למרות הכל, ואגנר נוגן בפסטיבל ישראל 607
בסיום הקונצרט המתוכנן בפסטיבל ישראל, פנה המנצח דניאל בארנבויים אל הקהל ושאל: "שלא על דעת פסטיבל ישראל ולא על דעת התזמורת, בקהל הזה יושבים אנשים שעבורם ואגנר אינו מזכיר אסוציאציות נאציות ולהם מגיע שנשמיע את הקונצרט המקורי. כולכם יודעים שעמדתי האישית היא אחרת. אני מכבד את אלה שהאסוציאציות האלה מכבידות עליהם. זה יהיה דמוקרטי להשמיע הדרן של ואגנר למי שרוצה. אני פונה אליכם ושואל האם אני יכול לנגן עכשיו את ואגנר".

הדברים עוררו סערה ונפתחו חילופי צעקות בין בארנבויים לבין כמה מהיושבים בקהל. בסופו של דבר עזבו עשרות מתנגדים את האולם, ולתשואות הקהל הנותר ניצח בארנבויים על התזמורת של ברלין ביצירה "טריסטאן ואיזולדה" של ואגנר.
קישורים
YNet
מעריב
הארץ
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

דעה אישית 27627
מדובר בביזיון.

הויכוח האם לנגן את ואגנר או לא היה לגיטימי. מבלי להכנס לדעתי האישית, התקבלה החלטה, ובארנבוים קיבל אותה והסכים לנצח על יצירה אחרת.

וכעת מגיע האדון הנכבד ושובר את הכלים - יורק, למעשה, לבאר ממנה שתה. חישבו לרגע על הצגה לקהל הרחב בסיומה פונים השחקנים אל הקהל ומצהירים: הקטע הבא הוא פורנוגרפי. מי שזה לא מתאים לו, מתבקש לצאת מהאולם. מדובר למעשה בגירוש מהאולם של חלק מהקהל, שחשב שהוא יודע מה מצפה לו. כך בדיוק עשה בארנבוים: אותם אנשים בקהל, ששילמו על כרטיס בדיוק כמו חבריהם, גורשו, הלכה למעשה, מן האולם, ולא זכו להנות מהדרן.

זאת, מעבר ליריקה בפרצוף שהעניק בארנבוים למארחיו, מארגני פסטיבל ישראל. הוא הוזמן לנגן בפסטיבל מתוך הסכמה על כך ש*לא ינגן ואגנר*. אני בספק אם כל הדרן אחר היה גורם למישהו להרים גבה. ההצהרה כי הדבר נעשה "שלא על דעת פסטיבל ישראל" מדגישה בדיוק נקודה זו. לא רק שלא על דעת המארחים, אלא בניגוד לדעתם.

כבודו רוצה לנצח על ואגנר בארץ הקודש? בבקשה. יתכבד וישכור אולם על חשבונו, או בשיתוף עם אמרגן מקומי, וימכור כרטיסים (או יחלקם חינם). אולם הדרך בה בחר בארנבוים היא מבזה ולא ראויה לאיש תרבות.

על אותם אנשים שעזבו את האולם לדרוש את כספם בחזרה. הם הרי גורשו מהאולם במהלך ההופעה. גורשו, משום שאדם שקנה כרטיס ידע למה עליו לצפות, ולא היה קונה כרטיס אם היה יודע על "הדרן" זה – ובארנבוים ידע על כך. אם היה מנוגן הדרן כזה באולם קונצרטים בניו-יורק, ללא הודעה מראש אולם גם ללא הוויכוח הציבורי שקדם לקונצרט, לא היה לאותם נוטשי-האולם על מי להלין אלא על עצמם. לא כך כאן.
מסכימה 27651
לא הייתי יכולה לנסח טוב יותר את ההרגשה שלי. דמוקרטיה בטח שאי אפשר לקרוא לזה, כי הכנסת (''נציגי הציבור''..) הכריעו אחרת.
מסכים ל''ת 27656
ל''ת
למה ל"ת? 27673
יש כאן מקרה היסטורי של קונצנזוס בין האיילים.
ברוך שובך יוסי. נאלמת דום לזמן ממושך מדי.
ל"ת=ללא תגובה(ל"ת) 27847
גם אני! 27657
מסכים. מעניין אם רוכשי הכרטיסים שהונו אותם אכן ידרשו ויקבלו (לפחות) את כספם בחזרה, אבל יותר מעניין אם הנהלת פסטיבל ישראל תדרוש מברנבוים לשאת באחריות למעשיו ולפצותה.
גם אני! 27676
זו שאלה מענינת. מצד אחד, בארנבוים בפירוש אחראי לכל עגמת הנפש והתביעות שעלולים להגיש נגד הנהלת הפסטיבל. מצד שני, עובדה מביכה היא שבארנבוים מופיע בפסטיבל ישראל *בהתנדבות*, חינם אין-כסף, מה ששם את הנהלת הפסטיבל בעמדה נחותה בבואה להעמיד דרישות. בארנבוים הוא אחד המנצחים המבוקשים בעולם, ושכרו בוודאי גבוה ביותר. הנהלת הפסטיבל קיבלה בשמחה את הצעתו של בארנבוים להופיע בחינם, ובכך הפכה את ההתקשרות להתנדבות על כל המשתמע, במקום להעסקת מקצוען בתקן מקצועני. מסופקני אם היה בארנבוים מרשה לעצמו את התרגיל הזה באופרה בניו-יורק או בברלין, למשל. עם זאת, אין בדברי אלו כדי להפחית מאשמתו של בארנבוים.

עצוב, כמובן, שרק כאן יש בכלל *שאלה* בענין ואגנר, אבל זה באמת לא חשוב לצורך הדיון. אני מעריך את הלהט שיש בבארנבוים לתקן את המעוות (והחרם על ואגנר מעוות עד מאוד), אך מסתייג מדרכו.
הנדיב הגדול 27678
העובדה שלא קיבל תשלום על שירותיו לא מורידה ולא כלום מאחריותו לנזקים כספיים שעשויים להגרם להנהלת הפסטיבל כתוצאה מכך. ההתנדבות נתנה לו את כרטיס הכניסה לפסטיבל; היא לא העניקה לו אישור לעשות שם ככל העולה על רוחו.

חשוב, למשל, על מתנדב ל"מגן דוד אדום". המתנדב עושה עבודת קודש חשובה, וללא מתנדבים כמוהו מצב רפואת החירום בארץ היה עגום. אבל אותו מתנדב, בעודו ממתין יום אחד בתחנה ללא מעש, מנצל את הטלפון הנמצא שם כדי לחייג לקרובים בחו"ל, וזאת בניגוד להנחיות מפורשות של הנהלת מד"א. האם עליו לשאת בהוצאות שנגרמו למד"א בשל שיחות אלה? האם מד"א תהיה בעמדה נחותה להעמיד דרישות כשתבקש מהאדון לשלם את חשבון הטלפון?

בארנבויים הפך את רצונו לנגן ואגנר בארץ דווקא למסע-צלב. עם כל הכבוד לתחושת השליחות הדתית שלו בנושא זה, המטרה אינה מקדשת את האמצעים.
הנדיב הגדול 27679
אינך מוסיף על מה שכתבתי, טל. בפירוש ציינתי את ההתנדבות כ''עובדה מביכה'' ותו לא. בפירוש אף הוספתי בסוף דברי שאין ההתנדבות מפחיתה מאשמתו של בארנבוים. ובפירוש, אם כי בניסוח אחר, כתבתי גם שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים. אני תמה אם הגבת לדברים שכתבתי, או למה שחשבת שאכתוב.
הנדיב הגדול 27681
כתבת כי ההתנדבות שמה ''את הנהלת הפסטיבל בעמדה נחותה בבואה להעמיד דרישות''. מה שכתבתי היה בעיקר תשובה לטענה זו, שאינני מסכים עימה.
הנדיב הגדול 27682
ובכן, אני חושב שהנהלת הפסטיבל חשה עצמה בעמדה נחותה (אם כי לא פחות צודקת, אלא רק פחות נוחה) כלפי בארנבוים בגלל שהתנדב. בדעתי זו אני מסתמך על דבריו של מנהל הפסטיבל, ששמו פרח מזכרוני למרבה הצער, אשר התראיין לתכנית רדיו בקול ישראל הבוקר, וציין שבארנבוים מתנדב ושעקב כך ענין נגינת ואגנר יידון ברגישות רבה יותר.
דעה אישית 27807
לא נכון לדעתי להתייחס להדרן כאל חלק אינטגרלי מהמופע, ולא הגיוני בעיני שאדם ידרוש את כספו בחזרה משום שבמופע כלשהו לא היה הדרן (או שהיה הדרן שלא מצא חן בעיניו). למעשה, אופיו הבלתי פורמלי של ההדרן מאפשר לכאורה חופש כלשהו לאמן לנגן שם משהו שלא מופיע בתוכנית המקורית. עד כמה רחוק מותר למשוך את החופש הזה, זו בעיני בעיקר שאלה של ההתחשבות והרצון הטוב של האמן אבל אין פה בעיה של הונאת הציבור או קייס משפטי כלשהו.
דעה אישית 27815
לדעתי, הדרן הוא חלק אינטגרלי מהמופע כיוון שהוא חלק מחוזה בלתי כתוב בין הקונה (באי המופע) והמוכר (המופיע, בעלי המופע). החוזה כמובן לא חייב להיות כלכלי אלא גם תרבותי.
דעה אישית 27844
יש לציין שמר בירנבאום ניגן את הקטע השנוי במחלוקת *לאחר* שנתן הדרן.
דעה אישית 27877
כן, זה ידוע. ובכל זאת, ההסכם הבלתי כתוב מדבר, לדעתי, על ההופעה כמכלול. מתחילת ההתכנסות ועד סופה.
דעה אישית 27818
היו בקהל אנשים ששילמו תמורת החוויה התרבותית של בילוי בקונצרט‏1 וקיבלו חוויה משפילה של גירוש בבושת פנים מהאולם, לנוכח אולטימטום של המנצח‏2.

1. שבין מאפייניו המובהקים היתה העובדה הידועה ברבים שלא ינוגנו בו יצירות של ואגנר.
2. שלדברי הנהלת פסטיבל ישראל, לאור חשד שבכוונתו לעולל מעלל שכזה, קיבל הוראה מפורשת להמנע מכך.
הרשו לי 27704
אז הרשו לי לשבור את הקונצנזוס. ההחלטה הצבועה לא להשמיע את ווגנר היתה כניעה מטופשת לאנשים שלא יודעים על מה הם נאבקים. הרי גם דוסטויבסקי היה אנטישמי, וגם שייקספיר וגם בטהובן. האם השלב הבא, וה"דמוקרטי", הוא למנוע את הצגתו של "אותלו"?

כל עוד מישהו מוכן לקום ולפעול נגד הצביעות המגוחכת הזו, יש לברך על כך. תודה למר בארנבוים על הדרן מצויין.
מותר לך 27709
ברנבאום זרק עוגה בפרצופם של מארחיו ושל חלק ממאזיניו. להגיד שאני מופתע לגלות שאתה משתייך למיליציה הישראלית של בריגדת זורקי העוגות? ממש לא.
מותר לך 27710
טוב, רצו לגייס אותי לגדודי מלהגי ההבלים, אבל ברגע האחרון נדחיתי. איך שם?
הרשו לי 27744
אף אחד לא מנע את השמעת ואגנר. מנעו את השמעת ואגנר *בפסטיבל ישראל*. כפי שכבר אמרתי, אם היה כל-כך חשוב למר בארנבוים לנגן את ואגנר בישראל, יכול היה לשכור אולם. איש לא היה מונע זאת בעדו.

גם אם מחר ימנעו את הצגת "אותלו" בפסטיבל ישראל, וימנעו כניסה עם מכוניות של "פורד" לפסטיבל ישראל, עדיין אין בכך משום פגיעה בחופש הביטוי. "פסטיבל ישראל" עדיין אינו "מדינת ישראל". סתם פסטיבל ממלכתי.

לפני שהגיע לנגן, בארנבויים *הסכים* ל"צביעות המגוכחת הזו". הוא לא אהב אותה, והוא אמר זאת בפירוש, אבל הוא הסכים לבוא ולנגן – ולא ואגנר. אם באמת היה חושב שמדובר בצביעות, יכול היה לא להגיע לאות מחאה. הן תומכי והן מתנגדי נגינת ואגנר היו מכבדים אותו על פעולה כזו. במקום זאת, הוא נקט בפעולה מבזה הגורמת למתנגדי הנגינה, וגם לרבים מתומכיה, לבוז לו. הוא זה שהפגין צביעות; הוא זה ששיקר.

נראה כי אנשים מסויימים לא יודעים להכיר בכך שהפסידו בוויכוח, ויתנהגו בתוך אולם קונצרטים, מקום המתקשר בדרך כלל עם תרבות, בצורה ברבארית וגסה. אנשים אחרים, ברבארים באותה מידה, יברכו ויודו על התנהגות זו.
הרשו לי 27802
פסטיבל ישראל מתיימר לייצג את כל תושבי ישראל, או לפחות האזרחים. אפילו כאלה שמעונינים להאזין לואגנר ולקבל הכרה רישמית בלגיטימציה שלהם לכך.

אני לא מאזין בדר''כ למוסיקה קלאסית וההיכרות שלי עם ואגנר מתמצאת בקטע ההפגזה ב''אפוקליפסיה עכשיו'' ובסרטון של באגס באני והלמר באופרה. בכל זאת ברור לי כי לואגנר חשיבות תרבותית מכריעה.

בארנבויים לא היה לבדו. מן הסתם גם הנגנים תמכו בבחירתו (הרי אחרת היו מסרבים לנגן) ורוב הקהל אשר הריע לו.

בארנבויים הסכים שלא לכלול את ואגנר בתוכניה וזאתי פשרה בפני עצמה. הדרן הוא קטע ספונטני, או שיכול להיות ספונטני וככזה הוא לא מהווה הפרת התחייבות, כי בארנבויים לא התחייב לא לנגן את ואגנר.
הרשו לי 27808
ספונטני? לא רק את התווים הביא בארנבוים מראש - גם שני נבלים ששימשו *אך ורק* לקטע של ואגנר, הוכנו מראש ע"י המנצח.
נו, שיהיה 27849
דעתי לגבי אופי ההדרן תואמת לזו של אסף עמית.

אגב, עד אתמול בכלל לא ידעתי שעושים הדרנים בקונצרטים של מוסיקה קלאסית. נו טוף.
הרשו לי 27751
את ואגנר נמנעו מלהשמיע בפסטיבל ישראל לו רק בגלל היותו אנטישמי אלא גם בגלל שאת יצירותיו השמיעו בשואה בתוך מחנות וגם בעת ההריגה בגזים לכן נמנעו מלהשמיעו.
הרשו לי 27754
אלעד היקר,

מיתוס ''ואגנר הושמע בדרך לתאי הגזים'' הינו מופרך. לא ניתן לבצע את ואגנר בהרכבים שהיו במחנות. מה שנוגן על ידי אותן תזמורות היו יצירות של של בטהובן, באך, מוצרט ומלחינים גרמנים ולא-גרמנים אחרים. אתה מוזמן להקים תנועת מחאה שתאסור על השמעת יצירותיהם בישראל.
הרשו לי 27778
ובנוסף למה שאמר ערן, אציין שבמחנות ההשמדה גם אכלו נקניקיות, ודיברו גרמנית, ולבשו גרביים.

מגוחך לאסור או להחרים משהו בגלל *יחסו* של אדם או גוף חיצוני למשהו עצמו.
מרשים לך 27785
הנקודה היא לא החרמתו של וגנר.

הנקודה העיקרית היא הפרת חוזה. סוכם שלא מנגנים את ואגנר בפסטיבל ישראל. בארנבוים ידע על ההגבלה הזו, והסכים לנצח. הכנסת ואגנר בניגוד לסיכום המוקדם היא הפרת חוזה גם עם הקהל שידע שואגנר לא יושמע.
מרשים לך 27786
אני מסכים איתך. תגובתי כוונה לאלעד ולדעתו על ואגנר עצמו. את דעתי על מעשהו של בארנבוים תמצא למעלה.
לבשו גרביים? 30012
חשבתי שיחפנות היתה חלק מהדיל, לא?
ומה עם הקהל? 27711
אגב, יש לציין כי הקהל, על פי הידיעה של ציפי שוחט והצילומים של ערוץ 2, בחר ברובו המכריע להישאר באולם הקונצרטים. על פי רוב, אנשים שאוהבים אומנות לא אוהבים שמכתיבים להם לאיזו אומנות עליהם להיחשף.
ומה עם המיעוט שנפגע? 27788
המממ... מעניין שלפתע דווקא אתה מתעלם מזכויות המיעוט. בלי קשר לשאלה אם מוצדקת או לא מוצדקת החרמתו של ואגנר (ולדעתי היא מוצדקת-ואגנר לא היה ''עוד אנטישמי'' בנוסח שיקספיר ורבים אחרים. ואגנר היה תעמולן אנטישמי נלהב שהשפיע על התפתחות האידיאולוגיה הנאצית)יש להכיר בכך שיש אנשים בישראל שהשמעת ואגנר פוגעת מאוד ברגשותיהם. לדעתי, מן הראוי להתחשב ברגשות של מיעוט זה, ובוודאי לא לעשות לו ''אמבוש'' מכוער מבית היוצר של בירנבוים.
מה עם המיעוט שנפגע 27801
בארנבויים הזהיר מראש את הקהל שהוא הולך לנגן ואגנר. אלה שהתלהמו וטענו כי נפגעו כביכול מכך שואגנר נוגן שלא בנוכחותם פשוט רוצים לכפות את את טעמם האישי על יתר באי הפסטיבל.

ארשה לעצמי להיות בוטה (ויש יגידו חסר רגישות) ואמר כי לפי תחושותיי, המתנגדים להשמעת ואגנר (כולל הקהל שהחרים את ההדרן) רובם לא ניצולי שואה וואגנר בכלל לא מעביר בהם אסוציאציות נאציות. זה הכל חלק מן המגמה השולטת לראות בנאציזם תופעה חד-פעמית נדירה כדי להימנע מלמידת הלקח מן השואה: מאבק בימין הרדיקלי.
מאיפה אתה יודע? 27869
שוחחת עם ניצולי שואה לגבי ואגנר? אם כן, עם כמה? שוחחת עם אנשים שהיו באולם? ידוע לך אם הם או הוריהם ניצולי שואה? לעדותך, מסתבר שלא. לכן, ארשה לעצמי להיות בוטה (ויש יגידו חסר רגישות) ואומר כי לפי תחושותיי אתה מקשקש דברי הבל.
מה עם המיעוט שנפגע 27875
בארנבויים לא הזהיר את *קוני הכרטיסים* מראש. ייתכן וחלק מהקהל היה בוחר שלא לקנות כרטיס למופע לו היה יודע מראש שלאחר המופע ינגן בארנבויים את ואגנר, ולו רק כדי לא לתמוך בדעותיו של בארנבויים על השמעת ואגנר בישראל. למה הדבר דומה? תאר לעצמך שהיית קונה כרטיס למופע רוק, ובסיומו היה עולה סולן הלהקה ומודיע כי הוא עומד להעביר הרצאה של אמנון יצחק, המחזיר בתשובה, כהדרן. האם לא היית נפגע מכך שבעקיפין נדרשת לתמוך באמן שקורא להחזרה בתשובה בלי שידעת על כך מראש, ויכולת לסרב?
מה עם המיעוט שנפגע 27879
הטענה העיקרית של המתנגדים לנגינת ואגנר היא שהוא מביא להם אסוציאציות נאציות. אם זה נכון אז לא אמור להפריע להם שמנגנים אותו אחרי שהם הולכים. אבל כנראה שהם מתנגדים עקרונית לכך שגם אנשים אחרים יאזינו או ינגנו את ואגנר.

לא הייתי מתנגד להאזין למופע רוק שבסופו תנוגן יצירה שנכתבה על ידי אומן נאצי. כן הייתי מחרים את המופע אם הייתי יודע שתועבר בסופו הרצאה נאצית דם אם לא בנוכחותי. אני חושב שגם לנאצים מגיע חופש ביטוי, אחרת איך אני אוכל לאמת את ההשקפות שלי מול שלהם? אבל אני לא רוצה להביע תמיכה כלשהי ברעיונות שלהם בכך שירשם כי נכחתי במופע.

במקרה של הרצאה של אמנון יצחק, שיהיה לו בכיף. העיקר שימשיכו לשים לי בתיבת הדואר קלטות שלו, אני שם עליהם מדביקה ומקליט. לגיטימי בעיני הקריאה שלו להחזרה בתשובה וכמובן שהזכות שלו להביע אותה.
מה עם המיעוט שנפגע 27880
כלומר, אם הבנתי נכון, בארנבויים *אכן* פעל *שלא* כשורה כאשר החליט לנגן את ואגנר, בלי לידע מראש את קוני הכרטיסים, וכך הפך אותם ל"תומכים מאונס" בדעותיו הפוליטו-מוסיקליות?

שים לב שאני מפריד בין שאלת "האיסור לנגן את ואגנר בארץ הקודש" לה אני מתנגד נמרצות – ראה תגובות אחרות שלי, לבין צעדו של מר בארנבויים, שלוקה בכשל מוסרי. האם על כך אנו מסכימים?
מה עם המיעוט שנפגע 27937
הבנת אותי לא נכון. הצעד של בארנבוים לא היה פוליטי משום שהיצירה המוסיקלית של ואגנר היא לא פוליטית. האיסור לנגן את וגאנר הוא אולי פוליטי, אבל הרצון לנגן אותו הוא משיקולים אומנותיים בלבד (ולא בגלל האנטישמיות של ואגנר). זכותם של אנשים לא להאזין לואגנר אבל הם לא יכולים לכפות את זה על כולם.

ייתכן כי באופן פרודקסלי המאזינים לקונצרט לא רוצים להיות מזוהים אם הטעם המוסיקלי של בארנבויים, אבל את זה הם דווקא ידעו גם לפני שרכשו את הכרטיסים.

ההבחנה בין האיסור לנגן ואגנר ובין הצעד של בארנבויים היא כמובן הגיונית וטיבעית, עדיין אני חושב שהצעד שלו היה בהחלט לגיטימי.
מה עם המיעוט שנפגע 27970
אני חושש שאתה הבנת באופן שגוי את השימוש שלי במילה פוליטי. פוליטיקה זה לא רק ימין ושמאל אלא מונח שיכול לשמש לתאור מאבקי כוחות בכל תחום. לכן, בתחום הפוליטיקה של תכני המוסיקה המושמעים בישראל, בארנבויים כפה את דעתו על הקהל, שייתכן ורצה להביע דעה אחרת.

שים *שוב* לב שאני איני מתנגד לנגינת ואגנר בארץ-הקודש, אני מתנגד לכפייתו על מי שאינו מעוניין בכך. בניגוד למה שכתבת, הובטח כי בארנבויים לא ינגן את ואגנר (כפי שתוכל לראות בפירוט באחת התגובות בהמשך). לכן בארנבויים רימה והוליך שולל את קהל מאזיניו ואת הנהלת הפסטיבל. אם צעדו לגיטימי בעיניך הרי אתה מעודד רמיה והולכת שולל.
מה עם המיעוט שנפגע 27980
אני אנסה שוב:
המתנגדים לנגינת ואגנר לא מוכנים שאף אחד יאזין לו, לפחות לא במסגרת כמו פסטיבל ישראל השייכת לכולם – כולל לרוב המעוניין להאזין לואגנר.

לעומתם, בארנבויים לא כופה על איש להאזין לואגנר. זה מה שעושה את העמדה שלו ליותר טעם אישי באומנות מאשר לעמדה פוליטית. רק המתנגדים לו גררו אותו לפוליטיקה למרות שה*עמדה* שלו נשארת אומנותית.

וכמו שאמרתי, יכול להיות שמישהו לא רוצה להיות מזוהה עם הטעם האומנותי של בארנבויים, במקרה הזה הוא דווקא כן ידע את דעתו על המוסיקה של ואגנר.
מה עם המיעוט שנפגע 27982
הבא נעדן את הטיעון שלי:
אני בעד השמעת ואגנר בישראל ונגד כפיית המיעוט על הרוב במקרה זה.

אני נגד כפיית תמיכה בנגינת ואגנר (על ידי תרמית, כפי שעשה מר בארנבויים) למי שאינו מעוניין בכך מסיבות השמורות עימו.

מר בארנבויים התחייב בפני הנהלת הפסטיבל שלא לנגן מיצירות ואגנר, וזה מה שדווח לקהל בתוכניית המופע (כמובן שלא דווח מה לא ינוגן אלא מה כן ינוגן).

מר בארנבויים יכל, עקב הדרישה שלא לנגן את ואגנר, לבחור שלא להופיע ובכך להביע מחאה כנגד הניסיון לצנזר אותו.

מר בארנבויים ניגן מיצירות ואגנר למרות הסיכום מראש עם הנהלת הפסטיבל והקהל (דרך התוכניה) ובכך הפר את החוזה הלא-כתוב (או שמא היה כתוב) בינו לבין מאזיניו.

עניין הויכוח בשאלה האם יש לנגן את ואגנר, מה דעתו של מן-דהו על ואגנר, מה דעתו של מן-דהו אחר על בארנבויים אינו מהעניין כאן. העניין הוא הפרת ההבטחה של מר בארנבויים להנהלת הפסטיבל ולקהל המאזינים. הבטחה שרמס בשתי ידים גסות כאשר פנה לקהל באותה שאלה.
אוי אוי אוי - העובדות 27816
''ואגנר היה תעמולן אנטישמי נלהב שהשפיע על התפתחות האידיאולוגיה הנאצית''

ממליץ לעשות קצת שיעורי בית.
מה העובדות ? 27825
איני יודע הרבה על ואגנר.
אני יודע שהוא הפך בעיני רבים לסמל, ורבים מניצולי השואה נפגעים כשמשמיעים אותו.
אני יודע גם שהנאצים הפכו אותו לחלק מהתרבות שלהם בשל דעותיו האנטישמיות.
קשה לי להאמין שאין אש מאחורי העשן הזה.
אשמח לקבל סקירה קצרה של העובדות העקריות, כדי להבין במה מדובר.
אגב, ללא כל קשר לכך אני מצטרף לרוב שמגנה את מעשיו של בירנבאום, שיש בהם מעבר למילות הביקורת שנכתבו כאן ושאני מצטרף אליהם גם סוג של התנשאות (מי אתם ? אני מחליט כאן.), שאיני יכול לסבול.
מה העובדות ? 27827
אין עוררין על עובדת היותו של וואגנר אנטי-יהודי,
והתיאוריות שלו מתועדות בספריו, במיוחד בספר היהדות במוסיקה.

ידועים גם הקשרים של צאצאיו עם דמויות נאציות כמו נישואי נכדתו
אווה לאידאולוג הנאצי צ'מברליין, או הקשר של נכדתו וויניפרד ובניה לדוד היטלר.

אך וואגנר נפטר בשנת, 1883 מעט לפני עליית הנאציזם.

בעברית כמדומני ישנם שני ספרים. האחד של פרופ 'יעקב כץ המנתח
את האנטישמיות של וואגנר והשני של נעמה שפי( עורכת הרבעון זמנים)
המספרת את תולדות החרם בישראל.

ראה אץ החלק האחרון במאמר
דיון 544

הכולל גם הפנייה לכמה ספרים.

כמו תגובות שונות בסקר
דיון 520
בין השאר של גלעד דנבום, מיכאל, ערן בילינסקי ושלי.
ואגנר כמבשר התרבות 27831
רון ידידי,

אינני מוזיקאי, כך שאסתפק בהערה שאיש איש וטעמו בבואו לשמוע יוצר מוזיקלי זה או אחר, ועל כן אין בדעתי וביכולתי לתת כל ביקורת מוזיקלית של ממש כלפי יצירותיו של ואגנר. אסתפק ואומר כי חלקים מסויימים ביצירתו מדברים בהחלט לליבי, אחרים פחות.

לעומת זאת דעותיו של ואגנר, חיבורים שכתב ודברים שהשמיע מעניינים עבורי במיוחד - היות ובענף בלתי מוזיקלי זה גרס ואגנר דברים קשים של ממש על היהודים וגזעם שאינם משתמעים לשני פנים, גם אם
נטען - ובצדק - שרוח התקופה (Zeitgeist) תאמה בהחלט היגדים מסויימים שכאלו, היות והיתה מעצם מהותה שלילית ביותר כלפי היהודים והיהדות בתקופה האמורה.

בגרמניה של ימינו אלו קיימים עשרות מחקרים וספרים אשר עמדו זה מכבר על תופעה זו, ללא כל נסיון טיוח אפולוגטי.

מעניין הוא אם כן הדבר מדוע דווקא ישראלים-יהודים מתעקשים 'לטהר' שמו הטוב של ואגנר ולהפריד דיעותיו מיצירתו, במן אובססיה אשכנזית מעוותת של געגועים הזויים לאירופה, המלווים במשאת לב אלי ניחוחם הכביכול תרבותי של אולמות קונצרטים קרירים ומאופקים.

דומה כי רק במדינת ישראל מתקשר השם 'ואגנר' עם שכיות חמד מבית היוצר של תרבות המערב עת נילחש שמו של מלחין זה ביראת כבוד - כמעין נציג מלחמת תרבות (Kulturkampf) של אליטה אשכנזית משכילה החשה כמיעוט כנגד רוב ילידי, רודני ויצרי, הלוקח טרמפ על נושא השואה, כביכול.

אישית אינני מתנגד כלל להשמעתו של ואגנר בפסטיבל ישראל ובשלל אירועים מוזיקליים אחרים בישראל, אך איני מצליח להבין מדוע נקשרת לשמו של איש זה הילה יוקרתית מסויימת, הגובלת בהתבטלות של ממש בפני האיש ופעלו.

דווקא בגרמניה שמו של מלחין זה אינו נישא כלל בחרדת קודש בטרקליני ההשכלה השונים, להוציא אולי מקומות מאובנים וראקציונרים כביירות. יוצר מוזיקלי זה אינו נחשב לדבר אשר בו אמורה גרמניה ממש להתגאות, ויש לשער שמיטב המוסיקולוגים וההיסטוריונים הגרמנים יודעים בדיוק מדוע.

אתה מוזמן לעשות עימי שיעורי בית ביחד.

שלך

אלכסנדר
ואגנר כמבשר התרבות 27835
אלכסנדר,

נראה לי שדווקא בישראל ישנה התעקשות שלא להפריד בין האיש ודעותיו ובין יצירתו. אמנם טענת בפתח תגובתך שיש לך התייחסות שונה ליצירה ולדעות האנטישמיות שלו אך מקריאת כל התגובה קיבלתי את הרושם שבסופו של דבר אינך מפריד בין השניים.

אינני עוסק באפולוגטיקה וואגנריאנית ולטעמי הנסיון להתמקד אך ורק בדעותיו הוא ישראלי יחודי (לא רק) ובטעם קרתני. ידיד שחיי בניו יורק מקבל יאוש מכל מאמר המפורסם בעיתונות האמריקאית בנושא וואגנר (במיוחד הניו יורק טיימס) משום שללא יוצא מן הכלל, הפן האנטישמי מופיע כמעט תמיד. גם זה מהווה מן זייטגייסט קתרטי יהודי-אמריקאי שרואה את השואה כסלע השתייה שלה, כנקודת ההתייחסות הכמעט בלעדית.

הרי תמיד היו שתי אסכולות בניצוח וביקורת תרבות - האם להתייחס לאוטוביוגרפיה של היוצר או להתייחס ליצירה לכשעצמה, כשהאמן מהווה רק צינור העברה.

מאד מעניין לקרוא וללמוד על ילדותם של הביטלס בשכונות הפועלים של ליוורפול, ומשם לצאת לאקסטרפולציות על השפעת בית גידולם על המוזיקה שלהם, אך תראה לי אחד שחושב של שיכוני הפועלים המשמימים של ליוורפול תוך האזנה לסרג'נט פפר.

מקבל את ההזמנה ורץ לארוז.
עובדות! 27868
האם אתה מכחיש כי ואגנר היה תעמולן אנטישמי? האם אתה מכחיש שואגנר כתב ספר אחד לפחות שכל כולו תעמולה אנטישמית (ספר שנגע לקשר בין היהודים למוסיקה בפרט ולאמנות בכלל)? האם אינך יודע שלכתביו ויצירותיו של ואגנר היתה השפעה משמעותית וישירה על עיצוב תפיסת העולם של אדולף היטלר ושל רבים ורעים אחרים?. נראה לי שאתה נתפס לכך שאכן ואגנר מת לפני הופעת הנאציזם אך רבים תופסים אותו כמשתייך לזרם תרבותי שהיה מ"מבשרי הנאציזם".
עובדות! 27884
נראה לי שתוך הריצה איצה שלך לנגח, פיספסת
את שתי תגובותי לדב ולאלכס למעלה, שקריאה בהן היתה עוזרת.
ומה עם הקהל? 27954
So what who says that a concert is a democratic process. What will happend if you will go to watch a regular movie and instead most of the audience would agree to an adult movie. You cannot force the minority to watch what most of the audience want to watch. Some people have sensitivity right or wrong to Wagner you cannot force them to listen to him
דיריגנט או חנווני 27726
התנהגותו של מר ברנבוים גובלת אכן בחרפה, ומנוגדת לכל כללי אתיקה מקובלים בקרב אנשים מהישוב.

יש בדעתי לפרסם דבר סיפור מביש זה במקומות מסויימים בשפה הגרמנית, היות ויש לשער כי אדם זה רגיש פי כמה לביקורת הנמתחת כלפיו בשפה צחה זו, ולו מן הסיבה הפשוטה כי התנהגות סקורילית שכזו אינה ניתנת כלל להסבר אף בארץ הואגנריזם.

א. מאן
בא לקלס ויצא מקלקל 27809
דעתי על וואגנר ועל יצירותיו היא מן המפורסמות,
ובכל זאת אני חייב להסכים עם דברי טל ואלכס-
הניצול האופורטיוניסטי למחטף כזה ראויה לגנאי.
כל פעולה דומה שתתרחש בכנסת, למשל, תתקל באותה
התרעמות.

כשווטאן, ראש האלים בטטרלוגית הטבעת ניסה לבצע
מעשה דומה - ניצול קוניקטורלי של מעמדו ושל נסיבות
הזמן, ולכוון את חיי בנו זיגמונד כך שיציל את האלים
מהרס, הרי וואגנר, דרך קולה של פריקה אשתו של ווטאן, מעמיד אותו
במקומו.
קנצנזוס מתועב 27892
חברים, עצם הנסיון להגיד לאמן מה יבצע ומה לא בטעות יסודו, כל עוד מדובר במסגרת של מופע אמנותי (בניגוד לפרסומת, למשל). הפקטורים הבאים, שנדונו באריכות כאן למעלה, אינם מעלים ואינם מורידים:
א. רגשות הקהל
ב. פוליטיקה
ג. דעתם של מארגני האירוע

כן ירבו מנצחים ואמנים כאלה, המוכנים לצאת אל מול קונצנזוס ציבורי. הגיע הזמן כי הפוליטיקאים והנהלות הפסטיבלים השונות יבינו כי לא נתן לסתום לאמנים את הפה.
מה מתועב?.. 27896
קודם כל, הכנסת ביקשה שלא לנגן את ווגנר במסגרת הפסטיבל. הכנסת מייצגת את הציבור, והרי זה כאילו הציבור ביקש. וכבר הזכרתי את זה, כמדומני.
שנית, לא כל קונצנזוס צריך לשבור. אם יש ברצונו של המנצח המכובד לנגן את ווגנר, יעשה זאת, אבל לא כמחטף, לא בערמומיות, ולא בצורה שכולה אומרת ''אני המנצח (תרתי משמע), אני קובע, ושכולם יקפצו''.
הוא מעורר כך בעיקר אנטי, ולא ממש מעורר כבוד. בי, לפחות.
שלום חבר 27897
עצם הניסיון להגיד לאמן מה לבצע אינו העניין בדיון זה, כפי שטענתי בתגובה אחרת, אלא הזכות שלא להחשף לאומנות.

אין לי שום טענות כנגד השמעת ואגנר בישראל. ולו ישכור מר בארנבויים אולם, או יגיע להסכם עם פסטיבל ממלכתי כלשהו במסגרתו ינגן מיצירותיו של המלחין ויפרסם בתוכניה את כוונתו אין בכך שום בעיה מבחינתי. הבעיה היא שמר בארנבויים הנכבד הפר את ההסכם הלא-כתוב בין המופיע למאזין. מקובל שתוכניית קונצרט מתפרסמת לפני הקונצרט, כך יכול מי שחושב שמוזיקה מודרנית היא "קשקוש קקופוני חסר תוחלת" או מי שלא אוהב את המנצח או את הסולן או כל סיבה שנראית לו (המיזוג באולם מקפיא למוות למשל) לבחור האם הוא מעוניין להשתתף בחוויה הקולקטיבית, ובעקיפין להביע תמיכה (אע"פ שאיננו רואים זאת כך ביום-יום) ביצירה, במנצח, בתזמורת ובמוסד המארגן. יש למאזין את זכות הבחירה למה הוא *לא* רוצה להאזין. מר בארנבויים העמיד את הנוכחים בפני עובדה – הוא הולך לנגן את ואגנר, ובכך מנע מהם את הזכות שלא לבוא להופעה. הם "כבר שם" והפכו אם ירצו או לא ירצו שותפים-בכוח לארוע, למרות שלו ידעו אפריורית על כוונתו של בארנבויים יתכן ולא היו באים.

כמו שאומרים בווכוחים על דמוקרטיה: אלחם על זכותך להביע את הדעה ההפוכה לדעתי. במקרה הזה, זכותם של אנשים שלא לשמוע את יצירותיו של אחד, ריכארד ואגנר.
בלי להתחייב 27903
אבל הזכות הזאת שלהם מולאה במלואה.

כל מי שרצה להביע את דעתו כי הוא איננו מוכן לשמוע את יצירותיו של ריכארד ואגנר יכל לעשות זאת, מבלי לסבול מתוצאות כלשהן.

כמו כן, מר בארנבוים שמר על זכותם של המתנגדים בכך שהודיע לפני ניגון הקטע שהוא מתכונן לבצע את יצירתו של ואגנר, ואף הזמין את המתנגדים לכך לעזוב את האולם (לאחר שקיבלו תמורה מלאה לכספם) או להתווכח איתו על העניין.

ובתגובה לדפנע, אין סיבה שלרצון הכנסת (שאיננה מייצגת באופן מוחלט את רצון הציבור, בטח ובטח שלא בהקשר הזה) יהיה משקל כלשהו בקביעת תכנים אומנותיים.

אני נוטה להסכים עם ניר בנושא הזה, וטיעוניו על החופש המוחלט שיש לאמנים ולאומנות הם נכונים ומוצקים, בעיניי.
בלי להתחייב 27907
זכותם לא מולאה במלואה, ולכן פרטתי והארכתי בתגובתי. אחזור על כך.

מקובל לפרט את היצירות שיושמעו בקונצרט לפני תחילתו. מר בארנבויים לא נהג כך, ובמזיד לאור הנסיבות. לכן, צעדו פסול. מדוע? ייתכן ואנשים מסויימים לא היו קונים כרטיסים להופעתו לו ידעו אפריורית כי ינוגנו יצירות פרי עטו של ריכארד ואגנר. אותם אנשים רומו על ידי מר בארנבויים.
בלי להתחייב 27910
ערן, אתה משווה חוסר שמירה (במזיד, אומנם) על נוהג פירוט היצירות מול ערך חופש האומנות?

אין כאן בכלל יחסי כוחות.

ייתכן גם שאנשים מסויימים לא היו קונים כרטיסים להופעה אם היו יודעים מראש שהמיזוג כ"כ מקפיא (נגיד), אז מה?

הם קיבלו את מה ששילמו עליו - קונצרט מלא.

וגם את האפשרות לבחור אם הם רוצים להאזין לקטע נוסף, מי שהתנגד יכל לעזוב, מי שתמך (הרוב, אגב, למרות שגם לו היו עוזבים כולם לא היה בכך כדי לשנות עמדתי) נשאר ונהנה (או שלא, לא יודע איך היה הביצוע).
עם להתחייב הפעם 27913
אני מסכים לכל מילה בתגובתו של טל. אוסיף גם שאתה ממעיט באופן תמוהה בעיני בסעיף ה''במזיד'' לעומת החופש האומנותי. הדגשתי בתגובתי הראשונה לניר כי לא עניין החופש האומנותי הוא המרכזי כאן אלא הולכת-השולל שביצע מר בארנבויים. כפי שפרט טל, מר בארנבויים בחר שלא להחרים את הפסטיבל (וזו הייתה זכותו, והייתי תומך בה בחפץ לב) למרות שנדרש שלא לנגן מיצירותיו של ואגנר. לכן, ה''התחכמות'' של מר בארנבויים (ואין לי מילה מוצלחת יותר מ''התחכמות כרגע) היא נלוזה בעיני. מוטב לו היה מסרב להופיע כלל ולא להוליך שולל את המארגנים והקהל (או לפחות חלק מהקהל).
בלי להתחייב 27914
אוקי. אתה קונה חטיף, ורק לאחר שסיימתי לאכול אותו, מיידעים אותך ש75% ממחיר החטיף מועברים כתרומה למשפחותיהם של שאהידים שהרגו ישראלים בפיגועי התאבדות. האם אין כאן חוסר הגינות? הרי ראוי שתדע לאן הולך הכסף שלך - גם אם קיבלת תמורה מלאה (בדמות החטיף עצמו). לאנשים יש זכות מלאה שלא לתמוך כספית בדברים מסויימים - ועל כן יש לידע אותם מראש בנוגע למטרות שהכסף שלהם יתמוך בהן, בלי קשר למוצר שהם קיבלו.
מצטער... 27917
הדוגמה שלך לא מובנת לי: הכסף הלך גם כך וגם כך לפסטיבל ישראל.

האנשים ששילמו תמכו בפסטיבל ישראל, קיבלו תמורה, ובחלקם החליטו לוותר על תמורה נוספת.

קנית חטיף, אכלת אותו, ובסופו ראית שכתוב על האריזה "רוצה להשתתף במבצע? שלח החטיפה לחברה ותזכה בפרסים!".

לא בא לך, זרוק (לפח). בא לך, שלח.
בלי להתחייב 27911
ראשית, "תמורה מלאה לכספם" במקרה המאד-מיוחד הזה כוללת את הידיעה כי "לא נוגן ואגנר", שכן חלק מרוכשי הכרטיסים עשו זאת בפירוש כדי *לתמוך* בהחלטה שהתקבלה (לא לוואגנר), כצעד-נגדי לאלו שביטלו את כרטיסיהם בעקבות אותה ההחלטה ממש. לפיכך, העובדה שוואגנר *כן* נוגן היא יריקה בפרצופם של חלק מרוכשי הכרטיסים.

שנית, מה לגבי *המארחים*? האם גם כבודם נשמר? האם זו הדרך להתנהג כשאתה *אורח*?

כן, מר בארנבויים הוא אמן. מתגובתי לניר תוכל להבין שלדעתי, אין משמעות הדבר שמותר לו לעשות תמיד ככל העולה על רוחו. במקרה זה במיוחד, בארנבויים ידע שאם היה מצהיר מראש על כך שהוא מתכונן לנגן את ואגנר למרות הכל, הוא היה מתבקש, במחילה מכבודו, להשאר בבית.

חסידי המוזיקה הקלאסית רואים בה סוג של עידון תרבותי שאין באף אומנות אחרת. על נגן רוק, למשל, לא הייתי מתפלא אם היה מתנהג באופן "מרדני". גם לא משחקן תיאטרון. התנהגותו של בארנבויים לא רק שהיתה חסרת תרבות, היא היתה גסה ובהמית, לא רק לקהלו אלא גם (כאמור) למארחיו. אז נכון, הוא לא עבר על החוק; ונכון, הוא לא יועמד למשפט על מעשיו; ונכון, יש כאלה שיגידו שפעל במסגרת "חופש אומנותי". אבל לדידי, הוא נכשל. מטרתו האמיתית היתה לשבור את הטאבו על ניגון ואגנר בפסטיבל ישראל (הטאבו כבר מזמן לא קיים לגבי ניגון ואגנר בישראל באופן כללי). הטאבו לא נשבר: ואגנר נוגן, אבל מאונס. הטאבו לא נשבר, משום שבשנה הבאה לא רק שהאפשרות לנגן את ואגנר לא תעלה שוב, אלא שסביר שמר בארנבויים אף לא יוזמן, כדי שלא יחזור על מעלליו העלובים.

התנהגות מכובדת יותר היתה סירוב להגיע לפסטיבל מרגע שנתבקש שלא לנגן את שרצה לנגן. כך יכול היה אולי לקרב את קיצו של הטאבו. פעולתו השיגה את התוצאה ההפוכה.
בלי להתחייב 27915
אני מסכים עם הפיסקה האחרונה שלך, לו היה מבטל את הגעתו היה זה מכובד וראוי הרבה יותר מהדרך הנלוזה בה בחר.

יחד עם זאת, אינני חושב שיש להאשימו בהפרת הסכם לא-כתוב כלשהו עם קהלו, שתהא השקפתו העצמית מה שתהא, הוא לקח חלק באירוע תרבותי ואומנותי, שאמנם חוקי היסוד המוקדמים שלו שונים מאלו של התיאטרון או הרוק, אך בכל זאת אין הוא מוכתב לגמרי וגם עליו חל עיקרון אי-הוודאות האומנותית, אם תרצה.

הקהל ואופיו נמצאים בראש מערכת שיקוליו של הפרסומאי, לא האמן, שבראש מערכת שיקוליו (צריך) לעמוד היושר הפנימי שלו.

אינני יודע אם פעולתו השיגה את המטרה ההפוכה לה התכוון, אך אני חושש שגם בעניין זה הצדק איתך.

בתגובה לשאלתך לניר, אם יורשה לי:
אם אותו אמן יכריז לפני ביצוע המעשה הפורנוגרפי כי הוא מתכונן "לעשות משהו שלא בהכרח מתאים לילדים", וגם ידווח להורים או לאחראי אחר על כוונתו לפני ביצועה ויציע למי שרוצה להמנע מצפייה בה, לא - אין בכך פסול.
(מלבד זאת, יש בשאלה כזאת דמגוגיה לא מעטה, כי ידוע שאין דינו של קטין כדינו של בגיר).

מעניין מה היה למר ברקובר לומר בעניין...
בלי להתחייב 27919
אתה ממשיך להצמד לעניין הקהל ומתעלם מכך שיש צד שלישי: הנהלת הפסטיבל. המארחים. גם איתם, שביקשו ממנו במפורש שלא לנגן ואגנר וקיבלו הסכמה (בסגנון של "בסדר, למרות שאני לא אוהב את זה"), לא היה לו הסכם?

השאלה לניר לא היתה נסיון לתת דוגמה אנלוגית, אלא להראות ש*כן* קיים קו שאותו אסור לאמן לחצות, והוויכוח הוא רק על מיקומו של קו זה. ניר בתגובתו הרי טען שלרגשות הקהל לא צריכה להיות *שום* השפעה על החלטותיו של אמן.
בלי להתחייב 27922
אינני יודע מה היה ההסכם המדויק של הנהלת הפסטיבל עם בארנבוים.

אתה חושב שהם באמת הכתיבו לו מה לנגן ומה לא לנגן? ע"פ התגובות ההססניות שקראתי אני מפקפק בכך שאמרו לו באופן מפורש לא לעשות זאת, אבל גם אם כן - זכותו גדולה מזכותם.
ככה זה באמנות (ראה מקרה רודי ג'וליאני ודמות מריה הקדושה לפני לא הרבה זמן בנ"י).

לרגשות הקהל לא צריכה להיות השפעה על התוכן האומנותי, מובן שצריכה להינתן לקהל האפשרות להמנע מלקחת חלק בהצגה האומנותית.
בארנבוים מילא תנאי זה במלואו.

ושוב, אני מסכים שהיה עדיף לו היה מחליט להחרים את הפסטיבל מכל וכל.
בלי להתחייב 27927
נציג הנהלת הפסטיבל שהתראיין ב"ערב חדש" למחרת הקונצרט סיפר כי לידי ההנהלה הגיעו שמועות בדבר כוונתו של בארנבוים לחרוג מהסיכום עם ההנהלה, בדיוק באופן בו עשה זאת בסופו של דבר. לאור זאת, ההנהלה פנתה אליו בדרישה חד-משמעית לא לעולל את המעלל.

אילו בארנבוים היה מסתובב בסיום ההדרן הראשון ופונה לאחד מהמאזינים בקהל כדלקמן: "אתה לא יודע שאסור להביא בעלי-חיים שעירים?" והמאזין היה משתומם לרגע, בעוד בארנבוים מוסיף "אה, זו חברה שלך, באמת סליחה..." - בוודאי היתה לקהל כולו סיבה לחוש מרומה, מה שלא כן אם היו קונים כרטיסים לאיזה מופע הומור-לכאורה ירוד, שמן הידועות היא שהוא כולל "ירידות" על הקהל. הקהל אינו מפקיר עצמו בידיו של האמן - הוא משלם ממיטב כספו תמורת חוויה תרבותית בה הוא מעוניין. חוויה שלדידם של חלק מרוכשי הכרטיסים לא כללה גירוש בבושת פנים מהאולם בסיום הקונצרט, ואפילו לא התנצחות - אפילו לא דיון - בין בארנבוים לקהל.
קנצנזוס מתועב 27904
ניר, מה דעתך על אמן המתפשט על הבימה ועובר לפורנוגרפיה באמצע הצגת ילדים?

הוא *אמן*! הניסיון להגיד לו מה יבצע ומה לא בטעות יסודו! רגשות הקהל לא צריכים להשפיע!

אם אתה חושב ש*אין* פסול באמן הפועל באופן שכזה, הרי שאין לנו קרקע משותפת לדיון. אם, לעומת זאת, אתה חושב שבמקרה זה (פורנוגרפיה באמצע הצגת ילדים) נחצה קו כלשהו, הרי שאתה מסכים ש*יש* קו, והוויכוח הוא רק בשאלה, היכן עובר הקו, והאם מר בארנבויים עבר אותו.
קנצנזוס מתועב 27949
ומה דעתך על מקס ומוריץ, ועל הענשים המרנינים העולים בחלקם? הרי זו ספרות ילדים! ומה לגבי ערוץ הילדים, שהפך להיות ערוץ האפנה? הפורנוגרפיה, טל, היא רק עניין של זמן...

אין זאת אומרת כי הרעיון של פורנוגרפיה בהצגות ילדים מקסים אותי במיוחד, אך נראה לי כי אמנות המיועדת לילדים (כמות כל אמנות "מגזרית" אחרת) הנה מוגבלת מעצם טבעה, וזאת בניגוד לאמנות המיועדת למבוגרים. לכן, לטעמי, הדוגמה שהבאת לא רלוונטית.

אכן יש קו (אם באמנות למבוגרים עסקינן), והוא זה: גרימת נזק *פיסי* לקהל בכוונה וללא הסכמתו. זה הקו ותו לא.

בארנבויים משול, מבחינות מסוימות, לאותו פסל ששם אסלה במוזיאון והפך אותה בכך למוצג ולמעשה אמנות. כך, עצם המרידה הנו אמנות, כמו גם תגובת הקהל, שהנו, למעשה, חלק מהיצירה. במילים אחרות: בארנבויים כיבד את באי הקונצרט בשני הדרנים לא מתוכננים:
א. יצירה תיאטרלית למנצח מרדן, קהל מפולג ותזמורת
ב. יצירה מוסיקאלית מאת ואגנר

מכעיס? *מצוין!* סימן שהאמנות הזו עבדה עליך, גרמה לך לרגש מסוים, לרגע של מחשבה מעבר לשביעות הרצון המנומנמת משהו של מאזיני המוסיקה הקלאסית וקהל הצרכנים בכלל. זה סמנה של אמנות אמיתית.
שלל תמיהות על היתממות 27952
אני מתפלא שאינך מסוגל להבדיל בין מעשה של ביטוי אמנותי טהור, דוגמת מארסל דושאמפ שהבאת, לבין מחטף פוליטי הצהרתי שהתואר היחיד היאה לו הוא coup d'etat (מיץ?)

אני גם מתפלא שאינך מבין (ואינני יודע אם יש לך ילדים או לא) את ההבדל בין אמנות לפורנוגרפיה לאו דווקא מינית אלא גם של אלימות - כדוגמת הסרטים המראים בתצלומי תקריב איטיים המראים כיצד המוח מתפוצץ לרסיסים (וזה לא מקס אונד מוריץ) - ההבדל בין זה לבין אמנות לילדים.

אני מתפלא כיצד אתה יכול להתעלם מההשלכות המעשיות על ילדים של אמנות בוטה וולגרית שמבוגר יכול (אולי) להתמודד עמה, להתעלם ממאבקם של ההורים יום יום על גידול ילדיהם, ולצמצם את הטיעון שלך רק למחוזות התבונה הטהורה - נכונה ומוסכמת עלי ככל שתהיה.
מגזר מתועב 27964
הדוגמאות שנתת פועלות לרעתך: מקס ומוריץ מקובלים היום הרבה פחות, ופסיכולוגים רבים טוענים שיש להמנע מסיפורי האחים גרים, שעשויים לגרום נזק לילדים.

אמנות "מגזרית" מוגבלת מטבעה, אתה אומר. לא יכולתי להסכים יותר. ה"מגזר" כאן היה "ישראלים שידעו שלא תנוגן יצירה של ואגנר". חלקם אף קנו כרטיס *בדיוק בגלל נקודה זו*. הטענה "הם אינם כל הקהל" או אף "הם מיעוט זניח" לא מורידה דבר: גם אם יש ילד אחד בקהל, שקנה כרטיס באופן מסודר, והאמן מודע לכך שהוא בקהל, אין מקום לפורנוגרפיה. באופן דומה, אין לנגן ואגנר גם אם יש רק אדם אחד בקהל שקנה כרטיס *רק בגלל* שידע שוואגנר לא ינוגן (וזה המקרה כאן - כבר ציינתי שאנשים קנו כרטיסים כדי להביע תמיכה בהחלטה, ולפצות על אלה שביטלו את הכרטיס).

האם מעשהו של בארנבויים היה אקט של אמן או אקט של פוליטיקאי קטן, שלא יודע לקבל הפסד?

יש מקום ליצירת רגש כעס באומנות. לא בכל אומנות, לא תמיד. אם אגיע להצגה והשחקנים יכריזו על שביתה כי הם רוצים תוספת לשכרם, וההצגה לא תתקיים, גם אז תוכל לטעון: "מכעיס? *מצוין!* סימן שהאמנות הזו עבדה עליך". אלא שאני טוען שבמקרה זה (כמו גם במקרה של בארנבויים) לא *האמנות* היא שהכעיסה אותי, אלא *האמן*. שונה באופן מהותי! עצם היותו של אדם אמן לא נותנת לו רשיון להכעיס בכל אשר יפנה, לא הופכת אותו לעל-אדם בעל "רשיון להכעיס". גם זכות גרימת הכעס של אמן מוגבלת למסגרת האומנות (האם מותר לצייר מוכשר לקלל אותך באמצע הרחוב, יותר משמותר לראש-העיר לעשות זאת?). המקרה של בארנבויים אולי נדמה לך כגבולי, אבל עצם העובדה שהצליח להכעיס אנשים בתוך אולם קונצרטים לא הופכת את ההכעסה למעשה אמנות. להיפך - היא מעידה על זילות האמן ואמנותו.
מגזר מתועב 27976
א. כפי הנראה לא התנסחתי בבהירות מספקת בעניין אמנות הילדים. צ"ל: אמנות ילדים *צריכה* להיות מוגבלת מעצם טבעה, על מנת לא לפגוע בילדים, מעצם היותם ילדים.

ב. במקרה של אמנות למבוגרים, לא רק שאין האמן יכול לדעת מראש מי בדיוק יהיה בקהל, אלא שאסור לו להתחשב בכך כמלוא הנימה. כשאתה בא לראות הופעה של אמן (בניגוד לתוצאת-עבודתו-של-אמן, קרי ציור, פיסול, CD), אתה בא לראות *אותו*, את מעשה האמנות כפונקציה *שלו*. מקרה גבולי יהיה, אולי, מקרה השחקנים השובתים שהצגת, אך אין לו דבר במשותף עם אחינו בארנבויים.

ג. כמובן שאין בהיות האדם אמן משום מתן זכות להעליב אותך ברחוב. מעל גבי במה, עם זאת - יש ויש.

ד. מר בארנבויים אינו פוליטיקאי, ואף אינו זקוק לחסדים כלשהם. מדובר במחאה אמנותית *לגיטימית*, באמצעים אמנותיים, במסגרת הופעה אמנותית. אולי אינך אוהב אותה - עדיין היא לגיטימית.

ה. עד כמה שהדבר נוגע לי, מרגע שדרכה רגלך באולם, הרי אתה מצוי בארץ Here Be Dragons. אם ברצונך להיות בטוח לחלוטין בתוצאה - קנה CD או וידאו.
מגזר מתועב 27977
ראשית, אתה סותר את עצמך: כאן אתה אומר שאסור לו לאמן להתחשב בקהל, ואילו בתגובה קודמת כתבת, "אמנות המיועדת לילדים (*כמות (sic) כל אמנות "מגזרית" אחרת*) הנה מוגבלת מעצם טבעה" (הדגשה שלי). או שאמנות בפני מגזר מסויים היא מוגבלת, או שאסור לאמן להתחשב בקהל ובמגזריו. אולי לא הבנתי את הכוונה. איזה אמנות "מגזרית" אחרת, למעט אמנות המיועדת לילדים? מהן המגבלות שם?

טענתי היא שלמקרה השחקנים השובתים יש הרבה, הרבה מאד, במשותף עם המקרה של בארנבויים. בשני המקרים, הכוונה היא להבעת מחאה ע"י האמן (דבר לגיטימי כשלעצמו) באופן הפוגע בקהל, במסגרת אמנות שאין מהותה פגיעה בקהל (להבדיל, למשל, מאמנות הסטנד-אפ קומדי או אמנות סרטי האימה).

הבן: אני מסכים איתך לחלוטין כי חופש הביטוי של האמן, במסגרת אמנותו, הוא בעל חשיבות עליונה. אולם מרגע שבחר האמן להציג את אמנותו במסגרת נתונה, מסגרת ממלכתית במקרה זה, והסכים למגבלות שידע עליהן מראש, עליו לעמוד במגבלות אלה. אחרת, דרך המחאה הראויה היא סירוב להופיע - ולא הפרה בוטה של הסכם ג'נטלמני. הדרך הראויה שבה היה על בארנבויים לנקוט כדי לנגן את ואגנר בישראל היה שכירת אולם (אפשר את אותו אולם ממש!), ולא אונס הנהלת הפסטיבל.

או במילים אחרות: לצייר מותר לצייר על קיר לאות מחאה ולשם יצירת זעזוע. אבל לא על קיר של בית בו הוא מתארח, לאחר שהתבקש במפורש שלא לצייר על הקיר כאן, ונתן את הסכמתו.

במקרה של צייר, אפשר תמיד לסייד מחדש. במקרה של בארנבויים, הכתם נשאר על הקיר.
מגזר מתועב 27978
א. אמנות יכולה להיות מיועדת למגזר מסוים (ילדים, פעילי שמאל/ימין, בעלי לאומיות מסוימת), שאז מדובר במגבלה מרצון של האמן, האומר "אני כותב עכשיו סיפור לילדים", למשל. זאת בניגוד לאמנות מופשטת, כללית, כמוסיקה וריקוד, למשל. לאמנות זו אין גבולות, וכל נסיון לשימם בטעות ובעיוות יסודו.

ב. לא יתכן כי חופש הפעולה של האמן יופר, במשך שנים, על ידי המסגרת הממלכתית. הכח נמצא בידי הממלכה, לא האמן. אם יסרב זה להופיע, ימצא לו תחליף הולם, כזה שיעשה את רצון הממלכה - זאת יודעים כל הצדדים המעורבים. לכן חשובה עוד יותר מחאתו של בארנבויים.

ג. איני מסכים להקבלה בין הקונצרט לציור על הקיר - היא פשטנית מדי. הקבלה הגיונית יותר (אם כי לא שלמה) תהיה: הצייר שהוזמן הביא עמו גם ציור עירום, אותו התבקש שלא להביא, ונתן רק לאורחים שהביעו עניין בכך להציץ בו. מקרה כזה גם הוא לגיטימי בעיני - אם רצונך באמנות, קבל אותה על כל המשתמע ממנה. אין חיה כזו "חצי אמן".
מגזר מתועב 28066
א. עכשיו הצלחת לבלבל אותי לגמרי. האם *האמנות* היא שמגבילה, או *הקהל*? אתה כותב שלריקוד, למשל, אין גבולות. אבל מה אם קהל הריקוד הוא מגזר מסויים (ילדים, פעילי שמאל/ימין, וכו')?

ב. אתה מסלף דברים. אף אחד לא היה מונע מבארנבויים לנגן את ואגנר במסגרת פרטית, ואתה יודע זאת היטב. העובדה שיש אמנים ש"יעשו את רצון הממלכה" לא פוגעת בחופש האמנות של האחרים. אבל אתה מנסה לרקוד על שתי חתונות - *גם* מסגרת ממלכתית ו*גם* חופש מלא. אין שום דבר מיוחד בכך שהמסגרת היא "ממלכתית": בארנבויים היה מעוניין להופיע במסגרת פסטיבל נתון, ממלכתי או לא, ולפיכך היה עליו לפעול במסגרת "כללי המשחק" של פסטיבל זה. לא מתאים? לך למקום אחר. הטענה כאילו היו מונעים ממנו לנגן ואגנר במקום אחר, המשתמעת מדבריך, היא שקרית.

ההעתקשות של בארנבויים לא היתה על "נגינת ואגנר בארץ הקודש" (יעד ומטרה לגיטימיים, עמם אני יכול להסכים לחלוטין), אלא על "נגינת ואגנר בפסטיבל ישראל". עם מטרה זו איני יכול להסכים לאחר שהנהלת הפסטיבל הצהירה והודיעה שהיא איננה מעוניינת. הסכמת שזכותו של אמן להעליב ולהכעיס אינה זכות גורפת, והיא מוגבלת לתחומי היצירה שלו. הוויכוח ביננו הוא בעצם, האם ההתעקשות על "בפסטיבל ישראל" (לעומת "במדינת ישראל") הינו במסגרת אמנות המוזיקה. אין לי ספק שהתשובה היא "לא". מותר לאמן לומר מה שירצה - במסגרת המסכימה לתת לו חופש זה. אם לא היתה קיימת במדינה מסגרת שכזו, היינו בבעיה, אך אין זה המקרה כאן. המסגרת קיימת; בארנבויים חשק והתעקש על מסגרת אחרת, בלתי-הולמת.

ג. אבל במקרה זה, המארחים בקשו במפורש מאותו צייר שלא להביא ציור שכזה; והוא אילץ אנשים, שלא רצו להביט בציור, לצאת מהבית (לכן השתמשתי בדוגמה של "ציור על הקיר").
קונצנזוס מתועב 27918
אגב, ניר, יש אלמנט דמאגוגי בטענה שלך. בארנבויים לא יצא כנגד *קונצנזוס* ציבורי. הוא יצא נגד החלטה שהתקבלה בהצבעה דמוקרטית של נציגי הציבור, לאחר ויכוח ממושך ומכובד. הרבה דברים אפשר להגיד על ההחלטה הזו, אבל לא שהתקבלה כקונצנזוס.
רקוב מבפנים 27983
אין לי מה להוסיף לגופו של עניין, במיוחד לאור הדברים שכתב טל, שכאילו ניסח את מחשבותי שלי באופן שלא היה לי סיכוי לנסחן טוב יותר בעצמי.
תגובתי נועדה לגופם של אלה שמצאו עצמם תומכים במעשה של בארנבויים. אנשים אלה *ברובם* (לא כולם) ידועים בפורום הזה כאלה שנמצאים בראש המחנה של הלוחמים על זכויות אדם, על דמוקרטיה, על הקפדה על זכויות המיעוט על ליברליות ועוד מאפיינים פופולרים של מה שקוראים ברחוב "יפי הנפש". ישנה סתירה ברורה בין כל אלה לבין עמידתם לצד בארנבויים במעשהו המתלהם הרמאי החצוף והמתנשא, וזאת הם עושים עקב תמיכתם *העקרונית* בהשמעת ואגנר, דבר שהוא *לא רלבנטי*, אך בכל זאת הם מתפתלים ושופכים עשרות משפטים מנוסחים היטב בשפה יפה. עובדה זו לדעתי מראה את פרצופם האמיתי, שבראש ובראשונה הוא פרצוף מתנשא. "הייתכן וישנה עמדה שלי (השמעת ואגנר) שהיא לא מוצדקת וחוקית בעליל בכל מקרה, בכל מצב צבירה ובכל מזג אויר? לא יכל להיות!"
אני בטוח שזה לא ידיר שינה מעיניו של מישהו, אך בכל זאת רציתי להגיד שאני סימנתי לעצמי כוכבית ליד האנשים האלה. בפעם הבאה שמישהו מהם יכתוב משהו שקשור לזכויות אדם או מיעוט או ליברליות ודמוקרטיה, אני אדע כיצד יש להתייחס לכך.
אני אספר לך מה לא רלוונטי, אדוני 27992
תגובתך היא המלאה בעניינים לא רלוונטיים, בהסקת מסקנות שגויה במקרה הטוב ודמגוגית להכעיס במקרה הרע,
ואפילו, שומו שמיים, באיום קל ("אני אדע כיצד יש להתייחס לכך" - ואללה!)
א. אין כל סתירה בין התמיכה בהשמעת ואגנר לבין דעה כלשהי בנושא זכויות האדם והדמוקרטיה - כל קשר שכזה מקורו במוחך הקודח ותו לא.
ב. ספר לכולנו, יקירי, כיצד חשפו בפניך כל התומכים בהשמעה מהן הסיבות הסודיות העומדות ביסוד תמיכתם. האם קראת זאת בקפה? בקלפים? או שמא פיתחת טלפתיה?
ג. הכותב היחיד כאן שנתן להאשימו בהתנשאות הוא אתה, בחפזונך לקבוע קביעות סרק לגבי אפיים של הכותבים שדעתם מנוגדת לזו שלך.

בקיצור - אנא חסוך מאיתנו הפלצות מעוררות רחמים כזו הרשומה למעלה, או ש-"נדע כיצד להגיב להן" בעתיד...
ובכל זאת, רקוב 27993
א. הסתירה היא לא בין השמעת ואגנר (שבה אני תומך, עקרונית) לבין דעה כלשהי בנושא זכויות מיעוט ודמוקרטיה, אלא בין מעשהו של בארנבויים לבין הנ"ל.
ב. לאור א' יש צורך בב'?

שינה לא הדרתי, לפחות הכעסתי, תודה על התגובה.
וריכרד שטראוס? 82062
בשבוע שעבר נוגנה יצירה של ריכרד שטראוס. אף אחד לא פצה פה או ציפצף.
וריכרד שטראוס? 82100
בפסטיבל "רשמי"/ממשלתי?
וריכרד שטראוס? 82102
לא זוכר בדיוק. רשמתי בשבוע הקודם פתק נפשי (תרגום גרוע, הא?) שאני צריך לציין את העובדה הזו בכל אופן. אני זוכר שדיברו על זה ביום שישי אצל מולי שפירא בגל"צ. מישהו יודע יותר?
וריכרד שטראוס? 82633
סאלומה, אופרה של ריכרד שטראוס, בפילהרמונית. אומרים שהיה מעולה.‏1

שטראוס היה פקיד במשטר הנאצי (ניצח על הפילהרמונית של ברלין?). לא כמו ואגנר, שכבר-מינן היה אייקון אידאולוגי נאצי. ולכן שטראוס הוחרם בפחות להט, והוא מושמע כבר כמה שנים במסגרות שונות (נדמה לי שאפילו בקול המוסיקה, אבל אני לא בטוח).

---
1 למרבה הצער, מדיניות התמחור של הפילהרמונית קצת מקשה על אנשים מן השורה לנכוח במופע. אני זוכר איך כחייל היו מכריחים אותי לעלות על מדים לעת ערב, רק כדי לזכות בכניסת-החינם לקונצרט (מסתבר שגם באומנות יש תיזוזים). סטודנטים יכולים לקנות כרטיס סטודנט בהנחה, אבל רק שעה וחצי לפני הקונצרט, ורק בנוכחות אישית במקום; כלומר אם אתה גר בחדרה, נניח, ושעה וחצי לפני הקונצרט אתה מעוניין להבטיח את מקומך, לא יתנו לך לקנות כרטיסים אפילו באשראי. הרעיון מצחיק את אנשי הטלמרקטינג - ואז הם אומרים "תודה" וסוגרים את הטלפון לפני שאתה מתאושש.
וריכרד שטראוס? 82833
שטראוס היה חבר במפלגה הנאצית, ניהל מוזיקלית את הReichsmusikkammer (מעין "לשכת המוזיקה של הרייך") והחליף את ברונו וואלטר וטוסקניני בניצוח על הפילהרמונית של ברלין. (שניהם התפטרו ב1933 במחאה על עליית היטלר לשלטון) אחרי שנתיים הוא פוטר לאחר שסרב לסלק את היהודים מהתזמורת, (יתכן, שגם עקב העובדה, שבנו היה נשוי ליהודיה) ומאז לא אחז בשום תפקיד רשמי.
יש גם לזכור, ששטראוס כבר לא היה צעיר (בן 71 כשפוטר) וחולה למדי. קשה היה לצפות ממנו לברוח מגרמניה.
קשה לי לראות סיבה ממשית להחרמתו. אם כבר מישהו במצב רוח להחרים מלחינים, אני ממליץ על קארל אורף, הוא היה נאצי אמיתי, מה שלא מפריע לאף אחד להשמיע אותו בישראל ולקיבוץ לוחמי הגטאות להשתמש במוזיקה שלו לפרסומות של טבעול.
וריכרד שטראוס? 82910
צודק לחלוטין באשר לאורף. כלומר, אני לא תומך במיוחד בהחרמת מלחינים, אבל "כרמינה בוראנה" היא בעיני פשוט יצירה מתועבת. זה יותר עמוק מהביוגרפיה של המלחין כנאצי פעיל. היצירה עצמה היא נאצית: היא ביטוי מוזיקלי מושלם לעקרונות האסתטיים של הנאצים.

קראתי קצת על היצירה בדף המצורף לדיסק של אחת ההקלטות. כתוב שם קצת על ההיסטוריה שלה, וקצת תיאור של המלחין את היצירה. הוא בחר, כידוע, טקסטים עתיקים מימי הביניים, חלקם בלטינית וחלקם בגרמנית עתיקה. וגם המוזיקה מתגעגעת לעבר: מקצבים פשוטים, בעלי אפקט ברברי, ומרווחים של אוקטבה, במקום שימוש באלמנטים מתוחכמים יותר של הרמוניה פרי ההתפתחות המוזיקלית במאות ה-‏16-19. כלומר: יש כאן נסיון לחזור לעבר ולהאדיר אותו, העבר הפגאני שבו גרמניה היתה טבעית, פראית וטהורה, לפני שהיא זוהמה בעידון היודו-נוצרי.

אגב, בסיפור ההיסטוריה של היצירה, בדף של הדיסק, לא הוזכרה המילה "נאצי" - ולבושתי גם לא ידעתי דבר על כך כשקראתי. בתמימות גמורה מסופר שם על מלחין שחי לו ושכתב לו יצירה. שערותי החלו לסמור רק כשסופר שם על הופעת הבכורה (כולל בלט), שזכתה להצלחה רבה, והתקיימה בשטוטגארט 1937 (יכול להיות שאני טועה טיפה בשנה). ובאותה תמימות מסופר גם על הביצוע הראשון מחוץ לגרמניה, שגם הוא זכה להצלחה אדירה - במילאנו 1942 (אותה הסתייגות).

אני לא אוהב את היצירה, אבל לי ממילא יש טעם אזוטרי במוזיקה; גם אם היתה נכתבת יצירה דומה באנגליה 1940, שהיתה משתמשת באותם אמצעים מוזיקליים אבל מתוך הנמקה אחרת ולגיטימית, לא הייתי אוהב אותה. ואין לי בעיה מיוחדת עם זה שרוב האנשים מאוד אוהבים אותה. אני מקבל ותומך בגישה של לא לשפוט ולצנזר יצירות בגלל הביוגרפיה של המלחין.

אבל מה שקורה עם "כרמינה בוראנה" הוא אחר: הדחקה רבתי. זה לא שאנשים יודעים אבל סולחים; רוב האנשים פשוט לא מודעים לרקע של היצירה, ההיסטורי, הביוגרפי והאמנותי. ואני כן מאמין שזה יכול להשפיע, וצריך להשפיע, על ההנאה. Let the sound turn to ashes in their ears.
וריכרד שטראוס? 82942
רגע רגע רגע. אתה "תומך בגישה של לא לשפוט ולצנזר יצירות בגלל הביוגרפיה של המלחין", אבל ה"רקע של היצירה" (שאינו אלא פרט בביוגרפיה של המלחין) "יכול להשפיע, וצריך להשפיע, על ההנאה"?

כן, יש הבדל בין "לשפוט ולצנזר" לבין השפעה "על ההנאה", ובכל זאת, שתי הטענות הנ"ל שלך לא מסתדרות לי.

אגב, האם יצירות של יוצרים אחרים, מזמנים אחרים, שהושפעו בבירור מיצירות עם רקע "פסול", גם הן פסולות? כל מי שהאזין לפסקול של "קונאן הברברי", למשל - מוזיקה של באזיל פולדואריס - לא יכול לטעות בהשפעה המובהקת של כרמינה בוראנה. אגב, לטענת מביני דבר‏1, הסרט עצמו מעביר מסר ניצ'אני מובהק, ולדעת חלק ממבקריו, מסר נאצי (או לפחות פשיסטי) פרופר.

1 במילים אחרות, זו לא טענה שאוכל להגן עליה: אני אפילו לא ראיתי את הסרט.
וריכרד שטראוס? 83043
צודק. אני אמביוולנטי כאן.
דניאל בארנבוים מכה שנית 217383
דניאל בארנבוים קיבל היום, בטקס שהתקיים בכנסת, את פרס קרן וולף. בנאום התודה שלו בחר לתקוף את מדיניות ממשלת ישראל: "האם ניתן להתעלם מהפער הבלתי נסבל בין מה שמובטח במגילת העצמאות לבין המשך הכיבוש והשליטה על עם אחר?", שאל בארנבוים עם קבלת הפרס. "האם העם היהודי, שההיסטוריה שלו רצופה סבל ורדיפות, יכול להרשות לעצמו להיות אדיש נוכח סבלותיו של עם אחר?". בארנבוים גם הודיע שיתרום את כספי הפרס, בסך 50 אלף דולר, לעידוד המוסיקה בקרב ילדים יהודים בישראל ובקרב ילדים פלסטינים ברמאללה.

לאחר שבארנבוים נשא את דבריו ביקשה השרה לימור לבנת את רשות הדיבור ואמרה: "כיו"ר קרן וולף אני רוצה להביע צער על כך שמר בארנבוים בחר את הזירה והבמה הזו כדי לתקוף את מדינת ישראל ... אני רוצה כאן להדגיש - ההחלטה לתת לדניאל בארנבוים את הפרס הזה לא היתה קלה... חשבתי שנוכל לנהל את הטקס הזה באופן תרבותי, לא מתריס ולא פוגע. צר לי שדניאל בארנבוים בחר אחרת".

כמה, כמה טוב שיש עדיין אנשים כאלה 217427
בביצת הקונצנזוס המחליאה השלטת כאן בשנים האחרונות.
כמה, כמה עצוב שאמן 217484
בחר לומר דברים כאלה, בבמה כזאת.
כמה, כמה עצוב שאמן 217613
מה הבעיה?
כמה, כמה עצוב שאמן 217628
"האם העם היהודי, שההיסטוריה שלו רצופה סבל ורדיפות, יכול להרשות לעצמו להיות אדיש נוכח סבלותיו של עם אחר?"- ההשוואה הזאת, לדוגמהה, היא הבעיה.
כמה, כמה עצוב שאמן 217630
אני לא רואה כאן השוואה, אלא התייחסות לאירועים שעיצבו את זהות העם היהודי.

באופן כללי יותר, אני לא רואה סיבה שאמן ינהג ב''ממלכתיות'' וישנה את דרכי-ההתנהגות שלו לצורך קבלת הפרס - הוא לא נושא תפקיד ממלכתי או משהו. במיוחד, כשבמקרה זה הוא לא אמר דברים יוצאי-דופן. הדברים שהוא אמר משקפים את הדעות של חלק לא-קטן מהאוכלוסייה כאן, ואני שמח כשהוא מנצל את הבמה שניתנה לו כדי להגיד אותם, ולא לומר דברים שימצאו חן בעיניי הגב' לבנת. תפקידו אינו להתחנף לממסד.
אני כן רואה כאן השוואה 217635
ואני שמח שאתה שמח.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים