 |
|
 |
||
|
||||
 |
עלינו לזכור שהטרור הערבי הגלובאלי החל בגל של חטיפות מטוסים בשנות ה-70 . רוח החתרנות מוכוונת הגלובאליזם והטרור חובק העולם, היתה שם הרבה לפני בין-לאדן. אירגוני טרור אלה ומהנדסיו (כגון החזית העממית לשחרור פלסטין), היו בני טיפוחיה של מפלגת הבעת' (התחיה) ששלטה בסוריה ובעיראק למעלה מ-30 שנה. בין-לאדן הינו חניכה של רוח הטרור הבינלאומי שמכורתה בסוריה, ולא בעל "זכות" ראשונים. הייתי מעוניין לפרוס כאן תמונה נירחבת משהו, המציגה את הטרור הבין-לאומי הערבי/מוסלמי בהקשריו הבסיסיים, הגנאולוגיים, ניתן לאמר. נתחיל אם כן מסצינה ספציפית, זו של הביזה ההמונית בעיראק לאחר נפילת המשטר, ונעבור להקשרה המדיני במעגלים הולכים ומתרחבים, הולכים ומתמקדים בהווייה המדינית הספציפית שביסודם: בעיראק עם נפילת המשטר, פרץ ההמון למרכז הבמה, והחל לאמר דברו בהמיית קול המון הבוזזים. תמונות המלחמה נפוגו והתחלפו במראות ההמונים הנושאים, מי על חמור, מי ברכב ממשלתי בזוז, ומי ברגל, מכל טוב השפע המערבי של מוצרי אלקטרוניקה, מיחשוב ורהיטי פאר. הרכב המהודר שעמד לרשות פקידי הממשל ועשירי המדינה החוסים בצילם, מצא לו אדונים חדשים. ראשית נפרצו בניני הממשל והאדמיניסטרציה ומחסניהם ובמקביל להם, חנויות האלקטרוניקה, בתי ממכר ריהוט הפאר, וסלוני רכב השרד. מה פשר חוסר האחריות הבוטה של ההמונים המשתוללים בנאקות ששון באורגיאסטיות הביזה חסרת המעצור, תוך הרס בסיס המכשור והציוד של האדמיניסטרציה במדינה? התשובה פשוטה למדי: ניכור גורף של האדם הפשוט לממשל שרדה בו. להתנשאות פקיד השילטון שנישל את העם ממרחב הכוח הפוליטי והכלכלי. שכן, מי הם אלה שמוצרים האלה היו בהישג ידם? בדומה לבריה"מ והדמוקרטיות העממיות, הדרגים הבינוניים והעליונים של חברי מפלגת הבעת' - זו השולטת למעלה מ-30 שנה בסוריה ובעיראק. מדובר במפלגה שינקה רבות ברוחה מהפשיזם הנאציונל סוציאליסטי, תוך הטמעת יסודות קולקטיביסטים/רודניים מהאידאולוגיה הסטליניסטית הקשיחה ששלטה שנים רבות בבריה"מ ובדמוקרטיות העממיות, תוך הפיכתם לבית כלא לאדם ולרוח. מפלגה האחראית לפרץ החתרנות הגלובאלית באיזורנו, זו שהעניקה מקלט הן לטרוריסטים, והן, בשנות ה-60 לפושעי מלחמה נאצים. מפלגה האמונה על לשון הארס והשיטנה, כפי שראינו בדברי הנאצה האנטישמיים של אסאד הבן לאפיפיור בביקורו באיזור בשנת 2000 - אנטישמיות ארסית במיוחד, מלבה שנאה, קודרת והרת רשע שחזרה ונישנתה גם בהזדמנויות רבות נוספות . עם תחילת המגעים עם סורייה ותובענות מצח הנחושה שלה, בימי רוה"מ אהוד ברק, בסוף 99 , כתבתי את המשא הבא, המבהיר הבהר היטב את עומק הזדון והאבסורד. _________ המשא שהצית להבה? עם תחילת המגעים עם סוריה. 10 דצמבר 99 כניעה לדיקטאט סורי? כיוון שיצור מכשירים, אידאות ותרבות המקדמים את כולנו מעבר לקיום מדולדל מהיד לפה הינו פונקציה אנושית בסיסית ביותר, הרי שפלגיאריזם הינו רעה חולה. רעה חולה עוד יותר הינו פלגיאריזם של תוצרים אינטלקטואלים אפופי רשע, שכן זוהי חבלה כפולה בעצם הסיטואציה האנושית, בהסגת כולנו לטרור בריוני מדלדל, דהיינו בחזרה לנקודת המוצא - קיום מדולדל פיזית ורוחנית, הפיכת כולנו לעבדים חרופים של מצוקה נמשכת. בוודאי שקיימת היסטוריה של העתקת כתבים איזוטריים המטיפים לרשע, כשהמעתיקים עולים על רבם בפנטיות חשוכה שנלווית לה גם, במערכה השנייה, הקטנוניות חסרת הסייג, האוויר המעופש, המחנק. דוגמא מודרנית הינה מישל עפאלק, מייסד מפלגת הבעת' (התחייה) הסורית, למעשה הקונספציה האידיאולוגית, החברתית והאירגונית ביסודה. האיש היה נאציונל סוציאליסט, פשוט כך, אף לא הפאשיזם האיטלקי או הספרדי, שכן מסמכי היסוד של הבעת' הינם, דומני, העתקה מאסיבית של מסמכים נאציים, בכל הנוגע לשאלת מעמד המדינה והפרט, חוקי יסוד, ניטרול כל אפשרות לאיגודים מקצועיים עצמאיים (בשונה למשל ממושג הקורפורציות של מוסוליני), דיכוי ותעול כל יוזמה כלכלית ואינטלקטואלית בונה, זכאות הרשות המדינית לטרור נרחב מוכוון פנים בשם השלטת סדר אידאולוגי והרבה הרבה מעבר לכך. כל זאת תוך התנשאות והטפה אליטיסטית לחוסר סובלנות טוטלי, מחושל ומתועב כאחת, נחוש, אימתני וקודר בשם החושך. האם מפלגת התחייה הסורית מחזירה לחיים את ראש הצפע של הרשע הקמאי? אם נסקור את הסטוריית חוסר השקט והמהומות באיזורנו במשך עשרות שנים, הרי שיזימת הארועים, הצתת הגפרור אך גם הצבת חבית אבק השרפה היו כמעט תמיד בבלעדיות סורית. החל מאיומים על ירדן, טבח אוכלוסיות שונות בסוריה גופה - הפנטיות הלא הכרחית בטבח האחים המוסלמים בשלב מוקדם, בשם השנאה לכל דת באשר היא, היה אולי הקטליזטור, בבחינת "אלה פני השלטון החילוני" - להתעוררות הפונדמנטליזם המוסלמי הסוחף כיום. נסיון הטיית מקורות הירדן בתחילת שנות ה-60 והחתירה ליבוש מדינתנו, תוך התנגדות להצעות פישור אמריקניות (למשל תוכנית ג'ונסטון, 61), היו הגורם לפרוץ מלחמת ששת הימים. זאת כאשר סוריה ליבתה שוב ושוב את מצרים לנקוט בצעדים נגדנו ולחרוג מהסכמי שביתת הנשק והסכמי 1957, כשמצרים נגררה לבסוף אחר המדנים הסוריים. על סורייה, בניגוד למצרים, מוטלת איפוא האחריות הישירה לפרוץ מלחמת 67. דומה שסורייה שקדה/ארבה תמיד, נחושה וחרישית בלב הלילה הסורי הקודר, לבקש את נפשנו בכל דרך אפשרית -הגחלת הלוחשת היתה שם כל העת, הרמטית, מפיצה וניזונה מחנקן טהור. אסאד השקוע/מזדהה בכל נימי נפשו עם האתוס של צלאח-א-דין, פרש מעין מערכה ב' בכיכובו (צלאח א-דין) ובכיכובנו (הצלבנים), ואחראי גם להפצת אתוס זה בעולם הערבי, כשסוף המחזה, כדרכו של אתוס, ברור לחלוטין, ללא זיקה ליחסי העוצמות בהווה. מחוותיו לפני אורחיו - המפה המפורסמת - מה הדבר אם לא שיקוף וצידוק שאיפותיו הטוטליות של אסאד עצמו? בכל העולם הערבי, רק הוא השליט היחיד השקוד על פרספקטיבות כאלו, הנוטל על עצמו במובלע או שלא במובלע, משימה היסטורית הרת גורל שכזאת, והוא גם שיצר את האתוס הזה בגלגולו הנוכחי. בהסכמים שונים ובשקט מדומה הרדים אסאד החריף והשקט, האביר בן דמות צלאח-א-דין, את ערנותנו, ואז באה השאגה, במלחמת יום-כיפור עם שפעת השריון הסורי. 2700 הרוגים, יגון וקדרות ירדו עלינו, בצד ריתוק כוחות מילואים רבים עוד חודשים נמשכים והסגת כלכלתנו לאחור. האם אין לדרוש כתנאי מקדים לכל משא ומתן עם סורייה פיצוי על הנזק הנורא שגרמה לנו? מדובר בשתי מלחמות, אך גם בעצם יזימת שטפון הטרור בגילומו המודרני המוכוון כלפינו (ולא רק כלפינו) שהחל מטריטוריה סורית ב-1964. גם כאן, הגיח השד מהבקבוק לראשונה בסוריה, הרבה לפני לוב או איראן, קרלוס או באדר-מיינהוף. הבעייה הפלסטינית בקטן והטרור המודרני בגדול לובו והתהווו בדמשק, כשישראל חייה עדיין בבטחה מדומה ובתקציב בטחון הנמוך פי 15 מזה הנוכחי, בטחה מדומה ושאננות בגבול המדיני של 1949 - בטחה המעוגנת בהסכמי שביתת הנשק והסכמי סיני, כשיום אחד ב-64 ארע אירוע חבלני זעיר עליו הגבנו כעל קוריוז, מבלי דעת איזה תבשיל ואילו פורענויות אזוריות ואחרות מכין לנו ולקהילייה הבין-לאומית אביר החושך בן דמות צלאח-א-דין. ואיזו הכשרה אידאולוגית ולקראת אילו משימות הוכוונו עמו, הגרעין הנבחר בקרב מפלגת הבעת' ויורשיו. מי יפצה אותנו, ואת הקהילייה הבין לאומית על כל זאת? סביר שצעד מקדים לכל משא ומתן חייב להיות הן נכונות לפיצוי הולם של משפחות חללי ישראל, פיצוי נזקי הכלכלה ונזקים אחרים וכבדים שנגרמו, והן נכונות לקליטה מסיבית (כמיליון או יותר) ופיצוי אחר של פליטים שאפשרות קליטתם סוכלה, סכסוכים וארועים הרסניים שיזמה סורייה העצימו את סבלם (בצד טבח ישיר בידי צבא ומיליציות סוריות). שכן עד כה, ליבוי והעצמת המצוקה וסיכול כווני פתרונות קבילים, שימשו כטקטיקה במסגרת האסטרטגייה הגדולה של האביר השואג-במחשך, בן דמות צלאח-א-דין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, ממציא ההיפר-קישור, שאמור לחסוך מאיתנו להעתיק טקסטים ממקום למקום. ובבנין ציון ואי התפרצות למאמרים של אחרים במקום לשלוח אותם למערכת האייל הקורא, ננוחם. אמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף - הדיון באייל הינו תכופות ערני וחד, פרי מוחות רעננים (סלחו נא על ההתחנפות הקלילה, אך קשישים כמוני הינם לעיתים סנטימנטלים, כיד האלצהיימר, הפרקינסון והקטטר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אבל אני חייב לשאול: מתי בפעם האחרונה נוצר דיון ענייני סביב אחד מאותם מאמרים שאתה מפרסם כתגובות כאן באייל? למיטב זכרוני - אף פעם. אני אישית, למשל, לא טורח אפילו לקרוא אותם. מאמר שלא היה שווה לכותבו לשלוח אותו למערכת, כנראה לא שווה שאקרא אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, כשאני קןרא את דבריך לגבי, אני חש שעלי לשאת על גבי שרירותיות חורצת לשון של אנשים העושים לי דה-לגיטימציה מזה שנים, לא משום שהם ממש מתנגדים לגישות שפיתחתי, אלא בעיקר משום ההרגל שנפוץ מזה שנים,לאמץ גישות אלה ולחלקם למטרות פירסום עבודות ומאמרים לחבר מרעיהם. זאת גם מתוך השתבחות ביניהם והנאה מוצהרת בכוח שבידם לחולל אבסורדים מסוג זה תוך קבירת המקור. במובן זה יש עוד כמוך, אתה יודע זאת היטב, והפרשה הזאת כשלעצמה קשה, אף שאתה נהנה למעשה מפרות מה שאחרים יזמו עוד לפני שנים. שים לב שדוב אנשלוביץ נשען על מה שכתבתי וממשיך מנקודה זו ואילך, אך מבלי לאזכרני ואף בלי לשתפני בדיון, וזאת משום שעורכים ובעלי שליטה על משאבים מסוגך הרגילו אותם לדהלגיטימיציה שלי, ולא מהיום: תגובתי אודות מדיניות חוץ אמריקנית שאינה הומוגנית אנשלוביץ המתחיל את רשימתו בדיוק בנקודה זו, של שינוי ותפנית ביחס למדיניות החוץ של רייגן, עם הפלישה העיראקית, לכווית בסביבות יולי-90 אעיר רק שבדרך כלל, התגובה הנפוצה בהקשר זה היא תגובות וגעירות "פסיכולוגיסטיות" בי, שמרגיזות רבים, אך גם מותירות בהם תחושה של חוסר אונים, נוכח ניפנוף זה בכוח השרירותי. ומותירות בהם התחושה ש"כוח הוא כוח" שיכול לעשות ככל העולה על רוחו, ולכן יש לרצותו, "אם ברצונך להגיע למשהו, בכלל". התחושה היא גם זו של השחתה וגאות הציניות מאחורי הפרקטיקה של חיי הרוח כאן, אך זה עניין אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכחיש באופן מוחלט וחד משמעי שכתבתי פעם משהו בחיי תוך הישענות על דבריך. מעולם לא עשיתי זאת. בדרך כלל איני מתעמק בדבריהם של אלה ששייכים למחנה שלי, כי איני עוסק בשכנוע המשוכנעים ודבריי מכוונים בעיקר למתנגדים לדעתי. לדוגמה, ישנם כאן חילופי דברים ארוכים בין משתתפים ובין ניצה. איני יודע כלל אם היא כותבת טוב או רע כי לא ניסיתי לקרוא את דבריה בעיון, ולעקוב אחר הויכוחים עמה. קורה לפעמים שאני בכל זאת קורא איזה קטע מויכוח כזה וגם מתערב. אבל זה נדיר. ייתכן שהעליתי רעיונות דומים לשלך. זה בודאי יכול לקרות, אך אם זה היה, זה היה מקרי ולא בעקבות קריאת דבריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליבניץ וניוטון חיו באותה תקופה והיה קשר ביניהם (ובין מלומדים אחרים של אותה תקופה). הטענה שפיתוח החשבון האינפיניטיסימלי התבצע על ידי שניהם במקביל נשמעת מאוד יפה מבחינה פוליטית אך המורה שלי למתמטיקה בתיכון (למשל) טען בתוקף שלייבניץ למעשה גנב מניוטון ו''פיתח'' את החשבון האינפיניטיסימלי שלו על פי רעיונות ממכתביו של ניוטון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדעה המקובלת בין הסטוריונים של המתמטיקה היא (למיטב ידיעתי) הפוכה: ניוטון ככל הנראה פיתח את הרעיונות מוקדם יותר, אלא שהוא פיתח אותם "למגירה" ולא התקדם למרחק רב. לייבניץ חזר על אותו פיתוח כמה שנים מאוחר יותר, ופרסם את עבודתו (אגב, הסימונים שלו יעילים ו"נכונים" בהרבה, ובהם משתמשים עד היום). בראש הועדה המלכותית שקבעה שזכות הראשונים שייכת לניוטון, עמד - אייזיק ניוטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. האם יש מכון גרמני שטוען שדווקא ללייבניץ הבכורה? אני לא מבין למה העמדה שאתה מציג היא "הפוכה" - השאלה היא האם לייבניץ העתיק רעיונות מניוטון אם לאו, לכך (עד כמה שידוע לי) אין תשובה חד משמעית. כמובן שעקרון החסד דורש שלא לכנות את לייבניץ "מעתיקן" אלא אם הדבר ידוע בודאות. אף אחד לא חולק על כך שהוא כנראה היה מאוד חכם וחשב על דברים מאוד עמוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהגו את תיאוריית הברירה הטבעית בנפרד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מופתע לשמוע שאתה רואה את עצמך באותו מחנה עם ניצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניצה בסך בכל רוצה לגרש מכאן את הערבים, ואף פעם לא הציעה להרוג אלפים מהם ע''י הפצצת יריחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע אם ניצה מציעה ממש לגרש מכאן את כל הערבים, אך אני יודע שאני לא הצעתי להרוג בהפצצות אלפי ערבים. לומר שזה מה שהצעתי הוא כאילו להגיד שהאמריקאים רצו להרוג עשרות מליונים מתושבי ברית המועצות בעזרת נשק גרעיני רב שצברו, בזמן המלחמה הקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שהבנתי, ובאמת לא קראתי את הויכוחים עמה, מדובר בבחורה דתייה שתומכת בישוב ארץ ישראל כולה. אני איני דתי, ואם חלק מהויכוחים עסקו בכך, איני חושב שיש טעם בויכוחים על אמונה, ובעניין אחיזה וישוב ארץ ישראל כולה אני תומך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אשוב ואשאל את השאלה שנשאלה כבר - אם יש לך מאמרים שלמים של מה להגיד, מדוע אינך *שולח* *אותם* *לעורך* אלא מפרסם אותם תחת מאמריהם של אחרים (ואם אפשר להשתמש בלשונך - "בחמסנות ובבזיזה"), לאחר שנתבקשת, מספר פעמים, *שלא* לעשות זאת? כתובת העורך, למשלוח מאמרים, לשימושך: chiefed@haayal.co.il |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפרסמם (וזאת במקרה הטוב בו האדון יואיל לפרסם מאמר שהוא יודע היטב שהוא משובח, קריא להפליא, ועוד בעל אי- אלו יתרונות; ולא לבזות - תוך איזו אמירה שרירותית שיכולה להיות ככל העולה על הדעת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר שלם? למשל משהו בהיקף של מה שכתבת כאן: תגובה 141229 או כמו המאמר שכבר פרסמת באייל: דיון 494 - 700 עד 3000 מילה. אם יותר מ-3000 אזי אפשר לחלק למספר חלקים. כך אנחנו נוהגים באייל. לגבי שאלת האיכות והקריאות - נדמה לי שזה כבר ענייננו, כמערכת, להחליט (אני מקווה שאתה משאיר לנו את הסמכות הזו...). אשר לשאלת הקצב - בדרך כלל אנחנו משאירים רווח של לפחות חודש בין מאמרים של אותו כותב (אלא אם כן מדובר על מאמר שפורסם מלכתחילה בחלקים). בכל מקרה, אני שב וחוזר על בקשתנו *שלא* *לפרסם* *מאמרים* *שלמים* *כתגובה* *למאמרים* *של* *אחרים* - זה פשוט לא הוגן, חמסני ובוזזני כלפי כותבי המאמרים. למען האמת, כל הדיון הזה תחת מאמרו של דב הוא מיותר והיה נמנע לו היית נענה לבקשותינו החוזרות והנשנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כ"שירבוב מאמר" שהינו בבחינת התפרצות (המילים פחות או יותר שלך), רק משום שהתגובה היא ארוכה? גם שילוב טקסט קיים שלי בתוך תגובה הולמת העשוייה לרתק ולפתוח אופקים חדשים ומענינים לדיון מעמיק ומגרה אינטלקט באמת, גם זו תגובה סבירה, ולעיתים אפילו יותר מתואמת, כזו העשוייה לקדם כיוונים פוריים ודיון פורה ורב משתתפים, גם אם לא כולם מפנים תגובתם ישירות כלפי תגובתי אני, וגם אם הדיון מתפתח הלאה. אתה מציג זאת כאילו אני חותר כנגד סמכות העריכה, ועוד כהנה וכהנה טענות המצלצלות אבסורדיות למדי, תוך קיטרוג עלי לכל אוזן אפשרית ובכל דרך, והדבר פשוט אינו נכון מבחינה עובדתית. שים נא לב כי תגובותי העשויות לעורר רושם אצל מאן דהו של גישה דומיננטית (או נקרא לדברים בשמם, מעין השתלטות על רוח הדיון, תוך קיפוד משתתפים אחרים), היא דווקא ההפך מכך, דהיינו במידה שהיא ארוכה, היא ניתפסת כיחידה בודדת. אך גם אין כאן מעין תצהיר אישי ארוך, שתלטני ומלא רהב, העשוי לקפד תגובות משתתפים אחרים, כפי שאתה נוטה לחדד זאת. ואני גם משתתף לעיתים, ושוב ענינית, בדיון בהמשך. למעשה, ניתן לסבור כי יש כאן עמדה דוגמטית שלך האונסת את המציאות, בגלל תפיסתך, תפיסה אותה הבעת מספר פעמים, אודות כתיבה אינטרנטית ההולמת את המדיום. מדובר לגישתך בתגובות והתפתחות דיון "תזזיתיות" - [ממוקדות לעיתים אך גם ובעיקר, לא לינאריות ומתפרסות. או חילופי משפטים מהירים, הן ממוקדי-נושא והן מתפרסים, עתירי ז'רגון פנימי המאפיין קהילייה לכידה מאד, ז'רגון מוכר ויעיל הפוטר מהצורך לחשיבה עמוקה יותר והבהרת משמעות, שכן זו מוכרת לחברי הקהילייה. זו כבר פרשנותי לגישתך, תקן אותי אם אני טועה בגדול כאן]. מדובר למעשה במידה רבה במודל אינטימי של דינמיקה קבוצתית או שיחות נפש בין חבר'ה). האם אין זה כך שבתוך נישה כתיבתית שאינה תואמת את תפיסתך אתה חש זרות עד לזרא? גישתי למדיום כפי שקידמתיה באופנים שונים שונה בתכלית, ואני סבור שגישתך לעיתים עשוייה להיות קולקטיביסטית מאד ודביקה מאד, ועשוייה תכופות גם לעודד התבהמות מחשבתית בפסאדה של שנינות והבזקים מהירים, והתפרסות רב כיוונית. יש אגב מקום גם לגישתך, התואמת מעט את תרבות הפנאי, בפרט כשעייפים מעט מיום עבודה וכד', ורוצים מעין אינטימיות נעימה וברק ספונטני תוך שטף אסוסיאטיבי, אך למה אתה מנסה לאכוף בלעדיות של גישתך בכל דרך, בין אם אתה מודע לכך או לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון עובדתית? הרי אתה בעצמך כתבת כאן: תגובה 141229 "עם תחילת המגעים עם סורייה ותובענות מצח הנחושה שלה, בימי רוה"מ אהוד ברק, בסוף 99 , כתבתי את המשא הבא, המבהיר הבהר היטב את עומק הזדון והאבסורד. _________ המשא שהצית להבה? עם תחילת המגעים עם סוריה. 10 דצמבר 99 כניעה לדיקטאט סורי?..." האין זהו מאמר? אתה הרי מצהיר על כך! וזו לא הפעם הראשונה. אתה באמת רוצה שאני אאסוף עכשיו את כל הפעמים שעשית זאת באייל? וזו גם לא רק בקשה שלי. גם דובי וטל ביקשו ממך, מספר פעמים, להמנע מכך. האם זו מטלה כל כך מסובכת? נראה שאתה מסתדר יופי עם אתר "ליטרטורה". ב"ליטרטורה" אתה הוא העורך את דבריך וקובע את הכללים. כאן אתה מגיב, וככזה אתה מתבקש לנהוג לפי הכללים, כפי שהוסברו לך כבר מספר פעמים. אם יש לך בעיה עם מדיניות מערכת האייל, שמבקשת ממך חזור ובקש *שלא* *לפרסם* *מאמרים* *שלמים* *בתגובה* *למאמרים* *של* *אחרים* אזי לא אנחנו נשנה את מדיניותנו אלא עליך להתאים את עצמך. אם המדיניות אינה מוצאת חן בעיניך במידה כה קיצונית אזי אולי הגיע העת שדרכינו יפרדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה הפשוטה היא כשלעיתים כשמגיבים למאמר עצמו עם טעון כלשהו, הרי שהנושא מתפתח בזמן אמיתי תוך הכתיבה. מה לעשות, יש גם אנשים בעלי הרגלים של פיתוח רעיונות מהיר וכתיבה מאורגנת המציגה אותם בבהירות. אז להוריד התגובה הנראית בגלל אורכה ואופן אירגונה כמאמר (למעשה כן, אכן יש כאן יחידה לכידה, אז מה?), רק בגלל שהיא התארכה וגובשה? והאם לא ניתן, ממחשבה שנייה, לצרף לתגובה טקסט קיים לא ארוך במיוחד המשתבץ בה להפליא, ושאין עבורו קישור? יוצא מכאן שהתפתח לעיתים בזמן אמת דבר משמעותי ומעניין ורלונטי להפליא, ואתה אומר לי לסלק זאת ממעמד של "תגובה", להוריד זאת מהרשת (ולשלוח למערכת לגורל לא ברור) - דהיינו יוצר הגבלה מלאכותית ושרירותית על קצב יצירה של קונספטים חדשים או משמעותיים ומענינים, לעיתים - הגבלה המביאה בפועל לסילוק תגובות מענינות ואולי בעלות ערך, כאלה שהתפתחו וגובשו בזמן אמת. זו כוונתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מדוע אתה שב ומדבר על "פיתוח רעיונות מהיר" ועל "תגובות מענינות ואולי בעלות ערך, כאלה שהתפתחו וגובשו בזמן אמת." כאשר תגובתך הנ"ל כוללת *הדבקת* מאמר שנכתב, על פי *עדותך* *בגוף* *התגובה* (תגובה 141229), בשנת 99'. אנא, ישב את הסתירה. כמו שכתבתי, אם אין ביכולתך להתיישר על פי כלל פשוט זה, שאחרים מסוגלים לעמוד בו, ושמי שאינו עומד בו (לא רק אתה) התבקש בנימוס שלא לחזור עליו, ונענה1, אזי אולי הגיע הזמן שדרכינו יפרדו בשל "חילוקי דעות שאינם ניתנים לגישור"? 1ראה למשל שי לבנה המנוח, שהתחיל את הקריירה שלו באייל בהדבקת מאמרים שכתב במקומות אחרים, נתבקש להפסיק זאת, ונענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשוייה להביא למוות טרגי בטרם עת :) או שאולי מדובר בקשיש? או חלילה בקורבן טרור או צעיר שנפל במאבק בו? האם לא הבחנת בפסקה בתגובתי: "והאם לא ניתן, ממחשבה שנייה, לצרף לתגובה טקסט קיים לא ארוך במיוחד המשתבץ בה להפליא, ושאין עבורו קישור"? משתמע ממנה גם זאת, שאין ולא תהיה סיבה מיוחדת שלא לתת קישורים באם הם קיימים. ובעניין הבאת טקסט לעיתים במקום קישור (הגם שכאמור, אין ולא תהיה מניעה להביא קישור), כתבתי גם את הפסקה הבאה בתגובה שניפסלה אתמול (את הדגש * ----* בפסקה הוספתי כרגע): "אני מצטט להלן, למען המגע הספונטני והראשוני של הקורא עם הטעון (בלי להזדקק לתווך ההיפר-לינק - *המכניס צורך בפעולת קשב עוקבת/סריאלית*), את הפסקה השלישית ברשימה [שמובא להלן ההיפר-לינק עבורה]: -----" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 1231 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברחבי הרשת. Oh God | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל, אני פחות פעיל ונטול דעות קדומות. למה כ"כ חשוב לך שיקראו את דברייך? אני אוהב את אוצר המלים העשיר שלך, אבל לדעתי אכן הטקסט שלך הוא מסורבל, קשה להבנה ולא קליל כפי שאכן האתר הזה מתיימר להיות. אם יש כללים מסוימים לאתר הזה אכן עלייך לכבדם, ואם אינך רצוי במסיבה אל לך להופיע ובפרט שיש לך אתר שלם (ליטרטורה) שבו אתה יכול להתבטא לטובת אלה שחפצים במאמריך. אני חושב שעלייך לכבד את בחירת העורכים, נתקלתי מספר פעמים שאמנם השחלת מאמרים שלמים למרות פניות של העורכים ובאופן אישי אני חושב שהייתי (במקרה הטוב) מעיף אותם אז קח את עצמך בידיים וקצת ביקורת עצמית לא תזיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואם אינך רצוי במסיבה", האם אתה לא חושב שיש במשפט הזה נימה קלה שבקלות של חוסר נימוס? האם זו המסיבה שלך או שבאי האתר הם שעושים את המסיבה? (אין זה אומר שלא צריך להתחשב בבקשות העורכים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו לא צל צילה של נימה. המסיבה שייכת לעורכי האתר, לא לי או לבאי האתר, הם שכרו את השרת והזמינו אנשים להתארח בו ע''פ כללים שהם קבעו. ולא שטענתי חלילה שמיכאל אינו רצוי מבחינתי, אלא שמשתמע מדברי העורכים שהם מוטרדים קימעא מנוכחותו ועל האורח להתחשב במארחיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך 150 דציבל באוזן של מוזיקה רועמת, אלא יותר אנשים העומדים ומשוחחים עם כוסית מרטיני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, האתר הזה "מתיימר להיות קליל"? אני בטוח שכמה עורכים/איילים נעלבים עד למעמקי נפשם מן הדיאגנוזה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי למה לא בעצם. כל עוד מדובר בתגובה שיש לה קשר למאמר, מדוע לא לפרסמה? הנימוק היחיד שאתה מציין לבקשתך הוא שביקשת זאת כבר בעבר. כמובן שכמערכת יש לכם זכות אבסולוטית לכוון את הדיונים כרצונכם אבל את המדיניות הספיציפית הזו אני לא מבין. מי שלא ירצה, לא יקרא (אני חושב שרבים בוחרים באפשרות הזו בכל מקרה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בדיונים באינטרנט אפשרות של 'הצפה', קרי כתיבה חסרת מעצורים תוך הפרעה לכותבים אחרים. בדיון מסוג זה קיימת אפשרות של כותב שמשתלט על הדיון, שופך עליו את כל מעניינות הידע העצומים והמרשימים שלו, אגב סטייה מהנושא המקורי. למשל הדיון על כלכלת ארה"ב בתקופת קרטר הוא לדעתי סטייה מהדיון ובעצם פגיעה בדב אנשלוביץ' משמע המאמר שלך לא מעניין בא נדון בנושאים יותר מעניינים. יתכן שהייתי בוחר לקרוא מאמר נפרד על צמיחת הכלכלה של ארה"ב אבל בדיון אודות הדברת הטרור העולמי נדמה שהסטייה לכיוון זה היא חדה מדי. כאמור אין לי דבר וחצי דבר נגד לשמוע את מיכאל (נהפוך הוא), הענין שלי הוא בשיפור ה'אסתטיקה של הדיון' :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יתכן שהייתי בוחר לקרוא מאמר נפרד על צמיחת הכלכלה של ארה"ב אבל בדיון אודות הדברת הטרור העולמי נדמה שהסטייה לכיוון זה היא חדה מדי". הדיון בטרור העולמי התפתח לכוון ההקשר הגלובלי, שהביא מצידו גם לדיון באספקט הכלכלי. דיון טוב אינו בהכרח נשאר תקוע ומשתכשך באותם מים עכורים, ובאייל הדיונים אכן מסתעפים, כיד הדיון הטוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש ברשת מאמרים של ליבנה ז"ל? היכן? בימים שאחר מותו נסיתי למצוא ממאמריו, תחת "ליבנה", תחת "לבנה" וגם תחת "God eat God", ולא מצאתי. סליחה שזה לא קשור לנושא הדיון וגם לא לשיח שבינך לבין שרון1, אבל הנושא (ליבנה) מעסיק אותי. 1 לפני כשבוע (?) הפניתי אל שרון שאלה (ארוכה מאוד ואישית למדי, אני מודה) הנוגעת לסגנונו, ותגובתי נמחקה ביחד עם עוד שתיים-שלוש תגובות שהופנו אליו. שיקולי המחיקה מובנים לי, פחות או יותר, אך אני רואה שלחברי המערכת "מותר" לנהל עם שרון ויכוח2 שהוא אמנם טכני, אך יש בו גם נימה אישית משהו - ודבר זה עצמו כנראה אינו "מותר" לשאינם חברי מערכת. 2 אולי מן הסוג שבנסיבות אחרות היה מופנה אחר כבוד לדוא"ל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיתתי מקלדתי ומצאתי את התגובות הבאות: תגובה 39304 תגובה 39306 תגובה 39308 (ליאור מטיף מוסר הפעם...) היו עוד כמה, הוא כתב תחת שם אחר בהתחלה. כל התגובות תחת הכינוי God eat god: http://www.haayal.co.il/search.php3?SearchStr=&S... (זהירות! העמוד שיטען הוא עמוד כבד מאד. שי השאיר מעל 1500 תגובות תחת הכינוי הזה) אשר לדו-שיח שלי עם מיכאל, בדיעבד אני מצטער שלא הגבתי בתגובות מערכת (בצבע חום) ובכלל שבמובן מסויים סייעתי ל"השתלטות העויינת" על מאמרו של דב אנשלוביץ, וחברים במערכת העירו לי על כך, ובצדק. נו טוף, לומדים כל הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני מתפעלת מן החריצות שלך. עשר דקות בדיוק עברו מתגובה 142070 לתגובה 142078! את עמוד התגובות שהבאת כבר העליתי מספר פעמים, אבל הוא תוקע את המערכת1 בצורה כל כך חמורה שזה כמעט בלתי אפשרי לנוע מן העמוד אל התגובות ובחזרה. אבל יום אחד עוד אעשה את זה, כמו שיום אחד עוד אכבוש את פסגת האוורסט2 וכמו שיום אחד אנגן את ואלס הדקה בחמישים ושתיים שניות (לא מקורי). דעותיו של ליבנה בעניין הדת כשורש כל רע3 מזכירות את דעותיו של פלוני שלומי טל, שלא הצלחתי עכשיו למצוא את המאמר שלו בנושא זה. ומכל מקום, אמירותיו של ליבנה ז"ל בנושאים פילוסופיים ואתיים הן מעניינות, עמוקות ומלוטשות סגנונית, פי כמה מאשר בנושאים פוליטיים. חבל על דאבדין, ותודה, בכל אופן. 1 אולי זה קשור בתכנת לינוקס, חביבתו של בני שהשליט אותה על כל המחשבים בבית, ואולי זה היה קורה בכל מקרה מחמת אורך העמוד. 2 אם כי הנ"ל איבד לאחרונה מגדולתו ומצאו איזה הר גבוה ממנו. 3 שאני מסכימה איתן בכל לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 באמת? איפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... לונחשב. הר אולימפוס, לא? מה שבנוסף מופיע בקישור זה אזכור להר מאונה לואה בהאווי, שבולט 4 ק"מ מעל פני הים, אבל ממשיך 5 ק"מ מתחת לפני הים, כך שאפשר לומר שמבחינה מסויימת הוא גבוה יותר מהאוורסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא האולימפוס*, כמאמר האלמוני למטה. מדובר על הר מהרי ההימלאיה. נראה שבמשך שנים בולבלו המודדים ע"י כמויות השלג הגדולות שעל האוורסט, והעניין עדיין במחלוקת. האינפורמציה (אם לזאת אינפורמציה יקרא) נמצאת בספר לימוד לכיתה ז' ("מדעים", משהו מעין זה) של בני הצעיר, והספר נעול בלוקר, בביה"ס. מאחר ובני אומר שדוקא נעים לראות בצפר סגור, אהיה חכמה יותר כשתסתיים החופשה. *שכבודו במקומו מונח, כמובן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרוח סוחפת את השלג מראשי ההרים, ולכן לא סביר שהמדידה תושפע מכמויות השלג. לפי הגליון האחרון של ה- National Geographic גובה הר האוורסט 8850 מטר (כלומר, ההר גבה בשני מטר מאז שכתבו את האנציקלופדיה העברית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי פני הים התנמכו בשני מטר מאז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את התגובה שכתבת למ. שרון, אבל אם היא הייתה ''מוצמדת'' להודעתו של שרון שנמחקה, אז ההסרה שלה נעשתה בשל סיבות טכניות (כש''תגובת האם'' מוסרת, יורד איתה לטמיון כל הפתיל שצמח ממנה, כפי שיודע כל מי שביקר פעם בעל כורחו ב''אי השדים''), ולא בשל סיבות תוכניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היינו קוראים להם (לא לבלבל עם נושאים שנואים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היו גם נוסעים שנואים, לא? אלו ששכ"ג תמיד היה נותן להם (אף פעם לא הבנתי למה) לאסוף קש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר תהית פעם לגבי איסוף הקש, ושכ"ג אפילו הגיב לך: תגובה 102036 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו התכוונתי שאף פעם לא הבנתי עד ששכ"ג הסביר לי. או לפחות אני חושב שלזה התכוונתי. רגע מה קרה, אסור כבר להעלות זכרונות?2 או כמו שאמרה הקשישה שבאה להתלונן על האונס: "תמיד נעים להיזכר" (ובמיוחד באותן פעמים בהן "שכ"ג אפילו הגיב לי"). _____________ 1 שרו בני העשרה ודוק של נוסטלגיה כיסה את עיניהם", ציטוט מהזיכרון מתוך ביקורת של ג. אביבי על הופעה של "כנסית השכל" מלפני כמה שנים. 2 שאל ההמ"ה ודוק של נוסטלגיה כיסה את עיניו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 139852 של שרון היתה למעשה לא סתם "תגובה" אלא מאמר ארוך ובו הפניות לעוד מאמרים, ולכן העלתה קצפם של העורכים. היא הוסרה ביחד עם הפתיל שבעקבותיה למשך, אזא"מ, מספר שעות עד יממה, לכל היותר, והוחזרה ללא הפתיל. לא שהיו בו, בפתיל הזה, תובנות שעמדו להחכים את המין האנושי באופן שישנה את עתידו, אבל התהליך היה חריג (נראה לי) ביחס לנהוג כאן בד"כ. אין דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה לא הוחזרה, אלא נכתבה מחדש ע''י שרון, בצורה מקוצרת וקבילה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בילינסקי, איני יכול להתאפק, הגם שהדבר אולי גרוע מבחינתי האישית בזיקה למערכת האייל, אך האמן לי, תגובתי כאן אינה אישית ואינה מתיחסת למערכת כזאת או אחרת. הרי לפניך הליברטריאניזם כולו על רגל אחת: המלחמה במגמה להגביל ייצור מועיל ואת קצב היצור של תוצרים מועילים, בשם הגבלות שרירותיות -הגבלות המנומקות תמיד באופן המצלצל לאוזן הגיוני (ולמעשה - צדקתני, תוך רטוריקה ריקה ברוב המיקרים הרלונטיים) , השתתת הגבלות שהינם המארה הקשה ביותר המרחפת על האנושות. מי שגדל והתחנך בארץ הזו ונימנה על המעמד הבינוני עליון, הרי שברור לו, הוא חש בכל מאודו שיש להגביל יצרנות מעולה המיוצרת בקצב מהיר. הוא ינמק זאת בתירוצים שונים לעצמו ולאחרים: יתרונות לא הוגנים; אינפלצייה של תוצרים ופיחות ערך; לעיתים אף, נוכח תחושתו הסתומה, אך המציקה והמענה ש"חייבים להגביל קצב הייצור של דברים נהדרים המיוצרים בשפע מהמם" הוא יטה להכחיש את הברור לעין כל - שמדובר בדברים בעלי איכות של מצויינות - ויטה להציגם כחסרי ערך, ואת האקט היצרני הוא יציג כפתולוגיה כלשהי או סוג של כפייתיות תוך היפוך משמעות. זוהי מארת המדינה וכלכתה הקורסת, בילינסקי, הכלכלה שצמחה מאז 73 בקצב שנתי ממוצע של 1.3 אחוז. ועל זה צמחנו, את זה ינקנו, מזאת רובנו מושפעים שלא במודע אך באופן גורף, וזה מקור תחושתנו הסתומה שננסה לנמקה ולתרצה בכל דרך אפשרית המהדהדת רציונלית, תוך נברנות ודקדקנות-יתר וצדקתנות מגנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי שמתעצל לקנות לעצמו דומיין, במה הוא מנמק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצרה אם תוכל להסביר מיכאל מה זה המושג ליברטריאניזם מה מקורו. ואכן, יזמות היא כח מניע בכלכלה, והיפוכה, הפרזיטיות, הינה כח חיכוך, מתנגד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשותיכם ''החוזרות והנשנות'' הן קשקוש, מאחר ויש לכם האפשרות למחוק את ההודעות שלא מוצאות חן בעיניכם. אם יופי הנפש שלכם לא מתיר לכם להפעיל שיקולי עריכה, אל תצפו ממר שרון או כל אחד אחר, להיענות לבקשות המשונות האלה. כמו כן, לא ברור למה ההודעה שלך, שהיא מערכתית בעליל, לא מופיעה בצבע חום. לא פלא שקוראים מתבלבלים בין הודעות מערכת להודעות של חברי המערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 105842 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולו רק למען ההקשר הגלובלי, יש להזכיר אולי עוד מדינה אחת הקשורה למהלך העניינים הזה עוד משנות השישים המוקדמות. מדינה שתמכה בסדאם כשהשתלט על עיראק והרג את מנהיגה עבדול קסאם, וסיפקה לו את שמות מנהיגי האופוזיציה על מנת שיוכל לחסלם. מדינה אשר תמכה בעיראק כשפלשה לאיראן, והטילה וטו על הגינוי לפלישה במועצת הביטחון. מדינה אשר הורידה מייד את עיראק מרשימת המדינות התומכות בטרור וסיפקה נשק למישטרו (עם כי, למען ההגינות, גם לאיראנים, דרך ישראל). מדינה אשר עודדה הפיכה כורדית כנגד עיראק בשנות השבעים לבקשת משטר השאה באיראן, וזנחה אותם לאנחות (ולטבח של אלפים) לאחר שסדאם הגיע להסכם עם השאה, בהסבירה כי ''אין לבלבל משימות חשאיות עם עבודה מסיונרית''. שידור חוזר אפשר היה לראות לאחר מלחמת המפרץ הראשונה. אז אפשר בהחלט לדבר על מדינות טרור ועל סכנה גלובלית, ועל שאיפה לצדק ודמוקרטיה וחרות ואחווה. אבל מן הראוי לשים את הדברים בהקשר המתאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לחדד מעט נקודה זאת. בסוף ימי הנשיא הדמוקרטי ג'ימי קרטר (1976-1980) נעשתה פשלה קשה בנושא איראן, כאשר הממשל ישב בחיבוק ידיים נוכח השתלטות חומייני על איראן והפיכתה לפונדמנטליסטית ומעודדת טרור. נשיא מוסרני בעל גוון קוויקרי זה פעל בניגוד למדיניות החוץ האקטיבית הקודמת של ארה"ב משנות ה-40 ועד שנות ה-70בהכניסו גוון בדלני הזכור מעט בהיסטוריה האמריקנית בשנות ה-20 וכן מצד חוגים שונים, חלקם אנטישמיים ופציפיסטים (כגון הנרי פורד ה-II ) ערב מלחמת העולם השנייה. גוון בדלני זה הומתק מעט ברוח השגב המוסרני בעל הזיקה לפרס נובל לשלום, בתיווך במגעי מצרים-ישראל והשכנת השלום, מהלך שהינו בפרטיו בעיקר פרי מוחו של משה דיין (וכמובן מנחם בגין ואנואר סאדאת) קרטר: קווים לדמותו באתר אמריקני נילהב בנוסף, כתוצאת-מה ממחדלי ארה"ב החל גם משבר במחירי הנפט והעלאתם הנוסקת, וזאת בנוסף למדיניות כלכלית בעייתית שחוללה האטה במשק האמריקני. רונלד רייגן הרפובליקני שנבחר לנשיא ב-1980 הביא איתו רוח חדשה למדיניות החוץ וערכיות חדשה לבית, במסגרתה יזם גם מדיניות כלכלית שחילצה המשק האמריקני ממשבר והביאה לתנופת פריחה ויזמות וגידול שנתי משמעותי בת.מ.ג. הנמשך עד ימינו. במסגרת מדיניות חוץ אקטיבית זאת וכניסיון להחזיר לקדמות את תוצרי הפשלה של קרטר בנושא איראן, למזער את מימדי הפונדמנטליזם, תמך הממשל בעיראק בעלת המיליטנטיות החילונית (של הבעת' הפשיסטית) כגורם לוחמני כנגד איראן. אם זכור לכם, הרי לפני מספר ימים אוזכרה רדיפתם של אנשי דת בעיראק תחת סאדאם, וניפתחו מיסגדים לתפילה מחדש בבגדד. מדיניות זאת היתה אולי נכונה בזמנה, הן בהסגת ותחום הפונדמנטליזם האיראני, והן בכך ששתי מדינות טוטליטריות הקיזו זה את דמו של זה שנים ארוכות במקום "לעשות צרות" במישור הבין ערבי. ברם, תמיכה זמנית זאת "עלתה לראשו של סאדם" כמו שאומרים, והבעת' החל לטפח תקוות מגלומניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"העלאתם הנוסקת"? ומשהו ענייני - אין קו עקבי שנמתח ממדיניותו הכלכלית של רייגן ועד ימינו, ודאי לא בכל הנוגע לגידול בתמ"ג. שכן, בין שנות השמונים ועד היום קרו מאורעות שאין להם שום קשר למדיניותו הכלכלית של רייגן - ביניהם קריסת השווקים במזרח אסיה, התפתחות אדירה בשוק הטכנולוגיה, התנפחות הבועה הבורסאית ולאחר מכן התפוצצותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת, הרי אתה יודע שאתה מטעה את קוראיך. הצמיחה השנתית בת.ל.ג האמריקני נמשכה שנים ארוכות, חרף משברים בשווקים אחרים. זאת כתוצאה מגישה מוטית דה-רגולציה, וכתוצאה מהחזרת דגשים כלפי גישה מישקית ניאו-ליברלית הנשענת באספקטים רבים על גישתו הקלאסית של אדם סמית, שהובלטה על ידי אנשי אסכולת שיקגו כגון חתן פרס נובל הייק, וחתן פרס נובל מילטון פרידמן. הייתי בארה"ב בשנתיים האחרונות של ממשל קרטר והייתי בין אלה שראו הנחיצות בשינוי, בכמה עבודות ליברטריאניות שכתבתי אז, בהם ציטטתי בהרחבה הוגים ליברטריאנים אלה וקידמתי מושגים חדשים, עבודות חדשניות אך כיום כבר קנוניות, כגון ? Will America green again |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אשמח אם תפנה אלי בלשון נקבה, מה שישקף יותר את המציאות. 2. לעניין המציאות - דיברת על התקופה שמאז שלטון רייגן ועד ימינו. קרטר משל *לפני* רייגן. אחרי רייגן ובוש נבחר קלינטון, והוא ודאי לא נקט גישה ניאו-ליברלית, נהפוכו. לכל אותם מאורעות בשווקים הפיננסיים שאין להם קשר ישיר לזהות הנשיא, לא התייחסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא? עוד מעט בטח תגיד גם שצריך לומר "בית ספר" ולא "ביצפר", וש"לבלוס" אין פירושו לאכול כמו חזיר. פטל, תתעדכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי מדובר בצורה תקנית, אבל לא בדקתי את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת, אתה טועה. ה"דרך השלישית" למשל חדורה השפעות של הניאו-ליברליזם, שאין להתעלם מהאפקטיביות המישקית שלו, תוך ניסיונות אינטגרציה עם יסודות שעברו גלגול צורה של הסוציאל דמוקרטיה הוותיקה. באנגלייה ה"דרך השלישית" הינה בעצם תגובה תוך רפורמיזם והטמעה של גישתה של "גברת הברזל" מרגרט תאצ'ר שדמתה מאד לזה של רונלד רייגן - שחולל מהפך ניאו-ליברלי בארה"ב. טוני בלייר בוודאי שלא התעלם מהישגי הכלכלה התאצ'ריאנית שהזניקה באחת את כלכלתה של בריטניה, ממדינה בה הת.ל.ג. צנח בהדרגה מאז הלייבור הקשיח של קלמנט אטלי לרמת הת.מ.ג של ספרד. ברם, הוא מדבר גם על בעיותיו המוספות של התאצ'ריזם, כגון האגואיזם-הלא אחראי המזניח סקטורים חלשים, הזנחת ואי פיתוח החינוך והכשרה למיומנויות של ההמונים וכד' - קונספציות שבזמן שהייתי באנגליה ב-96 בסוף שלטונו השמרני של ג'והן מייג'ור, גלשו גם לאדם הממוצע ברחוב, שלא לדבר על חוגי האינטליגנציה, בעקבות סדרת מאמרים מבריקים ומעמיקים של טוני בלייר ב"אינדפנדנט" שבישרו רוח חדשה, מאמרים אותם קראתי שם בשהייתי בת 7 החודשים בדרום אנגלייה ב-96 והתלהבתי למדי. גם נגיד הפד אלאן גרינשפן שהימשיך לכהן גם בתקופת קלינטון והשפיע מאד על הכלכלה בגישותיו ובמדיניותו הפיסקלית, הינו לא רק ניאו-ליברל, אלא אף תלמיד של איין ראנד (שבארץ הפכו את דמותה בשנות ה-70 לקוריוז רומנטי עתיר קיטש של גיל ההתבגרות, מטעמים של שימור ההגמונייה במחשבה החברתית/כלכלית של הזרם המרכזי-סוציאליסטי). הערה המתייחסת להקשר הישראלי: ועקב מוטות ונחשלות רעיונית זאת באיצלה של הגיון מפוקח ונאור, כך אנחנו גם ניראים: מדינה בעלת כלכלה מפגרת יחסית וריכוזית למדי, כשהסקטור ה"חופשי" או ה"מופרט" נשלט למעשה על ידי חוג מצומצם הסמוך לצינורות השילטון, וזאת תוך פערי ההכנסה בין העשירונים העליונים והתחתונים הגדולים בעולם המערבי. שחיתות ביורוקרטית ושילטונית עצימה. מערכת חינוך ירודה שבירודות, כשחינוך סביר ניתן רק למיעוט אליטיסטי, תוך תת-מיצוי משאבי אנוש עצים; ומערכת צבאית וביטחונית ענקית הבולעת כ-45 מליארד דולר מהתקציב ויותר - כולל בפריפריות שלה, אך חדורה ביורוקטיזציה מסורבלת ובעלת אפקטיביות מערכתית וצבאית שנויות במחלוקת, כפי שגורס למשל הוגה הדעות הצבאי והמומחה בעל השם הבין-לאומי לנושאי בטחון-לאומי (המלמד גם באוניברסיטה העיברית) פרופ' ואן קרפלד וכן גורסים ניתוחים בנושא של אחרים; ות.ל.ג. *אפקטיבי* לגולגולת בסביבות 7000 דולר (חרף המספר הרישמי של 17,000 דולר, ערך המטעה משום שהמחירים בארץ גבוהים יותר מפי 2 בממוצע מאשר במערב אירופה וארה"ב, אף שהמשכורות נמוכות יותר. ונחזור לניאו-ליברליזם: בספרה של Ayn Rand : Capitalism: The unknown Ideal משנת 67 מופיעים המאמרים הבאים של אלאן גרינשפאן:Antitrust להלן מובא קישור לספר בו תוכלו להציץ לתוכו (בקישור look inside משמאל), ולקרוא פרק מצויין מתוכו.Gold and economic freedom The assault on integrity יש להבין כי תומכי הסוציאל דמוקרטיה בגירסתה הקשיחה נוהגים כבר מזה שנים, להדביק לגישות הליברטריאניות את הביטוי "מיושנות" (בבחינת חזרה מילה במילה על גישת כלכלת השוק חסרת ההתערבות הציבורית של אדם סמית וביטול "ההישגים" הסוציאלים הקינסיאניים, כשבגרסתם המודרנית מונפים המושגים של "סולידריות ואחריות חברתית"). וזאת מתוך התעלמות מכוונת דווקא מהמהפכניות שבניאו-ליברליזם והליברטריאניזם, וגם מרוח החופש - לעיתים בעלת הגוון האנרכיסטי מעט ברוח Walden , המוצאת לראשונה אי פעם, אפשרות יישום מעשי ולא אוטופיסטי. בכך הם מטעים ביודעין, כנראה מתוך חשש מוצדק משהו שעדיין אין להם כלים להתמודד עם המושגים החדשים והסוחפים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת "מערכת חינוך ירודה שבירודות, כשחינוף סביר ניתן רק למיעוט אליטיסטי". מיכאל, אני חייב לצטט את תגובתו האלמותית של סר האמפרי בנושא: "כשיש ממשלת עבודה, משרד החינוך טוען שבעזרת חינוך אינטגרטיבי כולל ניתן להרוס את שיטת המעמדות. בזמן ממשלת טורי שמרנית, אומר המשרד ששיטת חינוך כזו היא הזולה ביותר כדי לספק חינוך לכולם. לעבודה אנחנו מסבירים שחינוך סלקטיבי גורם לפירוד חברתי, ולשמרנים אנחנו מסבירים שזה יקר מדי. כך אנחנו שומרים על יחסים טובים עם ארגוני המורים ואנחנו מחנכים את ילדינו בבתי ספר פרטיים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה היה העולם בלי האנגלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תרצה, תוכל לראות כאן פרגמטיקה במיטבה. אכן, איפוא היינו לולי הבריטים, ורוח האירוניה הנבונה, ההומור היבש המחנך לפרופורציה, האנדר-סטיטמנט המינורי בולם ההתלהמות ומשנע החשיבה המדודה והיסודית; והפרגמטיזם המאפשר לנוע קדימה בכמה ערוצים סימולטנית, בלי להשתהות לזקק עיקרון יחיד עד סופו בבחינת "ייקוב הדין את ההר". הלינק למטה מקשר לדיון יסודי, הגם שקצר יחסית, אודות: ליברטריאניזם ומתודולוגיה מערכתית-סימולטנית לקידום החינוך ונושאים חברתיים/כלכליים בכלל; ולתאורייה מטא-פוליטית אודות מחסום פער-הזמן הלא ניתן לגישור שברדיקליזם. ולפריסת מקצת בעייתיות "הדרך השלישית" - שאינה מהווה עדיין אינטגרציה לכידה וחדשנית בין גישות-יסוד. אלא היא מהווה למעשה שעטנז או מכלול-מעורב aggregate (ולא integration of elements, ראו ניתוח קל לקריאה חרף מורכבותו, בתת-הפרק האחרון של הספר "חלוקת קשב" אודות גישה אינטגרטיבית-מערכתית). זאת, על הכשלים שבשעטנז אקלקטי בו אין לקיחה בחשבון של ההשלכות הניזקיות של עקרון יסוד אחד במכלול המעורב, כלפי עקרון יסוד אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחפש כבר זמן רב אחרי תמלילי הסדרה. בהנחה שציטוטיך הפזורים (כפנינים1) באייל אינם נשלפים מזכרונך (המעולה1), האם תוכל לספק לינק למקורם? 1 flattery will get me somewhere
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי תמלילים, אבל הנה ציטוטים נבחרים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור הציטוטים (לא שיש לי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הוא זה שלא יודע לשאול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כהרגלך, בנית תזה מקיפה ומסורבלת, שנשענת על צל-צלן של העובדות, ועד איין ראנד הגעת. ובאמת רציתי לשאול: איפה פרנק לויד רייט כשצריך אותו? הטענה כאילו "התמ"ג האמריקני נמצא בעלייה מאז ימי רייגן (הודות לרייגן!) מופרכת מכמה סיבות: 1. כפי שאפילו עיניך יכולות לראות, ממש כאן: התמ"ג האמריקני נמצא בעלייה מתמדת עוד משנת 1960, ללא כל קשר לזהות הנשיא. 2. בהמשך לאותו קו, לפני רייגן ואחריו היו נשיאים שפעלו במדיניות מנוגדת - והנה זה פלא, התמ"ג המשיך לעלות! שתי כהונות של קלינטון, והוא המשיך לעלות. הסחה יפה עשית כשקישרת את קלינטון ל"דרך השלישית", ומייד עברת לדון בדרכו של בלייר. הקישור הזה עוד פחות רלוונטי מזהותי הג'נדרית - שכן, למרות שקלינטון משויך ל"דרך השלישית", בכל זאת הוא אמריקני. רוצה לומר, הוא התחיל מהקפיטליזם וזז צעד אחד לכיון מדיניות הרווחה (בניגוד לעמיתיו האירופיים שעשו צעד בכיוון ההפוך). 3. מדד נוסף למצב הכלכלה, מדד השווקים הפיננסיים, עלה וירד בהתאם להתנפחותה והצטמקותה של בועת ההיי-טק/אינטרנט, ובצמוד למצב השווקים בחו"ל. ניתן לראות זאת גם בדאו-ג'ונס וגם בנאסד"ק: ואכן, אלן גרינספאן אחראי במידה רבה לתנודות השוק בתקופת כהונתו. זה מפני שהוא הנגיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מעט מטריחה אותי עם המחשבון וכל זה, אך מה לא עושים בשביל להמחיש את ממשותם של עקרונות מסתברים מעליהם - או כפי שניסח זאת ג'פרסון: We hold these truths to be self-evident עקרונות המסתברים או מובנים מאליהם, בדומה מעט לכך שסכום הזויות במשולש תחת הגאומטריה האוקלידית הוא 180 מעלות. או יותר תואם, כשם שאת יכולה להסיק שאדם המתואר על ידי אנשים סבירים כאיש שמן שוקל יותר קילוגרמים מכזה המתואר על ידם כאיש רזה.מסתברים מאליהם איפוא, על פי השכל הישר של כל אדם סביר, (ואינך ניזקקת כאן לסוביקטיביזם אפיסטמי ופרשנויות חילופיות חסרות העדפה ביניהם). אך דומה לפעמים, שיש בארץ חמדת בעייה כלשהי עם הזן האנושי הנפוץ הזה -האדם בעל השכל הישר הסביר. ובכן, לא די לאמר שבכל שנה ערך הת.מ.ג. גבוה מזה שבקודמת לו. שכן אנו עוסקים כאן בהשוואות בין תקופות כהונה של נשיאים ובניתוח מגמות. ובנוסף אגב, מה לעשות, קיימת גם אינפלציה המורידה מהערך הריאלי של המטבע, כך שגם אם את רואה עלייה אבסולוטית הנראית בעין כלא-שולית (נניח 3 אחוז) משנה לשנה, הרי שבקיזוז עליית המחירים, תתכן עלייה מזערית, או אף ירידה ריאלית. דבר ראשון שיש לעשות הוא איפוא: לחשב את שיעור *הגידול הממוצע השנתי לכל ממשל (נשיא) בקיזוז האינפלציה* . (הערה: ניתן לחשב האינפלציה על פי הכפלה של ריבית דריבית, דהיינו על פי טור גיאומטרי - כש-2 אחוז למשל מקבל הערך 1.02 - לא מספיק לצרף - דהיינו לא חלה כאן אדיטיביות לינארית) זאת עבור הנשיאים קנדי, ג'והנסון (דמוקרטים), ניקסון, פורד (רפובליקנים), קרטר, תוך שימת לב מיוחדת (על מנת לבחון ההיפוטזה שהצבתי) לגידול השנתי הממוצע בתקופת רייגן, בהשוואה לזה של קרטר, קודמו. וכן תקופת קלינטון. בנוסף, ניתן "לנקות" מהחישוב לכל נשיא, את שנת כהונתו הראשונה (נניח), אותה אגדיר כ- תקופת חביון (עבור הנשיא החדש) ביחס לשינוי מגמות בכלכלה הלאומית latency period - דהיינו התקופה לפני ש*אפקט השינוי במדיניות הכלכלית* של הנשיא, או "האפקט הכלכלי של ממשל חדש" מתחיל להנביע תוצאות או תוצאים בכלכלה הלאומית, חיוביים או שליליים. תקופת החביון הכלכלית של כל נשיא מבטאת איפוא במידה גבוהה מגמות אינרציה (התמדה) מתקופת הנשיא הקודם. אז קדימה - |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שעברנו מפילוסופיה מדינית לכלכלה פיסקלית. תצטרך לסלוח לי ולהמתין עם החישובים הללו עד לאחר החופשה. בוא אציג לך רק שאלה אחת - כיצד אתה מסביר את השגשוג הכלכלי בימי קלינטון, שגשוג שנרשם גם בקיזוז האינפלציה ותקופת החביון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל היקר, האם תוכל לשלול את האפשרות שתהליכים חברתיים בלתי ידועים לנו הובילו את העם האמריקאי לבחור לו את קרטר כנשיא, ושאותם תהליכים - שאינם נובעים מזהות הנשיא - הם שהובילו גם לתופעות הכלכליות שעליהן אתה כותב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין שני הסברים אלטרנטיביים לתופעה את זה הפשוט ביותר והמסורבל פחות במבנהו. אתה מציע 2 או יותר משתנים תלויים - אופי הממשל הספציפי הוא אחד, והאחרים הם משתנים כלכליים (או וקטור שלהם). את אלה לפי הצעתך מסבירה קבוצת משתנים (בלתי תלויים) "בלתי ידועה" המשקפים, ניתן לשער, תהליך מרכזי כלשהו (כלומר נמצאים במתאם מובהקים זה עם זה, או באינטרקציה זה עם זה) או שאינם משקפים תהליך מרכזי כזה. הנקודה היא שהגורם המסביר אינו ידוע, כלומר במצב של היעדר אינפורמציה המועמדים האפשריים להיות הגורם הזה עשויים לבוא מבין קבוצה גדולה מאד של גורמים או משתנים אפשריים (יש כמובן דברים שיפסלו בוודאות להיות מועמדים סבירים כאלה, כגון כמות הקרנפים בספארי הלאומי ליד ניירובי). אך עם זאת, קבוצת המועמדים האפשריים נשארת עדיין גדולה מאד, ואולי בלתי חסומה (אין סופית). אם כך, אתה מציע למעשה מספר גדול מאד של משתנים או ישים המסבירים את התופעה או אתקבוצת התופעות אותה אתה רוצה להסביר. זאת בניגוד למספר קטן יחסית של גורמים מסבירים בהיפוטזה שלי. לכן, עקרון "תער אוקם" נותן העדפה חד משמעית לתאורייה שלי. וזאת כל זמן שאינך נותן פרוט ספציפי יותר, דהיינו מסתכן בהיפוטזה המכילה אינפורמציה ולא בכזו הריקה מאינפורמציה לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגמות כלכליות מתפתחות לאורך מספר שנים. רמת הפעילות הכלכלית שנמדדת במהלך כהונתו של נשיא מסוים היא, לרוב, תוצאה של צעדי הממשל הקודם. כך למשל, הקיצוץ במיסים של בוש יורגש בארנקי האזרחים רק בעוד מספר שנים, על אף שהבורסה מגיבה לו כמעט מיידית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צעד כלכלי יכול להיות בעל השפעה מיידית - באמצעות *תיווך ההכרה (של הציבור), כשההכרה משפיעה מיידית על רמת הפעילות המישקית תוך חילול שינוי בדפוסי יזמות וצריכה*. כך, קיצוץ במיסים יוצר מיידית תפיסה של שחרור נכסים, ומשפיע מייד על ההערכה אודות שיעור הנכסים והערכים הזמינים. בנקודה זאת, החלק הרלוונטי ביותר בקישור (הראשון) המצורף הוא: הגורם של פסיכולוגיה כלכלית הינו חשוב למדי, הגם שבוודאי ש"הקהל אינו פראייר", דהיינו מתקיימת כאן במידה מוגבלת הנחת "האדם הכלכלי הרציונאלי" -זה שמגיב באופן הולם כלפי המציאות הממשית. מכל מקום, הגורם הפסיכולוגי חשוב למשל בכך, שהנחתך ברגע מסויים שהמטבע מגובה יותר מאשר הוא באמת, והמשק נמצא בעלייה, תרתום אצלך מוטיבציה ומשאבי אינטלקט ליזמות ויצור (התמורה שאני יכול לקבל עבור מאמצי היא בעלת ערך אמיתי, ולא משהוא נמוך בערכו האמיתי, כשערך זה עוד קטן והולך). כך עולה סך המוצרים בפועל עקב הגברת הפעילות המשקית, והגיבוי אכן עולה באופן ממשי, גם אם מלכתחילה הנחתך אודות גיבוי היתה מוטעית. זהו תהליך מחזק עצמו self reinforcing . לכך קרא הפילוסוף פהיינינגר "טעויות מועילות". כך למשל, בימי מודעי (85) נוצרה אוירה אופטימית ויזמית במשק, ועקב שילוב עם צעדים מוניטריים (אם זכרוני אינו מטעני), כולל צעד מוניטרי וירטואלי של הפיכת 100 שקלים ישנים לשקל אחד חדש - שהקנו תחושת יציבות, חזר הציבור לחסכון והשקעות. מאמצע שנות ה-80 ועד שנת 95 בערך גדל הת.מ.ג. בשיעור שנתי רב. כלכלה, פסיכולוגיה כלכלית, צמיחה ונסגנות http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.a... אשר לשאלה שהועלתה כאן אודות משק מלחמתי, הרי שכניסה למשק מלחמתי (כדוגמת ארה"ב ב- 1941 ) מקנה תחושה מיידית של העלאה תלולה של הפעילות היצרנית מצד כל אדם סביבך תוך *סינכרון ספונטני וסולידריות של מאמצים*. בעיקר, תוכל להניח אז שלא יטרפדו את מאמציך באופן לא צפוי, ואזי לא תשקיע משאבים רבים בהשמרות מפעילות מסכלת עויינת, הבאה על חשבון מאמץ עצים ורצוף מכוון-יצרנות. גורם זה ניתן לכנות "רמת האמון בש"פ מסונכרן" או The oordinative trust factor . כללית, גם הקטנת תחושת מאבקי סך 0 עוינים בקרב האוכלוסיה וגבור הרוח הספורטיבית תורמים לכך.http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.a... רוח הספורט מאספקט משקי: הלוגיקה של עוינות מול ספורטיביות ותחרותיות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי ש- 1000 לירות הן שקל ו- 10 שקלים הם שקל חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ההיסטוריה על רגל אחת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שמעלה את הטענה, ומציג את דרך החישוב, חובת ההוכחה חלה עליך ולא על ברקת. להזכירך, פעם שעברה שהעלית טענה דומה1 באותה נחרצות, ישב מישהו2 ועשה את החשבון וקיבל תוצאות שונות לחלוטין מהתוצאות שצפית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה רשימתי כאן ''על הטעיות בעזרת נתונים'' הנותנת תמונה כוללת כיצד ניתוחים עשויים להיות לעיתים מגמתיים, ולהטות התוצאות לכוון הרצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלו? "Current Dollars", כתוב שם. יעני, החישוב הוא כבר אחרי התייחסות לאינפלציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הדיון הכלכלי שהתפתח אודות קריאת נתונים ומגמות צמיחה או נסיגה, מובא כאן דיון בניתוח נתונים של חשבונאות לאומית (העוסקת בנתונים ובניתוחים בדומה לאלה של צמיחת התוצר בארה"ב תחת הנשיא רייגן בהשוואה לתקופת קרטר, או הצמיחה משנת 1960 ). מוצגות כאן הטעיות אפשריות שונות בניתוח נתונים והצגת מגמות. הביקורת, שאני מביא כאן פריסה כוללת ואינטגרטיבית שלה, מזהה בסיס (על פי הלוגיקה של העניין) או לפחות את אחד הבסיסים לשיטות הצגת וניתוח נתונים היוצרים רושם של צמיחה כלכלית תלולה כשהמציאות אפורה הרבה יותר. מוכר המקרה של פרסומים סוביטיים שהיציגו לצרכי פנים ולעיני העולם נתוני צמיחה מדהימים, כאלה שהחרידו מעט את האמריקנים בתקופת המלחמה הקרה ואחריה והביאו לתקציבי הגנה ענקיים. כך, ניתן היה לזהות דפוס או דפוסים כלליים של הטעייה, ארטיפקט המתקבל מנתוני צמיחה עבור סקטורים משקיים או כלכלות לאומיות המתחילים להתפתח מבסיס-0 . ניתן לכנות אפקט (או ארטיפקט) זה "הטעיית (או אפקט) בסיס נקודת ה-0 " The zero-point baseline fallacy ניתן אגב לטעון שאין כאן ממש ארטיפקט, שכן אכן יש גידול ממשי בפועל בעשרות אחוזים, אך זהו עניין סמנטי.העניין הוא בדיוק בכך שתהליכי פיתוח מנקודת ה-0 בגורם יצור או בסקטור מסויים, מייצרים בהכרח גידול של עשרות אחוזים עבור כל תנודה קטנה למעלה - קטנה למשל ביחס למאגר המשאבים הכללי, או ביחס למעטפת מישקית מקיפה, שמערכת בסיס נקודת ה-0 כלולה בה או נמצאת באינטראקציות איתה. לעיתים, מתוך המגמה להציג נתוני צמיחה מרשימים, ילקחו הנתונים עבור תת-מערכת מסויימת שמתקיים עבורה מצב בסיס נקודת ה-0 , תוך הצגתה בבחינת מערכת מבודדת במנותק מהקשרים משקיים רחבים יותר. - אפקט בסיס נקודת ה-0 - להלן המאמר נשוא הביקורת. הנושא הנוגע לעניננו מתחיל להיות רלוונטי יותר עם הופעת הטבלה, הצגת הנתונים, הניתוח והמסקנות שמסיק הכותב. - פרוט מספר ההטעיות. - דיון כולל בסוג ההטעיות ובעצם הגישה: מעבר החומק משימת הלב ממשמעות אחת לאחרת (דהיינו השענות על "נקודות עוורון" של הקשב, או עיצום מרחבי עוורון כאלה) ועוד. ניתן להתחיל את הקריאה מסעיף 4 המתייחס להצגת נתון מרכזי בניתוח. כבר קודם לכן (ראו הקישור הראשון) הוצבע על כך שערך יחסית גבוה זה הינו ארטיפקט, דהיינו תוצאה מלאכותית של גידול רב אחוזים (נאמר, לתקופת צמיחה של 5 שנים), ארטיפקט הנובע ממצב התחלתי של נקודת-0 . המאמר נשוא הביקורת הוא למעשה תגובה למאמר אודות כשליו ההיסטוריים של הזרם המרכזי בציונות. ניתן להעלות גם כאן כמה נקודות בנושא המתודולוגיה של הצגת נתונים. כך, אחד המשתתפים, גרס : "אין נתונים וניתוחם, ולכן חסר ביסוס." זאת למרות שהובאו מספר נתונים רלוונטיים ועובדות היסטוריות רבות בעלות אספקט כלכלי רלוונטי. יש כאן נקודה מאלפת, הקשורה בכך שאלה לא ניתפסו כביסוס מספק. נוכח אמירה גורפת מסוג זה, יש להצביע על כך שסוג הטענה הספציפית הנטענת (והקשרה) קובעים את אופי ומבנה הנתונים שנועדו לתמוך בה: למשל: אם תצביע על כך, שהתוצר הגולמי האמריקני עולה על הישראלי, אינך חייב להביא את ערכי שני התוצרים. הדבר הרי ידוע לכל אדם סביר. אם בהקשר אמירה כזו כן תביא ערכים (הישראלי כ-110 מליארד דולר בשנת 2001 , האמריקני - בסביבות 6000 מליארד דולר) הרי שהדבר מהווה עודפות אינפורמטיבית - דהיינו אי הוספת אינפורמציה, ולכן למעשה הוא בבחינת גימיק (העשוי גם להתפרש ככזה) המעניק כביכול לדבריך בהקשר הכולל משקל יתר של "אמירה רצינית". במקביל לכך, אם אתה אומר בעלמא שהאמריקני הממוצע חי ברמת חיים גבוהה מזו של הישראלי, גם אז אינך בהכרח חייב להביא את נתוני התוצר לנפש. הדבר הרי ידוע לכל אדם סביר. אבל אם טענתך ספציפית וכיוונית יותר, דהיינו אם תצביע על כך שרמת החיים, או ספציפית, יכולת הקנייה של הדני הממוצע עולה פי 2 ויותר על זה של הישראלי (בהקשר בו אתה טוען למשל שהקביעה אודות רמת חיים ישראלית הדומה לזו של מערב אירופה היא מיתוס) אזי רצוי כבר להביא ערכים - כ-17 אלף דולר תוצר לנפש בישראל, וכ-32 אלף תוצר לנפש בדנמרק. אם ברצונך להוסיף ולחדד יותר את הנקודה (דהיינו שמדובר במיתוס הרחוק מהמציאות), ראוי אולי להוסיף כאן נתונים נוספים או סדרי גודל, להדגמת העובדה שגם ערך זה מטעה, שכן הדולר קונה בישראל כ-70 אחוז ממה שהוא קונה בדנמרק (היקרה יחסית), ובסביבות 50 אחוז ממה שהוא קונה באנגליה עבור סל קניות ממוצע (ולכן ניתן בהקשר זה לדבר על משהו בדומה ל "תוצר אפקטיבי לנפש" שבישראל לאומדני הינו בסביבות 9000 דולר לשנה). תלוי אם כן מהי הטענה הספציפית שאתה טוען. לעיתים, ניפנוף בנתונים, ועוד בערכים בדרגת רזולוציה גבוהה (למשל לא הערך 8000 אלא 7981 ), עשוי להוות גימיק שרלטני בלבד, שנועד להמם או לקפד את היריב בדיון או לויכוח. אם כן, מה שחשוב לצורך הצגת נתונים היא הטענה הספציפית שאתה רוצה לבדוק והקשרה. כך, לפי הקשר הטענה, מספיק לעיתים עבור המספר 4.88363 להביא הערך 4.88 , לעיתים ניתן לעגל ל - 4.9 או אפילו ל-5 - כשלא נידרשת בהקשר הטענה המסויימת "רזולוציה רבה". המאמר שהביא לפולמוס: כשליו ההיסטוריים של הזרם המרכזי בציונות המאמר בצרוף לניספחים בעקבות דיון שהתפתח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא שיטה של מר שרון מזה זמן פיתוח שיטות מניפולטיביות היא לחמו. כנראה שבזמנו בפקולטה לבילבולים למדו שמחקר אמין זה לא אתי ויצירת אקלים פסיכופטי ומחקר לא אמין זה לא אתי ופסיכופטי גם כן. בקיצור הרבה מניפולציות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פקולטה לבילבולים? איפה נרשמים? ועוד לא הבנתי מי זאת אתי, בת זוגו של הפסיכופטי מן השיר "אתי ופסיכופטי גם כן". (האם הפסיכופטי הוא במקרה מי שכתב ידו מנותח בפורום תפוזתגובה 142620) מי? מה? מו? (או כמאמר הפרפראזה על הסטיבי: אסתר מי? אסתר who? אסתר דיי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בהקשר הדיון הנוכחי רלוונטיות רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי פשרה של הנהירה העצומה כיום בעיראק אחר הפונדמנטליזם הדתי, כפי שהתבטאה בהפגנת הרבבות בעיראק אתמול בניצוח אנשי דת - דבר שיהיה על האמריקנים להתמודד איתו כבעייה מרכזית בעיראק ובעולם הערבי בכלל - ואולי באופן יצירתי יותר מאשר באלג'יר, דהיינו באמצעות השלטת גנרלים בעלי אוריינטציה חילונית (דבר שניתן לראות בו בהיבטים רבים את "המודל התורכי החילוני-צבאי" ברוח החילוניות האזרחית שהישליט אטטורק "אבי האומה התורכית" בתורכיה). בניתוחי במאמר מדצמבר 99 המובא למעלה, כתבתי אודות [חפאז] אסאד [מיישם גישת מפלגת הבעת' החילונית/פשיסטית ששלטה בסוריה ועיראק למעלה מ-30 שנה] דברים המומחשים היטב במה שאנו רואים כרגע בעיראק ואני מצטט: - הפנטיות הלא הכרחית בטבח האחים המוסלמים בשלב מוקדם, בשם השנאה לכל דת באשר היא, היה אולי הקטליזטור, בבחינת "אלה פני השלטון החילוני" - להתעוררות הפונדמנטליזם המוסלמי הסוחף כיום. גם לא הופתעתי כלל מגישתו של בשאר אסאד שרבים תלו בו תקוות לחילול רוח ליברלית וסובלנית, בפרט שהאיש התחנך בבריטניה, ובעל נוהגים מערביים המשולבים היטב לזמננו, כגון שימוש אישי נירחב באינטרנט (ואולי הוא קורא כרגע את הדיון הזה ב"אייל" מי יודע, שכן קיבלתי בזמנו בשנת 2000 מספר דוא"לים באנגלית מאדם בניק בעל הידהוד צרפתי, שצילצל נבון מאד ומאופק, ובעל נימה אריסטוקרטית אדישה ואישית משהו, שרימז לנושאים מדיניים בעניין הסורי ולכורח הבלתי נמנע "למען ההיגיון או הצדק" בהחזרת הטריטוריה בגולן כולה. ואף עניתי לו בנימוס ראוי, פעם או פעמיים. יתכן שאישים ערביים-ישראלים המקורבים לבעת' ושביקרו בסוריה, יידעו אותו אישית, למאמר מהפכני זה שלא היה לחלוטין חסר השפעה ויישום בזמנו בהקשר קובעי המדיניות כאן, כגון ברק). אכן, לא הופתעתי מהגישה האנטישמית והלוחמנית של בשאר כפי שניתגלתה לראשונה עם ביקור האפיפיור בסוריה ובגולן הסורי בסביבות פברואר 2000 , ונימשכה, אמנם בזהירות לאחר מכן, חרף האינטגרציה המערבית שלו, שכן כך כתבתי במאמרי: "ואיזו הכשרה אידאולוגית ולקראת אילו משימות הוכוונו עמו, הגרעין הנבחר בקרב מפלגת הבעת' ויורשיו". כך, ניכורם של ההמונים בעיראק לבעת' העיראקית כפי שהתבטא הן בביזת מוסדות השילטון, והן באיזכור כוהני דת עיראקים את רדיפתם על ידי הבעת' עם השיחרור (חרף עמדתם האמביוולנטית כלפי הכיבוש האמריקני: מחד - משחרים מעול רודפי הדת. אך מאידך גם - "השטן הגדול" הצלבני כנגד האיסלאם, גישה שהודגשה בפרט על ידי בין לאדן, בפרט במסרים ב"אל-ג'זירה" בשנה האחרונה ), ניכור זה הועצם בשל העובדה שחמולת אל-תכריתי איישה את רוב המשרות המרכזיות במדינה למעלה מ-30 שנה. התכריתיזם העיראקי: עם בחנק אליטה ריכוזית (ראה/אי הקטע באנגלית ממכתב ששלחתי למכרה באירופה) המאמר בגירסא יותר מאירת עיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 141263 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביזה והמכות - האליטה השילטונית חוטפת וההמון שנושל ממרחב הכוח והכלכלה בוזז |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |