בתשובה לkozmo, 17/08/22 6:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כרגיל במקרים כאלו אוהבים לצקצק כאן בלשון על דברי אבו-מאזן שנפל למלכודת שכרו לו הגרמנים (שמצידם נוח להם להשתמש בפלסטינים לצורכי היטהרות מרגשות האשמה שלהם כפי שהסבירה יפה קרולינה לנדסמן בסוף השבוע הזה בהארץ) ולהתעלם מהאמת שבדבריו: צה"ל רוצח פלסטינים על בסיס יומיומי אבל לישראלים וגם לגרמנים נוח להתעלם מכך. ויש לך טעות בספירה - מדובר ב55 שנות איוולת, לא 30. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. כמדומני שגם אתה תסכים איתי שמגיע לאזרחי ראמאלה/שכם ועוד כמה פרוורים צפונה, הנהגה פוליטית עם נימוסים והליכות קצת מעל המינימום האפשרי. ובמילים אחרות - כמה אדיוט אמור להיות מנהיג פוליטי לעמוד על אדמת גרמניה הארורה ששחטה 6 מליון מבני עמנו ברציחות שונות ומשונות ולבלבל את המח על 50 שואות בצמוד לקנצלר גרמניה? מי זה המנוול הזה איתו אנו אמורים כעת - או מתי שהוא - לשבת למשא ומתן על עתיד העמים ? 2. ועדיין הנהגה פוליטית קצת יותר נורמלית מכל האבו-☆ למינהם הייתה יכולה להגיע להישגים ממשיים לעם הפלסטיני עם החברה הישראלית הרציונלית - הכמהה לקמצוץ של רציונליות באזור הלא רציונלי הזה - היא הנותנת שב-92 הם יכלו להפסיק את האייולת, אבל הם בחרו משום מה להתפוצץ למוות כמו בעשור 95-05 או מצחוק כמו היום. 3. אנחנו יודעים היטב לפסול שחקנים פוליטיים -אבו יאיר כמשל- אבל לפסול שחקנים כמו אבו מאזן לאחר מופע הבלהות - זה לא? לדעתי, גם לחברה הישראלית מותר לבקש מהצד הפלסטינאי הנהגה קצת יותר רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא, אני לא מסכים עם היגיון מעוות שמעדיף להתעלם מהדברים הנכוחים שאמר על הסבל הפלסטיני היומיומי ועל הבטחותיו להמשך שיתוף פעולה עם ישראל: "מרוב "חפירה" בדבריו על השואה וחגיגת ה"אין פרטנר", התקשורת הישראלית התעלמה מהדברים החשובים באמת שעבאס אמר בברלין. כדי שלא תאמרו "לא ידענו", להלן תקציר: אנו מוכנים לעבוד עם כל השותפים הרלוונטיים כדי להשיג שלום וביטחון, תוך כדי הקפדה על התנגדות עממית לכיבוש בדרכי שלום, ודחייה של אלימות וטרור. נמשיך במאמצים להגן על פתרון שתי המדינות על בסיס גבולות 1967, והקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים, ולחתור לפתרון צודק לסוגיית הפליטים (אף מילה על זכות השיבה)." ובאשר לזילות שואה לא חסר לנו כאן את מי שנטל מהיטלר וכנופייתו את האחריות והטיל אותה על המופתי (שהיה בן-באיתם ללא ספק), בנו שמשתף פעולה עם מכחישי שואה ועם האנטישמיות של ממשלת הונגריה ותומכיהם שמצטערים שהיטלר לא סיים את המלאכה ושרף את אבותיהם של מתנגדי נתניהו. אבל להגידד שפלסטינים נרצחים באופן יומיומי בגלל מדיניות גזל הקוראת לעצמה "ביטחון"? הו, לא. זה מזעזע. 2. שוב ראוי להזכיר שהפיגועים בשנות ה90 היו תוצאה של טבח ברוך גולדשטיין וחיסול יחיא עייאש ושברמה הביטחונית אבו-מאזן הוא פרטנר מועיל ואמין שבזכותו נמנעו רציחות של ישראלים רבים. 3. אם אבן-מאזן לא מספיק "ראציונלי" עבורך אז צריך לפקפק במידת הרציונליות שלך אבל ברור שאנשים מסוגך כמובן מעדיפים לחזק את החמאס וכשהוא מתמתן מדי את הג'יהאד כדי שנוכל להגיד שאין פרטנר ואבו-מאזן לא רלבנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כשאותו האיש הטיל את האחריות על המופתי, קמה בארץ סערה. כשאבו מאזן השווה את מעשי ישראל לשואה, קמה בארץ סערה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3.ההסכמה ששלום עושים עם אוייבים, לא התייחסה לשאלה: מה קורה כשיש לך לפחות 2 אוייבים. אם מי עושים שלום? עם האויב הראשון (פתח), או עם האויב השני - חמאס ? לדעתי - כל עוד יש לנו 2 אוייבים כאלו מכוערים, יש לנקוט בגישת 'שב ואל תעשה' וזאת עד שנבין מיהו באמת האויב שאיתו נעשה שלום. לחילופין - ואם כל כך חשקה נפשו של העם בשלום ופרחים בקנה, הרי שמוטב לעשות שלום עם האויב החזק מבין 2 האוייבים, שכן הוא האויב הנכון לעשיית השלום. לדעתי,אבו מאזן בהחלט לא רציונלי בתור מנהיג פוליטי. מנהיג - גם אם הוא מכחיש שואה מובהק - שרוצה בטובת עמו לא נואם מילים כאלו על אדמת גרמניה. 2. עובדתית אתה טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. גישה כמו שלך רק ממשיכה את המצב (כמובן שברור שזו מטרת הימין) ותביא לכאן גם את דאעש ועוד ארגונים כאלה כדי שנוכל להגיד שאין עם מי לעשות שלום. במצב שנוצר אכן אין ברירה אלא להידבר גם עם החמאס שבאדיבות הימין חוזק על חשבון פת"ח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. טבח מערת המכפלה [ויקיפדיה] - 'חתימת הסכמי אוסלו בסוף שנת 1993 עוררה סערה ציבורית עזה בקרב הציבור היהודי והערבי. החודשים שקדמו לטבח במערת המכפלה התאפיינו בפיגועים רבים נגד מטרות צבאיות ואזרחיות, בהם נהרגו ונפצעו עשרות יהודים. כמה מהפיגועים התרחשו באזור קריית ארבע וחברון. 2. 'הימין חי זה עשרות שנים במסגרת הכרעה היסטורית, שעל פיה עדיף להמשיך להחזיק באזור יהודה ושומרון מאשר להגיע לשלום, שיחייב פינוי של כמעט כל האזור וחלוקה של ירושלים....למימוש המטרה הזאת הימין משמר את שלטון חמאס. זה מאפשר לו לטעון שאי־אפשר לעשות שלום עם הרשות הפלסטינית, משום שהיא מייצגת רק מחצית מהפלסטינים, והחצי השני נתון תחת שלטון טרור. ז"א, מאחר והימין לא מוכן לבצע 'פינוי של כמעט כל האזור וחלוקה של ירושלים' וזאת בתמורה ל'שלום' הרי שבכך הוא מחזק את החמאס. 3. אישית אני סבור שהחמאס הם ילדות עם קוקו. אני מעדיף לייבא מסין - בנוסף לעלי באבא - גם שלטון הד הוק לתקופת חינוך ועיצוב מוגבלת בחלקים נרחבים בשטחים בהם יש חיות אדם. אבל אסתפק בנסיבות המיוחדות של ישראל גם בדעא"ש או משהו בסגנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. עובדתית אתה משקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אדרבא, העמד אותי על טעותי. היכן שיקרתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטיעונים שאין קשר לטבח גולדשטיין ולחיסול יחיא עיאש. למשל כאן: "האינתיפאדה הראשונה התחילה בשביתות, בחרם מיסים, בהפצת כרוזים וביידוי אבנים, עד שעלתה למדרגה של פיגועי סכינאים לאחר הטבח בהר הבית ב-08.10.90, שבו נהרגו 24 פלסטינים. מיום שנחתם הסכם אוסלו ב-13.09.93 ועד הטבח שביצע גולדשטיין ב-25.02.94, נהרגו 22 ישראלים, מהם 10 בתוך הקו הירוק. זהו מספר דומה להרוגים הישראלים ברוב שנות האינתיפאדה הראשונה. אך בתקופה זו עדיין נמנע חמאס מלהשתמש בפרקטיקת המחבלים המתפוצצים בתוך ישראל. הטבח בחברון שינה את הכללים, כאשר האידיאולוג של תנועת חמאס והאחים המוסלמים ומהפוסקים הנחשבים בעולם האסלאמי, יוסוף קרדאווי, פרסם פתווה שהעניקה צידוק הלכתי לפיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים והיה הראשון לפרסם פסק הלכה המתיר גם לנשים פלסטיניות לבצע פיגועי התאבדות. סמוך לאחר הטבח פרסם חמאס כרוז בחתימת הזרוע הצבאית של הארגון, שבו איים לבצע חמש פעולות גדולות כנקמה על הטבח במערת המכפלה. יום הזיכרון הראשון לנפטר חל, לפי דת האסלאם, 40 יום לאחר הפטירה. ואכן, הפיגוע הראשון על ידי מחבל מתאבד בתוך הקו הירוק אירע בעפולה ב-06.04.94, בדיוק 40 יום לאחר הטבח שביצע גולדשטיין במערת המכפלה (8 הרוגים). פיגוע הנקמה השני אירע שבוע אחר כך, באוטובוס בחדרה. שני הפיגועים האלה אירעו כאשר צה"ל עדיין נמצא בכל הערים הפלסטיניות וכאשר ערפאת ואנשיו עדיין לא הגיעו לשטחים במסגרת הסכם אוסלו. לאחר מכן הגיעו הפיגועים בקו 5 בת"א, בבית ליד, בר"ג ובירושלים. [...] הטענה שתהליך אוסלו הביא את הפיגועים משבשת במכוון את הרצף ההיסטורי של האירועים. במקרה הטוב היא מטעה, ובמקרה הרע היא שקרית. פיגועי ההתאבדות ההמוניים שהתחילו לאחר הטבח במערת המכפלה התגברו אחרי חיסול "המהנדס", יחיא עייאש, והתעצמו עם עליית שרון לשלטון, אחרי שתהליך השלום נעצר. במהלך שתי שנות כהונתו של ברק כראש ממשלה 1999-2000, בשיאו של המו"מ המדיני, לא נהרג אף אזרח ישראלי בפיגוע התאבדות. בשנה הראשונה לאחר החלפתו בידי שרון נהרגו 86 ישראלים בפיגועי התאבדות ובשנה אחריה נהרגו 225. מי שבוחן את הנתונים לא יוכל שלא לראות את הקשר ההדוק בין הפרובוקציה הרצחנית של הרופא איש הימין הקיצוני מחברון לבין ההסלמה הדרמטית באלימות מצד חמאס לאחר הטבח במערת המכפלה. יותר נכון יהיה להגיד כי לא הסכמי אוסלו הביאו את האוטובוסים המתפוצצים, כפי שטוען הימין, אלא כוח הוטו של הקנאים, שאותו הפעיל הרוצח גולדשטיין. הוא חי בתוך עמו וניזון מרוחות הרדיקליזם היהודי המשיחי שחיבורם השטני אל הרדיקליזם האסלאמי במחול חרבות הביאו לתחילת הקץ של תהליך השלום." וגם כאן: "הפיגוע הראשון בתוך מדינת ישראל על ידי מחבל מתאבד עם חומר נפץ היה בעפולה ב-6 באפריל 1994. הפיגוע התרחש ביום ה-40 לטבח של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה בחברון, הוא יום הזיכרון הראשון למתים על פי דת האיסלאם. גם אם לטרור יש מניעים רבים, עובדה היא שפיגועי ההתאבדות בישראל התחילו לא אחרי חתימת הסכם אוסלו אלא בעקבות הסיכול הממוקד של 29 מתפללים מוסלמים בחברון. בעקבות הטבח הפיץ החמאס כרוז שבו איים לבצע חמש פעולות נקמה, הבטחה שקוימה בממדים מבהילים. המהנדס הראשון, יחיא עיאש, ועשרות המהנדסים שקמו לאחר ההתנקשות בו צמחו בימים ההם." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 'שוב ראוי להזכיר שהפיגועים בשנות ה-90 היו תוצאה של טבח ברוך גולדשטיין וחיסול יחיא עייאש..' ------ תאריכים: הסכסוך הישראלי-פלסטיני 1967/48/21 -∞ תקופת האינתיפאדה הראשונה 09.12.87 - 12.09.93 מלחמת המפרץ - מדריד - ג'בריל חתימת הסכמי אוסלו 13.09.93 טבח מערת המכפלה 25.2.94 חיסול יחיא עייאש 05.01.96 מהסכמי אוסלו (ספטמבר 1993) ועד ספטמבר 2000 - קרוב ל-300 ישראלים נהרגו בפיגועים. במהלך אינתיפאדת אל-אקצא (ספטמבר 2000 - דצמבר 2005) נהרגו עוד 1,100 ישראלים. מאז ספטמבר 2000, פיגועי טרור פלסטינים גבו לפחות 1,396 חיים ישראלים. מקור ----- נבודד ברשותך את ההתעלמות מכל הפאזל,ונתמקד בעיקר טענותיך - 'מיום שנחתם הסכם אוסלו ב-13.09.93 ועד הטבח שביצע גולדשטיין ב-25.02.94, נהרגו 22 ישראלים, מהם 10 בתוך הקו הירוק' 1. הם לא נהרגו, הם נרצחו באכזריות. והם 28 1 ולא 22 כמו שציינת. 2. למה הם נרצחו? לא חתמנו על הסכם שלום? 3. להוציא לפועל פיגוע התאבדות 2 באוטובוס תוך 40 ימים ומכאן להסיק שזה בגלל הטבח זאת התממות. התשתיות היו קיימות,חומרי הנפץ והרצון היו מוכנים הרבה בטרם הטבח במערה. מאחר וחיסול יחיא היה ב96 כשנתיים לאחר הטבח במערת המכפלה, הרי שלא ברורה לי טענתך. ----------- 1 24 בספטמבר 93 יגאל וקנין נדקר למוות בפרדס סמוך לבית הקרוואן בו התגורר ליד הכפר בצרה. חוליה של עז א-דין אל קסאם של חמאס קיבלה אחריות לפיגוע. 9 באוקטובר 93 דרור פורר וארן בכר נרצחו על ידי מחבלים בוואדי קלט שבמדבר יהודה. החזית העממית וחוליות אל-אקצא של הג'יהאד האיסלאמי לקחו כל אחד אחריות בפומבי. 24 באוקטובר 93 שני חיילי צה"ל, סמ"ר מטה. (מיל') אהוד רוט, בן 35, וסמל אילן לוי, בן 23, נהרג על ידי חוליית חמאס עז א-דין אל קסאם. השניים נכנסו לסובארו עם לוחיות רישוי ישראליות מחוץ להתנחלות יהודית ברצועת עזה, שנוסעיה היו ככל הנראה מחבלים מחופשים לישראלים. לאחר מאבק קצר נורו החיילים מטווח קצר ונהרגו. חמאס קיבלה בפומבי אחריות לפיגוע. 29 באוקטובר 93 חיים מזרחי, תושב בית-אל, נחטף על ידי שלושה מחבלים מחוות עופות ליד רמאללה. הוא נרצח וגופתו נשרפה. שלושה אנשי פתח הורשעו ברצח ב-27 ביולי 1994. 7 בנובמבר 93 אפרים איובי מכפר דרום, נהגו האישי של הרב חיים דרוקמן, נורה למוות על ידי מחבלים סמוך לחברון. חמאס לקחה בפומבי אחריות על הרצח. 9 בנובמבר 93 סלמאן עיד אל-הוואשלה, בן 38, בדואי ישראלי משבט אבו רקאייק שנהג במכונית עם לוחיות ישראליות, נהרג על ידי שלושה חמושים שנהגו במשאית שנחטפה מעיריית עזה, בהתנגשות חזיתית מכוונת. 17 בנובמבר 93 סמל 1st Cl. חיים דרינה, בן 37, נדקר על ידי מחבל עזתי בעת שישב בקפיטריה במחסום נחל עוז בכניסה לרצועת עזה. העבריין נתפס. הג'יהאד האיסלאמי קיבל אחריות על הרצח. 1 בדצמבר 93 שלווה אוזנה, בת 23, ויצחק וינשטוק, בן 19, נורו למוות על ידי מחבלים מרכב נע, כשהם חנו בצד הדרך לרמאללה בגלל תקלה במנוע. וינשטוק מת מפצעיו למחרת בבוקר. עז א-דין אל קסאם לקח אחריות לפיגוע, וקבע כי היא בוצעה כנקמה על הריגתו של כוחות ישראליים של עימאד עקל, מנהיג חמאס מבוקש בעזה. 5 בדצמבר 93 דוד משרתי, חייל מילואים, נורה ונהרג על ידי מחבל שניסה לעלות על אוטובוס בכביש 641 בצומת חולון. גרופ הג'יהאד האסלאמי שקקי 6 דצמבר 93 לפיד ובנו שלום לפיד, בן 19, נורו למוות על ידי מחבלים סמוך לחברון. חמאס קיבלה בפומבי אחריות לפיגוע. 22 בדצמבר 93 אליהו לוין ומאיר מנדלוביץ' נהרגו מיריות שנורו לעבר רכבם מרכב חולף באזור רמאללה. חמאס לקח אחריות. 23 בדצמבר 93 אנטולי קוליסניקוב, תושב אשדוד המועסק כשומר סעד באתר בנייה במקום, נדקר למוות בעת שירותו. 31 בדצמבר 93 חיים ויצמן ודוד ביזי נמצאו נרצחים בדירה ברמלה. בדירה נמצאו תעודות זהות של שני תושבי עזה, יחד עם עלון של קבוצת 'הנשר האדום' של החזית העממית, שלוקחים אחריות לרצח. 24 בדצמבר 93 סגן-אלוף. מאיר מינץ, מפקד הכוחות המיוחדים של צה"ל במרחב עזה, נורה ונהרג על ידי מחבלים במארב לג'יפ שלו בצומת T בעזה. חוליות חמאס עז א-דין אל קסאם לקחו בפומבי אחריות לפיגוע. 12 בינואר 94 משה בקר מראשון לציון נדקר למוות על ידי שלושה עובדים פלסטינים בעת שעבד בפרדס שלו. החזית העממית לקחה אחריות על הרצח. 14 בינואר 94 גריגורי איבנוב נדקר למוות על ידי מחבל באזור התעשייה בצומת ארז, סמוך לרצועת עזה. חמאס לקח אחריות לפיגוע. 9 בפברואר 94 אילן סודרי, נהג מונית, נחטף ונרצח בעת שחזר הביתה מהעבודה. קבוצת הג'יהאד האסלאמי שקקי שלחה הודעה לסוכנויות הידיעות בטענה שלקחה אחריות על הרצח. 10 בפברואר 94 נפתלי סהר, מגדל הדרים, נרצח במכות בראשו. גופתו נמצאה במטע שלו ליד קיבוץ נען. 13 בפברואר 94 נועם כהן, בן 28, איש שירות הביטחון הכללי, נורה ונהרג במארב לרכבו. שניים מעמיתיו שהיו אף הם ברכב נפצעו באורח בינוני. חמאס לקח אחריות לפיגוע. 17 בפברואר 94 יובל גולן, נדקר ב-29 בדצמבר 1993 על ידי מחבל סמוך לאדרים שבאזור חברון, מת מפצעיו. 19 בפברואר 94 ציפורה ששון, תושבת אריאל ובחודש החמישי להריונה, נהרגה בכביש חוצה שומרון במארב מיריות לעבר מכוניתה. המחבלים היו אנשי חמאס. 25 בפברואר 94 סם אייזנשטדט, בן 80, הותקף בגרזן במרכז כפר סבא. הוא מת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן. 2. 6 באפריל 94 אשר עטיה, בן 48 מעפולה, נהג אוטובוס; ורד מרדכי, בת 13 מעפולה; מאיה אלהרר, בת 17 מעפולה; אילנה שרייבר, 45, מורה מקיבוץ ניר דוד; מירב בן-משה, בת 16 מעפולה; איילה והבה, בת 40, מורה מעפולה; ופאדיה שלבי, בת 25 מאיכסל, נהרגו בפיגוע הדריסה באוטובוס במרכז עפולה. חמאס לקח אחריות לפיגוע. אהובה כהן אונלה, בת 37, שנפצעה בפיגוע, מתה מפצעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הרציחות עד לטבח של גולדשטיין היו רציחות יחידים שהיו קיימים גם עוד לפני אוסלו. לאחר הטבח התחילו הפיגועים ההמוניים שהמקרה האחרון שהבאת הוא דוגמא לכך. לאחר שהושגה רגיעה למשך זמן מה חודשו הפיגועים ההמוניים לאחר חיסול יחיא עייאש. באופן כללי, הפיגועים הם תוצאה של התעקשתונו להחזיק בטריטוריות פלסטיניות ולהקים התנחלויות באדמות שהופקעו מבעליהן. כמו שנאמר במודעה שפורסמה מייד לאחר ששת הימים: "זכותנו להתגונן מפני השמדה אינה מקנה לנו את הזכות לדכא אחרים כיבוש גורר אחריו שלטון זר שלטון זר גורר אחריו התנגדות התנגדות גוררת אחריה דיכוי דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע החזקת השטחים הכבושים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים נצא מהשטחים הכבושים מיד" זהו המצב שאנחנו נמצאים בו עד היום אבל לסוכני הכיבוש ותומכיו נוח לנאשים את התהליך שהחל בסיומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא התייחסת משום-מה לטענתי שהוצאה לפועל של פיגועים המוניים - הדורש יכולות פעחיות לא שגרתיות כדוגמת שימוש בסכין/רובה - בתוך 40 יום, יכולה להעלות שאלה שאולי הטבח הוא רק הטריגר ולא כמו שאתה/העיתונאי טוענים טענה מוזרה שלפיה שאילולי הטבח הייינו 'רק' נטבחים אחד אחד ולא בכמויות.1 2.לא מצאתי גם את התייחסותך לכך שהעיתונאי מר יזהר באר - אותו אתה מצטט - מביא נתונים לא מדוייקים. כך למשל,הוא כותב - 'מיום שנחתם הסכם אוסלו ב-13.09.93 ועד הטבח שביצע גולדשטיין ב-25.02.94, נהרגו 22 ישראלים, מהם 10 בתוך הקו הירוק. זהו מספר דומה להרוגים הישראלים ברוב שנות האינתיפאדה הראשונה'.אניח את כעסי לרגע על כינוי פיצוח גולגולת כ'נהרג', אבל למה להסתיר את האמת שנרצחו יותר? הרי אלו פרטים ידועים,זה לא השערת ברירת המחדל של 'הארץ' שכל פיגוע הוא לא פיגוע עד שיוכח אחרת, אלא נתונים שפורסמו ויש קברים ונרצחים ושמות. איך אפשר להתייחס ברצינות לעיתונאי שכותב בדיות ולא עובדות? 3. בהמשך הוא כותב 'מספר דומה להרוגים הישראלים ברוב שנות האינתיפאדה הראשונה'. בתקופת האינת' ה-1 נרצחו 164 ישראלים שזה 2.3 נרצחים לחודש. מאז 'פרוץ השלום' מ 12.9.93 ועד 25.02.94 הרציחות יותר מהוכפלו ל-5.4 רציחות לחודש. ---- 1 'שוב ראוי להזכיר שהפיגועים בשנות ה-90 היו תוצאה של טבח ברוך גולדשטיין וחיסול יחיא עייאש..' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להתפוצץ בקרב המון אדם לא צריך הכנה מיוחדת וזה מה שהעלה את כמות הנרצחים. להזכירך, לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה היו רציחות רבות, מה שהביא את תעמולת הבחירות של רבין להאשמה של ממשלת שמיר בהפקרת הביטחון האישי של אזרחי ישראל. הפיגועים ההמוניים החלו לאחר טבח גולדשטיין והפכו לשיטת נקמה לאחר חיסולים (הגיונית מנקודת מבטם של החמאס והג'יהאד). הגישה הנכונה מצד ישראל הייתה ונשארה לחימה בטרור לצד חתירה לשלום. לא תהליך אוסלו או דומיו הביאו לטרור ולא מה שנקרא ''ניהול הסיכסוך'' יביא לסיום מעגל הדמים אלא רק יגביר אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 הערות : 1. יש לעמדתך תימוכין 1 מסגן ראש השב"כ יצחק אילן [ויקיפדיה]1 2. הפיגוע בצומת מחולה [ויקיפדיה] שהתרחש ב-16 באפריל 1993 שקדם לטבח במערה, מעיד על יכולת להוציא פיגועי תופת המוניים. פיגועי ההתאבדות האישים - לדעתי היו מגיעים אם הטבח או בלי הטבח וזאת ככל שהאלימות הייתה גוברת והיא הייתה גוברת. ומכל מקום מה זה משנה אם משאית תופת רוצחת 30 ילדים או 'אישה חולה ומסכנה' שישראל ריחמה עליה רוצחת גם 30 ילדים? 3. הטענות נגד הסכמי אוסלו היו במקורם נגד יבוא ארגון טרור מסוג א כדי לחסל ארגון טרור מסוג ב, ובפועל הם צדקו. יש לנו היום 2 ארגוני טרור מרכזיים שאנחנו צריכים כל פעם לחשוב - איזה פושע יש לרצות קודם. אני בעד חיסול הטרור במלוא מובן המילה וזאת בטרם עושים הסכמי שלום. ---------------- 1 "...פיגועי ההתאבדות בישראל החלו רק אחרי גולדשטיין, חד־משמעית. עיאש עצמו הוציא הודעה אחרי הטבח במערת המכפלה שיתחיל לבצע פיגועי התאבדות. הבטיח וקיים. לגבי הפיגוע במחולה ב־93', מי שאומר שזה היה פיגוע התאבדות, טועה. כשבודקים את הפרטים מבינים שזה לא. המחבל מגיע עם ג'יפ לחניון, הוא מתפוצץ בין שני אוטובוסים כשהוא רואה בוודאות שהם ריקים. החיילים יושבים במקובץ במקום אחר. המחבל יודע את זה. אין לו שום סיבה להתפוצץ במקום ריק. הרי בסוף אין לנו הרוגים או פצועים בפיגוע הזה. רק המחבל עצמו נהרג. הוא תכנן להחנות שם את הג'יפ ולפוצץ אותו כשהחיילים יחזרו. אבל הייתה תקלה. החימוש הפעיל את עצמו מוקדם מדי. זה הכל". מקור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. האמנם?! לא היו לטענות האלה שום קשר לשלמות הארץ? להתנחלויות? לרצון במניעת זכויות אדם מהפלשתינאים? האמנם המתנגדים היו משקיפים תמימים? לא הם הקימו את אחד משני ארגוני הטרור (בשביל להלחם בראשון - גאוני!)? לא הם שניסו להכשיל כל נסיון להקמת מדינה בצורה אחרת? לא הם מי שהיו בשלטון במהלך ה-15 שנה שקדמו להסכם ולא עשו שום דבר לקדם פתרון, ועשו הרבה למנוע פתרון עתידי? לא הם מי שהתנגדו להפרדה? סתם, משקיפים תמימים ללא שום אינטרס. אתה לא באמת מאמין בזה, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שלא. אבל זה לא מוריד מעצם הטענה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטוי לא נכון. אבל אני מתכוון שזאת טענה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת טענה שנטענה בחוסר תום לב, או, במילים אחרות, תירוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תום ליבי הוא לא העניין. מה שכן נטען הוא שמדינת ישראל הכניסה מיוזמתה גורמים עם עבר כבד של טרור ופלילים תחת הכותרת של 'הסכמי אוסלו'. מה בין טענה נכונה זאת לבין טעויות עבר של ממשלות ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תום ליבי/תום כלשהו שעומד מאחורי הטענה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה כותב: "טעויות עבר של ממשלות ישראל" אתה חוזר ומציג את זה כאילו מדובר על שני גורמים שונים: "ממשלות ישראל" שעשו "טעויות" ו"מעלי הטענות" שבכלל באו מהאו"ם והצביעו על בעיות באופן אובייקטיבי. אתה יודע שזה לא המצב. מי שעשה את ה"טעויות" זה לא סתם "ממשלות ישראל", זה אותם הגאונים שהעלו את ה"טענה". וכדאי גם לעצור רגע ולהתעקב על ה"טעויות", "טעות" זה שכאתה שוכח לאותת לפני פניה. מה שהם עשו זה מעשה מכוון שנועד לתקוע כל ממשלה עתידית בבחירה בין דבר לצרעת, ואז "העלו טענות" שבא מישהו ובחר בצרעת, ושכחזרו לשלטון עשו ככל הניתן שנגמור גם עם דבר וגם עם צרעת. זאת לא "טעות". חוסר תום הלב הוא עצם העניין. לא היה (ולדעתי, גם היום אין) תום לב מאחורי מי שהעלו את הטענה1. העמדת פנים הזו היתה (ועדיין?) לא יותר מעלבון לאינטליגנציה של כל מי שהקשיב להם. הטענות נגד הסכמי אוסלו היו בגלל העובדה שקמה ממשלה שהעזה לשקול לפגוע באינטרסים של אדוני הארץ, הטרור היה (ולדעתי, נשאר) לא יותר מתירוץ עלוב. 1 מן הסתם, היו יוצאי דופן שהיו כנים, אבל הם נטמעו בחוסר הכנות של מכונת הרעש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני תמיד הסכמתי, וביתר שאת כיום - ומטעמים גזעניים נטו - שהיינו אמורים להחזיר את כל האדמות הללו על תושביהם לירדנים מיידית לאחר תום המלחמה בחזרה ושיחנקו עם העם הפלסטינאי הזה לנצח. אבל לא, היינו חייבים לשחק אותה שולטים בעם שאין לנו מושג מיהו ומהו טיבו. 2. כעת, בבוא הנמסיס ולאחר שהבנו - החברה הישראלית - שאכלנו אותה ובענק - אנחנו בשנת 1993. אנשים בשנים אלו נורים בכבישים כאילו היו כבשים. ילדים נרצחים כאילו שאין אלוהים - והם אומרים וצועקים בצמתים אל תתנו להם רובים. האם אנחנו מדברים על אותם אנשים ? ואם כן, מה קשורה איוולת העבר של הממשלות לגבי האזרח הפרטי ? 3. אני בהחלט לא מסכים עם מה שאתה כותב ש'הטרור היה (ולדעתי, נשאר) לא יותר מתירוץ עלוב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא הכרתי אותך בזמן אמת. 2. זהו, שלא, ש"אחר שהבנו - החברה הישראלית - שאכלנו אותה ובענק" עדיין לא קרה. האנשים שעמדו בכבישים וצעקו "אל תתנו להם רובים" הם אותם אנשים שצעקו "על תבנו גבול" ו"תשלחו עוד אזרחים לגור בקרית ארבע". הם לא באמת "הבינו" שאכלנו אותה בגדול, הם בישלו את התבשיל הזה, בכוונה ובמודע, והדבר היחיד שהם הבינו זה שהתבשיל שלהם בסכנה. 3. אם לא היה טרור, אתה חושב שהימין היה תומך בהסכמי אוסלו? באמת קשה לשכוח כמה הימין התלהב להקים אוטונומיה אחרי החתימה על הסכמי קמפ דייויד (עם המצרים), וכולנו זוכרים את ההתלהבות הימנית כשפרס הביא את הסכמי לונדון (עם הירדנים) לאישור הממשלה, ואיך אפשר לשכוח את את התמיכה הנחרצת של הימין בשיחות מדריד (עם נציגי השטחים והירדנים), וכמובן, גם אחרי אוסלו, הימין הישראלי לרגע לא הפסיק לתמוך בשלום עם הפלשתינאים, ג'נבה, היוזמה הערבית... רק פעם אחת, באוסלו, הם התנגדו, וכמובן שרק בגלל הטרור, אבל זה היוצא מהכלל שמעיד על הכלל, נכון? תעשה לי טובה, ככה בדיוק נראה תירוץ - You damn if you do and you damn if you don't - שום קשר לשותף, שום קשר לאופי ההסכם, שום קשר לקיומו של טרור, שום קשר לקיומו הפוטנציאלי של טרור, השאלה היחידה שמעניינת את הימין הישראלי היא היא מה גורלה של ארץ ישראל השלמה. גם אם אמא תרזה היתה מציעה הסכם, בלי לקרוא אותו אני יודע בדיוק מה תהיה התשובה של הימין הישראלי, ובאיזה תירוצים הוא ישתמש. וגם אתה. (ושלא אובן לא נכון, אותו דבר תקף גם לשמאל הישראלי, שמשתמש בתירוצים דומים לקדם את המטרות שלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר בין התקפת לב לפלסטינאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולעיקר טענתך - גם 'רצח' 2000 ילדים הוא לא 1/50 משואה. להזכירך, רכבות של 1000 ילדים הושמדו על אותה אדמת גרמניה תוך 4 שעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותב טוב ממני הזכיר יפה מאוד שאין לנו מונופול על הסבל ועל השואה וגם אם השואה היתה קשה וחמורה יותר זה לא ינחם את הפלסטינים שרובם נפגעים על לא עוול בכפם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לדבר הגדול והמובן מאליו שעצבן אותי בדבריו של אבו־מאזן, היה עוד דבר קטן שעצבן אותי בדבריו: הוא התייחס לשלושה מקרים: * דיר יאסין * טנטורה * כפר קאסם הראשון היה מיתוס שנוצר בזמן אמת והתברר רק ברבות השנים. הוא מוצג כטבח אבל בפועל היה קרב עקוב מדם על ידי כוחות לא מיומנים בשטח בנוי1. השני היה מיתוס שנוצר בדיעבד: מסופר עליו לראשונה רק עשרות שנים לאחר האירוע. השלישי היה אכן טבח וגם בידי צבא סדיר ומאומן, ולא בסערת המלחמה. אבל לא חלק ממלחמת העצמאות. וזה לא שלא היו מקרי טבח מצד הכוחות הישראלים במלחמת העצמאות. אבל כשאבו מאזן (שהוא, כזכור, ברח מצפת בגיל 13 בשל כיבושה / שחרורה) מזכיר מעשי טבח, הוא מתמקד במיתוסים ולא באמת. 1 והקרב הוכרע לאחר שלשני הצדדים אזלה התחמושת אבל היהודים הצליחו לקבל אספקה ובקשתם של מגני הכפר לקבל תחמושת נוספת מכוח סמוך של צבא ההצלה נדחתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טבח דיר יאסין אינו מיתוס. כפי שכתוב בויקיפדיה: "ילד בן שתים-עשרה שניצל סיפר כי אנשי המחתרות הרגו ילדים ונשים ביריות, בכוונה תחילה, ולא תוך כדי קרב. בגרסה זו של ילד קטן תומכות עדויות של בריטים, של אנשי הצלב האדום, ושל אנשי "ההגנה" שביקרו במקום לאחר מעשה ודיווחו על גופות של נשים וילדים שנורו מטווח קצר." כפי שמצוין בהמשך הערך מפי אדם רז, קיימת הסתרה שיטתית של מסמכים שבוודאי ישפכו אור על מה שקרה שם שסביר שאינו מחמיא לכוחות הלוחמים. גם טנטורה אינו מיתוס. קיימות עדויות מפי לוחמים יהודים, ישנה התיחסות לכך במסמך של משרד הביטחון מאותה תקופה וקיים קבר אחים מתחת לשטח שהיה שייך לכפר. מה שברור כאן שרבים מנסים בכוח להשתיק את העניין על מנת שלא יוטל רבב במוסריות היהודית והישראלית הידועה. אין זה אומר כמובן שמלחמת העצמאות לא היתה צודקת ושלא טוב שניצחנו בה, אחרת לא היינו כאן, אבל בהחלט יש צורך לדעת ולהכיר את האמת גם על צדדיה הפחות יפים. קל מאוד להגדיר את הערבים כשקרנים ובמקרים מסוימים מן הסתם יש ניפוח של דברים שקרו אבל המיתוסים קיימים רק בקרב מכחישי העוולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיר יאסין הוא מיתוס שנוצר בימים שלאחר הלחימה. יש מקרה אחד של מקלען שחטף אמוק והרג אחד עשר אנשים שנכנעו ויצאו מבית. וזהו, בערך (זה כתוב מייד בהמשך אותה פסקה שממנה ציטת). מה שהיה יותר קטלני היה מקרים שונים של פריצות לבתים (כלומר: בתים גדולים, של חמולות שלמות). היו לא מעט בתים שבהם התבצרו מגנים. אבל בגלל אופי הקרב הלא צפוי, לא הייתה שום הפרדה בין לוחמים לאוכלוסיה אזרחית. לוחמי הלח״י בצפון הכפר הבינו בשלב מסוים שהדרך היחידה להכריע בתים כאלו זה לפוצץ את הדלת במטען ולזרוק רימונים. באחד הבתים נהרגו כך 20 תושבי בית, שרק מיעוטם היו מגנים מעורבים בלחימה פעילה. דיר יאסין היה מקרה שנופח בזמן אמת על ידי כל הצדדים: ההגנה: כי הפורשים הם פורעים ואסור לתת להם רישיון. הפורשים: כי הם רצו להוכיח עד כמה הם מפחידים ונוראיים, הבריטים: כי גם הם לא חיבבו את המיליציות הללו, והערבים, שרצו להראות שהיהודים מסוכנים לאוכלוסיה אזרחית (ולשם כך המציאו תיאורי זוועות), דבר שגרם רק ליצירת או העצמת גל בריחות של ערבים. זה מקרה די נדיר שבו הגרסאות הרשמיות של כמעט כל הצדדים העדיפו להציג קרב כטבח (ליתר דיוק: התעמולות של האצ״ל והלח״י הציגו את זה כקרב (עם הרבה יותר הרוגים ממה שהיו בפועל) ולא כטבח. אבל לא התייחסו אליהם ברצינות). איש ההגנה מאיר פעיל שביקר במקום זמן קצר לאחר הקרב סיפק תיאורים שגויים, בערך מאותן סיבות. מקורות ערבים מסרו בימים שלאחר טבח מספרים של מאות רבות של הרווגים וסיפורי זוועה של טבח ואונס. הסיפורים על אונס נוספו במפורש על ידי אנשי הוועד הערבי העליון כדי להגביר את הרושם. דיווחים בעיתונות התייצבו בהמשך על מספרים של כ־250 הרוגים. מקורות מבין אנשי הכפר סיפרו סיפור שונה לחלוטין: על קרב גבורה ועל מספר אבדות נמוך בהרבה: סביב 100. לקח זמן עד שהיסטוריונים הבינו שהם צדקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מיתוס. יש כאן ויכוח האם היה טבח או לא ולאלו שטוענים שלא גם יש אינטרסים. נהרגו שם זקנים, נשים וילדים רבים שלא היו מעורבים בלחימה ואין עשן בלי אש. על סמך מסמכים שנחשפים למרות התנגדות המימסד, מתברר כי היו גם מעשי טבח במקומות אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיר יאסין אינו מיתוס? סיפור מנופח (כאמור, על חלק מתהליך הניפוח יש גם עדויות ישירות) שהשפיע על מהלך המלחמה. בפירוש מיתוס. לגבי מעשיי טבח אחרים: מסתבר שכאשר צריך להזכיר מעשים, אבו מאזן לא מזכיר אותם, אלא דווקא את דיר יאסין ואת טנטורה. אני בפרוש לא כתבתי שהיו מעשי טבח במעלה הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טנטורה הוא מקרה שבו לא צריך להאשים או הערבים בשקר אלא את היהודים. אכן יש שם קבראחים: נהרגו עשרות לוחמים מהכפר בקרב לכיבושו. יש עדויות משני הצדדים (יומן של חייל ישראלי בזמן המלחמה וספר שכתב פליט בן הכפר מספר שנים לאחר מכן) שמזכירות גם הרג של מספר שבויים ־ הצלפים. גם אלה וגם אלה לא מזכירים טבח של מאות. גם סיכום מספרי הפליטים שהגיעו והשוואתם לאומדן משנת 1945 (סקר הכפרים. זה היה אומדן ולא מפקד) מראה שלא היו מאות תושבים שנהרגו. אבל אילן פפה ותדי כ״ץ המציאו טבח המוני. ואם היהודים אומרים שהיה טבח, למה לא לצטט אותם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטויות במיץ עגבניות. אם קבר האחים היה של לוחמים מדוע פינו אותו לאחר מכן? העדויות שניתנו לתדי כ"ץ (אמנם שנים רבות לאחר מעשה אבל ללא לחץ, אינטרס מסוים או קשר לעשויות אחרות) גם ע"י לוחמים שחזרו בהם הן חד-משמעיות ואינן מובילות לשום ספק. בנוסף, משני מסמכים שיש גישה אליהם משתמע שאכן בוצע שם דבר חריג. פרטים כאן. אילן פפה אולי תופס טרמפ על המקרה אבל תדי כ"ץ ביצע מחקר ללא פניות מוקדמות שעליו קיבל שבחים וציון 98 לפני שפרצה מהומה בתקשורת הלאומנית המגויסת. כל המנסים לשלול או להשתיק את הפרשה (בנוסף לטיעונים השוללים היו גם אמירות כמו "למה להעלות את העניין הזה עכשיו?" המעידות על צידקת הטיעונים) הם מנוולים או אידיוטים שימושיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאי הסרט הבין שהמספר השערורייתי של 200 הוא מקדם מכירות מצוין, אבל גם מופרך לחלוטין. ולכן הוא מבצע נסיגה טקטית לגבי המספר הזה. סרט קולנוע עם עריכה מגמתית אינו המסמך העדיף עלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראית את הסרט שאתה קורא לו בעל עריכה מגמתית? מרואינים שם יותר מכחישי הטבח מאשר מאשריו. ההיצמדות למספרים אינה של במאי הסרט אלא של מתנגדיו כאשר אין להם טיעונים מבוססים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי את הסרט ויש לומר שאין בו ראיות חד משמעיות להתרחשות טבח בעת כיבוש הכפר טנטורה ב-1948. יש בסרט עדויות, אמיתיות ככל שאני יכול לשפוט, אך די חד על הרג אזרחים רבים בכפר. מאחר וזה שנהרגו בטנטורה אזרחים רבים אינו שנוי במחלוקת, אין בכך כדי להעיד על התרחשות טבח מאורגן באזרחי הכפר. מול הסרט עומד מחקר היסטורי וספר שפורסם בעקבותיו והגיע למסקנה שלא היה טבח. יש לפקפק מלכתחילה ביכולת של סרטים ואפילו דוקומנטריים לתרום משהו ללימוד היסטוריה. להפיק סרטים זה קשה ויקר. מפיקי סרטים כאלו הם בד"כ בעלי דעה קודמת וקיצונית על המחלוקת הנידונה בסרט. דוגמה לאי הדיוקים הרבים בדיווחים על הסרט הוא עניין קבר האחים. ע"פ המסופר בסרט בקבר האחים נקברו גופות שנאספו מכל רחבי הכפר בתום הלחימה (מן הסתם של אזרחים ולוחמים כאחד). עצם קיומו של קבר אחים כזה אינו בהכרח מלמד הרבה על הדרך בה נהרגו. כצופה רגיל, אני יכול להעיד כי הרושם שקבלתי מן הסרט הוא שהעבודה של תדי כ"ץ אינה מחקר היסטורי רציני ומבוסס, אלא אוסף עדויות שלא ממש נחקרו ונבדקו. אגב, מן הזיכרון, אני חולק על דבריו של צפריר. הטבח בדיר יאסין אינו מיתוס. למיטב זכרוני, אין מחלוקת על כך שהלוחמים הישראליים (שהיו אכן ברובם אנשי האצ"ל והלח"י מירושליים, אבל היו שם גם יחידות של ההגנה) פוצצו במהלך הכיבוש ואחריו, בתים בתוך הכפר, מבלי לבדוק מי נמצא בתוכם. בפיצוצים אלו נהרגו אזרחים רבים שהתחבאו בבתיהם. יש מחלוקת גדולה לגבי מה שהתרחש בזמן כיבוש הכפר ואם המונח "טבח" מתאים, אבל אין מחלוקת על כך שרוב ההרוגים היו זקנים, נשים וילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליתר דיוק: אם אני זוכר מדובר על לוחמי הלח״י בלבד. בשלב מסוים הם החליטו שהדרך היחידה לשבור התנגדות מצד בתים שמהם ירו עליהם הייתה לשבור את הדלת ולזרוק פנימה מטען. לא ידוע לי על מקרים של פיצוץ בתים על יושביהם לאחר הקרב. לגבי לוחמים לעומת לא מעורבים: אני אבדוק בספר. „סוף המיתוס״. אני חושב שרשימת ההרוגים שם די אמינה (וכן כתוב שם מתי שלא ברור), וקרובה למדי לדיווחים של ניצולים מהכפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור אני מסתמך על ספר שקראתי, שאפילו את שמו איני זוכר. מדובר בתקופה של כחודש לפני הכרזת המדינה, הקמת צה"ל ופירוק המחתרות, אבל לפני רצח ברנדוט. בגלל המצב המיוחד בירושליים שהיתה מיועדת לבינאום, בירושליים התקיים גדוד שמגוייסיו היו מתנדבים יוצאי אצ"ל ולח"י שפעלו בתיאום עם מפקדת ההגנה בירושליים (דוד שאלתיאל). יחידות מן הגדוד הזה קיבלו מן המפקדה את המשימה של כיבוש הכפר. יחד איתם פעלו גם כוחות סיוע של ההגנה והם קבלו סיוע באש מיחידת הגנה אחרת. אאז"ן הבעיה היתה הטלת רימונים ומטעני נפץ לתוך הבתים שמחלקם נורו יריות על הכוח, אך הסתתרו בהם גם בני משפחה ואזרחים לא חמושים. בתום הפעולה נכנסה יחידת סיוע של ההגנה שפנתה את הריסות הבתים וגלתה גופות רבים (אאל"ט כמאה גופות). נדמה לי שהגופות נמסרו לידי ועדת ההצלה הלאומית (הערבית) בירושליים ונקברו בטקס רב רושם על הר הבית. מכאן והלאה הזיכרון שלי מתפצל. מצד אחד אני זוכר שהאצ"ל התפאר בניצחון הגדול בכפר שבו נהרגו לדבריו 250 לוחמים ערבים. מצד שני אני נדמה לי שאנשי הועד הלאומי הערבי ניצלו את קבורת הזקנים, הנשים והילדים כדי להזעיק את העולם הערבי ע"י הטבח שמתכננים היהודים בפלשתינים. התעמולה הזו נועדה בעיקר לגרום למדינות ערב להתערב וגרמה בעיקר לפניקה ובריחה המונית של ערביי 48. לאחר זמן קצר, ההנהגה היהודית התנערה וגנתה את הטבח, תוך שהיא מטילה את האחריות עליו על ארגוני הפורשים (מה שכאמור לא היה האמת במלואה). בכל אופן, הצגת פרשת דיר יאסין כמיתוב, נראית לי בלתי אפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסרט מוצגים מסמכים של צה''ל שבהם מוזכר במפורש שהיה טבח, מושמעת עדות לאחר אמירה של השופטת במשפט הדיבה של תדי כ''ץ שאם הייתה שומעת אותה הייתה פוסקת אחרת במשפט, נאמרת הודאה בטבח ע''י לפחות לוחם ישראלי אחד ועוד כהנה וכהנה פרטים המוסיפים להצטברות הרושם שאכן היה שם טבח. מה שהיה חפוז הייתה ההשתקה של תדי כ''ץ והניסיון להעלים את המקרה ממש כמו שכיום מאשימים את ארגוני זכויות האדם בשקרים. יש כאן עם רקוב במדינה רקובה עם ממשלות רקובות (כולל מממשלת ה''שינוי''). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |