רגע של לשון 311646
שלום יזהר,

אני מודה לך על המאמר הבהיר למרות שאינני מסכים כמעט עם אף מלה שכתבת וגם מסתייג לא פעם מהלוגיקה ומהסגנון (להבא, אגב, אפשר להפגין מעט יותר יצירתיות בבחירת תמונות האילוסטרציה והלינקים אם הם ממש הכרחיים).

בגלל שדיונים ב"אייל" גזלו כבר לא מעט שעות יקרות מחיי אתייחס בקצרה רק לעניין עקרוני אחד שקשור בשפה ובאוטוריטה.

כתבת:
"המונח "הפרטה" נפוץ מאד בתקשורת ובשיח הציבורי בישראל, אך לא ברור עד כמה הציבור באמת מבין את משמעותו", והוספת שהמושג הפרטה מתייחס "באמת" רק למקרה שבו השליטה מועברת בפועל מהמדינה לידי בעלים פרטיים.

אני מוכן לקבל את טענתך שהמושג "הפרטה" מוגדר בצורה זו במדע הכלכלה למרות שלא הבאת כל סימוכין לכך. אבל גם אם זה המצב, אני חולק על ההנחה שזהו המינוח היחיד התקף.

אינני טוען שכל מובן שמוענק לכל מושג על-ידי חלקים כלשהם הציבור צריך להתקבל כלגיטימי. עם זאת, אני חושב שלמובן הנוכחי של המושג "הפרטה" - התייחסות לתהליך שבמסגרתו מועברים לשוק הפרטי משאבים ושירותים שהיו ברשות המדינה - יש תוקף לא פחות חזק.

כך מוגדר המושג הפרטה במילון מושגים משובח למדי (לטעמי, כמובן) באתר המרכסיסטי המוביל בעולם:

Privatisation is the movement of labour out of the public sector into the private sector, usually by the sale of public assets and the associated services.

http://www.marxists.org/glossary/terms/p/r.htm

זו בהחלט הגדרה שונה משלך ואם היא אכן לא מקובלת יש לשאול מדוע. מבחינה מתודולוגית, אני חושב שההגדרה הזו מדוייקת יותר.

העברת נכסי מדינה כמו בנק הפועלים או מפעלי ים המלח לידי גורמים פרטיים קשורה באופן הדוק להעברת הזכות לספק שירותים מסוגים שונים לידיהם של גופים עסקיים. הפרטת בזק, העברת ההסעדה בבתי חולים מסויימים לגופים פרטיים, הפרטת בתי הסוהר - את כל אלה קושר הגיון אידיאולוגי אחד שאותו אתה עצמך ניסחת באופן בהיר ויפה: המדינה אינה מעוניינת בניהול/ בעלות על האלמנטים האלה.

המושג "הפרטה" מתייחס למכנה המשותף של כל התהליכים הללו. השימוש במושגים מכובסים כמו "outsourcing" מסווה את המכנה המשותף שלהם. "הפרטת המושג הפרטה" לתתי-מושגים שאינם מרמזים על הקשר בין התהליכים שאליהם הם מתייחסים אינה אלא אקט אידיאולוגי של שימוש בשפה. לכן, המובן שהצעת למלה "הפרטה" אינו "תקין יותר" וגם לא "מדעי יותר" - הוא פשוט משקף את עמדתך.
תמונות האילוסטרציה והקישורים 311648
רק כדי להבהיר: תמונות האילוסטרציה והקישורים נבחרו על ידי המערכת, לא על ידי יזהר. את הטענות (או התשבוחות) יש להפנות אלינו. תודה.
רגע של לשון 311659
שלום גל
1. לא אני בחרתי את התמונות והלינקים במאמר, כך שטענתך צריכה להיות מופנית כלפי עורכי האייל.
2. מעולם לא התיימרתי לכתוב מאמרים מנקודת מבט של בר-סמכא מדעי. איני חוקר באקדמיה, ואיני כותב מאמר במטרה להנחיל מושגים מדעיים. ברור מאליו שכל מאמרי מייצגים את עמדותי והשקפותי, שכן זוהי בדיוק מטרתם. באותה מידה ברור מאליו שעמדותי אינן עולות בקנה אחד עם השקפות מרקסיסטיות.
3. אין לי ויכוח של ממש עם ההגדרה המרקסיסטית להפרטה. במקום להשתמש במונח "נכס" משתמשים במונח "עובדים", וזה הגיוני לחלוטין מנקודת מבט מרקסיסטית.
רגע של לשון 311675
יש הבדל מהותי בין נכס לבין עובדים. נכס על פי חוקי הקניין הקיימים שייך לבעליו. הקשר עם העובדים של בעל הנכס הוא שכירת כוח עבודתם. המצב האמיתי היום -לאו דוקא זה המוגדר ב''מדע הכלכלה'' הוא שהעובדים הם תשומות ייצור כמו חמרי גלם, אנרגיה וכד'. ההתייחסות אליהם היא פועל יוצא.
רגע של לשון 311719
על פי התורה המרקסיסטית אין בעלות על נכסים. ההגדרה המרקסיסטית להפרטה אומרת: מעבירים גם את הנכסים הפיזיים וגם את העובדים מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי, וזה נכון באופן עקרוני. אני חושב שאין טעם לדון כאן בסמנטיקה, משום שהויכוח הוא קודם כל על השאלה האם ההפרטה היא דבר חיובי או שלילי. אין לי בעיה אם מישהו מכניס תחת ההגדרה הזאת דברים נוספים, אני רק הערתי את תשומת הלב להטיה האידאולוגית שמביאה לכך.
רגע של לשון 311843
שלום יזהר,
נדמה לי שאתה טועה במקצת לגבי מה שאתה מכנה ''התורה המרכסיסטית''.
המהפכה התעשייתית ששימשה את מרכס במחקריו, היתה בראש ובראשונה
''שחרור'' האנשים (האכרים) מנכסיהם והפיכתם לאנשים חופשיים שה''נכס'' היחיד שלהם הוא כח עבודתם. החברה שהופכת לקפיטאליסטית
התנגדה לעבדות ולא רק מטעמים מוסריים. היא רצתה להשתחרר מאחריות חברתית. כשאתה בעל של משהו אתה גם אחראי לו.
לגבי הפרטה -אם הממשלה היא בעלת חנות מכולת בשכונת פלורנטין- ודאי שטוב יהיה אם תפריט אותה. לגבי הפרטת הפנסיה, בתי הסוהר, אפילו הבנקים - העניין הוא שונה לחלוטין.
רגע של לשון 311856
אבל יזהר, הרי גם המובן שאתה מעניק למושג "הפרטה" נגוע בהטייה אידיאולוגית. הוא מסווה את המכנה המשותף הרעיוני בין תהליכים שאתה מכנה outsourcing ובין העברת בעלות לידיים פרטיות - מכנה משותף שאתה מציג בצורה בהירה ביותר.

לכן השימוש שלך במושג "הפרטה" אינו פחות אידיאולוגי. הוא גם לא נכון או תקין יותר כפי שהצגת אותו. אם טענה זו מקובלת עליך (בניגוד למה שכתבת במאמרך), באמת אין טעם להמשיך לדון בסמנטיקה.
רגע של לשון 311859
1. אני מתנצל ובנוסף גם אינני מפנה טענות לעורכי האתר. למען האמת בעיני "האייל הקורא" הוא אתר משובח ביותר, אך מעולם לא נכנסתי אליו כדי לספק את צרכיי בתחום האסתטיקה הוויזואלית ואינני מצפה ממנו לעשות זאת.

2. על זה כתבתי לך איפשהו למטה, אך אוסיף משהו קטן: כשאתה אומר שאתה רק מביע את דעתך זו זכותך. אבל אתה לא יכול להסתתר מאחורי טיעון כזה להצדקת המהלך הרטורי שעשית. כתבת: "לא ברור עד כמה הציבור באמת מבין את משמעותו [של המושג "הפרטה"]" ולאחר מכן הצגת את משמעותו "האמיתית".

כשטענת לקיומה של משמעות "אמיתית" קבעת קביעה לגבי המציאות שתוקפה אמור להיות אובייקטיבי. זה לא כמו לטעון שסרט מסויים מוצא-חן בעינייך. אם אתה מתייחס למציאות אובייקטיבית, הטיעון שלך עומד במבחן המציאות. אחרת אני יכול לטעון כל טענה לגבי המציאות ולהגן עליה בנימוק שהיא "מייצגת את עמדותי והשקפותי".
רגע של לשון 311962
גל, בתשובה לשתי תגובותיך:
כבר למדנו מזמן שכל הגדרה "אובייקטיבית" היא למעשה תוצאה של הטיה אידאולוגית כלשהי.
ואכן, ההגדרה שלי להפרטה היא תוצאה של ההטיה האידאולוגית שלי. יתרה מכך, כל דבר שנכתב ב"אייל", או ב"ידיעות" או ב"מעריב" לצורך העניין, הוא תוצאה של הטיה אידאולוגית.
למיטב ידיעתי, הענף האקדמי המפותח ביותר בתחום מדעי החברה והרוח בעשרים השנים האחרונות הוא זה המראה כיצד הלשון והשיח מעצבים את המציאות על בסיס הטיות ערכיות ואידאולוגיות. כמו למשל: השימוש במילה "טרור" - זוהי מילה שהמציא המערב הנוצרי-יהודי, העשיר והלבן בכדי לתאר באופן שלילי מאבק פוליטי מצד העמים המדוכאים, הלא לבנים והלא נוצרים.
מה הפיתרון לסבך? אין לי בעיה שישימו ליד כל דבר שאני כותב הערת אזהרה: "כל הכתוב במאמר זה הינו מוטה אידאולוגית. ראו הוזהרתם!".
לעצם העניין, הרחבת המונח "הפרטה" גם לתהליכים כלכליים נוספים לא משנה את הדעה של כל אחד ואחת מאתנו לגבי הדבר עצמו. באופן גס ניתן לומר שהציבור מתחלק לכאלה המתנגדים להפרטה, כאלה התומכים בה, והרוב הגדול שכלל לא יודע מה זה באמת. איש עוד לא עבר ממחנה אחד למשנהו על בסיס שינוי הגדרת המונח.
רגע של לשון 311673
יש לנו בעיה קטנה עם המונח שאתה משתמש בו -"מדע הכלכלה". הכוונה כמובן למקרו כלכלה. יש היום המון ביקורת לא מרכסיסטית על מדעיותו של המדע הזה. ישנו ספר של צמד כלכלנים ראדיקליים שכתבו גם באתר הזה -שמשון ביכלר ויהונתן ניצן. הם אינם מרכסיסטים אלא ובלניסטיים- כלכלה מוסדית. אם אתה רוצה לעיין בדבריהם:
www.bnarchives.yorku.ca/

רגע של לשון 311681
זכור לי המאמר של השניים כנגד פרידמן כאן באייל לפני כמה חודשים, הוא היה חלש מאוד מול הביקורות המצויינות שנכתבו נגדו (ובהם גם אני לקחתי חלק, לא במצויינות שבהם).

1. האם לדעתך צריך להפסיק את תהליך ההפרטה כפי שמתבצע כיום בישראל?
2. במידה וכן, האם לדעתך צריך להתחיל בתהליך הפוך שבו הממשלה תקנה חברות פרטיות או תקים חברות חדשות בעצמה?

רק בכדי לדעת...
רגע של לשון 311716
המאמר של השנים היה מעולה לדעתי. הם היו חריפים וחתכו את כל הביקורות נגדם. הביקורות היו שבלוניות וציטטו דעות כאקסיומות.
יש תחומים שהממשלה לא צריכה להפריט אבל לא כמדיניות יחידה. הממשלה צריכה להבין ולהצהיר שהיא מבינה, שמשק המדינה איננו משק בית ולא מנהלים אותו כמשק בית. היום כלכלניה מבינים שזה אינו משק בית אבל משתמשים בנימוקי משק הבית כדי לבצע מדיניות של צמצום מדינת הרווחה והעברת הכסך להון הגדול. בתחומים שהממשלה צריכה לשלוט- היא לא צריכה לנהוג כמו כל בעל הון ולהגדיר את מטרות הארגון כמקסימיזציה של רווח במינימום זמן; בזה אולי היא פחות טובה מבעלים פרטיים שהם הרבה יותר רודפי בצע.
אינני חושב שממשלה צריכה להפריט פעילויות שהן עסק טהור -לא תשתיות וכו'.היא כמובן צריכה להיות בעלת מדיניות שונה וצוות מקצועי שונה. הצוות במשרד האוצר הוא אידאולוגי לכיוון מסויים.
הספר של השנים הנזכרים מעולה בהרבה הסברים ביניהם: צמיחת התאגידים הגדולים בישראל, רפורמת ועדת בן שחר, תהליך בלימת האינפלציה של אמצע שנות ה-‏80, מהי בכלל אינפלציה.
רגע של לשון 311758
לדעתי עדיף לא ליחס לבעלים פרטיים את התכונה ''רדיפת בצע''
זה מתקשר תכונות שליליות אחרות. תוכל לומר שהם ממקסמים רווחים.

נראה לי שרובה של הכלכלה ''הקומוניסטית'' הזו נשענת על רטוריקה ואמוציות ופחות על נתונים ומחקרים בפועל.

מצד שני אני תוצר של המחלקה לכלכלה באונ' בה לא נחשפתי לגישה השמאלנית הזו, אז קיים הסיכוי שאני טועה.
רגע של לשון 311834
אחת הבעיות הגדולות של לימודי הכלכלה באקדמיה היא היותם ממוקדים בתפיסה הניאוקלאסית. אין חשיפה -לפחות לא בישראל לאסכולות אחרות.
הסלידה שלך מהביטוי "רדיפת בצע" מובנת. אם קראת פעם את 1984 או את הזמן הצהוב של גרוסמן, ודאי נחשפת למניפולציות הלשוניות שנקראות גם שפה מכובסת. עד העת החדשה ותחילת צמיחת הקאפיטליזם היה קיים האתוס של "המחיר ההוגן". הגילדות שמרו שלא יהיו רווחים מופרזים. רווחים מופרזים היו בגדר רדיפת בצע. אחד השינויים המשמעותיים הרוחניים שקרו בעת החדשה היה הפיכת רדיפת הבצע ללגיטימית ומתן שם מתון יותר ומכובס-מיקסום רווחים. לא אתחיל כאן בתאורים שאתה ודאי מכיר (התחום שלי הוא הסטוריה).כי אפשר לכתוב אותם בעשרה ספרים. מספר דוגמאות לא הקיצוניות ביותר:
התנהגות הבנקים בכל נושא הריבית והמניות:
ניצול והתנהגות אל עובדים לא כאל בני אדם אלא כאל אמצעי ייצור. כינוי למדיניות הזאת כהגמשת העבודה ורציונליזציה של החברה.
משכורות הבכירים בד בבד עם מאבק נגד שכר מינימום.
כל תחום המיסים - תכנון מס.
כל אלו נקראים שיקולים עסקיים למרות שכולם נושקים לרמאות ורדיפת בצע פשוטה. כמו שאמרת -מקסום רווחים.
כינוי כל דרישה לשיפור שכר מצד העובדים שאינם בכירים -חמדנות, חוסר התחשבות ורדיפת בצע של העובדים.
מנכ"ל או סמנכ"ל אינו דורש אף פעם דרישות חמדניות. הוא מנהל "מו"מ עיסקי" עם הבעלים.
לכן גילי, הגדר לעצמך שיש רק שתי אקסיומות בעולם: אקסומת הקו הישר ואקסיומת המקבילים. כל היתר צריך להעלות בספק ולראות
מי מרוויח ומי מפסיד וכד'.
לאתוס השיקרי הזה שותפים הן באקדמיה והן בעיתונות.
רגע של לשון 311862
המשך תשובה לגילי נחום. אינני חושב שנכון למישהו לומר היום:
" לא נחשפתי באוניברסיטה..". גם אני לא נחשפתי יותר מדי באוניברסיטה. כשלמדתי באוניברסיטה עדיין לא היה אינטרנט. היום
כמו ששרו פעם "העולם עגול ופתוח.." אני חושב שחובתו של כל אדם לא להסתפק למה שנחשף באוניברסיטה אלא להמשיך ולהיות אוטודידקט. יש לא מעט צנזורה סמויה באוניברסיטאות וצריך כאמור לבדוק מה מקובע בראשי כאקסיומה ולהעלותה בספק (חוץ מכמובן אקסיומת המקבילים והקו הישר למי שאינו מתמטיקאי).
שמאל..ימין.. השתחרר מכל אלה.
רגע של לשון 311898
נדמה לי שהבנת זאת, אך רק יתר בטחון, התכוונתי לשמאל ימין בגרסה הכלכלית.

הבעיה העיקרית שלי עם המסר שנושאים הדוברים מהמחנה עימו אתה מזוהה היא הדמוניזציה של בעלי ההון! כאשר בעל הון בגרסתו הוא אדם כל האדם (אני ואתה יכולים להיות בעלי הון אם נרצה בכך) שבוחר לעבוד קשה יותר משאר האנשים (שלמשל בוחרים להיות שכירים) ובוחר לקחת על עצמו סיכונים, דאגות וכאבי ראש, שבוחר לחסוך בתקופות הראשונות של חייו ואז להשתמש בחסכון זה להשקעה שמניבה, או לרוע מזלו לא מניבה, פירות בתקופה המאוחרת יותר.

להתייצב בפניו לאחר מעשה כאשר הוא קוטף את פירות ההשקעה ולומר שאין זה צודק שיש לו יותר אינו מעשה הגון.

דווקא בעלי ההון "הרעים" הם אלה שעובדים בצמוד עם השלטון ומרוויחים כסף לא משום שהם עושים את העבודה הטובה ביותר אלא משום שהם מכירים את משה מהעירייה.

אני לא רוצה שהמדינה תנהל מפעל לשרוכי נעלים משום שאין לי שום רצון להיות בעלים במפעל זה (1 חלקי 6 מליון) ואני לא חושב שהמנהלים שהמדינה תבחר מוכשרים לנהל את המפעל ביעילות.
אני גם חושב שכשיקטן השוק לשרוכי נעלים, עקב כניסתה של סין לתחום, לא יהיה למדינה אומץ לסגור את המפעל ולשלוח את העובדים לביתם, מה לדעתי צריך לעשות, אלא משיקולים "הומנים" היא תמשיך להעסיק את העובדים בעסק נפסד שרק עולה כסף למשלם המיסים.

מצטער... הכתיבה לא יצאה כל כך ממוקדת בעניין אחד.
בכל אופן המסר העיקרי שלי הוא שאני סולד מהתיאוריות המרקסיסטיות משום שהן עמוסות באמוציות שנוצרו בזמן המהפכה התעשייתית במאה ה18 (שם באמת היה ניצול) ונטולות בסיס מתמטי לוגי יצוק.

מעבר לכך, הן בעיקר מבקרות את השיטה הקיימת אך לא מסוגלות להעלות חלופה קוהרנטית ברת ביצוע - ראה מקרה ברה"מ שם בכדי לישם את השיטה שללו את כל חירויות הפרט של האדם ועדיין השיטה נכשלה.

איציק, לטיפולך.
רגע של לשון 311902
עזוב את המפעל לשרוכי נעליים. מה עם חברת החשמל, חברת המים, חברת הטלפון, הכבישים, בתי הסוהר, בתי הספר, חברות האוטובוסים ובאופן כללי - התשתיות?
רגע של לשון 311904
אני אומר שאין לי מושג.

לכן צריך להסתכל על איך זה הצליח במדינות שונות מסביב לעולם ולהחליט אם זה כדאי לישראל (כמובן תוך התחשבות בהבדלים בנינו לבינם).

למשל אני יודע שארה''ב הפריטה הרבה, אם לא את רוב, בתי הכלא אצלה. אפשר לבדוק איך זה פועל שם.

בכלליות הנטיה הטבעית שלי היא כן להפרטה.
וכפי שנאמר כאן קודם, ברגע שהשירות הוא קריטי ומונופוליסטי מטבעו צריך להיות רגולטור הדוק מעל הבעלים הפרטיים שיקנה אותו מהמדינה.
רגע של לשון 311905
אם אתה אומר שאין לך מושג, חשוב לרגע על הגידול ההכרחי בפערים המעמדיים לאור כל אחת מההפרטות האלה. ואחר כך נראה מה דעתך.
רגע של לשון 311929
כיצד בהכרח הפרטה גורמת לפערים מעמדיים?

קשה להניח שהפרטה של כמה מפעלי ממשלה תשנה את כל פני החברה.
הממשלה היא לא כל חזות המשק.
רגע של לשון 311937
חשוב על האפשרות שמקומות בפריפריה יהיו נתונים להרבה יותר הפסקות מים, ואנשים שהפרוטה אינה מצויה בכיסיהם יעברו ייבוש מסיבי.
חשוב על מקומות שלא יעבור בהם כל כביש ראוי לשמו, משום שלא יהיה כדאי כלכלית לצסלול אותו. כנ''ל לגבי אוטובוסים.
חשוב על בתי ספר מרוחקים שלא יצליחו לגייס מורים טובים ומשאבים לאבזרים חינוכיים וכיו''ב, בשעה שהלימודים במרכז ובמקומות מבוססים יקבלו תגבורות רציניות.
ועוד ועוד.
רגע של לשון 311943
חשוב על המשאבים שמתבזבזים היום כאשר המערכת לא יעילה ולא נותנת תפוקה מרבית.
אמנם ההפסד הוא פחות מוחשי כי אין בהשוואה למדוד אותו, למרות שישנם דרכי מדידה, אך הוא קיים בהחלט.

הפסקות מים? למה אתה חושב שזה יקרה? ברגע שהחוזה מול הספק מטיל קנסות על אי זמינות המערכת הספק מאוד לא ירצה להגיע למצב של הפסקות מים.

ובאופן כללי: ניתן להכליל את ההגבלות והכללים הנחוצים בתוך הפיקוח הרגולטורי על הגוף הפרטי.
כמובן שיש דברים שהפיקוח עליהם מסובך יותר ויש דברים שהפיקוח עליהם מסובך פחות. את האחרונים יהיו קל יותר להפריט.

לגבי כבישים: אנו לא מפריטים את ההחלטה איפה יבנה הכביש אלא מפריטים את עבודות הפיתוח וההקמה שלו.

לגבי חינוך אני בעד אי הפרטה עד שיוצע ויוכח מודל ראוי שיקיים את הכלל, שמבחינתי הוא יהרג ובל יעבור, בו לכולם הזדמנות שווה לחיים ולהשכלה.
רעיון זה הוא חלק מהתפיסה הכללית שלי הגורסת כי כולם מתחילים מאותה נקודת הזינוק, פחות או יותר, והמאמץ שהאדם משקיע בנוסף לכשרון איתו הוא נולד יכריעו מה תהיה הכנסתו.
כל עוד אין אף אחד שסובל חרפת רעב אין מניעה שיהיו הבדלים בהכנסה של בני החברה שהרי אם מראש נחליט שלא יהיו הבדלים אז לאף אחד לא תהיה סיבה להתאמץ. (ראה פרשיית הקצבאות ב- 2002)
ואם תשאל על סמך מה יקבע ההבדל הכנסה בין ראובן לשמעון? ההבדל יקבע ע"פ ההפרש בתרומה השולית של כל אחד מהם.
רגע של לשון 311948
כדי שהבדלי ההכנסה בין א' ל-ב' ייקבעו על פי תקרומתם אתה צריך שלטון ריכוזי לעילא ולעילא.
רגע של לשון 311953
להפך, צריך מערכת שוק מבוזרת.
אם יש לי חברה וע"י זה שאקח את משה לעבודה הוא יתרום לי 100 תפוחים ליום אז אהיה מוכן לשלם למשה עד ל100 תפוחים כשכר.
אם דויד תורם לי רק 80 אז הוא יקבל רק 80 (ממני או מכל מעסיק אחר).

וזאת בתנאי שאני יודע לזהות כמה תפוחים כל אחד נותן; למשל ע"י ראיון עבודה מקיף כולל מבחנים בפילת טרם הקבלה לעבודה.
רגע של לשון 311976
פראייר. יש מובטלים שישמחו לעבוד אצלך תמורת חמישה תפוחים.
רגע של לשון 312046
למרות שכבר הפסדתי סנט במשחק קצת דומה, אני מציע שישה תפוחים למובטל.
רגע של לשון 312079
למה לך, יש יותר ממובטל אחד.
רגע של לשון 312087
זאת, כנראה השאלה הגדולה: האם תמיד יהיו מספיק מובטלים שייאלצו לעבוד תמורת חמישה תפוחים, או שכל החקלאים בסביבה יטעו מטעים רוחיים להפליא ויגרמו להעלאת השכר. אני לא בטוח מה התשובה שלי לשאלה הזאת.
רגע של לשון 562778
למה יגרמו להעלאת שכר?
גם אם המטעים משגשגים, למה שזה יגרום לחקלאי לשלם יותר מ-‏5 תפוחים? הפועלים הטובים ילכו? הוא ישיג מובטלים חדשים.
רגע של לשון 562863
כמות המובטלים אינה בלתי מוגבלת.

אפילו בסין שכר העבודה של פועל פשוט עולה בשנים האחרונות. בתסריט הפיקטיבי שתיארתי ניתן לנטוע עוד ועוד מטעים ריווחיים כך שכוח העבודה יהיה המשאב החסר, ושיווי המשקל יושג כששכר העבודה יהפוך את הרווח השולי לאפס.
רגע של לשון 562868
שיווי המשקל הפיקטיבי. כדי לשלוט על נקודת שיווי המישקל-להרים אותה- דואגת המדינה וטייקוניה שאחוז המובטלים לא ירד מתחת ל-‏6.5% ולרוב יעלה על המספר הזה.באוצר הגדירו את המספר 6% כאבטלה חיכוכית.
רגע של לשון 562870
לא התכוונתי לפתוח שוב את הויכוח הישן הזה. נראה שנועה משלימה פערים, נתקלה בתגובה שלי ושאלה משהו, כך שהבהרתי את הנקודה המעורפלת משהו.

אבל גם כשיש אבטלה של 6% זה לא אומר שבעל המטע יוכל לשכור פועלים בכל מחיר, כפי שכל חקלאי‏1 ישמח לספר לך ולנועה.
______________
1 אפשר לחפש תגובות ישנות של בחור בשם רועי שלמשפחתו היתה חווה לגידול קקטוסים(?) ודומני שהתלונן על מחסור בידיים עובדות.
רגע של לשון 562872
לא נפתח את הויכוח. מתחת ל-‏6% עולה קצת יכולת המיקוח של הפועלים החקלאיים, אף אחד אינו מתכוון בכל מחיר.
רגע של לשון 562924
__
1 אני יכולה להבין למה. דרושה אבטלה קשה על מנת לגרום לי לעבוד בחוות קקטוסים.
רגע של לשון 312048
נכון, בגלל זה אמרתי *עד* 100 תפוחים.

אם יש מובטלים שיעבדו בשביל 5 תפוחים אז אני כנראה הולך לעשות הרבה כסף בתור בעל מטע תפוחים (הוצ' נמוכות) ולכן אנשים אחרים יטעו מטעי תפוחים חדשים והביקוש לעובדים יגבר.

בכל מקרה שכר המינימום הוא 27 תפוחים.
ועמיר פרץ רוצה לעשות אותו 54 אגסים.

וזה מזכיר לי אנקדוטה שסיפר זוכה פרס נובל בכלכלה:
הוא נפגש עם סנטור שמאלני בארה"ב שתמך בשכר מינימום של 10 דולרים לשעה, (בערף כפול משכר המינימום שהיה נהוג באותה תקופה). הכלכלן שלנו שאל אותו אם הוא מבין שהדבר יגרום לאבטלה נוראית ויעודד יציאה של מפעלים מארה"ב למדינות זרות (למשל הודו), הסנטור לא התבלבל והשיב לו: לא הבנת, אני תומך בשכר מינימום של 10 דולרים בכל העולם, כולל את הודו.
רגע של לשון 312069
הסנטור לא כל-כך טיפש כמו שזה נשמע. זה נשמע מופרך, אבל טכנית, המחוקק האמריקאי יכול לעשות דברים כמו:

* לאסור על חברות אמריקאיות לשלם מתחת לשכר מסוים לעובדיהן, ללא קשר למיקום ההעסקה,
* לאסור על אזרחים אמריקאיים להחזיק מניות בחברות זרות המשלמות לעובדיהן פחות משכר מינימום, ללא קשר למיקום ההעסקה,
* לאסור על ממשלת ארה"ב לרכוש ציוד מחברות המשלמות פחות משכר מינימום לעובדיהן, ללא קשר למיקום ההעסקה.
* להטיל מיסי יבוא גבוהים על מוצרי חברות שלא עומדות בשכר מינימום לעובדים, ללא קשר למיקום ההעסקה.

ברור שזה לא יתבצע בעולם שאנו חיים בו, אבל אם יהיה רוב "סוציאליסטי" בסנאט האמריקאי, הם יכולים לגרום להעלאות שכר נרחבות בכל העולם, כולל שכר מינימום של 10 דולר ברוב החברות בהודו. מה תהיה ההשפעה של זה על הכלכלה העולמית? קטונתי.
רגע של לשון 312092
פשוט מאוד. אבטלה עולמית.

אם המעסיק מוכרח לשלם לפחות סכום X הוא לא יעסיק את כל אלה שהתרומה שלהם היא פחות מ- X.
רגע של לשון 312109
''אבטלה עולמית'' לא, אבל עליית מחירים לא קטנה, שתוביל, מבחינות רבות, לסוף ''תרבות השפע''.
רגע של לשון 312119
אני מסכים שלא תהיה אבטלה עולמית. כמו במקרים של הרבה חוקים מטופשים, גם כאן תהיה עקיפה עולמית של החוק, תוך עצימת עין של הרשויות, בדיוק כפי שקורה היום עם שכר מינימום ברמה של המדינה הבודדת.
רגע של לשון 312158
תרבות השפע אינה בהכרח קשורה למחירים זולים -ראו יפן, שוויץ, סקנדינביה. בענין שכר המינימום נעשו כבר מחקרים שהראו שעליית שכר המינימום העלה את רמת החיים והפעילות הכלכלית -כולל הורדת האבטלה. אחד מאנשי האוצר, שאינני זוכר את שמו, כתב מאמר בו הוא מנסה להוכיח את ההיפך. שכר מינימום (נמוך) של 3200 ש"ח הוא הרבה יותר גבוה מזה שבמדינות הבלתי מפותחות.כדי להתחרות במדינות הבלתי מפותחות צריך להוריד את שכר המינימום
ל-כמה מאות שקלים לחודש. מה שהעלאת שכר מינימום כן תעשה הוא הורדת האבטלה והגברת הפעילות המישקית.
רגע של לשון 312160
תרבות השפע נובעת, בין השאר, מכך שניתן לקנות מוצרים במחירים נמוכים מאוד, וזה בתורו מתאפשר בשל ייצור בעזרת כ''א זול במדינות אחרות (סין, הודו וכו').

זה כמובן לא הגורם היחיד, ואין לי מושג מה חלקו במידת השפע.
רגע של לשון 312159
שמות החוקרים מהאוצר הם ד"ר מיכאל שראל וד"ר אסף שידלובסקי. מי שמפריך את עבודתם הוא פרופ' אלן קרוגר בראיון לynet
מ-‏28/12/2004
רגע של לשון 312102
האמת, זה נשמע נפלא. ואין סיבה שהמחוקק הישראלי לא יעשה זאת, וימנע מחברות ישראליות לייצר במדינות אחרות...
רגע של לשון 312105
המחוקק כבר עשה זאת בעבר ע"י חוק מתוחכם לא פחות: מכסי מגן. אלה השאירו את החברות בארץ, אולם מאחר והייצור היה כל כך יקר בהשוואה למתחרים בחו"ל, הדרך היחידה של החברות האלה לשרוד היתה הגנה מתחרות חיצונית ע"י מכסי מגן. זה אומר שהליוויס שאתה לובש לא היה קיים בארץ בתקופה זו אלא לעשירים מופלגים, והיית יכול לקנות מכנסי "אתא" משובחים בגזרה אחידה וזולה מופלאה, ששרדה לפחות שתי כביסות.
כמובן שגם מכנסי אתא המופלאים ללא תחרות (ממש ללא תחרות) עלו הרבה יותר מליוויס של היום (יחסית למשכורת), וכך נשאר לך מהשכר פחות כסף להוצאות אחרות, שגם הם הלכו בחלקם למוצרים נוספים של תעשיות "מוגנות".
רגע של לשון 312772
א. המכנסיים (וגם החולצות) של אתא היו לא אופנתיים אבל חזקים בהרבה מליוויס ותפורים באיכות יותר גבוהה.
ב. הפיתוח הטכנולוגי בתחום הטקסטיל (תחום שהתחיל את המהפכה התעשייתית והוא בהחלט היי-טק גם היום), הגדיל את התפוקה מאז ימי אתא (עד תחילת שנות השמונים) באלפי אחוזים ומכאן הירידה במחירים.
רגע של לשון 313513
"הפסקות מים? למה אתה חושב שזה יקרה? ברגע שהחוזה מול הספק מטיל קנסות על אי זמינות המערכת הספק מאוד לא ירצה להגיע למצב של הפסקות מים."
לזה קוראים בעברית wishfull thinking.
נכון שדוגמה אנקדוטיאלית היא (לרוב) לא הוכחה, אבל במקרה שאנחנו רוצים להוכיח 100% (או אפס) הרי גם מקרה יחיד מספיק.
וכעת לדוגמה: כאשר הונפק לראשונה בארץ הזכיון לאספקת שרותי טלוויזיה בכבלים, היה אחד מתנאי הזיכיון פריסה מלאה של התשתית בכל אזור הזכיון (תוך פרק זמן מסוים. אאל"ט שנתיים ליישובים מעל 500 בתי אב וחמש ליישובים קטנים יותר, אבל הנתונים המדויקים לא בידי, וגם לא מהותיים לעצם העיניין).
לפני כ 6 שנים, אחרי שכבר הייתי מנוי של חברות הכבלים במשך למעלה מ 5 שנים, בניתי את ביתי ביישוב חדש שהיה אז בשלבי הקמה ראשוניים, כ150 בתי אב בשלב א', עם כוונת הרחבה (בשלבים) עד ל 700 בתי אב.
כחלק מהליך הבניה פתחתי את מפת חלוקת אזורי הזכיון, כדי לוודא איזו מחברות הכבלים היא בעלת הזיכיון ביישוב החדש. מהמפה לא הגעתי לתשובה חד משמעית (היישוב הוקם על קו התפר בין שני אזורי זיכיון). פניתי לכל אחת משתי חברות הכבלים (חברות פרטיות למי שצריך תזכורת) בנוסח זהה: האם היישוב החדש נמצא בתחום הזיכיון שלה, ו(במקרה שהתשובה חיובית) מתי היא מתכוונת לחבר את היישוב לתשתית הכבלים. כחברות פרטיות האמונות על יעילות ומניעת בזבוז, הן חסכו את מחיר משלוח התשובה. עד היום, (אני גר ביישוב בפועל קרוב לחמש שנים) לא חובר היישוב לתשתית הכבלים.
לעומת זאת, חברת "בזק", חברה ממשלתית ידועה לשימצה, העתיקה את קו הטלפון שלי לביתי החדש ביום בו עברתי לגור בו. נכון, על מנת לקבל קו ADSL נאלצתי לחכות כשנה וחצי, אבל לזכותה של בזק עומדות העובדות הבאות: א. הפריסה הארצית של תשתית הADSL התחילה הרבה אחרי תחילץ הפריסה הארצית של הטל"כ. ב. קו טלפון רגיל הותקן בביתי מיד. טל"כ לא הותקנו בביתי כלל - לא דיגיטליים וגם לא אנאלוגיים. ג. בבזק, לאורך כל הזמן היה לי עם מי לדבר, והיה מי שחזר אלי עם תשובות (גם אם הן לא סיפקו אותי). ד. התגובה הזאת נכתבת באמצעות חיבור ADSL של בזק. טל"כ עדיין אינה זמינה בשבילי.
רגע של לשון 313723
באופן עקרוני הרגולטור היה צריך לדאוג לכך שחברות הכבלים יעמדו בתנאי המכרז ויחברו בזמן את כל האיזורים.
ואולי אתה היית צריך להתלונן במשרד התקשורת על כך שחברת הכבלים לא מחברת את הישוב שלך, למרות שספק עם זה היה עוזר באופן מיידי.

אין מקום להשוואה בין המקרה של בזק למקרה עם הכבלים, אלה 2 חברות עם טכנולוגיות שונות, מבנה עלויות שונות, היסטורית פרישה שונה, ורגולציה שונה מופעלת עליהם.

לי דווקא הייתה בעיה הפוכה בה הייתה לי בעיה עם הADSL ובזק התנערו, כך שעברתי לכבלים ופתרתי את הבעיה.

כנראה שהמסקנה היחידה הברורה היא טוב שיש מגוון של חברות כך שיש יותר אלטרנטיבות.

תגובה זו נכתבה באמצעות חיבור כבלים.
רגע של לשון 311963
העלאת הדוגמה של בתי הכלא מביאה אותי למאמר המתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת האמריקני Atlantic Monthly. את המאמר כתב הפילוסוף-סלבריטאי הצרפתי ברנאר אנרי-לוי, והוא מהווה חלק מסדרת מאמרים שכותב לוי בחודשים האחרונים בכתב עת זה, רשמים ממסע שערך בארה"ב בשנת 2004.
בחלק הזה של המאמר כותב לוי על בתי הכלא הפרטיים באמריקה. הוא ביקר באגף הנידונות למוות בכלא נשים פרטי במדינת נוואדה. הסיכום שלו, בקצרה, הוא לא חד משמעי: מצד אחד הפרטת הכלא הביאה לשיפור התנאים הפיזיים והיחס של הסגל לאסירים; מצד שני, הפרטת בתי הכלא הביאה לדחיקתם - יחד עם יושביהם - מן התודעה הציבורית. הם כאילו "הוגלו" למקום בו הם אינם מעניינים איש. מסרו אותם לקבלן וזהו.
כמובן, זהו רושם של איש לא מקצועי, שאני יכול להעיד כי חלק ממסקנותיו באופן כללי נוטות להיות הזויות במקצת. אבל זוהי נקודה מעניינת למחשבה בקשר להפרטת בתי הכלא.
רגע של לשון 311964
בוקר טוב,
הרבה נכתב על הפרטת בתי הסוהר בארה''ב. כשאתה ניגש לסוגיה אתה מגדיר מהו בית סהר, מה מטרתו ומה האיפייונים שהחברה קבעה להתנהלותו.
כבית סוהר מנוהל על ידי הממשלה הוא מלכ''ר. מטרתו לשמש מקום בו ישהו אנשים שמורחקים מן החברה. הפרטתו הופכת את מטרת קיומו למיקסום רווחים. תפיסת העולם האומרת שרק הצבת מניע הרווח גורמת לניהול יעיל איננה יותר מאידאולוגיה. האדם שינהל אותו יהיה לא יעיל אם יגוייס על ידי הממשלה ויעיל אם יגוייס על ידי בעל הון פרטי. אותו הדבר לגבי השומרים. אם ג'ורג' בוש היה יכול להפריט את צבא ארה''ב הוא היה עושה את זה. הפרטה מרחיקה את הנושא מהעין הציבורית. בוא נניח לעניננו שאותו צוות אמור להחזיק את בית הסוהר -רק הבעלויות והמטרות שונות.
על ידי תוספת יסוד הרווח אתה מייקר את העלויות של המוסד. כאן אתה צריך לחפש את הנקודות שבעטיין גם התנאים משתפרים (יותר השקעות בתשתית), גם מישהו מרוויח בהנחה שהמשכורות הן נתון שווה בשתי השיטות. חפש את המילכוד. כבר נכתב רבות על כך והמלכוד איננו סוד. לדחיקתם של האסירים מהתודעה הציבורית יש השלכות מאד קונקרטיות.
רגע של לשון 311958
בוקר טוב גילי
אין לנו ויכוח על מפעל לשרוכי נעליים. בכל הקשור למיקרו כלכלה יש מתמטיקה יצוקה. יש לנו ויכוח על התחום הנזיל והדתי הנקרא מקרו כלכלה. כאן המתמטיקה אינה יצוקה כלל וכלל. מהשכתבתי על רדיפת הבצע נגע בעיקר לתאגידים הגדולים, שאולי אינם סמוכים לראש העיריה אך סמוכים לממשלה. אתה למדת כלכלה ויודע שהתאוריה הכלכלית המקובלת בנויה על על כך שאם כל אחד ירצה למקסם את רווחיו (יהיה רודף בצע)- המנגנון של היד הנעלמה של השוק החופשי והתחרות יגרמו שהרווח שירוויחו יהיה רווח הוגן. מדוע המצב בכלכלה היום הוא פרוורסיווי? כי אין היום המון ייצרנים קטנים אלמונים זה לזה שמהם מורכב השוק.
אין תחרות אמיתית בין התאגידים הגדולים. לכן מקסום הרווח שלהם אינו נבלם על ידי השוק והופך לתאוות בצע לא מרוסנת.
הייצרנים הקטנים מנסים גם הם אבל הרבה מהם פשוט נופלים. זה איננו מצב חדש. ההון הגדול חיסל עסקים קטים כבר לפני עשרות שנים. אתה יודע טוב שלפתוח עסק קטן יותר מסוכן מלהשקיע בבורסה.
עוד בסיס בתורות הכלכליות שאתה אמון עליהן: הבסיס שלהחברה המערבית קאפיטליסטית הוא חירות הקניין. בעיקר בגללו תמכה הבורגנות בדמוקראטיה. כשאתה מפתח עסק - אתה מתכוון בדרך כלל להתפרנס ממנו ואולי אפילו להרוויח היטב. אתה תשקיע בו לטווח ארוך ותהיה סימביוזה בינך ובין העובדים שלך . אם תרצה להשקיע יותר, תכנס לבורסה ותנפיק אותו כדי לגייס כסף.
אצל התאגידים הגדולים כל התיאוריה הזאת אינה קיימת כמעט.
העסק לכשעצמו אינו מעניין אותם. אין סימביוזה בינם ובין רוב עובדי העסק. הבורסה אינה קיימת בשבילם כדי לגייס כסף לפיתוח העסק אלא כדי לגייס כסף לקניית עסק אחר, להרוויח על שווי שוק עולה ולמכור אותו. לכן אין להם עניין בעובדי החברה אלא כאמצעי ייצור. כמו חומר הגלם שהם קונים. בגלל זה מדי פעם, כשמתחלף מנכ"ל, הוא מביא תכנית להקטנת עלות העבודה שהיא באופן כללי החלפת עובדים זולים בזולים יותר. אתה כבעל עסק לטווח ארות אותו אתה מכיר לא תזרוק אנשים מנוסים, במיוחד שאתה מכיר אותם אישית והם אינם גרגירים של חומר גלם בשבילך.
רגע של לשון 312055
אני עכשיו נמצא בשלב של סיום הלימודים וחיפוש עבודה.
שמתי לב ש"תאגידים גדולים" מציעים תנאים לא רעים בכלל לעובדים שלהם ורואים בהם נכס לא"ט.

אך בעצם זה לא מפתיע... ברור שמפעל לא יוכל להתקיים ולהצליח לאורך זמן אם הוא מתייחס לעובדיו כ- "גרגירים של חומר גלם" אם זו תהיה התחושה שהם מקבלים מהמפעל ביצועיהם יהיו בהתאם.
כך שגם אם מטרתי היא רווח מקסימלי חסר רחמים שנובע מתוך תאוות בצע חסרת ריסון, עדיין אם אני מסתכל על ט"א, כדאי לי להתייחס לעובדי כבני אדם משום שזהו לא משחק עם סיבוב אחד אלא משחק חוזר עד אינסוף ועובדים שמרגישים מרומים ישיבו למקום העבודה כגמולו אם זה בצורת השארת האורות דולקים בלילה במשרד ועד למעילה בכספים.

אני מודה שאם המשק קטן מדי ואין מספיק יצרנים אז התיאוריות של השוק החופשי מתנפצות לרסיסים משום שההנחות עליהן הן נשענות אינן קיימות יותר.
אך אפילו בישראל שהיא שוק קטן מאוד ביחס לעולם אפשר לראות דוגמאות לשווקים תחרותיים יפים מאוד שמועילים לצרכן.
למשל: שוק האינטרנט המהיר (ספקים מאוד תחרותי, תשתית פחות).
או שוק ביטוח החובה לרכב.
רגע של לשון 312164
אני מאחל לך הצלחה מלאה
רגע של לשון 312178
תודה, איציק.
אכן קשה המשימה.
שתי שאלות קנטרניות: 312590
1. האם אתה טוען שהכלכלה הקפיטליסטית היא בעלת "בסיס מתמטי לוגי יצוק"?
2. מה לגבי בעלי הון שירשו את הונם מקודמיהם בשושלת? האם כל בעל הון עבד בשנים הראשונות קשה יותר מכל שכיר?
שתי שאלות קנטרניות: 312893
1. כן. בהסתמך על ההנחות הרולוונטיות ניתן להראות שמגיעים למקסימום תפוקה כוללת ובו בזמן כל אדם ממקסם את תועלתו האישית כאשר כולם חופשיים ואין שום אלמנט של כפייה.
2. לאבות ובנים אינטרס משותף וזהות חופפת. אם אבותיהם עבדו קשה והחליטו לא לצרוך את העושר בעצמם אלא להוריש אותו לבניהם אין עם כך בעיה.
רגע של לשון 312762
בקישור הזה תוכל לקרוא על סטודנט כמעט כמוך, להבדיל הוא החליט להרחיב את ידיעותיו.
רגע של לשון 312894
מכיר...

הוא מדבר בסיסמאות והתירוץ בו הוא נאחז הוא שהשוק בישראל קטן ומוחזק ע"י משפחות רשע.
אולי יש בכך משהו מסויים אך מכאן ועד לצאת מול האקדמיה חזיתית עם האשמות המרחק רב.

יש הבדל בין להצביע על פגמים ואי שלמות לבין להעמיד חלופה קונקרטית ראויה. הוא ואחרים מצטיינים רק בתפקיד הראשון.

אם היינו מבצעים מה שממליצים כאן הכותבים היינו מסיימים עם אבטלה בשמיים (הרי יש להעלות את שער המינימום), דולר בשמיים (הרי מי צריך את המשקיעים החמדנים האלה מחו"ל), משכורות עובדי חשמל בשמיים (אנשים טובים שמחברים את הפלוס למינוס), אופס... זה קורה כבר עכשיו, היינו ביחד עם אפריקה מדינת חקלאות מצטיינת במאה ה- 21 (הרי חקלאות זה ייצור אמיתי! והייטק זאת בועה קפיטליסטית).
רגע של לשון 312912
''אם היינו מבצעים מה שממליצים כאן הכותבים היינו '' היום עם רמת חיים ושויוויון סקנדינבי.
רגע של לשון 311861
תודה על התיקון איציק. אני מכיר את N&B ומסכים איתם (ועם רובינשטיין למשל) לחלוטין בטענה לגבי המקסם המזיק של היומרה המדעית של הכלכלה. לא השתמשתי במרכאות סביב המילה "מדע הכלכלה" כי לא רציתי לפתוח יותר מדי חזיתות שאין לי כוח לתחזק.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים