 |
|
 |
||
|
||||
 |
ליבת הטענות של המצדדים ברפורמות המשפטיות היא שהרשות השופטת הפרה את האיזונים בין 3 הרשויות בכך שהיא ניכסה לעצמה בתחילת שנות ה-90 את הסמכות לבטל חוקים שהרשות המחוקקת ואיון דרישות הרשות המבצעת המבקשת את החקיקה. לא רבים מתזכרים זאת בהקשרים הנכונים, אבל ראוי לציין כי בשנות ה-90 גם הרשות המחוקקת בכובעה של הרשות המבצעת קיבלה חיזוקים שלא היו לה בעבר כדוגמת הבחירה הישירה לראשות לממשלה, חיזוק מעמד ראש הממשלה וכן נטרול הצעות האי אמון בהעמדת אופציה חלופית ועוד. כאשר מנסים לכמת ולבדוק איזו רשות ״הרוויחה״ יותר, הרשות השופטת או המחוקקת משנות ה-90 הנועזות, עולה שהרשות המחוקקת התחזקה מאוד ולמעשה האיזון בא לידי ביטוי בחיזוק הנגדי של הרשות השופטת. 1. עד שנת 1992, נציגי המפלגות נבחרו על ידי ראשי המפלגה/וועדות מסדרות פנימיות וכו׳. ראשי המפלגות שלטו בזהות חברי הכנסת ובכוחם להצביע בכנסת ולמעשה עד 92׳ הרשות המחוקקת לרוב הייתה כנועה לרשות המבצעת וגם בממשלות אחדות, האופוזיציה השולית קולה לא נשמע והרשות המבצעת רמסה את הרשות המחוקקת. מפלגת העבודה המנוחה בשנת 92׳ הייתה הראשונה לקיים פריימריס ובעקבותיה גם הליכוד המובס קיים פריימריס בשנת 93׳ בו נבחר נתניהו ליו״ר הליכוד בפעם הראשונה. הבחירות המקדימות מעצימות את הרשות המחוקקת/הכנסת ועצמאותה מאיימת ברצינות על הרשות המבצעת שכן אין לראשיה שליטה על זהות אלו שיזכו בפריימריס וכך כל ח״כ הוא מלך בהצבעות אי-אמון. עקב ׳איומים׳ אלו, דאגו ראשי המפלגות להכניס סעיפים המעניקים ליו״ר יתרון מובהק כדוגמת השריונים לקיבוצים, מושבים ,צעירים, גאים וכו׳. ככל שיש יותר שריונים, כך שליטת ראשי המפלגה בזהות הזוכים בבחירות גובר ומאיין למעשה את הבסיס הדמוקרטי בבחירות המקדימות והכלליות. יש הטוענים 1 שהפריימריס מפחית את הכוח של מפלגות קטנות וסקטוריאליות כדוגמת המפלגות החרדיות בכך שהן מאויימות תמיד על ידי חברי כנסת עצמאיים - שלא כפופים ליו״ר - שלא יקיימו את ההסכם עליהם הם חתמו מול היו״ר - ויצביעו נגד עמדת ראשי המפלגה הראשית מתוך שיקולים אלקטורליים עצמאיים או להשפיע על החלטות ראשי המפלגה. אפשר לראות זאת ביחסים הפוליטיים של תנועת הליכוד מול התנועות החרדיות והלאומיות בעניין חקיקת הגיוס וחוסר היכולת של נתניהו לכפות את דעתו בנושא על כלל חברי הכנסת ממפלגתו וגם במקטעים מסויימים בעניין הרפורמות המשפטיות שנבלמו. 2. מאמרם איל בנבנשתי ומיכל גינוסר־נוי עוסק במגוון נושאים לרבות השוואות ב׳דילמות אסיר׳ בין ראשי המפלגה לחברי הכנסת העצמאיים, ובין המפלגות הגדולות בעידן דו מפלגתי כדוגמת ליכוד/מערך לבין מפלגות הלווין ובעוד נושאים מעניינים, אבל לעניינו אנו - אין ספק שהמפלגות החרדיות עשו ויעשו כל שביכולתן כדי למנוע מצב חקיקתי שבו מפלגות יחוייבו לתת לציבור לבחור את נציגיו לכנסת בצורה חופשית וכן לחייב אותם להכניס אלמנטים דמוקרטיים בסיסיים בתוך הליך הבחירות הפנימי. לדעתי, הליך בחירות חופשי מקדים, יש ביכולתו להבריא את המערכת הפוליטית הישראלית החולה ולשנות עמדות וקביעות גם במפלגות הכנועות לדעת הוועדה ולא לדעת הבריות. 3. לשאלותיך - > האם נשים ישותפו במקומות ריאליים במפלגות חרדיות? >> כן. אם נשים יגישו את מועמדותן והן יבחרו בבחירות המקדימות במקומות ריאליים, אני לא רואה שום דרך של האדמו״ר למנוע את מינויה של חרדית לכנסת. ועדיין זה עדיף על שריון ( שאני גם מצדד בו בנסיבות הנוכחיות) מועמדת ממין אישה במפלגות. > האם זה ישנה את האידאולוגיה שלהן ושל הכהניסטים? >> למה אתה רוצה שהם ישנו את האידיאולוגיות שלהם ? אם כבר, ברור הוא שוועדות מסדרות בוודאי שלא יבחרו מועמדים ׳החשודים׳ בליברליזם/פלורליזם וכו׳. שינויים מהותיים באידיאולוגיות מוטב שהן יתרחשו מלמטה ולא מלמעלה. > האם זה יציב מועמדים יותר מוצלחים במפלגות המרכז (מוצלחים כמו רגב, אמסלם וקרעי שזכו למקומות גבוהים בפריימריז בליכוד)? >> אני לא יודע מה היא ההגדרה ל׳הצלחה׳ לשיטתך, אבל בכל מקרה אני אעדיף שבבחירות חופשיות יתמודדו ׳טיפשים׳ שהציבור בחר בהם על פני ׳חכמים׳ שחבר שלהם בחר בהם. ----------- 1 איל בנבנשתי ומיכל גינוסר־נוי - ׳הבחירות המקדימות במפלגות לקראת הבחירות לכנסת והשפעתן על הדמוקרטיה בישראל׳ |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
2. דילמת האסיר- הכוונה לדילמה של דרעי? (סליחה, לא יכולתי להתאפק) 3. א. אם הרבי אומר לבחור במועמד פלוני בפריימריז, זה לא כמו שהרבי אומר להצביע למפלגה פלונית? נראה לי שאפילו יותר, כי לרבי א' יהיה מועמד פלוני ולרבי ב' מועמד אלמוני. והחסידים של כל רב יכניסו את המועמד שלו. איך יכנסו כך נשים למקומות ריאליים? ב. לענין המוצלחות של חברי הכנסת אני יותר אליטיסט ממך. אני מעדיף אנשים בעלי רקורד שבחרה ועדה מסדרת1 על פני הג'יפה שנבחרת בפריימריז. אני מסתכל על הח"כים של שנות השמונים ותחילת התשעים בטרם הפריימריז והם נראים לי עדיפים לאין שיעור על הנוכחיים. גם הח"כים של יש עתיד שסודרו ולא נבחרו נראים לי עדיפים על אלו במפלגות שכן נבחרו. __________ 1 ולא היו"ר שבוחר את אנשי שלומו, אבל לשם כך צריך מנגנון מפלגתי מפותח ועם ותק ופטינה, וזה לצערי כבר לא בנמצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א1. אם הנשים החרדיות האשכנזיות המהוות 50% משיעור המצביעים בבחירות המוקדמות למפלגת אגודת ישראל לא מוכנות להצביע בהצבעות חופשיות וסודיות לאישה שהגישה את מועמדותה חרף המלצת הרב/בעלה, אני מניח שזוהי בחירת האישה. אני לא פוסל שריון נשים בכל המפלגות כי אני חושב שכן ראוי לעשות זאת או להכשיר את התנאים. יש הטוענים ששריון מגזרים הם אפליה או כפייה שזאת כפייה, אבל מלכתחילה אני אעדיף בחירות מוקדמות שבו גם אישה חילונית יכולה להגיש מועמדות למפלגה חרדית וגם נשים חרדיות יוכלו להציע מועמדות בבחירות מוקדמות במפלגות חילוניות. בחירות מקדימות יפחיתו את כוחם של האליטות הרבניות על המפלגות ויעבירו את מרכז כובד ההחלטות לציבור שבוחר את המועמדים. בחירות מקדימות הן הסנן האלקטורלי הציבורי ולא הערכי או המוסרי. א2. החברה החרדית סובלת בעשור האחרון מחוסר משמעותי ברועי דרך וזאת לצד גידול משמעותי באוכלוסיותה ולא מן הנמנע שיקומו לש״ס ולאגודת ישראל מתחרים פנימיים בבחירות הבאות. קיום בחירות מקדימות במפלגות החרדיות יש ביכולתם לשנות מסלולים מהותיים בפרדיגמה החרדית הבדלנית. ב. אני גם הייתי רוצה שישבו בכנסת ישראל מדענים, זוכי פרס נובל, שחקני קולנוע דגולים, אנשי מדע רוח וחזון. אבל זאת הונאה, כי הציבור שמצביע למפלגה זאת, ערכיו לא ישתנו אם תשריין מקום לידוענים. חשוב מאוד שהציבור ידע בדיוק מי הם האנשים שהם בחרו ושאם הם עושים בושות, אז לקוות שהם ילמדו את הלקח להבא. ואם לא, אז שימשיכו לסבול. אם הליכוד לא מסוגל להביא מועמדים שיודעים לכתוב, לדבר, בסבלנות, בחוכמה, ביצירתיות, בדיפלומטיות מכובדת, והוא יכול ומסוגל להביא רק מי שמדבר בגסות, בחוסר נימוס ובדווח עובדות לא ׳מדוייקות׳, אז זה הליכוד. ג. לא מן הנמנע שנתניהו יעשה בקרוב ׳מעשה שרון׳ לליכוד ויקים מפלגה שחבריה יהיו ממושמעים וצייתנים כמו בקדימה. משהו כמו מפלגת ׳עד הנצחון המוחלט - בהנהגת בנימין נתניהו׳ וזאת לצד הליכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג1. האופציה עדיין על השולחן. ד. אמירה חבוטה גורסת שהקיצון אצל הימין/השמאל הוא המיינסטרים האמיתי. דומה שהמציאות החרדית די תואמת לאמירה המרוטה ויש ביכולתה לפתוח צוהר להבנה עמוקה יותר של גרסתא דינקותא של הציבור במגזר החרדי. בהספד שנישא כשבועיים לאחר מותו של הר׳ יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר בשנת 79׳ - העיד הרב שך שהוא היה ׳אדם הגדול שבענקים׳ ואז מגלה עוד טפח ש׳השפעתו שפעה על כולנו במישרין או בעקיפין היינו כולנו מושפעים הימנו׳. מיקומו המטאפורי של מחבר המאמר ׳ויואל משה׳ נטוע עמוק בלבבות הגדולים - כקטנים הרואים בדמות הסאמטרית דמות לוחמנית עיקשת גם במחיר נזיד העדשים הציוני. יש בעמדה זאת כדי לנגח את המיינסטרים החרדי שנהנה מהמשאבים הלאומיים אך לא משתתף במאמצים הלאומיים. ואכן הליבוביץ הסאטמרי תקף בחריפות שאין דומה לה בשלושת העשורים הראשונים למדינה את אגודת ישראל והאשים אותם כמשתפים של המתיוונים בתמורה לבצע כסף. הם שתקו או כעסו - אך בליבם האמת הסאמטרית שלא מוכנה לקחת מהציונים כספים, ייסרה אותם וגרמה להם להעריץ בשתיקה את היושרה החסידית שלא נוטלת - לכאורה - כספין מהציונים. תלמידו עמרם בלוי כבר הביע את עמדתו בעניין הבזוי של מינוי שר חרדי עם שטריימל ודגל ישראל. דוד סורצקין במאמרו לספר ׳הגדולים׳ : ׳גאולה של חושך ואפלה׳, מציין את העובדה הידועה שהרבי ניצל מגטו קלוז׳ בדקה ה-91 בזכות רכבת הניצולים של קסטנר הציונית. מצופה היה לשמוע על הכרת הטוב לציונות על הצלת חייו שכן כפיות טובה היא תכונה השנואה על האלוהים ובני האדם, ובכל זאת, לא רק שלא הכיר טובה ונתן תודה, הוא בחר לתקוף אותה עד סוף חייו ביחס של ׳כגודל ההצלה׳ כך ׳גודל הלחימה׳. יתכן וקשה יהיה לשפוט ניצולי שואה ביחס למציליהם, כאומרים ׳אתם לא עשיתם לנו טובה שבאתם להציל אותנו באיחור׳. אך נדמה שהמקרה של הרבי עובר מהמניעים האישיים המייצרים רגשות נקם כנגד מצילי החיים כמי שנתנו לניצול מתנה שאין דרך להחזיר אותה - עובר לבנייה תאולוגית חדשה-ישנה שכל תכליתה היא אחת והיא המלחמה המוחלטת בציונות. מלחמה בשפה העברית הציוני, מלחמה בעלייה לארץ ישראל ומלחמה ביישוב והפיתוח של ארץ ישראל. ובמילים אחרות מלחמה על המרכיבים המהותיים הבונים אומה. האומה הישראלית. וכך כשהרבי הגיע לשוויץ הוא ניסה להשיג סרטיפיקט לישראל ונדחה כי הוא לא הסכים לתמוך בעמדות הציונות ולהתחייב בפני הפקידות שיפסיק את הפעילות הפוליטית שלו נגד הציונות המדינית פוליטית והחברתית. לבסוף ובאמצעות קשרים פנימיים הגיע לישראל בשנת 45׳, כאן הוא נכשל בניסיונותיו להקים קהילה מסביבו והיגר לארה״ב לרובע ויליאמסבורג בניו יורק שם הוא הקים את מוסדותיו אשר שגשגו בזכות הכנסת אלמנטים חילוניים להנהגות הקהילה ובכללן : הכנסת לימודי חול בישיבות וכן הנחיה לחסידיו לצאת לעבוד בעבודות יזמיות ועסקיות. הוא פיתח קשרים עם מוסדות המדינה בכל הנוגע הכשרות מקצועיות וכן הענקת תקציבי רווחה. המחשבה האנטי ציונית במחשבת הרבי מסאטמר יונקת מפרשנויות מוקצנות שבאו לידי ביטוי בסקרליזציה מוחלטת של שחור/לבן - קודש/חול. ומכאן הציונות היא חול וחילול. ההשכלה היא חול וחילול. האינטגרציה בין יהודים ללא יהודים היא חילול. הנורמליזציה בין ההשכלה ליהדות היא חילול. החול מחולל הוא ומחלל את היהודי אלא אם הרב יקדש אותו ויהפוך את החול לקודש. וכך היהודי אפוף כל חייו בקדושה גם כשהוא עוסק בחולין. יש דמיון בין המחשבה המהרל״ית למחשבה הסאטמרית המשקפת את הרדיקליות של תנועות חסידות בסוף המאה ה-19 שהתמודדו עם הציונות ותנועות ההשכלה. ומעבר למאבקי הקולטורה המאבק העיקרי מתמקד נגד הלאומיות בדמותה הישנה חדשה -הציונות הישראלית. ״ויואל משה״ מחולק ל-3 מאמרים. א) מאמר איסור העלייה הקיבוצית לארץ ישראל, ב) מאמר איסור ישוב ארץ ישראל, ג)מאמר לשון הקודש. שלושת הדיונים מתחבטים בסוגיות של אופי הגאולה, זמן הגאולה, ומהות הגאולה. במאמר איסור ישוב ארץ ישראל, הרבי מנסה להסית את ההשקפה המקובלת לפרשנות הרמבנ״ית הפרו התיישבותית ישראלית וזאת לעבר השקפות אחרות שמבקשות למנוע את ההתיישבות הישראלית. במאמר לשון הקודש היה ניסיון כושל לנצח בקרב על השפה שהוכרעה לטובת הציונות הבן יהודאית עוד בשנות הארבעים לטובת העברית. המאמר העיקרי בקובץ הוא מאמר איסור העלייה הקיבוצית לארץ ישראל , כלומר איסור העלייה לארץ ישראל והוא מבוסס על מדרשים העוסקים בנושאי העלייה/עזיבה מ/ל ארץ ישראל במס׳ כתובות, להלן הסבר על אותן ׳שלושת השבועות׳. במגילת שיר השירים ישנן 3 השבעות. השבעה אחת שמופיעה בפרקים שונים (פרק ב׳ פסוק ז׳ / פרק ג׳ פסוק ה׳) היא ״הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת, אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ״. השבועה השנייה או השלישית היא האמורה בפרק ח׳ פסוק ד׳ החוזרת על חלק מהפסוק השני והראשון - ״הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ״. מכאן רבי יוסי ברבי חנינא, אמורא ארץ ישראלי, דורש על שלוש שבועות שהשביע אלוהים את בני ישראל. 1) שלא יעלו ישראל בחומה. 2) שלא ימרדו באומות העולם 3) השבעה כלפי אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי. גם רבי לוי אמורא ארץ ישראלי הדורש שפסוקים אלו מרמזים על כך שאלוהים השביע את בני ישראל 3 שבועות נוספות והן - 1) שלא יגלו את הקץ, 2) שלא ירחקו את הקץ, 3) שלא יגלו הסוד לאומות העולם. מה העונש למי שיפר את שלושת או את ששת השבועות ? כאן אומר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה. עונש כה נורא. תיאור אכזרי לטבח ברברי וחסר אנושיות. זהו עונשו של מי שעולה לארץ ישראל. הסאטמר יוצא מתוך נקודת הקיצון ומשם בונה תיאולוגיה קיצונית שאין לה תימוכין הלכתיים. פיתוח תאולוגי על ידי מפתח שהוא עצמו ראה רק איך מליוני יהודים שקיימו את השבועה ולא עלו לארץ ישראל, בשרם הותר כאיילות השדה והאנטילופות, מעיד על ניתוק רגשי מלא בין העבר לעתיד. כאילו זכרונו נמחק מהרגע שירד מרכבת קסטנר. מאמר זה מקבל תימוכים שוב מהמהר״ל בהתייחסותו לעניין שלושת השבועות. בפ׳ כד׳ ל׳נצח ישראל׳ מביא המהר״ל את מדרש שלושת השבועות וקושר אותו לגלות ישראל במהלך המאה ה-16. לשיטתו הגלות היא מהותו של היהודי. גם אם היהודי יברח מגלותו היא תרוץ אחריו ותשיג אותו ותכניס אותו ליגון שאולה. גלות היהודי היא בלתי נמנעת וגם אם ימותו אנשים למען היציאה מהגלות, לעולם הם לא ינצחו ובסוף ישלימו עם גלותם. וכאן המהר״ל מקצין את המחשבה לגישתו המחמירה של רבי לוי שאין לעבור על שלושת השבועות גם במחיר של ׳יהרג ואל יעבור׳. בנקודה זאת ׳עמדתו הביקורתית של הרבי מסאטמר חוברת לעמדתו הביקורתית של ישעיהו ליבוביץ ולקישור שערך בין הציונות הדתית לאחר 1967, על קידוש האדמה שביסודה ובין עבודה זרה ושבתאות״. בהגותו הנוספת של הסאטמר, הוא מצביע כמו ליבוביץ על הקשר בין הציונות לשבתאות. ובין הציונות למסר העיקרי שהיא מקדמת - ומקיימת - לעידן תום הגלות. הרבי מסאטמר מבקש מעבר למלחמתו בציונות הכללית, גם להעמיד חלופה אידיאולוגית לזרמים אחרים באורתודוקסיה ובעיקרם הם הציונות הדתית וחסידות חב״ד הקשורות יחדיו בשעטנז. וגם להתריס בהציגו את הקמת הקהילה הסאטמרית הגדולה בארצות הברית להבהיר לציונים הדתיים והחילונים כאחד שיש חלופה על פניהם ולשם כך הם מוכנים אפילו לצאת מהגטו ולעבוד עבודת חולין ואולי אפילו להתגייס אם יש בכך צורך. מאחר והגותו הדתית של הרבי מסאטמר היא חלשה מההיבט ההלכתי שהוא למעשה קובע את המוסכמה החברתית הדתית. הסאטמר מבקש תימוכין מעבר למהר״ל גם בראשונים כדוגמת הרמב״ם וקובע - באמצעות דרשנותו - שלפי שיטתו לא תתאפשר הגאולה בלא שעם ישראל יחזור בתשובה ומכאן הוא מבקש לפסוק כי הפרת שלושת השבועות מעכבת את הגעת המשיח ולכן ההפרה היא בכלל יהרג ואל יעבור. החרדים הם סאטמרים בארון. החרדי יונק מינקות יסודות סאטמריות חבויות הרואות במדינה הציונית כישות עוינת. כדי שהם יתגייסו לצה״ל הם צריכים לאהוב את המדינה. את הציונות. את הרעיון הזה שיש ליהודים מדינה. זה לא קורה כשצו הגיוס נשלח בגיל 16. זה אמור להתחיל מינקות, מגן טרום חובה, מגן חובה, מהחיידר, מהתלמוד תורה, מבית הספר. גם כאן הפתרון המתבקש לדעתי הוא חיקוק חוקה אזרחית. חוקה אזרחית אשר תגבור על האתוס הציוני יש ביכולתה להכיל מיעוטים - שנהפכים לרוב - ולגרום להם לאהוב את המדינה ולהתגייס לשורותיה. -------- 1 דוד סורצקין. גאולה של חושך ואפלה. הגדולים, אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל. עמ׳ 371-401 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה, אם כך, החילול הכי גדול עבור הסאטמרים אמור להיות של הדתיים הלאומיים דוחקי הקץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתב אישום בשלושת הסעיפים : הם עלו בחומה, הם מרדו באומות העולם והם הרחיקו את הקץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה של סבר פלוצקר על ההנהגה החרדית """ ממה ההנהגה החרדית חוששת כמו מאש זרה? הפוליטיקאים, העסקנים והרבנים החרדים דורשים, לכאורה, השלמת חקיקה המסדירה את גיוס בחורי הישיבות לצה"ל ללא דיחוי. השלמה - הסכמה על נוסח החוק, על התקנות שלו, על הפרשנות שלו ועל היישום בפועל שלו. כל המהלכים הללו צריכים להיות מוסכמים על ההנהגה העסקנית-רבנית; אם לא, מאיימים ראשיה, נצביע בעד פיזור הכנסת. "השתגעתם?!", עונה להם ראש הממשלה נתניהו - הרי הצבעה על פיזור הכנסת משמעותה יריית פתיחה למערכת הבחירות שבה, סביר להניח, חוק הגיוס (או "חוק ההשתמטות") כלל לא יונח על שולחן הכנסת. "וכך", מוסיף ביבי, "אתם החרדים תצאו מופסדים". האומנם? הרבה יותר סביר להניח שלעסקונה הפוליטית-רבנית החרדית אין עניין בחוק המסדיר את השירות הצבאי של בחורי הישיבות והכוללים. הם יודעים שכל חקיקה בנושא, מלבד זו שתכיר בלימוד בישיבה ובכולל כשווה ערך לשירות צבאי מלא, תהא לרעתם. היא תחליש את אחיזתם בגורל הצעירים החרדים ותערער את שליטתם הגורפת בנפשם, רוחם וסדר יומם. מבחינתם, עדיף לעבור עוד שנה ועוד בחירות בלי חקיקה, כשצה"ל מנפיק צווי גיוס לרבבות צעירים בריאים וחסונים, והם מצידם מצפצפים. במקרה הכי גרוע, שאינו נראה מעשי במציאות הפוליטית הישראלית, ישללו מהמשתמטים כמה פריווילגיות כלכליות שוליות - הסיכון נמוך עד לא קיים. חרדים ספורים בלבד לא יעברו בביקורת הדרכונים בנתב"ג. הרוב ימצא שביל עוקף. הרי הלב היהודי החם לא ישלים עם איסור לבקר הורים קשישים בנכר. בקיצור, הסידור העכשווי שבו אין דין ואין דיין משרת היטב את ש"ס ויהדות התורה ואין להן תמריץ לשנותו. בעבר הרחוק, כשהחברה הישראלית הלא-חרדית עוד התכוונה לפצח את הבדלנות של הקהילייה החרדית, הוצעו חוקים המתנים הטבות סוציאליות ב"מצוי כושר השתכרות". השתתפות בהגרלה לדיור מוזל (לדוגמה) הייתה צריכה להיות מותנית במאמץ של הגבר החרדי למצוא עבודה. כוונות החקיקה לא מומשו, רוככו ולבסוף נמחקו. להנהגה העסקנית החרדית המצב העכשווי אידיאלי. את התקציבים הייחודיים כבר קיבלו ואת צה"ל כבר כופפו. בטענת סרק ש"לא משיגים שום דבר בכוח" נמנע המטכ"ל מלנהוג בבחורי הישיבות כמו בכל צעיר בריא אחר בגיל הגיוס. והרי, מדינה מפעילה את כוחה השלטוני באינספור תחומי חיינו - את המיסים למדינה אנחנו משלמים מכוח החוק, את המכוניות אנחנו עוצרים באור אדום מכוח החוק ולצה"ל מתגייסים מכוח החוק. בחוגים החרדיים לא חוששים מצווי גיוס, כן חוששים מהיענות של צעירים חרדים לצווים. גם אם הצבא יקים חטיבות סופר-חרדיות למופת, גלאט כושר, מדרג הסמכויות בהן יהיה בהכרח צבאי-חילוני. את הצווים "עשה" ו"אל תעשה", את הפקודות "לך להרוג" ו"לך להיהרג", לא יוציאו רבנים - אלא מפקדים עם דרגות על הכתפיים. זהו שינוי דרמטי בסולם הציות וכיוצא ממנו בסולם הערכים שיתרחש בעולמו של צעיר חרדי. השירות בצה"ל עשוי לשנות את צביונה של החברה החרדית - היא לא תהא חלילה פחות דתית, פחות אמונית, פחות מקפידה על מצוות - אבל כן תהא פתוחה לעולם הלא-חרדי, למרותו ולעבודה המפרנסת. מזה, חוששת ההנהגה החרדית כמו מאש זרה. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך גוטה. החוק המוצע - גם בגרסתו הקשוחה לכאורה "של אדלשטיין", יחוקק בסלע את הסדר "תורתו אומנותו" ומצהיר שלא יגייס אף חרדי שלומד תורה. ובכך הוא אפילו דוחף חזרה לישיבות את אלה שלא לומדים. בנוסף הוא כולל מכסות זעומות של כמה אלפים בשנה, שמי יבחר אותם - הרבנים, שבכך רק יחזקו את אחיזתם במצביעיהם. והסנקציות - דחויות ורכות הרבה יותר מאלה שקיימות כבר עכשיו, כמו ביטול סבסוד מעונות היום שחל מיוני לכל עשרות האלפים שלא נתייצבו לצווי גיוס. והכי גרוע - החוק הזה משאיר על כנו את הגדרת 'פטור אבל נתמך" עד גיל 26. החרדים כהרגלם עושים לנו בית ספר, גם ייללו ויצווחו שהם מתפשרים וגם יקבלו כל מה שהם רוצים בריבוע. הנה, סבר פלוצקר כבר קנה את ההצגה שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אותי מה קורה היום בגיל 26. אם ברגע שהם מקבלים פטור הם עוזבים את הישיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהם (כנראה עשרות אחוזים) נמצא "כאילו" בישיבה אבל לא באמת. אז הם עוברים מסטטוס "מעלים מס בשחור" לסטטוס "לא משלם מס כי לא צריך בלבן", או דה פקטו כלום לא משתנה מבחינתם. נשאר כבר בעלי משפחות ועושים בטח מה שבא להם. הרי 50 אחוז מהגברים כם עובדים הסוף. ואגב - ה"דרמה" הפוליטית החרדית הסתיימה בדיוק כמו שחזינו כאן. הקואליציה לא נתפרקה והחוק שקיבלנו הוא חוק השתמטות אסוני על מלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמין שהחוק יעבור את מבחן בג''ץ. אני מחכה לעריק החילוני שיטען לאכיפה לא שיוויונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיפה זה שביבי הרוויח את מה שהכי חשוב לו - זמן בשלטון. בינתיים אין חוק, ומן הסתם גם לא יהיה עד סיום המושב הזה, ואז חופשה עד אוקטובר. כל השאר זה בוקי סריקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שיפה במדינת ישראל - שפראיירים גם מתחלפים וגם מתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני במחאה עם שלט בנושא גיוס חרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות. > עמרם בלוי (נטורי קרתא) לא היה תלמידו של הרבי מסאטמר. אמנם הם היו שותפים למאבק נגד הציונות, אך יש הבדלי השקפות בין נטורי קרטא לחסידות סאטמר, ובמובנים מסויימים הסאטמרים יותר פרגמטיים ופחות קיצוניים מנטורי קרתא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |