בתשובה לדב אנשלוביץ, 01/01/02 19:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר דיברנו על זה בדיונים קודמים. תמיכה של מיעוטים אתנים מדוכאים בארגונים הפועלים למענם, גם במסגרת פרלמנטרית, היא לא כה נדירה. מקדוניה וספרד הן דוגמאות בולטות לעניין הזה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל פעם שאני משווה את התנהגותה של מדינת ישראל להתנהגות מדינות דמוקרטיות אחרות בעת משבר, אתה זורק לי את מקדוניה וספרד. בספרד (אתה מתכוון כנראה לחבל הבסקים), לא מדובר במדינה שסובלת מטרור מצד שכנתה, ואת מה שקורה במקדוניה איני מכיר כלל. אם תביא לי דוגמא למדינה שמותקפת ע"י מדינה או ישות שכנה בעלת סממני ריבונות כרשות הפלשתינית, והפרלמנט שלה עוסק במתן צל"שים לאויב, ארשום לפניי שיש עוד מדינה מטומטמת. בדיוק כמו שרשמתי לפני שיש בעולם מדינות שתומכות בישראל: מקרונזיה ו . . . זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה רק דיון אחד כזה בעבר (למיטב זכרוני) ושם הזכרתי רק את מקדוניה. דבר זה לא צריך להוכיח שיש ''עוד מדינה מטומטמת'', אלא שהרכבן האתני של מדינות הוא גורם מכריע, ושקבוצות שמדוכאות על בסיס אתני נוטות להתקומם. הדבר נכון פחות בחבל הבסקים, אך הוא רלוונטי לרואנדה ובורונדי, לכל חבלי יוגוסלוויה לשעבר (למעט מונטנגרו וסרביה עצמה), לאלג'יריה, לבחריין, לדרום אפריקה (גם כיום) ולמדינות רבות אחרות. בחלק גדול מהמקרים המדינות שבהן קיים הקונפליקט אינן דמוקרטיות, ולכן אי אפשר לשמוע את קול הקבוצה האתנית המקופחת. אחרת, היא בוודאי היתה משמיעה אותו. אגב, ברוב המקרים בהם מדינה מנעה מאזרחים מסויימים את זכויתיהם הטבעיות, הדבר הסתיים בקריסה מלאה או חלקית של מנגנוני המשטר. הדבר לא היה קשור כלל במידת הדמוקרטיות-לכאורה של אותה מדינה. גם אם תשלול את זכות הדיבור של חברי הפרלמנט הערבים, הדבר לא ישנה את רגשי הטינה והשנאה של הציבור שהם מייצגים. ''עוד מדינה מטומטמת'' אחרת, יוגוסלוויה, ניסתה לפעול בצורה הזו. אתה יכול לשאול את מילושביץ איך זה עבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ארטנשטיין הנכבד, אינך עונה לשאלתו של מר אנשלוביץ. הנ''ל להזכירך שאל אם יש בנמצא מדינה דמוקרטית נוספת ברחבי העולם שנבחריה הפרלמנטאריים, שהינם במיקרה גם נציגי מיעוט אתני, תומכים בלב ובנפש באחיהם האתניים המצויים בעברו השני של הגבול - ואשר מכריזים השכם והערב כי מטרתם הינה חיסולה של מדינת המיעוט האתני האמור. אינני מכיר כל מדינה שכזו ברחבי העולם הדמוקרטי המתוקן. אף לא אחת. בכבוד א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא הבא דוגמה למדינה נוספת המנהלת מסע כיבוש קולוניאליסטי נגד אוכלוסייה אזרחית שכנה, תוך כדי אפלייה גסה של בני המיעוט האתני הנמצאים בגבולותיה וחולקים מוצא אתני משותף עם אחיהם הכבושים שמעבר לגבול הלא-מוגדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, טוב שהזכרת לי: הגבתי סוף-סוף על הודעתך בדיון על הודו ופקיסטאן (תזכורת: רצית לדעת מהן עמדותי בנוגע לפתרון האפשרי לסכסוך הישראלי-פלסטיני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אך אינני מקבל את הנאראטיב החד צדדי שפיתחת בתגובתך זו. אינני חושב לרגע אחד ברצינות שישראל מנהלת 'מסע כיבוש קולוניאליסטי נגד אוכלוסיה אזרחית שכנה' ללא כל סיבה נראית לעין. כיבוש שטחי המריבה והחזקתם הינו ללא ספק אסון, אך אין לי כל ספק שהסיבות לטרגדיה זו מצויים [גם] בעברו השני של הגבול. ישראל 'אשמה', כמובן, אך אין היא ניצבת לבדה על דוכן מפוקפק זה; מקום של כבוד מקבלים ערביי השטחים, מדינות ערב השכנות וכמובן ערביי ישראל. מובן שהבעייה אינה נפתרת בהגדרת יריביה של ישראל כ'אשמים' - ולכן על ישראל להסתלק מיידית ובאופן חד צדדי וגורף מסך כל שטחי כיבושי 67, שבהם אני בפירוש רואה את ה'חטא הקדמון'. אינני שולל לרגע אף נסיגה ישראלית מלאה משטחי המשולש ושטחי רוב ערבי אחרים, וזאת על מנת לנסות ולשמר את אופייה המערבי [יחסית] של מדינת ישראל. כל נסיון 'הטמעות' במרחב האזורי פירושו המיידי הינו כליונה של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית, שלא לדבר על חיסולם הפיזי של מרבית תושביה היהודיים. אם אנסה בכל זאת להתייחס פעם נוספת לשאלתך הראשונה - הרי שאין מדינה שכזו בנמצא, אשר מאפשרת לנציגי מיעוט אתני לשבת בבית מחוקקיה ולהביע הזדהות נחרצת עם בני עמם האתניים, אשר לגמרי במקרה מגדירים עצמם כאויבי אותה מדינה ואותו בית מחוקקים בו יושב אותו מיעוט אתני אמור. מאחר ואין אף מדינה דמוקרטית בעולם המערבי שמבצעת ניסוי שכזה - אין ביכולתי להביא לך דוגמאות. שלך בברכה אלכס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מתלהב מהנראטיב שמציג כאן ניתאי. אבל אני כן מסכים איתו, ולא נראה לי שגם אתה חולק על כך, שהמצב הישראלי ביחס לערבים הוא ייחודי. אין(?) מדינה מערבית אחרת שנמצאת במצב שלנו, מבחינת העבר והנסיבות והגדרת המדינה, זהותה ומטרותיה, וכל אלו דברים שרלוונטיים לענייננו. המסקנה מכך היא שהטיעון של דב ושלך מוליך שולל. אתם אומרים שאין מדינה מתוקנת אחרת שבפרלמנט שלה וכו' וכו', ומכאן ברור שמה שקורה בפרלמנט שלנו אינו בסדר. אבל הייחוד של המצב שלנו הוא הרבה יותר רחב מגבולות הפרלמנט. יכול להיות שמה שקורה אצלנו הוא באמת לא בסדר, אבל להקיש על כך ממדינות אחרות הוא מהלך שגוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדבריי הראשונים הבאתי שתי דוגמאות שאמנם אינן ממש דומות אבל אפשר להתייחס אליהן בבחינת "קל וחומר". אני מתכוון לבריטניה (שוב) ולמחתרת האירית מצפון אירלנד שפוגעת לפעמים באנשי המשטרה הבריטית, ולמחתרות שלנו אצל ולחי (ובתקופה מסויימת גם ההגנה) בתקופת המנדט שעסקו בפגיעה באנשי המשטרה הבריטית כאן. אמרתי שקשה להעלות על הדעת (ואמנם לא היה) שאנשי פרלמנט בריטי ינסו להעביר חוק שלפיו פעולות האצל הלחי והמחתרת האירית הן פעולות מאבק לגטימיות. מי שמסתכל מהצד יכול לחשוב זאת לכך, אבל הבריטים הם בתוך העסק הזה והמאבק הזה הוא נגדם. איך זה שיחוקקו חוקים נגד עצמם ולטובת הנאבקים נגדם ? אני רוצה לציין ששותפה להצעה הישראלית הייתה גם חברת הכנסת גוז'נסקי שאותה, כך אני מקווה, לא מדכאים . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להפריד כאן בין שאלת ההגדרה של ארגון טרור לבין תמיכה באויב. לטעמי, אין לאפשר תמיכה באויב, בין אם הוא ארגון טרור או סתם מדינה עוינת. ההגדרה כארגון טרור חשובה אך ורק לצרכים תעמולתיים: ישראל אינה יכולה לדרוש מהאיחוד האירופי לראות בחיזבאללה ארגון טרור (ולגבי האיחוד האירופי יש משמעות לחלוקה זו, מכיוון שהוא אינו מהווה אויב לאיחוד, ורק הגדרתו כארגון טרור תאפשר סנקציות כנגדו) אם ישראל בעצמה אינה רואה בו ארגון טרור. הפתרון אולי טמון בביטול הפקודה למניעת טרור והחלפה בפקודה למניעת תמיכה באויב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש בבריטניה מיעוט אירי? האם בריטניה מגדירה עצמה כ"מדינתנו של העם הבריטי" באופן כזה שמוציא את המיעוט האירי מכלל ההגדרה? אבהיר שוב: אינני בא לומר ש"אנחנו רעים" או משהו כזה, ומכאן לגיטימי שיהיו ח"כים ערביים "נגדנו". אני רק תוקף את ההיסק שאתה עושה ממדינות אחרות לישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שום דבר לא דומה בדיוק לשום דבר, אבל מתוך ראיית הנולד הזכרתי את גוז'נסקי שאינה ''מיעוט אירי'' . . . כלומר ערבי . . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שום דבר לא דומה בדיוק לשום דבר" - נכון, בגלל זה צריך להיזהר מהסקות כמו "בשום מדינה אין X, לכן X הוא כנראה רע". לפעמים אפשר לטעון ששני דברים הם דומים בדיוק *מהבחינה הרלוונטית לדיון*, ואז יש מקום לטיעון כזה. את זה לא עשית. מה בדיוק העניין עם תמר גוז'נסקי? אם הייחוד של המצב הישראלי הופך את זה ל"נורמלי", או "מוצדק", שח"כים "תומכים באוייב"1, אז אני לא רואה למה הזכות הזו צריכה להיות שמורה לערבים. נכון שהייחודיות של המצב נעוצה במעמדם של הערבים בישראל, אבל גם יהודים יכולים להבחין בה, להתנגד לה, ולהסיק ממנה מסקנות. 1סליחה על ריבוי המרכאות. אני רוצה פשוט להדגיש שאני מתווכח יותר על הצורה - תקפות ההסקים, ופחות על התוכן - האם אכן מדובר על תמיכה באוייב, האם זה מוצדק, האם זה נורמלי. אני לא רוצה להתחייב לדעה מסויימת בשאלות האלו, ולא מעוניין להשתתף בוויכוח עליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאבק של "יאיר" היה "מאבק שחרור". לא כן ? איך זה שבפרלמנט הבריטי איש לא הבחין בכך ? איך זה ששום בריטי לא מצא דופי בחיסולו "הממוקד" וזריקת גופתו לרחוב בפלורנטין מדירת המחבוא בה נמצא ? איך זה שאצלנו כל כך הרבה, כולל משתתפים באייל כן מבחינים "במאבק הלגיטימי" של אוייבינו? זה היחוד שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה קשור איכשהו לעובדה שבבריטניה אין מיעוט יהודי שהגדרת המדינה הבריטית מוציאה אותו מכלל המדינה? האם הייתי צריך לכתוב "מיעוט יהודי"? או שמא מיעוט ציוני? מיעוט ישראלי? העובדה שלא ברור לי בכלל מה האנלוגיה למצב אצלנו מחזקת את טענתי שההבדלים הרלוונטיים הם עצומים. אגב, אני חושב שהבריטים של היום גם הסתממו: איך זה שהם לא הפציצו ולא איימו להפציץ שכונות מגורים של קתולים בבלבפסט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כחתול שרודף אחר זנבו. כבר עניתי על כך מליון פעמים, ונמאס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בדעתי להיכנס בפורמאט זה לוויכוח בתורת הלוגיקה והסתירה, היות וכבר משתמשים רבים הוכיחו בוויכוחים מקבילים בנושא כי הדבר רחוק מלהיות פשוט; כל שאוכל לגרוס בנושא זה הוא כי הטענה שעמדתי זו הינה ברת טעות מקובל עליי לחלוטין, היות ובערכים עסקינן, אשר עליהם אין ולא יכול להיות כל קונצנזוס של ממש. אינני חושב שדעותיי ודיעותיו של דוב אנשלוביץ בנושא זה מוליכות שולל, היות ולשיטתי אין כל אפשרות להקיש על מצב פנימי מצוי בהגדרה חיצונית משלילה, או במילים אחרות: אם מצב ערכי מסויים אינו מתקיים בתנאים אינטרניים במקומות אחרים, או אז יש להקיש מכך כי המקומות האחרים 'נכונים' ערכית יותר מהמצב הקיים הנתון - וזאת ללא כל התחשבות בתנאים ונתוני פתיחה אקסטרניים שונים. אוכלוסיית ערביי ישראל קיימת כגורם יחודי ובלבדי מתוקף נסיבות גיאו-פוליטיות אשר יצרו מצב מסויים. במסגרת מצב זה ניתן בהחלט להניח ולהיווכח כי מיעוט זה מזדהה עם אחיו האתניים בצדו האחר של הגבול – אחים אתניים אשר חוזרים וקוראים באופן תמידי לחיסול המדינה הריבונית בו גר מיעוט אתני אמור זה. זהו כאמור מצב ייחודי אשר אינו ניתן כלל להשוואה קוניוקטיבית עם מצב דומה ו/או זהה במדינות מערב אחרות; איש אינו יודע ואינו יכול לשער כיצד היה מתפתח מצב דומה בחברות מערביות אחרות, היות והמדובר בספקלוצייה ערכית בלבד שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הצלחתי לעקוב אחרי הפסקה השנייה בתגובתך. באשר לפיסקה השלישית, אני מסכים (אולי לא עם הכל, אך אין זה משנה לענייננו). אם יש הבדל בתנאים, כדבריך, האם לדעתך יש מקום להיסק שמבצע דב מ"מדינות מתוקנות" למדינתנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעוניין בנסיגה משטחי המשולש על מנת לשמר את אופייה המערבי (יחסית) של ישראל. מדוע "(יחסית)"? בגלל המיעוט הערבי? או אולי בגלל אולכלוסית יוצאי עדות המזרח? האם אין מדובר בגזענות לשמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לשלול על הסף נסיגה משטחי המשולש - אך רק במידה ותושבי מקום זה יחליטו במישאל פנימי לרצות ולהסתפח טריטוריאלית למדינה הפלסטינאית הצעירה. מובן מאליו כי תושבי המשולש יכולים להחליט כי ברצונם להמשיך ולגור ולחיות דווקא במדינה הישראלית - הבעייתית לכשעצמה בענייני מיעוטים - ולאו דווקא תחת ריבונות שלטון פלסטינאי. החלטתם העקרונית והמחייבת היא הדבר החשוב למעשה, אשר אותה יש להקפיד ולכבד בכל מיקרה. אופייה המערבי של מדינת ישראל נתפש לגביי לא כהגדרה גנטית כי כהגדרה ריבונית-חוקתית, אשר מנסה לתמוך בשיטת המשטר הדמוקרטי בכל מחיר - ללא כל פאטרנאליזם חמולתי מנחה, וללא כל חברמניות/סחבקיות עוצמת עין ומצפצפת. ישראל לכשעצמה מנסה אמנם להתנהל בקווים דמוקרטים מקובלים ע"י קבלת רעיון שלטון החוק, אך אין לעצום עינים ולהחריש כנגד התופעה הכללית שבמדינה זו קיימים קבוצות ומגזרים אשר אינם תמיד מוכנים לציית ולהפנים את חוקי המשחק הדמוקרטיים ברעיון חופש הבחירה, הדיבור, התנועה וכבוד האדם. חוגים אלו אינם משתייכים לסקטור אחד בלבד, ואין בהערה זו מלהצביע על קבוצה מסויימת כטיפוסית לבעייה המתוארת. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנראטיב שלי אינו חד-צדדי כלל ועיקר, אך התגובה שלך מתעלמת ומתחמקת משאלתי. השאלה שלי נועדה לייצג את הייחודיות (השלילית) של המצב המקומי - הכיבוש הישראלי הינו השריד האחרון לתקופת הקולוניאליזם האירופאי כנגד ארצות ה"דרום", וסיבותיו גלויות וברורות. (כיום ישנו ניאו-קולוניאליזם, אך זה דבר שונה לחלוטין, וגם בו ישראל לוקחת חלק באופן גובר והלך) מעולם לא טענתי שמדינת ישראל לבדה "אשמה" במצב הנוכחי, ואינני חושב כך גם עתה. אחריות כבדה מאוד מוטלת על מנהיגיהם החילוניים והדתיים של העם הפלסטינאי, ואין בביקורתי כלפי ישראל משום התחמקות מפני דיון בסוגייה זו. כאמור, הנראטיב החד-צדדי הוא הנראטיב הטוען כי לא ניתן לקיים מדינה דמוקרטית בעלת מיעוט ערבי/מוסלמי, ועל כן יש להפריד פיזית בין האוכלוסייה היהודית הנאורה (בניגוד גמור לכל העדויות בשטח של הממשל הצבאי והאזרחי הנוכחי, כמו גם למסורת היהודית), ובין האוכלוסייה המוסלמית המזיקה בעצם נוכחותה והשפעתה. באותו טיעון ניתן היה להשתמש לגבי עמי אירופה הנאורים דהיום, שאך לפני חמישים שנה (וחלקם אף פחות, ראה ספרד) היו שקועים עד צווארם הקולקטיבי במדמנת הדיקטטורה והטירוף הלאומני הקולוניאליסטי. בקיצור, אם גרמניה יכלה להפוך למדינה דמוקרטית, אין שום סיבה שבעולם שפלסטין/ישראל לא תהיה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לבשר לך - אך הנאראטיב בו אתה אוחז בדמות 'הכיבוש הישראלי כשריד אחרון לתקופת הקולוניאליזם האירופאי' פס זה מכבר מהעולם - אף בקרב קבוצות האוטונומים ומתנגדי הגלובליזציה. גם פלסטינאים קיצוניים או נאורים אינם משתמשים בביטויים מסוג זה, וזאת משום שהללו גילו זה מכבר כי נאראטיב זה אינו בהכרח תואם מציאות ומטרות מציאותיות. הוויכוח והמאבק האמיתי נעוץ ברעיון הדוגל בשתי מדינות לשני עמים - תוך החזרת שטחי כיבושי 67 ותשלומי פיצוי עבור הפליטים הפלסטינאים לדורותיהם, ללא כל זכות חזרה ושיבה לגבולות מדינת ישראל בקוויה הירוקים. הנאראטיב החד צדדי בתגובתי, כלשונך, אינו טוען כי לא ניתן לקיים מדינה דמוקרטית בעלת מיעוט ערבי/מוסלמי אלא כי יש לשער שלא ניתן לקיים מדינה דמוקרטית בעלת רוב ערבי/מוסלמי, אשר בו אמורים הישראלים-יהודים להיות מיעוט בסופו של תהליך ארוך, אשר אנשים כמר ארטנשטיין - על ידי רעיון מדינתו הדו-לאומית - תומכים בו. מודל המדינה דו-לאומית מצוי במקומות שונים בעולם במשבר, וזאת אף בחברות האוחזות בדת ואמונה שווה וזהה, כך שאינני רואה מדוע רעיון אוטופיסטי זה אמור להצליח ולרקום עור וגידים בקרב שתי חברות שבטיות-דתיות כחברה הישראלית-יהודית וכחברה הפלסטינאית. שתי מדינות ריבוניות בגבולות מוכרים לשני עמים שונים בתכלית הינה המטרה העליונה האמורה להדריך את אנשי השמאל הישראלי - פיתרון אשר - בניגוד לטענתך - ננקט הלכה למעשה בזמנו גם באירופה השסועה והפצועה לאחר מלחמת העולם השנייה; גבולות חדשים הוגדרו מחדש, מיעוטים הוגלו והורחקו לצמיתות 1, וכלכלת שוק נכפתה על יבשת זו. לתשומת ליבך אלכסנדר 1 שים לב כי אינני מציע או מעלה על דעתי לבצע כל 'טראנספר', כפי שדבר זה בוצע בשיטתיות על ידי מדינות אירופה השונות בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראטיב זה איננו פס מן העולם, אף לא מעולם פוסט 9-11, והוא עדיין חי וקיים בקרב תנועות ביקורתיות כלפי הציונות בכלל, ומפעל הכיבוש והדיכוי שלה בפרט, גם אם דבר זה איננו מוצא חן בעיניך, למשל. ניסיונך להציגני כבודד במערכה לא רק שהוא חסר חשיבות (שכן נכונות טענות לא נקבעת לפי כמות האוחזים בהן), אלא גם פשוט איננו נכון. אני ממליץ לך לגשת בהזדמנות הקרובה למבחר האתרים העוסקים בנושאים אלו מנקודת מבט פרוגרסיבית (בשפה האנגלית בעיקר), ולבחון את אופי הדיון שם. ישנה הסכמה רחבה כי מדיניות ישראל כלפי המיעוט הפלסטינאי בתוכה, וכלפי האוכלוסייה האזרחית הכבושה מאחורי קווי מלחמת 67', לוקה ברבים מאוד מהמאפיינים של הקולוניאליזם האירופאי של המאה שעברה, זאת בשילוב עם אלמנטים של הניאו-קולוניאליזם, השלטון הכלכלי דרך פרוקסי דיקטטורי, הפועל לטובת המעצמה בעלת האינטרסים. אגב, רק היום קראתי מאמר מאלף על ניצני הדמוקרטיה שהחלו לצוץ במדינות ערב בשלהי סוף המאה שעברה ותחילת המאה הזו, אשר נקטעו בגסות בידי מדינות אירופה (בעיקר בריטניה וצרפת) מבעוד מועד, שמא יתקוממו להם הילידים ויאיימו על המשטר הנאור שהונחת עליהם. יש להניח, כי אלמלא יתרונותיה הצבאיים-כלכליים העצומים של אירופה בתקופה זו, היה העולם המוסלמי מגיע למצב דמוקרטי לעילא, זאת בזמן שהפרוסים והאנגלים היו שוחטים זה את זה בין תעלה אחת לשנייה, במאבק ארוך שנים, ומחכים לוילסון. רעיון המדינה הדו-לאומית (או הרב-לאומית) דווקא נדמה שמחזיק מעמד במדינות בהן יש שיוויון בין הלאומים: ארה"ב, אוסטרליה, קנדה, בלגיה, וכן הלאה. גם שני השבטים הדתיים, לשיטתך, שמאכלסים את פיסת אדמה זו, מסוגלים לקיים ביניהם מערכת יחסים פוריה ובונה, אם כי יש להודות כי מצב אוטופי זה הוא עוד רחוק מאוד, וצעדים קשים מסוימים חייבים להתבצע בדרך אליו. כמו כן, סביר להניח שעם כל חוסר שביעות הרצון של אירופאים מסוימים מתופעת ההגירה למדינותיהם, הכלכלה האירופאית לא תוכל להחזיק מעמד בטווח הבינוני אלמלא הגירה זו, שכן שיעור הילודה הוא נמוך מאוד, ולעתים שלילי, מספר משלמי המסים יורד, ומספר מקבלי הפנסיות עולה בהתמדה. בין אם ירצו ובין אם לאו, גלי ההגירה מביאים עמם תקווה להתחדשות אירופה, הן מבחינה כלכלית, והן מבחינה רעיונית ותרבותית, ותהליך זה איננו נמנע. כך שגם אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה עומדת בפני שינויים רציניים באופיה, וזאת עוד מבלי להיכנס לנושא האיחוד האירופאי, שבכלל הופך את האיזור כולו למדינה רב-לאומית גדולה. בכבוד, גלעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד ידידי, אינני מנסה ואין ברצוני כלל להעביר דיון זה עימך לפסים אישיים על ידי 'נסיונך להציגני כבודד במערכה...וגו.', אך עליך לדעת להתמודד עם ביקורת כללית בדרכים קוגנטיביות ומהוקצות יותר, נטולות כל פיקסאציה רגשית ראשונית מצמתת. הנקודה שציינתי בקשר להפסק השימוש באירופה בנאראטיב הקולוניאליזם כלפי ישראל היא בבחינת עובדה מוגמרת עבור רוב חוגי השמאל הפרלאמנטרי והחוץ-פרלאמנטרי, כולל קבוצות אוטונומים ואנארכיסטיים למיניהם. ישראל נתפשת לשיטתם כסתם מדינה מרושעת וגזענית 1 מרצון - ללא כל היבט ונסיון דברים היסטורי ו/או היסטוריוסופי. בכלל, דומה כי הנושא הקולוניאלי מיצה עצמו בשלהי שנות התשעים, אחרי שהתברר לכולם שגם בריה"מ 2 ומדינות מצפון אחרות עסקו לכאורה בקולוניאליזם ישיר או עקיף. רעיון המדינה הרב לאומית הוא רעיון נפלא לאלו המקבלים את חוקי המשחק המערביים; אינני רואה כיצד מסוגלת דת ותרבות האיסלם לקבל ולאמץ רעיונות וחוקים מסוג זה בעתיד הנראה לעין. גם רעיון המדינה הדו לאומית אינו עולה תמיד יפה, גם לא בארץ הפדופילים המוראליסטיים 3, שם הוולונים מגלים סימני אלרגיה קשים כנגד הפלמים ולהיפך. לגבי רעיונות דו לאומיים עם מיעוט או רוב מוסלמי הרי שהדיעות חלוקות: אלו שלא התנסו מעולם בנסיון אישי ולאומי מסוג זה מהללים ומשבחים את הדבר, בעוד שאלו שהכירו וחוו על עורם את הדבר אינם מעוניינים אף לנסות ולדבר כלל על הנושא. נקודה מעניינת. לגבי נושא הדמוקרטיזציה המוחמצת בגלל - איך לא - מדינות מערביות מדכאות הרי שאפילו אקספרימנט הניוספיק קטן על מאמיני שטות זו. רק לידיעתך - מדינות ערב והעולם המוסלמי מבינים עצמם, היום ועכשיו, כדמוקרטיים וסובלנים להפליא; בסדרת ראיונות עם הוגי דעת מוסלמיים בשבועונים גרמנים, חוזרים ואומרים הם כי האיסלם הינו האלמנט הדמוקרטי הגדול ביותר בעולם הנאור דהיום. בדיעה זו מחזיק גם סגן שר החוץ המצרי, אשר ממשיך לטעון כי ישראל אחראית במישרין לאירועי פיצוץ מגדלי התאומים 4. באשר לשני השבטים הדתיים בארץ המובטחת אני אישית מעדיף לענות בתגובה אחרת, אך אציין בנחת כי בשאר הנקודות של תגובתך זו אני מסכים איתך לחלוטין. שלך בברכה אלכסנדר 1 נחמה פורתא; לאו דווקא 'קולוניאליסטית' אלא סתם גזענית. 2 בריה"מ החביבה, אשר טבעה באופן אובססיבי את המונח 'קולוניאליזם' בביקורתה הנוקבת כנגד המערב. 3 בלגיה 4 בנוסף לכך מקפידים הוגי דעת מוסלמים אלו להכחיש את השואה באופן סיסטמטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכסנדר מאן השיב לך אמנם במקומי וגם כרוחי, אך הוסיף גם את המלים שלי. החוק שעליו מדובר אינו קשור כלל בזכויות ערביי ישראל בארץ אלא בפעולות רצח שבהם עוסקים אחיהם מעבר לגבול, וגם אם כדבריך יש דכוי של ערביי ישראל, עובדה שאני לא מקבל כלל, אין זה קשור כלל לחוק שהם מנסים להעלות. גם מהומות אוקטובר היו קשורות ב ''אינתיפדת אל אקצה'' - שום קשר לדכוי, כביכול, שלהם. בכל הדוגמאות שהבאת גם אם קולו של המיעוט המקופח למרות אי הדמוקרטיה היה נשמע, בכל זאת הדבר לא יהיה קשור לענינו. באחת מתשובותיך למעלה הזכרת את הסכסוך בין הודו ופקיסטן. לו בפרלמנט של הודו היו דנים בחוקים לטובת הפקיסטנים ולהפך, בפרלמנט של פקיסטן היו דנים בחוקים לטובת הודו הייתה בכך דוגמה שמתאימה למקרה שלנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |