בתשובה ליוסי גורביץ, 30/05/00 11:24
אהוד ברק והתעויוט 5481
(דעותי בנושא מושפעות מפרופ' בלבן, אבל בהחלט איני מתחייב כאן לייצג את הדעות שלו - יש אלמנטים בשיטתו, אמנם לא קריטיים, שאני חולק עליהם)
כמובן שפוליטיקאים טועים, כמו כל אדם. אבל בוא נחשוב באמת כמה טעויות עושים בני אדם בכלל, ובעיקר אילו טעויות. נאמר, נגר שבונה שולחן. יתכן מאוד שכשהשולחן יהיה בנוי יגלה הנגר שרגל אחת טיפה קצרה יותר. זו טעות סבירה. לעומת זאת, ממש לא סביר שלאחר שהשולחן בנוי יגלה הנגר שיש לו רק שלוש רגליים, ולא ארבע לפי התכנית. באשר לפוליטיקאים, יתכן שפוליטיקאי ישגה בחישוביו, יתעלם מאיזה גורם סמוי, או ייפול קורבן למעשים של פוליטיקאים אחרים. אבל לא יתכן, או בלתי סביר באופן קיצוני, שהוא לא יחשוב בכלל, או יתעלם מגורם ברור לעין שכולם מדברים עליו. ולו בגלל ש"הברירה הטבעית" של המערכת הפוליטית (הנובעת מכך שעל כל תפקיד בכיר מתמודדים כמה פוליטיקאים) גורמת לכך שלצמרת יגיעו אנשים מעשיים, עם יכולת טקטית סבירה ומעלה, ועם יכולת להשפיע על אנשים בדיבורים.
עד כמה טעות-לכאורה של פוליטיקאי היא סבירה, זה עניין לדיון לפי המקרה. אבל אם לקחת דוגמה מובהקת, לדעתי, מהזמן האחרון: ברק הכריז שהוא מעביר לפלשתינים את אבו-דיס "כמקדמה". כלומר, בלי מו"מ, ובלי לדרוש תמורה. הכיצד? זה הרי סותר כל כלל בסיסי של מו"מ. אפשרות אחת: ברק טעה. שים לב איזה טעות: בערך כזו שבה אתה תלך לסוחר בשוק, מתוך מטרה לקנות ארון במחיר הזול ביותר, וכשהוא יגיד לך "500 שקל" אתה תגיד לו "לא מסכים. אני מוכן לתת לך לא פחות מ- 700 שקל". אפשרות אחרת, מלאך אלוהים נגלה אל ברק בחלומו והורה לו לגלות נדיבות וארך-אפיים לפלשתינים האומללים. אפשרות שלישית, היתה לברק כוונה נסתרת כאן. אתה מוזמן לשער מה סביר יותר.
לא התכוונתי כאן לפתוח דיון על אבו-דיס, אלא רק להביא דוגמה לצורת המחשבה. אם תקשה עלי "מה הכוונה הנסתרת במקרה זה", אני ממש לא בטוח. יש לי כמה ניחושים טובים להסבר חלקי לפחות. אבל אם איני יודע את הסיבה המלאה, עלי להמשיך לחשוב, לא להרים ידיים ולהגיד "ברק טעה".

ולבסוף, נכון שזה נראה כמו תיאוריות קונספירציה, ויש אכן מרכיב משותף של כוונה נסתרת. אבל יש הבדל חשוב. בתיאוריות קונספירציה "קלאסיות" ישנו מרכיב חיוני, שהוא זה שהופך אותן לבלתי סבירות: הצורך להניח שמספר רב של אנשים ידעו ויודעים על הסוד, ואיכשהו הסוד לא נחשף במשך שנים. בגישה ה"בלבנית" לפוליטיקה אין צורך בהנחה כזו: הפוליטיקאי פשוט משתף רק את עצמו בשיקוליו האמיתיים, לכל היותר איש סוד אחד או שניים. באשר לכוונה הנסתרת, האם זה כל כך בלתי סביר?
אהוד ברק והתעויוט 5491
הבעיה, שוב, היא בכך שה"כוונות הנסתרות" נשפטות תמיד על פי התוצאות, ונבנות לאחור על פיהן.
האם כל פליטות הפה של דוד לוי (ילד תחת ילד ושות') הן מכוונות? אתה מדבר כאן על תוכניות שטיפה השתבשו. אני מדבר על פעולות שנעשות חד משמעית כתוצאה משיקול דעת לקוי. הן קיימות, כמו אצל כל אדם, גם אצל פוליטיקאים. זה לא שיש תוכנית ובסוף הוא שוכח רגל בשולחן - זה שמלכתחילה אין תוכנית, והפוליטיקאי מאלתר. גם זה קורה.

העובדה שלברק יש תוכנית כלשהי מאחרי הבחירה לתת את אבו-דיס כמקדמה אינה מוטלת בספק. הרעיון שהתוכנית הזאת בהכרח תצא לפועל ושלברק אין שיקולים שגויים ותרחישים מוטעים - הוא מוטעה למדי.
איפוס כוונות 5512
הכוונה הנסתרת אכן נשפטת (אצלי, ונדמה לי שגם אצל פרופ' בלבן) לפי התוצאות, אבל שים לב - לא לפי התוצאות שהיו בפועל, אלא לפי מה שניתן לשפוט מראש שיהיו התוצאות.
עכשיו זה נשמע יותר טוב?
אהוד ברק והתעויוט 5570
אני לא מקבל את ההנחה שפוליטיקאי תמיד יודע שהוא עושה טעות. פוליטיקאים רבים סובלים מדיסוננס קוגניטיבי - "זה לא יכול להיות בהתאם להשקפת עולמי ולכן זה גם לא קורה" - מעוורון אידיאולוגי - "כולם יודעים שאנחנו צודקים" - מתחושת עוצמה מנופחת - "הם לא יעיזו" - ומהיבריס - "אנחנו הכי טובים בעולם, אנחנו לא יכולים להכשל". תוסיף קמצוץ פרנויה, ואתה מקבל מתכון בטוח לכשלון.

כיצד יסביר פרופ' בלבן את התנהגותו של סטאלין לפני המתקפה הגרמנית? סטאלין קיבל כ-‏1700 התראות על הפלישה המתקרבת, אבל הוא התעלם מהם והמשיך לטעון שהיטלר לא יוכל לתקוף את ברה"מ לפני שחיסל את אנגליה, ובכל מקרה לא ב-‏1941. הוא שלח לגרמנים את כל מה שביקשו. הוא נענה לכל דרישותיהם. ובכל זאת, הגרמנים תקפו, כמעט החריבו את ברית המועצות, ושלחו את סטאלין לשבוע של התמוטטות עצבים. מה יגיד על זה בלבן? שסטאלין רצה שהגרמנים יתקפו? שהוא רצה שהם יגיעו כמעט עד מוסקבה? שהוא רצה שהצבאות שלו יעמדו על סף השמדה? או שסטאלין פשוט טעה, ובגדול?

עוד דוגמא, הפעם קרובה יותר לבית: בשנת 1971, הציעו המצרים שלום תמורת החזרת סיני. גולדה מרחה את הדיונים ולבסוף סירבה. המצרים יצאו למלחת יום כיפור - וקיבלו בזכותה את סיני. מה יאמר בלבן על גולדה? שהיא *רצתה* את מלחמת יום כיפור? מדוע? כדי שהמצרים יקבלו את סיני? זו טענת איוולת.

הטענה שפוליטיקאי איננו יכול לטעות היא, לטעמי, טענה בלתי מדעית, מפני שאי אפשר להפריך אותה. אם על כל דוגמא שאביא לכשלון ואיוולת, אתה תטען ש"לפולטיקאי היה מידע ושיקולים שאינם עומדים לפניך, ולכן הוא לא טעה", הרי שאין לי כל אפשרות להפריך את התיאוריה שלך ולכן היא לא מדעית.
יוסי גורביץ' והתעויוט 5648
טוב, התגובה הזאת תכלול מתקפה אישית עליך אז קודם כל סליחה.

טענת שאמרתי שפוליטיקאים יודעים כאשר הם מבצעים טעות. ראשית, לא אמרתי זאת. אמרתי *שכהנחת מחקר* פוליטיקאים לא טועים כמו שאבנים לא "טועות" ועולות מהאדמה במקום ליפול ארצה. שנית, אם אניח (כמו שאתה טוען בסוף דבריך) שפוליטיקאים טועים אזי אוכל להסביר כל פעולה של פוליטיקאי אם היא לא תתישב עם התיאוריה שלי על ידי שימוש בטעות - "הפוליטיקאי טעה, לא התיאוריה" האם היית טוען ש"האלקטרון טעה ופנה שמאלה ולא ימינה"?". השגיאה שאתה עושה בהבנת התיאוריה שהצגתי היא שהטענה שפוליטיקאים אינם טועים אינה טענה מדעית אלא *אקסיומה*. היא חיונית למחקר, כמו כל מחקר מדעי המניח שנשוא המחקר לא טועה (לפחות מאז רוג'ר בייקון, אני אוהב להזכיר אותו כאבי ה- אנטי - אריסטוטליות).

כאשר תביא אתה דוגמא לכשלון ואיוולת אשאל אותך: "טוב, במקרה הנ"ל החליט הפוליטיקאי לנקוט בדרך הפעולה שבחר לאור המידע שעמד לפניו, איזה מידע עמד לפניו ואילו השלכות היו לדרך הפעולה שבחר?" הטעות שאתה וברברה טוכמן עושים (ואתה מוזמן לעיין בספרו של פרופ' עודד בלבן - Politics and Ideology שבו הוא עונה לברברה טוכמן בין השאר). היא שהתיאוריה *שלה* ובעצם גם החשיבה *שלך* הם אלו שאינן מדעיות. כל החלטה שתסווג כ *לא נכונה* תסומן אצלך כאיוולת, והאיוולת הופכת להסבר לכל דבר ובעצם הסבר לכלום. ברגע שאוכל להסביר כל פעולה כ"איוולת" אזי התיאוריה הופכת ללא-ברת-הפרכה.
איני טוען סתם כך "שלפוליטיקאי היה מידע ושיקולים שאינם עומדים לפניך, ולכן הוא לא טעה". אני אומר אדרבא, הבה ונחקור מדוע בהכרח נקט בדך שבחר ולא נקט בדרך אחרת ולא נתעצל ונאמר "איוולת". אבל עוד על כך מאוחר יותר.

אשר לדוגמאות שהבאת. איני בקי מספיק בחומר (ויש צורך בבקיאות *רבה* כדי לדעת מה קרה) אבל כפי שטענת על סטאלין למשל, הוא קיבל 1700 התראות על פלישה מתקרבת. אתה עוצר מלחשוב (בדיוק כמו ברברה טוכמן) וקורא "איוולת". אני במקומכם הייתי ממשיך ובודק כמה דברים:

א. האם באמת ידע סטאלין על המתרחש או שההתרעות הגיעו לדרגת פיקוד נמוכה ולא הועברו אליו (במתכוון או שלא במתכוון) - פרופ' מיכאל הרסגור דיבר על הנושא לפני כחודש במסגרת התוכנית "שעה היסטורית" ולצערי איני זוכר את כל הפרטים.

זוהי הידיעה בדיעבד שברברה טוכמן ואתה חוטאים בה. אתם מניחים שהיה בידי מישהו מידע שידוע לכם עכשיו.

ב. אם ידע ובחר לא לפעול. מדוע עשה זאת ? מה ההשלכות של פעולה לעומת אי-פעולה? איזו פוליטיקה ניהל סטאלין עד פריצת המלחמה? מהם הנושאים הפוליטיים ולא האידאולוגיים אשר עומדים על הפרק?

זוהי ה"עצלות" שאתם חוטאים בה. לטעון "איוולת" זה לומר בעצם "החלטתי להפסיק לחקור כי זה נראה לי צעד לא הגיוני"

כפי שאמר כאן ירדן ניר לפני, לא יתכן שפוליטיקאים עושים טעויות רבות כל כך ברגעים קריטיים כל כך. הוכחה פשוטה תהיה לומר שאם פוליטיקאי טועה באופן עקבי אזי יבוא פוליטיקאי אחר מוכשר ממנו ויקח את השלטון מידיו. כיוון שהראשון טועה באופן עקבי אין סיבה שלא יטעה גם בניהול מערכת הבחירות שלו ואז יבוא השני וינצח אותו QED.

טעות נוספת (כאן מתחילה המתקפה האישית flame alert... flame alert...) היא ההתחזות שלך (ושל רבים) לפרשן. כאשר אתה סוקר מעשה/דעה פוליטית מסויימת אתה מוסיף וקובע עליה קביעה ערכית. האם היא "טובה" או "רעה". ברגע שאתה עושה זאת אתה הופך מפרשן לאידאולוג ומאבד את הלגיטימציה שהיית לך לפרשן.
כיוון שדעותיך ידועות בציבור קוראי האייל קל לצפות מה תהיה "פרשנותך" לארועים פוליטיים. הדעות שלך מובילות *אותך* לחשיבה דוגמטית *ואתה* הוא זה שסובל מדיסוננס קוגניטיבי (בלטינית זה תמיד נשמע יותר טוב, אפילו יותר מאידיש). עובדה זו משתקפת בשרשרת השאלות שלך בסיום כל מקרה שהצגת.
אתה מניח את המבוקש - מה ההנחות המוקדמות של נשוא המחקר לגבי העולם (לברה"מ לפי סטאלין לא כדאי להיות המותקפת אלא הנתקפת במלחה"ע השניה למשל) מתוך קביעה ערכית על מה ראוי. זוהי חשיבה דוגמטית כיוון שהיא מניחה שברור מה פוליטיקאי חושב שראוי שיהיה ומתוך כך היא גוזרת אילו צעדים יש לנקוט.
אני הולך בדרך ההפוכה. אני שואל אילו צעדים ננקטו (שהם לא תלויים במה ראוי אלא במה יש - מהי המציאות), ומתוך הכרה שלנוקט הצעד ברור מה תוצאותיו של הצעד אותו הוא נוקט, כיוון שהוא רציונלי, אני מנסה להסיק אילו הנחות מוקדמות או במילים אחרות מטרות משיג הצעד שננקט.

כאשר פוליטיקאי נוקט עמדה שלא מתאימה לך להשקפת העולם שפיתחת עליו. אתה תנטה להתעלם ממנה (ואולי להסביר אותה כ"איוולת") ואילו אני אקפוץ כמוצא שלל רב ואשאל את עצמי מדוע פעל כפי שפעל.

אתה מאשים את הפוליטיקאים בעיוורון אידאולוגי ואילו אני אצביע מולך על השימוש שפוליטיקאים עושים באידאולוגיה, לא כמטרה כפי שאתה תטען אלא ככלי, כדי להשיג מטרות פוליטיות הנושאות אופי אופרטיבי בניגוד לאופי הלא-אופרטיבי של אידאולוגיה.
אידאולוגיה אולי אומרת "מה" אבל היא לא אומרת "איך". זה כמו שאני אומר "הירח הוא אדמת אבותינו" - זהו טיעון אידאולוגי שככל טיעון אידאולוגי לא נושא שום אופי אופרטיבי כיצד לממש אותו.

אשר לתחושת העוצמה וההיבריס (כן, ההיבריס, ההיבריס...) אלו שוב טיעונים אידאולוגיים לא-מדעיים ולא קבילים. כמו שאינך יודע מה אני חושב כרגע כי אינך נמצא בתוך מוחי מדוע שתדע מה קורה בתוך מוחם של פוליטיקאים (רפרנס לדקארט ולבעיה הפסיכופיזית). אני יודע שאני בן-אדם רציונלי שמחליט החלטות שקולות. מדוע שאניח שאחרים, ובמיוחד פוליטיקאים שלהחלטותיהם יש השפעות מרחיקות לכת, אינם רציונליים, מחליטים החלטות לא שקולות, ולא פועלים כדי לממש את האינטרסים האמיתיים שלהם? היחידי שלא רציונלי כאן זה *אתה*. אתה מביא נימוקים שאינם מתיישבים עם ניתוח רציונלי - הגאווה קודמת למימוש אינטרס, פוליטיקאים בניגוד לאנשים אחרים לא חושבים לפני שהם מחליטים, ועוד.

כל הנימוקים שהתרעתי מפניהם שזורים כחוט השני בכל המאמרים שנושאים אופי פוליטי שפרסמת באייל, אם זה "הצבא האטום" במאמר "מוסטפה דיראני לחופש נולד" (כאן אתה חוטא בחטא נוסף - התייחסות לארגון ולא לפרטים - לארגון כיישות אין מדיניות כיוון שאינו יישות חושבת, לפרטים שבתוכו יש מדיניות והרשה לי להבטיח לך שבכל ארגון יש מאבק על פעולות אופרטיביות הקרויות בלע"ז פוליטיקה. כמו שלישראל אין מדיניות אלא לברק, לשרון, לשריד ולעובדיה יוסף יש מדיניות כך גם לצבא אין מדיניות אלא למופז, לאשכנזי ולעמירם לוין החביב עליך במיוחד אע"פ שכבר אינו בצבא - רק בשביל לעצבן אותך), התנהגות מנהיגי מפלגת העבודה במאמר "הרכיכות", הסרוב (שוב דיסוננס קוגניטיבי) להבין את תפקידו של עזר וויצמן במשא ומתן עם הפלשתינאים במאמר "ווצמן הביתה, פיפי ולישון", ההשתוממות שלך בצמד המאמרים "טרגדיה ישראלית-לבנונית:...", הקביעות הערכיות שלך לגבי יצחק רבין במאמר "קדוש, שטן, או אדם?", התמיהות ה"לכאורה אמריקאיות" שלך במאמר "הנדון: ישראל כמדינת טרור", וכלה בחוסר היכולת שלך להבין ולקבל מדוע מלחמה היא כלי פוליטי כדי ליישם מדיניות. במיוחד מלחמה יזומה (כמו בעצם כל מלחמות ישראל חוץ ממלחמת המפרץ ובקשר למלחמת יום כיפור חפש את תגובותי במאמר "בנבכי הקונספירציה" של דיקי סמבן) במאמרך האחרון "אגדת הסכין בגב".
אתה הוא הדוגמטי. גישתך היא אידאולוגית-ערכית ולכן פרשנויותיך אינן אלא תעמולה. שים לב שאני *לא* נוקט עמדה בשאלה מה ראוי שיהיה בכתיבתי ב"אייל" (חוץ מפעם אחת, מעניין אם תצליח למצא איפה)
ולכן, אני חושב שהתובנה שלי לגבי המציאות טובה משלך ורלוונטית יותר.
יוסי גורביץ' והתעויוט 5652
מה היית אומר על פעולותיו של רייגן כפי שהן מתוארות במאמרו של אלי אשד? האם פעולותיו היו מוצדקות באיזה אופן? האם אין מדובר באיוולת?

מה קורה כשפוליטיקאי *חושב* שהפעולה שהוא תבצע תגרום למהלך דברים מסויים, אבל היא לא? למשל, אריק שרון *חשב* שפלישה ללבנון תאפשר לנו להקים שם ממשלת בובות. הוא טעה. בעסה. האם אי אפשר לטעון כי פעולותיו היו איוולת? טפשות לשמה שהתבססה על שגעון גדלות?
הטעויות הסמויות מעין 5763
במקום לענות לטענות שהעלת אנסה לנתח אותן ולהראות את ההנחות המוקדמות שלך.

ראשית בנוגע לרונלד רייגן. יש מקום להבדיל בין חיים אישיים להתנהלות ציבורית. כמו שכבר אמרתי בדיון על התנ"ך. העובדה שרומן פולנסקי אוהב נשים צעירות במיוחד (לפעמים גם בנות 13) לא הופכת אותו לקולנוען פחות יותר, העובדה שסארטר התגולל מבית מרזח אחד למישנהו לא הופכת את הפילוסופיה שלו לשטויות והעובדה שאדם דתי לא אומרת שהוא לא-רציונלי. אז אם רונלד רייגן (או יותר נכון ננסי רייגן) מאמין באסטרולוגייה זה לא הופך אותו כבר לפסול לעדות. אוסיף ואומר שבדוגמא הספציפית הזו לא ראיתי *הוכחה* לכך שרייגן נהג באופן לא רציונלי כי לא הבהירו בפני אילו מטרות רצה לקדם רייגן - האם שאף לסיים את המלחמה הקרה או דווקא לחמם אותה. וכמובן שעל התשובה אשאל "אילו השלכות יש לכל בחירה?"
גם לא ראיתי במאמר של מר אשד הוכחות ל"אי-שפיותו" של רונלד רייגן (תמיד קל לכתוב "כעת ברור ש... אבל לא להוכיח) שיהיו מוצקות יותר מהבשורות חדשות לבקרים על "גסיסתו" של חאפז-אל-אסד, שמפיצים מתנגדיו בסוריה וברחבי העולם.
לעיתים, גם כדאי להצטייר כמשוגע. כאשר קאדאפי וסאדם חוסיין מצטיירים כמטורפים (אם אתה זוכר קאדאפי למשל טען ששיקספיר היה מוסלמי בשם "שייך-א-ספיר" ורצה לנכס את מחזותיו לתרבות הערבית) יש לכך בפירוש מטרה. במקרה הנ"ל המטרה היא עליה במחירי הנפט שכמובן מושפעים מכל מה שקורה במזרח התיכון. עליה כזו כדאית למדינות כמו עירק ולוב שמחזור הייצור שלהן קצר והן מעדיפות למכור מעט במחיר גבוה, לעומת מדינות כמו ערב-הסעודית וכווית שלהן מחזורי ייצור ארוכים ומעדיפות למכור הרבה ובזול - בסוף הכל שאלה של כסף (ודרך אגב - על *זה* בעצם הייתה מלחמת המפרץ השנייה)

אשר לאריאל שרון, אחד האנשים המושמצים ביותר במדינה ולא בצדק (ושוב אני מזמין flames, אני לא לומד...) אתה מניח שאריאל שרון יזם את מבצע אורנים גדול כדי להקים ממשלת בובות בלבנון.
ראשית, כמו שפרופ' עודד בלבן אוהב לשאול, "אז אני מבין שאתה חבר של אריק שרון, והוא מתייעץ איתך מה לעשות? (לפי החשבון שלי היית אז בן 3 - אתה יכול להיכנס לספר השיאים של גינס תחת הקטגוריה "היועץ המדיני הצעיר בהיסטוריה")". להתחיל ולפרט מה היו המטרות של מלחמת לבנון ולבסס את השיקולים לכך זה מאמר בפני עצמו, משהו בסגנון המאמר של ירדן על "למה אנחנו באמת בלבנון" מלפני כחצי שנה (אני חייב לך כבר שניים - בקיץ... בקיץ...) אבל לטעון כמוך שזו "איוולת", "טפשות לשמה" או "שיגעון גדלות" בלי שום ביסוס עובדתי מוצק שמסתמך על הוכחה לוגית - *זה* איוולת - זה לא רציני.
יוסי גורביץ' והתעויוט 5738
שתי הערות:

א', פוליטיקאים כן טועים. לפעמים, לפחות. לא תשכנע אותי אחרת. המסקנה המתבקשת היא, כנראה: היות ו(בניגוד לאבנים או אלקטרונים) פוליטיקאים טועים, הרי ש*לא ניתן* לערוך מחקר מדעי מדוייק על התנהגות פוליטיקאים. וזהו. הגישה ההפוכה, "כדי שכן נוכל לנהל מחקר, נניח שהם לא עושים טעויות" נראית לי מופרכת מיסודה.

ב', בנוגע לתיאורית "הברירה הטבעית" של פוליטיקאים: יתכן בהחלט מצב בו פוליטיקאי מסוים טועה *המון* במישור אחד (מדיני, למשל) ולא טועה כמעט אף-פעם במישור אחר (יחסי ציבור, למשל). לכן פוליטיקאי זה לא יוחלף בטוב ממנו, משום שהטוב ממנו (במדיניות) אינו טוב ממנו (ביחסי ציבור), ויחסי ציבור הם קריטריון הבחירה.
התקשורת אשמה 5757
שוב, מאשימים אותי במה שלא עשיתי. לא טענתי לרגע (ומי שחושב שכן שיראה לי היכן) כי *במציאות* פוליטיקאים אינם טועים. טענתי שכהנחת יסוד למחקר פוליטיקאים אינם טועים מסיבות שכבר פירטתי חזור ופרט. אני *בטוח* שבמציאות פוליטיקאים טועים אבל לא בתכיפות שרוב ה"פרשנים" נוטים לייחס להם. כיוון שאין לי דרך להבחין מתי פוליטיקאי טועה ומתי לא אני מקבל את הנחת היסוד. אם אתה לא רוצה אז אתה לא חייב. מכאן ועד לפסול את התיאוריה לגמרי יש מרחק רב.
אם קשה לך עם אבנים אזי נסתכל על בעלי חיים. זאולוגים מנסחים תיאוריות על התנהגות בעלי חיים. האם במסגרת תיאוריות אלו הם מניחים שאובייקטי המחקר שלהם (קופים, כלבים ינשופים, ארמדילים או סנרקים) טועים? ודאי שלא! אותה הנחת מחקר תקפה גם בחקר אנשים ופוליטיקאים.
גוטפריד לייבניץ הוזמן פעם לאחד הנסיכים באירופה ולאחר שדן בעניינים ברומו של עולם עם הגברים, נתבקש לשעשע את הנשים. הוא ביקש מהנשים להביא לו שני עלים זהים. הנשים התפזרו בחצר והחלו להביא זוגות עלים אולם לייבניץ תמיד מצא הבדל (ואפילו קטנטן) בין העלים. החיפושים נמשכו כל הלילה עד שבבוקר קם לייבניץ ואמר שאין בכלל טעם לחפש שני עלים זהים כיוון שבטבע אין שום דבר שבאמת מתנהג לפי חוקים קבועים וכל סברה שלנו כי דברים הם זהים היא רק פיקציה שאנו ממציאים כדי להיות מסוגלים להתמודד עם הטבע - אי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים וכו'.
כנ"ל, גם לגבי תיאוריות מדעיות (אני מרגיש שניהלתי את הדיון הזה כבר) הסברה שיש חוקים בטבע היא אשליה. החוקים הם המצאה שלנו כדי להיות מסוגלים להתמודד עם הטבע. טוב עשה המרצה שלי לפיזיקה (אתה ודאי מכיר אותו - דר. עודד רגב הידוע מקלטות הקורס פיזיקה 2מ') שציין שחוקי המכניקה שאנו מכירים כיום נכונים עד רמת דיוק מסויימת ולכן אין להתייחס אליהם כאמת צרופה אלא ככלי מדעי.
כמובן, שמבחינה פרקטית, יש טעם בכל הפיקציות הללו כיוון שבעזרתם אנו טסים במטוסים, בונים ביניינים ומנהלים את חיינו.

אשר ל "דארוויניזם הפוליטי", הייתה זו רק דוגמא להוכחה שהסתמכה על הנחת הייסוד, כמו שהוכחות גיאומטריות מסתמכות על אקסיומות. ולכן, לטעמי היא תקפה.
התקשורת אשמה 9663
I may be a bit late, but still...

Your view stands on two shaky pillars:
1. People act rationally
2. The political system in Israel leads to the selection of the more talented politicians to the higher posts.

As for 1., this subject has been researched in economics, where professional money managers were thought to take rational investment decisions. A few prominent irrational biases were detected, such as a difficulty in admitting mistakes and changing your opinion, a tendency to imitate others rather than think independently, inability to rationally weigh risky alternatives, and some more.

By the way, the failure of the "Conception" of the military intelligence in Tsahal just before the Yom Kippur war is an example for the way carefully selected professionals act irrationally. The irrationality in this case consists of ignoring information that will force you to change your mind.
George Soros, the legendary investor, expands about this in his "The Open Society in Danger" (can be bought in http://www.dbook.co.il).

As about no. 2.: For an efficient natural selection to occur, the political system should include certain elements, one of them being proper feedback on the actions of people - if an aspiring politician makes a mistake, he or she should pay the price. This is one of the foundations of financial markets, but is not part of the Israeli political culture. In Israel it turns out to be more important to make friends with an important "somebody".
Even if there is some selection, it probably doesn't select for the right things. The question to ask is what are the skills Israelis want their top-level politician needs to have, and what skills does the actual political system select for?
זה שכאן 9681
טוב, בקצרה.

לעניין הנחת הרציונליות - זו הנחת יסוד ל"מחקר" שלי. ההנחה די מבוססת - אתה (או אולי זו את?) למשל עונה לי מעל דפי האייל ולא שולח יונת דואר, נכון? כמה מפתיע, נהגת ברציונליות. כיוון שבמחקר מדעי אי אפשר להכניס גורם ארביטררי לגמרי - מעין קלף ג'וקר שכזה (או "לחתוך" כמו בברידג' לחובבי הז'אנר) אזי עלי להחליט אחת מהשתיים - או שפוליטיקאים טועים כל הזמן ומתנהגים בחוסר רציונליות או שהם צודקים כל הזמן. כל החלטה אחרת תייצר תיאוריה דוגמאטית. כשהעובדות ימצאו חן בעיני אזי הפוליטיקאי המדובר הוא רציונלי ושקול, וכאשר העובדות לא מתאימות לי הרי לכם הסבר - הוא טעה! הוא היה לא רציונלי! כלומר יש לי תיאוריה שמסבירה כל דבר ולא ניתנת לסתירה - כלומר זו לא תיאוריה מדעית.
לכן, אני מוכן לקחת על עצמי את הנחת היסוד המגבילה שפוליטיקאים הם רציונליים כדי להגות תיאוריה רצינית ולא סתם ממבו-ג'מבו.
ועל יום כיפור כבר כתבתי במקומות אחרים לא מעט - חפשו ותהנו.

אשר לשאלה המוסרית משהו שמועלה בחלק השני. שים לב להבדל בין ה"מצוי" ל"רצוי". כולנו היינו רוצים להיות טובים ומוסריים, אבל בכל מערכת שכוללת אלמנטים של כוח ושליטה יש דווקא יתרון לערמומיים, לשקרנים ולמניפולטיביים. לא מוצא חן בעיניך - בעיה שלך. מי שינסה לשחק לא לפי הכללים הללו יפסיד מייד - כי האחרים לא "יתחשבו" בו - הם שם כדי להשיג מטרות, תוך שימוש כמעט בכל אמצעי. ראוי זה אולי לא, מצוי זה כן. אנחנו חיים במצוי.
זה שכאן 9698
I think we do not agree on what rationality is in the context of decision making. I will be happy if you give your definition of it.

I maintain that being irrational is not the same as being unpredictable. For example, the fact that I sent you an email and not a pigeon may reflect a habit, not premeditated action. I am simply so much used to sending emails that I dind't even consider the airborne option...
This habit of mine is an emotional entity, not a logical one, still has predictable results - and can thus serve as a basis for theories.

As for the moral reading you seem to find in my second argument - it is completely not the intention. I want the political system to be efficient, not moral. Since the citizens of Israel are influenced by the actions of politicians, they deserve a good political system - one that selects for leadership those people who are masters in cheating, lying and doing dirty tricks for the benefit of Israeli citizens.
I claim that the current political system does not achieve this. Politicians are not rewarded according to their capacity to achieve national goals, but personal ones.

The correct assumption, then, is that the people holding power are there because of a talent to serve themselves, not a talent to take good decisions at the national level. I maintain that one needs different skills in these two domains.
זה שכאן 9713
הטענה שלי היא פשוטה, וכבר פרטתי אותה בכמה מקומות באייל. רציונליות, בהקשר של קבלת החלטות, היא שבהנתן מציאות ומטרות, בחירה רציונלית היא בחירה שתשתמש במציאות להשגת המטרות בצורה סבירה ומתקבלת על הדעת. אם אני רוצה להגיב על תגובתו של LG באייל הקורא סביר שמהכרת המציאות אבחר ללחוץ על הכפתור "הגב על הערה זו" (אגב, טל, מטעמי PC, הגיע הזמן לתקן זאת ל"הגיבו על הערה זו" לטעמי). ההבדל בין רציונליות להרגל הוא למשל במקרה הבא. הבה נניח (ואל תתפוס אותי בקטנות) שיש ברשותי החל מהיום מחשב שהחיבור שלו לאינטרנט הוא חד כיווני בצורה כזו שאין ביכולתי לשלוח תגובות - כלומר אני יכול להעלות את חלון התגובה, אולי אפילו לכתוב אחת שכזו, אבל לא לשלוח אותה. כוחו של ההרגל היה אומר לי לעשות זאת בדיוק. רציונליות פירושה היה למצוא מחשב אחר תקין או לבקש ממישהו אחר שירשום את התגובה בשמי. מספק?
איני טוען גם שאדם לא רציונלי הוא בלתי צפוי. להיפך, דווקא ה"משוגע" הוא הצפוי ביותר - הוא יפעל בניגוד למטרות שלו. אחרת, לדוגמא, היו מתאגדים כל חולי הנפש ומורדים כנגד הכפייה המופעלת עליהם - זו הייתה התנהגות רציונלית.
השאלה האם פוליטיקאים הם אנשים רציונליים או לא אינה עומדת למבחן אצלי - זו הנחת היסוד (כמו דברים שדיברתי עליהם בתגובות ל"דו"ח על מצב התבונה"). ברור לי שמבחינה "מתמטית" ההנחה הנ"ל היא מופרכת מכל וכל - תמיד ניתן למצא התנהגות לא-רציונלית. אולם, *ברוב* המקרים האנשים, ובמיוחד הפוליטיקאים לטענתי, נוהגים ברציונליות כאשר הם רוצים לממש מטרות פוליטיות.

אתה אולי טוען שאינך מחפש מצב מוסרי אבל שתי שורות אחר כך כותב "Since the citizens of Israel are influenced by the actions of politicians, they *deserve* a *good* political system...". )ההדגשה היא שלי) שתי נקודות במשפט הנ"ל. ראשית, כתבת שמגיעה לאזרחי ישראל שיטה פוליטית טובה - מה זאת אומרת מגיעה? זו לא שאלה מוסרית? שנית, מהי מערכת פוליטית טובה (אתה כותב בדיוק מה דעתך בנושא)? האין זו שאלה מוסרית נוספת? מה מטרתה של המערכת הפוליטית? המסקנה שלך אולי נכונה אך בצורה חלקית מאד. אתה לא לוקח בחשבון שיתוף פעולה בין פוליטיקאים - נערי בן-גוריון המופלאים למשל - פרס, קולק ונבון. ספיר ששלח את עזר וויצמן לתנועת החרות ואמר לו "יש לי מספיק אנשים כמוך אצלי - אני צריך אותך שם". אתה לא לוקח בחשבון גם את האפשרות שהיכולת להשיג מטרות יכולה להתבטא גם במישור האישי וגם במישור הלאומי - מין כישרון שכזה שיש הקוראים לו "חושים פוליטיים". יתר על כן, האם יש ביכולתך לפרט מטרה "אישית" שהשיג פוליטיקאי חוץ מאברהם שפירא המנוח ומפעל השטיחים שלו?
אבל הפגם העיקרי במסקנה שלך הוא במשפט "not a talent to take good decisions at the national level". כדי שהחלטה תהיה "טובה" היא צריכה לשרת את המטרה שלשמה היא נועדה. אתה *לא* *יודע* מה המטרות של פוליטיקאים כי אתה לא חבר שלהם והם לא סיפרו לך מה המטרות שלהם. הם מספרים לך על אידאולוגיה. אידאולוגיה היא מושג לא מעשי - היא לא כוללת מטרות מפורטות ואת הדרכים להשגתן ולכן אין לה משמעות מעשית אלא משמעות הצהרתית בלבד שנועדה לשומע - הציבור, לשם אולי קידום מטרה זו או אחרת, אך היא בפרוש לא יכולה להיות המטרה בעצמה.
זה שכאן 9722
So, if I understand you correctly, a rational person:
1. Defines goals.
2. Acts in a reasonable way in order to achieve them.

However, only in hindsight is it possible to say what was a "reasonable" way to act. When the moment comes to take a decision, many wise advisors have contradicting estimates as to the probability of different scenarios, and thus there are many possible "rational" decisions.

So, when trying to judge whether a decision is reasonable, it is necessary to consider the cognitive limitations and emotional state of the decision maker. This includes the attempt to understand the actions of politicians.

But apart from this, I can summarise my stand, that is perhaps not far from yours:
1. The goals of politicians are both personal (e.g., getting lots of power and influence) and national (e.g., the long-term survival of the state of israel).
2. Politicians set their interim goals on the national level in a different way than most people do, and are less affected by commonplace ideology.
3. They do their best to ignore their emotions and biases when taking decisions - something most businessmen also try to do.
4. Politicians use ideology as a tool to influence other people emotionally, without revealing their true goals.

As for the "good" political system - I send it as a separate comment below.
אנשים פשוטים ורציונליים 9923
ואתה לא עושה את זה, גם בצורה מובלעת. אם אתה רוצה להגיע מכאן לשם (אפרופו, זה ששם? LG? הגיע הזמן לעוד כמה רמזים בחידת שמך האניגמטית, אך זכותך להשאר אנונימי) אתה לא מגדיר מטרה (לאן להגיע) ופועל בדרך הגיונית (רגל, רכב, מטוס, חללית) כדי להשיג אותה? האם אתה זקוק ל-hindsight כדי לבצע זאת? גם אם יש כמה דרכים להשיג מטרה אזי ברור שמי שצריך לבחור באיזו דרך לנקוט לא יבחר בדרך שבברור תמנע את השגת המטרה. למשל, ליווי הנסיגה מלבנון בהרעשה ארטילרית כבדה, שסביר שהייתה גורמת להרג של אזרחים לבנוניים לא נראית לי הדרך לצאת בשלום מלבנון. גם לך? אם הייתי רואה שזה מה שעושים הייתי מבין כי מישהו לא באמת רוצה גבול שקט אלא מזמין התקפות כנגדו.

הבעייה בעירוב גורמים "רגשיים" או "הכרתיים" (ה"דיסוננס הקוגניטיבי" שהעלה יוסי גורביץ) שהם מספקים תיאוריה שתוכל להסביר כל דבר. כל החלטה שלא אבין אוכל לתרץ ב"כניעה ללחץ נפשי" או "חוסר יכולת לקבל הכרעה". ומכאן הדרך ל-Theory of everything - תיאוריה שמסבירה הכל ולא ניתנת להפרכה - כלומר לא מסבירה בעצם כלום - היא קצרה וסלולה. אני מעדיף לוותר על קלף הג'וקר הזה כדי ליצור תיאוריה רצינית יותר. אני מרגיש שאני חוזר קצת על עצמי בנקודה זו.

אשר לסיכום, אני די מסכים לרוב הסעיפים אולם הייתי מדגיש שבסעיף הראשון, המטרות האישיות - כוח והשפעה - לא נובעות מתסביך נאפוליון בלבד אלא כדי ליישם את המטרות הלאומיות. אצלי הפוליטיקאים יוצאים הרבה יותר טוב מאצל אחרים...
אנשים פשוטים ורציונליים 9931
No. I don't. Ever heard about intuition? Didn't you mention "sharp political senses" before?
When brokers are asked why they bought a certain share, they often respond "gut feeling".
Or, let's take chess: How come Gary Kasparov can evaluate a chess position on the fly, but is unable to fully explain his judgement in words?
To summarize, if you cannot explain a decision unambiguously with words or symbols, it ain't fully rational.

If you are willing, I suggest we try to establish an alternative basis for a theory on how politicians act - just as an exploration.

First of all, let's separate the statesman from the politician. For an illustration of a typical politician play in your head the wonderful series "Yes, Minister" (later, "Yes, Prime Minister"). Here we have a person without any understanding in professional areas like finance, health, security - thus being unable to rationally weigh any alternatives and form a meaningful opinion. His asset is a feeling for what the public wants and what rival politicians are concocting - in other words, "sharp political senses".

The statesman, on the other hand, is somebody that has a vision, or at least an understanding of the subjects he is supposed to promote.

So, does our discussion refer to the statesman, or to the politician?
the new statesman 9936
אז זהו, שכלפי חוץ נראה שכן. ולא ניכנס כאן לבעיה הפסיכופיסית, אבל ההתנהגות שלך נראית (ברוב המקרים) רציונלית למתבונן מהצד. מדוע אתה מחליט שדווקא פוליטיקאים הם שונים בכך אע"פ שנראה לנו שכולם נוהגים באופן יחסית רציונלי. לא משנה אם יש מודעות או אין מודעות אצל הסובייקט. בפרפראזה על מה שכתבתי בתגובה שמתחת אזי אם נראה לך שפוליטיקאי פועל בניגוד לאינטרס שלו סימן שאתה לא יודע מה האינטרס האמיתי שלו, שאותו הוא מסתיר ממך כי האינטרס הזה אולי לא פופולרי או אפילו הפוך מדעתך בפועל. אני בפרוש לא מסכים עם המסקנה שלך כיוון שלטענתי היא אינה רלוונטית למקרה של פוליטיקה. החלטות פוליטיות חשובות לא נעשות ב"שליפות", ולא משנה מה מנסים לשכנע אותך. יש הערכות מצב, תכנונים, ועבודת מטה. האנשים האלו הם אלו שקובעים כיצד תראה המציאות עבורך ועבורם - אתה לא חושב שהם משקיעים מינימום של מחשבה בנושא?

ואגב, "חושים פוליטיים" מבחינתי היא תפיסה מהירה יותר מאחרים של המצב לאשורו ואת השלכותיה של כל דרך פעולה אפשרית (דפ"א - דרך פעולה אפשרית בשפה הצבאית) ובחירת דרך פעולה אחת (דפ"ן - דרך פעולה נבחרת - ותקנו אותי אם אני טועה).

אשר לתיאוריה שאתה מציע. אני חושש שהסדרה המבדחת מאד "כן אדוני השר" שלוותה בתוכנית "כן אדוני ראש-הממשלה" בכיכובם המבדר של פול אדינגטון ונייג'ל הות'ורן לא יכולה לשמש כבסיס. ההנחה הסמוייה המובלעת בתיאוריה שלך היא שה-politician נמצא שם רק בשביל הכיסא. הבעיה עם כיסא שהוא לא אומר מה לעשות. שלטון לשם שילטון הוא מושג מופרך מעיקרו ולא יתכן שאנשים הלכו לפוליטיקה סתם כי זה "ג'וב טוב" כיוון שלהיות פוליטיקאי שבאמת משפיע ברמות הגבוהות יש צורך גם בגב כלכלי זה או אחר, כלומר פתאום מתווספים למשחק גורמים חיצוניים - אנשי עסקים, אנשי דת, פעילי איכות סביבה (הם בדרך כלל דווקא דיי עניים...) שיש להם בבירור אג'נדה ומטרות, והם יעדיפו לקדם את מי שידאג למטרות שלהם. כעת, גם פוליטיקאים "ותיקים" יעדיפו לקדם פוליטיקאים צעירים שתומכים באותם מטרות כמוהם, לא? גם אני מכנה משהו בשם "חזון" - אותה "פוליטיקה נסתרת מעין" שעליה כתבתי במאמר בעל השם הזהה. ישנו סט שלם של נושאים שהציבור לא מתעניין בהם - אבל פוליטיקאים כן. אם זה מחירי הנפט שדווקא כן עלו לכותרות, *כפי שצפיתי* באותו מאמר, אופיו העתידי של השלום במזרח התיכון, מדיניות הביטחון של מדינת ישראל, נושאים מסויימים במדיניות הכלכלית הישראלית (הפרטה מול ריכוזיות למשל). ולכן, אני מבחינתי מערער על תקפותה של התיאוריה אותה הצעת כיוון שהנחת היסוד שלה היא בעצם שאנשים נמצאים בפוליטיקה בשביל ה"חברה" והבר-מיצוות ולא כדי לעצב מציאות. וניסיון החלוקה שלך לא משקף את המציאות.

כדוגמא, אקח את חבר הכנסת דוד לוי. רוב האנשים הולכים שבי אחר החזות שלו - עיסוק ב"כבוד" ובחגיגות המרובות של ילדיו וכמובן במימונה. בפועל, בעיצומו של משא ומתן עם סוריה הוא נואם את נאום "דם מול דם" ומחזק את מתנגדי השלום בסוריה. האם הוא לא הבין מה שהוא עושה? אתה אולי תאמר ש"חמתו בערה בו"? אני אומר שהמטרה שלו היא לא לחתום הסכם שלום עם הסורים לפני הסכם שלום עם הפלשתינאים, לכן הוא גם הדליף את מסמך וושינגטון לעיתון הארץ - עוד צעד שיש בו כדי לפגוע במשא ומתן. אני חושב שהוא מאד ממולח ובהחלט גם statesman וגם politician.
ועוד משהו קטן 9937
כמובן גם שבאופן מפתיע האינטואיציה שלך היא מאד רציונלית למתבונן מבחוץ. לא להכל אתה מודע.

אשר לאותם ברוקרים למשל, לא מספרים לך שגם הכשלונות שלהם נובעים באותה מידה מאותו gut feeling. מצד שני, אותם ברוקרים יודעים בצורה רציונלית שצריך למכור בעלייה ולקנות בירידה. איך זה? כאשר אתה בא לנסח תיאוריה מדעית אתה לא מתייחס למקרה הפרטי אלא מכליל לחוק. אין כזה דבר חוק של gut feeling.
Political system 9723
I think my usage of the words "good" and "bad" causes confusion. Instead of "good" please read "efficient" and instead of bad - "inefficient".

An efficient political system is one where the people under its rule are, in general, satisfied with the way it works and this situation is sustainable for the forseeable future.

When saying that Israelis "deserve" an efficient political system I mean that they will eventually change the present system if they are not satisifed with it. The french revolution is an extreme example of a change in a political system.

I don't care what are the goals of individual politicians. I care about the structure of the political system as a whole. A well-structured political system should force a politician to do lots of good things for the public if he (or she) wants to rise to power.

An exmaple for a system that doesn't have this property is a monarchy. A prince who heirs his father rises to power without having to do anything for the benefit of the public. This can work well when the masses have very little understanding of public affairs.

For more educated nations, democracy is a more efficient system because power depends on the approval of the people. But the people can still be partially manipluated by ideology, as you mention.

As people get wiser (and postmodernist), they start seeing beyond ideologies. This would probably lead to a change of the political system - but I will leave my speculations for later...
Political system 9924
שוב, אתה מדבר על מה *שראוי* שיהיה. "ראוי שמערכת פוליטית ראויה לשמה תכריח את הפוליטיקאים לפעול לטובת הציבור" (תרגום חופשי שלי)

אני איני עוסק בשאלות אתיות כאשר אני מנתח את התנהגותם של פוליטיקאים אלא שואל שאלות אונטולוגיות - "מה יש?" "מה קרה?". באותה מידה, מדען לא שואל את השאלה "האם ראוי שהחלקיק יפנה ימינה או ראוי יותר שיפנה שמאלה?"

מה יעשו האנשים? לא יודע, כנראה שצריך ממש לעצבן אותם לפני שהם עושים משהו כי מהפכות עממיות באמת הן די נדירות. אפרופו, אני חושב שרוב ה"הפיכות העממיות" במדינות מזרח אירופה נתמכו באיזושהי דרך (שאין בידי להוכיח) ע"י גורבצ'וב או שלוחיו. קל לראות שמדיניות הגלסנוסט והפרסטרויקה שלו הובילו להפשרת היחסים עם המערב ולפירוק הדרגתי של השיטה הקומוניסטית בבריה"מ לשעבר ובשאר מדינות מזרח אירופה.
Political system 9933
I hope you will stop ascribing to me any moral arguments. All I am saying is that if people judge their political system to be inefficient, they will aspire to reform it. One exmaple is the law for direct election of the prime minister - a recent change in the Israeli political system. These changes happen all the time, because people compare their country to other countries and try to draw conclusions. If enough people can benefit from a change, it may actually happen.

Of course politicians make mistakes. They often act against their own interest by ignoring crucial elements of the situation. After all, they are only human. Particles, on the other hand, don't have any interests, so they cannot be wrong.

And to end with a question: If we take the "rational politician" point of view, is democracy superior to monarchy? If all politicians will choose the same action, given the same information and the same national goals - what's the use of having an opposition?
Political system 9934
כן? אני חושב שהדגמתי בתגובה הקודמת שאנשים הם סך-הכל די פלגמטיים כאשר צריך לעשות משהו באמת. המקרים של "מהפכה עממית" אמיתית הם נדירים מאד. לעומתם, מי שכן מנסה לעשות משהו כדי לשנות את המציאות הם הפוליטיקאים. הבחירה הישירה למשל הייתה אינטרס גם של ביבי וגם של ברק כיוון שהם רטוריקנים גדולים שלמדו מהתרבות האמריקאית כיצד להתבטא. בפועל לשניהם היו ויש מתנגדים רבים במפלגות האם שלהם אבל על ידי הרטוריקה הם מצליחים לגרור את ההמונים אחריהם, אפילו לרעיון (שבעיני אחדים הוא טיפשי, ובעיני אחרים הוא מבריק) כמו "בחירה ישירה". ברור לי גם שהם הבינו מראש שאופצייה שכזו תחזק את ראש הממשלה אבל תחליש את המפלגה וכך יוכלו להסתמך יותר על בני בריתם במפלגות אחרות.
יתר על כן, גם תנועות מחאה ש"צומחות מהשטח" לכאורה, מייד מאומצות לחיקו החם של פוליטיקאי זה או אחר - בדיוק כמו מה שקרה לחוק הבחירה הישירה. תנועות מחאה שלא התחברו לגופים קיימים - נדירות מאד. אני יכול לחשוב כרגע רק על "הפנתרים השחורים" ואולי גם על ד"ש (אע"פ שבסערת מוחי המעורפל, נדמה לי שגם סיעת ד"ש אומצה על ידי מישהו מוכר - מצטער, אני לא מרוכז). גם תנועת כך בשיאה ראויה אולי גם להכלל ברשימה הנ"ל באיזשהו אופן שלא חביב על במיוחד.

אשר לטעות, ובוא ננסה לסגור את זה סופית. אני מסכים שפוליטיקאים טועים, אבל לא בכמות שמייחסים להם, במיוחד לא בהחלטות עקרוניות. החלטות שכאלו מתקבלות אחרי דיונים ממושכים, משחקי סימולציה, הערכות, דוחות מודיעין, סקירות כלכליות - תבחר. לראות את כל הנתונים, עם כל מנגנוני הבקרה מסביב, ועדיין לטעות - זה פשוט לא הגיוני. צריך לשתות כוס גדושה של אי-רציונליות כדי לקבל את זה. אבל יותר מזה. ההבדל ביני לבינך שאתה מניח שאתה יודע מה המטרה של הפוליטיקאי. כעת אתה מסתכל על המעשה וקובע "נכון" או "טעות". אני, בניגוד לך, לא מניח שאני יודע מה המטרה של הפוליטיקאי, אלא גוזר אותה מהמעשים שלו, לאור המציאות הידועה באותו זמן. אני חושב שהתיאוריה שלי עדיפה כי אני מניח פחות הנחות יסוד - אני לא מניח שמי שבליכוד הוא נגד חזרה לגבולות 67 ומי שבמר"ץ הוא בעד - אני מסתכל על *המעשים* של אותו פוליטיקאי ורק מהם גוזר את המטרות שלו. ולכן, אני מגיע הרבה פעמים למסקנות שמפתיעות אנשים במקרה הטוב או מעלות גיחוך אצל אנשים במקרה הרע. אבל אני טוען שאני קרוב יותר ל"אמת" מהשיטה ה"לא-מדעית" שבה אתה ורוב האנשים מתייחסים לפוליטיקה. ולכן, העובדה שגם לפוליטיקאים יש רצונות ומטרות היא בדיוק העיקר אצלי - אותם אני מנסה למצא. בניגוד לך שמניח אותם מראש.

ואשר לשאלה, התשובה, כתמיד, היא: "זה תלוי בנסיבות" כאשר אתה הולך למשא ומתן למשל, כפי שאהוד ברק הלך בקמפ דיויד, חשוב שדווקא תהיה לך אופוזיציה חזקה מבית, כדי שתוכל *להימנע* כמה שיותר מויתורים. כל ויתור מבחינתך יכול לעלות בשלטונך. לעומת זאת. ה"חזק" נדרש לוותר ולהתפשר. הוא לא כפוף ללחץ מבית ויכול "להרשות לעצמו" להגמיש את עמדתו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים