הארץ המאובטחת 660
כשיוצאים לרחוב רואים כחול בעיניים, וזה לא השמיים. כשמביטים בטלוויזיה, רואים שחור בעיניים, וזה לא בגלל תקלה טכנית. כשמביטים עמוק בעיניים, אפשר עוד לראות תקווה. שתי הערות למצב, עם סיום אופטימי.

ביום חמישי האחרון בשעת הפיגוע במסעדת סברו בירושלים הייתי במקום בו אני תמיד נמצא בשעה הזו - במקום העבודה שלי, במרחק שלוש דקות הליכה ממקום הפיצוץ, במרכז העיר. שעתיים אחרי הפיגוע, כשירדתי לרחוב לאכול ארוחת צהריים מאוחרת, בתי הקפה היו מלאים עדיין. ירושלים היא לא עיר שמפחדת.

בליל שישי לפני מספר שבועות, בעת הפיגוע בדולפינריום, הייתי בדרכי למועדון אחר בתל־אביב. למועדון לא הלכנו, בסוף, אבל העברנו את הלילה בפאב בעיר. המקום היה מלא באנשים צוחקים, אנשים נהנים, אנשים שלא ממש אכפת להם מה שקורה בחוץ, או אולי שמנסים להתעלם. תל־אביב היא לא עיר שמפסיקה.

היום, כשאני יוצא לרחוב בשעת צהריים, הצבע השולט ברחוב הוא כחול. לא בגלל השמיים הכחולים, אלא בגלל המדים של המאבטחים הרבים בכל פינת רחוב - לא כולל שוטרים וחיילים. בתי קפה, מסעדות, מזללות - לא כולם, אבל רבים מהם - מעסיקים שומרים במשרה מלאה.

חברת "מודיעין אזרחי" גייסה, בשבועיים האחרונים בלבד, 200 שומרים חדשים. מצבת כוח האדם של החברה גדלה בלמעלה מ-‏1000 שומרים חדשים, גידול של 30 אחוזים מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית. גם בחברת "השמירה" מקבלים פניות מעבר להיצע שהם יכולים לספק. "אם הגל הזה ימשך, לא תהיה לנו ברירה אלא לגייס כמות גדולה של שומרים חדשים", אמר לי חיים בן־לולו, מנהל סניף ירושלים של החברה. למעריב אמר אבי ברקת, מנכ"ל "מוקד אמון" כי כל חייל שמשתחרר היום מצה"ל, ובעיקר חיילים קרביים, יכול למצוא מקום עבודה בחברת שמירה. התעריף עבור חייל קרבי לשעבר, מסתבר, הוא גבוה יותר, והעסקים מוכנים לשלם. אגב, מעריב אף הטריחו עצמם עד לבית הקפה שבקומת הקרקע של בניין המשרדים שלהם בירושלים, כדי לראיין את בעליו של בית־קפה, ולצלם את המאבטח בכניסה. איזו משקיענות!

אבל האנשים ברחוב, כך נראה, מקבלים את זה פשוט כחלק מהחיים. לא משהו להתרגש בגינו. נכון, יש מי שמסתתרים בבתים, ומעדיפים שלא לצאת למקומות הומי־אדם. אינני מעביר עליהם ביקורת - אני מבין את חששם. אבל חלק גדול מאוד מהציבור בישראל מפגין אפאתיות מזהירה. זו לא גבורה. זו התעלמות סלקטיבית. הדחקה פונקציונלית של דבר שעלול למנוע מאיתנו לנהל חיים נורמליים.

כך קורה שאנחנו חולפים בינות לשומרים, למאבטחים, לחיילים, לשוטרים, והם כאילו לא שם. מעבירים עלינו סורקי מתכות, ורגע אחרי זה, שכחנו שזה קרה. ואיכשהו, אנשים עוד מצליחים להיות ערניים. סופר־ערניים. השעינו ילקוט על קיר לחמש דקות, וכשתחזרו, השוטרים שהוזעקו למקום יגערו בכם.

עוד לא לגמרי הבנתי איך אנחנו חיים פה. אבל איכשהו, אנחנו מצליחים. אבלים ומבלים, מתבדחים ומאבטחים. פשוט חיים.

הארץ המובטלת

במדינה שבה סקטור האבטחה הוא היחיד שמגייס עובדים במקום לפטר אותם, האבטלה ממשיכה להתקדם בצעדים הולכים וגדלים. היא לא מתקדמת לקראת קטסטרופה חברתית, פשוט משום שאנחנו כבר חיים בקטסטרופה הזו. אינני כלכלן, וגם לא מבין גדול בשוק העבודה, ואין לי תוכניות איך לגרום למשק לצאת מהמיתון ואיך להציל מפעלים. אבל אני יכול לומר מי מקשה על פתרון הבעיה.

ביום בו דווח על העלייה החדה בשיעור האבטלה, ראיינה גאולה אבן ב"ערב חדש" את שר העבודה והרווחה שלמה בניזרי. לאחר שהציג השר את התוכנית החדשה שלו לשיפור מצב התעסוקה במשק, תקפה אותו אבן בדברים הבאים: כל פעם שנושא האבטלה עולה, אתם הפוליטיקאים מביאים איזו תוכנית חדשה, אבל יומיים אחרי זה, כשכולם שוכחים ואנחנו עוברים לדון בנושאים אחרים - אתם מאפסנים את התוכנית באיזו מגירה, ושום דבר לא יוצא לפועל.

אינני זוכר מה הייתה תשובתו של בניזרי, כי אני עוד הייתי עסוק בפעירת פה לנוכח החוצפה של אבן. מי, הרי, בוחר לשכוח מהאבטלה ולעבור לנושאים הבאים? ודאי לא המובטלים, ומן הסתם גם לא העובדים בלשכות התעסוקה, ואפילו לא עובדי משרד העבודה הרווחה. מי כן שוכח? אותו גוף אליו משתייכת גאולה אבן עצמה. הרעיון של הטחת האשמה בבניזרי, כאשר מי שאינו ממלא את תפקידו הוא התקשורת עצמה, הותיר אותי המום לגמרי.

התקשורת, ובמיוחד הערוץ הציבורי, צריכה לעסוק בנושאים שחשובים לציבור. במקום זאת, משיקולי רייטינג, התקשורת, כולל הערוץ הציבורי שכלל אינו תלוי ברייטינג, מעדיפה לעסוק בנושאים שמעניינים את הציבור. או לפחות מה שהיא חושבת שמעניין את הציבור. ומכיוון שלציבור יש סף שעמום נמוך מאוד, צריך לחדש לו כל הזמן. אי אפשר לקחת נושא אחד ולטחון אותו מידי יום ביומו. אי אפשר לעשות ראיון בנושאי האבטלה אם אין נתון חדש שניתן להציג בגרף יפה, או הפגנה חדשה ופוטוגנית של מפוטרים זועמים, או לפחות איזה עני מרוד שאפשר להביא לאולפן, להביך אותו בפני האומה, ואז להכריז בגאווה איך הטלוויזיה פתרה את בעייתו של האיש דרך תרומות, ובדרך לשכוח לגמרי שהאיש הזה הוא רק טיפה בים.

אך לא זו הדרך לעסוק בנושאים החברתיים החשובים. לא כך נסייע לפתרון המצב, או לפחות להקלה בחומרתו. לערוץ הראשון יש מקום אחד בו הוא יכול להשפיע באמת. מקום אחד בו יש כמות מספקת של צופים כדי שהמסר לא יאבד בדרך מהאולפן למקלט. המקום הזה הוא התוכנית "מבט" - מהדורת חדשות ארוכה מזו של ערוץ 2, מקיפה יותר, ונצפית פחות או יותר באותה רמה כמו המהדורה המתחרה. מדוע, במחילה מקברניטי הערוץ, לא יקצצו במקצת את הכתבה על מופע המחול החדש, יורידו כמה שניות מהפרשנות של עודד גרנות, ויפחיתו טיפה את הזמן המוקצב לפוליטיקאי המרואיין התורן - ובזמן שיתפנה, יוסיפו כתבה שתעסוק בנושאים החברתיים שאינם בראש סדר היום הציבורי באותו יום? מדוע לא יעקבו אחר ביצוע תוכניות שהובטחו לציבור על־ידי השרים?

לערוץ הציבורי יש כוח להשפיע, יש כוח לחשוף ויש כוח ליצור דעת קהל שתחייב את הפוליטיקאים לקיים הבטחות. אבל הערוץ הראשון ממאן לקיים את המנדט שניתן לו, ובכך שומט את הבסיס לזכות הקיום שלו עצמו. בהצמדותו לפורמט החדשותי של ערוצים מסחריים, הערוץ הראשון שלנו בוגד במשימה שהוטלה עליו, ואם לא יבחר לתקן את דרכיו, מקומו לא ימצא על מסכי הטלוויזיה שלנו, וכספנו לא יממן אותו עוד.

העם שחובר לו יחדיו

באחד הדיונים באייל, השווה אחד הקוראים את הציונות לנאציזם. בתגובה, כצפוי, תקפו מספר קוראים את ההשוואה בכעס רב. גולש אנונימי גינה את התוקפים, ולעג להתלהמות הפטריוטית שלהם.

אמנם אני ידוע בנטייתי לפנטז בקול רם על רצוני לגור בקנדה, אבל בסופו של דבר - אין לי כל כוונה לעזוב את הארץ. כאן גדלתי, כאן משפחתי, חברי, כאן מדברים את שפתי, כאן התרבות שאני מכיר יותר מכל, כאן הנופים שהורגלתי בהם, וכאן הקשיים שלמדתי להאבק בהם. ישראל היא המדינה שלי, לטוב ולרע, ואני אלחם בכל מי שיטען שמקומי אינו כאן. אין זה משנה אם גבולות המדינה יתרחבו, כפי שרוצים הקיצוניים בימין, או יצטמצמו, כפי שמניחים אנשי השמאל. מדינת ישראל, המדינה דוברת העברית, שתרבותה מעוגנת בביאליק ובקישון, בעגנון ובגשש, בדן בן־אמוץ ובתנ"ך, המדינה שבדרכון שלה אני אוחז - היא המדינה שלי.

אני מוכן להתווכח עם אנשים שחולקים על דעתי בנושאי טקטיקות ואסטרטגיות, בנושאי חרות ובנושאי חזות. אני לא מוכן לדבר עם מי ששולל את עצם זכותי להיות אזרח ישראל, ועם מי ששולל את עצם זכותה של המדינה להתקיים.

אחרי הכל, הסיבה שאנחנו מתווכחים כל־כך בלהט, היא בגלל שלכולנו אכפת מהמקום הזה שאנו חיים בו, וכולנו רוצים לראות את מדינת ישראל, לא רק שורדת וסוחבת, אלא גם משגשגת ומהווה, באמת, אור לגויים.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

כל הכבוד דובי 32255
את הסיום של הכתבה הזאת שלך צריך לחרוט על לוחות של זהב.
עם ככל העמים - לטוב ולרע 32322
אלי שלום,

אין צורך להיסחף עד כדי כך. מר קננגיסר כתב כתבה סבירה, האופיינית בכל מקום ומדינה בעולם אשר היתה נתונה ו/או מצוייה במצב מלחמה - כמו מדינת ישראל 2001.

כתבה זו נוקטת באסקפיזם מסויים, אשר לעיתים מתובל ברגש פטריוטי סביר, יש היאמרו דוחה. מבחינתי מהווה כתבה זו אבן בוחן חשובה בבדיקת המצב האישי ביחס למדינת ישראל בימים לא-קלים אלו, העלולים להיות אף קשים הרבה יותר.

מר קננגיסר נוקט בעמדה מסויימת, אשר לחלק ממגיבי אתר זה אינה מובנת מאליה; מר קננגיסר מכריז על עמידתו לצד מדינת ישראל, בעוד שמגיבים אחרים בוחרים תמידות להשמיצה ולהשפילה גם על לא עוול בכפה, ועל כך אני באופן אישי מכיר לו תודה עמוקה.

יחד עם אציין כי לדעתי הסובייקטיבית גרידא הרי המשפט האחרון בדבר הרצון להיות 'אור לגויים' אינו במקומו מונח, היות ועל רצון איזוטרי זה להיעלם מרעיון המדינה היהודית-ציונית לשיטתי אחד ולתמיד.
על ישראל לשאוף להיות 'ככל העמים' - לטוב ולרע.
משמעותו העכשווית של רצונה הנוכחי של מדינה זו בדבר היותה 'אור לגויים' הינו למעשה 'חושך ליהודים', ועל כן איני מסכים עם פיסקה אחרונה זו.

שלך

אלכסנדר מאן
עם ככל העמים - לטוב ולרע 32323
גם אם יש בדברייך נקודה, אני עדיין תוהה אם לא היית יכול להבהיר אותה טוב לא פחות בשימוש של מילים שהן לאו דווקא בנות 4 הברות לפחות.

בשביל שגם אנשים מאותגרים מילולית כמונו יוכלו להבין...
עם ככל העמים - לפוזיטיב ולנגטיב 32333
זה לא יעזור, הוא לעולם לא יגמל מזה.
עם ככל העמים - לטוב ולרע 32362
אני באמת לא מבין מה הבעיה. אין בהודעתו של מר מאן שום מילה מסובכת. אם לא הבנת, בעיה שלך. תפתחי מילון.

אני נהנה לקרוא את הודעותיו של מר מאן, גם אם אני לא מבין מילה מסוימת. תמיד אפשר (ורצוי) ללמוד.
אני לא נוהג לכתוב כאן הרבה, אבל ההערות החוזרות על סגנון התבטאותו של מר מאן מעצבנות אותי, ולכן כתבתי הודעה זו.
התחלנו ללכלך? 32364
למען האמת, אפשר להאשים אותי בהרבה דברים- חוסר באוצר מילים, או קושי בהתבטאות מילולית כזו או אחרת הם שני דברים שאי אפשר להאשים אותי בהם.
וזה לא שאני לא מבינה את שפתו העשירה והססגונית של מר איש מאן (וגם אם כן- זאת זכותי המלאה לבקש ממנו בנימוס רב שיכתוב במילים פשוטות יותר, כדי שאני לא אצטרך לרוץ למילון כל שנייה. ואם כבר העלו את הנושא הזה לפני- אולי יש בזה משהו), ואני לרגע לא רוצה לזלזל באיש, אבל השימוש התכוף במילים "גבוהות" או לחילופין סתם מילים לועזיות, כאשר אפשר באותה המידה להשתמש במילים "ארציות" יותר, נותנת את התחושה שאדון מאן היקר (ויסלח לי מראש) מנסה להראות לנו את חוכמתו המרובה, אינטילגנציותו היוצאת מגדר הרגיל, ואוצר המילים המדהים שלו.

ושוב- זאת חוכמה קטנה מאד להשתמש בכוונה במילים מפוצצות רק בשביל להראות שאתה מכיר אותן. אם יש לך מה להגיד, ואתה חושב שזה מספיק מעניין כדי שתגיד את זה-
טוב, אני לא מרגישה שום צורך להשוויץ באוצר המילים המאד עשיר שלי באתר. את מה שיש לי להגיד אני אומרת כמו בנאדם.(ושלא תבין אותי לא נכון, אני לא חושבת שצריך לדבר בשפת רחוב בלבד, או במילים של ילד בן 3.)
התחלנו ללכלך? 32366
חשבת לרגע, שאולי הר מאן אינו עושה זאת במכוון? אני יכול לחשוב על שתי סיבות, שלא מתארות אותו באור של מתנשא:
1. הדרך המקובלת בגרמניה, המקום בו הוא מתגורר, היא לכתוב בשפה מאד גבוהה.
2. בגלל שהותו רבת-השנים בגרמניה, אט-אט מתרוקן אוצר המלים העברי שלו, והוא נאלץ להשתמש במלים לועזיות.

אבל, כמובן, מי שמחפש להעליב, תמיד ימצא תירוץ.
לא, לא חשבתי. 32380
מעצם הסיבה הפשוטה- שאיני מכירה אותו, בדיוק כמו שאיני מכירה אותך.
הדבר היחיד שאני יודעת על כל אחד ואחת מהכותבים פה, זה דרך הכתיבה. מצטערת- אני מאמינה שהדרך שבה אדם כותב משקפת במידה מסויימת את אישיותו, אבל יחד עם זאת, כמובן שהיא איננה הדרך היחידה.

הפנייה שלי נעשתה בתמימות לחלוטין וללא כל כוונת זדון, לא חשבתי (שיערתי, ציפיתי...) שההתייחסות אליה תהיה בדרך שונה מהכוונה המקורית.

ומי שלא מחפש להעליב- לא צריך לחפש תירוצים.
התחלנו ללכלך? 32372
בנוגע לליכלוך - ראי הודעתו של מר כליל נאורי.

זכותך לבקש ממנו, אך איני רואה בקשה זו מנומסת. העיסוק בצורת התבטאותו של מר מאן הוא לא נאות (לדעתי), בדומה לויכוח על שמו של מר כליל נאורי.

בכל אופן, אמרתי את דברי ואין לי כוונה להמשיך עם ויכוח זה.
התחלנו ללכלך? 32472
העלמה העפרונית. בהודעה המדוברת של מר מאן לא נרשמה אף מילה אחת שאינה שגורה בפיות אנשים במדינה זה. אולי אוצר המילים שלך אינו נרחב, אבל במקום לנופף בזה כדגל, גשי למילון הקרוב למקום מגורייך והחכימי.
אל נא תטיחי בורותך בפניו. 32535
(ננסה לכתוב במילים פשוטות יותר.)

אם את לא מבינה מה הוא אומר - שפרי את עצמך.
אל תבואי אליו בטענות, כאשר הפגם הוא בך.שפה יפה ועשירה היא שאיפה, לא דבר שיש לדבר בגנותו (את מבינה את המונח הזה? "לדבר בגנות"?).
אל נא תטיחי בורותך בפניו. 32537
למר מאן יש נטייה (שלא באה לידי ביטוי בתגובה המדוברת שלו, אבל בד''כ) להשתמש במילים לועזיות בצורה די מופרזת. מילים לועזיות אינן ''שפה יפה ועשירה'' והן בוודאי אינן ''שאיפה''. למעשה, דובר העברית הרהוט ישתדל לבחור במילים העבריות, ולא במילים הלועזיות.
כמובן שזו בחירה של מר מאן עצמו כיצד ברצונו להתבטא. מצד שני, מאן, כמי שלקח על עצמו למשימה לגרום למגיבי האייל להשתמש בשמם המלא, בהחלט יכול לספוג מעט ביקורת על כתיבתו שלו.
הלעז, הפאלוס והפיקסציה היהודית 32539
העלמה עפרונית הנכבדה,

תגובתך הרפלקסיבית לסגנוני האקסקלוסיבי מקורה בקוגניטיביות שאין לך שליטה עליה, שנים של שטיפת מוח יהודו-ציונית הותירו בך את רישומן הדיאכרוני. קביעתך שאני משתמש במילים מפוצצות, קרי אקספלוסיביות, מעידה על חששך מן הלעז, הנתפס בתת-הכרתך כזכריות של גויים. הפיקסציה שלך מדמה את המילים הלועזיות לפאלוסים מתפרצים של בני הערלים ואי לכך הן מטילות עליך מורא, ודוק: מילים שלא נימולו מכניסות אותך לסיטואציה קלינית של היסטריה אקזיסטנציאלית. מובן מאליו שסימפטומטיות זו היא ביטוי לאנורקסיה הרוחנית השלטת בחוגים רחבים בארצך המיזנטרופית.

בברכה,

הדופליקט הסמנטי של מר מאן
הלעז, הפאלוס והפיקסציה היהודית 32540
תגובה משעשעת, לכל הדיעות, אשר בוודאי לא נכתבה איש צבא הקבע עופר, כי אם על ידי גורם אחר, אשר ברור לי לחלוטין מיהו ומהו.
הלעז, הפאלוס והפיקסציה היהודית 32550
מר מאן היקר,

העובדה שהודעתי שעשעה אותך גרמה לי סטיספקציה רבה.

בברכה,

הדופליקט הסמנטי שלך.
כמעט, אבל לא 32543
הדופליקט אינו נאמן למקור, וחבל שלא השקיע מעט יותר בעבודת מחקר, שהיתה מאפשרת לו לגלות:

א. מעולם ולעולם לא משתמש אלכסהדר מאן ב"ודוק", אלא אם מיד אח"כ הוא משלים ב"טרינת".

ב. בתגובה באורך כזה, ע"פ מבחנים סטטיסטיים מקובלים, אמרוה להתרחש לפחות פעם אחת תופעה שהייתי מכנה "פואד אה-לא-מאן", היינו החלפת אות השימוש "ש" באות "ה" (ולא באות "ו", כמנהג שר הבטחון). לא מדובר, כמובן על ה"ה" שאכן מופיעה בתחילת הטפל "הנתפס בתת-הכרתך" (העוברת בקלות את האוזן הצברית), אלא בהחלפה המתבקשת "קוגניטיביות האין לך שליטה עליה", למשל.
כמעט, אבל לא 32567
מיץ נכבד,

איני יודע מהיכן בדיוק שאבת טיעוניך המתומצתים בסעיף ב', אך אשמח בהחלט לקבלת מראי מקום מדוייקים. הערה זו נכונה שבעתיים אף כלפי המגיב הנכבד ירדן ניר, אשר העיר בדוא''ל פרטי תשומת ליבי לנקודה
זו - אך גם דוא''ל זה היה לצערי ללא כל מובאות והוכחות ברורות בנדון.

מכל מקום כולי תודה עבור הערותיך ועקיצותיך אלו, אשר מהן אוכל, מן הסתם, להחכים וללמוד.

בברכה

א. מאן
כמעט, אבל לא 32609
לתופעה שמתי לב, כמובן, כבר מזמן. החיפוש הבא:
מגלה כי השימוש ב"האינם" אכן ייחודי לך (אמנם תגובה של ירדן ניר משתרבבת לרשימת התוצאות, אך התופעה הלשונית הנדונה אינה מופיעה בה). חיפוש "האינו" מניב אמנם תוצאות יותר מגוונות מבחינת זהות הכותבים, אך גם שם מככב אלכסנדר מאן, וסביר להניח כי מרבית המופעים האחרים אינם קשורים לתופעה הנדונה.

עם זאת, מובן כי האמור לעיל אינו משקף את אותו "מבחן סטטיסטי" עליו דיברתי בתגובתי הראשונה - מבחן הסבירות הגוברת להופעת התופעה כהתארך ההודעה. אודה כי לא באמת חקרתי נושא זה, ומובן שהדבר אינו כה קל לביצוע (כיוון שלא מדובר רק בשתי המחרוזות "האינו" ו"האינם", אלא בתופעה הנרחבת יותר של החלפה לא-מקובלת (ואולי לא תקנית?) של שי"ן בה"א).
כמעט, אבל לא 32738
נבהיר לקוראים: המדובר בצורה:

"האישים החתמו על מגילת העצמאות"

שלטענתי אינה נכונה בעברית, יש לומר "שחתמו". כפי שכתבתי למר מאן בדואל שאליו הוא מתייחס, למיטב הבנתי ניתן להחליף ש' ב-ה' רק אם מייד אחר כך בא הפועל, ורק אם הפועל הוא בזמן הווה.

על מה אני מתבסס? לצערי אין לי כל הוכחה מעבר לאינטואיציה שלי. אבל לא הייתי מזלזל באינטואיציה זו, שהרי שפת אימי עברית, ואני נמצא במגע יומיומי עם עברית כל שנותי. גם כאשר בלשן יושב לכתוב ספר דקדוק עברי, כלי עבודתו העיקרי הוא האינטואיציות שלו. "אינטואיציה" במובן זה שהצורה שלטענתי אינה תקינה, פשוט מעוררת תגובת נגד חזקה מאוד בתודעתי, תחושה חד-משמעית של "זה לא נכון, זה לא עברית".

בעצם, נדמה לי ששוחחתי על העניין כאנקדוטה ‏1 עם עוד שני ידידים, אחד מהם מוכר לקוראי האתר (והשני - רק לקוראיו הותיקים וחדי הזכרון), והם השתכנעו. אולם הם השתכנעו רק על סמך... האינטואיציות שלהם, כמי ששפת אימם עברית.

אני יכול להעביר את חובת ההוכחה אליך: הראה לי טקסט עברי אמין שבו מופיעה הצורה שאתה משתמש בה.

לצערי איני מכיר ספר דקדוק עברי מקיף (למעשה איני מכיר בכלל ספרי דקדוק עברי), ואני לא בטוח שיש כזה. האקדמיה מכניסה מילים חדשות לעברית התקנית, ומבהירה לעתים שצורות מדוברות שונות הן בלתי-תקניות; אבל לא ידוע לי אם אי פעם הוגדר בכלל הדקדוק העברי התקני במלואו. מכל מקום, אני בטוח (על סמך האינטואיציה בלבד, כאמור) שאם יש מסמך כזה, הכלל שניסחתי מופיע בו; ואם לא, זוהי שיכחה מצד מחבר המסמך, ואם נעיר לו הוא יטפח על מצחו, יגיד "נכון! לא שמתי לב" ויוסיף זאת.

כמובן, ייתכן שאני טועה; שפשוט במקרה ססטיסטי מוזר, בין כל הספרים הרבים שלא קראתי עדיין נמצאים דווקא כל הספרים של האנשים ההשתמשו בצורה זו. אני מוכן להתערב על סכומי עתק שאין זה המקרה.

1 האנקדוטה לא התמקדה במר מאן, אלא בכך שהניסוח שלו הוביל אותי לחקור את הסוגיה הדקדוקית, ולהגיע למסקנה המפתיעה (אותי היא הפתיעה, כי היא נראית כה שרירותית) מתי אפשר ומתי אי-אפשר להחליף ש' ב-ה'. כלי העבודה שלי בחקירתי הקטנה: ניחשת נכון, אינטואיציה.
צורת הבינוני 32764
צורת הפועל המשמשת בעברית של ימינו לציון הווה נקראת צורת הבינוני (participium, participle). משמעות המלה "בינוני": היא בין השם לפועל. משמעות הצורה היא פעלית, אך מאפייניה הדקדוקיים הם של השם. למשל, היא נוטה לפי מין ומספר, כמו שם התואר, ולא לפי גוף (,מין) ומספר, כמו הפועל.

בהרבה שפות הינדואירופיות יש אפשרות ליצור פסוקית מקוצרת עם צורת הבינוני. בעברית, הצורה חייבת לקבל יידוע, אשר הוא מהמאפיינים של השם.

אם כן, התהליך אינו "החלפת ש' בה"' אלא השמטת ש' ויידוע הבינוני. צורות הפועל בעבר ובעתיד, בהיותן צורות פעליות טהורות, לא מאפשרות בעברית אף אחד משני חלקי התהליך.
צורת הבינוני 32783
מר לוינסון הנכבד,

יפה חקרת ונאה דרשת; צורות הפועל בעבר ובעתיד אכן אינן מאפשרות ידוע הפועל - היות והללו אינן בצורת ובזמן הבינוני (הווה).

יוצא אם כך, כי טענותיו של מר פטל מתמקדות בשאלת ה'אינו'/'אינה'/'אינם'/'אינן' וביכולת יידועם. למיטב ידיעתי ובהסתמך על חומר המונח לפניי, הרי שהמדובר באקט תקני לכל דבר ‏1.

טענותיו של מר ניר אינן נהירות לי; איני זוכר ולו משפט ו/או מיקרה אחד, אשר בו בחרתי להשתמש ביידוע הפראטריטום (Praeteritum), כך שדוגמתו המובאת ['אנשים החתמו על מגילת העצמאות'] אינה מדוייקת.

הנני חוזר בזאת פעם נוספת על בקשתי האמורה, ודורש מראה מקום ברור פרי תגובתי, אשר בו נפלה שגיאה מסוג זה.

ט.ל.ח

בברכה

א. מאן

1 מובן מאליו כי יש לשים לב לשאלת הפיסוק, וזאת על מנת לתחם בין הפארטיציפ (Partizip) הראשון לבין משפטי הלוואי/טפל.
צורת הבינוני 32791
לא פסקתי לגבי תקניות, אלא טענתי לגבי מקובלות, טענה שעלה בידי להוכיחה היטב.

אעיר כי למרות שבעברית המדוברת בישראל יש נטייה להשתמש ב''לא'' היכן שצריך להיות ''אין'', הרי שבכתיבתך יש שימוש ב''אין'' היכן שדווקא ''לא'' הוא המקובל (ושוב, אינני פוסק לגבי תקניות). דוגמא לכך קראתי באחת מתגובותיך אתמול, אך כרגע אינני זוכר אותה.

נ.ב. כבר ביקשתי שלא לכנותני ''מר פטל''.
צורת הבינוני 32792
מיץ יקר,

אנא קבל התנצלותי המלאה על השימוש בתואר 'מר', אשר נעשתה בתום לב ובכבוד הראוי.

יחד עם זאת אבקשך להמציא מראה מקום מדוייק של טענתך זו כלפי 'אחת מתגובותיך אתמול' כהגדרתך. אזכירך כי כל המנעות מצידך מהבאת מראה מקום שכזה הינה ספקולטיבית ובלתי מדעית בעליל.

אוסיף ואציין כי קביעתך בין ה'תקני' ל'מקובל' אינה מקובלת, בלשון ההמעטה, על פילולוגים ולינגוויסטים מקרב סגל המחקר של האקדמיה ללשון עברית בירושלים.

בכבוד

א. מאן
צורת הבינוני 32793
התכוונתי לתגובה זו:
לניסוח "הפרדה זו הינה [...] אך *אין היא תוכל* לצאת אל הפועל". דומני שדוברי העברית כשפת-אם בישראל, רובם ככולם, היו מנסחים "היא לא תוכל". בניגוד לזמן הווה, בו בהחלט היו מתקבלים גם "אין היא יכולה" וגם "היא לא יכולה".

לעניין "תקני" לעומת "מקובל", אני עושה שימוש במושגים אלה במשמעותם הנאיבית, שאני מקווה שהיא נהירה לך. אם יש צורך להסביר - אעשה זאת.
צורת הבינוני 32809
השימוש ב"אין" לשלילת עבר/עתיד אינו תקני ואינו מקובל, פשוט מאוד.
צורת הבינוני 32832
מר לוינסון הנכבד,

שלילת העתיד בצורת שם הפועל (Infinitive) בשפה העברית אפשרית
ותקנית - בהתאם לחומר המצוי בידי - גם אם אין הדבר 'מקובל' ‏1.

יש בדעתי לפנות בזאת לאקדמיה העברית על מנת לקבל תשובה סופית בנדון.

בידידות

א. מאן

1 הגדרתך הנוספת בדבר ה'תקני' וה'מקובל' אינה תופסת כלל, היות ואף בתחביר (Syntax) ישנם וקיימים חוקים ברורים ומסויימים, גם אם באוזן צברית ו'גזעית' נשמע ומתקבל ניסוח מסויים כניסוח קאנוני ומיושן.
השפה התקנית והשפה המדוברת 32890
אלכסנדר,

בענין שלילת העתיד: אם התכוונת לצורות כגון "אין לכתוב", אתה צודק, התכוונתי לצורת "יקטול" בלבד.

בענין ההבחנה בין הלשון ה"תקנית" וה"מדוברת" - ההבדל קיים והוא די ברור, בהתאם להגדרות שנתתי. אין שום קשר בין זה לבין "צבריות"/"גזעיות" כלשהי.

אין לנו (כאן אני מדבר כמייצג הבלשנות) קובץ חוקים ממצה של אף שפת אנוש טבעית. אנשי התחביר בעולם מנסים לבנות תיאוריה תחבירית של השפה, והסוף לא נראה באופק. כללים של שפה אמורים לקבוע לכל משפט אפשרי האם הוא דקדוקי או לא. מה שבדרך כלל מצוי בספרים המתארים שפה זה אוסף מבנים ותיאור שאף פעם אינו ממצה של השימוש במבנים.

ובענין שפתך המיוחדת: אם אתה דובר ילידי של עברית, אתה תמיד יכול לטעון שיש לך דיאלקט מיוחד.

דמיטרי.
השפה התקנית והשפה המדוברת 32892
דוגמא נפלאה מפונולוגיה לתופעה בשפה המדוברת אשר לא תמצא התייחסות אליה בספרות האקדמיה: ההבדל בהגיה בין המלים "שמרתי" ו"ירדתי". "שמרתי" נהגה "shamarti". "ירדתי" נהגה "yaradeti", עם הכנסת תנועת "e" בין d ל-t. אם ספר דקדוק כלשהו טוען שהמלה הזאת נהגית בעברית מודרנית "yaradti" (כי הרי הדל"ת מנוקדת בשווא נח), הריהו טועה.
השפה התקנית והשפה המדוברת 32928
אני דווקא אומר yaradti...
צורת הבינוני 32811
אנסה לפרש טיפה את המושגים של מיץ פטל:

"תקני" - נכון עפ"י קביעת האקדמיה ללשון העברית. התקניות קלה מאוד להגדרה בפונטיקה ומורפולוגיה, אך די בלתי-אפשרית בתחביר. כמה כללים שלא תכתוב, תמיד יהיה משפט חוקי לפי כל הכללים ש"לא נשמע טוב".

"מקובל" - דקדוקי בעברית מודרנית עפ"י שיפוטי דובריה הילידיים. בדרך כלל, הדוברים לא חולקים בענין דקדוקיות משפט נתון. אם כמה דוברים אומרים שהמשפט אינו דקדוקי, מקבלים את קביעתם. בתור הדוברים של השפה, אין הם צריכים להצדיק את קביעתם בעזרת כללים כלשהם, שכן אלו נמצאים בראשם בחלק האחראי על השפה, ועצם פסילתם את המשפט מראה שיש כלל כלשהו האוסר אותו.

האבחנה מקובלת על כולם, שכן ההגדרות פשוט שונות. ההבדל הוא שבעוד הבלשנות המסורתית (האקדמיה ללשון העברית) מתמקדת ב"תקני", הבלשנות המודרנית (אוניברסיטת ת"א) מתמקדת ב"מקובל" כנושא למחקר.
האם יש אפשרות טכנית 32916
למספר את התגובות?
לשוננו, לא לעם 32877
אכן, לא זכור לי שיידעת פועל בעבר או בעתיד‏1; אם רשמתי דבר כזה, אני חוזר בי ומתנצל. ניסיתי לתקן אותך על יידוע 'אינו', וכדי להבהיר את הסוגיה, ואת הכלל שנראה לי תקף, פירטתי גם באשר ליידוע פעלים שלא בהווה.

אכן, אתמול בערב (לאחר כתיבת הודעתי הקודמת) הבנתי פתאום את ההגיון שעומד בבסיס הכלל; אך דמיטרי לווינסון הקדימני וגזל לי את התהילה המסויימת (ברכות, דימה!).

באשר לתקניות של יידוע "אינו": לאחר שדמיטרי נתן לי את הכוח המשכר (כדובר עברית ילידי) לקבוע מה נכון ומה לא, הריני לנצל אותו באופן בוטה ולהכריז על "האינו" כבלתי-דקדוקי בעליל. יותר ברצינות, כמובן שיש לשאול עוד כמה דוברים ילידיים.

אשמח (באמת!) לדעת מה המקורות שבידיך הטוענים אחרת. שוב, דוגמה נגדית שתגרום לי לקנות כובע כדי לאכול אותו תהיה טקסט עברי אמין שבו מופיעה הצורה. בעברית מדוברת ברור שהיא לא מופיעה (בעברית מדוברת כמעט לא משתמשים בשלילה עם "אין", ועוד פחות משתמשים בשעבוד עם "ה"). אם תראה לי מסמך של האקדמיה שקובע שהצורה תקנית, אהיה מופתע מאוד, אבל (בהעדר סימוכין מטקסט כלשהו) אפטור זאת כגחמה מגחמות המוסד הזה.

1 רק למען סקרנותי החולנית: האם אכן מקובל להשתמש במונח "פרטריטום" לצורת העבר בעברית, בה אין צורות עבר אחרות?
לשוננו, לא לעם 32889
מקווה שזה בכיוון

חלום חלמתי ופתר אין אתו (בראשית מא טז)

תבן אין ניתן לעבדיך (שמות ח טז)

אבל אין היא אבלה וכשהיא אבלה... (מסכת כתובות)

כל שהולד שלו אין היא בושה הימנו (מסכת יבמות)
אין זה בכיוון 32909
הדגמת שימוש ב"אין" לשלילת פועל בהווה. לכך יכולת להביא דוגמאות גם מהאייל, היות שזה מקובל ועדיין די נפוץ. אלכסנדר מאן מנסה לטעון לחוקיות "אין היא תוכל". (ואינני יודע מדוע הוא מצא לנכון להזכיר את שלילת שם-הפועל בעזרת "אין", כמו "אין לפצח גרעינים" - צורה מקובלת אך שאיננה ממן העניין. האם היה כאן נסיון לבלבל ולהתל?).
וזה בכיוון? 32925
כי אין המלך יוכל אצכם דבר - ירמיהו לח
הלא אין איש יוכל לפדות בממון - תהילים מט
וזה בכיוון? 32932
מאיזו מהדורה של תהילים הוצאת את זה? אצלי בתהילים מט אין פסוק כזה... אולי יש לנו תרגומים שונים... (בדוק שוב).

לגבי ירמיהו הלחלוחי - אני מכריז בזאת כי מדובר בטעות-העתקה, ובמקור נאמר שם "יכול". ועדיין: יפה, זה בהחלט בכיוון! היות שהפועל "יכול" הוא חריג, לא הייתי גוזר מהציטטה מירמיהו היתר גורף להשתמש ב"אין" עם פעלים בעתיד, אלא רק עם פועל זה (כפי שאכן עשה אלכסנדר-ירמיהו מאן).
וזה בכיוון? 32935
ויאמר המלך צדקיהו הנה-הוא בידכם כי-אין המלך יוכל אתכם דבר - ירמיהו פרק לח

כי הלא אין איש יוכל לפדות בממון את אחיו מן המיתה - תהלים פרק מט (מצודת דוד)

ועוד אחד:

אין נוכל לאמר שבכל בקיאין - משנה
וזה בכיוון? 32937
אני פשוט לא מצליח למצוא את זה בפרק מ"ט (למרות שפע אזכורים של השורש פדה). אולי תתן לי מס' פסוק?
וזה בכיוון? 32952
כשכתבתי מצודת דוד התכוונתי לפירוש שלו לתהילים מט ח
וזה בכיוון? 32940
באשר למשפט מתהילים - נראה לי שמדובר בהשמט. המשפט הוא בעצם ''אין איש (ש)יוכל וגו'''. כלומר, השלילה היא של ''איש'' ולא של הפועל.
*יכול* 32944
מיץ,

סטייה קלה מהנושא. אני איני מהאיילים הדקדקניים, אולם יש שיבוש שממש מקפיץ אותי בכל פעם שאני רואה אותו: ההטייה הפסולה של הפועל "יכול" בעבר ל"יכל" - הוא יכל ללכת הוא יכל לבוא. מזעזע!

אודה לך אם תסביר לעומק מדוע זה שיבוש, ותציע לקוראים את האפשרויות התקניות בעברית לשמוש בפועל הזה ב"עבר".

שמעון
*יכול* 32947
צירוף מקרים מוזר:
באנגלית, הרחוקה מאד מעברית, גורמת המלה can במובן "יכול" לבעיה דקדוקית נדירה. לא ניתן להטות את הפועל הזה לצורת עתיד. רק הווה ועבר.

אמנם לא קשור, אבל תמיד יש לי אסוציאציה בין שתי הבעיות האלה.
*קנוניה* 32953
מיץטער לאכזב אותך - אינני בר-סמכא בנושא. אני כמובן מסכים ש"יכל" הוא שיבוש מזעזע, ואני משתמש ב"יכול היה" וב"היה יכול".

מדוע קנוניה? מכיוון שברור לי שהשאלה הזו הוטמנה לי כפח-אה-לה-מאן, לאחר שאתמול שאלתי את אחת הדמויות הפעילות באייל, באופן פרטי, מהי צורת שם-הפעולה של "יכול", כלומר - אותתתי בבירור על בורותי בנושא.

בתגובה של יובל רבינוביץ, למעלה, הוא אומר שאין קשר בין הבעייה בהטיית can לעתיד לבין הבעיה בהטיית "יכול" לעבר. אני דווקא סבור שיש קשר, לא ברמה של קשר בין שתי השפות, אלא מעצם כך שהמלים האלה מנסות כמעט ליצור זמן דקדוקי משל עצמן - "האפשרי", נקרא לו - ולכן בהכרח יוצרות בעיות.
*קנוניה* 32958
מיץ,

עניין הקנוניה ממש אינו במקומו, איני נוהג להטמין פחים. פשוט התרשמתי שאתה בר סמכא בנושאים כאלה. היות שהעברית שלי בד"כ תקנית אינטואיטיבית אני מגלה רגישויות מסוימות אולם אין לי הידע הבלשני להסביר דברים לעומקם, ולכן פניתי אליך.

ולעצם העניין. למיטב ידיעתי העבר של "יכול" הוא "יכול". דוגמא: "לא יכולתי לעשות עם זה כלום" (יונה וולך). (ובשום פנים ואופן לא "לא יכלתי לעשות..")

גם אני משתמש לעיתים ב"היה יכול" כדי להדגיש את צורת העבר (באמצעות ה"היה"), אולם במקרים רבים גם ה"היה" מיותר.
*קנוניה* 32962
סליחה, עניין הקנוניה ייועד לאותו מגיב אחר, וצר לי שזה לא היה ברור מדבריי. לא באמת חשדתי בך. שוב, סליחה.

האם באמת תגיד "אתמול הוא לא יכול לבוא"?
*קנוניה* 32964
מיץ,

נסלח. בדיוק בגלל הדוגמא שהבאת, ''אתמול הוא לא יכול לבוא'', ביקשתי את דעתו של בר-סמכא. אני אומר אינטואיטיבית ''לא יכול היה לבוא'' אבל אני סבור שהעברית מרשה לוותר על ה''היה''. בקיצור, איפה האייל הדקדקן כשצריכים אותו. אסף, אנא החכם אותנו.
*קנוניה* 32985
צורת העבר התקנית היא "יכול", בדיוק כמו ההווה. הנוהג להוסיף "היה" נועד למנוע דו-משמעות אפשרית. אך שפות אנושיות ובני-אדם מתמודדים היטב, בדרך כלל, עם דו-משמעות. באותם מקרים בהם ניתן לקרוא את המשפט בשני מובנים *וקשה* להבחין במובן אליו התכוון הכותב, או הדובר, כדאי להיעזר בצירוף "יכול היה". אך אנשים התרגלו לצירוף הזה, עד כדי כך שלחלקם כבר נשמע צורם להגיד "משה דווקא רצה להגיע לפגישה, אבל בסוף לא יכול."

בכל אופן, הצורה "יכל" אינה תקנית (בינתיים – אין לדעת מה האקדמיה ללשון העברית עשוייה לעולל).

נ.ב. סלחו לי על היעדרותי מהאייל. אני חולה.
*קנוניה* 32989
אסף,

תודה על מתן הגושפנקה לאינטואיציה שלי.

אני מאמין לך שאתה חולה אחרת לא היית כותב ''עשוייה לעולל'' כי אם ''עלולה לעולל''. היה בריא.

שמעון
*קנוניה* 33020
שפות אנושיות ובני-אדם מתמודדים גם יפה מאוד עם כללים שנס ליחם. ''יכל'' היא אולי לא צורה תקנית, אבל היא פועלת לפי כל כללים של השפה העברית, והיא אינטואיטיבית להפליא, בניגוד ל''יכול'' (עבר). אני אישית משתמש ב''יכל'' מטעמים אידאולוגיים. אין שום סיבה לסבך את השפה סתם, וכשאפשר להסיר סכנה לדו-משמעות מבלי לפגוע בשום צורה בשום דבר אחר - עדיף לעשות כן.
אדון המילים 33027
דובי,

נכון אין צורך לסבך את השפה סתם, בכל פעם שהיא מגלה סימנים שהיא חטפה איזושהי קריזה או קפריזה צריך להכניס לה ולהעמידה במקומה.

הצהרתך האידיאולוגית לעיל ביחס לשפה הזכירה לי את הגישה של המפטי דמפטי, שעושה במילים כרצונו כי צריך להראות להן מי הבוס:

The question is, said Humpty Dumpty, which is to be master - that's all.
They have temper, some of them - particularly verbs - however, I can manage the whole lot of them!
אדון המילים 33093
לא הבנתי כל-כך אם הדברים נאמרו לזכותי או לגנותי, אבל בכל מקרה - מדובר בצורה נפוצה בשפה המדוברת. אינני רואה מדוע צריך לדקדק בצורות ארכאיות בלתי נוחות לרוב דוברי השפה רק מסיבות של טהרנות נוקדנית. מה *רע* בצורה "יכל"?
אדון המילים 33099
האם בהתאם, צריך לאמר בצורת נקבה "יכולה" ולא "יכלה"?

אם כן אז בשמות ב כתוב "ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא" ומהפרושים ברור שהכוונה לזמן עבר "כאשר ראתה שלא יכלה
עוד להצפינו חשבה..."
אדון המילים 33109
הרבה דברים הם בלתי נוחים בשפות הטבעיות, כל שפה מלאה באינספור יוצאים מן הכלל, שנראים ממבט ראשון חסרי שחר, שכן יש מרכיבים שרירותיים בשפה. כשלמדתי צרפתית (כבר שכחתי) זה היה סיוט ללמוד את כל ההטיות המוזרות של הפעלים הצרפתיים, ואת האיות של המילים שאין לו כל קשר להגייתם.

אחת הסיבות להתפתחות שפה עגתית היא שחלק ניכר מדוברי השפה אינו משתלט על "ההגיון השרירותי" של השפה (יש לכך גם סיבות חברתיות שלא ניכנס אליהן כאן). לפעמים העגות האלה כל כך מפותחות שחלק מדוברי השפה התקנית כמעט אינם מסוגלים להבין אותן. בחודשים הראשונים לשהותי באנגליה לא הצלחתי להבין כמעט מילה משפתם של דוברי "קוקני" בפאב.

איני טהרן המתקומם נגד עגות, אבל גם איני חושב שהשפה התקנית צריכה למהר להשתנות בגלל שחלק מהציבור לא השתלט על היוצאים מן הכלל בשפה או, במילים אחרות, מכיוון שהוא אינו מכיר את הקוד הגנטי שלה (אף שהוא משתמש בה).

לא בכדי השתמשתי במונח "קוד גנטי", אני מוצא אנלוגיה מסוימת בין השפה לאורגניזם. גם האורגניזם של היצור החי מאורגן במידה מסוימת בשרירותיות. אתה יודע טוב ממני שבאורגניזמים יש כל מיני "פסולת דנ"א" שלכאורה אינה מועילה. לבעלי חיים יש כל מיני אברים מסורבלים שלכאורה הם מיותרים לתפקודם, או אפילו מקשים עליו. אני מניח שגם אצל האדם יש מן סרחי עודף שכאלה. אולם אני סבור שלא היית ממהר להציע לסלק אותם (בטכניקה של הנדסה גנטית, למשל) כי הם סתם מיותרים, ולו גם מהסיבה שאינך יכול לדעת בוודאות שאין להם איזושהי תרומה לגוף החי הנסתרת כרגע מעיניך.

על פי אותו שיקול לא הייתי מציע לסלק מהקוד הגנטי של השפה כל מיני יוצאים מן הכלל, לפחות לא לפני בדיקה מעמיקה של מומחים לגנטיקה של השפה - חברי האקדמיה ללשון. ידוע לי שהם שוקלים בעיות של התרת השימוש בשיבושים רווחים (כרגע לא זכורה לי דוגמאות של התרת השימוש בשיבושים רווחים, אך יש כאלה.)

כותב ביאליק במאמרו המופלא "גילוי וכיסוי בלשון": "[המילים משמשות] נרתיקין (נרתיקים) למכניסמוס דק ומורכב מאוד של מחשבות עמוקות והרגשות נעלות בצרופיהן ובצרופי-צרופיהן הנפלאים ביותר. יש מלים - הררי אל, ומלים - תהום רבה. יש שבמלה קטנה אחת נגנזה כל תמצית חייה, כל השארת נפשה של שיטה פילוסופית עמוקה, סך הכל של חשבון עולם שלם."

ובכן, דובי, עד שלא אדע בוודאות שעל ידי החלפת "יכול" ב"יכל" איני מבטל איזשהו חשבון עולם שנסתר ממני (ואולי אמצאנו ביום מן הימים), אמשיך לכתוב "יכול" ובשום פנים ואופן לא אכתוב "יכל". על אחת כמה וכמה שלא אעשה אקט מעין זה באופן מודע (אידיאולוגי כלשונך), מכיוון שלטעמי אקט זה דומה למעשהו של מי שכורת את הענף שהוא יושב בלי לייחס חשיבות לשאלה למה הוא מחובר.

נ.ב.

לכל מי שעקב אחרי הדיון בשאלה "מהי שירה?" תחת המאמר "כל חיי למכירה", הרי שבמאמרו "גילוי וכיסוי בלשון" עומד ביאליק על ההבדל שבין לשון הפרוזה ללשון השירה, ודבריו בעניין זה מאלפים מאוד.
אדון המילים 33135
דוגמאות להתרת שיבוש רווח על ידי האקדמיה:

הצורה "הן תשמורנה" אינה חיונית עוד. הצורה "הן ישמרו" היא תקנית.

ביטול דגש קל אחרי אותיות א,ה,ו,י אינו מחוייב המציאות:
"שלושה בנים". ה-ב' היתה חייבת להיות רפויה בעבר. כיום מותר לה לשמור על הדגש שלה.
אדון המילים 33136
אם אינני טועה גם ''הן תשמורנה'' וגם ''הן ישמרו'' תקניות (הראשונה תנכית והשנייה תלמודית).
אדון המילים 33281
אחת הסיבות שאני אוהב שאנשים אחרים מציגים אנלוגיות, היא בגלל שנורא קל, בדרך-כלל, להמשיך את האנלוגיה הלאה ולהראות למה אני צודק. ברשותך - זה מה שאעשה כעת. לדנ"א, כידוע לך, אין תקן. אם במעבר מדור אחד למשנהו משהו השתנה בדנ"א, והוא לא השפיע לרעה - לעולם לא תהיה שום אקדמיה שתנסה "להחזירו למוטב". השינוי פשוט ישמר. אם הוא חיובי, הוא אפילו עשוי להתרבות ולהגיע לכלל האוכלוסיה.
עכשיו בוא נקרב את האנלוגיה טיפה יותר למציאות - ממטיקה. רעיונות שונים מתחרים על מקומם. רעיון אחד - "יכל", גובר על רעיון אחר - "יכול". מדוע? כי הוא יותר נוח ואינטואיטיבי. למה להתנגד לכך? אני מאמין שהשפה, בסופו של דבר, תסתדר בעצמה. היא הצליחה בכך עוד לפני שהייתה אקדמיה.

ברשותך, לא נדבר על צרפתית. עוד יש לי סיוטים מימי החטיבה, אז למדתי את השפה הנוראית הזאת.
אדון המילים 33283
אבל האם אין הדוגמא שהבאתי מספר שמות מראה שאפשר לאמר יכלה בזמן עבר?
בזירה הלשונית פועלים סוכני תרבות 33304
דובי,

אכן, באנלוגיה קל לעשות שימוש לרעה. יש למשל הגורסים, שעיקר עבודתו של ההיסטוריון, הוא לחשוף את הכשלים שבאנלוגיות כוזבות.

ובכל זאת עושים מדי פעם שימוש באנלוגיות כדי לקצר בדברים או כדי לאייר אותם. מובן מאליו שמתיחת כל אנלוגיה אל מעבר לגבולות העניין שאליו נדרשה מובילה לכשלים ולהטעיות (אגב, תיאוריית הממטיקה אף היא מבוססת על אנלוגיה, שלטעמי נמתחת לעיתים יתר על המידה).

את אנלוגיית פסולת הדנ"א הבאתי כדי להמחיש נקודה אחת ויחידה: מה שנראה כסרח עודף יכול להתברר בבדיקה מעמיקה כבעל משמעות ו/או השלכות שאין אפשרות לצפותן בלי הכרות מעמיקה של כל המערכת. זה הכול.

ועכשיו לרעיון ש"השפה תסתדר בעצמה". ובכן היא לא יודעת לעשות כלום לבדה. בזירה הלשונית, כמו בזירות תרבותיות אחרות פועלים "סוכני תרבות". כולנו מכירים את שמו של אליעזר בן יהודה, בפרט משירם של ירון לונדון ומתי כספי, אולם לצדו ואחריו פעלו סוכני תרבות רבים נוספים שהחיו את השפה העברית והנחילו אותה מתוך אידיאולוגיה. חלקם אנשים ידועי שם וחלקם ידועים פחות, עיתונאים, מו"לים, מורים, גננות וכו', שהיו חדורי אידיאולוגיית השפה העברית. באוניברסיטת תל אביב התפתח מחקר רב חשיבות בנושא "סוכני התרבות" בעיקר הודות לפועלו של פרופ' איתמר אבן זוהר. מחקריו ומחקרי תלמידיו הראו שאי אפשר להבין התפתחות של תרבות בלי לייחס חשיבות עצומה לסוכניה.

דובי, כשתתחיל לכתוב כעיתונאי מקצועי בעתון עברי תתקל בסוכנים כאלה על כל צעד ושעל. אני לא מדבר על סוכני האקדמיה ללשון או על השב"כ שלה כי אם על המשכתב, העורך, המגיה וכו'. תאמין לי בשום מאמר שלך בעתיד לא תופיע הצורה המזעזעת הזו 'יכל', אחרי שיתקנו אותך מספיק פעמים אני מבטיח לך שגם לך יפרח ה"מם" הזה מהראש.
בזירה הלשונית פועלים סוכני תרבות 33313
אני חושש שהמשכתב, העורך, והמגיה הולכים ונעלמים מן העולם. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת המחסומים בפני הביטוי הדילטנטי נופלים.

בחזית הבערות הלשונית נמצאים היום אתרי האינטרנט והמקומונים. אפילו באתרי אינטרנט ממוסדים ניתן למצוא את הביטוי המגעיל ''כנסו לכאן'' (במובן 'היכנסו'), וצלצלתי למערכת ''הארץ'' כדי שיפסיקו לשלוח לי את הזוועתון המקומי ''שבע'' שהונחת עלי לאחרונה (אגב, זה לא עזר. אני ממשיך לקבלו).

יתכן שיש עוד מספר עיתונים אליטיסטיים שבהם החומר הנכתב עובר תהליך עיכול כלשהו לפני העברתו לציבור הרחב, אך נראה שהסיבות לכך הולכות ומתמעטות. ודאי שאין לכך כיום הצדקה כלכלית. הציבור אוכל כל תערובת. אין מקפידים היום על סגנון, ואפילו על אמינות התוכן.
כל העם צבא 33320
ואני שחשבתי שאת חזית הבערות הלשונית מאיישים כבר שנים מורים וערוץ-הילדים.
בזירה הלשונית פועלים סוכני תרבות 33343
בעיתון אולי "יתקנו" אותי, אבל בספר שאני אפרסם יום אחד (אינשאללה), אני אוכל להתעקש על כך. ואז *אני* אהיה סוכן לשוני. דובי בן-יהודה.
למה אין תשובה מלאה? 430743
אולי "תוכל" לתת תשובה מלאה לצורת עבר, הווה ועתיד למילים הבאות?
א) היה
ב) היתה
ג) עשה
ד) עשתה
ה) יכל (או יכול..)
ו) יכלה (או יכולה..)

דוגמה ל"היתה": עבר: "היתה", הווה: "הויה" ועתיד: "תהיה".

בתודה מראש,
יוסי
למה אין תשובה מלאה? 430864
זמן ההווה של "היה" הוא, אהם, "הווה": "והוא היה, והוא הווה, והוא יהיה לתפארה". "יכול" כפי שנאמר כאן בפתיל, גם בהווה וגם בעבר, והשאר נדמה לי כמו בעברית מדוברת, כולל "יכלה" (נבדק במילון ליתר ביטחון).
למה אין תשובה מלאה? 430865
מה לגבי הווה בהווה-נקבה-נסתר?
למה אין תשובה מלאה? 430867
הוֹוָה
למה אין תשובה מלאה? 431037
(שנאמר, הנה יד ה' הויה במקנך)
למה אין תשובה מלאה? 431041
זמן ההווה של "היה" הוא (גם), אהם, (רמז: התשובה מופיעה בשאלה): "הוא".
למה אין תשובה מלאה? 431146
ביסוס? (נגד השערתי הנגדית: "הוא" אינו פועל)
למה אין תשובה מלאה? 431162
"הוא" הוא אולי לא פועל רגיל, אבל הוא המקבילה העברית לפועל to be האנגלי. כל מי שאומר לך ש"בדיוק הייתי יושן" משתמש ב"הייתי" בצורה זאת. גם במשפט "אני הוא ולא אחר" ברור שאין כאן "הוא" אחר, שאינו אני.
למה אין תשובה מלאה? 431186
זהו, שהעברית שונה מהאנגלית באופן מהותי כאן: בעברית משפטים שמניים הם אזרחים שווי זכויות. באותה מידה שאתה אומר "דורון הוא בחור יפה" אתה יכול לומר "דורון בחור יפה". "העישון הוא אסור" כבר נשמע עילג משהו. לכן למדנו בבית-ספר ש"הוא" במשפטים כאלו הוא אוגד.

האם אתה בטוח שהמשפט "אני הוא ולא אחר" לטובתך כאן? ברור ש"הוא" בו אינו פועל, אלא שם עצם בתפקיד נשוא (וזה משפט שמני, בלי אוגד). הטה אותו לעבר: "[אני] הייתי הוא ולא אחר", ולא "אני הייתי ולא אחר".
למה אין תשובה מלאה? 431229
לי, משום מה, גם ''העישון אסור'' נשמע עילג משהו. ''אסור לעשן'' נשמע הרבה יותר טוב (אם כי רק מבחינה לשונית, כמובן).
למה אין תשובה מלאה? 431164
מה לגבי "הינו"? מה העבר והעתיד של המילה הזו? ומהי בכלל? פועל? התפקיד התחבירי שלה הוא כנראה "אוגד" (חוץ מאשר בשימוש מסוג "הנך נכנס לשדה מוקשים", שעושה לי חררה), אבל איזה חלק דיבור היא?
למה אין תשובה מלאה? 431187
קיצור של "הִנה הוא". איזה חלק דיבר הוא "הנה"? אבן שושן גורס שמילת יחס, אבל זה נראה לי מפוקפק.

לאור זה, השימוש הנפוץ בעברית רשמית עדכנית - "משרד האוצר הינו הגוף הממונה", הוא מטופש. דווקא "הנך נכנס לשדה מוקשים" -
שלפני שעה הייתי מסכים איתך בחפץ לב שהוא תועבה - אם אני מפרק אותו ל"הנה אתה נכנס לשדה מוקשים", נשמע לי הולם ביותר, מיושן אך נפלא!
למה אין תשובה מלאה? 431230
אבל לשם מה ה"הנה" המשפט כזה?
בהמולת מלאכות הוא קם 431291
כמו ה''אבל'' במשפט שלך, אפשר בלעדיו אבל הוא נותן עוד נופך. אמנם נופך הרבה יותר חמקמק מה''אבל'', ויכול להיות שאני סתם מחרטט כשאני טוען שהוא הולם. בכל אופן, נדמה לי ש''הנה'' מסב את תשומת הלב שמשהו משתנה, שקורה משהו חשוב.
בהמולת מלאכות הוא קם 431402
לעניות דעתי אתה לא מחרטט כלל.
מדהים. גם בערבית 430489
(הכוונה למדוברת)
הפועל ''בדי'', ''רוצה'', על נטיותיו יוצר בעיות זמן. בערבית מדוברת נוהגים להוסיף את המילה ''כאנ'' ע''מ להטות לעבר. לדוגמא בהווה ''בדי כאס שי'' זה ''אני רוצה כוס תה'' ובעבר, לעומת זאת, ''כאנ בדי כאס שי'' יהיה ''רציתי כוס תה''.
לא רק שנוהגים להוסיף את המילה ''כאנ'', אלה ממש ''החוקים'' של המדוברת.
מדהים. גם בערבית 430704
האם בערבית זה בכלל פועל? אני בור בערבית מדוברת (ורק קצת פחות בור בספרותית), אבל נשמע לי שהמלה מתנהגת יותר כמו שם עצם או מילת יחס.
*יכול* 32954
למה, בעצם, "יכל" כל-כך מפריע? אני מבין שאינו תקני, אבל האם אינו *מקובל*? לי אישית הוא אינו צורם, ואני מוצא את עצמי משתמש בו לעיתים (מצד שני, מעולם לא הגדרתי את עצמי כבעל עברית משובחת). אני גם נתקל בצורה זו בדיבורם של רבים מאד בסביבתי.

או במילים אחרות: אולי הגיע הזמן לשנות את הכלל ולהפוך את הצורה "יכל" לתקנית?
*יכול* 32961
טל,

איני יכול להסביר מדוע השיבוש הזה מאוד צורם לי, אבל זה אחד הבודדים שמקפיץ אותי כמו את ד''ר היגנס לשמע שיבושיה של לייזה דוליטל. מפי האדם הממוצע ברחוב תוכל לשמוע את השיבוש הזה בנוסף להמון שיבושים אחרים, מפי פוליטיקאים, שבכ''ז שפתם טובה יותר, תשמע את השיבוש הזה מפי סילוון שלום ואולי פואד אולם לא מפי יוסי שריד, לימור לבנת, פרס או שרון.

ראה גם תשובתי למיץ, לעיל.
הלעז, הפאלוס והפיקסציה היהודית 107503
מאן, אני מעריצה אותך.

רק חבל שבכדי להגיע לרמה הזאת אתה מפגין ביהירות-משהו את ידיעותיך. צדקו הכותבים שכתבו כי זה רק נותן תחושה של התנשאות. ואולי לא. לשיקולך.
חבל, דווקא ההתחלה הייתה נחמדה. 107505
לדעתי היא דווקא אותנטית 107525
(מה שמיד מפליל-לכאורה אותי בעיני רבים מבאי העדר)
לדעתי חנה היא פשוט ילדה מוכשרת, שושנה בין החוחים ביד גיורא, וזה הכל.
וכאמור, אלכסנדר מאן בשר ודם הוא דמות חביבה ומשעשעת הרבה יותר ממר מאן הוירטואלי (בפעם הקודמת שציינתי זאת הוספתי השוואה לדובי והוגלתי לאי השדים, לכן אחסוך מכם את אי הנוחות הפעם)
ומיד תיקן והוסיף 107527
מה גם שקשה לחשוב על תושב חוזר רצוי יותר כרגע מאשר חנה מאן. עכשיו שהאייל התנקה לו לאיטו משי כהן ודומיו, אשמח לשמוע מאלכסנדר שנית, ולו רק על תקן חנה או קארל גוסטב...
לא ממש בן יהודה או משה שרת 32573
מדוע את זורקת מסרים בעלי ערך אינפורמטיבי ואחר, למישור הכוחני של נסיון לצבירת יתרונות עקב פוזות החיצוניות לתוכן הדברים?
דברים שאת מזהה ובדין -יתכן- כחלים על עולמך הקרוב אינם חלים בהכרח על זולתך. מסריו וניתוחיו של מר מאן הינם בעלי תוקף חזק מעצם תוכן הדברים, ואינם ניזקקים לגימיקים העשויים להלקח מסביבתך הקרובה - שכן קשה אחרת להבין את הלהט שבדבריך, אלא כשיקוף מאבקי כוח קטנוניים למדי על יתרונות דלים. כיצד הפך עושר אסוסיאטיבי ונבון לחסרונות-כביכול, עקב העליבות הצדקתנית שאת כופה על הדברים?
סבורתני שהמזור לכל עיפוש קטנוני ברוח זאת, הדרך לרסן את נטיותיך אוכפות העליבות, הצדקתנות ההרמטית, וכל מה שמקפד חשיבה דיאלוגית באמצעות נחרצות הרת פראות - קצת נימוס אלמנטרי.

נ.ב., השפה העברית, ככל שפה, הינה משהו חי ונושם ומתפתח שאינו נזקק לשוטרי תנועה מסוגך, שכן אין לשפה חיה דבר עם תובענות מרושעת.
לא ממש בן יהודה או משה שרת 32574
אשר להיותה של השפה העברית דבר חי ונושם,
עם כל ההצטנעות, תרמתי עד גילי המאוחר, כרבים אחרים, משהו לשפה, כ"מצגים" (כוזבים),כמו גם את "כאילו / כזה" השינקינאי (לסימון מינוריזציה חביבה ובלתי מקפדת המאפשרת החלצות מביטויים "חגיגיים" והמשך הדיאלוג), וביטויים רבים אחרים. זאת, כמו גם שירי ילדים פרועים למדי (אך חביבים) למנגינות מוכרות (למשל למנגינת "עץ הרימון נתן ריחו") שעד מהרה כל בני גילי שרו. הייתי מבאי ביתו, כילד, של אברהם שלונסקי שגר קומה אחת מתחתינו, בגורדון 50 . חרף שגיאות דיקדוקיות של כינוי מין המופיעות לעיתים בכתיבה מהירה, הרי שאני בכל זאת מבין בשפה דבר או שתיים, אך בעניני רשעות וכוחניות בוטה אני ניצב תמיד בפני בעיות לא פתורות, או אם תירצו, מטלות מתמידות/אינסופיות ( "unendlische aufgabe" בלשונו של קאנט).
גמרנו ללכלך!!!! 69828
אחרי שקראתי את יומן השישניקית שלך שכתוב בשפה די דלה ומצוקמקת (בניגוד למה שקבעת כי ''אי אפשר להאשים אותי בחוסר באוצר מלים'') אני נורא מבין למה היה לך קשה עם ''שפתו העשירה והססגונית של מר איש מאן והשמוש התכוף המלים גבוהות''
התגובות מסמנות את הבעיה 32568
למעשה - התגובות באתר זה מסמנות בדיוק את הבעיה שממנה מתעלם כותב המאמר: אין לאנשין במדינה שום עניין לעסוק במה שקובע את גורלם, במקום זאת הם מעדיפים לעסוק בג'יבריש מתווכח. וכך כמו בפופוליטיקה נשארים בנושא האהוב (שאין לו שום חשיבות) מי משמיץ את מי ולמה, והולכים לשתות קפה (ולהתפוצץ) וחוזרים הביתה (כדי לקום בבוקר לחפש עבודה )
''אור לגויים'' 32330
לא מסכים איתך שעל הרצון להיות ''אור לגויים'' להיעלם. נהפוך הוא -יש לחזק אותו. עם שמרגיש שיש לו יעוד מסויים להיות טוב יותר ומוסרי יותר מעמים אחרים התחושה הזאת יכולה לתת לו דחיפה חזקה מאוד ויכולת לבצע דברים שעמים אחרים יתקשו מאוד לבצע.
''עור לגויים'' 32473
ומה לעזאזל עם תעשיית "בגד עור" במגדל העמק
וכל אותו עיצוב נפלא? מה, אם משביחים לטורקים טנקים, הלך העור? היצוא ירד ב-‏26%.
מה עם הססמאות מתקופת פנחס ספיר "יצור ושוב יצור" והגברת פריון העבודה? האם נשאר רק סטף וורטהיימר עם "ישכר" ובנותיה לעודד אותנו?
מה עושים? עושים! רק שיהיה יעיל וטוב
והנישות כבר תמצאנה.
עם ככל העמים - לטוב ולרע 32470
קיימת סכנה שבמצב כפי שאנו נתונים היום תוחרש גם ביקורת קונסטרוקטיבית, וטווח זכרוננו יתקצר לכלל ארועי אותו יום, למעין
קלידוסקופ של דימויים קצרים. אובדן הפרספקטיבות הינה בעיה ממשית במצב שניתן לכנותו א-טליה (מלשון טלוס -תכלית, כלומר היעדר תכלית), במצב הנחסם באופן דינמי, כשהצד שכנגד חותר בתבונה לסכל כל דומי של התקדמות - ולחשקנו עוד ועוד הן במישור הקהיליה הבין לאומית והן במישור הפאן ערביות ששנים רבות היתה רדומה. כך, הדיון עשוי לגלוש ללופים ומעגליות חסרת מוצא ולקרוס לבסוף לסטראוטיפיות, סיסמאות, ונחרצות אמיצה כביכול אך שגוייה, כתחליף להתעמקות בתהליכים. כל הנחרץ -יגבר, האמירה הקצרה בטון סמכותי תזכה לתוקף מדומה רק בכוח היותה כזאת, כלומר עצם אקט התווית הכיוון, כל כוון, במצב של א-טלייה ואקלקטיקה. עלינו לשחות כנגד הזרם במידת מה להציג ביקורת הוגנת במישורים חברתיים וכלכליים, שאינה גולשת לכלל גימיקים מהדהדים. יתכן שדווקא העשייה המושכלת - הרצופה, הענינית והמובנית - מכרעת עתה אם ברצון חברתנו להתקדם, ולייצר מוסדות ומערכים יעילים, בראש וראשונה (למשל במישור התחבורתי, למשל במישור המשפטי ועוד ועוד).
רוצה איכותיות, קדמה וגילום מושכל/רוחני בעל מורכבות גבוהה של מערכים ומוסדות שונים? הבטח קודם כל 1) יעילות 2) זמינות מספר אלטרנטיבות להשגת אותם מטרות קצה.
כאן יש כבר סובסטנס להתחיל ממנו.
ולעזאזל, שהמטרה של כל אדם תהיה פשוט לשאוף לעשות את הדברים טוב, תוך עניניות זורמת המנותקת מחגיגיות מילולית/רטורית. כן, שיחנכו לכך את הנוער. זה מטהר יותר מכל דבר אחר.
נאיבי ואלמנטרי ווטסון.
כל הכבוד דובי 69751
צודק ביותר
את המילים האחרונות
ואולי עוד כמה פסקאות קטנות
32256
נושא שמועלה בתקשורת באופן קבוע אמנם מעלה את המוטיבציה של הפוליטיקאים לעשות משהו בנדון, אבל התעסקות אובססיבית יכולה גם להזיק. התעסקות אובססיבית הגורמת ליותר מידי פוליטיקאים לעסוק בעניין, יותר מידי הצגות *שיטחיות* בתקשורת, יותר מידי מקח וממכר, יותר מידי מיסחור, יותר מידי פוליטיקה בין מפלגתית, ויותר מדי אידיאולוגיזציה חסרת תוכן.

הדוגמא הכי טובה שיכולה להיות היא כמובן הנושא המדיני. במשך עשרות שנים של דיונים תקשורתיים, שבקושי מגרדים את השטח, כל הנושא המדיני הפך להיות משהו שכל ילד כבר יש לו דעה בעניין. בכלכלה למשל זה פחות קורה. אנשים שמתבטאים בנושא כלכלה בטלויזיה, הם לרוב אנשים מקצועיים.
כתוצאה מהעיסוק האובססיבי בתקשורת העניין המדיני הפך להיות משהו לא מקצועי, לא מחקרי, לא מדעי, אלא - "אידיאולוגי". המרכאות הן לא במקרה. והתוצאה היא, לדעתי, שבמשך עשרות שנים לא נעשו את הדברים הנכונים.

דווקא נושא שאינו עולה חדשות לבקרים בתוקשורת, מאפשר לקלת את הזמן, לחקור דברים *לעומק*, להגיע למסקנות, ולבצע בשקט מאחורי הקלעים. הבעיה היא שלפוליטיקאים אין מוטיבציה לעסוק בנושא כזה, בדיוק מהסיבה שזה לא מתוקשר. פעמים נדירות יצא לי לשמוע פוליטיקאי אומר, מתוך (מה שנראה לי) תיסכול כנה: "לא משנה מה אני יעשה, משנה מה אני אגיד בטלויזיה".
המשולש הזה, בוחר-פוליטיקאי-תקשורת, יוצר לדעתי את המצב הזה, שהוא לעין ערוך טוב יותר ממה שיש במשטרים אחרים, אך עדיין, רק הרע במעוטו.

בתקופה הקרובה, מאחורי הקלעים של הצגת האקשן הזו, העוסקת באופן אינטנסיבי במלחמות, ומשחקת בה ממשלה רחבה, נתנת ההזדמנות לבצע את הדברים הנכונים בנושאים החברתיים-כלכליים.
בתקופת אוסלו, כשרבים חשבו שהנושא המדיני הולך לרדת מהפרק, התגלעו הקרע ושאר הבעיות החברתיות והכלכליות. אנתיפאדת אל-אקצה, די הצילה את המצב מהבחינה הזו, שוב כל ישראל ערבים זה לזה. עכשיו זה ידוע, ולכן זה מבחינתי המבחן האמיתי של הממשלה הנוכחית. יכולת יש. רצון? נחייה ונראה.
קטנוני. אני יודעת 34548
אבל נוכח הדיון המתמשך על 'אין' וה הידוע, הייתי חייבת:
לאין ערוך.
ניסיון נואש 32278
הטענה בסוף המאמר נשמעת כמו ניסיון נואש לשכנוע עצמי. תרבות, נופים, שפה אלו דברים טובים ויפים, אך האם הם מהווים סיבה להסתכן בלהיהרג או להיאלץ להרוג ?
לדעתי , כן 32292
עובדה : אנשים היו מוכנים למות עבור
הדברים הללו בדיוק במלחמות ישראל השונות.ובמהלך המאה העשרים אנשים בארצות אחרות היו מוכנים להרוג ולהיהרכג עבור כל זה.
אני מבין שעבורך אלה דברים שלא שווה להיהרג עבורם ומן הסתם גם לא להיאבק עבורם מלכתחילה. אבל מה לעשות :הצד השני מוכן להרוג להיהרג עבור הדברים האלה. וכדי להתמודד עימו בהצלחה כך חיבים לעשות גם אנו.
לדעתי , כן 32339
אחד הסטנדאפיסיטים ? אולי אראל סגל?
סכם את המצב באימרה הבאה:

"אני מכיר הרבה אנשים שמוכנים להרוג בשביל ארץ ישראל אבל אני לא מכיר אף אחד שמוכן לההרג בשביל ארץ ישראל" או משהו דומה.
לדעתי , כן 32340
אני לא מעוניין להרוג ואני לא בדיוק אשמח לההרג בשביל המדינה. אבל אני מוכן לקחת את הסיכון שזה יקרה כדי לגור פה, מהסיבות שפירטתי (גם אם מישהו חושב שזה נסיון נואש לשכנוע עצמי...).
לדעתי , כן 32356
הצהרה בהחלט אותנטית (ואף נוגעת ללב) ואשמח להצטרף אליה.
אבל הבעיה של החברה הישראלית היא הניסיון לבדוק את האינדיקטורים ברמה החברתית (לא האישית) שמשתמעים ממנה.
למזלינו יש לנו כאן אינדיקטור ברור (אפילו מדיד: שיעור ההשתתפות הפעיל של אזרחי המדינה במנגנוני הלחימה שלה. (או שרות מילואים פעיל ביחידה קרבית).
רק לתיזכורת בעבר נבנתה תפיסת הביטחון הישראלית על מציאות בה לאינדיקטור הזה יש ערכים גבוהים והושתתה על הנחה שרוב המאמץ המלחמתי יפול על כוחות אלו.
כיום אינני זוכר מספרים אך ההנחה הכללית שהמצב הוא עגום.
הבעיה אם כן היא הפער שבין התחושות האישיות של רובינו לבין המנגנונים החברתיים שהולכים ומתפרקים.
לדעתי , כן 32451
איני מבין כיצד ניתן להשוות ציונות לנאציזם. עם זאת, אני גם לא מבין כיצד יכול אדם אינטליגנטי למתוח ביקורת על אנשים הסבורים שציונות אינה מתנת האל ליהודים באשר הם.
אני אישית סבור שציונות היא בסה''כ דבר טוב ונדרש, אבל אני בהחלט מסוגל גם להבין אנשים הסבורים כי היא בסה''כ אידאולוגיה לאומנית קיצונית הדוגלת באפלייה(נכון עד כה) אשר אין לה מקום במחשבתו של אדם נאור ותושב העולם (לא נכון, עדיין לפחות). בשאיפה לפחות, רובנו היינו מעדיפים לחיות בעולם בו אין צורך בציונות
לדעתי , כן 32461
הערתך הקימתני מרבצי מול המחשב, אל מילון אבן שושן, ערך ציונות.
הוא מסביר את שאיפת הציונות כך: תחית עם ישראל והקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל ורכוז כל פזורי ישראל בתוכה.

אז אם כוונתך בעולם האוטופי לעיל, לעולם בו יהודים לא יצטרכו לברוח מארצות אחרות בגלל אנטישמיות, מסכימה.
אך נראה לי שלפחות לפי ההגדרה המילונית, הציונות איננה רק פתרון לאנטישמיות. יש לה ערך עצמי ותכלית שממשיכה ותמשיך גם כשיהיה שלום.. ומכאן ללאומנות קיצונית, נראה לי שעדיין יש מרחק.
האם המילון מגדיר את מהות המושג? 32536
האם תשני דעותייך על דברים בעקבות הגדרות במילון אשר אינן חופפות את דעתך?

קחי את הכתוב במילון בערבון מוגבל. גם מה שנכתב שם כדבר שכותבו ראה מבעד למשקפיים מסויימים.

חשבי - האם תושב העולם הממוצע קרא את אבן שושן בטרם קבע דעתו על ציונות? האם מה שהוא מגדיר כציונות הוא בהכרח מה שאת מגדירה כך?
לדעתי , כן 32483
מת על הטריקים הרטוריים הללו. הרי אם אני אגן עכשיו על הציונות, אני אוטומטית הופך לאדם שאינו "אינטליגנטי". נו, אז מה אני אמור לעשות? כדי להגיב לך, אני אוטומטית מטיח בעצמי עלבון.
אני אאלץ לספוג, אם כך, את העלבון, ולהזכיר לך שהלאומיות, שהציונות היא פשוט מקרה פרטי שלה, היא, גם כיום, האידיאולוגיה המקובלת ביותר בעולם. כל הדמוקרטיות שקמו אחרי מלחמת העולם השנייה, בעקבות סיום העידן הקולוניאליסטי, עשו זאת בהתבסס על תנועות לאומיות, ואין בכך כל רע. *ה*דרך להקים מדינה.
הציונות אינה דוגלת באפליה. האפליה הפכה לחלק ממנה כתוצאה מ(שים לב, ערן!)משגים של פוליטיקאים, מצד אחד, אי-התאמה תרבותית של יוצאי אירופה עם ערביי ישראל, מצד שני, והעוינות שהערבים בישראל ובסביבה הפגינו כנגד היהודים מרגע שאלו החלו להפגין רגשות לאומיים.
אפשר בקלות מופלאה לשאוף למדינת הלאום היהודי שתהיה מדינה דמוקרטית להפליא, ללא אפליה. לא מאמין? בעיה שלך.
לדעתי , כן 32494
בקריאה שנייה של תגובתי המקורית, אני מודה כי לא בחרתי את מילותיי בקפידה. יכול אדם אינטליגנטי למתוח ביקורת על אנטי-ציוניים. אני בעצמי עושה זאת. אך עם זאת, להטיח בהם דברי הבל לאומניים ופטריוטיים תוך רמיזה לצורך באיחוד השורות בשעה קשה זאת וכו וכו, הינה התנסחות כמעט פשיסטית שאין לה מקום בשיח נורמלי, אלא לכל היותר בתוכנית טוק שואו בערוץ 2. השמאל האנטי ציוני, עם כל הנזק אשר הוא גורם לנו, מורכב מאנשים אשר תפיסתם, באם הייתה מאומצת ע"י כלל הציבור, כולנו היינו מריעים לה ומשבחים אותה. ניתן להשוות זאת לפציפיזם - כשלעצמו רעיון נשגב, לו היו כלל בני האדם קמים ומחליטים שאין צורך לפתור סכסוכים בכוח הנשק, עולמנו היה טוב יותר. עם זאת, בפועל הרעיון הינו אווילי וחסר שחר מאין כמוהו בעולם בו אנו חיים כיום - גאנדי הינו עדיין היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

ובאשר לטענה שהציונות אינה דוגלת באפלייה - נו באמת, דובי הלא בתוך עמך אתה חי. האם אתה באמת סבור שמתן שוויון לערביי ישראל, תוך שמירה על צביונה היהודי של המדינה הינו אפשרי? מהומות אוקטובר הינם רק דוגמה אחת לחוסר התוחלת שברעיון זה. מתן שוויון לערבים ישראלים אינו אפשרי בלא ביטול חוק השבות. לו הייתי מספר לך לדוגמה שבבלגיה קיים שוויון בפני החוק בין הפלמים לוולונים אך קיים חוק המאפשר אך ורק לוולונים להגר לארץ תוך מתן סל הטבות מפואר היית מגנה זאת - ובצדק - כגזענות לשמה. מדוע המצב אצלנו יהיה שונה?
עובדה היא שכלל מנהיגי המדינה מאז הקמתה לא סבורים כך, וכן גם רוב הציבור היהודי והערבי בארץ.
לדעתך זה אפשרי? זאת כבר בעיה שלך
לדעתי , כן 32520
לא אמרת כלום. גם הימין הקיצוני, עם כל הנזק שהוא גורם לנו, מורכב מאנשים אשר תפיסתם, באם הייתה מאומצת ע''י כלל הציבור, כולנו היינו מריעים לה ומשבחים אותה. זו המשמעות של ''מאומצת ע''י כלל הציבור''.

ישראל בתחילת דרכה, להזכירך, עמדה בפני אוכלוסיה מקומית עויינת שגודלה מאיים על עצם קיומה. אפשר להבין את האינטרס של המדינה להגביל את ההגירה של קבוצות עוינות נוספות אל תוכה.
כמובן שאני מאמין שלחוק השבות אין מקום במדינת ישראל של ימינו, וכי חוקי ההגירה צריכים לעבור שינוי מקיף. ובכל זאת - חוקי ההגירה של מדינה הם מקום אחד בו לא ניתן לדבר על אפליה, שכן זו זכותה של מדינה להחליט את מי היא רוצה להכניס ואת מי לא.
לדעתי , כן 32547
ללא ספק לא! רובנו לא היינו מריעים תפיסה זו כלל, בתור אנשים הומניים התומכים בשוויון בני האדם ושמירה על זכויותיהם באשר הם.

אפשר להבין את האינטרס של מדינה באשר היא להגביל את ההגירה של קבוצות עוינות נוספות לתוכה. אם כך מדוע איננו מרשים לידידנו המיקרונזים הגירה חופשית למדינת ישראל?
אדם אשר אינו מביט על התמונה הכוללת, יכול בהחלט לראות בחוק השבות חוק גזעני. ואדם בעל תפיסת עולם מתקדמת יחסית אשר מביט באובייקטיביות על הנושא מבין זאת, גם אם לא מצדיק זאת.
לדעתי , כן 32552
"חוקי ההגירה של מדינה הם מקום בו לא ניתן לדבר על אפליה, שכן זכותה של מדינה להחליט את מי היא רוצה להכניס ואת מי לא".

לצורך הדיון, בוא נגדיר שכל העדפה של אדם אחד על פני אחר היא אפליה, אבל יש אפליות לגיטימיות, ונתווכח האם אפליה נתונה היא לגיטימית או לא. אני חושב שזה יהיה יותר נוח.

האמנם בקבלת אזרחים חדשים אין לגיטימי ולא-לגיטימי? אם ארץ שבאופן כללי קולטת הגירה - ארה"ב, קנדה, אוסטרליה - תחליט פתאום שיהודים ושחורים היא מסרבת לקבל (מבלי לשנות שום דבר אחר במדיניות ההגירה), האם זה ייתפס בעולם כלגיטימי? האם בעיניך זה יהיה לגיטימי? בעיני, אינסטינקטיבית, לא - אבל אני מודה שלא חשבתי על העניין לעומק, עדיין.

למדינות רבות, נדמה לי, קל להגר אם יש לך כישורים מקצועיים (אתה איש מחשבים מבריק, למשל), וקשה להגר אם לא. יש כאן אפליה מטעמי כישורים, אבל אפליה כזו היא מקובלת: למשל בקבלה למשרה בשירות המדינה.

קבלה עפ"י מוצא לאומי ("דם"), בהגדרה שהולכת דורות רבים אחורה, קיימת בדומה לישראל גם בגרמניה, ושנויה שם במחלוקת.

דומני שבארה"ב, בתקופה מסויימת, היתה מדיניות הגירה לפי מכסות, המבוססות על יחסי קבוצות המוצא הנוכחיות (אז) באוכלוסית ארה"ב. כלומר, אם 10% מהאוכלוסיה הם יוצאי אירלנד ו-‏12% יוצאי איטליה, אז מכסות ההגירה לשנה הבאה יקצו 10% לאירים ו-‏12% לאיטלקים. יש כאן אפליה בוטה מהזווית של המבקשים להגר לארה"ב (לאנשים מזימבבווה, נניח, אין שום סיכוי), אבל מזווית מסויימת מדובר בקריטריון אובייקטיבי והוגן: הוגן כלפי אזרחיה הנוכחיים (אז) של ארה"ב. עומדת מאחוריו ההנחה שיוצאי אירלנד (למשל) הם קבוצת-אינטרסים לגיטימית, ויש להם שאיפה לגיטימית להגדיל את חלקם היחסי באוכלוסיה.

אם מקבלים קריטריון כזה, ברור שמדיניות ההגירה של ישראל אינה הוגנת - אי ההגינות שלה אינו כלפי המבקשים להגר לישראל, אלא כלפי הקבוצות שחיות כאן כיום. מצד שני, אפשר להכניס למשוואה את הריבוי הטבעי, ואז העניין מסתבך שוב...
לדעתי , כן 32576
רגע רגע. אתה משווה את חוק השבות לחוק שאוסר על בני לאומים מסויימים (יהודים וכושים) להכנס. קצת שונה: חוק השבות קובע מי-כן, ולא מי-לא.

אפשר לטעון שזה דומה - דבר והיפוכו. דמות ורקע, אם תרצה ("אסור למי שלא יהודי"). אבל אם החוק הקנדי לא היה מדבר על "אסור ליהודים וכושים" אלא על "אסור למי שאינם צאצאים של קנדים", גם אז הוא היה בעייתי?

לדעתי האישית יש לבטל את חוק השבות, לא משום שהוא גזעני אלא משום שיהודים שלא ניצלו, בחמישים השנה האחרונות, את האפשרות לעלות לארץ - זבש"ם. יש להפסיק לתת אזרחות אוטומטית (מ*כל* סיבה, כולל אפילו איחוד משפחות) ולהעניק אזרחות ב"שלבים", רק אחרי שהמבקש גר כאן מספר שנים מסויים (כתושב זמני), שירת בצבא (או בשירות לאומי) אם הוא בגיל המתאים, לא ביצע עבירות פליליות וכו'.

לטענת "היהודים הנרדפים" יש לענות בסעיף בחוק ההגירה שיאפשר לכל יהודי מאיזור מלחמה או רדיפה להגיע לישראל כאל "ארץ מקלט", אולם, שוב, הוא לא יזכה לאזרחות אוטומטית. (למה "כל יהודי" ולא "כל אדם"? בגלל מגבלות ריאליות. בסופו של דבר, מדינת ישראל הוקמה כמדינת מקלט לעם היהודי).

הערה לא קשורה אבל מעניינת: בעקבות חוק השבות, מדינת ישראל היתה המדינה היחידה בהסטוריה העולמית, למיטב ידיעתי, שהביאה ילידי אפריקה לתחומה שלא במסגרת סחר בעבדים. (את הסחר האנושי הישראלים עושים באירופאיות דווקא).
לדעתי , בכל זאת לא 32579
כל תנועה לאומית, by definition, דוגלת באפליה כזאת או אחרת, על בסיס לאומי. כך גם הציונות. העובדה שמדינת ישראל (הציונית), הקצינה מגמה זאת, מסיבות כאלה ואחרות (שכולן, או לפחות רובן, פורטו בתגובות שונות כאן באייל), אינה מלמדת על כך שזה המצב ההכרחי. מתן שוויון לערביי ישראל, תוך שמירה על צביונה היהודי, לא רק שהוא אפשרי, הוא אף מתבקש, ויותר מכך - הכרחי. מהומות אןקטובר הינן רק דוגמא אחת לחיוניות הדבר.
יחד עם זאת צריך להבחין בין מתן שוויון זכויות מלא לאזרחיה הערבים של מדינת ישראל (ולאזרחיה הסינים, הדנים, האוקראינים וכל השאר) ובין מתן מעמד לאומי לאומה הערבית הפלסטינאית *בתוך* מדינת ישראל. (יש להניח שמתן מענה לשאיפות ולצרכים הלאומיים של האומה הערבית הפלסטינאית מחוץ לגבולות מדינת ישראל, יעזור במידת מה לייתכנותו של מצב זה).
arab death 32352
in its zeal in kissing the oily butt of the arab world to maintain oil flow and to play "holier than thou", the west is again embarking on a new road to munich.

for those unfamiliar with history, britain, france, and the democratic west sacrificed a sister democracy, czechoslovakia to appease hitlers germany.

today another democracy, israel is again being sacrificed to appease the authoritarian and repressive arab world.

chamberlain said that hitler had "legitimate grievances", that the poor sudeten germans were being discriminated against and persecuted by the czechs. it was bullshit, but it was convienient. the germans were constantly agitating for a union with germany, and acting against czechoslovakia. so, germany took the sudetenland, and soon ALL of czechoslovakia.

today, israel is being asked to appease a hostile population whose goal is its destruction.

i keep hearing about the poor mistreated arabs in israel. despite their hostility and non-existant loyalty to israel, israeli arabs have their own political parties, send representatives to the parliament, can vote, and have freedom of the press. of course all you ignoramouses out there either convieniently ignore or are ignorant of the fact that no arab citizens in any of the countries in arab nations have these rights.

israel allows what is analogous to the kurds having a recognized political party in iraq that routinely criticizes and condemns the government both in parliament (if iraq had one) and in the public press, as well as openly assisting and supporting the iranians against iraq (if this tale took place during the iran-iraq war) they would last oh, maybe 33 seconds before saddam slaughtered them, their families, their dogs, and their camels.

like muich, the west thinks they can deal with the arabs within a western framework, arrogantly assuming because they have certain values that eveyone does. the arabs despise the west. they still remember the crusades, the reconquest of spain, and the colonial humiliations of the 19th and 20th centuries.

i dont know what standard of comparison you use to guage israeli actions. some utopian ideal that does not exist maybe? because if you compare israel to the arab world, you would not be making such idiotic judgements.

what values does the west share with the arab world? personal, religious, political, and social freedom do not exist in the arab world. why is the west so eager to sacrifice a sister democracy which shares these values to a despotic, repressive, hostile arab world.

like chamberlain, is it afraid of the inevitable clash between the west and the islamic world, and hopes by appeasing them now it will avert the coming conflict?

winston churchill said it best..."britain had to choose between dishonor and war...it chose dishonor, it will have war...."

הוצאת לי את המילים מהפה... 32580
לא הייתי מנסח את זה טוב יותר בעצמי...
לדעתי כן. 32297
זה המקום שלי.
כאן אני חיה וכאן אני גם רואה את עצמי חיה בעתיד.
יש עוד מקומות נפלאים בעולם, אין לי ספק. לביקורים, לא לחיות.
זה הבית שלי, ובשביל הבית שווה להלחם.

דמוסתנס.

(מקווה רק שלא נפצח פתאום בשירה ספונטנית של "כאן נולדתי" :-) )
סקטור האבטחה 32303
מסתבר שהרעיון של חברות האבטחה כפתרון לבעיית האבטלה (רעיון של הבוס שלי, אגב, ומכאן הציטוטים של אנשי חברות האבטחה) הוא יותר רציני משחשבתי. היום בניזרי התראיין ברשת ב' ואמר שהוא העביר הוראה ללשכות התעסוקה להפנות יוצאי יחידות קרביות לחברות אבטחה... מסתבר שאי אפשר לכתוב בדיחה פה בלי שמישהו יקח אותה ברצינות.
אגב, רעיון של לימור לבנת, לפי בניזרי. סתם שתדעו.
סקטור האבטחה 32331
לא ידעתי שמצוקת האבטלה הגדולה ביותר נמצאת בקרב החיילים המשוחררים. יש משהו שחייל משוחרר לא יכול לעשות? מלצרות, בניין, דלק, פקידות, סבלות, מכירות, מה לא? איך הנחייתו של בניזרי תגרום למפוטרי מפעלי הטקסטיל בני החמישים למצוא עבודה?
Roma a victor 32383
לפי ספרי היסטוריה מיושנים ששוכבים אצלי על המדף. היתה פעם מדינת אימפריה מאוד רצינית עם שטחים מאוד נרחבים, שלה היתה בעיית מעמדות עוד יותר רצינית, עם פערים חברתיים וכלכליים כל כך רציניים שזה כבר היה מצחיק. ונחשו איך מצב האבטלה, הפערים, ומחייה על כספי ביטוח לאומי נפתרה אצלהם. ע"י תוכנית הבראה חברתית נכון? לא. ע"י תוכנית כיבושים לאומית. בתוכנית זו כל מי שרצה כסף אדמה ותעסוקה לשנים הבאות, התגייס לאבטחת האימפריה בלגיון הרומי. אם נהרגת לא קיבלת כלום זה נכון. אבל היתרונות היו שאם תחייה (ורוב הסיכויים היו שתחייה, כי זה היה אחלה של צבא) תקבל משרה מכניסה, רכוש רב ועבדים מבוזזות, ולאחר מכן אדמה חקלאית לעיבוד על השטח הזר שעליו עשית שרות כה נאמן למדינתך במשך שנים.

ככה חיו להם הרומאים באושר ועושר עד 500 לספירה בערך. שזה הרבה מאוד זמן דרך אגב. כך שלי תוכנית שכוללת מיגור אבטלה ע"י גיוס אנשים למשרות ביטחון, לא נראית כדבר שביסודו רק הומוריסטי. אחרי הכל...היו דברים מעולם.
Roma a victor 32386
נהיר לך, שחלק אינטגרלי מן השיטה ההיא היה כיבוש מתרחב של עמים זרים. כלומר, אם תרצה להפעיל את הפתרון הרומאי, תצטרך להתחיל בהגשמת חלום ארץ ישראל הרחבה - מן הנילוס ועד הגנגס - לכל הפחות. אני די חושב שזה לא יראה בעין טובה מצד העולם, אם כי סביר להניח שהם כבר יהיו עסוקים במלחה''ע השלישית.
נהיר לי נהיר לי... 32502
רומא זה רומא
וישראל זה ישראל.

...דרך אגב על איזה מלחה"ע שלישית אתה מדבר ?
עודד שחר - מכיר ? 32319
ערוץ 1 מתהדר בכתב ופרשן הכלכלי בעל המודעות החברתית הגבוהה ביותר מבין כל עמיתיו. עודד שחר היה זה שביקר בחריפות את משכורותו של עמירם סיוון כשזו התפרסמה. עודד שחר הוא הפרשן היחיד שזעק את כאבם של פועלי קרית הפלדה בעכו בצורה אותנטית ומזדהה. עודד שחר מקפיד כמעט תמיד לפתוח את דבריו בסקירה על הצד החברתי של הכלכלה שלנו.
ממליץ בחום לצפות בו. בכל זאת יש עתיד מסוים לערוץ הציבורי.
עודד שחר - מכיר ? 32324
מכיר היטב, מעריך ומכבד (למרות שלא תמיד מסכים, אבל זה מותר...) - ובכל זאת, עודד שחר, על מודעותו החברתית, לא מקבל במה אלא כשיש לו איזה גרף נאה להציג, או כמה תמונות של מציתי-צמיגים בפתח מפעל. הבעיה שלי אינה עם כתב זה או אחר, אלא עם המערכת ושיקוליה, שנוגעים לרייטינג, ואינם נוגעים למשימה החברתית המוטלת לפתחה מעצם היותה מערכת של שידור ציבורי.
עודד שחר - מכיר ? 32332
לא הסברת ממש איך סיקור חדשותי נרחב של הבעיות החברתיות יביא לשינוי המיוחל. מה, זה יגרום לאלפי בעלי-מצפון נרגשים (ובעלי עבודה) לצאת לרחובות ולבזוז חנויות? זה יגרום לאיזה אופנובנק רובין-הוד לשדוד את בנק הפועלים ולחלק את השלל לעניים? זה יגרום למאות אלפי מצביעים לבחור במפלגות שאכן מנסות לשנות את המצב ולהפיל מהשלטון את הפוליטיקאים האדישים?

בכלל לא. אתה עיתונאי ולכן לוקה, לדעתי, בחזון רומנטי בדבר היות התקשורת "לוחמת החופש והצדק", אך רק כשתביא הסברים פשוטים וקונקרטיים בדבר יכולתה לשנות משהו אני אבין על מה אתה מדבר.

ועוד הערה - מהי חשיבות המינון החדשותי בכלל? אתה חושב שאם עכשיו עודד שחר מדבר 10 דקות על המצב הקשה, אך מלווה לאחר מכן ב-‏10 שעות של דודו טופז ו"מי רוצה להיות מיליונר", גורם לי ולצופים לשכוח לחלוטין מהמציאות ולשקוע באוטופיה חלומית? בסדר, יש בישראל 200 אלף מובטלים והמצב על הקרשים; נו, כמה צריך לדבר על זה?
עודד שחר - מכיר ? 32341
אני מאוד מקווה שהסיפור הנרחב *לא* יגרום לאנשים לבזוז חנויות. אני גם לא אראה בהם "בעלי-מצפון" אם כך ינהגו. אני לא קומוניסט.
הסיקור הנרחב יהפוך את הנושא לבן-בית אצל כל אחד. מישהו אמר שהבעיה עם הסיקור הנרחב הוא שכיום לכל אדם יש דעה על הנושאים המדיניים - גם אם אין להם מושג, והנושא המדיני יצא מידיהם של המומחים והפך למשהו המוני יותר. אני לא רואה בזה בעיה. אני רואה בזה חלק מהפתרון. הבט על האתר - כמה אנשים כותבים על פוליטיקה, מנהלים דיונים (לא רק פה, מן הסתם) ובסופו של דבר, דעת הקהל הזו מביאה לשינוי מהותי בהתנהגותם של הפוליטיקאים. אבל כמה אנשים מדברים על הכלכלה? מעטים. כי אנשים מרגישים שכלכלה זה משהו למומחים, משהו שהאדם הפשוט לא יכול להבין בו. משהו שדוחפים למוסף מיוחד, שהאנשים הרגילים לא צריכים לקרוא.
סיקור נרחב יהפוך את הנושא למשהו שלכל אדם יש דעה עליו, נושא שמדברים עליו, נושא שחברים מתווכחים עליו בסלון. כשזה יקרה, מפלגות שרצות לכנסת לא יוכלו להמשיך להתעלם מהנושא החברתי, ויאלצו להציג עמדות מסודרות, ואנשים גם יעקבו אחרי קיום ההבטחות, ויותר מכך - אחרי מבחן התוצאה.

החשיבות היא לא במינון התקשורתי, אלא בעיתוי ובסגנון הסיקור. סיקור שמתרכז באדם מסויים (העניים שאין להם כלום במקרר), אינו עוזר. מחקרים שנעשו הראו שכשנושא מוצג באופן כזה, הנטייה של הצופים היא להאשים את העניים עצמם בבעיותיהם. כשנושא מסוקר על-ידי דיווח נרחב שסוקר את השתלשלות העניינים, את האחריות הממשלתית, הצופים מטילים את האשמה יותר על הממשלה.
אבל עיקר הרעיון שלי הוא שבמקום לחכות שיקרה משהו - לדווח גם כשלא קורה. התקשורת איבדה לחלוטין את הקונספט של הפולו-אפ. למה העיתונות חייבת להסתמך רק על ההודעות לעיתונות של הלמ"ס? בשביל לדעת מה הלמ"ס אומר, אני יכול להכנס לאינטרנט ולקרוא בעצמי. למה שלא יבוא יום אחד אותו אדון שחר, בלי שום פקס מהלמ"ס או ממשרד העבודה והרווחה, ויגיד: תשמעו, לפני שלושה חודשים אמר כאן באולפן זה השר שלמה בניזרי שהוא מתכנן לעשות כך וכך. הנה מה שנעשה עד כה, והנה מה שלא נעשה, והנה ההשפעה של זה על מצב המשק, והנה מה שהמומחים אומרים שיקרה בעקבות זה בעתיד.
סתם ככה, אאוט אוף ד'ה בלו.
רק כשהסיקור יהיה כזה - תוכל להיווצר דעת קהל ציבורית אמיתית ולא חולפת.
עודד שחר - מכיר ? 32358
אגב כלכלה כנושא לשיחת סלון, נראה לי שארה"ב ידועה בתחום הזה. (אם זכרונותי מ-Family Ties משרתים אותי).

בין היתר, ערוצי חדשות אמריקניים גדושים במידע כלכלי, שלי, כאדם, שכפי שתיארת מרגיש, כאילו הכלכלה היא משהו למומחים, הוא חסר משמעות.

השאלה היא, מיהו הסובב, ומיהו המסובב.
מבחן התוצאה-בדיוק על זה אני מדבר 32408
לעניות דעתי, למרות/בגלל התעסקות תקשורתית אובססיבית, כל עניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נוהל באופן כושל לאורך 30 שנה, כי
במקום לדבר על פרקטיקה דיברו על אידיאולוגיה.
עודד שחר - מכיר ? 32343
לאחרונה יצא לי להתווכח עם מישהו שטען בלהט שאם דברים מסוימים במדינה לא נראים לי ,אז או שאני אעשה משהו או שאשתוק לנצח, מכיוון שגם בזמנים רגילים קשה לשתוק נתתי לאיש בראש על המשפט האומלל ההוא.
וכל זה למה? יש לי כאזרח מקום אחד להשפיע וזה בקלפי בלבד. לכן אני מצפה מהעיתונות והחדשות להעלות את הדברים החשובים לי כאזרח הדואג לאיכות חייו במדינה.
כיום המצב המדיני הוא נתון כמעט קבוע וזו השעה ללחוץ על הנושאים הפנימיים כגון אבטלה. כפי שאתה יודע צריך כסף כדי לממן מלחמות, מיסים .
הדבר היחידי שאיני מסכים עם דובי הוא שהטלויזיה הציבורית יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. כפי שידוע מהמנכ"ל עפורש מדובר במינוי פוליטי שנועד לשמש במה לדעתה של המפלגה השולטת
עודד שחר - מכיר ? 32348
המנדט של רשות השידור הוא חופשי, תיאורטית, מהשפעות פוליטיות. מובן שהשפעות כאלו קיימות, מעשית, אבל לדעתי הבעיה היא הרבה יותר עמוקה. מעיתונאים בסדר הגודל שיש בערוץ הראשון, הייתי מצפה להלחם כנגד מי שמנסים לצנזר אותם. החשש שלי הוא שאין שום צינזור, כי אין מה לצנזר.
עודד שחר - מכיר ? 32355
והנה, אביב לביא מביא היום במוסף הארץ דוגמא טובה למאבק של כתבים ועורכים כנגד כפייה פוליטית:
קבוצה של עובדים בכירים בקול ישראל כתבו את המכתב הבא לחברי מליאת רשות השידור:
"בחודש אוגוסט הקרוב עומדת להסתיים תקופת כהונתו הרביעית!!! של אמנון נדב כמנהל קול ישראל. אנו פונים אליכם כדי שזו תהא תקופת כהונתו האחרונה בתפקיד. לא יעלה על הדעת כי מי שהפך את החמקמקות לאומנות, או ההתרפסות בפני פוליטיקאים לשגרה, את ההישרדות בתפקיד למטרה ואת עוצמת תפקידו למכשיר לצורך הישרדות, יוסיף ויעשה זאת פעם נוספת בתקופת כהונתכם."
שיהיה להם בהצלחה.
עודד שחר - מכיר ? 32357
נו ,אז מה יהיה בסוף?
שיהיה לנו בהצלחה.
אגב משפטך בדבר אור לגויים ,שוב מזכיר לי את עניין מהי הדרך של המדינה שבתוכה יותר ממיליון אזרחים "זרים"
עודד שחר - מכיר ? 32363
המשפט בנוגע לאור לגויים נאמר בחצי בדיחות הדעת - שהרי אני עצמי רואה בעצמי גוי. הכוונה הייתה לא משמעותו המילולית של הביטוי, אלא פשוט שישראל, כמדינה, תזרח כמקום הומני, כדמוקרטיה אמיתית, וכמדינה מוסרית. אוטופיה, כמובן, אבל מותר לחלום.
עודד שחר - מכיר ? 32365
מה אתה לא יהודי? ת'שמע אני לא יודע עם אני יכול לדבר איתך :)

לא התייחסתי למשפט עצמו אלא לאסוסיאטציה.
משהו כמו פכיכולוגיה בגרוש.
עודד שחר - מכיר ? 32368
אני ישראלי, ואני מתכחש ליהדות שמדביקים לי גורמים מסויימים. יהדות, מבחינתי, היא דת, ואני אינני אדם דתי. לכל היותר ניתן לטעון שאני יהודי במוצאי. אני מוותר על הכבוד.
כמובן שבכך אינני שולל את היהדות, או את קיומם של יהודים חילוניים. עניין של הגדרה עצמית.
עודד שחר - מכיר ? 32371
סתם מתוך עניין אישי . במה אתה או יותר נכון איך אתה מאמין ובמה?
דרך חיים או אלהים היינו אך.
אתה יכול להשתמש בכתובת שלי למתן תשובה פרטית אם בה לך
עודד שחר - מכיר ? 32377
אני לא "מאמין" בשום דבר. אני *מקבל* את התאוריות המדעיות הנוכחיות, עד שיוכחו כשגויות. כמובן שיש לי ערכים, אך אני משתדל בדרך-כלל לבסס אותם על סיבות תועלתניות (לא נהנתניות, תועלתניות. הבדל חשוב).
עודד שחר - מכיר ? 32345
כבר הרבה זמן שאני לא מסתכל על החדשות בערוץ 2. בזמנו, הכתב הכלכלי שלהם היה אורי גינוסר.
בכל פעם שמר גינוסר היה מעלה כתבה לאוויר, רציתי לשבור את הטלויזיה. תמיכתו של גינוסר בבעלי ההון, היא ללא עוררין. הוא שונא את העובדים, כי הם שובתים. את משרד האוצר הוא אוהב, רק בתנאי שהוא נלחם בשכירים ובמשכורותיהם, מצד שני אם משרד האוצר מטיל מס, אז הוא שנוא.
משק כמו שגינוסר היה רוצה לראות, אפילו אם הקפיטליזם ארה"ב זנחה.
הבעיה היא שדרך כתבים כמו גינוסר משיגים בעלי ההון שליטה, ע"י שטיפת מוחם של הצופים.
הכל אמת 426102
הכלכלה היא תחום חברתי הנשען על עקרונות מתמטיקה ולא מתמטיקה בלבד או בשירות החזק
אז מה? 32326
אז מה? והרי כל מה שאתה אומר לא חדש ולא מוסיף. דעות בגוון דומה ניתן למצוא בטורים הפופוליסטים של ברנע, מיברג, ובעצם כל הפובליציסטים בעיתונים המרכזיים. בשביל זה צריך אמצעי תקשורת אלטרנטיבי?
אז מה? 32344
אם ב"אלטרנטיבית" אתה מתכוון "כאלה שמתנגדים לכל מה שהמדינה עושה", אז טעית בכתובת. אתה מחפש את המתנגדים-בפרינציפ שיושבים באינדי-מדיה. דעותי על אינדי-מדיה ידועות, אני חושב, ואם לא - אתה יכול לנחש אותן.

האייל הקורא, כידוע לך, פועל כדי לספק במה לכל הדעות בישראל (או יותר נכון - בקרב דוברי העברית - שהרי גם מר מאן פרסם אצלנו מאמר או שניים), ולא רק בעבור השמאל הקיצוני שאתה מייצג, למשל. אז לפעמים, צר לי, יש גם איזו אמירת מיינסטרים באתר, ולעיתים - אללי! - אפילו איזה מאמר ימני, ואפילו איזה מאמר או שניים מנקודת ראות דתית. אם זה כל-כך מפריע לך שאין כאן רק את החומרים שאתה מגדיר כ"אלטרנטיביים", אני מאוד מתנצל. לכאן באים אנשים שמוכנים לשמוע כל מיני דעות, לא רק את אלו שלהם.

אה, ואני אישית לא רואה באייל "אמצעי תקשורת אלטרנטיבי". זה שהוא יושב באינטרנט לא הופך אותו ל"אלטרנטיבי". זה אמצעי תקשורת, נקודה.
''ולעתים אפילו איזה מאמר ימני'' 32369
נו באמת. כל קורא ותיק יודע שבמדור הפוליטיקה של האייל מתפרסמים לפחות שניים או שלושה מאמרים ימניים מובהקים על כל מאמר שמאלני אחד. מה, לא שמת לב?

אני לא טוען שאתה צריך לשמור על איזון באופן מלאכותי, אבל אני חושב שגם הפוזה של הקוזק הנגזל לא מוסיפה לך הרבה כבוד.
''ולעתים אפילו איזה מאמר ימני'' 32376
זה היה בצחוק, אסף. אני יודע טוב מאוד מה היחס בין מאמרים ימנים לשמאליים. אני יודע גם שאם כל מה שמגיע לתיבה שלי היה מתפרסם, היחס היה עוד יותר גבוה לטובת הימין (אין לך מושג כמה ''מאמרים'' בני חמש שורות שאינם כוללים דבר פרט להתלמויות לאומניות ורצחניות אני מקבל).

מה לעשות - השמאלנים הפסיקו לכתוב. אתה מוזמן לשפר את היחס. אתה יודע לאיפה לשלוח מאמרים.
''ולעתים אפילו איזה מאמר ימני'' 32416
בדיקה *זריזה ושטחית בע"מ* העלתה שישנו יתרון קטן למאמרים "ימניים" לעומת "שמאלניים" במדור פוליטיקה מאז פרוץ איתיפאדת אל אקצה.
לפני פרוץ המאורעות, יש יתרון ברור עד עצום למאמרים "שמאלניים".
''ולעתים אפילו איזה מאמר ימני'' 32417
איזה צירוף מקרים מפתיע!
''ולעתים אפילו איזה מאמר ימני'' 32428
יתרון קטן? נראה לי שהבדיקה של כבודו היתה אפעס קצת שטחית מדי. בוא ניקח את עשרים המאמרים האחרונים (כמדגם, מחוסר זמן לעבור על כולם), ונחלק אותם לקבוצות לפי האוריינטציה הפוליטית שלהם, אם יש כזאת. כמובן שאתה מוזמן לחלוק על הסיווג שאני נותן לכל מאמר, ואפילו סימנתי חלק מהם בסימן שאלה כאות לכך שאני לא בטוח במאה אחוז לגבי הסיווג שנתתי להם.

קטגוריה על פרקליטת המדינה - ניטרלי.
לנתניהו נגמר הקסם - ימני.
ועדת אור, או אולי ועדת חושך? - ניטרלי.
לבנון, שנה אחרי: אופטימיות זהירה - שמאלני (נניח).
לבנון, שנה אחרי: נסיגת האיוולת 2 - ימני.
ואז הם יבינו... - ימני.
רק לא להחמיץ את השעה - ימני.
ואלה שמות - ניטרלי.
ולבנון אין די בער - ניטרלי (?).
וזה שיורד - שמאלני.
זה שעולה - ימני.
השמאל מצחצח חרבות - ימני.
השבת של ברק - ימני.
שיראה לי את הלבן בקלפי - ניטרלי.
האבן האחרונה - ימני.
לא נבל, אבל גם לא חכם. - ימני.
ההיבריס של אהוד - ניטרלי (?).
אינטרלוד רומאי - ניטרלי (?).
גנרלים כמדינאים - ניטרלי.
שיגרה זה רע? - ניטרלי.

התוצאות במדגם: תשעה מאמרים ימניים, שניים שמאלניים. לא בדיוק "יתרון קטן" כפי שכתבת. גם אם תשכנע אותי שיש עוד שלושה מאמרים ניטרליים שהם בעצם שמאלניים (וזה לא יהיה קל), נגיע ליחס של כמעט פי שניים בין הימין לשמאל.
''ולעתים אפילו איזה מאמר'' 32440
הלו, הלו!

קטגוריה על פרקליטת המדינה - ניטרלי.
לנתניהו נגמר הקסם - אנשלוביץ.
ועדת אור, או אולי ועדת חושך? - כותרת לא מוצלחת.
לבנון, שנה אחרי: אופטימיות זהירה - דרום.
לבנון, שנה אחרי: נסיגת האיוולת 2 - צפון.
ואז הם יבינו... - אנשלוביץ.
רק לא להחמיץ את השעה - מלוח.
ואלה שמות - ניטרלי.
ולבנון אין די בער - שלילי.
וזה שיורד - חותר תחת אושיות המשטר.
זה שעולה - חותר תחת אושיות המשטר.
השמאל מצחצח חרבות - ימני.
השבת של ברק - פרסומת לאבקת כביסה.
שיראה לי את הלבן בקלפי - פירוד, ועוד איך פירוד.
האבן האחרונה - בכלל לא מאמר פוליטי.
לא נבל, אבל גם לא חכם. - ניטרלי.
ההיבריס של אהוד - נפט.
אינטרלוד רומאי - השתלבות (!)
גנרלים כמדינאים - ניטרלי.
שיגרה זה רע? - פירוד.

יאללה, נמאס. שמאל ימין שמאל. כמה אפשר.
LOL 32444
מהמצחיקות. מהמצחיקות שבתגובות באייל.
''ולעתים אפילו איזה מאמר ימני'' 32443
או K...
בדיקה מעט יותר מעמיקה:

1. "לנתניהו נגמר.." ו"שיראה לי את הלבן..." שניהם ניטרלים, או שהראשון ימני והשני שמאלני

2. "ההיבריס..." - שמאלני, במשפט אחד: המאמר מסנגר על ברק מבחינת השאיפות הכינות, ומתרץ את כשלון קמפ-דויד כטעות טקטית של ברק, ולא טעות אסטרטגית של השמאל.

3."אינטרלוד... " שמאלני, מאותה סיבה של 1.

התוצאה: 8 ימניים, 5 שמאלניים.

אני חוזר בי ומשנה את האבחנה: "יתרון ניכר"

בדקת את התקופה שלפני פרוץ המאורעות?
''ולעתים אפילו איזה מאמר ימני'' 32448
אסף שלום,

הסיבה המרכזית ל'העלמותם' של מאמרים שמאלניים שונים נובעת, בין היתר, משתיקתו המתמשכת של מר גורביץ.

מר גורביץ הפסיק למעשה לפרסם זמן מה לאחר פרוץ
'אינתיפדת השיבה' ‏1, ולעניות דעתי יש בהחלט להיצר על מגמה זו, היות ודומה כי מחבלים/לוחמי-חופש אימצו לכאורה חלק מהצעותיו, הדנות ברצח מכוון וכללי של מתנחלים באשר הם.

מר גורביץ עצמו מעודו לא נקט עמדה נוספת בנדון לאחר 'אימוץ' דיעות אמור זה. חבל.

שלך

אלכסנדר

1 שמה המדוייק של אינתיפדה זו בתחילתה. לאחר שהובהר למספר גורמים פלסטינאים כי שם זה עלול להתגלות כבעייתי, ועל שינוהו ל'אינתיפדת אל אקצה'.
תגובה קצרה 32459
שתיקתי נובעת מדבר מאד פשוט: התיאשות מאפשרות לשינוי. כל זמן שחשבתי שלמה שאני אכתוב יהיו שומעים, שיתכן ותהיה להם השפעה, טרחתי לכתוב.

המלחמה הנוכחית, הבחירה האבסורדית בין ברק לשרון (בקרוב: בין שרון לנתניהו), העובדה שהשמאל פשוט נמחק מהמפה הפוליטית, וגילויי ההתלהמות יוצאי הדופן של החודשים האחרונים, שכנעו אותי שחבל על הזמן ועל האנרגיה.

אני עדיין קורא עיתונים, אבל אני לא יודע כמה זמן זה יימשך. אין ספק שאני מקדיש להם הרבה פחות זמן מבעבר.

הריגתם של מתנחלים לא הפכה ללגיטימית יותר או פחות כתוצאה מכתיבתי. אינני חוזר בי מעמדתי, האומרת כי הריגת מתנחלים בגירים אינה ראויה לגינוי (ודוק: אין פירוש הדבר שהיא ראויה לשבח. מדובר באמצעי שלילי, הננקט במצב שלילי.)
תגובה קצרה 32462
תארתי לעצמיץ כי זו הסיבה לכך שקולך נשמע כאן הרבה פחות מבעבר. נדמה לי שההשפעת דברייך על קוראי האייל לא היתה פחותה מהשפעתם של כותבים אחרים, ואולי אף עלתה על זו של רבים מהם. אכן, זו השפעה מועטה, כמעט בלתי ניתנת להימדד, ודומני כי זה מה שהמסגרת הזו מאפשרת. אם ציפית ליותר מכך, יאושך מובן לי, כמו היעדר המוטיבציה להמשיך. אם זה מנחם או מעודד אותך (או יעלה במעט את פעילותך באייל), אזכיר לך כי השפעת עלי בעניין האמינות שאני מייחס לדובר צה"ל, גם אם לא שכנעת אותי (עדיין?) בעניין שימוש באלימות.
עדות אישית קצרה 32464
ישנם מקשיבים, ישנם מושפעים, וישנה תוצאה ממשית למילים.

לא אגזים אם אומר שחלק ניכר מהדברים שכתבת סייעו לי בעיצוב השקפת עולמי, ובהשפעה על אנשים אחרים בסביבתי לאותו הכיוון.

עכשיו זה לא הזמן להתייאש, עדיין לא.
עדיין אפשר להשפיע, עדיין אפשר להפיץ את הדעה הנגדית, הסותרת, המתנגדת, הצודקת.
עדיין לא איבדנו את זכות הצעקה.

כאשר יגיע הזמן להתייאש, יהיה זה גם הזמן לעזוב.
יאללה, לעבודה! 32495
יוסי,

טענתך שחדלת לכתוב כי דבריך נופלים על אוזניים ערלות אינה הולמת את עמדת האינטלקטואל. אינטלקטואל כמעט מוגדר בכך שקולו הוא קול בודד בקרב ההמון שעיניו טחו מלראות את האמת.

אפשר שתבחר להצטנע ולומר, "אני? אינטלקטואל?". אולם לפחות בפורום של האייל אתה מהקרובים ביותר לעמדת הדמות התרבותית הזו, אז יאללה, לעבודה.

נ.ב.

אני מקווה שתצליח להעלות טיעונים משכנעים יותר מאלה של אריה כספי (שמאלן שמאוד חביב עלי) במוסף הארץ מהיום. דוגמא: אחרי שכספי מודה שערפאת "מממש הלכה למעשה מיתולוגיה אלימה שהשתלטה בימינו על החברה המוסלמית",
הוא כותב: "מאחר שאיננו יכולים להחליף את ערפאת בטוב ממנו, אין לנו ברירה אלא להחליף את שרון. כל עוד שרון עומד בראש ממשלת ישראל אנחנו נידונים למלחמה."
לפי ההגיון הזה, היה צריך להחליף את צ'רצ'יל כי היטלר היה ללא תקנה, להחליף את את טרומן כי סטאלין לא היה ידידותי לסביבה, להחליף את אשכול, כי נאצר לא היה פשרן וכו'.
יוסי גורביץ הצליח לשכנע אותי 32512
יוסי גורביץ הצליח לשכנע אותי שהוא אינו שפוי
יוסי גורביץ כגיבור תרבות 32542
במוסף "שבע ימים " של ידיעות של אתמול מופיע מאמר בשם "שעשועי כאילו" על שחקני משחקי התפקידים של ישראל. המאמר נותן מידע מעניין על השחקנים ובין השאר ניתן ללמוד ממנן שהרוצח רועי חורב היה שחקן משחקי תפקידים ( טוב גם אני מדי פעם שחקן של משחקי תפקידים האם זה עושה אותי לרוצח פוטנציאלי ?) המאמר יאמר לזכותו אינו מציג את שחקני המשחקים אוטומטית כ"חנונים מסכנים" כמו מאמר ממעריב של השבוע השעבר של דנה קסלר אלא מנסה להציג את הגיוון האמיתי הקיים בשטח.
גם אחד הכותבים כאן , יוסי גורביץ מוזכר שם ובפירוט:
"יוסי גורביץ היסטוריון שתחום התמחותו בימי הביניים , מביא אויתו למשחק התפקידים שהוא מנחה ידע כללי עצום ויכולת תאטרלית לא מבוטלת ( !) . גורביץ' הוא מסוג האנשים שיודע כמה לגיונות השתתפו בכל מסע כיבוש רומאי או את מפת הנאמנויות של המנזרים באנגליה של תחילת האלף הקודם..."
"גורביץ הפדנט לא נעזר בהנחיית משחק בחומרים כתובים . הוא מכיר אותם על בוריים ומדלג במהירות עצומה בין הדמויות השונות שבהם נתקלים השחקנים. רגע הוא נחקר , יהודי גבולי בשפיותו ,ומיד אחר כך הוא חוקר של הנצרות הגרמנית המוקדמת או חוואי מקומי. הדיאלוגים אמינים ביותר והשחקנים מתחילים להזיע כשגורביץ על תקן סוחר סמים מתגרה באחד השחקנים שמגלם חוקר משטרה מקומי .
"אתה לא מתבזבז" שואל הכתב הנדהם לנוכח ההופעה והתופעה את גורביץ" היית יכול להיות סופר של ספרי מתח "
גורביץ עונה כי "ידידה באמת אמרה לי שאני מנחה משחקי תפקידים כי אין לי אומץ לכתוב ".
הוא מוסיף ומציין ש"בפוליטיקה אני בשוליים וטוב לי עם זה".
כל זה יכול להסביר הרבה לגבי המאמרים של גורביץ' שהופיעו כאן שלא פעם עושים על הקורא רושם תיאטראלי במכוון של מי שהולך לאפקט הדרמתי ביותר על הקורא. .
,
ספקולציה 32546
עופר הלוחם אינו אלא יוסי גורביץ.
ספקולציה ב' 32548
כשמר א. מאן תיאר בפרוטרוט א-לה שרלוק הולמס
קווים לדמותו של עופר הוא עשה זאת כדי לאשר לעצמו את הנחתו שאין מדובר באדם אמיתי.
(טמינת פח נוסח מאן- ירידה מוגזמת לפרטים בתאור דמותו של עופר. עופר מגיב באישור כל הפרטים. מסקנה: עופר איננו עופר).

אזהרה: מר מאן, טמנתי לך פה פח.
''עור לגויים'' 32556
סגנונו של עופר הלוחם הינו אחד לאחד
סגנון הכתיבה של סלינג'ר ב-"התפסן בשדה השיפון""Catcher in the rye", שהיה גורם
ראשוני בזרם הביטניקי האמריקני של פרלינגטי ואלן גיסבורג, וסלל את הדרך לתנועות המחאה של שנות ה-‏60 ולשמאל החדש. זאת בניגוד לדימוי המודבק של "שכיר החרב הבלגי" או ארנסט יונגר. מהתלה מענינת אך שקופה במקצת.
''עור לגויים'' 32599
מיכאל שלום,

במידה והינך צודק בהשערתך זו - הרי שעופר זה כותב בצורה ובסגנון, אשר מעמידים אותו בשורת היוצרים והכותבים הראשונה בארץ ובעולם.

שלך

אלכסנדר
ספקולציה 32570
אם וכאשר אני בוחר לכתוב, אני עושה זאת תחת שמי האמיתי.
ספקולציה 32598
אסתי נכבדה,

תודה על דוא''לך האחרון. אנסה להשיבך בפרוטרוט בימים הקרובים.

איני חושב כי המגיב עופר הינו יוסי גורביץ. המדובר לדעתי האישית בבשר ודם של ממש, העשוי אף ממש להתקרא בשם אמור זה.

אך אם בספקולציות עסקינן - הרי שעופר זה מזכיר במקצת סגנון וחן מסויימים הממוקמים בכתביו של מגיב מוכשר בשם ניר יניב, אשר נהג לכתוב ולהתבטא בעבר הרחוק באתר זה.

בבררכה

א. מאן
ספקולציה 32714
אלכס היקר,

הנני מודה לך מקרב לב על המחמאות, וזאת למרות נטייתי המובנית לראותן כמובנות מאליהן...
על כל פנים, איני אותו עופר, יהיה אשר יהיה, ולצערי לא הצלחתי לאתר את תגובותיו של הנ"ל למאמר זה. אודה אם תשביע את סקרנותי ותספק קישור למקום המצאן של ההודעות האמורות, שכן עד אז אתקשה להאמין בקיומו של פלא אשר כזה.

אשר להעדרותי המתמשכת - אני עדיין מעיין באייל מפעם לפעם (ושופך חמתי על העורך המסכן, כמובן), אך עיסוקי הרבים אינם מאפשרים לי לקרוא את כל התגובות, וממילא מעולם לא הייתי מעורה במיוחד בפוליטיקה (פתרון ניר: לירות בכולם ולהגיש חם). למעשה, אפילו את הודעתך זו קראתי רק עקב פנייתו של טל.

הנני לאחל לכל האיילים הבולשים הצלחה באיתור עופר האיילים הנעלם. זכרו: אם נשמיט את הבלתי-אפשרי, לא ישאר לנו כלום ביד.
ובבניין ציון ננוחם.
יוסי גורביץ כגיבור תרבות 32549
לדעתי, בנוסף להיותה מרתקת ביותר, הכתבה הנ''ל הינה גם בלתי-מחמיאה בעליל, בלשון המעטה. חבל שציבור שחקני התפקידים בארץ מוצג באור כל כך מיסטי ומטורף כשם שהוא הוצג בכתבה.
יוסי גורביץ כגיבור תרבות 32569
במקור, זה היה ''אני בשוליים הפוליטיים, ואני חי עם זה'', לא ''טוב לי עם זה''.
''ולעתים אפילו איזה מאמר ימני'' 32475
נו, ככה זה צריך להיות. הפער במדינה בין ימנים לשמאלניים הוא בערך שניים על אחד
.

ושיטת הבדיקה הזו אינה מדויקת לטעמי. לא חשוב אלו מאמרים מתפרסמים. החשוב הוא התגובות שמשאירים, ואלה נוטים ברובם שמאלה.
''ולעתים אפילו איזה מאמר ימני'' 32603
במחילה, הקביעה שלך כאילו בישראל יש שני ימניים על כל שמאלני היא שטות, ולו משום כך שהשמאלני מאתמול הוא אולי ימני היום אך הוא עשוי לחזור להיות שמאלני בעוד חודשיים אם רק יעברו החודשיים הללו בשקט יחסי. עצם הסיווג של אנשים כימניים או שמאלניים היא בעייתית בהיותה תלויה בעיקר במאורעות השבוע הקודם (והמהדרין אומרים: יומיים אחורה מקסימום), וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הדרך הפלאית בה דיעות שפעם נחשבו בישראל לשיא השמאלנות החתרנית הפכו אט-אט להיות מקובלות גם על מנהיגי הימין. עובדה זו כמובן לא הופכת את מנהיגי הימין הללו לניאו-שמאלנים, אך היא מוציאה את שארית הטעם מהנסיון לחלק את העם לשני מחנות מוגדרים היטב.
אז מה? 32456
הכוונה שלי ב''אלטרנטיווית'' היא לא, חלילה, למתלהמים ולעילגים ב''אינדימדיה'', אלא לאמצעי תקשורת אשר, להבדיל מכל העיתונים והתקשורת האלקטרונית בישראל, אינו מחוייב לבעלי הון או לפוליטיקאים. מחוייבות זו, כלומר הצורך להשיג רייטינג או לרצות את העסקן שמחזיק בידו את הג'ובים, מניעה את התקשורת ה''קונוונציונלית'' לפרסם דעות בנאליות ומשעממות ולהיזהר מקיצוניות כלשהי. אילוץ זה אינו קיים ב''אייל'', ולכן רק חבל יותר שרוב הדעות שמושמעות בו בנאליות ומשעממות אף הן.
אז מה? 32485
"אם התאוריה אינה מתאימה למציאות, סימן שצריך לתקן את המציאות". זה מה שעולה מדבריך. אתה אומר שהדעות בעיתונות נובעות ממחוייבות לבעלי הון ופוליטיקאים. והנה לך כתב עת שאין לו שום מחוייבות לאף אחד, ועדיין אותו סוג דעות מגיע לפרסום. האם יתכן שזה משום שאלו הדעות הקיימות בחברה באמת? היתכן שהמיינסטרים מקיף את מרבית הישראלים? כנראה שכן. לא רק בגלל האייל (שהוא מדגם מאוד לא מייצג). פשוט הבט סביבך. מרחב הדיון הציבורי הוא די מוגבל - ולטעמי, טוב שכך. אני לא אוהב קיצוניות.
מצד שני - גם אתה לא בדיוק מטריח את עצמך לכתוב מאז אותו מאמר אומלל שהוכח כלוקה בחוסר אמינות מצערת (ומביכה עבורי כעורך). לא סתם שלא כתבת - המאמר ההוא, כך אמרת, היה ראשון בסדרה. סדרה קצרה, הייתי אומר.
שנאמר: הפוסל במומו פוסל.
אז מה? 32499
אני מסכים עם הערתך השניה, לגבי העובדה שאני איני כותב. מדובר בחוסר משמעת (וגם בחוסר זמן), והאשמה היא כולה שלי.

לגבי הדעות בחברה הישראלית, אלו ברובן מבוססות על עמדות אנשי התקשורת. כך, לדוגמא, אם אני אומר משהו ואם נחום ברנע יכתוב אותו דבר, סביר להניח שברנע ישכנע הרבה יותר אנשים. אמצעי תקשורת דוגמת ה"אייל", שאינם חייבים לדבוק במיינסטרים, צריכים לעשות יותר על מנת להציע גיוון בשוק הדעות הישראלי. שוק? אולי פיצוציה. אילו הייתי במקומך - עורך ראשי הרי צריך גם למצוא חומרים, לא רק לתת כותרות לכתבות שמגיעות אליו - הייתי מחפש את האנשים שמסוגלים לתת את הגיוון הזה. הם לא חסרים. במוסד בו אתה לומד יש די הרבה, למרות שאני בטוח שאתה והם לא ממש מוצאים מכנה משותף.

בנוגע לאמינות המאמר האחרון שפרסמתי ("מיפוי הבתים"), הרי שנתתי בידך את כל הכלים לאמת את הסיפור בעצמך, ואפילו להפיק מכל העניין דיווידנד אישי (זוכר את "כל הזמן"?). האם עשית משהו בכיוון? אני בספק.
אז מה? 32522
אז לדעתך אני צריך להתעלם לגמרי מדיעות מיינסטרים באייל, כי יש מקומות אחרים בהם הן מקבלות במה? לא מקובל עלי. אני פונה לעיתים מזומנות לאנשים ומזמין אותם לכתוב מאמרים לאייל. חלקם מבטיחים לעשות כן, ולא תמיד מקיימים, חלקן דורשים תשלום, שאין ביכולתי לתת להם, חלקם מתחמקים וחלקם פשוט מסרבים. אולי הצורך בהתבטאות מפעם בליבם של אנשי הימין יותר מאשר בליבם של אנשי השמאל, מה אני אגיד לך.

נכון, נתתי בידי את הכלים, ואני חקרתי מעט בנושא, והגעתי ללא-כלום מזהיר. מכיוון שאתה בעצמך הודית שהפגיעה בנפש עליה דיברת לא הייתה ולא נבראה, ומכיוון שמערכות העיתונים, מה לעשות, לא יפרסמו כתבה נרחבת על כך שחיילים הפריעו את מנוחתם של פלסטינאים (קומון נולדג'), הפסקתי את הבדיקה בעניין. קשה להסתמך על מקור שאומר "לא יודע, בעצם, אולי לא נהרג שם אף אחד..."
אז מה? 32545
העובדה המצערת היא כי גיוון הדעות ב"אייל" הוא מינימלי. יש שניים-שלושה כותבים שהם שמאלנים, כמה ימנים מובהקים, כאשר כל השאר מחזיקים פחות או יותר באותן דעות "מרכז" (הלא מציאותיות קצת, לטעמי). הדיון עצמו הוא מרענן, אך קשה לנהל אותו כשלאף אחד אין יומרה להתמצא בעובדות. הנכס היחיד של ה"אייל", למעשה, הוא ערן בילנסקי, שכן מציג את הדברים בצורה שונה מהמקובל.

לגבי הסיפור: עם מי בדיוק חקרת? עם דובר הישוב היהודי בחברון? אמרתי לך את שמותיהם של שני עיתונאים פלסטינים, כאות'ר סלאם וסאלם אבו צאלח. האם הטרחת עצמך לדבר עם מי מהם?

בכל מקרה, בטעויות שלי בנושא אני כבר הודתי. פטמה אבו-רמילה נהרגה אמנם במקרה אחר, חשוב לא פחות בכך שהוא הראה את הנהלים שחיילי צה"ל עובדים לפיהם. אבל להגיד שהעובדה שאלפי פלסטינים הוצאו מבתיהם וצולמו, לילה אחר לילה, רק כדי שלשב"כ יהיה מאגר מידע טוב יותר, היא לא מעניינת?

אה, שכחתי, אתה שמאלני מפוכח.
אז מה? 32553
ניסיתי ליצור קשר עם שני העיתונאים שלך, והם מעולם לא חזרו אלי, למרות מספר נסיונות.
העובדה שצה"ל וגו' היא אולי מעניינת לך, אבל היא לא מעניינת את עורכי העיתונות. אני עיתונאי מפוכח.

לגבי האנשים באייל - זה מה יש. אולי הגיע הזמן שתכיר בכך שאלו הדעות שיש בישראל, פחות או יותר בחלוקה הזו?
אז מה? 32554
במערכת "אלחיאת אלג'דידה" נותנים את מספר הפלאפון של סלאם. זו ממש לא בעיה ליצור עימה קשר. אבל ניחא.

ומאיפה אתה כל כך מכיר מה מעניין ומה לא? "כל הזמן" כבר פירסם כתבות על דברים הרבה פחות דרמטיים. ובכלל, באיזה עיתון אתה כותב שצברת כל כך הרבה ניסיון ופיכחות כעיתונאי?
אז מה? 32560
מה אומר ומה אגיד - אני לא הצלחתי לתפוס אותה, והיא לא השיבה להודעות שהשארתי לה.

אני עובד, להזכירך, במערכת עיתון. מעבר לכך, באותה התקופה, הייתי בקשר עם כתב מסויים, בקשר לנושא הזה, ובעקבות שיחות עימו, וכשהצגתי בפניו את המידע שהיה בידי, הסכמנו שהחומר כפי שהוא לא ממש מבשר טובות.
מצד שני, הוא לא היה מהארץ, אז לך תדע.
אז מה? 32562
אתה עובד ב- Financial Times, אם איני טועה? עיתון יבש למדי, למרות שהוא כן מכסה נושאים כלכליים בצורה טובה. על כל פנים, עבודה בו (מה אתה עושה שם, אגב?) בוודאי שאינה מעניקה הכשרה טובה לאבחן מה 'מעניין' בעיתונות הישראלית. שלא לדבר על כך ש"כל הזמן" הוא מקומון, ומקומונים לוקחים כמעט הכל.

אגב, באיזה כתב מדובר?
אז מה? 32622
הממם. מה שכן, לא הזכרת מה התפקיד שלך ב- FT (חוץ מ'עיתונאי').
אז מה? 32655
אמרתי שאני עובד בעיתון. לא אמרתי שאני עיתונאי בו. מן הסתם, הפיננשל טיימס לא מעסיק כל סטודנט שטייל לו אל תוך משרדיו ככתב. אני עובד כעוזר מערכת, וככזה עובד בשיתוף פעולה הדוק עם שני הכתבים והעורכת בדסק הישראלי.
עבודתי, לפני שתשאל, היא איתור מידע, תחקירים בסיסיים, וביצוע ראיונות (בעיקר עם מי שאינו דובר אנגלית. למשל דובר משרד העבודה והרווחה - כמה עגום...). עוד מידע כלשהו שאתה זקוק לו?
אז מה? 32667
טוב, אתה מקפיד להתייחס לעצמך בתור עיתונאי, ולכן הנחתי שתעסוק בתפקידי כתיבה או עריכה כלשהם.

הכתבים הם ראלף אטקינס וג'יימס דרומונד, אם איני טועה? הם בין הכתבים הזרים היותר טובים שמוצבים כאן, למרות שסוזאן גולדנברג ווירג'יניה קווין מה'גרדיאן' הן טובות קצת יותר. האמריקאים, כרגיל, מצטיינים ברדידות שלהם.

לגבי דובר משרד ההעבודה והרווחה, הוא הרי מינוי של בניזרי. אין סיבה להניח שהוא ידע אנגלית.
אז מה? 32675
אני עיתונאי בשאיפה, אני כיום במגעים כדי להתחיל לכתוב כפרילנסר בכתב עת אמריקאי מסויים (שעוסק בהיי-טק, מן הסתם), וכמובן - יש את האייל.

הכתבים בארץ הם ראלף אטקינס (שנכנס לא מזמן לתפקיד. לפניו הייתה ג'ודי דמפסי שמוצבת כיום איפשהו בבריסל, אני חושב) ואבי מכליס (שעוסק בעיקר בנושאי כלכלה). ג'יימס דראמונד הוא הכתב במצרים. כרגע הוא נמצא בישראל (בחדר הסמוך, ליתר דיוק) עקב חופשה של שני הכתבים שלנו כאן.
אז מה? 32589
אגב, כבר התקשרתי בעצמי למערכת של ''אלחיאת אלג'דידה'' בעזה, והם כמובן נתנו לי ללא שום בעיה את מספר הפלאפון של כאות'ר סלאם. הוא מועבר אליך ברגעים אלו באי-מייל.

זה לקח לי, אגב, בדיוק שתי דקות. מוזר שלא השגת אותה בעצמך.
אז מה? 32614
קשה איתך. *היה* לי את מספר הטלפון. היא לא הייתה זמינה בכל ההזדמנויות שהתקשרתי. הודעות שהשארתי לה לא זכו לתשובה.
אז מה? 32616
התקשרתי אליה והיא היתה זמינה עכשיו. אבל עזוב, מיצינו.
אז מה? 32575
ניתאי, אנחנו חוזרים על עצמנו. אם *אלפי* פלשתינאים היו "ממופים", כדבריך, היו יודעים על כך יותר משני עיתונאים פלשתינאים. בפרט, תתקשה לשכנע אותי שארגון "בצלם" לא היה יודע על מנהג צה"לי כזה. והוא לא יודע. העיתונות הזרה היתה עושה מזאת מטעמים. הראה לי התייחסות אחת לנושא. וכן הלאה.

מסקנתי: המנהג לא קיים.
אז מה? 32578
כבר היינו בדיון הזה, לא?

אני אמנם יודע ערבית ברמה בינונית מינוס, אבל אני עדיין לא מנהל (ובעיקר, לא ניהלתי אז) מעקב צמוד אחר העיתונות הפלסטינית. אלו שני העיתונאים הבולטים בחברון, ואני יודע שכאות'ר סלאם דיווחה בהרחבה על הנושא, ושסאלם אבו צאלח מרדיו קול פלסטין היה מעביר מבזקים על כך. אחרי כלי תיקשורת פלסטינים אחרים לא עקבתי, למרות שלא מן הנמנע שהסיפור פורסם גם ב"אלאיאם" ו"אלקודס".

בנוגע ל"בצלם", זה שלארגון יש את מוסא אבו השאש ועוד שני תחקירנים שמסתובבים בשטחים, לא אומר שהוא יודע הכל. בכל מקרה, אני מתקשה לראות איך אוכל להביא לך הוכחה, מאחר שאף עיתון פלסטיני לא מספק תרגום אנגלי של כתבותיו. בא לך לבוא איתי לחברון? אתה תביא את הרכב, אני אביא את המצב רוח.
קודם תביא הוכחות **לעצמך** 32583
אחרי זה אתה יכל לרוץ לספר לחבר'ה, ולהציג להם את ההוכחות שהבאת.
קודם תביא הוכחות **לעצמך** 32590
אני לא צריך להוכיח דבר לעצמי, אני הרי יודע שמה שאמרתי נכון. מצד שני, אני גם לא צריך להגיב להודעות של אנשים שאין להם ממש משהו מועיל להגיד, אבל אני עושה את זה בכל זאת.
תיקון טעות. 32327
מאמר נהדר. בהחלט מבטא את הלך הרוח במדינה בתקופה זו.

ורק תיקון טעות סופר קטנוני: בבנין המשרדים של הכשרת הישוב בירושלים אין בית קפה. יש שם סניף של טאוור רקורדס ושל בנק יהב. הקפה המדובר, "קפה הלל", שוכן שתי דקות מהמערכת.

בתודה, חיים לוינסון.
תיקון טעות. 32342
שתי דקות זו הגזמה פרועה. 10 שניות, אולי.

אבל יותר חשוב - אני עובד במורד הרחוב, אני יודע איפה זה. למה להרוס ביקורת משעשעת עם עובדות קטנוניות?
תיקון טעות. 32474
מהסיבה הפשוטה, שנתת עובדה לא מדויקת, ועל סמך עובדה זה נתת ביקורת שלילית, כאילו כתבי מעריב מתעצלים לעשות את העבודה כמו שצריך.
היית יכול לכתוב למשל, " ואף טרחו לראיין את מנהל בבית הקפה הנמצא במרחק יריקה ממערכת, עד שאפילו מנהלי העיתון מדושני השומן הולכים לשם בעצמם ולא מזמינים טייק-אווי", או כל משפט בסגנון.

אגב, ממתי אתה ירושלמי?
והשאלה היותר קשה, למה, בעצם?
תיקון טעות. 32486
הזכרון שלי לא משהו. לא זכרתי אם זה אותו בניין, או בניין ליד, מרחק יריקה או מרחק נגיעה. אז כתבתי מה שכתבתי, וההבדל בין הקירוב שלי לבין המציאות הפיזית לא מעיב על הביקורת שלי.

לשאלתך: אני ירושלמי מאוקטובר 2000, משום שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית. אתה לא קורא את עמוד הכותב אף פעם?
הבעד ונגד של החברה הישראלית 32349
החברה הישראלית מתבגרת. זה סיכום שלי למאמר של דובי. לא תמיד זה משתקף מבחינה פוליטית, בטח שלא בכנסת, לא תמיד זה מתבטא בתקשורת, אבל כל רוח המאמר, מעיד על בגרות של החברה.
אני באופן אישי לא מודאג גם מהסכסוך היהודי ערבי בכלל, והסכסוך עם הפלסתינאים בפרט. כשאני מנתח את המצב מבחינה הסטורית, ושואל את עצמי איך הגענו למצב שבו אנחנו נמצאים היום, לדעתי, למרות הכאב שבמצב הנוכחי, הוא קושי הכרחי, בדרך לפתרון הוגן של הסכסוך בין העמים.עד לפה הבעד.
אז מה הבעיה?
הבעיה שבמקביל לתהליכים שמניתי עד כה, קורים תהליכים רעים מאוד, שבסופו של דבר עלולים להכריע בשאלה, האם אני יכול לחיות במדינה הזאת:
1. עליית הקפיטליזם, ושלטון בעלי ההון. חוק בזק לדוגמה, שעבר לאחרונה כמעט ללא התנגדות, הוא מבחינתי ציון דרך לקראת עתיד, שבו בעלי הון חזקים במשק, מתערבים בפעילות המחוקק ברגל גסה, ומעבירים חוקים שפוגעים בציבור.
2. האלימות בחברה הישראלית. נושא שעולה לכותרות כל הזמן, אך משום מה, אף אחד לא טורח לעשות איזה סיכום כללי של הנושא, אלא עדיין מתייחסים לאירועים כחסרי קשר. ז"א אין קשר בין מקרי אונס, לקללות בכנסת. אבל יש קשר. בחברה הישראלית יש היום סוג של קבלה והסכמה שאלימות היא חלק מהחיים. מספיק לראות את התנהגותו של הנהג הישראלי, והתנהגותו של התייר הישראלי כדי להבין זאת.
אפילו הסטודנטים, כשרצו להשיג הישגים הפעילו אלימות בהפגנותיהם.
3. הערעור הבלתי פוסק על שלטון החוק בארץ. אין לי הרבה מה להוסיף כאן הכל כבר דובר ונאמר, אך ללא שלטון חוק חזק, אין טעם בעיני, לקיום המדינה.
4. סקטוריזציה הולכת וגוברת בשלטון, בשיטת חטוף ככל יכולתך. ואני לא אדבר על החרדים, הם לא אלופי הסחיטה. תבדקו כמה מקבל מתנחל מהמדינה וכמה מקבל חרדי, ותבינו.

בסופו של דבר, הדברים האלה יקבעו אם אוכל לחיות כאן.
הבעד ונגד של החברה הישראלית 32359
1. אשר לשלטון בעלי ההון, כפי שאמרתי בזמן אחר, לי נראה שכבר ממזמן שולטים בעלי ההון. זה לא דבר חדש. כמובן, שיש למצוא דרכים להלחם בכך, אבל עם התירוץ המדיני-ביטחוני, לך תמצא מי.
3. הבעיה עם שלטון החוק בישראל, היא שהוא מזמין ערעור. השוטרים סטואים, ולא מעוניינים בבעיות האזרח, אלא מתעסקים בזוטות, כגון תפיסת נהגים שממהרים בעשר קמ"ש, במקום, למשל, לעצור על המקום אדם שחותך בלי לאותת, כך גם השופטים, אשר משחררים לרחוב אנסים ורוצחים מסיבות טכניות או לא רלוונטיות. אין אכיפה אמיתית של החוקים, השיפוט לקוי - את המערכת הזו לקחת ברצינות?
הבעד ונגד של החברה הישראלית 32519
ואולי יש איזה שהו יתרון בשליטה חלקית של בעלי ההון?
הם להבדיל מפוליטיקאים יודעים איך ליצור מצב של יותר הכנסות מהוצאות.

הייתי בכיף לוקח את אחד מהם והופך אותו למנכ"ל משרד בבאחד ממשרדי הממשלה, היינו מגלים לפתע כי יעול זה דבר אפרי, וכי הוצאת כסף על שטויות היא דבר לא הכרחי.

אגב היום יצא לי לקרוא בגלובס מאמר על שני מנהלי מקרקאי ישראל שעזבו את תפקידם. מאמר מעניין ביותר המראה איך גם כאשר אנשים כשרוניים מובאים לתפקידים כאילו על מנת לעשות סדר בבלגן, זורקים אותם במהירות מכל המדרגות.
הבעד ונגד של החברה הישראלית 32528
אני מצטער, רועי, אבל עושה רושם שאתה שבוי בתפיסות מאוד מיושנות וחד צדדיות.
יש הבדלים מהותיים בין ניהול מערכות ציבוריות גדולות ובין לדעת לעשות כסף.
הבעד ונגד של החברה הישראלית 32531
ואנחנו רואים באמת איך כל המנהלים היום של המדינה עושים זאת היטב.
בקשר לאלימות 32620
האם יש יותר מקרי אונס בחברה הישראלית כיום מאשר בעבר?
האם הנהג הישראלי מתנהג גרוע יותר מבעבר?
האם התייר הישראלי הוא ונדליסט יותר מאשר בעבר?

אינני יודע על מה אתה מבסס את טענותיך. אני מאמין שזוהי תחושתך ותו לא. גם אם אתה צודק בנושא התייר והנהג, לדוגמא, יכול מאן דהו לבוא ולטעון שבעבר היו רק עשירים בעלי מכוניות ואפשרויות נסיעה לחו"ל, והם מתנהגים יפה יותר מאשר דלת העם.

אישית, לא הייתי מסכים עם אמירה זו, כפי שאינני מסכים עם התחושה שהחברה הישראלית נעשית יותר אלימה. לדעתי, נעשים אמצעי התקשורת בוטים יותר. הם מנסים להביא לקורא סיפורי אלימות שהוצנעו בעבר, ולא אתפלא אם יתברר שהם מייצרים סיפורים כאלה, או - לפחות - צובעים סיפורים בדם.
בקשר לאלימות 32670
אם כך, הנה מחשבה מעניינת - למעשה, מעשי האלימות בחברה רק מתמעטים בזמן האחרון (ואני מתכוון לחודש-חודשיים האחרונים), והתקשורת מדגישה את הסיפורים הלא-רלוונטיים כדי למלא את החלל שנוצר.

רציתי להתייחס לרעיון הזה בעקבות מקרה שקרה לי ביום שישי האחרון: נסעתי יחד עם מספר פעילי בית"ר לירושלים על מנת לעודד את חיילי מג"ב השומרים על האוריינט האוס לאחר תפיסתו. קנינו ממתקים, עוגיות ושאר תופינים לכבוד החיילים (אני בעצמי קניתי 5 ק"ג רוגלעך) וניגשנו אל החיילים. כשהגענו אליהם, הם שמחו מאוד לקבלנו אך ביקשו שאת הממתקים נניח בצד, על מנת שהתקשורת לא תעשה מהאירוע כולו מטעמים. עשינו כרצונם, שרנו כמה שירי מולדת יפים, את התקווה והתחלנו לחזור לכיוון האוטובוס, שחנה כ-‏30 מטרים משם. לפתע, ניגש אלינו שוטר מבוגר, ודרש שנפקיד בידיו את דגלי בית"ר, עד שנעלה אל האוטובוסים. לנוכח האבסורד שבדרישה, התנגדו הפעילים והשוטר החל למשוך דגל בכוח מידיו של צעיר בן 16. במאבק, פגע מקל המטאטא בראשו של השוטר - זה הספיק לו על מנת לכבול את הצעיר באזיקים ולשטח אותו לרצפה תוך בעיטות חוזרות ונשנות בראשו (מאוחר יותר הודה בפני אחד השוטרים כי השוטר הנ"ל הינו "חמום מוח" ורק ביחידה לחקירות שוטרים יכולים לטפל בעניין).

בכל אופן, ממורמר אך טוב לב חזרתי הביתה, וביושבי בערב לצפות בחדשות, הופתעתי לשמוע את הכותרת הבאה: "פעילי ימין קיצוני התפרעו הבוקר באיזור האוריינט האוס והתעמתו עם פלשתינאים ושוטרי מג"ב".
לא סוכריות ולא נעליים - התפרעות. נו, שלא יתפלאו כשאומר שהתקשורת עויינת.
בקשר לתקשורת 32673
אני מניח שלמדת את הלקח, ומעתה כשתקרא/תשמע בתקשורת כי "פלסטינאים התפרעו", תבין במה מדובר בסה"כ.
בקשר לתקשורת 32692
יפה אמרת, אם כי ברוב הפעמים מציגים הפלשתינאים ביצועים שאינם משתמעים לשתי פנים: רצח הוא רצח, אחרי הכל. התפרעויות של פלשתינאים מדאיגות אותי לעתים רחוקות.

ובנוסף - אני לא חושב שהפלשתינאים מחלקים סוכריות לחיילים, בכל מקרה.
ראש''לצ 33240
דובי שלום רב

קראתי את הכתבה "הארץ המאובטחת" היום ואת העובדה שאתה עיתונאי ירוק עדיין ואני רוצה לומר לך כל הכבוד .למרות פער הגילים בינינו
אני מזדהה עם האמור בכתבה הנ"ל ובמיוחד על הסגנון שלך.אם תאמין בעצמך תגיע רחוק
ותהפוך לכתב מוכר ומכובד.

אם הינך מעונין לפרסם תחקיר שלי בנושאים בנקאיים אשמח לשתף עימך פעולה.

בי בי
מיכה אופק
053-903548
מצטער... 50879
אני אוהב את המדינה אהבת אמת ולא רואה את עצמי עוזב אותה (למרות שאני כבר יותר ממשתעשע ברעיון) אבל עם כל הסימפטיה אל הדברים שכתבת בישראל אין תרבות. אני מניח את זה כך בתור קביעה ואין לי כוונה להתחבט בנושא.
מעבר לזה, המצב בארץ יותר ממזוויע והוא מתמיד ומדרדר. ואינני מתכוון למצב הבטחוני אלא למצב הסוציו-אקונומי. תקרא את הדוח השנתי של המועצה לשלום הילד, תיסע קצת בכבישי הארץ, תראה מה מצב הכלכלה ומהם הצעדים שנוקטים בהם, תבחן מיהם אנשי הציבור שמנווטים את המדינה ותבין קצת יותר לאן המדינה הולכת. תשאל את עצמך באמת אם ראוי ונורמלי להביא ילדים לעולם הזה כאשר גרים כאן ?
לצערי, התשובה שלילית
מוסדות ציבור? 70392
אתמול חתם שר האוצר על תקנה שהפכה כל ארגון או חברה שעוסקים בהגנה על אזרחים מפני פעולות איבה ל"מוסד ציבורי", כלומר - זכאי למיני הנחות במיסים, כמו ארגונים שעוסקים בתרבות, חינוך ושאר ירקות.
המשמעות - כל חברת אבטחה בישראל זכאית מעכשיו להנחות משמעותיות במס.
כמה מתערבים ששום דבר מההנחות האלה לא יגיעו - לא אל המאבטחים, ולא אל שוכרי האבטחה?
נו, אז איך בקנדה? 711003
מעניין לראות את הפריחה הכלכלית של ישראל מזווית הראיה המלאנכולית של תחילת שנות האלפיים. נראה שזה ממש לא מובן מאליו.
נו, אז איך בקנדה? 711005
אכן, אבל בשביל ייחוס כדאי גם להסתכל על הפריחה הכלכלית של כל העולם מול זווית הראייה המלנכולית הנ''ל. אולי זה יהפוך את הפריחה הלוקלית ליותר מובנת מאליה.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים