בתשובה לטווידלדי, 21/07/10 0:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה היו העונשים בפעמים הקודמות? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שסלימאן חטף הכי הרבה - עשר שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון, שלחו אותו להמתין לדירה מעמידר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתעלם מהצד המשפטי (שקטונתי בו) ואלך לפי הסקאלה המוסרית שלי, מה שסלימאן עשה היה באמת פשע מסדר גודל אחר. (בגלל שהוא לא רק התחזה, אלא התחזה לבעל מרות (אם להמשיך את טווידלדי), ואז ניצל את יחסי המרות; בעצם, מעשהו בעיני לא יותר חמור ולא פחות חמור מאשר אילו היה דובר אמת!). קאשור גם הוא לא עושה רושם של מאור מוסרי גדול, והייתי אולי חי בשלום עם הרשעה כלשהי, אבל שנה וחצי מאסר (אחרי שנתיים מעצר בית!) נראה לי דרקוני לפשע שלו. עוד הבט באירוע שלא ראיתי התייחסות אליו (אלא אולי מרומז, בעצם ציון העובדה, בכתבה שידידיה קישר לה) הוא שהם קיימו את יחסיהם דקות לאחר הפגישה. זה קצת שדה מוקשים כאן, כי אני עלול להיות מואשם בגישה הארכאית שנשים מתירניות ביחסי מין אשמות בכל מה שקורה להן (ואולי בגלל המוקש הזה "הארץ" רק ציין את העובדה ולא יסף). אבל לא זה מה שאני טוען, אלא רק שנראה יותר קשה לאישה לטעון לנזק נפשי שנגרם לה כאן (אני לא יודע אם היא טענה כך). אילו היה מדובר ברומן ארוך-טווח שהתפתח על סמך השקר, זה היה סיפור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז"נ אצל סאלימן היה מדובר על 9 אישומים שונים, ונדמה לי שלפחות באחד מהם היתה מעורבת גם אלימות פיזית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, סלימאן הורשע גם במעשי אונס "רגילים", ואין ספק שהוא חלאה גרועה בהרבה מהאחרים שהוזכרו בפתיל הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה בקביעת תקדימים: מוצאים מקרה שאפשר להסתדר בו בלי התקדים, קובעים אותו דרך-אגב, ואז בפעם הבאה משתמשים בו לבד, ואין פוצה פה, כי היי, איפה הייתם כשהתקדים נקבע, כבר אין פה חידוש. לא רק בעניין הזה, כמובן, ויש פסקי דין שבהם זה ממש מוחבא לצורך שימוש עתידי. (אגב, גם בן אברהם בסוף הורשע באונס כפשוטו, אבל כמה שנים אחר-כך ולא על אותה פרשה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה טוען שהמקרה התקדימי כאן לא היה מובהק, אתה כנראה צריך להתווכח עם מי שכתב בתגובה 547127 "מאז שב-1998 ערן בן אברהם הורשע ב'קבלת דבר במרמה' כשהתחזה לרופא וטייס ושכנע נשים לשכב איתו (לא, לא תמורת הבטחת טיפול רפואי או כרטיסים חינם;" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-1998 הוא הורשע בקבלת דבר במרמה, לא באונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא כאן היא יכולה לטעון ''נדלקתי, נסחפתי, הוא אמר לי שהוא מעולם לא פגש בחורה כמוני, שהוא מרגיש שהוא מתאהב'' וכולי וכולי. כל סיפור שמצדיק את זה שהיא (בגישה קרה ותועלתני כפי שסניגור יכול להציג) אפשרה יחסי מין מתוך הנחה שהם בגדר ''שלח לחמך'' ולא סטוץ חולף. על רקע זה מאוד רלוונטי עם מי היא חשבה שהיא שוכבת, כי עם (ערבי) נשוי אין שום ''שלח לחמך'' לגיטימי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נדלקתי נסחפתי" תוך חצי שעה? זה באמת מרשים (עבור שני הצדדים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זה נאיבי, אבל נאיביות היא לא פשע. (זה רק קו טיעון אפשרי, כן? לא דעתי האישית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להכיר את הפרטים לעומק, נראה לי שנאיביות בדרגה כזו ראויה לשם מעט שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אמורה להיות טענת ההגנה של קאשור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זו "טענת הגנה" של הבחורה, כלפי אלה שטוענים (או רומזים כמו ב תגובה 547192 ) "מה היא רוצה, היא שכבה איתו חצי שעה אחרי שהכירו". בטענה הזו מגולמת הטענה ש"אחת כזו, ששוכבת אחרי זמן קצר כל כך, מה בעצם איכפת לה מיהו ומה מצבו המשפחתי?". אז אני אומרת שגם אם שוכבים אחרי חמש דקות של היכרות, זה יכול להיות איכפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה את אומרת "אחת כזו" כאילו מישהו קרה לה פרחה? לא מדובר באופי שלה (שעליו מעידה התלונה עצמה), אלא בסיפור המעשה שהיה. אילו היא הייתה רוצה לברר פרטים עליו, היא הייתה מקדישה לכך זמן לפני כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה שאליה קישרתי בפירוש כך נרמז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו רואים את הרמז באותו מקום, תני דעתך למשפט העוקב לו - ''אבל לא זה מה שאני טוען כאן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, עניתי לטענה שירדן לא טען, ולא לירדן :-) זו טענה קיימת ונפוצה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלע"ד. אבל אני מציע את טענת ההגנה הבאה: ידוע כי גברים נשואים רבים בוגדים בנשותיהם (עשרות אחוזים), מכאן שאחד משניים, או שהגברים הנשואים הללו משקרים לנשים ולכן מר קאשור יכול לטעון ל"הגנה מן הצדק" על בסיס אכיפה בררנית. לחילופין הגברים הללו אומרים אמת לנשים ואז לנשים רבות לא אכפת אם הן שוכבות עם נשוי או רווק ולכן הוא צריך לצאת זכאי כי "לנשים סבירות" רבות לא אכפת ממצבו המשפחתי של הגבר, בפרט לא ניתן לדעת כיצד היתה מתנהגת המתלוננת בנסיבות העניין, ובאופן כללי, למר קאשור לא היה יכול לדעת כי הוא מבצע עבירה פלילית (כי מנסיונו לנשים לא אכפת האם הגבר נשוי או רווק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אם כי הטיעון שלך לא לוקח בחשבון שאולי רוב הנשואים בוגדים עם נשואות :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם בוגדים *ב*נשואות. נדמה לי שהרבה נשים (רובן?) לא היו מוכנות לחלוק את גופן עם בעל הבוגד בהן באותה העת. מעניין אם בהתאם להגיון הפסיקה החדשה ניתן להגיש תלונה על אונס כנגד בעל בוגד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מנסיונו לא אכפת להן אז למה הוא טרח לשקר? חוץ מזה, מבחן "האשה הסבירה" לא מחזיק מים. יכול להיות שהרבה "נשים סבירות" היו שמחות לשכב עם ארז אפרתי, בחור חסון, נאה, וקצין בצה"ל - אבל מה שמשנה הוא שאשה אחת לא רצתה בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קו ההגנה במקרה כזה יהיה ''לפי החוק השרעי מותר לגבר לשאת יותר מאשה אחת, והיא אפילו לא צריכה להמיר את דתה, אם כן זה 'שלח לחמך' לגיטימי אם כי מוזר ליורופוצנטרים''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגנה הבאמת מוצלחת היא מה שקמיר אמרה בhttp://www.notes.co.il/orit/68584.asp(שכבר הובא) "אילו רצתה האישה להתנות את המגע המיני עם הגבר הזר בכינונה של מערכת יחסים רומנטית עם רווק יהודי דווקא, ההתרחשות העובדתית היתה שונה בתכלית. האישה היתה משוחחת עם קאשור יותר ממספר דקות ברחוב" היא מביאה את זה כהוכחה לכוונותיה של הצעירה אבל אני (שכנראה אני פחות פמיניסט) מסתכל על זה בתור שימת חלק מהאחריות על האישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך להטיל אחריות על אשה הופך אותך לפחות פמיניסט?1 1אה,זו הייתה אירוניה? אני מפספסת אותן לפעמים בשעות האלה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק ניכר מהשיח,חקיקה והשפיטה הפמיניסטית עוסקים בנטילת אחריות מהאישה. וגם לגברת קמיר יש כמה הצעות בסגנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת (ואני גם לא אורית קמיר, למרות שאני מאד מעריכה אותה), אבל בעיני אין פמיניזם רב מדי באמירה לפיה האשה לא נושאת באחריות על המעשים שלה. יש הבדל בין להגיד "החברה/תרבות/גברים הביאו את האשה למצב בו היא נאלצה להתנהג בצורה מסוימת" לבין להגיד "האשה לעולם לא אחראית למעשיה" הראשון הוא משפט ביקורתי-פמיניסטי, השני עושה סיבוב של 360 מעלות וחוזר אל השוביניזם הישן וה(לא כל כך)טוב. נראה לי שיש מספיק זרמים פמיניסטים שיסכימו עם האמירה לפיה גם אישה זכאית לרצות (ולקיים) סקס חסר משמעות, ושלא כל אשה רואה בזוגיות משאת נפש, או רואה בכל גבר אקראי פוטנציאל לזוגיות כזו. אם כבר, אז לדעתי הטענה לפיה אם הייתה יודעת שהוא נשוי הייתה מסרבת לשכב איתו מטעמים מוסריים, הגיונית יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אני לא יודע מה קרה שם, יכול להיות שהיא נאנסה (בכוח) וחזרה בה מהאשמה בגלל שהיא נרתעה ממשפט או סיבה דומה. כל מה שאני אומר הוא בהנחה שהסיפור של קמיר תואם למציאות. 2)הפרשנות של בית המשפט לחוק היא מטופשת, אמרתי את זה כבר במקרה של סאלימן ולא שיניתי את דעתי מאז. 3)זכותה של אישה לברור לה גבר באיזה מבחן שהיא חפצה, מה שמוזר פה שהיא דורשת ממערכת המשפט להעניש אדם כי הוא לא עמד במבחן. מה שהיא הייתה יכולה לעשות זה לברר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) לא קראתי את פסק הדין לעומק, ובכל מקרה, אני מתבססת על עובדות המקרה כפי שהוצגו בתקשורת. אם יחסי המין היו כרוכים בהפעלת אלימות או בכפייה, ברור שאין מה לדבר על אחריות האישה בהקשר הזה. (3) לא הבנתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אם היא רוצה רווק יהודי אז התפקיד שלה הוא לברר את הפרטים, זה לאו דווקא מוכיח שהיא לא רצתה מין עם ערבי נשוי זה יכול גם להוכיח שהיא פתיה. בכל מקרה יש גבול להתערבות המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שההרשעה נבעה מכך שהוא הציג את עצמו כיהודי רווק (כלומר, מהבחינה הזו היא חשבה שהפרטים ידועים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היא כנראה חשבה לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היא חשבה כי שיקרו לה (כלומר, היא מבחינתה עשתה את הבירורים המתבקשים) זה דבר אחד. אם היא חשבה כי היא הניחה כברירת מחדל שגבר שמתחיל איתה הוא רווק יהודי, זה דבר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם שיקרו לה עדיין באחריותה לברר, לפחות לצאת לכמה פגישות. זכותה לא לעשות את זה, אבל אם היא מוותרת אז לא המדינה צריכה לברר בשבילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתמן שאין לי דעה מוצקה בנושא (מעבר למה שכבר כתבתי), והחלטתי עם עצמי שאני מפסיקה להתפלפל רק בשביל הספורט שבדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סתירה בין "נדלקתי, נסחפתי" (ספונטניות רגשית בשיאה) לבין "שלך לחמך" (תועלתני, רציונלי)? אני דווקא מוכן לעמוד מאחורי האמירה (שהסנגוריה שלי כאן הכחישה בשמי) "אחת כזו, ששוכבת אחרי זמן קצר כל כך, מה בעצם איכפת לה מיהו ומה מצבו המשפחתי?" אם לדייק יותר, אני מסכים שיכול מאוד להיות לה אכפת - אבל "אכפת" זה משהו די חלש. סביר בהחלט שהיא תהיה מאוכזבת, ממורמרת משהו, מרגישה מרומה. מה שנראה לי יותר קשה לטעון הוא שנגרם לה נזק נפשי של ממש, וזה מה שכתבתי בתחילת הפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נחשוב ביחד על נזק נפשי אפשרי (אני לא ממש חזק בעניין הזה ולא מאוד בעד התלונה שלה, סתם משתעשעת): נניח שהיא נושאת טראומת עבר מסוימת מגברים נשואים. טוב, זה גורף מדי כי יש יותר מדי כאלה ומבחינה זו זה כמו לשאת טראומה מגבר גבוה או מגבר שחרחר. אז נעזוב את זה. נניח שהיא נדרה נדר רוחני/דתי כלשהו שלעולם לא תשכב עם נשוי כי זה מעשה בלתי מוסרי, והעובדה שעשתה את זה מבלי לדעת, ובגלל מניפולציות שלו, פוגעת קשות בדימוי העצמי שלה ובאמונתה (שלפיה נדרה את הנדר). אולי לא מתאים לפרטי המקרה, אבל לצורך ההשתעשעות: נניח שהיו אנשים נוספים בסביבה ששיתפו איתו פעולה. למשל, חבר שלו שהציג אותו בפניה כ"יוסי הרווק היהודי", חבר אחר שלו שמע אותו מרמה אותה ולא אמר דבר וכולי. לאחר שהיא מגלה את האמת, היא קולטת שהיתה קורבן לא לסתם מניפולציה של גבר חרמן, אלא לקנונייה מתוכננת, והאמון שלה בבני אדם נפגע קשות. בטח יש עוד אבל אני אמורה לעבוד כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הוא צבע את שערו והיא נדרה נדר לא לשכב עם גבר שחרחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שהעכבות שלה מהגבר חזקות יותר, מוטל *עליה* העול לבדוק ולוודא. כשם שיהודי דתי לא מסתפק בזה שבעל המסעדה אומר לו "כשר, בטח כשר, שחטתי את החמור בעצמי" אלא דורש לראות את התעודה החתומה, אותו נדר של ידידתנו הוירטואלית מחייב אותה להעיף מבט בתעודת הזיהוי של המועמד או לעשות כל מאמץ סביר אחר בהתאם למידת הרתיעה שלה משקר אפשרי (אם הוא זייף תעודת זיהוי הייתי מטיל את כל האחריות עליו ושולח אותו לכלא בלי היסוס). זה לא נעים, זה עלול לבאס את בן הזוג, זאת בטח לא הדרך הכי ידידותית להתייחס למישהו איתו עומדים להכנס למיטה עוד כמה דקות, אבל זאת האחריות שלה. אם אני אלרגי לשרימפס, אני הוא זה שמוודא פעמיים ושלוש שלא שמו לי את השרץ באגרול (סיפור אמיתי, אל תשאלי). מאחר ובנסיבות דומות גברים נשואים רבים אינם מספרים את האמת ואינם מואשמים באינוס (או מה שלא יהיה הסעיף שהוא הואשם בו), עולה מפסק הדין ריח ברור של גזענות. ________ ובפינת הנודניק: ירדן - שלך לחמך? עפרונית - 360 מעלות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי מעניין גם שהביטוי ''שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו'' הפך למסמל של תועלתנות. במקרה הזה זה קצת יותר דומה ל''שלח לחמך על פני המים צמוד לקרס החכה'' (למרות שהתועלת אמורה להיות יותר הדדית מאשר במקרה של דיג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחם הוא פתיון עלוב, הוא מתפורר במים תוך שניות. איזו מין ילדות היתה לך? גם התועלת במציאת הלחם "ברבות הימים", אותם בילה להנאתו במים, מפוקפקת מאד. אולי "שלחי רחמך..."? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טול קנה ארוך וקפיצי, קשור חוט ניילון לא ארוך מדי בקצהו, קשור כמה שיותר קרסים זעירים (עדיפות למשולשים) לקצה החוט הראשי, השתמש בחוטים דקיקים באורך של כעשרים ס''מ, כרוך את צרור הקרסים סביב ככר לחם (לא לחשוש מהסתבכות החוטים, אנו עובדים עם פלונטר), השלך את ככר הלחם לים הקרוב למקום מגוריך, חכה מעט עד שדגי הבורי או הבננות יעוטו על הלחם, הקפץ בזריזות את הקנה שבידך. אם פעלת לפי ההוראות שללך בידך. (במכה אפשר להעלות שניים שלושה דגים ביחד, הקרסים ישפדו אותם בצידם). (מלח, פלפל, לימון) המשכים קום שכרו ירדפו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יסלח לי כבודו, השיטה הזאת קשורה לדיג כמו שפצצת רסס קשורה לקליעה למטרה. (והשווה: קח כיכר לחם, הוצא בזהירות חלק מהלבן שבפנים, והטמן במקומו רימון יד שנצרתו מחוברת לחוט דיג. השלך הימה בזריזות כשאתה אוחז בחוזקה בקצה השני של החוט, והמתן כארבע שניות לפני שאתה מתחיל באיסוף). אגב, יש לך הכבוד לשוחח עם אדם שהמציא1 שיטת דייג אמיתית - לא זאת שתוארה למעלה - ואפילו הצליח לדוג באמצעותה כמה דגים, הגדול מביניהם היה לוקוס ששקל מאתיים גרם או משהו כזה. כן, כן. _______________ 1- טוב, יכול להיות שמישהו המציא אותה קודם ואולי היא בכלל שיטה נפוצה, אבל לי לא ידוע על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ספר. מהי השיטה שהמצאת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייטול כבודו בקבוק ליטר פלוס, ימלא אותו בחנ"ה (חומר נפץ הודף), פתיל השהיה (לא קצר מדי), החדירו דרך חור בפקק, ואטום את הפקק בשעוות נר. עמוד על חרטום הסירה וצפה לאריצ'ולות. בראותך להקה, הצת את הפתיל, צעק "ברוד!" והשלך את הבקבוק. כדאי לעשות במים רדודים מכיוון שתשעים אחוזים מהשלל ישקע. אסוף את הגוויות הצפות, חבוש שנורקל ומסכה, וצלול לקרקעית לאיסוף תשעים האחוזים. (מלח, פלפל, לימון) וזו הסיבה האמיתית מדוע לכל כך הרבה דייגים חסרות אצבעות. (שיטה זו אינה חוקית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קצת אוברקיל, לא? מה רע ברימון יד פשוט, כפי שהיה מקובל בשעתו אצל חיילי צה"ל בחופי סיני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זמינות (קשה לגנוב רימון, יותר פשוט לגנוב שקיות חנ''ה). ב. אין רסיסים. ג. רימון שוקע, בקבוק נשאר על פני המים. ד.שקט נפשי (אתה לא רוצה להתפס על חופי הסנפיר או הטיראן עם סירה, קבוצת בדואים וערימת רימונים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. מהי אותה שיטת דייג שהמצאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי עם שעון ופטיש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך דגים את הפטיש? (תשובה: עם אצבע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן. מדובר בעניין פשוט שמצריך ים שקט עם ראות טובה, מהסוג שנמצא בשפע בים סוף, שם פעלנו בימים שסיני היתה בשליטה ישראלית (עד כמה שידענו הדיג לא היה אסור, אבל למען האמת לא טרחנו לברר). הרעיון הוא פשוט דיג בקרס (בלי חכה, צריך רק קרס, משקולת וחוט) כשהדייג מצויד במסכה עם שנורקל ואופציונלית גם סנפירים. שייטנו לאורך השונית עד שראינו דג מעניין מספיק, שלשלנו אליו את הפתיון וצפינו בהנאה איך הוא נוגס ולעתים תכופות נתפס. החלק היפה הוא שגם כאשר זה לא קרה, היה קל יחסית לפתות את אותו דג עצמו שוב, כי הטפשים ההם לא הסתפקו במנה אחת וחשבו שהם יכולים לנצל את ההצלחה ולזכות בעוד אחת. זה הצריך גם עוזר דייג שהיה מאפסן את השלל בסירת גומי קטנה ועוזר בלוגיסטיקה של הכנת הפתיון הבא. אני מניח שגברים אמיתיים נושפים בבוז וחושבים שבתנאים האלה רובה תת-מימי היה אפקטיבי יותר. אולי הם צודקים, אבל אז יש סכנה של פגיעה בשונית (טוב, האמת היא שבאותה תקופה לא היינו ממש מודעים לאלמנט הזה, אבל לא היינו מיומנים בצלילה לעומק של כמה מטרים והפעלת כלי הנשק הזה בעומק). בכלל, רק ברברים אוכלים דגים עם חור בבטן. הבעיה העיקרית היתה המאניאקים הקטנים, ביחוד החבר'ה האלה http://animal-world.com/encyclo/marine/wrasses/image... שהיו מיירטים את הפתיון בעודו בדרך למטה, והיו קטנים מכדי להתפס בקרס. הפתרון היה לשלשל את הפתיון לעומק במרחק מה מהשונית, שם הגנבים הקטנים לא הסתובבו, ורק אז להתקרב לאזור של הדג הגדול יותר, כי הזאטוטים כמעט לא נמצאו בעומק של יותר משניים שלושה מטר. אגב, לא משנה מה אתה יודע על אופטיקה, תמיד אתה מאוכזב מחדש לראות כמה משקל הטרף מאבד במסעו הקצר ממקום מגוריו אל פני המים. גילוי נאות: עכשיו כשאני נזכר בכל זה, עולה במוחי האפשרות שההמצאה לא היתה ממש שלי. היינו כמה חבר'ה ואני קצת פחות בטוח מי היה הגאון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה זה, טוב, חשבתי שהפולינזים המציאו את זה בד בבד עם מסיכת הזכוכית לצלילה, והחברה של קוסטו יידעו את שאר העולם. בכל אופן, חכה בלשון הדייגים אינה המקל, אלא הקרס עצמו ושיטה זו נכללת ב"דייג בחכות", אכן שיטה טובה ומקובלת. הקובנים שכללו שיטה זו ובמקום להשתמש בעוזר הם משתמשים באבוב מנופח עם סל רשת. לדעתי הנזק לשונית בדייג עם רובה הוא כמעט בלתי אפשרי ותלוי רק ברצונו הטוב או טיפשותו של הדייג, אבל העיקר הוא ששיטה זו היתה לא חוקית (ללא רשיון דייג מיוחד - אין להחזיק רובה בסירה, בשטח השמורה, בחוף או באוהל) והסכנה העיקרית היא בהחרמת הרובה ורשיון הדייג ע"י הרשויות (רשות שמורות הטבע). המניאקים הקטנים הידועים בשמם הכללי "נקר" (מתחרז עם נגר) על מנהגם לנקר בפתיון , ייתרונם בכך שמאוחר יותר הם הופכים בעצמם לפתיון לדגים הגדולים - דג חי קטן על הקרס, חוט קצר קשור למצוף של גלון עם לבנה כמשקולת (כדי שהמצוף לא יברח מהר עם הרוח או עם הדג הגדול) ושלח לחמך על פני המים כי מיד יבואו המפלצות! (דגי מים עיליים - אריצ'לות, טונות וכו'). בקישור להלן, קצת סירטונים על צלילה חופשית. http://www.google.co.il/search?q=אלון+ריבקינד&hl... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב גנבו ממני את התהילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממגדיר הדגים לים סוף, שבנעורי ידעתיו על פה, זכור לי היטב שקוראים לדג הזה "הליך סרוג". מאז למדתי לא לסמוך על דברים שזכורים לי היטב, וגם הדוד לא תומך, אבל אם זה כן נכון אז מה זה השם הזה, למען השם? נשמע כמו חבר של "מכרז תפור". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה נפל עלי? טווסון אילתי, כמובן. אבל היה גם דבר כזה "הליך סרוג", נשבע! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שמץ, אבל אם כבר מתעכבים על הדג הזה, משום מה גוגל כותב שהוא מאפיין את הים האדום, בעוד זכרוני הפנומנלי טוען שהוא נפוץ גם בים התיכון. אולי זה בן-דוד שלו ורק חוסר יכולתי להבחין בפרטים גורם לבלבול. אנטילופה בטח יואיל להסביר. ''הליך סרוג'' הוא אולי איזה דג קרקעית שנעזר בסנפיריו לזחילה על החול (''הליך'' מלשון הליכה) וגופו מכוסה פסים אנכיים (ומכאן ה''סרוג'') - יש כמה כאלה והמשותף לכולם הוא שהם בעלי מראה מגעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ים אדום, ים כחול, מה זה משנה? על הגירה לספסית כבר שמעת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מהגר. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שדורון כתב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת לי שבוע קסום על אי טרופי שבו אני וחבריי חיינו על לחם פרוס, וג'מייט ומה שהצלחנו לדוג. מספר חתיכות של פרוסת לחם על המים היו גורמים לדגים ששכחתי את שמם (אבל הם היו דקים, לבנים עם כתם צהוב בלחי) להיכנס לפרנזי ואז הם היו נתפסים על הקרסים שלנו. זו השיטה היחידה שעבדה (אף דג לא חשב אפילו להקרב למקק גדול ועסיסי שרצחנו לטובת העניין), ואלו היו הדגים היחידים ש''ירקו'' לכיוונינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, הנה אני נזכרת במוטיב תרבותי מתאים יותר: אל תאמיני לבנים (ערבים) כי תמיד הם שקרנים היום נותנים נשיקה ומחר מתברר שהם מבאקה. (מתוך ספר הזיכרונות שלי, אמצע שנות השבעים. ואם לא שלי, אז של חברה. כולם נראו בעצם אותו הדבר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי אלה שאינם מספרים את האמת ואינם מואשמים באינוס, צריך קודם לבדוק על כמה מהם טורחות המרומות להתלונן. אם יש נתונים לפיהם הוגשו תלונות כאלה נגד עשרים גברים אבל רק נגד הערבי הוגש כתב אישום אז אתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פורמלית אתה צודק. אני משער שמעט מאד נשים, אם בכלל, הגישו תלונה נגד מי שהציג מצגת שוא בקשר למצבו המשפחתי לפני קיום יחסי מין מזדמנים, ואני משער גם שהן לא התלוננו כי הן שותפות להרגשה שלי שבית המשפט לא היה מתייחס אליהן בהבנה יתרה. שמונה עשר חדשי מאסר נגזרו על האדון קאשור. צריך לשאול את בית המשפט כמה מהם היו בגלל ההתחזות ליהודי וכמה בגלל ההתחזות לרווק. מעניין כמה היו גוזרים על מי ששיקר בקשר למצבו הכלכלי, על אלה שלא גילו את כל האמת לגבי מידת הצטיינותם בפעילות המדוברת ועל ההוא (בטח אין יותר מאחד) שהסביר שהוא אף פעם לא עושה את זה בפגישה הראשונה אבל הפעם הוא מרגיש שקרה משהו מיוחד. אלה, כמובן, שאלות רטוריות. מן הסתם בית המשפט היה נמנע מלהתייחס לכל טקטיקת חיזור נבזית כאל פשע אלא במקרים בהם הנבזות עוברת את גבולות הסביר, ומה שעבר כאן את הגבול בעיניו הוא ההתחזות ליהודי, לא עצם מצג השוא באשר הוא, ולכן אני חושב שההחלטה נגועה בגזענות. כפי שטענתי קודם, אם הסיבה היא שההתחזות כיהודי פגעה במתלוננת באופן חריף, היה עליה לנקוט באמצעים כדי לבדוק אותה. אם אני מבטיח לך שמחר אתן לך מאה שקל, ולמחרת אינני עומד במילתי, יש להניח שלא תתבע אותי לדין. באותן נסיבות, אם סמכת על כך שמאה השקלים האלה יאפשרו לך לרכוש תרופה מצילת חיים (בלי לידע אותי), שאריך לא יכולים לתבוע אותי בטענה שהרגתי אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מגיבה כאן למרות שאין לי ממש זמן ולמרות שאני אמורה לעשות משהו אחר. אבל אני לוקחת את האחריות המלאה למעשיי, ולא מתכוונת ביומיים הבאים לתבוע שום שוטה שמשתמש בטקטיקות נבזיות במיוחד להסית את תשומת ליבי מהתחייבויותי בעולם הלא וירטואלי. פשוט בין הפורום הזה והתכנית המשפטית בגלי צה"ל (1) נפל לי האסימון לגבי מה שמטריד אותי בגל התגובות לנושא (שעצם המידע הקונקרטי השתחרר לגביו הוא דל ביותר (2)). מעבר לכך שכל חיי היו כאלו שראו בפעילות שמאלנית או סתם ליברליות סוג של סטיה מינית שכללה שילוב של יחסים הומוארוטיים והטרונציונליים: , תגובה 432617 ,תגובה 245797תמיד הובהר לי שהסנקציה ליהודיה בחברה הישראלית על משכב עם ערבי מכל סוג שהוא היא חריפה במיוחד. אני עוד זוכרת קולגה בשירות המדינה (אם חישבתי נכון אני חושבת שהוא בערך בגיל פרישה עכשיו), ששאל אותי בעיניים נוצצות ביותר אם שכבתי אי פעם עם ערבי/ם, שאלה שלהערכתי השתוותה בעיניו ל"האם שכבת עם ננס קטוע גפיים?" או לחילופין "האם ביצעת מעשה מגונה בארמדילו?" וצר לי להזכיר את העניין, יצא לי גם להיות עדה לערבים שהסיקו מעצם זמינותה המינית של אישה אליהם או לחבריהם שהנ"ל אינה אדם בעל רצונות וכבוד אלא חפץ. והנה הגיעו ימות המשיח ועשרות כותבים ומגיבים מגינים בחירוף נפש על עצם זכות קיומם של יחסי מין מלאים בין ערבים ליהודיות ומגנים את שיקול הדעת הגזעני של הבחורה (טפו, ופויה לה) שקובע את הזהות הערבית כקריטריון פוסל. ולמרות זאת עיני לא מתמלאות דמעות שחרור של גאולה. שני אלמנטים נותרו בעינם מימים ימימה, וגורמים לי להאמין שהחברה הישראלית, לפחות לפי מקרה מבחן זה, רחוקה עוד מאוד מליברליזם חברתי אמיתי: א. רוב הדוברים מאמינים שזכותם כחברה להכתיב את ההעדפות והבחירות המיניות האישיות של אינדבידואלית אלמונית. ב. רוב העיסוק הוא לא במעשיו של הגבר שעשה מעשה פלילי או לחילופין נבזה במיוחד (גדעון לוי, ולא רק הוא, מגן על המעשה כפעולה נורמטיבית לכל דבר), אלא במעשיה ואופייה של האישה: איך המ***ת הגיעה ל... אחרי היכרות כל כך קצרה, ואיך אחרי זה החוצפנית עוד העיזה להתלונן. (1) רות גביזון מביעה את תמיהתה הכללית על כל הסיפור והודפת בעוצמה כל ניסיון של מנחה התכנית להכנס ל"נושא הלאומני" שרק בגללו הסיפור הזה בכלל עושה כותרות (2) מישהו יודע איפה מוצאים את פסק הדין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למישהו יש קישור ישיר למסמך עצמו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. הבנתי נכון? ההחלטה היא למעשה הסכם בין התביעה וההגנה, והשופטים רק מאשרים אותה ופונים לויכוח על העונש? והנה מה שהמוח המעוות שלי המשיך להבין: המאשימה התלוננה לפני שידעה על זהות הנאשם (כלומר, לא בגלל שסברה שהוא ערבי, אלא משום שחשה שהוא "חילל את גופה וכבודה"), התביעה התפשרה עם ההגנה על "מצג שווא", משום שאת זה ניתן היה להוכיח (כמו במצבים שבהם מגיעים מ"רצח בנסיבות מחמירות" ל"פגיעה בשל רשלנות"). גם המאשימה וגם הנאשם שינו את דעתם זו על זה ועל מה שהתרחש כאשר הקשיבו לעדות הצד הנגדי (אם הבנתי נכון, היא הבינה שהוא "ילדותי", והוא הבין שלא מקובל לשקר לבחורות ולזנוח אותן ערומות מיד לאחר מעשה. הוא גם התחרט על מעשיו, אבל לזה לא היה זכר בראיון שלו ב"הארץ"). כי לפי התרשמותי הסובייקטיבית, יש פער מסויים בין המקרה ובין הסערה התקשורתית שצצה בעקבותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "לזנוח אותן ערומות"? מה בדיוק קרה שם? הוא גנב לה את הבגדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי את זה אחרת (אלע"ד כמובן), אני הבנתי שהמתלוננת שיקרה למשטרה, או שלכל הפחות הפרקליטות הגישה כתב אישום מטעה ביחס לאירועים עליהם התלוננה, אני מבין את זה משמשפט (סעיף 13): "...וכתב האישום שהוגש בתחילה, בגדרו צוינה *התנגדותה הממשית* של הנאשמת למעשי הנאשם, תוקן בהמשך ההליך, *לאחר שמיעת עדותה*, באופן שהובהר כי הללו אמנם בוצעו בהסכמתה, אלא שזו הושגה במרמה... ודוק: אלמלא סברה כי הנאשם רווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי משמעותי לא הייתה *משתפת עמו פעולה*." (ההדגשות הן שלי...) ככל הידוע לי, חילול גופה וכבודה של אשה, במובן של לשכב עם אשה בהסכמה, לא לספק אותה מינית, לגמור, לקום וללכת (אני בטוח שהייתה לו פגישה חשובה... ). זה עדיין לא אונס, וקביעה שבשל כך הוא הורשע גרועה בעיניי יותר מהאופציה השנייה לפיה הורשע בגלל שקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שיש פה עיוות מסויים בהצגת הדברים שלך. 'ההעדפות והבחירות האישיות' הן עניינה של אותה אלמונית, וכבר לגלגתי מעט בשרשור אחר על הקביעה של קמיר כאילו אם היו פה נישואין אזרחיים לא הייתה לגברת לגיטימציה לדרוש רק יהודי. אבל הכנסה לכלא של אדם אחר על העדפותיה ובחירותיה, זה עניין אחר. שנית, בעיני האיש עשה מעשה נבזי במיוחד אבל לא אונס. ולשאלת ה'האם זה אונס', אז כן - בירור נסיבות המעשה רלוונטי, כאשר הטענה עולה ש*לו הייתה יודעת* אזי הייתה נמנעת, ושרק עקב אי-הידיעה אירע הנ"ל - אז כן, רלוונטי לשאול האם ההימנעות הייתה מלכתחילה או למפרע. ופה שוב אזכיר גם כן את הפליק-פלאק לאחור של קמיר, שבעבר טענה שמקרה כזה הוא אונס לכל דבר ופה טענה שאיננו עברה פלילית: תגובה 547210 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדומני שאדוני מחפש אותי בפינה (אמנם לא באותה אינטנסיביות שבה שהוא מחפש את ד"ר קמיר), ולכן נופלות טעויות בקריאתו את דברי. אני מכוונת לגסטוס של הטיעונים הפומביים, לא להתפלפלות המשפטית שקשורה בהם. אולי תסכים איתי (ואולי לא) שעובדת היותו גבר נשוי ואב לבנות נכנס כאן לדיון רק בצורה חלקית (חלק חשוב בסוגיה, לא?). הטענות וההערות שאני קראתי במאמרים, טוקבקים ותגובות סבבו סביב היותו ערבי. המתלוננת והמערכת גזעניות על הגשת התלונה, קבלתה וגזר הדין שיצא ממנה. תשומת הלב, הצדקנות והמחאה מתרכזת בכך ש... יש כאן אפליה נגד ערבי. זהות ערבית לא צריכה בכלל להיות גורם שמשוקלל בבחירה ב... דג, חכה, או לחם צף. (וזה מגיע בערך ל"המסכן רק שיקר משום שהוא ניסה להתגבר על הדעות הקדומות שקיימות נגדו.") אני רואה בזה את התנועה הדיאלקטית לעומת הגזענות הנפוצה שאני גדלתי איתה, ואני רואה בזה גם את הדימיון לנטיה הקולקטיבית ההיא, זכותה של החברה להתערב באופן חודרני בנושא ולעשות את זה עם רגש. זכותה של החברה לסנקציות, ולו רק בתחום הרטורי (ושוב, הזעזוע הוא על היות הנאשם ערבי, לא נשוי). האאאאיייייכככככססססס הגזעני הפך לאאאאאיייייככככסססס מוסרי, או יותר נכון מוסרני. לגבי מה נדמה לי שקרה (על סמך פרטים מועטים מדי, ודמיון משלים מצדי), אני מאמינה שהתלונה הוגשה בגלל משהו אחר שהנאשם עשה, ונקודת "מצג השווא" נקבעה סופית במשא ומתן בין התביעה להגנה. זו רק ההתרשמות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הלוגיצ'סקי חמי שאת מציגה פה. האם, במידה והבר-נש לא היה ערבי, אזי היותו נשוי היא סיבה לדרוש הקלה בעונשו? היותו אב לבנות לא רלוונטי; היותו נשוי כן (ואת מוזמנת למצוא ולו מקום אחד שבו, אנוכי המחפש הידוע, טענתי שהבן-אדם הזה בסדר. לא תמצאי). ברם את עושה פה וורוירונג מסויים, כשאת מערבת בין הטענות *כלפי התביעה* לטענות *כלפי האיש*. האיש מיט שמוץ באדק לגמרי; אבל הטענות *כלפי התביעה* הן ש*ההתערבות המשפטית* (והוא הורשע במשפט פלילי, לא הועמד בפני חבר הלקטורים של הגסטוס של הדיונים האקדמיים) פסולה. ומש*ההתערבות המשפטית, והרשעתו באונס* היא הנושא העומד לדיון, הרי שהתנהגותו והתנהגותה שניהם כפופים לנושא. אני מתקשה להאמין שאת טוענת ברצינות שהזעזוע *המופנה כלפי התביעה* צריך להיות בגלל שהוא היה נשוי. אם כי ייאמר שלאור הלגיטימציה של בגידות בחלקים לא מועטים של החברה הישראלית, לפחות זו המיוצגת בתקשורת, דווקא היה בזה הגיון מעוות כלשהו. ובסוף, נשארים עם זה שאת קובעת עם פחות מדי פרטים ודמיון משלים - שזה לא שונה בהרבה ממה שמה שאת מאשימה בו את הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, כתב האישום המקורי אכן כלל אונס בכפיה. והוא תוקן - לאחר שהמתלוננת העידה בבית המשפט שלא דובר בכפיה. (ואם כבר ספקולציות, הנה אחת אחרת סבירה לא פחות: הנאשם והמתלוננת דיברו כמה דקות (כרבע שעה, כפי שפורסם), ואזי עלו למעלה ועשו מה שעשו, ואז הנאשם - בצורה מעוררת גועל - לקח את עצמו וברח. זה העליב מאוד את המתלוננת, והיא החליטה להתלונן נגדו. אם כן, לפי הפרשנות הזו, שאיננה יותר בלתי-סבירה מכל פרשנות ספקולטיבית אחרת, לא היותו נשוי ולא היותו ערבי היו הפקטורים העיקריים שהובילו לכתב האישום, אלא היותו מנוול וטיפש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מבין את ה§§§§§§??? שאת מציגה פה" כבר על זה אנחנו יכולים להסכים. אני מתקשה למצוא את הקשר בין מה שכתבתי לתשובה שלך, וחוסר הבנה מצדך בהחלט נראה לי הסיבה לכך. אני לא ייחסתי לך שום טיעון (ובהחלט מודעת לכך שהדברים שהעלתי לא נכתבו על ידיך). אני ניסיתי להסביר לך את טענתי הראשונית. זו שמתייחסת לדיון הציבורי. האש והגופרית הרגשיים שהופנו בזירה הוירטואלית בעיקר כלפי המתלוננת, והרבה פחות כלפי התביעה. כל הטיעונים שאתה מייחס לי לא קשורים בכלל למה שכתבתי, ואני לא מתכוונת, לאור גודלו של הדיסוננס, ולאור העוינות שמלווה אותו, לנסות ולהבהיר לך את דברי פעם נוספת. נ.ב. כן, האפשרות שהיא התלוננה בגלל עלבון אכן מתקיימת לצד האפשרות שהיא התלוננה בגלל אלמנט של כפיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לקבוע שאת לא מתכוונת להסביר, וגם תוך כדי להאשים אותי בזה שאת לא מסבירה. מרשים למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, מה פסול בננסים קטועי גפיים? שנית, עם כל הכבוד לבחירותיה האוטונומיות של כל אישה, ועם כל הסלידה ממעשהו של הגבר, אפשר גם לתמוה מעט. מי שאיכות ידידיה למשכב חשובה לה, מן הסתם היתה מקדישה מעט יותר מחמש עשרה דקות להיכרות איתם, ומי שלא טורחת לעשות זאת ואח"כ מתלוננת על הסחורה שקיבלה לא מעוררת אצלי יותר סימפטיה מכל קונה של חתול בשק שקץ להתלונן על שקיבל עכברוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ראשית, מה פסול בננסים קטועי גפיים?" נכון, וייצוגם של ננסים בבידור המיינסטרימי ובתעשיית הפורנו ראוי לביקורת. "מי שאיכות ידידיה למשכב חשובה לה[...]" ממתי יהדות זו איכות (לכאן או לכאן)? "שנית,[...]" אז ככה: אם אני זוכרת את חוקי האפלייה הפרטים שלי, לי היה חשוב לא לקיים יחסים עם חולי איידס ועם קטינים. לגבי מחלת האיידס, בהחלט, זה היה באחריותי לדאוג להגנה מינימלית, מה שגם עשיתי. אבל כשאני שומעת על חולה/ת איידס שהדביקו אחרים ביודעין, קצפי יוצא עליהם ולא על הפרטנרים. זה משום שרמיה הרבה יותר חמורה מחוסר הזהירות והאמון הבסיסי בבני אדם. ואם חולה איידס היה מעוניין בקשר איתי, הדבר המינימלי שהוא היה מתבקש לעשות זה לספר לי את כל האמת. לא מן הנמנע שהייתי מתגברת על ה"דעות הקדומות" שלי בנושא. למרות שהקטגוריה השניה ממש היתה חשובה לי, מעולם לא ביקשתי הוכחות לגיל, בלי קשר לחפיזות או רצינות הקשר (או מגע?). זה חוזר לאמון הבסיסי בבני אדם. האם אתה ברצינות היית מצפה ממני ש... "רגע, רגע, תעודות בבקשה! אנחנו ממשיכים מכאן רק אם יש עליך ת"ז, רשיון נהיגה או דרכון."? לאור ההערה שלך לתשע נשמות, על שבעים הבתולות, אני תוהה אם מדובר כאן בנורמות אחרות. וזה בשאיפה להמנע מעמדת הholier than thou . כלומר אולי יש כאן הבדל בין קבוצות או דורות. אולי "אצלכם" שקרים מתקתקים היוו חלק מהתהליך, ו"אצלנו" זה לא היה מקובל (כלומר, לא רק בקשרים מיניים, שקרים נתפסים כמעשה מאוד פוגעני). אבל יכול להיות שההתנסות שלי מוטה. אני נטיתי לסגת מהר מאנשים שהתחילו לדבר על הקשר הרגשי העמוק שביננו ב48 השעות הראשונות להיכרות. טוב, היו גם זמנים שכל רמז ל"תקוות לעתיד" היה גורם לי לברוח, לא חשוב באיזה שלב. אולי חלק מהם שיקרו, ואני לא התמהמהתי לברר את זה. אבל חוץ מזה, סליחה אם זה הופך לנדנוד מטרטר, אולי אתה מתנגד לנאיביות, אמון הדדי בסיסי, או חתולים בשק באופן עקרוני, אבל את הלגיטימיות של הטענה שלך, לפחות להתרשמותי, בנית על עקרון ה"אפלייה נגד ערבים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקרים1 תמיד היו ויהיו חלק מהתהליך. 1 כמו: איפור, חזיה מרופדת, נעלי עקב, מחוך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי יכולה לקבל את הקביעה, ששקרים הם תמיד חלק... מקומוניקציה מילולית. אבל שאיפור, חזיה מרופדת, נעלי עקב ומחוך מהווים ''שקרים'', זה כבר בעייתי. קודם כל, ניתן לזהות את כל אחד מן האביזרים הללו בעין בלתי מזויינת (כולל החזיה והמחוך), כך שלא ניתן בדיוק לדבר על שימוש מוסווה. למעשה ניתן להתייחס אליהם כאמצעי תקשורת שמסמנים השתייכות חברתית, שלא לדבר על תפיסה כללית של גוף, זהות ותרבות. מתוך העובדה ש''פרו ורבו'' אינו מצומצם לקבוצות הנשים (או הגברים) שמשתמשות באביזרים הנ''ל, תמוהה גם הקביעה המרומזת שהם מהווים חלק אינטגרלי מה''תהליך''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקר בוא בוודאי לא רק חלק מקומוניקציה מילולית. לא תמיד קל לזהות את האביזרים הללו בעין בלתי מזויינת, ויותר מזה, גם אחרי שזיהית את אחד האביזרים האלה לא התקרבת לאמת. הרי את לא באמת יודעת מה יש מאחורי שכבת האיפור. בהחלט אפשר להתייחס אליהם כאל אמתצעי תקשורת, וכמו רוב אמצעי התקשורת, הם אמצעים מצויינים להעברת שקר. רובם המוחלט של מעשי הפרו ורבו מצומצם לקבוצת הגברים והנשים שלא אמרו את האמת, כל האמת ורק את האמת זה לזו (ודווקא יוצאי הדופן הם מה שאנחנו קוראים אונס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא שלך עם האיידס מבהירה את הנושא. בתחום הזה יש ספקטרום שלם של אי-אמירת "האמת, כל האמת ורק האמת", החל בשקרונים קטנים שבקושי ראויים להקרא שקרים בכלל, וכלה בשקרים מסכני חיים כמו נשאות איידס או צהבת. השאלה איפה נמצא השקר בקשר לזהותו הדתית-אתנית של השקרן היא בלב הויכוח כאן. אני לא מתעסק עם בחירותיה של אף אחת, ומצידי מי שלא רוצה לשכב עם ערבים או עם בודהיסטים יכולה לקבוע לעצמה איפה המאפיינים האלה נמצאים בסקלה הפרטית שלה. אני בטוח שיש בנות ישראל כשרות לא מעטות שמציבות אותם במקום גבוה, ואין לי כוונה לפשפש במניעיהן ולהצמיד להן תארים כמו "גזעניות", למרות שאם נורא רוצים אפשר בטח לעשות את זה. השאלה עולה לדיון רק כאשר המדינה נכנסת לעניין וגוזרת על אחד מהם שנה וחצי מאסר. בזאת המדינה מכריזה על נקיטת עמדה בתחום שאמור להיות אחד התחומים הכי פרטיים, אינטימיים ואישיים של האדם, דהיינו אחד התחומים בהם אני ממש לא רוצה לראות את המדינה מתערבת. אין לי שום ויכוח על כך ששקר בוטה שמטרתו להכנס לתחתונים של מישהי הוא מעשה ראוי לגינוי1, אבל זה לא הופך אותו ל"מעשה מגונה" כפי שהוא מוגדר בספר החוקים. אני לא רואה שום סיבה שהמדינה תקבע איזו סקלת חומרה אוניברסלית לפיה השקר "אני רווק" פחות חמור מהשקר "אני יהודי", ואני טוען בפשטות שככל שהשקר המדובר נמצא גבוה יותר בסקלה הפרטית של האישה, כך מוטלת עליה החובה לבדוק את העובדות ביתר קפדנות. מי שרבע שעה אחרי ההיכרות עם הגבר נכנסת איתו למיטה, אינה יכולה לקבל סעד משפטי מהמדינה בטענה שהוא פגע בציפור נפשה וגרם לה לטראומה. אני בהחלט מצפה ממנה "ש... "רגע, רגע, תעודות בבקשה! אנחנו ממשיכים מכאן רק אם יש עליך ת"ז, רשיון נהיגה או דרכון."" אם קיום יחסים עם בעלי מספר זיהוי ראשוני עלול למוטט את עולמה הרוחני. ליתר דיוק, אין לה שום חובה שהיא, אבל אם היא התרשלה בכך האחריות מוטלת עליה, ולמדינה אין מה להגיד בנדון. "הכל שפיט" הוא כלל נכון בעיני לחיים הציבוריים, אבל לא לתחום האישי. אני לא רוצה את כבוד השופט דרורי איתי במיטה, אבל תודה על ההצעה. אם מדובר בנשא HIV אני לא מתייחס אחרת אל הגברת, ואת המניאק לא הייתי מאשים באינוס או בעילה לא מותרת או כל דבר ששייך לקיום היחסים, אלא במשהו שלקוח מתחום סיכון חיי אדם, נניח כמו מישהו שמכר לה רעל בטענה שמדובר במזון בריא. בתחום הזה ההגנה שהמדינה מעניקה לאזרחיה מקובלת עלי יותר. ____________ 1- אם כי כאן המקום לחרוג מצניעותי המפורסמת ולבשר לבנות ישראל שקיום יחסים איתי מבטיח לזוכה המאושרת חוויה שמימית שאין כדוגמתה. יש לי אלפי מכתבי הערצה שמוכיחים זאת, ואראה אותם בשמחה לכל המעונינות מיד אחרי קיום היחסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה אתך לגבי השטח הפרטי והתערבות המדינה. אבל עקרונית, עד איזו רמה היית מצפה שהאשה הסבירה תוודא את הפרטים שנמסרים לה? אם יוסי אומר לה שאין לו איידס, היא יכולה לבקש תעודה. ואם הוא מציג בפניה תעודה מזויפת, או אפילו מביים שיחת טלפון עם הרופא שלו שנשבע שהכל בסדר, איך והאם היא אמורה לבדוק זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשכ"ג מכוון לכך שבמקרה שמישהו הדביק אותך באיידס, התוצאה שראויה לעונש היא לא קיום יחסי המין, אלא שהוא הדביק אותך במחלה, שזו עבירה נפרדת בחוק העונשין (סעיף 218. אם אני לא טועה ואם אין סעיף ספיציפי יותר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יום כראשון: איש: שלום. אשה: יש לך איידס? איש: לא. אשה: <גוררת אותו לשיחים, ומבצעת בו את זממה>. איש: חה חה! יש לי איידס! <לובש את בגדיו, ונעלם בחשיכה>. תוצאה: האשה לא נדבקה באיידס. יום שני: איש: שלום. אשה: יש לך איידס? איש: לא. אישה: <חולקת איתו מזרק בנסיבות מסתוריות>. איש: חה חה! יש לי איידס! <נמרח על הספה, ובוהה בחלל>. תוצאה: האשה נדבקה באיידס. העלמה והשכ"ג: האיש של היום הראשון, והאיש של היום השני - על שניהם להואשם[*] באותה עבירה, והיא לא קשורה לסקס או למזרקים, וגם לא ליחסי מין במרמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השאלה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניהם צריכים להיות מואשמים ב"מעשה העשוי להפיץ מחלה". שניהם יכולים להיות מואשמים גם ב"קבלת דבר במרמה" (סקס או מזרק). לא הייתי מאשים את הראשון באונס. "העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה את המעשה במזיד, דינו – מאסר שבע שנים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ויי, אז לא לאכול מרק עוף זה שבע, להגיע לעבודה זה עוד שלוש, ואחרי זה סופרים כל התעטשות בנפרד, או שאפשר לסגור עסקת טיעון ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה אתה משחק עם שני משתנים (מהות המעשה והתוצאה שלו). כדי לחדד את השאלה מוטב להסתפק באחד. 1. אותה תוצאה, מעשה שונה: בגלל הרגישות החברתית והשכיחות של העברות המיניות, אני לא מתנגד לכך שיש להן מעמד מיוחד בספר החוקים. הבעיה שלי היא עם היישום, שלא פעם נראה לי מרחיק לכת עד אבסורד (כמו אותו איסור על קיום יחסים חשאיים בין בוסית לכפוף לה). 2. אותו מעשה, תוצאה שונה: החוק בד"כ מתייחס אחרת למעשים שתוצאתם שונה (ע"ע עברות תנועה שגרמו לתאונה קטלנית לעומת כאלה שלא), לדעתי לא תמיד בצדק, אבל זה לא שייך לדיון העכשווי ואני לא שש להכנס לזה. 3. שאלה נגדית: לקוח אנס זונה כי לא היו לו 100 ש"ח לשלם לה. האם עליו להואשם1 באונס? בשוד של 100 ש"ח (מה ההבדל בינו לבין מי ששילם ושדד את כספו אחרי המעשה)? ___________ 1- שיהיה, אם כי איני יודע מה רע ב"להאשם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. שוד דורש כפיה כלשהי. אני מניח שאפשר לחדד את השאלה עם מי שמשלם לה בכסף מזוייף, כמו בבדיחה הישנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. גם אונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האכלתי אותו תפוזים, הוא הואכל תפוזים. האם עליו להואכל בתפוזים או להאכל בתפוזים? ואני לא מבין מה רע ב"האם יש להאשים אותו באונס". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לנסות להחיל את עקרון ''האדם הסביר'' על נשים, ולראות אם זה יצליח. גם כאן, זאת שאלה מידתית, ואני לא באמת מצפה מאף אחת לפשפש במסמכים ולהפעיל בלש פרטי לגבי כל חבר שלה. אבל אם מישהי קופצת למיטה עם מכר מזדמן אחרי רבע שעה של הכרות, נראה לי משונה שהמדינה מזדהה עם הפגיעה הגדולה שהיא נפגעה מאי אמירת האמת. בני אדם אמורים להיות אחראים לגורלם לפחות במידה מסוימת. (כשזה היה רלוונטי, אני נהגתי להשתמש בקונדום עד שהכרתי את הגברת במידה מספקת לסילוק כל חשש סביר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהגענו לנקודה שטווידלדי עסק בה בתגובה 547456 ואני חשבתי לתומי שלא בזה אני עוסקת [§]. טוב, הנושא *הזה* כבר עלה מספר פעמים באייל, לפחות לבנתי, באופן שקשור לשינוי הסטנדרטים הן במערכת המשפט והן בחברה הישראלית באופן כללי. מהרגע שבו הגדרת האונס מכסה גם מקרים שאינם כוללים תקיפה פיסית (אינוס קטין, ניצול סמכות וגם אונס במרמה), חוזרת השאלה ועולה, היכן עובר הגבול? איפה מדובר בעניין אולי מוסרי אבל לא משפטי? (שזה מעט שונה מהגבול בין אישי וציבורי, מערכת המשפט הרי עוסקת בהרבה נושאים "אישיים") הרשעות מסוג זהם הם עוד עסק יחסית חדש במערכת המשפט הישראלי, ובנתיים לא יצא לי לראות מקרה בן סעיף האישום "אונס במרמה" הגיע בהופעת סולו בכתב האישום, בלי עוד גורמים שעל פיהם גם בלי המרמה, מדובר באונס (גם במקרה הזה היה סעיף של כפייה בהתחלה). לכן אני לפחות ראיתי ורואה בכך צעד בכיוון הנכון, להגדרה פרטיקולרית של עבירת מין (כמו שמעשה סדום מוגדר באופן פרטיקולרי בנפרד מבעילה). עבירה שבן אברהם, וסלימאן וגולדבלט (הקישור לפסק הדין שלו חרב, אבל נדמה לי שדובר באינוס במרמה) ביצעו. אם מישהו הדביק אותנו בצהבת בזדון או בידיעה, ציינת שהחוק מגדיר זאת כעברה. אם מישהו מכר לי מזדה מודל 2007 ולמעשה קיבלתי פולקסווגן מ1976, חוק הגנת הצרכן מאפשר לי להגדיר זאת בתור עבירה. נדמה לי שהחוק הזה אפילו מכסה את העכברוש בשק פרעוש בשתי פרוטות שהזכרתך קודם (במידה וניתן להוכיח). האם עבירות אלו תלויות בהיות הנדבק והנגנב "אדם סביר"? האם השאלה של כמה זמן לקח לאדם להידבק ולהגנב נלקחת בחשבון? האם צריכה להיות מעורבת אלימות פיסית מוכחת על מנת לתבוע ולהרשיע בעבירות אלו? אם מדובר במעשה מרמה, של אדם שמבין שהוא מוליך שולל את רעו או רעתו וגורם בכך לנזק משמעותי, מה קובע שאסור למערכת המשפט להתערב? למה בענייני רכוש כן, ובמין לא? השופטים מתייחסים בסעיפים 15 ו16 למעורבותם במונחים של הגנה על קורבנות וזכויותיהם. אני גם לא הייתי ממהרת כמו ירדן בתגובה 547353 לקבוע שלאחר היכרות כל כך קצרה קשה לטעון שנגרם נזק נפשי ממשי. בפועל, הלוואי שזה היה כל כך פשוט (תאר לעצמך שהטיעון הזה היה עולה במקרה של אונס תוך שימוש באלימות פיסית). ובאשר לטענה של טווידלדי בתגובה שקישרתי למעלה, לגבי השאלה "האם ההימנעות הייתה מלכתחילה או למפרע.", האם לא ניתן לקבוע שהכוונה של המרמה (וההשפלה שכרוכה בה) הייתה מלכתחילה? אני לא מעמידה לרגע פנים שכל הפרטים במקרה כאן ידועים לי, ושהגעתי למסקנה שמדובר באונס. כל שכן עוד לא קראתי או בניתי פרמטרים שיענו (לפחות לי) על השאלה איפה עובר הגבול בין המעשה המנוול למעשה הפלילי. בנתיים פסקי הדין בנושא "אונס במרמה" משכנעים אותי יותר מטענות שנכתבו נגדם. באשר להתנהגות האישה הסבירה: הצעת תחקור מועמדים והצלבת עובדות עם מסמכים רשמיים מתאימה אולי לעסקי שידוכין במאה ה19, של לדבר על בדיחות ומערכונים[#], אבל לא לחיים בחברה האנושית בת זמננו. [§] אני עדיין לוקחת אחריות מלאה למעשיי, לא מסתמנת אצלי שום כוונה לתביעה, אבל את הדימוי של כבוד השופט דרורי איתך במיטה ייקח לי שבועות, *שבועות* למחות מזכרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מעלה כאן הרבה נושאים, וקצרה היריעה. בעיני, השאלה שעומדת כרגע על הפרק היא אם חומרתו של "אונס במרמה" צריכה להקבע גם בקשר לסוג המרמה, דהיינו האם שקר בנוגע לדתך חמור יותר משקר בעניין מצבך הכלכלי. האם קאשור מנוול גדול יותר מגולדבלט (אם האחרון היה מסתפק באינוס יחיד, ולא של קטינה)? אני סבור שלא, מסיבות שכבר הבאתי. אגב, אני מהמר שהעליון ימתיק את העונש בהרבה. אם זה היה תלוי בי, ה"אנס" היה מקבל עבודות שרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיעוט דעתי ענית לי על הרוב בתגובה 547585 ותגובה 547587 ואני מסכימה שיש בעייה כאשר היישום מרחיק לכת עד אבסורד. כולי תקווה שאתה לא סבור שאני חושבת שקאשור מנוול יותר מגולדבלט. האמת, אני גם לא חושבת שחן אלקובי (אם היה מסתפק באינוס יחיד, ולא של קטינה) יותר מנווול מקאשור. 1 חומרת המעשה לפי דעתי צריכה להיקבע על ידי מידת הזדון שעמדה מאחורי המעשה, ומידת הנזק שנגרמה. האלמנט הנפשי בנזק שנגרם לנפגע/ת מורכב לא רק מגילוי זהותו האמיתית של האדם השני (או לצורך העניין, מהותו האמיתית של המעשה), אלא גם מהעובדה שהולך/ה שולל, שכבודו/ה נרמס על ידי האדם השני. ("המורה, המורה, המורה!") לענות על השאלה עם הזונה ו300 ש"ח מלמעלה? 1 אלקובי באמת קיבל 6 חודשים שהומרו לעבודות שירות ופיצוי כספי למתלוננות, וזה בלי להביע חרטה. אבל כמו שידידיה ציין למעלה זה היה לפני "הלכת סלימאן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא, כמו תמיד,איפה עובר הגבול. נניח ששני אנשים, גבר ואישה, יושבים בבר (או כל מקום אחר) ומדברים, והגבר מספר סיפורי מעשיות לאישה. לאחר מכן כל אחד הולך לביתו - חוקי לגמרי. מקרה שני - הם הולכים לאותו בית לאחר מכן(ועושים סקס). האם זה אונס? (אני מדבר פה על שקר ישיר, ולא על שקר של השמטה - למשל חוסר ציון עובדות שהאישה לא טרחה לברר. אני מדבר על מקרה בו האישה טרחה לברר, ושיקרו לה). טוב, לפי מיטב הבנתי - אם אחד השקרים הוא הוא זה שהביא את האישה לרצות לקיים יחסי מין עם הגבר - זה אונס ברמייה. מעניין מה המצב אם האישה לא רצתה לקיים יחסי מין למרות השקר, האם זה ניסיון לאינוס ברמייה? ומה אם הדבר כלל לא ניסה לגרום לאישה לשכב איתו (למשל סיפר את השקר לקבוצה של אנשים מתוך ניסיון להרשים אותם), אבל האישה ששמעה זאת שכבה איתו בעקבות שקר זה, האם זה אונס? בכל מקרה קשה מאוד לגבר לדעת מראש איזה שקרים מותר לו לספר - שקרים שלא משנים את ה"מיהות", ואילו כן. האם השקר "אני גר בתל אביב" כאשר הגבר גר בחיפה הוא כזה? המצב בעייתי מאוד, וקשה לי לראות איך בונים חוק כזה כך שיהיה סביר - כזה שגם לא יפגע בזכותה של האישה להחליט מה חשוב *לה* בגבר, וגם ישמור על זכותו של הגבר לשקר באופן מסוים. (האם "אני אוהב אותך" כאשר הוא שקר, זה אינוס ברמייה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ, בלי להתייחס עניינית לטענותיך - יש הבדל עצום בין ''היה סקס'' ל''לא היה סקס''. אנשים משלמים, תוקפים, משפילים ומושפלים על הדבר הזה, אתה יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שיש הבדל, כמו שיש הבדל בין רצח לבין ניסיון לרצח. כמו שיש הבדל אונס ויש ניסיון לאונס. מה זה בדיוק ניסיון לאונס ברמייה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |