בתשובה ליהונתן אורן, 19/07/03 10:43
יש לך דמיון מפותח מאוד כנראה 158388
נראה כאילו עשית הרבה מאוד קפיצות ואתה גם ממשיך להתעלם ממה שאני אומר ומתעקש לגרור אותי לוויכוח על העמדות עוד לפני שהוברר מהן.
הרושם הברור שנוצר אצלי הוא שאינך מבין את הרעיונות העומדים בבסיס ראית העולם הקפיטליסטית (ושוב, אתה יכול לא להסכים איתי אבל דרישת הבסיס היא להבין מה אני טוען)
ראשית כתבת "ההשקפה הקפיטליסטית יוצאת מתוך הנחות מסויימות על טבע האדם. למשל, היא טוענת שהאדם מעוניין באינטרס הכלכלי הברור של עצמו בלבד".
זה אמנם נכון אבל אין כאן דבר המיוחד לקפיטליזם. ה"יד הנעלמה" לא נגזרת מההנחה הזאת יותר משנגזרת ההנחה הסוציאליסיטית שבהנתן חופש כלכלי יפעלו החזקים ("בעלי ההון") כדי לדכא את החלשים. ומכאן שאין קשר עם המשפט הבא שכתבת ("ללא הנחה זאת אין משמעות לרעיון של וויסות עצמי...")
המשכת וכתבת "אדם שמחזיק בתיאוריה הקפיטליסטית מאמין גם ש*ראוי* לפעול ע"פ האינטרס העצמי הכלכלי בלבד כי רק כך השוק יווסת את עצמו. לכן, גם אם הוא "מאמין" בשוק החופשי הוא צריך לפעול נגד השוק החופשי כשזה לא תואם את האינטרסים שלו (למשל כשהוא בעל הון).
זה כמובן לא קשור בשום צורה לאידאולוגיה הקפיטליסטית. הרעיון של ה"יד הנעלמה" אומר שלמרות שכל שחקן בשוק פועל מתוך ראיה צרה של האינטרס שלו (קרי-פועל על ראיית עולמו כדי לקדם את המטרות שלו) הוא מונחה "כאילו על ידי יד נעלמה" כך שפעולותיו יקדמו את רווחת הכלל. מכאן לא נגזר בשום צורה שהאינטרס הכלכלי של איזהו אינדיווידואל הוא הצדקה לוויסות השוק על ידי הממשלה - ההיפך הגמור, החופש הוא בפעילות הכלכלית, לא בנקיטת אמצעים לביטול החופש הכלכלי של אחרים. בדיוק כפי שלא ניתן לחוקק חוקים המבטלים את זכויותיהם הדמוקרטיות של האזרחים - אדם הדוגל בכך איננו דמוקרט.
ולעניין הפסקה האחרונה, ראוי שתקרא בתשומת לב את מה שאתה מגיב עליו, זה פשוט לא לעניין. הנקודה שלי הייתה פשוטה בתגובה ישירה על מה שכתבת בתחילת הפתיל. רגולציה מנוגדת לעקרונות הבסיסיים של הקפיטליזם. נקודה. אין לכך שום קשר אם אתה קפיטליסט או סוציאליסט. לדעתי, מן הראוי שאדם הנכנס לוויכוח אידאולוגי עם אדם אחר, מן הראוי שידע מהיא האידאולוגיה של האדם האחר.
יש לך דמיון מפותח מאוד כנראה 158423
ניסיתי לומר משהו קצת יותר מורכב על היחסים בין תיאוריה ופרקטיקה בקפיטליזם. אם כל מה שהתכוונת להגיד הוא שאחד מעקרונות התיאוריה הקפיטליסטית הוא שוק חופשי - אני מקבל זאת בהחלט.
יש לך דמיון מפותח מאוד כנראה 158484
יש לי הרגשה שאתה מגיב רק לחלקים הראשונים של כל משפט שלי. החלק הראשון שניסחת נכון, אבל החלק *השני* הוא החשוב לדיון המסויים הזה והוא שרגולציה לא מתישבת עם החלק הראשון ומכאן שההודעה הראשונה שלך בפתיל "דווקא נדמה לי שזו הצעה קפיטליסטית לחלוטין. [וגו.]" היא פשוט מוטעית וככל הנראה מבוססת על ההנחה שקפיטליסט=בעל הון.
ואם הצלחתי להסביר את ההבדל, נסתפק בזה.
יש לך דמיון מפותח מאוד כנראה 158829
כמו במקרים רבים אחרים, כשוויכוח מתמקד רק באידאולוגיה ומתנתק מהמציאות הוא הופך לעקר. ראשית, אני מסכים שהשוק החופשי נותן פתרון אופטימלי ברוב המיקרים (והדגש הוא על רוב). גם אליבא דשיטות קפיטליסטיות כשרות למהדרין אי אפשר להימנע מרגולציה במקום שבו יש כשל שוק. השאלה היא שאלה של מינון, יש למעט ברגולציה ככל האפשר אבל אי אפשר להימנע ממנה לחלוטין דווקא משיקולים תחרותיים. אין מדינה אחת בעולם המערבי, ובראש בראשונה ארה"ב, שאין בה רשות שלטונית המטפלת בכשלי תחרות - קרטלים ומונופולים. רשות ההגבלים העסקיים אצלנו והאנטי טראסט בארה"ב. בכל המדינות הקפיטליסטיות יש חקיקה ענפה בענין זה ומערכת אכיפה. בכל משק וענף תחרותי ישנה נטיה של היצרנים הגדולים, הדומיננטיים, לערוך ביניהם הסכמים כדי למנוע תחרות. ההסכמים יכול שיהיו על מחירי מינימום או על חלוקת שוק. אם קיימים תנאים נוחים לכך, יסכימו גם חסידיו הגדולים של שוק חופשי, ואולי בעיקר הם, שהסכם המכונן קרטל רע לצרכנים ורע לרווחה הציבורית. כלומר, לעתים התחרות עצמה זקוקה להגנה של התערבות בשוק מצד הרשויות. הוא הדין במונופולים המנצלים לטובתם עוצמת שוק ומתאמצים למנוע תחרות (ראה תביעות שהוגשו ע"י השלטונות בארה"ב נגד מייקרוסופט). בארץ הפיקוח על המחירים קיים באחד מן השניים: פיקוח על מחירי מונופולים, ראה: חשמל, בזק ותחבורה ציבורית, וכן במספר קטן של מוצרים "חיוניים" כשריד למדיניות "חברתית" בעבר. לפיקוח ולרגולוציה יש חסרונות מהותיים אבל לעתים הם הרע במיעוטו. במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים האמינו הכלכלנים שגם ברמה הלאומית ה"מקרו כלכלית" מסוגל השוק לדאוג לעצמו ולפתור את כל בעיותיו, לרבות בעית האבטלה. אבטלה נתפסה כחוסר שיווי משקל ארעי שהשוק מתקן באופן ספונטני. עד שבא השפל הגדול של סוף שנות העשרים וראשית שנות השלושים כשהתברר שהשוק החופשי אינו כל יכול ואינו מסוגל לפתור את בעית האבטלה הכרונית והעמוקה. ועד שבא קיינס, גדול כלכלני המאה ונתן לכך גם ביטוי תיאורטי הדוגל בהתערבות ממשלתית במשק. ועתה הערה על הצעת החוק. זוהי הצעה אווילית, מה שמניע אותה אינו מעוט תחרות בשוק, אלא דווקא תחרות נמרצת המביאה לירידת מחירים. ממתי תפקידה של ממשלה הוא להתערב בשוק תחרותי לטובת יצרנים בלתי יעילים שאינם מסוגלים לעמוד בתחרות או לטובת יצרן דומיננטי החושש מתוצאות התחרות, ולפגוע אגב כך באינטרס הציבורי.
יש לך דמיון מפותח מאוד כנראה 158842
קודם כל הוויכוח כאן היה על ''מ ה ה י א האידאולוגיה'' ולא על ''מהי הדרך הנכונה לפעול'' כפי שכתבתי כמה פעמים במהלכו.
רגולציה היא פעולה שמנוגדת לאידאולוגיה הקפיטליסיטית ולכן לדידו של הקפיטליסט הפעלתה צריכה לעמוד במבחן של פתרון של כשלי שוק בבחינת ''רע הכרחי'' ואין מקום לטענה שהקפיטליסט יהיה בעד רגולציה ''כאשר זה מתאים לו'', זה פשוט מגוחך. זה נכון גם אתה קומוניסט (משכיל), בבחינת ''דע את אוייבך''.
מעבר לדוגמא של האנטי טרסט בארה''ב שהיא בהחלט בבחינת ''רע הכרחי'' שאותו הקפיטליסט יכול להצדיק אני לא חושב שהדוגמאות של המונופולים הישראלים שהבאת הן דוגמאות טובות מאחר וחברת החשמל, בזק, דן ואגד נהנו(ת) ממונופול שנכפה על ידי הממשלה.
אז נכון שכרגע החברות האלו הן מונופול, וזה יכול להצדיק רגולציה, לעת עתה, אבל הפעולה החשובה בתחום היא קודם כל לוודא שהממשלה אינה מנציחה את המונופול בעצמה.
הרי גם אם תטען שבמקרה של חברת החשמל ובזק מדובר במונופול מסיבות ''טכניות'' עדין ישנם חוקים במדינה שמונעים, הלכה למעשה, מגורמים אחרים לספק את השירותים האלו - מה שלא יכול להיות מוצדק על ידי ההגיון הפשוט.
יש לך דמיון מפותח מאוד כנראה 158849
דומני שבענין המהותי אין פער תהומי בינינו, גם אתה מסכים שלעתים לא ניתן להימנע מרגולציה, כאשר למשל יש מונופול טבעי - כאשר גודל השוק מאפשר רק יצרן יעיל אחד (שני יצרנים או יותר המחלקים ביניהם את השוק ייצרו בעלויות גבוהות יותר מאשר יצרן יחיד). זהו, אגב, המצב בהולכת חשמל ולכן גם אם הממשלה והכנסת יעשו את הנדרש ויתירו תחרות בייצור חשמל, עדיין יידרש פיקוח על ההולכה. ואשר לשאלה אם ניתן לעסוק רק באידאולוגיה חברתית במנותק מהפרקטיקה ומהנסיון החברתי, להערכתי טמונה בעיסוק מסוג זה מכשלה והדיון יהיה חסר משמעות אנושית. אם יבוא מישהו ממאדים ויבחן את האידאולוגיה המרכסיסטית לעומת הקפיטליסטית, ייתכן מאד שרק על סמך שיקולים אידאולוגיים ''טהורים'', בלי שיבין את סבך המציאות האנושית, יגלה העדפה ברורה לטובת המרכסיזם. הוא הדין במושג חופש שבלי לרדת לעומק הנסיון האנושי והעדפותיהם של בני האדם - אין הוא מובן מאליו. אידאולוגיה לעולם צריכה להיבחן נוכח מציאות משתנה ונסיון מצטבר.
יש לך דמיון מפותח מאוד כנראה 158860
אכן כן, הפער הוא לא מאוד גדול.
באשר לתחרות בענף החשמל, אינני משוכנע כלל שזהו (נכון להיום) "מונופול טכני". ואני יכול לראות מצב בו עוסקות מספר גם בהולכה (כאשר ההולכה ניתנת על פי מכרז של הרשות המקומית למשל).
באשר לאידאולוגיה בכלל ולקשר למציאות יש לי כמה הערות.
אני רואה בחירות *ערך*. זאת נקודת המוצא. מכאן שהמגבלה המוסרית היחידה על חירותו של אדם יכולה להיות רק החירות של האחר. הבחינה המציאותית של טיבן של שיטות כלכליות היא תמיד ערכית. הסוציאליזם רואה (נגיד) בשיוויוניות ערך ומבחינתו ראוי להקריב חרויות מסויימות לטובת השגת המטרות האלו.
לדידו של הקומוניסט יתכן שברית המועצות או סין הן דוגמאות להצלחה מאחר ש"כולם שווים". ואם חירויות הפרט או "איזה מין שיוויון הוא זה" לא נכנסות למשוואה אזי הוא צודק. (ונתעלם לרגע מהעובדה שגם את השוייון הם לא בדיוק הצליחו להגשים)
לסיום, בחינתן של פעולת הממשלה בראי הצלחתם להגשים את מטרותיהן מראה שבמקרים רבים פעולות הממשלה נכשלות ולמרות זאת, הפתרון היחידי המוצע הוא "עוד מאותו דבר".
א. מדינת ישראל מקיימת מערכת רווחה מסועפת כדי להקל על העניים וכדי "לצמצם את הפערים" - המצב היום, הפערים גדלו, וישנה פריחה של ארגונים וולנטריים (שהם סוג של יוזמה חופשית כזכור) כדי להקל על העניים. המסקנה? עוד כסף לרווחה.
ב. מדינת ישראל, יחד עם הרבה מדינות בעולם, מקיימת "מלחמת חורמה" בסמים מזה שנים רבות. המצב היום: יותר משתמשים בסמים, סמים יותר ויותר קשים, יותר פשע (יש הטוענים שיותר ממחצית מעבירות הרכוש והרצח הן על רקע שימוש בסמים). המסקנה? צריך עוד כסף ל"מלחמה בסמים"! (והקשר של זה לסוגיות כלכליות הוא מאוד ברור).
ג. המלחמה בתאונות דרכים. הגישה הכללית של המדינה בתחום היא "האזרחים נוהגים כמו מטורפים" (קרי - אינם רציונליים). אמצעי הלחימה - עוד שוטרים ועוד תעמולה. התוצאות? מאות אנשים עדיין נהרגים בכל שנה מתאונות דרכים, עוד לא הוכח מעולם שקמפיין מסויים הביא להורדה כלשהיא בתאונות הדרכים. המסקנה? צריך עוד כסף למשטרה ולתעמולה.

צורה דומה של חשיבה משמשת אצל הקומניסטים של היום. העובדה הברורה לכל תינוק שהמשטרים האלו היו (ועודם) משטרי זוועה וכשלון מוחלט בכל תחום (כולל אותו תחום של "שיוויון" עליו הם אמונות כביכול). לא מפריעה להם. תמיד אפשר לטעון שהרעיון נכון אבל הישום היה לקוי. זהו נתק אופייני לחשיבה של השמאל...
יש לך דמיון מפותח מאוד כנראה 158867
אם אהפוך לרגע לפרקליט השטן, החוק הנ"ל טוען שאי אפשר להתייחס לשוק התרבות והאמנות במונחים של "יצרנים בלתי יעילים", ולכן צריך לדאוג שסופרים טובים (שאינם בהכרח פופולריים, כמובן) יצליחו להכנס לשוק גם אם ההצדקה הכלכלית לכך נמוכה.
כמובן שהפתרון לבעיה הזו היא הקמת הוצאה לאור במשרד החינוך והתרבות שתתמקד בספרות עילית‏1, גם אם לא תהיה רווחית, ולא יצירת קרטל כפוי שיפגע בצרכני התרבות.

צריך גם לציין שאני די מתנגד גם להצעה שהעליתי כאן. הוצאה שכזו היא מתכון לכשלון ובזבוז כסף אימתני.

1 אפשר לקרוא לזה ככה?
יש לך דמיון מפותח מאוד כנראה 158888
אם כבר הוצאת ספרים ממשלתית, אפשר לקחת את זו של משהב''ט.
יש לך דמיון מפותח מאוד כנראה 158935
יפה ייצגת את השטן אבל הנושא ראוי להארה מצדדים נוספים. דומני שצריך להבחין בדיוננו על "שוק התרבות והאומנות" כלשונך (בתחום הספרים), בין שני חלקיו: הסופרים - היוצרים מצד אחד, וכל יתר מרכיבי השוק מצד שני - הוצאות ספרים, בתי דפוס, חנויות ספרים, מפיצי הספרים וכיוצא באלה. באמרי סופרים כוונתי לכותבי "ספרות יפה" למיניה, מי שעיסוקם באומנות ולא לכותבי ספרי בישול, ספרי הדרכה, סיפרות מקצועית וכדומה. מרכיבי השוק האחרים, אלה שאינם סופרים - הוצאות הספרים ונגזרותיהן, הינם יזמים שמטרתם להשקיע ולקבל תשואה הולמת על השקעתם ועל יוזמתם. אין הם ראויים ליחס שונה מזה שמקבלים בעלי טחנות קמח, יצרני ברזל לבנין, עורכי דין ובקיצור, כל המיגזר העיסקי. מי מהם הסבור שעסקיו לא עולים יפה, יתכבד ויעסוק במשהו אחר. תמיד יימצא מי שיוציא ספרים לאור, ידפיס אותם, יכרוך אותם ויפיצם ואף ירוויח יפה מעיסוקו זה. לא כך הוא כשעוסקים בסופרים האומנים. מעטים מאד מביניהם יכולים לפרנס עצמם מכתיבה. נחיתותם הכלכלית לעומת עמיתיהם במדינות רבות אחרות נעוצה בעובדה שקהל קוני ספרות עברית יפה הוא מצומצם יחסית לקהל קוני וקוראי אנגלית ורוסית וצרפתית וגרמנית וערבית. הדבר אמור בכותבי פרוזה, קל וחומר במשוררים. אנשים אלה, קומץ סופרים ומשוררים הם בוני התשתית התרבותית שלנו הם נותנים טעם לחיינו ומעשירים את רוחנו, אם הם לא יעשו זאת, איש לא יעשה זאת במקומם. למזלנו הדחף השולט בהם ומכריחם ליצור אינו יונק בעיקרו משיקולים כלכליים. וכך אנו חבים להם אוצרות קורח ומשלמים להם אל צרור נקוב. לרוע המזל ולמרבה הכאב, אין לי פתרון לענין קשה זה. ראויים הם לתמיכה ציבורית ביד נדיבה. אבל יודע אני שממשלה התומכת באנשי רוח וממיינת אותם לכאלה הראויים לתמיכה ולאלה שאינם ראויים לה, ולו רק בעקיפין, נוטה להצר צעדיהם ולבדוק את אמונותיהם ודעותיהם (בין שזוהי ממשלת ימין או שמאל), זה טיבו של שלטון. כך יצא השכר בהפסד גדול.
הרשה לי להצטרף אליך 158966
לצוות ההגנה של הסיטרא אחרא.
הרי הנאשם, חבר הכנסת בן מנחם, אינו מציע להגביל (או לקבע) את מחירי הספרים בכללם. הוא מציע לעשות זאת לתקופה מוגבלת של השנה הראשונה להוצאתם לאור.
להזכירכם, ספרים אינם מוצרי חלב, גם לא ירקות. (למרות הדימיון לכאורה, הם נבדלים אפילו מעיתונים). אין הכרח לצרוך אותם בעודם טריים. ייתכן והדבר אף ייטיב עם הספרות ועם קוראיה.
Objection yer honor 158969
רבים מהספרים דווקא נצרכים מייד עם הוצאתם לאור (ספרי לימוד, ספרים הצמודים לסרטים, רבי מכר של סופרים סדרתיים). כנראה שבן מנחם מכיר את הקריטיות של השנה הראשונה, אחרת לא היה טורח.
מה אתה חושב שאמור לצאת מהחוק הזה (אם ימומש)? האם כדאי לקנות את המניות של ההוצאה לאור המובילה כבר עכשיו ?
אחרי השנה הראשונה 158982
הספר ברוב המקרים יורד מהמדפים ממילא.
הרשה לי להצטרף אליך 158995
חיי המדף של ספר נוטים להיות קצרים מאוד - בעיקר אם הוא לא הצלחה כלכלית גדולה. ספר שמצליח בקרב הקהל יככב על המדפים לאורך זמן. ספר שלא מצליח להגיע לרמת מכירות מסויימת תוך, נגיד, חודש, כבר יהיה קשה יותר למצוא. ספר כזה, אחרי שנה, יהיה זמין רק בהזמנה מיוחדת מהמוציא לאור.
הרשה לי להצטרף אליך 159092
שמא ילמדנו דורון הגלילי איך ייטיב הדבר עם קוראי הספרות שהרי אם לא ימתינו שנה ייאלצו לשלם מחירים גבוהים יותר. דומני שח''כ בן מנחם שכח את הכלל היסודי שבמחירים גבוהים יותר אנשים יקנו פחות ספרים, בשנה הראשונה וכך בכל שנה ושנה, שהרי לכל ספר יש שנה ראשונה. ובכלל, ממתי מסדירים ענף הנתון בתחרות, ולמה לא לקבוע כלל דומה לארונות מטבח שגם להם יש חיי מדף ארוכים, אולי יועיל הדבר על פי אותו היגיון לעובדי ענף העץ. ייתכן אף שבעלי הוצאות הספרים יצליחו להתחמק מן הגזירה ויוציאו לאור ספר חדש מיד בשנה השניה. כללו של דבר, לדוגמאות אין סוף ואין גבול להצעות אוויליות.
הרשה לי להצטרף אליך 159161
1.צר לי, אך לא הבנתי למה אם אנשים יקנו פחות ספרים חדשים, הדבר יגרור גם ירידה בקניית ספרים משנתונים קודמים (יד ראשונה, מרופא). נהפוך הוא, מי שידו משגת (ולמעשה, מי שהדבר חשוב לו, כי "חוסר תקציב" הוא תמיד אמירה אחרת ל"סדר עדיפויות") יקנה את הספר בשנתו הראשונה. מי שהדבר אינו בוער בעצמותיו, ימתין לתום השנה, ויקנה את הספר בשנתו השניה. הדבר יגרור "עקומת דרישה" לספר, שאולי תהיה פחות גבוהה בשנה הראשונה, אבל תדעך לאט יותר, ולהערכתי, תביא להארכת "חיי המדף" של הספר, כלומר הספר יהיה זמין לאורך זמן רב יותר, וחשיפתו, לאורך זמן, לא רק שלא תפגע, אלא אף תגדל.
2. התיחסות לספרים כערכם, ולא כמותג אפנתי (האם קראת את הממונה של מיקי בר-קיקי?), לטעמי, מגבירה את "הערך המוסף" התרבותי שלהם. האם זה ישפר את חשבון הבנק של הקוראים? יעלה את מעמדם החברתי? התשובה לשתי השאלות היא כנראה שלילית, ובכל זאת, (שוב, לטעמי לפחות, יתכן כי לך אין זה מעלה או מוריד) הדבר ייטיב עמם.
3. כל פסיכולוג חובב ואיש חינוך מתחיל, יסביר לך את תועלתה של דחיית סיפוקים. מכיוון שאינני אף לא אחד מהנ"ל, תאלץ לבקש את ההסבר מאחר.

ובכל זאת, אינני יכול שלא להסכים איתך שאין גבול להצעות אוויליות, ולאווילות בכלל.
הרשה לי להצטרף אליך 159171
ממונה? עד היום היה לי הרושם שזה "הממולא של מיקי בר קיקי‏1.

1 או שמא זה טעות "אבטיח".
אבטיח 159174
אני אוהב יותר מלון(1)
מה גם ש"געפילטע" בעברית זה "ממֻלָא".

___
(1) אבן שושן
אבטיח 159175
מה שמזכיר את הבדיחה על אותו אחד שענה "בסדר" כששאלו אותו איך הוא מרגיש כי לא ידע איך אומרים מדכָא או מדוכא.
הרשה לי להצטרף אליך 159277
אנסה להשיב על טענותיך. ראשית בענין כמות הספרים הנקנית. צריכת ספרים, בדומה לצריכת כל מוצר אחר נמדדת בכמות הנמכרת (או הנקנית) ביחידת זמן. נניח שפרק הזמן לצורך דיוננו הוא שנה ונניח שהחוק יעבור באחד בינואר. מאתו יום כל הספרים החדשים שיופיעו בשוק יהיו יקרים יותר בהשוואה להצע של אותם ספרים ללא אותו חוק. הכלל המקובל ביותר בתורת הכלכלה, שיש לו סימוכין בתאוריה ובפרקטיקה, הוא שכאשר מוצר מתייקר קונים אותו בכמויות יותר קטנות (מידת ההפחתה בכמות הנקנית תלויה בטעמי הצרכנים ובגורמים נוספים שלא אפרטם כאן, או כפי שהכלכלנים יאמרו, בגמישות הביקוש למוצר הנדון). כלל זה חל גם על ספרים. כמות הספרים הנקנית תפחת באותה שנה לעומת הכמות שנקנתה בשנה שלפני היכנס החוק לתוקפו. הפחתה זו לעומת שנת המוצא תימשך כל עוד לא יבוטל החוק. ההפחתה בכמות הנקנית אינה אחידה. יהיו כמובן צרכנים בעלי הכנסה גבוהה ולהוטים אחר קנית ספרים שימשיכו לקנות כמקודם. יהיו כאלה המעונינים בספרים מסוימים שידחו בשנה את קנייתם ובשנה שלאחריה ידחו קנית ספרים חדשים שיראו אז אור. אבל יהיו גם כאלה שלא ישובו לספרים שוויתרו עליהם. כללו של דבר, פחות ספרים יימכרו. שנית, אתה סבור שעליה במחיר הספרים תחייב את הקוראים להתייחס איהם ''כערכם ולא כמותג אופייני''. זהו במחילה פטרנליזם לשמו. מי יקבע איזה מחיר מייצג את ערכו האמיתי של ספר. אגב, התאוריה הכלכלית בענין זה אומרת שצרכן משלם, בדרך כלל, עבור כמות המוצרים מסוג מסוים אותם הוא צורך פחות מערכם עבורו. ושלישית לענין הרווח הפסיכולוגי מדחיית סיפוקים. צא וחשוב, אם באמת יש ערך מוסף חינוכי פסיכולוגי בהעלאת מחירי הספרים, מדוע לא נחיל כלל זה על כל מוצרי הצריכה שיש להם אורך חיי מדף. אם אמנם נשפר כך את ההתנהגות האנושית למה להתחיל דווקא בספרים, שם הייתי דווקא משתדל לענות במהירות על הסיפוקים. אולי נתחיל במחירי כרטיסי הפיס והלוטו ואולי במחירי בתים גדולים צמודי קרקע. באמתחתי עוד כמה הצעות מעניינות.
מוזר למדי. 159480
השחקן הראשי בשוק הספרים *אינו* הקורא, אלא חנויות הספרים. כיום נעלמים הספרים מהמדפים במהירות, ואין שום סיבה שהחנויות ישנו זאת - זמן מדף הוא דבר יקר, ואם אפשר למלאו בספרים חדשים (כלומר - שכרגע יש להם פרסום חינם בעיתונות, למשל) ויקרים, אין *שום* סיבה להחזיק כל ספר אחר.
מוזר למדי. 159512
בחנויות האינטרנטיות שטח מדף הוא משאב זול לגמרי. אצל המו''לים קצת פחות, אבל גם שם זה לא נורא יקר, כי המחסנים הגדולים נמצאים בפריפריה.
''זמן מדף'' 159626
הוא הזמן שהספר נמצא על המדף בחנות. והוא יקר מאוד.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים