בתשובה לסמיילי, 02/02/06 15:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפני פרסום המאמר עשיתי שעורי בית - הלכתי לאסיפת הורים שבה הציגה המפקחת את מסגרת התקציב של המחוז לשנה הקרובה. מדובר על כמה בתי ספר, מרמת גן טרום-חובה ועד תיכונים בסביבת העיר פרינסטון, בסך-הכל כ- 3500 תלמידים. התקציב השנתי דומה לזה שמקובל במערכת החינוך בארץ - כ- 20,000 לתלמיד; כל מקום והמטבע שלו. בחישובים של אחוז מסך התקציב צריך לקחת בחשבון את ההערה של רון בן-יעקב: המבנה מורכב, וכולל תקציב פדרלי, תקציב של המדינה, ותקציב מטעם העיר עצמה, המבוסס על מיסי רכוש (המסים נגבים כאחוז קבוע מן השווי המוערך של בתים וכלי רכב הרשומים בעיר). יש הבדלים גדולים בין מחוזות "חזקים" ו"חלשים". בפרינסטון כמעט כל התקציב הוא מקומי. בעיר הבירה של ניו-ג'רזי, טרנטון (שבה יש שעורי פשיעה גבוהים והכנסה נמוכה) מעל ל- 90% מהתקציב הוא פדרלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בדיוק דומה, שכן יחס שערי המטבע הוא פי 4.5 בעוד שיחס התל"ג (תוצר לאומי גולמי, כמה המדינה מייצרת מבחינת שווי כספי) לנפש הוא בערך פי שתים, בהנחה שתל"ג מייצג משכורת (קירוב סביר) קיבלנו תקציב שהוא אפקטיבית כפול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקירוב מאד בעייתי; לא הייתי בונה עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתחיל לבנות השכר הממוצע בארה"ב הוא 27.5K, שהם 2.3K לחודש שהם כ10.4K בשקלים (נטו למיטב הבנתי, קישור מצורף), מה שקרוב למדי לפי שתים מכ7K ברוטו, השכר הממוצע בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חס ושלום אינני כופר בנתונים שהבאת; אני מכיר אותם. הבעיה היא שהנושא כאן הוא מערכות החינוך. נתונים מיצרפיים שאינם מפולחים - בעייתים לניתוח מערכות חברתיות. הכנסה ממוצעת, הוצאה ממוצעת- כל ממוצע- הוא בעייתי במדינות בעלות פערים גדולים כמו ארה"ב וישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון, בתי הספר הציבוריים מספקים חינוך חינם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. כמובן שהמקור התקציבי הוא מסים ולא כסף שהמורים קוטפים מהעצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה נכון גם כאן, כמובן. והאם אתה מסיק מזה שבית ספר כזה ייתכן גם כאן? או יש לך הסבר מדוע אין כאן כאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על ההתערבות, אבל ביה"ס כזה לא "יתכן" גם בארה"ב. בתי ספר אלו מתאפשרים רק בחברה אשר הופכת את אי-השיוויון לאידיאולוגיה (כמו ארה"ב) או לפחות לפרקטיקה דומיננטית (כמו בבריה"מ לשעבר). מאחר והאידיאולוגיה האמריקנית אומרת שאסור לקחת מהורי הילדים בפרינסטון ניו-ג'רסי מיסים כדי לחנך את ילדיהם של תושבי הפרוג'קטס בשיקגו או ניו-יורק (משפחתי השולחת את ילדיה לפנימיות חרדיות משלמת עבורן במיטב כספן. ולעת עתה לפחות, אין שום דרך לחייב את יושבי ק"ק פרינסטון להשתתף במימון רצונותיהם הדתיים של יושבי ויליאמסבורג). ההורים הללו יכולים לתעל את הכנסותיהם להענקת חינוך מעולה לילדיהם. קיומה של חטה"ב בפרינסטון קשור קשר בלתי נמנע עם קיומם של מוסדות חינוך ציבורי רבים המוציאים בוגרים אנלפביתים ועבריינים. אני מבקש מהקוראים לא להיתפס להפשטה המוגזמת שבטענתי. אני מנסה לשרטט את האידאולוגיה המונחת ביסוד החברה האמריקנית (פרוטסטנטית-קלויניסטית אני חושב) ולא לתאר את כל הדקויות של המציאות. ברור לי שהורי הילדים בפרינסטון משלמים מיסים וברור לי שיש אפלייה מתקנת וכספים פדרליים ושל הסטייט המוזרמים למוסדות חינוך בהרלם או בוושינגטון (וגם ברור לי שיש בתי ספר פרטיים של ממש שהם הרבה יותר "מיוחסים" מביה"ס המתואר). העובדה המהותית לדיון זה היא שרוב בתי הספר הציבוריים בארה"ב אינם דומים לביה"ס המתואר והשאלה שצריכה להשאל היא מדוע? אני לא חושב שצריך בצורה מאולצת למצוא פגמים בביה"ס המתואר ואני מאמין שכל הורה היה רוצה לאפשר לילדיו חינוך ברמה ובתנאים המתוארים. עובדות החיים אומרות שמסיבות כאלו ואחרות הרוב אינו יכול לעמוד בעלות (כשם שרובנו איננו יכולים להתגורר בפרינסטון ניו-ג'רסי או קמברידג' מסצ'וסטס). השאלה שנראית לי קרדינלית בדיון הזה, היא האם החינוך המועדף הזה (באיכות ותנאים) מעניק לבוגריו מקדמה בלתי ניתנת להשגה לעומת בוגרי בתי ספר במערכת שיוויונית יותר (כמו ישראל, צרפת או סקנדינביה). ושוב סליחה על פשטנות התיאור. אני חושב שהתשובה על שאלה זו כלל אינה פשוטה כפי שרבים היו רוצים להאמין. לא לכאן ולא לכאן. מצד אחד נראה שבוגרי בתי ספר פחות מועדפים ממלאים את שורות האקדמיה, הפיתוח, המנהל והיזמות גם בארה"ב עצמה. גם כותב המאמר, אני מניח, הוא תוצר של בי"ס הרבה פחות משופר מזה המתואר. מצד שני המבנה החברתי הקשיח ("בנים של רופאים הם רופאים") והניידות החברתית הקלושה מאוד ברוב החברות, מעידות שפער החינוך אינו רק עניין של מותרות אלא גם בעל משמעות עתידית. ההרגשה שלי היא שהגישה השנייה היא דומיננטית יותר. פער החינוך פחות משפיע על הקצוות (המוכשרים במיוחד והבלתי מוכשרים במיוחד). האפקט האדיר שלו נוצר בגלל ההשפעה על הרוב הממוצע. אם מתעקשים באופן אידיאולוגי על חינוך שיוויוני יותר, חייבים לתגבר את החינוך ע"י "קביים" שיאפשרו לבוגריו לגשר על פני פערי האיכות והתנאים. מועמדים ל"קביים" אלו יכולים להיות נוקשות משמעתית מיוחדת, מסירות אידיאולוגית מיוחדת של ההורים והצוות, מסורת תומכת השכלה אצל החברה או ניהול צנטרליסטי ע"י המדינה (שוב בריה"מ עם בתי הספר למחוננים ומכלאות האסירים לעתיד שלה) וכדומה. בניגוד למה שזורקים לנו תמיד, הקביים הללו בד"כ לא קשורים במימון (ופרשת החינוך הציבורי בקנסס תוכיח). נקודה נוספת שאני חושב שצריך להביא בחשבון, היא האם החברה הישראלית תוכל לעמוד (במובן החברתי-פנימי) בפערים חינוכיים ברמה האמריקנית. כלומר אין ספק שהשיטה האמריקאית עובדת בארה"ב, אך האם היא יכולה לעבוד אצלנו? האם החברה הישראלית לא תכרע תחת נטל הסתירה שבין האידיאולוגיות המוצהרות לבין האידיאולוגיה האמיתית כפי שארע בחברה הסובייטית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה השורה התחתונה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מתעקשים באופן אידיאולוגי על חינוך שיוויוני יותר, חייבים לתגבר את החינוך ע''י ''קביים'' שיאפשרו לבוגריו לגשר על פני פערי האיכות והתנאים. קריא - הצרה אינה בחינוך השיוויוני עצמו אלא בכך שלא טורחים לספק לו את ה''קביים'' הנדרשים (מנסים לנצח בכל החזיתות בעת ובעונה אחת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לציין שפרינסטון מחולקת, פורמלית, לשתי רשויות מקומיות (Princeton ו- Princeton township, בערך "פרינסטון איחוד" ו"פרינסטון מאוחד"). הסיבה לפיצול היא סכסוך כספי מתחילת המאה העשרים - על גובה המסים לבתי הספר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף, יש ''קבלנות-חינוכית,'' עיירות עשירות ביותר שאין להן בתי ספר. ילדי התושבים לומדים בבתי ספר של עיירות סמוכות, וכמובן העיריה משלמת לפי ילד. כך העיר ללא בי''ס שומרת על מסי רכוש נמוכים ביותר, בעוד שמחירי הבתים נשארים גבוהים מאד. בד''כ גם לא תמצא שם מרכז קניות, סניף של בנק או אפילו תחנת דלק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה דומה חטיבת ביניים אפיינית 1 ב-NJ לזו המתוארת בכתבה? 1 לא מצאתי מילה מתאימה. חשבתי על "ממוצעת", אבל גם זה נראה לי בעייתי משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבלח לי אם ארדד לרגע את הדיון, אבל בכל זאת, אתה יכול להצביע על הנקודה המרכזית שהופכת את פרינסטון לכל כך מוצלחת לעומת ישראל (או המקום הקודם בו הייתם)? כסף? תרבות? מנגנון? חוקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם. אבל אם מכריחים אותי לבחור אחד - כסף. אני חושב שגם בארץ, בית-ספר שבו הכיתות כפולות בגודלן מאלו שאנחנו מכירים, ועם מחצית מספר התלמידים וכפליים אנשי צוות, היה יכול להיות פנינה. זו הסיבה שאני רואה במאמר הזה הצצה לעולם אחר, כמו רשמים מטיול בונציה או באלפים, יותר מאשר מצע לדיון על מערכת החינוך בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אמרת איפשהו (ז"א בתגובה 366336) שהייתם בעבר במקום אחר בארה"ב. יש לך הסבר להבדלים בין ניו ג'רסי למקום השני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
. * שכר לימוד שהוא כמחצית ההוצאה לתלמיד בביה"ס הציבורי, ומתחת להוצאה של בתי-הספר הפרטיים העצמאיים. [ראה: מהו בית-ספר דמוקרטי (בקיצור נמרץ), בתגובה 366187] . . הסיבה העיקרית לגידול המתמיד של עלויות בית-הספר היא הגידול בהוצאות על השכר של סגל בית-הספר. ראשית-כל גובה השכר עולה כמעט כל שנה דבר כשלעצמו מבורך, כי הוא מקרב את השכר לקו אחד עם ההכנסות המקובלות בשוק העבודה של המדינה. שנית, מספר חברי הסגל גדל, ופה טמון המפתח. שוכרים יותר מורים על מנת להקטין את מספר התלמידים לכל מורה ועל מנת לפצות על מספר שעות עבודה קטן יותר, ושוכרים יותר עובדי מינהל ועוזרים על מנת לטפל באין-סוף הרים של ניירת. כמו-כן, סגל תמיכה כגון יועצי- הכוונה, פסיכיאטרים, עוזרי-מורים, וכד', נוספים שנה אחרי שנה. מה באמת קורה ? בוא נביט מקרוב במצב, ונראה אם נוכל להסדירו. . . הדבר האופייני הבולט בכל הנוף הוא ההכרה הגוברת שהמערכת כולה אינה פועלת. התגובה היא ללכלך לכל הכיוונים על מנת למצוא דרכים לצאת מהבוץ, תוך קריאה לעזרה לכל ה"תרופות" הישנות בתקווה שמשהו יעבוד. למשל, לא ניתן להסתיר עוד שרוב התלמידים אינם לומדים את החומר אשר נכפה עליהם. ה"תרופה" היא להביא יותר מורים, וכך לתת יותר זמן לכל תלמיד; כנראה, המצב האידיאלי היה מורה משרה-מלאה אחד לכל תלמיד, ולמרות שברור לכל שזה אינו מציאותי, הנטייה היא תמיד לקראת מטרה זו. למעשה, בהקשר של בית-הספר של היום "תרופה" זו אינה כלל אבסורדית: ככל שיותר לחץ מפעילים על התלמידים בכך שמגדילים את זמן-מורה המקדישים לכל אחד, יותר מצליחים לדחוף דרך גרונותיהם. השווה זאת, אם כן, עם בית-ספר דמוקרטי. שם זמנו של המורה מוקדש אך ורק לתלמידים אשר משתוקקים ומחפשים אחריו, אשר מתחננים לסיוע להשגת יעדיהם הנבחרים. בתנאים אלה, התלמיד יותר מכל אחד אחר להוט שישרתו אותו ביעילות, הוא רעב להתקדם כמה מהר שאפשר ולנצל את סיועו של המורה בדרך הטובה ביותר שאפשרית. יתר על כן, עצביו של המורה לעולם אינם נשחקים כתוצאה מעוינות והתנגדות, או מתסכול אשר כשלון חוזר מביא. יום העבודה אינו מתח סיוטי, אלא סידרת חוויות משמחות, דומות לאידיאל עמו רוב המורים מתחילים כאשר בוחרים בזה כמקצועם. כתוצאה מכך, מורים מוצאים דרך ואפילו נהנים מלבלות שעות ארוכות יותר בבית-הספר, ומספר התלמידים לכל מורה גדל ככל שהזמן עובר וככל שאוכלוסיית התלמידים גדלה. הנקודה האחרונה ראויה לציון מיוחד. היום, בתי-ספר גדולים יותר, משמעותם, חבר עובדים גדול יותר באופן לא פרופורציונאלי, כאשר שוכרים מתאמים /ומנהלים ועוזרי-מתאמים ואחרים במספרים כל פעם יותר גדולים. בבית-ספר דמוקרטי מספר תלמידים גדול יותר פירושו פחות סגל יחסית, היות ויש לתלמידים סיכוי טוב יותר למצוא, בבית-ספר גדול מאד, תלמידים אחרים אשר יעבדו ביחד איתם, וכתוצאה מכך יורידו מהסגל חלק מהלחץ. בקיצור, בתי-ספר דמוקרטיים יהיו בעמדה המעוררת קנאה של הגדלת מספר התלמידים לכל מורה מדי שנה בשנה ולכן הקטנת תקציב השכר ככל שאוכלוסיית בית-הספר גדלה – למרות התוספות הקבועות בגובה השכר. . . אמנם יש עוד יותר, חלק גדול מסגל-התמיכה במערכת החינוך הנוכחית הם סיוע חרום אשר נוסף על מנת להתמודד עם המשבר הכללי. סגל להכוונה-למקצוע וסגל פסיכיאטרי חייבים להתווסף במספרים הולכים וגדלים כל הזמן על מנת לטפל במספר התלמידים ההולך וגדל הסובלים ממשברים פסיכולוגיים כתוצאה מלחצים וסתירות. סילוקו המוחלט של מנגנון הסמכותיות המדכאת כולו, בבית-הספר, מוביל להפיכתה כמעט המידית של המגמה. אמת, בחודשים הראשונים לאחר הארגון מחדש בהתאם לקווים הדמוקרטיים, יש לצפות שהרבה תלמידים יעברו את הטראומות המקובלות של התאמה לחופש ואחריות; אולם עליהם להתגבר על הקשיים האלה בעצמם, אם איננו רוצים לבטל את עצם עקרון הרפורמה. . . הסיבה החשובה השנייה של גידול עלויות בית-הספר היא בניית בתי-ספר, אשר נראה הופכת מופרזת יותר, בזבזנית ויקרה ככתבו וכלשונו, מדי יום ביומו. קשה להגזים בבזבוז הקשור עם הארכיטקטורה המונומנטאלית והממוסדת של בתי-הספר, בנויים כל כך בדומה לבתי- חרושת ובתי-סוהר של ימינו. אין צורך להרחיב בנקודה זו. מספיק פשוט לשאול: היכן בתהליך בניית מתקן בית-הספר משחקים הרצונות והצרכים של הלקוחות – התלמידים המורים ואנשי סגל אחרים – את התפקיד השולט שצרכי הלקוח משחקים בכל עסקה אחרת בחברתנו ? התשובה היא פשוטה: בעצם בשום מקום. מי משרטט את תכניות המבנה ? מי קובע את הקצבת החללים ? מי מחליט על השימוש במה שכבר זמין ? כל אחד יודע שאחדים מבתי הספר הטובים ביותר בתולדות החינוך הופעלו במבנים אשר עלותם נמוכה הרבה יותר מאשר עלותם של בתי-ספר מודרניים, בהקמתם ובתחזוקתם. כאשר הצרכים האמיתיים שולטים בעיצובו של המיתקן במקום הכוונות הטובות של זרים, העלויות יורדות ויעילות השימוש במתקנים עולה לאין שיעור. . . הסיבה החשובה השלישית לגידול עלויות בית-הספר היא שיטפון התחבולות החינוכיות אשר מאיים להציף את בתי-הספר – שוב, בניסיון נואש למנוע את שקיעתה של מערכת מתמוטטת. תלמידים אינם לומדים מספרי-הלימוד הנוכחיים ? תקנה חדשים ! תכנית הלימודים דאשתקד הייתה משקל-מת ? תכין חדשה ותרכוש חומרים חדשים עבורה! אינם קוראים בספרים ? תרכוש סרטים, טלוויזיה במעגל סגור, מקלטי-רשמקול, הופעות מולטי-מדיה ! הרצאות על לוח-הכיתה הן משעממות ? תרכוש מכשירי הקרנה! הרשימה היא אין סופית, ויצרנים דואגים להבטיח שלא תהיה סכנה שזה יסתיים לעולם. כפי שאפילו ביקור מיקרי בבית-ספר כלשהו יגלה, חידושים דאשתקד מצטרפים במהרה לערימת-הגרוטאות ה"מאוחסנות" שבקרוב יתווסף להן המשלוח של השנה הנוכחית. או תביט בבזבוז העצום של שיטת הלימוד "צעדה-צפופה" (lock-step system). על מנת להפעיל קורס כימיה עבור עשרים תלמידים, יש לרכוש עשרים מכל חלק של ציוד. עבור עשרים ניסויים, זה אומר מאות ומאות פריטים יקרים. בבית-הספר בו תלמידים לומדים כימיה אך ורק אם וכאשר הם חפצים בכך, זה נדיר שיהיה צורך לרכוש יותר מפריט אחד מכל דבר, ולתת לקבוצה להנהיג שיטת רוטציה והתחלקות. אולם עולה עליהם בהרבה, הבזבוז הגדול ביותר וההרסני ביותר הנובע מניסיון בתי-הספר לשכפל, בתחומם, את הציוד של עולם המציאות אשר בחוץ. גרסאות "חינוכיות" של מחשבים, ציוד מדע, אולפני טלוויזיה ורדיו, מעבדות טכניות, הינם כולם יותר יקרים מהפריטים האמיתיים. למעשה תמיד מיושנים בזמן שמותקנים, וניצולם גרוע בהקשר המלאכותי של בית-הספר. כפי שהרבה בתי-ספר מגלים בהדרגה, תכניות חניכות אשר במסגרתן תלמידים נשלחים מחוץ לכותלי בית-הספר למצבי עבודה של החיים-האמיתיים הן לאין-שיעור יותר יעילות, עלותן כמעט אפסית, מתקבלות בברכה על ידי הקהילה, ומתקבלות בהתלהבות על ידי התלמידים, אשר שאיפתם העיקרית, ככלות הכול, היא "להצליח" בעולם המציאות. . . לאזרחים עייפים מעבר למילים מהעלויות מרקיעות השחקים של בית-הספר, תחזית הצמצום החד של העלויות בלא הפסד – למעשה, ברווח ניכר של תועלת חינוכית – נראית בלתי מציאותית וכמעט דמיונית. אפילו שהנימוקים נשמעים הגיוניים, ההבטחה הטמונה בהם נראית טובה מדי מכדי להעיז ולייחל לה. עדיין, כאשר עומדת על הפרק הבנייה-מחדש הנחוצה והבלתי נמנעת של מבנה בתי- הספר שלנו, יש לזכור את ההבטחה. התרגלנו לשמוע את האמרה שאין מחיר גבוה מדי בשביל לחנך את הנוער שלנו. אולי, רק אולי, אפשר לשבור את המעגל. אולי, עם הגשמתה של תפישת חינוך חדשה, נוכל למצוא את המוצר אשר תמיד חלמנו עליו, האחד אשר באמת ובתמים עולה פחות תמורת הדגם החדש והמשופר. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את ביה''ס בפרינסטון רק מכלי שני (קראתי עליו באייל איזה מאמר של דרדק) ובכל זאת אני חושב שהעניין התרבותי חשוב ביותר, אולי אפילו יותר מכסף. באים לשם תלמידים מבתים של אנשים שבאמת מאמינים בחשיבותם של לימודים והשכלה, וגם מדגימים את זה הלכה למעשה באורח החיים שלהם. כזכור, במשך דורות רבים התרבות היהודית היתה בעלת מאפיינים כאלה והתוצאות היו טובות מאד. איך הצלחנו למסמס את העניין בחמישים שנה היא חידה מעניינת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מעט מהאידיאולוגים הציוניים חתרו דווקא לנטישת ההשכלה לטובת אידיאל של פרימיטיב עובד-אדמה, בור ושורשי. הם יצאו וחצי תאוותם בידם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שליש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פרימיטיב עובד-אדמה, בור ושורשי" זה ארבע דרישות, איך אתה מוציא מזה שליש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה הבורים הפרימיטיבים עושים חשבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שליש חרמפפפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחתי ש''פרימיטיב עובד-אדמה'' הוא אפיון אחד, בגלל שבור פרימיטיבי אחד לא זכר לשים פסיק במקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל הים לקו מאתיים וחמישים מכות. אתה רואה, בכל זאת נשאר בנו קצת יידישקייט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי מצב החינוך בשנות ה-60 דוקא האידאולוגים הציוניים חתרו לבור עובד הכפיים- והכוונה היתה דוקא בתעשיה ולא בחקלאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים שיש משהו חזק מאוד בגישה השונה של ההורים ושל התלמידים שיוצר את השינוי, ושהוא לא תלוי כסף בלבד. אחד ההבדלים למשל שהפעימו את הילדים היתה העובדה שהתלמידים לא התווכחו על לוח המבחנים (שהוא עמוס בהרבה מאשר בארץ) אלא קיבלו אותו כמשהו הכרחי שצריך לעמוד בו (והוא מזכיר במידה רבה לוח מבחנים אוניברסיטאי, עם תקופת מבחנים עמוסה לקראת סוף הסמסטר). עוד הבדל היה שמעולם לא התבקשתי לרשום פתק למורה, וזה גם כאשר היתה סיבה מוצדקת למשהו. כאשר היתה סיבה כזו, הילד התבקש להציג אותה למורה בעצמו (וזה נכון גם לכיתות הנמוכות). התחושה שלי היא שההורים מחבלים הרבה פחות באינטראקציה של המורים עם התלמידים, וזה משפיע על היכולת של המורים ללמד ועל היכולת של התלמידים לנפנף ב''ההורים שלי כבר יפתרו את זה בשבילי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התחושה שלי היא שההורים מחבלים הרבה פחות באינטראקציה של המורים עם התלמידים". האם זה גם אומר שהתלמידים פחות נעזרים בהוריהם לצורך הכנת שיעורים ועבודות/התכוננות לבחינות מאשר בארץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת. אבל התופעה הזו זכורה לי לרעה מהתקופה שאני הייתי תלמידה (בארץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיניי זו תופעה רעה מאוד. דווקא בימיי היה מקובל שהמורים מלמדים את מה שצריך ללמד. (ולא הייתי בבית ספר משובח במיוחד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארץ זה כבר לא הורים - הטרנד החדש הוא אנשים מהאינטרנט. לפני כמה ימים רד פיש קיבל אימייל מילד שגולש בפישאיי. בקצרה, הילד הסביר שבשיעור אנגלית הם התבקשו לקיים "ראיון" עם מישהו מפורסם. הוא כתב שאלות ותשובות, אבל בעברית, וביקש מרד לתרגם לו את זה לאנגלית, דחוף דחוף (סליחה, דחווווףףףףף) עד 22:00, כי אז הוא הולך לישון ואת הראיון הוא צריך להגיש למחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? והוא תרגם לו את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש שלי: הוא שלח אותו לדף הבא- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו לא מסתדר לי עם מהלך המחשבה הזה. הנתון בבעיה הוא משפחות ברוכות במעט ילדים ובהרבה הכנסה , המשקיעות כסף רב בחינוך ילדיהם. אין ספק שלו היה מדובר במשפחות ברוכות בהרבה ילדים ובמעט הכנסה , המשקיעות כסף רב בחינוך ילדיהם, ההיסק על ''בתים של אנשים שבאמת מאמינים בחשיבותם של לימודים והשכלה'' היה חזק הרבה יותר. מאחר ואיני סבור שהמשפחות ה''משקיעניות'' הנ''ל מקיימות רמת חיים נמוכה מיכולתם עד כדי כך שהיא בבחינת קרבן של ממש, יתכן שזו עוד המחשה של החידוד על כך שהעשירים אכן שונים מיתר בני האדם, אבל רק בכך שיש להם הרבה יותר כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן לתרגם את התגובה שלך לשפה פשוטה מספיק על מנת שגם אני אוכל להבין מה רצית לומר? (קראתי אותה חמש פעמים, ולא הבנתי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השכ''ג הביע את הערכתו לתושבי פרינסטון - ''בתים של אנשים שבאמת מאמינים בחשיבותם של לימודים והשכלה''. אני רציתי קצת להסתייג מכך. העליתי את האפשרות שמערכת החינוך המשובחת ההיא היא חלק מן המאפיינים של אמידותם של תושבי פרינסטון. בין כל שאר הדברים שהם יכולים להרשות לעצמם, ישנו גם החינוך המשובח לצאצאיהם. ובמילים אחרות, הייתי מתלהב הרבה יותר אם תושבי פרינסטון היו אזרחים קשי יום החוסכים מפיהם כדי לצייד את ילדיהם בהשכלה טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסקרן אותי, האם מטרידה אתכם העובדה שאתם במידת מה חוסכים מבנכם חינוך "יהודי" וחיים בסביבה חינוכית "יהודית"? האם אתם "רגועים" לגמרי מן הבחינה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מקדימה את עוזי, אבל את החינוך היהודי אריאל מקבל בבית (אם תסרוק תגובות של עוזי וטלי, תקבל מושג כללי. דוגמאות: תגובה 81775, תגובה 99000 [שים לב לתגובתו הקצרה של שכ"ג]), ועד כמה שהבנתי - סיפור משפ' וישנה בפרינסטון הוא קצר-מועד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הנחה מאוד סבירה שהחינוך בבית "חזק" יותר מה"חינוך" בבית הספר וברחוב. ובכל זאת נראה שלאנשים דתיים, סביבת חינוך "יהודית" חשובה מאד מאד. נראה לי שהויתור על עניין זה אפילו למשך שנים בודדות, יכול להדאיג אנשים דתיים. השאלה הזאת קשורה גם לזכות קיומה של מערכת החינוך הממלכתי-דתי. האם חינוך ממלכתי כללי המאפשר השלמה דתית (כמו בתי הספר של יום ראשון אצל הנוצרים) אינו אופציה אפשרית? מעניין לשמוע דעתם של הורים שאינם חסידים של הסתגרות בכל מחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היה מדובר בשנים, היינו שוקלים את צעדנו. כיוון שמדובר בחודשים, ומתוך החלטה על תוכנית משלימה בבית, ההחלטה היתה קלה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אותי לדעת איך מגיבים המטופלים הפסיכיאטרים שלך להיעדרות הזאת. את ממשיכה לטפל בהם טיפול וירטואלי באיטרנט, טלפון וכו' או שהעברת אותם לרופא אחר? בתור אשת מקצוע שאנשים תלויים בה בענייני חיים ומוות ההחלטה על הנסיעה הייתה קשה לך מבחינה מקצועית/אישית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק אני, או שיש איזו כוונה עוקצנית (מאוד?) בתגובה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אתה זה הוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אולי הוא, אבל זו גם באמת שאלה מעניינת. אולי טלי תסכים להיות ה''ראובן'' של האייל הקורא ולהשביע את יצר המציצנות של אנשים בנושא, ואולי עדיף שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתכוונת אלי? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |