 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרעיונות על האינדיווידואליזם וההתנגשות שבין הפרט לבין החברה לא רק שאומצו מראנד ע"י קרוי, אלא גם אינם מקוריים שלה. ניסח אותם טוב הרבה יותר, ולבטח בתשוקה וטירוף רבים יותר, פרידריך ניטשה. ראנד לוקחת את רעיונותיו, מפשיטה אותם מהסגנון המתלהם (לא בהכרח לשלילה) שלו ומלבישה אותם בתוך מעטפת של שטחיות. ראנד מנסה לפנות עם הרעיונות האלו אל הקהל הרחב, ולכן היא חוטאת אל הרעיונות עצמם, או כמו שאמר ניטשה: "שונא אני את העצלנים הקוראים: עוד מאה שנים של קריאה, והרוח עצמה תסריח"(כה אמר זרתוסטרא). מקרים כמו זה של קרוי יכולים לקרות רק כאשר אנשים לא מאמצים את החשיבה החופשית שלהם ושואבים את הכח והתשוקה שלהם מתוך רעיונותיהם של האחרים. אבל אם נקדיש לכך מחשבה: אלו הקוראים לעצמם אגואיסטים-רציונלים לא יכולים להיות באמת כאלו. משום שאם אדם הוא אמנם אגואיסט, חובה עליו להסתיר את עמדתו הזאת מהסביבה, משום שזהו האינטרס שלו, ליצור קשרים חברתיים שיפעלו לטובתו. בשכנוע אחרים לאגואיזם הוא למעשה פוגע בעצמו, ולכן כאגואיסט עליו להעמיד פני סוציאליסט... הסיבה היחידה היכולה לגרום לאותו אגואיסט לשכנע אחרים ללכת בדרכו היא תיעוב של התנהגותם ויוהרה, כלומר הרגשות המתעוררים בו למראיהם, ובכך הוא נוגד את עמדתו הרציונלית. לכן לדעתי ניטשה עדיף על ראנד, ובכך כמובן על קרוי, משום שהוא אינו מעמיד פני רציונל, הוא רוצה לחזור לתקופה שהיא פרה-מוסרית, פולחנית, להעלות את התיעוב למדרגה גבוהה יותר, ליצור מוסר חדש, להשתמש ברציונל ובאגואיזם לצד הצורך בפולחן והיצרים הבסיסיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להיזכר, האם גם את ניטשה הקדים מישהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שעל אדם של ניטשה ניבדל מזה המתואר במאמר המבריק של אלי בפן היישומי. היינו, ניטשה לא נתן איזו נתן הגדרה ברורה כיצד אפשר לזהות את העל אדם. ההגדרה שלו היא כל כך חמקמקה שאפשר אולי לחזות את ניטשה צוחק מתחת שפמו למראה מי שמנסה לשווא לתפוס את המתכון לעל אדם. נסיון להגדרה מציב אוטומטית את המגדיר ברובריקת העבד. מכאן, שאין מרשם ודרך להפוך לעל אדם. אי אפשר ללמוד את זה בקורס. אפשר לראות אולי את הרצון לכח כמשהו כמעט טבעי, גנטי כביכול שאיננו נרכש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהעל אדם אינו ניתן להגדרה, ודווקא משום כך נובע כל הכח שבמושג. אנחנו יודעים מה *אינו* על אדם, ומכאן נובעת המשמעות - כניעה, קבלה של מערכת מוסר מוכנה, קבלת סמכות. הווארד רוארק של איין ראנד הוא ללא ספק על-אדם, או לפחות מתימר להיות אחד כזה. אבל כוונתי היא שראנד לוקחת את המושג הזה, ומשילה ממנו את כל המשמעויות הנוספות שיש לו, בדיוק המשמעויות של הבחירה. מרגע שהיא יוצרת מעין כת ומנסה להפיץ את רעיונותיה היא נוגדת את עצם ההגיון שעומד מאחורי כל רעיון שכזה. היא סותרת את עצמה לוגית. נכון, משנתה של ראנד שונה מזו של ניטשה, אבל היא הדפס זול שלה, איבוד מרכז הכובד שלה, שהוא עדיין בגדר חיקוי. אבל אכן, אין דרך ללמוד את דרכי העל-אדם, המשמעות של המושג ע"פ ניטשה היא שהאדם אינו צריך לכפות את רצונו לשום מערכת חיצונית, וזה מתישב יפה מאוד עם הדברים שכתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתה מבלבל בן המושג אגואיסט כפי שהוא נתפש על ידי החברה(אדם הפועל למען קידום אינטרסים אישיים שלו בלבד על חשבון אינטרסים של זולתו-מה שמוביל לפגיעה בזולתו, ובעקבות כך לפגיעה של זולתו בו- ולכן סוג כזה של אגואיסם אינו רציונלי ואינו משתלם) לבין המושג אגואיסט לטווח ארוך (כפי שאני נוהג לומר)- כלומר, אותו אגואיסט רציונלי שמבין שכאשר לאחרים יהיה טוב אז גם לו יהיה טוב וההפך (לא בשל תפישה סוציאלית קולקטיבית ואנטי אינדיבידואליסטית- אלא פשוט משום שחברך יגמול לך על מעשים טובים). ולכן עליו לעורר את חבריו כדי שיקדמו את האינטרסים של עצמם (בתבונה ומתוך מחשבה לטווח רחוק) ובעקבות זאת יקודמו האינטרסים שלו. לא קראתי את קרוי או פילוסופיה אחרת שעוסקת בכך- מה שכתבתי לא היה בשם כתביו של קרוי, אלא דעתי האישית. סער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שמנסים לתת תוויות לעל אדם הניטשיאני הרי מפסידים את רוח העל אדם, ניסיון טאנטלי שהכשלון מובנה בתוכו. ובכל זאת, יש מידה של אגואיזמוס באוברמנטש אך ניטשה מנסה לתאר מישהו הגדול מסכום חלקיו, מישהו חסר מחויבות, אשר לא ניזקק לעזרים, איננו מוביל ואיננו מובל, מי אשר השתחרר ממוסר העבדים ושהרצון לעוצמה מהווה אצלו אלאן-ויטאל - כח החיות/החיים שמניע את הטבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הודעתך. מה זה על-אדם?(אם אפשר להסביר את זה על דפי פורום זה, או שאני אפתח ספר?) 'אגואיזימוס' ו'אובמנטש' הם שגיאות דפוס, או מונחים שאני לא מכיר? סער הלא ביישן. נ.ב. לרשום לעצמי לקרוא את ניטשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן רבים ו''טובים'' לא הבינו את משמעות האגואיזם על פי ראנד, גם פרופ' שרפשטיין שליווה את קרוי לאורך דרכו האינטלקטואלית, מצא לנכון לומר בהספדו לקרוי כי למרות שדגל באגואיזם הינה אדם חברותי ופתוח כלפי אחרים. איין ראנד גם שללה את ניטשה מן היסוד, אך כפי שציינתי מעל, כנראה שהכותבים בפורום זה לא קראו את כתביה הפילוסופיים במקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם דברי ב'מילה בזכות האגואיסט הראציונאלי' מסבירים נכונה את משמעות האגואיזם על פי ראנד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתיקה של ראנד רואה באינטרס עצמי רציונלי, או כפי שראנד כינתה זאת, אנוכיות רציונלית, כבסיס. באנוכיות רציונאלית התכוונה ראנד לערכים הדרושים לקיום האנושי. מכאן ועד התפיסה של "אדם לאדם זאב" (שהיא ביסודה בלתי-רציונלית) ש"הודבקה" לראנד על ידי בורים ואוילים למיניהם, פעורה תהום בלתי מגושרת. האתיקה האובייקטיביסטית (בתרגום לעברית: "המציאותית") גורסת שטובת האדם אינה דורשת הקרבה ואינה ניתנת להשגה על ידי הקרבה של מישהו לטובת מישהו אחר. כמו כן גורסת ראנד כי אינטרס עצמי רציונלי של אדם אינו נמצא בניגוד ענינים עם אינטרס רציונלי של אחרים - אין ניגוד ענינים בין בני אדם שאינם מבקשים לעצמם את מה שלא הרוויחו, שאינם עוסקים בהקרבת קורבנות ואינם דורשים קורבנות - כאלו המתיחסים זה לזה כסוחרים ומעניקים ערך תמורת ערך. לקריאה נוספת: The Virtue of Selfishness, 1964 - Ayn Rand
www.aynrand.org |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ארדר הנכבד, חביבת ליבך ומושא הערצתך אליס רוזנבאום, המוכרת בכינוייה היינקי כ'איין ראנד' שייכת ללא כל ספק לספיסיס נשים מוכשרות חסרות ילדים, אשר כתחליף פנו בבשורה רבתית אל האנושות כולה - לצערן של אמהות אשר איבדו ילדיהם במלחמות ובטרור אידיאולגיות אלו. במועדון זה מצויות בנוסף לגברת רוסיה זו אף שתי גבירות מזרח אירופאיות נוספות - רוזה לוקסמבורג והלנה פון בלאבטסקי. בעוד שהראשונה נחשבת כעמוד תווך במתן פירוש, תוכן וביטוי פוליטי לוורסיית הקומוניזם המדכא, הרי שהאחרונה פנתה אל עולמות האיזוטריקה והאוקולטיזם באחת הבשורות הגזעניות ביותר שאי פעם קמו לאנושות. כמה מרנין, מוזר ומדכא להווכח פעם נוספת, כי חסידיהן השוטים של גבירות נכבדות אלו הקימו מכוני מחקר/מקדש לזכר ולהפצת תורת/בשורת גבירותיהם אלו - אשר לדידם נשאו בשורת גאולה לעיר ולעולם (urbi et orbi). אם נצא ונחשב את כמות האנשים אשר נפחו נשמתם בעקבות הרעלות מוח ולב שיטטיות אלו, הרי שהמדובר במליוני קורבנות ישירים, אשר קיפדו חייהם אם מרצון ואם מאונס לרצונן של בבושקות רכות מבט אלו. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, התוכל להרחיב לגבי הלנה פון בלטאבסקי ו"פועלה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן שלום, המאמר האמור כמעט והושלם, ואם יעלה הרצון בפני הבוג (BOG = כינוי נסתר לידידינו יהווה), אשלימו אחה"צ בפינת בית הקפה השכונתי. שלך אלכס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוסית, אלוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר "התפוז המכני" מופיע בסוף מילון שיאפשר לקורא בין זמננו להבין את שפתם של אלכס וחבריו. בין המילים במילון: BOG=god וHorrorshow=good (יעני, כמו "חראשוב", טוב ברוסית). כנראה שהם מדברים באיזה עיוות של רוסית עם מבטא קוקני, הלא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השפה בספר נקראת נאדסאת, הסיומת הרוסית למספרים בין עשר לעשרים, כמו עשרה בעברית. ככינוי לבני נוער. הקשר לרוסית מוסבר בספר עצמו, בו קצין משטרה מסביר שהשפה מושפעת מרוסית, וחושד שהתנהגות הנוער והתדרדרות החברה הם גם השפעה רוסית. האדפטציה של הרוסית כסלנג היא יצירת אומנות עצמאית. למשל הם קוראים לחתיכה "פטיצט", המילה הרוסית לציפור, או באנגלית "chick". פשוט נהדר. והמילה horrorshow מתייחסת גם למילה הרוסית ל"טוב" אך גם למובן של "מחזה זוועות" באנגלית. אגב, הספר תורגם לעברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר תורגם לעברית. אין לי כרגע עותק לידי, אך המתרגם הצליח מאד בהעברת הנאדסאת לעברית. אינני זוכר מי תרגם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה הרוסית לציפור היא "פטיצה", ו-"טוב" אומרים ברוסית "חורושו", ולא "חורושוב" כפי שנכתב באחת התגובות למעלה. אגב, סלנג אנגלי-רוסי מופיע גם בספר בשם "קיר החלומות", שהוא במידה רבה חיקוי בינוני למדי ל-"1984". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מספיק הסתבכנו עם ליטון העברית? עכשיו עיברות הרוסית? מספיק קשה לכתוב משהו בערך כמו שזה נשמע. בלתי אפשרי להעביר לכתב עברי את ההגייה הרוסית. לטעמי - הצליל הקרוב ביותר למלה הרוסית שמשמעותה "טוב" הוא "חאראשו", אבל זה באמת דיון עקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ''חאראשו'' תואם את הצורה בה המילה נהגת, אולם ''חורושו'' דומה יותר לצורה בה המילה נכתבת. בכל אופן, לדקויות אין משמעות ממשית, במיוחד ללא-דוברי רוסית, אבל הטעויות בתגובות הנ''ל היו צורמות במידה שראיתי לנכון לתקנן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כך אענה אני במקום מר מאן ( ובתקווה שאינני מקדים בכך את מאמרו שלו אני מחכה בעניין רב). גברת בלאווצקי הנכבדה הייתה מדיום שייסדה את ארגון התאוסופיה שלו יש גם מרכז גדול בישראל.היא נתפסה כמה פעמים ברמאויות ובזיופים ובראשם העתקה פשוטו כמשמעו של חלק גדול מספריה מספרי מדע בדיוני של הסופר הבריטי בולבר ליטון ( מחבר'' ימי פומפי האחרונים '' ). אלא שהיא טענה שהחלקים הנ''ל באו מספרים קדומים מהתקופה הפרהיסטורית ומפיהם של ''מאסטרים סודיים '' אי שם במזרח הרחוק. לא אפרט יותר כדי לא לגזול ממר מאן את הבמה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בולבר ליטון העתיק מהמאסטרים הסודיים. אגב, הוא גם עבד על ליטון העברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, פסיכית חביבה היתה מאדאם בלאבאצקי. הסתקרנתי לשמוע שיש "מרכז גדול בישראל" של החברה התיאוסופית. התוכל לספק פרטים, אלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכת שלה ודיעותיה אפשר למצוא בקבוצת המאמרים הזאת , שאולי איננה אוביקטיבית וגם איננה סימפטית לראנד אבל אפשר ללמוד ממנה הרבה על ראנד ותורותיה וההשלכות שלהן בעולם האמיתי : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור הדיון שהיה כאן עם האוביקטיביסטים ועם הסינטולוגים שהן שתי תנועות נפרדות לחלוטין , מאוחדות רק בכך ששתיהן נוצרו בידי סופרי מדע בדיוני האתר הזה על תנועת הנאו טק" הוא מעניין מאוד . תנועה זאת מוגדרת כ"פירוש הסינטולוגי של האוביקטיביזם "... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סער האוסטרי? או שהשם "אוסטרייכר" מקרי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ששם משפחתי הוא מקרי. כלומר, אתה מכיר שמות משפחה מקריים? למען האמת, במחשב שנייה, עבורי הוא מקרי ומנותק. אבל אני מניח שיש לו פירושים שונים. כבר שמעתי שסב-סב-סבי (או משהו כזה) היה הרופא המלכותי של משפחת המלוכה האוסטרית, וקיבל את התואר 'אוסטרייכר' שמהווה תואר אצולה כזה או אחר. אחרים אמרו לי שמכיוון שאוסטרייכר מזכיר את המילה אוסטריך(יען) הדבר מעיד על היות סב-סב-סבי מגדל יענים. אולם אני מעדיף את הגירסא של אסף, שמכנה אותי שליט המזרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט יודע שבגרמנית, קוראים לאוסטריה "Osterreich", כאשר O היא אומלאט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, הבנו כבר שאתה מעוניין להפגין את הידע הנרחב (אעלק) שלך בגרמנית. אתה יכול להפסיק עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, באמת? טוב, כי באמת חיכיתי לאישור מאיזה דרעק אלמוני. תודה רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סער התוהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוג נקודות מעל אות קריאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "אומלאוט" (Umlaut), לא "אומלאט". 2. אם בגלל בעיה טכנית (Ascii יקירנו) אי אפשר להציג אומלאוט, מקובל מאוד להחליף אותו בתנועה הרגילה (a, o או u) ולהוסיף אחריה e. לכן, צדק רון בן יעקב בכותבו Uebermensch, ופחות צדק "על אדם" בתקנו (?) ל-Ubermensch. 3. "אוסטרייכר" משמעותו די בבירור 'אוסטרי'. 'יען' בגרמנית, תאמינו או לא, הוא "שטראוס". ומקור המילה האנגלית Ostrich הוא בצרפתית, ostruce. 4. 'אוברמנטש'? מה עושה שם ה-ט'? סחתיין (זיי געזונט) על המחווה ליידיש, אבל תלכו כבר עד הסוף ותכתבו "איברמענטש"! (ירדן, שלא יכול לראות מישהו משוויץ בגרמנית בלי להידחף) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסיף לדברים המלומדים של ירדן רק הערה: פירוש המלה הגרמנית "אוסטרייך" הוא פשוט "הממלכה המזרחית" – אוסטריה, כידוע, מזרחית לגרמניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לטענות פילוסופיות, האם אף אחד לא חושב שלאלו שדוגלים בסוג כזה של אגואיזם קיצוני יש בעיה של התפתחות רגשית? של איזו שהיא חוסר יכולת בסיסי לאמפטיה? אחרי הכל, אושרם של אנשים אחרים יכול למלא אותנו שמחה וסבל של אחרים עשוי לגעת ללבנו. עד כמה שזכור לי, בגיל ההתבגרות יש לחלקנו נטייה לדחות מערכות מוסר מקובלות ולאמץ ערכים קיצוניים כסוג של תגובה (טבעית ומובנת) לכפייה חיצונית. אבל זה משתנה עם הגיל לא רק בגלל ההשלמה שלנו עם החברה הקיימת - שאפשר לראות בה סוג של ויתור - אלא בגלל התפתחות היכולת שלנו לחוש אמפטיה לאנשים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה מזכיר לי ראיון שהתפרסם בכתב העת "מחשבות " של צבי ינאי בשנות ה-שבעים כאשר תורתו של קרוי הייתה בשיא ההשפעתה בארץ וכל כמה שבועות הופיע עליו כתבה במקום כלשהוא. ינאי ריאין אז אדריכל בשם צפרוני שהפך לתלמידו של קרוי וזה נתן לו תורת חיים ארוכה ומסובכת המבוססת על האוביקטיביזם של קרוי וראנד וחוסר הצורך לדאוג לאף אחד אחר רק לעצמך. ינאי שאל אותו אז שאלה פשוטה : אם הוא יעבור בכביש ויראה זקנה שעומדת להידרס האם הוא יעשה את הצעד הקל שבקלים כדי לעזור לה ? אינני זוכר בדיוק את התשובה (יש חומר ממחשבות ברשת באתר של ינאי אולם כרגע האתר אינו זמין אצלי ) אולם זכורני שהייתה זאת תשובה ארוכה ומתפתלת מעין כמוה שמימנה אפשר היה להבין (כנראה ) שהאיש אכן יעשה צעד כלשהו כדי להציל את הזקנה אבל...( וכאן הופיעו כל מיני טיעונים פילוסופיים מורכבים שכאשר קראתי את המאמר קצרה בינתי המוגבלת מלרדת לסוף דעתם ). התגובה היחידה של ינאי על כל זה בסיום המאמר הייתה הערה הקצרה שכל אלה הם דעותיו של איש צעיר מאוד. אינני חושב שיש הרבה להוסיף מעבר לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לצבי ינאי אתר?! מה הכתובת? (אני חושש שחיפוש ברשת יניב בעיקר אתרי מיכל ינאי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשירותך בכל עת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הזדמנות להמליץ על תוכנת netex שהיא חינם ומאפשרת, למשל במקרה זה לרשום (אפשר גם בעברית) בחלון הכתובת בדפדפן: צבי ינאי וזה יביא אותך ישר לאתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הוא נחשב כאיש דעת מעניין במיוחד? כי אני שמעתי עליו דעות שליליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האגואיסט הראציונלי עליו אני מדבר מבין שאושרם של אחרים יכול למלא אותנו שמחה, וזה אחד מהגורמים שגורמים לו לעזור לאחרים, לתרום ולתת. שוב, חוסר הבחנה בין אגואיסט לאגואיסט ראציונלי. ושוב אני אדגיש-לא קרתא את כתביו של קרוי, וייתכן שדבריי מנוגדים לתפישתו של קרוי את האגואיסט הראציונלי. סער האופטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה נתקל בנשיפות של בוז ע"י קרוי וראנד. לפי ההגדרה המרחיבה שלך גם אמא תרזה ואלברט שוייצר היו אגואיסטים. אם אושרם של *אחרים* יכול למלא אותך שמחה, אתה (בעיניהם) תוצר של אידיאולוגיות חברתיות ששטפו את מוחך ובלבלו אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש, כאגואיסט רציונלי אתה יכול להחליט שאושרם של עניי העולם משמעותי עבורך ולהקדיש את חייך עבורם. זה יכול להיות נכון ומוסרי. הדבר הלא מוסרי הוא לתרום כסף של אחרים (משלמי המיסים) למען עניי העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אתה צודק בכך שאת הרע האולטימטיבי הם ראו במוסדות הרווחה שלדעתם הם באותה דרגה מוסרית שבה נמצאים שודדים וגנבים. אבל, גם מי שתורם לעניים מכספו שלו ו/או מקבל סיפוק ("אושר") מטובתם של אחרים אינו אגואיסט רציונלי לפי הגדרתם. יתר על כן, האוביקטיביזם טוען שצדקה היא אקט לא מוסרי מטבעה, בכך שהיא מעודדת פרזיטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם היו *ה*אגואיסטים. על פי הגדרתי בלבד, כמובן. סער האופטימי 2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רשאי, כמובן, להגדיר את המושגים כראות עיניך, כל עוד אתה מביא את ההגדרה לידיעת הציבור. לפי ההגדרה שלך כל אדם הוא אגואיסט - כי בסופו של דבר הוא פועל בהתאם לרצונו כדי לספק את הצרכים שלו. אם, במקרה, אושרם של אחרים חשוב לו הוא יהיה ''אגואיסט חברתי'', ואם מה שגורם לו סיפוק הוא רצח הוא יהיה, אולי, רוצח סדרתי, אבל בכל מקרה הוא אגואיסט. לכן ההגדרה שלך הופכת את המושג ''אגואיסט'' לחסר תוכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האגואיסט הרציונלי אינו משולל מוסר. הוא אינו מסתיר את האגואיזם שלו מכיון שאין ברצונו להעזר ע"י אחרים יותר משברצונו לעזור להם. ודאי שאינו רוצה להיות פרזיט חברתי שמשיג טובות הנאה באמצעות שקר ומרמה. למעשה, אין לך דבר שנוא יותר על האסכולה הפילוסופית הזאת מאשר פרזיטיות. במובן הזה אכן האוביקטיביזם אכן אינו אגואיזם צרוף. הוא מתיימר (בצדק או לא) להיות אגואיזם מוסרי, כשיחסו לחברה הוא יחס של "לא מדובשך ולא מעוקצך". בטרמינולגיה של דילמת האסיר החוזרת אפשר לומר שטענת היסוד של האוביקטיביזם היא שבמטריצת הרווח-הפסד האמיתית כל הצדדים ירויחו דוקא אם כולם יבחרו לא לשתף פעולה. האיסטרטגיה היא עדיין "tit for tat", או במילים אחרות, איסטרטגיה הוגנת. בימים שקרוי לימד באונ. ת"א הכרתי אישית מישהו שהלך בדרכו עד הרמה של דרישת תשלום עבור ארוח. משונה, מה שקופי אדם מבינים אינטואיטיבית - פלה את כיני ואפלה את כיניך - לא היה ברור לאותו אדם שהיה רחוק מלהיות טיפש. אני, בכל אופן, הודעתי לו שאין לי ענין בהעברת כספים מכיס לכיס כשאנו מתארחים זה בביתו של זה, והקשרים נותקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי העליון, הדבר המשעשע במיוחד בכתבי ניטשה הינו שכל אחד מוצא בהם את שחפץ ליבו, החל מהגברת הארית הראשונה אליזבת פורסטר וכלה בדג הלבן ממאה שערים בירושלים - וכנראה שגם הדבר נכון לגבי כבודו, המפרש את ניטשה ואמירותיו בדרכו - או לפחות ברך התבוננותו של האדם המתקרא אלדד-שייב בתופעת ניטשה. כתביו של ניטשה, בניגוד לדיעות מסויימות, הינם ברורים ביותר, וזאת למרות נקיטתו העקבית בדרך האמביוולנטיות; ניטשה מרומם ומפאר את היהודים והיהדות כדי...לחסלם רעיונית מספר דפים מאוחר יותר; ניטשה מבקר ומשפיל את הגרמנים והנצרות, כדי לרוממם ולשבחם כפוטנציאל 'החיה הבלונדית' החביבה מכל. דבר אחד ברור ומובן לקורא חד העין בשפה הגרמנית - ניטשה אינו משאיר כל מרחב תהייה של ממש לרעיונותיו הפנימיים בדבר בעיית המוסריות הכללית לשיטתו, הגם שפוזל ומפלבל הוא עשרות פעמים כמוכה ירח על כל צעד ושעל; גם ברגעיו ההזויים והמטאפוריים העמוקים ביותר נשאר ניטשה נאמן לעצמו, ובכך אולי גדולתו. אך לא מעבר לכך. באשר לחיקויי ניטשה ותורתו הינך צודק לחלוטין - אך שומא עליך לציין כי תופעה זו מאפיינת כללית חוג פילוסופים והוגים ברחבי העולם המערבי האנגלוסאקסי, אשר אינם יורדים לפישרו של הגרמאניזם הקדום בגלגוליו השונים - סובלימאטיביים ובארברים כאחד. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטויות!! אכן, באמת כל הכבוד על הבקיאות במשנתו של ניטשה, אך אם היית קורא בקפידה את משנתו של קרוי לא היית מוציא ממקלדתך את המשפט: "אם אדם הוא אמנם אגואיסט, חובה עליו להסתיר את עמדתו זאת מהסביבה, משום שזהו האינטרס שלו". לא אעשה בשבילך את העבודה, ולכון לא אוכיח כאן בפירוט מדוע זה לא נכון (גם אני שונא את העצלנים הקוראים), אך אם לסכם בקצרה: שקרן שמתגלה פרצופו הפסיד יותר משהרוויח... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו? זה רק אומר שהוא צריך להסתיר את זה שהוא אגואיסט טוב, כך שאף אחד לא יגלה את האמת. לא בלתי אפשרי, במקרה הספציפי הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לדעתך, אך הנושא היה התאוריה האובייקטיביסטית. לפי תאוריה זו אדם לא צריך להסתיר את היותו אגואיסט, היותך אגואיסט הוא דבר שיש להתגאות בו, מכיוון שזו ההתנהגות הנכונה לאדם. פרט לכך, האובייקטיביזם מתנגד לצביעות חברתית. לטענתם ברגע שאתה משקר לאדם, אתה הופך לעבד שלו, עליך לכופף את התנהגותך לפי הדעות שלו. התנהגות זו מנוגדת מיסודה למה שהאובייקטיביזם רואה כהתנהגות ראויה לאדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק זאת, עד כמה שהבנתי את משנתה של איין ראנד (כרך ראשון של "מרד הנפילים" + חלק מ"אנו החיים", ובדרך כלל קשה לי להפסיק קריאת ספר לפני סיומו) יש לכך נימוק פרקטי: אם כל בני האדם ינהגו כך, המערכת החברתית שתיווצר תהיה יעילה ויצרנית יותר מאשר כל אלטרנטיבה אחרת. אדם סמית אמר את זה קודם, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. ובמשך הזמן שעבר מאז גם גילינו כי יעילות ויצרנות היא לא הקריטריון היחיד לפיו מערכת חברתית נשפטת. אגב, ראנד מעולם לא טענה שהיא המציאה את הקפיטליזם, היא טענה שהיא יצרה פילוספיה המבוססת על ההגיון, והעובדה שפילוסופיה זו תומכת בקפיטליזם היא לטענתה הוכחה לכך שקפיטליזם זו השיטה הכלכלית האולטימטיבית. לדעתי האישית, ואני לא פילוסופית, הפילוסופיה שלה נשענת על יסודות רעועים ביותר. יותר מידי בעיות קשות, שפילוסופים לא מגיעים להסכמה עליהן, ראנד פוטרת במילמול ''מובן מאילו ש...'' בלי להתמודד עם טיעונים נגד, או להסביר את עמדתה. שיטת טיעון זו גורמת לאובייקטיביזם להיראות כפסאודו פילוסופיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה תמיד דבר נחמד. לצערנו, אנחנו יכולים להיות בטוחים שלא כל בני האדם ינהגו כך, ולכן, כפי שהובס הבחין כה יפה, לכל אחד מאיתנו יש את הזכות (וגם כדאי לו, לפעמים) לשקר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |