בתשובה לeasy, 27/05/08 23:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בימי רווקתנו היינו מכינים ארוחת ערב ממש, אפילו מזמינים חברים. כשהילדים נולדו עברנו להכנת ארוחת ערב עבורם וויתור עליה עבורנו או מקסימום פרוסה עם גבינה. זה מה שקרה אצלכם? יש סיכוי שנוכל לחזור לפסטה בעתיד? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''פסטה עם ילדים'', אתה בטח יודע, זה לא בדיוק משאת נפש קולינרית - גוש חסר רוטב או עם רסק עגבניות בלבד (מקסימום פסטו), אחרת רובם לא אוכלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פסטה עם ילדים"? נדמה לי שזה די רחוק מחוץ לקונצנזוס. מקסימום עם שינקן, או פירות ים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פסטה עם ילדים": כדי שלא ידבק, מוסיפים קצת שמן תינוקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פסטה עם ילדים" נשמע כמו משהו שהולך טוב עם "סלט ערבי" (אגב, מאיזה חלק של הערבי מכינים אותו?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד אתה חותך את הסלט הערבי בסכין יפני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסטה עם ילדים עדיף על מרק רגל. ובטח עדיף על מרק רגל עם פטריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף על מרק ראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש לי בשבילך את ההכי מוצלח מכולם: מרק פרסות בקר! אוכלים את זה באקוודור. לא ניסיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלאוס אוכלים כפות רגליים של תרנגולות על מקל (כפות הרגליים, לא התרנגולת). זה נראה כמו גירסת-סרט-האימה לסוכריה על מקל. (כמובן ש)לא ניסיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ומה את חושבת שהעירקים הקשישים עושים עם רגלי התרנגולת הנחות במרק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מהצד האשכנזי של הקולינריה נראו כמה בבושקות חיוורות פנים עושות שימוש בטלפי תרנגולות לצורך הכנת רגל קרושה. לא כולל העור, אבל כן הרבה ג'לטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. לעולם לא אהיה פולנייה קשישה. עירקית קשישה, לעומת זאת - או-טו-טו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהונג קונג הגישו לי משהו כזה באחת המסעדות היותר טובות שם (בעצם, כל המסעדות הלא מערביות שם היו טובות). (כמובן ש)ניסיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקניה הם מחזיקים את ה''פרה'', יורים לה מטווח אפס חץ בצוואר, ממלאים חצי כוס בדם ומערבבים עם חלב (לפרה שמים משהו שנראה כמו אטב כביסה על הווריד, כנראה שהיא כבר רגילה), ויתרתי כאשר הציעו לי לטעום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להם התנגדות אידיאולוגיות לסכינים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנורווגיה הם שמים דג מת בדלי מים עם מעט מלח, ונותנים לו להירקב במשך חצי שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הס! אל תתחיל! כבר כמה שבועות שנורא בא לי לחמניה רכה מרוחה בקצת חמאה, ובתוכה "הרינג חדש" (הרינג הולנדי טרי, עם מגע כבישה קל מן הקליל, שמגיע לשוק רק בעונת האביב). מישהו טס בקרוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה איזה רד הרינג, התגובה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך, זה רמז כבוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתרוונת שרמז הוא כמו בוש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתקרר... מתקרר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם מכרתי סוד מדינה בתמורה לכמות נכבדה של לקרדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' תוכלי לספק את תאוותך להרינג הולנדי רך ושמנוני ומלוח כדבעי באמצעות ביקור במוסד תל-אביבי בן 3 דורות - מעדניית יום טוב, לוינסקי 43, בדיוק מול 'חיים רפאל' המוכר והמתוקשר. באותה הזדמנות שיתי ליבך אל הריבות הביתיות (בצד ימין מהכניסה לחנות) מעשי ידיה של הסבתא בת ה-85, ולמקרר משמאל, העמוס בסלטים (המון סוגים של חצילים. מומלץ האיקרה והכבד קצוץ) גם הם מתוצרת בית. שום חומרים משמרים ויתר מיפגעים. בעונה גם תקבלי לקרדה אמיתית מחופי טורקיה. הרינג, חלבה, אנשובים, סרדינים וכו' - כל השנה. גם גבינות אהרוני מצפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביפן הייתי בארוחה "יוקרתית"1 שבה אחת המנות הנחשבות היתה חסילונים חיים שהופשטו מעורם על ידי המלצר בפנינו וננגסו כך על ידי חלק מסובבי השולחן. עם כל החסינות שיש לי בד"כ (למשל עם תולעי המשי המטוגנות - טעם ומרקם של "שלווה", אם שאלתם) זה היה מעל ומעבר למה שאני מסוגל לעכל תרתי משמע. דוחה ומגעיל בהרבה רמות. 1 כמובן שעל חשבון החברה איתה עבדנו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. ראיתי סעודה כזאת בווידיאו, כשהסועדים הם יפנים. העליצות שבה הסתכלו על פעולת המלצר הייתה מעוררת חלחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין חיה כזאת ''תולעי משי מטוגנות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי הן היו מוקפצות, אתה חושב שזה שינה להן את ההרגשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שהייתי מרגישה אחרת לגמרי לו הוקפצתי מאשר לו אוגנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שדי ייבשו אותם לפני, בכל מקרה1 ------------------------------------------ 1 כאן צונזרה תגובה לא מאוגנת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוששת שהגלילי מתכוון לכך שתולעים אינן מפיקות משי, בניגוד לסוגים ידועים של זחלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוואי_המשי [ויקיפדיה] אכן נראה כי השם הרשמי הוא טוואי המשי, אבל נראה לי שבכל זאת מקובל1 לקרוא לשלב הזחל שלו "תולעת משי" גם אם זאת אינה תולעת בהגדרתה הזואולוגית. חוץ מזה מי יכול לחשוב על לאכול "זחלים מטוגנים של טוואי המשי"? זה ממש מגעיל! 1 יחס של 1:2.5 לטובתה במספר האיזכורים בגוגל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 482078 היא רק מחצית ההסבר. המחצית השניה היא שאותו חטיף מדובר (אכלתי, לא משהו) לא עשוי מזחלים כי אם מגלמים1. __ 1 אם כי אפשר להתייחס לזה כאל זחל מצופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי לאכול לא מזמן זחל של תולעת משי. אינני יכול להמליץ על המאכל. לא שלווה ולא בטיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה גולם אני, התכוונית לגולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית מתייחס ברצינות לאנדרסטייטמנט שבסוגרים בתגובה 482100 היתה נחסכת לך החוויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרבה חוויות, מרבה רגליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במכולות בסין מוכרים רגלי תרנוגולות מעושנות ומנוילנות, בתור חטיף. מין ביסלי כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לנצל את תגובת הביסלי כדי להודות במרוכז לכל מי שהשקיע וטרח למען הרחבת הידע הקולינרי שלי. _________ העלמה עפרונית, אחרי שעתיים וחצי שעות שינה, אלף תמונות ופרץ אדרנלין משובח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך לשאלה כמה זה שנקל וחצי, כמה זה שעתיים וחצי שעות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעט.1 1ההבדל הוא ששנקל הוא יחידה אחת שמסמלת סכום יחיד של שני שקלים, ולכן חצי השנקל מסמל סכום של שקל אחד. מכאן ששנקל וחצי הם שלושה שקלים. שעתיים מסמלות שתי שעות ולכן שעתיים וחצי הם שתי שעות ועוד חצי שעה. כמו שאמרתי - מעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מעט - (כנראה ש)לכן את לא מבינה את השאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''כרוניקה של מוות ידוע מראש'' כותב מרקס על תושבי הכפר שמכינים, לכבוד האפיפיור, מרק כרבולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש מרק אוקסן שוונץ, וכמובן וובוס דה טורו (מנה קטנה במיוחד ביום בו דווקא השור מנצח בקורידה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שוונץ" במובן הרשמי של המילה, או במובן הסלנג(יידי?)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני תהיתי בשאלה, ואין לי תשובה מוסמכת, אבל לא במקרה המרק הוגש בצמוד למנת וובוס דה טורו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי קדרה או מרק של זנב שור זה לא עד כדי כך אקזוטי: גם בארץ יש כמה מסעדות שמגישות אותו, ויצא לי לאכול כזה. זה לא כזה איכס כמו שאפשר לדמיין: בסך הכל בשר רגיל למראה על עצמות רגילות למראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה ששאלת ברצינות: כן, Ochsenschwanz הוא השם הגרמני של אותו נתח שאתה מכיר (והוא אכן הזנב של הבהמה). אשר למשמעות השנייה של 'שוונץ' - לא ידוע לי (ואני לא בטוח שאני רוצה לדעת) על שימושים קולינריים בנתח הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי יש לך בעיה בחינוך הקולינרי של הילד. הילדים שלנו דורשים פסטה ברוטב רוקפור או שמנת עם פטריות או לכל הפחות עגבניות (טריות) ושמנת. סתם רסק עגבניות ידחה בבוז, יבלה שבוע במקרר ויזרק לפח. על פסטו אין מה לדבר (אבא, תוציא לי את הירוק מהפסטה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת זאת את האחיינית שלי צריך לשכנע שרוטב העגבניות הוא בעצם קטשופ, אחרת היא לא תיגע בצלחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן יש לי ילד בררן. מה לעשות, אני טורפת מולו מכל טוב הארץ, סלט ירקות ושייק פירות ונודלס עם שרימפס ואנטי פסטי מהתנור ולחם שיפון עם לקרדה - והוא רוצה עוגייה. או גבינה לבנה, בקערית כמו שהיא. או אורז ועוף מכובס. או גלידה. אולי שכחתי משהו, אבל הרשימה קצרה. אחר כך הוא מבקש שנזמין טייק אוואי כי "בא לו סושי" ו"בא לו נורי"... מקלף את הכל, כולל הנורי, ואוכל רק את האורז (התרגלתי, ואני מזמינה לו את הסושי הצמחוני הכי זול שיש. ועדיין, איזה בזבוז של מלפפון!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאורז יש טעם שונה כשהוא בא מסושי (מניסיון של מי שאוהבת אצות ואסור לה). נסי להכין לו אורז עם סויה. אולי זה יעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין שום בעיה עם אורז - זה אחד המאכלים היחידים שהוא אוהב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי ככה. אבל אם הוא אוהב את האורז עם סויה, אולי זה יוכל להיות תחליף-סושי. תחסכו את ההזמנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך אני אקבל את הנודלס שלי? :-) (סתם הצגתי כאילו אני מזמינה רק בשבילו. הוא הרי למד על טייק אוואי מאיפשהו...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה כזאת היא תגובה מחייבת: אני דורשת מרשם לרוטב שמנת עם פטריות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו שוין. מטגנים בחמאה שן שום קצוצה, מוסיפים סלסלת פטריות (שמפיניון, חורש ויער טריות בלבד על פי ההיצע בסופר) חתוכות לגודל שלא יחנוק ילדים, וממתינים על אש קטנה עד שרוב המים יצאו ויתאדו להם (אם המחבת מוצף מים, אפשר להגביר את האש, אבל לשמור שלא יחרך). מוסיפים מיכל שמנת מתוקה (לא את הגועל נפש של תנובה עם סיבים תזונתיים וסוכר להקצפה בלבד אלא שמנת בלי תוספות, אפשר שמנת עמידה ואפשר שמנת לבישול 15%, אבל עדיף שמנת 38%) מגבירים את האש ומביאים לרתיחה, מקטינים את האש ומוסיפים על פי הטעם (לא חייבים את הכל) פלפל לבן, יין לבן, רוטב סויה, ומלח. ממתינים קצת עד שנהיה סמיך ושופכים על הפסטה. מומלץ עם ספגטיני, אבל הילדים מעדיפים פנה או קונקילי (וגם זה פחות מלכלך אותם). הערה: פטריות שמפיניון הן יחסית דלות טעם. אם זה כל מה שיש אז אפשר לשקול להוסיף כפית של אבקת מרק פטריות, אבל באמת שעדיף להשקיע בפטריות חורש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קרם פרש (הגם שלא ברור לי מה באמת ההבדל בינו לבין שמנת מתוקה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה וחן-חן.:) האמת, זה נשמע לי מסובך מדי בשבילי. כמה זמן זה לוקח בדרך כלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
10 דקות? רבע שעה? משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הרוטב האולטימטיבי לסטודנטים חסרי כישורים קולינרים וחדורי עצלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? יש לי הרגשה שאת פשוט לא יודעת מה פירוש "חסרי כישורים קולינריים"... (לפחות לא מה זה אומר לגבי המתמודדי על שיא גינס במחסור זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז הוא רוטב לחסרי כישורים קולינריים נורמטיבים. לא יודעת לגבי מקרי קיצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, וזה גם הרוטב המומלץ ע''י אגודת הקרדיולוגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. הרוטב השני שהזכרתי הוא יותר מומלץ. באופי הם דומים, אבל במקום הפטריות, השום, היין ושאר התוספות הבריאות יש 200 גרם של גבינת רוקפור (כלומר "גליל" של תנובה) מפוררת, מותכת בשמן זית ועליה נשפכת השמנת. קצת פלפל לבן וקצת עלי אורגנו קצוצים משלימים את פצצת הכולסטרול הזאת. תענוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית מעדיפה את זה עם שמנת חמוצה. או עם מיכל אחד של שמנת חמוצה ואחד שמנת לבישול 15%. בלי סויה. אפשר להוסיף זיתים שחורים (מרינט. לא הדבר בצבע פחם שמוכרים בקופסאות שימורים) - אם כי זה לא נוסה על ילדים. אבקת מרק זו מילה גסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין של טעם. הילדים שלי לא רוצים זיתים (וגם לדעתי אין להם מקום עם פטריות, אם כי כתוספת לרוטב עגבניות עם או בלי שמנת הם מצויינים). את הויכוח על אבקת מרק כבר ניהלנו ולא הגענו להסכמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא לא. על אש נמוכה אתה מייד מוציא מהפטריות נוזלים, ולא מאפשר להן להיטגן. מלהיטים חמאה (ואפשר גם שמן זית) על האש הכי גדולה, ואז מוסיפים את הפטריות. מפזרים בעדינות במחבת, ו*לא נוגעים* לפחות איזה עשרים שניות. אז מערבבים *רק טיפה*, ושוב נותנים לעמוד. מתישהו הן מתחילות להוציא נוזלים בכל זאת, אבל אז הן כבר מוזהבות וטעימות. אפשר בשלב הזה להשאיר אש חזקה: מה שאתה רוצה הוא שכמה שיותר מהמים שלהן יתאדו. עכשיו מוסיפים שום, יין (נותנים לו גם איזה עשרים שניות שייצא האלכוהול), ורק עכשיו את השמנת. ולא רוטב סויה - מלח (או בלי). עם טיגון טוב, גם לשמפיניון הצנועות יש טעם נהדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוקט הולך טוב ברטבים מהסוג הזה (שמנת ופטריות). אני אוהב אותו חתוך דק יחסית, כדקה לפני שמוסיפים את השמנת. מה שכן, לא יודע מה ילדים חושבים על רוקט. אגב, אם מצליחים, כדאי להמנע מלהרתיח את השמנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מטגן פטריות, הוסף להן קמצוץ מלח. זה מאוד עוזר להוציא מהן נוזלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, מה שאתה רוצה הוא לדחות את הוצאת הנוזלים ככל האפשר. מלח רק אחר-כך, אם בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם להוסיף פטריות פורצ'יני יבשות שהושרו כמה שניות/דקות במים חמים. ואני הייתי מצמצם את היין יחד עם הפטריות (שיספגו את הטעם) ולפני שמוסיפים את השמנת, ומתבל רק במלח, פלפל שחור ואגוז מוסקט. אתמול הכנתי, האמת, והילדים סיננו החוצה את הפטריות ואכלו בהנאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, טוב שאתה מעלה את הנושא - במתכונים רשמיים כתוב תמיד להשרות את הפורצ'יני חצי שעה, ואילו הרושם שלי הוא כמוך - דקה טוב באותה מידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דקה זה בהחלט מספיק לפטריה, אבל חצי שעה תפיק את כל טוב העולם אל תוך מי ההשריה - בלי, למרבה ההפתעה, לגרוע משהו מהפטריה עצמה. ומי ההשריה הם הרי הדבר האמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי מוזר1: האם חומרי הטעם והריח הפטרייתיים מתרבים במהלך ההשריה? האם אין כאן משחק סכום אפס בין הפטריה למים? 1 במידה שמצדיקה לפחות ניסוי טעימה עיוור. בכלל, אני מנחש שניסויים כאלה יחוללו שמות בהמון אמונות קולינריות מוצקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שהפטריה כל כך מלאה טעם מרוכז שאנחנו פשוט לא מרגישים איך נגרע ממנה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי ההשריה הם הדבר האמתי? הכיצד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי השליה הם הכיף האמיתי למספר חודשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה אם אתה קניבל או ערפד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בדילמה אם ללכת על לוק של חור תחת לבין קריירת פרימה בלרינה בריקודי עם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי האופציות לא משהו. אולי עדיף פשוט לרוץ עם זאבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוץ נראה ארכאי לגמרי נוכח אפשרויות הגלישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום לשפוך אותם, פשוט מוסיפים לתבשיל (אבל בזהירות, לפעמים שוקע חול בתחתית). עד שהפטריה עבדה תשעה חודשים לגדל כאלה מולקולות טעימות, את רוצה לזרוק אותן? יכול להיות, בהמשך לדיון שפתחתי פה, שהשאלה "השריה: דקה או חצי שעה?" תלויה במה רוצים: האם רוצים ביסים של טעם פורצ'יניי מרוכז, או שמעדיפים שהטעם יתפזר בתבשיל באופן אחיד יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצבי הנוכחי אני לא יכול להיות בררן. גם ככה פסטה היא שיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימי הזוגיות המאושרת לא היינו אוכלים בכלל ארוחת ערב, מקסימום מנשנשים משהו, מחסלים קופסה של האגן דאז או אם ממש נחת עלינו הרעב, מזמינים פיצה. לאכול עם חברים זה היה רק אם החלטנו לצאת איתם למסעדה. מאז שיש ילדים התחלנו להכין ארוחת ערב כמפורט לעיל, ולעומת זה מסעדות וחברים הפכו לזכרון רחוק. אתמול היינו ב''טעם העיר'', אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה עשיתם את זה לעצמכם? ("זה" - טעם העיר, לא הילדים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ללכלך? אני מת על טעם העיר. מחכה לזה כל השנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' יש המלצה על מנות ספציפיות של מסעדות מסוימות? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |