 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה. בעזרת אחד האיילים השגתי לבסוף את המאמר, שגם בעיניי עדיף על ראיון או סירטון שלא תמיד מאפשרים ניסוח מדוייק, מנומק ומרופרר. מצאתי במאמר של הררי שתי התייחסויות לסעיפי הרפורמה. באחד הוא יוצא נגד השינוי המוצע בוועדה לבחירת שופטים: "אסור שלממשלה תהיה שליטה על מינוי השופטים". לדעתי אין הוא מנמק שם מספיק מדוע השינוי המוצע ירע את איכלוסה הנוכחי של מערכת המשפט. הוא יכול היה למשל להביא נתונים השוואתיים ממדינות דמוקרטיות אחרות, שבחלקן נתונות לציבור זכויות נרחבות אף יותר מן המוצע, בקביעת הרכב הרשות השופטת ובפיקוח עליה. או, כדי לא להרחיק, יכול הררי לבחון מינויים ממשלתיים שכבר נהוגים בישראל מקדמת דנא כגון זה הרמטכ"ל, המפכ"ל, נגיד בנק ישראל והיועמ"ש, ולבסס טיעון עובדתי כלשהו כנגד זכות או יכולתן של ממשלות ישראל לבחור באנשי מקצוע מתאימים. במקום זאת, לפחות במאמר הזה, העדיף הררי להתרכז בהצגת טענות פנטסטיות באשר להשלכות השינוי המוצע. התייחסות לסעיף אחר ברפורמה, כנראה "פסקת ההתגברות", היא כללית יותר: "אם בג"ץ יפסול חוקים לא־דמוקרטיים והממשלה תסרב לקבל את הפסיקה…". יש לציין שעוד קודם למהפכה של ברק ולין, ועוד יותר לאחר הרפורמה, יוכל בית המשפט לפסול חוקים. אבל נדמה לי שהררי הולך כאן רחוק יותר ומניח מעין "מועצת חכמים" שאינה זקוקה להסמכה חוקית מאת בשר ודם, אבל נתונים לה הידע והזכות להעניק או לשלול את החותם "דמוקרטי" מעל הכרעות הציבור. טענה זו ראויה לתשובה ארוכה ועתירת דוגמאות, שלא לומר אנציקלופדיה. אבל אסתפק כאן בדבריו של דב"ג: "תארו לעצמכם שהעם רוצה משהו, ובאים שבעה אנשים המכותרים בתואר של שופטים…ויפסלו חוק אשר העם רוצה בו…. אני חושב שמתן סמכות כזאת לשופטים הוא דבר ריאקציוני…סימנה המובהק של דמוקרטיה הוא לא שלטון למען העם, אלא שלטון על ידי העם. גם עריצים טוענים, או גם סבורים באמת, שהם שולטים לטובת העם." הפלורליזם הישראלי יכול להכיל הכרעות ערכיות כאלו של הררי (ועמו הסליחה עם עיוותתי את כוונתיו), אך עבור שכמותי, תפיסות כאלו, ועוד בשם הדמוקרטיה, צורמות ביותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה זקוק להנמקה מדוע שליטה של הממשלה בועדה למינוי שופטים מסירה את המחסום האחרון בפני ריכוז כוח בלתי מוגבל בידיה, קשה לי להיכנס לדיון של ממש איתך. כל המינויים האחרים שמנית אינם קשורים לשאלה זאת וקשה לי לראות איך הם שייכים לענייננו. משונה, כי הדבר האחרון שחשבתי עליך הוא שתהיה שותף לדמגוגיה ילדותית כזאת. הממשלה ממנה את נגיד בנק ישראל ובד"כ עושה עבודה טובה בעניין, ומכאן שאפשר לתת לה למנות גם את שופטי בג"צ, מ.ש.ל.. דומני שזה מופיע כדוגמא הראשונה בהסבר ל "non sequitor" במילון הלוגיקה למתחילים. העניין המרכזי שהררי מדגיש (לא בטוח שדווקא המאמר הזה) , ובצדק רב לטעמי, הוא שמה שעומד על הפרק אינן השאלות הטכניות של איך בדיוק מושג איזון בן הרשויות, ולכן השוואות של אספקט אחד למקבילו במקומות אחרים ("בקנדה יש פיסקת התגברות", "בארה"ב הנשיא בוחר את השופטים", "באיטליה יש גבינה טובה") מחטיאות את המטרה. מה שהוא מדגיש זה שחייבים להתייחס רק לתוצאה: אילו בלמים ואיזונים יהיו אם ה"רפורמה" תוחל. אם התשובה היא זאת שסמוטריץ' נותן, כלומר "אני, שר האוצר של מדינת ישראל, מבטיח שלא אפגע בזכויות אדם" מספקת אותך, תוכל לספר לו על כך עוד כשעתיים בדרככם למעלה אביתר. אותי היא מפחידה, לא רק בגלל שזה סמוטריץ' אלא בגלל שעצם האפשרות שאדם עם הבנה כזאת של עקרונות יסוד בדמוקרטיה - מודרנית, אם צריך להוסיף - יכול להיות שר בממשלה מצמררת. לגבי אותו "חותם דמוקרטי" שאתה חושש לשלומו בגלל בג"ץ, הרי אין ויכוח על כך שהמילה האחרונה אינה בהכרח שלו, ורוב *מספיק גדול* של ח"כים יוכל להתגבר על הכל, ואפילו לשנות את החוקה אם תהיה כזאת. הויכוח הוא בשאלה אם 61 (או 64) הוא רוב מספיק *לכל דבר ועניין*, למשל למינויו של שר ששיקר ביודעין בבית המשפט, לאי קיום עיקרון השיוויון בפני החוק (אלא בצד של הזכויות, כמובן, ובפרט אם הן זכויות של ציבור שבחר במפלגות הקואליציה), או של מינוי יאיר נתניהו לשגריר ישראל בארה"ב, במסגרת המסע "fuck Biden". דב"ג חי בעולם שונה משלנו, לטוב ולרע, עולם שבו מה ש"לא יעלה על הדעת" לא עלה על הדעת, כך שגם גרירתו הנה אינה ברורה לי. אפילו החרדים כבר לא מעירים אותו מתנומתו כדי לבסס את דרישתם למתן פטור גורף מכל שרות ציבורי למרות שהוא אבי הבעיה הזאת. אתה מזכיר לי את הימנים הקיצונים בארה"ב ששמחים לספר לנו שג'פרסון החזיק מאות עבדים. דב"ג גם הפעיל את השב"כ (אז הוא עוד נקרא ש"ב) נגד יריבים פוליטיים, ואני מקווה שאתה לא רוצה ללמוד ממנו גם את זה. היו לו עקרונות נכונים לשעתם (אלא שבימיו "שעה" נמשכה כמה עשורים. לומשנה). אם אני זוכר נכון, במאמר המדובר הררי התייחס בעיקר לנושא אחר: עכשיו, כאשר נוכחנו שיסודות הדמוקרטיה הרבה פחות בטוחים ומוגנים ממה ששיערנו, אסור לנו להסתפק בחזרה למצב הקודם, אלא עלינו להבטיח שמצב כזה לא יתאפשר בעתיד, במיוחד בגלל שהשינויים הדמוגרפיים רק יגבירו את הסיכון הזה בעתיד. אני מבין שעבור מי שבעיניו הדמוקרטיה היא אך ורק "רצון העם" כפי שנקבע בבחירות (ולצורך העניין נניח לרגע את ההנחה המופרכת שבאמת השאלות שעל הפרק היו הנושאים העיקריים שעלו במערכת הבחירות) כל המהומה אינה אלא צעד אנטי דמוקרטי. לצערי אני מוצא מעט מאד טעם - וחשוב יותר: חשק - להתווכח עם מי שאלה דיעותיו. בניגוד למרטין גארדנר זצוק"ל אני נאלץ להודות שלא כל האנשים הרציונליים אוחזים באותה תפיסת עולם, אבל זה לא מחייב אותי להתווכח עם מישהו בשאלה אם כדור הארץ שטוח. מסתבר, אגב, שיריב לוין עצמו דווקא אינו נמנה עם האנשים האלה. go figure. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן: הוא עגול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט לא יאמן שבמאה העשרים אחת יש מי שטוען ש-"דמוקרטיה = הרוב קובע"1. זו טענה מופרכת באופן בולט ומובהק. טענה שגויה באופן נחרץ וברור. טענה שעומדת בסתירה למציאות היומיומית וההיסטוריה הקרובה באופן ישיר וגלוי. טענה עליה אין שום סיכוי אפילו להתחיל להגן, מכיוון שמכל זווית בה בוחנים אותה (פילוסופית, ערכית, תאורטית, טכנית...) די במבט חטוף כדי לגלות שהיא מפוררת ושבורה לגמרי. טענה שעומדת בשורה אחת עם "כדור הארץ הוא שטוח". אך בניגוד אליה, היא מועלית מידי פעם על ידי אנשים נורמטיביים ומשכילים לכאורה. תופעה מאד מסקרנת. ומאד מייאשת. אם אפילו אמיתות כל כך טריוואליות לא מצליחות לבסס את עצמן, אז כנראה שאין תקווה לדמוקרטיה (הפעם במובן האמיתי של המילה). 1 אני לא מתכון לטענות היסטוריות או תאורטיות (שגם הן שגויות, אבל לא באופן מעניין), אלא לטענה לפיה הגיוני\רצוי\טוב לקיים חברה בה זה העיקרון המכונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. פעח"ב "יש בקהל הקדוש המון בריונים צעקנים, אז למה שלא ניתן להם יותר כוח?" אני לא חושב שאפו זקוק להגנתי, אבל הוא ללא ספק אדם משכיל ואינטליגנטי, וגם בין המצדדים המפורסמים יותר בהפיכה המשטרית יש אנשים כאלה. אולי כאשר זכויות המיעוט הלא יהודי מתנגשות עם מה שהם מפרשים כזכותם הבלתי מעורערת, בין אם מתוקף הבטחה אלוהית או מכל סיבה אחרת (אפו, למיטב ידיעתי, לא חזר בתשובה, וגם מר אנשלוביץ' אינו דתי), הם נוטים לפסול כל הגבלה שהיא על "רצון הרוב". לטענתם, אם הנחות היסוד מוליכים לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת - והתוצאה באמת לא מתקבלת על דעתם - צריך להחליף את הנחות היסוד. הבעיה היא שהם, ככל הנראה, מרגישים משהו דומה לגבי תפיסת העולם שלי. מכל מקום, אני בהחלט אשמח לקרוא דיאלוג בינך לבין אפופידס בנושא. קטונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה שהמינויים הללו סבירים היא בגלל שבתי המשפט מציבים לפוליטיקאים מבחני סבירות. זוכרים את היועץ המשפטי לממשלה רוני בר־און? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, כשאני נזכר ברעיון שהועלה למינוי יוסי שלי כמ''מ הסטטיסטיקאי הראשי אני מתחיל לחשוב שאולי צריך לחשוב על מנגנון אחר גם לבחירת בעלי התפקידים הבכירים שאפופידס הזכיר. ''שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר ומפכ''ל המשטרה דוד ביתן ביקרו באום אל פאחם ושרו יחד עם מקהלת לה-פמיליה ''שיישרף לכם הכפר'''' נשמע מספיק הזוי היום כדי להיות תסריט ריאלי מחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמיון שלכם מוגבל אם הדבר ההזוי ביותר שאתם מצליחים להעלות על הדעת זה פוליטיקאים זבל׳ה בתפקידי מפתח. תזכורת למקרה שכבר שכחנו: שר המשפטים וחברי הממשלה הזאת מתרועעים עם עבריינים / משפחות פשע. אנשים שמתעסקים והתעסקו בשוק אפור, סמים, חטיפות, איומים ואף רצח. אנשים שהמשטרה גילתה סליקים של חומרי נפץ ונשק אוטומטי על גג בית הכנסת שלהם. לא סיפור ישן על משפחת פשע היסטורית מלפני 20 שנה, אלא ממש לא מזמן בשנת 2019. בטח בטח - בואו ניתן לאנשים כאלה להשפיע על מי יהיה שופט בישראל. What can go wrong? גם אם הייתי מאמין קיצוני בזכותו של הציבור להשפיע על בחירת שופטים (אני לא, אבל נניח) הייתי מחפש מנגנון אחר לחלוטין כדי לאפשר זאת מאשר המנגנון המזעזע בחוק שהולכים להעביר בקרוב בקריאה שניה ושלישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה למשוך את מה שכתבת עוד מידה אחת קדימה. ספק גדול תופס את הדעת אם דעות/עמדות מסוג זו שבתגובתו של אפופידס בכלל ראויות להתיחסות. בדעות אלו ק"נ טעמים איך להתעלם משאלת עריצות הרוב. בעיקר, מציגים כנגד הטיעון הזה את הטיעון של עריצות משפטית. קצת קשה לראות איך מיחסים עריצות לרשות החלשה מבין השלוש, אבל ניחא. הדבר המרגיז ביותר בטיעונים מסוג אלו של אפופידס כלל אינו נמצא בתוכם אלא מחוצה להם. המקרה הישראלית הוא מקרה קצה ודוגמה מספר הלימוד לניסיון לשימוש לרעה בעיקרון שלטון הרוב. הרי באיוולתם של האיסטרטגים ואנשי המשפט עוקרי ההרים רוטלוין, נחשפה לאור היום הכוונה להשתמש בהשתלטות על ביה"מ כדי להכשיר פטורים פוליטיים מהשרות בצבא, להכשיר כהונת שרים שהם עבריינים מורשעים, להכשיר עבירות על החוק המקומי והבינלאומי למען קולוניאליסטים שהם קנאים מוטרפים ולמען לראשי השלטון המושחתים השואפים לחסינות סופית ואוניברסלית שתעמיד אותם מעל שלטון החוק. והאבסורדי מכל, כדי לנקום את נקמתה של ישראל השנייה בישראל הראשונה על עוולות אמיתיות או מומצאות. וכל זאת בשמו של שלטון הרוב. האם יש דוגמה טובה יותר למושג עריצות הרוב? ועוד כמה מילים על דב"ג. בן גוריון היה במידה ידועה דיקטטור נאור. ככזה, הוא תמיד העדיף הסדר פרגמטי על פני חקיקה. זה גם מה שקרה בתחום גיוס החרדים. החקיקה הראשונה בתחום זה היתה אאל"ט ב-2002 (חוק טל) ובכך כמובן אי אפשר להאשים את דב"ג. מה שהתחיל ב-1948 בפטור ל-400 בני ישיבות הלך וגדל כל שנה עד שהגיע ב-1974 ל-2.4% ממחזור הגיוס. ההסדרים היו שונים ומשונים. מלכתחילה נוצרה בעיה מכיון שהנימוק האידיאולוגי (הצלת עולם הישיבות) היה שקר ובפועל החרדים כיוונו לפטור גורף לכל החרדים. כך שבמקביל ל"תורתו אומנותו" היו עוד הסדרים אחרים ובכללם לדתיים הלאומיים שכמעט ולא השתמשו ב"תורתו אמונתו". בתחילה השתמשו בסעיף 12ב כחוק הביטחון כדי להכריז על החרדים כבלתי כשירים לשירות. יותר מאוחר נוסף סעיף 36 שעסק בפטורים מכל מיני מינים ובסוף צויין "או מטעמים אחרים" ובכך השתמשו. בנוסף לאלו שקבלו פטור מוחלט בשיטות השונות, התפתח מנגנון של דחיית שירות, בכל פעם לשנה. בד"כ הדחיות חודשו עד שהמלש"ב הפך לבלתי ראוי לשירות באחת מן הדרכים הטבעיות. ב-1974, בגלל הגידול במספרים, שמעון פרס הגביל את מספר הדחויים בשנה ל-800. עם עליית בגין לשלטון בוטלו המגבלות השונות והוכרז על פטור גורף לכל בני הישיבות, כך שבפועל גויסו בעיקר בני ישיבות ההסדר מן המגזר הדתי-לאומי. במקביל בוטלו כל הדחיות וההסדרים שאפשרו פטור גם לחרדים שלא למדו בישיבות. החרדים התגברו על הבעיה הזו ע"י כך שרשמו את כל בניהם בישיבות בין אם למדו שם ובין אם לא. בספר שלי מי שאשם בבעיה הנוכחית הוא בגין ולא דב"ג (אלא אם כן תרצה להאשים את הבג"ץ). בעניינים אחרים דב"ג פחות זכאי. הוא אחראי לכך שהנשיא בישראל הוא חסר סמכויות, שר המשפטים שלו מינה את שופטי העליון לפי מפתח מפלגתי, הוא בעצם בטל את הכנסת המכוננת (חוקה) ואיחד אותה עם הכנסת המחוקקת ובמידה רבה אחראי לכך שאין לישראל חוקה. אני מניח שאם היה מדובר רק בחוק למינוי שופטים ע"י הפוליטיקאים, דב"ג היה בעד. אין לי שום סימוכין לכך, אבל התחושה שלי היא שדב"ג בניגוד לרוה"מ האחרים היה מודע לכך שישראל היא חברה שבטית (קיבוץ גלויות וכל הג'אז הזה) חסרת מסורת דמוקרטית וליברלית ואין לסמוך על ההמון שידע איך לשלוט. לדב"ג כמו לבני דורו היתה מודעות לסכנה לדמוקרטיה שמהוים הממסדים הדתיים. מה שדרוש הוא דיקטטור נאור שידע לא מה רוצים האזרחים אלא מה הם צריכים. דוקא בגלל שהיה מודע לסכנתם, דב"ג העדיף להימנע מהתנגשויות עם הדתיים והעדיף להגיע להסדרים פרגמטיים עם המנהיגים הפוליטיים (הפרופסור ליבוביץ תאר זאת כקנייה ושיחוד הממסד הדתי וסוג של הפרד ומשול ושנא בשל כך את דב"ג שנאה עזה). לכן, בראייה לטווח ארוך, דב"ג אחראי במידה רבה לשליטה הדי טוטאלית שיש להנהגה הפוליטית החרדית על צאן מרעיתה. מה היה דב"ג חושב היום? אין לדעת. לדעתי, הדרך של דב"ג התבססה על ההנחה שהדתיים, כמו העדות, יעלמו עם הזמן והדיקטטורה האוטוריטרית שלו תבטיח את זה. התכנית הזאת נכשלה כישלון צורב. אני בספק רב אם דב"ג היה מוכן להמר על דמוקרטיה ליברלית אמיתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך ולאחרים על התגובות, גם אם חלקן מייחס לי דעות וקווי אופי מסויימים. בשלב זה אני נמנע מלהיכנס בעובי הקורה ומתעניין יותר בשני היבטים מצומצמים של הדיון. הראשון הוא מידת ההיכרות עם פרטי הרפורמה, והצעות לתיקון יכולות היו להעיד על הימצאותה של כזו. השני הוא מידת השימוש במידע ההיסטורי והאקטואלי העשיר על העולם הדמוקרטי. זה אולי השמרן שמקליד במקומי, אבל הוא סומך על הניסיון האנושי, ואם אפשר הסטטיסטי, הרבה יותר מאשר על ההיגיון האנושי, כולל זה שלי. תהיתי משום כך אם היסטוריון כהררי יצליח לגייס את יכולותיו המקצועיות לעניין שעל הפרק. מה שהדגיש עבורי את הצורך בנוקדנות מסוג זה היא עצומת הכלכלנים, שהיא חלק משורה של עצומות וגילויי דעת מקצועיים בעשרות השנים האחרונים, שהתבדו ברובם, הגיוניות וראויות ככל שנראו לי בזמנו. כעת, התייצבות מרשימה הן באחידותה והן בנחרצותה של בכירי הכלכלנים בישראל וגם כמה מן העולם חוזה שחורות לכלכלה הישראלית. גם כאן, סירבו חלק מן הדוברים להתייחס לסעיפי הרפורמה, לא כל שכן להעלות הצעות שיפור. בפודקסטים, כתבות וראיונות שנילוו לעצומה, נטענו או נרמזו דברים שחלקם הגדול הופרך על נקלה. נדרשתי לעניין זה על ידי חברים ובני משפחה שביקשו את דעתי בעניין1. —---------------------------------------------------- 1 לייתר דיוק, ביקשו לשנות את דעתי. הנה בכל אופן מסמך התשובה - תיקונים בשפה נאותה יתקבלו בברכה. בשלב זה כדאי להתעלם מן העניינים הלא כלכליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מוזר לראות שאחרי חודשיים שכבר רואים בהם את קריסת הכלכלה במגוון מדדים שונים (משער הדולר, הבורסה וההשקעות בהייטק), אתה כולל את אזהרות הכלכלנים ככאלה ש'התבדו ברובן'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מתכוון, מן הסתם, לאזהרות אחרות (''חלק משורה של עצומות וגילויי דעת מקצועיים בעשרות השנים האחרונים, שהתבדו ברובם''). קריסת הכלכלה היא עניין מורכב למדי, כי האזהרות מפניה ואי השקט החברתי שמתבטא במחאה מהוים קטליזטור לתהליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאתה תאשים את המחאה בקריסת הכלכלה? אכן זמנים קשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא האשמתי אותה אלא כקטליזטור לתהליך שעלול להיות איטי יותר אבל כואב יותר בלעדיהן. אני לא חושב שיש צורך להעמיד פנים כאילו לאזהרות של בכירי הכלכלנים אין השפעה בכיוון של נבואה שמגשימה את עצמה. ובמלים פשוטות יותר למען צופי ערוץ 14 ופרשניו: אזהרות מפני דיקטטורה גורמות נזק כלכלי לטווח קצר, אלא שדיקטטורה גורמת נזק כלכלי חמור הרבה יותר, לשנים ארוכות, שלא לדבר על נזקים אחרים. אישית, אפילו אם דיקטטורה היתה דווקא מועילה לכלכלה - הו, סטאלין - הייתי מתנגד לה באותו תוקף שאני מתנגד לה היום. (ומי שיטרח מספיק לחפש ברחבי הרשת ויגלה את פרצופי האמיתי, שיבלה). ואגב, האנגרמה ל"קהלת" יכולה להיות יותר מתוחכמת, אבל הנוסח המלא נפסל בגלל הטענה שאנשים לא יבינו אותו בתנאי השטח בהם הוא מוצג). __________ (כן, יש לי עודף זמן. shoot me). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה הmerde :) אני הגעתי עד ל'תרד' ולא יותר מזה. _____ לאור הרעש רב הדציבלים בהפגנות - בעיקר מהזמבורות שגרמו לנו להצטייד בפק"ל קבוע של אטמי אוזניים - כבר הבנתי שהברירה של המחנה הליברלי היא 'דמוקרטיה או תדר'. אחר כך עוד יאשימו אותנו בדו-שיח של חרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנתונים הללו נבדקו גם ביחס למדינות אחרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים שכלכלנים, גם הטובים והמפורסמים בהם, די גרועים בלחזות את העתיד. את אחת הדוגמאות המכוננות קיבלנו רק לפני שנה וקצת, כאשר יו"ר הפד המוערך ג'רום פאוול המשיך להתעקש שהאינפלציה היא transitory ואין צורך להקפיץ את הריבית בגללה. טעות יסודית בנושא המרכזי שהוא והמועצה שלו מופקדים עליו. בכלל, מדע הכלכלה הוא הרבה יותר "רך" ממה שמקובל לייחס לו. במקרים רבים לא ניתן לבצע ניסויים הדירים בגלל כמות המשתנים. במקרו כלכלה בכלל אי אפשר, ופשוט זורקים החוצה משתנים. גם הנחות היסוד של "האדם הכלכלי" הרציונלי והשוק המשוכלל עורערו קשות בעשרים השנה האחרונות, ונגסו באמינותם של המודלים המתמטיים שהיו אמורים לחזות התנהגות פרטים וקבוצות. והנה בא ה"אבל" והוא "אבל" ענק: כל הכלכלה נשענת מאז ומעולם על שתי מלים מהשורש בעל הקונוטציות הדתיות "אמן": אמון ואמונה. כסף, אשראי וחוזים מסחריים יכולים להתקיים רק במערכת יחסים שיש בה אמון. וככל שהאמון גדול יותר (במי שהנפיק את הכסף, במערכת האכיפה של חוזים) כך הכלכלה מתפתחת בקלות.12 נח הררי בקורס שלו נותן דוגמאות לאימפריות ההולנדית והבריטית שצמחו על חשבון האימפריה הספרדית וניצחו אותה, משום שיכלו ללוות כסף יותר בקלות כי הבנקאים סמכו על מערכת החוקים שלהן יותר מאשר על זו של מלך ספרד. האשראי, שהוא על פי נח הררי הכח המניע הראשי של הצמיחה הטכנולוגית והכלכלית המואצת ב 500 השנים האחרונות, נשען על אמונה בצמיחה העתידית. בלעדיה מתן האשראי היה מצומצם והצמיחה הכלכלית היתה זעומה. כן, יש כאן נבואה שמגשימה את עצמה. הנבואות שמגשימות את עצמן הן חלק משמעותי מאוד בכלכלה המודרנית. כאשר האמון של המוסדות הבינלאומיים באמינות של מערכת החוקים הישראלית מתערער, ההשפעה על השקעות היא מהירה וחזקה. הרפורמה, ששואפת לחזק את כוחה של הממשלה על חשבון בית המשפט, פוגעת ישירות באמון הזה. מערכת הבלמים והאיזונים שמאפיינת דמוקרטיות ליברליות חשובה לסוכנויות הדירוג לא פחות מאשר הגירעון התקציבי, כי עבורם היא האישור שבעתיד לא ישתנו כללי המשחק במדינה המדורגת. רואים את זה היטב בדו"ח של מודי'ס מאתמול: הם משבחים את יחס החוב תוצר הנמוך, את העודף התקציבי של השנה שעברה והגירעון הנמוך הצפוי בתקציב השנה הנוכחית3, אבל מורידים את הדירוג בגלל הניסיון להפרת האיזון בין הרשויות. לפי הפרמטרים, ללא הצעדים שנקטה הממשלה הנוכחית, אולי אפילו היה עולה הדירוג. המחאה האזרחית ועמדת מערכת הביטחון4 הן עבורם נקודות חוזק שאולי אפילו מנעו הורדת דירוג חריפה יותר. ______ 1 אחת הטענות כבדות המשקל נגד האקטיביזם של בית המשפט העליון ובעד רפורמה היא ערעור האמון באכיפת חוזים בעקבות פס"ד אפרופים. לא קראתי את פס"ד עצמו, אבל הפרשנות שקראתי עליו אכן מעלה בעיה רצינית. 2 יוצא שהמגנה כרטא היא אבן היסוד להתפתחות הכלכלית המואצת של אירופה שהחלה כמה מאות שנים אחריה, ואחת התשובות לשאלה איך קרה שאירופה הענייה והשולית כבשה את העולם כולו תוך כמה מאות שנים. 3 הלוואי, אבל לא נראה לי שיתממש. הכנסות המדינה ממסים צונחות באופן מבהיל. 4 מהניסוח קשה להבין אם זה גלנט, מחאת הטייסים או העצמאות והאזהרות של הרמכ"ל וראשי סוכנויות הבטחון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |