בתשובה להאייל שכמעט נשאר עם ילד אחד פחות, 16/12/04 9:58
אבל להזהיר ממיילדת 269182
אני לא יודעת לענות לך על זה, גם כי אני לא מיילדת וגם כי אין לי מושג מה קרה שם ומה גרם לזה.

בכל אופן, מיילדת בית מגיעה לעבודתה כשבאמתחתה בלון חמצן, וגם עירוי נוזלים ותרופות שונות.

אם אתה באמת רוצה לדעת (או שאתה באמת רוצה שאענה), פרט עוד ואשאל אשת מקצוע אם זה מצב שתיאורטית היה אפשר לפתור גם בבית.
אבל להזהיר ממיילדת 269184
האמת, שזה כבר לא כל כך מעניין אותי, אני שמח שכשהילד שלי נולד, היה צוות רפואי מיומן שידע לטפל בו בזמן ובמכשירים הרפואיים המתאימים. אני לא ממש רוצה לחשוב מה היה קורה אילו...

אבל, אם את רוצה לבדוק את זה על בנך, או אם את מאמינה באמונה שלמה שלא תהיה אחת מאותו, נגיד, עשירית אחוז, אז מלבד מלהזהיר אותך אין לי מה לעשות.
אבל להזהיר ממיילדת 269189
האמת? האמת האמת? זה לא עניינך. ההפחדה שלך לא משרתת דבר מלבד את סיום הדיון בינינו. אם נוצר פה הרושם (אולי מפני ששיתפתי את האתר בלבטיי, אולי בגלל שיחת הנשים שלי עם החשמנית) שאני מחפשת עצות מאיילים לגבי התנהלות חיי וחיי קרוביי, זהו רושם מוטעה.
אבל להזהיר ממיילדת 269220
אני מבקש להתערב בדיון למרות שאינני מנסה ליעץ שום דבר לאף אחד. מצב האושר האישי שלי לא מתיר לי להשיא עצות לאנשים אחרים בשום נושא בעל חשיבות אמיתית. אולי בנושא מצלמות דיגיטליות שקניתי לא מזמן ועשיתי סקר שוק מקיף אבל זה לא באמת דבר חשוב שמשפיע על האושר האישי (למרות שהמינולטה החדשה שלי עשתה אותי די מאושר למשך כמה ימים).

רק רציתי להעלות נקודה שלילית נוספת שאני רואה בעניין הזה של לידות בית.
את יודעת, לידה זה דבר קצת, איך נאמר, רטוב. יש הרבה נוזלים, חלקם שמנוניים ודביקים, חלק גם עושה כתמים שלא יורדים כל כך בקלות מהריפוד.
ומניסיון, אחרי לידה, לא יהיה לך כח לעשות ספונז'ה בסלון ובטח שלא לכבס את הכיסויים של הספות*.

ואחרי הלידה תמיד באים אורחים עם בורקס ועוגות וחליפה שהם קנו לתינוק וזה לא כל כך נעים שהבית ניראה כמו אחרי מלחמה** עם כל האורחים והכל.

מצד שני, במצבך האישי בית הפוך אולי יסיח את דעת האורחים מהדבר הלא נעים השני, אם את יודעת למה אני מתכוון. אז אולי לידה בבית זה כן רעיון טוב בשבילך.

* שלא לדבר על סקס שמזה אפשר לשכוח לחצי שנה במקרה הטוב (במקרה הרע שלושה חודשים).
** אני יודע דימוי לא מוצלח. לידה זה דבר טוב ומלחמה זה דבר רע. היית מאמינה שאחרי שני ילדים אני צריך להזכיר לעצמי את זה?
אבל להזהיר ממיילדת 269257
כבר חוויתי מצבים גרועים מזה:
תגובה 186784
אבל להזהיר ממיילדת 316737
"תושבת טירת הכרמל העדיפה ללדת בבית באופן טבעי. הלידה עברה בשלום, אולם התינוקת יצאה לאוויר העולם עם קשיי נשימה. למרות שכוחות ההצלה הגיעו למקום מיידית והנשימו את התינוקת, היא תסבול, ככל הנראה, מנזק מוחי"

אבל להזהיר ממיילדת 316741
בכתבה נאמר ש"במקביל להגעתו של הצוות למקום ניסתה מוקדנית של מד"א להדריך את המיילדת לבצע בתינוקת פעולות החייאה. אולם כאשר הגיע הצוות הרפואי למקום, עדיין לא הצליחה המיילדת בפעולות החייאה". זה נשמע לי קצת תמוה. ברור לי שלמיילדת אין ערכת החיאה כפי שיש בבי"ח או בנט"ן, אבל כדי לבצע החיאה "ידנית" המיילדת צריכה את הדרכתה של מוקדנית מד"א? מיילדת היא קודם כל אחות (כמו שפסיכיאטר הוא קודם כל רופא), וככזאת היא אמורה להיות אמונה על פעולות החיאה בסיסיות. כמיילדת הייתי מצפה שתהיה מיומנת בפעולות כאלו גם ביילודים.
אבל להזהיר ממיילדת 316746
ברדיו הבוקר דיברו אם האבא. הבנתי ממנו שהמיילדת דווקא ידעה איך להחיות וכולי, אבל שבלון החמצן שלה היה ריק. אני קורא לכל מי ששוקל ללדת בבית לבקש מהמיילדת לבדוק את בלון החמצן *לפני* שהלידה מתחילה.
אבל להזהיר ממיילדת 316753
איך מכך נובע ש"הלידה עברה בשלום"? אני הייתי מכליל ב"בשלום" גם עניינים פעוטים כמו בריאות הילוד, לא?
אבל להזהיר ממיילדת 316754
''בשלום'' כולל את בריאות היילוד, אבל ''הלידה'' - לא. (הניתוח הצליח - החולה מת).
אבל להזהיר ממיילדת 316798
רציתי להביא את הקישור הזה בעצמי ולציין באיזשהו מקום שאנחנו תמיד שומעים רק על המקרים שהסתבכו, ולא על הלידות המוצלחות. מצד שני זה נכון גם לגבי לידה בבית חולים. בקיצור - סטטיסטיקה, סטטיסטיקה, סטטיסטיקה.
אבל להזהיר ממיילדת 316799
''מצד שני זה נכון גם לגבי לידה בבית חולים''.
מצד שלישי, זה נכון גם לגבי (כמעט) כל דבר אחר בבית חולים...
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316822
אפשר להגיד כל מה שרוצים, אפשר להגיד שהכל יכול לקרות בכל מקום וכולי. ובכל זאת, עובדתית - הנזק שנגרם במקרה המסויים ה*זה* - נגרם בגלל בלון חמצן ריק ולא בגלל כל מיני "דברים" אחרים (ולפי התיאור הנזק הוא תמידי. הקשקוש הפורמלי על כך ש"הלידה עברה בשלום" - הרי איננו אלא קשקוש פורמלי - כמעט ציני, יש לומר).

למיטב הבנתי, הסיכוי שיהיה בלון חמצן אבל פתאום, אופססס, יתברר שהוא ריק - הוא סיכוי הרבה יותר גדול כשמדובר במיילדת ש"מסתובבת" עם בלון נייד, מאשר כשמדובר בבית חולים, בו מתקני החמצן מחוברים, עכש"י, למקור מרכזי קבוע.

אפשר, במאמץ לא גדול במיוחד, למצוא עוד עשרות (לפחות) "דברים" כאלה, שבזכותם מאז שקיימים בתי חולים מצויידים כנדרש ובהם עוסקים ברפואה מודרנית - אנו זוכים בד"כ לעבודה עבודה יותר, לרפואה טובה יותר ולתוחלת חיים גבוהה יותר - מאשר כשנהנינו מרפואת סבתא, מרפואת השכנה הגברת קופיליוביץ' מהדירה ממול, משיטות רפואה עממיות כאלה ואחרות - וגם ממיילדות ביתית. מיילדות זו נולדה מתוך השיח הקולקטיבי, בעשרות השנים האחרונות, על פחדיהן של היולדות. אי לכך הדגש שלה הוא, באופן טבעי, יותר בנקודה זו, הפחד (קוראים לזה בהרבה שמות אחרים, אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכן. פחד. נטו.) - מאשר בנושא בטיחות היילודים. קחו נא לתשומת לבכן.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316826
אני דווקא יכול להביא טיעונים מדוע דווקא הסיכוי שלמיילדת, שלא פועלת בשיטת הסרט הנע כמו בית חולים, יגמר החמצן בבלון. לא הייית מנסה להסיק מזה שום דבר.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316828
הביטוי "פועלת בשיטת הסרט הנע", על כל המשמעויות התעשייתיות-סוציולוגיות-פסיכולוגיות-*אנושיות* שמקובל לייחס לו, ולעומתו מקור חמצן מתוכנן ובנוי עם צנרת *מובנית* בבי"ח - הם שני תחומים שונים לחלוטין וההשואה ביניהם היא מאוד לא לעניין.

ואם אתה כבר מוכרח להשוות השוואה שלפחות תהיה לעניין ועל אותו בסיס - אתה יכול לטעון שמוטב שכל אדם יסתובב עם דינמו פרטי קטן ויספק לעצמו חשמל בכל מקום אליו הוא מגיע, מאשר שתהיה רשת חשמל ארצית.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316834
זה לא מה שאני אומר, ואני לא נגד קדמה. הטענה שלי היא שלשתי המערכות יש נקודות כשל - למיילדת אין חדר ניתוח צמוד, אבל באותה מידה מערכת החמצן של בית החולים היא מורכבת יש בה יותר נקודות כשל אפשריות מאשר בלון חמצן שצמוד למיילדת. באותה מידה אפשר לדבר על הסיכונים מ''נגיפי בתי חולים'', מיחס הרבה פחות אישי (כן, הסרט הנע לעיל) ועוד מול פחות מקצועיות של מיילדת מול רופא, תנאי סניטציה ספציפיים פחות סטריליים בבית היולדת ועוד. אף אחד לא יכול להבטיח שלא יהיו כשלים לא כאן ולא כאן, וגם קשה לשקלל את כל הנתונים לכדי ציון אחד שיאפשר לדרג לידה בבית חולים מול לידה ביתית. אני מוכן להסכים שלידה בבית חולים הרבה יותר טובה מאשר לידה ביתית לפני מאתיים שנה. אני גם מוכן להסכים שלידה בבית חולים בטוחה יותר מאשר לידה ביתית כיום, אבל ''ההפרש'' לדעתי קטן יותר בכמה סדרי גודל.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316839
אכן, מערכת החמצן של בית החולים היא מורכבת יש בה יותר נקודות כשל אפשריות מאשר בלון חמצן, ולכן בנוסף לה יש בבית חולים *גם* בלון חמצן בהישג יד.
ככלל, כשהכל חלק ללידה הביתית יתרון קל. כאשר משהו משתבש לבית החולים יתרון גדול. בד"כ שום דבר לא משתבש.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316842
האמת היא שאין לי דעה מאוד מוצקה בענייני לידה כאן או כאן, אבל נראה לי קצת גורף למחוץ ככה את הלידה הביתית. ראשית, לגבי הבעיה הספציפית שהייתה - סביר שבבי"ח *זה* לא היה יכול לקרות - אבל גם בבי"ח קרה לא מזמן שמתה פגה שהאחות הזריקה לה מזון במקום חמצן או להיפך... כך שקשה לומר שבעיה מסוג דומה (טעות אנוש) לא יכולה לקרות גם שם.
וממש לא נראה לי שבעית היולדות בבית היא פחד מפני בית החולים. ממש שום קשר.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316847
"וממש לא נראה לי שבעית היולדות בבית היא פחד מפני בית החולים. ממש שום קשר."

או-הו! ועוד איך בעיה של פחד. אם לא נראה לך, אולי תגלשי קצת באתרים הרלוונטיים ואפילו כאן, בדיון הזה ובעוד דיונים שעסקו בנושא הזה. פחד קודם כל מהכאבים, פחד מיחס לא מספיק תומך של הצוות, פחד שמא לא יכבדו מספיק את רצונותיה של היולדת - שהוא בעצם פן נוסף (בד"כ מוסווה בכל מיני טקסטים מכל מיני אתרים "מהפכניים") של הפחד מן הכאבים. לתדהמתי, שמעתי מכמה יולדות גם על פחד מכאב הדקירה שבזריקת האפידורל, ועל פחד מכאב הדקירה שבחיבור לעירוי, ועל זה אפשר לומר דבר אחד: מדובר בבעיה של סדר עדיפויות מאוד משובש (מה גם שבסופו של דבר הן מגיעות, בחלקן, בלאו הכי - לבית החולים).

אולי מה שאומר עכשיו ירגיז כאן כמה אנשים - אבל בטיחות היילוד ממלאת כאן, בכל ה"שיקולים" האלה - תפקיד קטן מאוד.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316850
מוזר מאוד. דווקא רוב הפחדים שאני שמעתי עליהם הם לכיוון ההפוך - נשים שמאוד היו רוצות ללדת בבית, אבל מפחדות שמשהו ''יתקלקל''...
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316881
על סמך מה את קובעת ש"פחד שמא לא יכבדו מספיק את רצונותיה של היולדת - הוא בעצם פן נוסף ... של הפחד מן הכאבים"?

לידת בית, ובכלל לידה פיזיולוגית (טבעית), נולדת הרבה פעמים מתוך החשש (לא פחד, חשש) שרצון היולדת לא יכובד בבי"ח. עם זאת, להזכירך, היא אינה מלווה בפחות כאבים - להיפך.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 316963
בדרך כלל לא מדובר על חששה המר של היולדת שמא יחליט צוות חדר הלידה, באכזריותו הנודעת, להשמיע לה במשך לידתה מבחר משירי שימי תבורי (מזה גם *אני* הייתי פוחדת), במקום את להקת איחוד הקבוצות והקיבוצים (בהנחה שאולי יש להקה כזאת) שאהבה נפשה. ה"חשש", אם תרצי, הוא בד"כ משני דברים: ממתן תכשירי זירוז המגבירים את הכאבים, ומן התפרים, שהיולדות הטריות מקוות, משום מה, שלידת בית תמנע אותם - זאת למרות שבלידה הראשונה התקווה הזאת מתבדה באחוזים ניכרים. אפשר לעטוף את הפחדים, או ה"חששות" האלה בהרבה-הרבה מילים יפות בעניין "זכויות החולה" וכו', ובכל זאת אלה הם השניים (לא מדברים על המקרה האישי שלך אלא על מסה מסויימת מכלל היולדות, ובתוכה מסה מסויימת מכלל המבכירות).

נכון, לידת בית כרוכה בכאבים רבים יותר, אך אותה מסה שכבר הזכרתי נוטה להאמין במיסטיקה הגורסת כי אם הלידה תהיה ב"סביבתה החמה והמוכרת של היולדת", ותהיה מלווה במיילדת תומכת, חייכנית, מעודדת ושופעת אהבה - הדבר יגרום לאיזשהו קסם מופלא שיפחית את הכאבים ואולי אף ימנע אותם לחלוטין. למרבה המבוכה - הקסם הזה עובד רק בשלבים תחיליים, קלים, של הלידה, שבהם ממילא אין צורך בכל כך הרבה קסם וגם אין חשיבות לשאלה היכן הם מתרחשים.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 317000
גם אני לא מדברת על המקרה שלי. ברוב המקרים ששמעתי או קראתי, החשש היה שריבוי התערבויות רפואיות יקשה על הלידה ויסבך אותה ללא צורך. מי שמקבלת זירוז לוקחת כמובן מאליו שתקבל גם אפידורל, ואני מניחה שאם הגיעה לכדי קבלת זירוז (פיטוצין), האפידורל יהיה רעה פחותה בהרבה. החשש מתפרים קיים, ובעצם הוא חשש מחיתוכים (להבדיל מקרעים). מדוע זה לא קשור לזכויות החולה, כשרופא חותך יולדת מבכירה, עם תינוק בגודל ממוצע וללא סיבוכי חירום, כדרך שגרה (ולרוב גם בלי לשאול אותה קודם)?

הפסקה האחרונה שלך נראית לי כ"כ תלושה מהמציאות, שאין לי דרך להתחיל להגיב. (אבל אנסה...). כולן מדברות על כאבים עזים. מה שנראה לך כ"קסם" הוא השפעת ההורמון אוקסיטוצין, אבל הוא לא מפיג כאבים. הדרך להתמודד עם כאבים של לידה פיזיולוגית היא לשמור על תנועה מרובה, להפעיל את מיתרי הקול (קולות נמוכים ולא צעקות), לחמם את אזור האגן מאוד, להשתמש במים וכולי. כל אלה משככי כאבים טבעיים (גם אם השפעת מאוד מוגבלת לעומת האפידורל). על "קסם" עדיין לא שמעתי.

יש חשיבות גדולה לשאלה היכן מתרחשים השלבים הראשונים של הלידה. אני די בטוחה שלו הלידה שלי היתה מתחילה בבית חולים, היא היתה נגמרת בקיסרי. אף בית חולים לא היה "מרשה" לי לעבור 24 שעות צירים תכופים וחזקים, אף בלי מצוקה עוברית (שלא היתה).
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 317016
האוקסיטוצין הוא ההורמון הגורם, בין השאר, לכיווץ דפנות הרחם בזמן הלידה. כמו כן יש לו עוד כמה תפקידים חביבים ומעניינים (שכבר דיברנו עליהם, אזא"מ, מאוד מזמן) אצל עכברים ואנשים, ואשר למיילדות הביתיות - אין בי בטחון מוחלט באשר לשאלה באיזו משתי הקבוצות האבולוציוניות הנ"ל יש למנות אותן.

(-:

הפחד מקבלת הפיטוצין והפחד מזריקת האפידורל אכן הולכים במקרים רבים ביחד. מיהן המסות? לא אביא כאן שמות ומספרי טלפון שלהן, אבל נזדמן לי לפגוש אותן יותר משמזדמן ליולדת ישראלית חילונית ממוצעת.

לא קסם אלא רק אוקסיטוצין, אה? נו טוף, והרי -

מסע החיפוש המרתק בעקבות הקסם האבוד:

תגובה 237644, תגובה 237837, תגובה 238250, תגובה 238293, תגובה 238527, תגובה 268751 (ספיקינג אוף תלישות מהמציאות), תגובה 238528 (נא לשים לב לסעיף 15, שורה ראשונה, משפט שני בעניין יום שלישי: הומור בלבד? - או שמא ביטוי נוסף לערגה האישית-אך-כה-אוניברסלית לקסם שיבוא סוף סוף, כי נורא רוצים אותו?), תגובה 238702 (לגבי השורה הראשונה, מותר להגיד - אבל בחיבה! - רק בחיבה! - "בלו-פ-רית! בלו-פ-רית!"?), תגובה 238666.

הולכת. סופ"ש טוב.
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 317020
נודניקית. את מכריחה אותי לקרוא את כל התגובות שלי מחדש? מה זה, עונש?
ואיפה כתוב שם משהו על היעדר כאב, או הפחתת כאב, בלידה פיזיולוגית לעומת לידה התערבותית?
הולכת! אמרתי שהולכת! לא נותנים לבנאדם ללכת? מדינה דיקטטורית!! 317027
נכון, זה באמת לא כתוב. נדמה לי שגם בספרי וינטו לא כתוב: "אחחחחח, איזה כיף במערב הפרוע, חבל רק שלא הייתי שם אז, ואת הכל כתבתי מדויטשלאנד המשעממת" - זוהי הגדולה המרתקת שביצירה האנושית, בין אם בספרי קרל מאי ובין אם בתגובותייך שלך, חביבתי (באמת) (-: .

טוב, נעזוב. בסך הכל רציתי לומר ליולדות הפוטנציאליות, אם ישנן, בתגובה 316822, שיהיו זהירות. לכל השאר באמת אין טעם לחזור.
מתגובה לתגובה אני מחבבת אותך פחות 317032
ועדיין לא רואה שום קשר בין תגובותייך למציאות.
סוף טוב תינוק טוב 499556
תגובה 499555
בזכות הבטיחות שמספקת מערכת בתי החולים, עם כל ההסתייגויות 317001
ושוב, מהי אותה "מסה" שאת מזכירה? איפה פגשת אותה (והאם היא באמת חושבת שלידה פיזיולוגית אינה כואבת?)
קו המשווה 317008
אבל להזהיר ממיילדת 359208
"הלידה בבית הסתיימה במוות"
"תינוקת שנולדה הבוקר בצפון בלידת בית מתה בדרך לביה"ח. משרד הבריאות: הנושא ייבדק"
אבל להזהיר ממיילדת 359236
על פי הקישור הזה, הלידה לא תוכננה להתרחש בבית:
אבל להזהיר ממיילדת 360685
גרסתה של האם שתינוקתה נפטרה (בדרך לבי"ח, מעשה שטן), כפי שנמסרה בפורום רלוונטי:

"לא כ"כ אכפת לי מה התקשורת חושבת. החלטתי להכנס ולהוסיף מספר פרטים.
למרות שאנחנו לא *בחרנו* בלידת בית, מסבות שלנו. אנחנו מאוד מאוד בעד. אני כותבת בשביל המתלבטים שבודקים את האופציה ונכנסים לכאן כחלק מהבדיקה.

הלידה שלנו לא היתה מתוככננת להיות בבית היא פשוט היתה כזו. שמהרגע שהבנתי שאלו צירים ועד הלידה היינו בהתארגנות ליציאה מהבית. הייתי לבד(חוץ מאישי היקר שהיה בטלפון לקרוא לאחות הקיבוץ) ויילדתי את עצמי.

הבנתי שבתגובה למקרה משרד הבריאות הוציא הודעה שהוא לא ממליץ על לידות בית. הודעה כזו ביחס למקרה הזה צריכה להוביל להודעות בנוסח לא מומלץ ללדת באוטו או לא מומלץ ללדת באמבולנס - לא מומלץ אבל קורה.
כך שמבחינת שיקול בעד או נגד לידת בית - המקרה שלנו לא ממש עוזר לכאן או לכאן.
אנחנו לא יודעים עדיין בדיוק מה הסיבה הרפואית שבתנו מתה.
אולי אם כן היתה מילדת בזכות ניסיונה היתה רואה מיד בעיה ומצילה, אולי אם הייתי מתכננת לילד את עצמי הייתי לומדת לפני כן מה לעשות, איך דברים צריכים להתנהל וכו,ויש עוד המון אולי.
זה לא משנה זה הכל אוליים".
אבל להזהיר ממיילדת 369818
"לידת בית הסתבכה והסתיימה בבי"ח. מצב התינוק יציב" http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3218530,00.h...
אבל להזהיר ממיילדת 369839
וכמה לידות בית חולים הסתבכו והסתיימו בבית קברות?
אבל להזהיר ממיילדת 369858
נכון ל-‏2003, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 4.9 לידות מכל 1,000 הסתיים בבית קברות‏1. בהתחשב בעובדה שאחוז הלידות הביתיות הוא רק 0.24%‏2, אפשר להניח שזה גם המספר של לידות בית חולים שהסתיים בבית קברות. בהתחשב בעובדה שכמעט 100% מלידות הפגים מתרחשות בבתי החולים, ובעובדה שמתוך כ-‏500 לידות‏2 בית אחת הסתיימה במוות‏3, אפשר לומר שסטטיסטית בישראל בטוח יותר ללדת בבית חולים.

מעניין לציין שבהולנד 4.8 לידות מתוך 1,000 מסתיימות בבית קברות, זה לעומת 3.0 ביפן.

אבל להזהיר ממיילדת 269188
סליחה על החוצפה שבשאלה האישית, ואבין אם לא תרצי לענות: את החלטת ללדת בבית?

אם קורה שהתינוק אינו נושם כמו שסופר כאן, זה נראה לך מצב סביר, שהוא יטופל ע"י מיילדת שנושאת אתה בלון חמצן אחד נייד? לא עדיף להיות בסביבה שיש בה רופאי יילודים, ושיש בה שגרה מיומנת של רפואת יילודים ומתקנים *קבועים* לאספקת חמצן? (כלומר בית חולים)
אבל להזהיר ממיילדת 269190
תגובה 269189
אבל להזהיר ממיילדת 269197
שלחתי קודם את תגובה 269188, ורק עכשיו ראיתי את תגובה 269189 ואת ההפניה אליה. צר לי שהתרגזת.

לשם הבהרה: תגובתי לא נועדה להרגיז אותך וגם לא להפחיד. לדעתי, גם "האייל שכמעט נשאר..." לא רצה להפחיד או להרגיז. לפחות התגובה שלי, וככל הנראה גם דבריו שלו באו מתוך, תתפלאי (ואולי לא) - דאגה אמיתית. והדברים שהועלו על ידו, גם אם מנקודת הראות שלך במצבך כרגע הם נראים כ"הפחדה" - הם דווקא דברים רציניים וחשובים.

ברור שלאף אחד אין זכות לחדור ברגל גסה לחייך או לצפות שתקבלי מאנשים זרים עצות לגבי ההתנהלות שלך בנוגע לעצמך ולקרובייך. אבל מה לעשות והדברים כבר הועלו כאן, ובהרחבה, ומה לעשות - *כן* נוצרה איזושהי תחושת משפחתיות מסויימת (סליחה אם הדברים נשמעים סנטימנטליים עד גיחוך, אבל הם פשוט אמיתיים), ואחר כך, כשאת מתרגזת - זה לא כל כך קל לעשות את הסוויץ' במוח ולומר: "היא אשה זרה והיא לא מעניינת אותי/אותו".
אבל להזהיר ממיילדת 269204
הסויץ' שאני עושה שונה (אולי בגלל שברקת לא לגמרי זרה לי): "היא אישה אינטליגנטית, ובטוח שהיא יודעת על הנושא יותר ממני, כך שאין לי סיבה להניח שאני יכול להוסיף לה משהו שישנה את ההחלטה שלה. אני גם מכבד את האוטונומיה שלה ואת הגבולות שהיא מציבה בפני קוראי האייל".

ואז, כמו כל יצור בעל תבונה מינימלית, אני מעביר את הסויץ' ל off, וצועק: "יה דבילית, תלכי לבית יולדות וזהו, לא רוצה לשמוע שום מילה בעניין הזה, זה לא נתון בכלל לויכוח ומעניין את התחת שלי מה האינסטלטור חושב".
אבל להזהיר ממיילדת 269206
מש''ל.
אבל להזהיר ממיילדת 269208
אני לא הייתי צריך להוסיף :-) בסוף כדי שלא תתעצבני, נכון?
אבל להזהיר ממיילדת 269205
לא חשבתי שמישהו רצה להרגיז אותי. הדאגה האמיתית שלך מחמיאה מאוד, אבל בנושא הזה היא אינה משרתת אותי בשום דרך, למרות מה שאתה חושב. מה שנושב מהתגובות שלך ושל האייל האחר הוא בעיקר דעות קדומות מוטמעות היטב וחוסר רצון לבדוק את העובדות לאשורן (במקרה שלו לפחות יש ''תירוץ'' אישי-רגשי, שכן התינוק שלו היה בסכנת חיים). הרשה לי להניח שבשבתך כאייל גנרי, בנושאים אחרים לא היית קובע קביעות נחרצות כאלה בלי לערוך קודם בירור לגבי העובדות ולקיים מידה כלשהי של חשיבה רציונלית.
אבל להזהיר ממיילדת 269210
מבלי להיכנס לפירוט, היו לי כמה הזדמנויות *לראות* את העובדות. לא "לבדוק את העובדות" באמצעות שיחות, אתרים, מסקנות נתונים שנאספו ב*הולנד* לפני חמש עשרה/שמונה שנים וכו' - אלא *לראות* אותן.

אין לי אלא להצטרף לזעקת השוטה: יא דבילית, לכי לבית יולדות וזהו.

כן, זה לא יעזור, אבל לזעוק מותר ואולי אפילו צריך.
אבל להזהיר ממיילדת 269212
... ואכן, לא הייתי צריכה לענות לך כלל, או לפחות לסיים את הדיון בתגובתי הראשונה.

ולא כל מה שמותר לשוטה לזעוק (לי), מותר גם לאלמונים.
אבל להזהיר ממיילדת 269215
האמת היא שהאלמוניות, שסיבותיה לרגע זה אינן קשורות בך, אינה בדיוק אלמוניות, והזרות רחוקה מלהיות זרות, אבל עכשיו כבר באמת נעזוב את זה.
269211
לא רציתי להפחיד אותך, אין לי שום אינטרס שתלכי לבית חולים. אם להיות כנה, מנסיוני משני בתי חולים, בית החולים על הסגל שלו והחוקים שלו (ועל חוסר העקביות שלהם) מטריד ומציק את ליולדת ולבני משפחתה. השאלה היא שאלה של סדרי עדיפויות.

אני לא חושב שיש לי דעות קדומות, ראיתי בעיניים שלי איך מצילים את הילד שלי, ראיתי איך היולדת לא מצליחה להנשים אותו לבד, וגם לא בעזרת בלון חמצן, ראיתי אותה מזעיקה צוות רפואי וראיתי אותם מצילים אותו, ואחר כך ראיתי אותו שוכב באינקובטור בפגיה מחובר לצינורות במשך יומיים. אולי יולדת טובה יותר היתה מצליחה לבד בעזרת בלון חמצן ביתי ובלי אינקובטור, אני שמח שלא בדקתי את זה.

יש עוד אנשים שקוראים את הדיון הזה, ואני לא חושב שאני מתערב בחיים שלך אם אני חושף אותם לעובדות שאני מכיר. אני מצטער אם זה נשמע ככה.
תיקון קטן? 269213
בטח התכוונת לומר (בשתי הפעמים שזה חזר) - "*מ*יילדת", ולא - "*יו*לדת".
כן, תודה 269216
הילד שלך היה פג? 269228
למה הוא היה בפגיה? באיזה חודש של ההריון הוא נולד?
לא 269230
הוא היה בפגיה משום שרק שם יש את הציוד הרפואי והפיקוח שהיה דרוש. הוא נולד בסוף השבוע ה-‏40,
לא 269234
אה, איחרתי קצת... חרמפפפ :-]
הילד שלך היה פג? 269233
עוד לפני תשובתו של "האייל שכמעט...":

התופעה של בעיית נשימה ואף של חוסר נשימה אצל יילוד עם לידתו קורית, לעיתים (לא מאוד קרובות), גם אצל יילודים בגיל הריון ובמשקל לידה תקינים לחלוטין. לפני מספר שנים היה מקובל לאשפז חלק מהם, אחר קבלת הטיפול הראשוני, בפגייה - משום אמצעי הטיפול והבטיחות הקיימים בה (לעיתים - באינקובטור, לשם אפשרות מתן חמצן המשכי. לעיתים במיטה רגילה או ב"מיטה חמה", בתוך מסגרת הפגייה), שאינם בשימוש במחלקת יילודים רגילה - וזאת, כאמור, בלי קשר למאפייני הפגות השגרתיים, שאינם מופיעים אצל הנ"ל (אין בידי ידיעות ברורות על מה שקורה בנושא זה בשנים האחרונות, ייתכן שהמצב השתנה וייתכן שעדיין נוהגים כך).
אבל להזהיר ממיילדת 269218
שמעת על מוות בעריסה?
הכי בטוח שהתינוק ישאר בבית החולים עד גיל שנה.
הרי לך בבית אין בכלל בלון חמצן ואפילו הכשרה רפואית של מיילדת אין לך.

אז מה אתה תעשה כשהביבי סנס מתחיל לצפצף באמצע הלילה?
לא עדיף שזה יהיה בסביבה שבה יש רופאים אמיתיים?
אבל להזהיר ממיילדת 269225
מנין לך מה יש לי ומה אין לי?

אנשים נוהגים לחיות בביתם עם ילדיהם. לעומת זאת, בתי היולדות קיימים, עובדתית, כאמצעי שהוכיח עצמו, בידי החברה המודרנית - לשמירה על חיי יולדות ויילודים ועל בריאותן/ם.

ההשוואה בין יילוד מיד עם לידתו לבין מצבים אחרים היא חסרת טעם ואף סרת טעם, ולא אכנס עכשיו להסברים, מחוסר זמן ומשום שהפורמט של תגובה איילית אינו מספיק לצורך זה.
אבל להזהיר ממיילדת 269311
אולי זה עדיף, אבל לא הכרחי.
כשהבייבי סנס ציפצף באמצע הלילה, שברתי שיא עולמי בזינוק מהמיטה. ילדה על הידיים, נשיפה קלה ועדינה על הפנים שלה, והילדה נושמת, כמו גדולה.
אבל להזהיר ממיילדת 269375
אם אני הייתי נושף על הפנים של הילד שלי באמצע הלילה הוא היה מתפגר מרצונו החופשי.
אבל להזהיר ממיילדת 269379
למה מה, אתה שותה משהו מאוד חריף לפני השינה?
אבל להזהיר ממיילדת 269442
אני אוהב שום.
אבל להזהיר ממיילדת 269452
שמעת על המוצר הנקרא "משחת שניים"?
אבל להזהיר ממיילדת 269700
הה?
אבל להזהיר ממיילדת 269705
ואחר כך אתה מתפלא שאף אחת לא רוצה ממך ילד.
אבל להזהיר ממיילדת 269710
מתפלא? הייתי מאד מתפלא אם זה היה אחרת.
אבל להזהיר ממיילדת 271529
כשהבייבי סנס ציפצף באמצע הלילה, שברתי שיא עולמי בזינוק מהמיטה. ילד מסתכל עלי וצוחק כאומר "מה אתה אידיוט?". עוד לילה כזה, ואז הבנתי שהגיע הזמן לשים את הלוח השני.
סליחה, את החלטת ללדת בבית? 360688
... כמעט שנה אחרי, והפאניקה שניכרת בדפים אלה, סביב השאלה "אוי ואבוי, מה יקרה בבית", נראית לי מגוחכת היום מאי פעם. התסריט הזהיר, שאותו הכנתי לפני הלידה, כלל הדבקת מספר טלפון של מד"א ושירות אמבולנסים על המקרר, למקרה שהמלווה שלי תצטרך לעשות טלפון דחוף. וכן היתה דאגה קלה על איך יורידו אותי, עם בטן כזו, 3 קומות למטה מהר-מהר כי העובר במצוקה, או משהו.

בפועל, ירדתי בעצמי את המדרגות, מהר-מהר, עצבנית וחסרת שינה, והלכתי לבי"ח-קיבינימט לקבל אפידורל, כי עוצמת הצירים היתה חזקה מדי עבור השלב המוקדם שבו נמצאתי (שלב לטנטי), ופשוט לא אפשרה לי להירדם ליותר מ-‏5 דקות (הרווח בין ציר לציר). במצב סחוט כזה לא היה סיכוי שאצליח להתחיל לידה פעילה ולנהל אותה כמו שצריך. אז ניהלו לי אותה, על אפי ועל חמתי.

(הרהור אישי: נמחק).

הסכנה הגדולה ביותר שנשקפה לי לאחר הלידה נגעה לשימוש יתר בתחבושות מגנזיום. ואילו תינוקי סבל ביותר מהשהות הקצרה בתינוקייה (10 דקות בבוקר ו-‏10 דקות בערב, יחד איתי, לבדיקת רופא). בכי קולקטיבי זה דבר מידבק.
הנזק המשותף הגדול ביותר שנגרם לשנינו גם יחד נבע מהמדיניות המטומטמת של חוסר ידע בהנקה בבי"ח ליס. זאת, בניגוד תמוה ל"סיירת ציצי" שנכנסה לחדר 5 פעמים ביום לשאול אם הוא כבר אכל או לא - אבל בלי שום ידע או דרך לעזור לי למקרה שהוא מתקשה לאכול. הרווח הגדול מהשהות בבית החולים, כמו בתל מונד ואבו כביר, היה שהיכרתי אנשים חדשים (אותם לא ראיתי מאז, וטוב שכך).

סך הכל היה יופי, גם אם לא פיקניק ומסקנותיי הן שתיים:

1. לא כל דבר צריך לספר לכל העולם.
2. לא כל דבר צריך לספר לכל העולם.
3. לא לכל דבר יש שלוש מסקנות.
4. סיפורי לידה זה לא חומר לאייל (וטוב שכך).

עוד מעט יהיה יומולדת שנה גם לבן של לב"פ, ובטח היא תיכנס לספר לכם איך הוא מתפתח יפה :-)
סליחה, את החלטת ללדת בבית? 360691
לא, זה הוא שייכנס לספר איך היא משעממת אותו כל ערב בסיפורים.
סליחה, את החלטת ללדת בבית? 360733
אתה רשע ופויה עד מאד. והלידה שלי היתה קלה ונעימה ובבית חולים. והתינוקי שלי לא פחות מוצלח משל ברקת. כבר עומד לבד!
סליחה, את החלטת ללדת בבית? 360740
שלי עדיין לא הגיע לזה. מעוכב.
סליחה, את החלטת ללדת בבית? 360724
מזל טוב ליומולדת שנה של הפעוט, והרבה הרבה נחת לך וגם לל.ב.פ. מסקנה מספר 4 שלך היא נכונה ואני לא רוצה לפתוח כאן מחדש את הנושא ואת הסיפורים האלה, אבל רציתי להעיר בכל זאת כמה דברים. מבחינתי העניין הראשון במעלה הוא לתת לתינוק מקסימום אפשרויות שרידה ובריאות. כל הסיפור של "לנהל לידה" ומי ינהל אותה, את או הם, ואיך, הוא אולי חשוב, אבל הוא מדרגת חשיבות שניה. עדיין במה שנוגע לבטיחות היילוד - בית החולים לוקח. וגם הסיפור הטראגי של התינוקת מהצפון, חו"ח, ל"ע, מאשש את זה, וזאת מבלי להיכנס לעניין הביש-מזל של לא-תכננו-כן-תכננו-ככה-יצא.

יש איזושהי סתירה בין ההודעות, הודעה אחת מדברת על כך שהלידה התנהלה בנוכחות מיילדת ובלי רופא, ואילו האם אומרת שהיתה לבד חוץ מאישה היקר שהיה עסוק בטלפון.

האם מדברת על כל מיני אוליים, אולי אם היתה מיילדת נסיונה היה עוזר ואולי אם היא עצמה היתה מתכננת לידת בית היא היתה לומדת מראש הרבה יותר וזה מה שהיה עוזר. אבל האולי הגדול שמרחף מעל לכל ושעליו היא אינה מדברת - אולי אם הלידה היתה בבית חולים והתינוקת היתה מקבלת עזרה *מיד*, מבלי לחכות את זמן הנסיעה, היא היתה היום בחיים.

לפני כמה חודשים דיברה בטלויזיה רופאה ששמה לא זכור לי, שהיא בעלת תפקיד במשרד הבריאות (נדמה לי, או שבאחד מבתי החולים). היא אמרה דברים ש*אז* נשמעו לי גסי רוח - שיש קצת אגואיזם בהתעסקות האינסופית הזאת של הנשים בלידה עצמה, ושהן צריכות לזכור שהלידה היא אמצעי ולא מטרה. המטרה היא הילד, האדם הבא לעולם. כיום זה כבר לא נשמע לי כגסות רוח. (דובר שם גם משהו על ההבדלים בין הולנד לבינינו, ולמה הסטטיסטיקה משם לא טובה להסקת מסקנות לגבינו, חבל שאז לא שמתי כל כך לב למה שנאמר)

טוב, אמרתי שאין לי כונה לפתוח את הנושא ובכל זאת פתחתי, ועכשיו אסיים ולא אוסיף עוד.
סליחה, את החלטת ללדת בבית? 360738
נו, אז אם כבר לא התאפקת, איך אפשר שלא להזכיר לך, שהסטטיסטיקות המוצקות מדברות על בטיחות שווה או גבוהה יותר בבית, עבור לידות בסיכון נמוך‏1. אבל מה אני מתעקשת על העובדות - בפולניה מי שהולך יחף על הרצפה, מתקרר, וצריך לגרוב גרביים.

לו אותה לידת בזק אומללה היתה מתרחשת בבית חולים, אולי הכל היה נראה אחרת. אותו הדבר, לו היתה מיילדת מקצועית בסביבה, ולא אחות סיעודית שהיתה במקרה שכנה והוזעקה לסייע לאחר מעשה (כך קרה). הסיפור הזה לא מאושש שום דבר, לבד מן העובדה העצובה שדברים כאלה קורים. אבל אם את מתעקשת, היה אפשר גם להסיק ממנו שתינוק שכבר נולד בבית, לא כדאי לטלטל לבית חולים - זה סיכון מיותר. ‏1
אבל באמת נרד מזה. נקווה שההורים לא יידעו עוד צער.

ושלישית, עניין ה"אגואיזם" לא ברור לי. האם והתינוק הם דיאדה אחת, והתינוק נולד אל תוך חיים שהאם מנהלת, לטוב ולרע. כשם שאת ודומייך (אם קלטתי אותך נכון) תצדיקו כל החלטה "אגואיסטית" אחרת של האם, למשל לא להיניק (הא, תינוק צריך אמא רגועה!), כך אני תומכת בניסיון למנוע מן התינוק חשיפה, מזיקה לדעתי, למפל ההתערבויות של בית חולים‏1. אגב, יש בחירות "אגואיסטיות" אחרות שאני מבצעת יום יום, כמו לגור בלב העיר למשל, ולחשוף את תינוקי לסיכון גבוה למחלות בדרכי הנשימה. למה לא תזדעקי על זה? הסכנה הרבה יותר ברורה וממשית.

1 אבל בשנת 98 דוקטור ברונשטיין הציל את התאומים שנולדו פגים עם מום בלב של גברת לווינסקי שסבלה מרעלת הריון! נכון, ובאמת כל הכבוד לו.
סליחה, את החלטת ללדת בבית? 360741
להיות רגזנית אפשר תמיד, אבל בשביל להניק צריך תינוק.
סליחה, את החלטת ללדת בבית? 360750
ומכאן נובעת הדילמה שלי - מצד אחד, אני מאמינה בכנות שלידה בבית היא מעשה לא אחראי. מצד שני, אני מכירה את ברקת, והיא אדם אחראי מאד (ואמא נהדרת, לא שזו חכמה עם כזה תינוק נסיך). אז נגרם לי דיסוננס קוגניטיבי קשה והחלטתי לא לחשוב על זה יותר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים