 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לפעמים מתחלחל מהעברית של המטפלות והגננות בפעוטונים ובגנים. לקח לי שנתיים לגמול את הבת שלי מהמילה ''יושנת'' ולא הצלחתי בשום אופן להסביר לגננת שהילדים שואלים ספרים מהספריה ולא משאילים אותם. אני מציע להתחיל בהקניית עברית טובה ועשירה לעובדי החינוך, קודם בגיל הרך ואחר כך לעבור למורים. אם הילדים יגדלו בסביבה שדוברת עברית טובה ועשירה, אז סביר שגם הם יוכלו לדבר ככה. (מצד שני, כשהילד מפנים יותר מדי את לאה גולדברג ואומר ''כמדומני שזו צפרדע'' זו גם בעיה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"מה שם היצור? כמדומני צפרדע"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילד לא ציטט, הוא השתמש במילה שלמד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה בכיוון ההפוך לא נראית לי אמיתית, כי ככלות הכל הילד נחשף לשפה המדוברת כמו של הוריו ואחיו בבית, של החברים בגינה, של הדוד הנחמד שנותן קרמבו חינם במכולת.לא נראה לי שחשיפה מוגברת ללאה גולדברג בגיל הרך (ובעצם בשום גיל) עלולה להזיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להזיק בטח שלא. רק לגרום לבני גילו לתהות מה הוא מנסה לומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבן שלי אומר "כמדומני", "תמה", "למרגלות", "ניחוח" ועוד כיוצא בזה (וגם "כיוצא בזה"). לא נרשמה בעיה. לעומת זאת, אסור לו להשתמש בביטוי "בא לי". מותר לו להביע את הרצון, אבל הוא צריך לנסח אותו בצורה ראויה ומדוייקת ("אמא, אם תקני לי את הבקוגן ה 4587425 אני אהיה ילד מאושר מאד!" או "אני רעב עכשיו לחטיף וכשאני אומר חטיף אני לא מתכוון לתפוח אלא לשוקולד.") ואם הוא אומר "תביא לי" מצופה ממנו לתקן למושג המדוייק - לא "תביא לי מיץ" אלא "תמזוג לי מיץ", "הושיטי לי את השלט", "כסי אותי בשמיכה" וכיו"ב. אחרת הוא לא מקבל. פשוט וקל. וכמובן שכל משפט שאינו מלווה במילות נימוס זוכה לגבה מורמת והתעלמות מהבקשה עד לניסוח מחדש. אמו הרשעה אפילו מכריחה אותו להגדיר במילים למה הוא בוכה. יש הבדל בין "נפלתי ונחבלתי" ל"נבהלתי" ול"פגעת ברגשות שלי". סוג שונה של ניחומים. הוא זכר קטן וסטראוטיפי, כך שהנטיה הטבעית שלו היא לצמצם את העולם הרגשי ל"כיף" ו"לא כיף". אני עוד עובדת על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מנהל מאבק לביעור ה״בא לי״ וה״תביא לי״, אבל כשככה מדברים איתם בגן זה כנראה חסר סיכוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו שלבים שגם אני כמעט והתיאשתי. אבל היום הוא בן שש וחצי, והנגע בוער לחלוטין. אפילו שמעתי אותו בחצי אוזן מעיר לאורח צעיר ש''אצלנו בבית לא אומרים ''בא לי''''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תביא לי" הוא אכן ביטוי מגונה, אבל מה יש לכם נגד "בא לי"? זהו סתם סלנגג תמים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי, אם יורשה לענות בשם לבפ, שמדובר בשני מקרים שונים, "תביא לי" הוא שיבוש לשוני ומבין השניים דווקא הוא התמים יותר וקל לתיקון, "בא לי", כמו אחיו "כן/לא כיף", הוא סממן לתרבות שלמה. _____ אגב, הנוער מתקשה להבין את ההבדל בין 'לתת' ו'להביא' והסברים מילוליים ארכניים אינם ממחישים את ההבדל. באורח פלא, אותו נוער מבין היטב את ההבדל בין BRING ו GIVE, ולא מתבלבל ביניהם. אם כך זו שיטה מעולה לתיקון השגיאה. השיטה טובה גם - אם כי בצורה מעט חלשה יותר - לתיקון השיבוש-גנדור הטרנדי 'לרשום' במקום 'לכתוב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. סממן לאיזו תרבות הוא "בא לי"? ב. האמנם מבין הנוער את ההבדל בין BRING ל-GIVE? לא הבחנתי. וגם מה רע ב"אני רוצה בבקשה..." או משהו בסגנון? ג. איך זה עובד על "לכתוב" ו"לרשום"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''למה זה דומה לתלמיד שאמר לו רבו אל תביא לי אלא חיטין והביא לו חיטין ושעורים שאינו כמוסיף על דבריו אלא כמעביר על דבריו'' גמרא, דף לד, א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק! אמר לו "*אל* תביא לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאפשר להצטער על כך. בדרך זו נמנעים מן הילד העושר והדינמיות של שפה חיה ונושמת, המקיימת דיאלוג מתמיד עם רבדים תרבותיים וחברתיים מגוונים. נניח למשל שהילד מתוסכל מהתנהגותו של חברו הטוב, ורוצה, בכלים המוגבלים שרכש בבית, לבטא משהו בסגנון: "בואנה, אתה לא בא לי טוב". אני מתקשה לראותו מנסח אמירה זו, עם כל העוצמות והאלוזיות התרבותיות הקשורות בה, באמצעות אבני הבניין אליהן הוא מוגבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה, אתה הצלחת לבטא משהו בסגנון: "בואנה, את1 לא באה לי טוב", עם כל העוצמות והאלוזיות התרבותיות הקשורות בה, באמצעות אבני הבניין אליהן אתה מוגבל. 1 ל.ב.פ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת לי מוגבל? למה זה מה זה לא בא לי טוב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ"ל מאחר וזה מה זה לא בא לי טוב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדמני שבנך זקוק למספר השח-רחוק של הארגון ער''ן, או שאר ארגונים כיוצא בו. תמהני מדוע ניחוחות של מצוקה לא עולים באפכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, כבר נאמר לנו שאנחנו הורים רעים כי: א' יש לו שעת שינה מוחלטת, שמותר להפר אותה רק בשישי בערב וגם אז רק אם יש אורחים. ב' הוא מקבל כמות מוגבלת של ממתקים. וכאן ההתנגדות באה משני כיוונים - שהוא מקבל בכלל, ושמגבילים אותו. ג' הוא אינו רשאי לצעוק על הוריו או להתחצף למבוגרים בכלל. ד' הוא נדרש לציית להוריו ולמורה. מותר לו להעלות השגות, כל עוד הוא מבין אצל מי הפסיקה האחרונה. ה' הוא נדרש להתנצל על התנהגות לא הולמת. ו' מצופה ממנו להיות ידידותי ומתחשב, גם אם "לא בא לו". ז' הבית אינו גוף דמוקרטי, אלא יותר מונרכיה ליברלית. ח' הדבר היחידי הנתון לבחירתו בשעת הרחצה זו הבחירה בין אמבטיה ומקלחת. עצם הרחצה אינה נתונה לדיון. ט' הוא חייב לנסות ולטעום מאכל לפני שהוא מכריז שזה לא טעים, וגם אז מצופה ממנו להשתמש במילים "זה לא לטעמי" ולא "איכס". י' הוא צריך לחלוק מצעצועיו עם חבר אורח, ולהתחשב ברצונות האורח. יא' הוא רואה לא מעט טלויזיה. יב' אבל אסור לו לזפזפ לבד או לראות דברים שהוריו לא אשרו. ועוד כהנה וכהנה. והוא ילד מאושר, עצמאי מאד ואפילו די מפונק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכפת לך לנמק את א'(למשל)? ז"א אתם בחרתם לקבוע לו שעת שינה מוחלטת משום ש: א. אתם חושבים שילדים שהולכים לישון בשעת שינה מוחלטת הם ילדים מאושרים יותר. ב. אתם חושבים שילדים שהולכים לישון בשעת שינה מוחלטת הופכים להיות מבוגרים מאושרים יותר. ג. אתם חושבים שילדים שהולכים לישון בשעת שינה מוחלטת הופכים להיות מבוגרים מוצלחים יותר. ד. אתם חושבים שילדים שהולכים לישון בשעת שינה מוחלטת הם ילדים מוצלחים יותר. ה. כשהילד הולך לישון בשעת שינה מוחלטת ההורות קלה יותר. ו. כשהילד הולך לישון בשעת שינה מוחלטת ההורות מוצלחת יותר. ז. סיבה אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו חושבים שילדים שהולכים לישון בשעת שינה מוחלטת, ולפיכך מקבלים די שעות שינה, הם ילדים בריאים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ואם אני כבר מחטט, עוד שתי שאלות: על סמך מה אתם חושבים את זה? מה איכפת לכם אם ביום שישי בו אין אורחים הוא ילך לישון בשעה מאוחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סמך דעת מומחים שטוענים ללא יוצאי דופן שילד בגילו זקוק ל10-11 שעות שינה לפחות, ועל סמך ההתנסות האישית שלנו איתו שלימדה אותנו שהוא רגוע ומאושר יותר כשהוא ישן מספיק, ובשעה קבועה. כי זה משבש לו את שעת הקימה ואת שעת השינה ביום שבת וכשאין אורחים אין סיבה לכך. כשהוא ישן אצל סבא וסבתא הם נותנים לו להשאר ער עד מאד מאוחד, ואנחנו רואים את התוצאות בהמשך השבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים זקוקים לגבולות ברורים, בעיקר לקבל כאלה מהוריהם. שעת שינה מוחלטת (שמתקדמת עם הגיל, כמובן) היא דוגמה מצוינת להגדרת גבולות כזו. הילד תמיד בודק את הגבולות וההורה מבהיר לו שהם שם. כך מקבל הילד מבנה ומשמעות ומרגיש הרבה יותר בנוח. מותר לחרוג מהגבולות כל עוד מובהר שזו חריגה מקומית. ''היום אתה הולך לישון מאוחר מהרגיל כי הדודה בלומה באה לבקר ורצינו שתספיק לבלות איתה''. מבחינתי תשובות א עד ד' נכונות, וכמובן התשובה של ל.ב.פ שהיא בעצם הבסיס לכל העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים זקוקים לגבולות... אז אולי תגביל את מספר המילים אותם מותר להם לדבר במשך היום?! גם זה גבול. ילדים לא זקוקים לסתם "גבולות". הגבולות צריכים להיות הגיוניים, כאלה שהילד יוכל להבין את ההגיון מאחוריהם, כאלה שהמבוגר (במיוחד אם יש יותר מאחד והם צריכים להיות מתואמים) יכול להבין את ההגיון מאחוריהם. בנוסף, ילדים זקוקים גם לגמישות, אנחנו לא מגדלים עצים, והורה שלא יכול להתגמש בהתאם לנסיבות הוא הורה גרוע שלא באמת מועיל לעצמו או לילד שלו. התשובה של ל.ב.פ. היא תשובה שמתאימה לנסיבות הספציפיות של ילד מסויים. לפי עדותה הוא לא מתפקד כל כך טוב אם הוא לא ישן מספיק והוא לא יודע לבד מתי ללכת לישון. מנסיוני, זה לא רק משתנה מילד לילד, אלא גם משתנה ככל שהילד גדל (ולא תמיד באותו כיוון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש ויכוחי שעת שינה עם הילדים, בעיקר הגדול. שלפתי לו את טבלת שעות השינה המומלצות ועשיתי יחד איתו את החשבון מתי הוא צריך להיות במיטה. כמובן שזה לא יפריע לו לנסות "למשוך" כל פעם, וחובתי לשמור על הגבולות שהצבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת לא רשאי? גם שלי לא רשאי, אבל מה עושים כשהוא צועק? ______________ מנסה ללמוד הורות מוצלחת יותר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמחתי הוא ילד ממש טוב ולהוט להשביע רצון, אז ב90 אחוז מהמקרים מבט מזרה אימה מספיק. בעשרה אחוזים הנוספים נדרשים לסנקציות כמו הרחקה מהמקום, איום בשלילת זכויות או פעילות מהנה כלשהי, שלילת זכויות או פעילות מהנה כלשהי, והכי נורא בעיניו - אמירה שהוא מתגלה כצעיר מכדי להשתתף בפעילות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן כמה הילד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 279915 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה חברתית זה יכול להזיק מאוד בגיל צעיר. בבי''ס יסודי למדה אתי ילדה שאם נגע בה מישהו בטעות היא הייתה אומרת ''הסר טלפיך ממני'', למשל. זה לא ממש הפך אותה לאהובת הכיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם היא היתה אומרת "אל תגע בי", זה כן היה הופך אותה לאהובת הכיתה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה הרבה פחות בעייתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, איך להגיד את זה, טלפים, בעיני לפחות, נושאים משמעות שלילית כמתייחסים בעיקר לכפות של חיות. בעיני הבעיה העיקרית עם המשפט היא לא גובה השפה אלא שהוא מעליב, לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר שביתך הייתה יושנת כיוון שכך נהגה לעשות גם הגננת שלה, לא? ובעניין שואל/משאיל, לווה/מלווה או שוכר/משכיר אני כבר התייאשתי מזמן, כשהסתבר שאפילו בין חבריי הטובים יש הנכשלים בכאלה. ולמען האמת, אחרי אחד מחוזי השכירות שראיתי, ששפע במשפטים בסגנון "המשכיר ישכיר לשוכר את המושכר בדמי שכירות...וגו"' הרגשתי שאני לוקה במנת יתר מסוימת של השורש "שכר"... ההצעה שלי לקידום העברית היא להרבות בתוכניות שעשועי לשון ברדיו ובטלוויזיה - חידודים, חידונים וכיו"ב. אגב, הייתה תקופה שבאחת מתוכניות הבוקר ברדיו - אינני זוכרת איזו כרגע - הייתה פינה של הצעות לעברות מונחים לועזיים. אפשר לחדש ולהרחיב גם אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''המילה האחרונה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה. אני מבין שאם המילה האחרונה נאמרה כבר, אז יהיה קשה לחזור עליה, מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נשמע לי רעיון טוב. נדמה לי שאברי גלעד דורש שבכל "אחד נגד מאה" תופיע גם שאלה הקשורה לאיכות סביבה (או משהו חברתי?). באותו אופן אפשר לדרוש לפחות שאלה אחת הקשורה לעברית נכונה ועשירה. הנה כמה דוגמאות, אפשר בדרגת דקויות עולה מבחינת דרישות השפה: 1. מקרינים (ומקריאים) טקסט רץ. מי שלוחץ ראשון כאשר מופיעה בו שגיאה משמעותית בעברית, זוכה. לחיצה שגויה גורמת למנחה לפלוט קללה לא תקנית לעבר המתמודד (או רק לירידת הניקוד שלו). 2. אותו הדבר, רק שמדובר בקטע עם מספר שגיאות והלחיצות הן על מונה שגיאות שאינו גלוי למתמודד השני. מי שמספר השגיאות שמצא קרוב ביותר לזה הנכון, מנחש בסוף הקטע את השגיאות ומקבל/נגזל נקודה עבור כל ניחוש נכון/שגוי בהתאמה. השני נאלץ לאחריו להסתפק באלו שהראשון טרם עלה עליהן, אם עוד ישנן כאלו. 3. לתרגם קטע קצרצר הכתוב בשפה דלה לעברית עשירה (אך עכשווית!). כאן השיפוט הוא איכותני ולכן גם בעייתי, אך מעניין יותר. אני בכל אופן, מתחייב לצפות בכל העונה הראשונה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה משחקים, אם כי מס' 3 יכול להיות בעייתי מדי. ולגבי השגיאות - אני מציעה בעיקר כאלה שהן שימוש לא נכון במלים/ביטויים שונים. למשל, כפי שכתב מסוים - אינני זוכרת את שמו - איחל פעם לצופים באחד מימי הסקאדים לילה טוב ו"מנוחה נכונה"... ושמעתי יותר מפעם שמשתמשים בביטוי "סגי נהור" כאילו פירושו "לשון המעטה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפייבוריט שלי זה ''שלא תבין אותי נכון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת נשמע כמו גילוי לב מופלא (במקרים מסוימים), וטרם שמעתי אותו:) אם כי, מצד התקינות הלשונית גרידא, אין כאן שום בעיה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מפרדוקס השקרן ברמה הסמנטית, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן נכון, בתנאי שאתה מוציא את המשפט מהקשרו, כמובן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להבין אותו נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה אתה מתכוון ב"נכון"?:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא תבין אותי נכון, אני מת על הביטוי הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום נזכרתי בכמה פנינים שאספה אחת מחברותיי: "נשרוף את הגשר כשנגיע אליו", "המחמאה הזאת היא ממש קומפלימנט" ו"זה פסביכולוג ענק! ממש פראפסיכולוג"... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נשרוף את הגשר כשנגיע אליו'' וגרסתו החביבה יותר (עלי) - ''כשנגיע לגשר נקפוץ ממנו'' הם סלנג ותיק ומוכר. ''מחמאה ממך'', ככל שאני זוכרת, נולד בסדרת המופת רמת אביב גימל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זוכרת נכון. הזיכרון שלך - ממורי ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנגלית זה When we'll reach the bridge, we'll double cross | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפלמח היינו אומרים כשנגיע לגשר נפוצץ אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון, בכלל לא היינו אומרים את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד אוהב את ''עושה ימים כלילות''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מישהו פה שותף לדעה החתרנית שלי ש"איה פלוטו" הוא לגמרי אובר-רייטד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זקוק לעדכון לזמנים המודרניים, כמו ההמנון הדתי All Things Bright and Beautiful המושר בימינו בכנסיות ללא הבית השלישי. מה שפעם נדמה כדרך הטבע הוא בימינו אכזרי, היום אסור לקשור כלבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיסור על קשירת כלבים זה משהו חדש? רוב הכלבים הגדולים בשכונה שלי (ויש הרבה כאלה) קשורים בשעות היום, וטוב שכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהנורמות האלה כבר פסו, אפילו במוסכים אין דברים כאלה. ארץ ישראל השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת חיה בבועה, שאפילו החוקים בתוכה הם לא חוקי המדינה באמת. את באמת חושבת שאסור לקשור כלבים? (לפי החוק, לא לפי המוסר שלך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ציפית, אנחנו מדינת עולם שלישי, ככל שדתיים יותר כך הכלבים קשורים יותר. אם זה מעודד אותך, במושב הצפוני שלי אף כלב לא קשור, כל הכלבים גרים בבתים יחד עם המשפחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שדתיים יותר יש פחות כלבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחחח... אצלנו במושב כל הכלבים ישנים בבית במיטה, והבעלים של הכלבים קשורים במלונה כל הלילה עד הבוקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושמרק ועצם הם "הכל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השנה 1957. המרק הוא במקרה הטוב מרק עוף, סביר להניח שבלי העוף. העצם היא כנראה עצם של אותו העוף, אבל בלי הבשר. אפילו בקיבוץ. אין פלא שהוא קרע את החבל, נבח הב-הב, קפץ חיש מהר ונשא רגליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את חושבת שהאכזריות היא בסוג האוכל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק, מן הסתם. אגב, אם הוא היה חופשי, מן הסתם הוא היה מוצא לו מה לאכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרק ועצם הם הכול. בענייני הכול, הוו' והסמיכות מוציאות זו את זו. אמי מנטפקת לי בנושא חזור ונטפוק מיום שעמדתי על דעתי בכתב, ואני לא יכול להתעלם ממנו. ולעניין: עוד מישהו רוצה להצטרף אלי לשבחים ולנוסטלגיה ל"עטלפי עכו" מאת בנימין גלאי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב אותו (וגם הילדים). באופן כללי יותר, שום דבר של לאה גולדברג לא יכול להיות אובר-רייטד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי העלילה, השפה והציורים סבירים פלוס, אבל יש בספר שלושה דברים שממש מעצבנים אותי. הראשון הוא חריזה צולעת (אולי בגלל המוצא הייקי של גולדברג?): שדות--מאד, טוב--חוף, מקלחת--ככה, ועוד. השני הוא טיפוגרפיה מוזרה: פסיקים נוטים לכיוון ההפוך, וסימן "שווה" במקום מקף (ועוד במקומות תמוהים: "אמרה=לו 'קווה=קווה"'). השלישי הוא שבירת שורות מבלבלת: "יצור ירקרק, משונה, מי יודע, / מה=שם היצור? כמדומני צפרדע!". הכוונה במשפט, אני חושב, היא "מי יודע מה שם היצור?", אבל הפסיק ושבירת השורה אחרי "יודע" גורמים לרוב האנשים1 להקריא את השורה הזו שלא כהלכה. ____________ 1. מדובר במחקר ראשוני, שמבוסס על מדגם קטן ולא מייצג. YMMV. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבירת שורה שלא תואמת את התחביר היא טריק נפוץ בשירים למבוגרים. נשמע לי שבמינון נמוך זה לגיטימי גם לילדים, רק דורש עוד ניואנס וחצי בהקראה (לקרוא ''מי יודע מה שם היצור'' בנגינה של משפט שאלה אחד, אבל להשהות קצת אחרי ''יודע'' - נשמע לי עובד). אם זה מבלבל מדי או לא, כנראה תלוי גם בגיל הילד, וגם במידת הבהירות של הטקסט - אם גם כך יש בו מילים קשות, זה מן הסתם יותר מבלבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשכח שגולברג כתבה בתקופת הצמיחה של המודרניזם העברי. זה היה בדיוק הזמן שבו התפתחה חריזה ניסיונית ומדויקת פחות. מקלחת-ככה זה באמת חרוז לפי קריטריון גמיש יותר, רק שכחתי את השם של סוג החריזה הזה שרואים הרבה אצל אלתרמן. יכול להיות שזה גם סמן של שירה רצינית פחות והיתולית יותר. וזה ודאי טוב לפיתוח השמיעה השירית של הילד הרך. זה כבר פחות מקובל כיום ואני לא בטוח אם זה סימן להיחלשות או התחזקות הטעם האסתטי שלנו. סימן השווה במקום מקף היה מקובל פעם, לא ברור לי למה, אולי לא היה להם מקף במכונות הדפוס, אם כי הספר של גולדברג כתוב במעין כתב יד שפשוט שכפלו. שתי הערות: 1. הבן שלי, בן ארבע דובר אנגלית, מוקסם מן העמוד שבו פלוטו רואה את בבואתו באגם, מה שהוא קורא "מים-פלוטו" (על משקל water-pluto) 2. תמיד מעניין לראות, גם בספר הזה, איך חלק מן החיות מקבלות דיבוב וחלק ממשיכות להיות מוגבלות לאלם או ללשון החיות. הפרה מדברת "אני מייצרת חלב לגבינה", פלוטו מדבר וגם נובח הב-הב ואילו הצפרדע עונה לברכת שלום של פלוטו קוה-קוה. אצל דיסני דומני כי פלוטו אינו מדבר כלל בעוד מיקי מאוס ואפילו גופי שהוא גם כלב, כן מדבר. כלומר, גם בעולם הדימיוני שבו משוחררות החיות מן האלם ומן השיעבוד לאדם (שחרור מלא או חלקי, דיבור הוא כבר שחרור), עדיין חלק מהן מוגבלות לתפקידן המסורתי. פלוטו בסרטים מצוירים ממשיך להיות ה"כלב": נובח, רץ, לא מדבר, בעוד חבריו החיות מקבלים דמות אנוש וכך מצטרפים "למעמד העליון" בעוד דיכוי הכלב "מונצח". שאלה מרתקת בעיניי, ואני תמה מי קבע כך ומדוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלילה הוכתבה ללאה גודלברג במידת מה. הספר התחיל מהציורים שצייר אדם לביתו. האם כתבה עלילה. אחר כך לאה גולדברג הצטרפה אבל לקחה קרדיט רק על החריזה. איה פלוטו [ויקיפדיה] אותי שבירת השורות גם התמיהה אבל היום היא מוצאת חן בעייני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושב. מצד שני את מעיין זה די מרתק, מצד ראשון רוב הספרים מרתקים אותו באותה מידה פסיבית. מצד שני, מיץ פטל נשגב לחלוטין מבינתי, וגם מעשה בחמישה בלונים מציק לי - העלילה נחמדה והציורים מקסימים, אבל הייתי שמח אילו המוזיקליות והחזרתיות שם היתה יותר מוקפדת. (וכדי להיות גם חיובי: נרעשתי לטובה כשגיליתי לפני שנים מעטות ש"טוסברהינדי הגיבור", חווייה מכוננת של ילדותי, נמצא שוב בחנויות. לטעמי ספר חובה מגיל ארבע עד מאה ועשרים, בהחלט כולל שש עשרה ועשרים ואחת. אבל לא שמעתי עוד על מישהו אחר שמכיר או זוכר אותו. מהאייל תבוא ישועתי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוסברהינדי מתוק, אבל אין על עלי קמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, טוסברהינדי הגיבור! כמה חשוב לדעת איך לצאת מבור עמוק, כמה חשוב לספור כראוי אריות, ואיך לבחור לשוט בספינה שלא היתה שם בכלל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ פטל, בעיני, גם לא משהו, וגם מאוייר איום ונורא. _______________ אני מכירה את טוסברהינדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו ברור. אני אפילו זוכר תוכנית בטלוויזיה בה מישהו ( אמיר אוריין?) מקריא, אם לא את כל הספר, אז לפחות את החלק המבריק על האריה הרביעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניתי אותו לפי שלוש שנים. ירדן הקשיב בעניין רב, החמיץ את רוב הבדיחות ודרש ממני בהקראות הבאות לדלוג על הנסיון השני (עם הסירים). לאט לאט הוא למד לצחוק יחד איתי במקומות הנכונים, בעיקר כשטוסברהינדי אוכל את האריה הלא נכון. שקד פחות התלהבה מהספר, אבל כשהגננת הכריזה שבכל יום ו' אחד ההורים יבוא לגן להקריא לילדים סיפור, גייסתי את טוסברהינדי לעזרתי. הילדים היו מרותקים והגננת ביקשה שאשאיל להם את הספר לזמן מה. אין מה לומר, ספר חובה (לקנות מהר לפני שיאסר, הסופר הוא עוכר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הסופר תמיד היה עוכר. מה חדש? הסופר גם מת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה חדש? שהמדינה שלנו מתחילה להתייחס אחרת לעוכרים וליצירותיהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |