בתשובה לדב אנשלוביץ', 17/07/01 19:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התכוונתי למשפט שלפני המשפט שתארת, ובסילוף מסויים (אתה התחלת עם המילה הזו, מצטער). אין לי לא אופטימיות ולא פסימיות. אני משתדל להיות מנותק מהמצב, כמו שמדען לא אופטימי שחלקיק יפנה שמאלה או ימינה. רוצה לקרא לזה אסקפיזם? קרא לזה אסקפיזם. בניגוד לך (העדת על עצמך שאתה שולח מכתבים לחברי כנסת למשל) אני לא מנסה לשנות ולהשפיע על המצב, רק להבין אותו. ברור שנזהרתי מלציין פרק זמן כי איני יכול לציין זאת ואני נזהר מאד מתחזיות (נתתי אחת שהתממשה בנושא מחירי הנפט) כיוון (ועכשיו אני הולך להכעיס את אנשי פילוסופיה של המדע) שהתיאוריה שאני משתמש בה היא תיאוריה דיסקריפטיבית ואינה מתיימרת לתת תחזיות. מה שעומד בה למבחן היא התובנות שלנו לגבי המטרות של פוליטיקאים להן אנו אמרוים לבצע עידון תמידי. אלא מאי? אתה מתעקש לקטלג *אותי* בקופסאות שאתה מכיר – ימין, שמאל. נחמד, אבל אין ציגאר. מה לעשות שאני רואה במונחים "שמאל" ו"ימין" רק כלים, לא מטרות, וזה מתסכל אותך (אני זוכר את הימים שניסית בכוח לגלות לאיזו מפלגה הצבעתי בבחירות האחרונות...). לכן, גם אותו ציטוט שהבאתי (ונתעלם לרגע מהצמד "ידיעה אסטרונאוטית", מוזר, לפי איזה קריטריון אתה קובע כי ידיעה מסויימת היא "אסטרונאוטית" ואילו אחרת אינה) לא היה "בעד" או "נגד" מבחינתי – הוא היה אות למאבק שהתנהל בתוככי המשלחת הפלשתינית לשיחות קמפ-דיויד (שאתה מאמין שבה לכולם אותן מטרות ואני מדי פעם מנסה לערער את דעתך זו). מטרידה אותי גם הפיסקה בה אתה "מנחש" את דעתי מאז שנת 93. אני חושב שלי אפילו לא הייתה דעה מגובשת ורציונלית לגבי תהליך השלום באותה תקופה (אני "קצת" צעיר ממך אחרי הכל, אתה מוזמן לעיין בדף הכותב שלי). בהמשך אתה שופך קצת את אשר על ליבך ומאשים אותי שוב באופטימיות. אבל שים-לב! באותו מאמר הבאתי (כדרכי בדרך כלל) את שני הצדדים. מה המשמעות של נקיטת פעולה צבאית ומה המשמעות של המנעות. השתדלתי שלא לשלב הכרעות ערכיות בניתוח אולם זה בלתי נמנע, וברור מהמאמר שיש לי נטייה מסויימת (בדרך כלל קשה לתת טיעונים ממש טובים לעמדה שאתה מתנגד לה). לכן, אי אפשר לסכם את אותו מאמר כ"אופטימי" או "פסימי". המאמר משתדל להיות "אדיש". אשר ל"קוסובריזציה" (שאותה אני כבר מזכיר כחצי שנה בשיחות פרטיות, ואיני יודע כמה זמן באייל), אתמול התראיין אדם ששכחתי את שמו ב"רצועת הביטחון" ושטח חלק מהטענה. המשך התדרדרות המצב יכולה להביא לשליחת כוח בינ"ל לשטחים שיחצוץ בין ישראל לפלשתינים. אותו כוח רק יגביל את צה"ל כצבא סדיר אך אין בידיו שום כלי להבחין בין פלשתינאי תמים למחבל. בכלל, נסה לברר מה קורה במקדוניה בשנה-שנתיים האחרונות. אבל מעבר לזה, אני מנסה לחשוב חשיבה ארוכת-טווח. ייתכן שלטווח ארוך "כדאי" (אני הולך לומר משהו נורא עכשיו מבחינה ערכית) לנו לספוג מאות הרוגים שיובילו להסדר פשרה שיסיים את הסכסוך הישראלי-פלשתיני, אולי אפילו בעוד עשר או עשרים או אפילו יותר שנים, מאשר לתקוף נקודתית עכשיו, אבל לשלם בחיי-אדם בריבית דריבית מאוחר יותר במלחמה שתגרם עקב הסכם שלא יהיה שווה את הנייר עליו הוא חתום או עקב הסתבכות איזורית עם מדינות ערב שתקועות זה חמישים שנה עם אוכלוסיית פליטים שאין להן אינטרס ליישב בשיטחן. יש לנו דוגמא נפלאה לדילמה שכזו. שלום פריס שלאחר מלחמת העולם הראשונה נשא בתוכו את זרעי מלחמת העולם השנייה במספר תחומים, בעיקר בנטל החובות שהוטל על גרמניה שצפן בתוכו תשלומים משנת 1920 ועד 1982(!), ולא פתר את הבעיות שבעטיין פרצה המלחמה. קיינס הבריטי (כן, זה מהכלכלה) כתב מאמר כבר במהלך הדיונים (מהם פרש כיוון שראה לאן הם מובילים) ובו פרט את הבעיות אחת לאחת (באנגלית, צור עימי קשר באימייל אם אתה רוצה לעיין בו, אזהרה! הוא ארוך...). טענתי, אם ניתן לסכם אותה, "כניעה" ללחץ להכנס לרשות הפלשתינית כמוה כשלום פריס – מטפלת בסימפטום אך לא בבעיה. מה הבעיה? בין השאר הפליטים שמהווים נטל על כל מדינות האזור וכבר היו תוכניות כיצד לשקם אותם מבלי לשבור טוטלית את האיזון הדמוגרפי במדינת ישראל (אפילו אריאל שרון הציע בתוכנית "מוקד" אי שם באיזור השנים 89-90 לקלוט בישראל 15,000 פליטים בתמורה להשארת מספר דומה של מתנחלים בשטחי הישות הפלשתינית העתידית), מעבר מבניה צמודת קרקע לבניה לגובה בערים הפלשתיניות ובמחנות הפליטים (שיהפכו אז בחלקם לישובי קבע), בעיה נוספת היא חלוקת המים במזרח התיכון, הנשק להשמדה המונית של ישראל ושכנותיה, הדיקטטורה היחסית של שלטון ערפאת (אע"פ שמגמות דמוקרטיזציה חדרו בצורה המסיבית ביותר לפלשתינים מכל עמי האזור עקב החיכוך המתמיד עם הישראלים), שילוב אירגוני הסרוב בפתרון (אני יודע שזה נשמע מופרך, סבלנות), שהרי כל פתרון שלא יכלול את הפיכתם למפלגות בישות הפלשתינית נדון לכישלון מראש, ראה התייחסות להלן. אשר להצעותיך לכיבוש הרשות הפלשתינית. לו היינו חיים בחלל ריק אולי היה ניתן לעשות את זה. בפועל, אני יכול להצביע על כמה בעיות: גם כאשר השטח היה בידי ישראל כעמות הנשק שהסתובבה בשטחים הייתה עצומה. אתה חושב שליהודים יש מונופול על הסליקים? כיצד בדיוק תיקח את הנשק? בקרבות מבית לבית? אתה באמת רוצה לבנות את מיתוס העצמאות הפלשתיני (מעטים מול רבים)? נוסף על כך, כיבוש מחודש של השטחים משמעו, בקונסטלציה הנוכחית, פריצת מלחמה איזורית. הלחץ מבפנים על המשטרים הערביים יהיה כה גדול שזה כמעט בלתי נמנע. ואגב, אני מזכיר לך, אני מסווג את ערפאת במחנה הבדלנות ואין לי שום סימפטיה אליו. אני ממליץ לך לחפש בהקשר הזה את מה שכתבתי פעם על אסד סיפתאווי וההזדמנות, שטורפדה על ידי ערפאת, לפתור את בעיית המיליציות החמושות בשטחים (חמאס, ג'יהאד איסלמי וכו') כבר בסוף שנת 93. אשר ל"ואז הם יבינו", הוא כוון בסימטריה כלפיך. האם "לאחר שנכבוש את הרשות הפלשתינית, נגרש את אנשי תוניס ונפרק את המיליציות מנשקן (לא ברור לי עדיין איך, אבל נו, מילא)" הם "יבינו"? כלומר מי שרוצה בסכסוך מתמיד עם ישראל יבין פתאום שזה בלתי אפשרי? פוליטיקה אינה עניין של הבנה. אין כאן משהו שמישהו לא מבין (אם לא מבין ימצא מי שיסביר לו, אריאל שרון אמר פעם שספיר ז"ל הסביר לו מדוע קו בר-לב חשוב, והוא אכן שינה את דעתו והפך לתומך נילהב של מה שאני קורא "המחנה ההשתלבותי") אפשר אולי לסכם את המחלקות בינינו במשפט הבא:אתה (אגב, גם אלכסנדר מאן, סליחה אלכס) לא מאמין שייתכן ואפשר לסיים את הסכסוך הישראלי-ערבי. אני מאמין שאפשר, אבל הרשות נתונה וישחקו הנערים לפנינו. אני יכול להביא כתמיכה לעמדתי את אירופה (שגם בה עדיין יש כאלו המתנגדים לאיחוד, בעיקר בצרפת, שמתעקשת למשל לשמור על כוחה הגרעיני העצמאי, ובבריטניה, בעיקר בנושאים מוניטריים). אתה תביא למולי את איזור הבלקן שהולך ומתפצל ונסכם, כרגיל, באי הסכמה. אולם עד שלא נבין באמת את דעתו של השני לא נדע בעצם על מה אנו מתווכחים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחרוג קצת מהמקובל ומה שאני רגיל לעשות כאן, ואנסה לנתח את מה שבעיני הוא ערן. ובכן, לדעתי קיימים שני ערנים. ישנו הערן שאוהב להדהים, ולהציג אולי דברים בצורה יותר מעניינת ממה שהם באמת. זה דומה לסיפור על אותו יהודי ממזרח אירופה של תחילת המאה העשרים שהתייעץ אם לרשום את בנו שנה צעיר יותר או שנה מבוגר יותר, כי היה מקובל שלם לעשות זאת משיקולים של גיוס לצבא הגוים וכדומה. כאשר שאלו אותו: "אולי כדאי לרשום אותו בדיוק כפי שהוא", אמר: "מעניין. על זה לא חשבתי." אתה מביט במציאות ולעולם לא תפרש אותה כפי שהיא תמיד תנסה לראות משהו נסתר מאחורי הדברים הפשוטים כפי שהם נראים. זה מעניין. זה מדהים. אבל האם תמיד זה נכון ? לדעתי בדרך כלל לא. אבל ערן שהולך לקלפי להצביע לא יכול להתנהג כך. הוא לא יגיד: אני רוצה שלום. מרץ אומרים שהם רוצים שלום. אבל אם הם אומרים שהם רוצים שלום אז הם בטח רוצים מלחמה, כי הכל הפוך. לכן אצביע מולדת. ואני מבין השורות חש מי לפניי. לפחות כך אני חושב. לכן העזתי להעלות את השערתי שאתה ממצביעי השמאל. אתה הולך להצביע. לפחות את זאת לא תכחיש. אז מה ? אין לך דעה ? איך בכלל אפשר כאן להציג עמדה פוליטית מבלי שאפשר יהיה לדעת מה המציג מצביע בבחירות ? זה חסר טעם. ולעניין הויכוח עצמו אין לי מה להוסיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך? זו לא בעיה, כיוון שלטענתי אין קשר בין הפוליטיקה לאידאולוגיה. אני למשל רואה בפרס את מוליך הקו הבדלני (בין השאר על ידי הנשק הגרעיני, בדיוק סיימתי עכשיו את "ישראל והפצצה, מרתק!) ולעומתו את אריאל שרון כמוביל הקו ההשתלבותי. לכן, סביר ביותר שאם היו בחירות מחר הייתי ממליץ לתומכי השתלבות להצביע לליכוד. לכן, כל הספקולציות שלך, התחושות שלך והניסיון המחודש שלך לקטלג אותי לפי העולם שאתה מכיר לא יצלח. יתרה מזאת, אני לא מציג עמדה פוליטית אחת – אני מציג את שתי העמדות. כך ניתן להציג עמדה פוליטית מבלי להיות מחוייב לפוליטיקה מסויימת. אתה משוכנע שיש לי מניע ניסתר בכל העסק וטוען שהדיון חסר טעם. אני טוען שלא, בסדר, תשבי יתרץ קושיות ובעיות. הנחת היסוד שמנחה אותי בבואי לנתח פוליטיקה היא שפוליטיקה היא עניין מעשיבידי אנשים מעשיים. אין "חכמים" ו"טיפשים" או "מסוממים". לכן, להתלהמות למשל ("דם מול דם...") יש משמעות – היא עוזרת לדמוניזציה שלך בעיני הצד השני. לאמירות חריגות יש משמעות – הדובר בחר לומר אותן למרות שלכאורה השכל הישר מראה לנו שהן גורמות לו נזק, וכמובן שאיני מחוייב לנראטיב הישראלי (או כל נראטיב אחר) ואני מנסה לרדת לעובדות לאשורן. בעיניך זה נראה מוזר כי זה סותר את מה שאתה רגיל לחשוב? הבעיה היא בסגירות שלך, לא בפתיחות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתתף כאן בויכוחים פוליטיים. גם מאמריך נכתבים במדור "פוליטיקה". ככל שאני יכול להבין השתתפות במדור כזה, מדובר בכך שאדם מציג את דעתו ומתווכח עם בעלי הדעה ההפוכה. זה מה שעושים בעלי המאמרים הפוליטיים בעיתונות. זה מה שאני מנסה לעשות כאן. מי שכותב מאמרים כאלה אין לא סיבה להסתיר מה שם בקלפי. זה חלק מכל העניין. נכון שבתקשורת, האלקטרונית בעיקר, יש גם קשקוש שנקרא "פרשנות פוליטית". מתקבלים לשם פרופסורים ואחרים שמה שמאפיין את כולם הוא היותם שמאלנים. למשל, רוני מילוא הוסמך כפרשן רק כשעזב את הליכוד והתחיל לתמוך בהסכמי אוסלו. אבל בעיקרה, "פובלציסטיקה" מימי אחד העם ועד היום הינה הצגת עמדה פוליטית. אתה מציג את עמדת הבדלנים את עמדת "המערבבים", אולי גם את עמדתי, ומנסה להסיק מסקנות כאלה ואחרות. אולי הגיע הזמן שתציג את עמדותיו של ערן בלינסקי, כדי שאפשר יהיה להתווכח. אין לך דעה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמדתי לא רלוונטית, אף שניתן להסיק אותה מתגובותי. אני מעדיף את אחת הגישות שהצגתי על השניה, אולם כפי שטענתי, ניתן להצדיק את שתי הגישות על ידי פוליטיקה "ימנית" ועל ידי פוליטיקה "שמאלית" וגם הבאתי דוגמאות ברחבי האייל-ספייס. טענתי פעם שבעצם לשיטתי אין הבדל רב בין דעותיך לדעותיו של אלכס מאן למשל, כיוון שהוויכוח ביניכם הוא רק על היכן להעביר את הקו, מאחורי הקו מסתתרת גישה בדלנית. אני נוהג לצטט בהקשר זה את חוזה אורטגה אי גאסט שאמר "יש אנשים בעלי תיאבון ימני, ויש כאלו בעלי תיאבון שמאלי", כלומר, לא משנה איזו פוליטיקה אתה רוצה לנהל, אתה יכול לפנות לכל מחנה אידאולוגי כל עוד תשתמש בתחביר שהמחנה אוהב לשמוע. דוגמא? עזר וויצמן, כשפרש מצה"ל פנה ראשית למפלגת העבודה אבל יצחק ספיר המנוח אמר לו "יש לי מספיק אנשים כמוך אצלי, אני צריך אותך בצד השני". אפשר להזכיר בהקשר הזה גם את מתן וילנאי ואלופים נוספים. לכן, דעתי היא במישור אחר משלך (אף על פי שלדעתי יש לך גם דעה במישור שאני מציג – בדלנות). אם אתה רוצה להפסיק לנהל דיונים כיוון שטיעונינו במישורים שונים אזי אין בעיה, רק אל תזכיר את שמי במישרין או בעקיפין בתגובותיך מעתה והלאה כדי שהסנסורים הרגישים שלי לא יקפצו כל פעם מחדש... אתה סבור שלא ניתן לבצע מחקר ודיון פוליטי שמתיימר להיות חסר פניות, אני חושב שכן. כנראה שגם בזה לא אצליח לשכנע אותך ולראיה הדיון המתמשך הנ"ל. אגב, חלק ממאמרי פורסמו תחת "חברה וכלכלה", מצטער, אולי אבקש מטל לפרסם קטגוריה חדשה:"מאמרים של ערן" אשר לכינויי הגנאי, אני משתדל שלא לקרא לאף אחד קשקשן, זה נראה לי יהיר מדי, אני גם נזהר מהכללות. אבל אני גם מציג עמדה (למען האמת שתיים) ודן בה. אני מתנצל על כך שאיני מצליח ליפול לתוך הקופסאות בהן אתה רוצה לקטלג אותי, אבל חשבתי שלאחר יותר משנה אתה כבר מכיר את כתיבתי, כנראה שלא, אז הנה, זכית להסבר נוסף. כמו שאמרה לי פעם מישהי "תתמודד!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתמשתי במילה ''קשקשנות'' כדי לתאר את תופעת הפרשנות הפוליטית שבה השמאל מעביר את השקפותיו הפוליטיות דרך עמדה ''אוביקטיבית'' כביכול. לא כיניתי אותך ישירות ''קשקשן'', וצר לי שהאמירה שהייתה כל כך עקיפה פגעה בכך. את תופעת הגנרלים שמנסים להיכנס למפלגה שתקבל אותם אני רואה כתופעה מכפירה ומבישה, ואם תסיק שאני רואה בהתנהגותך התנהגות מכפירה ומבישה (דבר שהוא בפרוש לא נכון), אני מתנצל מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, זה בסדר, לא חשבתי שהתכוונת אלי. יחד עם זאת, כמה הערות צורניות: ראשית, אני במיוחד נזהר מהכללות. שנית, אני לא רואה לנכון לכנות פרשנים "קשקשנים" או כל אדם אחר בכינוי גנאי (אלא אם כמובן הוא באמת ראוי לגנאי – פושע למשל), שימוש שכזה הופך דברים מטיעון בנוי היטב לטיעון רטורי, וככזה אין לו מחוייבות לניסיון להגיע לאמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שמרביתה של הפובליציסטיקה הינה הבעת עמדה פוליטית. הבעיה היא שלדעתי (ולדעת ערן, כך נראה), פובליציסטיקה זו נעה בין חוסר-משמעות לבין הטעיה. חוסר המשמעות נובע מכך שהפובליציסט הטיפוסי לא מבין, כנראה, את הפוליטיקה האמיתית. ההטעיה היא באותם המקרים בהם הפובליציסט כן מכיר את הפוליטיקה (לעתים קרובות הפובליציסט הוא פוליטיקאי בכיר), ואז מאמרו הוא (כך אני אראה אותו, וגם ערן) כלי בלבד, ואין לראות במאמר את דעתו האמיתית, או ניתוח שהפובליציסט/פוליטיקאי מאמין בו. יכול להיות שאני וערן אווילים משרישים, וכל התאוריות שלנו שטויות במיץ פט... עגבניות. ועדיין, קח כנתון שזה המצב לגבי - שאני חושב שרוב עמוד ב'1 ב"הארץ" ("עמוד החכמים", קרא לו פעם יצחק לאור) חסר רלוונטיות. מה עלי לעשות? להביע את עמדתי האמיתית אני יכול (וערן גם עושה זאת, לא מעט) - אבל אולי יש ערך רב יותר לנסיון שלי לשכנע אנשים ב*שיטה* שלי (להבדיל מהדעה שלי)? ואם כן, מדוע להתעקש שאביע את הדעה שלי? ואם אני כותב מאמר שעוסק בשיטה שלי, והשיטה שלי - מה לעשות - עוסקת בפוליטיקה, איפה אתה מציע לשבץ אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מעבר לכך, שאלה לי אליך. איך אתה יכול לטעון שאינך מתיימר להשפיע על המצב? ואני לא מדבר רק על אקטים ממשיים, כמו הליכה למילואים (גם הליכה וגם סירוב משפיעים, כידוע), אלא על עצם התגובות שלך כאן. עצם העובדה שאתה מציג את התיאוריה, מפרט, מדגים ומבאר אותה גורמת לשינוי, בין אם תרצה בכך בין אם לאו, בין אם אנשים מסכימים איתך בין אם לאו, כאשר הם קוראים את דברייך, מתעצבת אצלם תמונת עולם חדשה (גם אם במעט מאוד, וגם אם באופן דרסטי). אז כמובן שזה יכול להיות כלי בידיהם של עמיתים שונים לדיון, אך אין סיבה להצניע זאת, דיון גורם למחשבה, ומחשבה (יכולה) לגרום לשינוי עמדה, מה שעשוי בתורו לשנות את המציאות האובייקטיבית שסביבנו. ועל כן, גם אין אינך מביע עמדתך על "המצב", אינך יכול להיות מנותק ממנו, או להמנע מהשפעה, במישרין או בעקיפין, עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אכן בעיה. הייתה לי שיחה עם אלכס מאן לפני כמה חודשים שאחריה תפסתי את הבטן ואמרתי לעצמי "מה לעזאזל אני עושה?", למשל, דברים שכתבתי על אחמד טיבי ושליחותו לאבו-ג'יהאד, שבעקבותיה חוסל האחרון בידי סיירת מטכ"ל (ע"פ פרסומים זרים...). פרסום מידע שכזה יכול להביא לשתי תוצאות. ראשית, מישהו עלול לפגוע בטיבי. שנית, פרסומו ברבים (ואני לא מדבר על תפוצת האייל אלא עיתונות כתובה ואלקטרונית) תגרום לטיבי להכנס למגננה ותאלץ אותו להתבטא בחריפות ובהקצנה, כדי להכחיש את הטענות בדבר "שיתוף פעולה עם האוייב". למה הדבר דומה? לשאלה שמטרידה אותי רבות בנושא הדיווח העיתונאי. פעמים רבות גם דיווח וגם אי-דיווח כוללים השפעה על המציאות, למשל, כתב בריטי שמגלה שמחר צפוי מבצע צבאי ישראלי נגד הרש"פ – אם יפרסם את המידע הרי הוא פוגע במדיניות הישראלית, אם לא יפרסם את המידע הרי הוא פוגע במדיניות הפלשתינית. אני איני עיתונאי ו"לשמחתי" לא נאלץ להתמודד עם דילמות כאלו (למרות שהבנתי שלעיתונאים יש כללים ברורים בדברים האלו – "מידע ששוחרר לא יוחזר", דהינו, יפורסם). האם ניתן לבצע דיון שאינו משפיע? אני חושב שכן - באקדמיה. באופן תיאורטי בדיון אקדמי לא אמורים להיות "טובים" או "רעים" ואתה לא צריך להיות "בעד" או "נגד". לכן, מטרתי בדיון (וזהו גם חלקיק מתשובה ארוכה למדי שאני חייב לסמיילי מזה יותר מחצי שנה!) היא להציג נקודת מבט שונה מהמקובל על הדברים, שאני מאמין שהיא מדוייקת יותר מהדעה הרווחת. לכן, אם אקטרג בעד דעה מסויימת הרי שאפספס את המטרה – נקודת המבט תהפוך מכלי למטרה, ודוב אנשלוביץ (ואחרים) ישימו אותי בקופסא המתאימה שנמצאת אצלם במדף הדעות הפוליטיות ויתייחסו בהתאם ("קשקשנות שמאלנית"?) ולא באמת יקשיבו למה שיש לי לומר. לכן אני באמת משתדל להביא את שני צידי המטבע בכל פעם, אע"פ, שכמו שאני חוזר ואומר, די נהיר מתגובותי מה דעתי. אבל פרסומה באופן אקספליציטי ברבים לא יסייע, הוא רק יזיק. כמו שלא תדרוש (אני מקווה) ממרצה להיסטוריה להצהיר על דעתו הפוליטית או ממרצה לביולוגיה על דעתו בשאלת האבולוציה או ממרצה לפילוסופיה על דעתו בסוגיית גוף-נפש. אפשר לדון בדברים בצורה אקדמית או סמי-אקדמית, כמובן שעדיף שהצד השני לדיון יגיע גם הוא עם אותה מטרה ואז נוכל לעשות דיון אמיתי ולא דיון רטורי שמטרתו להגן בכל מחיר על דעתך, שבו שני הצדדים מנסים להגיע אחד בעזרת השני לאמת. לו הייתי רוצה להשפיע, אולי הייתי פעיל פוליטית. אני לא. האם אני משפיע? כנראה שקצת. הייתי רוצה להשפיע על ה"איך" של השיח הציבורי, לא על ה"מה". מבחינה פילוסופית תוכל לומר שכל דבר משפיע על כל דבר אחר. מבחינה מעשית – לא תראה שינוי בשיח הציבורי הישראלי רק בגלל שערן כתב משהו באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לדוגמת המורה להיסטוריה: מכיוון שהמציאות ופירושיה השונים נשברים ע"פ הפריזמות הערכיות השונות של המציג אותן, טענה שאני מניח שמקובלת גם בחוגים המודרניסטיים, אני בהחלט חושב שאין זו דרישה מוגזמת לדרוש ממי שמלמד מקצועות אשר אינם מדעיים מדוייקים להציג את עצמו, את השקפותיו ואת רקעו. אומנם אתה במסע-צלב להכליל את מדעי החברה תחת כללים מדעיים חמורים, דבר שאני מעריך ואף מעודד, אך אינך יכול לטעון ברצינות שקיימת במדעים אלו אותה הקרירות המנוכרת שקיימת כאשר אנו באים לבחון משוואה מתמטית או תיאוריה פיזיקלית, לדוגמה. בכל התייחסות של אדם לשאלה הקשורה במדעי-החברה, יש חשיבות רבה לאופיו ולערכיו, ואם עלי להיות כפוף לאדם מסויים במסגרת המכריחה אותי לכך (אקדמיה, לדוגמה), זכותי (ואף חובתי) לרדת לעומקו של אותו אדם כדי להעריך את טענותיו באור הנכון, ולהיות מסוגל לעמת אותן עם דעות אחרות, באותו הנושא – זאת למרות הנחת הבסיס שהמדובר באדם מקצועי, אשר עומדת לזכותו תעודת-הכבוד של לימוד במוסד המדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מסכים אתך כלל. בהחלט יתכן שאדם ילמד את מדעי החברה בצורה יפה ומקצועית למרות היותו אדם נקלה. וגם ההיפך אפשרי. אתה בהחלט יכול למצוא בני אדם התומכים ב''אדם לאדם זאב'' בצורה הקרירה והאגואיסטית ביותר האפשרית, למרות שהם אנשים נעימים וחברותיים. כלומר - אדם יכול להתנהג על פי כללים שקבע לעצמו, ולהכיר בכך שלחברה כללים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין שתי המטרות שלך, אתה יכול לא להיות ''בעד'' או ''נגד'' ולא לחלק את נושא המחקר שלך לטובים ורעים, אבל אני לא רואה איך אתה יכול להמנע מהשפעה על נושא המחקר שלך (לדעתי, בהנחה שנושא המחקר שלך ניתן להשפעה כלשהיא, לא תוכל לחקור אותו ללא השפעה עליו, ולכן כדי שתהיה לך דעה לאיזה כיוון תרצה להשפיע עליו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לחקור ולא לפרסם, או לחקור ולפרסם באתרי אינטרנט קיקיוניים, או לפרסם ולהגיד "קונספירציה" הרבה פעמים ולבקש מיוסי גורביץ שיגיד את זה עלי. אולי חבל שאני לא עושה אף אחד מהם יותר, היה חוסך הרבה כאבי ראש... האם אני חש בסבטקסט מתחום הפיזיקה המודרנית? אם כן אזי אני מוכן לסגת צעד אחד אחורה. כל דבר משפיע על כל דבר, כעת נבחנת מידת ההשפעה, וכאן הרשה לי להוסיף מונח לא-מדעי: "בטל בשישים". אולי זה רק אני אבל איני מאמין שאנחנו באמת משפיעים (עדיין) עם הדיונים שלנו באייל על מהלך העניינים בחברה הישראלית או ביחסים הבינ"ל. כשנתחיל, כלומר עשרות ומאות אלפי אנשים יקראו את האתר, ונוכל לצטט את מובראק אומר "קראתי את זה באייל הקורא", כמו שעשו ב-CNN – תקרא לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לפני הכל צריך להעלות את שאלת מטרת המחקר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הטענה שברצונך לבחון היא שאין מחקר שמטרתו אינה גם להשפיע על המציאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על טענה פשוטה (ופשטנית) בהרבה, לא ברור לי הטעם במחקר שלא למטרת פרסום (שבעצמו אמור לשמש כמטרה) או רווח מידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין אישי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אומרת שמטרתך היא, לחקור תוך כדי מזעור ההשפעה (מקובלת עלי ההערה שלך שאפשר למזער את ההשפעה, עד כדי...) ומיקסום העניין האישי. לא נראה לי שפרסומים באייל הקורא באמת מקדמים את המטרות שלך (וכמו שציינת למעלה http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=622&rep=29... אתה מודע לכך, ומכיר דרכים לשפר את מצבך) ולכן נשאלת השאלה איזה מטרה (או מטרות?) אתה (כמי שמפרסם תגובות ומאמרים באייל הקורא) באמת מנסה לקדם? בנוסף לכך אתה משפיע (כמו שציינתי איפשהו) על החברה הישראלית (והאנושית) בדרכים רבות ונוספות (בחירות / תשלום מיסים/ מגורים במקום מסויים / עיסוק במחקר מדעי?) האם כל אותן השפעות נעשו לאחר בדיקה קפדנית של המטרות אותן אתה מקדם (דבר אותו, לדעתי, אתה לא יכול לדעת בוודאות לעולם)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בוא לא נגזים. האתר והמשתתפים בכל אופן מספקים אתגר אינטלקטואלי לתרגול המחשבה הניתוח והטיעון. כשאתה מנהל רב-שיח בו זמנית עם חמישה אנשים תוך ניסיון למצא את הכשלים הלוגיים שלהם (ושלך) ולהתמודד עם טענות נגד, תוך בניית טיעון יציב. יש כאן הזדמנות להעשיר את הידע במידע נוסף. אשר למטרות פוליטיות – יש מבין קוראי האתר די אנשים שמכירים אותי באופן אישי ויודעים שאיני פעיל בשום צורה שהיא. בכל מקרה, נראה לי שהמשך הניתוח גולש לניתוח פסיכולוגי שלי, ויש גבול גם לרצוני להחשף ערום ועריה בפורום ציבורי (היי, אני לפחות נותן שם אמיתי...) אשר לחלק השני, התשובה היא אולי "לפעמים"? אבל שוב, גם כאן יש גבול לכמות האנרגיה/עניין שאדם פרטי יכול להפגין בסביבתו, וליכולתו בפועל להשפיע עליה שהיא כבר "בטלה בשישים שבשישים" לדעתי. אחרי הכל, בניגוד לתיאוריה שנאלצת להמציא הכללות ולהפגין קיצוניות מתודית, אני (ואני מקווה שגם אתה) במציאות, בניגוד למודל הפוליטיקאי שהצגתי (שהוא רק מודל), רק בן-אדם מוגבל. האם ניחשתי נכון לאן חתרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אני חושב שאני מתחיל להבין... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |