 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע יש בעיות משמעת בבי"ס אבל לא באוניברסיטה? האם בקורסים להכנה לבגרות או לבחינות כניסה לאוניברסיטאות יש בעיות משמעת? מה מיחד את בית הספר שמאפשר לתלמידים להשתולל? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שני הבדלים: 1. בבית ספר נמצאים כולם (או כמעט כולם) 2. באוניברסיטה אתה משלם על הלימודים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשי לי להזכיר לך נשכחות. כשאני למדתי בתיכון, הורי שילמו כרבע ממשכורתו של אבי לחודש. הם לא היו עשירים גדולים. האם לא היו השתוללויות בבית הספר? היו גם היו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שהבנתי, כשאתה למדת בתיכון ההשתולליויות שהיו בו לא הגיעו ולו לכדי עשירית מאלה שיש היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני למדתי בתיכון גם אלימות המבוגרים לא הגיעה למה שהיא היום. בהרבה מקומות לא היה צריך לנעול את הבית. אבל בכל זאת היו השתוללויות של בני נעורים ואפילו חמורות. בסיום כתה ח' -סוף בית הספר היסודי- היה לנו קומזיץ ושני חברה שברו את כל כסאות הכתה וזרקו אותם למדורה. כשהייתי בכתה ה' -שנת 1959 -היו בשכונה שלנו עולים ממרוקו ומרומניה והם היו הולכים מכות שלא היו מביישות גם מכות היום. עם צינורות ושרשראות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם שורפי הכיסאות או מכי הצינורות והשרשאות הגיעו לאוניברסיטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שורף הכסאות הראשי הגיע גם הגיע. הגיע לתפקיד בכיר בחרה גדולה. הניצים בצינורות לא הגיעו אפילו לתיכון. אחרי 8 שנות לימוד הלכו לעבוד ולמדו, נדמה לי, יום בשבוע ברשת עמל. אולי אחד מהם המשיך באורט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלימות המבוגרים היא בהחלט חלק מהעניין. (במיוחד אלימותם כלפי ילדיהם, למשל). אגב, בשנה ראשונה באוניברסיטה עבדתי (במשך כשבע דקות תמימות) בהוראת קרוא וכתוב לילדים בכיתה ב' שטרם רכשו מיומנויות אלה. בתום אותן שבע דקות, לא נשאר כיסא אחד שלם בחדר, לא נשארה ילדה אחת עם בגדים שמצב תקין, ונצפתה רק מורה אחת מבוהלת דוהרת בפניקה לכיוון חדר המנהלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלימות כלפי הילדים היתה לפני 45 שנה בגדר הנורמה."חוסך שבטו -שונא בנו". מעניין מה היה יעקב - זה שמופיע באייל -אומר על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אבל זה רק אומר שאלימות מבוגרים כלפי ילדיהם היום באה מצד מבוגרים לא נורמטיביים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה אומר שמצאנו מתאם הפוך בין הפעלת משמעת על ידי ההורים ואלימות של הילדים. האם אתה מסכים עם מה שנאמר שהאלימות היום הרבה יותר גרועה ממה שהיה אז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש היום יותר אלימות. גם מה שיש יותר שקוף. התקשורת בזמן שהייתי ילד לא פרסמה הרבה דברים. אני כופר מכל וכל במתאם שלך. הורים סמכותיים לא מוציאים ילדים פחות אלימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע למה אתה מכוון בהורים סמכותיים. ברור לי כשמש בצהריים שילדים שיודעים שיש גבולות ויש כללים והם לא יקבלו כל מה שהם רוצים רק בגלל שיצעקו וייללו, יהיו פחות אלימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורים סמכותיים אינם רק כאלה המציבים גבולות. המילים:גבולות וכללים הן מילים מאד כוללות. יש כל מיני גבולות וכל מיני כללים. ישגבולות שהם כלא, יש הורים סמכותיים הרודים ומדכאים את ילדיהם, יש המכים את ילדיהם מטעמים חינוכיים והמכות הן דבר תדיר. לפעמים הגבולות מתבטאים באי קבלה.הסיסמאות שהעלית הן סתמיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעד עובר בגווי למחשבה שאתה מורה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד כלום לעומת החלחלה שאוחזת אותי כשאני חושב שאני אהיה מורה, חלילה. לעצם העניין, אינני יודע אם אתה לא מנסה להבין את מה שאני טוען או שאתה באמת מאמין שילדים צריכים לגדול בלי כללים חוץ מבא לי. אני יכול להעיד שהנזק לילד כזה הינו אדיר. ילד שלא העניקו לו גבולות, יכולת לקבל סמכות ושליטה עצמית הוא ילד מסכן, מסכן להחריד. אני על כן מעדיף להניח שאתה פשוט מעדיף לא להבין את כוונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב פעם. אם נתייחס לבית הספר -בין בכלל בלי כללים ובין משמעת מטומטמת של לקום כשהמורה נכנס (אולי לצעוק איי איי סר)ולחשוב שזה מכניס כבוד למערכת, רחוקה הדרך. הכבוד צריך להיות הדדי. שלא לדבר על מסגרות נוקשות למיניהן שאין בתוכן כבוד אלא רק יראה. אם נתייחס למשפחה, בלי לתאר לאילו מסגרות אתה מתכוון אים לדברים שלך כל משמעות והם אינם אלא סיסמאות חלולות. הלא מסגרות יכולות להיות גם מדכאות, שוברות והרסניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, לא הבנת מה שאני רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לחופש יש מסגרת. (תגובה 33482) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי. השאלה איזו מסגרת. האם חומת בטון בגובה שמונה מטר או משהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב(סיסמא1 של) בי"ס תפן החופש בא לפני המסגרת. __ 1 כן, אני יודע, לפי האקדמיה צ"ל סיסמה. מעניין האם הרבוי הוא עדיין סיסמאות, או שמא יש לומר "סיסמות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיסמאות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שבטבלה שהם מביאים, הם כותבים כי הרבוי של דוגמה הוא דוגמאות. לעומת זאת בציטוט של החלטת האקדמיה (במסגרת) הם מביאים: "שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית... נכתבים בה' בסופם. *דוגמות* (ההדגשה שלי) נוספות: סדנה, טבלה..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם מסבירים את זה קצת למטה מהדוגמה. האקדמיה לא החליטה לגבי רבים, וגם יש לזה סיבה. הסיבה (כפי שכתוב), היא שבצורת יחיד זה נאמר אותו הדבר, אבל בצורת רבים צורת ההיגוי משתנה. בגלל שמילים כמו – דוגמאות או טבלאות – השתרשו כבר בשפה העברית, האקדמיה לא שינתה את זה, ו"מרשה" להגיד גם בצורה הארמית המקורית. אבל עדיין, הריבוי הנכון מבחינה אקדמית או אקדמאית :-) היא דוגמות או טבלות, ולא דוגמאות או טבלאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודייק: ססמאות וכן ססמות, ללא יו"ד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. בביה"ס אתה חייב להיות נוכח עפ"י חוק חינוך חובה. באוניברסיטה אתה מתוך בחירה. 4. בביה"ס אתה איפשהו בין ילד לבין בן נוער. ההורמונים, מה לעשות, משתוללים... 5. על ביה"ס לא אתה משלם, אלא הוריך. גם אם ההורים מממנים אוניברסיטה, אתה נמצא כבר בגיל שבו מתחיל להיות לך אכפת מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוניברסיטה אפשר להעיף אותך, מבי''ס לא. המסקנה ברורה - תחרות חופשית בין בתי ספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת משטרו העריץ של קים ז'ונג איל יש להפיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 131876 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צמבל.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה לוקח את החיים בכלילות אופיינית. כליל, כליל, אייכה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנני. צר לי שאיני יכול להשתתף בדיונים כבעבר, אבל הצטרפתי לקבוצת מחקר למאסטר, מה שבולע את רוב זמני. אני מנסה להתעדכן בדיונים שנראים לי מעניינים, אבל זה לא תמיד הולך לי. אך אל דאגה --- כשאפרוש לגמלאות אוכל לחזור לעיסוקי האייליים הנושנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיפוש מראה שזה התחיל ב 03.03.2003 תגובה 133280 עושה רושם שזה עבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הגיל. זה הכול נובע מההורמונים של גיל הטיפש עשרה. שים לב גם לכך שהסטודנטים בארצות נכר הממשיכים ללמוד מיד בסיום התיכון נחשבים לקבוצת אוכלוסיה בעלת התנהגות פרועה. בעוד הסטודנטים הישראלים הבוגרים יותר נחשבים ליבשים. (יתכן גם שיש השפעה לעובדה שהישראלים כבר חיו מספר שנים מחוץ לבית ההורים בעוד שבחו''ל הסטודנט עוזב את ביתו לראשונה וחש שהוא יכול להשתולל בלי השגחה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה חושב שאין בעיות משמעת באוניברסיטה? יש, אבל פחות (מהסיבות שכבר צויינו כאן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נתקלתי אף פעם בבעיות משמעת בטכניון. לא כסטודנט ולא כמתרגל. זה פשוט לא יתכן שיהיו בכיתת לימוד כמה ליצנים שיפריעו באופן שיטתי ומסביבם להקת מעודדים כמו שיש בבי''ס. זה פשוט בלתי אפשרי. הסטודנטים מאמצים את כל יכולת הריכוז שלהם להעתיק מהלוח בקצב שהמרצה כותב, בו בזמן להקשיב לדבריו, ואולי להצליח לחשוב קצת ולנסות להבין. אם מישהו ינסה להפריע - יעשו בו לינץ'... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכורה לי במיוחד הרצאה באינפי 2 שבה המרצה שלנו היה חולה ומרצה אחר בא להחליף אותו. הייתה בכיתה מהומת אלוהים, והמרצה נאלץ להרביץ כמה פעמים לשולחן ולצעוק לפני שהסטודנטים הואילו בטובם להשתתק. אני הרגשתי בושה ואני זוכר שחשבתי "מה הולך כאן? אנחנו כבר לא בבית ספר!" אירועים כאלו נדירים הרבה יותר מאשר בבית ספר, אבל הם קורים. ככל שהכיתה יותר גדולה ויש בה יותר סטודנטים שלומדים את המקצוע שלא מרצונם, אני מעריך שהסיכוי לכאלו דברים גדול יותר. גם בקומבינטוריקה למדעי המחשב היו מהומות פה ושם, ואם תרצה אנסה להיזכר בעוד מקרים. אגב, לפעמים קורה שגם סטודנט טוב ומתעניין בדרך כלל מפריע נקודתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינפי 2 זה קורס קטן של מתמטיקאים, כולם נמצאים שם מרצונם. אגב, כל הכבוד שהצלחת לעבור אינפי 1 :-). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינפי 2 זה קורס שחובה על כל מי שלומד מתמטיקה, מתמטיקה-פיזיקה, מתמטיקה-מדעי המחשב ועוד כמה מסלולים ללמוד. אמנם, כל מי שנמצא במסלולים הללו נמצא בהם מרצונו, אבל זה לא אומר שהוא רוצה ללמוד אינפי 2 בהכרח. אינפי 1 הוא קורס קל בהשוואה לחדו"א 1 (הקורס הטכניוני המקביל והעמוס פי כמה, אם כי כנראה פחות מעמיק, של הלא מתמטיקאים). כל הכבוד לאלו שעוברים חדו"א 1. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "חדו"א"? "חדווה ואורך רוח"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט, חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי. הסיבה שבגללה קוראים למקצוע למתמטיקאים "אינפי" (קיצור של "חשבון אינפיניטסימלי") ואילו למקצוע ללא מתמטיקאים "חדו"א" למרות שאלו שתי מילים לאותו דבר לא ברורה לי במיוחד (גם הקורס שעוסק בפונקציות במישור המרוכב נקרא "תורת הפונקציות" כשהוא למתמטיקאים ו"פונקציות מרוכבות" כשהוא ללא מתמטיקאים). אגב, נדמה לי שהקורס המקביל המדוייק הוא חדו"א 1 מ' ("מורחב"), אבל אני לא בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לפונקציות מרוכבות קוראים "תורת הפונקציות", אז איך קוראים לפונקציות ממשיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פונקציות ממשיות". אין קורס שירות בנושא, עד כמה שידוע לי. מה שכן, השם לא כל כך ברור לי. יש קורס בשם "תורת המידה" שהוא ההמשך, אבל זה עדיין לא מסביר למה לא קוראים לקורס המקורי "מבוא לתורת המידה" או משהו דומה. הרי על פונקציות ממשיות לומדים גם באינפי 1. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קורס שירות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורסים שניתנים על ידי הפקולטה למתמטיקה עבור לא מתמטיקאים. לא ידעתי שכל כך הרבה מהטרמינולוגיה הטכניונית היא ייחודית לטכניון... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הטרמינולוגיה הטכניונית היא יחודית לטכניון. ______ אמיתי, למד באוניברסיטת תל-אביב ועובד עם (כמעט אך ורק) בוגרי טכניון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיות משמעת בגיל 20 אינן דומות לבעיות כאלה בגיל 10. באונ', הסטודנטי יבריז משיעורים, יעתיק במבחנים, יזייף עבודה פה ושם, יביך את המתרגל חסר הביטחון בצורה שיטתית וכולי. הרבה יותר סובטילי ויותר מתוחכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה הערך של זה, אבל מנסיוני ה*אישי* במכינה של אונ' חיפה (בה אכן היו בעיות משמעת בקרב הסטודנטים שהזכירו לי את ימי בית הספר העליזים), התזות השונות שעלו פה (גיל הסטודנטים, באונ' משלמים על הלימודים, הלימודים הם למען עצמך ולא נכפים על הסטודנט ועוד...) נראות לי מופרכות או לפחות לא מדויקות. גיל: ראיתי במכינה אפילו מבוגרים (30+) שהתנהגו, פשוטו כמשמעו, כמו ילדים קטנים. כסף: גם המכינה עולה כסף. כפיה: קיימת באותה מידה כמו באונ'. הרכב האוכלוסיה: לא נראה לי כהסבר מוצלח (אותם הסטודנטים מתנהגים באופן שונה בלימודים עצמם, בהשוואה לאופן התנהגותם במהלך המכינה). אפילו ההבדל העיקרי בין הלימודים באונ' לבין הלימודים במכינה (חובת נוכחות) לא משכנעת אותי שפה קבור הכלב - גם בלימודים לתואר יש חובת נוכחות, בקורסים מסוימים. התזה שלי לבעיות משמעת בבתי-הספר ובמכינה ולהעדרן (היחסית) באונ': במכינה נהגו המרצים להתעסק בבעיות משמעת (לא יודע למה) ובלימודים עצמם יש מדיניות של אי-התעסקות בדברים כאלה (Zero Tolerance). אף אחד לא מנסה לתקן את דרכיך אם אתה לא משחק את המשחק האקדמי (אתה פשוט מפסיד בו וזהו). באמת בקורס מסוים, עם מתרגלת עם אופי מאוד "מורתי" (ועם חובת נוכחות מיותרת), זכיתי לראות שוב את אותה החלפת מהמורות מוזרה וכאילו רגרסיבית בין סטודנטים לבין "המורה תירצה" (זה כמעט הגיע לרמה הטל פרידמנית של "מחר, בוחן פתע בנושא - דרדרי מדברררר"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הגורם המשפיע ביותר הוא עד כמה החומר הנלמד מעניין את הסטודנט. תלמיד שהחומר לא מעניין אותו לא יתפרע בהכרח, אבל אם הוא מופרע יש סיכוי טוב שזה מה שיקרה. לעומת זאת, גם תלמיד מופרע שנתקל במשהו שמעניין אותו (ואני בטוח שכל אחד יכול להיתקל באוניברסיטה במשהו שמעניין אותו) יקשיב ולא יתפרע. ניחוש פרוע שלי גורס שבמקצועות חובה, מעניינים ככל שיהיו, עדיין יהיו הרבה סטודנטים שהחומר לא מעניין אותם והם שם רק כי הם חייבים. זו לא בהכרח צריכה להיות חובת נוכחות - סטודנטים יודעים שאם הם לא יבואו להרצאות הם בצרות, אז הם מחליטים לבוא בכל זאת, אבל כשהם בהרצאות עצמן הם מאבדים את המרצה מהר ואז מתחילים להתפרע. נקודה שאולי מחזקת את הטיעון שלי היא שבמקצועות רשות (בפרט אלו האזוטריים יותר) שלמדתי לא היו בכלל התפרעויות. גם אם נניח שחלק מהמופרעים נושרים, אני די בטוח שחלקם ממשיך ומגיע גם למקצועות בחירה, אבל שם הוא לא מתפרע כי זה מעניין אותו (כמובן, ייתכן שאני הולך למקצועות בחירה שמעניינים רק את הלא מופרעים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהתיאור שלך מדויק. משום כך הייתי מציעה לבטל את חובת הנוכחות (מלכתחילה לא ברור לי מדוע מקיימים אותה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטכניון, עד כמה שידוע לי, אין חובת נוכחות כמעט באף קורס, כשהיוצאים מן הכלל הם הקורסים של המחלקה ההומניסטית (שכוללים את קורסי הספורט). כפי שכתבתי בהודעה הקודמת, זה לא בהכרח עוזר כי יש סטודנטים שמרגישים שהם חייבים לבוא להרצאות פן יבולע להם (מה שנכון - מי שלא בא להרצאות כל הסמסטר והוא לא מהאלה שמוציאים 100 בכל מקצוע, לרוב נצפה כשהוא בהתקף היסטריה יום לפני המבחן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "המחלקה ההומניסטית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחלקה שמעבירה קורסים לא ריאליים. למשל: ספורט, שפות, פילוסופיה, אמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. זו מחלקה שנותנת תואר? או שאלה קורסים שמצורפים ללימודים מסוגים אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצורפים. חובה לקחת כמה נקודות בקורסי ספורט ובאנגלית (למי שאין פטור) ואת שאר הקורסים מחשיבים כנקודות של בחירה חופשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שתוכנית הלימודים של הטכניון היא ייחודית ביותר.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, עם כל הביקורת שיש לי על המוסד הזה, כמות קורסי הבחירה החופשית פה היא מדהימה... יעידו התוכניות שלי ללמוד איטלקית עוד איזה שנה-שנתיים לתוך התואר.. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטול חובת הנוכחות זה לא מספיק. צריך להוסיף חובת אי-נוכחות למי שמעז לפתוח את הפה הברברני שלו (או שהמרצה פשוט צריך לצאת מהכיתה). חד וחלק. בלי הסברים, בלי נימוקים, בלי ויכוחים, בלי נסיונות לחנך ובלי להזמין הורים :) לשבת בכיתה ישראלית זו חוויה מרנינה שעובדת עפ"י האלגוריתם הבא: 1. רעש ומילמולים שהולכים וגוברים ביחס ישר לפונ' הזמן. 2. "שששששש..." עצבני מגיח מאחת הפינות של הכתה1 => שקט כמעט מוחלט למספר שניות. 3. רעש ומילמולים שהולכים וגוברים. 4. עוצמת מילמולים ששוברת אפילו את המרצה. 5. המרצה מבקש שקט (או מתחיל נאום בצורך של שקט) => שקט כמעט מוחלט למספר שניות. 6. כל עוד לא נגמרה ההרצאה, לך ל-1. (שמתי לב לכך שחומרת הבעיה היא גם תלוית חוג, אבל היא מופיעה בכולם ברמה זו או אחרת של חומרה) _______________ 1 ניתן להכניס כאן את הבדיחה המאוד מצחיקה, שממש לא חוזרת על עצמה, בה סטודנטים שונים עושים "שששששש..." אחד לשני למשך מספר שניות. מצחיק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכן אתה מכניס כאן את היכולת של המרצה לעניין את הכתה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכניס. אם זה לא מעניין את הסטודנט (ולא חשוב מה הסיבה), שיואיל בטובו לצאת מהכיתה (או שיקרא ספר). בדיוק כמו שהוא יודע (חה!) שאם הוא יושב בקולנוע והסרט משעמם אותו, זו לא סיבה להפריע למי שיושב לידו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בלי נוכחות בשיעורים כלשהם, איך הסטודנטים ייפגשו את החבר'ה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נורא פשוט. שימצאו לעצמם חיים :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחייך. הם סטודנטים, לא? האוניברסיטה אמורה להיות אחראית עליהם, לא? שיקצו לפחות כמה אולמות לפגישה עם החבר'ה שלא בא להם על השיעורים, או לכאלה שאוהבים לתקשר באמצעות מלמול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קפיטריות, דשא, פינות עישון, מסעדות, מק דונלדס, סתם מקומות ישיבה, חדרי תירגול ריקים ופתוחים לרווחה, מרתף 10... באמת שלא חסרים מקומות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה, אתה דובר של האוניברסיטה?:) חוץ מזה, אתה לא יכול לצפות מסטודנטים עמוסים שימציאו רעיונות יצירתיים כל כך בעצמם. מקום שמוגדר כ"פינת עישון" או כ"דשא" גורם לאנשים לעשן או לשתול דשא בהתאמה. צריך שמישהו יכתוב עליו "מפגש ומלמולים" כדי שהוא ישמש למפגש וממלמלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באונ' שלי יש דווקא סטודנטים יצירתיים, בעלי יכולת לעשות אינטגרציה של החומר. אצלנו מקום שמוגדר כ''פינת עישון'' או כ''דשא'' גורם לחלק מהאנשים לעשן דשא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זו אינטגרציה מתבקשת, אם יורשה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסתם את הנקודה - הסטודנטים העצלנים חייבים להיות נוכחים בשיעורים, כדי שיזהו את החרוצים ויידעו עם מי אפשר להתיידד ולצלם ממנו/להתכונן איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה הסבר מנצח.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-BGU היה (עדיין יש?) חדר מוזיקה. היו שם כריות ומזרונים שיכולת לרבוץ עליהם, וספרית תקליטים1 די עשירה2 שיכולת להזמין איזה מהם3 יושמע כשיגיע תורך. בכל רגע נתון היו שם 20÷5 סטודנטים (וסטודנטיות). ___ 1 זה היה בימים שבתקליט היה חור. 2 יותר עשירה מזאת שהיתה לי בבית, אבל לא בסדר גודל. 3 למעשה, איזה חצי. ההזמנה היתה לצד, לא לתקליט שלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זו אוניברסיטה שמבינה מה זה סטודנטים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי היה מרצה שנהג פשוט להתחיל לדבר, ''על הדקה'' עם תחילת השיעור, בקול נמוך וללא מיקרופון. זו היתה אפילו כיתת מבוא, באחד האולמות הגדולים עם האקוסטיקה הגרועה. בד''כ לקח כחצי דקה עד שמישהו היה שם לב שהשפתיים של המרצה זזות, ומכאן והלאה כולם השתתקו בהדרגה. קשה להאמין, אבל זה עבד כל פעם (מצד שני היה מדובר באדם גדל גוף ונוח לכעוס, אז קצת פחדו ממנו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה לי פטנט גאוני. וראיתי מישהי קטנה ושברירית עם קוטל דקיק במיוחד שהפעילה את זה באופן יוצא מן הכלל על קבוצת אנשים צעקנים והיסטריים, שלאיש מהדוברים לפניה לא נתנו אפילו לגמור משפט... זה היה מדהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו לי שני מרצים שהשתמשו בשיטה הזאת. מרצה עם קול קטן ורגוע שישמה את זה בצורה מושלמת (הפגיזה אותנו לאט ובשקט בכמויות חומר בלתי נדלות) ומרצה שהשיעור שלו הפך להיות שיעור לא קוהרנטי שכל כולו פנטומימה לסירוגין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו לי היה מרצה כזה. הוא היה יושב לו על השולחן שלפני הלוח ומדבר אל עצמו. כשתלמידים מאחור היו מתלוננים שאי אפשר לשמוע אותו הוא היה מזמין אותם להתקרב ולהיות בשקט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם גדי מעלי. בין השאר, זכור לי מתרגל טכניוני שבשלב כלשהו התייאש, ועזב את הכיתה לפני תום השעה בגלל רעש בלתי נסבל. מנסיוני כסטודנט ומתרגל בארץ וכסטודנט ומרצה בארה"ב, הסטודנטים בארץ הם לאין שיעור יותר רעשניים וגסי-רוח מעמיתיהם בארה"ב. (אני מתכוון כאן להתנהגות *בתוך* הכיתה; בהחלט ייתכן שמחוצה לה - במסיבות, במעונות וכדומה - הסטודנטים האמריקאיים הם פרועים יותר. דומני שלכך התכוון טולו בתגובה 319229.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שנתקל פעם במורים כתלמידים באוניברסיטה, יודע שלפעמים יש גם יותר (בעיות משמעת באוניברסיטה מאשר בבית ספר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולחיזוק, אני נתקלתי גם באלימות בין גדרות האוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע למה ואיפה יש בעיות משמעת, ואני בדרך כלל מפקפק בפתרונות קסם. אבל פעם, לפני הרבה שנים, לימדתי/תירגלתי במקביל קורס בכלכלה בבן גוריון ותכנות מונחה עצמים במכון הסבת אקדמאים1. בסוף הסימסטר רשמתי לעצמי בפנקס השחור (עמוד ארבעים ושלוש) שלעולם, אף פעם, בשום פנים, ובלי יוצא מהכלל, אני לא אנסה ללמד במסגרת עם נוכחות חובה. 1 אנשים מבוגרים ומוכשרים עם תואר ראשון עד שלישי, שלא יקבלו דמי אבטלה אם לא יגיעו לקורס מחשבים. שלושה או ארבעה מתוך העשרים למדו, והשאר בזבזו (לי ולעצמם) את הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיות המשמעת לא היו בגלל נוכחות חובה אלא בגלל חובת הנוכחות בקורס שלא לאבדו דמי אבטלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההבדל הוא שבבי''ס אין תחושת מטרה כמו באוניברסיטה. אולי התלמידים אינם חשים שיש להם מה להפסיד, שהם נתונים בתחרות. הלימודים בבי''ס מאוד לא אינטנסיביים ותכליתיים יחסית לאוניברסיטה או לקורסי בגרות פרטיים או לקורסים של משרד העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במקרה התלמידים צעירים יותר? איך אפשר להשוות בני עשרה לבני עשרים +? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעתים מתגלות נקודות דמיון מפתיעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקלות. גיל (ולפעמים אפילו היותך הורה ומפרנס) זה לאו דווקא משהו שמגיע יד ביד עם בגרות נפשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מדברים על נטיה. אם תקח קבוצה אקראית של 40 בני עשרה ו-40 בני 22 , תכניס אותם לכתה, סביר להניח שבני העשרה ישתוללו יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כמובן דרך טובה לבסס את דעתי כהלכה, אבל בכל זאת... גם אם יהיו הבדלי נטיה כלשהם (סביר להניח שיהיו), אני לא מסכים שההבדלים יהיו גדולים במיוחד. לדעתי, הבדלים ברורים יותר יראו בהתאם לסוג הכיתה אליה תכניס כל אחת מהקבוצות. הכנס קבוצה של בני 40+ לסביבה לימודית הזהה לבית ספר תיכון ותראה איך הם חוזרים חיש מהר להתנהגות האינפנטילית/מרדנית שאפיינה את שנות הטיפש-עשרה שלהם. רוצים להשתתף בניסוי? שמעתי כל מיני סיפורים על התנהגות של "מבוגרים" בכיתות של קורסים של משרד הרישוי ועוד כל מיני סיפורים פיקנטיים (ומשעשעים) על התנהגות של "מבוגרים" במהלך בחינות במכוני מיון (ועוד פה מדובר בקבוצות של אנשים שלא נמצאות מספיק זמן ביחד כדי ליצור לכידות, כמו בתיכון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שאתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''התנהגות של ''מבוגרים'' בכיתות של קורסים של משרד הרישוי'' - חייב לאשר את דבריך. השאלה היא מה האיפיון של סביבת ביה''ס הגורם לבעיות משמעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי (סתם רעיונות), חלק או כל המרכיבים הבאים: 1) היומרה לחינוך. 2) תחושה של חוסר משמעות בקרב התלמידים ("למה אני פה?"). 3) חובה/כפיה. 4) חינם. 5) לכידות התלמידים והיבדלותם מן המערכת. 6) סובלנות המערכת לתופעה (ככל שהמערכת מצליחה להמשיך לתפקד, כאילו עסקים כרגיל1, בזמן גילויים של התופעה, כך תגבר התופעה). כמו במקרה בו הורה רץ להרים ולהחזיר את הצעצוע ואומר "אסור!", כל פעם שהזעטוט שלו זורק אותו על הריצפה. ___________ 1 זה כולל נסיונות לטפל בבעיה, שאינן "שבירת כלים", כולל עונשים משמעתיים שונים ומשונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
7) מבחן הסלולרי - מודד כמה התלמידים פורקים משמעת עד כדי דיבור בכיתה. יש לזה סולם על פי דרגות החומרה: סלולרי כבוי (כבוד למורה ולנסיבות) סלולרי פועל על רטט סלולרי מצלצל ומשתיקים אותו מצלצל ועונים "הלו!" בלחש (היה אחד כזה בהשתלמות נהיגה מונעת) מצלצל ומדברים כרגיל (סימן מובהק להתרופפות משמעת חמורה, ידוע גם כתסמונת "המורה הדחליל"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) יש עוד דרגה שלה הייתי עד (תסמונת "המורה הנרמס"). הסלולרי מצלצל ומדברים כרגיל (עם הסטודנט שחייג ויושב בצד השני של הכיתה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המורה הנרמס"? אתה רוצה לומר לי שהוא עדיין בחיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חי ונבעט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הילדים הם אוהבי קטטות? לא נכון, הם גם תמימים, נוחים, ותרנים – הסתכל נא יפה בתנאי עבודתם ובחייהם המשותפים. נסה נא להושיב ארבעים פקידים בחדר אחד, להחזיק אותם חמש שעות על ספסלים בלתי-נוחים בעבודה אחראית, תחת ביקורת קפדנית מתמדת של ממונה, איש את עיני רעהו ינקר" . (יאנוש קורצ'אק, "כיצד לאהוב ילדים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוי הזה נקרא ''שירות מילואים באבטחה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל אימון מילואים אני מגלה שאנשים מבוגרים, בעלי מקצוע והורים לילדים, רק עולים על מדים וחוזרים מנטלית לגיל 18. הומור אינפנטילי, הטרדה הורמונלית (על גבול הפלילית) של המדריכות, חוסר אחריות (נסו לתת לחייל מילואים, מנכ"ל באזרחות, משימה פשוטה בלי להשאר לידו ולפקח עליו), שכמובן בא עם תירוצי בית ספר (איחרתי כי השעון לא צלצל) ואווירה כללית של "לדפוק את המערכת". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |