 |
|
 |
||
|
||||
 |
כששמעתי על הנושא ברדיו, דיברו על שכ"ל דיפרנציאלי לפי תחום הלימודים (כלומר, שכ"ל אחד לתלמידי מדעי הרוח, ואחר לתלמידי פיזיקה). שזה נשמע לי הגון למדי, מתחשב בעובדות החיים (יש יותר כסף במדעי החיים), וגם מתאים להוצאות של האוניברסיטאות (ללמד ספרות זה הרבה יותר זול מאשר ללמד כימיה). אבל עכשיו שאני קורא את הציטוט של לבנת, נראה כי זו כלל לא הכוונה, אלא שכ"ל דיפרנציאלי לפי איזשהם מדדים סוציו-אקונומיים של הסטודנט. ברור מראש שהתוצאה תהיה שכ"ל לפי הכנסות ההורים. שזה, גם כן מראש, רעיון מטומטם שמנציח את ההנחה המקובלת בארץ שההורים צריכים להמשיך לתמוך בילדיהם גם זמן רב אחרי שאלו בגרו. לא שהאלטרנטיבות טובות יותר. אפשר לקבוע שכ"ל דיפרנציאלי לפי הכנסות הסטודנט. שזה גאוני, כי, כמו ההנחות בארנונה, זה יתן את ההנחות הכי גדולות דווקא לסטודנטים שחיים על חשבון ההורים ולא צריכים לעבוד כלל1. 1 הנחה בארנונה ניתנת רק לסטודנט שהכנסתו נמוכה במיוחד. כל-כך נמוכה, למעשה, שאין שום סיכוי שאותו סטודנט יכול לממן שכר דירה בין כה וכה, ומכאן שמי שמממן אותו הם ההורים. אם אני צריך לעבוד כדי לממן את המחיה שלי, אני גם צריך, לדעת העיריות השונות, לשלם יותר מס גם להן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההגיון אומר דווקא שהמדינה תסבסד יותר את המקצועות החיוניים, שתורמים לכלכלתה (מדעים מדוייקים, מדעי החיים, הנדסה) ופחות את הלימודים המיותרים, בעיקר בפקולטות בהן רוב המרצים מוציאים דיבת הארץ רעה במימון משלם המסים הישראלי (''מדעי'' הרוח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאינך באמת יודע מה מתרחש בפקולטות למדעי הרוח, וה''רוב'' שלך הוא לא יותר מאשר שניים או שלושה חוקרים. אני גם לא מתכוון להכנס לויכוח על מה יותר או פחות חשוב למדינה, אבל כדי לתרום לכלכלה, אף אחד לא צריך לעשות דוקטורט בהנדסה. מספיק תואר ראשון. חוץ מזה שבמקצועות הללו הלומדים תורמים לא רק לכלכלת המדינה, אלא גם (ובעיקר) לכלכלתם שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובר על שכר לימוד לתואר ראשון (דוקטורנטים מקבלים כסף, לא משלמים), ומי שתורם לכלכלתו שלו גם משלם חצי למס הכנסה (בנוסף על תרומתו לחוסנה התעשייתי של המדינה), כך שהתרומה שלו היא בעיקר לכלכלת המדינה, ורק אחר כך לכלכלתו שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך לדבריו של דובי: שכרם של אנשי הסגל האקדמי הבכיר הוא אחיד כלומר תלוי במעמדם האקדמי (מרצה, מרצה בכיר, פרופ' חבר פרופ' מן המניין וכו'). כלומר שני מרצים האחד מומחה לאשורית והשני להנדסה אוירונאוטית מקבלים שכר זהה במידה ולשניהם מעמד וותק דומים. אולי כדאי באותה ההזדמנות להכיל את הדיפרנציאליות גם עליהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? ולאיזה מהם לתת יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלו שיש יותר סטודנטים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר פשוט לחלק שוברים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי, למרצים? אבל עכשיו ברצינות, אם כבר הולכים לדרג את שכר הלימוד, מה שלא טוב לעשות זה לדרג אותו על פי מה שנראה שנחוץ *עכשיו*. למה שהמדינה תחליט להוזיל את לימודי הקרימנולוגיה והעבודה הסוציאלית מפני שעל פי המדיניות העכשיות שלה היא צופה גידול בממספר הפושעים והעניים? ואם מחר תקום ממשלה אחרת? למה שהמדינה לא תיתן לסטודנטים להחליט מה הם רוצים ללמוד, ותיתן מסלולי הלוואות עם תנאי פריסה שונים, ושכל סטודנט יבחר את המסלול שלדעתו יהיה נוח יותר: בא לך ללמוד פיסיקה אבל נדמה לך שאין סיכוי שתתפרנס מזה מי יודע מה? לך על המסלול של הלוואה של 30 שנה. מאידך אתה מאמין שהצורך בעובדים סוציאליים יזנק בעשור הקרוב- לך על הלוואה קצרת טווח. היד הנעלמה כבר תדאג לשאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה לתת בכלל מסלולי הלוואות ממשלתיים? אם יש צורך בהלוואות, היד הנעלמה כבר תעשה את זה בצורת עשירים שיממנו לימודים תמורת עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. כיפאק-הי, פתרנו את הבעיה. אבל רגע, למה היום אין מנגנון הלוואות כזה? אולי מנהלי הבנקים לא קוראים את האייל הקורא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי בארה"ב מאד מקובל המסלול של College loans אותן מחזירים הסטודנטים לאחר סיום לימודיהם. האמת? נראה לי מאד הגיוני, וגם גורם, כפי שכבר צויין כאן, לסטודנט להשקיע יותר ברצינות בלימודים, ולא ללמוד סתם תואר אקדמי ללא צורך, ואולי יוביל גם ל"דה-אקדמיזציה" של מקצועות מסויימים, שמשתמשים בתואר אקדמי כ"רף קבלה" ותו לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע, ואני גם חושב שזה רעיון די הגיוני. אבל נדמה לי שההלוואות שם הם בערבות ממשלתית. אולי מישהו שלמד או לומד בחו"ל יכול לעזור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה היום אין מנגנון הלוואות כזה? אולי כי העשירים מסוגלים לקבל עבודה גם בלי לממן לימודים. פעם, לפני לא כל כך הרבה (טוב, לפני כן כל כך הרבה) שנים, היו בשוק "מילגות חוזה". מילגות אלו היו נפוצות בעיקר בקרב הסטודנטים להנדסה כימית, וקצת פחות להנדסת מכונות (בהמשך, בתקופת ה"בועה" זה היה קיים גם במסלולי הנדסת חשמל ומחשבים ע"י חברות ההיי-טק) בעיקר ע"י מפעלי התעשיה הכבדה בדרום (תרכובות ברום, מי"ה, פוספטים). הם הציעו עבודה חלקית במהלך הלימודים, עבודה איטנסיבית יותר בתקופת החופשות, כל זאת תמורת שכר שעה הגון (לרוב גבוה משכר סטודנט) ומימון שכר הלימוד. מן הצד השני היתה התחייבות של הסטודנט לעבוד במפעל לאחר הסמכתו, לרוב שנה עד שנתיים עבודה מול כל שנת לימודים. (לרוב מילגות אלו הוצען לסטודנטים שנה ג' וד', ולא לסטודנטים שנה א' וב'). ובכלל, הבנקים מחזרים אחרי הסטודנטים. אלמ"ד1 , ואני לא יודע מה בדיוק מציעים הבנקים לסטודנטים בימים טרופים אלו, אבל נדמה לי שלפחות חלקם מציעים הלוואות שהחזרתן מתחילות רק עם סיום הלימודים. ___ 1 אני לא מודי בראון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(רגע. לא סיימנו. למה שהממשלה בכלל תהיה מעורבת באוניברסיטאות? אם יש ביקוש, בעלי-הון יקימו מוסדות לימוד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כמו שאתה יודע, יש כמה כאן שלא יתנגדו, ויקחו את הרעיון יותר רחוק- בתי ספר וכולי. אבל אני דווקא חשבתי שברמת העיקרון תסכים שאין לסבסד על פי מפתח מקצועי, ושאם כבר צריך לעשות משהו מדורג (אילוצים וזה) עדיף באמת משהו פחות מאלץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שאני מסכים שאין לסבסד ע''פ מפתח מקצועי. אם ניצבים בפני אילוצים (וזה לא המצב. כרגיל, זאת שאלה של סדר עדיפויות), אני אעדיף דירוג ע''פ יכולת כלכלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שעשה אוריאל רייכמן במרכז הבינתחומי בהרצליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שאין מנגנון כזה?! (אני מצהיר בזאת שאין ביני ובין החברה שום קשר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין... מישהו יודע משהו על החברה הזאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני) לא. אבל מה יכול להיות רע? החברה מלווה לך כסף, אותו תחזיר בעוד X שנים. נניח שמדובר בחברה קיקיונית שעוד שנתיים תפשוט את הרגל. מה הפסדת? החברה לא יכולה לברוח לחו"ל עם כספך, שכן אתה הוא המחזיק בכספה ולא ההיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם החברה תפשוט את הרגל, הנושים שלה יבואו אחריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושים שלה יכולים לכל היותר לעקל את חובותי (או את תשלומי) לחברה. שיזדיינו הנושים בסבלנות עד חלוף 12 השנים הקצובות לי להחזר ההלוואה, ויקבלו את חלקם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה עלולה להעסיק חבר'ה שאתה לא ממש רוצה להתעסק איתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאני נמנה על עדת האמיצים (או הטפשים) שהמילה ''רגולציה'' אינה גורמת להם לרעוד מפחד, אני מצפה ממדינת ישראל על מוסדותיה (משטרת ישראל, בנק ישראל) למנוע ממני את אי הנעימות הכרוכה בהתעסקות עם אותם אנשים עליהם אתה מרמז. (כמו גם למנוע ממני את אי הנעימות הכרוכה בהחזר ריבית נשך או בהתמודדות עם סעיפים מפלים ב''חוזים אחידים''.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה עובד בארה"ב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשעתו (לפני כ 20 שנה), בניו יורק, ההלוואות היו מטעם איזו קרן מיוחדת מטעם המדינה, ומסובסדות - כלומר גבו פחות מהריבית הבנקאית המקובלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא יש (בערך). קוראים לו ''העתודה האקדמאית''. אתה מקבל כסף, ומתחייב לעבוד (סליחה. לשרת) בתמורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעתודה היום משלמים לך כדי שתלמד? פעם כל מה שהצבא נתן לעתודאים היה דחיית שרות. (וסכוי סביר לשש שנות ותק מוכח במקצוע, שבמקרים מסוימים זה היה הרווח העיקרי (או אפילו היחיד) במסלול) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכר לימוד מלא. ולא בתור מילגה (המחוייבת במס), אלא בתור ''מענק'', כלומר סכום כסף שנכנס לחשבון הבנק של העתודאי והוא רשאי לעשות בו כרצונו. כך למשל הוא יכול להגיש בקשות למלגות שונות, ולהשתמשבכסף מהצבא לדברים אחרים. אכן, סידור רציני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליאור צודק; פעם היה המצב בו כל מה שהעתודאי קיבל הוא דחית שירות, ואילו היום - 'מענק', ויש מסלולים בהם מקבלים סכום הגדול משכר הלימוד (כך שהכסף הנוסף יכול לשמש לדברים אחרים, מעונות למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל, הכל יש אצלנו: דיון 138 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיון 138 (לפחות בגוף הידיעה, לא חזרתי על כל התגובות) מדובר על סטודנטים לרפואה, ולא על כלל העתודאים, וגם שם מדובר על תשלום שיכסה את מחצית שכר הלימוד ב-3 השנים הראשונות ורק בהמשך את שכר הלימוד במלואו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלן סיפור חביב, שאקרא לו, לצורך הדיון, "העתודה האקדמית - החטא ועונשו". היה מסלול שנקרא "עתודה אקדמית". מסלול חביב, ובו מי שרצה ללמוד (והתקבל) למד שלוש (או ארבע) שנים באוניברסיטה *על חשבונו*, וקיבל מצה"ל דחיית שירות לאותה תקופה. לאחר הלימודים, היה העתודאי מתגייס לשלוש שנים סדיר + שלוש שנים קבע, אבל הצ'ופר היה שהשירות נעשה במקצוע אותו למד העתודאי (ובמקרים המיוחדים שבהם העתודאי לא שובץ לשירות במקצוע, בוטלה ההתחייבות שלו לקבע). הסידור היה נוח יחסית: הצבא קיבל חיילים מקצועיים ומוכשרים, והעתודאים קיבלו הזדמנות להמשיך את הלימודים ישירות מהתיכון (מקל על הזיכרון) וגם (ברוב המקרים) ותק של שש שנים בעבודה נדרשת בשוק האזרחי. יתר על כן, העתודאים נהנו בד"כ משירות קל יחסית, שכן נחשבו כקצינים, וגם קיבלו בקלות אישורים להמשך לימודים במהלך הסדיר (עד כדי שחרור של יום בשבוע לצורך לימודים לתואר שני). אי שם באזור שנת 1992 החליט הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, שזה לא טוב.במשנתו של מר ברק, הצבא צריך להילחם, ולא ייתכן שגברים צעירים בעלי פרופיל 97 ישרתו במודיעין רק בגלל שהם אינטליגנטיים. במחי אחד החליט הברק שהעתודאים לא יבלו את שנות הסדיר שלהם במשרדים ממוזגים, אלא כלוחמים על ג'בלאות, ורק את הקבע ישרתו במקצוע. כרגיל בצבא, ההחלטה התקבלה רטרואקטיבית, כך שגם עתודאים שהחלו בלימודים שלוש שנים קודם לכן, ועמדו כעת לפני סיום, נכללו בה. קמה מהומה גדולה. העתודאים עצמם מחו וטענו שמפרים את ההבטחה שניתנה להם, שהתחייבותם לקבע מותנית בשירות במקצוע. אחר התריעו שמהלך כזה יוריד את האטרקטיביות של העתודה האקדמית בעיני מיטב הנוער, אבל אף אחד לא הקשיב להם. העניין עלה לבג"ץ, שהכריע כמו שבד"כ בג"ץ מכריע בענייני צה"ל: הוא קבע שצה"ל לא היה בסדר, אבל במקום להורות לו לשבץ את העתודאים במקצוע, הוא הטיל על צה"ל "למצוא איזושהי פשרה". הפשרה שנמצאה כללה כל מיני מסלולים משונים, שנתיים וחצי פה ושנתיים שם, וכן הלאה. העתודאים שנתפסו בעין הסערה נאלצו להסכים למסלולים אלו. אותם פרופילניקים וברי-מזל שהצליחו איכשהו להגיע לשירות במקצוע, גילו שהגזרות לא נסתיימו: האישור ללימודי תואר שני בוטל, אישור לעבודה נוספת, שניתנו קודם בקלות, לא ניתנו יותר כלל; וגם השכר בקבע קוצץ לעומת מה שהיה קודם. הם בלעו את כל זה, אבל לא שכחו להזהיר את הבאים אחריהם שצה"ל אינו עומד בהתחייבויותיו. התוצאה: תוך שנה-שנתיים חלה ירידה מאסיבית בהרשמה לעתודה. גם ניסיון לשווק את תכניות הפשרה בין צה"ל לבג"ץ כמסלול אקסקלוסיבי של "עתודה קרבית" נכשלו: ציבור המתגייסים איבד אמון במערכת, והמוכשרים שבהם העדיפו להתגייס ליחידות מודיעין נבחרות או להשתמט, ולא נרשמו למסלול העתודה, בדיוק כפי שחזו חוזי השחורות. מאחר שצה"ל עומד על יתרונו הטכנולוגיה, לא נותרה לרמטכ"לים הבאים ברירה, והם נאלצו לעבוד קשה כדי לפתות את הדור הבא של כוח אדם טכנולוגי. התנאים הטובים הניתנים כיום לעתודאים הם התוצאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאותו אחד שהסטודנטים שלו משלמים שכ''ל גבוה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מי צריך את המדינה באמצע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מאותה סיבה שדג צריך אופניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נגד שכר דיפרנציאלי למרצים וגם נגד שכר לימוד שכזה. התכוונתי להדגיש ששכ''ל דיפרנציאלי עלול להוביל להגדרת ''שווה יותר או שווה פחות''. ומאחר ואי אפשר להשוות הישגים מדעיים של ארכיאולוג לאלו של פיסיקאי, הרי שמתן שכר שונה מהווה פגיעה בוטה בחופש האקדמי. מצד שני אני חושב שאונ' צריכה להתמקד בלימודים מדעיים (מדויקים, רוח, חברה, אומנויות, משפטים וכו') ואת הלימודים המקצועיים (ראיית חשבון, רפואה, וכו') יש להעביר לגופים אחרים (כמו הטכניון, בצלאל, בתי ספר לארכיטקטורה , רפואה ועוד) אותם יש מקום לתקצב בצורה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים בהחלט. מתחילת הדיון אני מחפש את ההזדמנות לקשר לתגובה הזאת תגובה 261303 , אבל אף אחד לא העלה את הטענה שמדעי הרוח והחברה הם מיותרים. ומצד שני, לפעמים אנשים מעלים כאן טענות שאין לי תשובה טובה אליהן. פשוט חוסר התחשבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 261296 לא רק שהעלתי את הטענה שמדעי הרוח הם מיותרים, אלא שהם אף מזיקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, טוב: תגובה 261303 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדעים המזיקים, אתה מכליל גם את הפקולטה לכלכלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם? קודם כל! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן ירבו ''מזיקים'' שכאלה במדינתנו הפאשיסטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה טובה להוצאת דיבת הארץ רעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שתגיד. נעבור גם אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים, אתם מקבלים מימון ציבורי לדברי הבלע שלכם, אבל יומכם עוד יבוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 261933 (אה, איזה מספר סמלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 261934 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, הייתי ממשיך איתך עד אין קץ, אבל ברור לי ששבט ה''קפד ראשו'' של המערכת יתעורר, במוקדם או במאוחר. או.קיי, תגיד שניצחת בקרב. לא תנצח במערכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה 1 בתגובה 261978 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 262039 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיכוי היחיד לשמור על הלימודים ה"מקצועיים" ברמה גבוהה, הוא להתייחס אליהם כאל מדע. יש לזה שתי סיבות עיקריות: אחת, שמקצוע טכני מחובר בטבורו להתפתחות מדעית; אפשר לבחון את כל הדוגמאות, אבל אני מכיר במיוחד את לימודי הרפואה. ספרי הלימוד משתנים כל הזמן על-בסיס ידע שנצבר; הפתרונות הרפואיים תלויים ביכולת הטכנולוגית ובידע הרפואי העדכני; וכן הלאה. אלו לא מקצועות שאפשר לקנות בהם את ספרי הלימוד בחו"ל ולשלוח את הסטודנטים לחפש חומר באינטרנט. סיבה שניה: מורה שיודע "להעביר את החומר" יודע להעביר את החומר. במקצועות האלה לא צריך להעביר חומר, אלא להנחיל את הגישה המקצועית וצורת החשיבה שהיא גולת הכותרת של התפתחות מצטברת לאורך מאות שנים. מתברר (מסיבות לא ידועות) שהאנשים שבקיאים בתחום המקצועי יותר מכל הם דווקא אלה שעוסקים באופן אישי בדחיפת הגבולות שלו קדימה. (המסקנה שלי היא שמקצועות כמו רפואה ועריכת-דין צריכים להלמד באוניברסיטה (הטכניון בכלל, כמובן); אין לזה דבר עם שאלת המימון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מה זאת אומרת "אלו לא מקצועות שאפשר לקנות בהם את ספרי הלימוד בחו"ל"? איפה אתה חושב שסטודנטים לרפואה קונים את הספרים שלהם?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שאת ספרי הלימוד קונים בחו"ל1; זה בסדר כל עוד יש בארץ אנשים ש*היו יכולים* לכתוב את ספרי הלימוד (והם נגישים לסטודנטים). 1 (סטודנטים לתואר ראשון: אם אתם מתכוונים להמשיך לתואר שני, כדאי שתרוצו לעבוד על האנגלית שלכם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או. בדיוק הגענו לנקודה: ספרי לימוד, ומי שיכול לכתוב אותם, אז זאת ההזדמנות שלי לעוף טופיק מזעזע: מישהו מהאיילים המבלים בימים אלו בטכניון יכול לגלות לי מהו ספר הלימוד בקורס הבסיסי (לכלל תלמידי הטכניון, לא לתלמידי כימיה/הנדסה כימית/ביוטכנולוגיה) בכימיה? פעם היה ספר כזה בהוצאת מכלול, שנקרא "עקרונות הכימיה" או "יסודות הכימיה", וכתב אותו פרופסור וולצמן, הוא עדיין קיים (הספר, לא פרופ' וולצמן)? אפשר עדיין להשיג אותו? החליף אותו ספר אחר? תודה וסליחה על ההפרעה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עקרונות הכימיה'' של מנזורלה. בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחום שלי, גם כשמי שכתב את ספרי הלימוד הוא ישראלי ונגיש לסטודנטים, ספרי הלימוד (הרציניים) הם באנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החל בערך משנה שנייה בתואר הראשון ספרי החובה ברוב התחומים בדרך כלל באנגלית שלא לדבר על מאמרים, ומגזינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהאקדמיה רואה בכך סימן לקידמה וסיבה לגאווה. אני לא מאוד משוכנע שבצדק. לפני כ-20 שנים חלק ניכר מחומר הלימוד היה בעברית. שיטוט בין מדפי "מכלול" (השמועה אמרה שגם ב"אקדמון") חשף לפניך עולם שלם של ספרות אקדמית בנושאים שונים, לאו דווקא איזוטרים או ספציפיים לסטודנט הישראלי, שנכתבה בשפת הקודש, כי היה מי שמסוגל לכתוב אותה, והוצאה לאור כי היה מי שמעוניין לקנות אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קשור לקידמה וגאווה. בגלל גודלה המזערי של הקהילה המדעית דוברת העברית, רק פרסומים באנגלית נחשבים לצרכי קביעות וקידום באקדמיה. לפיכך, רוב החוקרים בישראל לא טורחים לפרסם ספרים בעברית, אלא אם יש בהם עניין לציבור הרחב, או אם מדובר בטקסט-בוק לסטודנטים בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרוס בחירה בניהול פרוייקטים על אף שהמצגות הן בעיברית, והחומר של הקורס מועבר בעיברית, ברור לי שמעבר לחובות הקורס אם יש צורך בהרחבה אלך לpmbok ומה לעשות אותו ארגון עולמי שכתב את המסמך הזה הוא בן 40000 אלף חברים, סדר גודל כזה קשה לי הלאמין שיהיה בארץ, כנ"ל בעבודה שלי, הבוס שלי מתייעץ עם חסברים אחרים בפורמים בחו"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדינות רבות יש הבחנה ברורה בין אקדמי מקצועי לבין אקדמי מדעי. אפשר ללמוד רפואה וטרינרית, או מדעי ספורט בבית ספר מיוחד לכך, והתואר אינו פחות בערכו מזה שמתקבל באוניברסיטה. לגבי רמה - זה כבר לא נכון. מחקר רב מבוצע מחוץ לאוניברסיטאות. את הטרנזיסטור המציאו במעבדות בל, ואת תכונות הפולימרים הסינטטיים במפעלים כימים (קרוטרס - חוקר מהתעשיה זכה בפרס נובל לכימיה על מחקריו). יש מחקר מתקדם גם מחוץ לאוניברסיטה. וזה נכון בתחומי מחקר רבים שבהם התעשיה או גופים ממשלתיים מובילים במידה רבה ע"פ האקדמיה גם במחקר יסודי. לדוגמא, לשום אוניברסיטה אין את המשאבים והידע של NASA. בישראל התקיימה במידה רבה הבחנה כזו. מכון ויצמן, מכון וולקני והטכניון אינם אוניברסיטאות והם מוסדות מחקר מכובדים. בהם מתבצעת גם הוראה. המסקנה שלי היא שרצוי שלימודים מקצועיים כגון תוכנה, רפואה, שמאות מקרקעין, הנדסת בניין, ילמדו בבתי ספר נפרדים שיהיו קשורים הן לאקדמיה והן לתעשיה. הערה: במקומות רבים לימודי הרפואה מתבצעים מההתחלה בבית ספר לרפואה שנמצא בתוך בית חולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המשמעות המעשית של הקביעה "מכון ויצמן, מכון וולקני והטכניון אינם אוניברסיטאות"? במה זה מתבטא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכון ויצמן, קמ"ג (קריית מחקר גרעינית) ומכון וולקני הם אחדים ממוסדות המחקר שיש בישראל. ויצמן הוא חברה ישראלית אמריקאית עד כמה שזכור לי ומתקיים מתרומות, כספים ממדינת ישראל ומפעילות מדעית (למשל התרופה קופקסון שטבע מיצרת פותחה שם). ויצמן מורשה להעניק תארים שני ושלישי. בגופים האחרים שמניתי יש חוקרים שמקבלים את שכרם ממדינת ישראל ולחלקם יש תלמידי מחקר. את התואר עד כמה שידוע לי מקבלים מאחת האוניברסיטאות. הטכניון הוקם באופן עצמאי ע"י חבורה של עולים מגרמניה כבית ספר גבוה למקצועות טכניים. וברבות השנים קיבל רשות להעניק תארים אקדמיים. מאחר ואין בטכניון פקולטות למדעי הרוח הוא לא אוניברסיטה. כשם שבצלאל שהוא בית ספר לאומנויות מוסמך להעניק תארים מתקדמים אבל אינו אוניברסיטה. לסיכום: אוניברסיטה היא אוניברסיטה. מוסדות אחרים בהם מתבצעת פעילות אקדמית המוגבלת לתחום מסוים שמוסמכים ע"י המועצה להשכלה גבוהה להעניק תארים אקדמיים הם חלק מכלל המוסדות להשכלה גבוהה, אבל אינם אוניברסיטאות. אגב לאור ההתפתחויות, יתכן שגם האוניברסיטאות בעתיד יחדלו להיות אוניברסיטאות, ויהפכו למכללות או בתי זקנים או שמורות נדלן מועדות להפרטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיזיקאי זה לא מקצוע? מתמטיקאי זה לא מקצוע? בהרבה תחומים (מדעים מדוייקים, הנדסה, מדעי החיים, מדעי החברה), ניתן לבחור בסוף הלימודים אם להמשיך לקריירה אקדמית של מחקר והוראה, או לקריירה בתעשיה, ויש הרבה בוגרי מדעים מדוייקים, כלכלנים וחוקרי התנהגות שמתפרנסים יפה מאוד בתחומם - בתעשיה או בשירות הציבורי. ומצד שני - ראיית חשבון אינה תואר אקדמי, אלא תעודת מקצוע (ניתן ללמוד חשבונאות כחלק מתואר אקדמי, משולב עם ניהול או כלכלה למשל), כך גם אקטואריה ועוד מקצועות, שאם יכניסו אותם למוסדות אקדמיים כמו הטכניון יגרמו להזניית האקדמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי איך מגדירים מקצוע. פילוסוף זה מקצוע? אני מציע להעזר בדפי זהב כדי לענות על השאלה. מי שלומד להיות רואה חשבון או וטרינר מתעתד לעסוק במקצוע מסוים. פיסיקאי הוא בעל ידע בפיסיקה והוא יכול לעסוק ברישום פטנטים בתחומי אלקטרואופטיקה, הוראת מדעים, כתיבת קוד וכו' אני מסכים אתך שאפשר לראות בהפיכת האוניברסיטה לבית ספר להנפקת תעודות מקצועיות במסווה של תואר אקדמי "הזנייה של האקדמיה". כעת בא ונטפס עוד מספר מדרגות במגדל השן: האם גם הנפקת תעודת "מהנדס בניין" היא הזניה של האקדמיה?. אני מציע שלא לזלזל בזונות ובשאר בעלי מקצועות (עתיקים יותר או פחות). באוניברסיטה יעסקו במחקר לסוגיו, וילמדו סטודנטים את יסודות התחום המדעי שבחרו ללמוד, ויעודדו אותם להיות משכילים אבל גם סקרנים ולהטיל ספק בכל. בבתי ספר מקצועיים ילמדו רפואה וטרינרית, וראיית חשבון ויעודדו את הבוגרים להתמקצע בתחומם ולהיות בקשר עם גורמי מקצוע לצורך התעדכנות בחידושים. אלו מהם שירצו לעסוק במחקר יוכלו לעשות זאת במסגרת לימודי המשך, או בשיתוף עם גורמים באקדמיה או מוסדות מחקר אחרים. כך יהיה סדר וכבודו המדעי/מקצועי של איש לא יגרע, וגם את סוגיית שכ"ל ייקל לישב, ובא לציון גואל (או שלא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא ממליץ להסתכל בעמודי הדרושים בעיתונים. תמצא שם, לעיתים, ''דרוש פיזיקאי''. טרם ראיתי ''דרוש פילוסוף''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכך בדיוק התכוונתי: יש מדרג בין התאורטי שמקומו רק באוניברסיטה (אפילו לא במכוני מחקר) לבין המקצועי. חלק מבוגרי תארים באוניברסיטאות הם בעלי ידע מקצועי למשל כימאי אורגני שהידע שלו הוא בפיתוח וייצור חומרים כימיים למשל תרופות. אבל יש כימאים שמשתמשים בתאוריות סבוכות כדי לחשב איך מסתדרים צברים של אטומי הליום ב-2.19 מעלות קלווין. ולכימאי כזה ככול הנראה אין מה לחפש במדור דרושים תחת הכותרת כימאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם תפקידים שבאופן מסורתי עושים אותם אנשים בעלי תארים (לרוב מתקדמים) בפיזיקה לפעמים מדובר בתפקיד הדורש ידע ספציפי שנרכש במסגרת הלימודים (ידע באופטיקה, מצב מוצק, וכו), לפעמים מדובר בניצול מיומנויות (יכולת לבנות מודלים מתמטיים לבעיות ולפתור אותן) או כישורים (כושר לימוד וניתוח) אופיניים לפיזיקאים. אם תקרא את המודעות הללו ביותר תשומת לב תגלה שהתפקידים הללו הם ברוב המוחלט של המקרים, בעלי אופי הנדסי או ניהולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בל נזלזל במהנדסי בניין. אמנם לא ידוע לי על "פקולטה להנדסת בניין" (לפחות לא בטכניון), ישנה פקולטה להנדסה אזרחית - שאני לא יכול מכיר אותה ולא יכול להעיד על רמתה האקדמית, אבל בכל מקרה אני בטוח שהטכניון דואג שבוגריה 1 לא יצאו בורים ועמי ארצות, אלא דואג להרחבת אופקיהם המדעיים מעבר לתחום הצר של בטון או קונסטרוקציה. אני בטוח גם שהפרופסורים שם מנהלים מחקר מדעי ולא רק מרצים בפני סטודנטים. גם מחוץ לאקדמיה, פרוייקטים גדולים, כמו גשרים או סכרים (אמנם לא כל כך בארץ), דורשים התמחות בחזית הטכנולוגיה. גם רפואה וטרינרית אינה מקצוע שכדאי לזלזל בו. וטרינרים צריכים להכיר את האנטומיה ןהמחלות של בע"ח רבים, לעומת רופאים שצריכים להכיר את האנטומיה והמחלות של בע"ח אחד בלבד. 1 אאל"ט, לפי החוק הישראלי, בנין עד גובה מסוים (5 קומות?) לא דורש תכנון של אדריכל, אלא מותר למהנדס בנין לתכנן אותו גם מההיבט החיצוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכר דיפרנציאלי למרצים אכן נהוג בארצות הברית. וזה, יחד עם שיטות הניהול שלהם כנראה מה שהביא לכך ש 27 מתוך 30 האונ' הטובות בעולם הן אמריקאיות (שתיים מתוך השלוש האחרות הן אוקספורד וקימבריג' באנגליה), לא לדאוג, השלישית היא לא ישראלית, נדמה לי צרפתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי היום בכנסת (ועדת החינוך)ושמעתי התנגדות נחרצת לשכ"ל דיפרנציאלי. בשעה 20:00 התראיין בערוץ 1 הוד רוממותו נשיא אונ' ת"א פרופ' איתמר רבינוביץ והפליג בשבחי שכ"ל דיפרנציאלי. לו יכולתי הייתי מציג לפרופ' המלומד את השאלה הבאה: האם במסגרת הרפורמה הדיפרנציאלית כדאי להנהיג שכר דיפרנציאלי גם לסגל הבכיר? אולי פרופ' למדע המדינה (למשל מאונ' ת"א) שעוסק במו"מ עם סוריה לא צריך להשתכר כמו שני פרופסורים לביוכימיה (מהטכניון למשל) שחוקרים את מנגנוני הרגולציה של החלבונים במסגת מו"מ עם מחלת הסרטן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לומר על רבינוביץ' שהוא חף מסובייקטיביות. שמעתי אותו היום בערב-חדש, ורואים בבירור ששיקול מרכזי בתמיכתו בשכ"ל משתנה הוא גירעון הענק ממנו סובלת אונ' ת"א. רבינוביץ בטוח שהמעבר לשיטה החדשה תציל לו את האוניברסיטה. האמת? אולי הוא צודק, אני לא יודע. מה שבטוח זה שזהו שיקול נוסף שחובה להתחשב בו. דיברנו פה על רמת ההשכלה הגבוהה בארץ שכבר היום סובלת מתקציב נמוך במיוחד, כך שברור שהזרמת מזומנים לקופת האוניברסיטאות רק תועיל למצב הכללי. השאלה שאני שואל היא האם הכסף הזה ייזרום לטובת מחקרים או ילך לכיסוי חובות האונ' לספקים. עניין השכר המשתנה למרצים הוא יותר מורכב לטעמי. החשש הוא שתווצר זילות למקצועות מסויימים (כפי שמורה בתיכון הוא מקצוע לא מוערך) ואז האקדמיה עצמה היא שתפגע. אולי הפתרון הוא בהנהגת שכ"ל אחיד לכל המקצועות ע"י האוניברסיטה, וסבסודו באופן דיפרנציאלי ע"י המדינה. כך האוניברסיטה לא תפלה אף מקצוע בשכ"ל ובשכר למרצים (כלומר שמירה על איזון באקדמיה), אך המדינה (שכבר מסבסדת כל תלמיד ותלמיד כיום ולה למעשה יש את האינטרס בוויסות הסטודנטים לחוגים "נדרשים") תעביר את כספי הסבסוד כך שלמעשה יווצר שכ"ל דיפרנציאלי. השעה קצת מאוחרת ולא עברתי על הרעיון יותר מדי, אבל על פניו הוא נשמע לי לא רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי באמת המבנה הנוכחי של האוניברסיטאות מעווות? אולי צריכים להיות הרבה פחות חוקרים במדעי הרוח? למה נוח לאנשים לקבל שזה בסדר שפרופסור באונ' ירוויח יותר מפועל צווארון כחול, אבל קשה לקבל את הרעיון שיש פרופסור טוב יותר ופחות? שעבודתו נחוצה יותר או פחות? אני לא רואה סיבה לא לתגמל עובדים, כלשהם, שלא על פי השגיהם. ככה עובד המגזר הפרטי ולדעתי הגיע הזמן לשקול את הרעיון הזה גם במגזר הציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה פחות חוקרים זה סביר1. אבל אותו מספר חוקים בשכר יותר נמוך מאשר חוקרים במדעים המדוייקים - זה כבר יותר מציק. 1 ועד כמה שאני יודע - זה גם המצב. על פי "פי האתון" האחרון, מספר המורים באוניברסיטה העברית ירד מ-1200 ל-1100, והכוונה היא להורידו ל-950, כאשר את עיקר בפגיעה סופגת הפקולטה למדעי הרוח - החוג לאיטלקית נסגר, לימודי תואר ראשון ליידיש מוזגו עם החוג לספרות עברית, וחוגים אחרים נמצאים בסכנת סגירה. אני גם זוכר שקראתי - אבל לא זוכר איפה - על ירידה קיצונית בכמות המרצים בחוגים אחרים בפקולטה למדעי הרוח (מרצים ותיקים יוצאים לפנסיה, וחדשים לא מקבלים קביעות), כחלק ממדיניות של קיצוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הבדל שכר בין מהנדס מחשבים למורה לתושב"ע נשמע סביר, והבדל בין השכר של המורים של השניים נשמע לא סביר? פרט, נמק והרחב בקצרה, כמו שמורתי שרה, הייתה נוהגת לומר (וסליחה אם סילפתי את דבריה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני שוב סקרן: למי מגיע יותר? ומדוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה סיבה ששכרו של מורה לתנ''ך בתיכון צריך להיות זהה לשכרו של מורה לפיזיקה בתיכון. מורה הוא מורה. מרצה הוא מרצה. מהנדס מחשבים אינו מורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי שכר דיפרנציאלי לא על בסיס מקצוע הלימוד (פיזיקה או פילוסופיה) אלא על בסיס שילוב של מעמד מקצועי (על פי מפתח שהוא פונקציה של מספר הפרסומים, חברות בוועדות מארגנות של כנסים וכו') עם משוב הסטודנטים על איכות ההוראה, כל זאת בתוספת אפשרות למעמד של קתדרות שימומנו על ידי תורמים (שיכלול קצבה לפי ראות התורם)? (אני נשמע כמו קפיטליסט? יכול להיות!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? ז"א, אני כנראה מחמיץ כאן משהו בסיסי שאתה מצליח לראות. מה הרעיון להכניס שיקולים קפיטליסטיים לתוך מערכת שצריכה להיות בנויה על שיקולים מחקריים ו"מדעיים"? האם הטענה היא שהשיקולים הללו לא מספיקים להנעה של החוקרים? שאדם שמקדיש את חייו המקצועיים למחקר בעצם רוצה לעשות כסף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן שני מניעים אחד הוא המניע מלמטה: אותו גרזן קטן שירמוז למי שאינו מתאים ש"כדאי שתפרוש", ואם הוא מתעקש להשאר במערכת, אז לתגמל אותו פחות מאשר את אלו שאכן טובים יותר במחקר ובהוראה. המניע השני הוא המניע מלמעלה: למנוע בריחת מוחות לתעשייה ולעודד גם את טובים להשאר באקדמיה בלי שיצטרכו לקנא בעמיתיהם שעברו לתעשייה ומרווחים משכורות של תעשייה. אני לא רוצה להסתכל על העניין בצורה דיכוטומית אלא בצורה רציפה - גם כסף הוא שיקול, ואני חושב שאפשר (כפי שנעשה בצורה מסוימת בארה"ב) לשלב אותו. גם אדם שמקדיש את חייו למחקר זקוק לכסף. ואם הוא טוב, למה שלא נכוון את המערכת כך שתתגמל אותו בהתאם ותאפשר לו להתרכז במחקר (ובהוראה), ומצד שני לא תעודד את אותם אלו שמתעקשים להתרכז במחקר (ובהוראה) למרות שהם פשוט לא טובים מספיק בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. דעתי: נכון שהעניין אינו דיכוטומי. בכל זאת, בהנחה שאנחנו מייחסים לידע ולמרדף אחר האמת ערך פנימי, אני חושב שראוי להפריד את המחקר האקדמי משיקולים כספיים, משתי סיבות: 1. חלק מרעיון החופש האקדמי הוא לשחרר את החוקר מתלות בערכים חיצוניים לערכי המחקר עצמו, כדי שיוכל להיות חופשי (אפרופו חירות) להתרכז במחקר. אחרי שהחוקר קיבל את האפשרות לחקור, הערך שמייחסת החברה לתוצאות מחקריו לא אמורות להשפיע ישירות על מצבו הפיננסי. 2. יש כאן גם הצהרה חברתית, בדבר הערך שמייחסת החברה לערכים אינטלקטואליים, והנכונות שלה שלא להכפיף את כל שאר הערכים להשקפה קפיטליסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך בדיוק אפשר להפריד את המחקר האקדמי1 משיקולים כספיים? זה אולי הדמיון המוגבל שלי אבל נדמה לי שאפשר להשיג כזאת הפרדה באחד משני האמצעים הבאים: א. אספקת כסף אינסופית ב. מציאת אנשים שאינם מתעניינים בכסף כלל חוץ מזה, אחלה תוכנית! 1 או כל תחום אחר בחיים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר. אבל אפשר לשאוף למינימום של השפעה, למשל ע''י יצירת אי-תלות בין התגמול הכספי לחוקר לבין תוצאות מחקריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. איך אני בדיוק יוצר את האי-תלות הזאת? לבוטומיה? עוצמים עניים וחושבים מחשבות טובות? ברצינות, אם אפשר לקבל שכר (סביר למדי, כך יש להניח) עבור ביצוע מחקרים שאיש איננו בוחן את תוצאותיהם אזי בעצם אפשר לקבל שכר סביר עבור *אי ביצוע* מחקרים (ע"ע ג'ורג' בסיינפלד). לא? אולי זה לא חשוב? בוא נניח שפתרנו את זה באורח פלא, סביר להניח שמשרה מעין זו היא עדיין אטרקציה לא קטנה לכל חוקר, גרוע, בינוני וטוב. מאחר ומספר המשרות מצומצם (כלל א' - כמות הכסף איננה אינסופית) סביר להניח שהתחרות על המשרות תהיה סוערת למדי. איך בדיוק מחליטים מי מקבל את המשרה? ועוד שאלה כללית, האם המטרה כאן היא אספקת משרות לחוקרים או קידום המחקר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר פשוט להסתכל באוניברסיטאות היום, שאין בהן שכר דיפרנציאלי. להערותיך. 1. למה איש אינו בוחן את תוצאות המחקרים? פשוט התגמול אינו כספי. 2. מחליטים מי מקבל את המשרה לפי שיקולים אקדמיים, כמו היום. אני לא ממש מכיר את המכאניזם. 3. "קידום המחקר", למרות שאני לא מצליח להפריד בין אספקת משרות לחוקרים לבין קידום המחקר. איך עושים את זה? לבוטומיה? עוצמים את העיניים ומחקרים מתבצעים ללא מגע יד אדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז שביתת המרצים האחרונה יש מרכיב שכר (באזור ה- 15%) שמבוסס באופן מדורג על עמידה בקריטריונים כגון: פרסום שני מאמרים בשנה לפחות, הצגת עבודות בכנס בינלאומי, חניכה של מספר סטודנטים לתארים מתקדמים, קבלת מענקים מקרנות חוץ, וכו'. שמעתי ביקורת על השיטה, שלפיה הכוונה המקורית היתה לתת תוספות עידוד גבוהות יותר למספר קטן יותר של חוקרים, אבל איגודי הסגל משכו לכיוון של תוספות קטנות ליותר חוקרים; בפועל (כך שמעתי) מקבלים תוספת חלקית או מלאה כ- 70% מחברי הסגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מסתכל על האוניברסיטאות היום, אני לא בטוח שזה משהו כל כך מוצלח שהרי על זה בדיוק אנחנו מדברים. מה שאתה אומר זה שבעצם צריך לשמור על הסטטוס קוו, בכל מחיר - שינויים מבניים אינם באים בחשבון, לכל היותר יש להגדיל את התקציבים (למעשה, זה השינוי היחידי שאני מניח שלא יתקל בהתנגדות - מלבד זאת של אלו שמשלמים). 1. מהו התגמול הלא כספי שנותנים? לשם מה הוא נחוץ? (האם אנחנו רוצים לכוון את המחקר לכיוון מסויים?) 2. האם אפשר לפטר? מהם השיקולים? 3. אם המטרה היא אספקת משרות לחוקרים, המערכת שאתה מציע היא אידאלית. אם המטרה היא קידום המחקר אזי נדמה לי שתצטרך למצוא דרך למשוך את החוקרים הטובים יותר, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. כמובן שאפשר לפטר. השיקולים הם אקדמיים. חוקר שלא פרסם שום דבר במשך שנה, ולא יכול להביא הוכחות לכך שאוטוטו הוא הולך להוציא ספר עב-כרס ופורץ דרך שעליו עמל במשך השנה הזו, יכול לעוף, מבחינתי. לפני שתקפוץ על כך שחוקרים יפרסמו זבל - הביקורת כאן היא של כתבי העת. כעקרון, זבל לא אמור להתפרסם, ולשם כך קיים מנגנון ה-peer review. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אקפוץ עם שום דבר, יהונתן הוא זה שרוצה לנתק בין הביצועים לתמורה הכספית. אם אפשר לפטר את ה''בטלנים'' אזי שיש איזשהוא קשר, ברמה הבסיסית ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שצריך לנתק את הביצועים מהתמורה הכספית, אלא בהקשר של שכר דיפרנציאלי. אם חוקר לא עומד בדרישות-סף מסוימות, אין לי בעיה שהוא יפוטר. אני גם לא מתנגד בתקיפות לתגמול מיוחד לחוקרים מיוחדים (למעשה, זה קורה גם היום, אפילו אם זה לא תמיד מבוטא בתלוש המשכורת). בין זה לבין לבסס את המערכת האקדמית על שכר דיפרנציאלי בהתאם ל''ביצועים'', המרחק רב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל רעיונות כמו שלך האקדמיה באירופה לא מגרדת את האקדמיה בארה''ב. להוציא את אנגליה שמעבירה את שיטת הניהול של המוסדות האקדמים שלה לשיטה האמריקאית. ובגלל זה כל המוחות הטובים נוהרים לארצות הברית. בקיצור, השאיפות שלך יפות, אבל לא מציאותיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(במידה שהטענה הזו נכונה,) זה לא בגלל הדיפרנציאליות של השכר בארצות-הברית, אלא בגלל הגובה שלו (אפילו ברמות הנמוכות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל באמת. עוד כמה בונוסים לחוקרים והיינו פותרים את בעיית המדידה (ואם היינו מורידים את שיעור המס אולי היינו פותרים גם את משמעות החיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכרו של מורה לפיזיקה בתיכון לא בהכרח צריך להיות כמו שכרו של מורה לתושב"ע. בשוק משוכלל זה עניין של ביקוש והצע. אם יש דרישה רבה להוראת מתמטיקה ורק מעטים יכולים לעשות זאת, אין שום סיבה לא לתגמל אותם יותר. בכל אופן, אתה ניסת להסית את הרעיון שלי למקום שלא אליו התכוונתי, רציתי לומר שהמורה לתושב"ע והמהנדס שניהם בוגרי אוניברסיטה (לצורך העניין) והם משתכרים שכר שונה. אני שואל, למה יכול להיות הבדל במשכורת של התלמידים (קרי המהנדס והמורה לתושב"ע) אבל לא יכול להיות הבדל בשכר של המורים שלהם (קרי הפרופסור להנדסה והפרופסור לתושב"ע)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו הוא מעצב השיער של מורים, ומישהו אחר הוא מעצב השיער של מהנדסים, האם השכר שלהם צריך להיות שונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המעצב שיער של המהנדס היה יודע לעשות משהו שרק מעטים יודעים לעשות אותו ושיש לו ביקוש גבוה, אז בהחלט כן. וזה המצב עם הפרופסור להנדסה והפרופסור לתושב''ע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |