר? (כפי שכל תינוק-שנשבה יודע, עימוד הדפים של "דפוס וילנא, האלמנה והאחים ראם" באמצע המאה השמונה-עשרה, התקבל בכל תפוצות ישראל, ומאז אפשר לתת הפניות בקואורדינטות קרטזיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מרק פירות" אומר שזה משהו נכון שמצוטט מחוץ להקשרו, או שזה קשקוש מוחלט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרק הפירות (לא בהכרח זה שעוזי כיוון אליו) הוא האקרובטיקה האוירית שעוד מעט (אולי, אם בני מזל אנו היום :-)) אורי פז יעשה כאן כדי להוכיח עד כמה הציטוט (בבלי, עדיין לא נזכרת איפה) הוצא מהקשרו. הנה, מנדבת ליבי, עוד ציטוט שהנני מתכבדת להוציא מהקשרו: "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות" (אבות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוקים שם את האדם בגן העדן – ומיד ציווה עליו שלא לאכול מן העץ "הדעת טוב ורע", והזהירו "כי ביום אכלך ממנו מות תמות".1 כידוע, נתפתה אדם להפר צו האלוקים ולאכול מן העץ האסור, ומאז למד לדעת לא רק את הטוב כי אם גם את הרע. לא זו בלבד שאלוקים לא קיים הבטחתו להמיתו בו ביום אכילתו מן העץ,2 אלא משהעניש אותו על ידי שגירשו מגן העדן, נתן לו ולצאצאיו לפרות ולרבות ולהוריש לכל דורות האנושות את דעת הטוב והרע. אין אנו שומעים הרבה על שימוש שעשו בניו ובני בניו של אדם הראשון בדעת הטוב:3 אך דעת הרע השתרשה מהר בלבותיהם ובמעשיהם של בני-האדם. אלוקים בכבודו ובעצמו הופתע, ככל הנראה והנשמע, כשראה "כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום"4 והוא התחרט על אשר ברא את האדם, והתעצב "אל לבו".5 וכבר שאל מין אחד את השאלה הגדולה, "האין אתם אומרים שהקב"ה רואה את הנולד? וכיצד זה מתעצב על דבר שידע מראש שיקרה? אמרו לו, משל למלך שהוליד בן ושמח בו וידע שיבוא יומו למות – ואם כי ידע, במותו יתעצב אל לבו".6 דעת הרע מופעלת על ידי "יצר הרע", ודעת הטוב על ידי "יצר הטוב". שני היצרים נבראו באדם עם בריאתו.7 לעתים קרובות "יצר הרע" נקרא "היצר", מסתמא משום שיצר לב האדם רע מנעוריו, כפי שראינו. הגיבור "הכובש את יצרו"8 כובש את יצרו הרע. וממה שכתוב, "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום",9 למדו החכמים כי "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום יותר".10 הוא רודף אותו כל חייו: אם הוא יכול, "יפיל" את האדם בצעירותו; אם אינו יכול, יפילו אחרי עשרים או ארבעים או אפילו שמונים שנה.11 "אמנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו, עבוד עבודה זרה – והולך ועובד".12 כאשר המונח "עבודה זרה" משמש כחטא החמור ביותר והבלתי הגיוני בעליל. האסון הוא שיש בכוח יצר הרע להשתלט על היצר הטוב: אין שומעים ליצר הטוב אלא "ליצר הרע למה שהוא גדול מכולם".13 יש אומרים שהסיבה לכך היא שיצר הרע "שולט בגוף לבדו, ורוב העולם הולכים אחר שרירות לבם הרע, כי טבעם נטוי אליו יותר; ויצר הטוב הוא איש מסכן וחכם ואין עוזר לו וכאילו אינו יצרו של האדם – רק היצר הרע".14 פעם שאל אנטונינוס את רבי יהודה הנשיא, מאימתי יצר הרע שולט באדם – "משעת יצירה" (התעברות) או "משעת פתיחה" (לידה)? תחילה השיב רבי יהודה, משעת יצירה; רק כשהקשה אנטונינוס, שאם כן היה העובר "בועט במעי אמו ויוצא", הודה לו רבי יהודה, שיצר הרע פעיל רק משעת לידה: "דבר זה לימדני אנטונינוס".15 מכאן שיצר הרע שולט כבר בתינוקות; אך אלה יש להם כנראה דרכים משלהם להתגבר עליו, שהרי לא טעמו עוד טעם חטא;16 ואם יצר הרע היה מביא עובר לידי בעיטות, תינוק לא כל שכן. ואנו יודעים שגם בעיטותיהן של תינוקות יכולות להיות רעות. סכנתו של היצר גדולה במיוחד בעסקי מין. יצר הרע "שולט במה שעיניו רואות",17 ועיניים הרואות אישה יפה או דמות אישה (ומכל שכן אישה במערומיה) – אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד כנגדן. שמענו שהשטן הופיע לעיני צדיקים בדמות אישה נאה18 – ואולי משום כך נאמר, "הוא שטן הוא יצר הרע":19 הוא המסית והמדיח למעשים רעים. ויש אומרים שגם אדם הראשון נתפתה לחטוא על ידי השטן שהופיע בדמות נחש.20 כדי להישמר מן הנשים המגרות את היצר, מקפידים על הפרדה גמורה בין גברים לנשים, במיוחד במקומות ובאירועים שבקדושה; אבל גם שמחות ציבוריות מועדות לשלטון היצר ולכן יש "גדר הפרדה" בחתונות דתיות.21 תשוקתו המינית של האדם חזקה עד כדי שהתייאשו חכמי ישראל מן התקווה לעצור בעדה מן החוץ. "אין אפוטרופוס לעריות,22 – אין אפוטרופוס בעולם ולו גם חסיד שבחסידים,23 שהיה מסוגל למלא משימה זו. הדעת הייתה נותנת שצדיקים נבדלים מרשעים בכך שאלה משתלטים ואלה אינם משתלטים על יצר הרע: הצדיקים - "יצר טוב שופטם", הרשעים - "יצר רע שופטם", והבינונים, שאינם צדיקים גמורים ולא רשעים גמורים, "זה וזה שופטם".24 אבל לשמע אימרה זו אמר רבא,25 שנחשב לצדיק גמור, "כגון אנו בינונים": כנותו עמדה לו להודות שגם בקרבו מתרוצצים שני היצרים. מיד השיב לו חברו ויריבו, אביי, שאם אתה בינוני: "אין לך צדיק גמור בעולם". ובמקום אחר גם אביי הודה שיצר הרע "הגדיל לעשות בתלמידי חכמים יותר מכולם".26 וכיוצא בזה אמרו, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו"27 - או אולי, לשון אחרת, ככל שיצר הטוב חזק ומפותח יותר, כן יצר הרע חזק יותר, לפחות בכוח: כאילו גם אצל הצדיקים קיים מעין איזון מתמיד בין הטוב והרע. כמו שהרשעים נדרשים לאזן בין הרע והטוב.28 אלוקים שברא את יצר הרע, "ראה את כל אשר עשה והנה טוב מאד"29: "וכי יצר רע טוב מאד? אתמהה! אלא שאילולא יצר הרע, לא בנה אדם בית ולא נשא אישה ולא הוליד ולא נשא ונתן".30 התשוקה המינית, שהיא מעשה היצר הרע, עשויה להביא לידי אהבה בין איש לאשתו, שהיא כולה טובה; ובלעדי פעולת ההכנה של היצר הרע, מי יודע אם התוצאה הטובה הייתה בהישג יד. מה שהתחיל בתאוות נשים, אמור להיגמר בפריה ורבייה; מה שהתחיל ברדיפת כבוד, עשוי להיגמר במעמד ציבורי; ומה שהתחיל בתאוות בצע, סיכויו להיגמר בעשיית הון בעושר השמור לבעליו. כממריץ השאיפה האנושית-הטבעית לנוחות החיים, רווחתם והנאותיהם, ממלא יצר הרע תפקיד הנראה לשכמותנו חיובי וחיוני מאוד – ויש לא מעט נחמה ועידוד בכך שאלוקים גם הוא ראה בו טובה רבה. מסופר על גדולי הלכה וצדיקים גמורים, שכשנקלעו לעיר זרה ללון בה לילה אחד, הכריזו שמחפשים אישה ללילה:31 מבחינת הדין, אולי מותר לשאת אישה ללילה אחד ולגרשה בגט למחרתו;32 אך מבחינת היצר - אין ספק שהוא שלט בצדיקים ההם שלטון של ממש. (לאחר שקלא וטריא נמנו וגמרו חכמי התלמוד שלא שכבו עם נשות הלילה אלא רק התייחדו עימהן, והוא מפני שאינו דומה "מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו",33 שאיש נשוי אינו מתאווה לנשים כמי שאין לו אישה). אחד מהם, רב, היה עקבי במעשיו ובתורתו: בשמו נמסרה האימרה המופלאה, "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל".34 אלוקים ברא את העולם כדי שהאדם ייהנה ממנו, ולצורך זה נטע באדם את יצריו. ואמנם מן המפורסמות הוא שההינזרות הסגפנית מתענוגות העולם הזה, שהיא מצווה גדולה בדתות אחרות, אינה סגולה יהודית. נמצא ששלטון היצר אינו מביא בהכרח לידי חטא. אחד התנאים הורה, כי "יצר, תינוק ואישה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת";35 ומפרש רש"י כי "תאוותו, אם הרחיקה ממנו לגמרי, ממעט ישיבת [ישוב] עולם; ואם מקרבת לגמרי, בא לידי איסור, שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה".36 גם ההקבלה בין היצר לבין תינוק ואישה מעידה על היצר שאינו מטבעו רע כל עיקר:37 אולי המשותף שביניהם הוא ההנחה "שדעתם קצרה", כאילו פועלים הם יותר מתוך דחפים אמוציונליים מאשר ברציונליות.38 המכובד מכל התפקידים שנועדו ליצר הרע הוא לשמש צינור או מכשיר לאהבת האלוקים. על פי הכתוב, "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך",39 קבעו החכמים שחייבים לאהוב את האלוקים בשני היצרים, ביצר הטוב וביצר הרע.40 השאלה כיצד זה יכול יצר הרע להביא לידי אהבת הא-ל, אינה מן הקלות. הרמב"ם כותב במקום אחד, שבו בזמן שיצר הרע מושרש באדם מלידה, יצר הטוב "אינו נמצא לו אלא לאחר שלמות שכלו", וכל עוד יצר הטוב אינו פעיל, יש לאהוב את האלוקים ביצר הרע.41 מדבריו במקום אחר ניתן להסיק שכל ההנאות שאדם נהנה מפעולות יצרו, כמו "אכילתו ושתייתו, משגלו ושנתו, יקיצתו ומנוחתו ותענוגותיו", צריכות להביאו "לתכלית אחת", והיא השגת האלוקים ואהבתו.42 ומי אם לא החרדים אל דבר ה', משתדלים כיום לקיים קלה כחמורה דברי אלוקים חיים אלה? הרושם עשוי להתקבל כאילו יצר הרע שוכן בגופו של אדם ומביא לידי הנאות הגוף (המותרות והאסורות), ואילו יצר הטוב שוכן בנפש האדם ומביא לידי הנאות הרוח. הכתוב: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם",43 נתפרש כי "הלב והעיניים הם סרסורים לגוף שהם מזנין את הגוף"44 - כלומר, הלב והעיניים מספקים ליצר הרע את התאווה שכולם "זונים" אחריה. ואם תמצי לומר שהלב הוא הנפש והעיניים הם הגוף, הרי "יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם"! - ללמדך שהעיניים הולכות אחרי הלב.45 --------------- * בכתיבת רשימה מפורטת זו נעזרתי במספר ספרים ומאמרים ובתוכנת "שו"ת בר-אילן". © 1 בראשית ב', י"ז. 2 התורה הנוצרית היא שבעוון "החטא הקדמון" הזה של אדם הראשון נגזר דין מוות לכל אדם ואדם: איגרת פאולוס אל הרומיים 12:5. יש להניח שזהו עוד רעיון יהודי שהנוצרים ניכסו לעצמם, שהרי גם אצלנו מצוי רעיון דומה: "בניו של האדם הראשון אתם, שקנס עליהם מיתה ועל כל תולדותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות": ספרי, דברים טכ"ז. או: "כל הגזירות הרעות של מי הן, של אדם הראשון… אלו בניו של אדם הראשון שנגזרה עליהם מיתה": תנחומא בראשית כ"ג. 3 יוצא מכלל זה חנוך אבי מתושלח, שעליו כתוב "ויתהלך חנוך את האלוקים": בראשית ה', כ"ד. הצדיק הבודד שבא אחריו הוא נח: שם ו', ט'. שניהם היו "צדיקים" רק בהשוואה ליתר בני-זמנם, שכנראה היו כולם רשעים: בראשית רבה כ"ה, ל; סנהדרין ק"ח, ע"א. 4 בראשית ו', ה'. ובבראשית רבה כ"ז: "הרשעים היו מכעיסים להקב"ה במעשיהם הרעים". 5 בראשית ו', ו'. וראו תנחומא, נ"ח ד'; התעצב כשראה שנתן "שאור רע בעיסה". 6 בראשית רבה כ"ז. מובא בפירוש רש"י על בראשית ו', ו' כששאלת "המין" מיוחסת ל"אפיקורוס אחד"; הרמב"ן כותב שם כי כל העניין הזה הוא "סוד גדול שלא ניתן להיכתב". 7 ברכות ס"א ע"א; בראשית רבה י"ד. 8 אבות ד' א; אבות דרבי נתן כ"א א'. וכן באבות ד' כ"ב: "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך". ובספרי, דברים רז"ה: "לא דיברה תורה אלא כנגד היצר", ועוד רבות. 9 בראשית ו', ז'. 10 סוכה נ"ב ע"א-ע"ב; בקידושין ל' ע"ב, לדעה אחת "מתגבר", ולדעה אחרת "מתחדש" יצר הרע בכל יום. 11 "כמו יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי": פסיקתא דרב כהנא, י' כ"ו; וכן, בנוסח שונה, בבראשית רבה נ"ד. השווה עצתו של הלל: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך": אבות ב' ד. 12 שבת ק"ה, ע"ב. 13 תנחומא ויגש ג'. 14 לשונו של בנין יהושע (לרבי יהושע בן יצחק נכד המהר"ל מפראג) בפירושו על "אבות דרבי נתן" כ"א, בשם רבי יוסף קארו. הוא מסיים ואומר: "ולכן גבורה נפלאה היא לכבוש את יצרו ולהכניסו תחת כפות רגלי היצר הטוב". 15 סנהדרין צ"א ע"ב; בראשית רבה ל"ד; מדרש תהילים ט'. 16 עירובין כ"א ע"ב; פסחים פ"ז ע"א, ועוד. 17 סוטה ה' ע"א; סנהדרין מ"ה ע"א. 18 למשל, לרבי מאיר: קידושין פ"א ע"א. רבי מאיר: "היה מתלוצץ בעוברי עבירה" ואומר להם: "נקל הוא להתגבר על היצר אם היו רוצים" (רש"י, שם), ולבסוף אף הוא לא התגבר על יצרו. סיפורים דומים על התגברות היצר הרע על יוסף הצדיק, רבי צדוק, רבי עקיבא ורב אליעזר הגדול, באבות דרבי נתן ט"ז. 19 בבא בתרא ט"ז ע"א. 20 פרקי רבי אליעזר י"ג (השטן נקרא שם בשם "סמאל"). 21 סוכה נ"ב ע"א. בהספדים, להבדילם משמחות, אין יצר הרע שולט בהם, ובכל זאת אמרו גם שם, "אנשים לבד ונשים לבד": שם, שם. 22 כתובות י"ג ע"ב; חולין י"א ע"ב. 23 ירושלמי כתובות א' ח. 24 ברכות ס"א ע"ב. 25 ויש גורסים, רבה. רבה היה מגדולי האמוראים בדור השלישי (בסוף המאה השלישית לספה"נ) ורבא בדור הרביעי (מתחילת המאה הרביעית). וראו "דקדוקי סופרים" על ברכות, שם. 26 סוכה נ"ב ע"א. 27 שם, שם. 28 כשאמר הנביא לישראל, חיזרו בתשובה, אמרו לו, אין אנו יכולים – "יצר הרע שולט בנו": סנהדרין ק"ה ע"א. 29 בראשית א' ל"א. 30 בראשית רבה ו'; קהלת רבה ג' י"א. 31 יומא י"ח ע"ב: רב ורב נחמן. 32 ואולם ההלכה נפסקה שלא ישא אדם אשתו ודעתו לגרשה: יבמות ל"ד ע"ב; רמב"ם, הלכות גירושין י' כ"א. 33 יומא י"ח ע"ב, ס"ז ע"א, ע"ד ע"ב; יבמות ל"ז ע"ב; כתובות ס"ב ע"ב – ס"ג ע"א-ע"ב. 34 ירושלמי קידושין ד' סוף י"ג. 35 סוטה מ"ז ע"א; סנהדרין ק"ז ע"ב; מסכת שמחות ב' ו. 36 רש"י על סנהדרין, שם, ד"ה יצר. 37 א.א. אורבך, "חז"ל – פרקי אמונות ודעות", עמ' 421. 38 כיום יש לכך הוכחות נוירו-ביולוגיות: תפקידי האונה הימנית מפותחים יותר בקרב נשים, לעומת תפקידי האונה השמאלית שמפותחים יותר בקרב גברים. 39 דברים ו', ה'. 40 "אינו אומר בכל לבך אלא בכל לבבך, בשני יצריך, יצר הטוב ויצר הרע": דברים רבה על דברים ו', ה'; ברכות ט' ה; תוספתא ברכות ז' ז; ספרי, דברים ל"ב. 41 "מורה נבוכים" ג' כ"ב. ומצינו כי "יצר הרע גדול מיצר הטוב שלש-עשרה שנים": קהלת רבה ג' י"א; אבות דרבי נתן ט"ז. 42 "שמונה פרקים", פרק ה'. 43 במדבר ט"ו, ל"ט. 44 במדבר רבה י"ז. ובירושלמי ברכות א' ח: הלב והעין הם "סרסורי חטא". 45 ספרי במדבר קט"ו; במדבר רבה י"ז; תנחומא, שלח ל"א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אלוקים לא קיים הבטחתו" - ומי אמר שהבטחות אחרות הוא יקיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ההבטחה להפוך את נינוה לא קוימה (ויונה הנביא הרגיש מרומה באופן אישי). אפשר לקרוא על הנושא שם, ובתמצית - אין לראות בסליחה ''ביטול ההבטחה'' לעונש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי שמץ ציניות: אני מלאת הערכה כלפי המאמץ שהשקעת בקיבוץ חומר לתגובה זו, ובעריכתה, שהיא עניין מאוד מסובך (למעשה, אפשר היה לערוך אותה באופן שהיה מקל יותר. נעזוב את זה). ייקח לי כמה זמן להבין. אך הערה אחת אעיר כבר עכשיו, ואין היא נוגעת לשאלת יצר הרע אלא דווקא לנושא התייחסות הדת אל האשה (וזהו, למעשה, במובנים רבים - אותו הנושא עצמו): התרשמותי, הן מדבריך שלך שבתגובתך זו, הן מן המובאות שבה, והן מן ההתוודעויות הלא-מספיק-מעמיקות שלי אל ארון הספרים היהודי: היהדות, כעוד דתות, אינה מתייחסת אל האשה כאל יצור אנוש העומד בפני עצמו, בעל אישיות, דעות, מחשבות, רעיונות ושיקול דעת. אין האשה אלא יציר בעל חשיבות משנית, ואינה קיימת אלא כגורם, שלילי או חיובי - ועפי"ר שלילי - העומד אך ורק בזיקה אל הגבר, שהוא-הוא ה"אדם", הוא-הוא הגזע האנושי - והאשה כל מהותה בכך שמעוררת או לא מעוררת את יצר הרע וכולי וכולי (ומהם כל הדיבורים האלה על "אשה, תינוק ויצר", וה"נחמה" {?} התמוהה שאתה מביא, בעניין היצר "שאינו מטבעו רע כל עיקר"? - הרי על פי כל אלה, אין האשה כלל בגדר אדם בוגר!). זה חבל, זה מצער - וזהו מן הגורמים העיקריים (אך לא הגורם היחיד), מדוע אין הדת מצליחה לעשות את "קפיצת הדרך" אל המאה העשרים ואחת. מעניין אם יש למישהו, לארז ליבנה או לשכ"ג (שכ"ג, בכל זאת... (-:), או למישהו, משהו לומר לגבי הערה מספר 38, בדבר ההוכחות הנוירו-ביולוגיות לכך שהנשים הן אווזות פותות, לעומת הגברים, שהם... נציגי הרציו עלי אדמות? (בתנאי שאין בסביבה נשים, ובתנאי שכבשו יצר הרע, ובתנאי ש... ובתנאי ש...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין פמיניזם ויהדות ראי תגובה 200236 ותגובה 200388. תגידי, את באמת רוצה שאני אתחיל לצטט כאן מסקנות מחקריות מתחום חקר הנוירו-ביולוגיה בדבר החלוקה המוחית והטבעית בין האיש לאישה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע שלא תעשה זאת (עם סימוכין, אם אפשר)? למען ההגינות, אולי תנסה לוודא שאין מחקרים המראים את ההיפך. אני אישית אינני מכיר מחקרים לא כאלה ולא כאלה, חוץ ממשהו שאני זוכר במעורפל על הבדלים קלים בתפיסה המרחבית או משהו כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי יש הבדלים אחדים בין מבנה המוח הנשי והגברי, בעיקר הקורפוס קאלוסום שהוא האוטוסטרדה העצבית שמקשרת בין שני חלקי המוח רחבה יותר אצל הנשים. הדבר מרמז, אולי, על כך שהחלוקה התפקודית בין שני החלקים פחות קשיחה אצל נשים. יש הבדלים נוספים בכמה אזורים (בלוטת יתרת המוח, כמדומני, ועוד) אבל אני לא יודע איך הם מתבטאים בחשיבה. אישית, לא אופתע אם יתברר שאכן ישנם מאפייני חשיבה שונים, וכמוך גם אני זוכר במעומעם משהו על התפיסה המרחבית השונה. על הספקולציות של מר פז הייתי אומר משהו אלמלא פחדתי ללכת בדרכי הרב כהנא זי''ע. ניצה וטלי בטח יודעות על זה הרבה יותר, אולי מי מהן תואיל ללמדנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אין צורך בציטוטים. מבלי לפגוע בך באופן אישי, שבעתי ציטוטים שנתגלו אח"כ כסלקטיביים ומגמתיים. חצי אמת, לעיתים קרובות, כמוה כשקר. *קישורים* - זה הרבה יותר טוב. סיפור הבריאה המקראי מחזק את התרשמותי: כל הברואים, קטנים כגדולים, מיבחוש ועד לפיל - כל אחד ואחד מהם נברא בפני עצמו, ואילו האשה - האשה היא צלע אדם ואינה יישות שלמה ועצמאית. ופרשנותו של דון יצחק אברבנאל, על היופי והפיוט שבה (שאיני מערערת עליהם) - אין בה כדי להיטיב את הרושם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי במשך דורות רבים התהלכה האגדה שלזכר האנושי צלע אחת פחות מאשר לנקבה? בילדותי מישהו עוד ניסה למכור לי את זה כהוכחה לאמיתות סיפור הבריאה, ולא אתפלא אם במאה שערים יש עוד כאלה שמאמינים בזה (מצד שני הם יודעים שאין במסכת סוכה נ"ב פרקים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אגדה? אין שם איזה עניין עם משהו שנראה כשרידי צלע שלא התפתחו, אצל הזכר? (אני מתייחסת אליך כרגע כאל בר סמכא רק בגלל שאתה תמיד קורא את כל הסאיינסים והנייצ'רים שניה לפני שהם מופיעים. עוד לא עליתי על הפטנט. אבל באמת לא יזיק כאן מישהו שזו התמחותו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... או מוטב ... שרידי צלע עודפת שלא התפתחו - אצל הנקבה?... (אוי ויי, למה נותנים לאשה לעסוק בעניינים כל כך מסוכנים..) (זה בסדר, יש להם שם עוד המון סוגריים והמוווון שלוש נקודות, והם אמרו שאני יכולה להשתמש חפשי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו1 כבר רמז כאן פעם שרופאים לא חזקים במתמטיקה2, לא? Twelve pairs of flexible, archlike ribs form the lateral portions of the thoracic cage. They increase in length from the first to the seventh and then decrease again from the eighth to the twelfth. חידה (בלי להציץ): מי יותר גדולה, הצלע השביעית או השמינית?(Weinreb, E. L. 1984. Anatomy and Physiology. Addison Wesley Publ. Co., Inc. Menlo Park, CA. p. 345.) 1 חסוי. 2 אני לא אמרתי, ואני לא בא חלילה, ויש כמה יוצאי, אבל מה לעשות שהעובדות3. 3 למקרה שוירוס הציניות שוב משתולל ומעוור איילים: אני מקשקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאני מבין את התיאור הזה השביעית והשמינית צריכות להיות באותו האורך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להאמין שהן *ממש* באותו האורך, אבל אתה צודק, אולי לזה הכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא, בעיקרו שני האתרים האלה: (הוא מדי פעם מת, למשל כרגע). אצלי ספרתי 12 צלעות. ואת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא מיותר לקרוא את ראנדי: http://www.randi.org/jr/04-27-2000.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדול, גדול. לפי הקישור של יובל, מספר הצלעות אצלך הוא די בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אצלי(1) יש גם צלע רזרבית. ___ (1) בצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימינו התהפך הגלגל וישנן נשים שמתהלכות עם פחות צלעות מאשר הגברים, והללו סוגדים להן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד אהבתי את הפרשנות לפיה אדם הראשון נברא חציו זכר וחציו נקבה. לפי ההסבר הזה, "צלע" מופיעה בסיפור במובן הגיאומטרי (כמו צלע של ריבוע), כלומר במובן של "צד". אלוהים לקח צד אחד של האדם והפך אותו לישות בפני עצמה - האישה. שיווני למדי, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק חבל שהשפה העברית שוביניסטית, ואומרת ''לא טוב היות האדם לבדו'' במקום ''לבדה'' או ''לבדם'' על האנדרוגינוס. אז האמינות טיפה בעייתית (אה, וגם אלוהים זכר, אבל זה עניין אחר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אמרתי את זה פעם (ואם לא, אז עכשיו זה הזמן) - חלוקה לזכר ונקבה רלוונטית כשיש מינימום שניים מאותו הסוג. (כשלפחות לאחד/ת מהן/ם יש אברי רביה שונים מהשני/ה) כמו שאין לך "אבן" ו"אבנה" (או "אבנית" או "אבנונית") כי אין משמעות לחלוקה זכר/נקבה אצל סלעים, ככה אין "אלהים" ו"אלהימית" או "אלוהימה"1 הטענה שרוח אלוהים המרחפת לה אי שם למעלה היא בעלת מין כלשהו סותרת את התפיסה המונותאיסטית. ככה שאם אנחנו בקטע של "ה' אלהינו ה' _אחד_" אז בבקשה, החלוקה למין לא יכולה להיות רלוונטית, ונכון באותה מידה יהיה להכריז "ה' אלהינו, ה' אחת", ויפה שעה אחת קודם. 1אפילו אם באייל טוענים שיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעניין בדבר הוא שגם בשפה שהיא טיפה יותר נורמלית מהבחינה הזו ולא נותנת אבחנת מין לדברים חסרי מין - אנגלית - מתייחסים אל אלוהים כאל זכר. כנראה שמישהו שם למעלה חושב שזה כן רלוונטי, משום מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, יש הרבה אנשים שחושבים הרבה דברים. אני ואלוהים סוגרות דברים ביננו, ככה שזה לא אמור להטריד אותי, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנגלית אין הבחנת מין בכלל (גם עבור דברים בעלי מין), חוץ מאשר he/she, וכן his/hers (ואולי כמה דברים דומים). השימוש המועט שבכל זאת יש בהבחנות הללו עבור אלוהים - נובע מסיבות טריביאליות (מינו של ישו, הזיהוי בין ה"אב" לאלוהים היהודי, התרגום של התנ"ך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על השימוש בHe כאשר מדברים על אלוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא בטוח שיש שימוש כזה בכתובים הנוצריים (בתנ"ך יש?) וגם אם כן, זה כנראה נובע מהסיבות הטריביאליות שציינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר מפסוק ה' בבראשית, כמובן: 5: And God called the light Day, and the darkness he called Night. And the evening and the morning were the first day. גם בברית החדשה לא קשה למצוא. מתי ד' במקרה זה:10: Then saith Jesus unto him, Get thee hence, Satan: for it is written, Thou shalt worship the Lord thy God, and him only shalt thou serve. אז נכון, אפשר להגיד שזה טריוויאלי בגלל התרגום, אבל לא יזיק לזכור שכשמדברים על כלבים, למשל, בתרגום לאנגלית הם הופכים ל-it. אני חושב שיש משהו בעובדה שבחרו להשאיר את אלוהים בעל מין גם באנגלית.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כעיקרון מעדיף הסברים טריביאליים. ענין של העדפה אישית, אני מתאר לעצמי. אני מניח שיש יותר סיבות להאמין שהסברה שלך היא הנכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא סותרת שום תפיסה מונותאיסטית. לא קיימת תפיסה מונותאיסטית של ''אנרגיה קוסמית'' (וגם אם כן..זו סתם אמירה המתפקדת כעלה תאנה). בתכלס, הדתות המונותאיסטיות מקדשות זכר ומדברות על אלוהים כזכר. יהוה- הוא בפירוש זכר..ולא סתם זכר אלא אחד שטני, קנאי, ערס, אטום לעוולות וכו'. המשיח הוא זכר, הרבנים זכרים, הערכים גבריים קיצוניים, שרשרת הדורות היא של יהודים-זכרים והנשים-ילדות כנראה חוו הזנחה משמעותית..כמו בהודו, עד כי הרבה מהן מתו וכל הנשים והילדות באותה תקופה נאנסו. לא קיים אף סרט, לא קיימת אף סדרה ולא קיים שום דבר שלא מזכירים בו כל רגע את אלוהים המונותאיסטי-זכרי-גברי. לשייך לזכר המטופש והאכזרי הזה, מין נקבה זה הזוי. האלות היו לפניו וממשיכות ממש מעט אצל הניאו-פאגנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוקים אינו זכר, במקומות רבים בתנ''ך הוא מופיע בלשון נקבה. מובן מאליו שאלוקים גם אינו נקבה, הוא בכלל לא קשור למושגים של זכר ונקבה, רק שהעברית מסווגת כל דבר לזכר או לנקבה, ולכן בתנ''ך מופיע אלוקים פעם כזכר ופעם כנקבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים היה נקבה, עד שברא לעצמו זכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם מנהלים פה דיון ענייני או סתם נהנים לסתור אחד את השני בלי שום ביסוס? 8.6 - אם אתה מדבר ברצינות, אז תענה עניינית ותסביר איך הגעת למסקנה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא אמרה לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אלוהים מופיע בתנ"ך כנקבה? בבקשה תני מראי מקום, אם את יכולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא דברה על אלוקים, לא אלוהים. אלוקים מופיע בתנ''ך כנקבה באותה תדירות שהיא מופיעה כזכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אלוהים ברא את העברית אז להמ הוא עשה אותה בלשון זכר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז ברגע האחרון, מסיבות לא ברורות, החליט לשנות את הממשק המיני לממשק של שני-מינים. וכמו תמיד כשעושים שינויים של הרגע האחרון, דברים מתפקששים, ומגלים את זה רק אחרי שמשיקים את הפרוייקט... אולי הם התחילו גרסה שתיים איפשהו, שבנויה דו-מינית כבר מהגן הראשון. הפעם הם עשו את זה כמו שצריך. שם - גברים הם *גברים* ונשים הן *נשים*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר זה, בדיחה: אדם נמצא לו בגן-עדן, משועמם, משועמם, משועמם.. הוא כבר אכל מכל הפירות שמותר לו, וגם התרחץ בארבעת הנהרות ונתן שמות לכל בעלי החיים. "אלוהים" הוא קורא בקול תלונה "למה בכלל יצרת אותי, כל כך משעמם לי!". "צודק" רעם קול האלוהים בהתנצלות "הייתי עסוק עם יצירת יקומים מקבילים וקצת שכחתי ממך. יש לי משהו בשבילך, עזר-כנגד, נפלא, אתה עוד תודה לי, אבל, זה יעלה לך" "מה?" שאל אדם בחשש. "שתי הרגליים, הלסת התחתונה, וכליה אחת לפי בחירתך". "לא,לא..זה יותר מדי, אין לך משהו יותר זול?" "הממ.. יש לי משהו קצת פחות מוצלח, אבל עדיין באיכות מעולה, זה יעלה לך רק עין ימין, אצבעות יד שמאל וקצה החוטם" חיכך אדם את ראשו ואמר: "מה תתן לי בשביל צלע?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שויוני מאד. השאלה היא אם הזרם המרכזי ביהדות לדורותיה נתן לסיפור הבריאה את הפרשנות הזאת, או פרשנות קצת פחות מחמיאה (ע"ע הציטטות שהבאתי). מה דעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדמיאל קוסמן על "ניסיונות שונים לספר מחדש, באופן שוויוני והגיוני, את סיפור הבריאה השני, שעל פיו נוצרה האשה מצלעו של אדם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא הבנתי, האם באת להאשים אותי בהבאת "ציטוטים שנתגלו אח"כ כסלקטיביים ומגמתיים"? ואכן, גם אני סבור ש"חצי אמת, לעיתים קרובות, כמוה כשקר", אבל האם תוכלי בבקשה להצביע בפני על ציטוט סלקטיבי ומגמתי שברשימתי. ככל הזכור לי, עד כה היו אלה דווקא ציטוטים לטובת הצד השני של המטבע, כפי שהצבעתי כאן: תגובה 200388. 2. לפני שאת מסיקה את מסקנותיך מסיפור הבריאה המקראי, הרשי בבקשה לומר לך שאולי לא קראנו את אותו הסיפור. לעיונך, הנה ניתוח הסוגיה כפי שכתבתי לעצמי לפני כשנתיים לאחר חקירת הנושא: בספרה המונומנטלי על המין השני" משתמשת הפילוסופית הצרפתייה הנודעת סימון דה בובואר, בין היתר, בתיאור המקראי של בריאת האישה הראשונה מצלעו של האדם הראשון, כדי לאשש את גישתה בדבר מעמד האישה כישות שונה מן הגבר. לדעת בובואר, תיאור הבריאה מבטא אבחנה מהותית בין האיש לבין האישה. לפי בובואר, בתיאור המקראי של בריאת האישה הראשונה נראה כי חוה לא נוצרה בשעה שנברא אדם, ואף לא מאותו חומר גלם שממנו נוצר האדם בעצמו. לידתה של חוה לא הייתה עצמאית, שהרי היא נלקחה מצלעו של האדם. אלוקים לא בחר לברוא אותה כתכלית לעצמה, אלא כעזר וכתכלית לאדם, והיא נועדה לסייע לו ולהושיעו מבדידותו. נמצא שבן זוגה היה מקורה ותכליתה, והיא הייתה ברייה מודעת אך כנועה מטבעה. אליבא דבובואר, טמונה בתיאור המקראי "התקווה הפלאית שתלה הגבר תכופות באישה. הוא מקווה להגשים את עצמו כהוויה באמצעות בעלות בשרים על הוויה אחרת, ולאשר את תחושת החירות שלו באמצעות כניעותה של נפש חופשייה". אציין במישור הסמלי, את ביאורו של דון יצחק אברבנאל מן המאה ה-15. בתקופה שבה מעמד האישה לא היה מושג נורמטיבי מקובל בשיח התרבותי, הסיק אברבנאל ממעשה בריאת האישה דווקא מן הצלע, את ההפך הגמור – סמל לשוויון בין המינים: "והנה, לא ברא את האישה מן הרגליים, שהוא החלק היותר שפל – כדי שלא תהא בעיניו כשפחה. ולא בראה מן הראש כדי שלא תהא בעיניו כגברת הבית. אבל, בראה מן הצלע, שבאמצע הגוף, שתהא בבית כמותו". זאת ועוד, ניתוחה של בובואר מתייחס לתיאור הבריאה בפרק ב' של ספר בראשית, לפסוק: "ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (ב, י"ח). אבל קיים גם תיאור אחר לגמרי, המופיע בפרק א' של ספר בראשית. שם אנו מוצאים: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (א: כ"ז). מתיאור זה משתמע בפשטות, כי הזכר והנקבה נוצרו כאחד. כמו כן, נראה כי הצלם האלוקי, שהוא מותר האדם על כל שאר הנבראים ומהווה מקור נורמטיבי לכבוד האדם לזכויותיו ולמעמדו, מאפיין את הזכר ואת הנקבה גם יחד. היה זה הרש"ר הירש מגרמניה שזיהה בשינוי הכינויים מיחיד לרבים בהצגתם הבראשיתית של איש ושל אישה (בפרק א' בספר בראשית), "שיווי משקל לאצילותם המוחלטת ולמלוא אחידותם במושג אדם שנברא בצלמו ובייעודו", כהגדרתו. כאשר "צלם אלוקים מקיף את שני המינים"; ו"איש ואישה יחדיו ממצים מושג אדם". נמצא, כי בניגוד גמור לבובואר, הרב הירש מגלה בתיאורי הבריאה של ספר בראשית את השוויון המוחלט בין האיש לאישה; את בריאתם באותה ישירות ובאותה רמה תכליתית ואת ניחנתם באותו צלם אלוקים. השאלות הנשאלות אפוא הן: היכן נמצא אותו שוויון מוחלט שמזהה הרב הירש, בפרקו השני של ספר בראשית, שם ניצב הזכר במרכז והאישה עוזרת לו? וכיצד בכלל ניתן ליישב את הסתירה הקיומית בין שני פרקי בראשית אלו? בין "זכר ונקבה ברא אותם" (א: כ"ז) לבין "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (ב: ט"ו). על סתירה עקרונית זו עמד הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון, שהבהיר באחד מחיבוריו הנודעים כי השוני בתיאורי הבריאה נעוץ בקיומן של שתי פנים בכל אדם ואדם. לפי נקודת השקפתו, נראה כי נכונים הם, הן תיאורה של בובואר והן תיאורו השונה בתכלית של הרב הירש, אלא ששניהם מתייחסים לפנים שונות של האדם. תיאור הבריאה לפי הרב הירש, משקף את הפן האידיאלי והרוחני של האדם, את צלם האלוקים שלו. לעומת זאת, בובואר מתייחסת לפן אחר של האדם, שבו מודגש אינסטינקט הקיום הבסיסי ביותר שלו. אין אפוא סתירה בין שני התיאורים של ספר בראשית ואין לפנינו מחלוקת פרשנית, אלא מדובר ברבדים שונים באישיותו של כל אדם. וההבחנה הזו, בין הפנים השונים באישיותו של אדם, מהווה נקודת מוצא לעיון במקורות חז"ל השונים, שכן היא אינה מצטמצמת למוצא המינים, אלא חז"ל רואים שְנִיוּת (דיכוטומיה) זו בין צידיה השונים של האנושות, כתהליך נמשך, הפועל את פועלו מאז בריאת האדם ועד לקץ הימים. יחד עם זאת, ראוי לציין, שבאחד מחיבוריו המאוחרים יותר של הרי"ד סולובייצ'יק, ("אדם וביתו: שש מסות על חיי המשפחה", שהופיע לאחרונה בעברית בתרגומו מאנגלית של הפרופ' אביגדור שנאן), מתברר שהרב סולובייצ'יק ניסח קביעה דומה לזו של הרב הירש. "אין ספק שבעיני ההלכה נהנים הגבר והאישה ממעמד שווה, והם בעלי ערך זהה במה שנוגע להווייתם כבני אנוש", מדגיש הרב סולובייצ'יק, "שניהם נבראו בצלם אלוקים, שניהם הצטרפו אל קהילת הברית בהר סיני, שניהם מחויבים לייעודנו העל-היסטורי, שניהם משתוקקים לקרבת האלוקים ומחפשים אחריו, ועם שניהם הוא מקיים דו-שיח". ובהמשך שם: "העובדה שבין נביאינו נמצאו גם נשים אשר האלוקים דיבר עמן, היא הוכחה ברורה כי מעולם לא ערכנו הבחנה בין המינים במסגרת מערכת ערכית כלשהי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהניתי לקרוא את התגובה שלך. באמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מה שאני יכול להסיק הוא, שהגבר והאישה שווים באיזה מישור רוחני אידיאלי, אין לו השלכות ישירות על חוקים או כללים פיזיים (אחרת אשה הייתה מחוייבת בכל מצוות התעשה, שהן, לכאורה, חלק חשוב מאד מחייו הרוחניים של היהודי); ואילו הגבר בכל זאת עליון באותו מישור אינסטינקטיבי, יצרי, ונחות, אשר לנו יש הכבוד המפוקפק לאכלס. מכאן, שלאחר שקילפנו את מס השפתיים לחירות, שוויון ואחווה בין המינים, מתקבלת התמונה המקורית: האישה נחותה מן הגבר, ייצרית יותר ממנו (נחותה ממנו במישור האינסטינקטיבי), ונספחת לו כצלע. זה אולי ישתנה בגאולה (לפני או אחרי הקרב בין הלויתן ושור הבר?), אבל בעולם הגשמי והירוד שבו אני ואתה והמדיינים באתר הזה חיים, מסתבר כי היהדות רואה בנשים נחותות מגברים, ראיה אשר בדרך כלל יוצרת חוקים המפלים את הנחות על פני העליון, דהיינו, את האשה על פני הגבר. זה עולה מן ההסברים שאתה עצמך הבאת, על מנת לסתור טענה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנגד התאור המלבב שלך על סיפור הבריאה, הנה פרשנות שונה במקצת לעניין בריאת האישה (בחסות האתר המשוקץ "חופש" ומקורות אחרים, משוקצים לא פחות: "שאלו את ר' יהושע. . . מפני מה האישה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם? אמר להם: אדם נברא מאדמה והאדמה אינה מסרחת לעולם. ואישה נבראה מעצם. משל: אם תניח בשר שלשה ימים בלא מלח - מיד הוא מסריח" (ברא' רבא י"ז). ועל החטא הקדמון משלמת העדה הנשית כולה, עד עצם ימינו אנו: "שאלו (תלמידיו של רבי יהושע את רבי יהושע): מפני מה האיש יוצא ראשו מגולה והאשה ראשה מכוסה, אמר להן (משל למה הדבר דומה) לאחד שעבר עבירה והוא מתבייש מבני אדם, לפיכך יוצאת וראשה מכוסה, ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחלה אמר להם על ידי שגרמו מיתה לעולם, לפיכך הן מהלכות אצל המת תחלה . . . ומפני מה ניתן לה מצות נדה, על ידי ששפכה דמו של אדם הראשון לפיכך ניתן לה מצות נדה, ומפני מה ניתן לה מצות חלה, על ידי שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה, ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת, אמר להן על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון לפיכך ניתן לה מצות נר שבת." (שם) ברור שיצור נקלה זה, שאחראי לגרוש מגן העדן (והתגלגל מאוחר יותר בלילית) משול לחפץ: "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו - עושה, משל לבשר הבא מבית הטבח: רצה לאוכלו במלח - אוכלו, צלי - אוכלו, שלוק - אוכלו, וכן דג הבא מבית הצייד" (נדרים כ'). או, לכל היותר, חיה טמאה: "יש להיזהר שלא ילך איש בין שתי נשים ולא בין שני כלבים או שני חזירים, וכן לא יניחו האנשים שתלך ביניהם אישה או כלב או חזיר" (קצש"ע ג'/ ח') ולכן אין לצפות שיקבל יחס של אדם ממש: "אין שואלים בשלום אישה כלל, ואפילו על-ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים" (שלחן ערוך ט'). ומה לאישה כי תלין, הרי לא נועדה אלא לשמש את בעלה: "והטעם שנפטרו הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמה, לפי שהאישה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם היתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמה, אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו, אם תעשה מצוות הבורא ותניח מצוותו, אוי לה מבעלה, ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא, אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה" (אבודרהם, השלם, עמ' כ"ה). "נמצאו כל המלאכות שכל אשה עושה אותן לבעלה חמש מלאכות, טווה ורוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת את הכוס ומצעת את המטה ועומדת לשמש בפניו, והמלאכות שמקצת הנשים עושות אותן ומקצתן אינן עושות שש מלאכות, מטחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה ונותנת תבן לפני בהמתו". (רמב"ם, הלכות אישות פרק כא הלכה ז) "כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן כופין אותה ועושה אפילו בשוט". (שם, הלכה י) "אם הוא חולה, ואין לו מי שישמש אותו זולתה, מותרת לשמשו. . . אפילו להקימו ולהשכיבו ולתמכו. . . ואם האישה חולה, אסור לבעלה לשמשה אפילו בלא נגיעה. . . (הלכות נידה קנ"ג/י"ד, קצש"ע) טוב, הרי לא תצפה מגבר שיעבור על מצוות נידה בשביל מי שהיא "אישה חמת מלא צואה ופיה מלא דם" (שבת קנ"ב). אבל כל אלה, רק כל עוד הוא חפץ בה. אם שינה את טעמו, טאף שיט: "בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוות דבר (דב' כ"ד/ 1), ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו. . . ר' עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה" יש, כידוע, עוד הרבה כאלה באמתחת, על כל אמירה של הרב סולובייצ'יק , ולהשומע ינעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעמד האישה ביהדות נתפס בצורה מעוותת על ידי מי שאינו מכיר את היהדות מקרוב. מונחים מסוימים מן המקורות המתארים את דמות האישה, מעוררים פעמים רבות קונוטציות שליליות אצל בן תרבות המערב, כאשר הסיבה לכך היא בעיית המינוח. חוסר ידיעה והיכרות של ההקשר בו נאמרו דברי חז"ל, עלול להוביל לפירוש מוטעה של המונחים, שכן המשמעות של מונח מסוים יכולה להשתנות מקצה לקצה במעבר מהקשר אחד למשנהו או מתרבות אחת לרעותה. במחקרו של ד"ר אבי ויינרוט ("פמיניזם ויהדות", הוצ' ידיעות אחרונות, 2001) מתברר שבניגוד גמור לתפיסות עולם ולגישות השונות והמשונות בהתייחסות לאישה, ליהדות גישה ריאלית ופרגמטית, המתארת את האישה בדומה לאיש – ארצית ואנושית. היא רואה באישה צלם אלוקים לא פחות מן האיש ומכירה בשוויון ביניהם במידה הראויה והמסוימת. פרט שבעצם מצביע בעקיפין על מקורם הקדום של ערכי השוויון ביהדות; אלה שניתנו למשה בסיני וכלל לא צמחו או התפתחו מתוך כור ההיתוך עם תרבויות המערב. "הפמיניזם הקלאסי ניסה לסתור את הטענה כי אישה אינה מסוגלת להיות שותפה שווה לגבר מטעמים פיזיים ופסיכולוגיים", מציין ויינרוט. "מטרת הפמיניזם הקלאסי הייתה לפרוץ דרכים ולהוכיח כי האישה שווה לגבר בתכונותיה ובכישוריה וכל מה שיכול וכשיר הגבר לעשותו יכולה גם האישה לעשות ואולי אף טוב יותר. לעומת זאת, הפמיניזם המודרני אינו מנסה להוכיח כי נשים שוות לגברים, אלא – כי על אף השוני הקיים בין המינים, (שיש לציין כי השוני הקיים הוכח מבחינות נוירו-פיסיולוגיות מדעיות – א"פ), אין כל מקום להפְלות ביניהם. נראה כי גישת חז"ל תואמת לגישת הפמיניזם המודרני. כפי שהיטיב לסכם הדברים בתמציתיות, הרב אליהו כי טוב בספרו 'איש וביתו', (עמ' קכ"ה): 'חכמי ישראל אינם מרבים דברים על שוויון זכויות האישה ועל החזרת כבודה, שכן ישראל שהם חיים על פי חוקי ה' ותורתו מעולם לא שללו מן האישה את זכויותיה ולעולם גם לא יוכלו ולא ירצו להוסיף על זכויותיה תוספת כלשהי. האיש והאישה – שני מלכים המשמשים בשני כתרים, ומלכותם בשני עולמות משלהם. שני מינים בתוך המין האנושי. שני תפקידים לשניהם ושני סוגי זכויות. שתי מעלות נפרדות ונכבדות, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה'." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקוץ באליה שאתה מציג הוא במשפט "היא רואה באישה צלם אלוקים לא פחות מן האיש ומכירה בשוויון ביניהם במידה הראויה והמסוימת" - ובפרט במילה "המסוימת". הרב אליהו כי טוב שאתה מצטט כאומר "מעולם לא שללו מן האישה את זכויותיה ולעולם גם לא יוכלו ולא ירצו להוסיף על זכויותיה תוספת כלשהי" לא מפרט, לפחות בציטוט שהבאת, מהן אותן זכויות שאינן נשללות. האם הוא מתכוון ל"מה שקנתה אשה קנה בעלה" (בסגנון, מה שקנה עבד קנה רבו) (תלמוד בבלי מסכת גיטין דף עז עמוד א) או שמא ל "נשים, אפילו מאה - כעד אחד דמי" (יבמות קט"ו). מה שהוא כן מציין, במפורש, הוא שלעולם לא יוכלו להוסיף על אותן זכויות שהוקנו לה לפני אלפי שנים תוספת כלשהי. ולמה "אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה", אם לא כדי לשמר את המונופול הגברי על ההיררכיה החברתית? למה החלוקה העתיקה, והלא הוגנת, על פיה ""נשים אינן בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן" (במד' רבא י'/י"ז 9) שרירה וקיימת? מדוע ""כל משימות (=מינויים) אין ממנים אלא איש" (רמב"ם, הלכ' מלכים)? מה ההגיון ב""יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים" (ירו', סוטה ג'/ד') בימינו אנו, כשהאנושות כבר עשתה צעד או שניים קדימה? ואם שתי הממלכות נכבדות, מה פשר "אוי לו למי שבניו נקבות." (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק עמוד ב), מה ההגיון ב"טוב לו לאדם שיהיו בניו כחמורו של בן יאיר ולא שיעמיד בנות" (מדרש תנחומא פר' חיי שרה סימן ב), ואיזו סיבה יש ל "אין חוכמה לאישה אלא בפלך" (יומא ס"ו) בעידן שנשים הוכיחו את יכולתן אפילו לכתוב באייל? הטיעון שלך על "חוסר ידיעה והיכרות של ההקשר בו נאמרו דברי חז"ל" כטיעון כוללני הוא טיעון ריק מתוכן, אם לא תבהיר באיזה הקשר יש לציטוטים שהבאתי משמעות אחרת. מה ההקשר לפיו " . . . והוא יחזיק בה כשפחה . . . והנה זו מידה כנגד מידה כי היא נתנה גם לאישה ויאכל במצותה, וענשה (האל) שלא תהיה היא מצוה עליו עוד, והוא יהיה מצוה עליה כל רצונו" (רמב"ן) מקבל משמעות סבירה ונכונה עבור העולם בו אנו חיים? _______________ חידה: לשלל הציטוטים השתרבב אחד שהמצאתי כרגע. בין הפותרים יוגרל עותק של הברית החדשה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |