 |
|
 |
||
|
||||
 |
אגב אנשים שבונים באדמות שלהם זה כן חוקי והחוק שמוניע זה רק כדי לגזול מערבים להתייצב באדמות משלהם כי זה מהווה סכנה על אנשים גזעניים שחושבים שהם יותר טובים ומתורבתים יותר אך אני אומרת לך שאתה טועה יש ערבים יותר משכלים ומתורבתים מהרבה יהודים וההפך נכון בניית קיבוצים לא היתה במחשבה שלנו כי אנחנו תמיד היינו קשורים במשפחה ועד עכשו אבל אם הדור החדש יחשוב על דבר כזה זה סוג מזכות האחר ....הדימוקרטיה ואולי אולי המדינה תתיחס לנושא בשווין ופעם בחיים לא תהיה הפליה המדינה תתן לנו חילקה ברצון חילקה שפעם היתה שלנו וגזלו אותה מאיתנו באונס |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא של המשפחה הוא באמת במרכז העניין. עכשיו גמרתי לקרוא את הסיפור (הארוך) של קיבוץ אחווה, וחוץ מהפוליטיקה המסובכת להפליא, נראה שהבעיה הפנימית הכואבת ביותר בקיבוץ-הערבי-הניסיוני ההוא, היתה החיסרון המוחלט של נשים. הרבה מאוד השתנה במעמד האשה בחברה הערבית מאז, במיוחד בעשור או שניים האחרונים1. וכמובן, הפעם מדובר במשפחות צעירות. -- 1 ניסיתי למצוא מאמר ראוי שיתמוך באבחנה הזו ונכשלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק שמונע בניה באדמה חקלאית לא הומצא רק לכבוד הערבים. הייתכן שאת הכותבת הערביה הראשונה באייל הקורא? היה כאן בעבר כותב שהזדהה כערבי (גבר) אבל אני לא זוכר מה נסגר איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, החוק שמונע בניה באדמה חקלאית לא הומצא רק לכבוד הערבים. כמוהו גם החוק המחייב תכנית מתאר (תמ''א) ותכנית בנין ערים (תב''ע) לצורך קבלת היתר בניה (וגם החוק המחייב היתר בניה לכל בניה ובכלל זה תוספת בניה). החוקים אדישים ללאום הבונה. לגבי היישום של אותם חוקים - זאת כבר אופרה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים חלקית לסיפא, אבל נראה לי שבסך הכל, מבחינה דיורית עדיף להיות ערבי (לא בדואי) מאשר יהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף להיות מושבניק יהודי על כפרי ערבי. (אחד שיודע מפי אחד שהרחיב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאורך השנים היו כמה נסיונות פרודיים, כנראה של כותבים מוכרים באייל ועפ"יר לא מוצלחים. ולהבדיל - היה נאאל אלטוחי, סטודנט מצרי רציני שהפליא בידיעת העברית שלו. http://www.haayal.co.il/search?SearchStr=&Search... צ'רקסי: תגובה 365498 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההעלאה מהאוב של נאאל אלטוחי. חיפשתי עליו עכשיו קצת ברשת, ומצאתי ראיון אתו (באנגלית) שבו הוא מספר, בין השאר, איך בגלל ציונים גרועים הוא לא התקבל לחוג לספרות אנגלית באוניברסיטה, והסתפק בחוג לעברית. הוא גם מפעיל בלוג (בערבית) שמוקדש לתרגומים שלו ליצירות של יוצרים ישראלים - מביאליק, דרך חנוך לוין, ועד אתגר קרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראיון לא נפתח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה את mao more then ever, שאאז"נ השתמע מדבריו שהוא ערבי, והיה די ברור שהוא לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, תודה שהזכרת, שכחתי ממנו. מאו, האיש התעלומתי ששלח הרבה מגילות ארוכות משל עצמו באנגלית מוזרה עם שגיאים, ובכמה הזדמנויות הסתפק בטקסטים מוכנים באנגלית תקינה, מבלי לציין שהם מודבקים ואינם שלו. הרבה פעמים לא היתה לי סבלנות לקרוא אותו עד הסוף. כמה שנים אחרי שהוא נעלם נזכרתי בו, ועלתה בדעתי האפשרות שעד היום נראית לי קצת יותר סבירה מאפשרויות אחרות - שאולי זה היה ''דני האדום'', הלא הוא דניאל קלטי (ומאוחר יותר, עפ''י סיפור שהופיע ברשת - דניאלה קלטי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע. בשארה, דוגמה: תגובה 70649 (ושימו לב לתגובה של טל שנמאס לו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק אוסר גם על עניים וגם על עשירים לישון מתחת לגשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק העונשין האומר ש: א. מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם. ב. מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם. חל על שמאלנים וימנים כאחד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק הזה עבר ברוב כלשהו? או סתם נבט לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי למה התכוונת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שכמעט בכל פעם שמביאים את סעיף 97 לחוק העונשין לא טורחים להביא גם את סעיף 94: אין רואים מעשה כעבירה לפי פרק זה, אם משתמעת מתוכו כוונה בתום לב, או אם נעשה בתום לב מתוך כוונה להביא, בדרכים שאינן פסולות לפי דין, לידי שינוי בסדרי המדינה או בפעולות רשות מרשויותיה, או בסדרי מדינת חוץ או בפעולות רשות מרשויותיה, או בסדרי מוסד או ארגון של מדינות או בפעולותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר לסעיף 94 או כל סעיף אחר, בניית יישוב (ויהיה קיבוץ, עיר, מושב או כל צורת התישבות העולה בדעתו של מישהו) לאזרחי מדינת ישראל אינה נופלת תחת ההגדרה "כוונה לפגוע בריבונותה של המדינה" או "מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה" (של המדינה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסיבה מאוד פשוטה,הרעיון שהקמת ישוב יכול לפגוע במדינה הומצא ע''י אספסוף השבט הלבן בארץ. הדבר הזה לא קיים בשום עם או מדינה ונוגד הגיון של כל אדם סביר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלכתם של צדיקים..,הנה אתה הבאת שאלת תם-כמה עמדו לדין בהסטוריה על העבירה הזאת ע"מ לברר כמה תום לב היה בה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, אבל כאשר מדובר בפוליטיקאים ("פושעי אוסלו" לדוגמה) אני מנחש שפעולותיהם נופלות תחת "...כוונה להביא, בדרכים שאינן פסולות לפי דין, לידי שינוי בסדרי המדינה..." כך שאין ממש צורך בהעמדה לדין על מנת לברר את הסוגיה. אני לא מכיר אנשים שאינם פוליטיקאים שעשו מעשה שמפר את סעיף 97 הנ"ל. למעשה, קשה לי להבין מה כוונת המחוקק במשפט "לפגוע בריבונותה של המדינה". איך פוגעים בריבונותה של המדינה שלא באמצעות הסעיף הבא (הוצאת שטח מהמדינה למדינה אחרת)? האם הקמת בתי דין קהילתיים וולונטריים ששופטים (למשל) על פי ההלכה בסתירה למשפט הישראלי זו פגיעה בריבונות? האם הברחת עובדים זרים למדינה זו פגיעה בריבונות? יש לי תחושה שזהו חוק דקלרטיבי שבאופן מעשי לא ניתן לעבור עליו, אבל אולי זה רק חוסר היצירתיות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נניח שאני מקבל את הוצאתם של פוליטיקאים . את יוזמת ז'נבה מכיר? כל מיני ארגונים שממומנים ע"י ממשלות זרות ע"מ לשרת את האינטרסים של הממשלות זאת כמעט הגדרת בי"ס לסוכנים זרים/בגידה אפשר לפגוע לדוגמה ע"י מתן אפשרות ללמד תכני לימוד של האויב בבי"ס הספר שלנו ההחלטה השרירותית שחוק מסויים הוא "דקלרטיבי" בלבד היא מסוכנת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה לראות איך יוזמת ז'נבה יכולה לגרום לפגיעה בריבונות או להוצאת שטחים מריבונות המדינה ללא אימוצה על ידי הממשלה ואישורה בכנסת, מה שמיד הופך אותה ל''כוונה להביא, בדרכים שאינן פסולות לפי דין, לידי שינוי בסדרי המדינה''. אני גם לא רואה איך ארגונים שממומנים על ידי ממשלות זרות ופועלים עבור האיטרסים של אותן ממשלות פוגעים בריבונות המדינה (אלא אם כן הם עוסקים בריגול וחבלה בדומה לסיפור ה''עסק ביש''). נסיון להשפיע על דעת הקהל ועל הפוליטיקאים לתמוך או לפעול בכיוונים מסויימים זה לא פגיעה בריבונות, גם אם הוא ממומן על ידי ממשלות זרות ותואם את האינטרסים שלהם (שוב, כל עוד לא מדובר בריגול או בחבלה). לימוד תכנים של האויב זה גם לא ממש פגיעה בריבונות, אבל מן הסתם יש למשרד החינוך מספיק אמצעים להתמודד עם חומר שסותר במובהק (ואפילו במשתמע) את מדיניות המשרד. לא צריך להשתמש בתותח מול זבוב ולא צריך להאשים בבגידה מורה שמלמד על ''פשעי המלחמה האיומים'' של ישראל. מספיק להעמיד אותו לדין משמעתי ולפטר אותו ללא פיצויים על חריגה מנהלים. בעיני זה לא מסוכן, אבל חוקים דקלרטיביים שמהווים אות מתה בספר החוקים הם פשוט מיותרים ועדיף בלעדיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתקשה לראות איך יוזמת ז'נבה עושה "מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה של המדינה"?! אתה בעצמך אמרת שאין לך דוגמה בוטה יותר להתקפה על ריבונות מאשר למסור שטחים. כלומר,לאחר שהוצאנו את הפוליטיקאים מהרשימה לצורך הדיון,אתה טוען ששום פעולה לא יכולה להיות מוגדרת כ"מעשה שיש בו לפגוע בריבונות" כי רק בידי הפוליטיקאים יש את היכולת להוציא זאת לפועל?! סחטיין,הצלחת לשלב טיעון מעגלי במלכוד 22 "אני גם לא רואה איך ארגונים שממומנים על ידי ממשלות זרות ופועלים עבור האיטרסים של אותן ממשלות פוגעים בריבונות המדינה" באמת? אני גם לא רואה איך ארגונים שנמצאים ב"פרטנר" שממומנים על ידי סלקום ופועלים עבור האיטרסים של אותה סלקום פוגעים ב"פרטנר"-אתה תוכל להסביר (עם תשלום נכבד כמובן) למנכ"ל פרטנר למה זה לא טוב שיש ארגונים שממומנים ע"י סלקום בתוך החברה שלו? אני לא יודע מה אתה מחשיב ריגול,שכמות נכבדה מהנתונים(השקריים) מדו"ח גולדסטון מבוסס על אותם ארגונים ,זה טקסט-בוק אחת ממטרות הריגול של כל מדינה. ברור שלא צריך להשים מורה בבגידה,במזרח ירושלים (לפחות עד לפני כמה חודשים לא יודע מה עכשיו)למדו ע"פ הנחיות של הרש"פ. זאת בעיה מערכתית שאנשים שטופי מח לא מצליחים להתנגד לפעולות שבכל מדינה נורמלית וסבירה היו מושבתות על הסף. מ.החינוך לא צריך "להתמודד עם חומר",משרד החינוך צריך להחליט איזה חומר נלמד.נקודה. מסכים,אז איך נעשה את זה? כל אחד יזרוק חוק שלא בא לו עליו או שלא אוכפים אותו מספיק ונתעלם ממנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה מאוד לחשוב על פעולה לא אלימה שתהיה מוגדרת כ"מעשה שיש בו לפגוע בריבונות" ולא יחול עליה סעיף 94. אולי הצעת שוחד לפוליטיקאים על מנת שיצביעו על הצעת חוק המוסרת שטחי מדינה למדינה אחרת. כאמור, אני רואה בסעיף 97 חוק דקלרטיבי שלמעשה הוא כמעט חסר תוכן ממשי. פעולות אלימות שפוגעות בריבונות זה יותר קל: הקמת מליציה חמושה שתשתלט על שטח במטרה להעבירו למדינה אחרת, פגיעה נרחבת בגדר הגבול עם מצרים כדי לאפשר כניסה המונית של מסתננים, הבאת עשרות אלפי "מעפילים" לחופי הארץ, כל אלה נראים לי כעונים על פגיעה בריבונות. אני לא טוען שארגונים כאלו לא פוגעים במדינה (למעשה אני כן טוען את זה, אבל לא בוויכוח הזה), אלא שהם לא פוגעים בריבונות המדינה. המדינה היא לא חברה מסחרית והיא מתירה לאזרחיה לפעול לשינוי דמותה במגבלות מסויימות. ככה זה בדמוקרטיה, לציבור יש יכולת השפעה מסויימת על דמותה של המדינה והוא רשאי גם לשנות את דעתו. לא רק זה, אפילו מותר למיעוט לנסות לשכנע את הרוב (ובכלל זה פוליטיקאים) שפעולה מסויימת היא רצויה וראויה ואפילו אם רחמנא לצלן, היא עולה בקנה אחד עם אינטרסים של מדינות אחרות וזוכה לתמיכה מהן ואפילו אם חלק מהציבור (ואולי גם רובו) רואים בפעולה כזו פגיעה במדינה. כל עוד המיעוט לא מנסה לכפות את דעתו אלא רק לשכנע את הרוב, אני לא רואה בכך פגיעה בריבונות. ההשוואה לחברה מסחרית היא דמגוגית כי לחברה מסחרית אין ריבונות ויש לה מטרות ברורות ולמדינה אין מטרות כאלו. למעשה לכל פלג בציבור יש מטרות שונות (ויהיו מי שיגידו שלכל אזרח יש מטרות שונות). אני לא יודע מה אתה מחשיב ריגול, אבל עדויות שקר, פרסום נתונים שקריים ואפילו עדויות אמת ונתונים אמיתיים שאינם סודיים, אבל לא מציגים את המדינה באור יפה, אינם ריגול וגם לא מהווים פגיעה בריבונות. כאמור, אני חושב שעדיף להמנע מחקיקת חוקים חסרי משמעות רק לצורך הצהרתי. לדוגמה, חוק מהצורה הבאה נראה לי מיותר (סעיפים ה', ו' הם תוספת שלי): 290. לקיחת שוחד (תשכ"ד, תש"ל, תשס"ח, תש"ע) א. עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו - מאסר עשר שנים או קנס שהוא אחד מאלה, הגבוה מביניהם: 1. פי חמישה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד - פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4); 2. פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהשיג או שהתכוון להשיג על ידי העבירה. ב. בסעיף זה, "עובד הציבור" - לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור. 291. מתן שוחד (תשכ"ד, תש"ע) נותן שוחד לעובד הציבור כהגדרתו בסעיף 290(ב) בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו - מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 290(א). . . . 294. הוראות נוספות א. המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד. ב. המציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד. . . ה. על אף האמור לעיל לא יראה עובד ציבור כלוקח שוחד אם היה מבצע את הפעולה שביצע בכל מקרה גם ללא מתן השוחד ו. על אף האמור לעיל לא יראה אדם כנותן שוחד אם היה נותן את התמורה בכל מקרה גם ללא ביצוע הפעולה על ידי מקבל השוחד חוק כזה מצהיר שאסור לתת שוחד ולקבלו, אבל באופן מעשי מתיר מתן שוחד וקבלתו. באופן דומה, סעיף 97 מצהיר שאסור לפגוע בריבונות המדינה ולמסור שטחים שבריבונותה, אבל סעיף 94 מאפשר לעשות זאת בתנאים מסויימים. אני לא חושב שהבעיה היא של אכיפה אלא שהמחוקק רוצה לפעמים להצהיר מה הן עמדותיו מבלי לאכוף אותן על כלל הציבור ועל מחוקקים אחרים שכיום הם מיעוט ובעתיד אולי יהיו לרוב. אמצעי זה של הצהרה "מה ראוי" ולא "מה חוקי", לובש צורה של חוק חסר תוכן. לי זה נראה מיותר, אבל אני מבין גם את הרצון והצורך של הכנסת להצהיר הצהרות עמדה שאין להן ביטוי משפטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות על פי לשון הדיבור, ריבונות משמעה הזכות העליונה של המדינה להפעיל כח נגד אזרחיה וכלפי חוץ. מה מעמדו של אזרח שמסייע לכך שמדינות זרות יחקרו ויענישו אנשים שמממשים את ריבונות המדינה במסגרת תפקידם? אישקש התיחס להעברת המידע עצמו כאילו היא ריגול - מסירת מידע לגורם זר. אני מציע להתבונן בתכלית המעשה: פגיעה בריבונות המדינה ע"י כך שפקידי המדינה יפחדו למלא את תפקידם, ובסופו של דבר המדינה תאבד חלק מריבונותה. אזרח כזה מסייע למדינות זרות, או אפילו משדל מדינות זרות, להפעיל כוח נגד מדינת ישראל ושליחיה כדי לכרסם את ריבונותה. אני בטוח שזו לא הפרשנות המקובלת ע"י המימסד המשפטי (גם לא בפרשת ענת קם שבהחלט פעלה בניגוד לחוק), אבל נראה לי שזו הפרשנות הנכונה, והיא מתאימה להגדרה בסעיף 97א שאישקש ציטט: "97. פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה א. מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי אנשים שעותרים לבג״ץ נגד פעולות (לצורך העניין פעולות הכוללות הפעלת כוח כלפי אזרחיה וכלפי חוץ)? הם לא פוגעים בריבונות המדינה? אם לא, מה ההבדל? אני לא מכיר מקרים שאזרחי ישראל מסייעים למדינות זרות או משדלים אותן להפעיל כוח נגד מדינת ישראל (חרם כלכלי, תרבותי או אקדמי, סימון מוצרים, אמברגו נשק וכד׳ זה לא הפעלת כוח). אם תיתן דוגמאות לכך אוכל לומר אם לדעתי זו פגיעה בריבונות, בגידה או מעשה מגונה. לגבי קריאה להעמיד לדין קצינים ופוליטיקאים, פה אני מרגיש קצת פחות בטוח. מצד אחד זה באמת נראה כמו נסיון להלך אימים על ראשי המדינה וזרועות הביטחון ולהגביל את יכולתם לפעול, אבל יתכן שתכלית המעשה היא להרתיע אותם מלעשות מעשים שמהווים פשעי מלחמה ומצד שני הדין הבינלאומי נמנע באופן עקבי מהעמדה לדין חיילים ומדינאים ממדינות שיש להן מערכת משפטית מתפקדת ועד היום לא ידוע לי על מקרה בו עמד לדין מישהו (ישראלי או לא ישראלי) ממדינה בעלת מערכת משפטית מתפקדת על עבירה כזאת, כך שאולי זהו איום סרק שאין מאחוריו ממש. בכל הפעמים שהנושא עמד ממש לבחינה משפטית (אהוד ברק וציפי ליבני בבריטניה לדוגמה) המערכת המשפטית אכן סירבה לעסוק בנושא. אפילו אם אכן התכלית של המעשה היא להגביל את יכולת הפעלת הכוח של המדינה, קשה לי לראות בקריאה להעמדה לדין (בהנחה שמדובר בבית דין של מדינה מערבית ולא בטורקיה או ברוסיה) פגיעה (או נסיון פגיעה) בריבונות המדינה. אבל כאמור, אני מרגיש בנקודה הזאת פחות בטוח בעצמי ואולי כדאי שאחשוב קצת על הנושא יותר לעומק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאתה מדייק בעניין לבני. היא נאלצה להימנע מביקור בבריטניה כי הוצא נגדה צו מעצר. למיטב זכרוני העניין נפתר רק לאחר התערבות שינוי חקיקה ולא בידי מערכת המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זכור שהיא ביקרה שם למרות שהיה חשש שיוציאו צו מעצר נגדה, אבל אולי אני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק הקודם אפשר לכל שופט לעסוק בעניינים הללו: להוציא צו מעצר על פי בקשה של אזרח ולאו דווקא של הפרקליטות ("הכתר"). לתביעה כזו לא היה סיכוי, אולם היא הייתה מספיקה כדי לעכב את האורחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בג"ץ הוא אחד ממוסדות השילטון של המדינה, והממשלה מוסד אחר. רוב הפעלות הכוח שהמדינה מפעילה נגד אזרחיה הן תוצאות החלטות של בתי משפט. פניה לבג"ץ אינה חריגה ביחס למה שמקובל במסגרת הריבונות של המדינה. גם אני לא מכיר מקרים שאזרחי המדינה פנו לממשלות זרות וכולי. לי אישית זה לא משנה כלל מפני שאין לי בעיה לדון בנושאים תאורטיים, אבל אני בטוח שאישקש מכיר מקרים כאלה, וישמח לסייע לך אם הוא עדיין עוקב. "חרם כלכלי, תרבותי או אקדמי, סימון מוצרים, אמברגו נשק וכד׳ זה לא הפעלת כוח" - לא הפעלת אלימות, אבל בהחלט הפעלת כוח אם החרם הוא כפייתי. כלומר המדינה הזרה כופה מתוקף ריבונותה על אזרחיה להפעיל סנקציה על ישראל. אם החרם הוא המלצה בלבד - אז אני לא רואה בו הפעלת כוח. אנלוגי למקרה שבו ממשלה זרה פותחת במלחמה נגד ישראל: כופה על אזרחיה שיפעילו אלימות נגד ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בית המשפט אינו יוזם שום דבר; הוא מגיב לפניות אליו. המדינה והכנסת יוזמות. המדינה תובעת והכנסת מחוקקת חוקים על פיהם מורה בית המשפט להפעיל כוח -המדינה מפעילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה נכון רק פורמאלית-תיאורתית. במציאות המצב שונה לגמרי. בג''צ ביטל במכוון את ''זכות העמידה'' וכן אימץ את השקפת הנשיא לשעבר אהרון ברק לפיה ''הכל שפיט''. בדרך זו הוא הבטיח שכל נושא יובא לפניו (במקרה הצורך, יכול כל שופט עליון לרמוז בשיחה פרטית לגוף ''מתאים'', כגון ''התנועה לאיכות השלטון'', כי רצויה עתירה בנושא מסוים) ביחד אם האפשרות להתערב בו לפי השקפתו (השמאלנית). לפיכך, במידה רבה לא נכונה טענתך במציאות, בפועל. אתה יודע כל זאת ובכל זאת בחרת להסתמך את המצב הפורמאלי ולהתעלם מן המציאות. לזה אני קורא (אם להיות עדין) חוסר יושר אינטלקטואלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנושא זה (PDF) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני המשפטים האחרונים מופרכים לחלוטין. אם קראת את הקטע של יובל אלבשן יכולת להבין שהשלטון לא עבר לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון יכול -אינו חייב על פי השקפת העולם של שופטיו-לתת סעד לאזרחים שפונים אליו. אהרון ברק השווה את בית המשפט העליון לשעון עומד שהולך רק כשמכים עליו. אם בא לך לעשות עבודה, תמיין את כל התגובות של בית המשפט הגבוה לצדק: מצווים שונים ועד דחיות על הסף ותראה שמה שאתה מכנה "שלטון" הוא חלקי מאד ורחוק משלטון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתי התייחסה לטענתך, כי "בית המשפט אינו יוזם שום דבר". האם אתה דבק בטענתך זו גם לאחר שקראת את מאמרו של אלבשן? אם כן - רפואה שלמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו מדיניות יזם והוציא לפועל בית המשפט העליון אדוני הפסיכיאטר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המדיניות הההפוכה מזאת שהוא חוסם באמצעות מינויים נפוטיסטים. ע''ע פרופ' רות גביזון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התבלבלת במקרה עם הרבנות הראשית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רות גביזון הייתה מועמדת לרבנות?! בכל מקרה זה גם וגם 2 המוסדות הם מושחתים ורקובים,כל אחד וסיבותיו הוא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'' בג''ץ הוא אחד ממוסדות השילטון של המדינה, והממשלה מוסד אחר. רוב הפעלות הכוח שהמדינה מפעילה נגד אזרחיה הן תוצאות החלטות של בתי משפט. פניה לבג''ץ אינה חריגה ביחס למה שמקובל במסגרת הריבונות של המדינה.'' אמר איזה מישהו פעם... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |