בתשובה לאביב, 02/07/25 15:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השופטים יכלו לעשות הרבה. למשל - כשהוא דוחה דיונים - להשלים אותם בשבוע העדות הבא, שיגיע 4 ימים במקום 2. למשל2 - כשהוא אומר שהוא חולה, להבהיר שאם הוא מופיע במקום אחר באותו יום, שישלים יום עדות בשבוע העוקב. למשל3 - לא להסכים לדחייות גם עם ראש אמ"ן בא להתחנף. למשל4 - לא לקצר ימי דיונים בשום תירוץ וסיבה. יש להם סמכות לזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה לדעתך הם לא עושים את כל הדברים הללו למרות שאתה טוען שהם יכולים? הטענה שלי היא שאנשי מערכות החוק בישראל (כולל שופטים) עושים הצגות יפות של רשמיות, נפנופי גלימה ומכות פטיש נחושות1, אבל הם משקשקים ומפחדים (על מעמדם האישי, על מעמדו של בית המשפט וכו׳). אני טוען שהבעיה בישראל היא הפוכה לחלוטין ממה שאנשי ההפיכה המשפטית מנסים לשכנע את הציבור: מעמדם של בתי המשפט בישראל, ביחס לחברי הכנסת והממשלה, הוא קטן, עלוב וחסר שיניים. שופטים מנסים ״ללכת בין הטיפות״ (מנסים לאזן בין שמם הטוב כשופטים בישראל לבין אי רצון להסתבך יותר מידי עם המלכודות ששם להם השלטון). לכן הם עוסקים בתיאטרון שיפוטי ומאפשרים להגנה של נתניהו לעשות צחוק מההליך השיפוטי. 1 All I could do is bang my little gavel |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם ניסוח הבעיה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה ככה. אבל הסחף הוא כבר בן 30 שנה. הריספקט לזוסמן, אגרנט, לנדוי, שמגר וגם ברק בזמנו היה עצום. אבל המהפכה המשפטית של שנות התשעים בזבזה חלק לא מבוטל מהקרדיט הזה, ומכונת הרעל הרסה את השאר. הסיבה למתח ההולך וגובר בין בג"ץ לבין כמעט מחצית הציבור וחברי הכנסת היא לדעתי שבית המשפט נשאר קרוב לאותה נקודה על הסקאלה בין הערכים הגלובליים הליברליים לבין הערכים המסורתיים לאומניים בה היה בעשורים הראשונים של המדינה, אבל מרכז הכובד הציבורי הלך והתרחק מהנקודה הזו. נראה לי שכל אחד מהפלגים הפוליטיים הציוניים זז על אותה סקאלה לכוון הלאומני מסורתי מהמקום בו הוא היה עליה בשנות התשעים. - את הקצה הליברלי ביותר של הציונות מייצג היום יאיר גולן במקום שולמית אלוני. גנרל(!) במקום מורה. המחויבות של אלוני לערכים הליברליים היתה טוטאלית. של גולן? אני לא יודע. - מי שמייצג היום לכאורה את הליברלים המתונים התגלה לי בעצם כשמרן בכל אחת מצמתי ההחלטה הערכיים. יאיר לפיד במקום אמנון רובינשטיין. בעל טור ומראיין במקום פרופסור למשפטים, האורים והתומים של המשפט החוקתי בישראל וליברל אמיתי, אחד מאבות המהפכה החוקתית. לפיד מגלה ערכים ליברליים רק איפה שזה בקונצנזוס החילוני- מעמד האשה, לדוגמה. אבל כשיש התנגשות בין ערכים ליברליים לבין ערכים לאומניים - סוגיית המסתננים מאפריקה, לדוגמה- הוא מגלה את הליבה השמרנית שלו. - לימין הליברלי, שהיה השדרה המרכזית בליכוד בשנות התשעים (ארנס, מרידור, בגין ג'וניור ואולמרט) אין כל זכר בליכוד של היום וליברמן מייצג אותו. אני לא חושב שליברמן כל כך ליברל בקשר לזכויות הבדואים, למשל, כמו בגין הבן, ולמעמדו של בית המשפט כמו מרידור. - הציונות הדתית המתונה- המפד"ל- הלכה ונעלמה, ואת מקומה תפסו הפלגים הקיצוניים יותר, שנטשו לחלוטין את המתינות וההכלה של ליברליזם. בצלאל סמוטריץ' במקום זבולון המר. - ובקצה הימני- מה שהיה עד לא מזמן שוליים מוקצים נמצא היום בקואליציה, ויש ערוצי טלויזיה ורדיו שמדבררים את הערכים הללו. ביזוי בית המשפט העליון על ידי האנטי ליברלים לא התחיל אתמול. אזכיר שמי שפרץ את הסכר, הראשון לבזות, היה הסמל הגדול של ערכי המסורת, האייתוללה שלנו, הרב עובדיה יוסף. זה לא שהממשלה ומערכת המשפט נהגו בנופת צופים זה לזה בעשורים הראשונים למדינה. לאחרונה התוודעתי להיסטוריה של תפקיד היועמ"ש, ולחיכוכים בין היועמ"שים לשרי המשפטים. מעניין שמעולם לא הוסדר תפקיד היועמ"ש בחוק, למרות שבע הצעות חוק בעניין שהונחו על שולחן הכנסת במהלך השנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, הסיבה שאין יותר פוליטיקאים כמו שלומית אלוני היא טכנית. היום אחוז החסימה הוא 3.25%. בבחירות לכסת ה-10 (למשל) אחוז החסימה היה אחוז. אם אחוז החסימה אז היה גבוה כמו היום חברי כנסת כמו שולמית אלוני, אמנון רובינשטיין, מרדכי וירשובסקי, משה דיין, יגאל הורביץ, יובל נאמן, גאולה כהן, וחנן פורת לא היו נכנסים לכנסת, ובמקומם היו נכנסים הבאים בתור בליכוד או במערך, והכנסת היתה הרבה פחות מרשימה והרבה יותר מושחתת (מספיק להזכיר שבין הבאים בתור המוכרים היו חברי כנסת לעתיד כמו הירשזון בליכוד ורמון במערך). אבל, מבחינת הגאונים שהביאו לנו את העלאת אחוז החסימה עדיף שיהיו עוד כמה מתן כהנא וסימון דוידסון מאשר שחס ולילה יכנס לכנסת אדם הגון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד כשלון של ממשלת השינוי זה שלא הורידו אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד ראיה לכך שללפיד אין עצם ליברלית אחת בכל גופו (אם עוד צריך בכלל ראיות אחרי איימן עודה)- הוא יזם את העלאת אחוז החסימה! שלחתי לפני שבוע מכתבים לתנועה לאיכות השלטון ולמכון הישראלי לדמוקרטיה1 כדי שיתמכו בהורדת אחוז החסימה. אכתוב לכנסת ולממשלה, ואם לא אענה אעתור לבג"ץ לבצע את הבחינה מחדש שהבטיח לפני 5 מערכות בחירות. אם יש עניין אכתוב גם מאמר באייל. ______ 1 שלמרבה הבושה התנגד להורדת אחוז החסימה בפעם האחרונה שזו עלתה לדיון בממשלה ב 2022. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרלמנט של דמוקרטיה מודרנית אינו בית לורדים. אני קורא תגר על הקונספט לפיו שולמית אלוני, אריה לובה אליאב ואורי אבנרי עדיפים פוליטית על פני האריאל קלנרים המאכלסים את המקום ה-35 ברשימות של הליכוד או מפא"י. ולא השתמשתי בדוגמה הפופולרית של פלאטו שרון האיש הבודד לכנסת. הקו המאפיין את האנשים שנכנסו לכנסת ברשימות יחיד אינו איכות אנושית ויעילות פוליטית, אלא יכולת מוגבלת מדי לפעול בתוך מסגרות פוליטיות. אם אתה רוצה דוגמה להרסנות של התכונה הזו, חשוב על אהוד ברק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין אחוז החסימה לא דיברתי על האיכות של חה''כ. להבנתי כל ליברל צריך לשאוף לאחוז חסימה נמוך עד כדי ביטולו כדי למנוע הדרה של אידאולוגיות ומיעוטים מייצוג בכנסת. יהא זה בן גביר או בל''ד. אתה מדבר על הפרקטיקה, וגם שם יש לי טיעונים לא רעים, אבל אשמור אותם למאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה כבר מכיר, אבל אם לא, היה פה דיון על אחוז החסימה בעקבות הפניה למאמר של עידן ארץ. דיון 4219 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצבי קשה. יש שם מגיב בדיון ההוא שאני מסכים עם כל מילה שהוא כתב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל יש רק בית אחד שהוא גם הפרלמנט וגם בית הלורדים. הפרלמנט המודרני צריך גם פוליטיקאים אפורים וגם פוליטיקאים שמסוגלים להעלות רעיונות חדשים לבמה המרכזית, רעיונות שיכולים אחר כך להכנס למיינסטרים (או שלא). בלי רעיונות חדשים כל מה שנשאר זה פוליטיקאים שמנסים לשמר את הקיים גם כשהמציאות מוכיחה להם אחרת. הפלאטו שרונים יכולים להכנס היום גם בליכוד או בש''ס (ונכנסים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקמת קואליציה עם שלושים מפלגות בנות שני ח''כים אינה עניין קל. ואם אחוז החסימה היה גבוה יותר בימים אותם הזכרת, ייתכן מאד שלא היינו מוותרים על אותם ח''כים אלא מחייבים אותם להשתלב במסגרת פוליטית קיימת או להתאחד. אלא שהפטנט של הליכת כמה מפלגות ברשימה ''מאוחדת'' עד אחרי הבחירות די פוגעת ברעיון המקורי ואולי צריך באמת לחשוב מחדש על הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש פעמים העלו את אחוז החסימה, וראה זה פלא- הקמת קואליציה לא הפכה לקלה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קל, אבל לא יותר קשה מהקמת קואליציה במצב הנוכחי. כזכור, הפעמיים היחידות בהן אף מפלגה לא הצליחה להקים קואליציה היתה עם אחוז חסימה גבוה (ב-2019). הבטיחו שהעלאת אחוז החסימה תגביר את המשילות, אני חושב שאחרי עשור של ניסויים אפשר להגיד שהניסוי נכשל (כמו שהיה צריך להיות ברור מראש שיכשל). הבעיה היא שמי שמשתלבים במסגרות פוליטיות קיימות הם פוליטיקאים מרשימים כמו רול, דוידסון וביטון (כולם השתלבו באותה רשימה, והצליחו להרשים אדם אחד בלבד). אם יש צורך בהעלאת אחוז החסימה, אז צריך להעלות אותו להרבה יותר מ-3.25% (10%? 15%?) מה שימנע את היכולת להקים מפלגות בגודל בינוני, ויאלץ הקמת מפלגות גדולות באמת שיאלץ את מקימי המפלגות להקים קואליציות מראש וימנע מצב בו רעיונות חדשים הם דבר פסול ושכפול של אנשים ורעיונות הוא מבורך. זה, דה פקטו, המצב שקיים בארה"ב. או, לחלופין, פשוט להחזיר את אחוז החסימה לאחוז נורמלי (1%, 1.5%). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומתברר שלמי שעומד בראש המחנה ״הליברלי״ חושב שחופש הדיבור נגמר ברגע שהאמירה ״בלתי נסלחת״ (וכמובן, בשם ה״מידתיות״ והמנעות מ״קיצוניות״ - כי אין שום דבר קיצוני במניעת חופש הדיבור מאחרים). אבל, זה בסדר, הוא באמת ב״מרכז״ משום שבתי משפט בישראל מכניסים עיתונאים למאסר ללא משפט עד עבירת דיבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד נקודת שפל לחובת החברה הישראלית באי-הבנת מהות הזכות הבסיסית שמכוחה החברה האזרחית הטובה פועלת והיא להביע את כל סוגי הדעות מעל הפודיום. תפקיד בג״ץ כאן הוא יהיה לתת סעד לעצור ולשחרר אותו בגין אי עילת מעצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיתונאים משאירים במעצר, אבל חשודים ברצח משחררים הביתה. כל עוד הם מהמחנה הנכון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |