בחזרה לעתיד 129
עכשיו, כשנרגעו תרועות הפסטיבלים, טל כהן מרשה לעצמו להרהר על משמעות שנת 2000 עבור אוהדי המדע הבדיוני.

שנת 1984 עוררה רגשות מעורבים בקרב חוגי חובבי הספרות. שלושים וחמש שנה לאחר תחזיתו הקודרת של אורוול, עוד לא היה ברור אם תתממש; לפחות היה ברור שאם כן, הרי שהדבר ידרוש זמן רב יותר מזה שצפה המחבר. דבר דומה קורה כעת לספרי מדע־בדיוני קלאסיים רבים.

יש משהו מוזר במספרה הסידורי של השנה הזאת, "2000". נכון, היא כאן והיא עכשיו, אולם במשך שנים הורגלנו לחשוב ש-"2000" זה העתיד. אלפיים זה רחוק, זה במאה העשרים־ואחת, וזה (בדרך־כלל) טוב יותר. כל מוסד עסקי שרצה לשוות לעצמו תדמית עתידנית או מרחיקת־ראות צירף "2000" לשמו - החל מירחוני מדע בדיוני ("פנטזיה 2000"), דרך פרוייקטים ממשלתיים לתכנון עתיד החינוך ("פורום 2000") וכלה במועדוני ביליארד מפוקפקים ("אפולו 2000"). אני מניח שכעת כולם בדרך לרשם החברות ו/או לייצרני שלטים, אם כדי לדחות קצת את העתיד ("פנטזיה 2100"?) ואם כדי להיות גאים במורשתם הוותיקה ("אפולו, נוסד: 1972").

לחובבי המדע הבדיוני יש בכלל סיבה לחייך. הגענו לזמן התרחשותם של המאורעות עליהם קראנו לפני שנים. לצערנו (או במקרה של אורוול ודומיו, לשמחתנו), מרבית התחזיות סיפקו תאריכים מוקדמים יחסית - כלומר, העתיד עדיין לא כאן.



אולי הדוגמה הבולטת ביותר היא "2001: אודיסיאה בחלל" של ארתור צ'ארלס קלארק, שהתפרסם בעיקר כסרט שהפיק קלארק עם במאי הקולנוע המנוח סטנלי קיובריק. יתכן ובמשך השנה הקרובה נגלה את "חותמם" של מבקרים מן העבר הרחוק על הירח; לא אתיימר לחזות זאת. מה שכן אוכל לומר, בוודאות מלאה, היא שלמחשב כמו HAL אין כל סיכוי שנגיע עד התאריך הנקוב. למעשה, יום "הפעלתו" של HAL מוזכר בספר כ-‏12 בינואר, 1997, ובתאריך זה היו מי שדאגו לחגוג את מסיבת יום־ההולדת. החודש יקירינו קורא השפתיים אמור היה לחגוג את יום הולדתו השלישי - והטכנולוגיה, אבוי, עדיין רחוקה.

ספר מופלא אחר שהגיע זמנו הוא "רשימות מן המאדים" של ריי בראדבורי. הספר הוא אוסף סיפורים קצרים, מקושרים בקשרים הנעים מקשר עלילתי מובהק ועד קשרים מקריים כמעט. הסיפורים השונים נכתבו במהלך שנות הארבעים והחמישים (של המאה הקודמת - המאה העשרים), ולכל סיפור מוצמד חודש, בו לכאורה יתרחש. הסיפור הראשון, "קיץ רקטי", אורכו פחות מעמוד. הוא יתרחש/מתרחש/התרחש לפני שנה, בינואר 1999, כאשר החום הנפלט מרקטות הממריאות אל המאדים הפך את החורף באוהיו לקיץ לא־צפוי. (מה באמת הזמן המתאים לתיאור סיפור שכזה, שנכתב בעבר על עתיד שכיום הוא ההווה? דאגלס אדאמס דן בבעית זמני הדיבור בהקשר של מסע בזמן, ואכן לקריאת ספרי מד"ב ישנים כיום יש דמיון לא מועט למסע שכזה).

באפריל 2000 (רק עוד שלושה חודשים), על־פי ה"רשימות", תגיע המשלחת השלישית, בפיקודו של קפטן ג'ון בלק, אל המאדים - ותפגוש שם את עברה. בהתחשב ב"הצלחות" האחרונות של NASA בטיולים, אפילו לא מאוישים, אל הכוכב האדום, הסיכוי למשלחת שכזו נראה זניח. ובאוגוסט 2001, עדיין עתיד אבל כבר לא־כל־כך רחוק, תגיע המשלחת הרביעית, ותגלה את גודל האסון - אסון שיאפשר לבני האדם לאכלס את הכוכב.

בכלל, על־פי האורים והתומים של המד"ב - היינליין, אסימוב, קלארק, בראדבורי וחבריהם - כבר היינו אמורים מזמן לישב את מרבית מערכת השמש, או לפחות את חלקה. וזאת, מבלי להזכיר את כותבי הפנטזיה של הז'אנר - כמו למשל אדגר רייס ביראהוס (שהתפרסם בעיקר ככותב "טרזן") וסיפורי המאדים שלו, כגון "הנסיכה ממאדים" (1917) ואחרים.

בתחום הטכנולוגיה, לא רק שפספסנו את HAL, אלא שגם כותבים אחרים חזו (חלקם ברצינות, חלקם לצורך הדיון, וחלקם סתם בחוסר מקצועיות) התקדמויות מעניינות בתחום הבינה המלאכותית עד שנת 2000. ספרי ה"רובוטים" של אסימוב לא כוללים תאריכים מדוייקים, אולם מה לגבי האנדרואידים שמתאר פיליפ ק. דיק בספרו "האם אנדרואידים חולמים על כבשים אלקטרוניות"? הספר, שהווה בסיס לסרט "בלייד ראנר", מתרחש בשנת 2019, אולם ניתן להבין ממנו כי חיות־מחמד מלאכותיות קיימות כבר מזמן, וגם אנדרואידים, שכמעט ולא ניתן להבדילם מבני־אדם (וזהו לב־ליבו של הסיפור) נמצאים בשטח כבר זמן רב. ובמציאות? למעט AIBO, הכלב המלאכותי של סוני שאיש לא יטעה בינו לבין בן־כלבה אמיתי, אין על מה לדבר.



לעומת זאת, יש נבואות שכדאי לשמוח כי לא התרחשו. הזכרתי כבר את "1984", אולם העולם המתואר שם נראה ידידותי לעומת "היסטורית העתיד" שטבע אולף סטפלדון בספרו "First and Last Men". הספר, שנכתב בתקופה שבין מלחמות העולם (פורסם ב-‏1931), טווה היסטוריה של עתיד עקוב מדם. ראית העתיד של סטפלדון מפחידה לעיתים בחדותה: כך למשל הוא חוזה את השפעת האמריקניזציה על העולם. אותה "אומה צעירה", כפי שהוא מכנה אותה, למרות שיצרה טוב וגם רע, הפיצה לעולם כולו בעיקר את הרע והרדוד, בשל אמצעי ההפצה - כלי התקשורת ההמונית. (משעשע לקרוא את תיאורו של הנשיא האמריקאי, כריזמטי ונשוי, מתפתל אל מול המיקרופונים כשהוא מסביר את יחסיו עם אישה מסוימת, יחסים שנחשפו במטרה להפילו מעמדת הכח. הנשיא אפילו טוען שיחסים אלו לא היו בגידה באישתו... כמעט ציפיתי לקרוא את הציטוט המדויק, "I did not have sex with that woman".) לשנת 2000 חוזה סטפלדון את מלחמת רוסיה־גרמניה, בה מובסת האומה הרוסית; וזאת לאחר מלחמת אנגליה־צרפת של סוף המאה העשרים. אחר־כך תבוא המלחמה היורו־אמריקאית, בה משמידה ארה"ב את אירופה כולה בנשק ביולוגי מחריד. סטפלדון, שלא ידע כי לפניו מלחמת־עולם נוספת (במציאות), התייחס לזו הראשונה סתם בתור "המלחמה האירופאית", והמלחמות הבאות אחריה יהיו, לפי תחזיותיו, נוראות בהרבה.

עתיד קודר בשנת 2000 מוזכר בספרים רבים אחרים - ספרי "סייבר־פאנק", למשל, אותו תת־ז'אנר שייסד וויליאם גיבסון. נראה כי חלק מהתחזיות הקודרות אכן התממשו. למרות שאינו ספר סייבר־פאנק, העולם המתואר ב-"Stand on Zanzibar" (ג'ון בראנר, 1968) הוא קודר ומפחיד למדי. הוא מפחיד עוד יותר כשאתם מבינים עד כמה הוא קרוב לעולם של היום; והספר מדבר, ככלות הכל, על שנת 2010 - ממש מעבר לפינה. אין בו דבר כמעט שניתן לומר בוודאות שלא יקום ולא יהיה: מלחמה קרה בין המערב למזרח הרחוק, בתחום הפוליטי. צפיפות מחמירה והולכת. רדידות תרבותית איומה. תאגידי ענק המנהלים ממשלות. תוכניות טלוויזיה בכיכוב הצופים, דבר המאפשר למפרסמים שליטה מופלאה בקהל. וכמובן, שלמנעזר, אותו מחשב־על שלא ממש יודע בעצמו אם הוא מודע.

בספר, לפחות, הסוף טוב.



את אחד מסיפורי המד"ב המשעשעים ביותר שנכתבו ב-‏1979 כתב גרגורי בנפורד. הסיפור נקרא "Time Shards", והוא דן במה שבנפורד חזה נכונה שתהיה אחת האובססיות של סוף האלף: סגירת "קפסולות זמן" עם פיסות מימי חיינו, ואוסף עצות שימושיות, עבור הדורות הבאים. בסיפור, מצליח מדען לשחזר הקלטה מלפני אלפי שנים, שנוצרה בטעות: כדר חרס דיבר עם חברו בעת יצירת כד, והחרס תפקד (מבלי שידעו) כמקול, מקליט את שיחתם. המדען, שמאזין ל"אוסף עצות שימושיות עבור הדורות הבאים" - איך לשמור על עדר כבשים, למשל - מבין עד כמה העיסוק במסרים לעתיד הוא פתטי.



לסיכום, אנחנו חיים בזמנים מעניינים - אם לא בזכות עצמם, הרי שלפחות בזכות מה שנובא אודותם. בכל פעם שאתם קוראים ספר מד"ב "קלאסי", שימו לב לתאריכים - אחרי הכל, אנו חיים, עבור אותם סופרים, "בעתיד". אולי היום בדיוק פלשו אנשי המאדים, או שהיום בדיוק יום־ההולדת של סוזן קאלוין או לואי וו, למשל. מזל טוב!

קישורים
פנטזיה 2000 - הירחון המיתולוגי חזר במהדורה "און־ליין"
מסיבת יום־ההולדת של HAL
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  השנים חולפות מהר... • ניר יניב • 2 תגובות בפתיל
  תוספת משלי • דוד הדר
  עוד על תחזיות לעתיד • דובי קננגיסר • 3 תגובות בפתיל
  פרטים נוספים • צחי ברזיק • 6 תגובות בפתיל
  יש להיינלין מאמר מעניין • ברוך
  ניבן ונבואה שנשכחה • גיא וינר • 6 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • יובל רבינוביץ • 2 תגובות בפתיל
  דווקא הדברים הקטנים כן מתגשמים • xslf
  שפופרות ואקום בהיפר-חלל. • אבנר קשתן • 3 תגובות בפתיל
  Olaf STAPLEDON • Dotan Dimet • 2 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים