בתשובה לשוקי שמאל, 09/10/23 12:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה לדעתך יקרה א. כניסה קרקעית לעזה וניסיון של ממש לעקור את החמאס. או ב. מדובר כרגיל בדברי רהב ואיומים ריקים. יסתפקו בהפגזות מן האויר ברמה כזו או אחרת. יתכן שיהיו חדירות קרקעיות (או מן הים) סימליות ואז יכריזו על ''מיטוט'' החמאס ויחפשו נקודת יציאה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד הלחימה נמשכת מי שאחראי לחיי החטופים הם החוטפים. אני מניח שהם יעשו כל מאמץ כדי להשאיר אותם בחיים. זה הקלף הכי חזק שלהם. אם החמאס יצליח לשרוד ולהחזיק בהם עד הפסקת האש, כדאי לישראלים לשם שינוי לזכור את ההלכה היהודית: אין פודים שבויים יתר על מחירם. ממילא מהמחזה של ישראל הנגררת במורד המדרגות של המו"מ/הסחיטה על החטופים, לא יהיה אפשר להתחמק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוצאה להורג של אסירי חמאס - נניח 1000- כתגובת נגד לרצח החטופים, יכולה להתבצע בזמני מלחמה קשים. מה ההיסטוריה המודרנית מספרת לנו על כך? עכשז במלחמת הע2 היו מקרים כאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי לראות תסריט שמסתיים בכך שהציבור הישראלי (לצורך העניין,אני) משתכנע שהחמאס מוטט, הוכנע, הושמד או חוסל, בלי שיהיה מהלך קרקעי משמעותי (להבדיל מהכרזה של הממשלה או של דובר צה”ל שמוטטנו את שלטון החמאס, שאת זה ניתן לעשות כבר עכשיו). התסריט שנראה לי הכי סביר - נבצע מהלך קרקעי משמעותי שמסתיים בדשדוש והכרזה לא משכנעת שניצחנו והחמאס איבד את יכולותיו ל-40 השנים הקרובות (ועדיין החמאס יבצע את הירי האחרון וימשיך להחזיק ברוב החטופים ששרדו). פחות סביר - נסתפק בהתקפות אוויריות וירי ארטילרי, עם פשיטות קטנות של יחידות מיוחדות וסיום זהה לתסריט הקודם, רק עוד פחות משכנע מבחינה ציבורית (אבל עם הרבה פחות הרוגים מהצד שלנו). הכי פחות סביר - כיבוש מלא של הרצועה, חיסול (או בריחה למצרים) של כל צמרת החמאס, חיסול כל שרשרת הפיקוד של הזרוע הצבאית שלו, השמדת כל מאגר הרקטות ואמצעי הייצור והעברת השליטה ברצועה לאבו מאזן, למינהל האזרחי. בתסריט הזה, הכרזה על מיטוט החמאס תהיה נכונה ומשכנעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אני מקווה שיהיו לממשלה הביצים ללכת על תסריט ג'. כיבוש מלא של הרצועה יהיה מערכה ארוכה וכואבת. מאות חיילים יהרגו. בשלב מסויים יגיע לחץ בינלאומי שנפסיק. יתכן שייפתחו במהלכה חזיתות נוספות. אבל! החיילים יילחמו בהקרבה וחמת זעם מול האויב. הארוע הנוכחי נותן את הלגיטימציה להקריב את חייהם של החיילים עבור האזרחים, ומזכיר שזו מטרתו של הכח הלוחם- להגן על האזרחים גם במחיר חייו. זאת תהיה המלחמה המוצדקת ביותר בחמשים השנים האחרונות והיא תקבל את כל הגיבוי הציבורי. וצריך לגייס את האיחוד האירופי מראש לתכנית מרשל לרצועה אחרי הכיבוש. אבל אתה כנראה צודק והממשלה תפספס את החלון החד פעמי הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה משתמש במילה ״תפספס״ זה נשמע כמו תקלה, התפלקות או תוצאה של incompetence. הממשלה לא תפספס את החלון. היא תמנע ממנו בכוונה תחילה. תזכורת: אנשי הממשלה הזאת לא ראו את שלטון החמאס בעזה כתקלה שצריך לתקן. מבחינתם (ועל פי המילים שהם עצמם בחרו להשתמש בהן ב*פומבי*) שלטון החמאס ברצועה זה נכס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעת כבר ברור שהמפלצת שגידלנו חזקה מדי. הממשלה רק צריכה ביצים לעשות את הנדרש. הבנתי שההנחיה הנוכחית לצה''ל היא ''שלילת יכולות חמאס'', שמשמעותה עוד מבצע כמו הקודמים. דעת הקהל נוטה כרגע ליותר מזה. אם הממשלה תפספס את ההזדמנות זה לא יהיה משיקול תועלתני אלא מחוסר אומץ לב. אני לא רואה המשך התועלת בקיומו של חמאס אפילו עבור המדיניות של ''ניהול הסכסוך''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא רק מה ''התועלת בקיומו של חמאס'' אלא גם מה המחיר שבהפסקת קיומו ומה המחיר של קיומו של מי שיחליף את החמאס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזשהו שלב ומאיזשהו סדר, הערכות הופכות לספקולציות ריקות, ואני בספק אם אפשר להעריך מי יחליף את החמאס ואיך החיים לצידו יראו. אבל המסקנה הפרקטית מהימים האחרונים היא שהמצב הנוכחי הוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת ואי אפשר לחיות עם סידורי הבטחון הנוכחיים (לא בעזה, ואולי גם לא בצפון). לא נגזר מזה "מיטוט החמאס", יש כנראה עוד אופציות שאיני כשיר כדי לפרט ולהעריך - אבל שינוי מהותי הוא מחוייב המציאות. יש מן הסתם עוד אופציות מלבד כיבוש מלא של הרצועה ופירוק החמאס בכוח, אבל גם זו אופציה סבירה1. 1 וקונקרטית, מפחידה. לא בגלל חללי צה"ל, אלא כי הממשלה הנוכחית כל כך מטומטמת ורעה, עד שיש חשש ממשי שהם יחליטו לחדש את שם התנחלויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאנחנו עלולים להחליף מצב בלתי נסבל במצב גרוע יותר. הרצון בשינוי המצב מובן לחלוטין אבל אני מקווה שמקבלי ההחלטות מבינים ששינוי בפני עצמו לא יכול להיות מטרה, והם חייבים לשקול את ההשלכות הפוטנציאליות של כל שינוי כזה. כשאני שומע את מקבלי ההחלטות מדברים אני חושש שהדבר היחידי שהם שוקלים זה איך האמירות שלהם ישפיעו על הפופולריות שלהם במרכז הליכוד. אני מקווה שבלי המצלמות הם מתנהגים באופן שפוי יותר ושיש הבדל בין האמירות למעשים שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. כשאני שומע אותם מדברים אני מצטמרר. האמון שלי ב-''הנהגה'' אינו אפס, הוא שלילי. ואם זה לא היה מספיק גרוע, האמון של באופוזיציה הפוליטית שלהם לא הרבה יותר גבוה (אבל לפחות הוא קצת מעל האפס, ולא מתחתיו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זאת שאלה גרועה. זאת שאלה רק בעולם מעוות ועני מערכים שהעז להעלות על הדעת את הרעיון ההזוי ששליטת האירגון הנאצי של החמאס בעזה זה הרע במיעוטו. להמשך שלטונו של החמאס בעזה אסור להסכים ולא ראוי להסכים בכל תסריט ולא חשוב מה הפוליטיקה או החזון המדיני בו אתה תומך. את החמאס יש למחוק1. הדבר שאני אומר כבר המון שנים והוא היום רלבנטי מתמיד: ההשלמה של ממשלות ישראל עם שליטת הבהמות האלה בעזה הוא משהו שגובל בפשע מלחמה כנגד הפלסטינאים2 וממש מעשה בגידה (עם מחיר דמים) באזרחי ישראל3. בושה וכתם היסטורי לציונות שהיא הביאה את עצמה לפשיטת הרגל המוסרית הזאת. מה אפשר לעשות עם העולם, איך לשפר אותו ואיך אפשר להמשיך לקיים את מדינת ישראל, את זה צריך לעשות אחרי שמסירים את הסרטן המסוכן הזה ורק אחרי שינוי הנתון הזה. את החטאים של התמיכה בחמאס כבר ביצענו וזה כבר היסטוריה. אבל אם סבב הלחימה הנוכחי יסתיים כשהחמאס עדיין שולט בעזה, דם 1000 הנרצחים (והנרצחים הצפויים בעתיד) הוא גם על הידיים שלנו. __________________ 1 במובן של להסיר את שליטתו מעזה ופירור התשתיות והכוח שיש ברשותו. אי אפשר יהיה באמת להיפטר מהאידיאולוגיה הנאצית שלהם או מקיומו של אירגון טירור כאירגון טירור. 2 עם הנחות, משום שמן הסתם החברה הפלסטינאית החולה אשמה בכך אפילו יותר מישראל. 3 בלי הנחות. זה שהימין הישראלי אימץ לעצמו את הרעיון הזה של השלמה או אף טיפוח החמאס בעזה, תחת איזו הנחה חולנית שאפשר להרויח מכך כמה נקודות פוליטיות בזירה הבינלאומית, זו אחת מנקודות השפל הכי נמוכות, הכי אנטי ציוניות והכי מרוחקות מערכים אנושיים הבסיסיים ביותר, שהמחנה הפוליטי החולה הזה הצליח להביא את עצמו אליה, בעשורים האחרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העולם שלנו הוא מעוות. ישראל הרי המציאה את החמאס וטיפחה אותו על מנת להאבק באש''פ. זה לא היה ''הרע במיעוטו'', זאת היתה התוכנית להאבק ברעיון שתי המדינות. כשג'נווה והצעת השלום הסעודית התחילו להפחיד את שרון הוא בחר לתת את עזה לחמאס. גם אני חושב שזה גבל (וגובל) בפשע מלחמה כלפי הישראלים והפלשתינאים. אבל, זה המצב היום, אם ישראל תחליף את החמאס בג'יהאד האיסלמי (למשל) או בדאעש אז אני בספק אם זה יעזור למישהו. כשאתה נלחם בסרטן ריאות אתה צריך להזהר לא להוריד את הריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיבור כרגע על לחץ בינלאומי נגד ישראל נשמע כמו אי הכרה במציאות החדשה. כרגע המצב הוא שה-"עולם" (ארה"ב ורוב האיחוד האירופאי) לא "מרשה" לישראל לתקוף ברצועה, אלא פחות או יותר מתחנן שהיא תעשה זו בעוצמה מקסימלית (מתוך האינטרס המערבי הכללי במלחמה בטרור), והשאלה הפתוחה היא אם ביבי1 הפחדן וההססני יסכים ללכת את המרחק המצופה ממנו. עושה רושם שהפיבוט של חמאס ממיתוג עצמי של "לוחמי חופש" לדאעש 2 הושלם באופן מלא (אני לא מדבר על ישראל, כמובן, אלא על הזירה הבינלאומית). כרגע העולם לא עוצר את ישראל, הוא דוחף אותה. מסקרן מה יהיו הריקושטים של כל זה לגבי איראן. זה לגבי העולם - אני לא בטוח בכלל מה בדיוק צריך להיות האינטרס הישראלי כאן3. 1 שהיותו ראש ממשלה עדיין היא מחדל שלא יתואר, ואם יש צדק בעולם2, כל מי שנותן לזה יד ומאפשר זאת ישלם על כך את המחיר4. 2 אין. 3 ומשוכנע שהקבינט יודע או מתעניין בשאלה הזו עוד פחות ממני. איך ישראל יכולה לחיות עם זה? והאופוזיציה - במקום להעיף את כל האפסים , האדיוטים והמושחתים מעמדות הכוח4 - מצטרפת אליהם! מן הסתם, כי גם הם כאלה. 4 מעולם לא דמיינתי שאוכל לחוש הזהות ריגשית כה עמוקה עם סנטימנט כל כך בולשביקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע חלון ההזדמנויות פתוח לרווחה. אם משתמשים בו זה צריך להיות עם עיניים פקוחות לכך שאחרי שבועיים של לחימה ועשרות אלפי עזתים הרוגים הקולות מהעולם ישתנו ונהיה מחוייבים להשלים את המלאכה עם רוח נגדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה נכון בפרדיגמה הישנה (''חמאס הם לוחמי חופש, לישראל זכות להגן על עצמה''), אבל יש סימנים לכך שהיא השתנתה (''חמאס הם דעאש, על ישראל להלחם בשם המערב בטרור העולמי''). הזמן יגיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזמן אמר. מעניין לקרוא את השרשור הזה מה 10/10. חלק לא קטן מהתחזיות (תחזור קצת למעלה) היו מדויקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה מהתחזיות אכן היו מדוייקות. אבל אתה רומז שההודעה הספציפית לה אתה מגיב לא? לדעתי (האובייקטיבית לחלוטין, אלא מה) התגובה הזו עמדה בהצלחה במבחן הזמן. עברה בינתיים חצי שנה של לחימה עד שהקולות מהעולם באמת השתנו באופן מהותי. כל מי שדיבר על שעון-העצר המתקתק נגד ישראל דיבר על פרקי זמן קצרים בהרבה (שבועיים, אולי חודש). וגם זה, אגב, קרה לבסוף רק לאחר שישראל עשתה בווירטואוזיות מרשימה את כל הטעויות הדיפלומטיות והאסטרטגיות שאפשר להעלות על הדעת, והבהירה לכולם שאין לה שום כוונה רצינית להציב שלטון אלטרנטיבי במקום החמאס אלא רק לגרור רגליים ולמשוך זמן, במקרה הטוב לצרכים פוליטיים קטנונייים ובמקרה הרע ממניעים משיחיים וחלומות על השבת ההתנחלויות לרצועה. אני בטוח שביידן ושות' מאוכזבים ועצבניים לא רק בגלל המצב ההומניטרי בעזה וכאבי הראש הפוליטיים שישראל יוצרת עבורם, אלא גם ואולי בעיקר מכך שישראל לא עשתה את המצופה ממנה ומוטטה את חמאס1. 1 אני אופטימי ומקווה שאין צורך בהבהרה הזו, אבל לא נאיבי ומאמין בכך: המשמעות של "למוטט את חמאס" אינה להרוג את כל מי שאי פעם הדביק סטיקר של חמאס על האוטו. המשמעות היא העלאת כוח חלופי שישלוט ברצועת עזה במקומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, האמת העולם נתן לנו הרבה יותר חבל ממה שציפיתי, אבל בסוף הזמן עבר, כפי שחזה בהצלחה קופרניקוס המקומי שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם מקביל יש ממשלה גרועה שמתקפלת מיד עקב כל גחמה אמריקנית, אבל לפחות שומרת על יחסים טובים עם ממשל ארה״ב. בעולם מקביל אחר יש ממשלה גרועה ששורפת גשרים ומוכנה להסתכסך עם הממשל האמריקני, אבל לפחות היא נחושה לעשות את מה שלשיטתה צריך לעשות. במולטיברס הזה, אנחנו זכינו להיות בעולם בו הממשלה גם עושה, בסופו של דבר, מה שהאמריקנים דורשים וגם כל הזמן רבה ומצהירה הצהרות (ללא כיסוי) כנגד הממשל האמריקני והפוליטיקאים שלו. ישראל נשלטת כרגע על ידי מה שקראנו לו בבית הספר (במאה הקודמת) ״ילדי כאפות״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל פעם שגלנט ונתניהו פותחים את הפה הסנטימנט העולמי הופך להיות פחות פרו ישראלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבר יום אחד וכבר העולם מתחיל להשמיע קולות אחרים. מי שחושב שיש לישראל כרטיס פתוח לעשות בעזה ככל העולה על רוחה טועה מאד. אמברגו מים, למשל, לא יגרום ליחיא סנואר יותר מדי נזק, אבל לנו הוא בהחלט יגרום. אני שומע הסברים לפיהם זאת יכולה להיות נקודת לחץ, משהו בנוסח מים תמורת שחרור אזרחים חטופים, אבל אלה חלומות באספמיה; מנהיגי החמאס הוכיחו פעם אחר פעם שסבל האוכלוסיה הוא בעיניהם מחיר סביר להשגת היעד, ומאחר שהסבל הזה משחק תפקיד חשוב בדעת הקהל העולמית הוא אפילו אלמנט *חיובי* מבחינתם. אז בניגוד להורדת הכפפות בענייני הפצצות ואמברגו הדלק והחשמל,שאותם אני לפחות מסוגל להבין, מניעת מים ותרופות היא גול עצמי, שלא נותן לי יותר מדי רוגע בשאלה איך תנוהל המלחמה הקשה שמצופה לנו. נכון שצריך לשמוע את רחשי לב הציבור, אבל אסור שאלה יקבעו את ניהול המלחמה. אולי החמצתי משהו, אבל משום מה לא שמעתי יותר מדי הרהורים בנושא מאף אחד מהמומחים והפרשנים. אולי אני מחמיץ משהו שכל האחרים רואים, אבל מנקודת מבטי התקווה היחידה היא ששוונץ ואייזנקוט יכניסו קצת שכל ישר לחבורה ההזויה שאמורה להוציא אותנו מהבוץ, או שזה הולך להיות רע מאד. ואני מתכוון מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל העולם כבר למדו את הטריק שמקשיבים למנהיגים מדברים בשפתם ולא באנגלית. כשגלנט ("השפוי") אומר משפט כמו: "הוריתי להטיל מצור מוחלט על רצועת עזה. לא יהיה חשמל, לא יהיה מזון, לא יהיה דלק, הכול סגור. אנחנו נלחמים בחיות אדם ואנחנו נוהגים בהתאם" אז כל העולם שומע ונזכר במילושביץ' וב-RTLM. כן, הדם רותח, אבל אנחנו באמת כל כך אטומים שאנחנו צריכים שאמריקאים יגידו לנו שמשהו כאן לא בסדר? איך זה שהדברים האלה לא עוררו שום ביקורת בישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שטעיתי, המשפט של גלנט יועד בדיוק בשביל לעשות את מה שעשה, ושזאת הדרך שלו לבקש מהעולם שיבקש מישראל לא להגזים. אם זה נכון הוא הרבה יותר חכם ממה שחשבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא לא שומע קולות אחרים. האנטשימים לא יעלמו בקרוב, והצד הפרו-הערבי לא יהפוך את עורו בין לילה. שומעים אותם יותר ויותר, ונמשיך לשמוע אותם - אבל הם לא הפקטור החשוב כאן. מה שכן חשוב הוא שמסתמן שעמדת ההנהגה המערבית, באופן כמעט גורף (עד כמה שאפשר) אמצה את הקו האסטרטגי של מיגור הטרור החמאסניקי. יהיו כמובן קריאות לפעולות הומוניטוריות ולחץ על ישראל למזער פגיעה באזרחים וחפים מפשע1, אבל הערכתי החובבנית היא שלא רק שישראל קיבלה מנדט מלא למלחמה אגרסיבית בחמאס, אלא מופעל עליה לחץ כבד לעשות זאת. אין מה לבלבל זאת עם אהבת ישראל כמובן, זה האינטרס המערבי כרגע. הכוחות שארה"ב הזרימה (נושאות מטוסים לים, טייסות לאיחוד האמירויות) מעידות על כך, ובאותה הזדמנות מרגיעות אותי מאד. עדיין סביר להניח שיהיה רותח בחזית הצפונית, גם מול סוריה וגם מול לבנון - אבל ההסתברות למלחמה של ממש ירדה פלאים. וגם אם תיהיה, היא תעבור בקלות רבה יותר (עד כמה שמלחמות "עוברות בקלות"...). באותו זמן, יהודי ישראל מפחידים אותי ומגעילים אותי. הנאצים תוצרת בית שלנו עמלים בשומרון על חיקוי הצלחת החמאס בתמיכת הנציג שלהם במשרד הבטחון, וראש הממשלה מבהיר שנזדקק ל-3 אוגדות כדי להזיז את ישבנו מהכיסא, ושיהיה לנו בהצלחה למצוא אוגדה פנויה כרגע. אם הוא לא על סף ייאוש עכשיו, הוא יגיע לשם עוד רקע קט - והוא אדם חסר גבולות שאוחז בכל הכוח בזמן מצב חירום אמיתי. אותי זה מפחיד לא פתות מהאיראנים. 1 אצטרף בעצמי לקריאות האלה, ואני מתחיל כבר עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם המי יודע אני יכול רק לקוות שאתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הגדולה היא, כמובן, מה זה אומר בפועל מלחמה אגרסיבית בחמאס תוך מזעור פגיעה באזרחים וחפים. (התשובה שלי: צריך לשמור על אותו עיקרון ותיק ולעוס, של מידתיות בין הפגיעה הצפויה באזרחים לפגיעה הצפויה בחמאס. מה היא המידה של המידתיות, לא יודע, אבל אני לא בטוח שהיא צריכה להיות שונה ממה שהיא היתה במערכות קודמות. היכן שזה אומר שלא נוכל להיות אגרסיביים כמו שהיינו רוצים, אז לא. ואם זה יהיה ההבדל בין סוג-של-ניצחון לסוג-של-הפסד, אז שנפסיד (ואני מניח שהסוג-של-ההפסד אין פירושו איום קיומי בטווח הקצר על ישראלים רבים, מעבר למה שכבר ספגנו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. ואני מטיל ספק רב מאד אם הפסד באמת עומד כאן על הפרק, לפחות כל עוד חזיתות נוספות לא נפתחות. אני כל כך מקווה שאני לא טועה כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוג-של-הפסד התכוונתי למצב שצה''ל מפסיק את הלחימה כשהחמאס עדיין עומד על הרגליים בגלוי. מצב כזה, לאור הפתיחה, ייתפס על-ידי כולם כהפסד של ישראל. אני לא רוצה להמר על הסיכויים לזה, אבל זה נראה לי מאוד על הפרק, בפרט אם נימנע מפשעי מלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לומר, אבל בניגוד מובהק למלחמת יום הכיפורים, שבה בסוף צה''ל הביס שני צבאות חזקים ומנקודת פתיחה איומה, והיה בדרך לאיים צבאית על בירותיהם - ואז אפשר לומר שבסוף הוא ניצח - אני לא רואה שום תוצאה שתיחשב נצחון. גם אם מדינת ישראל תעלים מחר את כל לוחמי החמאס מעל פני כדור הארץ, זה לא ישנה את העובדה שהיא - מעצמה גרעינית וצבאית בקנה מידה אזורי - לא מסוגלת למנוע מאלף טרוריסטים על ג'יפים לטבוח באלפי אזרחיה ביום מלחמה אחד. להפסיד כבר הפסדנו, רק לא ברור עוד בכמה. הדבר היחידי שיכול עוד להיחשב כסוג של הישג, הוא החזרה פלאית של כל החטופים בריאים ושלמים לבתיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, אם בסוף הלחימה חמאס מאבד את השלטון, לצה"ל לא נהרגים חיילים רבים, וחזית הצפון נשארת מנומנמת יחסית, ואפילו אם כל בני הערובה נהרגים (ובלבד שזה יקרה מוקדם ונספיק להתרגל) - אז רוב הישראלים ירגישו / יתפסו זאת כניצחון. כהנמן לימד אותנו משהו על מה קובע את ההרגשה שלנו לאחר מעשה באירוע שנמשך זמן. (מיותר לציין, זה תרחיש פלאי לא פחות מחזרתם של כל החטופים בריאים ושלמים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה כהנמן אומר על זה שהמון ישראלים מגדירים את מלחמת יום כיפור כמחדל איום ונורא למרות הסיום? לא ברור לי על מה אתה מבסס את התחזית הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אני חוזר בי מהתגובה האחרונה. אבל נחזור שתי תגובות למעלה, אתה בעצמך כתבת ש"אפשר לומר שצה"ל ניצח ביום כיפור", ואני עוד כמה תגובות למעלה כתבתי בכוונה "סוג-של-ניצחון". לצורך תגובה 762799, אפשר במקום "סוג של ניצחון" לדבר על "תוצאה צבאית מספקת, בהינתן המצב הנוכחי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים שלכאורה מיטוט שלטון החמאס הוא 'תוצאה צבאית מספקת', אבל אני לא בטוח בכלל שברמת התחושה הפנימית של אזרחי ישראל היא תכסה על החרדה הקיומית שהתגלתה להם בכך שהמדינה לא מסוגלת להגן על אזרחיה. התחושה שלי היא חמורה מכך - הממשלה הנוכחית לא *רוצה* אפילו להגן על אזרחיה. לאור 11 החודשים מאז שנבחרה ברור כשמש שמה שמעניין אותה זה רק הכסף, כח וכבוד של חבריה, ובטחון ורווחת האזרחים הם כקליפת השום עבורם. אפילו להיפך - הם מוכנים במודע ובמכוון לפגוע בבטחון המדינה כדי לקדם את עצמם. לכן, קשה לומר, אבל התוצאה המספקת היחידה שאני יכול לדמיין היא שבעקבות הכשלון האיום הזה יעופו מחיינו כל אחד ואחת מה-64 שמרכיבים את הקןאליציה האסונית הזו ולא שעו לאזהרות הרמטכ"ל ומערכת הבטחון כשהרימו את אצבעותיהם בעד חוקי הדיקטטורה ועשו סלפי לעצמם במקום לעבוד עבור רווחתם וביטחונם של 9 מיליון אזרחים. ולכשתקום קואליציה שחבריה יעבדו עבור העם ולא עבור עצמם, זה אולי - רק אולי - עשוי להתחיל, לאט מאד אם בכלל, להשיב את האמון של העם בהנהגה שלו. ובמדינה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק גדול מחברי הממשלה הם תלמידי “פורום קהלת” שדוגל בהפרטת כל דבר (חוץ מהתנחלויות) וההבטחה של בן-גביר לרישיון נשק לכל מי שהוסמך כרובאי 03 (מתנחלים פטורים אף מכך) בתנאי שאין לו עבר פלילי (בינתיים, וכמובן שמתנחלים פטורים גם מכך) היא דוגמה נוספת להפרטת הביטחון האישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמאות והביטויים שנתת מדגימים את עירוב הקטגוריות והמושגים שעושים כדי להגיע לרציונליזציה של בהמיות וטפשות. לוקחים משהו שלקוח מן הטקטיקה ומנסים ליישם אותו באופן פשטני בתחום האיסטרטגיה. לוחמים בשדה הקרב נקלעים לפעמים לדילמה בין הצורך להגן על חיי אנשיהם לבין הרצון להימנע מפגיעה בחפים מפשע. כדי שלא נהיה עם של פושעי מלחמה אנו אכן צריכים אנשים שיחונכו לפי עקרון של מזעור פגיעה בחפים מפשע ולפי עקרון של מידתיות בין ההגנה על שלומם של הלוחמים לבין הפגיעה בחפים מפשע. החינוך הזה אין לו תחליף מפני שבשדה הקרב אי אפשר לשפוט מה הלוחם ראה או חשב. עכשיו באים כל מיני כותשים ומשמידים הבאים מבתי גידול של חוסר הומניות ומנסים לנסח איזושהי תורת לחימה אסטרטגית לפיה כל אזרח פלשתיני הרוג הוא מציל חיי חייל יהודי ועוד קו בתמונת הניצחון היהודי. ההיגיון של תורת הלחימה הזו הוא איגיון. כל הבבוניסטים והמתחכמים של "תרימו מסוקים" צועקים "דאחייה, דאחייה" כמו שהמוסלמים צועקים "חייבר,חייבר". האם כתישת הדאחייה חיסלה את היזבאללה? האם הדאחייה לא הפכה את החזבאללה לארגון הצבאי החמוש עד קצות הצפרניים בנשק ארוך טווח והמאומן ביותר במזה"ת? כל האסטרטגים הללו מתעלמים מן התסריט הנפוץ של פגיעה במאות אלפי אזרחים חפים מפשע עם פגיעה שולית בלבד בכוח הלוחם החמאסי. כולם יודעים שחלק משמעותי מן המערכה הוא קרב על התודעה והנה באים הבבוניסטים ומנחיתים לעצמנו תבוסה בקרב בהבל פיהם. לא די להם בהרס בית חייהם של מאות אלפי תושבים, צמאי הדם והנקם לא יסתפקו בפחות ממיליוני פליטים ורצוי גם נהרות דם שישטפו את הרחובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם זאת מלחמה מוצדקת, אם כל מה שיהיה בסיומה זה עוד מתים ושנאה עדיף שהיא לא תתרחש. אני מקווה שאחרי שאחרי שישקע האבק יהיה לציבור בישראל את השכל להבין שסיום הכיבוש הוא לא רק הדבר הנכון לעשות אלא גם הדבר החכם לעשות, והמשך הקרבת עוד ועוד ישראלים (ופלשתינאים, אבל מי סופר אותם) על מזבח ארץ ישראל השלמה היא לא מדיניות סבירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטונתי מלפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני. אבל ברור לי שכיס המוגלה העזתי לא יכול להשאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא שאלה של צדקת המלחמה, אלא נחיצותה. אני מודע היטב לעובדה שכרגע חלק גדול מהשיח הציבורי והמטען הריגשי של כולם (גם שלי, למרות מאמצי) ממוקד ב-"נקמה". אבל לא זו הפואנטה. מטרת העל של כל מדינה היא לאפשר לתושביה לחיות בגבולותיה מבלי שההסתברות לאירוע כמו זה שהתרחש בפועל לפני יומיים תעלה מעל אפס. ישראל חייבת לעשות כמיטב יכולתה להגיע למצב הזה, וכרגע נראה שתהא אשר תהא הדרך לשם, היא כרוכה בהפעלת כוח צבאי רב בעזה (זה כמובן לא תנאי מספיק, אבל הכרחי1, שזו עוד הבחנה שקשה לדמיין את חברי הממשלה הנוכחית מצליחים להבין). 1 אוקיי, יש אולי עוד אפשרויות שאפשר להעלות על הדעת, כמו פינוי כל ישובי שער הנגב ואשכול והחלפתם בקווי הגנה - אבל מסיבות רבות, מעשיות ואסטרטגיות, אפשר לפסול אותן על הסף. אני - אמנם לא בדיוק מומחה צבאי מדופלם - לא מעלה על דעתי אופציה שאינה כרוכה בכניסה קרקעית נרחבת לעזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעלת כח צריכה להיות אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. אם המטרה של הפעלת הכח היא להוכיח ששלנו יותר גדול אז זאת הפעלת כח שרק תגביר את ההסתברות של ארועים כאלה בעתיד (הרחוק). הדרך הכי פשוטה להוריד את ההסתברות שאירועים כאלה יתרחשו שנית היא למחוק את המוטיבציה לבצע מעשים כאלה. כן, אני בטוח שיש דרכים נוספות, אפשר לנסות לעשות ג'נוסייד ולגרש את הנותרים לאנטרטיקה, אפשר להקים חומות יותר ויותר גבוהות, אפשר להכניס את כל הערבים לכלא עם תזונה של 200 קלריות ביום... אבל, אם אתה רוצה גם לשמור על צלם אנוש וגם להוריד את ההסתברות של מקרים כאלה, אני לא חושב שיש לך אופציה אחרת. למיטב הבנתי, נכון לעכשיו אין ברירה אחרת מלבד כניסה קרקעית נרחבת לעזה. לא בגלל שזה הדבר הנכון לעשות (אין לי שמץ של מושג), לא בגלל שזה יוריד את ההסתברות שאירועים כאלה יתרחשו שנית (אין לי שמץ של מושג) אלא בגלל שהציבור בישראל דורש את זה מהממשלה שלו שלא יכולה להרשות לעצמה להראות חלשה. זאת תאונת רכבת בהילוך איטי. לכל דבר ועניין, הפלישה כבר קרתה - אנחנו פשוט לא יודעים את זה. החיילים כבר מתו - אנחנו רק לא יודעים איך קוראים להם. האמהות של הטרוריסטים שירדפו את הילדים שלנו עדיין לא יודעות שבשנה הבאה הן הולכות להכנס להריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם המצב הקיים (שלטון החמאס בעזה) הוא תאונת רכבת בהילוך איטי (עם חיילים ואזרחים שכבר מתו ואנחנו רק עדיין לא יודעים איך קוראים להם) ולכן כל הטיעון שלך מתפורר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים - אני חושב שזה מחזק את הטיעון שלי (שהיא, המצב הקיים צריך להשתנות, ואני מקווה שכשישקע האפר גם הישראלים יבינו את זה). למיטב הבנתי, שלטון החמאס בעזה הוא אחד מהכלים שבעזרתם תיחזקה ישראל את הכיבוש, ואחד הדברים שיצטרכו להעלם על מנת לסיים את הכיבוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שזה אמצעי. המטרה הטקטית המדוברת שלנגד עיני, כרגע, היא פירוק היכולת התשתית והארגונית של איזשהו ארגון מעזה להוציא מבצע כלשהו לפועל או להקים כוח צבאי משמעותי בעתיד הנראה לעין, וקביעת סידורי בטחון חדשים על הגבול (חישוף, הגנה, ביצור), ואולי הקמת תשתית שתאפשר פיקוח מודעיני אפילו הדוק יותר מהנוכחי על המתרחש בעזה, ותפשט כניסה עתידית לרצועה אם יהיה בכך צורך. אני שוב מדגיש שאני מומחה צבאי עלוב ביותר, אבל למיטב הבנתי אפשר להסדיר כך - בכוח - את הבטחון לשנים ועשורים קדימה. אסטרטגית, מטרת התקיפה צריכה להיות איון הצלחת המבצע של החמאס. הקהל המיועד הוא החיזבאללה, סעודיה, האמירויות, איראן וכו'. חובת ההוכחה על כך שפעולות אלימות שתפגענה ממש בישראל (כפי שקרה, לראשונה מזה עשורים רבים) אינן משתלמות לצד הפוגע - כרגע מונחת על כתפי ישראל, וישראל חייבת להדגים בפני כל מובילי המדיניות של יריבותיה שהנחת העבודה הזו, שאומצה לאט לאט על ידי העולם הערבי, עדיין תקפה ונכונה. את הפלסטינים זה לא ישכנע להפוך לפציפיסטים, זה מובן מאליו. אבל את מדינות ערב האחרות זה עשוי לשכנע שמוטב לבחור בישראל כבת ברית במקום כיריבה, ולהפך, העדר תגובה תקיפה עלול לשכנע אותם שישתלם להשקיע יותר בעימות צבאי (ישיר או באמצעות פרוקסי) בישראל. לגבי כך שהכיבוש הוא נוראי, ושזה בכלל אינטרס ישראלי לטפח את הרווחה של הפלסטינים - אתה מטיף למקהלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב שאחרי כל הפעמים שישראל הפציצה את עזה ולבנון בעשור האחרון יש מישהו בעולם שלא מבין שפגיעה בישראל לא משתלמת? מה שאני רוצה להגיד זה לא (רק) שהכיבוש נוראי וכו' אלא שבלי פתרון לכיבוש מעגל הדמים עלול לההמשך לנצח. שהחלום על "השלום הכלכלי" בלי הפלשתינאים (מישהו עדיין מתגעגע לבנט?) התפוצץ לנו בפנים. ושאני מקווה שהיום בו הרעיון הזה יהפוך למקובל בקרב הישראלים יגיע מתישהו במהלך חיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין 200 קלוריות ליום : האלוף במיל' גיורא איילנד : "יש להשמיד את כל מקורות המים בעזה, לייבש ולהרעיב את כל העם העזתי" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעבור להוכחות בהמשך, אבל איזו סוג צנצנת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר אצל רינו צרור בגל״צ. אשתדל למצוא את ההקלטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה. https://youtu.be/N-yfCggf-_k?feature=shared | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני חצי צנצנת. בקיצור, לא אמר מה שכתבת. אבל המשמעות של מה שאמר די קרובה למה שהחבר שלך מרוטר המציא. גרוע מזה, מן האנלוגיות שלו, אפשר להבין המלצה להפעיל נשק גרעיני כנגד רצועת עזה. מחשבותיי א. מדאיג ביותר. אם זו רמת הייאוש ואבדן העשתונות שאליה הגיעו אנשים אינטלגנטיים ומעורים בממסד הצבאי כמו אלוף גיורא איילנד, אז חייבים להבין דבר אחד: אבד הכלח על המחשבה שצה"ל יוכל לפתור את בעיית עזה. ב. אמצעים "דרסטיים" מסוג אלו שהזכיר איילנד אינם בחזקת פיתרון. אפילו בהנחה ה"אופטימית" שהאמצעים האלו יעבדו (ואני מפקפק בכך מאד), זה יהא דרסטי גם בעבור עתידה של מדינת ישראל. איש לא ירצה לחיות כאן לאחר תסריט ביאפרה כזה. כל מי שיוכל, יעזוב את הארץ. ישראל תהפוך לסומליה או אריתריאה של המזה"ת. ג. איילנד מתאר מצב דומה מאד למה שהתרחש במבצע עופרת יצוקה. הוא לא הציע להרעיל או לייבש את בארות המים, אבל אם יפסיקו את החשמל, אכן משאבות המים יושבתו ועזה תצמא. אני די בטוח שכפי שזה לא הכניע את החאמס ב-2008, זה לא יקרה גם ב-2023. ד. הרציונל של איילנד הוא שאנו ברגע קיומי, בלשונו, "או הם או אנחנו". זוהי הפרזה גדולה מאד. ה. צעדים רחוקים מאד ממה שהציע איילנד הביאו עלינו את השייטת הטורקית, וגם ככה, הדיבור בתקשורת הבינלאומית מדברת על עזה ככלא באויר הפתוח ומאשימה את ישראל במצוקת העזתים. ו. לדעתי נקיטת הצעדים של איילנד, הם בעצם המטרה של מדיניות החמאס. הם מקווים להביא את המצב למשבר הומניסטי בינלאומי שבסופו של דבר יאלץ את העולם לתת לפלשתינאים עצמאות מדינית. הם לגמרי חסידים של האמרה המרקסיסטית: כמה שיותר רע, ככה יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת המנהיגים האמיתיים של הזרוע הצבאית בחמאס, אין להם בעיה למות יחד עם 2 מיליוני אזרחיו וזאת בדומה לעשרות מיליוני הגרמנים בגרמניה הנאצית. ההבדל בין היטלר לדף הוא שהיטלר לא האמין שיחכו לו בתולות העולם הבא ולפחות עד הדקה 91 הוא האמין שהוא יצליח. דף דווקא כן ולכן אולי מכאן אפשר להבין את מחשבתו של איילנד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם אומרים שצריך את גנץ ואייזנקוט כי יש להם ניסיון. אם המשימה שעומדת בפני ממשלת ישראל היא להרוס את עזה, הייתי אומר שדווקא ללוין-רוטמן, בנגביר וסמוטריץ יש ניסיון רלאבנטי בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מפחיד לחשוב שהוא היה אלוף בצבא (אבל, הוא לא כל כך חריג בקבוצת הגנרלים במליואים שלא יודעים לשתוק, זאת כנראה היתה הרמה של הצבא, ואני בספק אם היא עלתה מאז שהוא פרש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה היה מעמדו האמיתי של גיורא איילנד בתוך הפיקוד של צה''ל. התחושה שלי היא שהתיאור יועץ ופרשן הוא קירוב טוב יותר. המטריד הוא שגיורא איילנד אינו אדם קיצוני ואינו מקורב לחובשי הכיפות הכותשים והמשמידים. ולכן גם רוח הדברים שלו מפתיעה אותי. אני חושב שקרה לו מה שקרה לרבים אחרים בימים אלו. הם מנצלים את הקלקול המוסרי וחוסר האנושיות של אוייבינו, כדי לתת דרור לקלקול המוסרי ולחוסר האנושיות שלהם עצמם. ידוע גם לחרש, השוטה והקטן שפריקת כל רסן אנושי והפרה בראש חוצות של דיני המלחמה ואמנותיה אינם מביאים תועלת עובדתית ולכן מפריחים מחדש מושגים מיסטיים והגותיים כמו נקמה והרתעה. פשעי מלחמה ונבלותיה הם חלק בלתי נפרד מכל מלחמה, אבל מי שעושה שימוש בשלושת פשעי דמשק ובנסיבות והמצוקות של המלחמה, חושף את הערווה המוסרית ואת הקלקול האנושי שלו עצמו. צריך להיזהר גם מן התעמולה וההתלהמות של הצד הישראלי. החמאס ודומיהם הם אכן גרסה סוטה ופסיכופטית של המין האנושי. אבל גם הם אינם עשויים מעור אחד. גם הם להלכה לפחות מכחישים ביצוע פשעי מלחמה. במקרה זה, צביעותם אינה מקלה אלא מחמירה את פשעיהם, אבל היא ביטוי של הסכמה אנושית רחבה מאד שלא הכל כשר ולא הכל מותר. כדאי לאנשים להזכיר לעצמם שהעיוות האנושי והטירוף הפסיכופטי של הנאצים ועוזריהם לא הביאה לניצחונם, אלא להיפך, סייעה לתבוסתם הסופית. מי שמשתמש בנימוקים טקטיים ואסטרטגיים כדי להצדיק פשעי מלחמה, אינו אלא מעיד על החושך בנשמתו. בכל מלחמה נפגעים אזרחים לא מזויינים וחפים מפשע. הצידוק היחידי לכך צריך להיות הקידום של מטרות לגיטימיות וצודקות של הלוחמים ולא סטיות נפשיות של נקמה וגזענות. באירועים שלפנינו יהרגו סבתות ותינוקות פלשתינאים רבים. הסיבה למותם היא בעלת חשיבות תהומית. האם הם מתו כדי לקדם את השלום והתקווה האנושית או כדי להשביע את החשיכה בנשמות של בני אדם. ''לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי רוטברג.'' מה שאני רוצה ללמוד מדבריו של גיורא איילנד זה לא את הרישיון לביצוע פשעי מלחמה, אלא את ההבנה שהגיע גם אל מוחם של אנשי הצבא החכמים יותר שאת הבעיה הישראלית-פלשתינאית לא יפתרו אנשי הצבא לבדם. הפיתרון חייב להיות צבאי-מדיני. לא גיורא איילנד ולא הרצי הלוי אמורים להוביל את הניצחון על החמאס, אלא נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה ההפתעה גיורא איילנד נחשב בשעתו לחכם ומעמיק מאד, כמו גם לקצין מעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וקצת פחות משנה, האלופים מציגים את תוכנית האלופים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפראפראזה על ברכתו של דורון רוזנבלום לשנה החדשה ("שתהיה שנה"): כרגע מה שעומד על הפרק הוא לא ארץ ישראל השלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה תיתן חזרה על הטעות של כיבוש עזה? סטרוק כבר מריירת למחשבה. יש טעם בכיבוש אך ורק אם מעבירים את עזה לידי הרשות הפלסטינית - ללא התערבות המנהל האזרחי - ומחזקים את הרשות בגדה. נגמרה הקונספציה של חיזוק החמאס כערובה נגד מדינה פלסטינית, תם עידן נתניהו והמשיחיסטים. ~~~~ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה לא משתחרר מתפיסות העבר ולא מתאים את החשיבה לסיטואציה החדשה שנוצרה. אם ישראל תתמיד עם המצור1 ותסרב לכל מחווה הומניטרית, תוך שבועיים-שלושה הברירה העזתית תהיה בין גוויעה בצמא וברעב2 ובין כניעה ללא תנאי. ישראל תוכל לדרוש את הסגרת כל ראשי הארגונים, מסירת כל הנשק ואיפשור כניסה קרקעית ללא קרב. 1 כדי לזרז עניינים, הייתי מוציא המלצת פינוי לתושבי ושכני כל הבתים שיש על גגותיהם פאנלים סולאריים... 2 לתשומת לב האייל גלנט: בשלב מסוים שווה לשקול את חסימת כל תשתיות הסלולר והאינטרנט ברצועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם השבויים הישראלים שבעזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אחת מהחולשות (והחוזקים) שלנו שהמנוולים מנגנים עליהן. אם חפצי חיים אנחנו1, צריך לנשוך את השפתיים ולהמשיך תוך ידיעה שהם יסבלו, ואולי יותר מזה. כמובן2 שצריך לדרוש את החזרתם כתנאי ראשוני לכל דבר (וגם את הגופות של אורון והדר), אבל לא להסתפק בכך. 1לפעמים הימנים צודקים. ככה זה. 2 goes without saying . כאילו דה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> צריך לנשוך את השפתיים ולהמשיך תוך ידיעה שהם [השבויים] יסבלו, ואולי יותר מזה. זה עלול ליצור שסע בחברה הישראלית, שיגמד את השסעים הקיימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שהבנתי נכון את ההצעה שלך, ושאתה עכשיו שואל ברצינות: שסע בין בני המשפחה והחברים של החטופים והשבויים, לבין (חלק מ-) שאר אזרחי ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שתהיה תמיכה ציבורית רחבה שתדרוש את שחרור השבויים?° | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו מאוחדים ברצון להחזיר את החטופים באופן מיידי, חיים, בריאים ושלמים (ככל האפשר). אבל עם כל הכבוד לרצון הנ"ל, צריך לבחור דרך פעולה. אפשרות אחת היא לשאת ולתת עם החמאס ולסגור איתו מחיר. יצא שלא רק זימברו אותנו, אנחנו גם משלמים פרוטקשן. זה מעביר לאויבינו מסר של חולשה - שאנחנו חבורה של רכיכות בכייניות ומפונקות, שכל אחד מוזמן לחגוג עליה. זה יתן רוח גבית אדירה לטרור, והוכחה שהם בדרך הנכונה. ממה שלמדנו מתקדימי שליט-רגב-גולדווסר-שאול-גולדין, הנבלות גם ישמחו למרוח את המגעים על פני חודשים ושנים, כדי להתעלל במשפחות ובכולנו. אפשרות שנייה היא כניסה קרקעית. זה לא זירז את שחרור שליט, וזה עדיין מסכן את שלום החטופים. בנוסף, ברור שהחמאס התכוננו היטב לתרחיש, כך שכנראה יהרגו חיילים רבים בנוסף לכל אלה שכבר איבדנו, וסיכון בחטופים נוספים. הכניסה הקרקעית גם תקשה עלינו במקרה שתפתחנה חזיתות נוספות. אפשרות שלישית היא מה שהצעתי לעיל. כל דרישה למחווה הומניטרית מצדנו תענה בדרישה למחווה הומניטרית כלפינו (קודם כל שחרור כל החטופים). יש לך עוד אופציות להציע? אני מתפלא שאני צריך לכתוב באריכות שוקישמאלית את מה שאמור להיות מובן מאליו. גילוי נאות: ככל שידוע לי עד רגע זה, אני לא מכיר אישית אף אחד מהחטופים. ועדיין אני כותב את הדברים בברכיים רועדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבין ומסכים עם כל מה שכתבת, ולשאלתך - אין לי עוד אופציות להציע. מה שניסיתי לומר הוא שבמסגרת האפשרות השלישית - "הברירה העזתית תהיה בין גוויעה בצמא וברעב ובין כניעה ללא תנאי" - אנחנו צפויים (בין השאר) להוצאות להורג של החטופים, אולי אפילו משודרות לכל העולם. כשזה יקרה, בני המשפחה של החטופים יעדיפו את האפשרות הראשונה שלך (ואולי גם את השנייה), ויילחמו על זה פי מאה יותר בעוצמה מכפי שאני וחבריי נלחמנו בתשעת החודשים האחרונים כדי להחליף את הממשלה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כניסה קרקעית לא תגן מפני הוצאה להורג של חטופים. אנטבה 2.0 כנראה לא תהיה ראלית. משפחות החטופים תעשנה ככל יכולתן לקדם פתרון, והסימפטיה הציבורית (ושלי) תינתן להם מקיר אל קיר. אני לא בטוח שכולן תהיינה מאוחדות מאחורי האפשרות הראשונה, וגם אם כן, זה לא ייצור שסע של סלידה הדדית כמו ההפיכה המשפטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה פינה שדי נשתכחה מסיפור מבצע אנטבה - 18:40 בסרטון הזה. החברה הישראלית נעשתה מאז יותר רגישה לאובדן חיי אזרחים (וחיילים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה הישראלית טועה ולא יכולה להמשיך לתת לסנטימנט הזה לשלוט בקבלת ההחלטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה נכונה. אבל אתה טועה בהשלכה לעתיד. א. ההפרטה של החברה הישראלית, שעליה אתה מצביע, אכן לגמרי כאן. הביטוי חוסן לאומי נשמע הרבה בימים אלו. יאמר שלישראלים יש כנראה מושגים מאד משונים של מה זה חוסן לאומי. ב. מה שהחסרת הוא שלמעשה כבר אין עם ישראל בכלל. יש כאן לפחות שני עמים. החטופים שייכים לשבט מסויים. מהומת ה"לשחרר ויהי מה" שכבר מתחילה בשבט הזה, יהיו לה השלכות שונות בכל שבט ושבט. גם האנטיפוד באזורי הסמוטריץ קיים. ההתנגשות שאתה חושש ממנה, לדעתי לא תקרה, מפני שבין האנטיפודים מפרידים הרבה קבוצות פחות מעורבות. מי שימנע את ההתפרצות יהיו כרגיל הערבים. אני לא חושב שמו"מ רציני על שחרור אסירים יקרה לפני שהתפתחות האירועים תוציא את הצדדים הניצים מעמדות הפתיחה שלהם. החמאס הוא ארגון רדיקלי פאר אקסלנס והוא מתקשה מאד לתפקד בתוך מו"מ, שם הוא נאלץ להתפשר עם המציאות. ג. לכן האפשרות הראשונה של הקשה (מו"מ לחילופי אסירים) אינה שווה דיון, מפני שסיכוייה לקרות נמוכים. המו"מ אם יתקיים, יתקיים בתנאים שונים מאד ממה שיש היום. ד. האפשרות השלישית של הקשה (האסון ההומניטרי) היא מאוד פופולרית בקרב הישראלים, מפני שרבים מהם נמשכים למחוזות של סבתות ותינוקות פלשתינאים גוועים ברעב ובצמא. משום מה ישראלים רבים מאמינים שבתסריטים האלה טמון פתרון הקסם. נראה לי שחלקים נרחבים בחברה הישראלית נגועים באינפנטליזם של לקבל הכל מבלי לשלם דבר. החברה הפלשתינית היא מגוייסת ב-100%. מתי ראיתם בפעם האחרונה פלשתינאים הקובלים על הנהגת החמאס שלקחה מהם את ילדיהם ושלחה אותם למות ? לא ראיתם. כנראה גם לא תראו. השלטון האזרחי בעזה כפוף לגמרי למנהיגי הכנופיות החמושות. לרצונות ולשאיפות של האוכלוסיה האזרחית אין שום השפעה על השיקולים של ההנהגה הצבאית הזאת. אני לא רואה את החמאס נכנע בפני אסון הומניטרי. הדרך היחידה להכניע את החמאס היא להביא אותו למצב בו אין לו סיכוי לשרוד צבאית. ה. בעיניי לפחות, כתישה והשמדה של האוכלוסיה האזרחית לא זו בלבד שלא תביא לשחרור האסירים, אלא להיפך. היא דוקא תקדם אולטימטומים והוצאות להורג. עד עתה החמאס לא נהג כך. אבל כעת, לא תהיה זו דרך הפעולה הראשונה שהוא אימץ מדאעש. ו. האופציה השנייה (כמו האחרות) של כניסה רגלית לרצועה היא יותר צומת דרכים מאשר קטגוריה. היא מסמנת נקודת מוצא ממנה יכולות לצאת התפתחויות שונות. נוכחות של צה"ל בתוך הרצועה דוקא עשויה לפתוח פתח לחילוץ החטופים הישראלים, אבל מה ששומר את החטופים בחיים הוא בעיקר הרצון של החמאס לשמור על הקלף הזה. ז. בסופו של דבר, ההיסטריה ההמונית של קבוצות ושבטים אזרחיים בישראל היא רעש רקע להתפתחויות, מסיבה פשוטה. בפועל, לממשלת ישראל, יש השפעה מעטה מאד על גורלם של החטופים. גורלם של אלו, נתון רובו ככולו בידי הנהגת החמאס ועוזריהם. המשמעות ברורה: הממשלה צריכה לפעול כאילו אין חטופים. השפעת מהלכיה על שלומם של החטופים ממילא מוגבלת מאד. ח. דוגמה? נניח שישראל מסכימה מיידית לשחרר את כל האסירים הפלשתינאים בתמורה להחזרת החטופים. החמאס מייד יעלה דרישות חדשות ו"יציע" מו"מ ממושך שהוא non starter מבחינת הממשלה הישראלית. ט. הפרוגנוזה ברורה: בעניין החטופים יהיו הרבה דיבורים והזדהות ומעט מאד מעשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אנטבה - כרגע נראה שבסיכום היסטורי משפחת נתניהו חייבת לנו מאה חטופים בערך. אפילו בחלומותי הגרועים לא חשבתי שזה יגיע למצב נוראי כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה לראות את ישראל מצליחה להתמיד במדיניות כזאת מספיק זמן, אבל אולי זה באמת אפשרי. בכל מקרה, זה יצריך שיתוף פעולה מצד מצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העולם, כולל ארה"ב לא ייתן לנו אפילו להתקרב למצב כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי היא שאתה מצליח לשכנע אותי. מה שתארת כתסריט הכי סביר הוא גם הפחות רצוי: כמאמר הבדיחה העתיקה, גם נאכל את הדגים המסריחים וגם נגורש מן העיר. התסריט הכי סביר שלי לסצנת הסיום הוא ממשלת ישראל שנגררת כסמרטוט במדרגות המו"מ על שחרור השבויים. ועוד כמה מנדטים לבנגביר ויתר הכותשים והמשמידים. אני חושב שכולם פסימים מדי לגבי האפשרות לכבוש את הרצועה. הסורים עשו זאת למתנגדיהם. האמריקאים והרוסים עשו זאת לדאעש. זו לא משימה בלתי אפשרית. אני לא יודע מה הן היכולות והמגבלות האמיתיות של צה"ל. ברור שצה"ל וישראל בהלם בגלל ההפתעה הטקטית. החשש שלי הוא שזה לא הכל. פשוט אין לי מספיק מידע כדי להפריד בין התוצאות של ההפתעה הטקטית (תקיפה ע"י כוח של כמה עשרות לוחמים במקום חוליה של לוחמים בודדים) לבין ההשלכות של בעיות אחרות. חשיבה בה אתה מקצה טנק כדי להגן על מסיבת סמים ואח"כ גם מתברר שאינך יודע איך עושים דבר כזה, מעוררת תהיות לגבי הכוחות שאמורים לבצע משימות מורכבות ברמה צבאית ומדינית. האם יש לצה"ל את היכולות הארגוניות והלוגיסטיות לבצע כיבוש של איזור עירוני קשה? אני חושב שכן. אבל כנראה במחיר יותר גבוה ממה שחשבתי בתחילה. הרבה יותר קשה מן הכיבוש עצמו, זו השאלה מה עושים עם מה שנכבש. בהינתן העובדה שממשלת ישראל נשלטת ע"י מטורללים, אירציונלים וצמאי נקמה ודם, כאזרח ישראלי אני כנראה צריך להעדיף שישראל תוותר על ההרפתקה הזו מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכיבוש צבאי של הרצועה הוא התרחיש הכי סביר. אני גם בספק אם נצליח להמנע ממלחמה של ממש, מול חיזבאללה ומליציות סוריות. בקיצור, בעיני אתה שרוי באופטימיות קיצונית. המחדל גרוע מזה של השישי באוקטובר 73, והמלחמה שלפנינו לא תיהיה פיקניק יותר מהמלחמה שהייתה אחריו. איש לא יעקוב אחרי ספירת חלל צה"ל כדי להחליט איך ממשיכים. את המחשבה כשכל זה צפוי להתרחש, וממש בימים הקרובים, תחת הנהגתם של ביבי, סמוטריץ ובן-גביר - אני מתקשה להכיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די משוכנע שישראל יכולה לכבוש את רצועת עזה מבחינת יכולת צבאית. כאן מגיע אבל גדול. כיבוש הרצועה ידרוש הרבה זמן והרבה כוח כאשר הרבה כוח אומר הרבה הרוגים בשני הצדדים והרבה זמן אומר דעת קהל שלילית בישראל (להרוגים שלנו) ובעולם (להרוגים שלהם). להערכתי לממשלה אין יכולת עמידה מול לחצים מבית ומחוץ שיאפשרו לה ללכת עד הסוף. אם צבא היבשה היה כשיר למשימה, הזמן היה מתקצר, וכך גם מספר ההרוגים מהצד שלנו, כך שאולי היה ניתן לבצע את זה, אבל לפי מה שאני רואה ומעריך, זה לא המצב והתוצאה תהיה כפי שתארת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |