 |
|
 |
||
|
||||
 |
נימאס לי כבר מיהראף הזה מתי אנשים יחזרו לישמועה ולעשות מוסיקה מעניית האמת שאני אף פעם לא מבדיל בין הרטפרים השונים כולם נישמעים לי אותו דבר גם אגב בעיברית אני לא מבדיל ביניהםאני שואל את עצמי עד מתי שדרני הרדיו יתכנו שוב ושוב את הרטפרים הללו ולמה הכול נישמעה אותו דבר זה ניראה כאילו הכול הוקלט באותו אולפן כאילו כול הרטפרים הישתמשו באותם זמרות לבוי ובאותה מכונת קצב איפה הימים שבהם אנשים למדו מוסיקה לגם ישמו את מה שהם למדו? איפה הימים שאנשים עשו מוסיקה טובה ושום דבר לא נישמעה כמו חיכוי של הדבר הרע הקודם איפה הימים שבהם KING CRIMSON הקליטה את אלבומה המהפכנים הראשונים איפה הימים שבהם JETHRO TULL עשתה את THICK AS ABRICK PASION PPLAY ו AQULALANG איפה הימים שבארץ אומנים כמו שלומה גרוניך יחלו להקליט אלבום כמו למה לא סיפרת לי אלבום שכולו טריפ שלם על L.S.D. שבהם להכה כמו זינגאלה מוציאה אלבום משובח ושבהם GENESIS מקליטה אלבומ אבנגארד כשפיטר גבריאל הסולן שלהם ומהצד השני של המפה כמות להקות פולק רוק כמו פרפורט קונבנשן וניק דריק משחרר את אלבומיו הראשונים למה היום אין כימעט אומנים גם בארץ וגם בחול שמנסים לההיות מיוחדים שונים מעניינים ושלא מנסים כאמור להישמעה כמו חיכוי רע של הדבר הרע שהוקלט יומים קודם באותו אולפן גידי אני מיצטער על שגיאות הכתיב אני עיוור ואני לא יכול ליקרוא את מה שאני כותב |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה חדשנות ושינויים, ואז פתאום דורש לחזור למוזיקה של שנות ה-70. מה גורם לך לחשוב שבראפ אי אפשר לחדש? אמינם לא מחדש יותר מדי מבחינה מוזיקלית (למרות שיש לא מעט שילובים בין ראפ לרוק באלבום האחרון), אבל מבחינת המילים שהוא כותב - הוא מחדש הרבה מאוד. כמעט פורץ דרך (אבל לא באמת, אז אני לא אגיד את זה). אמינם חשף קהל גדול מאוד (אני ביניהם) לסוג הזה של המוזיקה. עד שהוא הופיע, כל מה שחובב המוזיקה הרגיל הכיר מהראפ היה מה שאפשר לכנות "מוזיקת הזזת תחת" - המילים היו מיותרות למדי, וכל מה שהיה שם זה ביט שנוח לרקוד אליו וזהו. אצל אמינם זה פשוט לא המצב. הביט הוא הרבה פעמים בלתי-רקיד, והמילים בהחלט בקדמת הבמה. זה לא קורה בכל השירים, נכון, אבל השירים הפופולריים משמשים אותו כדי להביא אנשים להאזין לשירים הפוליטיים. קצת מרגיז אותי לראות איך אתה פוסל תחום שלם של מוזיקה על בסיס האזנה ל... למה, בעצם? שמעת פעם אלבום שלם של אמינם? פאבליק אנמי? טופאק? משהו? אתה אוהב רוק מתקדם. יופי לך. אתה יכול להגיד שאתה לא אוהב שום סגנון אחר, אבל להגיד ששום סגנון אחר לא מחדש - זה מגוחך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אני לא אוהב רק חרוק מיתקדם יש לי מעל 2000 דיסקים וזה מיתחלק בין פולק פולק רוק מוסיקה קלאסית גז ועוד ועוד ועוד אני פחושב שפשוט בשנים האחרונות יש ריבוי גדול מידי של אומנים שנישמעים בידיוק אותו דבר האמת שגם אני מיסתכל על הרטף כעל מוסיקה שתפקידה להזיז את התחת יכול לההיות שהטקסטים של האומן הנל טובים אבל אם שוב נלך לדייון על מוסיקה שעליה דיברתי ולא על הטקסטים הכול כימעט באותו עיקרון מחונת טופים סינקופיט יותר או פחות מוסיקה רקידה יותר או פחות אבל הכול נישמעה שם אותו דבר אני מיצטער שנתתי רק דוגמאות מהרוק המיתקדם ומישנות ה70 אבל אני חושב שאחרי שנות ה70 חוץ מהמוסיקה האלקטרונית שאליה אני לא ממש מיתחבר אלה במיקרים מעטים לא ממש חידשו כימעט שום דבר למרות שמילס דיביס החצוצרן האדיר ואיש הגז הענק והחדשן ביותר שאני מכיר בסוף שנות ה80 אמר ברעיון שהוא מעדיף לנגן אם מחונת טופים ולא אם נגן מחורבן מי היה מאמין שזה האיש ההקליט את KUNDE OF BLUTE ויצא למופעי פסיכודליה בסוף שנות הששים בכול מיקרה אני שואל את עצמי עד כמה הראפרים הנל למדו מוסיקה ויודעים מה ההבדל בין אקורד אחד למישנהוא ואני שואל את עצמי אם איזה מיטען מוסיקאלי הם באים מהביית גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה "מוזיקה איכותית" היא בד"כ אינדיווידואלית מדי, ולכן קשה לאנשים להזדהות איתה. אני אתן פה את הדיעה שלי לגבי "מהי מוזיקה איכותית?". מבחינתי מוזיקה איכותית היא מוזיקה שטעמה רק משתבח מהאזנה להאזנה. גידי הזכיר כאן את ג'תרו טאל, אז אתייחס אליהם. את האלבום ת'יק אז א בריק שלהם שמעתי בפעם הראשונה לפני כשנה וחצי כשחבר שלי ניסה לשכנע אותי לבוא להופעה, ולא התלהבתי בכלל, נשמע לי כמו סתם שילוב של פולק ורוק מתקדם. לאחר 5 שמיעות של האלבום במלואו (ורק לשם ההבהרה - מדובר בשיר בודד של 40 דקות) התחלתי להבין יותר ויותר מה קורה ורק מהשמיעה ה10-11 השתלטתי לגמרי על האלבום והייתי מסוגל להסתדר עם המבנה ועם כל המלודיות. היום, לאחר מאות שמיעות של האלבום הנ"ל עדיין מכל שמיעה מתגלים לי רבדים נוספים באלבום: מלודיה צדדית קטנה, תפקיד בס מגניב, ועוד. זאת מבחינתי ההגדרה של מוזיקה איכותית. הדבר נכון מבחינתי בכל סוג של אמנות: ספרות, שירה, קולנוע וכו'. מהצד השני, מוזיקה "לא איכותית" היא מבחינתי מוזיקה שנמאסת לאחר שמיעות בודדות. רוב המוזיקה הפופולרית שנוצרה במאה ה20 משתייכת מבחינתי לקטגוריה הזאת. אלבומים כאלה בנויים כך שכבר מהשניות הראשונות תוכל "להתמודד" עם הקטע, ועד סוף השיר כבר תתחיל להינות בעזרת פיזמון חוזר, מבנה סטנדרטי וכו'. אם נתייחס לראפ, או במקרה הזה לאמינם, נראה שאמינם הוא לא יוצא דופן מהמוזיקה הפופולרית של המאה ה20: המוזיקה בנויה במבנה סטנדרטי של בית ופיזמון, הקצב הוא תמיד 4 רבעים במובן הפשוט והבנאלי של המלה, והמוזיקה לא כוללת שום רובד נסתר, שום דבר שיביא לך הנאה נוספת בפעם השניה או השלישית שתשמע את האלבום. לטקסטים אני מעדיף לא להתייחס, אם כי אני חושב שלא היית קורא את הטקסטים של אמינם אם היה מעדיף לפרסם אותם בתור ספר שירה ללא עניין המוזיקה. שימו לב: אני לא שולל כאן את כל מוזיקת הראפ, או מוזיקה פופולרית באשר היא. למיטב ידיעתי, יש אמני ראפ שהמוזיקה שלהם היא כן מעניינת ומורכבת, ויש טעם לחזור אליה מספר פעמים, אבל אני עדיין לא שמעתי כאלה. מקווה שהבהרתי את עצמי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* אני מודע לאיחור הניכר, פשוט שמתי לב לתגובה הזו רק עכשיו. נראה לי שההגדרה שלך ל"איכות" היא בעייתית מאוד- חוץ מהעובדה שמדובר בשלילה של כל אמן פופ/ רוק/ ראפ/ בלוז/ אלקטרוניקה שלא מנגן שירים סופר-טכניים ומורכבים, העניין הוא שבסופו של דבר "תשתלט" גם על אותן יצירות אפיות (בפעם המאה שתקשיב כבר תכיר כל תו בעל-פה), האם האלבום יזרק לפח אחרי שכבר לא יהיה מה לגלות? אני לא חושב שיש טעם לנסות ולהגדיר "מוזיקה איכותית" כי מוזיקה היא דבר גדול מידי, ההגדרה שלך לדוגמה יכולה להתאים ללהקות פרוגרסיב רוק ש(למיטב הבנתי)תופסות טכניות ומורכבות כדבר חשוב במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום גידי. אבקש את סליחתך מראש על חוסר הרלוונטיות של שאלותי, הן נובעות מסקרנות וחוסר ידע שלי. כאדם עיוור, איך אתה מסתדר עם המחשב? אני מסוגל להבין איך אתה כותב. אבל כשתקבל את התגובה הזו (ואחרות) - איך אתה יודע שהיא הגיעה? האם יש לך תוכנות מיוחדות? מסך/מקלדת יעודיים לעיוורים? האם אתה משתמש בתוכנות דיבוב אוטומטיות? בברכה, ליאור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר המפרט תשובה לשאלה זו (ועוד), מאת גידי, יפורסם באתר בקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי ליאור בקרוב יתפרסם על כול הנושא הזה מאמר באייל שנערך עכשיו בגדול יש לי צג בראיל שמחובר למחשב שבא אם תוכנות VOICE ואני יכול ליקרוא את מה שאני מקבל אבל לא את מה שאני כותב עקוב אחרי המאמרים באייל ובקרוב אני מאמין המאמר ההיה שם גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרבות וצורת החשיבה של שנות השבעים הפיקו מוזיקה אדירה ויוצרים משובחים בסגנון שהזכרת. במשך שנים הקשבתי רק לאלבומים מתקופה זו וחשבתי שיותר מזה לא יכול להיות. טעיתי. בדיוק כמו שכל שכבת דור מבוגרת מתרפקת על הזכרונות והרעיונות של זמנה ובאותה עת מתלוננת על כך ש"היום הכל כל כך רדוד וחסר איכות", כך אני עשיתי בעבר ואתה עושה היום. אוסף הדיסקים (תקליטים) שלי כלל את zappa,gentle giant, peter hammillושאר ירקות שהזכרת וכבודם במקומם מונח. אבל... לאחר שהתגלגל לידי בטעות אלבום של public enemyהקשבתי למילים, שמעתי את המוזיקה ומצאתי שגם לדור שלי יש במה להתגאות. בדיוק כמו שבשנות השבעים על כל אמן או להקה גדולה צמחו עשרות חקיינים חסרי כשרון הסתבר לי שבין כל המוזיקה המתקתקה של שנות השמונים והמסחריות האיומה של שנות התשעים יש גם הרבה מוזיקה איכותית לא פחות מ mike oldfield. עד לפני כשנה לא הייתי מאמין שיגיע הזמן שאומר (או אכתוב) שגם בז'אנר הראפ יש מוזיקה איכותית אבל אם תקשיב טוב תמצא שtupac, dr.dre ו wu tang clan עושים מוזיקה מקורית איכותית ובעלת משמעות. אתה יכול לומר שהז'אנר הזה לא מדבר אליך אבל אתה לא יכול לומר שרק בשנות השבעים היה כשרון והיתה מוזיקה טובה. אלבומים של beck יושבים ללא רגשי נחיתות ליד trick of the tail , החבורה העליזה של ה beastie boys מונחת על דיסק של jefferson airplane ואפילו queensryche מתנהגים יפה כלפי miles davis. היום לא עושים מוזיקה של שנות השבעים כי התקופה הזו חלפה, זה לא אומר שללהקה כמו pavement אין איכות רק בגלל שהיא לא מנסה לחקות את led zeppelin. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהנטייה לראות במוזיקה הישנה יותר מוזיקה איכותית יותר, נובעת מהעובדה שתמיד הייתה מוזיקה טובה, ותמיד הייתה מוזיקה מחורבנת. אממה? הרבה יותר קל להשמיע מוזיקה חדשה. מניסיון. אם כבר טורחים לחפש ולנבור במעמקי התקליטיה לחפש מוזיקה לא מהשנתיים האחרונות, לרוב מחפשים כבר משהו איכותי. (או ליתר דיוק- מוכר) מהסיבה הפשוטה- את המוזיקה הגרועה פשוט שוכחים אחרי שנתיים שלוש... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די מעניין שמצד אחד את כותבת שיש נטייה לחשוב על המוזיקה הישנה כאיכותית יותר ומצד שני את טוענת שקל יותר להשמיע מוזיקה חדשה. פירסיג נתן דוגמא מצויינת בספרו לילה להגדרה החמקמקה של איכות: אתה (או את) קונה אלבום חדש שתופס לך את האוזן, אתה שומע אותו שוב ושוב וממש מתלהב כל פעם מחדש. לאחר זמן מה התדירות יורדת ובסופו של דבר לאחר שנים האלבום נדחק למעמקי הספריה. כאשר הוא כבר מושמע אין את אותה התלהבות ראשונית. האם האלבום פחות איכותי כעת מאשר בתקופה בה הוא הושמע ללא סוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשצריך לבנות ר"שים (רשימות שירים), אחד הדברים הכי פשוטים בעולם, זה להעיף מבט אל הדיסקים הקרובים ביותר. בדרך כלל מדובר בדיסקים שעוד לא הספיקו להכניס לתקליטיה או לקטלג אותם, או לחילופין, עדיין כולם נורא מתלהבים מהם, וחורשים עליהם, ככה שהם פשוט לא נמצאים במגירה שלהם יותר מדי. וחוצמזה, לא צריך להיות בעל ידע עשיר במיוחד כדי להשמיע את בריטני/כריסטינה/עברי לידר/אמינם/הכנס שם של זמר נוכחי אחר(1). זה מה שמשמיעים בתחנות אחרות, עליהם מדברים, עליהם כותבים, קשה לפספס איתם. לעומת זאת, אם כבר מישהו *ממש* רוצה להשקיע בר"ש שלו, לרוב הוא יחפש דברים ספיציפים. ובדרך כלל, אם כבר *מחפשים* משהו, מחפשים משהו טוב, ולא איזה להיט שנטחן בשנות השמונים המוקדמות של המאה הקודמת.כלומר, אם כבר זוכרים שיר מלפני 20 שנה (לצורך העניין, גם חמש שנים) סימן שיש בו משהו. הייתי יותר ברורה עכשיו? ______________ (1) אין לי שום דבר נגד כל אחד מהמופיעים למעלה. כלפי חלק מהם אפילו יש לי בעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לחשוב על מוזיקה לא כישנה או חדשה,אלא כדבר הקשור לביוגרפיה האישית ולרוח הזמן. לדעתי ישנן שנים מעצבות מבחינת רכישת הטעם המוזיקלי האינדיבידואלי, החלק השני של שנות העשרה בהכללה, ומעט מעבר לכך.המוזיקה באותן שנים נוגעת בנפש באופן שקשה מאוד(אך אולי לא בלתי אפשרי) לשחזר. מובן שמוזיקה שמקושרת באופן כזה לנקודות ביוגרפיות מסוימות, "איכותית"יותר ממה שיבוא אח"כ. אם יתמזל מזלך המפגש הזה יהיה מתואם עם רוח הזמן.כלומר לשמוע את ג'נסיס כמתבגר בראשית שנות ה-70 קצת שונה מלשמוע אותם בראשית ה-90 ,כאשר אתה יודע שהמתופף שלהם הוציא להיטי פופ מתקתקים,ומסביב מוזיקה אחרת. מי שהיה בהופעות של פיטר המיל בקולנוע דן ב-1983 זכה,אך ואן דר גראף כבר לא הייתה.או כמו ש-P.H הסביר עם פירוק הלהקה:הקסם נגמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר היטב את האמיל בדן וגם באיצטדיון הקטן בפארק הירקון. לפני כמה שנים ראיתי אותו בבוטום ליין בניו יורק ואני יכול להעיד שהקסם בהחלט לא פג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר שראיתי אותך בדן כשאלוהים סוף סוף עלה בשעה מאוחרת לבמה,"לפחות יכולת לנסות לנופף בידך". אני מסכים שהקסם שלו לא פג,בדקתי את זה לפני שנה כשהיה בארץ במסגרת פסטיבל הפסנתר. בכל זאת,כדי להתעקש על ענין הנקודות בביוגרפיה,ומאחר ומשכת בלשוני(אף שפופק הסביר שזה לא יפה). ב-1990 הייתי בהופעה שלו ב"אולד-ויק" בבריסטול(OUT OF WATER המצוין).לידי ישבה חברה לעבודה, שרצה המקרה(כמו שוונגוט אומר)והיא היתה ידידה קרובה של בנטון הבסיסט.בהפסקה היא דחקה בי לגשת איתה מאחורי הקלעים.סירבתי בנימוס. 7 שנים קודם,הצעה כזו בדן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה במה שאת אומרת גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גל החזרה לשנות השמונים קצת מפריך את מה שאת טוענת. בשנות השמונים הייתה לא מעט מוזיקה טובה (יו-2, תרופה סמיתס, דיויד בואי, מחשבות פשוטות, ראשים מדברים, בתולת הברזל, יוריתמיקס), מוזיקה סבירה, (דוראן דוראן, מאדונה, אלטון ג'ון, הסקרנות הרגה את החתול, האוורד ג'ונס, ניק קרשואו) והרבה מוזיקה מחורבנת (קילי מינוג, סנדרה, פאלקו, וואם, קים ווילד, בננרמה...). רוב אוספי שנות השמונים שמפורסמים בערוצי הקניות השונים מורכבים בעיקר מהקבוצות האחרונות מכילים מינונים גבוהים מאוד של המוזיקה המחורבנת ממש ומעט מאוד אם בכלל מהמוזיקה האיכותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היחידה שלי עםלא מיזמן נסעתי באוטובוס וברדיו היה מרטון של שנות ה80 והשמיעו שם שירים נוראים כמו בום בום בום VWAYAJ VWAYAJ בילי גין של מיקל גקסון ועוד מהזבל הזה ואני שאלתי את עצמי למה הם לא משמאים את פוליס את סטינג כסולן את הדיסטאית את סטאטוסקבו מישום מה תמיד ניראה לי שכול מה שאנשים זוכרים משנות ה80 זה את סמאנטה פוקס את מורי קאנטי יקה יקה אועוד רבים וגרועים חבל שהם לא זוכרים את הרגעים הטובים של דיויד באוי ושל פרינס גם להכות העבר המשיכו להוציא אלבומים נחמדים מאוד בשנות השמונים גטרו טאלל קרימסון רנסנס ועוד ועוד גם בגז ניתן לימצוא דברים גדולים עדין שיצאו שם ציקו ריאה מישל פטרוציני ועוד ועוד גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני, הטובה שבלהקות שנות השמונים: טוקסידומון. רמת עיבודים, נגינה וגיוון שמדגדגת את הרוק המתקדם של העשור שלפני, אבל בצליל "מעודכן" יותר. נדמה לי שהיא נשכחה קצת בהשוואה ללהקות הטובות שהזכרת - אולי גם בזמן אמת היא היתה פחות פופולרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדגם הלא מייצג של מבצעים טובים משנות השמונים שנתתי מפלה הרבה מאוד יוצרים טובים וחשובים. אם כבר אנחנו מדברים על העדפות אישיות, דעתי היא שהאלבום הטוב ביותר בשנות השמונים הוא כלבי הגשם של טום ממתין, האלבום הזה היה תחליף לחיי חברה עבורי במהלך התבגרותי האומללה אבל לא רציתי לציין אותו כי פחדתי שתחשבו שאני איזה תמהוני שאוהב מוזיקה דכאונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הייתי קורא להם "תרופה". אולי "מזור"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לגבי זמרים טובים כדיוויד בואי, תקופתם הטובה יותר הייתה בשנות ה60 וה70 וב80 הם ירדו ברמה. יש כמובן יוצאים מן הכלל כניק קייב ופרינס. גם לגבי להקות הייתה ירידה - U2 ודייר סטרייטס לעומת פינק פלויד ולד זפלין, ובמוזיקה הפופולרית - דוראן דוראן ווואם לעומת אבבא ובוני אם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עליך בעניין דיויד בואי, אני חושב שאיפשהו בסוף שנות השבעים (באיזור התקליט גיבורים) הוא עבר שינוי לטובה וכמה מהשירים הטובים ביותר שלו נעשו דוקא בתחילת שנות השמונים, חיים על מאדים, מתחילים מוחלטים, שינויים ואפר לאפר הם כמה שמות שעולים לי לראש, מיותר לציין שחלק מהשירים הללו מדברים בדיוק על השינויים הללו. למרבה הצער מישהו בגלגלץ החליט שחוץ משני האלבומים הראשונים שלו ואיזה תקליט די מחורבן (סליחה על המילה דובי, אתה רשאי לנזוף בי) מתחילת שנות השמונים, שום יצירה של דיויד בואי אינה זכאית להשמעות ברדיו. לא טענתי שהמוזיקה של שנות השמונים טובה יותר מזו של שנות השבעים, אלא שהחלקים הטובים של המוזיקה של שנות השמונים, כל אותם שירים שריפדו את ילדותי העשוקה בהתקפות אפילפסיה מדומות, דוקא הם פרחו מזכרונם של עורכי האוספים והתוכניות הנוסטלגיה ברדיו בעוד שיותר מידי שירים מחורבנים (סליחה על המילה דובי, אתה יכול לנזוף בי), לא. נ.ב שכחת שאני הומופוב? אני לא יכול לשמוע אבבא או בוני אם, שלא לדבר על אנשי הכפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם סקרנות, הבחירה לתרגם שמות של שירים ולהקות זה מתוך הזדהות עם דן כנר? יש מערכון של אלי ומריאנו שבו הם צוחקים עליו כאשר הוא מתרגם את השיר lonely של אלביס: אלביס: lonely דן כנר: בודדת אלביס: I'm mister lonely דן כנר: אני מר בודדת אלביס: I have nobody דן כנר: אין לי גוף וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זו מחווה לעיתון מעריב לנוער שנהג לפרסם את רשימות השירים במצעד הפזמונים של רשת ג בצורה כזו באותן שנים. לפני מספר שנים השתתפתי בתחרות תירגום מהתחת במסגרת אליפות חולון לחסרי תעודת בגרות. המטלה הייתה לבצע תרגום סימולטני של שירים לא מוכרים כך שהתרגום יתאים למנגינה ויהיה נאמן ככל האפשר למקור, למרבה הצער נפלתי בשלבים הראשונים של התחרות בגלל כשל טכני, אני גר ברמת גן ולא בחולון. חרף מאמצי, המחלקה לאירגון תחרויות מטומטמות בעירית רמת גן סירבה לפתוח ליגה כזו במקום מגורי בטענה שאין ביקוש. ועכשיו לספין המגניב, דן כנר היה מנחה התחרות וטקס חלוקת הפרסים והוא הדגים בפנינו החובבים, את כישרונו המופלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לדבר על טרגומי טקסטים לעיברית מבלי להזכיר את התלקיט הארור של הפרוורים שרים את סימון וגרפינקל מיספר דוגמאות בישבילך גשר על מי זעף בגופי אנתע או אפלה טובה שלי את עוזנך הטינה לי חלום מוזל עשה אלי דרכו חרש בשקט נתן זרעו בצלילי השקט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר, אז יש כמובן את גרסאות ''ג'ימי אוחנה'' לשירים כמו ''בוא נאכל דבורה'' ו''תנקי ת'פח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה בעניין של מה יש יש לי איזה 60 שעות מוקלטות באופן תאורתי אצלחבר ואיך אפשר בלי לצתת את אם תירצי שהראה לך אז תראי לי גאם את אתה מקיר את הספר של יוסי גאמזו מטרגם את לאונרד כהן לעיברית כמו ציפור על טייל כמו שיכול בליל גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אמינם הוציא אלבום - ושוב הונף סמרטוט אדום מול פרצופם של החרדים לאיכות המוזיקה. לגידי, ורוב שאר המגיבים, ברור שראפ זו מוזיקה ירודה, סתמית. ברור למדי שכמעט איש מהם לא טרח להכיר את האלבום, אלא הסתפק בדימוי הכללי, שמטופח ב-אמ.טי.וי ומקומות נוספים. ואפשר בהחלט להבין איך "טיפוח" זה יכול להמאיס לגמרי דמויות כמו אמינם. יש להניח שאמינם מרגיז במיוחד פשוט בגלל ההצלחה הגדולה שלו, וכמובן בגלל ה"שערוריות" סביבו. כאן, באייל, זה מקבל כמעט מימדים של ציד מכשפות, שמצביע בעיקר על התמצאות דלה של המגיבים בז'אנר הזה ויש לחשוד שבמוזיקה בכלל. זה פשוט טיפשי לשפוך את כל הזעם הקדוש הזה על התדמית בלי להכיר את המוזיקה שבה מדובר. את האלבום האחרון שלו עוד לא הכרתי מספיק טוב כדי לחוות דעה נחרצת, אבל האלבום הראשון שלו הוא ברובו אלבום טוב וחזק, וגם בשני (שעליו כתבתי כאן בעבר) יש לא מעט קטעים טובים. נכון, הוא לא מוזיקאי הראפ הטוב ביותר; יש טובים ממנו, שהוציאו אלבומים שהם יצירות מופת, ושלא פוקדים את מדורי הרכילות כל שני וחמישי וגם לא את המצעדים. אמינם גם לא מצטיין בעודף מקוריות. עדיין, אין שמץ של הצדקה לצייקנות ההיסטרית והעיוורת שבתגובות המופיעות כאן. גם אני חובב רוק מתקדם ושומע גם כעת בהנאה את ג'נסיס, יס ורבים אחרים. חובב מוזיקה אמיתי יכול לראות מעבר לז'אנרים ומעבר לחלוקה לעשורים. בשנות השבעים המהוללות כאן כל כך, ובצדק, היו גם דברים כמו בוני-אם ואבבא, לא רק רוברט ואייט וקינג קרימזון. כך שהבוז האוטומטי הזה, של גידי ומגיבים נוספים כאן, נראה קצת מצער בלשון המעטה. לפחות תדע על מה אתה מדבר. יש להניח שהוריך הגיבו בצורה דומה לביטלס ולמה שבא אחריהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שההורים של גידי (וגם שלי) דווקא הקשיבו לביטלס (אפילו שבן-גוריון לא הרשה), אבל הדור שלפניהם לא. אבי העיד בפני שסבי לא סבל את "המוזיקה הזו עם התופים והזמרים עם השיער הארוך". כמו שקארטמן אומר לפעמים: Tree hugging hippies. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בן גוריון. זה היה מנכ"ל משרד החינוך (אבא של ח"כ יוסי שריד). מעניין איך זה השפיע על הנער יוסי,כלומר הקנטות החברים מניאק! בגלל אבא שלך הפסדנו את הביטלס. דבר אחד ברור,הוא קיבל בגיל צעיר חיסון נגד הציפייה לחיבת הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אוהב או בוני אם ולא את אבא ואבא שלי מאוד אוהב את הביטילז הוא לא מבין למה הבן המשוגע שלו כול שנה טס לחור אחר בחול כדי ליראות את גטרו טאלל אבל אני בהחלט מעדיף את טינה צארולס ואת בוני אן על פני הראפר הנל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים שכן הקשיבו לאלבום, שלא חושבים שראפ זאת מוזיקה ירודה, אלא שפשוט לא מתחברים. לא אצל כולנו זה ''בוז אוטומטי''. הקשבנו, הבנו, פשוט לא מתים על זה, זה הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כנראה שבועז לא דיבר עליך, אלא על אנשים שמביעים עמדות ''מבוססות'' כמו זו של גידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי עלי, הוא רק אמר שרוב האנשים בעלי עמדות לא מבוססות, ורק ציינתי שחלקנו בעלי עמדות מבוססות. אישית אין לי כלום נגד ראפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כמובן חובה למות על היפ-הופ. את הזכות לא להתעניין בז'אנרים מסוימים אני שומר גם לעצמי. העניין המעט מוזר כאן הוא מה שנראה כדעתנות לשמה. ומה שקצת צורם בו זה שמדובר כנראה בניסיון לדחוק סוג מסוים של מוזיקה כדי לחזק ולקבע את מעמדו של אחר, מוכר. לכן, לא מדובר רק ב''אי התחברות'' (אני לא מתייחס אלייך אישית), שהיא כמובן לגיטימית, אלא במשהו קצת יותר משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. רק רציתי להוסיף שחלק מהתגובות מבוססות...סתם תגובה לא מי יודע מה רלוונטית... אכן, אין דבר מעצבן יותר מאנשים שאפילו לא טרחו להקשיב לסוג מוזיקה מסויים, וסתם מגבשים דיעה שלילית עליו שהם לא יזוזו ממנה אפילו אם יתהפך העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה עם חלק מהדברים, חלק נבחר ביותר. גם אני חושבת שראפ, ברובו, הוא באמת ז'אנר מוסיקלי מאוס, שטחי ודי מחורבן. במיוחד כשאדם חסר השכלה ינימלית עולה על במה ומתחיל לצעוק כמה שהוא חרמן, עצבני, או סתם חושב שכל העולם שונא אותו. ואף על פי כן, אמינם לא נכלל בתיאור הנ''ל (ולא, לא בגלל שהוא לבן). אמינם יוצר ראפ עם תוכן - הגיוון המוסיקלי אולי לא יוצא מגדרו (כשם שיהיה למצוא ראפר שר אופרה), אך הגיוון הוא במילים. המילים שצועקות, וצועקות נכון. המילים שצועקות את האמת שמעטים בוחרים לשמוע. אז נכון, שמרבית מעריצי אמינים נסחפים דוקא אחרי המקצבים הקליטים וה''מאוסים'' של הראפ (כך גם בכל סגנון מוזיקה שהוא) אבל מספיקים המעטים שיבינו את המשמעות שמאחורי הצעקות (הוא צועק כי זו הדרך היחידה להשמיע)ובהם טמונה הצלחתו האמיתית. אולם אם הינך מעדיף אלבום המבוסס על סמים, כנראה שהוויכוח הזה חסר טעם עוד בטרם התחיל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שכשאני מסתכל על כל התגובות שלי במאמר הזה אני נזכר שזה אחד המאמרים הראשונים שהגבתי בהם באייל וכאן ההיזדמנות להתנצל על כל השטויות וההתחכמות הרדודה שלי במאמר הזה. דעתי לא השתנתה בנוגע לרטף אבל אני לא מחפש רק מוסיקת סמים. לגבי הקשבה היתה טקופה שמאיר אריאל זל הופיע במרכזי כניות וכניונים שאלו אותו ברדיו איך לא לפריע לו לשיר שירים כל כך אישיים בכניון הוא אמר שהוא מאמין שבכל מקום כזה יש אחד שמקשיב לתוכן. ואני מקווה שזה נכון אולי בגלל שאני מוסיקאי אני מסתכל קודם כל על המוסיקה למרות שגם תקסטים חשובים לי מאד אגב האם בארץ איין אנשים שעומדים על הבמה וצועקים רע לי אני לבד אני מכופך אני לבד? האם שם במוסיקה המיזרחית את מוצאת רמה טקסטואלית שוב עולה לי בראש הדוגמא של אתה טותך ושל כשאת איתי את לא לבד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולם אם הינך מעדיף אלבום המבוסס על סמים"... אז אולי נמחק כבר את שנות הששים הנפלאות האלה, לתפארת מדינת ישראל! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |