בתשובה לאנטילופה, 18/03/09 13:47
לא 506363
התשובה מן הסתם היא נוהל חניבעל.

זו המסקנה ההגיונית היחידה מכל הנימוקים שמועלים כאן ובתקשורת ובפיו של אולמרט לכך שאין לשחרר את גלעד שליט.

זו המסקנה כי הנימוקים עצמם, כמו שרמזת, ביזאריים, משיחיים משהו, ונסמכים על מספרי אצבע וכל מיני חישובי קיצים של מספר קורבות, בנוסף לנימוקים סנטימנטליים דווקא כלפי קרוביהם של קורבנות פיגועים שמתו ונטמנו באדמה.

והכל הכל תלוי במין מספר קסם.
נזכרתי ששמעתי פעם הרצאה של המומחה הגדול ביותר לתורת המשחקים (את שמו עכשיו שכחתי, הוא אמריקאי עם שם רוסי). הוא אמר שבכיסו יש חפיץ (גאדג'ט), שאם יילך לאיבוד תפרוץ מלחמה אטומית. הוא הוציא את החפץ מכיסו והציג אותו בפנינו - איזה מין מחוטל קטן מפלסטיק צהוב - ואמר שהוא שומר עליו מכל משמר. ועובדה, עד כה לא פרצה מלחמה כזאת.
הוא אף הוסיף ושאל אם מישהו מאיתנו מוכן לקחת את הדבר הזה ולזרוק אותו. לאף אחד לא היה אומץ.
לא 506365
השאלה היא לא מהו מספר האסירים המשוחררים . השאלה היא *מי* המשוחררים. שחרור 500 מיידי אבנים הוא הרבה יותר נסבל לישראל מאשר שחרור 100 מתכנני פיגועים המוניים.
לא 506367
כמדומני המחלוקת היא על חסידי אומות עולם כמו מתכנני הפיגועים במלון פארק, במסעדת מקסים ובדולפינריום.
לא 506368
וכאן יש פירוט מי המופלאים שהחמאס חפץ ביקרם.
לא 506366
אומן?
לא 506375
זה היה אנטול רפפורט
לא 506412
הטענה איננה ש"אין לשחרר את גלעד שליט", אלא שאין לחתום על עסקה העלולה להביא פיגועים עתידיים ושפיכות דמים רבה.

לא מספר קסם ולא מספר מאגי, כבר הסבירו לך שהעניין הוא בתחומי ההתמחות והפעילות של אותם אסירים ולא בכמה פלוסים או מינוסים - הפלוסים והמינוסים פשוט עוברים יותר טוב בתקשורת לקורא/צופה הממוצע. הנימוקים אינם משיחיים ולא ביזאריים אלא נובעים מן הנסיון, ובייחוד מנסיון עסקת ג'יבריל ‏1.

דרך מחשבה מבוזרת ואסוציאטיבית כפי שמובעת בתגובתך (גאדג'טים, מטאפורות, הצגה קטנה של רפופורט וכיו"ב) היא נחמדה כששולחים פוסטים לאייל, אבל היא מסוכנת מאוד כשפועלים אופרטיבית בדרג בטחוני-מדיני וחייבים להחליט החלטות רציונליות.

1 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3591495,00.h... תחת כותרת "לקח ג'יבריל"
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506420
אני מעריכה את הספק שאתה מטיל בדבריך כשאתה כותב "עלולה" להביא לשפיכות דמים רבים. יש בכך יושר אינטלקטואלי, כי אחרים מצטטים את המנטרה הזאת בלי ה"עלולה", בבחינת "זה ידוע". אם קראת את דבריי ודאי שמעת על שדרוג המנטרה, שכן על פי התקשורת האסירים הבטחוניים האלה הם כבר לא פחות מ"נכס אסטרטגי" של מדינת ישראל. או שמא זה נשמע לך הגיוני.

החמאס לא זקוק לאסירים האלה כדי לבצע פיגועים. עזה מולידה טרוריסטים בקצב של 50 ליום ובטור גיאומטרי, והרצון שלהם לפיגועים ולירי טילים ולחטיפות לא התפוגג עקב זה ש-‏450 מהם עצורים אצלנו. אם כבר אז להיפך. אפילו הנימוק של "הילת הנצחון" כבר יותר הגיוני מהנימוק של שפיכות דמים, כי יש להניח ששחרור האסירים יעלה את המוראל בעזה ואת קרנו של החמאס.

אגב, מניין לנו שחמאס במוראל גבוה רע לנו יותר מחמאס במוראל ירוד? עופרת יצוקה, למשל, העלתה את הפופולאריות של החמאס בגדה. אני אסתכן ואומר שחמאס במוראל ירוד יותר מסוכן לנו מחמאס במוראל גבוה.

אבל נחזור למנטרות שחזרת עליהן: עסקת ג'יבריל - כביכול שחרור האסירים בעסקת ג'יבריל הביא לאינתיפדה הראשונה.
איש לא יודע מה הוביל לאינתפידה הראשונה, אבל הקלישאה הזאת חזרה כל כך הרבה פעמים שהיא נחקקה בדמיון הציבורי כעובדה היסטורית. זה קורה הרבה. האמת היא שאיש אינו יודע מה הצית את הפתיל אל שהאינתיפדה הראשונה אחרי שנים ארוכות של שתיקה כנועה (כך לפחות זה נראה לנו) מצד ערביי השטחים. האינתפידה פרצה באופן כל כך בלתי צפוי שאפילו ערפאת הופתע, וקפץ על העגלה הזאת רק אחרי כמה ימים.

אם כך, הסירוב להחזיר את ה-‏20 אסירים האחרונים מנומק בשיקולים רציונאליים אלה:

1. כבוד, לא לתת לחמאס "הילת מנצחים", וכולי: שיקול רציונאלי מפורסם.

2. סנטימנטליות כלפי קורבנות הפיגועים, ראה הכתבה הסנטימנטלית של רביב דרוקר בערוץ 10 נגד הסכום שליט. ממש מוזר, כי את הקמפיין לשחרור גלעד שליט מאשימים בסנטימנטליות כלפי החי. אפילו כאן קראתי מישהו מתרעם על כך שהכאב של גלעד שליט החי הוא נחלת הכלל, ואילו כאבם של החיילים שנהרגו בטנק שלו נשאר כאבן המשפחות. הכאב גדול מאד, אבל איזה רציונאל מביא מזה למסקנה שגלעד שליט החי צריך להישאר בבור שהוא נמצא בו.

3. שיקולים פוליטיים ופחד של אולמרט מפני תגובת הימין. ודאי שמת לב שלצאת למלחמה נחוץ הרבה פחות אומץ מאשר לעשות מהלך של שלום. מוזר, אבל אמיתי. עוד לא היתה מלחמה שהתקשורת לא התגייסה אליו כגוף אחד - עד שהסתיימה. כל זה רציונאלי.

4. נקמה: אם אנו כבר נאלצים לשחרר אסירים עם דם על הידיים, לפחות לא נשחרר את אלה עם הכי הרבה דם על הידיים. להזכירך, אין מדובר בפושעים של העולם התחתון. אמנם אין זו מלחמה בין שתי מדינות אלא מלחמה בין ארגון טרור לבין מדינה, אבל הרציחות האלה נעשו מסיבות פוליטיות. אנחנו מצידנו קטלנו בהם הרבה יותר רק במלחמה האחרונה.

5. מנטרות מפחידות שאין לערער אחריהן, כגון "שחרור האסירים יביא לשפיכות דמים רבה". עכשיו לכי תתווכחי עם אמונות רציונאליות כאלה. כתבתי כבר על עיסקת ג'יבריל.

6. הממשלה עושה כל שלאל ידה: עובדה, בשב"כ אומרים שהנושא בראש סדר היו םשלהם, אולמרט במו פיו אומר שהוא עושה ה-כ-ל. מי שמאמין לזה ברור שאין לו די ניסיון בעולמנו. מי שיש לו ניסיון יודע שלא עשו כלום.

7. הקמפיין צריך להיות מופנה אל העולם ולא אל ממשלת ישראל: קמפיין עולמי לא יכול להזיק, אך אני בספק אם לעולם באמת כל כך איכפת מגלעד שליט. חוץ מזה, הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות הוא להסיר את האחריות לגורלו של שליט מממשלת ישראל.

8. השלמה ציבורית עם שבי של חייל לעוד עשר, עשרים, שלושים שנה. עד שימות אולי, ואז ירווח לכולנו. אני מודה שזה רציונאלי.

אלה פחות או יותר השיקולים הרציונליים למתנגדי הסכם שליט.

חן חן לך אייל אלמוני על המחמאות שחלקת לחוסר הרציונאליות המסוכנת שלי. אם הצלחתי לשכנע אותך בשמינית פסיק, אני מרוצה.
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506423
צריך להעלות לדיון ציבורי את גורלם של אסירי האויב במידה ויחתם הסכם שלום, ראה תקדימים: דרום אפריקה וישראל, עם תום המנדט הבריטי.
האם ייהרג ובל יעבור?
ואם לא, איך ומתי לשים את הגבולות?
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506443
רק סיבה אחת שכחת, ולדעתי היא הסיבה החשובה ביותר שבשלה אין להפריז במחיר שאנו משלמים: מחיר גבוה יעודד חטיפות נוספות.
"גבוה", בהקשר זה, הוא מחיר שמעליו "משתלם" לאויב לנסות לחטוף עוד חיילים. הסטטיסטיקאים מוזמנים להציע מודל.
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506451
בלוחמת טרור, הראוותנות נותנת נקודות.
חטיפה היא שיא בהשפלת האויב וחייליו, כשברירת המחדל היא הריגת החטוף וגם כשלון יכניס את האויב לכוננות מוגברת, חוסר נוחות והתשה, (איסור נסיעות בטרמפים וכו').
כל זמן שתהיה להם יכולת לוגיסטית תימשכנה החטיפות.
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506465
חטיפה, ובמיוחדת חטיפת חייל חי, היא עסק מסובך ומסוכן. בתרחיש קיצוני, שבו הממשלה מסרבת לחלוטין לשאת ולתת ומתייחסת אל החטוף כאל מת, והתקשורת משתפת פעולה בהשתקה, אין שום תועלת בחטיפה. מוטב להרוג ולברוח. מובן שהמציאות אינה כזו, ולכן יש נקודת איזון אחרת בין התועלת מהחטיפה והסיכון שהיא נושאת.
אין דין השבויים על דמיהן 506468
התקשורת בעידן האינטרנט לא ניתנת להשתקה, גם לא משפחתו של החטוף וחבריו החיילים.
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506482
המניע העיקרי לנסיונות החטיפה הוא שחרור האסירים- פיגועי מיקוח התרחשו כבר משנות ה-‏60 והם מתייחסים לאסירים כאל לוחמים שבויים. אנחנו מתייחסים אליהם כאל טרוריסטים ורוצחים שנשפטו וחייבים במאסר על פי חוק. כדאי התייחס כך לדברים ולא לראות את המניע העיקרי כרצון להשפיל אותנו. אני מציע גם לא לזלזל בסולידריות הפנימית אצלם ולהמעיט בלחץ החברתי הקיים אצלם לשחרר אסירים-שבויים על פי תפיסותיהם. אני מבקש לא לתקוף אותי כאילו שאני תומך בתפיסה הזאת שלהם; אני רק מנסה להציג את הדברים באופן אובייקטיבי.
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506498
שנות ה-‏60 ? אתה מוכן לפרט?
אבטחנו את הלוויות ילדי מעלות ב-‏74, ולא זכורים לי ארועים קודמים.
איני מזלזל באויב ובתרבותו, להיפך, אני מנסה לחשוב כטרוריסט,
אבל יש לי קשיים בגלל הבדלים תרבותיים (לא יכול לחשוב על הרג ילדים או על התאבדות).
בכל אופן, אם נשווה בין יחסי הקבוצות היהודיות בזמן המלחמה בבריטים, (הסיזון - תנועת המרי) למלחמת האזרחים הגלויה בין הקבוצות הפלסטיניות ולאחוז המשת"פים, ניווכח בהבדלים מהותיים.
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506454
ואין כמו פסוק מהמקורות בתור נימוק רציונאלי.
בידוע שמימרות הן תשובת מחץ בכל עניין ועניין, כמו למשל ''הקם להורגך השכם להורגו'' ו''עניי עירך קודמים''. עכשיו לך תתווכח עם פתגמים - אי אפשר, הם מנצחים תמיד.

מדובר בפסוק מעורפל שעבר פרשנויות שונות במהלך הדורות, וב''דמים'' אין הכוונה לדם כמו שאנו מבינים בימינו אלא לכסף, והכוונה היתה לעצור תופעה של חטיפות למען סחיטה כספית.

תכלעס כבר ענתה לך אנטילופ, ואפשר להוסיף שעל פי אותו היגיון שציינת כדאי להחזיר את כל האסירים שהחמאס מבקש ועוד להוסיף עליהם את האסירים שאיננו מבקש, ובכך לחסל את המוטיבציה שלו לבצע עוד חטיפות.

אבל אני מודה לך, כי באמת שכחתי את הנימוק הזה. משום מה סר חינו בזמן האחרון ואין מרבים לצטט אותו. אפילו כאן הוא לא הועלה.
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506462
המימרה היא רק תבלין.
שחרור כל האסירים אכן יפחית את המוטיבציה לחטיפות נוספות, אבל רק אם לא נלכוד אסירים חדשים.
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506471
טוב, איש לא יכריח אותנו ללכוד אותם.
חד גדיא 506483
הדברים שלך לאורך הפתיל חדים כתער ובכל זאת עמומים. האם את אומרת שצריך לשחרר את גלעד (וכל שבוי אחר) ב"כל מחיר" או לא?

אם הערך העליון שמנחה אותך הוא שלא נשאיר שבוי שלנו בידי האויב, אז:

1. אפשר באמת "להחזיר את כל האסירים שהחמאס מבקש ועוד להוסיף עליהם את האסירים שאיננו מבקש, ובכך לחסל את המוטיבציה שלו לבצע עוד חטיפות".

2. השאלה שתעלה במקרה כזה היא למה בכלל לאסור מחבלים (או לשבות גיבורים של האויב). הרי אם, כפי שהציעו למעלה, החטיפות נועדו רק לשחרר גיבורים (שמפוצצים אוטובוסים ומסעדות), נפסיק לעצור אותם ואז לא יהיו חטיפות ולא יהיו שבויים שלנו בידי האויב.

3. אבל, כדי "להפסיק לעצור אותם" עלינו לבחור בין שתי אפשרויות: א. לירות בהם לפני המעצר ולהחזיר לאויב את גופותיהם מיד. ב. להניח להם להמשיך בתפקידם - פיצוץ עוד אוטובוסים, מסעדות וכיוצא באלו.

4. אם יש לך העדפה ברורה, בין שתי האפשרויות הנ"ל, או רעיון נוסף, אנא שתפי אותנו. בינתיים, קל להניח, יהיה מי שיגיד שהחמאס בכלל לא מעוניין לפוצץ אוטובוסים - הוא הרי עושה זאת רק כדי לשחרר את פלסטין.

5. אז נשאלת השאלה: אם הדבר החשוב ביותר הוא שלא ישארו חילים שלנו בידי האויב, מדוע לא נפנה מראש את פלסטין, ובכך נמנע פיצוץ אוטובוסים, ולכן לא יהיה צורך במעצרים, וממילא לא תהינה חטיפות, ולא יהיו לנו שבויים שתמורתם צריך לשחרר רוצחים/גיבורים?

6. ובכלל, מה כל כך רציונאלי בלרצות מדינה יהודית?
חד גדיא 506487
אני ממליצה לך על הספרון "ספר תורת התבוסות והמפלות השלם" של שמעון צבר. הספר לא מסתפק רק בפירוט מעלות התבוסה, אלא גם מדריך צעד אחר צעד כיצד להבטיח אותה. בין שאר הפרקים יש בו פרק שכותרתו "בנועם שבי האויב", אכן, שבויים הם בלבול מוח ואבן ריחיים על גב המנצחים.
בפעם האחרונה שבדקתי הספר אזל מן הדפוס. כדאי להתקשר להוצאת עם עובד כדי להראות ביקוש, כי הספר הזה הוא פנינה נדירה.

לא אני התחלתי עם "הרציונליות". עניתי לאחד מהאיילים האלמוניים שטען שחוסר הרציונליות שלי מסוכן, לעומת פתגמים, נבואות, הילות נצחון וכבוד למתים על פני החיים, שהם רציונאליים.

אבל באמת אין שום דבר רציונאלי ביחסים בין בני אדם. הדבר הרציונאלי היחיד שאפשר להסתמך עליו הוא חוכמת ההיסטוריה. ועוד דבר אחד - אם שיטה לא מצליחה פעם אחר פעם, אות היא שיש לחשוב מזווית חדשה ולהחליף אותה. תראה, גם אני שבויה במנטרות, עובדה, קראתי לחמאס ארגון טרור. עצם הכינוי הזה מגביל את צורת החשיבה ואת יכולת הפעולה שלנו.

סליחה שלא עניתי על הסעיפים שלך אחד לאחד. אני עצלנית כרגע, רק לגבי סעיף 6: מאד רציונאלי מצידנו לרצות מדינה יהודית, ובזה באמת אין ספק.
חד גדיא 506488
המדינה היהודית היא סיפור די מצליח. די נעים לחיות בה, במיוחד אם משווים לסביבה הקרובה. כנראה ש''השיטה'' כן מצליחה.
חד גדיא בהנחה לחג 506501
ספרו של ש. צבר אכן מעולה, אך אין להתייחס אליו ברצינות יתרה,
מחברו בעל אג'נדה מוצהרת וכדי לשמור על פרספקטיבה נכונה כדאי לקרוא בד בבד את ''אנשי פנפילוב'' ולקזז את האחד בשני.
חד גדיא בהנחה לחג 506509
ברור, אדם שכותב פרק ושמו ''בנועם שבי האויב'' לא מתכוון שיקחו את התורה שלו ממש ברצינות. בכל מקרה הספר מאד משכנע ומופרך עד היסוד, או להיפך.
חד גדיא בהנחה לחג 506511
י. האשק כתב ב''שוויק'' פרק דומה, ולגמרי ברצינות...
''החייל האמיץ שוויק'', אם לא קראת, אז כבר עכשיו.
חד גדיא בהנחה לחג 506513
דווקא קראתי, אני זקוקה לרענון.
חד גדיא בהנחה לחג 506586
חוששתני, שבמקרה של האירופאים במלחמת העולם הראשונה, אכן היה ניתן לדבר על "בנועם שבי האויב".
כששליטיך שולחים מאות אלפים למות במלחמה מיותרת בעליל, עבור כיבוש עמדות מיותרות בעליל, שיכבשו שוב אחרי כמה שעות ע"י האויב ויכבשו שוב כמה ימים לאחר מכן במחיר נוסף של עשרות אלפי הרוגים, אבל מתייחסים אליך בצורה אנושית ונסבלת בשבי - אכן שבי הוא פתרון נפלא להציל את חייך במלחמה.
זה לא כל כך המצב במקרה שלנו. קריאה מהנה ב"צנחנים בכלא הסורי" של דן מרגלית וב"חוץ מציפורים" של עמיה ליבליך.

זכור לי קומיקס צרפתי שקראתי פעם - הצרפתים נורא מוצלחים בקומיקסים היסטוריים - על כל פנים, זה היה על חייל צרפתי וחייל גרמני במלח"ע 1. שניהם נותקו מיחידותיהם. הם מצליחים לתקשר ביניהם ומתיידדים. הם ממתינים באיזו ביקתה עד שיתברר איזה צבא יכבוש את השטח. ברגע שיראו את הצבא - החייל המשתייך לאותו צבא יכריז ששבה את החייל השני, ויקבל אות הצטיינות - בשאיפה. ברור לכל שהשני ירוויח, כי הוא יסיים את המלחמה, מבחינתו. על כל פנים, שניהם יצאו מורווחים מהעניין, מי יותר ומי פחות.
ואז נשמע הבקתה שלהם מופגזת, שניהם יוצאים, הצרפתים כבשו את השטח, ולפני שהצרפתי מצליח להצהיר שהוא גיבור ושבה חייל גרמני, הגרמני נורה בידי הצרפתים. הצרפתי נשפט על עריקה והתחברות עם האויב, ומשום שהוא התחרש בשתי אזניו מהפיצוץ, הוא לא הצליח להגן על עצמו, משום שלא שמע במה מאשימים אותו. הוא נורה עם שחר.
חד גדיא בהנחה לחג 506587
אני שונא צרפתים!
חד גדיא בהנחה לחג 506588
נסה צרפתיות.
חד גדיא 506505
תודה על ההמלצה. אם הייתי קורא כל ספר עליו ממליץ אייל/ת כדי לרמוז שדעתו מבוססת בכתובים, לא היה לי זמן לכתוב כאן. (כשאני רוצה לנפנף מישהו אני ממליץ על תהילים. תמיד אפשר למצוא שם סימוכין לדעתי, לא חשוב מה היא).

עזבי את ששת הסעיפים, השאלה החשובה הופיעה בשורה הראשונה: האם את אומרת שצריך לשחרר את גלעד (וכל שבוי אחר) ב"כל מחיר" או לא?

אני חושב שאם כתבת כל כך הרבה ובכזאת בוטות ועוקצנות, ועדיין לא ברור מה עמדך הבסיסית, אז עצלנות היא לא הבעיה העיקרית, כרגע.
חד גדיא + אחד חינם 506507
בלי קשר לדיון.
באמת כדאי לקרוא את הספר, לא כדי לבסס או לשלול דעות, אלא לראות נקודת מבט שונה לחלוטין מהמוכרות למתענינים בהיסטוריה צבאית,
כתוב בסגנון משובח וזורם בקריאה.
ולהקורא ינעם.
חד גדיא 506510
אתה לא צריך להתנצל, הספרון ממילא אזל מהדפוס. אני מקווה מכל לב שתודפס מהדורה נוספת. בכל מקרה נראה לי שפספסת את הנושא; זה ספר אירוני.

חשבתי שדעתי ברורה: יש לשחרר את כל ה-‏450. אני מניחה, כמובן, שזה מספר אחרי משא ומתן, אנחנו עלינו, הם ירדו, וזה המספר שהתכנסו אליו.

זאת גם בעיה, כי משא ומתן צריך להיות תהליך דינאמי - אתה מעלה עשרה שקלים, ההוא מוריד עשרה, אתה מעלה עוד חמישה, ותוך כמה איטרציות מתכנסים למחיר. אם מושכים את זה שלוש שנים המחיר האחרון של כל צד הופך לעקרון אידיאולוגי.
חד גדיא 506515
השמועות הן שהמשא ומתן התחיל כשישראל הציעה 70 והחמאס דרש 450 והסתיים כשישראל הציעה 370 והחמאס דרש 450.

אגב, בהמשך לתגובה 506356 למה 450 נראה לך מספר סביר?
עמדת הפתיחה של החמאס 506593
אדם מקושר למערכת אמר לי שממש בהתחלה החמאס דרש שיחרור מספר מאד מאד נמוך של אסירים, אבל לא יכל לתת סימוכין. עירית גל שהפיקה סרט תעודה על גלעד שליט נוקבת במספר 8, אין לי מושג על סמך מה.
עמדת הפתיחה של החמאס 506599
בתור שגריר הני"ט באייל, תוכל להסביר מה זה http://fish.blogs.nytimes.com/2009/03/15/to-boycott-... ? לי זה נראה כמו משהו שלא עבר עריכה (או לחלופין, מה שנשאר על רצפת חדר העריכה). לא הצלחתי לצלוח את הפתסקה הרביעית.
עמדת הפתיחה של החמאס 506601
באמת התחלתי לקרא את הבלוג הזה ולא גמרתי, ארוך מדי? הוא בכלל מתחיל בנושא אחר - נאוליברליזם - ואני מניח שהוא יקשר את זה לחרם, אלא שכאמור לא קראתי עד הסוף. בכל מקרה, הבלוג הקודם שלו בנושא נאוליברליזם שווה קריאה. חבל שהפרעת לי באמצע של החיים במאדים :)
חד גדיא 506528
עכשיו דעתך (ולא רק מילותיך) ברורה: לא "בכל מחיר". כן ב-‏450.

והנימוק: כי ב-‏450 הסתיים המשא ומתן.

אני לא תומך נלהב של רה"מ היוצא (זה לא IN לתמוך בו). אבל הוא ניהל את המו"מ ו*הוא* אומר שזה לא הסתיים, כי אנחנו עלינו והם לא ירדו. למרות שהתבזבזו שלוש שנים ונוסו כל מיני אמצעים כמו מבצעים ומצורים (שלא צלחו) ללחוץ עליהם.

אז השאלה בעינה עומדת: עכשיו, האם צריך לשלם כל מחיר נדרש או שיש סיבה אחרת שאת מסכימה לשלם 450 ולא 300 או 600?
חד גדיא 506531
מדברים כאן כל כך הרבה על ה-‏450 האלה, אז אולי רצוי להזכיר שה-‏450 "עם דם על הידיים" הם רק השלב הראשון ותמורתם גלעד עדיין לא אמור להיות מוחזר. אחריהם צריכים להיות עוד שני שלבים, של 300 ושל 250 אסירים "בלי דם על הידיים". בדקויות של דם ולא דם מצד ישראל אני כבר הולך לאיבוד כאן, ומצד החמאס סליחה אם אני עושה למישהו דכאון, אבל ממש לא ברור לי מנין לכולם הבטחון שאחרי כל ה-‏1000 נראה את גלעד חי ושלם.
חד גדיא 506537
לפי הכתבה מהארץ שלינקקו כאן למעלה, מדובר על 1500. כנראה שאף אחד לא יודע על כמה אסירים בדיוק מדובר, אבל דבר אחד בטוח וכאן בדיון (וגם חלק מהעיתונאים) שכחו אותו משום מה: מדובר על הרבה יותר מ 450, ה 450 שחלק מהם ישראל לא רוצה לשחרר הם רק השלב הראשון.
חד גדיא 506540
לדעתי, בדיון כאן למספרים המדויקים אין חשיבות. אף אחד באייל לא ישנה את דעתו אם יורידו 100 או יוסיפו 100, עם דם או בלי דם. אני לא חושב שיש לנו פה את הכלים לרדת לפרטים כאלו.

הדיון הוא עקרוני. גם ג'וד לא באמת עשתה חשבון והגיעה למסקנה שהדרישות של החמאס הן "סבירות", שהמחיר "ראוי". גם כשהיא נמנעת מלומר זאת בפירוש היא מייצגת פה את העמדה מהלב (של כולם): תביאו את הילד הבייתה, וכן, בכל מחיר!

אבל זאת עמדה מתלהמת. "אמוציונאלית". כזו שאפשר להציג רק כשלא נושאים באחריות. אם המאפיה הייתה חוטפת את אחד משני ילדיה תמורת כופר, ג'וד כנראה הייתה אומרת שהיא מוכנה לשלם "כל מחיר". כדי לשחרר את הילד היא מוכנה למכור את ביתה ולכרות את ימינה. ובכל זאת, כשהחוטפים היו מציעים לשחרר את הילד החטוף רק תמורת הילד השני, שאיננו חטוף, היא הייתה מסרבת. כי יש גבול אפילו למה שאמא מוכנה לעשות עבור אחד מילדיה.

ההחלטה אם לשלם לחמס "כל מחיר" היא דילמה דומה. אני לא מקנא במי שצריך להכריע בה.
חד גדיא 506541
אם יורידו או יוסיפו 100 זה באמת לא ישנה, אבל איכשהו נדמה לי שכשההפרש הוא 1000 - זה כן ישנה, לפחות לחלק מאיתנו. אנחנו משתדלים לחשוב באופן "בוגר" - לחשוב, או לפחות לומר, שהעניין הוא עקרוני-נטו, אבל מה לעשות - מספרים יש להם מין טבע מוזר כזה: הגודל שלהם כן משנה, בין אם נודה בזה או לא. ככה זה גם עם כסף ועם עוד עניינים, גסים יותר או פחות.

(כל זה בכלליות ומבלי להתייחס לג'וד, שאצלה מבצבצת מבין השורות יותר אמוציונליות הנוגעת לפרובלמטיקה שביחסים שלה עם החברה הישראלית מאשר האמוציונליות הייצוגית של "תביאו מיד ת'ילד!")
חד גדיא 506553
אתה מביא את הדילמה האנושית הכי קשה בעולם כדי להוכיח שאפילו אני אינני מוכנה "בכל מחיר". זה מובן מאליו, ואתה מסיט לחינם את הוויכוח לוויכוח סמנטי-פילוסופי על משמעות "בכל מחיר". וויכוחים סמנטיים לא תורמים כלום.

החמאס מבקש שבויים שלו בתמורה לשבוי שלנו, כפי שמקובל בעסקות חילופי שבויים. מספר השבויים הנדרשים פרופרציונאלי למספר השבויים שיש. להם יש שבוי אחד שלנו, לנו יש כמה אלפים שלהם, ואין סיבה להרגשת ה"זה לא פייר, אנחנו נותנים אלף ומקבלים אחד". היחס הפרופורציונאלי הזה היה קיים תמיד בכל עסקות השבויים שעשינו אי פעם, ובכל עיסקות השבויים בעולם.

ובספיח, מצאת נכון לחזור על הטיעון שדווקא אני, כמייצגת מצדדי העיסקה, נגועה באמוציונאליות ובאי-רציונאליות. האמת היא הפוכה, אין דבר פחות רציונאלי ויותר אמוציונאלי מההתעקשות על מספר אסירים מעבר לסף של "דם על הידיים".

האמוציונאליות היחידה שאפשר להאשים אותנו בה היא הסירוב הגמור שלי להשלים עם כך שבגלל סחבת וּויכוחים על שוליים שבסופו של דבר נסכים להם, הבחור החי והחף מפשע יישב עוד עשר או עשרים שנה בבור שהוא נמצא בו, ואולי ימות שם ויפטור אותנו מעולו.
אבל זאת האמוציונאליות הכי רציונאלית שיש.

אני מקווה שבכל זאת נשמע חדשות טובות, ובכך סיימתי את דבריי בנושא הזה כאן.
חד גדיא 506556
רק עוד דבר:

אתה בחברה טובה, קראתי עכשיו בבלוג של רביב דרוקר, שכבר מזמן מנהל קמפיין אישי סוחט דמעות נגד הסכם שליט, טיעון שמזכיר את הטיעון שלך על המאפיה שחטפה את הילד שלי:

"איתן הבר, לשעבר ראש הלשכה של יצחק רבין, תומך בעיסקת שליט. הנה מחשבה דמגוגית. אם החמאס היה דורש את יגאל עמיר, גם אז הבר היה תומך? הרי עמיר לא יותר מתועב ממתכנן הפיגוע במלון "פארק", שגבה 30 הרוגים."

באמת חוכמה לאמר "הנה מחשבה דמגוגית", ובכל זאת להמשיך ולכתוב את הטיעון הכי תלוש והכי מפגר שמסיט את הדיון למשמעות המילה "מחיר".

(חוץ מזה שאפילו בתור טיעון דמגוגי הוא עלוב, כי איתן האבר היה שמח לתת לחמאס את יגאל עמיר, נראה לי).
חד גדיא 506557
רק עוד דבר אחד, גם ממני:

אני בכלל לא נגד עסקת שליט. אני הייתי מרגיש יותר טוב אם היו סוגרים עסקה ומחזירים את החייל הבייתה.

אני רק רציתי להראות לך שההרגשה הזאת שלי (ושלך) איננה מבוססת על שיקול דעת אלא על רגש ("אמוציה") בלבד. ןעל רגשות, כמו על טעם וריח, אי אפשר להתווכח ברציונליות ובנחרצות.
חד גדיא 506561
למה לא, בעצם?
חד גדיא 506583
כי אני לא יודע איך להשוות רגשות באופן רציונאלי... אבל תמיד אשמח ללמוד.
חד גדיא 506595
אין לי מחשבה מגובשת. רק חשבתי על כך שהנאורות ראתה את הרציונאליות כבסיס לאחדות האנושות, ואני לא בטוח שזה לגמרי עובד. אפשר, לעומת זאת, לחשוב על התרבות כבסיס משותף, כמשהו שמעצב הן את המחשבות שלנו והן את הרגשות שלנו. ומאחר שג'וד ואתה שייכים לאותה תרבות, יכול להיות שכן מועיל לנסות להשתמש בסמלים תרבותיים כבסיס משותף להבנה הדדית במקום על שיקול דעת ''הגיוני''. השימוש בביטויים רגשיים ובסמלים תרבותיים אינו דווקא מניפולציה וסטייה מההגיון, אלא פנייה לאזור משותף לשניכם.

(אני יודע שלא לכך התכוונת ושאין לי הצעה מעשית. סתם מחשבה משוטטת).
חד גדיא 506605
אני מקבל את האתגר ומנסה לשוטט גם - ואני חש כמי שמשוטט בחושך:

אין לי ספק שהשימוש בביטויים רגשיים ובסמלים תרבותיים אינו *דווקא* מניפולציה (לגבי סטייה מההגיון דווקא נדמה לי שכן). אני גם חושב שבני תרבות משותפת יכולים להשתמש בסמלים תרבותיים וברגשות כדי להביע הזדהות, סוג של אחדות, או אחווה ותחושה של שיתוף. אבל למיטב הבנתי, סמלים תרבותיים וביטויים רגשיים אינם כלים שבאמצעותם אפשר להשיג הבנה.

כתוצר של "הנאורות" אני גם חושב שג'וד ואני יכולים לקבוע את יעדינו המשותפים באמצעות רגש ותרבות. אבל כשמדובר באמצעים להשגת היעדים הללו נדמה לי שנשיג יותר אם נפעיל דווקא שיקול דעת "הגיוני".

האמת היא גם שאני מאבד את בטחוני העצמי כשמציעים לי לדון בדרכים להשגת יעדינו (נגיד הלאומיים) שלא בהגיון. יש לי תחושה שמדברים אלי בתדר רוחני גבוה שאני לא בנוי או לא מוכשר לקלוט. כמובן, זה שאני לא קולט בתדר הזה, לא אומר ששום דבר לא משודר שם. אז אולי בעתיד...
חד גדיא 506608
אני לא רוצה להיכנס לדיון על זה כי אין לי משהו מיוחד להגיד. אני רק רוצה להבהיר שלא התכוונתי ל''תדר רוחני גבוה'', אלא אולי לסוג של קומון-סנס. נראה לי שיש הבדל בין פעולה ע''פ התבונה, שצריכה להיות מבוססת ומוצדקת באופן לוגי לבין קומון-סנס שהוא תלוי תרבות.
חד גדיא 506609
טוב, תן לי זמן לעבד את זה.
חד גדיא 506569
השיקול להעדיף חייל אחד חי בהווה, על x קורבנות טרור אפשריים בעתיד הוא רציונלי לחלוטין.
חד גדיא 506582
אה, זה בטח רציונלי. מה שאמוציונלי הוא ש- x=450.
506558
רביב דרוקר מנהל קמפיין אישי סוחט דמעות נגד הסכם שליט, לעומת שאר אנשי התקשורת שלא מנהלים ולא לוקחים חלק בשום קמפיין אישי סוחט דמעות? אין ספק שהתקשורת חסרת איזון. בטח.
חד גדיא 506566
האמירה הזו של דרוקר באמת דמגוגית. אבל יש לו אמירות אחרות, מאוד ענייניות, נגד העיסקה. אני חושב שהוא ועופר שלח היחידים בתקשורת שיוצאים בגלוי נגד מצעד האיוולת הזו.

אבל הטיעון הזה של דרוקר רק ממחישה את הבעיה שבשיח סביב גלעד שליט. מכיוון שהטיעון העיקרי של תומכי העסקה הוא "מה היית עושה אם זה היה הבן שלך?", נוצר מצב כאילו שכול מהווה קווליפיקציה יחידה להבעת וקביעת עמדה.

היחידים שמתנגדים באופן פומבי לעסקת שליט הם משפחות שכולות שרוצחי בני משפחתם עתידים להשתחרר בעקבותה. זהו שיח מעוות וסובייקטיבי של כאב נגד כאב, ולא דרך בה מדינה חכמה אמורה להתנהל.

הדבר היחיד שדרוקר מראה כאן הוא שאמוציות הן חרב פיפיות. אם שליט יכול להיות הבן שלי, המחבל המשוחרר יכול להיות רוצח בני. אבל לא זה ולא זה רלוונטי. השאלה הרלוונטית היחידה היא מה הן השלכות העיסקה על מדינת ישראל. על האינטרסים שלה ושל אזרחיה, על הביטחון והכלכלה, על העתיד שלה.

האם יש טיעון שכלתני אחד שמראה שמצבה של ישראל אחרי עיסקה כזו יהיה טוב ממצבה לפני?
חד גדיא! שונרא בשעה שלוש! 506571
טיעון לא שכלתני:
דורון הגלילי הזכיר לא מזמן סיפור מזעזע של אורסולה לה גווין.
בספר "שושנת הרוחות"?
דורון להנהלה בבקשה!
חד גדיא! שונרא בשעה שלוש! 506572
סליחה ושליחה.
תגובה 488097
חד גדיא 506580
יש ויש טיעון שגלתני המראה שמצבה של ישראל יתדרדר במידה ששליט לא יוחזר: המוטיבציה לשירות - בפרט ביחידות הקרביות - תרד מאור בשל החשש הגובר שאין לך גיבוי מלא מהמדינה.
חד גדיא 506589
הטיעון הזה קיים, אבל אני בספק אם הוא משמעותי ולא סתם הצהרה בעלמא. כדי לפתור אותו אני מציע לשלוח 3 אוגדות לכבוש בית-בית ברצועת עזה (ולדעתי, בסיני) עד שיימצא שליט. הא לכם "גיבוי מלא".
חד גדיא 506592
בעיניי זו איננה הצהרה בעלמא. אין לי ספק שלגבי חיילים רבים השבי מפחיד עוד יותר ממוות במלחמה.
ולחפש בית-בית ברצועה, וודאי בסיני, אינך יכול. דלא לדבר על זה שעד שתגיע למקום גלעד כבר יירצח.
חד גדיא 506597
אבל זו ספקולציה שלא מבוססת על דבר. מלחמת לבנון שנתפסת על ידי הציבור כהפקרה של החיילים על ידי שלטון מושחת ולא מיומן ומפקדי פלזמות העלתה את המוטיבציה לשיאים שלא נראו כאן מזמן (ואני מבסס את זה על נתונים מספריים שנחשפתי אליהם במסגרת שירותי הצבאי), כמו גם את הנכונות להתייצב למילואים.

כך גם בנוגע לגלעד שליט שכבר הופקר הלכה למעשה במשך שלוש שנים והדבר לא פגע במאום במוטיבציה של החיילים.

באופן כללי יש כאן איזו הנחה שאולי נשמעת לוגית אבל היא מנותקת לחלוטין למציאות, והיא שחיילים (ילדים בני 18, ליתר דיוק) מבצעים כל מיני שיקולים אסטרטגיים כשהם מתגייסים. ליפול בשבי זה לא הרבה יותר גרוע מלמות, אם אתה שואל אותי, ובכל זאת ככל שהסיכויים למות ביחידה מסוימת גדלים כך גם המוטיבציה להתגייס לשורותיה...

בקיצור, כן, טיעון שכלתני. אבל שגוי.
חד גדיא 506603
טענתך לגבי המוטיבציה לאחר מלחמת לבנון ב' נשמעת לי הזויה לחלוטין, אבל בהנחה שהיא נכונה - איך אתה מסביר אותה? הגיל לבדו לא יכול להיות אחראי לטמטום הרמה הזאת.
לעומת זאת, להרוגי המלחמות יש אצלנו לא פחות הילה מאשר לשאהידים של הפלסטינים, בהחלט שונה משבי.
חד גדיא 506610
בלבנון II העורף הישראלי הופגז יותר מאי פעם מאז 48, אם אינני טועה. תגובה רגשית סבירה מאוד של נער בן 18 עם הרבה טסטוסטרון שמפגיזים לו את הבית, היא לצאת ולהילחם במפגיזים. אין פה שום דבר "הזוי". זה מאוד דומה למה שקורה כשמפגיזים עיר פלסטינית.

בכלל, המילה "הזוי" הפכה ליותר מדי שימושית. יש בה משהו מאוד לא נעים; אולי כדאי להחליף אותה ב"לא מובן לי".
חד גדיא 506615
נראה שלפחות אחד מאיתנו טעה בהבנת דבריו של עומר. אני חשבתי שהוא מדבר על המוטיבציה ש*אחרי* מלחמת לבנון ושנוצרה בתוצאה ממנה.
חד גדיא 506758
כך גם אני הבנתי את דבריו, ועל מוטיבציה זו - שלאחר הפגזה - דיברתי.
חד גדיא 506763
הפגזה ומלחמה הם שני דברים שונים.
חד גדיא 506777
נכון, אבל מה זה רלוונטי? בלבנון II זכינו בשתיהן.
חד גדיא 506840
זה רלוונטי משום שהמוטיבציה להילחם במי שפוגע בך יכולה להיות גדולה מאוד, אבל להילחם - או להתגייס למקרה של מלחמה - לאחר שהנ''ל הפסיק לפגוע זה עניין אחר לגמרי.
חד גדיא 506939
לא אחר לגמרי. לאנשים יש זיכרון, וחלקם אפילו מסוגלים להשתמש בו כדי לשער שגם העתיד צופן עוד סיבוב מלחמתי. הזיכרון של אנשים, אגב, הוא די חלש, ואחרי שנתיים-שלוש הם צפויים לשכוח. אבל לא מיד באותו קיץ.
''טמטום הרמה הזאת'' 506632
אם אתה גם האחראי לתגובה 506580 אזי נראה כאילו מצבה של מדינת ישראל המתואר שם אינו אלא משאת נפשך.
''טמטום הרמה הזאת'' 506633
איך בנית את ההיסק הזה?
חד גדיא 506636
טענתי היא עובדה. מרגיז אותי שאתה מפקפק במשהו שאין לך ככל הנראה מושג או חצי מושג בו. את החודשיים האחרונים של שירותי הצבאי העברתי בבקו"ם, ראיתי הרצאה של מפקד הגיוס עם דיאגרמות ברורות למדי שמצביעות על עלייה משמעותית במוטיבציה ובשיעורי הגיוס מאז מלחמת לבנון והגיעו לשיא באוגוסט 2007.

אבל אם אתה לא מאמין, תסתכל בעצמך על ציד המכשפות שנעשה למשתמטים בעקבות המלחמה - כלומר, זה נתפס הרבה פחות לגיטימי להשתמט דווקא אחרי שהוכח, לפחות בעיני הציבור, שהממשלה שולחת באופן בלתי אחראי את חייליה למות.

ואני שו מזכיר לך כיצד מלחמת לבנון נתפסה בעיני הציבור - מלחמה כושלת שנוהלה על ידי פוליטיקאים מושחתים ולא מוכשרים, רמטכ"ל שלא מבין דבר בקרבות יבשה וממהר למכור את תיקי ההשקעות שלו עם פרוץ המלחמה, שר ביטחון ורה"מ שלא מבינים דבר וחצי דבר בביטחון. מפקדים שמעדיפים לשבת מול הפלזמות בעורף ולשלוח את החיילים ללא ציוד ועם תצ"אות לא מעודכנות ופקודות שסותרות אחת את השנייה. פעולה מיותרת אחרי הפסקת האש שהביאה למותם של כ-‏30 חיילים.

אז כן, אם זה לא פגע במוטיבציה אלא להיפך, אני לא רואה סיבה ש"הפקרתו" של גלעד שליט תביא לפגיעה כזו. אני יכול לספק הסברים פסיכולוגיים לתופעה הזו, אבל אני לא מבין למה. זו המציאות, אני לא חייב לפרש אותה, מספיק שהיא לא עולה בקנה אחד עם הטענות שלך ואפילו סותרת אותן.

המשפט האחרון שלך הוא ניסיון עקום למדי לנסות להתאים את המציאות לטענות שלך, כי הרי אפשר לטעון בדיוק את ההיפך - האם יש חלל צה"ל שזכה להילה דומה לזו של רון ארד, גלעד שליט, זכריה באומל וכיו"ב?

באופן כללי, צה"ל לא נתפס כזרוע של הממשלה אלא כאיזה טאבו נפרד, וכך גם היחס אליו. המוטיבציה לא עולה או יורדת ביחס ישר לפופולאריות של הממשלה, ומושפעת כמעט באופן ישיר מכמה המצב מחורבן. אם המצב מחורבן, וזה לא משנה אם זה בגלל שהחיזבאללה מתקיף אותנו או בגלל שאולמרט "מפקיר" את גלעד שליט, העם מתלכד ומתגייס נגד האויב המשותף - חיזבאללה או החמאס. אם המצב הכלכלי משתפר ואין תחושה שהבית נמצא תחת איום, או אז המוטיבציה יורדת. נשמע מוזר? אולי, אבל אפשר למצוא לכך הסברים פשוטים למדי. אבל זה לא רלוונטי, מה שרלוונטי הוא שהמציאות מראה שזה מה שאכן מתרחש בפועל.

אז לסיכום הודעה די ארוכה - אין שום ביסוס לספקולציה כאילו היחס שלנו לעניין שליט ישפיע על המוטיבציה לגיוס. נכון, זה באמת טיעון שכלתני ולכן עדיף על הרפש של מעריב (http://media.nana10.co.il/Article/?ArticleID=623449) או של אושרת קולטר (http://news.nana10.co.il/Section/?SectionID=10266 מצד ימין למעלה). אבל טיעון שגוי.
חד גדיא 506639
צר לי אם נפגעת ממני, נראה שכשלתי בניסוחיי. לא התכוונתי לאמר שטענתך הזויהנ במובן שהיא שקרית - לא פקפקתי בה כלל - אלא שהמצב שהיא תיארה נראה לי הזוי. וודאי שאני מסכימה לכל התיאור כיצד נתפס המצב הכללי בארץ אחרי מלחמת לבנון: זו בדיוק הסיבה שהפתיעה אותי המוטיבציה הגוברת שדיברת עליה. אינני מפקפקת גם בדבריך על ציד המכשפות הגובר נגד המשתמטים באותה תקופה, על אף שלא הכחנתי בעצמי בהתגברותו. נראה לי שזהו ציד מתמשך שאין בו שינויי רמה גדולים כבר אי אלה שנים.
הרעיון ש"המצב מחורבן אז העם מתלכד" אכן יכול להסביר את העניין.
חד גדיא 506655
אני מפקפק בנתונים שהציג מפקד הגיוס. יש אולי עליה בהתנדבות לסיירות אך יש ירידה באחוזי הגיוס באוכלוסיה שאיננה דתית לאומית. אינני יודע האם אותו מפקד גיוס לקח בחשבון את גידול האוכלוסיה לעומת אי גידול הצבא. יתכן שהיתה עליה מסויימת בהתגייסות בשנות ה-‏90 - מה שנחשב כמאמץ של העליה הרוסית והאתיופית להתחבר למרכז ההוויה הישראלית דרך הצבא. פילוח מפורט יותר יראה על המגמות של האוכלוסיה שאינה דתית לאומית. גם הדור השני של העולים ישתלבו במגמה הזאת-אם כבר אינם משתלבים בה.
חד גדיא 506656
באוגוסט 2007 צה"ל תכנן לקלוט מס' מסוים של חיילים ליחידות קרביות (צה"ל נוהג לייעד מס' גבוה מאוד של חיילים ליחידות הקרביות מתוך הנחה שחלק לא מבוטל מהם יעשה בעיות ויצליח להתחמק מהשירות הקרבי עוד לפני הבקו"ם) ובפועל קלט ב-‏30% או 40% יותר. את זה אני יודע בודאות.

כל מה שאתה אומר אולי נכון, אבל דבר אחד בטוח - ע"פ הלוגיקה שהוצגה בפני כאן על ידי אחת האלמוניות, מלחמת לבנון והדרך בה היא נתפסת היתה אמורה להביא לירידה משמעותית במוטיבציה וזה בודאות לא קרה.

אותו הדבר בנוגע להשתמטות - אירוע כמו מלחמת לבנון השנייה שסימן שבר אמון בין ההנהגה וראשי הצבא לבין העם והחיילים הפשוטים אמור להגדיל את הלגיטימציה של השתמטות - מי לא ירצה להשתמט מצבא מושחת, מסואב, חסר ציוד שמונהג על ידי מפקדים ללא רוח מנהיגות וכישרון ומנווט על ידי פוליטיקאים מושחתים ותבוסתנים - ולא להביא לציד המכשפות המגוחך.

מה שלא יהיה - הטענה הזו פשוט לא מחזיקה מים.
חד גדיא 506658
אני חושב שתהליכים כאלה מתרחשים לאט יותר ואי אפשר לראות מיד ריאקציה למלחמת לבנון. אני מניח שכאשר נביט אחורה עשר שנים לאחר מלחמת לבנון השניה, נראה את התהליך . בשיחה פרטית חזה רבין את ירידת המוטיבציה כי אי אפשר לנהל מלחמות נצח. מחקר בתהליכים הללו הוא מאד מורכב כי צריך לראות את התהליך מעבר להבלחות הטסטוסטרון של בוגרי י''ב.
חד גדיא 506662
אדרבא, אם התהליך כ''כ מורכב וקשה לניבוי, אזי הטענה כאילו מדיניות אולמרט בנוגע לשליט תגרום באופן חד חד ערכי ומורגש לירידה במוטיבציה הופכת לעוד יותר ספקולטיבית.
חד גדיא 506669
התהליך לא רק שניתן לניבוי אלא הוא הגיוני וצפוי - לפני 20 שנה חשבתי שיתרחש מהר יותר אך לא צפיתי את העליה הרוסית שהאטה את התרחשותו.
חד גדיא 506672
בוא נקווה שבסופו של דבר המוטיבציה להתגייס ולהלחם אכן תגיע לרמות המקוות ואז יוכל להיות כאן סוף סוף שלום.
חד גדיא 506702
:-)
חד גדיא 506704
אכן
לי זה לא יקרה 506606
חיילים, גם כאלה המשרתים ביחידות קרביות, לא לוקחים בחשבון את השבי כאופציה ריאלית.
עוזרים לכך גם היחס בין מספר ההרוגים והפצועים בפעילויות קרביות לבין מספר השבויים, וגם אופי הפעילות: אם אינך טייס, או לוחם ביחידה מיוחדת הפועלת בכוחות קטנים מאחורי קווי האויב, מה פתאום שתיפול בשבי האויב? לשם כך על האויב לנקוט בפעולת קומנדו מורכבת ונועזת, ולחטוף אותך מתוך תחום שליטתו המגונן של צה"ל החזק והאדיר.
תוסיף לכך את העובדה שכמעט ואין סיפורי שבי הירואיים‏1, ותבין את הסיבות.

___
1 אני מצליח להיזכר כרגע בשניים, שניהם בפעולה של כח קטן מאחורי קווי האויב: אורי אילן ויצחק ג'יבלי.
חד גדיא 506611
אם אני הייתי לפני גייוס הייתי דווקא מעודד מזה שהמוטיבציה לחטוף אותי תרד מאשר על האפשרות שאני הולך להסתובב שלוש שנים עם תג מחיר של 1,000 מחבלים מעל ראשי לכל מי שיצליח לחטוף אותי.
חד גדיא 506542
מדברים כאן על 450 כי גם בתקשורת מדהרים על 450. מצד שני, אם האחרים חפים מדם על הידיים, לי לא איכפת כלל אם יהיו אלף ויותר כאלה. זה אפילו נראה לי עדיף: אין לי שום חשק לפרנס אותם כאן.
חד גדיא 506544
עצם הרעיון לדבר על "450 מחבלים" ועל "בכל מחיר" כאילו היו ביטויים נרדפים הוא מגוחך. לצערי, נתפסו אליו משום מה שני המחנות היריבים בעניין זה, אבל עדיין הוא מגוחך. גם בעיניי, למשל, "450 מחבלים" (כולל אלה הספציפיים שמבקשים מאיתנו) זה מחיר אפשרי, בשעה שהחזרת עכו או טבריה, למשל - איננה כזאת.
בנוסף, עמי איילון כבר אמר יותר מפעם ש"תרומתם" של מחבלים מוחזרים לפיגועים היא, ככלל, שולית למדי. הוא אכן שמאלני, אבל הוא היה בכל זאת מפקד השב"כ.
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506535
"אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם; ואין מבריחין את השבויים, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול, ומרבים בשמירתן."

זה לא פסוק מההלכה, זה סיכום של דיון הלכתי ארוך ומעמיק, להבדיל מהדיון הרדוד והמבזה בתקשורת.
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506554
זה די רדוד - כי זה לא מסביר מהו "דמיהם" של השבויים. 1000 שבויים מסוכנים תמורת אחד זה "יתר" או "חסר"?
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506567
ברור שזה "יתר", אין כאן שום שאלה.
מעבר לכך, נערך גם דיון ענף בנוגע לסכנת הנפשות של השבוי לעומת סכנת הנפשות לציבור, אבל שעת התגובה מראה שאינני מומחה בתחום :)
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506590
למה ברור שזה "יתר"? השובים, ותומכיהם הרבים בתקשורת הישראלית, סבורים אחרת.
אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506643
"יתר על דמיהן" מתייחס למחיר המקובל לפדיון שבויים, כלומר שבוי תמורת שבוי, או הכופר המקובל תמורת שבוי גוי:

"שאם מנהג העולם לפדות שבויים תחת שבויים אחרים, ואין מרבים במחיר יותר מהמקובל בעולם, מותר. ואפשר שאף מהר"ם מלובלין יודה בזה, כי אין דבריו אמורים אלא במקום שהמנהג לפדות בכסף, שאז מצריך הוא לפדות לפי ערך השווי ולא יותר. ברם, כאשר המנהג בעולם לפדות שבוי בשבוי, זהו דמיו ומותר. אולם אם המחבלים דורשים יותר אנשים מהנהוג בעולם – כאשר מחליפים שבויים כאלה, לדברי הכל אסור." (הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, תחומין ד' 114)

הנה שני מאמרים המציגים את הנושא מהבחינה ההלכתית. המאמר הראשון מציג את מצוות פדיון השבויים לעומת "יתר על כדי דמיהן", בעוד המאמר שני מעמיק יותר אבל מנסה לתרץ שחרור גם "יתר על כדי דמיהן", מכיוון שסכנת הנפשות הוודאית לשבוי גוברת על עומת סכנת הנפשות האפשרית לציבור עקב שחרור מחבלים. בנקודה הזאת הרב נתן אורטנר (המחבר) והרמב"ם חלוקים.

אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן 506759
תודה, זה כבר לא כל כך רדוד ועמום כמו הציטוט החלקי שלעיל.
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506449
האינתיפאדה הראשונה: לא כל כך *בטוח* מה הביא לפריצתה, אבל לפחות לפי עבודת דוקטורט שנכתבה בנושא באוניברסיטה העברית נראה שהיא פרצה בעיקר מתוך תחושת ייאוש מוחלט והגעה למבוי סתום. עסקת ג'יבריל כלל לא הוזכרה שם כגורם.

2. גם אני התרשמתי עמוקות מנציג ההורים השכולים שאמר שעל הממשלה לפעול משיקולים רציונליים ולא להיכנע לסחיטה הרגשית שהפעילה משפחת שליט. האם הוא הרגיש כנציג אקדמי של השכול?
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506489
"עזה מולידה טרוריסטים בקצב של 50 ליום ובטור גיאומטרי" - וואו! את מתכוונת שחוץ מהמיליון וחצי אנשים, אנשים *סתם*, שחיים שם - נולדים שם, בעזה, בכל שנה, במשך 365 ימים - גם קוינטיליונים רבים של *מחבלים*?

"עזה מולידה טרוריסטים בקצב של 50 ליום ובטור גיאומטרי" - זאת מנטרה או מימרה? או לא זו ולא זו, אלא מחשבה שקולה וצלולה מפי גברת נבונה וזהירה, שעה שמנטרות ומימרות הן נחלתם של כל האחרים?

האם ביצוע פיגוע, פיגוע ש"הצליח" - כלומר, "הצליח" - מנקודת הראות של הוגיו ומבצעיו - פיגוע שמהלכו התנהל בהתאם לתוכנית ונהרגו בו אנשים רבים ככל האפשר - הוא עניין פשוט בעינייך? האם ידוע לך שרק חלק קטן (שעל שיעורו המספרי יש ויכוחים, אך אין ויכוחים על קוטנו היחסי) מכלל הפיגועים המתוכננים יוצא אל הפועל?

כדי שיהיה פיגוע מוצלח, נחוץ מישהו שיתכנן אותו במדוייק, נחוץ מישהו שיבצע אותו בפועל, כלומר - בדרך כלל מישהו שיהיה מוכן להתאבד (עכש"י, הפיגועים שללא התאבדות הורגים פחות, בממוצע), לא רק בהצהרה אלא גם כשהוא כבר בשטח, רחוק ממפקדיו ומפעיליו (בודאי ידוע לך שהיו מתאבדים שהתחרטו בשלב הזה והסגירו עצמם או נתפסו). נחוץ מישהו שיספק את חומרי החבלה, נחוץ מישהו שיודע איך לטפל בחומרי החבלה, נחוץ מישהו שיחבר אותם אל גופו של המחבל, נחוצים - וזהו עניין מסובך מאוד - מספר אנשים שידאגו לכך שהמחבל יגיע אל הנקודה המתוכננת או לפחות לנקודה ובה אנשים רבים שיוכל להתערב ביניהם מבלי שיעצרו אותו קודם, כך שיוכל להוציא לפועל את משימתו.

כדי שפיגוע יצליח נחוצים עוד דברים רבים אבל נסתפק כרגע באלה. גם אם נדמה לך שישנם מאות קוינטיליונים של מחבלים נבונים ובעלי ידע בדרג התכנוני, ועוד אלפי קוינטיליונים של בחורים ממושמעים ונכונים אלי מוות בדרג המעשי - הרי עובדה היא שיחיא עייש, למשל, "המהנדס" - היה רק אחד.

(הערה לא חשובה: ה"מאות" וה"אלפים" אינם הגזמה. אדרבה - נסי לחשב טור גיאומטרי כלשהו כאשר תיארת - קרוב לודאי שהמחשבון שלך, אם הוא מן המודלים הסטנדרטיים, לא יבצע את החישוב הזה. גם אם יבצע את החישוב - התוצאה לא תופיע על המסך, מחמת גודלה)

עכשיו בואי נחזור אל הכתבה המקושרת בתגובה 506412. בואי נעזוב מנטרות (?), נכסים אסטרטגיים, אומץ, "הילת מנצחים", מה גרם לאינתיפאדה וכל שאר מסיחי הדעת שבלבלו אותך - בואי נתרכז לרגע בדבר אחד: ה-‏60%. האם המספר 60 הוא מספר מאגי? אם כן - מה מאגי בו? האם המונח "אחוז", "%" - החלק המאה - הוא מין לחש קסם בעינייך? אם כן - איזה קסם את מייחסת לו, או מייחסים לו, לדעתך, האנשים המשתמשים במונח זה, בכל תחום שהוא?

בעסקת ג'יבריל שוחררו 1150 מחבלים. המספר 60% לא בא מהאויר - קרוב לודאי שהוא איננו מדוייק, אך הוא משוקלל מנתוני מערכת הבטחון. 60%, פירושם כי מתוך ה-‏1150, כ-‏700 מחבלים (690, אם לדייק) חזרו לפעילות והיו מעורבים במותם של ישראלים רבים. האם זהו עניין קל בעינייך? בעיני לא, כלל וכלל לא. החמאס "לא זקוק לאסירים האלה כדי לבצע פיגועים" - על כך יש בינינו הסכמה. החמאס או כל ארגון אחר מסוגו לא "זקוק" ל-X האסירים שבמחלוקת בימים אלה ולא היה צורך גם במשוחררי ג'יבריל כדי להמשיך את עצם מפעל הפיגועים - אבל בעיני סביר להניח כי לולא ה-‏690 ההם, שכמה מהם טובים מאוד - מצויינים ממש! - במלאכתם - היו *פחות* פיגועים - אולי פחות במידה משמעותית. מה נשמע לך לא הגיוני בזה?

רוצה לומר - מחבלים, "מחבלים", לא במובן המקובל של - "אנשים שנורא שונאים אותנו וישמחו אם נמות", אלא מחבלים ה*מסוגלים לבצע את מלאכתם מאל"ף ועד ת"ו בהצלחה* - מחבלים *כאלה* - *אין* כחול אשר על שפת הים - את טועה בעניין זה, או אולי מושפעת, כרבים אחרים, מן הרטוריקה התקשורתית. מספר העוסקים במלאכת החבלה ובייחוד ב*תכנון* הפיגועים - יש לו חשיבות. לנסיונם, להכשרתם ולתוספת הידע שהם רוכשים במהלך מאסרם בארץ - יש חשיבות. למספר הישראלים העלולים ליהרג כתוצאה מצירוף כל הנתונים האלה - יש חשיבות, ואם אפשר לדאוג שיהיו פחות ולא יותר - רצוי לדאוג לכך (נעזוב עכשיו את האומץ הדרוש ליציאה למלחמה, את שקרנותם של הפוליטיקאים ואת כל המחלקות האלה ונתרכז בעניין של אומדן ערך לעומת מחיר - הרי חוץ מלבוז ולזלזל, יש לך אולי גם איזו כוונה כנה וישרה להוסיף אל זוית הראיה שלך עוד מספר זויות - וזוהי כוונתי שלי, מכל מקום, הן ביחס אלייך, הן - ובעיקר - ביחס לעצמי, והן ביחס לשאר הקוראים והמשתתפים).

ואם אין בעינייך כל חשיבות לכל ענייני הרבה או לא הרבה, יותר ופחות, הדאגה לצמצום שפיכות דמים פוטנציאלית בעתיד וכל כיו"ב - מדוע את בזה ולועגת בעניינו של חייל *אחד* בדיוק - למי שכן מנסים לקחת בחשבון את כל הנתונים, לצרף אליהם הנחות (צר לי, אלה בהחלט לא מנטרות אלא הנחות) ובמידת האפשר להסיק מסקנות?

מכלל דברייך ומנימתם הצלחתי להבין שבעינייך כולם טועים ושבויים, במידה זו או אחרת, בידיהן של אמונות מיסטיות - אבל עדיין לא הצלחתי להבין מה, לדעתך, יש לעשות. אם טענתך היא כי בשלב מסויים ניתן היה להשיב את גלעד תמורת 350 אסירים "לא חשובים" - הרי שמגיגול בכלל ולפי הכתבה המקושרת בפרט, את טועה. המספר 450, כולל השמות הקונטרוברסליים - הופיע בסמוך למדי לתחילת הפרשה, נידון עוד הרבה לפני הקרנבלים הנוכחיים ונדחה (בפרטנות שמית - לא כמספר מעצם היותו מספר) מן הסיבות הידועות.

ותרשי לי לשאול אותך עוד משהו שמסקרן אותי קצת: האם גם בשנים שלפני החזרת אלחנן טננבוים ידעת טוב-טוב-טוב, בדיוק-בדיוק-בדיוק, מה צריך לעשות? האם גם אז לא נותר לך אלא להשפיל מבט ציני ולגלגני אל כל הגמדים הזערוריים שסביבך ולפכור ידייך בייאוש לנוכח טפשותם התהומית?
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506490
ענית באריכות רבה לג'וד. אם הבנתי אותה נכון, לא התייחסת לקביעה הנכונה שלה שהנכונות להוציא לפועל פעולת טרור מתאבדים, לא בא מגנטיקה ולא ממניעים דתיים או הבטחות קורצות (1000 בתולות...). במקום זה בחרת להתנצח עם המתמטיקה שלה שהיתה שולית לחלוטין. אז אחזור שוב על מה שכתבתי לא פעם: הנכונות של אדם לבצע פיגוע התאבדות נוצר בנסיבות מאד מיוחדות והסיבה לקבלת ההחלטה איננה איזה גורם דתי או גזעי אימננטי. הדת יכולה אולי לסייע לקבלת ההחלטה אך איננה הסיבה להחלטה.
לגבי האחוז של החוזרים לפעילות טרור- מוכנים לבצע פיגועי התאבדות-אחוז החוזרים לפעילות הזאת מקרב המחבלים הכבדים עם דם על הידיים שיושבים זמן רב בכלא, איננו 60%. המילים "עיסוק בטרור" יכולות להיות כפופות להגדרות מאד רחבות. על פי הגדרות שונות גם פייסל חוסייני עסק בטרור. נא בדוק את העצורים במאסרים מנהליים וראה כמה מהם עסקו בטרור ממש.
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506519
0. אף לא עציר מנהלי אחד עסק בטרור ממש. לפחות אין עדות לכך - אחרת היו מעמידים אותו לדין, וגוזרים את דינו, כפי שעשו ל-‏450 שאתה רוצה לשחרר. הם לא מנהליים.
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506521
מי אומר שאני רוצה לשחרר? מחזיקים את המינהליים בקשר לפעילויות טרור; לא שופטים אותם וגוזרים את דינם כי הגדרות פעילויות טרור מאד רחבות אצלנו.
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506512
כתבתי מספרים בעלמא כדי לציין "המון". עכשיו בדקתי, ונראה לי שהייתי צריכה להגזים קצת יותר. לפי הנתונים בכל יום אוכלוסיית עזה גדלה בכ-‏140 איש. נניח ששליש מתוכם יהיה תומכי חמאס, זה בערך 50. כמובן, לא כל אלה יהיו לוחמים.

אתה צודק, רוב הפיגועים לא מצליחים. האם אנו מוכנים לשחרר מחבל שהיה קוטל 20 איש אלמלא יד המקרה שמנעה זאת ממנו? מסתבר שכן.

אתה צודק גם שפיגועים הם לפעמים תהליך לוגיסטי מסובך. אני מאמינה שלא צריכים להיות גאונים בשביל זה, וגם נפוליאון (או מישהו אחר מנוסה לא פחות) אמר שיותר משהוא רוצה קצינים מוכשרים הוא רוצה קצינים בני מזל.

דרך אגב, את המהנדס, אם אינני טועה, הרגו בחיסול ממוקד. זו שיטה יעילה הרבה יותר.

כבר עניתי מה צריך לעשות. במקרה מסוים זה יש להחזיר את ה-‏450, תחת כמה הנחות שציינתי למעלה.

לא התעניינתי כל כך בסיפור אלחנן טננבוים, ולא זכורה לי דעתי אז. בכל מקרה זה סיפור שונה כי לא אני ואתה שלחנו אותו אל מול פני הסכנה.
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506563
"כתבתי מספרים בעלמא כדי לציין "המון". עכשיו בדקתי, ונראה לי שהייתי צריכה להגזים קצת יותר. לפי הנתונים בכל יום אוכלוסיית עזה גדלה בכ-‏140 איש. נניח ששליש מתוכם יהיה תומכי חמאס, זה בערך 50."

סתם, רק מפני שכבר מזמן לא התעלקתי על מישהו: את יודעת מה זה טור גיאומטרי (תגובה 506420)? אולי תבדקי בויקי לפני שאת משתמשת ב"מספרים בעלמא" דווקא בצורה הזאת? בווינט אולי כמה טוקבקיסטים שהיו רואים את צירוף המילים הזה, "טור...", היו ישר בטוחים שאת זוכת מדליית פילדס והיו מתעלפים מהתפעלות, אבל כאן, כמה מצער, זה לא ווינט.
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506564
מה בדיוק הבעיה? אם מתעלמים ממוות ומאיזון אקולוגי, טור גיאומטרי הוא מודל סביר לגידול באכולוסיה, ובכל מקרה הוא מתאר גידול אקספוננציאלי מאותו סדר גודל של המד"ר "קצב הגידול פרופורציונלי לגודל האכולוסיה" שנרמזת בתגובה שלה (תוך אזכור שכרגע הקצב הוא בערך 140 איש ביום).
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506545
נ.ב. ובעניין טננבוים - חשבתי אז, בדיוק כפי שאני חושבת עכשיו, שיש לחשוב היטב לפני שמחזירים למענו מישהו בכלל.
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506547
בזמנו משפחת ארד התנגדה לשחרור אהוד טננבאום משיקולים אסטרטגיים: לא לשחרר את בכירי החיזבאללה שכלואים אצלנו תמורתו ע"מ שנוכל לקבל תמורתם גם מידע על רון ארד. בדיעבד אנו יודעים מהו אותו המידע.

אבל לפי אסכולת ג'וד הרי היינו צריכים לשחרר אותם ממזמן ולא לחכות לחטיפות של 2001.
אייל רציונאלי אלמוני יקר 506548
אלחנן, אלחנן. אהוד הקרקר הוא מאופרה אחרת.
  אייל רציונאלי אלמוני יקר • האייל האלמוני
  Go ahead, make my day • ראובן

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים