בתשובה לעומר, 03/10/25 19:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחד הדברים שניסיתי לרמוז בתגובתי הוא שבנוגע למדיום האינטרנטי הטרמינולוגיה ''שימוש לצרכים אישיים'' לא רלבנטית. תשאל את כוכבות הקולנוע שסרטים אינטימיים שלהן נחשפו באותה פרשה לפני כעשור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך האינטרנט קשור? נניח שהכל נעשה על המעבד הגרפי של הלפטופ בלי שום חיבור לרשת (אני לא חושב שבכל מקרה זה משנה משהו). מן הסתם היה, יש ויהיה דיפ-פייק שמופץ בתפוצה רחבה, ומובן מאליו שמהאחראיים אפשר לסלוד ולדרוש לגלגל אותם בזפת ונוצות. אבל כידוע לא חסרות דוגמאות, במיוחד כאלה הקשורות למין, לדברים איתם אין שום בעיה כל עוד הם נעשים בפרטיות אבל נעשים שערורייתיים כאשר הופכים אותם לפומביים. האינטואיציה שלי אומרת שפורנו דיפ-פייק (מהסוג הפיראטי) מתאים לקטגוריה הזו, ואני מתעניין למה שכ"ג ואתה מרגישים אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום (טוב, כבר עשרות שנים), מרגע שנוצר סרטון דיגיטלי בעייתי של מישהו על מחשב כלשהו (ועוד יותר על טלפון כלשהו), בעקרון הוא במרחק לחיצת כפתור מלהפוך לויראלי ברשות הרבים. וההיסטוריה הקרובה מלאה באנשים, מכוכבי קולנוע עשירים ופריבילגים ועד ילדים מתבגרים בעיירה נידחת, שיצרו תוכן שכזה בלי ידיעת הסיכון, ומצאו את שכל הכיתה/תיכון/עיירה/אינטרנט נחשפו לחומרים האלה. ובחלק מהמקרים התוצאות הרות אסון. מאחר ול-99.99‰ מהאנשים אין אפילו שביב יכולת להעריך את הסיכון או קל וחומר להתגונן ממנו, זה יוצר בעייה אמיתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה נכון. אבל אז מה? זה לא סתם "מדרון חלקלק", אתה שופך כאן שמן על קרחון. בגלל שמשהו עלול לדלוף אסור להחזיק אותו בפרטיות? כלומר, ברצינות, אנשים מחזיקים על המחשב האישי שלהם כמות עצומה של דברים אישיים שדליפה שלהם תכאיב פי 100 מדליפה של חומר מזוייף שנוצר על ידי צד ג'. מכתבים אישיים (שהם כתבו או קיבלו), מסמכים רפואיים (גם של בני משפחה), ססמאות לחשבונות בנק, מפתחות פרטיים של ביטקוין... וכמובן - כפי שאתה מציין בעצמך - תמונות וסרטונים פרטיים, אולי מביכים ולא מזוייפים בעליל. לפי ההיגיון הזה, צריך לאסור על אנשים להחזיק את כל הדברים הללו על המחשבים שלהם, כי מן הסתם מטעמי סימטריה הסיכוי שהם ידלפו שווה בשני המיקרים, ודליפה שלהם תכאיב הרבה יותר (ובהרבה מיקרים לא רק לעצמם, אלא גם לאחרים). אתה לא רואה כאן אבסורד? ובכל מקרה, זו נקודת מבט שאולי מדגישה את הצורך בחינוך לאוריינות דיגיטלית, אבל קשורה רק באופן רופף למדי לענייני אתיקה או אחריות פלילית. בסדר, אפשר אולי להסכים על משהו בסגנון "מי שמייצר חומר כזה שדלף צריך להוכיח שהוא שמר אותו בצורה סבירה או לשאת באחריות פלילית לדליפה כאילו הוא הפיץ אותו בעצמו", אבל זו כבר כניסה לפינות טכניות שלא מאד מעניינות אותי. משכ"ג קיבלתי את הרושם שלדעתו מדובר בעניין עקרוני, ומי שישתעשע עם דיפ-פייק בדלת אמותיו ולבידורו האישי - לא סתם יתנהל ברשלנות, אלא יעבור עבירה אתית חמורה. גם אם מדובר במומחה מספר 1 בעולם לאבטחת מידע שעושה הכל בהצפנה הומומורפית במחשב יעודי עם air-gap בתוך בונקר על אי-בודד. אתה גם חושב ככה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש חומרים (חומרי נפץ, סמים, בקטריות ווירוסים מסויימים) וגם מידע (מסווג) שהמדינה לא מרשה לאף אחד להחזיק מחוץ למי שקיבל הרשאה ספציפית, אפילו אם הוא מומחה גדול לשימוש בהם ודואג שלא ידלפו. באופן עקרוני אפשר להתייחס לתוצרים דיגיטליים מסויימים באותו אופן. בשאלה אם צריך אין לי דעה מגובשת, עניתי רק לאפשרות הטכנית. כלומר שאם לדעת המדינה הנזק לציבור מדליפה גדול מספיק, ניתן לאסור החזקה של תוצרים דיגיטליים מזוייפים. אין בזה אפשרות לאסור תוצרים, מביכים ככל שיהיו, החוסים תחת זכות הקניין וחופש הביטוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעה לה אתה מגיב מלאה בדוגמאות יומיומיות לדברים שאנשים מחזיקים בשגרה, ושדליפה שלהם תגרום לנזק לכל הפחות באותו סדר גודל. השוואה של הנזק הזה לנזק מ-"חומרי נפץ, סמים, בקטריות ווירוסים מסויימים" היא סוריאלסטית בעיני, אבל מי שיתעקש לערוך אותה בכל זאת וירצה לגזור ממנה ברצינות (כלומר לא סתם ככלי רטורי) סנקציות פליליות או חברתיות יהיה מוכרח לבקש באותה הזדמנות כמה שינויים רדיקלים בחוק הקיים ובנורמות הציבוריות. (ושוב, מי שמחזיק חומרי-נפץ מסוכנים בבית בלי כוונה לפגיע באף אחד הוא אולי reckless, אגוצנטרי וחסר-אחריות באופן נפשע שיזכה למטר קללות במקרה של תאונה בה אנשים יפגעו - אבל אני לא חושב שמעבר לזה תאשים אותו בכך שהעיסוק בחומרי-הנפץ לכשעצמו הופך אותו לניבזי ורקוב מוסרית. אני לא מקבל את הרושם שהסלידה מדיפ-פייק היא בעלת אופי דומה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוקים והכללים נכתבים עבור הרוב ולא עבור המומחים. אריק הביא לפני את האנלוגיה הנכונה - יש חומרים שאסור לך לייצר ולאחסן בבית. גם אם אתה מומחה לכספות מוצפנות. ואגב, לגבי חומרים אחרים על המחשב - הדוגמה הרלוונטית היא שאתה תחזיק על המחשב שלך סיסמאות לבנק *שלי* ומפתחות לביטקוין *שלי*. כי אתה מסכן את הרכוש והקנין של מישהו אחר, לא שלך. אני אכן לא אשמח בכלל שיהיה לך מותר להחזיק חומר חסוי ומסוכן עבורי על המחשב שלך. כנ"ל אנשים אחרים, ולא אכפת לי כמה הם מומחים בהצפנה וחסיון מידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלוגיה של אריק התייחסתי ספציפית כאן. וגם לכל מה שאתה כותב כאן כבר התייחסתי קודם (מדובר כאן על נזק פוטנציאלי שהוא בסד"ג של דברים טריוויאלים אחרים שלא גורמים לאיש להניד עפעף, אנשים בהחלט מחזיקים בשגרה סממאות, פרטים של אמצעי תשלום ומסמכים רפואיים של אחרים - נגיד בני משפחה - על המחשבים שלהם, סרטונים אינטימיים כוללים מן הסתם לעיתים קרובות יותר מרק משתתף בודד, וכן הלאה). "חומר חסוי"? אנחנו מדברים על סרטון מזוייף, והייתי מרחיק לכת ואומר שככל הנראה כזה שאיש לא יחשוד בו כאמיתי. במקרה המאד-קיצוני[*] זה עלול להיות מביך, לא נעים ואפילו משפיל - אבל איך "חומר חסוי" קשור לנושא? [*] מה בעצם התרחיש שיש לך בראש? האקר בלארוסי פורץ למחשב של פלוני (שזה כבר לא בדיוק אירוע מאד שגרתי), גונב ממנו סרטון פורנו בו השחקנית הוחלפה בשכנה מהבניין ממול, ו ...מה אז? הוא יעלה את הסרטון לאתר פורנו? איום מגוחך: באותה מידה הוא יכול היה להכין את הסרטון בעצמו מהתמונות שהשכנה פרסמה באינסטגרם, מה עניין ה-"פריצה" וה-"דליפה" מוסיף לסיפור? יש לך מקרה מבחן קונקרטי מעניין? אני מתקשה לחשוב על אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, בלי להביע דעה, רק לתת דוגמאות, עולים בדעתי סרטוני פייק בעלי פוטנציאל גדול לפגוע : - כמו של מאמן הכושר מיבנה, עם דמות מפורסמת ונשואה. - של בעל דרגה בכירה מבצע מעשה בגידה במדינה - ובמיוחד בשביל דב (אבל נראה לי שזה כבר מכוסה בחוק הפלילי): פשעי מלחמה של צה"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסריט הדגל שלי הוא סרטון כזה שמגיע לכיתה בבית הספר של נער או נערה ומכיל את דמותה או דמות ממשפחתה. הרבה יותר יומיומי מהתסריטים שלך, אבל עם פוטנציאל נזק הרסני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתיכון נווה חמציצים לומדים ימימה וברכאל. ברכאל - חנון שטוף הורמונים - העלה את תמונת המחזור של ימימה לאתר "דיפפייק-אצלך-בבית.קום" וקיבל סרטון מאד לא הולם בכיכובה של ימימה, שפרסומו ללא ספק ישפיל ויפגע בה. לזכותו, לא הייתה לו שום כוונה לפרסם אותו (יש לו תוכניות אחרות). לגנותו, הוא שכח את הלפטופ שלו לא-נעול על שולחן הקפיטריה, וקציעה - יריבתה המושבעת של ימימה מהכיתה המקבילה - חיטטה לו במחשב, גילתה את הסרטון, והחליטה לשלוח אותו לכל השכבה. התוצאות קשות. בין השאר ימימה נאלצה לעבור בית ספר ורק כעבור שנים של ליווי פסיכולוגי צמוד הצליחה, בערך, לחזור לעצמה. באמת סיפור די נורא. אבל במה אשם ברכאל? יש לו מידה מסויימת של אשמה תורמת, אבל לא רק ש-99% מהאשמה מוטלת בעיני על קציעה, אלא שדמותו של ברכאל בכלל מיותרת בסיפור. מה מנע מימימה להכנס בעצמה לאתר "דיפפייק-אצלך-בבית.קום", ליצור את הסרטון בעצמה ולהפיצו, במקום לחכות שמישהו במקרה ישכח את הלפטופ לא נעול בקפיטריה? ברכאל הוא לא הבעיה כאן. כדי שלדוגמא דומה לזו יהיה איזשהו משקל, ה-"דליפה" ו-"ההפצה" צריכות להיות איכשהו כרוכות אחת בשניה. אני מניח שאפשר להנדס כאלה דוגמאות (ברכאל העביר הרצאה על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב מול כל הכיתה בשיעור היסטוריה, ובטעות השתרבב אליה הסרטון המזוייף עם ימימה?). אבל האם אפשר גם למצוא דוגמאות כאלה שאינן איזוטריות מכדי ללמוד מהן משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה איך הדוגמאות האלה מתאימות להקשר של "שימוש פרטי", שהוא הנושא כאן. מן הסתם יש די והותר בעלי עניין ליצירה והפצה מכוונת של סרטונים כאלה, שלא יטרחו לחכות לכך שבמקרה ידלוף בטעות לרשת סרטון של חייל המבצע פשע מלחמה שמישהו יצר לבידורו הפרטי(?). במידה שסרטונים כאלה הם בעיה, הם בעיה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה נסחפתי לפן המשפטי כאשר הדיון כאן הוא בעיקר מוסרי. דמיינתי מקרה שבו פלוני מייצר פייק פלילי בעליל (מרגע שפורסם), אבל מתגונן בטענה שיצר אותו לבידורו הפרטי ומעולם לא התכוון להפיץ אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דברים טריויאלים שלא גורמים לאיש להניד עפעף" זו תיזה יפה, רק ש ילד שהתאבד ועוד אחד ועוד אחד שהתאבדו כבר בגלל דברים כאלה, מפריכים את התיזה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא אמרתי שזה לא חמור, אלא שזה חמור בדיוק כמו דברים אחרים שלא מתרגשים מהם כתופעה חברתית. תוצאות קשות באותה מידה אפשר למצוא למשל גם אצל אנשים שרוקנו להם את חשבון הבנק, או שהופץ סרטון סקס אמיתי שלהם (מן הסתם שצולם והוחזק ברשותם ועל דעתם). 2. הדוגמאות האלה לא קשורות בשום אופן לדברים עליהם אנחנו מדברים כאן. למה הבאת אותן? מן הסתם "לייצר סרטונים מזוייפים כדי לסחוט ולהונות אנשים" זה רע וצריך להיות פלילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתפרץ הנה כי אתה מזכיר אותי פה ושם, רק כדי להעיר שאכן "אנשים בהחלט מחזיקים בשגרה סיס[מ]מאות, פרטים של אמצעי תשלום ומסמכים רפואיים של אחרים - נגיד בני משפחה - על המחשבים שלהם" אבל הם עושים זאת אחרי קבלת רשות (ישירות או בעקיפין) מבעליהם של הנתונים, או לפחות כך אני מקווה. ברור שאין לי שום בעיה עם deep fake בתנאים האלה. הערה נוספת היא ששמירה על הנתונים האלה נעשים לטובת בעליהם, מה שקצת יותר קשה ליחס ל- deep fake. סליחה על ההפרעה וחקסמח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה מבוססת ההנחה שסרטונים מזוייפים לא ייחשדו/ייחוו כאמיתיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק מניח שבאופן טיפוסי לא קשה להבחין בין סרט פורנו (גם אם פרצופי השחקנים בו הוחלפו) לבין וידאו ''אותנטי'' של סקס (אין לי ספק שאם ליוצרי הזיוף יהיו כוונות זדוניות הם יוכלו להתגבר עליהם, אבל נקודת המוצא לעיל הייתה העדר כוונות כאלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות על כך, ברשותך: 1. השמועת מספרת שלא חסרים סרטי פורנו שמתחזים לסרטונים ביתיים. 2. כיום אפשר לייצר במחשב ביתי סרטונים מזוייפים שנראים כמו צילום אמיתי. 3. איך הנזק לבחורה ששתלו את הפנים שלה בסרטון פורנוגרפי משתנה אם הוא נראה כמו הפקה מקצועית לעומת הפקה ביתית? (שמה בצד את השאלה, ואולי היא החשובה ביותר, איך ייתכן שיצירת פורנו בדמותה של מישהי שלא מודעת לעניין (או גרוע יותר - מודעת לעניין ולא הסכימה לכך) לא כולל אינהרנטית "כוונות זדוניות") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: הנזק האמיתי הוא ההפצה ולא היצירה. לפי החוק היום גם הפצה (לא של תוכן מזויף) אינה חוקית. והאכיפה של החוק הזה לא יעילה בכלל. נראה לי שהחוק גם לא הצליח לשנות את הנורמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המובן של ''כוונות זדוניות'' בהקשר הזה הוא ''כוונה להפיץ את הסרטון''. ואין וויכוח שזה אפשרי. טענתי לעיל רק שאלא אם זה נעשה בכוונה, זה לא המקרה הסביר. אבל זו לא טענה חשובה במיוחד בתמונה הכוללת, ואני מעדיף לוותר עליה מאשר להגן עליה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |