בתשובה לאור, 14/08/02 9:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה בדיוק יהיו התכנים של השעה השבועית הזו: דקלומים של ה"תקוה" תאור פועלה של למור לבנת ותרומתה לציונות המתחדשת. שינון של הודעות דובר צה"ל לדורותיו. הנקודה היא שללא תפיסת עולם רחבה יותר המתבטאת בכל האספקטים של המערכת החינוכית אין למאמץ נקודתי כזה כל ערך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ביום ראשון מסדר בוקר עם עדכון חדשות. ביום שישי מסדר צהריים ועדכון ''כמעט וקרה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, ברור שישנם קשיים רבים ביישום העניין, גם מבחינה מעשית וגם בשל הויכוח מה לכלול ב"חינוך לערכים". אבל הקשיים המעשיים לא צריכים לשלול את הניסיון ליישם. וכן, חינוך לערכים הוא בהכרח בעל אופי חד צדדי ושוטף מוח ולמעשה כל חינוך הוא כזה, כולל החינוך לא להשתין במיטה והחינוך להגיד תודה. אבל החינוך מעצם טיבו מבצע בחירה והבחירה נשענת על נורמות שאמורות לשרת את המחונך בעתיד וגם את הסביבה שלו. אז ישנו פה ניצול מסוים וזה בערך אותו ניצול שקיים ב"כבד את אביך ואת אימך" אבל הוא גם בלתי נמנע וגם הכרחי. המדינה צריכה לשטוף את מוח ילדיה במידה מסוימת שמתאימה לה. ואם בעתיד, אותם מחונכים יחליטו לשנות דרכם - שיבושם להם וזה יכול להיות אף חיובי גם למדינה, אבל היא צריכה לחנך לפי דרכה. גם מתן חינוך כזה אינו שטיפת מוח כי אינו נעשה באופן שזה נעשה במסגדים של הרשות הפלסטינית אלא באופן מבוקר ומעורר דיון, אם כי, שוב, דיון מוטה במידה מסוימת ואני מדגיש במידה מסוימת. גם אנשים שקיבלו שטיפות מוח משנים את דרכם לא פעם. הנה מגוון הצעות: 1. סוף סוף, להתחיל ללמד בבתי הספר של מדינת ישראל את ההסטוריה של מדינת ישראל. מישהו מוכן להסביר לי את פשר הטמטום הזה שמלמדים עד שנת 48 בערך? אני פשוט מצליח לקלוט את זה. יותר חשוב העלייה הראשונה ממלחמת ששת הימים? ואני מציע לכלול גם הסטוריה חברתית ופוליטית. 2. לעדכן את לימודי התנך באופן שיהיו מעט יותר מפיענוח אינסופי של פסוקים לטובת ראייה רחבה יותר , הסטורית יותר, ואנושית יותר תוך דיון בערכים האנושיים והיהודיים העולים במהלך הלימוד. 3. הכנסת הדגל לכיתות ושירת התקווה לפחות בשעת החינוך פעם בשבוע. כמו כן, הפיכת המגילה התלויה על הקיר ליותר מקישוט. תצחקו, תצחקו, זה בסדר. 4.הכנסת מעורבות פוליטית לבתי הספר בצורה מבוקרת. כלומר עירור דיונים, הבאת נציגים של צדדים שונים. להסביר לתלמידים מה הולך במדינה ומי נגד מי ולמה. 5. הפיכת לימודי העם והמדינה למשהו מוחשי יות, מרגש יותר. שימוש ברומנים הסטוריים, בטיולים לאתרים עצמם. 6. ללמד ציונות. להסביר את חשיבות ישיבת העם בארצו. 7. והכי פשוט והכי יעיל: להכניס את כל ההצעות האלו ואחרות לבחינות הבגרות (לא בשירת התקווה , כמובן). כי בסופו של דבר הכול בתיכון פועל לפי אותו עיקרון: מה שלא לבגרות כאילו לא נלמד. בחינות כאלו יכולות להיות קצת יותר יצירתיות מהרגיל. אני בטוח שניתן למצוא רעיונות רבים נוספים בתכניות הלימודים של לפני שלושים וארבעים שנה, בתקופה שציונות לא הייתה מילה גסה. השלום והבטחון נשענים על במידה רבה על מאזן כוחות. כל צד מושך לכיוון שלו ואז נוצר איזון פחות או יותר. כך זה גם צריך להיות רעיונית: אנחנו נהיה ציונים, הערבים יהיו אנטי ציונים והמצב יתייצב באמצע. אבל אם אנחנו נהיה נאורים-אנושיים-ליברלי-אוניברסליים-נייטרלים-חסרי העדפה עיוורת כלשהי והם ימשכו לכיוון האנטי ציוני בסוף החבל יזוז לכיוון שלהם. אם אתה נותן שטחים מתוך רצון לשלום והם לוקחים מתוך רצון לקחת העוד אז הם מנצחים בסוף. לכן צריך החינוך למשוך לכיוון שלנו, לפחות מבחינה ראשונית. כך יווצר איזון. האזור שלנו עוד לא בשל לוויתור על הקשר לשטח וללאום לטובת אורייטנטציה כלל אנושית. זה טוב אולי באירופה. לכן צריך לחנך לציונות גם אם היא מוטלת בספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות על הרפורמות מרחיקות הלכת שהצעת: 1. הסטוריה של מדינת ישראל נלמדת ביב' לבחינת הבגרות. קרבות, מבצעים, מלחמות וכו'. הבעיה היא שהמורים, שנמצאים כבר בלחץ זמן, מתמצתים את הנושא (שיכול לעבור בצורה מאוד מעניינת) וממלאים את התלמידים במליון פרטים לא רלוונטיים. בנוגע לראיה חברתית-פוליטית, דמות המורה היא מהותית ואי אפשר להחיל את הדברים על כל אחד במערכת החינוך. 2. גם לימודי התנ"ך יכולים להיות מעניינים במידה והמורה מוכן להשקיע. לצערי, מאבקי דתיים חילוניים מונעים לימוד היקפי יותר של התנ"ך כפי שאתה מציע. 3. מסכימה. קצת לאומיות לא הרגה אף אחד. כל הנקודות שהצעת ברות ביצוע. הכל שאלה של תקציבים ומאבקים בין קבוצות אינטרס. נעבור את המכשול הזה ונגע באושר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי החומר לבגרות. לפחות בספרי הלימוד שלי החומר לא הופיע כלל, ככה שסביר שהוא לא היה בתכנית. אולי את מדברת ממש מידע ומהכרת תכניות הלימודים, אבל קשה לי להאמין שאיזה ספר מדבר על מלחמת לבנון או על מהפך 77. לגבי לימודי התנך. איני אומר שאינם מעניינים ואותי הם מאוד עניינו. אולם לאחר שתהנסיתי קצת בהוראת תנך אני חושב שניתן משקל רב מדי לפרשנות קשיים מקומיים ופחות לתמונה הכללית שלא לדבר על ערכי התנך. טכנית, תלמיד יכול לקבל מאה בבחינה גם אם לא ידע מי בא קודם, אברהם או שאול. אין שום ראייה כללית, שום הבנה של תהליכים נרחבים, ויותר מדי התעמקות נקודתית. לי יש הצעה די מרחיקת לכת בעניין: להפוך את לימוד התנך יותר בכיוון של הסטוריה. ללמד את הדברים כהסטוריה, שיהיה טקסטבוק מרוכז בעניין, עם מפות וסרטוטים וכן הלאה. כמובן שהכול ייעשה תוך זיקה הדוקה לטקסט ותוך מגע עימו, אבל עדיין, נראה לי יותר חשוב שתלמידים יבינו את הרקע להתפלגות הממלכה או את הערכים האנושיים שעומדים מאחורי עשרת הדברות מאשר את שתי אפשרויות הפירוש לפי טעמי המקרא של הביטוי "צדקה ממני" שאמר יהודה לתמר. ישנם המוני תלמידים ששפת התנך היא מכשול עבורם והם לא מבינים דבר מן הטקסט. כמובן שזה לא תירוץ אבל עדיין זה מכשול שניתן לרכך אותו אם מעניקים יותר משקל גם למה שאינו פרשנות נטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ניתן משקל רב מדי לפרשנות קשיים מקומיים ופחות לתמונה הכללית" - אתה כ"כ צודק!! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. מצטער, זה מצחיק אותי. אני כבר רואה את התלמידים יושבים בכיתה ומהכיתה הסמוכה בוקעים צלילי התקווה... איך אפשר שלא לצחוק? לגבי מגילת העצמאות, נו שויין. המדינה עצמה לא מתייחסת אליה, אז שהתלמידים כן? מה שחסר לי ברפורמות שלך זה הקדמת השיעורים באזרחות לפחות עד לחטיבת הביניים. בחומר הלימוד: מערכת המפלגות בישראל (כולל, אולי, לימוד של מצעי מפלגות שונים ודיון בהם. כן, כן, פוליטיקה בבי"ס); לימוד שיטת הבחירות בישראל, הרקע ההיסטורי שלה; לימוד שיטת בתי המשפט בישראל, מהות הבג"ץ ושאר פרטים מינוריים שכאלה; הכרת מושגי יסוד בדמוקרטיה, תפקיד הפרדת הרשויות, זכויות האזרח. הדבר היחיד שאני זוכר משיעורי האזרחות שלי זה שיטת באדר-עופר, וגם זה במעורפל. הגיע הזמן שתלמידים ידעו איפה הם חיים עוד לפני כיתה י"א (שזה אפילו לא בתחום של חינוך חובה!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 דברים: 1. מקובלת עליי הצעתך בענייני לימודי אזרחות על כל פרטיה ודיקדוקיה. כמובן שלימוד מצעי מפלגות הוא דבר בעייתי הנתון בקלות להטיות ומביא לרדוקציה קיצונית שלהן. כדי להסביר צריך להבהיר דברים שאינן כה ברורים ואולי אינם כתובים בפירוש. מעניין איך יסבירו את ההבדלים בין הליכוד לעבודה כיום. אבל הרעיון בהחלט נראה לי סביר. מה שכן, נראה לי שכבר יש דבר כזה. נדמה לי שמאז רצח רבים כבר יש תכנית ללימוד אזרחות בחטיבות. 2. לגבי שירת התקווה: קודם כול כולם שרים ביחד. לא חסרות שיטות יישום, צריך פשוט לשאול את האמריקנים. אני בהחלט בעד שטיפת מוח דמוקרטית-יהודית (נתעלם לרגע מן הבעייתיות שבצירוף הזה). אין לי שום בעיה עם מאות ילדים היוצאים להפגנה נזעמת בעד חופש המצפון או מסתערים להפגנה אלימה על הכנסת בשל הפרת אחד מחוקי היסוד. כמו כן, אין לי בעיה עם הסתערות התעללות סדרתית בעיתונות ובחיי היום יום בחבר כנסת שהתגלה כמושחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הסיפא של סעיף 2: האם אתה שולל בתכלית השלילה חינוך לחמלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ממש זמן לתגובה ארוכה (אולי תבוא בשבוע הבא) אבל משום מה למקרא הרפורמות שלך נראה לי שהתלמידים שיעברו אותם יצאו בסופו של דבר בעלי אורינטציה כלל אנושית. ילמדו אותם לדוגמא תנ''ך בזיקה לערכים אנושיים ויהודיים, בסוף עוד משהו מהתלמידים יעיז ויקרא גם מה שכתוב שם. לדעתי החינוך הישראלי חדור אינדוקטרינציה לאומית בתת הכרה שלו.(וזוהי אכן הכללה גורפת) הבעיה שלו שהתלמידים יוצאים החוצה לעולם הרחב ומגלים שרוב העולם רואה בתנ''ך חלק בלתי נפרד מן הברית החדשה,רק מה האמת הזו עוד לא הגיעה למערכת החינוך הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...בדיוק לפני שנה סיימתי י"ב.קודם כל נפל בזמנו לידיי ספר הסטוריה שכלל פרק לא רק על מלחמת לבנון אלה אפילו על התנועה הפמיניסטית (בלי שום קשר לציונות). שמו משהו כמו "ההיסטוריה של המאה ה-20", והוא טוב אפילו כסתם ספר קריאה. אני לא בטוחה שאותם הפרקים גם נלמדו, מצד שני מה אני יודעת- כל התיכון הייתי "סטודנטית חופשייה". טוב לפחות שהם הודפסו-זה נותן תקווה... הסבר והדגם מהו ההבדל בין "ערכים אנושיים" ל"ערכים יהודיים"? האם שמירת שבת זהו ערך או מסורת? האם ציונות היא ערך או אידיאולוגיה? היי ד"א באמת שאלת השאלות- האם החינוך לציונות פירושו "חינוך לערכים"? לא שאני נגד ציונות, אבל לי אישית יהיה מאוד חבל אם יישוב הארץ יילמד באותו השיעור עם קבלת השונה, למשל. דווקא שילובים שכאלה יוצרים ציניות... במקום לשטוף לתלמידים את המח ש"תרומה למדינה" זהו ע ר ך מקודש, אולי כדאי להוסיף יחידות לימוד כמו תולדות הציונות או מדעי המדינה (קצת שונה מאזרחות), ואת הערכים "האמיתיים" ניאלץ בינתיים להשאיר למצפונם של המורים שאולי יצליחו (חיוך ציני מאוזן לאוזן) להעביר אותם "תוך כדי".לי נראה שאיכשהו שאדם שביסוד אישיותו יהיו דווקא הערכים האובסולוטיים כבר ימצא דרך כיצד לחיות במדינה מבלי "לפרזט" אותה, גם אם ערכיה נוגדים לעיתים את שלו...לעומת זאת "חינוך לערכים ציוניים" אולי ייצור פאטריוטים, אבל לא ימנע מהם לבזות את הזולת (אם בחור בן 18-19 לא מבין מה ההבדל בין לבצע מסימה צבאית לבין להשפיל אדם שנברא "בצלמו" במחסום, מצידי עדיף כבר שיישב בבית ויהיה "פרזיט", ואיכשהו לא נראה לי שאותו "החינוך לערכים" הליבנתי יעזור לעמוד על ההבדל הדק...) כל ניסיון אחר, כולל את שירת התקווה בציבור, יצור תחושת ניכור כלפי מערכת החינוך אצל חלק גדול מאוד של התלמידים הבאים מבתים ה"לא- לימור-ליבנתיים", ואז גם ערכים כמו כבוד האדם באשר הוא אדם או קבלת השונה יאבדו בדרך. ...ועוד משהו...תלמידים הם לא בצק אנושי שניתן ללוש ממנו כפי רצונך. אנה אל תשתמש בהם (אם הבנתי נכון מתגובותייך הקודמות, אתה קשור איכשהו למערכת החינוך) ל"הטיית האונייה". זה שהערבים נגד ציונות לא מצדיק יצירת שורות של "ציונים נלהבים" בנוסח ההתיישבותי. מהותו של חינוך באשר הוא חינוך (וכאן אני מתחילה להיות אידיאליסטית) הוא ליצור אנשים חושבים עצמאית ובעלי ידע המספיק ע"מ להשתמש ביכולת זו (כן, בהחלט אידיאליסטית...), ולא ליצור "כלי שחמט" לשימוש נוח של איזה אידיאולוג תורני. נקודה למחשבה- מה יקרה אם מחר יחתם הסכם שלום (תיכף אתחיל לחלק את מאגרי האופטימיות שלי במקום פרוזק), ואותה "הטייה ציונית" לא תהייה רלבנטית יותר? קריסת אישיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, אני חושב שגם את מעניקה משקל רב מדי לחינוך שמסוגלת המערכת לתת. לימוד תולדות המדינה חשוב מאוד אולם הוא בגדר הסטוריה תאורטית בלבד. צריך לחנך לציונות, צריך לבצע מעין סוג מבוקר ומסויג, עדין יותר, של שטיפת מוח ציונית. אל דאגה, הדבר לא יוביל ליצירת אלפי חיילים פנאטים שיסתערו על עזה בעיניים עצומות. ילדים לא גדלים בואקום, יש להם בית והורים וטלוויזיה. צריך להדגיש מסרים ציוניים, צריך לבצע פעילויות באופן מעשי, צריך להציב שאלות מוסריות ולפתור אותן לאור גישת המדינה והעם. כן, כן, זה נשמע מיושן וקומוניסטי מעט אפילו אבל אני מכיר היטב את תלמידי המערכת גם כמי שעובד עימם וגם כתלמיד. לרובם אין היכולת להבין, וזה טבעי בגילם וגם לי לא הייתה, את המורכבות האנושית והפוליטית והמוסרית שבה אנו נתונים. צריך לכוון, גם אם בעיוורון מסוים, לצרכיה של המדינה. ולא צריך להיבהל: גם השמאלנים הקיצוניים ביותר שלנו הם בוגרי מערכת החינוך והם עדיין מחזיקים בדעותיהם. בחור בן 18 שלא מבין מה ההבדל בין ביזוי למשימה צבאית עדיף שיבזה וייענש וילמד מזה או יורחק לתפקיד אחר משישב בבית. אין לנו עודף חיילים. מטעויות לומדים. מערכת החינוך לא יכולה ליצור אנשים חושבים: אם אתה לא אדם חושב מטבעך אז אף אחד לא ישנה את זה. חוץ מזה, אני אישית, לא מאמין שיש דבר כזה "לחשוב בצורה אובייקטיבית". יש אינטרסים, תמיד, וכל מחשבה נשענת על הנחות יסוד כאלה או אחרות. אין חינוך לחשיבה טהורה כי אין חשיבה טהורה. הכול מוטה, השאלה באיזו מידה ועד כמה זה חשוף. עדיף מי שטוען בלהט עיוור בעד טענה כזו או אחרת מאשר מי שאין לו שום דעה בעניין כי הוא לא חונך לדעה כזו וגם לא יוצר אחת כזו בעצמו. החינוך צריך בהחלט לשמש ל"הטיית האונייה". רק כך יכולה מדינה להשפיע על עתידה והעובדה שאצלנו זה דעך במידה רבה ניכרת בכל המובנים: באבטלה, בירידה, ברמת העברית, בלימודים, ברמת ההשכלה, ברמת המעורבות בנעשה במדינה. מי ילך היום ליישב את השממה? מי רואה בחינוך שליחות? מי רואה בתשלום מיסים חובה אזרחית? כמעט אף אחד. כולם "חושבים" ורואים את הדברים ב"עין ביקורתית". מעניין שאף אחד לא מונע בכוחה של אותה "חשיבה עצמאית" לאותם יעדים שמשרתים את המדינה יותר מאשר אותו. לגבי מה יקרה אם מחר יחתם הסכם שלום - זה לא סותר שום ציונות. ציונות איננה תאוות מלחמה וילדים אינם רובוטים שכל סתירה בפקודות תגרום לקצר. מה שאני טוען הוא שעלינו "לתת להם דחיפה" בכיוון שטוב למדינה (בגדול, לא למי להצביע). אני מבטיח לך שתוך כמה שנים עוצמתה של הדחיפה הזו תדעך כמעט לאפס. גלשתי מעט לכיוון פילוסופי ובבסיסו טענתי שאין "אמת" ואין "חשיבה". כולם עיוורים בסופו של דבר, כולם רואים חלק מהתמונה, את החלק שטוב להם. כל שאפשר לעשות הוא לכוון את העיוורון באופן שיאפשר לנו לשרוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"צריך לחנך לציונות..."- כמו שאתה עצמך אומר בהמשך התגובה (אולי לא אומר מפורשות, אבל ניתן להגיע לכך אם ממשיכים את קו מחשבתך), שאין אידיאולוגיה "טובה", אלה אידיאולוגיה "נכונה", זאת העוזרת לקבוצתך לשרוד. וכאן שאלת השאלות- האם ציונות בנוסח "ההתיישבותי" ו"העלייתי" היא התשובה לימיינו אנו? אולי הגיע הזמן "להמציא" ציונות אחרת, אולי בכלל צריך לחפש אלטרנטיבה לציונות (אשמח להרחיב בנושא "למה לא "התיישבות" ו"עלייה" אם תרצה, אבל לדעתי זה כבר לא ממש קשור לדיון). אני משחקת במגרש שלך- אולי יש צורך באידיאולוגיה יותר "השרדותית", כי איכשהו בפי חיילי הדור שלי "ציוניזם" לא פעם הופך לדרויניזם-אני או אתה ו"צריך להיות חזקים, כי...החזק שורד". ...ובכלל, נורא קשה לחנך לערכים, במיוחד בתקופה בה אותם הערכים מיטלים בספק. דעתי שלי- לפעמים עדיף לשתוק, כדי שלא תיפול למצב בו תכנס בעוד שנה לכיתה מלאת תלמידים ותגיד בחיוך מבוייש "סליחה, טעיתי". ...ושוב הבדלי דעות-אני מעדיפה את פושע מלחמה בן השמונה-עשרה בבית מול הטלויזיה ולא בשטחים עם M 16 ביד, כי ללמד "מוסר מהו" הרבה יותר קשה מללמד לחשוב. מערכת החינוך אולי לא יכולה לגרום לאדם לחשוב, אבל היא בהחלט יכולה לגרום לאדם לא לחשוב, במיוחד אם מוטל עליה ,לחנך לערכים". אני בטוח לא אלך ליישב את השממה, ואם הבנתי נכון מתגובותך הקודמות, גם אתה לא, לפחות לא עד עכשיו. מצד שני גם לפני 50 שנה לא הייתי הולכת ליישב, אני עירונית אני, אז לא נרה לי שבמקרה שלי מערכת החינוך אשמה. רוב המלחמות אומנם החלו בגלל כסף ותאוות השלטון, אבל הן לא היו קורות ללא אותם "תומכים עיוורים". כשאני שומעת על ציות לחוקי המדינה, אני תמיד אומרת שחיילים צייתנים הם אלה שלחצו על הכפתור ששיחרר גז לתוך תא הגזים, ולא היטלר. לולא הם, הטלר היה שוכב במחלקה סגורה והוזה בהקץ על הרייך הגדול והממלכה האירית. בכל זאת יש משהו בלשבת מול הטלויזיה במקום להתרוצץ בשדה קרב... לא נראה לי שחינוך לערכים הוא זה שיציל אותנו מאבטלה. אנשים לא עובדים כי לא מוצאים איפה, ולא בגלל שהם לא מספיק ציוניים. איכשהו, דווקא אלה שעובדים יותר (שעות), משכילים יותר, וכתוצאה מכך- גם מרויחים יותר, ציוניים פחות. תזכר בבדיחה המפורסמת שגודל הדגל ביום העצמאות בא בפרופורציה הפוכה לגודל המכונית...לעומת זאת אני יכולה להעמיד בשורה כמה וכמה כאלה שמוכנים למות בשביל המולדת, רק חבל שהם לא מוכנים גם לעבוד בשבילה... מי רואה בתשלום המיסים חובה אזרחית?-אני למשל, למרות שלא עשיתי צבא (תרגע, עשיתי שירות לאומי (: ), ודאגתי לא להופיע לאף "שיעור אידיאולוגיה" (באמת לא חסר), ומקצועות כמו אזרחות והסטוריה ב ש ב י ל י היו מיותרים (אולי בשביל האחרים לא- אנשים צריכים להאמין במשהו). לא נראה לי שיש קשר בין תשלום מיסים לציונות, אפילו שבמהלך השירות נוכחתי לדעת שאעדיף למות מאשר להיות לקוחה של בית חולים ממשלתי, למשל, ובקופת חולים אני מזמן משתמשת רק בשביל אישור מחלה. מדינה זה אני, וגם אתה...מספיק לחנך לאנושיות בשביל ל לגדל אנשים שרק לוקחים ולא נותנים. לי אין מושג איך מחנכים לדברים כמו פטריותיות או שירות חובה, דאגתי לפטור את עצמי משיעורים שכאלה, ולא מהתנגדות אלה סתם משיעמום. איכשהו העדפתי "לא להתחנך", אפילו שזה גרר הורדת ציונים ובסוף בכלל הגעתי לאקסטרני. ד"א גם הורים "שמאלנים קיצוניים" משלמים מסים, למה שילדיהם יקבלו את לימור לבנת. מבחינתי, תלמידים הם לקוחות של מערכת החינוך אותה מממנים הוריהם 0מיסים, כבר אמרנו?). מבחינתי, שילמתי על תעודת בגרות, את ההעשרה האידיולוגית אעדיף להעביר בבית. אל תמכור לי מוצר אותו אינני רוצה. בשורה תחתונה לי אין שום בעיה עם חינוך לערכים כמו תשלום מיסים למשל (מסבירים מה זה ולאן זה הולך, מעבירים כמה סיורים בבית חולים או במעון למפגרים ונראה אח"כ מי יעז לא לשלם (מצד שני, אם נעביר סיור באדמות אריק שרון ונספר על תשלומי פרישה של אלוף ממוצע, אולי יהי כמה וכמה שלא :) ). רק שמא...איכשהו "חינוך לערכים" תמיד נוטה להיכתב מחדש עם בחירת הממשלה הבאה. במציאות שלנו זה יהיה ארבע-ארבע (שנים)...נורא קומוניסטי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי קריאת המניפסט הארוך, נותרתי מבולבלת: מה הקשר בין אמונה לשיעורי אזרחות והיסטוריה ("אנשים צריכים להאמין במשהו")? ובכלל, כיצד שיעורי היסטוריה יכולים להיות מיותרים? האם שלטת בהיסטוריה כולה טרם הגיעך לתיכון? כי אני עד היום קוראת היסטוריה, ותמיד יש עוד מה ללמוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רציתי להגיד כמעט מה שאת אמרת, רק עם יותר דגש על ההשתוממות שלי מפסילת שיעורי אזרחות... (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא שלטתי על ההסטוריה בתרם הגעתי לתיכון. בסופו של דבר נאלצתי לעשות בגרויות ( מרד הנעורים שלי נגמר איפה שהכסף-העתידי- מתחיל (: ), כך שאת תוכנית הלימודים נאלצתי להכיר. מה הקשר? הקשר הוא שבשביל ללמוד הסטוריה באמת, תצטרך לנבור עמוקות בתוך הארכיון, וכנראה אפילו לא אחד או שתיים, להצליב מקורות מידע וכו' וכו'... כל "הסטוריה" אחרת היא בעצם שיעור בערכים, ואני לא מדברת אפילו על ויכוחים כמו מי באמת גרם למלחמת העולם השנייה, או האם אכן היו שישה מיליונים, או שמא רק ארבע וחצי, אלה על דברים הרבה יותר בסיסיים. ב-48 כבשו או שיחררו? מבחינתך בטח ששיחררו, מבחינת אחמד מאיזה מחנה פליטים בדיוק ההפך. אז אולי באמת נכון וצודק להרביץ קצת ציונות בתלמידי ישראל ולחסוך מהם את המחלוקת, כי הרי הם עוד מעט צריכים להתגייס, וחוץ מזה הפרדוקס הוא שגם זה נכון וגם זה- גם כבשו גם שיחררו, תלוי באיזה צד אתה נמצא. הטענה שלי היא שכשאתה לומד על סיכסוך בו בעצמך מעורב, אתה נאלץ בעל כורכך לנקוט צד, וזה כבר לא הסטוריה אלה פוליטיקה. ...בכלל כל הקטע עם הסטוריה הוא שאתה חייב ללמוד את האירוע לעומקו, כולל היבטים פסיכולוגיים וכו' של הדמויות, וכך אולי תבין משהו ואולי אפילו תלמד לקח. אחרת נוצר מצב של צביעת העולם בשחור-לבן ושל תפיסת עולם בכל מה שקשור לסיבה-תוצאה ומערך הכוחות שהיא פופוליסטית מאוד ביסודה. אותו הדבר לגבי אזרחות-כמו שאור פעם ציין, תלמידים לא ממש רוצים ללמוד, מורים לא ממש רוצים ללמד ומה שיוצא הוא דחיסת מושגים המקובלים על ידי הרוב לראשי הדור הבא. אני גם לא פוסלת שיעורי אזרחות או הסטוריה, רק שאני אישית ביקרתי בהם מדי פעם רק בשביל תעודת בגרות. אני רק טוענת שגם אלה וגם אלה כבר ספוגים ערכים. אולי מישהו החליט להקדים את שיעורי הערכים ה"טירונותיים" לגיל התיכון? בעצם למה לא? הרוב ממילא ילמד אותם שנה מאוחר יותר, אלה שלא ילמדו, אותם שום חינוך כבר לא יהרוס. אולי זה לפחות יקצר את תקופת הטירונות...:):):) הטענה העקרית שלי בכל המניפסט הייתה שאם חלה ירידה במוטיבציה "להיקרא לדגל", זה לא בגלל שהדגל קטן מדיי, אלה בגלל שהגיע הזמן לנפנף בדגל אחר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקלת להגיע מדי פעם לשעורי לשון? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |