בתשובה לאריק, 15/02/25 11:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שהביטוי "סולידריות" אינו מדוייק כאן ומרחיק אותנו מניתוח נכון של הסיטואציה. ראיתי היום את שני הפרקים הראשונים של הסדרה "התנתקות". מחשבותי נסובו על שילה מזא"ה המפקד הדת"לי שצריך להשתתף בפינוי, בגילומו המאופק של עמוס תמאם. עניין הסולידריות בהקשר הזה הוא עוד שקר של הימין. אני חושב שאנשי השמאל הבינו את כאבם של המתנחלים ברמה האנושית ובפרט שהמפנה הגדול לא היה איש שמאל כלל, אלא אריק שרון שהסתופף באהלי ההתנחלות לא מעט שנים. העניין המרכזי בעיניי אנשים כמו מאז"ה, כפי שמוצג בסדרה במפורש, לא היה אמוציונלי, אלא רציונלי. אנשים כמו מאז"ה הפנימו את רעיון מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו. המדינה היתה קדושה בעיניהם אפילו יותר מהתיהם ונחלותיהם. למען המשך קיומה ויציבותה של המדינה הקדושה להם, הם היו מוכנים לוותר גם על עקרונות חשובים אחרים שלהם. אני חושב שבשפה החילונית, צריך לקרוא לזה "אהבת המולדת". לעניין זה פחות חשובים המניעים וההסברים ויותר חשובה התוצאה: אהבת המולדת שבעבורה מוכנים לשלם מחיר גבוה מאד. אני חושב שבסופו של דבר, אהבת המולדת הזו, אפיינה את רוב השבט הדת"לי והיא שהביאה להחלטת הציבור שלהם להתנגד להתנתקות מבלי לעבור את גבול הסרבנות. ועתה, כאשר השבט שלנו, נמצא בדילמה דומה, אני מתקשה למצוא בתוך עצמי לפחות, את אהבת המולדת הזאת. אני סבור שסרבנות צריכה להיות הנשק המרכזי של השבט שלנו והיא בלבד היא האמצעי התואם את הסיטואציה שלנו. אני תוהה, מדוע אין בי את אהבת המולדת הזו שבשמה צריך לעשות פשרות כואבות מאד, כדי לשמור על המסגרת של מדינת ישראל. יש לי גם תשובה משלי לשאלה הזו, אך עליה אפרט בתגובת המשך, אם הקוראים יגלו עניין בדיון כזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנתקות לא שינתה את מהות ה"מולדת" - והרי פינוי ימית היה משמעותי ממנה בכמות האנשים. ההפיכה המשטרית משנה את מהות ה"מולדת", ומכאן את האהבה לה. אם התחתנת עם מישהו ואז כעבור 20 שנה הוא מתגלה כפסיכופט מטורף שלא אכפת לו מהילדים המשותפים שלכם, האקט ההגיוני הוא להפסיק לאהוב אותו ולהרחיק אותו מהמשפחה במהירות האפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין של מה הוא שינוי המדינה ומה לא, סבוך מאד. דיון בו ירחיק את הדיון ממה שאני מעוניין לדון בו. באשר לחלק השני, אני מסכים. אני חושב שבזמן ההתנתקות, שני הצדדים הבינו את המניעים של היריב. השבט שלנו ב-2025 מתקשה להבין את המניעים של ההפיכה המשפטית והניסיון להאשים אותו במחדל של 2023 (לא שחסרו סימנים גם לפני כן). ההסבר המתקבל ביותר על הדעת הוא שהצד השני הוא אוייב ולא בר-פלוגתא פוליטי. כמה פעמים שמעתם בשנים האחרונות את הטענה שכל השמאלנים הם או משתמטים או משרתים בקריה וב-8200? קשה מאד לאהוב, מי שכל כך לא אוהב אותך. קשה מאד להסביר התנהגות של מישהו כמו יריב לוין מבלי לחשוב על שנאה פתולוגית לשבט שלנו. כל המניעים שמציעים תומכי המהפיכה המשפטית הם עורבא פרח. הרי יכלו להשיג את התוצאות הרצויות להם ע"י סבלנות והנחה לתהליכים הדמוקרטיים לעשות את שלהם, כפי שהורו להם גדעון סער ואיילת שקד. אין זאת אלא שהפלגנות והשנאה העבירה אותם על דעתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אנחנו פה - באחד ממאמרי סוף השבוע שורבב שמה של איילת שקד בהקשר של מפלגתו העתידית של בנט (וליברמן?). ואני שואל - ברצינות? נוריד את הממשלה ונקבל את יריב לוין 2.0? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכר שטענתי והצעתי גיבוש חזית פוליטית בראשות אייזנקוט? התוצאה של הפלגנות המחנאית באופוזיציה היא, שאם וכאשר תיפול הממשלה הזאת, היא תוחלף ע"י ממשלה בה יהיה מרכיב משמעותי ואולי דומיננטי של בנט וליברמן. BB הוא אכן צרה צרורה וכל רוה"מ אחר יהיה בבחינת שיפור. אבל הבעיה שלנו אינה רק הקויזלינגיות, החמדנות המושחתת והביזאר של משפ' נתניהו, אלא בעיקר האידאולוגיה הלאומנית-דתית של חלק גדול בציבור וההעדפה שלו לשת"פ עם פלגנים ואנטישמים מזרחיים ולא עם גורמים מתונים וליברלים יותר. בחזית הזאת, בנט וליברמן אינם בבחינת שיפור לעומת נתניהו. אולי להיפך. חוסר היכולת לגבש חזית פוליטית חזקה (עם מספר דו-ספרתי של מנדטים) שתייצג את השבט הליברלי-דמוקרטי היא המחדל הראשי של האופוזיציה שמוכיחה עצמה ככושלת לא פחות מן הממשלה. אני לא מבטל את ההבדלים האידאולוגיים בין גנץ, לפיד, אייזנקוט ויאיר גולן. אבל האם אי אפשר לבנות על המכנה המשותף, חזית פוליטית? האם מה שמובן לראשי המפלגות הערביות, אינו מובן להם? האם הפעילות הפוליטית לא נועדה להיות תחליף למהומות והפגנות ברחוב ולא טפיל המנסה להיבנות מהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. האם אתה עדיין ציוני? אם כן, כיצד יכולה לכבות בך אהבת המולדת גם אם שינתה פניה? איך לא תמשיך לשיר לה עד שתפקח את עיניה? אם לא, איך אפשר לאבד מרכיב כל כך מרכזי בזהות? או שמעולם המרכיב הציוני לא היה מרכזי בזהות שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מערבב שני מושגים שאינם זהים. א. הציונות עניינה בצורך של העם היהודי בבית לאומי. ברגע זה אני מניח שהציונות שלי נמצאת בנקודת שפל. אני בודאי איני אנטי-ציוני, אבל יש לי ספקות עמוקים בנוגע לציונות. אני חושב שכתבתי כאן כבר לפני שנים מספר, שמדינת ישראל היא המדינה האנטישמית ביותר בתבל. הכרה כזו בודאי מעוררת ספקות ביסודות הציונות. ב. אהבת מולדת היא משהו נפרד. אדם יכול לאהוב את מולדתו בלי קשר לאידאולוגיות אתנוצנטריות.בודאות, בעבר היתה בי מידה גדולה של אהבת המולדת. וכעת, כבר הודיתי שהיא דעכה (וזו הסיבה לכך שעמתתי את אהבת המולדת אצל אלו במחנה הדת"לי שהעדיפו את המדינה אפילו על פני בתיהם ונחלותיהם, לבין העדרה אצלי ברגע זה). ג. אני בשום אופן לא מסכים עם קביעתך שויתרתי על אהבת המולדת בגלל שהיא שנתה את פניה. אני מכיר ביטויים בכיוון הזה במחנה שלנו, אבל זו ממש אינה החוייה שלי. כפי שכתבתי במפורש, החוויה שלי היא שקשה מאד לאהוב מישהו שכל כך לא אוהב אותך. החוייה שלי היא שלהיות אוהב מולדת ברגע זה, משול ליהודי בגרמניה בשנות ה-30, המתעקש על אהבתו למולדת הגרמנית. ד. כמובן שבכל תנועה פוליטית ועממית ישנם קיצונים. המדיה נוטה להעצים את המסרים שלהם ולהתעלם מדעותיהם של אנשים מתונים יותר. איני חושב שדברי השטנה למפגיני קפלן וכאלו, מוסכמים על רוב תומכי הימין. וברגע זה גם אנשי ימין רבים מתנגדים להסתה הזו. הבעיה היא שבקרב הרוב השקט של תומכי הימין, איני חש גינוי וסלידה מדברי הבלע הללו. ה. תמיד חשבתי שהצד הזוועתי בפרשת עלילת הדם של ילדי תימן לא היה שהיה מיעוט קטן של קיצוניים שהפיצו את העלילה הזו, אלא שכמעט כל המזרחיים וכל הפוליטיקאים מכל המחנות, הגיבו לעלילת הדם כנגד מייסדי המדינה, במה שאני מפרש כהסכמה בשתיקה. ו. הדמוקרטיה אינה מנוגדת לשינויים הנובעים מדמוגרפיה פנימית. היא רק מעכבת אותם. לו הצטיינו יריב לוין ותומכיו בסבלנות, הם היו מקבלים כל מה שהם רוצים, בדרך שהורו להם גדעון סער ואיילת שקד. הדחיפות והנחישות שלהם לדחוף אצבע לארובות עיניה של ישראל הליברלית-דמוקרטית אינה יכולה להיות מוסברת בכל טיעוני הסרק שלהם. היא מוסברת בעיקר ע"י הפתולוגיה שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו את "קץ שלטון האחוסלים" (מופיע בפרויקט בן יהודה). והוא חידד לי כמה תובנות. אני מקווה שזה יצא קוהרנטי. השתדלתי לקצר. יכולתי להוסיף עוד תלי מלים של הסברים ודוגמאות בכל פסקה, ואני מקווה שעוד אעשה זאת בהמשך הדיון. שלשה צירים של אידאולוגיות/ערכים מסומנים בראשי התיבות אחוס"ל: הציר האמוני (אתאיסט- חילוני- מסורתי- דתי- חרדי) הציר הכלכלי חברתי (ליברטריאן - קפיטליסט- סוציאליסט - קומוניסט) הציר הלאומי (גלובליסט- ליברל- לאומן- פשיסט) וכן מסומנות שתי זהויות: העדה הוותק קימרלינג מזהה ששה שבטים בקרב היהודים בישראל: שניים מסומנים על פי הזהות העדתית (רוסים ואתיופים) שניים מסומנים על ציר האידאולוגיה האמונית (החרדים והד"ל) אחד על פי עדה ואמונה (מזרחיים מסורתיים) ואחד- שבט האחוסלים- המזוהה בעשורים הראשונים של המדינה עם עדה, ותק ואידאולוגיה חילונית ציונית (קימרלינג מודה שהסמך מיותרת כבר בזמנו, אדרבא בימינו אנו), אבל כבר בזמנו של קימרלינג הוא מזוהה יותר במעמדו החברתי (המעמד הבינוני הסוציולוגי) כאשר אני מריץ קדימה לזמננו, השבטים החרדי, המזרחי מסורתי הרוסי והד"ל עדיין מזוהים היטב, גם בדפוסי ההצבעה. האחוסלים מתאימים ברובם למה שנקרא היום המחנה הליברלי. אלה שמרגישים שגנבו להם את המדינה. אבל אין מפלגה אחת שמזוהה איתם. חלקם הגדול נדד בין יש עתיד לכחול לבן ברובם עדיין אשכנזים, אם כי מזרחיים מהמעמד הבינוני התרבו בקרבם. ברובם חילונים, אם כי גם דתיים לייט יש היום בקרבם. ותיקים, כבר לא סוציאליסטים, ועכשיו אני רואה שגם פחות לאומיים. בעיקר אלו עדיין אנשי המעמד הבינוני. מאז 2006 השבט הזה מפסיד בבחירות לברית הפוליטית בין השבטים המזרחי, החרדי והד"ל. המאבק על דמותה של המדינה מתחולל מאז הקמתה. הוא מתחולל על שלשת הצירים האידאולוגיים. על הציר האידאולוגי החברתי כלכלי (בין סוציאליזם לקפיטליזם) התחוללו הקרבות החד צדדיים ביותר, ולכן המאבק הזה חדל להיות עצים מזמן. בשנות השמונים פונתה גופתה של חברת העובדים משדה הקרב ומאז נרשמה רגיעה כאשר המחט נשארת באותה סביבה על הסקאלה. הדיבורים אולי הופכים ליותר ויותר קפיטליסטים, אבל ההתנהגות של הממשלה לא הפכה ליותר קפיטליסטית באופן משמעותי בעשורים האחרונים. על הציר האידאולוגי האמוני (בין חילוניות לדתיות, עד כמה יהודית תהיה המדינה) ממשיכים כל השנים להתחולל קרבות עצימים. הגזרה הזו תמיד חמה. הציר האידיאולוגי הלאומי בין גלובליזם לפאשיזם היה על אש בינונית רוב השנים, כי גבולות הגזרה של המאבק היו תחומים היטב. אבל מאז שהוקמה הממשלה הנוכחית נפרצו גבולות הגזרה וזה הפך להיות שדה הקרב המרכזי והעצים ביותר. לכאורה קיימת זהות בין ערכים חילוניים וליברליים, ובין ערכים דתיים ושמרניים, אבל לדעתי הזהות הזו מתקיימת רק בקבוצות הקיצוניות: החרד"לים שהם חרדים ולאומנים קיצוניים ומולם בתמונת מראה ה"שמאלנים" הקיצוניים שהם אנטי דתיים וגלובליסטים. קימרלינג חיזק מאוד את דעתי שההכרח של המחנה הוא לפצל את השבט הגדול יותר - זה של המסורתיים- ולכרות ברית עם חלקו המתון על מנת להשתתף בשלטון דרך קבע. סביבי אני רואה לא מעט מזרחיים שאמנם שומרים על המסורת אבל גם מרגישים שייכים למעמד הביניים. אולי הצביעו ליכוד בעבר אבל בא להם להקיא מהליכוד הפופוליסטי דהיום. הם פוסחים על שני הסעפים- אולי לא מוכנים עדיין להצטרף לשבט הלבן אבל כבר לא מרגישים שייכים לגלגול הנוכחי הפריפריאלי של השבט המזרחי-מסורתי. הם מהווים חלק לא מבוטל מ"המרכז". כנראה הצביעו לגנץ כשנפרד מלפיד, ובסקרים עכשיו ודאי חלקם הגדול תומך בבנט ו/או איזנקוט. 2-3 מנדטים מתנדנדים הם המנדטים שקריטי לחזר אחריהם. הם אלו המכריעים את הבחירות. אבל לא לחזר אחריהם רק לקראת הבחירות אלא כל הזמן, למען ברית יציבה. נראה לי שנתניהו הפנים היטב את המסר של קימרלינג, הספר יצא בזמן פסק הזמן שלו מהפוליטיקה אחרי כישלונו ב 1999. הטריז שהוא הצליח לתקוע בין האחוסלים והמסורתיים אחרי שחזר הוא יסוד ההצלחה שלו מאז. שים לב כיצד הליכוד הפך מאז לאויבים עם התג "שמאלני" את האשכנזים החילונים הליברליים, ימניים ככל שיהיו. המאבק העצים ביותר כעת הוא גם בעיני המאבק החשוב ביותר. זה שעבורו אתה מוכן להקריב גזרות אחרות. אני חושב שהמשיחיים הם שוב (במהלך מארק טוויני של ההיסטוריה) הסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל ולעם היהודי. ואני לא אומר את זה מהיום. כדי לשבור את מה שאתה מכנה ברית ארבע הפינות המחנה הליברלי אינו יכול לשתף פעולה עם המשיחיים. הם היריב המר שחייבים למגר. אני לא אומר לשתף פעולה עם החרדים, אבל לדעתי הקרבות נגדם הם לא בעדיפות העליונה. לדעתי חובתו של המחנה הליברלי לשתף פעולה עם הגוונים המתונים בקשת המזרחית-מסורתית. אלו שמחזיקים גם בערכי המסורת היהודית וגם בערכי הליברליות המערבית. לא לנסות להמיר או להלחם בשונאי בג"ץ והיוע"משית, אלא לחבק את אלו שסולדים מהאגף הפופוליסטי בליכוד אבל הצביעו לו בכל זאת כי סלדו יותר, לדוגמה, מהמסרים האנטי דתיים במחנה הליברלי. יש למחנה הליברלי ערכים ומסרים שמקובלים על רוב אדיר בציבור, אבל הרוב הזה אינו משתקף בהפגנות נגד הממשלה, כי ערכים ומסרים אחרים מדירים מהן קבוצות ענקיות. ראה את המונוכרומטיות של המפגינים נגד הממשלה. הרי 70% מהציבור תומכים במסר של שוויון בנטל, ורוב תומכים בעסקת חטופים מלאה. גם למחאה נגד ההפיכה המשטרית היה רוב בציבור. אז למה בכל ההפגנות יש רק נציגים של השבט הלבן? איפה כל השאר שגם מזדהים עם המסרים הראשיים? כי הקפלניסטים עושים הכל כדי למחות בשם שבט אחד בלבד. כי שום לקח לא נלמד מהגולים העצמיים שהכניסו דודו טופז, תיקי דיין, עודד קוטלר ויאיר גרבוז, כל אחד בזמנו. כי שלטי "די לכיבוש" בהפגנות מנכסים אותן למיעוט ולא לרוב. מעשית- בלי לנצח באשכולות 6-7 (קרי פתח תקווה וראשון לציון) אי אפשר לנצח בבחירות. כדי לזכות ולהשאר בשלטון צריך לעשות ההיפך מדעתך. לא מלחמה אלא התפשרות ושיתוף פעולה. המסרים הליברליים אינם יכולים להיות אנטי דתיים ובכך להדיר מסורתיים מן המחנה. כדי לא להשאר עם תיאוקרטיה פשיסטית הולכת ומתגברת הליברלים חייבים להתפשר עם הדת והמסורת ולא להלחם בהן. המחנה החילוני ליברלי חייב להפנים שאסור שהשמאלנים האמיתיים יהיו הפנים שלו, כי הם מיעוט קטן שמייצר סלידה אוטומטית מכל המחנה. המסרים הליברליים אינם יכולים להיות אמפתיים לפלסטינים כי כך הם מדירים ימניים ליברליים. כן, יש כזה דבר. קח את יוסי כהן לדוגמה- הוא לא חילוני. בוגר בני עקיבא וישיבה שחזר בשאלה אבל נותר מסורתי. הוא מאוד בעד שוויון בנטל, אבל לא תוכל לשתף איתו פעולה אם המסרים שלך יהיו אנטי דתיים. כיוון שהמאבק החשוב והעצים ביותר על דמותה של המדינה הוא כרגע לא יהודית או דמוקרטית, אלא פשיסטית או ליברלית, אני חושב שצריך לגייס את כל הכוחות למאבק הזה על מנת להשיב את גבולות הגזרה של השיח הציוני למקומם. שאלות, מענות, טענות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענות ולא מענות אלא הערת אזהרה קטנה לגבי יוסי כהן שלדעתי (ולא רק) הולך ונבנה בתור כדור נוגד בחילה עבור מצביעי ליכוד לשעבר שאינם מרוצים מהאלטרנטיבות, ולאחר הבחירות ישתף פעולה עם הליכוד ובהחלט ייתכן שאפילו יצטרף אליו. עוד כשהיה ראש המוסד הראה במעשיו שהאתיקה הנתניהוהית-ליכודית בענייני "מתנות" משועי עולם תפורה לפי מידתו, וגם ההנמקה לפיה זה היה בהתאם לחוו"ד שקיבל מהיועץ המשפטי של המוסד מזכירה מאד את טענותיו של מנהיגנו הדגול. פרט פיקנטי: כמו נתניהו בתחילת דרכו, גם מר כהן סוחב איתו דבשת בענייני אישות. מכה קלה בכנף. לעצם השאלה מה הדרך האופטימלית להציל את המדינה אין לי מה להגיד. למעשה יש לי ספקות רציניים אם מדינה בה הקואליציה של היום צפויה לקבל לפחות 50 מנדטים היא בת הצלה בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והוועדה מאשרת היום שאותו יוסי כהן גנב עם נתניהו סוסים וצוללות כבר לפני יותר מעשור. איש כזה צריך להיות בכלא, לא בדרך לפוליטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסקנות שהוועדה הוציאה אתמול צריכות להיות כותרת ראשית על עמוד שלם בצבע אדום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל הקשור לכנופיית נתניהו הדיו האדומה נגמרה מזמן. החדשות בתחום נכתבות בדיו מרגלים שמתפוגגת לאחר כיום וחצי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו יודעים באיזה דיו אדומה נכתבות הפעולות של נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יסמין לוי בהארץ מגבה את התחושה שלי שהערוצים לא נתנו את הבמה למסקנות הביניים המטלטלות של הועדה. נראה לי מקרה נוסף של ממותה במיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר מצטער שנתתי אותו בתור דוגמה, אבל אני מדבר על המיצוב שהוא עשה לעצמו. הוא אמר בפה מלא שהמפלגה שמתאימה לו היא הליכוד, אבל באותה נשימה הוא מבהיר שזה צריך להיות הליכוד בלי הח''כים הפופוליסטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תצטער, בסך הכל כתבתי הערת שוליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. שאלות/טענות/מענות יש לי בלי סוף. אבל אני מסכים אתך בנקודה מרכזית אחת: הציר המרכזי של מלחמת האזרחים הוא הציר ליברלי-פאשיסטי. זה שאפילו אריק מתאר את חוג השלטון הישראלי (נתניהו-לוין-סמוט-בנגביר) כפאשיסטי מראה שהמצב באמת רע. ב. אני במצב קצת מוזר בו אני צריך לבקש את התיחסותך. אני לא מסכים עם חלק גדול מן ההערות וההארות שלך. בתגובותי כתבתי במה אני חולק. לפעמים, אתה לא כל כך מתיחס להשגות ורק חוזר על עמדתך ללא שינוי. זה יוצר דיון לא טוב, ללא מספיק דיאלוג ("דיאלוג הוא בדיוק כמו מונולוג, רק שבמונולוג אדם אחד מדבר עם עצמו ובדיאלוג שני אנשים מדברים עם עצמם". המורה לאנגלית, במערכון של שייקה אופיר). לכן בתגובה זו אחזור בתור התחלה, רק על שתי השגות שכבר העליתי בעבר. ג. "המחנה הליברלי. אלה שמרגישים שגנבו להם את המדינה" - התאור הזה כל כך רחוק מהמציאות עד שהוא מעמיד את כל ההמשך על בלימה. אייל ברקוביץ זה ליברלי? בחייך (פאשיסט לא פחות מישראל כ"ץ). גם החלק השני הוא תיאור חלקי שאסור לבנות עליו תיזות. ראשית, בגוף ראשון, ביוגרפית איני שייך כלל לדור המדינה ואף אחד לא לקח ממני שום דבר. ויש עוד רבים כמוני. שנית, הדיבור הזה של "לקחו לנו את המדינה" קיים במחאה. אבל בהיותי בן גילם של אנשי דור המדינה, אני יכול לשוחח איתם בהבנה רבה מאד. הרבה פעמים, בשיחה עם אנשי "לקחו לי", אתה מבין מהר מאד שמאחורי הביטוי הזה ומאחרי המחאה נגד המהפיכה המשפטית מסתתר משהו אחר לגמרי. האנשים האלו אומרים שהם כבר בגיל כזה שאינם יכולים לברוח מכאן. הם מושקעים כאן. הרכוש והפנסיה שלהם כאן ואלטרנטיבת ההגירה עבורם משמעותה חיים של פליטים ונזקקים חסרי כל. אני עצמי, חסיד קטן מאד של המערכת המשפטית כאן, אבל עדיין מקווה שהיא תגן באופן כלשהו על הזכויות שצברנו כאן ותמנע את הלאמתם לצרכי ההתנחלות או ההתחרדות. ד. "לשתף פעולה עם הגוונים המתונים בקשת המזרחית-מסורתית" - גם נקודה זו כמו קודמתה אינה קרדינלית בויכוח בינינו. יש לי המון מה להגיד על הפרשנות שלך לקימרלינג ולאחוסלים. אך לכך יקצר המצע בתגובה זו. אסתפק ברמיזא כי המציאות משתנה אצלנו במהירות ובמובנים רבים קימרלינג הוא כבר אנכרוניסטי. אם נתמקד בעניין עצמו, אני חושב שיש לך איזושהי אידיאה-פיקס בעניין המסורתיים שמתבטאת גם בהגדרה שלך של הקבוצה הזו. המסורתיים שלך הם סוג מסויים של מזרחים מצביעי ש"ס, שלא לובשים ציצית. מצביעי בנט אינם מסורתיים? יש במחננו גם שומרי תרי"ג. ורבים מאד מאלו שכינית "שמאלנים אמיתיים" הם גם מסורתיים (בורג ה"צעיר" למשל). מאי נפקא מינא מסורתיים? מלבד העובדה שכחילוני אני מרגיש מגוחך לעסוק ברזולוציות של דתיות, מבחינה פוליטית של ניצחון על ברית ארבעת הפינות, קבוצת המסורתיים שלך היא קבוצה ריקה. במקומה אני מציע את קבוצת הא-פוליטיים. אותה קבוצה של חולות נודדים שאינם משתייכים לאחד משני המחנות האידיאולוגיים וכאן יש הרבה יותר מ2-3 מנדטים. וכן, רובם ככולם תוכל לתאר כמסורתיים. ודוק, העניין של לזכות בקולם של הא-פוליטיים הרבה יותר מורכב ורב פנים מאשר זכייה בקולות המסורתיים (שאליבא דאריק, כל מה שנדרש זה ל"הצניע" חלקים מן הדת שלנו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער שלא התייחסתי להשגותיך. להתייחס אליהן ברצינות ידרוש ממני יותר משאבים ממה שאני מסוגל לגייס כעת. אני קורא בתשומת לב את מה שאתה כותב, ורוצה להגיב, אבל רוחב היריעה שאני צריך לפתוח כדי להגיב כראוי הוא מעבר ליכולותי כרגע. נסתפק בינתיים בזה שאנחנו מסכימים מהו המאבק המרכזי, ובקווים גסים מאוד בין מי למי הוא מתנהל. אני מסכים שהמציאות משתנה במהירות, ויש דברים שקימרלינג כתב שהם כבר אנכרוניסטים. לעניין המסורתיים- זו הקבוצה הגדולה ביותר בקרב היהודים בישראל. 40% אומרת הלמ"ס (על פי הגדרה עצמית של בני 20 ומעלה). לא ניתן לשייך אותם למפלגה בודדת. כשאתה מדבר על ה"א פוליטיים" מה שמפריע לי הוא שאתה כאילו מפשיט אותם מהערכים שהם מחזיקים בהם. הרי יש להם ערכים, והם מנסים לבטא אותם בהצבעה שלהם. אבל בוא נוותר על ההגדרות ונשאר עם העקרונות המעשיים: אני מחפש לשכנע שהמסרים השמאלניים (די לכיבוש) והאנטי דתיים (מנשקי קמעות) מדירים קבוצה עצומה מהגוש הליברלי, למרות שהם מסכימים עם כמה מהמסרים המרכזיים של המחאות נגד הממשלה. תסכים איתי שהמגוון של המשתתפים במחאות היה יכול להיות גדול דרסטית אילו הן היו מתמקדות במסרים שבקונצנזוס הציוני ומוותרות על מסרים אנטי דתיים ודאגה לגורל הפלסטינים? כלומר שאם הפנים של הגוש הליברלי לא היו דווקא אלו של המיעוט (גם בתוכו) האתאיסטי והגלובליסטי (שמאמץ את ערכי המערב על קרבם וכרעיהם) הוא היה זוכה לתמיכה לא מסוייגת בקרב ציבור גדול בהרבה? כשאתה שואל מצביעים לקואליציה בבחירות האחרונות אם הם מרוצים מהמצב הקיים - אם הם עונים לך "כן", אפשר לסיים את השיחה. אבל חלק גדול מהם יגיד לך "לא". איתם צריך לדבר. עם מצביעי קואליציה לשעבר, לא עם מצביעי אופוזיציה שהם כבר במחנה שלך. ואיתם צריך להקים ברית שתחזיק מעבר למערכת בחירות אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK, באופן קצת מפתיע, אני חושב, תשובתי תהיה קצת דומה לשלך. אני פשוט תחת ההשפעה של קריאת כתבת הארץ על דוד זיני. הדברים ממלאים את ליבי בייאוש. ידעתי שראש השב"כ המיועד מגיע ממשפחה כהניסטית. אבל מן הכתבה עולה שמדובר בדבר עוד יותר גרוע: האנשים האלו הם סיקריקים ואדם כזה עומד להתמנות לראש השב"כ. יותר מזה, כנראה שבלחץ משפחת נתניהו והלובי המתנחל, איש כזה הגיע לדרגת אלוף ויושב במטכ"ל צה"ל. יותר ויותר עולה בלב המחשבה, גם לנוכח אזלת היד וחוסר היכולת של הייצוג הפוליטי של הגוש הליברלי בישראל (המונה לכל היותר 25% מן הציבור היהודי) שהרכבת כבר נעה והדבר הנכון לעשות הוא לא מחאה אלא קידום ההגירה מרצון של השבט הליברלי בטרם יהיה מאוחר מדי. אני יודע שאובייקטיבית זה אינו המצב, אבל חוסר היכולת להקים מרכז פוליטי ליברלי אחוד, מעורר פסימיזם. לנוכח חוסר הרצון להתקיים של הגוש הפוליטי הזה, השאלה של זהות בעלי הברית הפוטנציאליים, אם מדובר במסורתיים או בא-פוליטיים היא משנית. ועוד מילה על הא-פוליטיים. מה שמגדיר את הקבוצה הזו הוא שהיא אינה מונחית ערכים. הכיוון שם יותר פרגמאטי ואופורטוניסטי. אני לא חושב שהם תומכים בערכים ליבראליים. המינוח הנכון הוא הסכמה בשתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה רוצה להבין את חומרת הדברים אני מציע את הראיון בהארץ עם יאיר ליטמן נהוראי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אבל מה שנהוראי אומר זה בדיוק מה שאני טוען, אחת לאחת. ''אנחנו חייבים להבין שאנחנו מגזר ולדרוש שוויון זכויות. לנצל את הפוליטיקה הסקטוריאלית לטובתנו. כמו החרדים.''. אני לא מציע מלחמה בדת. אני מציע התנגדות לא אלימה כדי שהמגזר שלנו יוכל לחיות לפי ערכיו. אם לחרדים מותר לומר ''נמות ולא נתגייס'', גם לנו מותר לומר ''נמות ולא נתגייס לצבא של בנגביר, סמוטריץ ודוד זיני''. והזמן לומר זאת, זה עכשיו. רגע לפני שהצבא הזה קם. וזה גם הזמן לומר שאם ישונה חוק הגיוס, נפסיק להתגייס. אם האופוזיציה היתה מספיק אמיצה לומר זאת, כל הדיון על חוק ההשתמטות היה חדל וצונח לתהום השכחה , ביחד עם אדלשטיין, ביסמוט ודומיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד דבר. מי שבעצם פועל לפי שיטתך הוא נתניהו. ההבדל בין הסיקריקים לבין סמוטריץ וסטרוק, הוא שהם אינם נוכלים וגונבי דעת. הם אומרים את תוכניתם בגלוי. אני מבין שערכיהם אינם הערכים שלך וגם לא של כל הדתיים, אבל לשיטתו נתניהו אומר: החילונים רוצים להכניס אותי לכלא ולכן אין לי ברירה אלא לכרות ברית עם סמוטריץ ובנגביר ולהתחשב בערכים שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת סיקריקים - כן, ההיסטוריה מתחרזת. ברוך גולדשטיין ויגאל עמיר הצליחו לחולל שינויים מרחיקי לכת עוד מעמדה אופוזיציונית. לצערי הימין החילוני לא הבין את משמעות הברית שלו עם המשיחיים. ראה את הפתיל שלי עם דב עוד מ 2007. אבל המסקנה שלי הפוכה משלך- אולי דווקא עכשיו, כשהם בשיא כוחם האלקטורלי והם מרגישים בטוחים להצהיר את האידאולוגיה שלהם בגלוי (סטרוק) זו דווקא ההזדמנות להראות לציבור את הסכנה הגלומה בהם לעתיד המדינה. אחרי שהם מובילים את מדיניות הממשלה בעניין התמשכות הלחימה על חשבון החטופים, שמייצרת חיכוך כבד עם הערכים של רוב הציבור1, זו ההזדמנות להחזיר את האידאולוגיה שלהם לשוליים. ראה את הירידה של סמוטריץ' בסקרים. לדעתי בן גביר מצליח יחסית לשמור על כוחו רק כי הוא מצליח להסיט את הדיון מהערכים המשיחיים אל הלאומניים. אבל אני לא רואה הבדל בין סטרוק לסון הר מלך. ______ 1 האירוניה היא שדווקא בסוגיית החטופים אני לא מסכים עם המחאה, אבל זה הקרדום הטוב ביותר לחפור בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שליחת התנגדות לועדת גרוניס, בעניין זיני: https://no-zini.base44.app/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה עם מינוי אדם ששואף להחזיר את המלוכה לישראל בתור מגן הדמוקרטיה? ומה הבעיה עם מינוי מי שהרג תינוקות ה"עמלקים" הוא מצווה בשבילו על המוסד עם המון אפשרויות לעשות את זה? סתם חמוצים. כרגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אם הבנתי נכון, אז אתה טוען שהמאבק המרכזי בישראל הוא בין ליברליזם לפשיזם. וכדי לנצח במאבק המאסף הזה הרי שעל המחנה הליברלי לכרות ברית עם הזרם המתון של ה׳מזרחיים-מסורתיים׳, וזאת על ידי הימנעות ממסרים אנטי-דתיים ופרו-פלסטיניים ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה בפועל. לדעתי יש רק סכנה קיומית ממשית אחת למדינת ישראל, והיא מצד החרד''לים. כדי להציל את המדינה חיבת להתקיים ברית פוליטית שמדירה אותם מהקואליציה ומחזירה אותם לשוליים אליהן הם שייכים. אני מאמין שהקואליציה הנוכחית תפסיד בבחירות הקרובות, אבל אסור שהקואליציה הבאה תחזור על המשגים של ממשלת השינוי. חייבת לקום ברית ציונית אלטרנטיבית לברית הנוכחית שתחזיר את גבולות הלגיטימיות למקומם הקודם ותכריז באופן ברור שהמשיחיים הכהניסטים הם מחוץ לגבול. ברית כזו חייבת להיות עם השבט המזרחי-מסורתי, כשהיא מוציאה את הטריז שנתניהו תקע בין החילוניים למסורתיים ותוקעת אותו מחדש ''ימינה'' משם, בתוך השבט המסורתי- מאמצת את הצד המתון ומדירה את הצד הקיצוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם החרדים הם סכנה קיומית1. אם הקואליציה הבאה לא תסדיר לדורות את מעמדם והצטרפותם לנטל הבטחון - וחשוב מזה, לשוק העבודה והורדת גיל הפטור ל-18 - אפשר לארוז פה את הפקלאות ולחפש מקום אחר. אין היתכנות כלכלית\חברתית לשום סידור אחר. 1 נאמר כאן כבר יותר מעשור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי דווקא להפך: להגיד לשוטרים שהקואליציה הבאה תשים מישהו נורמלי יותר במשרד. להגיד את זה לקצינים. להגיד את זה לכל מי שפוגשים. לנהל רשימות שחורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויאיר גולן כבר אמרבדיוק את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החרדים הם נטל מתמשך. העובדה היא שהצלחנו לסחוב אותם על הגב ולצמוח. זה עלול להיות איום קיומי בעוד 10-20 שנה, אבל לדעתי זה מסוג המערכות שמתקנות את עצמן ולא נכנסות לסחרור. כשהעומס גדול מדי ננקטים צעדים להקטין אותו. לדעתי לא סכנה אמיתית לקיום המדינה. החרד"לים, לעומתם, הם קבוצה אידאולוגית מאוד ורדיקלית מאוד שפועלת לשינוי המדינה מבפנים. כבר עכשיו שלשה מ 12 השופטים בעליון שייכים לציונות הדתית, ואת חברי הכנסת מהציונות הדתית מניתי. כבר היום המשיחיים מכוונים את פעולות הממשלה באופן שעלול להיות הרסני ליחסי החוץ ולכלכלה שלנו. המינוי של האלוף זיני הוא עוד לבנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתימטיקה יותר חזקה מכל ההשערות האלה. האיום הקיומי הוא כבר היום (לשיטתי הם חלק ממה שאיפשר גם את ההפיכה המשטרית ואת מחדל ה-7 באוקטובר, אז על אחת כמה וכמה). הנטל הכלכלי הוא כבר עשרות מיליארדים בדנה, וזה מסוג הדברים שאתה רק בדיליי של האקספוננט - עכשיו 50% מתלמידי כיתה א' בירושלים הם חרדים, אבל זה אומר שבעוד עשור אלה 50% של אזרחים לא עובדים. ממש עכשיו זה אולי ההזדמנות האחרונה להזיז את הכיוון של הוקטור הזה. בעוד עשור כשהם יהיו 25 מנדטים ולא 18, זה כבר יהיה חסר סיכוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החרדים לא מעוניינים לשנות את המדינה, הם רק רוצים שהמדינה לא תשנה אותם. המשיחיים בדיוק ההיפך- יש להם חזון לדמותה של המדינה. כולנו מבחינתם פיונים בתכנית האלוהית שהם השליחים לקידומה על פני אדמות. השינויים שהם הצליחו כבר לחולל בדרכה של המדינה עוד מעמדה אופוזיציונית, החל בפעולות היחיד של ברוך גולדשטיין ויגאל עמיר, הרי הם אדירים. בעשורים האחרונים הם משתלטים על עוד ועוד מוקדי כח מבפנים, וכעת בשיא כוחם האלקטורלי, ועם ראש ממשלה שיש לו דברים אחרים על הראש, הם משפיעים על דרכה של המדינה יותר מתמיד. כדי להבין את היעדים לעומקם אל תסתכל על בן גביר, שמשחק את המשחק הפוליטי כדי לצבור תומכים שבכלל לא קולטים את הכיוון. תסתכל על סטרוק שאומרת את הדברים ללא כחל ושרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שעדיין קיים כאן בעמק - היום 2025 - השבט הזה, השבט ה׳מזרחי-מסורתי׳. אם אנחנו מדברים על אותם אנשים שהם מסורתיים כי הם מזרחיים. כמדומני שזה דור שחצה את גיל ה+80. אני כן יכול להעיד מנקודת מבט של בני גילי (שנות ה-70) שזוכרים את דור ׳המזרחיים-מסורתיים׳ כדמויות צבעונית בסאלח שבתי. אדם בין שהוא מסורתי ובין שהוא מזרחי יכול להנשא למזרחי/ת מסורתי/ת או אשכנזי/ת מסורתי/ת. פועל יוצא שהדור הבא לאחר השבט המזרחי-מסורתי, דורנו, הוא לא בהכרח מסורתי ולא בהכרח מזרחי/אשכנזי. בני ה+20, הדור הבא, הם לא אשכנזים ולא מזרחיים, והם לא ׳מסורתיים׳, הם ׳דתיים׳ בדרכם גם אם הם נוסעים בשבת ועושים קעקועים ואומרים לך ׳אחי׳ או ׳אח שלי׳. מכאן אני מטיל ספק בניסיון לפנות שבט הלא קיים הזה, וגם אם הוא שומע, הוא לא יקשיב. ואם אתה פונה לבני דורי, הם כבר החליטו מה להצביע. מי שהצביע לאב״ג כבר לא יזוז יותר שמאלה ; החרדי ימשיך להצביע לרבותיו על רקע מלחמת עולם התורה ; הליכודיניקים/ביביסטים שכבר עברו עם ביבי כמה וכמה מערכות בחירות, לא הם שישנו את דעתם ; מי שהצביע למרץ או לעבודה - ליברלים - אין שום סיבה שהוא יערוק צד לאזור הקואליציה, אלא אם כן הוא הולך לנקום בערבים בקלפי; מי שהצביע יש עתיד, הוא האחרון שיערוק לצד ׳הפשיסטי׳ וסביר להניח שהוא יצביע לליברמן או לליברלים שהיא הבחירה הנכונה מלכתחילה עבור מי שמבקש להתייחס לקבוצה הליברלית ולא הליברמנית. אפשר להניח שלפיד וגנץ בסכנה והם חייבים להתאחד עם בנט או עם ליברמן כדי לא לאבד מנדטים שגם ככה קשה לשמור אותם במציאות הישראלית הלא הכי יציבה. אני חושב שרק הסקרים שיהיו צמודים למועד הבחירות יתנו תמונה יותר נכונה על המציאות הפוליטית. ״אני מאמין שהקואליציה הנוכחית תפסיד בבחירות הקרובות״ > מה היא מפת המנדטים הבאה לשיטתך? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |